הקדמה
| העידנים הקדומים
| גזעים
| גאוגרפיה
| היסטוריה הידרוסטית
| המערכה
| יצירת דמות
מחוזות
האי ההידרסטי: ואלנסטון וריברהייז
(The
West Downs)
4.6.7.1: המערכה ב-West
Downs
הקלאנים
והפוליטיקה של העיירה קלרידג'
בחזרה אל הדף הראשי של מחוזות ריברהייז
וואלנסטון לחץ כאן
בחזרה אל
הדף הראשי של איזור מצולת וואלדר
מבוא
תושבי
קלרידג', ברובם המכריע, מחולקים לשש משפחות מורחבות (מי יותר ומי פחות), כאשר
באורח רשמי נשלטת כל אחת מהן בידי "זקן השושלת" (הגם שבפועל, כל משפחה
ודרכה, וחלקן ריכוזיות הרבה פחות מאשר מורה הפרוטוקול, אם בכלל).
כל
אחת משש המשפחות מחזיקה בזכויות בהתאם למסורות הלא כתובות של העיר, בהתאם למעמדה
ולותק שלה; הגם שלכל אחת מהן מושב במועצת העיר, וזכות שמימדיה לא ברורים ונתונים
למשא ומתן, לקשור קשרי מסחר ולהכריז על זרים מסויימים כבני-חסות, באורח שמקנה להם
הגנה ומעמד מסויים שקשה לשלול בהחלטה שרירותית של משפחה אחרת.
לפי
המסורת, ארבע המשפחות המקוריות של מייסדי העיירה הם ארגוולד, מירת'הורג, קונוורג
וסירית'. שתי המשפחות הנותרות הצטרפו אל העיירה מאוחר יותר: משפחת ואלמפלור הגיעה,
כפי ששמה מרמז עליה, מעמק וולמפלאו שבמזרח; ואילו בני האות'ינגהארן היו ענף צדדי
של בני האות'ינגהאל המוצללים מן היער שמצפון לבקעת אסטפורד.
מתוך
ארבע משפחות המיסדים, שלוש הראשונות נחשבו מאז ומעולם למיוחסות ובעלות סודות
מפוארים יותר מן הרביעית – שמא, שרידים של מעמדות שהתקיימו אי-שם במקום אחר ובמשטר
אחר, לפני שנוסדה קלרידג' עצמה. מכאן, שהחוק הבלתי כתוב של קלרידג' הקנה את רוב
התפקידים בעיירה לאותן משפחות מייסדים, עם יתרון לא מוחלט, אבל ניכר לשלוש
הראשונות. במשך מאה וחמישים שנה, למצער, נחשבו "שלושת הזקנים" ארגוולד,
מירת'הורג וקונוורג לנכבדים, החכמים ובעלי העוצמה הלא רשמית החזקה ביותר בקלרידג',
שלפיהם – או לפי הסכסוכים ביניהם – ישק דבר.
אלא,
שיש האומרים שדווקא העוצמה והכיבודים גרמו לאותן משפחות להתנוון בהדרגה לשקוע אל
תוך קבעון; כאשר דווקא בני סירית', שהחזיקו בפחות משרות וזכויות טקסיות, לא החזיקו
בבית אבן משל עצמם, קשרו במשך דורות קשרים אמיצים ומשתלמים על בני סאות'רינדן
שבאחוזה הצופה על קלרידג' מלמעלה מחד גיסא, וברית שקטה עם הסוחרים והסיירים של
האות'ינגהארן מאידך גיסא. אי לכך, הרי שמאחורי הקלעים הלכה הברית בין סירית'
להאות'ינגהארן והתחזקה, על חשבון שלוש המשפחות העתיקות יותר, השקועות באי-חיבה
ומתככות זו כנגד זו על עמדות כוח טקסיות הקשורות לימים שלפני יסוד קלרידג'.
