קונדס מסוכן

פאנפיק פרי עטה של Opheliaemortal

מחברת: Opheliaemortal

דירוג: R

שיפ: בלאטריקס/סיריוס

טיזר: בראשית שנתם החמישית בהוגוורטס, הקונדסאים באים במגע עם שתי תלמידות חדשות שהועברו זה-עתה להוגוורטס: נרקיסה ובלטריקס בלק. בכך, הם משחררים מערבולת של מרירות, קנאה, שנאה ותאווה. הזהרו מגילוי עריות והומור גס ומרושע.

תרגם מאנגלית: Envinyatar

פרק חמישי

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא

בלאטריקס היתה שרויה ברקיע השביעי

-------------------

בלה משכה במהירות את מכנסי הטרנינג השחורות על גופה הרזה, והידקה אותם למותניה, מתירה להם להתלות נמוך מעט, מספיק רק כדי לחשוף רמז מהבטן, מתחת לחולצת ה-T התואמת שלה. שני פרטי הלבוש היו מסומנים בצנעה בסיכה עם סמל בית סלית'רין, והיו התלבושת הסטנדרטית לשיעורי התגוננות מפני כוחות האופל.
בלה עמדה לפני אחת מהמראות הרבות בשירותי הבנות, כאשר נאבקה במחלפותיה הארוכות המגיעות עד למותניה, לפני שדחקה אותם לזנב-סוס מסודר שירד מאחורי ראשה.

כאשר היא הניחה את המברשת על קצה כיור השיש השחור, היא פעם נוספת הבחינה בטבעת הענקים והמרושעת ש"עגנה" על אצבעה, ובהעוויה, ניסתה לשחרר את עצמה ממנה. בכל כוחה, היא משכה את הטבעת, גורמת לה לחפור אל תוך אצבעותיה הנאבקות, ולחרוט בהן באורח כואב, כמו מפסלת באבן. היא הפליטה התנשפות נרגזת ומיוסרת, כאשר היא הבינה ששתי ידיה מדממות כעת בשל התקפתה חסרת הסיכוי על הטבעת.

היא ניסתה זאת פעמים אין-ספור, מאז רודולפוס קיבע (bound) וקשר את הטבעת אליה, בכל פעם מקווה להזיז אותה, אפילו במעט, אבל בלא תוצאות. האצבע שנשאה את הטבעת הפכה לפצע אחד גדול, והיתה שרוטה ופגועה ב(פס) המגע עם הטבעת בשל הנסיונות המתמשכים. הפצעים החלו לטפטף טיפות דם זעירות שנפלו על רגליה היחפות. עוצמת את עיניה ביסורים, בלה טבלה את ידיה בכיור, מתחת למיים הזורמים הקרים, מה שהרגיש כאילו הם נושכים את הפצעים הקטנים.

קולה של נרקיסה נכנס ברכות אל אוזנה בלא אזהרה, גורם לעיניה להפתח (בהבזק,במהירות) אל הראי, שם היא יכלה לראות את דמותה של אחותה מסתמנת ממש מאחוריה, הבעה של שביעות רצון מאופקת על פניה החיוורות והמחודדות, כאשר היא בהתה למטה, אל תוך הכיור.
"הטבעת שלך יפיפיה, בלה. את חייבת להיות גאה" היא אמרה בקול קריר וסרקסטי, לא מבחינה במכוון בנזק על ידיה של בלה. בלה לא ענתה מאומה לאחותה, מושכת את ידיה במהירות מהכיור, וקוברת אותן במגבת חמה ולבנה.
נרקיסה לא התמהמה. היא גרמה די נזק לרגע אחד, ולא התכוונה לקחת את הסיכון להתמהמה בלהתכונן ליום שלה. יהיה די והותר זמן לענות את בלה, כעת כאשר רודולפוס קיבע (הידק ביתדות) באופן כה משביע רצון את תביעתו עליה. חיוכה של נרקיסה התרחב, כאשר היא התרחקה מאחותה הצעירה ופנתה לעבר המקלחות.
סוף-סוף, המלאכית הקטנה של אבא לא מקבלת את כל מה שהיא רוצה, בדרך שהיא רוצה. אני מקווה שרודולפוס יתן לך כל מה שמגיע לך, היא חשבה לעצמה, מדושנת עונג.

בלה חטפה את המגבת, ושמה את פניה בחיפזון לחדרה, נמנעת בהצלחה ממגע עם יתר התלמידים שהחלו להגיח מחדרי השינה. כאשר נכנסה לחדר, היא משכה קערה קטנה של משחה סמיכה משיד'ת הלילה שלה, ולקחה כמות נדיבה, ושפשפה אותה על הפצעים בידיה. הכאב עזב אותה מיד, למרות שהחתכים העמוקים היו עדיין נראים לעין – רק כעת לא מדממים, ומרופאים במעט. בחיפזון, היא חטפה את שרביטה מהשידה, ודחפה אותו לתוך כיס ארוך ודק שנעשה במיוחד בשביל שרביט הסיסם השחור שאורכו אחד-עשר אינץ', מותיר רק את הידית גלויה, נכונה לגישה ושימוש מהיר.
עושה את דרכה בשקט אל מחוץ למגוריה, היא למעשה רצה במורד המסדרונות שמוליכים לחדר המועדון. פעימות ליבה הואצו מפחד מלפגוש מישהו מחבריה לכיתה, במיוחד רודולפוס, ממנוט היא נמנעה בהצלחה מאז הבוקר הקודם. היא זחלה דרך חור התמונה, וחשה הקלה מיידית של להיות חופשיה מן הכלא האפל שלה. היא רצה בקלילות, ממהרת לעבר השיעור הראשון של היום - התגוננות כנגד כוחות האופל, ולעבר סיריוס.
ליבה של בלה הלם בהתרגשות עזה במחשבה עליו. כל מה שהיא רצתה בעולם היה למצוא אותו ולהיות מוקפת בזרועותיו, הוא היה האדם היחיד שיכול היה לסלק את האימה מליבה. כאשר היא עלתה במעלה המדרגות המעוגלות, מתקדמת לעבר הכיתה, היא שמעה קול צוחק ביחד עם כמה נערים אחרים ממש מעבר לדלתות, ושאפה עמוקות בחיוך עליז של הקלה שהתגנב לאורך פניה, בפעם הראשונה מאז ראתה אותו.
מגיעה לראש המדרגות בלא להאט את הקצב, בלה כמעט הגיעה לדלת, כאשר קול מוכר להבעית קרה לה, מקפיא את ליבה כמו גם את צעדיה.
"להיכן את רצה, בלה? או אולי היה עלי לומר... אל מי את רצה?"

