"פרפרים"
פאנפיק פרי עטה של רולדההה

פאנדום: הארי פוטר
דירוג: PG-13PG
שיפ: סיריוס/OC

הערת המחברת: תודה ענקית, הערצה וסגידה המונית ונצחית, לשתי אנשות מיוחדות מאוד. לטאל, על ההערות החכמות, העזרה וההצעות, על התמיכה וההשראה, ולנעמה, על הביטוא, העזרה, ההרות, העובדה שאת תמיד נמצאת שם בשבילי ושאת, ובכן, את.

פרק 4: "במעגל החברים"

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה אל דף האינדקס של היצירה

יום הלימודים נגמר, וסיריוס עלה למיטתו כשהוא נאנח בעייפות. שיערו השחור, הלח והנוטף הרטיב את הכרית, והוא קילל בשקט. פיטר וג'יימס כשפו גם לו את נעלי הבית (למה היה נדמה לו שזה הופך להיות התעלול המועדף על הקונדסאים?), והוא לא היה מאושר לגלות שהוא מנסה לנעול זוג ארנבות מפוחדות. בכל אופן, זה היה עדיף על פני לנסות לנעול חזיה.

הוא נותר שוכב זמן מה, מנסה בכל מאודו להירדם, אבל השינה לא ששה לשתף איתו פעולה. רמוס נכנס לחדר בשעה מאוחרת, וסיריוס העמיד פני ישן כשהאזין לו בעין חצי פקוחה.

הוא התנהג מוזר בזמן האחרון, והדבר הדאיג את סיריוס. רמוס תמיד היה השתקן שבחבורה, אבל בזמן האחרון הוא נראה כאילו הוא נמצא במקום אחר לגמרי. סיריוס רשם לעצמו שעליו למצוא דרך לברר מה מטריד אותו, ולנסות לעודד אותו. הוא ידבר על זה עם פיטר מחר.

בנוסף, הייתה שם גם קונור. היא הייתה מיוחדת, ללא ספק, וסיריוס תהה איך הוא צריך לפנות אליה. היציאה הבאה להוגסמיד הייתה קרובה, והוא החליט להזמין אותה ללכת איתו.

הפעם, הוא רשם לעצמו גם זאת, הוא יהיה חייב לזכור להביא איתו כסף.

באיטיות, סיריוס הרגיש את עצמו מנומנם, עד שבנקודה כלשהי שסיריוס לא היה מסוגל להניח עליה את ידה, הוא שקע בשינה.

בבוקר שלמחרת, סיריוס צעד היישר לשולחן רייבנקלו.

"בוקר טוב," אמר והעלה על פניו חיוך.

"שעתיים שיקויים. פוי." ענתה לו קונור. אחר חייכה. "שב, תאכל משהו." היא פינתה לו מקום לצדה, והוא הביט סביב, מנסה להסתיר סומק קל שהתפשט בלחייו, והתיישב.

"רציתי לשאול אותך משהו," פתח ואמר. היא הרימה את עיניה הירוקות מעל לפרוסת הקלי שלה, בלעה והביטה בו בעניין.

"היציאה להוגסמיד, ובכן," הוא הסתבך עם הניסוח.

"אווו..." נשמעו קולות מסביבם.

"שתקו, אנה, סואלן." אמרה קונור. "תכיר," היא החוותה לעבר שתי בנות שישבו מולם, ושסיריוס לא שם לב לקיומן עד עצם הרגע ההוא.

"הימנית, קוקו-כרבולת, היא אנה."

"הו, שתקי כבר, בת דודה." אמרה הנערה. היה לה שיער בלונדיני חיוור שנח על ראשה בקוקו מוזר, וחיוך רחב הופיע על שפתיה.

"השנייה, הנסבלת יותר," המשיכה קונור ברוגז, "היא סואלן. ואין לי מושג למה היא משתפת פעולה עם השחף המוכה הזה," היא החוותה בראשה לעבר אנה.

"נעים להכיר," חייך סיריוס.