עלייתו
של ראש העיר ארלגארת' לבית סירית'
המהפך
הרשמי, שארע לפני כעשרים וחמש שנים, החל כמעט במקרה. שלושת נכבדיה המיוחסים של
העיירה: טורמור ארגוולד; גארולף מירת'הורג ואלת'ורד קונוורג, שזכו לכבוד רב לא רק
בשל יחוס, אלא גם בשל הכשרונות היחודיים של כל אחד מהם, לא הצליחו – בניגוד
לקודמיהם – להתעלות מעל הסכסוך וחוסר החיבה ההדדי ביניהם (שתודלק, כך אומרים, בידי
השלכות ארוכות טווח של מאורעות מצערים שארעו שניים-שלושה דורות קודם לכן, והשפיעו
עליהם מאד בתקופת ילדותם), ולא הצליחו לחלק באורח משביע רצון את המשרות
החצי-רשמיות שעברו בתורנות בין הקלאנים השונים. אי לכך, בתור מועמד של פשרה,
הסכימו השלושה למנות ל'נוטר בית הגנזים' (משרה שהלכה למעשה, היא הקרובה ביותר
למשרת ראש העיירה), את אלרגארת' סירית'; ברנש גדל גוף, קולני ולדעת שלושת הנכבדים
לא חכם במיוחד ולא מזיק יתר על המידה.
ארלגארת'
(Erlgarth), שהיה באותם ימים בן-בית אצל הבארון סאות'רינדן (בעלה המנוח של
ליידי מרידית'), גדל-גוף, אוהב משקה ולא מתוחכם ככל שנראה, נאחז במשרה ולא רק
שהזמני הפך לקבוע והוא מחזיק בה עד היום, אלא שמספר שנים לאחר מכן, הצליח – בשל
בריתו עם שתי המשפחות ה'פחותות', עושרו והסכסוך הנמשך בין המשפחות העתיקות, ליטול
לידיו באורח לא רשמי לגמרי גם את משרת 'זקן השוק' – מה שהפך אותו בהדרגה לאדם החזק
ביותר שהיה בקלרידג' מזה 150 שנים – ומאז שורת מאורעות שכולם בעיירה מעדיפים מאד
לשכוח, הקשורים בחורבות על אי המקולל שמשתרע מדרום לרציפיהם. במשך שנים רבות, לא
הורגש השינוי באורח בוטה מדי – משום שאלרגארת', כעסן והמוני ככל שיהיה, ידע להמשיך
ולהעניק כבוד לשלושת הזקנים, תוך שהוא מלבה מפעם לפעם את אי-החיבה ההדדית ביניהם.
אלא,
שבשנים האחרונות, הכה הגורל בשני הצדדים – באורח שיש אומרים כי הוא עשוי להיות
הרה-אסון עבור קלרידג' כולה.
ארלגארת', כפי שמספרים יודעי דבר, היה מאז ומתמיד נוטה לפרצי חימה, בדיוק מאותו
סוג שגרם לו להראות כהמוני, כעסן ולא מתוחכם כלל ועיקר. שנתיים לאחר מינויו, תרם
מזגו הסוער למשבר-רבתי דווקא מול ידידיו לבית סאות'רינדן. מספרים (עדיף בלחש...)
שליבו של ארלגארת' נשבה בקסמיה של רוזלין סאות'רינדן הנאה והענוגה. אולם אביה,
הבארון וולגרים סאות'רינדן (שמזגו היה חם בדיוק כשל ארלגארת', אם לא יותר), סירב
להניח להם לבוא בברית הנישואין.
הגם
שכידוע היו תקדימים לא מעטים לנישואין קודמים בין הצדדים, הרי שהבארון יעד את הנאה
בבנותיו לנישואין מכובדים בהרבה, לאחר ממקורבי בית מיזלי, שהיו אמורים להשתלם לו
בהרבה, ואי לכך, לגלג בגסות על 'ראש הכפר השמן' שהעז להציע את עצמו במקום, ולא
להבין את הרמזים העדינים ששלחה רעייתו מרידית' לארלג'ארת, כי עדיף לו לוותר בזו
הפעם.
לא
ברור כיצד בדיוק התפתחו הדברים, אבל אין ספק כי פרץ ריב קשה בין שני חמומי-המוח,
שממנו ואילך, לא נחשב אלרגארת' עוד כאורח רצוי באחוזת סאות'רינדן; אלא, שעיקר
הטרגדיה הכה לאחר מכן: רוזלין, שאהבה את אלגארת' או למצער העדיפה אותו על אירוסין
לאחד מנכבדי העמק האדוקים, מתה מוות חטוף חודשים ספורים לאחר מכן (והיו שריכלו,
שאביה האלים הכה אותה מעט חזק יותר משהתכוון...), ואילו הבארון חם המזג עצמו לא
חזר לעצמו, הפך אלים ושתוי מאי-פעם, ומת פחות משלוש שנים לאחר מכן, מפגיעה קטלנית
בעת שצד חזיר בר דאמוני עצום, שהפך מניצוד לצייד.
