הארצות של העולמות המוכרים

רובע המשי

מהות כללית: רובע צבעוני ושוקק חיים בעיר הצפונית, המהווה את מרכז תעשיית האריגים והבגדים של עיר הבירה, ונשלט בידי בתי אופנה מתחרים, הנותנים כר פעולה להמוני מעצבים, דוגמניות, ספקי בדים, פועלים, פושעים והתרחשויות מסתוריות. כמו כן, מהווה הרובע כר תחרות מחריפה והולכת בין כוהני האלה קארליסיי לכוהני האל דארנלור.

I) תאור כללי של הרובע
רובע המשי, השוכן על צלע הגבעות הצפוניות של היידרקרון, מתחת לפסגת בלתילד הנישאת, יושב על הצטלבות דרך קראונגארד, החוצה את צפון העיר כולה, עם רחוב לב האומה, היוצא מרובע לב האומה. זהו רובע אמיד, המהווה את מרכז תעשיית האריגים והבגדים היוקרתיים של היידרקרון, ומהווה מקום מגורים וכר פעילות למשפחות בורגניות רבות מהמעמד הבינוני-גבוה.
רובע המשי ידוע ברחובותיו הצרים יחסית, ההומים פעילות מסחרית, שמעליהם פרושים גגוני בד בגווני הארגמן, המקנים לרחובות מראה יחודי. בצמתי הרחובות עומדים פנסים מעוטרים, המפיצים אור קריסטלי סגלגל בשעות החשיכה. הבתים בנויים אבן, ומגיעים, בממוצע, לגובה של כשלוש קומות, כאשר הקומות הראשונות בנויות, לעיתים קרובות, כקרדו של עמודים נאים, בתוכו שוכנות חנויות גדולות וקטנות, לצד מסעדות ועסקים נוספים. מרבית העסקים קשורים, אי-כה, לתעשיית האריגים והבגדים, או לתעשיות נלוות, כגון יצור ותיקון מכשירי אריגה ותפירה, מכירה ויצור של צבעים, קניה ומכירה של חומרי גלם, ועוד כהנה וכהנה. עם זאת, יצור בבתי מלאכה ממש כמעט ולא נעשה ברובע, אלא ברבעי הארובות והצבעים, בינם לבין רובע המשי מתקיים מעבר יומיומי של מאות עגלות.

כיכר ה"Royal Silkyard": המקום המפורסם ביותר ברובע הינו ה-Royal Silkyard, כיכר מרובעת ומפוארת מאד, העומדת במקום הצלטבות שני הרחובות הראשיים של הרובע, ובמרכזה מזרקה מפוארת, העשויה כבריכה שוצפת, מוארת באור קריסטלי רך, שבמרכזה פסל של עלמה טווה בכישור, ואריה הרובץ לרגליה. בכיכר שוכנים החנויות ובתי העסק המפורסמים ביותר, ולצידם הפונדקים הטובים ביותר. במערב הכיכר עומד היכל המשי המלכותי, שם נערכות, שלוש פעמים בשנה, תערוכות האופנה הגדולות של רובע המשי, ארוע מרשים ורב-משתתפים, המושך אליו את בני החברה הגבוהה מהיידרקרון ואף מחוצה לה. מדי פעם, מתקיימות בהיכל, או במקומות אחרים ברובע, גם תצוגות קטנות יותר ומפורסמות פחות.

II) בתי האופנה של רובע המשי

רובע המשי מפורסם בפירמות הגדולות היושבות בתוכו, ומתחרות זו בזו על טעמם וכיסם של בני החברה הגבוהה של היידרקרון. פירמות אלו, מתחתיהן "מדדות" פירמות קטנות יותר, מהוות מוקד תעסוקה לאומנים, בעלי-מלאכה, אינספור תופרות, אנשי שירותים וכמובן דוגמניות ודוגמנים. תפקיד של ראש בית אופנה נחשב ליוקרתי מאד בהיידרקרון, ונושא עימו מקום של כבוד בחברה הגבוהה. מקום של כבוד שמור גם לספקי חומר הגלם (שאת רובו יש ליבא ממדינות חוץ[1]), ובדרך-כלל, מעדיף כל בית לעבוד עם ספק גדול וקבוע, לכל היותר שניים או שלושה, המתאימים את עצמם לדרישות המקום. ברובע המשי קיימים, למעשה, ארבעה בתי אופנה גדולים[2], המעצבים ביחד, תוך תחרות מתמדת זה עם זה, את האופנה העילית של עיר הבירה ושל האימפריה.

א) בית סופטקלאוד

משפחת סופטקלאוד - כללי: הידוע, האריסטוקרטי ו"ההידרוסטי ביותר" מבין ארבעת הבתים הינו בית האופנה של משפחת לורדים ומעצבי אופנה מיוחסת בשם סופטקלאוד. בית האופנה, המנוהל כיום בידי ראש השושלת הנוכחי, לורד אלכסנדר סופטקלאוד, נחשב למכובד ביותר מבין בתי האופנה, ולמכתיב הראשון במעלה של לבוש החברה הגבוהה. אלכסנדר מנהל את בית האופנה בעזרת אשתו, הכוהנת אמיליה, שני בניו ושתי בנותיו (ג'רולד, ויליאם, הארייט ולוסי) אשר כולם גדלו והתחנכו בפנימיות היוקרתיות ביותר. בית אופנה זה ידוע כמנהל עסקיו "לפי הספר" של החברה הגבוהה, שמשפחת סופטקלאוד הינה חלק בלתי נפרד ממנה. כך למשל, לורד אלכסנדר הינו אחד האורחים הקבועים והמכובדים ביותר של מועדון "שועל הכסף", ונשפי החגים (וכמובן, תצוגות האופנה) של המשפחה הינם אחד הארועים החשובים של החברה הגבוהה.

לכאורה, אין כל דבר בלתי שגרתי במונחים של החברה ההידרוסטית הגבוהה בחיי המשפחה, קל וחומר שלא סיפורים אפלים או תעלומות מסתוריות שלא נפתרו. הסיפור האפל האחד והיחיד בו מודים בני המשפחה הינו מן המאה ה22, על אחד מבני המשפחה, שעסק בריטואלים מוזרים לפני
כ-300 שנים, בנסיון ליצור אריג מושלם, וקשר עסקים עם עיר מסתורית של עלפים מושחתים בשם סאראג-איתיל. דמותו המטושטשת והלא ברורה של אותו מעצב אופנה היתה מושא לסיפורים שונים, אולם רבים טוענים כי מדובר באגדה בלבד. לורד אלכסנדר מסכים עם הגרסה האחרונה, בין היתר משום שהוא מתעב כל דבר החורג מהשגרה המוכרת עליו, של יצור אופנת עילית וחיי החברה של המעמד העליון. לורד אלכסנדר אינו מחבב מאגיה, ובסתר ליבו אינו אוהב כלל את העובדה כי אשתו אמיליה היא כוהנת רבת עוצמה (כיום היא הכוהנת הגדולה של קארליסיי) שכוחותיה נמצאים מעל ומעבר להבנתו. עוד פחות ממאגיה מחבב הלורד נשוא הפנים הרפתקנות: אחד ממוקדי המתח במשפחה הוא בין לורד אלכסנדר לבתו הצעירה, לוסי, שלצד עיסוקיה בבית האופנה החלה מפתחת קריירה של הרפתקנית, ויש האומרים של לוחמת-קוסמת, דבר המזעים את האב, שאינו אוהב הרפתקנים כלל ועיקר, וכועס כי בתו עוסקת בעיסוקים "בלתי מכובדים".

מלבד זאת, מתנהלים חייהם ועסקיהם של בני המשפחה באופן הידרוסטי מושלם ומובהק, לכאורה בלא חריגות. לשבחם של בני סופטקלאוד נאמר כי אין הם מתעסקים עם טיפוסים מפוקפקים (כגון סוכני דוגמניות הקשורים לעולם התחתון), והיחס לעובדים בבית האופנה הינו שפיר, אף כי הבדלי המעמדות והריחוק בין העובדים למעבידים נשמר בקפידה רבה. הבעיה, כפי שמעירים, היא כי בבית סופטקלאוד אין כמעט שום דבר החורג מהשגרה, והדבר ניכר גם באופנה שלהם, שהינה יפה להפליא, אולם שגרתית, מסורתית מאד וחוזרת על עצמה. מסיבה זו, הצליחו בתי האופנה האחרים לנגוס נתחים הולכים וגדלים בשוק - אף כי אין חולק כי בית סופטקלאוד עודו מוביל.