עיניו של סיריוס לא עזבו את דלת הכיתה מאז הוא וקבוצת החברים שלו נכנסה. התלמידים החלו לטפטף באיטיות אל תוך זירת האימונים, מברכים זה את זה בהתרגשות ולוקחים מנושבים על ספסלי האבן או מהלכים סביב לבחון את כלי הנשק שתלויים על הקירות. ג'יימס ורמוס נאבקו בשובבות על הרצפה המרופדת, סמוך למקום בו סיריוס ישב עם פיטר, שהקריא במרץ, מהלך אחר מהלך, את הדו-קרב המדומה. סיריוס לא הבחין כלל בתכונה הגוברת בכיתה סביבו. הוא היה יותר מדי עסוק בלחוץ לא בטוח בכיצד הוא ינהג כאשר בלה תגיע. הוא לא יכול היה בדיוק לקפוץ ולשתות נשיקה ענקית על השפתיים המלאות האלו שלה, כמו שהוא רצה בליבו לעשות, אבל הוא דאג מה היא תחשוב אם הוא יעמיד פנים שהוא אדיש לנוכחותה.
לפתע, דעתו של סיריוס אולצה להפסיק לתעות, כאשר בלאטריקס נכנסה לטווח ראיה, נראית רותחת מזעם, עם ידו של רודולפוס לופתת בחוזקה את כתפה, מנווט אותה לחלקו הרחוק של החדר. מצב רוחו של סיריוס הקדיר מיד, רואה את הדרך בה רודולפוס נוהג בבלה ומוביל אותה כאילו היתה רכושו. הדבר הזה כל-כך הטריד אותו, עד שהוא כמעט נע והתרומם לעברם, אבל הוא מיד נמלך בדעתו.
אתה לא יכול פשוט להסתער לשם, טיפש שכמותך, הוא אמר לעצמו. זה מצב עדין, ומלבד זאת, היא יכולה לטפל בו. במחשבה זו, סיריוס התכווץ, לא רוצה להגיע לצורך לטפל ברודולפוס בעצמו.
בלה נעצה עיניים ביאוש בסיריוס, כאשר רודולפוס סובב אותה אליו, מזיז את ידיו ומקיף את פניה. סיריוס בהה בשניהם בהיסח הדעת, מרגיש כאילו הוא יושב בעיצומו של סיוט, ממנו אין לו כל נתיב בריחה, הקולות המהדהדים בחדר הכיתה והצבעים המוזרים המנמרים את האור רק מעצימים את הסצנה.
רודולפוס בהה, מאוהב (?) אל תוך עיניה של בלה, כאשר היא בעדינות הניח את ידיו על פניה. היא החזירה רק מבט מרושע, מצמצמת את עיניה לעברו, גבה מופנה לעבר סיריוס.
"סלק את הידיים שלך ממני!" היא אמרה בלחישה מלאת תיעוב, אולם מאופקת עדיין, לא רוצה למשוך תשומת לב אל המתרחש.
"או בלה, תשתדלי להעמיד פנים שאת נחמדה. אל תכריחי אותי לדבר עם ההורים שלה, מה שיגרום לעניינים להיות הרבה יותר גרועים בשבילך" רודולפוס ענה, חיוכו מתרחב ממבט האימה שהביא לעיניה, ואז מחזק את אחיזתו בפניה עד כאב, הוא רכן ונישק אותה בכוח על פיה. משחרר אותה במהירות, הוא נעל את מבטו לרגע עם סיריוס, שנתפס בהפתעה (off guard) עם עוינות בלתי מוסתרת (שאין להכחישה) בעיניו. רודולפוס חייך אליו בלעג, ואז, כאילו אין הוא מעוניין עוד בחברתה של בלה, התסובב והחליק בטבעיות לתוך שיחה עם אוליס וכמה נערים אחרים מסלית'רין, לא מקדיש לבלה ולו מבט אחד.

היא עמדה שם באופן מגושם, לחלוטין מבועתת מהעובדה שהיא פשוט חוללה בדרך כזו, ואף אחד לא התייחס. למה סיריוס לא עצר אותו? איך הוא פשוט יכול היה לשבת שם ולצפות ברודולפוס מנצל אותה באופן כל-כך ברוטלי, האם לא אכפת לו? בלה החלה לחוש כיצד הדם מציף את פניה, ושהיא עומדת להיות חולה מהזעם העז שסער בתוכה. היא נשענה על אחד מעמודי העץ העבים, לא מסוגל להביט באף אחד משני הנערים, מחפחד של איזו נקמה היא תרצה לבקש. היא סגרה את עיניה. פשוט תנשמי, היא חשה לעצמה. לא כאן. לוקחת לעצמה רגע, היא הרגיע את עצמה לרגע, לפני שהיא שבה ופקחה את עיניה, לראות את דמבלדור נכנס בניחותא לחדר הכיתה מדלת הכניסה הצרה של משרדו.
סיריוס ישב, המום בחוסר אמון ממה שקרה ממש כעת. עיניו דבוקות לגבה, שנהגה כאילו הוא בכלל לא היה בחדר. נשימתו הפכה מאומצת, כאשר הוא עסק בכאב המוחץ שהוא חש בחזהו. מנסה להצמד חזק לקור-רוחו, הוא אילץ עצמו להעמיד פנים שהוא לא גסס בתוכו - סיריוס ישב והלך בשקט לעבר החלונות הארוכים. הוא בהה החוצה אל היום האפור והעגום, לא מסוגל לראות כלום בטווח ראייתו, לכוד במחשבות של כמה שעשתה ממנו צחוק הנערה היחידה שהוא באמת אהב. הייתי צריך לדעת, הוא חשב לעצמו כאשר ג'יימס דילג לעברו, סמוק ומגחך.
"בוא כבר סיריוס, השיעור מתחיל. מה אתה עושה שם?" ג'יימס שאלה, דאגה מבצבצת בקולו כאשר הבחין בהתנהגות של ידידו.
"כן, כלום" סיריוס ענה בקול אדיש וקודר, במבט מנותק הוא הסתובב שוב לעבר החדר, חולף על-פני ג'יימס ופוסע לעבר המקום בו הכתה החלה להתאסף, באיזדור הרחב של רצפת הקנבס המרופדת.