"אז אתה המתנגש הסדרתי, מה?" שאלה סואלן ולחצה את ידו. סביב פרק ידה היו תלויים שלל צמידים שנקשו וקרקשו בחן. שיערה השחור והמתולתל הקיף את פניה ושיווה לה מראה ידידותי וחמים. היה לה עור בצבע כהה, ועיניים חומות גדולות.

"אכפת לכן?" שאלה קונור בקול נוזף.

"הו, לא. בכלל לא. המשיכו." אמרה אנה. סואלן קמה ממקומה ואחזה בגלימתה של הנערה השנייה. "בואי, שחף. מסתבר שקונור צריכה פרטיות עם החבר החדש שלה."

קונור עיקמה את פיה.

"את קוראת יותר מדי רומנים זולים, סו. זה דופק לך את המוח, זה מה שזה עושה."

סואלן חייכה במתיקות וגררה את אנה משם.

"אני מתנצלת שהיית צריך לפגוש אותן. אני משתדלת להשאיר אותן בכלוב, אבל אתה יודע, גם הן צריכות לאכול מדי פעם." קונור משכה בכתפיה.

"זה בסדר. חכי עד שתגיעי לשולחן שלנו," אמר סיריוס בלבביות. במוחו עלתה תמונה מאוד לא נעימה של ג'יימס מנסה לכשף את חזייתה של קונור לנעלי בית. הוא גירש את התמונה ממוחו במהירות.

"ובכן, היציאה להוגסמיד. אני הולך עם כמה חברים, ותהיתי אם תרצי להצטרף אלינו."

קונור הישירה אליו מבט.

"אני אשמח." אמרה והתרוממה במקומה, חוטפת את תיקה ולוגמת במהירות מכוס מיץ התפוזים שלה.

"עכשיו, אם תסלח לי, ילד מועדון, יש לי שיקויים מגעילים ללכת ולקטר עליהם. בוא לחדר המועדון של רבינייקלו בשעה שבע, אני אצטרך תמיכה נפשית אחרי היום הזה וההצקות של שחף וסו."

"אני אהיה שם," משך סיריוס בכתפיו וחייך.

"הו, רצוי. אני לא יודעת איזה מעשים נואשים אני יכולה לבצע בהשפעתן, וסביר להניח שפילץ' יתרגז אם הוא יצטרך לנקות את השאריות שלי ממגדל האסטרונומיה."

* * *

סיריוס הרים את ראשו השחור והביט סביב, לאחר שפיטר נזף בו בפעם המאה שהוא לא מקשיב לדבריו. רמוס נעץ בו מבט עיקש, ובשלב מסוים נזף בו על כך שאינו מקשיב לפרופסור ניטלי, וסיריוס נותר מבולבל, תוהה למי הוא צריך להקשיב.

הפרופסור ניטלי היא קוסם מבוגר, בעל פנים חרושות קמטים וחיבה עזה לסיפורים מפחדים. השמועות גרסו שבאחד משיעורי ההתגוננות מפני כוחות האופל שלו תלמיד רייבנקלו התעלף ונאלץ לקבל טיפול ממאדם פומפרי.

עתה, כאשר שרביטו שלוף בידו, עבר הפרופסור בין שורות התלמידים והרצה בקול של שני ניירות זכוכית המשופשפים זה על זה.

"וזכרו, לחש הקורדלוס הינו לחש מסוכן ביותר. הוא מדמה לפיתה גרונית חזקה, נעילה של קנה הנשימה, ועלול לגרום לחנק ואף למוות."

אנקות ספורות של דאגה נשמעו מרחבי החדר, בוקעות סביר להניח מפיותיהם של תלמידים קטנים ולא מצטיינים במיוחד. אלה נטו להפוך לקהל המתאים של שיעורי האימה של הפרופסור, בניגוד לשאר התלמידים שהיו רגילים לתעלוליו המוכרים והמשומשים-משהו של הפרופסור.

