אינדקס הארצות של קלדאריה

חזרה אל דף השער
יורשת הקרדינל	קו-זמן	הרפתקנים	גזעים	ארצות	דמדומי המערב
	מפלצות	טכניקה	חי וצומח	אלים

בתי האצולה של איירנקלאוסט (Irenklaust)

הערה: האינקדס טרם הושלם, ומכיל כרגע את בתי האצולה החשובים של מזרח איירנקלאוסט
וכמו כן, את בית פון איימינדראו ממדינת גרווניץ.

בית קריגנסשטייף

תאריו של ראש הבית: הקייזר של קריינליכט, מגן אמונת קריגנסדורף וליטאנגארדה, האלקטור הגדול של איירנקלאוסט.

סמל הבית (וגם דגל קריינליכט): נשר כסוף מוכתר פורש כנפיים על רקע כהה, בו מופיע במטושטש הר גבוה, הנשר מחזיק בטפריו טבעת זהב זוהרת, שורד לבן משתרג בתוכה[1], ועליה חרוטים סמלי שבע המידות הנעלות.

מימרה: Zum Gipfel Licht heraufzubringen! (צוּם גִיפְפֶל לִיכְט הֶרָאוּף צוּ בְּרִינְגֶן) - "עוד נשיב את האור אל ההר!"[2]

בית קריגנסשטייף עתיק היומין מייחס את מוצאו הקדום לאל קריגנסדורף עצמו, מנישואיו לאלה ליטאנגארדה. מה שברור הוא, כי בית זה נחשב בית צבאי מהדרגה הראשונה עוד בארצות הליל, ונשא בתואר הקיידרהרצי הקדום "נאכטגראף", שסימל מעמד של ראש קלאן לוחמים גדול ועטור נצחונות. הבית, שמעולם לא קיבל באהבה את שלטון כוהני טוטאנהאגן, התמרד כנגדם בראשות "הקולונל הזהוב" בשלהי המאה ה-18. המימרה של הבית, לפי האגדה, היו מילותיו האחרונות של הקולונל האמיץ, בעת שהוצא להורג, והיא נעשתה ברבות הימים לסיסמא הלאומית של הקריינליכטים.

הבית משל בקריינליכט כמעט ברציפות מוחלטת מימי נכדו של הקולונל הזהוב באמצע המאה ה-19, ועד היום, ונחשב כבית שלטון בעל זכות בלתי מעורערת, שזכותו מעוגנת הן במעשיו של הקולונל הזהוב והן ביחוסו האלוהי מימי קדם.

בית קריגנסשטייף יוצא דופן בשער השחור המסורתי של מרבית בניו (להבדיל מהגוון הזהוב-כהה השולט בקיידרהרצים), דבר שיתכן והגיע מאמזונות האש, באשר הבית התחתן פעמים רבות עם בתי האצולה הגבוהים של נימלאנטיר, בעיקר עם בית אר-קלנטיר, שנחשב לבית רם המעלה ביותר מלבד בית השליטות אר-נארסילור.

