הקדמה | העידנים
הקדומים | גזעים | גאוגרפיה | היסטוריה
הידרוסטית | המערכה | יצירת
דמות
מבוא לאי ההידרוסטי: אקלים, גיאוגרפיה והיסטוריה
4.6: מחוזות האי
ההידרוסטי
4.6.4.2: High
Garnell
"גרניט
ורוח גילפו את העיר הגבוהה, גרניט ורוח הם תושביה"
(מימרה
רשמית, פרי עטו של סר ססיל בלארד, סופר החצר בשירות הוד מעלתה, הרוזנת מריגולד
צלרשילד)
"גרניט
ורוח גילפו את החצר הגבוהה. גרניט הוא מוחה ורוח נושבת מאחוריה"
(גרסה רשמית פחות, אולם פופולרית בהרבה של אותה המימרה)
מיקום:
צפון רוזנות צלרהיים, על הגבעות היורדות מן הקצה הדרומי של הרי השדרית.
אוכלוסיה משוערת: כ-25,000 איש, ועוד כמה אלפים באוסף ישובים קטנים וחוות
באיזור.
שליט פורמלי: "הרוזן האב", קולונל מת'יוסצלרהיל(82)
שליטה בפועל: הרוזנת מריגולדצלרהיל (55)
ענפי פרנסה מרכזיים: מחצבות האבן הגדולות של צפון דוכסות צלרהיים, כיום רק
כחמישית לערך מן המחצבות הגדולות פעילות עדיין, ומזינות את תעשיית האבנים והסתתות
של העיר; מטעים דלים יחסית (כיום גם מטעי ה'אשכלועית' של המהגרים מנסיכות רונזיג),
שמפרנסים בין היתר גם מספר מזקקות; לצד זאת, אוסף של ענפי חקלאות ומשק שמשמשים
ב-90% לצרכים מקומיים.
דמויות חשובות ממשפחת צלרהיל ושארי-בשרה
אדמונד צלרהיל(58): אחיה התמהוני, המתבודד ושונא האדם של הרוזנת מריגולד.
ארתור צלרהיל-ארמינת'ורן (48): צעיר אחיה של הרוזנת מריגולד, שהפך לאויבה
המושבע ולבן-בריתם של בני צלרוויל; יושב כיום באחוזת ארמינת'ורן ומושל, בכח
המיליציות של בני צלרוויל, בעיירה האסטרטגית ארמינל, על אפה וחמתה של אחותו.
הבארונית מתילדה אלבינג (43): אחותו הצעירה של בעלה המנוח של הרוזנת, אישה
אדוקה ורווקה נצחית, נחשבת כנפש הקרובה ביותר לרוזנת.
הבארון סקוט ארמינת'ורן (15): שאר בשר רחוק של הרוזנת מריגולד (נין של סבה
של הרוזנת, דרך נישואיו הראשונים); מטופח בחצרה כיורש עתידי לאחוזת ארמינת'ורן,
במטרה לאיים על אחיה הצעיר והשנוא של הרוזנת.
הליידי ויולט ארמינת'ורן (17): אחותו הבכורה של סקוט ארמינת'ורן. נערה פקחית
ומרירה שמנהלת מערכת יחסים אמביוולנטית עם הרוזנת מריגולד. מחוזרת במידה רבה של
אובססיביות בידי הסופר הרשמי של החצר, סר ססילבלארד המבוגר ממנה בעשרות שנים.
דמויות חשובות נוספות (שלא ממשפחת צלרשילד):
סר ססיל בלארד, הסופר הרשמי של החצר, ברנש ססגוני למדי ובעל כוח
רב אצל הרוזנת.
לורד-קפטן קלאוס פון זאכר ("פון
זאכרטורט"), 'שגרירו
הרשמי' של הויקונט צלרשילד.
קפטן ארתור קלאוזינג, קפטן סטנריק מק'קורל,
ליוטננט קורי לונגת'ורן: שלושה
קצינים קשישים שהם האחרונים שנותרו בחיים מהקצינים ששירתו תחת קולונל צלרהיל
במלחמות האמת'וריות, ומשמשים כיום בני לוויתו וידידיו הקרובים.
גראף קונראד צו דאר-איינר, אגרונום מומחה ומנהיג קהילת המהגרים מנסיכות
רונזיג.