"אתה באמת צריך להתחיל להקשיב ברצינות, סיריוס!" נזף בו רמוס לאחר השיעור. ג'יימס בוודאי היה משייך את זה ליצר הלמדני ששכן ברמוס, אבל סיריוס חש שהיה משהו אחר מאחורי ההתנהגות של ירחוני. הוא נראה מתוח כמו קפיץ שהושאר בשמש, ושקיות שחורות הופיעו מתחת לעיניו. הוא היה נעלם לפרקי זמן הולכים וגדלים. פיטר וסיריוס החליפו ביניהם מבטים.

"אני חייב ללכת," אמר סיריוס. "נתראה."

האחרים בירכו אותו לשלום, ורמוס נראה לפתע מתוח מתמיד.

"אתה מרגיש טוב, ירחוני?" שאל פיטר.

"כן, זה...זה לא זה." הוא אמר בשקט, נראה מבולבל לפתע. "לא משנה. אני צריך ללכת." הוא נעלם במורד המסדרון, משאיר את שני הקונדסאים האחרים לבהות אחד בשני בבלבול.

"אתה חושב שזה קשור איך שהוא ל...אתה יודע?" שאל ג'יימס. "לדבר?"

"אני לא יודע מה לחשוב," אמר פיטר בכנות מכאיבה.

* * *

קונור חיכתה לו בחוץ, נשענת על אחד מקירות האבן ומתעסקת באצבעותיה, מפוקקת את פרקיהן.

"הו, סיריוס בלק." היא העבירה את השם על לשונה, כאילו בוחנת את ההברות וההטעמות.

"הו, קונור או'ריילי." הוא עשה כמוה, וחיוך מרוצה הופיע על פניה. סיריוס קימט את מצחו בהבעת שאלה.

"אני פשוט אוהבת את הצורה בה אתה מבטא אותו. זה גורם לו להישמע...פחות, ובכן, מוזר וטורדני."

"שניכנס?" שאל סיריוס בחשש מה. אחרי ככלות הכל, זו הייתה הפעם הראשונה בה הוזמן לחדר מועדון שאינו של גריפינדור.

חדר המועדון של בית רייבנקלו היה חדר עגול, גדול, חמים ומואר. שתי אחים שניצבו בשני קצות החדר הפיצו אש נעימה, וקולות עצי ההסקה המתפצחים התערבבו בקולות התלמידים הצוחקים.

"מקום נחמד יש לכם כאן," אמר סיריוס בהתפעלות. קונור הביטה סביב בשביעות רצון.

"ובכן, אנחנו מסתדרים, איכשהו."

מפינת החדר קפצו אליו שתי בנות, שהוא זיהה כאנה וסואלן.

"פרצוף שחף, סו, התנהגו בנימוס פעם אחת, למען השם!" נזף בהם קול שהיה שייך, כפי הנראה, לנערה שנשעה בצללים. היא יצאה משם בהילוך מלא ביטחון, והושיטה לסיריוס את ידה ללחיצה.

היה לה שיער אדמוני בוער, ועיניים ירוקות מחשמלות. סיריוס ראה אותה מספר פעמים במסדרונות, טיפוס שבלתי אפשרי להתעלם ממנו, אבל לא הצליח לזכור את שמה.

"דל," היא אמרה ולחצה את ידו של סיריוס. "בלק, אני מניחה? אפשר לראות את זה לפי המבט בעיניים שלך."

סיריוס נשך את לשונו והביט בה. היא נראתה קשוחה, אבל לא הייתה קשוחה יותר ממנו. אחרי הכל, כפי שאמרה, הוא היה בלק.

"סיריוס. לא קלטתי את שמך."

"דל. דלילה." סיריוס הרים גבה, והנערה גלגלה את עיניה.

"זה קיצור, בלק. חשבתי שבני בלק אמורים להיות חכמים."

"הו, מספיק עם זה כבר, דל. את מפחידה אותו." נזף בה קול גברי.

"חשבתי שגריפינדורים אמורים להיות אמיצים," היא משכה בכתפיה והתרחקה.

"נעים להכיר," אמר לו נער חום שיער ולחץ את ידו בלבביות. "קוראים לי צ'ארלי. ואני מקווה שתגלה שלא כל הרייבנקלואים מעצבנים כמו פרצופחמוץ שפה." סיריוס לחץ את ידו בחום.