הקייזר לודוויג השלישי פון קריגנסשטייף, "קייזר הבזלת"	ראש הבית
פריקאליס אר-קלנטיר (אמזונת אש) לשעבר מפקדת משמר המלכה אקטוריה מנימלאנטיר	רעייתו
קארל-לודוויג "פורק העול" (29) נושל מהירושה ויצא לגלות מרצון בשל הסתבכות בשערוריה רומנטית. סופיה פון קריגנסשטייף[3] (24) וילהלמינה "היפה" פון קריגנסשטייף (21) יורש העצר פרידריך-קלאורן פון קריגנסשטייף "הזאב האפור" (נער בן 16)	בניו ובנותיו
סטאל-קאנצלר ("ימין הקייזר") הנסיך הלמוט פון שטורמהאזה. שר המדינה, לאנדמייסטר אריך "הזקן" פון וילהמלסהורטן, ידוע כרב-מג ערמומי ובעל עוצמה. שר הצבא וראש אבירי קריינליכט, קרייגמייסטר גראף קלאוס פון לידרהאוזן, לשעבר הרוזן החופשי של רוטמייר. נוטרת המידות הנעלות והכוהנת הגדולה של ליטאנגראדה, ארנה פון ריטרסדורף. גרושתו של קארל-לודוויג, שארלוטה פון קריגנסשטייף-יאזוביץ[4].	אנשי חצרו
נושאי דגלו, היונקרים של קריינליכט: גראויונקר-גראפין וילהלמינה פון ארדאו, שסמלה אנורקירי כסופה הדורכת את קשת הגורל. היונקר הזהוב[5], גראף קונראד פון קיכלרהיין, שסמלו שני נחשי דרקון אדומים סבים במעגל, וחרב לבנה בוהקת במרכזו. היונקר הזהוב-גראף הלקזאנדור פון שטורמהאזה[6], שסמלו ברק מתפצל לשלושה, מעל עיר מושחרת ורקע כחול-כהה. גראויונקר-גראף היינרייך פון וילהלמסהורטן[7], שסמלו גרביל נחושת מכונף, מוקף להבות ואוחז שרביט. גראויונקר-האר אוטו פון הארמאייר-שטיינברג[8], נושא את דגל בית שטיינברג, שצורתו נץ אפור הרומס בטלפיו נחש. גראויונקר-גראף פילדמרשאל אריך פון יאזוביץ (ראש המטה הכללי), שסמלו גריפון אפוף אש ושני כידוני כסף מצולבים. גראויונקר-גראף וולטר פון הורנתאו, שסמלו פיניקס לבן של להבות כפור וחרמש ירח, על רקע שחור-כחול. גראויונקר-גראפין אתלפלדה פון אוסטפריד (אסטפורד)[9], סמלה הוא ורד כחול כרוך על חרב זהובה, ומעליה נזר בוהק.

שליטי קריינליכט מאז יסוד המדינה ב-1859

שליטים שנשאו בתואר האלקטור של קריינליכט
תקופת שלטון	שם השליט
1859 - 1872 1872 - 1905 1905 - 1928 1928 - 1941 1941 - 1953 1953 - 1981 1981 - 1989 1989 - 2037	קארל-פרידריך הראשון, "המלך הבריגדיר", אביה הרוחני והמייסד של קריינליכט אמריך הראשון "סולל הדרכים" אמריך השני "בעל החלומות" בראכטולד ":The Fallen One", ורעייתו, הקוסמת הקזטירית מוראלניס אמרילדה "האדוקה" קארל-אמריך הראשון "הנואף" קארל-אמריך השני "רב פימה" הלגה "הכובשת"
שליטים שנשאו בתואר האלקטור הגדול של איירנקלאוסט
2037 - 2082 2082 - 2119 2119 - 2137 2137 - 2154 2154 - 2209 2209 - 2242 2242 - 2264 2264 - 2278 2278 - 2289 2289 - 2301 2301 - 2335 2335 - 2377 2377 - 2391	קלאוס הראשון, "איש הליל", מייסד מסדרי האבירים של קריינליכט הרוטורוד "שלהבת ההרים" קלאוס השני "העכביש" לודוויג הראשון "הפרא" שרלוטה "הרגזנית" קארל-אמריך השלישי "הנעלה", כובש רונזיג קארל-אמריך הרביעי "כחול המשקפת" או "האלקטור הספן" פרידריך "הדור המדים", הפך לואסאל של הקייזר מנולדנשטאט אמריך השלישי, חולה-רוח שבשמו משל העוצר מנפרד פון שטיינברג אמריך הרביעי "השתיין"[10] לודוויג השני "הגדול", קוטל המכשפות ומכניע המינוטאורים קארל-פרידריך השני, "האלקטור הסגול" או"האלקטור הפילוסוף"[11] קארל-פרידריך השלישי, "נטול הבינה" (נהרג במפלת נימלאטיר)
שליטים שנשאו בתואר קייזר
2391 - 2433 2433 ואילך	זיגפריד השלישי "המחדש" לודוויג השלישי "קייזר הבזלת"

בית לוטנרהיים

תאריו של ראש הבית: האלקטור הכחול, אדון עיר הקריסטל

סמל הבית דרקון אפור בוקע ממימי אגם, וכנפיו הפרושות נוטפות חוטי איזוב ירוקים.