ראש המשפחה, לורד אלכסנדר סופטקלאוד: לורד אלכסנדר עצמו הוא ג'נטלמן נשוא פנים וכסוף שער, העומד באמצע שנות ה50- שלו. הוא לבוש תמיד בהידור קפדני, וכל הופעתו ודרך דיבורו הרהוט והמהוקצע אומרים עליו כי הוא איש החברה הגבוהה בכל בשרו ונשמתו. לורד אלכסנדר הוא, מזה שש שנים, חבר הפרלמנט מטעם רובע המשי, כאשר הוא שייך, באופן מובהק, לאגף המתון של הסיעה הכלכלית, ומשמש כאחד מידידיו הטובים של לורד אדמונד קלווין מרובע הארובות.
סר אלכסנדר נחשב ומתנהג כג'נטלמן מהשורה הראשונה, בעל נימוסים רהוטים המתאימים למעמדו, ונהנה מאד מהמוניטין שיצא לו כאומן וגאון אופנה מהשורה הראשונה. מנגד, בשנים האחרונות נלחשו על אודותיו שמועות למיניהן כאילו מעבר למסווה זה הוא אדם אנוכי ויצרי מאד, המרבה לנאוף עם דוגמניות צעירות ויפות - אולי גם בשל תסכול מדרך התנהגותה של אשתו רבת הכח, החייה את חיי הכוהנת לצד חיי המשפחה, ולא תמיד מתפנה אל בעלה ואל מאווייו השונים. שמועות אלו, המוכחשות בזעם (פעם אחת אף הגיעו הדברים לתביעת דיבה בבית המשפט כנגד סוחר צבעים משוחרר-לשון), לא מפריעות ללורד אלכסנדר לדבר גבוהה-גבוהה על המסורת והמוסר ההידרוסטי, ולאסור באיסור חמור חריגות מאלו בקרב עובדיו. כך למשל, אסור לעובדיו של לורד אלכסנדר לחזר אחרי הדוגמניות, וכל העובר על חוק זה (מלבד בניו ומלבדו הוא, לפי השמועה) יכול להקנס או אף להיות מפוטר לאלתר.

הארכיהגמון הקלסטיאלית אמיליה סופטקלאוד - הכוהנת הגדולה של קארליסיי: אשתו של לורד אלכנסדר, הארכיהגמון הקלסטיאלית אמיליה סופטקלאוד, מטילה רבת עוצמה של קסמי רוח[3], הינה מזה שלוש שנים הכוהנת הגדולה של קארליסיי, אלת הפאר, היופי והשמלות[4]. אמיליה, אשה גבוהת קומה ונאה, בעלת חיוך ערמומי מעודן מושך ונצחי על פניה הבהירות, נחשבת אחת ממלכות האופנה של האימפריה כולה. היא נראית כבת 40-35, אם כי משערים כי גילה האמיתי כמעט כפול. היא נשואה לויליאם מזה 32 שנים, ומספרים כי כבשה את ליבו זמן קצר לאחר ששבה להידרוסט משהות בת מספר שנים בטאלורי, והפכה לכוהנת קארליסיי. כמו כל כוהנות קארליסיי, היא אורגת שמלות מוכשרת ביותר, בעלת טעם כה משובח, אשר הפך מזמן למוקד חיקוי בקרב נשות החברה הגבוהה, דבר אשר מנוצל במלואו בידי בני סופטקלאוד לטובת עסקיהם.
להבדיל מחייו השגרתיים של בעלה, עברה אמיליה הרבה מאד בחייה מאז נולדה כבת רביעית של בעל אדמות פשוט מדרום הידרוסט המאמין באל קודור. בין היתר, הספיקה לשמש כתופרת, הרפתקנית, דוגמנית וכוהנת קודור, המירה את דתה לדת הזוהר הטאלוריאנית, ולאחר כמה שנים חזרה לדת ההידרוסטית והפכה למאמינה וכוהנת של קארליסיי. אי-מי סיפר על סוד אפל שנושאת הכוהנת והאורגת רבת העוצמה מעברה, אשר גרם לה לעזוב את כהונת קודור בזמנו. אלא שהיא עצמה, ואף כוהני קודור מסרבים לומר דבר - אם כי שני הצדדים מרירים מאד זה כלפי זה.
אמיליה מעורה מאד בחיי החברה הגבוהה, ועוסקת בתככים לא מעטים. היא יריבה עזה של מקבילתה במעמד, הארכיהגמון הקלסטיאלית אמאנדה פורנלור, הכוהנת הגדולה של האל דארנלור, עמה היא מנהלת מאבק פוליטי בחברה הגבוהה, ואולי אף מאבקים אחרים, נסתרים יותר, שסיבתם נותרה עלומה. מספרים כי השתיים הכירו זו את זו בעבר, ומתעבות האחת את השניה כבר מלפני שנים רבות.

ויליאם סופטקלאוד: הדמות הבעייתית והשנויה במחלוקת של המשפחה הוא הבן ויליאם, ברנש צעיר ונאה מאד, אשר הספיק לשבור את ליבן של צעירות רבות בחברה הגבוהה. ויליאם הוא מעצב אופנה מוכשר ביותר, האחראי לחלק מהבגדים היפים ביותר שמייצר בית האופנה של סופטקלאוד, אולם באופיו הוא היה ונותר מאז נעוריו בעייתי מאד, וגורם כאב ראש קבוע לאביו ולאמו.
לכאורה, ויליאם מדבר ומתנהג כג'נטלמן צעיר למופת, ובעיני רבים נחשב מוכשר ויצירתי הרבה יותר מאביו. אלא ששמועות אפלות על אודותיו באות ויוצאות חדשות לבקרים. ראשית, מספרים עליו כי הוא הולל מאד, ו"התעסק" עם עשרות דוגמניות בבית האופנה, כשהוא מכניס כמה וכמה מהן להריון, דבר אשר הוכחש (כרגיל) בידי בני סופטקלאוד. אלא שהשמועות לא מסתיימות בעניין זה, אלא מדברות על קשרים בינו לבין אגפים אפלים של הסיעה הרדיקלית (אף כי הדבר לא ניכר כלל באופן התנהגותו של ויליאם ובדעות שהוא מביע בפומבי), ומעבר לכך, על צד אכזרי ואפל מאד באישיותו ובמעשיו, שאיש אינו רוצה לדעת עליו. ידוע לכל כי ויליאם למד סיוף בפנימיה בה התחנך, והיה אחד התלמידים המבריקים ביותר אשר התעלה תוך זמן קצר מאד לרמה שהתקרבה לזו של מוריו. מדי פעם, לוקח ויליאם חופשה ויוצא לסורגושיראג או לטאלורי, לכאורה במסגרת עסקים משפחתיים. אלא ששמועות החלו מיחסות לו מעשים נוראים במסעות אלו. פעם אחת, כאשר הביא ויליאם מטען יקר ערך של קטיפה, נפוצה בעיר השמועה כי מקור הסחורה הוא בנאכטמייר האפלה, עירו של הדוכס ארצ'יבאלד הידוע לשמצה מאיירנוסט, וכי לויליאם קשרים עם אי-מי מיושביה של אותה עיר אפלה. שמועות אחרות יחסו לויליאם מעורבות במעשי אונס, ביזה וטבח באיזורים מוכי מלחמה לשם השעשוע, ואף גרוע מכך. ויליאם מכחיש הכל בבוז, וטוען כי מדובר במעשיות שמפיצים כנגדו אוייביו, בעיקר אבות ואחים של נערות עימן ניהל רומאן ועזב אותן בסופו של דבר. כך או כך, אין חולק כי אישיותו של ויליאם היא מוזרה וסוחפת מאד, ומסוגלת לגרום לאחרים, בעיקר לנערות, בעלי כח רצון חלש משלו כמעט להתמכר ולהשתעבד לו.

הספק של בית סופוטקלאוד: דוקטור פברשטיין: הספק העיקרי של בית האופנה הינו דוקטור גיאורג פברשטיין רך הנימוסין מרובע הטיילת, שלמרות שהינו גולה פוליטי מקיידרהרץ, קשריו שם, ובמקומות אחרים, מאפשרים לו להשיג קטיפה קיידרהרצית משובחת ובדים יקרים אחרים בשביל בני סופטקלאוד במחיר זול למדי. גיאורג פברשטיין, בעצמו תומך בסיעה הכלכלית, הוא כבן ביית באחוזת סופטקלאוד, ומעורה מאד בעסקיהם. מספרים כי לורד אלכסנדר רצה לארס לו, בזמנו, את בתו הצעירה לוסי, אלא שזו התמרדה וסרבה בכל תוקף, גם ובעיקר בשל קריירת ההרפתקנות שלה, וגם משום שהבורגני הקיידרהרצי רך הנימוסין מבוגר ממנה ביותר מ-20 שנים. בזמנו נלחשו בבית האופנה גם שמועות אחרות, כאילו משהו בדוקטור פברשטיין הגעיל את לוסי עד עמקי נשמתה, אולם בסופו של דבר לא נמצא באלו ממש.