מיסטר הוגו בלארד-מלינגטון: בן-דודו של הסופר הרוזנותי, מנהל בית ספר שוקע
לבנים ובעל מטעים שקוע בחובות שאיבד חלק גדול מרכושו, לטענתו בשל המזקקות שפתחו
המהגרים מרונזיג, שהם שנואי נפשו.
'לורד' דזמונד סירל: פשוט עם במוצאו, לשעבר אחד ממנהיגי מרד הפועלים הגדול
מהידרקרון שיושב בצפון צלרהיים עם חבורה מאנשיו, והפך לאדונה של מצודת הגבול
ההררית וינטר'סגייט.
כריסטיאנה ריטר: בתו האדוקה של חוואי נכבד מהקהילה הקיידרהרצית, שמשמשת כיום
בת פמליה בחצר הרוזנותית. ידידה ובת-ברית של הרוזנת הגולה פון שטיינברג.
תיאור כללי: היי-גארנל, או "העיר הגבוהה" היא ככל
הנראה העיר העתיקה ביותר במחוז צלרהיים, וההיסטוריה שלה מקדימה בלפחות מספר מאות
שנים את עיר הבירה קינגספארן; להבדיל מישובים רבים בדוכסות, היושבים בליבו של
המישור החום-ירקרק האינסופי שמהווה את רוב אדמתו של המחוז הדרומי, היי-גארנל יושבת
(כפי שמרמז שמה) על הגבעות הסלעיות של צפון המחוז, במקום בו הקרקע הופכת קשה
ותלולה יותר, במקום בו היא מתחברת אל הקצוות הדרומיים של הרי השדרית.
היי גארנל יושבת על שתי גבעות סלעיות, מחוברות ביניהן בגשר אבן עתיק; זוהי עיר
חומה-אדמדמה ולא נאה במיוחד; צבירים של בתי אבן קובייתיים, נמוכים ודהויים, סחופי
רוח, עם צמחיה דלילה ודהויה יחסית הצומחת ביניהם; וכיום, לא מעטים מהם נטושים או
נטושים למחצה, דלתותיהם חתומות ותריסיהם הסדוקים מוגפים; רחובות מפותלים, רחבים
יחסית ומשובשים למדי, שרק פה ושם צומחת בצידיהם שדרה דלילה של עצים נמוכים ומעוטי
עלווה, או שורה של עמודים ענקיים ומחוספסים מאבן אדמדמה, אכולים למחצה מפגעי הזמן,
עד שהתגליפים שפעם עיטרו אותם דהו בלא היכר;
חצר השמש הכומשת: מעל העיר, נישאת 'חצר שמש הארגמן' (שמה כנראה זכר להשפעה
אמת'ורית, ישנה יותר או פחות), שמכונה בפי כל 'חצר השמש הכומשת' (court of the crumbling sun). הקומלפקס העתיק, שהשתמרו
בו יותר משרידים של סגנון אמת'ורי קלאסי, נחשב בעיני חלק מההיסטוריונים לאתר שבו
התרחשו המאורעות הדרמטיים של שלהי שלטונה ונפילתה של 'נסיכת הלהבות', לפני כ-750
שנים לערך - נסיכה אמת'ורית מקאהניצ'ור ששלטה בהידרוסט מספר שנים מכוח נישואין
פוליטיים, ולפי המסורת ההידרוסטית הטביעה את הארץ בפולחן קטלני של האש; לאמת'ורים,
לעומת זאת, גרסה שונה למדי של הארוע. בעת הכיבוש האמת'ורי במאה הקודמת, ישב כאן,
שלא במקרה, נציב מטעם בן-השמש ופיקח באורח לא הדוק מדי על פעולות בני-בריתו
הרדיקליים של השליט האמת'ורי.
חצר שמש הארגמן דהיום, הינה אוסף של בתי אחוזה לא גדולים שהיו פעם מפוארים מאד,
לפני שהשמש והרוח עשו בהם שפטים, מוקפים בעצים וצמחי תבלין.
ביניהם, משתרעת כיכר פסיפסים גדולה ודהויה שמרצפותיה הססגוניות האפירו והטשטשו;
עמודים מגולפים שהרוח המיבבת מכה בהן בלא רחם, ומטיחה בהן זרזיפים בלתי פוסקים של
חול ואבק; בליבה של הכיכר, עומדת מזרקת ענק שהתביישה מזמן ומלאה כיום בעיקר בחול.
