בתי האצולה של קריינליכט

אינדקס הארצות של קלדאריה

איירנקלאוסט (Irenklaust)

(חוף העשן, קריינליכט, גאלנמאייר, גרווניץ, באלזבורג)

Zum Gipfel Licht heraufzubringen! -"עוד נשיב את האור אל ההר"!

מילותיו האחרונות של "הקולונל הזהוב" פון קריגנסשטייף טרם הוצאתו להורג, שהפכו לסיסמה הלאומית של קריינליכט.

לכניסה אל מפת איירנקלאוסט לחץ כאן.

לכניסה אל אינדקס בתי האצולה של איירנקלאוסט, לחץ כאן.

הקדמה: השם אירנקלאוסט (Irenkleust), הינו השם הכללי לארץ הסוב-טרופית רחבת המשתרעת בין חופו הדרומי של ים הצעיפים המרקדים להרי נימלאנטיר ורכס סקיית'רוס, המיושבת ברובה המכריע בידי אוכלוסיה קיידרהרצית, ונחשב גם למולדתם של עלפי הפלדה הפרועים. הארץ דהיום מחולקת בין מספר מדינות ובתי אצולה, כאשר החשובות ביניהן הינן קייסרות קריינליכט, נסיכות גאלנמאייר ו"איזור הסחר החופשי של חוף העשן", שבמרכזו עיר הנמל העצומה רוטמייר. האיזור נתון במאבק פוליטי מתמשך, שרובו דהיום ניטש בין "שליחי הוד-מלכותו" ההידרוסטי, הנושא מאז 2433 בתואר הנכבד "המלך המגן" של איירנקלאוסט, תואר אשר היה שייך בעבר למלך פאנולדריס[1].

תאור הארץ: איירנקלאוסט הינה, כאמור, ארץ סובטרופית. האקלים לח וחם, כמו ביתרת ים הצעיפים המרקדים; פנים הארץ מושפע על-ידי רוחות דרומיות עזות שמקורן בג'ונגלים של רוזאד, ומכונות "הבליסטרה השמימית", בשם הדרך בה הן זורקות עננים כבדים מעל פסגותיהם של הרי נימלאנטיר, וגורמות לירידת משקעים כבדים בפנים הארץ (בעיקר באיזור קריינליכט), כאשר השיא הינו בקייץ ובסתיו, ואילו החורף נוח וקריר יותר, וגשום הרבה פחות. בראשית הסתיו, חלה העונה המסוכנת ביותר, כאשר הבליסטרה השמימית (שמגיעה לשיאה בעונה זו) נתקלת מעל המישורים של צפון ומערב הארץ ברוחות צפוניות הבאות מהידרוסט, דבר אשר יוצר סופות עזות המהוות סכנה עצומה לספינות. טוענים כי האוויר עצמו, בעיקר באיזור הרי נימלאנטיר, טעון במטען חשמלי (או מאגי) שביחד עם האקלים מחולל לא פעם סערות מגנטיות ומשליך מאות רבות של ברקים לכל עבר.

באיזור חוף העשן, קיימת השפעה שלילית למדי על האקלים, הנובעת מענן ערפיח עצום שיוצרים מפעליה של רוטמייר; הקיץ הרוטמרי הוא נורא,ומלווה במגפות שעושות לא פעם שמות ברבעי העוני של העיר ובסביבותיה.

חלקה המערבי של איירנקלאוסט, וכן רצועת החוף הצפונית שלה, הינה ארץ מישורית בעלת נופים פתוחים (להוציא את יער שיינר הגדול, שהוא תמהיל מוזר בין עצי שרך, אקליפטוסים ועצי בוק), המנוצלת בידי המקומיים לגידול כמויות עצומות של אורז, בשדות עצומים המוצפים על-נקלה בעזרת תעלות והמשקעים הרבים היורדים על האיזור. רוטמייר, לעומת זאת, ישבה בעבר על מישור מלבלב, שהושחת עד לבלי היכר, כאשר שפכו של נהר טראונר זוהם באופן מזווע בידי שפכים נגועים בחומרים מאגיים, שהפכו אותו לאחד ממקווי הרעל המבעיתים ביותר שניתן להעלות על הדעת.