ב) "משולש המשי" - בית האופנה של נהאראזי וסיל'הורלור

בית אופנה ותיק ומכובד אחר הינו "משולש המשי", הנשלט בעיקרו על-ידי משפחת הסוחרים הסוראגית נהאראזי, אשר פעלה בהיידרקרון כבר בתקופת "עידן הפאר", ותפסה מקום של כבוד בחברה הגבוהה, אף כי מעולם לא ויתרה על יחודה ומסורתה הסוראגיות. בית האופנה של נאהאזרי התמחה במחלצות פאר בעלות טעם אוריינטלי במעט, החביבות על חוגים מסויימים בחברה הגבוהה, וכן בשילובים מדהימים של יהלומים בביגוד. בעניין זה, מסייעת לבני נאהזארי כיום משפחה הקטיליאנית בשם סרליי, שהפכו לשותפיהם בבית האופנה, אשר מתמחים בעיצוב ועיבוד אבני חן. הצלע השלישית בבית האופנה העתיק והמכובד הינה שושלת עלפי היער העתיקה ורבת ההשפעה סיל'הורלור, שלמרות המכות השונות שנחתו עליה במרוצת הזמנים (בעיקר עקב פעולתו של אלרוס השנוי במחלוקת וממשיכיו), נותרה בהיידרקרון ונחשבת עד היום כעשירה ורבת כח.

ראש הבית, פארס נהאראזי: ראש בית האופנה דהיום הינו פארס נהאראזי, סוחר סוראגי בהיר יחסית, שמן למדי, בעל שפם חום-אפור מטופח, המתהלך תמיד בלבוש משי סוראגי בגווני התורכיז, ועוטה על ראשו טורבאן גדול בגוון דומה, שאבני חן יקרות ערך משובצות בו. פארס, סוחר סוראגי עשיר ומתון, בעל עסקים ענפים הן בהידרוסט והן בארץ מוצאה של משפחתו, מעורב עד-צוואר בפוליטיקה הידרוסטית וסוראגית, מכיר היטב-היטב את הוזיר איג'מן ואת יתר בעלי השררה הסוראגיים, ולא פעם נקרא לשיחות בארמון המלך, בהזמנתם של ליידי מרג'ורי או של בכיר אחר. פארס עיצב את בית האחוזה הגדול שלו כארמון סוראגי לכל דבר, ומקיים שם מסיבות ענק בנוסח סוראגי, הנחשבות פופולריות למדי. כמו כן, הוא נחשב כראש הקהילה הסוראגית הקטנה בהיידרקרון (לא כולל, כמובן, קנאיו של באראז'י ברובע המאכלת), וידוע בדאגתו הכנה לענייני בני עמו. בין היתר, הוא המתחזק והתורם העיקרי של מסגד נזר הנביא (המכונה גם "מסגד התורכיז", על שם צבעה הבוהק של כיפתו), שהינו המסגד היחיד בהיידרקרון מלבד זה ברובע המאכלת (הנחשב בעיני רוב הסוראגים כטומאה וכפירה, בעיקר בשל הגולגולת המעטרת אותו). מספרים על פארס, כי הוא מתעניין מאד באומנות, בעיקר בחפצי אומנות קסומים, ויש לו אוסף גדול למדי מאלו באחוזתו. כמו כן, מספרים כי הוא מתעניין מאד בקסמים ובאגדות קסומות, למרות שאין הוא קוסם בעצמו. לפי השמועה, ברשות משפחת נאהזארי יש, בין היתר, גם שטיח מעופף גדול ומפואר. מעבר לכך, מספרים על פארס כי הוא אספן מושבע של עופות מיים יפים ונדירים, אותן הוא משכן בגנים רחבי הידיים והאקזוטיים של ארמונו.
פארס, בחייו האישיים כמו גם בפוליטיקה, נחשב כאדם נוח מאד לבריות, השונא ומתעב קנאים וטיפוסים נאלחים אחרים, מכל סוג ומין. ביחוד, הוא מתעב את האיטוללה אחמד באראז'י מרובע המאכלת, ומשתמש בכל כוחו הפוליטי בכדי להצר את צעדיו. באראז'י, מצידו, מתעב את פארס ואת בני משפחתו, מטיף נגדם ומכנה אותם כופרים טמאים, כשהוא מרבה ללגלג על בניו של פארס ("הכופר, המכשפה והכלב השיכור"), אולם עד עתה המאבק היה ונותר מילולי בלבד. פארס מנהל את משפחתו ביד רמה, אולם לא נוקשה או מחניקה במיוחד, ובני משפחתו רשאים לחיות את חייהם, כל עוד אינם עוברים את הגבול. מלבד עסקי האופנה שלו, פארס מחזיק בבעלות על פונדק יוקרתי בנוסח סוראגי הנמצא ברובע בשם "הגבעה הדשנה".

אכרם נהאראזי: דמות ססגונית אחרת במשפחה הינו אכרם, בנו הבכור של פארס, סוראגי צעיר ונאה למדי, בן כ-26. אכרם, למרות שיש לו כשרון לא קטן בזכות עצמו, מאס זה מכבר בעסקי הבגדים, העריץ אפוסים על לוחמי-צדק דגולים מילדותו, ובסופו של דבר הפך לפלדין צעיר ונלהב, שהצליח להתקבל לשורות מסדר סנט-קודור. שאלת אמונתו הדתית המדוייקת אינה ברורה במיוחד לרכלני הרחוב, אולם מספרים כי קיבל את אמונת קודור בנוסף לאמונה בנביא ה-High One, עליו מבוססת הדת הסוראגית, בטענה כי שתי אמונות אלו אינן סותרות. פארס, למרות שלא אהב את עיסוקיו של בנו, לא רדף אותו, אלא קיבל את מוזרויותיו כשהוא מנסה ללחוץ עליו, מדי פעם, לחזור לעסקי המשפחה.
אכרם הצליח להגיע לדרגה מכובדת למדי במסדר סנט-קודור, אביר אריות במסדר "גלימות האש"[5], וזכה לשבחים רבים, אף כי הוא נחשב עוף מוזר למדי גם בקרב אבירי סנט-קודור. הוא התפרסם במיוחד בכך שניהל רומן לוהט עם קדטית צעירה של המסדר בשם היידי לנקהרט, בת למשפחה שמרנית מרובע פארנס, שתעבה את עצם הרעיון שבתם תנהל רומן (קל וחומר תנשא) לסוראגי. הרומן נקטע במותה הטראגי של היידי מידיו של מרצח מסתורי. אכרם האבל נשבע שבועה סוראגית מסורתית לנקמת דם, ומאשים ברצח את אנשיו של "האיש החזק" של מחוז פארנס, הארכי-גזען ויליאם פירסטון ("ביל הזקן"), הנחשב מקורב מאד לכתות של לוחמים קסנופוביים אכזריים, כגון ה-RRK ההידרוסטיים. ביל הזקן הכחיש בבוז את ההאשמה, והחזיר בלעג כי היידי "התפגרה" כלשונו, ככל הנראה משום שנדבקה בצחנה הנודפת מגופו המפורעש של חזיר סוראגי. החקירה שניהלו הן משמר העיר והן מסדר סנט-קודור לעניין מותה של היידי (כל אחד בנפרד) העלתה חרס, ומשערים כי הרצח, יהיה האחראי לו מי שיהיה, נעשה בידי מקצוען של ממש, שלא הותיר עקבות כלשהן אחריו. פארס מנסה לשכנע כעת את בנו לשאת עלמה סוראגית רמת-יחש מעיר הנמל הסוראגית בית אל'שאמסי, שעם אביה הוא מנהל קשרי עסקים, וטוען כי רק נישואין כאלו יסיחו את דעתו של אכרם מאבלו. אלא שאכרם מסרב לשמוע, ונשבע כי לא ינשא לעולם, או לפחות עד שינקום את דמה השפוך של אהובתו הקודמת. פארס חושש כעת מאד מנסיון מגושם של בנו להתנקש בויליאם פירסטון, אשר יסבך את כל המשפחה בצרות צרורות.