דמבלדור פסע בכדי לעמוד לפני הכיתה, שולח לעברם מבט לרגע, עד שההמולה הרעשנית מרגע, וכולם התיישבו, או על רצפת האימונים או על ספסלי האבן מסביבה, מרוכזים בתשומת לב במורה.
"הניחו לי להתחיל בלומר לכולכם, עד כמה אני שמח לראות אותכם שוב בהוגוורטס, ועבור התלמידים החדשים, אני מצפה להכיר אותכם, כמו גם את הכישורים שלכם טוב יותר במהלך האימון שלנו" מבטו של דמבלדור נפל בעדינות על פניה חסרי ההבעה של בלה, כאשר הוא אמר זאת, גורם לעיניה הגדולות והירוקות להתרחב במקצת.
"מעולם לא הסתרתי, שללמד התגוננות מפני כוחות האופל לתלמידי שנה חמישית הינו אחד הדברים המענגים בקריירה שלי, אחת מהרבה סיבות היא שאנו נכין אותכם לרמת קוסם רגיל השנה. אני בטוח שהתגוננות מפני כוחות האופל יהיה אחד הקטעים המאתגרים בבחינות שלכם, אבל מהיכרותי עם כולכם, אין ספק בדעתי שזו תהיה אחת הכיתות בעלת ההישגים הגבוהים ביותר בהיסטוריה של הוגוורטס" בזאת, ג'יימס ורמוס החליפו מבטים מלאי בטחון.
"אני מספר לכם את זה, לא משום שאני רוצה לחזק את רוחכם, ביום ראשון זה שלנו ביחד, אלא משום שכבר הזכרתי את זה לכמה מהמורים האחרים, ואני שונא את הרעיון לחוש טועה" אומר זאת, דמבלדור הרכין את ראשו להתבונן מעל המסגרת של משקפי חצי הירח שלו, בחיוך קליל של מזג-טוב לעבר הכיתה, שכעת היתה מתלחשת ומצחקקת לשמע ההערה.
"ובלא שום התלוצצות: יש לי אמון מלא בכולכם, ואמונה שזו תוכל להיות שנה כפי שלא היתה שום שנה אחרת עבורכם בהוגוורטס, אם רק תוכלו ליישם זאת בעצמכם. כעת, באמירה זו אומר שאני בטוח שכולכם מוכנים לגשת ישר לעניינים. מאחר שנעדרנו מזירת האימונים במשך כל הקיץ, ובתקווה לאף אחד לא היה את המזל הרע של להיות מותקף או נתפס בדו-קרב, חשבתי שנוכל לעשות חזרה מעשיתל בשיעור הראשון שלנו" בכך, כולם החלו ללחוש בהתרגשות, ולהתרומם על רגליהם.
דמבלדור יצא אל מרכז זירת האימון, גורם לקבוצת התלמידים שהיו שם לסור לצדדים. מכוון את שרביטו אל הקנבס הבז'-כהה של הרצפה, דמבלדור אמר את המילה "אורביס", גורם למעגל אדום-כהה בקוטר של עשרה פיט להסתמן על הרצפה. הוא עמד במרכז של העיגול, פונה אל הכיתה שהתאספה בלהיטות סביב קצה הסימן, נזהרת שלא לדרוך על הסימן האדום.
"כפי שאתם יכולים לראות מגודל הטבעת, זה יהיה קרב מטווח קרוב, שנעשה באורח רנדומלי, אחד על אחד" היו הרבה צלילים של הסכמה מהתלמידים, מה שגרם לו לחייך, עיניו נוצצות בשובבות. רמוס הסתובב אל ג'יימס, מחכה נחרה מרושעת, שנראתה קומית על הפנים החלקות והנאות שלו.
"אתה שלי, פוטר!" הוא אמר, מחכה היטב למדי את קולו של לוציוס מאלפוי. הנערים מסביב החלו לצחוק בהתרגשות, מלבד סיריוס, שהבעת האדישות המיובלת נותרה כאשר הוא צעד קדימה לעבר הטבעת, למבט טוב יותר. סיריוס רצה נואשות להתמקד במשהו מלבד הצריבה בבטן שלו, והיובש בגרונו. הנערים כולם הבחינו במבט על פניו, אבל ידעו שעדיף להניח לו לנפשו. לא היתה כל דרך לעזור למצב בו סיריוס הפך שקט, והחל להדק את לסתו.

"כן, חשבתי שאני אסכים עם כולכם" אמר דמבלדור, מניד ראשו בחיוך שגרם לקבוצה להשתתק "החוקים של ההתנגשות הם כדלקמן: אתם מורשים רק להשתמש בקסמי הדיפה, עוצמה והסחת דעת. זה אומר בשום פנים ואופן לא לכשף את היריב שלכם. אני לא רוצה לראות דם או נוזלי גוף משום סוג אחר יוצאים, אלא בטעות מוחלטת" בכך, דמבלדור הרים גבה מבחינה, ונראה מרוכז במיוחד במספר אנשים שהיו מפוזרים בתוך הקבוצה.
"אתם רשאים להשתמש במגע גופני" בכדי לבלום ולפרוק מנשק... וזה לא אומר להתקיף את היריב במהלומות. הנוהל פשוט: אני אבחר את שני היריבים הראשונים, המנצח בתחרות עובר להלחם את הקרב הבא עם מישהו שיבחר זה שהפסיד. אחרי הסיבוב השני, אתם נסוגים ובוחרים מישהו להחליף אותכם בין אם ניצחתם או לא. מטרתכם היא כמובן להדוף את היריב אל מחוץ לטבעת. אם חלקי גוף כלשהם יגעו במרבד מחוץ למעגל, האדם הזה בחוץ, ובבקשה לא להטיל קסמי ריחוף בכדי לעצור את הנפילה. האם הכל ברור?" דמבלדור חיפש בים הפנים שאלות, וכאשר היה בטוח שכולם הבינו, הוא חייך בנינוחות.
"טוב ויפה, תנו למשחקים להפתח! אני אקח את לילי, וכדי שזה יהיה הוגן, אני אקח מישהו מסלית'רין... אה, בלאטריקס, בוא נראה ממה את עשויה".