העמודים המגולפים סביבה, ששימרו עד לא מזמן דמויות חושניות של צעירים וצעירות
עוטים עלי גפן, הושחתו לפני שנים מעטות ב'יד אומן חינוכית' של האומן סר ססיל
בלארד, בהוראת הרוזנת הנוכחית (ע"ע), שהורתה 'להתקין' להם לבוש מצויר הולם.
חצר גבוהה זו, על אחוזותיה הקטנות, מזרקתה הראשית שלבשה צורה חינוכית יותר, הכיכר
הראשית וכיכרות המשנה המעוטרות עצי-בושם דלילים, היא המקום בו חיים הרוזנת
מריגולדצלרהיל ואביה הישיש, ומסביבם משכנות ובתי-חברה שוקקי חיים ותככים של קרובי
משפחה מדרגות שונות, מקורבים, צירים ומלחכי פינכה, כולל נציגות נכבדה ממשפחות אלבינג (בעלה המנוח של הרוזנת),
ונציגות פחותה יותר של משפחות ארמינת'ורן, מלינגטון, דארו ואחרים; אלא שחרף
נסיונות התחזוק והשיפוץ החוזרים ונשנים, העזובה ופגעי הזמן ניכרים מאד – גם אם
פחות מאשר בחלקים אחרים של העיר.
כך או אחרת, הרי שמכאן –וליתר דיוק, מהאחוזה הצפון-מזרחית הגבוהה בעלת המגדל העגול
הנישא שמתנוסס גבוה מעליה, מנהלת הרוזנת מריגולד– ראש אחד משלושת ענפי בית צלרהיים
הטוענים לכס הדוכסות, את מאבקיה – הן המשפטיים והפוליטיים, והן הכלכליים (לשמור על
עירה הבלה מזוקן ואת אוצרה האישי במאזן חיובי, למרות הבעיות באוכלוסיה והדלדלות
הפעילות במחצבות האבן הגדולות של העיר), והן החברתיים.
עניינים אחרונים אלו כוללים הן את שכנוע הנתינים, כולל בסיסמאות נמלצות ולעיתים
כמעט מגוחכות פרי דמיונו של הסופר הרוזנותי שלה, להשאר בעיר ובנחלות סביבה ולחיות
בה, ולא להגר למקומות אחרים כגון הידרקראון או המושבות; פתרון הסכסוכים החוזרים
ונשנים בין התושבים המקוריים המדלדלים לבין שתי קהילות המהגרים החדשות יחסית:
המהגרים הפנים-הידרוסטים, שרובם שרידי מרד הפועלים הגדול או בני משפחות של מורדים
הרוגים מאותו סיפור עגום, שזכו לחנינה מלכותית בתמורה לעזיבת הידרקראון ועקירה
למחוז הדרומי יותר; והמהגרים הקיידרהרצים, שבעיקרם הינם קהילה שלמה של קיידהרצים
שהמירו דתם לגרסה מקומית של דת הזוהר מז'ראל, ונאלצו להמלט מנסיכות רונזיג בטרם
נבלעה בידי אחוות-המוות, מחשש לשיעבוד ואפילו חיסול אכזרי בידי כוהני טוטנהאגן.
באורח עקרוני, הרי שהרוזנת בירכה בתחילה על הגעתו של 'דם טרי' בדמות קהילות חדשות
אל העיר המדלדלת שלה, שנזדקקה מאד לידיים עובדות חדשות. אולם גורמים כאלו ואחרים
סביבה התלהבו הרבה פחות, מה שגרם לה לא אחת לזעום ולגדף את היום בו הרשתה למורדים
ולזרים להתיישב בנחלותיה – זאת, עד שהצטננה חמתה או אי-מי מקרב המורדים ובעיקר
הזרים דאג לפייסה במילים רכות של חנופה ובמתנות הולמות. זאת, באורח שהשיב את חרון
אפה של 'הלוחמת עד טיפת דמה האחרונה למען ערכי אדמת אבותינו היקרים' אל יריביה
העיקריים – הענף השנוא של בני צלרוויל, שבריתם עם אחיה הבוגדני של הרוזנת עצמה,
הפקיעה משליטתה את העיירה הסמוכה מדרום – העיירה ארמינל, החולשת על הדרך הראשית.