מימרה: "כחול ומפואר כמו הרקיע"

בית לוטנרהיים, עד המאה הקודמת בית יונקרים מקומי הכפוף לאלקטור הגדול של קריינליכט, עלה לגדולה בתקופת שלטונה של קארל-פרידריך השני, שהעביר את בירתו לעיר הקריסטלים הכחולים, והפך את אנשי לוטנרהיים לנושאי משרה בכירים בחצרו. השושלת דהיום, מקורה בהרטה פון לוטנרהיים, שהפכה לרעייתו השניה של האלקטור הסגול; בנה מאנפרד תבע את כס קריינליכט, ויצא למלחמת אזרחים מול האלקטור קארל-פרידריך השלישי - מלחמה שהעסיקה את כוחות קריינליכט ותרמה מאד למפלת נימלאנטיר. בשנת 2390, הסתיימה המלחמה בהסכם, לפיה הכירו שליטי קריינליכט בתואר האלקטור של בית לוטנרהיים, הכירו בהם כשליטי האגם, וקיבלו שבועת אמונים פיאודלית[12] בתמורה.

גאורג פון לוטנרהיים, המושל מאז שנת 2423, הינו נכדו של מנפרד הראשון לבית לוטנרהיים; האלקטורים הכחולים ידועים כבית עשיר, המקפיד מאד על חזות הדורה ואפילו ראוותנית, ובניגוד לאדוניו הקריינליכטים חובב מאד מותרות ונשפים. האלקטורים הכחולים קשרו קשרי ידידות ונישואין עם בתים מכובדים אחרים, ונודעו כבית הנאמן אומנם לקריינליכט, אולם בערבון מוגבל. כך למשל, רק כוחותיו החמושים של גראף לודוויג פון שטיינברג "שכנעו" את האלקטור גאורג שלא להכנע בפני ההידרוסטים כמעט בלא קרב בשנת 2433; כיום, האלקטור שומר עדיין על נאמנות מוצהרת לקריינליכט, ומנסה בלשון רפה לתמוך באינטרסים שלה, אולם נזהר מאד שלא "לשרוף את הגשרים" עם ההידרוסטים ובני-בריתם, דבר אותו הוא מנמק בכך שהוא מהווה "גשר להדברות".

עיר הקריסטלים הקדומה ובית לוטנרהיים עומדים דהיום במרכזו של מאבק פוליטי בין קריינליכט להידרוסט, כאשר חצרו של האלקטור מפולגת לסיעות יריבות, והמאבק נוגע מאד גם לשאלת ירושת הכס: ההידרוסטים רוצים מאד לראות את בנו המפונק ורודף המותרות של האלקטור יורש את הכס הכחול, וכמו כן, מעוניינים מאד להשיא את אחת מבנותיו של האלקטור לאציל הידרוסטי מן המעלה הגבוהה, דבר שעד כה לא צלח בידם. הקריינליכטים, לעומת זאת, מעוניינים להעלות את אחיינו של גאורג אל הכס, אלא שנישואיו של הלה לעלפית פלדה, והעובדה כי בילה שנים רבות עם הקלאנים הפרועים ברמת הבארות לא משפרים את סיכוייו. התוצאה היא רשת של תככים ומאבקי-כח, בלתי-אלימים ברובם, הנעשים בתוך תפאורה של פאר קדום, נשפים ויצירות אומנות: בית לוטנרהיים רואים עצמם כפטרונים דגולים של אומנים, בעיקר מוזיקאים, ומשקיעים בכך סכומים גדולים.

האלקטור הכחול, גיאורג פון לוטנרהיים	ראש הבית
אילזה פון בראכטהאפן-במברג מגאלנמאייר	רעייתו
יוהאן פון לוטנרהיים "נסיך השוקולד" (32) קרימהילד (28), מכונה גם "הסרבנית הזהובה"[13] איירין (27), נשואה לגראף הקריינליכטי הלאקזאנדור פון שטורמהאזה[14]. כריסטיאנה (21) אחיינו של האלקטור, ברנארד, מכונה "ברן הברברי", נשוי לעלפית הפלדה קלאנדרי.	קרוביו וילדיו
שר המדינה, לאנדמייסטר גראף קראוס פון בראכטהאפן-במברג[15] שר הצבא, קרייגמייסטר גראף קארל-אריך פון דאר טראסטהאוף[16]	אנשי חצרו
נושאי דגלו, היונקרים הכחולים של האגם בלאויונקר גראף סאדריק פון הות, סמלו ספינת משוטים בוערת. בלאויונקר גראף ארנסט פון ואסרשטייף-קרונברג, שסמלו יד לבנה בוקעת מהגלים ואוחזת חרב כסופה. בלאויונקר גראפין הלוורלינדה פון זארנגלאו (זאורמינדראוט), נערת אצות ירוקה, סמלה זוג צלופחים ירוקים לופתים אלמוג זהוב בלאויונקר גראף דזמונט פון פויירוולק, סמלו אביר מניח את רגלו על צווארו של דרקון אדום כפות[17]

בית באליזגן-קראוזה

תאריו של ראש הבית: גראף-פרייהאר[18] של מדינת באלזבורג

סמל הבית: טווס כתום-זהוב המחזיק אבן ברקת זוהרת מפיו, וברקע שתי חרבות מצולבות.