חלקה המזרחי של הארץ נתפס ברובו על-ידי רמות מיוערות בצפיפות בצמחיה טרופית: החל בעצי דקל העכביש ועצי קרונד סגולים המפילים וילונות עצומים של איזוב ושרך, וכלה בעצי באובאב אדירים, המגיעים לגובה עשרות רבות של מטרים. הקרקע קשה להליכה, ומרבית התחבורה האנושית נעשית בדרכים הסלולות המעטות שכבשו הקיידרהרצים, או בדרכי הנהרות. מעל קריינליכט, מתנשאים הרי נימלאנטיר העצומים, שראש וראשון להם הינו הר העקרב העצום, שפסגתו מגיעה לגובה של כ-7,500 מטרים, ואילו על כתפו מצויות חורבותיה האומללות של נימלאנטיר הלבנה, עירן העתיקה של אמזונות האש שחרבה ביד זדון. הבליסטרה השמימית, השוטפת את ההרים באוויר ג'ונגל חם, מביאה לכך שהצמחיה הצפופה מטפסת לגובה רב הרבה יותר מהרגיל, ואילו איזור השלג הנצחי מתחיל אך ורק בגובה של כמעט 5,000 מטרים מעל פני הים.
בין המדרונות המיוערים חבויים, בעיקר בצל הרי נימלאנטיר, שרידיה של תרבות לא-אנושית מסתורית שחרבה לפני אלפים רבים של שנים, וככל הנראה סגדה לאל מוזר בדמות איש-עכבר בעל קרני צבי וגוף תחתון של חיה בעלת שש רגליים ושלושה זנבות, באשר המוטיב הזה חוזר בפסלים רבים שהותירו אחריהם, שכישוף קדום גרם ליד הזמן לחלוף מעליהם כמעט בלא פגע. העיר וילהלהמסהורטן שבקריינליכט בנויה כולה על שרידיה של עיר עתיקה, המעוטרת בפסלי ארד קדומים ובמבנים דמויי חרוט או תל-נמלים ענק, המחוברים זה לזה במערכת מתוחכמת של גשרים ששרדה כמעט בשלמות[2], אולם השריד המאגי הגדול ביותר של הקדמונים דנן מצוי מתחת בלוטנרהיים, מתחת לרמת קריינליכט; גוש גרניט המשתרע לאורך ורוחב של כ-2.5 קילומטרים ועוביו כ-20 מטרים סותת באומנות בצורת מצולע משוכלל בעל תשע צלעות, וקסם עתיק ועז גרם לו לצוף על פני האגם כאילו היה עשוי עץ; על חלקה העליון של האבן נחצבו בורות שמולאו באדמה פוריה וגידלו צמחיה עשירה, וביניהם הותירו הקדמונים מבנים העשויים מחומר מוזר וקשה, ספק אבן וספק גביש בגוון כחלחל-כהה. בקצוות הגוש פוסלו פסלים מוזרים מאותו חומר, המנציחים מאבק בין יצורי ים ויבשה קדמוניים. הקיידרהרצים שיפצו את המקום, והפכו אותו למקום הישוב העשיר לוטנרהיים, שנחשב עד היום לאחד מ"פלאי העולם" של קלדאריה.

חקלאות וכלכלה: מאחר והחיטה כמעט ואינה קיימת באיירנקלאוסט, הרי שהלחם במובנו המקובל כמעט ואינו קיים שם; לחם "רגיל" נמצא אך ורק בערים הגדולות, שם ניתן להשיג קמח שיובא מסתאוס או מצפון הידרוסט.

החקלאות במערב איירנקלאוסט מתבססת על האורז ומוצריו, וזן של חזירים גדולים חסרי שער, שמנים וסגלגלי-גוון המכונים "חזירי בירבל" (Bürbel). את אלו משלימים פירות וקני סוכר, וכן "דובדבני סוף" פירות אדומים-עכורים המופקים מסוג של קנה סוף הגדל בכמות עצמומה במישורי גאלנמאייר וחוף העשן, שטעמם הגרוע גורם לכך כי בדרך-כלל הם נכתשים למזון בהמות, או לדייסות וקמח המשמשים את עניי רוטמייר וערים אחרות; עם זאת, אחד הזנים של דובדבן הסוף משתמש לתסיסה הדרושה ליצור המשקה הלאומי של גאלנמאייר (ראה מייד).

התזונה בגאלנמאייר ובחוף העשן מבוססת, לא באופן מפתיע, על אורז ובשר חזירי בארבל; כמו ברצועת האמתיסט, את הלחם מחליפים דברי מאפה מקמח אורז; המאכל הלאומי של גאלנמאייר הוא מאפה המכונה "מאיירבראוט" (Mayerbraut), מעין משולש גדול ומקופל פעמיים של קמח אורז מעורב בתבלינים מעט חמצמצים ההופכים אותו מוצק יותר; המאפה מוגש חם, כשהוא ממולא בבשר בארבל טחון, והמהדרין שופכים עליו תערובת של חמאה וגבינת בארבל מותכת[3]. המשקה הלאומי הוא ה"דאר שוויינמאלט (Der Shweinmalt)[4], עירוב של דובדבני-סוף שתססו עם חלב בארבל, המוגש חם, בדרך-כלל עם נתחי פרי קטנים ומתוקים צפים בתוכו. "מולט" משובח, הנעשה מחלב טוב ומדובדבנים בדרגת תסיסה מסויימת מאד, ניחן בטעם חמוץ-מתוק עשיר, בעוד מולט זול וגרוע (המכונה לעיתים בלעג "שלארטמולט"), טעמו חמוץ או חמוץ-מריר, עם טעם לוואי ההולך וגובר ככל שהסחורה גרועה יותר. אנשי גאלנמאייר עושים עניין גדול מ"אנינות המאלט", וקיימים עשרות סוגים בעלי "ניחוח ומרקם" שונים, שגאלני דעתני לא יתעייף לעולם מלדון ולהתווכח בעניינם, חרף העובדה כי בעיני רוב ההידרוסטים, למשל, קשה מאד להבחין בהבדלים. הקריינליכטים, שמאוהבים עוד פחות הן בחזירים והן במנהגים של הגאלנים, מכנים את שכניהם בלגלוג "חולבי-חזירים", ובעגה הקריינליכטית מרבים להשתמש במושג "שטויות בחלב חזיר" או "אספת מולט", בכדי לציין ויכוח אינסופי על עניינים חסרי טעם.