מערב העיר:
במערבה של העיר, נופל הרכס המשוסע והקרוע של פתחת המחצבות הגדולות אל תוך איזור
שטוח רחב-ידיים, מאובק ונטוש בחלקו, של בתי מלאכה מאובקים וחצרות סיתות והעמסה,
שנועדו לטיפול באבנים המועלות מן המחצבות; בעוד חלקים מהמתחם עדיין פעילים, ועגלות
מטען עדיין נכנסות ויוצאות מהם, הרי חלקים אחרים הוצפו במים שבקעו מחלקים נטושים
והרוסים במחצבות עצמם; בתי מלאכה, סככות נרקבות ואורוות נטושות שוקעים בהדרגה אל
תוך מאגרי מים חומים ומבעבעים, משכן לאצות מסריחות, קרפדות מחוצפות וערמות
רקבובית, בינותלסלעים לחים, נקבוביים וחסרי צורה. משם,יצרו המים לעצמם מפלים
בוציים הנופלים אל תוך בריכות חומות וחמימות ברובע העוני הלח והמזוהם שמתחת לחצרות
המחצבה (The mudpens), ושכיום רבים מבניו חיים
פחות ופחות על תעשיית האבן, ויותר ויותר על שיבה לגידול חזירים, כבשים ומעט
דגן-גשם.
מזרח העיר:
מזרח העיר שמעבר לגשר הגדול, הינו רובע אבנים נישא ומופרד מהמרכז בידי קניון תלול
ועמוק; ואשר כמה ממבניו גבוהים ומסוגננים מעט יותר, עם כמות גדולה יותר של משוכות
ועצים, כולל מטפסים מוזרים בגוון סגלגל-ירקרק, שכרכו את עצמם בשכבות עבות על
הפסלים, עמודי התווך וגדרות הגנים הישנות; כמה מהמבנים הם גדולים ועתיקים במיוחד,
כאשר הגדול והמסתורי ביניהם, שימש בעבר חווילה של קוסם מסתורי שהיה אחד מתלמידיו
של אדמונד האדום; אותו קוסם, שהתמחה במאגיה של צמחים, ידוע כיום בכינוי Jadejaw (ואולי במקור Jade Joe), הא ותו-לא; ומסופר שהוא
טיפח והפרה את זני הצמח הטורף (לא נחשב מסוכן לבני-אדם) שזכה לכינוי 'לוען אבק
דרום-הידרוסטי'. שוליו של הרובע המזרחי, יותר מכל מקום אחר בהיי גארנל, טובלים
בירק – גם אם דליל, יבש קמעה ומוצלף רוחות. כיום, לאחר שנים בהם היה נטוש למחצה,
מיושב הרובע המזרחי בעיקר בידי המהגרים מנסיכות רונזיג, כאשר מנהיגם, האציל המלומד
קונראד צו דאר-איינר– מומחה לצמחים ולשעבר חבר בקבינט היועצים המלכותי של רונזיג,
מתחקה בסקרנות רבה אחרי סודותיו של Jadejaw, והצליח לייצר פרנסה עבור
אנשיו כאשר עלה בידו להכליא בין לוען האבק הדרום-הידרוסטי לזרעים של עצי הדר מדרום
הרקאלסיליי;
מכאן, שהמטעים הישנים התמלאו עד-מהרה בשתילים הולכים ומתעבים, הולכים ומסתעפים של
המצאתו החדשה של דאר-איינר, עץ ה"אשכלועית", על גזעו הירקרק-בשרני
ופירותיו הצהבהבים-כתומים שנראים כחרוט חלול המתפצל לחמש שלוחות בשרניות, מכוסות
בקליפה הדומה לגרסה גבשושית של קליפת הדרים (יש המשווים את צורתו לפסלון גס של
דיונון), ומפיצה ריח דומה למדי לריח אשכוליות רגילות, עם מעט עקצוץ חריף
מרומז;סביבם, שוקמו מזקקות ישנות ונטושות של שיכר תפוחים והוקמה מזקקה חדשה ונוספת
המפיקה משקאות חריפים מהפירות החדשים (כמו גם מוצרים אחרים, כגון ריבות מעסיס הפרי
ומזון בהמות מקליפותיו); הצלחה זו של המתיישבים החדשים, לא נשאה חן בעיני כמה
מהתושבים המקוריים, שלא זכו בנתח גדול מספיק מההצלחה – ובעיקר לא בידי מנהל בית
הספר המקומי הכושל לבנים, ובעל מטעים שקוע בחובות שלרוע מזלם של הקיירהרצים, הוא
גם בן-דודו של הסופר הרוזנותי.