הג'אר נהאראזי: דמות בולטת אחרת במשפחה היא אחותו הצעירה של פארס, הג'אר, בת 23, אשה שזופה בעלת עיניים ירוקות נוצצות, ההולכת תמיד עם ברדס סוראגי ירקרק מוזר, עליו חרוטות ערבסקות מוזרות. הג'אר היא מטילת לחשים ומיסטיקנית, המומחית באריגת קסמים את תוך בגדים מפוארים. הג'אר אינה מרבה להראות בפומבי, ואוהבת לשמור על אורח חיים מסתורי, שהפך מוקד לשמועות רבות. היה מי שסיפר כי היא שייכת לגילדה מסתורית זו או אחרת, וממלאת מיני תפקידים מוזרים במסגרתה, אולם איש לא הצליח לעלות על דבר מלבד שמועות. הג'אר מסייעת מאד לאביה בעסקי המשפחה, ומשמשת כאחד מעוזריו היעילים ביותר. עם זאת, היא אינה נוכחת אף פעם בתצוגות אופנה, נשפים או ארועים פומביים אחרים, ואף בארועים חברתיים של הקהילה הסוראגית היא מופיעה אך לעיתים נדירות בלבד. כמה וכמה עשירים סוראגים, ואף מכשף הידרוסטי אחד מרובע הברקים בקשו את ידה, אולם היא אינה נותנת את ליבה לאיש.

עלי נהאראזי: בושה וכאב ראש גדולים נגרמים לפארס מבנו השלישי, עלי בן ה-19. עלי, שמן עצלן וחסר תועלת, מסרב לעבוד בעסקי המשפחה (ולמעשה, לעבוד בכלל), ומבלה את ימיו בסביאה וזלילה, במשחקי קוביות וקלפים בפונדקים מפוקפקים, תוך שהוא מצפצף על חוקי דת הנביא כשהוא שותה אלכוהול ומשתכר פעם אחר פעם, בלא בושה. בין היתר, הוא מבלה הרבה בפונדק "התמר הצוחק" ברובע שער אנדרו, שם התחבר עם כנופיית הפשע של מוסא דשאן ועם בעל הבית המפוקפק, עבדול ביומי, עימם הוא שוהה לילות, כשהוא שותה, משחק בקוביה, רודף אחרי נשים ואף משתתף בתגרות שמנהלת הכנופיה כנגד אויביה השונים. מדי פעם נאסר, אולם חולץ על-ידי כופר ששילם אביו למשמר, ונפטר בנזיפות וצעקות בלבד. עלי, ברנש סמוק פנים המסוגל לבכות ולצרוח כאילו היה ילד קטן, אינו מכיר טובה לאביו, אותו הוא חושב לדיקטטור אכזרי שאינו נותן לו את הכבוד הראוי. המריבה הגדולה ביניהם פרצה לאחר שעלי ניסה להביא את חבריו המפוקפקים מהתמר הצוחק את אחוזת המשפחה, ופארס הנדהם ציווה לגרשם לאחר שמצא את ביומי, שיכור כלוט, רוקד ושר שיר שיכורים סוראגי גס במיוחד על שולחן מפואר בטרקלין הגדול של האחוזה כשהוא ערום למחצה.
עלי מסוכסך מאד גם עם אחיו ואחותו. אכרם מסרב לדבר איתו מזה שנים, או מקדם אותו בקללה עסיסית, כשהוא מאחל בפומבי ליום בו יתפקח אביו ויזרוק את עלי מהמשפחה. מאחותו הג'אר עלי ירא מאד, ואינו מעז להתקרב אליה, מאז הפעם בה ניסה לסטור לה, ונענה בקסם שהנפיש ציור קיר גדול באחוזה והפך אותו לפרש ירוק ושקוף שרדף אחריו בחרב שלופה לאורך האחוזה.
לאחרונה, החל עלי גורם כאב ראש חדש למשפחתו, לאחר שהחל מבלה בחברת הפוהאסים בני בז'אז ב"בית אל חאפלה" שברובע התה, והחליט לשאת לאשה את פהימה, אחת מבנותיהן. פארס, שככל הסוראגים מהמעמד הגבוה, מתייחס לפוהסים כאל סוג ירוד במיוחד של ברבארים, הטיל וטו על עצם הרעיון שבנו ינשא לאחת מבנות בז'אז' הרדודות, הגסות והצעקניות כשהוא מאיים כי אם יעז בנו להמרות את פיו הפעם, ינדה אותו לאלתר מאחוזת המשפחה. לעת עתה, האיום עובד, אם כי עלי ממשיך להתרועע עמה. אלא, שמשערים כי לא לעולם חוסן: פארס כבר היה על סף נידויו של בנו גם מספר פעמים בעבר, אולם תמיד עמדה לעלי הגנת אמו, נאסארין, אשר אוהבת מאד את בנה הצעיר ("התינוק שלי" כפי שהיא קוראת לו), ועלי מרבה מאד להתחנף אליה (בעוד שאחיו ואחותו, לדעת האם, שכחו אותה ואינם נותנים לה את הכבוד הראוי לה). נאסארין יצאה להגנתו של עלי בחירוף נפש פעם אחר פעם, ומשערים כי גם בפעם זו תהיה תגובתה דומה. פארס מודאג מאד מהמצב, ומצב רוחו אינו משתפר, בלשון המעטה, משמועות כאילו הכניס עלי את פהימה להריון, דבר אשר לפי חוקי הדת עשוי לחייבו לשאתה לאשה.

כוחו הפוליטי של בית נהאראזי: לבית נהאראזי תפקיד מפתח בפוליטיקה הפנים-והחוץ הידרוסטית כאחד, בתוך הרובע, יש הרואים בפארס מועמד אפשרי להתחרות בלורד סופטקלאוד על ראשות הרובע ומשרת חבר הפרלמנט הכרוכה בו, והיו בזמנו שמועות על מגעים שניסתה הסיעה השמרנית לנהל עמו בעניין זה. אחד המעוניינים הגדולים במיוחד בעניין זה (אם כי בדרך שונה) הינו אכרם, החולם על ברית בין אביו לבין סיעת סנט-קודור, והרצתו מטעמם לפרלמנט. אלא, שהדבר לא קרם עור וגידים הן בשל חוסר התלהבות במסדר סנט-קודור להריץ אדם שאינו מאמין בקודור עצמו כמועמד מטעמם, והן משום חוסר ההתלהבות של פארס, שאינו בוטח באנשי סנט-קודור, ואף אינו מעוניין, לעת-עתה, לרוץ כנגד לורד אלכסנדר, עמו הוא מיודד למדי.

השמועה האפלה על כת "אל'קאעוק": שמועה אפלה המטרידה מאד את פארס הינה שמועה עקשנית על כת אוכלי אדם סוראגית בשם "אל' קאעוק" שהכתה שורש באחוזתו או בבית האופנה שלו. כת זו, שידועה למדי במחוז רילאדיה ובמחוזות אחרים של הסולטאנות, ידועה בכך שהיא עוסקת במיסטיקה הכוללת ריטואלים קניבליים, ורוקמת בחשאי אותות מיסטיים בתוך בגדים ושטיחים, המחזקים את כוחם. אין הוכחה ישירה על קיום הכת בהיידרקרון, אולם מספר מקרי העלמויות בשנים האחרונות, ביחוד של משרתים זוטרים באחוזה או פועלים בבית האופנה נקשרה בשמה.

משפחת סיל'הורלור: בני סיל'הורלור, שותפיו של פארס נאהראזי, משמשים בין היתר כספקי הבד העיקריים שלו, ומיבאים עבורו, בין היתר, גם בדים עלפיים נדירים מטיר וורלין, המשמשים למפוארות ביצירות בית האופנה, לצד המשי הסוראגי המסורתי.

כעת, נתונה המשפחה בידי צמד בני-דודים, הקסירים[6] קלוורט וגיליארן, בשיתוף עם אחותו הצעירה של קלוורט,האטריאל[7] אלינדרה סיל'הורלור. כל השלושה מסוכסכים מאד זה עם זה, והדבר נכון במיוחד לעניין קלוורט וגיליארן, הנראים ממש כהפכים זה של זה, וכמעט ואינם מדברים האחד עם השני, מצב אשר הצריך פעם אחר פעם את תיווכו של פארס בכדי למנוע נזקים של ממש לעסקים.

· קלוורט סיל'הורלור, עלף צנום ומזדקן, לא נאה במיוחד, מתנהג יותר כלורד הידרוסטי צייקני, קטנוני ויבש עד אימה מאשר כאציל עלפי, ונחשב בעיני כל סובביו כטיפוס בלתי נסבל. הוא גנדרן באופן כמעט חולני, שחצן וצר מוחין, המקיים קשר ידידות הדוק עם לורד רידנברוק המפורסם ("העגל"), ונראה ביחד עמו בארועי נשפים וציד שועלים, ואף חולק עמו את עמדותיו הפוליטיות הארוגנטיות.

· גיליארן סיל'הורלור, לעומתו, הינו סייר והרפתקן, המפליג כל העת מטיר-וורלין להיידרקרון וחזרה במסגרת עסקי המשפחה. הוא טיפוס מחוספס למדי, מריר במעט, שעסקי הבדים מעייפים אותו מזה שנים, והוא מוצא לעצמו פורקן בהרפתקאות ובהתרועעות עם ידידים (בעיקר הרפתקנים) הנראים לקלוורט "בלתי הגונים ומזעימים עד למאד", אותם הכניס לא פעם לאחוזת המשפחה. נקודה זו היא, בין היתר, אחת מנקודות הסכסוך העיקריות בין שני בני הדודים.