נערה גבוהה ונאה עם גון פנים חלק וחיוור ושער אדום עז קלוע לצמה צרפתית צעדה אל תוך המעגל. היא עטתה תלבושת דומה לזו של בלה, רק בגון אפור כהה ונושאת סמל הבית של גריפינדור, כמו גם סיכת מדריך נעוצה בחגורת המתניים שלה. בלה צעדה בזהירות לעבר העיגול, חשה עצבנית באופן בלתי נשלט בשל היותה נדחפת כה מהר למצב קרב, אחרי שרק עתה הצליחה לחזור ולשלוט בעצמה. היא הביטה בלילי, פוגשת בעיניה שהיו ירוקות-בהירות כמו שלה. לילי החוותה לעברה חיוך מרגיע, אבל להקת בנות גריפינדור ממנה היא רק יצאה הביטה בה בזעף וצחקקה, מתלחשות הלוך ושוב ביניהן.
דמבלדור זימן כיסא פשוט לשבת בו בצד האולם, עם שדה ראיה פנויה. ברגע בו בלה צעדה אל תוך המעגל, לילי כבר היתה דרוכה, מכווצת מעט בעמדה הגנתית, שרביטה שלוף והיא מוכנה להכות. בלה, שהיתה נמוכה מלילי, חיקתה אותה, אבל החלה לאמוד את לילי, תרה אחר תנועותיה וחולשותיה. לילי, חשה שבלה לא תזרוק את הקסם הראשון, הצליפה בשרביטה קדימה והחלה להטיל לחש משכנע למדי, אבל נקטעה בידי בלה שביצעה בעיטה סיבובית מהירה, שפגעה בפרק כף היד. הבעיטה הקפיצה את השרביט מידה של לילי, ושיתקה את ידה הימנית לרגע, כך שהיא לא יכלה לתפוס את עצמה אם תקלע לחוסר שיווי-משקל. בלה קפצה על ההזדמנות וצרחה "דאסידיוס!" בעוצמה כזו, שלילי נהדפה בעוצמה רבה, נופלת בכח על עצם הזנב עם רק רגליה נותרות באודם של המעגל.
בלה חייכה בהיסח הדעת בהקלה. היה לה צורך עז לשחרר את זה, והיא כעת נשמה ביציבות יותר מאשר קודם. היא ניגשה והציעה ללילי את ידה בספורטיביות.זו לקחה את ידה והרימה את עצמה מהריצפה, עדיין לא יכולה להעמיד את פרק ידה בלחץ. למרות שהמדריכה הנאה מגריפינדור קיבלה את העזרה בלא היסוס, עיניהם נפגשו והבעתה הקפואה של ליליה הקפיאה את דמה של בלה.
"מצויין, בלה. לילי, בחרי בבקשה יריב" דמבלדור אמר מהקו הצידי בו נמצא. לילי זקרה את גבותיה לעבר בלה, ובגיחוך, הסתובבה לעבר התלמידים המרוגשים. היא הבחינה שסיריוס, אחת מדאגותיה הקבועות כמדריכה, היה שקט באופן מוזר ומתוח, מביט אל מחוץ לכיתה. אם סיריוס בלק במצב רוח גרוע, אז לא יהיה אף אחד טוב יותר להעמיד מולה, הרהרה לילי בינה לבינה.
"בוא נראה כיצד תסתדרי עם סיריוס" לילי חייכה בתמימות מעושה, מביטה שוב לעבר בלה שחייכה בהשלמה, אבל היתה מאד לא נינוחה, עדיין חשה עויינות רבה לעבר סיריוס שהתנהג כאילו היא לא קיימת בכלל. כאשר שמע את הבחירה ליריבה של בלה, רודולפוס צחק בקול באופן מקרי (?), גורם לשאר הבנים בקבוצתו, ובחבורת הידידות של לילי להתחיל לצחקק. בנקודה זו, עיניה של בלה התלקחו, מקווה בכל מאודה שליליה תבחר ברודולפוס, מבינה היטב מדי שהיא היתה יכולה להרוג אותו באותו רגע.
ג'יימס ורמוס הסתובב לסיריוס, שלא נראה כמי ששמע את לילי קוראת בשמו, משום שהיה שקוע מדי במחשבותיו.שני הנערים התבוננו זה בזה, יודעים שסיריוס לא במצב מתאים עבור דו-קרב, גם לא בתור אימון בלבד.
"אולי כדאי שתמנע" רמוס הציע, לוכד את תשומת ליבוט של סיריוס. סיריוס נראה מבולבל לשניה.
"האם היא קראה לי?" סיריוס שאל בהפתעה קלהכ, תוהה מדוע מדריכה שבדרך-כלל לא יכלה לסבול אותו, תבחר בו להלחם בבלה. סיריוס, מנסה ליצור קשרים במקום בו לא היו כאלו, דמיין שכולם היו בזה ביחד, וזה היה הכל מזימה גדולה אחת למחוץ אותו ולהפוך אותו לשוטה שלהם. הזעם קלח בתוכו יותר בעוצמה אף מקודם, הוא נדחף על פני רמוס וג'יימס.
"אתם צוחקים? אני לא אוותר על זה בשום מחיר" הוא אמר, מתוך המסכה הקרירה של אדישות שהוא יכול היה כה בקלות ליצור כאשר משהו הטריד אותו. סיריוס עשה את דרכו בין התלמידים האחרים למרכז החדר, וכאשר הוא עשה זאת, ידידיו עקבו אחריו בעצבנות.
"מה קורה איתו?" שאל רמוס באי-נוחות.
"אני לא בטוח, אבל יש לי הרגשה באמת רעה שזה משהו שקשור אליה" ג'יימס ענה, מניד בהיסח הדעת לעבר בלה, כאשר הוא הביט בסיריוס צועד לעבר קצה הטבעת. סיריוס שלח מבט, מבחין ברודולפוס מאד קרוב אליו, מחייך בשעשוע מוחלט.
"האם עלי לבקש את רשותך?" סיריוס שאל, ארס נוטף מקולו.
"בוודאי סיריוס, היא כולה שלך... בזירה בכל אופן" רודולפוס אמר, החלק האחרון מכוון לאוליס, אבל רם די הצורך בכדי שישמע בידי סיריוס והנערים הסלית'רינים שסביבו, ששוב היו נאלצים לחנוק את צחוקם. עיניו של סיריוס התלקחו בכעס לעבר רודולפוס, כאשר הוא צעד אל תוך הזירה ביחד עם בלה. היא עקבה אחרי חילופי הדברים והיתה לחלוטין רותחת על כך ששני הנערים דיברו כה בפתיחות עליה, לפני קהל מגוון של צופים מהצד. זה היה ברברי, איך שהם התנהגו כאילו היא היתה חפץ.