גראף קונראד צו דאר-איינר(71)והמהגרים מנסיכות רונזיג: מנהיגם של הגולים מרונזיג הוא נצר (אמיתי)
למשפחת רוזנים עתיקה מאד מהנסיכות הרחוקה שמהווה את השער לקיידרהרץ המזרחית. הוא
ידוע לתהילה מזה עשרות שנים כמלומד מתון ונשוא-פנים, שהתמחה בין היתר באגרונומיה
ולא מעט גם בתורות מאגיות תיאורטיות הקשורות בצמחיה וחקלאות. בין תפקידיו, שימש
פרופסור באקדמיה המלכותית של רונזיג, ובמשך כמה שנים גם חבר בקבינט היועצים של
הנסיכה וילהלמינה פון גלאורטן.
תסכולו המתמשך מהשחיתות וחדלות האישים של כוהני רונזיג, והסובלנות הרבה מדי בקרבם
כלפי אחוות המוות, גרמה לו לנהות אחרי כוהן ומלומד מפורסם מרונזיג שהמיר את דתו
לגרסה (הגם שסכולאסטית ומעודנת מאד) של דת הזוהר מז'ראל; המרת הדת דלעיל, ביחד עם
מעמדו הרם, הפכו אותו עד מהרה למנהיגה הלא רשמי של קהילת מאמיני הזוהר בנסיכות
רונזיג.
בנסיבות אלו, ונוכח העוינות הקטלנית שרוחשת אחוות המוות לאמונת הזוהר ("דת
נחותה של קבצנים ונוכלים, מקדשת חולשה וטינופת וזרה לכל חוש בריא של עם
וגזע"), הרי כשגבר כוחה של אחוות המוות ותומכיה ברונזיג, והנסיכות עצמה עמדה
כבר סמוך לאובדן עצמאותה והפיכתה לגרורה חסרת צורה של הרודן טוטנהוף, הוביל צו
דאר-איינר את עדת מאמיניו לגלות, מחשש כי ישועבדו ויטבחו; אחרי מספר גלגולים, זכו
המהגרים מרונזיג, שנחשבים ברובם לחוואים ובעלי מלאכה חרוצים ומיושבים בדעתם,
בצ'רטר מלכותי הידרוסטי, ובסופו של דבר מצאו את עצמם מקימים את קהילתם מחדש על
רובע נטוש למחצה במרומי גבעה ממזרח למרכזה של העיר היי-גארנל. אומרים, שצו
דאר-איינר נמשך מסיבות מקצועיות לאחוזה נטושה ולסודות שהשאיר אחריו קוסם שכוח מן
המאה הקודמת, אחד מתלמידיו של 'אדמונד האדום' שהתמחה במאגייה של צמחים.
הקהילה של הקיידרהרצים מאמיני הזוהר שיקמה את המטעים היבשים למחצה סביב הרובע,
ורבים מתושביה מתבססים על הברקה של צו דאר-איינר, שהצליח להכליא צמח טורף מקומי
(מתורבת יחסית ובלתי מסוכן עבור בני-אדם) בשם 'לוען אבק דרום-הידרוסטי', עם זרעים
של עצי פרי-הדר מדרום הרקאלסיליי, ויצר עץ פרי מוזר, שבשל מקורו וצורתם המיוחדת של
פירותיו הצהובים והעסיסיים, זכה לכינוי 'אשכלועית'. בדרך זו, החיו המתיישבים
החדשים כמה מהמזקקות הדועכות של היי גארנל, אבל גם זכו ליותר ממנה גרידא של קנאה
וטינה של כמה מהתושבים הותיקים יותר של הגבעה המזרחית, שנדחקו כעת לשוליים; בעיקר,
רותח על העניין מר הוגו בלארד-מלינגטון, בן-דודו של הסופר הרוזנותי, שניהל בעבר
פנימיה דועכת באגף של האחוזה הנטושה של קוסם הצמחים השכוח, והחזיק במספר מטעים
ומזקקות מסורבלים ועמוסי חובות; כעת, לשיטתו בשל הבאים מקרוב, אבד חלק מרכושו וחלק
גדול עוד יותר ממה שהוא רואה כ'קניינו הרוחני ומעמדו המקודש בזכות דורות על דורות
של אבות מפוארים'; ומכאן מקורה של חלק גדול מהעויינות והמאבק שניטש בין בן-דודו
המפורסם (אליו רץ במהירות בכדי לבכות ולהתאונן על מר גורלו בפרט, ועל "הסכנה
למורשת האבות העתיקה מצד נוודים חסרי אלים ודרך-ארץ" בכלל) לבין המהגרים
מרונזיג.