· אלינדרה סיל'הורלור: הצלע השלישית של המשולש, אלינדרה, היא ליידי עלפית יפה מאד, בעלת שער אדום-כהה, אולם היא מוכשרת יותר מאחיה הבכור, ואומרים כי לכל אינץ' בשחצנותה יש קבלות למהדרין. היא משמשת כמעצבת שמלות בכירה ב"משולש המשי", וכמו כן עוסקת בעיצוב כלים ותכשיטים יפיפיים מכסף, הן רגיל והן מכסף כוכבים עלפי. מכל בני סיל'הורלור, היא זו הנוקטת עמדה מרוחקת וחסרת הערכה כלפי בני אדם, ודחתה בבוז כל נסיון של אלו לחזר אחריה. למרות ששחצנותה ויחסה המלגלג משהו כלפיו מרגיזות את פארס נהאראזי כל פעם מחדש, הוא מתאפק ונוהג כלפיה באורך-רוח, משום שכשרונה מאדיר מאד את המוניטין והן את רווחיו של בית אופנה. אלא שהמחיר כבד מאד. אלינדריה יודעת בדיוק מה היא רוצה, ואינה מוכנה להתפשר על פחות - בין אם מדובר באגף נפרד משל עצמה בבית האופנה, לשם לא מורשה איש להכנס בלא תאום מראש, בין אם מדובר בכך שהיא חייבת לעמוד לצד פארס בכל אחת מהתצוגות, ולהיות מוכרת ומוכרזת כ"מספר שתיים" בבית האופנה בכל הזדמנות אפשרית, וכך הלאה. כל המשרתים, העובדים והדוגמניות העובדות בחברתה יודעים לספר כי היא בלתי נסבלת, ומתייחסת אליהם כמעט כאל חיות נחותות.

אחוזת "בית קיסוס" והאגדה על צבא הרפאים של ואנק: משפחת סיל'הורלור חיה, מאז המאה ה21-, באחוזה עתיקת יומין הקרויה "בית קיסוס" על שם הקיסוסים העתיקים, בני מאות השנים, המסתעפים על חומותיה הגדולות, הבנויות מלבנים מוזרות וגדולות. לכל אחד מבכירי המשפחה יש את האגף שלו, שהוא מחוץ לתחום עבור שני האחרים. על האחוזה, המצויה אי-שם בצפון רובע המשי מסופרים סיפורים רבים, מקצתם עוד מהתקופה בה היתה אחוזתו של גאולייטר אכזרי של אחוות הגולגולת (ולפניו מה-Bloodguard), ונעשו מעשי אימים במרתפיה.
חלק מאחוזה, ביחוד מערכת המרתפים שלה, נחשבת כרדופת רוחות, ואי-מי סיפר על קשר מוזר בין האחוזה לבין אגדה קיידרהרצית מצמררת על אודות צבא הרפאים של ואנק: האגדה מספרת על פיהרר קיידהרצי, שאויביו סגרו עליו, וכיתרו את אחרון מבצריו. במהלך המצור הארוך, ככל שאפסה התקווה, הוכה הפיהרר בטירוף הולך וגובר, במסגרתו דמיין כאילו כוחות צבאיים אשר לא היו קיימים כלל ועיקר בפועל חשים לאחוזתו ועומדים להתקיף את אוייביו. בסופו של דבר, כאשר חומות האחוזה עמדו להיות מובקעות, ולא נותרו לפיהרר המטורף עוד כוחות, ערך עסקה עם כוח אפל ומסתורי[8], אשר הבטיח "להחיש את בואו" של צבא התגבורת מדמיונו הקודח של הפיהרר, זאת בתמורה לנשמתו לנשמות כל אנשיו במצודה. באותו לילה, בקע מהחומות ההרוסות צבא נורא של יצורים דמויי צללים, אשר קטלו באפס קול אלפים מלוחמי האויב והפיצו את שאריתם לכל עבר. כל מי שנקטל בידי הצללים, הפך לאחד מהם. אלא, שכאשר זרחה השמש על שדה הקטל, לא מצאה אלא טירה קיידרהרצית הרוסה, שכל מגיניה, כולל הפיהרר עצמו, נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה. שמועות אפלות טענו כי צללים לבושים במדים קיידרהרציים עתיקים נראו משוטטים במרתפים, וכי קיים באחוזה משהו, אשר עשוי לאפשר לצבא הצללים לשעוט אל תוך האחוזה ומעבר לה. אלא, שלעת עתה כל הסיפור אינו נחשב ליותר מצ'יזבט המסופר למשרתים צעירים וחדשים באחוזה.

ג) בית בריק

עליית בית בריק: הבית השלישי, המפוקפק לאין-ערוך מקודמיו, הוא בית בריק: בית אופנה חדש יחסית אשר נוסד בידי מיס מליסה בריק, אשר הבקיעה בכוחות עצמה דרך מהתחתית של רובע שער אנדרו אל צמרת רובע המשי, וסביבה נפוצו שמועות רבות כדבורים על מעשי שחיתות. בעברה, היתה תופרת, מלצרית בבית מרזח שהפכה אי-כה לשותפה ולמנהלת בו, ידידה (ותקופת מה אף עוזרת) של האלכימאי הסוראגי המפוקפק אבו-חאייה, אשה ללורד מפוקפק ממחוז צלינגהאם אשר מת מוות מוזר בתאונת שייט כאשר היה שיכור כלוט, ועוד כהנה וכהנה. יריביה מספרים עליה כי עסקה בין היתר במכירת הוגאש ומזון מפוגל, היתה אשת קשר של שומאק הידוע לשמצה אשר סייעה לו להפיץ את סחורתו המצחינה לפונדקים שונים בעיר. עד היום, היא מעסיקה שומרי ראש מפוקפקים ואלימים, אשר שירתו אותה עוד מהימים בהם ניהלה את "ארמון הויסקי" - מאורה אלימה ואפלה שפושעים מקומיים היו בני בית בתוכה מדי לילה. כיום, מאשימים אותה יריביה בגניבת דגמים, חבלה בעסקי הבתים האחרים בעזרת בריונים ובעלי שריר מהביוב, ועוד כהנה וכהנה. גם קשריה הענפים עם סוכני דוגמניות מפופקפקים מגבול הפשע ועם בוגראש המילטון המפוקפק מרובע הנצחון המשמש כספק הבדים העיקרי שלה אינם משפרים את המוניטין שלה.

מליסה בריק: מליסה בריק, אשה שמנה וגסת-פה, עובדת קשה בניהול בית האופנה שלה, כשהיא ידועה בשילוב מוזר בין הומור רחוב מחוספס ושנון למדי לבין קשיחות של אשה קשת-יום, היא בזה מאד ללורד סופטקלאוד (יריבה העיקרי) כארכי-בטלן ונואף (מספרים כי היא מקור רוב השמועות המלוכלכות על משפחת סופקטלאוד), אולם מקנאת מאד במעמדו, וחולמת להתעלות מעליו ביום מהימים. מספרים כי מדי פעם היא זוממת מזימות מגעילות כנגד יריביה, הגורמות למשפחת סופטקלאוד כאב ראש גדול מאד.

מליסה אינה מעורבת כרגע בפוליטיקה, למרות שהיא בהחלט שואפת לכך. היא היתה רוצה מאד להפוך למועמדת לראשות הרובע מטעם אחת הסיעות הפוליטיות, או להשתלט עליו בכוחות עצמה, אולם היא רחוקה מאד מהגשמת מאווייה. הסיעה השמרנית דחתה בשאט נפש את נסיונה של מיס בריק לשאת ולתת עמה בעניין זה, ומיס בריק מבינה כי אין בידה את הכח להשתלט על רובע המשי כמועמדת עצמאית. בעבר, התנהל משא ומתן בין מיס בריק לסיעה הרדיקלית, אולם זה נכשל, בעיקר משום שמיס בריק הבינה כי שום מועמד של סיעה זו לא יצליח לשלוט ברובע המשי. כמו כן, רומאן שניהלה בתה עם איש הסיעה הרדיקלית התפוצץ, בשל שמועה מסתורית שהגיעה לאוזניה של מליסה, אשר הדאיגה אותה עד כדי כך שהזעיקה את ידידה בוגראש המילטון, ביחד עם עשרים בריונים ואנשי אגרוף, ויצאה למצוא את בתה, שהשתעשעה עם אהובה בפונדק רדיקלי בשם "האופק הנאור"[9], מה שהסתיים בקטטה רבתי שהפכה לקרב חרבות ואלות, במהלכו נהרגו כמה וכמה צעירים רדיקליים, והזמר הרדיקלי האנטי-ממסדי המפורסם, המכנה עצמו "סטיב המגניב" ספק בעיטה עזה מאחוריו מאחד הטרולים המשרתים את בוגראש, שהעיפה אותו אל תוך ערמה של תפאורות במה. איש לא יודע איזו שמועה הגיעה אל מיס בריק אשר גרמה לה להראות חיוורת ומשקשקת, אולם יש המקשרים אותה לארועים המוזרים שהתרחשו מאוחר יותר גם בפונדק "צרעת השלום" או למעלליו של אחד מכוהני סיימר. כך או כך, בין מיס בריק לרדיקלים (וכן לנציגיהם ברובע, הכנופיה המכונה "משפחת המלוכלכים") שוררת שנאה עזה, המתרגמת לקטטות בין בריוני שני הצדדים.