מימרה: Allen Gewalten zum trotz sich erhalten!

בית באלזיגן-קראוזה שירת במשך תקופה ארוכה את הרודנים של קיידרהרץ; האדמיראל גרהארד פון בלזיגן-קראוזה היה אחד מאלו שבגדו בקולונל הזהוב וחבריו (חרף הבטחה קודמת לסייע להם) תרמו לכשלון הקשר ולסופו הטראגי של מארגניו, כשהם מתרפסים לאחר מכן בפחדנות בל-תאמן בפני כוהני טוטאנהאגן. בית באלזיגן משל, החל משנת 1825, בעיר הנמל שנקראה על שמו, באלזבורג; בשנת 2004, נכנע בפני צבאה של הלגה "הכובשת" ונשבע לה נאמנות בכדי להמנע מהשמדה בידי הקריינליכטים, כשהוא מתכחש רשמית לפולחן טוטנהאגן.

בין בית באלזיגן-קראוזה לבין הקריינליכטים שררו מאז ומעולם חשדנות ובוז הדדיים, שנותרו על כנם אף בתקופות בהם היו הרוזנים של באלזבורג כפופים לאלקטור הגדול של קריינליכט. בית באלזבורג, שהתעשר מאד במרוצת השנים וניהל חצר מפוארת, שלא פעם הושוותה לחצר המלך ההידרוסטי של תקופת "החצר המרקדת", התייחס לקריינליכטים תמיד כ"לוחמי פרא ואוכלי לטאות מהיער". הקריינליכטים התייחסו אל בית באלזבורג בתור "שושלת בוגדים רכרוכיים ופחדנים", שמוסיפים להתקיים בשל טוב-ליבם של האלקטורים הלוחמים. בית באלזיגן-קראוזה, באופן בלתי מפתיע, התחבר אל הפאנולדרים, אשר העלו אותו לגדולה, הכפילו את עושרו ועוצמתו ואפשרו לו להתנתק מקריינליכט ולהפוך לבית שלטון עצמאי.

השליטה הגדולה, הגראפין הקוסמת אמאנדה פון באלזיגן-קראוזה, שלטה מעל 70 שנים כשהיא שומרת על עוצמה ומראה צעיר, והביאה את משפחתה ואת עירה לפסגות עוצמה נוצצת שלא נראו כמותם; את נכדה ויורשה, גינתר, חיתנה עם הנסיכה הלנה, בתו של "המלך הירוק" מפאנולדריס, וצאצאיה גדלו לחיים של נסיכים עשירים ורמי מעלה.
אלא, שכל העושר, העוצמה והתהילה (שכונו גם "עולמה של אמאנדה") התנפצו כמו מגדל קלפים במלחמת "ארבע השנים"; הגראפין אמאנדה נספתה בקרב קי-קיוריס, בסיומה של מלחמת כשפים מול ליידי מארג'ורי קאנינגהאם; חודשים ספורים קודם לכן נספתה גם הליידי הלנה, שספינת האבירים שלה הוטבעה בידי הצי ההידרוסטי. גינתר עצמו נותר על מכונו אך ורק בשל צבא קריינליכטי שתקף את ההידרוסטים וגירש אותם משערי באלזבורג.

באלזבורג של אחרי המלחמה, וביחוד ארמונה ואדוניו, נראים כבית לוויות עגום וגלמוד; גינתר שקוע כל-כולו בעבר, באבל על סבתו הנערצת ורעייתו, ועל עולם הזוהר שהתרסק (והתודה שעליו להכיר לקריינליכטים[19] מוסיפה מלח לפצעיו) מותיר אותו לבדו באפלה. מספרים עליו כי הוא מתהלך בארמונו כסהרורי, נוקט מדיניות מסוכנת ולא חכמה כנגד רוטמייר, ומדי פעם, בלילות, כורע ברך מול דיוקן סבתו, מדבר אליה וממרר בבכי. העיר עצמה נפלה לעוני, משבר ומאבקים פנימיים, כאשר ראשי כנופיות מקומיות ושאר גורמים לא רצויים הרימו את ראשם וממררים את חיי האזרחים.