דמויות חשובות נוספות:
סר ססיל בלארד (51): "הסופר הרשמי של החצר הגבוהה", בן אצולה
מרושש וכותב רומאנים זולים לשעבר, שהפך לאיש-אמונה וכותב הסיסמאות והמכתבים הרשמי
של הרוזנת, ובמידה רבה לאחד האנשים החזקים ב"חצר השמש הכמושה". מנהל
מאבק פנימי קשה כנגד ההשפעה של הקיידהרצים באיזור– הן הגולים מנסיכות רונזיג, והן
הציר הקיידרהרצי במוצאו ששלח הויקונט צלרשילד בתור "שגריר" אל חצר
הרוזנת צלרהיל, במטרה לנסות ולארגן איחוד פוליטי. ססיל מכונה לעיתים, מאחורי גבו,
בכינוי הלעג שהדביקה לו לפני שנים הרוזנת הגולה פון שטיינברג: "הסופר
הרו-זנותי", בין היתר בשל גינוניו הרגשניים המוגזמים וחיבתו הרבה לתחרה
ססגונית.
סר ססיל אחראי לרוב הסיסמאות ה'חינוכיות' המגוחכות למדי בהן מפגיזה הרוזנת את
נתיניה, כשהוא מאריך לשבח את פועלו ומשכנע – אחרים ואת עצמו – כי מדובר במלאכת
אומנות. מפעם לפעם, הוא עורך 'ערבי הקראה', בהם הוא עלול לייגע את הנוכחים במשך
שעה ארוכה בהקראה 'דרמטית' בקולו החדגוני והמזמרר, ולהעלב מאד אם לא יקבל בשכרו
שבחים רבים ומשכנעים די הצורך. לאחרונה, עמל בין היתר על כתיבת 'אגדה חינוכית
לילדים', שאמורה היתה להכיל בתוכה רמזים על שיקום תהילתם של היי-גארנל וגבירתה.
אותה יצירה דמיונית (וחינוכית למשעי, כולל תשעה-עשר ערכים מומלצים בקפידה לנשמות
הילדים הרכים), נקראית 'הקרפדה שיצאה לעבוד', כבר זכתה למוניטין מפוקפק מאד משל עצמה;
ולא בכדי ליצני העיר מתלוצצים שבשלוליות העמוקות במזרח העיר, כבר נמצאו לפחות שלוש
קרפדות בעלות כשרון כתיבה טוב יותר במידת-מה משל הסופר המכובד; כך שראוי יהיה
להפקיד בידם את כתיבת האוטוביוגרפיה הבאה, היה ויעלה בפני הוד-רוזנותה הרצון
להעשיר את דרדקי עירה בספר המשך.
לורד קפטן קלאוס פון זאכר (48): קצין קיידהרצי גולה ונפוח להדהים, שהופעתו
מזכירה לעיתים ערמה משקשקשת של מדליות וסרטים אלכסוניים מפוארים. משמש כיום
כ"שגריר" הרשמי של ראש הענף הדרומי של הטוענים לכס הדוכסות, הויקונט
יוהנאס צלרשילד; כאשר במקור הגיע לחצר הרוזנת מריגולד בכדי לשאת ולתת על איחוד
פוליטי ואולי אפילו אירוסין שנועדו לחזק את בני צלרהיל וצלרשילד כנגד הענף המתחרה
ורב העוצמה; אלא, שלמרות שהמשא ומתן נכנס לקפאון עמוק, פון זאכר נותר בתור 'שגריר'
בחצר הרוזנת מריגולד, ומנהל שם תככים מתככים שונים, עבור אדונו ועבור עצמו. כיום,
הוא נהנה מאוטונומיה רבה במעמדו, ומנהל מאבק נמשך כנגד סר בלארד, שהפך ליריבו
העיקרי בחצר (הגם שבעבר חבר אליו כדי לסלק את הרוזנת הלוחמת ועושת הצרות פון
שטיינברג, לה לא סלח מעולם על פקפוקה הגלוי באותנטיות של תואר האצולה שלו (ובפיה
"פון מלפפון"), שלא לדבר על הכינוי הנוסף, "פון זאכרטורט",
שהדביקה לו עקב גופו הדשן[1]);
מנסה בלא הצלחה לכפוף את המהגרים מרונזיג ל"חסותו", ועוד כהנה וכהנה.
חזרה אל דף המבוא של דוכסות
צלרהיים
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.