"אני מקווה," אמר בכנות.

קונור וצ'ארלי הובילו אותו למעגל שבו כבר ישבו אנה, סואלן, ודל, בלווית עוד כמה תלמידים. את חלקם הכיר, דיינה פאצ'ולי וחנה דונר, תלמידות שנה שביעית, ושיין מקגרגור, שהיה החובט בנבחרת הקווידיץ' של רייבנקלו.

"אל תשים לב לדל," אמרה קונור ברוגז. "היא פשוט שונאת גריפינדורים. היא לא התקבלה לשם, בניגוד לבת הדודה שלה, והיא כל היום שומעת מהבית כמה לילי נהדרת וחכמה."

"לילי?" קפץ סיריוס. "לילי אוונס?"

"אה אה. ניחשתי שאתה מכיר אותה, אחרי הכל, היא בבית שלך. אתם ידידים?"

פניו של סיריוס אורו לפתע. "לא ממש. היא ודלילה בקשר טוב?"

צ'ארלי וקונור צחקו.

"דל מקנאה בלילי משום שהיא בגריפינדור, ולילי רק רוצה לברוח משם. היא מספרת שאחד הגריפינדורים לא יורד מהגב שלה."

סיריוס צחק וגירד בראשו. "את חושבת שהיא תסכים לעשות לי טובה?" סואלן הצטרפה אליהם, צוחקת אף היא.

"דל? אני די בטוחה שהיא תעדיף להציע נישואין לסלית'רני מאשר לעשות טובה למישהו. המוניטין, אתה יודע." אמרה קונור.

"הו, בהחלט. אין סיכוי, סיריוס. חבל על הזיעה שלך." אמרה סואלן.

"היי, דלילה!" קרא סיריוס לעבר הנערה שעמדה מול אחת האחים. היא הרימה את מבטה, כעס משתקף בעיניה.

"סתום כבר, גריפינדורי טיפש." היא סיננה והתקרבה אליהם.

"דל שונאת שקוראים לה בשם האמיתי שלה, היא חושבת שהוא מבחיל." הסבירה קונור בידענות.

"הו, כאילו שלך יש זכות דיבור, קו. עם השם שלך..." אמרה דל בחמיצות.

"אני דווקא שקונור זה שם חביב מאוד," אמר וחייך.

"למעשה," אמרה סואלן וחייכה אף היא, אף שעיניה של קונור ירו גיצים. "זה מיקונורה אנסמדור או'ריילי."

"אאוץ'." אמרה דל. קונור מרפקה אותה בצלעותיה, נראית לא משועשעת בעליל.

"ובכן, תודה רבה לך, סואלן, על שהזכרת לי מדוע אימא שלי צריכה להישלח למוסד סגור." היא אמרה בחביבות מעושה.

"ובכן, מיקונורה," פתח סיריוס ואמר. הנערה נדה בראשה לשלילה.

"אתה לא תקרא לי ככה לעולם, סיריוס בלק, אם ברצונך לשמור על ראשך מחובר לכתפייך." ואז, חייכה. "נו, לפחות לא ברחת בצרחות, אני מניחה שגם זה משהו." היא התיישבה במקום בו ישבה סואלן, שפלטה "אאוץ'" חנוק.

"ובכן, יש לך בהחלט הורים מקוריים." אמר סיריוס והתיישב לצידה. "הורים מקוריים מאוד," הוסיף צ'ארלי.

"זו אימא שלה, בעיקר. היא פשוט חשבה שמיקונורה זה שם חדשני בעל נגיעות קלאסיות, ומגדת העתידות שהיא הלכה אליה אמרה לה שזה שם עם עתיד טוב."

"הו, עתיד טוב, בטח." הוסיף צ'ארלי. "אם זה אומר לשלם את כל הכסף לטיפולים הפסיכולוגיים בשבילה." הפטיר.

"פסיכו...מה?" שאל סיריוס בתמיהה.