גראף-פרייהאר גינתר פון באלזיגן-קראוזה "הרוזן האבל"	ראש הבית
הלנה תראוונדיס, בתו של "המלך הירוק", נספתה בטביעת ספינתה בשנת 2433.	רעייתו
אחותו, שטאפיני פון קראוזה-איימינדראו, אמו של רוזן גרווניץ. בתו הבכורה, הלנה "הלנה הצעירה" פון באלזיגן-קראוזה בנו, פראנק פון באלזיגן-קראוזה, מכונה "החונק" שלא בפניו[20]. בתו הצעירה, אמאנדה פון באלזיגן-קראוזה, נושלה מתאריה לאחר שנמלטה מאביה ועקרה להידרוסט. אחיינו, קארל-היינריך פון באלזיגן-קראוזה, נער בן 15. אחיינו, וולטר פון באליזגן-קראוזה, ילד בן 8.	קרוביו וילדיו
שר המדינה, לאנדמייסטר קארל-גייזריך פון דאר קראובן "הזקן", רב-מג. שר הצבא, סטָאִיבָה בָּארֽקוּבוֹ (מאסקארי), מכונה "הדוב השחור".	אנשי חצרו
נושאי דגלו, הבארונים[21] של מדינת באלזבורג בארון וילהלם שנק פון אויירנהורסט, שסמלו עייט דו-ראשי עשוי ברזל. בארונית קתרינה (רין) פון מארנבורג-טילר, מכונה גם "הפאלהין"[22], שסמלה ספינקס ירוק על אי אפור[23].

בית איימינדראו (אמנדור)

תאריו של ראש הבית: גראף-פרייהאר[24] של מדינת גרווניץ

סמל הבית: עץ מוזהב מקרין הילה וחד-קרן לבן מתרומם על שתי רגליים אחוריות.

מימרה: מאז ועד עולם, חרבנו נכונה.

בית איימינדראו העתיק והמפואר נחשב כאחד הבתים העתיקים ביותר בארצות הלילה, אף כי כוחו הקדום אבד לו, וכוחו הצבאי היה חלש יחסית; בתקופה שלאחר בקיעת הקיידרהרצים משערי הליל, ערקו כמעט מיד ממחנה הפולשים, התיישבו בהידרוסט ויצרו קשרים אמיצים עם עלפי הורד בקלסילדי וקלאן הירח בהיידרקרון, שדם שניהם נמהל בדמם, ככל הנראה בעת הקדומה (דבר הנרמז לפי הטייתו העלפית של שמם העתיק).

בית איימינדראו לחם לצד המורדים ההידרוסטים, במטרה לגאול את האי ההידרוסטי ממאמיני טוטאנהאגן, ולאחר מכן השכיר את חרבו לקריינליכטים; הרוזן פאול פון איימינדראו, שהיה ידידו ואחד החשובים במצביאיו של האלקטור קלאוס "איש הלילה" פון קריגנסשטייף, סייע לו להקים את מסדרי האבירות הקריינליכטית, ועמד בראש החשוב בהם במשך כ-20 שנים. בתמורה לשירותו, קיבל את איזור המכרות העשיר של גרווניץ, בו מחזיקה משפחתו עד היום.

בית איימינדראו החשיבו עצמם כתומכים מתונים ושקולים של קריינליכט במשך מרבית התקופה, עם כי שמרו תמיד על קשרים עם גורמים אחרים, ומעולם לא פסקו לשמור על קשר עם העלפים בהידרוסט, אליהם שלחו לא פעם את בניהם בכדי לזכות בחינוך ראוי.

בית פון איימינדראו עמד בהתקפות הידרוסטיות, ושמר על מעמדו בהסכם השלום שסיים את מלחמת ארבע השנים, אלא ששנה בלבד לאחר מכן, התגלתה מזימה ערמומית שתוכננה על-ידי איל ההון גוראת'אן ביג, שהתבססה על בגידת אחד מבניו של הרוזן, ועלתה לרוזן דאז, פרידריך פון איימינדראו, בחייו. השלטון עבר לידי בנו הצעיר, קלאורדן, שמנסה לגונן על גרווניץ ועל המכרות העשירים שלה מפני תאבונם של הפלוטוקראטים מרומטייר, המוכנים לעשות הכל בכדי להשתלט על המדינה הקטנה והעשירה במרכז איירנקלאוסט (באופן שהצריך לא פעם התערבות מרסנת מצד הידרוסט, שמעוניינת באספקה יציבה של מחצבים ממכרות גרווניץ).