ג'ולין בריק: למליסה יש בת אחת בשם ג'ולין, צעירה זהובת שער ולא חכמה, שהספיקה לשכוח את העוני שהיה נחלתה בילדותה המוקדמת, והפכה מזמן ל"נסיכונת מפונקת", שטפשותה וקולה המאנפף, כמו גם חוסר הכשרון המשווע שלה מרתיח את אמה, שאין לה יורש (ויריביה מציעים לה בלעג להנשא לבעל בריתה, בוגראש הנינגטון). עם זאת, בניגוד חריף לעלי נהאראזי, לג'ולין יש (בדרך-כלל) כוונות טובות, והיא אוהבת את אמה לפי דרכה. אלא, שבכל פעם ג'ולין עושה שטות חדשה, אשר גורמת לאמה מבוכה. ביחוד היא מסוכנת כאשר היא מתחילה לדבר על פוליטיקה ולהעמיד פני חכמה, אז היא מסוגלת לפלוט את השטויות המטופשות ביותר, ההופכות אותה ואת אמה ללעג ולקלס. ("אני חושבת, מצידי, שחייבים לסייע לבית דה-רוסארלאט לשרוד... צריכים לגמול להם על כך שלחמו לצידנו בקיי-קווירי[10], לא?").

באסם חאמאדי: דמות נוספת, ולמעשה "מספר שתיים" בבית האופנה הינו עוזרה האישי של מיס בריק, הסוראגי באסם חאמאדי, לשעבר שוליה של אבו-חאייה, ולאחר מכן שותפה של מיס-בריק בבית המרזח שניהלה, אשר בא אחריה והפך ליד ימינה בניהול בית האופנה. חאמאדי, אדם מגעיל, ציני, חסר מוסר כלשהו וחמדן להדהים, מתאים היטב לגבירתו. הוא מטיל טרור על עובדי בית בריק, כשהוא מסייר באחוזה לבוש בטורבאן שחור ומשקפיים כהות, מדי פעם, הוא נתפס ממלמל דברים בינו לבין עצמו כשהוא מחכך ידיו בצורה מוזרה. הוא שנוא במיוחד על בני נהאראזי, בשל העובדה כי הצליח להחדיר מרגלים לאחוזתם (בה מספרים כי עבד פעם בעצמו), ולגנוב מהם סודות או דבר-מה יקר אחר. הוא, לכשעצמו זוכר היטב כיצד פוטר בקלון משירותו באחוזת המשפחה בנעוריו בשל האשמות כי גנב חפצים מאדוניו ומכר אותם בשוק השחור (עוד בימים בהם משל באחוזה סולימאן, אביו של פארס), ורוצה מאד להתנקם בשושלת הסוראגית העשירה על השפלתו. לא פעם, מתבודדים חאמאדי ומיס בריק בחדר עבודתה של האחרונה, ומספרים כי הם זוממים שם מזימות חדשות ומקוריות, או נושאים ונותנים עם טיפוסים מפופקפקים, בין היתר עם אבו-חאייה, המספק לבית בריק שיקויים ומיני חומרים אחרים, הדרושים למליסה לצרכיה השונים.

ד) בית קארטרפליים

בית האופנה הרביעי "מגדל הארגמן", הוא האפל והמסתורי בין ארבעת בתי האופנה, ומנוהל על-ידי דיקטטורת יחיד של הרוזן ארנולד קארטפליים המוזר, מכשף רב עוצמה הנמנה על חברי הסיעה האולטרא-אימפריאליסטית. הרוזן קארטרפליים, איש גבוה ומאורך פנים, בעל זקן לבן-אפור ולבוש מפואר בגווני האדום הבוהק, הינו רב-אומן שמעטים בלבד מראשי הבתים האחרים מסוגלים להתחרות עם היצירתיות השופעת שלו, המאפשרת לו לעבוד כמעט בלא מעצבי משנה וליצור יצירות מופת מלהיבות, שכמה מהן עולות על מרביתה המוחלטת של התוצרת המתחרה. אלא, שהעובדה כי הוא עובד כמעט לבדו, ומיצר פריטים מעטים יחסית מונעת ממנו מלצבור עליונות ברובע. לכך מצטרפים גם המוניטין האפלולי שלו, והשמועות המוזרות עליו, אשר הביאו לדעה רווחת כי הרוזן המסתורי אינו שפוי לחלוטין, ונחשב "עוף מוזר" מאד גם בתוך הסיעה האימפריאליסטית. כך או כך "הרוזן האדום", כפי שהוא מכונה מדי פעם, הוא איש חסר סבלנות ומהיר חימה, כשהם שהוא קפריזי וחסר מעצורים כאשר הוא מתרגז[11]. ואיש אינו מעז ללגלג עליו בפניו, או אף לשאול אותו שאלות נוקבות, פן יבולע לו. זאת, משום שקארטרפליים הוא עשיר כקורח ורב עוצמה להחריד. למזלם של יריביה השונים של הסיעה האימפריאליסטית, מרבית משאביו מושקעים בענייניו הפרטיים, ורק מקצתם מופנים לתמוך בעניינם של הנסיך ג'ון-סטיוארט וחבריו.

לרוזן קארטרפליים אין רעיה או אף משפחה קרובה, והוא גר בגפו במגדלו המפחיד, הנראה כצריח אדמדם מוקף בגן של קוצים ארסיים ושושנים קסומות המעלות להבות מדי פעם.

בעלי בריתו של הרוזן: לרוזן בעלי ברית מסתוריים רבים, שרובם נותרים הרחק מחוץ לידיעתם של רכלני האיזור, אולם מספרים כי הוא קשור בקשר הדוק אל "מועצת העננים" - החוג השליט בקרב הפריילוזורים של ממלכת ארדנהורן שבלינדוסטי, וקיבל מהם שומרי ראש פריילוזורים, המהווים את מלוויו האישיים ואת קציני המשמר שלו. כמו כן, יש לו קשרים הדוקים לבכירים בפוליס ההקטיליאנית הקשוחה והאכזרית אריגרטה (הנחשבת כיריבה של הידרוסט), והוא מיודד מאד עם נסיך אכזרי ומוזר מהפוליס בשם קודוס (המכונה "הנסיך היבריס" בהקטיליאנה בשל שחצנותו המחליאה, המביאה אותו לזלזול אף באלים עצמם), המשמש כאחד מהספקים העיקריים שלו. מספרים כי הטובים בפריטים שמייצר הרוזן קארטרפליים אינם נראים כלל ועיקר בהידרוסט, אלא מיועדים לבית המלוכה של אריגרטה ולגדולי הפריילוזורים של ארדנהורן וגלאריקס[12].

עסקי הקונסטרוקטים של הרוזן: מלבד בעסקי בגדים, מתעניין סר קרטרפליים מאד גם בקונסטרוקטים ובנייתם, ולמד מפריילוזורים (וביחוד מידידו ובעל בריתו, דוכס גלאריקס) את סודות יצור הראסטלים - בובות שעווה אנושיות במראה, שהן תבוניות למחצה או יותר מכך[13]. מספרים כי סר קרטרפליים משתמש, לפחות בתוך חדרי עבודתו, בדוגמניות ראסטליות, ולכן ממעט להעסיק דוגמניות אנושיות, בטענה שהן טפשות קשקשניות הגורמות לו כאבי ראש, ויתכן וקיבל מידידו גלאריקס גם אחת או יותר מפלגשיו הראסטליות היפיפיות, שניחנו בתבונה הדומה מאד לתבונת אדם (ולפי שמועות, לפחות כמה מהן מסוגלות להטיל כשפים). מספרים, כי רק הרסטאלים שלו מסוגלים לסבול את מזגו האיום, ואת התפרצויות הכעס הנוראות שלו, שהסתיימו לא פעם בהשמדה של אי-מי מהם. סיפור אחר טוען כי פלגש ראסטלית יפיפיה ונבונה מאד שניתנה לו כמתנה מידידו גלאריקס ברחה ממנו, והוא השתולל מזעם, ירה קסמים לכל עבר ונשבע ללכוד אותה, יהיה אשר יהיה, ולהתיך אותה לאט-לאט.