"סתם, קשקושי ביצים מוגלגיים. אתה הולך לאדם, מספר לו את כל הצרות שלך, משלם לו הון עתק והדבר היחידי שהוא אומר זה: 'ואיך אתה מרגיש לגבי זה?'" הסביר צ'ארלי בביטחון.

"לי נשמע שהרבה יותר יעיל זה פשוט לאכול שוקולד," אמרה קונור בחיוך. "לצערנו," הפטירה סואלן, "הדיאטה די פוסלת את זה."

"כן," נאנחו קונור ואנה. "אילו רק היה קסם שהיה הופך את השוקולד לדל קלוריות..."

הישיבה בחברתם של הרייבניקלואים הייתה מענגת. הם היו אינטליגנטים, מצחיקים, מחוברים כולם ביחד. סיריוס מצא את מרענן – בחדר המועדון של גריפינדור ישבו כולם זוגות זוגות, מתעסקים בענייניהם. הקונדסאים היו החבורה היחידה שמנתה ארבעה חברים. אך בחדר המועדון של רייבנקלו הם היו שמונה, ואנשים המשיכו להצטרף, מספרים בדיחות וצוחקים, מחליפים חוויות ורשמים. וקונור נדמתה להכיר את כולם. היא ריחפה ביניהם, משחקת בשיערה של סואלן תוך כדי שיחה עם תלמיד שביעית, וגררה אותו מספר פעמים על מנת להכיר תלמידים חדשים.

"משעמם לי," היא פלטה פיהוק והשעינה את כתפה על צ'ארלי. "בואו נרקוד." סיריוס הרים גבה. "לרקוד? בשעה כזו? אין לנו מוסיקה ו..." סואלן השתיקה אותו והקימה אותו על רגליו. קונור תפסה בידו של צ'ארלי שנראה המום וסמוק במקצת, וגררה אותו למרכז החדר.

"נגן את המוזיקה, שיין!"

שיין סימן לה באגודלו, וביצע מספר תנועות בשרביטו. פטפון הופיע בפינת החדר, ותקליטון קצבי של שירים עליזים החל להתנגן.

"קדימה סיריוס, תזיז את הרגליים!" צעקה קונור בעליזות, גוררת את צ'ארלי לרחבה בתנועות משונות וקפיצות. היא חייכה באושר, והאחרים מצאו עצמם נסחפים אחריה. סואלן הייתה רקדנית טובה, והם צחקו כל הדרך, נוקשים באצבעותיהם ומסתובבים במעגלים.

"אתה לא רע בזה, סיריוס!" צעקה סואלן כשחיוך על פניה. סיריוס הנהן.

"את בעצמך, סו." צחק. קונור תפסה את זרועותיו של צ'ארלי והם חגו, נופלים לבסוף על השטיח, אל מול האש. השאר הצטרפו אליהם, נאנחים בעייפות וצוחקים בקול.

"יש לך רעיונות טובים מדי פעם," אמר סיריוס בהערכה. קונור הנהנה, חיוך רחב על פניה.

"אף פעם לא עשית זאת?" היא שאלה בתימהון.

סיריוס נד בראשו לשלילה.

"סליחה,סיריוס בלק? יש פה סיריוס בלק?" נשמע קול מהכניסה לחדר המועדון. הם הרימו את עיניהם.

"מה קרה?" צעק סיריוס. הוא, קונור וסואלן התרוממו על רגליהם והלכו לעבר הכניסה. נער משנה שלישית עמד שם ונראה מבולבל.

"אתה סיריוס בלק?" שאל, מתנשף. סיריוס הנהן.

"יש מישהו בחוץ שמחפש אותך." אמר הנער ונכנס פנימה.

השלושה יצאו החוצה במהירות. בכניסה לחדר המועדון עמדו ג'יימס ופיטר, מבטים רווי דאגה על פניהם.

"מה קרה?" שאל סיריוס, לחוץ.

"זה רמוס." אמר פיטר בציוץ דק.

"רמוס נעלם."

ליצירות נוספות, הכנסו גם לבלוג של רולדההה