בלה השתופפה בציפיה לקרב, מושכת את יד השרביט שלה לתוך גופה, ומותירה את ידה השמאלית מאוזנת באופן הגנתי לפניה. היא נמנעה בהצלחה מעיניו, עד לרגע בו נאלצה להביט בפניו ולחפש רמזים לכיוון האיסטרטגי שלו. סיריוס עמד, כלל לא בהגנתיות, בוהה לעברה, אולם מבטו לא פגש בעיניה, אלא התרכז בידה, במקום בו אבן החן המסיבית של רודולפוס ישבה, ראוותנית על ידה הקטנה של בלה. בלה שנזכרה בטבעת במפתיע, התנשפה בנוקשות כשליבה הולם בזעם, כמנסה להמלטה מתיבתו לפי שיוכל סיריוס להגיב.
מצחו חרוש תלמדים של סבל ואי-אמונה, סיריוס אילץ את עיניו לעלות בכדי להפגש עם אלו של בלה. הוא הביט בה, מחפש תשובה, אבל התקשה לפתע, מצמצם את עיניו בשנאה. בלה יכלה לראות עדיין את המבע המובס דרך המסווה של זעם, והבינה טוב יותר מדי שכעת הוא לא בטח בה או באהבה ששמרה בליבה אליו. היא יכלה לחוש דמעות חמות נקוות בעיניה, מעמעמים את ראייתצה, מן המחשבה של להפסיד את הדבר האמיתי היחיד בחייה, היא מצמצמה, לוקחת נשימה ארוכה ומאומצת, לא יכולה להראות את רגשותיה בקרב. פניה ועיניה של בלה נרגעו לפתע, נזכרים במטרה שלה. מפרידה את מוחה מליבה, עטתה כעת את אותו מבע אדיש שסיריוס העלה לפני רגע.
סיריוס הבחין בצעיף שנפל על פניה של בלה, וידה שהיא יכולה להכות בלא היסוס, הוא צעק "אפליגיו!", מכוון את שרביטו הישר לחזה בכדי להיות בטוח שההשפעה תחסל את כוחה. בלה הועפה לאחור ונפלה מרגליה, כמעט עד לקצה הטבעת. היא איבדה את נשימתה, ויכלה לראת בזווית העין את סיריוס בא לעברה פעם נוספת. מסתובבת במהירות ומכוונת את שרביטה אל גופו, היא צרחה "אספריאקטוס!" כח קטלני הכה בסיריוס כאלה, גורם לו להסתחרר מן הכאב, אלא שהוא סירב לוותר, ונשאר עומד כאשר הקסם התפוגג.
הקסם נתן לבלה זמן מספיק להתרומם ובלבל את סיריוס די הצורך, למרות שהיא לא רצתה באמת להשתמש בזה. בלה פעם נוספת ביצעה את הבעיטה הסיבובית בכדי לפרוק את סיריוס נשקו, כאשר הוא התכונן להטיל לחש, אלא שהפעם הרפלקסים שלו היו מהירים מדי עבורה. מבחין בנתיב הפעולה שלה, סיריוס הושיט יד, תופס את הקרסול שלה בידו השמאלית והודף אותה לאחור באלימות. באותו רגע, החזיר לה באותו קסם, לחשש "אספריאקטוס", גורם לאותה חבטה קסומה להתגלגל לעבר בלה, בעודה נופלת לאחור הרחק מהמעגל, לופתת את קרסולה בכאב.
רמוס מיהר לעבר בלה, מסייע לה להתיישב, כשסיריוס התייצב, מנסה להשיב את נשימתו, אבל נותר בטבעת ולא פונה לסייע לבלה. הוא הסתובב אל דמבלדור.
"אני מצטער, פרופסור, לא שמתי לב כמה כוח אני מפעיל", הוא אמר, מריץ את ידו בשערו הלח קמעה, וכל אותה עת חש נגעל מעצמו מן הדרך בה היה כה קשה איתה.

"אני בטוח שבלאטריקס תהיה בסדר גמור. זה מוכיח את הנקודה של כמה מסוכן זה יכול להיות, להשתמש בכח פיזי בעת ניטרול תוקף, אבל כל הכבוד לשניכם. רמוס, האם תוכ לסייע לבלאטריקס לרדת למרפאה? זה לא יותר מנקע, אני בטוח, וזה ירופא במהירות" אמר דמבלדור בקול מרגיע לבלה. היא הנידה בראשה בשקט, עוצרת בתוכה את הצעקה על כאבי התופת שבקעו מהקרסול שלה.
"האם את מסוגל לבחור יריב לסיריוס?" שאל דמבלדור, לומד אותה. בלה שיגרה בסיריוס מבט מלא בוז, שגרם לו להסב את מבטו, חש נורא על הדרך בה הכאיב לה. מבטה של בלה נפל על רודולפוס, שנדהם על הדרך בה עבדה תוכניתו טוב כל-כך. הוא אף פעם לא שיער שהוא יכול לגרום לקרע כזה במאמץ כה קטן. חיוך כנה החל מסתמן על פניו כאשר הבחין שאשתו לעתיד קוראת לו בפעם הראשונה להגן עליה. נועלת את מבטה על רודולפוס, בעודה קוראת לו לצאת ולהלחם בסיריוס.