The Yehomen of the Red Flame: כספו של סר קארטרפליים אפשר לו לשכור לעצמו משמר פרטי בן כמה מאות אנשים, כאשר הוא עצמו בחר את אנשיו בקפידה מתוך העילית של שכירי החרב שהיה באפשרותו למצוא. משמר זה, המונהג בידי קצינים פריילוזורים, עוטה אדום בוהק וחובש קסדות מוגבהות ומעוטרות, ומכונה "Yehomen of the Flame" על שם מדיהם האדומים. בכירי המשמר רוכבים על בהמות מכונפות יורקות אש (Fire Drakes) ומטילים את אימתם על כל מי שחושב להתקרב אל מגדלו של הרוזן. מספרים כי מתחת למגדל מצויה רשת אדירה של קסרקטינים, בתי מלאכה, מאורות לדרייקים ויצורים אחרים, בתי נשק וכ"ו המשמשים את צבאו של קרטרפליים, הגדל באיטיות, אבל בהתמדה, ומדי פעם יוצא למלחמות מסתוריות בעולם התחתי או במקומות אחרים. לפי השמועה, צבא זה יצא לפחות פעם אחת לעזרת הפוליס של אריגרטה באחת ממלחמותיה הנצחיות כנגד האניתריאה. מספרים, כי בני אצולה מאריגרטה רואים לעצמם כבוד גדול לשרת לפרקי זמן שונים בתור קצינים במשמר האדום, ובעת מלחמה אמיתית, ילוו אנשיו של קרטרפליים ביחידות עילית מאריגרטה. כך או כך, המשמר האדום מתאמן כל העת, ולפי השמועה רמתו הולכת ועולה עם הזמן, דבר הגורם לחששות כבדים בקרב יריבי הסיעה האימפריאליסטית. האימה גוברת מהשמועות לפיהן נציבו האימפריאליסטי של מחוז סאלאן, סר מקהוייסט, מספק לקרטרפליים אבני אודם קסומות, המשמשות ליצירת כלי משחית מאגיים המסוגלים לתפקד כנשק יריה רב עוצמה היורה כדורי אש למרחק של מאות מטרים רבות.

חלום הכיבוש המוזר של הרוזן: אלא שצבאו של הרוזן קרטרפליים אינו מיועד לשירותו של ג'ון-סטיוארט, לפחות לא כמטרה עיקרית. מספרים, כי כל יעודו, והון התועפות שהושקע בו נוצרו למטרה אחרת ומוזרה של הרוזן המוזר. מספרים כי הלה ממקד את מעייניו בארץ ביבשת רחוקה מאד, המכונה מאנזרה, בה חי עם המזכיר במשהו את ההידרוסטים. הרוזן קאטרפליים טוען בתוקף, בלא להסביר את הסיבה, כי ארץ זו הינה קניינו וקניין משפחתו בדין, נועדה כדי שהוא ישלוט בה שלטון יחיד, וכי שליטי הדמוקרטיה המנזרית הינם "מורדים וחומסי שלטון" אשר בבוא היום ידאג לתלות אותם בשל הפשעים הנוראים שפשעו כלפיו. מספרים כי המשמר האדום נוצר ומתאמן כל העת לרגע בו יחליט הרוזן קרטרפליים כי הגיעה השעה, וצבאו האדיר, המלווה ביחידות סיוע רבות מאריגרטה ואולי גם מארנדהורן יפשוט כנהר של אש אל תוך מנזרה, כשהוא נעזר ב-Fire Drakes, רסטלים, יצורים קסומים ובכשפים אדירים של הרוזן עצמו - וכמובן, גם במטולי האודם יורקי האש ומטילי האימה. מספרים כי הרוזן קרטרפליים מכין בזהירות את הפלישה, ומעורב בסתר בפוליטיקה של יבשת לוסטוליס בכדי להיטיב את סיכויו. שמועה אחרת מספרת כי הוא נושא ונותן עם האמפרמארשל סיגריד פון אויירנבלייד, מפקדת צבא קיידרהרץ, בכדי לקנות ממנה הן מהנדסים והן יחידות של פרשים שכירים מקיידרהרץ. בעבר, ניסה לחזר גם אחרי מסדר "הכלניות" - הסייפות הטאלוריאניות המפורסמות והחופשיות בכדי לשכור גם את שירותיהן, אולם הללו סירבו בתוקף, דבר שהביא את הרוזן הקפריזי לרתיחה של ממש, ולהבטחה כי יום יבוא וחוצפתן של הכלניות[14] תעלה להן ביוקר רב. כמו כן, קרטרפליים מחפש תמיד הרפתקנים רמי דרג לצבאו, או לכריתת חוזה כי יעמדו לרשות צבאו בעת שתחל הפלישה, ומלבד תשלום, הוא מבטיח ומחלק אדמות מנזריות ברצינות תהומית, כשהוא רכון על מפה, כאילו היה כבר כעת אדון מנזרה לכל דבר ועניין.

הרוזן והסיעה האימפריאליסטית: יתר האימפריאליסטים, שמנזרה הרחוקה מעניינת אותם כשלג דאשתקד, כועסים מאד על שאיפות אלו של הרוזן, שנראות להם כחלומות באספמיה, ומנסים להשפיע על קרטרפליים שישתמש בצבאו לטובת מטרות הסיעה וסלילת דרכו של ג'ון-סטיוארט לשלטון. אלא שהרוזן מסרב בתוקף, ולא פעם מגיע להתפרצויות זעם ("קודם אשיג את אדמות משפחתי המגיעות לי כדין" הוא מחזיר "ורק אחר-כך נראה"). רק מדי פעם, הוא מסייע לחבריו פה ושם, דבר הגורם למרירות רבה כלפיו. אלא, שהאימפריאליסטים אינם מעוניינים להרגיז אותו ולאבד אותו לטובת סיעה אחרת, ולכן הם מושלים ברוחם.

ה) השמועות על הבית החמישי

שמועות אפלות מספרות כי קיים גם בית אופנה חמישי, סודי ואפל, המנוהל בידי קוסמת אלמתה (ככל הנראה Wight Wizard) קרה ויפיפיה המכונה נקרו-ג'יין (Necro-Jane), חברת כבוד בגילדת המוות של היידרקרון, הנראית כיפיפיה חיוורת כסיד וקרה כקרח, לבושה בגדים חושפניים אדומים-סגולים, עם גלימה שחורה וכובע מקורנן גבוה העשוי מפלדת גלבורן שחורה. השמועות מספרות כי היתה דוגמנית או מעצבת אופנה אשר הפכה לצורתה הנוכחית כחלק מעסקה שעשתה עם עורב הנשמות (Soulcrow) במסגרתה הפך הוא לאדונה. נקרו-ג'יין מתמחה באריגת בגדים מדהימים ואפלים, אשר הפכו לפי השמועה לצו האופנה, בין היתר, הן אצל מכשפים אפלים והן אצל חוגים של אומנים סוטים ומעריצי אופל אחרים. כל יצירותיה של נקרו-ג'יין כוללות כוחות קסם, רובם המכריע אפלים ומשחיתים. מלבד עיסוקה באריגה אפלה, נקרו-ג'יין שולטת בשילובים מוזרים בין Necromancery לקסמי סערה דרואידיים, ומתמחה בתופעות נקרומגיות של איתני הטבע.
לפי השמועה, נקרו-ג'יין, אשר עורב הנשמות מותיר אותה עצמאית למדי רוב הזמן, היא אחת מבכירי גילדת המוות, ומנהלת מאבק פנימי בתוכה כנגד נקרומנסרים אוייבים, אשר מנסים לרחרח בעסקיה או להפריע לתוכניותיה המסתוריות והמעודנות. השמועות מספרות כי הסתכסכה, בין היתר עם הנקרומנסר הזר רב העוצמה שארל דה-לורגו[15], ממנו היא מבקשת למנוע מלחדור לגילדת המוות של היידרקרון ולהשתלט עליה, ואף הקימה נגדו ברית של נקרומנסרים רבי עוצמה, אותה מנהלת היא עצמה, במלחמת איימים המתנהלת בין הצללים.