תמונת המצב בקריינליכט וברמת הבארות הינה,מטבע הדברים, שונה לחלוטין; לא זאת בלבד שהאורז נעדר משם כמעט כליל והמקום אינו מתאים לגידול הבארבל, אלא שהקריינליכטים מגלים דחייה עזה כלפי חזירים וכל הכרוך בהם, שנראה להם מסמל נחיתות שכלית ולכלוך. הקמח הקריינליכטי מופק בעיקרו מתמרי-עכביש, פרי סגול ורך הגדל באשכולות עצומים על דקלי העכביש, לעיתים עם תבלינים בעלי טעם יחודי ומליחות עדינה המופקים מחלקים מסויימים מקליפת הבאובאב; במטבח הקריינליכט שמור מקום של כבוד הן לתמרי העכביש, והן לאננסים, אגוזי קוקוס (וחלב קוקוס) ובננות, הנפוצים מאד ברמות הגשומות והמיוערות בצפיפות. חלק גדול אחר מן התפריט שמור לדבש; הכוורנות היא ענף משגשג בקריינליכט, ותושביה מתמחים בין השאר גם בדבורי ענק זהובות.

התפריט הבשרי של קריינליכט מבוסס רובו על הלגהארן (Legghörn) או "תרנגול ההרים"; קרוב רחוק של התרנגולת ההידרוסטית המצויה; יצור בעל נוצות ירוקות-כחלחלות-אפורות, שהוא ספק פסיון וספק חוגלה מגודלת; ניתן למצוא את היצורים האלו מתרוצצים בחצרותיו של כל כפר קריינליכטי, כשהם משמיעים קרקור נמוך הנשמע כמו "הוררררן", מה שהקנה להם את שמם; אצילים קריינליכטים מגדלים עדרים של לטאוני-פר בעלי ארבע קרניים למטרות בשר והפקת אבקות וקרני מלחמה מן הקרניים העצומות.

הלחם הקריינליכטי, המכונה לעיתים גם "גלילת תמרים", הוא מעין פיתה גדולה ומתוקה טבולה בדבש; הקריינליכטים אוהבים לגלול בתוכה ביצי לגהארן עם בשר עוף טחון. בארוחות חגיגיות יוגשו אומצת לטא עסיסית שגונה כחלחל-ירקרק, עשויה בתבליני באובאב, ולצידה קעריות מטבל ביצים מוקצף ודבש משובח של דבורי ענק, וכופתאות בשר-ציפורים באננס. יריביהם של הקריינליכטים מכנים אותה בלגלוג "הארן" או "קריינהארן" (על-שם התרנגולת שלהם, עם רמז לשחצנותם ולמנהגם "לקרקר גבוהה-גבוהה"), ולעיתים בכינוי המעליב עוד יותר "הונגראוטן", מילת סלנג מחוף העשן שפירושה המילולי הוא "עכברושי דבש".

מספר בהמות אחרות המשמשות לצרכים אחרים הינם הקזואר ההררי, עוף ריצה מגודל וחזק, שחור-ירקרק, המשמש כבהמת הרכיבה והמלחמה העיקרית של הקריינליכטים; פה ושם, ניתן למצוא דינוזאורים בודדים שהובאו מרוזאד בתור גורים בידי הרפתקנים נועזים, ואלו משמשים בעיקר כבהמות משא ועבודה בפרוייקטים גדולים יחסית, כגון בניית גשרים וטירות.

חיית הבית העיקרית בקריינליכט הינו סוג של מכרסם נבון[5] המכונה "גרביל הדקלים" או "הגרביל הבוזז"; זהו גרביל גדול בעל פרווה אפורה-כחלחלה עם פסים כהים הנוטים לירקרק, שאורכו הממוצע מגיע ל 50-60 ס"מ בערך, אולם זנים מסויימים מגיעים עד 1.2 מטרים (לא כולל זנב). גרביל הדקלים הינו אוכל-כל ערמומי, הניזון מתפריט מגוון הכולל לטאות ומכרסמים קטנים מחד, ודבש ופירות מאידך. הקריינליכטים מנצלים את הגרביל למגוון שימושים: החל מחיית מחמד גרידא וציידי מזיקים, ועד סיוע ברעיית העדרים של לטא-הפר וטיפוס על עצים בכדי להוריד חלות דבש של דבורי-בר ענקיות. כמעט ואין בנמצא בית קריינליכטי אמיד המכבד את עצמו, בלא גרביל מטופח (אחד לפחות) הרובץ בתוך סלסלה ובוחן בעיניים סקרניות את האורחים, כשהוא מצפה ל"מנחה" של דברי מתיקה או צעצוע (עדיף נוצץ ומעניין). המכשפים הקריינליכטים יודעים להשתמש בגרסאות מוכשרות ומוזרות עוד יותר של היצור לצרכים נוספים, כגון ריגול והעברת הודעות[6].

הסחר קיים בכל רחבי איירנקלאוסט, כאשר סחר-חוץ מתקיים בעיקר דרך נמלי רוטמייר ופויירקליר; קרייליכט מייצאת תבלינים, דבש משובח וסחורות אחרות המופקות בשטחה, ואילו המכרות העצומים של גרווניץ מפיקים בדיל, אקרלריינט[7], ברזל וזהב, שחלק גדול מהם מיוצאים להידרוסט דרך הנמל העצום ברוטמייר[8], וחלק אחר מובל על-ידי גמדאים ועלפים אפלים מקלאן נוראזור (Norazor) דרך העולם התחתי. השליטה במכרות גרווניץ גרמה בעבר הרחוק והלא רחוק למספר מלחמות, וכיום היא מלבה את המאבק הפוליטי בין הרוזנים לבית פון איימינדראו השולטים באיזור לבין הפלוטוקראטים של רוטמייר[9].