ארלגארת',
מאז ועד היום, סירב להתפייס עם בני סאות'רינדן; המסחר בין הצדדים והקשר הכספי
השוטף נותרו בעינם, גם אם הצטננו מאד; אולם אלרגאת' אסר, גם אם לא באורח רשמי, על
כל קשר נישואין בינם לבין בנות העיירה – עניין שהרתיח לא מעטים בקלרידג', ועוד
יותר מכך מקרב שלל הבנים והנכדים הצעירים של סאות'רינדן, שלא אחת נתנו עינם בנאות
והמוכשרות יותר מבנות קלרידג'.
כך
או אחרת, המאורעות הללו הטביעו חותם קשה על ראש העיר, והפכו אותו לכבד-גוף, סמוק
ורע מזג יותר ויותר; במשך שנים ארוכות, הפר את המסורת וסירב להנשא; וכאשר עשה זאת
בסופו של דבר, בראשית שנת 2438, עשה זאת כמעט באורח הגרוע והמקומם ביותר שניתן
להעלות על הדעת.
מכה נוספת, ירדה על ארגארת' בשנים האחרונות, כאשר דבר-מה קרה לבני-בריתו המסורתים
מבית האות'ינגהארן – משהו לא ברור; אולי ידיעות אפלות על גורלם שארי-בשרם ביער
האות'ינג, גרם לרוב בני המשפחה להסתגר בינם לבינם, למעט בקשרים עם שאר בני העיירה,
ולמעשה לשקוע בסוג מוזר של אבל טקסי. מעבר לנתק שנוצר בין ארלגארת' לקרובים
בידידיו, הרי שהמאורע גרם לראש העיר להפוך זעפן ובעיקר חשדן עוד יותר - במחשבה שהנה יקומו יריביו הישנים מן המשפחות
העתיקות, וינסו ליטול מידו את המשרה והכוח; כפי שאכן נראה כמתבקש יותר ויותר, הן
נוכח החוק הבלתי כתוב של קלרידג', והן נוכח התנהגותו של ארלגארת' עצמו.
מצבם
של שלושת הקלאנים העתיקים כיום
אלא,
שגורלם של בני ארגוולד, קונוורג ומירת'הורג, ובעיקר נכבדיהם, לא שפר עליהם הרבה
יותר מגורלו של ארלגארת' הכעוס והאומלל; אם כי הכוס עברה עליהם באורח שונה.
בית
ארגוולד:
השנים הרבות שחלפו עשו את שלהם: טורמור נשוא הפנים, שנחשב בעבר כאחד המוכשרים בבני
העיירה, ובעל הגישה העמוקה ביורת לתורות העתיקות של אריגת אצות ותורת העשבים, הלך
לפני מספר שנים לבית עולמו; גרוע מזה: בנו ויורשו קארלוורת' נעלם בסערה, ונמצא
מעורפל על אחד החופים של האגם, כמה חודשים לאחר שנחשב בעיני כולם למת. אלא, שפגיעה
כזו או אחרת, גם אם לא ניכרת גופנית, הפכה אותו לרפה-שכל, שמצונף רוב העת בקרן
זווית (מלבד בלילות מסויימים בהם הוא מתהלך על הרציפים), ומקשקש שטויות על טירה
בשמיים, מלאה בנשים יפיפיות שכולן רצו בו, שעשועים מכושפים ושאר מינ הבל מקוטעים,
שהפכו לא רק אותו, אלא את בית ארגוולד כולו לבדיחה.
ראשות
הבית עברה, יש אומרים בטרם עת, לבנו היחיד של קארלוורת', נורווירת' (Norwyrth) הצעיר והנאה, שידוע יותר בשערו הזהוב-כהה השופע מאשר בידע במסורה
העתיקה או בתחכום שנדרש מראש אחד הבתים העתיקים; אי לכך, נסיונו המגושם להתעמת עם
אלרגארת' לא עלה יפה, והותיר אותו כעוס (גם על 'השמן ההמוני של בית הגנזים', וגם
על המשפחות העתיקות האחרות שלא סייעו לו), ומריר. בין היתר, העביר אותו ארלגארת'
השפלה קשה: נורווירת' הצעיר, שבמקור (קרי, בתקופה בו סבו היה עדיין בין החיים),
היה מיועד להתארס לעלמה קורליירה מירת'הורג, התאהב באחת מעלמה אתלפלדה לבית
סאות'רינדן (ויש אומרים שלא במקרה – אלא שידה הערמומית של מרדית', שתרה אחרי
בני-ברית בעירה, היתה בעניין).