"אני בוחרת ברודולפוס" היא הצהירה בחוזקה, נדרשת לאסוף את נשימתה לעשות זאת, ולהלחם ביסוריה.
"זה ברור" סיריוס נהם בקול נמוך, שוכח מיד כל בושה שחש קודם על שפגע בה, כאשר רודולפוס צעד בבטחון למעגל. רמוס החל לסייע לבלה לעמוד, כאשר היא שלחה בו מבט מתריס.
"אני מציע שתשב, רמוס לופין. אין לי שום כוונה ללכת לשום מקום עד שזה יגמר" היא אמרה בקול מצווה וחושני גם יחד.
"אם כך, אני מקווה שלא אכפת לך שאני פשוט אלך לי ואשב שם. קראי לי מטורף, אבל יש לי תחושה שאת יכולה להפוך למטרה של כמה קסמים תועים" רמוס אמר, מזנק מספר רגליים מבלה ומתיישב ליד פיטר.
בלה העמידה פנים שלא שמעה את ההערה, למרות ש החלה לחוש מודאת מן ההחלטה שעשתה. רודולפוס היה רוצח, ובראותה שהוא אינה מתקשה לשמור אותה תחת שליטה, היא תהתה באומללות מה הוא יעשה לסיריוס האומלל.
דמבלדור הביט בשני הנערים, כאשר המתח בחדר התגבר, וקבוצת הנערים שהקיפה את המעגל הפכה חסרת-מנוח. הוא נשען על מרפקו, צופה בכיתה בעניין, מלטף את זקנו הלבן-כסוף עם רמז של שעשוע מרקד על פניו. סיריוס ורודולפוס היו יריבים מאז שנתם הראשונה, כך שלא היתה כל הפתעה לראות אותם כה נוטים להתענג על מלחמה זה בזה. עדיף כאן מאשר כשהם לבדם. חשב דמבלדור, מבליע אנחה נמוכה בינו לבינו.
"אל תשכחו את החוקים שלי, אדונים נכבדים. מי שידבוק בהם ישא בתוצאות" אמר דמבלדור בקול רגוע ושרגתי. רודולפוס הביט בדמבלדור בכבוד, והניד את ראשו קלושות.
"כמובן, פרופסור" הוא אמר, קולו החזק מהדהד בזירה שהפכה שקטה מאד. רודולפוס הסתובב בחזרה אל סיריוס, שעיניו לא תעו מיריבו, מאחר שהכיר טוב מדי את תעלוליו השפלים של רודולפוס.
חיוך עז-מצח התפשט על תווי פניו החזקים והנאים של רודולפוס, שגונם גון ברונזה חלקה, כאשר עיניו נצצו בשעשוע קר ומלא שנאה כאשר נתקלו במבטו רושף הברקים של סיריוס.
"שמעת את זה, בלק? והפעם, חבריך לא יהיו לצידך" הוא אמר, מבריש את תלתליו הרכים והכהים מפניו, וצועד אל תוך המעגל, שרביטו דרוך.
התלמידים הצטופפו מסביב לטבעת בציפיה נרגשת לקרב, מותירים אך שדה ראיה צר עבור בלה להתבונן מהרצפה, אליה היתה מרותקת משום שלא יכלה לעמוד בשל פציעתה. ליבה הלם במהירות מפחד אודות מה שעשתה, כאשר היא ישבה בנשימה עצורה, מקוללת לצפות בסיבוב הגלגלים אותם היא הניעה בפזיזות כה רבה.
"זמן לישב את החשבון" נהם סיריוס, רוצה להשליך את שרביטו ולשבור כל עצם בגופו של רודולפוס בידיו הריקות. רודולפוס גיחך ברשעות, ובהה לעבר בלה, שישבה ושרבבה את צווארה, מנסה לראות מה מתרחש.
"אני חושב שכבר עשיתי זאת, או שמא החמצת את זה?" הוא הטיח בו בשחצנות.
"אינואדימוס!" צרח סיריוס בכח ברוטלי כזה, שרודולפוס נשלח מסתחרר, נופל בכח, פניו לרצפה. סיריוס זינק לעברו, בועט בו שוב, כך שהוא יוכל לראות את פניו שואגות מכאב.
"וינקו" שרביטו הצביע קרוב באורח מסוכן לקורבנו. רודולפוס ריכז את כוחותיו וקרא "ראסיפיו!" גורם לניצוצות להדלק מסביבם כאשר הקמים התנגשו, ובאופן נראה לעין עירבלו וחישמלו את האוויר הצפוף של הכיתה.
כוחה של ההתנגשו משך את סיריוס לאחור, כאשר רודולפוס זינק על רגליו כעת, עם רשעות בלבד על פניו, משתוקק לנקמה. סיריוס יצב את עצמו מן המהלומה, כאשר רודולפוס עט עליו, קורא פעם נוספת "אינאדימוס", קופץ הצידה בכדי לחמוק בעיטה גבוהה שכוונה להכות אותו ישר בחזה. רודולפוס הדף בהתלחה את הקסם, שאג "קוסיסטו פארניקטאס!", גורם לתנועותיו של סיריוס להאט באופן בלתי נשלט. רודולפוס שב והתייצב, ממשיך את המומנטום, שלח בעיטה סיבובית חזקה, שהתנגשה הישר בצד חזהו של סיריוס.
סיריוס נפל על ברך אחת, תופס את צידו בכאב, וכמעט שאינו יכול לנשום. רודולפוס התקרב אליו, מכוון את שרביטו לגרונו של סיריוס במעט נצחון מדושן עונג על פניו, אבל לפני שהוא יכול היה להטיל את הקסם המסיים, סיריוס זינק למעלה, תופס את זרוע השרביט של רודולפוס. סיריוס עיקם אותה לאחור עד שהיה בטוח שהוא יוכל לשבור אותה. רודולפוס הפליט זעקה מעונה, לא יכול להחזיק את שרביטו עוד, מרוב הלחץ הגובר שסיריוס הפעיל.
שרביטו של רודולפוס נפלה על הקרקע, מפיץ ניצוצות סגולים כאשר הוא הכה וניתר אל מחוץ לטבעת. סיריוס, שהצליח לפרוק את יריבו מנשק, לא היה מרוצה שהזרוע שהוא המשיך לעקם היתה שלמה עדיין, הוא משך את את רגלו למעלה, והדביק אותה לגבו של רודולפוס, משתמש בכל כוחו הנותר בכדי להדוף את המנוול מהטבעת, ולנחות כשפניו קודם על המחצלת, בבירור מחוץ לעיגול האדום כדם.
הצופים מגריפינדור התפרצו בתרועות נלהבות, שנשמעו כרעמים בשל האקוסטיקה של החדר. סיריוס כשל אל מחוץ לטבעת, לאחד מעמודי העץ לתמיכה, לא רוצה לשקוע לרצפה באמצע ההילולה. פיטר ורמוס, מובלים ב ידי ג'יימס רצו לעברו כאשר קרס והתמוטט כשגפו מופנה לעמוד.
"זה היה מצויין. אני באמת חשבתי שגמרת אחרי הבעיטה הזו" ג'יימס הצהיר בקול עז ומרומם, שבדרך-כלל נשמר לדיבורים על קווידיץ', כאשר הוא תפס את כתפו של סיריוס, בכדי לעזור לייצב אותו.
"תודה... אהררר.... על האמון" סיריוס אמר, נשמע צרוד וקצר נשימה, מתכווץ מהכאב מורט העצבים בצידו.
"אתה מתלוצץ? לא פקפקתי בך לשניה, סיריוס, ידעתי שתביס את הטינופת השחצנית הזו ותשתול אותו בקרקע. אני רק לא חשבתי שתעשה זאת כל-כך... פשוטו כמשמעו!" צחק פיטר, מביט מעבר לכתפו אל רודולפוס, שהתרומם בזהירות, מוחה כמות קטנה של דם משפתו התחתונה, כעת מוקף בידי קבוצה קטנה של נערים מסלית'רין, שלגלגו על סיריוס מקצה הזירה קודם.
"חבורת נקבות שכמותכם!" התגרה בהם פיטר, גורם למבטיהם לבהות בו. סיריוס צחק לשמע נסיונו של פיטר לעמוד לצידו, גורם לו להתכווץ שוב, תופס שוב את הצד שלו.
"אני מתערב שיש לו כמה צלעות שבורות שם" אמר רמוס לג'יימס, מושך את סיריוס להשען עליו כתמיכה.
"האם הוא בסדר?" עלה קול מעבר לכתפו של רמוס. הנערים נפנו להתבונן אל דמבלדור, שרכן על סיריוס בחשש.
"אני בסדר... אהה... פרופסור... רק לא יכול לנשום, זה הכל" סיריוס ענה במאמץ.
"אם כך, נטיב לעשות אם ניקח אותך למרפאה מיד. ג'יימס, תוכל לעזור לרמוס עם מיס בלק? אני חושש שהוא לא יוכל לטפל בשניכם בעצמו" אומר זאת, דמבלדור שלח בג'יימס חיוך מהיר, מרים את גבותיו.