תולדות האיזור: עד תקופת "הברית האפלה" והפלישה הקיידרהרצית, היה איזור חוף העשן בלתי מיושב ברובו, מלבד עירן האגדית של אמזונות האש במרומי הר העקרב, והקלאנים הפרועים של עלפי הפלדה, ששוטטו בחופשיות בעמקי הארץ, ופשטו על ישובי האדם המעטים, שמוקמו לאורך החוף[10]. מכרות גרווניץ לא היו מוכרים בתקופה הזו (לפחות לא לגזעים שישבו על פני האדמה), והאיזור כולו נתפס כאיזור ספר גשום ומוכה קדחת, שאין לבני תרבות דברים רבים לחפש בו. בתקופת "עידן הפאר" של הידרוסט (אמצע האלף השני), התחזקו אומנם ישובי החוף (שהכילו תערובת של הידרוסטים, אמת'ורים והרקאלים), והחלה מעט התיישבות במישורים במערב, אולם מלבד רוטמייר (שהכילה כ-20,000 איש בשנת 1600 לסה"ה).

מרבית האוכלוסיה המקומית הישנה ברחה, נהרגה או נמכרה לעבדות בשלהי המאה ה-18 ובראשית המאה ה-19, כאשר התחזק כוחה של "הברית האפלה", כאשר נשטפו איזורי החוף בפלישה הקיידרהרצית; העם הקיידרהרצי, שבקע מתוך שערי הלילה, שטף דרומה בים וביבשה (דרך רצועת החוף של הורלאו), והקים כאן מבצרים וישובים; בתקופה זו, של חלקה הראשון של המאה ה-19 לסה"ה, נוסדו מרבית הערים הקיימות כיום באיירנקלאוסט.

גם הקיירהרצים, כבני האדם שקדמו להם, העדיפו את רצועת החוף, ואת המישורים הפתוחים והעשירים באורז במערב הארץ; עד מהרה, גילו גם את מכרות גרווניץ, ו"העתיקו" לשם אלפים רבים של עבדים, בכדי לחצוב ברזל וזהב עבור מכונת המלחמה של הברית האפלה.

המפנה בתולדות הארץ, או לפחות חלקה המזרחי, הגיע בשנת 1853 לסה"ה; שישים שנה קודם לכן, בשנת 1787, ניסו קצינים קיידרהרצים ממתנגדי אמונת טוטאנהאגן לחולל הפיכה בשורות העם שזה עתה הגיע לקלדאריה, מונהגים בידי קולונל בשם ריכארד פון קריגנסשטייף, נצר כריזמטי לשושלת עתיקה[11] שטען כי היציאה מהגלות הארוכה והאפלה היא הזמן הנכון לקיידרהרצים להתנער מכוהני אל "השלשלאות הנאצלות" ומן הרודנים עושי רצונו. המרד נכשל לאחר קרבות שארכו שבועות ספורים, ו"הקולונל הזהוב" הוצא להורג. חלק מתומכיו, בהם אצילים וקצינים בכירים מבתי אצולה עתיקים ושארית תומכיהם נמלטו מרוטמייר אל הרמות המיוערות והנידחות בדרום-מזרח איירנקלאוסט, ובסופו של דבר מצאו מחסה, ככל הנראה, בנימלאנטיר.

בשנת 1853, פרץ מרד איכרים גדול בקרב המתיישבים הקיידרהרצים, וכאשר ניגשו פלוגות "אחוות המוות" לדכאו, הותקפו בידי צאצאיהם של הגולים שירדו מן הרמות הנידחות, בסיוען של אמזונות האש. בין הצדדים ניטשה מלחמה ארוכה, שבסופה עלה בידי שלטונות קיידרהרץ לגרש את יריביהם בחזרה אל הרמות המיוערות, אולם צבא הטיראן (פירל-האר) הקיידרהרצי שדלק אחריהם בכדי "לסיים את המלאכה" הוכה שוק על ירך בשנת 1859 במקום המכונה "מדרגות ילדי האבן[12] בידי גראף הלמוט פון קיכלרהיין והגראף קארל-פרידריך פון קריגנסשטייף, נכדו של "הקולונל הזהוב" שנולד וגדל בחצרה של מלכת נימלאנטיר. שנת 1859 נחשבת, בפי ההיסטוריונים, לתאריך יסודה הרשמי של קריינליכט, המדינה הקיידרהרצית שמרדה בהצלחה בכוהני טוטאנהאגן ושבה אל האמונה העתיקה באלים קריגנסדורף וליטאנגארדה[13]. נכדו של הקולונל הזהוב הוכתר בתור האלקטור הגדול קארל-פרידריך הראשון לבית קריגנשטייף, והקים את בירתו הקודרת באי גדול במרכז אגם קשה לגישה במעמקי הג'ונגל הגבוה, מכנה אותה בשם זיגהאלה[14].