אלא,
שארלגארת' עמד על האיסור שהטיל, תוך הפרת המנהג והאיזון העתיק בין המשפחות, לפיה
בקשת אירוסין של ראש משפחה, הינה צעד רשמי בלבד, וסירב לחתום אגב שהוא צועק על
נורווירת' "כאילו היה שוליית דייגים"; אם לא די בכך, הרי – כפי
שארלגארת' (להבדיל מיריבו הצעיר) חזה מראש, הרי שבני מירת'הורג, שלא רוו נחת מהפרת
הבטחת האירוסין הלא כתובה שנתן להם סבו של נורווירת', עמדו מנגד ולא התערבו, חרף
ההפרה הגסה של החוק העתיק.
בית מירת'הורג: בינתיים, המר הגורל גם לבני מירת'הורג עצמם: גארולף
הזקן, שהיה בעבר הספן, בונה הסירות והסייר הטוב ביותר בקלרידג', הלך ושקע לתוך
טמטום של זקנה (עד שיש המלגלגים, שהוא יכול ליצור 'מועצת חכמים' ביחד עם קארלוורת'
ארגוולד). הגיל לא הטיב גם עם רעייתו סלנה, שנחשבה מאז ומעולם גנדרנית יותר מאשר
בהירת-מחשבה, והמאבק האבוד שהיא מנהלת כנגד שיני הזמן, לרבות השקעת כספיה ביבוא
צבעים ותכשירים כאלו ואחרים מוסוטמור, הפך גם הוא למשל ולשנינה המבזה את בית
מירת'הורג.
מרכלים
בעיירה, כי לו היה גארולף (בטרם שיקעה אותו הזנקה בטמטום מוחלט) יכול לעשות
כרצונו, היה מוריש את מעמדו לנכדתו קורליירה – עלמה כהת-שער, שמעולם לא נחשבה
ליפיפיה מהוללת או בקיאה מדי ברזים העתיקים של המשפחה, אולם ירשה הרבה מאד מכשרונו
כשייטת ומטילת חנית. אלא שהגבירה סלנה, שתיעבה את נכדתה מזה שנים בשל היותה
לא-ענוגה, לא צייתנית ובעלת פה גדול ונמהר, עשתה מהומה מעצם הרעיון, ואליה חברו
שני בניה האהובים והעצלים למדי רולגאר ודארהולם, שהדבר האחרון שהיו מוכנים להסכים
לו, הוא שאחייניתם הסוררת תתנשא מעליהם; עד כמה שנפלו ממנה (וידעו זאת היטב)
בשייט, צייד וכשרונות אחרים שאפיינו את בני מירת'הורג בעבר.
בית
קונוורג:
בית משלושת נכבדי העיירה בעלי ההבנה במסורה והכשרון העתיק, לא נותר אלא אלת'ורד
קונוורג כסוף השיער ונשוא הפנים, שככל שחלפו השנים, כך נראה שהוא שוקע ביאוש ציני,
סבור שגורל העיירה נחרץ, והוא מעדיף להסתגר בחדר-עבודתו שבבית האבן הרם של המשפחה
בפאתי המזחים, לצפות בגלים השחורים בעודו שוקד על ספריו, ולמעט ככל האפשר ללכלך
ידיים בפוליטיקה של קלרידג' בכלל, ובמאבקים מול "השוטה הצעיר" ארלגארת',
לו הוא בז בכל ליבו בפרט.
יש
האומרים, שחלק גדול מהתסכול של אלת'ורד נשוא הפנים נובע ממה שהתרחש בביתו פנימה:
אלת'ורד
היה נשוי פעמיים: על נישואיו הראשונים, שהחלו והסתיימו באורח מסתורי בעת שהיה צעיר
מאד, איש אינו מדבר; ואילו רעייתו השניה ססילי, עלמה נאה שבאה במקורה מעמק
אסטפורד, היתה צעירה ממנו בהרבה, זכתה מידו למנה נאה של נדיבות ג'נטלמנית,
שמאחוריה לא עמד ולו שמץ של הערכה לחריפות שכלה, תכונה שככל הנראה חסרה לה מאד,
לדעת בעלה. ססילי מתה לאחר עשרים ואחת שנות נישואין בהן העמידה לבעלה שלוש בנות,
ואף לא יורש זכר אחד.