"כמובן, פרופסור" החזיר ג'יימס, נותן למבטו ליפול עלבלה,כאשר דמבלדור שב וניסה להחזיר את הכיתה למסלול. היא נראתה כמי שנשכחה לגמרי בצד הרחוק של הטבעת, שערה כעת משוחרר מקישוריו, נפזר לכל עבר, התלצלים השחורים, הארוכים והרכים הגנו עליה מהמבטים המרושעים של מספר בנות, שהיו בלא ספק מלאות כעס כלפיה לא רק משום שגרמה לסיריוס להפגע, אלא משום שגרפה לעצמה את תשומת הלב של שני הבנים גם יחד.
ג'יימס שהיה מרוגז עליה בגלל הצרות הגדולות כל-כך אליהן הכניסה את חברו הטוב ביותר, אולם כעת כשעמד מביט על הצורה הדקיקה שלה יושבת לגמרי לבד, הוא החל לחוש מעט מצטער בעבורה. שלא כמו סיריוס, לא היה לה אף אחד שיתאסף סביבה לנחם אותה, היא ישבה, נראית אומללה כשהיא הביטה ברמוס שמנחה את סיריוס החוצה מהכיתה. כאשר הם נעלמו מטווח ראייה, היא הרכינה את ראשה וסגרה את עיניה. ג'יימס הלך אל צידה, וכרע למטה לדבר איתה.
"היי בלה... אני ג'יימס, את בסדר?" הוא שאל, לא יכול לראות אותה מאחורי הוילון של תלתלים שנסגר ביניהם בשקט, מחביא את פניה של בלה.
"לא" היא ענתה בלחישה שנשמעה אך בקושי, מעבירה את ידיה בשערה ומגלה את הפנים הרטובים מדמעות, אבל ההבעה שלה לא הראתה שום רגש. אזי, בצורה ניכרת נלחמת להסתיר את גלי הרגש הקשים, היא הפליטה נשיפה רועדת, והידקה את עיניה סגורות כנגד שובל הדמעות המעקצצות. ליבו של ג'יימס נשבר בעבורה. הוא בשום פנים ואופן לא יכול היה לשאת מישהו בוכה, במיוחד לא בת.
"נו בחייך, בואי נוציא אותך מכאן" הוא אמר, מעלה אותה בקלות בזרועותיו ונושא אותה בלא להביט אחור אל תוך מסדרונות בית הספר. בלה הוחזקה צמוד לג'יימס, פניה קבורות בכתף המוצקה שלו כאשר היא המשיכה לבכות בשקט. ג'יימס, שלא ידע מה לעשות או לומר, ורק רצה נואשות לגרום לה להפסיק לבכות, דיבר לבסוף.
"זה יהיה בסדר, זה כואב עכשיו, אבל דוקטור דאשיד מסוגל לרפא את זה, אני כבר פגעתי בעצמי פי כמה גרוע יותר מזה במשחקי קווידיץ', והוא תמיד הצליח להרכיב אותי יפה מאד בחזרה. באמת, אל תבכי. זה רק עוד קצת הלאה" בכך, בלה משכה את ראשה הרחק מכתפו והשתעלה בצחוק קטן וחלש.
"בגלל זה את חושב שאני בוכה... בגלל הקרסול שלי?" בלה חקרה את ג'יימס, מביטה למעלה לעברו בעיניה הרחבות והירוקות, בהירות מדמעות שהמשיכו להתגלגל במורד פניה החיוורות.
נמצא בקרבה כזו אליה בפעם הראשונה, ג'יימס הבחין לחלוטין היכן נמצא ליבו של סיריוס. הוא מעולם לא ראה נערה מעוצבת כה בשלמות לטעמו של ידידו, ובאותו זמן כה דומה באופן בולט לסיריוס עצמו. הם שניהם היו בעלי אותה כריזמה כמעט מלכותית, וכנראה אותו מזג חם וגישה בלתי נשלטת שהוכחה כקללה של הקיום שלהם במשך מרבית הזמן.
"זה סיריוס" ג'יימס ענה בקול עדין.עיניה של בלה תעו ממנו למשמע האיזכור של שמו של סיריוס, ופעם נוספת התמלאו בדמעות.
"אז אתה יודע?" היא שלאה, בלא להזדקק לתשובה.
"בבקשה על תכעסי, אני האדם היחיד שהוא סיפר לי, והוא השביע אותי לסודיות. הוא כנראה ימות רק מהידיעה שסיפרתי לך את זה" ג'יימס אמר, מביט הלאה, לרגע חש שהוא פשוט צריך להפסיק לדבר לגמרי לפני שהוא יעורב בכך עמוק יותר מאשר הוא רצה להיות.
"זה נכון, אני לא צריכה להתרגז, מה זה משנה בכלל, בכל מקרה הוא אף פעם לא ידבר איתי שוב" היא נאנחה, כאשר היא חשה שוב את הכאב הדוקר והבוער בחזה שלה, כשהיא הגתה את המילים האלו.
"הו, אני לא יודע. אני די בטוח שיש לו כמה מילים משובחות/מובחרות עבורך, ככל שאני מכיר את סיריוס" ג'יימס אמר בגיחוך, מקווה להקל על מצב רוחה.
"אולי אני לא צריכה ללכת למרפאה, ג'יימס, אולי אני פשוט צריכה לחזור למגורים שלי, ולבקש מדאשיד לבוא למטה ולראות אותי כאשר יהיה לו זמן?" בלה הציעה, הציפיה לראות את סיריוס שוב שוקעת/צונחת בקרבה.
"הו לא, אלו ההוראות של דמבלדור! אני חייב לקחת אותך ישר למרפאה... ולא לשום מקום אחר. חוץ מזה, את לא יכולה סתם להתחמק ממנו עכשיו, זה רק יעשה את העניינים יותר גרועים בשביל שנינו. תבטחי בי!" ג'יימס אמר, יודע שהוא עוד ישמע על זה רבות במהלך כל שנות בית הספר אם זה לא יסודר כמו שצריך. בלה חייכה בלא התלהבות.
"האם אתה מציע שאני אדבר איתו?" בלה שאלה, מתחילה לחוש חזקה מעט יותר מהשיחה עם ג'יימס.
"למעשה לא, אני מתחנן בפנייך לדבר איתו... מהר ככל שאת יכולה. ולו למען חילוץ כל הנאה שאוכל להפיק במשך השנה, אני לא יכול לשאת את סיריוס אומלל" ג'יימס אמר, מחייך בחמימות למטה לעברה, היא לא נראתה עוד כה חולנית, הדמעות התנקו מפניה, והצבע שלה החל לחזור לתקנו.