מאתיים השנים הבאות עמדו בסימן מלחמה כמעט בלתי פוסקת בין קריינליכט הצעירה לכוחות קיידרהרץ, עד שלהי המאה ה-20, ניסתה רודנות קיידרהרץ, ששלטה שלטון בלתי מעורער ביתר חלקי איירנקלאוסט, לפלוש שוב ושוב אל קריינליכט, ושוב ושוב נכשלה בשל אומץ ליבם של יריביהם, היושבים באיזור קשה לגישה עבור צבאות גדולים וחמושים בכבדות; בכשלון הקיידרהרצי שיחקו תפקיד גם העובדה, כי הקריינליכטים למדו לעשות שימוש במספר שרידים שנותרו מימי התושבים הקדמונים, ונתמכו כל העת בידי אמזונות האש; בין בית פון קריגנסשטייף לבית אר-נארסילור[15] נקשרו קשרים אמיצים, באשר שני הצדדים ראו עצמם, אי-כה, בעלי קשר דם מן העידנים הקדומים שלפני בואם לקלדאריה.

בתקופה זו, התעצבה התודעה הלאומית הקריינליכטית: אומה אריסטוקרטית, המקדשת את המסורות הישנות והנעלות, וגאה בעמידתה האיתנה, עמידה של מעטים מול רבים, אל מול ההמון הקלגסים במדים השחורים. בראשית המאה ה-21, עם תחילת התערערות שלטון הברית האפלה, התהפכו היוצרות, והקריינליכטים החלו יוצאים להתקפות נגד מעמיקות והולכות. האלקטורית הלגה פון קריגנסשטייף, "הלגה הכובשת" (שלטה 1989 - 2037 לסה"ה), ניצלה את העובדה כי הברית האפלה הנחלשת שקועה בדיכוי מהותות בהידרוסט וברצועת האמתיסט, ויצאה לאופנסיבה רבתי, תוך שהיא מעבירה לצידה חלק גדול מהקלאנים של עלפי הפלדה, משתלטת על מכרות גרווניץ וכובשת לקריינליכט מוצא לים, באיזור באלזבורג, ושינתה את תארה ל"אלקטורית הגדולה", הטוענת לזכות לחלוש על איירנקלאוסט כולה.

בימי בנה של הלגה, קלאוס ה-I "איש הליל", הנחשב כממסד של האבירות הקריינליכטית (שלט 2037-2082), הגיעו פרפורי הגסיסה של השלטון הקיידרהרצי, והאצילים ומושלי המחוזות בכל רחבי איירנוסט החלו נלחמים זה בזה, כאשר הידרוסט, ובעיקר פאנולדריס וקריינליכט, בוחשות בקלחת. אלא, שסדרת טעויות בסוף ימיו של קלאוס ובעיקר בימי יורשיו גרמו לאובדן בכורתה של קריינליכט ולהתבססות שלטון חסות עקיף של "האבירים הירוקים" מפאנולדריס, שגבירתה ואלנסארי ובנה אחריה נטלו לעצמם את תואר "המלך המגן של איירנקלאוסט", כשהם נוטלים את הבכורה במלחמה מול שבטים קראובפוגים שפלשו לאיזור באותה עת, ולאחר מכן משתתפים ב"מלחמת הקודש של האבירים" דרומה, בראשות כוחות איירנקלאוסט ו"האבירים הירוקים" (2148).
שליטי קרייליכט הזועמים לא הכירו בתאריה של גבירת פאנולדריס, ולחמו נגדה מלחמה קצרה, שהסתיימה בפשרה אשר הנציחה למעשה את עליונותם של האבירים הירוקים ואת שלטון החסות שלהם במרבית איירנקלאוסט, בעוד תואר "האלקטור הגדול" של אדון קריינליכט הופך ליוהרה רשמית בלבד. במאה ה-23, החלו הקריינליכטים משקיעים את מאמציהם דווקא דרומה, בעידודה הנלהבת של פאנולדריס; כוחות קריינליכטים חצו את ארצות הפרא של רוזאד, והתערבו במלחמת אזרחים שניטשה באותו זמן בין הנסיכויות הקיידרהרציות בג'ורהארדן (כאשר מצד אחד, הקייזר החילוני של נולדנשטאט, ומן הצד האחר, כוהני טוטאנהאגן ברונזיג). בשנת 2216, עלה בידי צבאו של האלקטור קארל-אמריך ה-III "הנעלה" להכות את צבאות אחוות המוות ולהשתלט על מרבית שטחה של רונזיג, כיבוש שהחזיק עד שנת 2272, כאשר טמטומו של נכדו של הכובש הגדול, פרידריך ה-I "הדור המדים", עלה לקרייליכטים באובדן רונזיג לטובת הקייזר של נולדנשטאט, שהאלקטור הובס על-ידו הן בשדה הקרב והן בשדה הפוליטיקה, ואף התפתה, בסופו של דבר, להשבע לו שבועת אמונים. מצב זה, של הפיכת קריינליכט לואסאל של הקייזר הקיידרהרצי, החזיק בפועל שנים בודדות בלבד, עד שפרצה בזיגהאלה הפיכת חצר שהדיחה את פרידריך השוטה מכסאו[16].