זאת,
כאשר אף אחת מאותן שלוש בנות לא נחשבת בעיני האב הנכבד כאישיות מעניינת או בעלת
כשרון ראוי לציון.
הבת
הבכורה, קורדיליה, גדלה להיות עלמה נאה מאד ובבת עינה של אמה המנוחה; אולם ממש כשם
שהיא נאה, כך סבור אביה שהיא עצלה וחסרת כשרון; ליבה גס בכל מה שיכול אביה ללמד
אותה, ובחיי קלרידג' בכלל, וכל מעייניה מוקדשים לחלומה להנשא לג'נטלמן עשיר מאחת
הערים הרחוקות שיקח אותה, ילביש אותה משי ויתן לה אחוזה מפוארת ומלאה במשרתים.
הבת
האמצעית, ווינפרית', נחשבת גסת הליכות ועבת-זרועות, ממש כשם שאחותה הבכורה עדינה;
מלגלגים עליה, שהיא נראית ונוהגת ממש כאילו היתה זכר (לרבות חיבה לשתיה
ולאגרופים), אולם אין בה מאומה מהחן המעט-נערי, ובעיקר לא מהכשרון של קורליירה
מירת'הורג, עימה היא מסוכסכת קשות מאז ימי ילדותן.
גווינית',
הבת הצעירה, לא זכתה להרבה מן החן המעודן של קורדיליה, וגם לא התקללה בתווים הגסים
של ווינפרית' – ולמעשה, מסופר עליה כי אין בחיצוניותה, על שערה החום האסוף בפקעת
פשוטה ותווי פניה, פשוטו כמשמעו, כל דבר שעשוי להותיר רושם משמעותי, לחיוב או
לשלילה. היא גדלה להיות הצייתנית והחביבה מבין השלוש, והלהוטה ביותר לרצות את אביה
ולנסות ללמוד את הרונות הסבוכות ושאר העניינים המצויים בספריו; אולם הצלחתה, כמו
גם מידת ההערכה שרוחש לה אביה, מעבר לחביבות הגנ'טלמנית שהוא נוהג בה, הם צנועים
ביותר.
יורשו
של אלת'ורד המלומד, בלית ברירה, הינו דודן מדרגה שניה בשם סדריק, שלתסכולו של
אלת'ורד "התנחל בביתו, בדגש על המזווה ביש המזל". סדריק ניכר בכך, שחי –
תחילה עם אביו ולאחר מכן בגפו - במשך שנים בווסטמור ולאחר מכן סמוך למנזר
נורתווינד; ובניגוד לרוב אנשי העיירה נחשב למאמין, אפילו אדוק, בדת האור בנוסח של
בני מיזלי; עניין עליו הוא שמח מאד לדבר ארוכות מאד בקולו החדגוני.
מסופר, כי סדריק, באורח מפתיע, עד כמה שהוא נראה כברנש שמנוני, רופס ולא חרוץ
במיוחד, בקיא בספרים ובעל כשרון מפתיע בכתיבה תמה, עד שהיה יכול – לו התאמץ יותר
או אילו אלת'ורד סלד ממנו פחות, אכן להפוך ברבות הימים ליורש סביר לספריו
ולעיסוקיו של ראש בית קונוורג; אלא שהיחסים בין שניהם, מעבר לנימוס ההכרחי, צוננים
מדי; ואלת'ורד, כך אומרים, חמדן וחומרני מדי, מעבר להטפותיו הרוחניות הבלתי
נגמרות; וקלט יותר מדי מהלך הרוח בעולם הגדול, כולל הבנה מעמיקה מדי בכל הנוגע
לכוחו ההולך ועולה של תאגיד 'מולי נכסים' – ודי לחכימא ברמיזא; די הצורך, בכדי
שאלת'ורד יבטח בו וישתף אותו בסודותיו הכמוסים עוד פחות. סדריק, מצידו, לא מתייאש
ומתאזר בסבלנות – מניח ככל הנראה, שהשנים יעשו את שלהם, במוקדם ובמאוחר; שמועות
אפלות אמרו שהוא חושק, באורח שערורייתי למדי, באחייניתו קורדיליה, שהיא עצמה נגעלת
ממנו באורח עוד יותר בוטה מאביה (הגם, ואולי דווקא בגלל שבמובנים מסויימים הם
דומים זה לזה).
בחזרה אל הדף הראשי של
מחוזות ריברהייז וואלנסטון לחץ כאן
כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.