בה-בעת, התחולל קרע גם במשפחת השלטון עצמה, שראשיתה בבגידתו והוצאתו להורג של אחיו הבכור של הרוזן הנוכחי, והמשכה בנישואיו של הרוזן עם נערה מפשוטי העם, דבר שהרגיז את אימו היהירה (שמוצאה מבית באלזיגן-קראוזה). העובדה כי אביה של רעייתו היה בעבר סוחר מפוקפק הקשור עם משפחת שולץ[25] הידועה לשמצה מרוטמייר אך מוסיפה שמן על המדורה.

גראף-פרייהאר קלאורדן פון איימינדראו	ראש הבית
מריל פון איימינדראו (אולטרס)	רעייתו
קארולינה שנק פון אויירנהורסט[26]	רעייתו לשעבר
אמו, "הגראפין האם" שטאפיני פון באלזיגן-קראוזה. אחיו הבוגד, יורגן פון איימינדראו, הוצא להורג בשנת 2434. אחיו הצעיר, אויגן פון איימינדראו[27] בתו של הרוזן מרעייתו הראשונה, אלרהייד פון איימינדראו (בת 18)[28] בנו של הרוזן מנישואיו השניים, אולריך פון איימינדראו (בן 7) בן אחיו, אלפרד (בן 25), כיום איש כספים צעיר ברוטמייר. בת אחיו, סאבינה (בת 23), נשואה לאיל-ההון הרוטמיירי פטריק פון לרנאו.	קרוביו וילדיו
שר המדינה, לאנדמייסטר רופרט ראכט. מפקח המכרות הראשי, הגמד קראנד מפוח-כסף. שר הצבא, קרייגמייסטר קלמנטיר טאר-ינגריל, עלף ורד מאצילי קלסילדי[29].	אנשי חצרו
נושאי דגלו, הבארונים של מדינת גרווניץ: בארונית גליניס פון ראתנאו (עלפית ורד למחצה), סמלה שני כלבים לבנים בוהקים אוחזים בנבל זהב. בארון רודולף פון רוטנמארק, המכונה "אדום הרעמה"[30], שסמלו טיגריס שם את כפותיו על תיבת זהב.

חזרה אל דף האינדקס של איירנקלאוסט

---

כתב וערך: גדעון אורבך, 2003.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.

---

[1] סמל לאהבתם של קריגנסדורף וליטאנגארדה.

[2] המימרה קשורה לאפוס של קריגנסדורף וליטנגארדה. תחילת האפוס מתאר את אביו העתיק של קריגנסדורף, הקייזר העתיק של רוחות השמיים, שישב על הגבוה בהרי העולם , והושמד במקבת הברזל של טוטאנהאגן, אשר החשיך את ההר בשלשלאות העריצות הארורות שלו. המימרה הקריינליכטית משמעה הכרזת מלחמה טקסית ונצחית את טוטאנהאגן והאופל, עד השמדתם.

[3] מכונה גם "המנומשת" - עלמה רתחנית ולא נאה במיוחד, הפרה בהתקף זעם את אירוסיה לרוטריך פון קיכלרהיין, משום שלדעתה עלב בה בויכוח שהתפתח ביניהם בעת נשף.

[4] טיפוס מוסרני, אדוק באופן מרגיז, שתטלני ושנוא על רוב אנשי החצר, מתנהגת כמו אלמנה שכולם "חייבים לה" בשל החרפה שהעטה עליה בעלה, אולם הקייזר מתעקש להחזיקה בחצר, ולהעתיר עליה כיבודים בתור פיצוי.

[5] תואר מיוחד, השמור לשתי משפחותיהם של שותפיו לקשר של "הקולונל הזהוב".

[6] אחיו הצעיר של הסטאל-קאנצלר.

[7] בנו של שר המדינה.