אלא, שבימי השליטים שלאחר מכן, הלכה קריינליכט ושקעה לתוך תקופה של ניוון ומגננה, שהוחמרו בידי הסתבכות עם מכשפות עיפוש, פלישת מינוטאורים ומאבקים בלתי-פוסקים בחצר האלקטור הגדול. קריינליכט החלה מתאוששת רק במאה ה-24, כאשר עלה לשלטון לודוויג "הגדול" פון קריגנסשטייף (שלט 2301-2335), שביחד עם הכוהנת הגדולה רבת העוצמה של ליטאנגארדה, וילהלמינה פון ריטרסדורף, ביער את מכשפות העיפוש ושאר המרעין בישין כמעט לחלוטין מן הרמה הקריינליכטית. אלא שגם בפעם זו, ימי הנחת והגדולה של לודוויג ובנו לא האריכו ימים, ולאחר מות האלקטור קארל-פרידריך השני, הוכתה קריינליכט בפילוג בין צאצאיו, שגרמה להפיכתו של איזור לוטנרהיים לדומיניון עצמאי; סמוך לאחר מכן, בשלהי המאה, הגיעה פלישת עלמות הדומן הגדולה שהחריבה את נימלאנטיר, והותירה את קריינליכט ההמומה והאבלה מותקפת מעברים ונאבקת על חייה; האלקטור הפזיז קארל-פרידריך השלישי, שיצא עם צבאו להתקפות פזיזות על צבא התוקפות העצום, נהרג סמוך לשערי העיר הלבנה.

בנו של האלקטור המנוח, זיגפריד השני "המחדש", נתן מקלט בארצו לחלק מפליטות נימלאנטיר, והצליח לבלום את צבא עלמות הדומן ושאר יצוריה של גורת'ורה, ולהנחיל להן שתי תבוסות שבלמו את התקדמותן לעבר קריינליכט. מעט לאחר מכן, הגיעה לקריינליכט הידיעה, כי ההידרוסטים נחלו נצחון בקרב ראגאמות' (2408), וכי הקייזר האחרון לבית פון זאגנווהאר התפטר ונמלט מנולדנשטאל, מפנה את מקומו לטובת ממשלת סוחרים.

בתקופה הארוכה בה הודחה קריינליכט כמעט כליל מענייני חלקו הארי של חוף העשן, שגשגו מרבית חלקיו תחת החסות המתונה של ואלנסארי מפאנולדריס, ונקשרו קשרים אמיצים בין הרוזנים המקומיים לבין "האבירים הירוקים", כאשר מדי פעם נאלצים הצדדים להדוף פלישות של עלמות דומן, ובעיקר שבטים פרועים מקראובנפוגו.

הפאנולדרים רוממו בעיקר את שושלת פון בלייכראדן, שלקחה לעצמה את תואר הנסיך של גאלנמאייר; בתקופה זו, השלווה יחסית (למה שהיה לפניה ובא לאחריה), גדלו הערים, גבר המסחר והתעצב המבנה הקיים (פחות או יותר) באיירנקלאוסט עד היום, תוך התעצבות "תודעה לאומית" של בני האיזורים השונים, בעיקר בגאלנמאייר.

הכוס עברה על איירנקלאוסט עם עלייתה של הידרוסט במאה הנוכחית, והתעצמות המתח בינה לבין פאנולדריס; בשנת 2410, הרתיח זיגפריד השני מקריינליכט את ההידרוסטים, כאשר הודיע כי עם אובדן תארה של שושלת זאגנווהאר, זכאי הוא, כאציל הקיידרהרצי החשוב ביותר, לרשת אותו, ואי לכך, הכריז על עצמו בתואר רב-רושם כעל הקייזר העליון של אנשי הלילה, מגן אמונת קריגנסדורף וליטנגארדה. ההידרוסטים, אשר ראו עצמם מאז ומעולם (ובעיקר לאחר נצחונם על הברית האפלה) כיורשי קייסרות האור בדרום הסיל'נאראלד, הגיבו בזעם על עצם היומרה של "ראש שבט ממדינת ג'ונגלים קטנה ונידחת" להכתיר עצמו בתואר כזה. דבר זה הצטרף למתח העולה וגואה בין הידרוסט לפאנולדריס;

עליית המתח עם הידרוסט גררה אחריה תחילה של התקרבות איטית מדי בין קריינליכט לפאנולדריס. אלא, שמחלוקות ישנות ועניינים של כבוד פגעו במהלך זה, ושגיאה דיפלומטית של "המלך הירוק", שזכתה לקיטונות זעם קטנוני בקריינליכט גרמה לכך שעם תחילת מלחמת "ארבע השנים", שמרה קריינליכט על נייטראליות, למרות שרבים מאציליה לא הסתירו את תמיכתם בפאנולדריס, וכמה מהם יצאו להלחם בצבאותיהם של רוזנים אחרים מחוף העשן. רק כאשר החמיר מצבם של אויבי הידרוסט והלך, נאות הקייזר להצטרף למלחמה, אולם עשה זאת באופן איטי והססני מדי, ולא עלה בידו למנוע את הפלישה ההידרוסטית הגדולה לחוף העשן, ולאחר מכן את חורבן צבאות פאנולדריס בקי-קיוריס (2433).