בלה הבינה שהם נכנסו אל תוך אגף המרפא העצום, והציצה סביב במהירות בכדי לראות את סיריוס שרוע בפישוט איברים על אחת מהמון המיטות המתקפלות, לבוש בחלוק לבן דק. אדם נמוך ועגלגל עם עיניים כהות מתרוצצות ורעמה פרועה של שער כסוף עמד מעל סיריוס, ממלמל לעצמו. רמוס עמד בצד האחר של המיטה מדוקטור דאשיד, מנסה להסיח את דעתו של סיריוס מהכאב של בדיקת הרופא. כשהבחין בבלה, רמוס הזעיף את פניו ברוגז כלפי חוץ בשל הדרך בה העזה להראות את פניה אחרי כל מה שקרה,
ג'יימס צעד קדימה, עדיין נושא את בלה, וחש את זרועותיו מתוחות ומאומצות ממשקלה.
"שלום דוקטור דאשיד, האם התגעגעת אלי?" הוא קרא בעליצות, עוצר ליד מרגלות המיטה של סיריוס. הרופא עצר את בדיקתו של צידו של סיריוס.
"אהה, ג'יימס, כבר תהיתי כמה זמן יקרח לפני שתברך אותי שוב בנוכחותך. מה עשית הפעם, ילד?" דאשיד שאל בהבעה ידידותית.
"הו לא, זה לא אני הפעם. הבאתי לאך פציינטית חדשה... העלמה בלה" סיריוס הרים את ראשו מאיזכור השם, גורם לכאב להכות בצידו ומאלץ התנשפות משפתיו כשראשו נשמט שוב אל הכרית.
"לאאא... קח אותה מפה.. היא מזל רע..." נהם סיריוס בקולו הצרוד וחסר הנשימה, שגרם לו להיות קשה להבנה. ג'יימס גיחך לעבר בלה, שנראתה כאילו מילותיו של סיריוס סטרו בפניה, ואמר:
"אל תדאגי בלה, אני חי בכדי לענות אותו" באומרו זאת, הוא נע לעבר המיטה, ממש לצידו של סיריוס, מאלץ את רמוס לפנות את מקומו ומושיב את בלה בעדינות רבה, בעודו מקפיד שלא לדחוף את רגלה הפגועה".
"מה אמרת, סיריוס? לא הצלחתי להבין אותך. ביושר, אתה נשמע נורא... אולי לא כדאי שתדבר" ג'יימס אמר, מעמיד פנים כמו חרש לפני שמישהו יוכל למחות על הנקודה בה מיקום את בלה. רמוס הסתובב את אג'ימס, מצחו חרוש בקמטים של רוגז ודאגה.
"השתגעת? שאל, אולם רמוס נקטע במהירות בידי ג'יימס, שחייך בנוקשות לעבר ידידו, סוחב אותו בכתפיו ומצעיד אותו במהירות לעבר הדלתות.
"נבוא לראות אותך אחר-כך, סיריוס. אנחנו צריכים לחזור לכיתה כדי לוודא שלאחד מאיתנו יזדמן לחבוט ברודולפוס שוב" ג'יימס צעק מעבר לכתפו, עדיין דוחף את רמוס לעבר הדלת.
"רק אל תשלחו אותו לכאן אחרי שתגמרו איתו" סיריוס קרא אחריהם, אוסף את כל כוחו בכדי לומר זאת בקול רם מספיק בכדי שג'יימס ישמע.