[8] הדמות המפוקפקת שבין אצילי קריינליכט; אחיו למחצה של גראף לודוויג, גיבור המלחמה שהדף את ההידרוסטים, שזכה בטירת ואדמות משפחת שטיינבורג לאחר מותו הטראגי של אחיו, ולאחר שבתו מרגריטה-סופיה התעמתה עם הקייזר והעלתה את חמתו, כאשר סירבה להנשא בנישואין פוליטיים כמצוותו, ולאחר מכן נאלצה לצאת לגלות, כשהיא מותירה את אדמותיה ב"פקדון" בידי דודה המפוקפק (שיש טוענים כי הוא מעורב בעסקי הברחת סמים וקשור למשפחת שולץ המפוקפקת), אולם תואר הגראפין נותר בידיה, כך שאוטו מסתפק בתואר "האר".

[9] שארת בשר של משפחת אסטפורד המפורסמת מהידרוסט, אידיאליסטית פזיזה שערקה מצבא הידרוסט במלחמת ארבע השנים, משום שלדעתה הידרוסט נרקבה והפכה לכח זדון. אחראית במידה רבה לתבוסה ההידרוסטית ליד באלזבורג. קיבלה בשכרה את מצודת ויטנהאס ותואר יונקר.

[10] נודע לשמצה על כך שכאשר היה בגילופין, מכר את ארמונו ואת עיר הבירה למכשפות העיפוש.

[11] מאס ברמה הקריינליכטית והעביר את הבירה ללוטנרהיים שעל האגם. היה נשוי פעמיים, ובגלל מעשיו התפלגה השושלת של לוטנרהיים מבית השלטון של קריינליכט לאחר מותו, והפכה לבית שלטון עצמאי.

[12] מסוג שהותיר בידי האלקטורים הכחולים חופש פעולה גדול הרבה יותר מאשר של יונקר בקריינליכט.

[13] בשל גון שערותיה הזהוב-מתכתי, וסירובה העיקש להתחתן, עד שתמצא את "האדם הנכון".

[14] אולם מבלה זמן רב, לא במקרה, בארמונו של אביה.

[15] אחיה של הגבירה אילזה.

[16] בן לשושלת עתיקה מן האגם, גדל ביחד עם לודוויג פון שטיינברג ונחשב כראש הסיעה הפרו-קריינליכטית.

[17] השושלת קשורה לאגדת עבר, ונקראת גם "בית מכניעי הדרקון".

[18] כלומר, רוזן חופשי שאינו משרת אדון-על.

[19] שאך בגללם נמנעת הידרוסט מלסיים במהירות את שלטונו.

[20] הרוזן אוהב מאד את בנו, בעיקר משום שהוא מזכיר את אמאנדה המנוחה בתווי פניו. אולם שמועות הולכות ומתגברות מספרות כי פראנק הוא מנוול סאדיסט, שנהנה באורח חולני ממוות, ובכמה מקרים ציווה לחנוק אסירים באיטיות, לקול צליליה של מוסיקה קלאסית.

[21] המנהג קובע, שרק לאלקטור ומעלה מותר למנות אצילים בדרגת גראף או יונקר.

[22] בשל שהות רבת-שנים בטראליריה, ושמועות שעברה בחיים מסע אל שרידי הורקרייס. רין היא לוחמת-קוסמת נוקשה, המתהלכת בלבוש טראלירי ונוהגת במרכבה קסומה שהשיגה אי-כה, רתומה לחיות מוזרות. הרוזן מתעב אותה, משום שהיא לא מכבדת אותו, ואומרת לו בפניו את מה שהיא חושבת עליו ועל מדיניותו.

[23] שבא לצד סמל משפחתה הישן, המגדלור הכסוף.

[24] כלומר, רוזן חופשי שאינו משרת אדון-על.

[25] וכמו כן, בעורקיה זורם דם הידרוסטי (מצד אמה, שהיתה חצי הידרוסטית)

[26] אצילה יהירה מבאלזבורג, מבוגרת מקלאורדן בכמעט 15 שנים, שנכפתה עליו בידי אימו.

[27] נחשב הנפש הקרובה ביותר אל "הרוזנת האם", וממשיך דרכה.

[28] נחשבת ליפיפיה של המחוז, ותמיד ניתן למצוא פמלייה של מחזרים מזדנבים אחריה.

[29] שאר בשרה של הבארונית פון ראתנאו מצד אמה.

[30] ובלעג גם "שר הקלפים" או "שר החובות".