הצבא הקריינליכטי עצמו הצליח, חודשים ספורים לפני קי-קיוריס, להשיג מספר הישגים משמעותיים; צבא קריילינכטי, שהונהג בידי גראף לודוויג פון שטיינברג והפילדמארשל אריך פון יאזוביץ, פגש בצבא הידרוסטי גדול ממנו כמעט פי שתיים מצפון ללוטנרהיים, והכה אותו שוק על ירך, רדף אחריו והכה סמוך לבאלזבורג צבא הידרוסטי נוסף, בקרב פרשים בו הצטיינה בתו הצעירה של לודוייג, מרגריטה-סופיה פון שטיינברג. מהלך זה הציל, בלא ספק, את האלקטור של לוטנרהיים ואת הגראף באלזיגן-קראוזה מבאלזבורג מלהיות מודחים או להפוך לשליטי חסות של "האריה הלבן" מהידרוסט, אלא שלא היה בכך בכדי להציל את המלחמה. לאחר קי-קיוריס, החל משא ומתן בין הצדדים, שבסופו הוסכם כי רוזנות באלזבורג תשאר עצמאית, כמעין שטח חיץ בין הצדדים, ולוטנרהיים תשמור על נאמנותה לקייזר של קריינליכט[17]. מאידך, נאלצו הקריינליכטים להכיר, בחירוק שיניים, במעבר תואר "המלך המגן של איירנקלאוסט" מפאנולדריס להידרוסט, ועם הדחת ידידו של הקייזר, הרוזן פון לידרהאוזן[18], מנכסיו ומעמדו כשליט רוטמייר, והפיכת העיר ל"עיר מסחר חופשית" בחסות הכתר ההידרוסטי. חודשים מעטים לאחר מכן, בשלהי 2433, נפטר הקייזר זיגפריד משברון לב, ובמקומו הוכתר בנו הבכור בתור הקייזר לודוויג השלישי, כשהוא מכריז בהכתרתו כי יעמוד "כנציב של בזלת" מול ההשפעה המשחיתה של הסוחרים ההידרוסטים (דבר שהקנה לו את כינויו, "קייזר הבזלת").

מלחמת ארבע השנים הותירה אחריה איירנקלאוסט שבורה ומפולגת; נסיכות גאלנמאייר ורוזנות לארטמונד שמרו על עצמאותן, אולם למעשה הפכו למדינות חסות של האימפריה ההידרוסטית. רוטמייר הפכה לעיר מסחר הנמשלת בידי פלוטוקראטים, ועד מהרה השתלט על המקום הקו הקיצוני של איל ההון ג'וראת'אן ביג, אשר הכתיב מלחמת חורמה באצולה הותיקה, הרבה מעבר לרצוי להידרוסטים עצמם (עד אשר שלטונות הידרוסט נאלצו לא פעם לתווך ולהרגיע את סוחרי רוטמיר, בכדי למנוע מלחמה נוספת). עיקר המאבק הפוליטי במרכז הארץ ניטש בין רוטמייר לבין הרוזן הצעיר מגרווניץ, בעל בריתה של קריינליכט, המוסיף לשלוט במכרות ולנצל את עושרו (ואת קוי הסחר שרוטמייר תלויה בהם) בכדי להשיג נקודות על חשבון הפלוטוקראטים ולדחוק אותם, ככל שניתן לעשות בלא להרגיז את "האריה הלבן" יתר על המידה.

רוזנות באלזבורג, שהיתה בעבר שחצנית וגאה, נשברה והפכה לדומיניון מוכה, הנמשל בידי רוזן אבל השבוי בצללי העבר; ואילו לוטנרהיים העשירה, שנפגעה מעט מאד במלחמה, הפכה זירת מאבק פוליטי בין הידרוסט השאפתנית לקריינליכט הזועמת והמתגוננת.

קריינליכט עצמה, חרף החזות הבלתי-נשברת שלה, מצאה עצמה נתונה במשבר מחריף והולך; להרבות על הצרה והמחלוקות הפנימיות, נחתה עליה פעם נוספת פלישה גדולה של שבטי מינוטאורים מההרים וקלאנים של עלמות דומן, שיש רבים החוששים כי אינם אלא בגדר "גישושים" של גורת'ורה המבעיתה ורבת העוצמה לקראת מהלך גדול נוסף. המחלוקת והמתח הפנימי בין האצילים הקריינליכטים גואה בהדרגה, מתחת לחזות המאוחדת. להוסיף על הצרה, עברה העיר ההררית נארקמולר לידיו של רב-מג חסר מעצורים בשם ארקינבאלד (Erkynbald), אשר למרות שמירתו הלכאורית על כפיפותו לקייזר של קריינליכט, ברור לכולם כי הוא אוגר כוחות ומתכונן לשעתו, אולי בסיועם הנסתר של כוהני טוטאנהאגן, ששבו בינתיים (2434) לשלטון בנסיכויות הקיידרהרציות בג'ורהארדן.

האוכלוסיה: האוכלוסיה האנושית באיירנקלאוסט היא כמעט כולה אוכלוסיה קיידרהרצית, כאשר בערי החוף (בעיקר רוטמייר), היא מעורבת בהידרוסטים, אמתורים והרקאלים (בעיקר אנשי סתאוס); המראה הטיפוסי של איש איירנקלאוסט הינו גבוה ומעט שזוף, בעל שער בגון החיטה הבשלה ועיניים אפורות או כחולות-אפורות. השפה המדוברת היא ניבים קיידרהרצים מקומיים, כאשר הדיאלקט הרוטמרי מהול במילים הידרוסטיות רבות, ואילו הדיאלקט הקריינליכטי מושפע משפתן של אמזונות האש (המזכירה במעט ולקירין או עלפית עתיקה). עם זאת, התושבים אינם רואים עצמם בדרך-כלל כחלק מ"אומה קיידרהרצית גדולה", אלא ניחנים בזהות אתנית-מקומית חזקה מאד, כאשר הדברים אמורים בעיקר על הגאלנים והקריינליכטים[19].

לצד בני האדם, ניתן למצוא לא מעט דמויי אדם; אמזונות אש מפליטות נימלאנטיר החיות בקריינליכט ובלוטנרהיים; קהילה גדולה של גמדים בגרווניץ, המנהלת חלק גדול מעבודת המכרות, וכן מעט עלפים אפלים מקלאן נוראזור המשמשים בעיקר כסוחרי מחצבים ונשק.

הקלאנים הפרועים של עלפי הפלדה חיו ברמות הסלעיות של "רמת הבארות" זמן רב לפני בואם של הקיידרהרצים. המדובר בזן של עלפי פרא, הנחשבים כחלק הגס יותר של הגזע העלפי (הם ניחנים בפראות ובמראה גס ושעיר יותר מעלפים אחרים, ותוחלת חייהם קצרה יותר), המקיים תרבות של שבטים נודדים החיים על מרעה ועל החרב. במשך מאות ארוכות של שנים סחרו עם בני האדם ולחמו בהם חליפות, בשורה של פשיטות עונתיות על הישובים לאורך החוף. חלק מהקלאנים לא נגמלו ממנהגים אלו עד היום, ומשמשים מטרד קבוע באיזור הספר, בעיקר באיזור גרווניץ וגאלנמאייר. קלאנים אחרים השכירו את חרבם במלחמות שבין בני האדם לבין עצמם, והפכו לשכירי חרב מיומנים ומבוקשים מאד בקרב השליטים הקיידרהרצים השונים.

גורם נוסף הינו המינוטאורים מן ההרים; לטענת המינוטאורים (הבאים כנראה מרמה גדולה הנמצאת הרחק בעבר השני של הרי נימלאנטיר), היתה פעם כל הארץ שמדרום לים הערפל הגדול (ים הצעיפים המרקדים) שייכת בימי קדם לאבות-אבותיהם, והם באו לדרוש מחדש את זכויותיהם; המינוטאורים מחולקים לקלאנים ולחמולות גדולות, הנשלטות בידי הלוחמים והציידים הקשוחים ביותר; כמה מן החזקים בהם הקימו מאחזים על ההרים, ומשם החלו פושטים על קריינליכט ועל מחוזות הלוויין שלה. מינוטאורים בודדים, בעיקר פליטים משבטים מובסים, הרחיקו ללב הארץ, והתיישבו בין בני האדם כשהם מציעים את גרזיניהם להשכרה; בשנת 2435, שכרה מועצת העיר רוטמיר משמר בן כ-150 מינוטאורים (המורכב מבניהם של שתי חמולות קטנות שנסו מחשש לנקמת דם), שתפקידו לדכא במהירות וביעילות מרידות פועלים - דבר אשר מבוצע בהצלחה רבה.

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2003.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.

[1] אשר השפעתו סולקה כמעט כליל מהאיזור לאחר מלחמת ארבע השנים.

[2] אגב ניצול מעניין של כח הנהרות והמעיינות החמים למזרקות, למנגנוני שערים נפתחים ונסגרים, גשרים מתרומיים ועוד.

[3] מכאן גם שם המשפחה הנפוץ "ברודר".

[5] משערים כי תבונתו נופלת אך במעט מזו של שימפנזה.

[6] ההשערה היא, כי קיים קשר בין המכרסם הנבון באורח חריג לבין היושבים הקדומים של הארץ. המכשפים של וילהלמסהורטן יצרו לעצמם familars ומשרתים אחרים בדמות גרבילים מעופפים, המשמשים בקריינליכט להעברת הודעות וכיוצא באלו.

[8] חרף היריבות העזה בין הצדדים, שהביאה לא פעם מלחמת מכסים שהצריכה התערבות הידרוסטית.

[9] כאשר בית איימינדראו נתמך בידי קריינליכט, וסוחרי רוטמיר בידי ההידרוסטים.

[10] קיימים אמנם סיפורים על אבירים אנושיים שחדרו לעמקי הארץ באלף הראשון, במצוד אחר שאריות הסאר'ראו, אולם אם הותירו הללו ישובים, לא נותר מהם זכר באלף השני.

[11] שכיום לפחות טוענת כי מוצאה הקדום הוא מהאל קריגנסדורף עצמו.

[12] מדרון משופע עם פסלים עתיקים של הקדמונים, שעולה מאיזור לוטנרהיים לרמת קריינליכט.

[13] שהיתה נחלת הקיידרהרצים בגלותם האפלה בארצות הלילה, בטרם השתלט עליהם טוטאנהאגן.

[14] ככל הנראה, בשמה של עיר עתיקה בארצות הלילה, ממנה בא בית פון קריגנסשטייף במקור.

[15] בית המלוכה של אמזונות האש.

[16] אף כי להלכה, נמשכה עוד תקופה ארוכה, והיוותה מאוחר יותר תירוץ ל"העברה" של תואר הקייזר לקריינליכט, ראה בהמשך.

[17] אף כי ההידרוסטים לא הפסיקו לבחוש, מתחת לפני השטח, כדי לערער את הקשר בין האלקטור הכחול מלוטנרהיים לבין קריינליכט, מה שהפך להיות מוקד המאבק בין הצדדים.

[18] הרוזן אשר עשה את מרבית מלאכת התיווך בין קריינליכט לפאנולדריס.

[19] חרף זאת, יש מקום ל"אומה קיידרהרצית" באתוס הקריינליכטי - בכפוף לכך כי יטוהר פולחן טוטאנהאגן כליל, והקיידרהרצים ימשלו בידי הקריינליכטים, המחשיבים עצמם ל"שאור שבעיסה" - דבר אשר במידה רבה הופך את הדבר ל"חזון אחרית הימים".