אגדה אחרת מספרת על נקרו-ג'יין כי מעולם לא ויתרה על נשפי החברה הגבוהה, וביחוד לא על נשפי חג השמלות של קארליסיי, והיא מסוגלת להסוות עצמה כגבירה מהמעמד הגבוה ולהסתנן לתוך הנשפים. רק לעיתים נדירות היא רוצחת או נוקטת במהלך דרמטי דומה תוך כדי נשף, אלא משתמשת בנשפים אלו באופן מעודן הרבה יותר בכדי לקדם את תוכניותיה, לשאת ולתת, לרגל אחרי טיפוסים הנראים לה מעניינים או מאיימים, לשזור את תחילתם של קסמים רבי עוצמה ונסתרים בבגדיהם או נשמותיהם של אנשים מתאימים, וכך הלאה.

III) מאמיניו של האל דארנלור

א) הכוהנת הגדולה של דארנלור, הארכיהגמון הקלסטיאלית אמאנדה פורנלור

כללי: דמות חשובה וידועה מאד ברובע ומחוצה לו היא הכוהנת הגדולה של דארנלור, הארכיהגמון הקלסטיאלית אמנדה פורנלור, שמתגוררת ברובע המשי ומנהלת, בין יתר עיסוקיה את בית הספר לדוגמנות ולתאטרון "רוח התכלת", הממוקם סמוך למדי ל-Royal Silkyard.
אמנדה, למרות שעברה זה מכבר את שנתה ה-60, נראית כבת פחות מ-30, וידועה ביופיה המעודן והקורן. שערה שחור ארוך, ועיניה ירוקות נוצצות, פניה העדינים מסוגלים ללבוש כל ארשת שהיא באותה מידה של שכנוע, אולם קולה הטבעי הוא קול צלול וחודר, עם יותר משמץ של גוון תאטרלי, זכר לימים בהם היתה שחקנית תאטרון. היא עטויה בדרך-כלל בבגדים הטקסיים של דארנלור: גלימות כחולות עמוקות עם סמל המכחול, הספר והפלס של דארנלור ארוגים עליו בחוטי זהב.

תולדות חיים: כמו יריבתה הגדולה, הכוהנת הגדולה של קארליסיי[16], קורות חייה של אמנדה רחוקות מלהיות שגרתיות. בעברה הרחוק, נודעה כזמרת ושחקנית תאטרון מוכשרת ומופקרת למדי, שדרך חייה ההדוניסטית היתה ידועה לשמצה, כולל מנהגה לפתות אצילים, שהביאו לכמה רומאנים לא רצויים ושניים או שלושה ממזרים. בין היתר, ריכלו עליה כי היא אשה קפריזית, ילדותית וקלת דעת להדהים, שאינה מעוניינת בדבר מלבד מין, תהילה וכסף. בין היתר, סיפרו כי היתה מעורה למדי (אם כי לא באופן רשמי) בחוגי המפלגה הרדיקלית, וניהלה רומאן לפחות עם אחד מבכירי הסיעה דאז.
אלא שכאשר התקרבה אמאנדה לשנתה הארבעים, החלה הקריירה שלה לדעוך אט-אט, הרומאנים שלה פחתו, והיא שקעה לתוך מסכת של יגון וריקנות, החלה לשתות, ובסופו של דבר נעלמה, והיו שטענו (בזמנו) כי שלחה יד בנפשה. אלא, שלאחר חמש שנים בהם לא נראתה בשום מקום, שבה אמאנדה להיידרקרון, יפה וזוהרת יותר מתמיד, כאשר כל מי שראה אותה ובילה בחברתה לא האמין כי מדובר באותה אשה הוללת וקלת דעת אשר סיפקה שערוריה אחרי שערוריה לרכלנים שנים מעטות קודם לכן.
איש אינו יודע היכן בלתה אמאנדה בחמש שנות העדרותה, אולם מספרים כי ראו צל שחולף על פניה כאשר נחקרה בנושא, והיא מסתפקת, בדרך-כלל, באנחה עמוקה ובהטיית נושא השיחה. השמועות על מעשיה באותה תקופה מעטות וסותרות. היו שטענו כי הוחזקה כשבויה בידיו של טיפוס אפל ורב עוצמה (ויש האומרים - אלמת) שחטף אותה בכח הזרוע בכדי לעשותה כלי למטרותיו המסתוריות. אחרים סיפרו כי אי-מי ראה אותה בלילה בהיר אחד, פרועה נסערת ובוכיה, בחברת הליידי האפורה המסתורית, כאשר האחרונה תומכת בה, מנחמת אותה ומובילה אותה ליעד נסתר כלשהו.

כך או כך, הקריירה של אמאנדה זכתה לפריחה מחודשת מיד עם שובה, וכעת נודעה כליידי מהודרת, חביבה לבריות, בעלת מחשבה עמוקה ואורך-רוח, אשר קצרה שבחים גם מפיהם של החריפים באלו שגינו אותה בעבר כהוללת טפשה ומופקרת. היא עצמה משכה כתפיים בחיוך מבוייש קמעה כאשר נשאלה על השינוי שחלף בה. "אולי התבגרתי מעט ומצאתי את דרכי בחיים" היא נוהגת לענות. לאחר שנים, כאשר חלפה שנת היובל להולדתה, החלו הבריות שמות את ליבן כי הגבירה אינה מזדקנת כלל, מלבד מבע עיניה, שהלך ונעשה עמוק וחודר יותר ככל שעברו השנים. היא לא הסתפקה עוד אך ורק בהצגות תאטרון, אלא החלה, בהדרגה, מתפרסמת ככוהנת של פטרון האומנויות, דארנלור. תשע שנים לאחר שובה פתחה את בית הספר לדוגמניות ולתאטרון, אשר נעשה בהדרגה להצלחה גדולה. לפני מספר שנים, כאשר פרש הארכיהגמון הקלסטיאלי הקודם, זכתה אמאנדה בתפקיד הנחשק, ונעשתה אחת משבעת הכוהנים הבכירים בכנסיה הלאומית ההידרוסטית. עם זאת, לא שינתה את אורח חייה, ונותרה להתגורר ברובע המשי ולנהל את בית הספר שהקימה, כאשר היא מופיעה בכנסיה הגדולה של דארנלור ברובע לב האומה אך ורק לעיתים, בדרך-כלל בחגים, ומותירה בימים רגילים את העבודה ברובע לב האומה לסגניה.

הפוליטיקה סביב אמאנדה: למרות הפופולריות הגדולה של אמאנדה, קמו לה מתנגדים רבים, ביחוד בקרב כוהני דארנלור, שכעסו על כך שאמנדה זנחה את ההסתגרות והכמעט-אלמוניות שאפיינו את כוהני פטרון האומנויות במשך שנים, והפכה את אמונתו, לדעתם, לפופוליסטית וזולה. כמו כן, הם חושדים בה כי היא עוברת על "לוא" עתיק יומין של כנסייתם ומתערבת יתר על המידה בפוליטיקה. אחרים ממתנגדיה טוענים נגדה בלהט כי היא מיבאת לתוך אמונת דארנלור אלמנטים נוכריים, הזרים לרוחם של פטרון האומנויות ותלמידיו. בראש מתנגדים אלו עומדים שני הבכירים האחרים בכנסיית דארנלור - מנהל הקתדרלה ברובע לב האומה ונציג הסיעה בפרלמנט, אשר את תפקודו בקרה אמאנדה לא פעם, בלא שתסתיר את כוונתה להחליפו ביום מהימים. מנגד, תומכיה רבים לא פחות, והם טוענים כי השינויים שהנהיגה אמאנדה הגבירו מאד את יוקרתו של דארנלור, ומאידך גיסא, אך העמיקו והעשירו את התיאולוגיה שלו. צעד אחר ומעורר מחלוקת שנקטה בו אמאנדה היא התקרבות שהנהיגה בין כנסיית דארנלור הא-פוליטית עד כה לבין מאמיני קודור, אשר מתנגדיה טוענים בתוקף כי מקורה ביריבות האישית העזה השוררים בינה לבין הכוהנת הגדולה של קארליסיי. שמועות מספרות כי יריבתה של אמאנדה, אמיליה סופטקלאוד, מסייעת בסתר למתנגדיה ועושה ככל יכולתה להחריף את המשבר בכנסיית דארנלור בכדי לגרום, בבוא היום, להדחת אמאנדה מתפקידה. מאידך, הפופולריות של אמאנדה בציבור הרחב עומדת לזכותה, וגם רבים ממתנגדיה מבינים, לזעמם, כי נסיון להדיחם עלול לפגוע קשות בכנסיית דארנלור ולגרום למאמינים רבים מן השורה לעוזבה בשאט-נפש.

ב) בית הספר לדוגמנות ותאטרון

בית הספר לדוגמנות ותאטרון הינו בית אחוזה אשר נקנה ושופץ בכדי להתאים לתפקידו החדש, וחומותיו צבועות כחול בוהק. כוהני דארנלור ואומנים המאמינים בדרכו עיטרו את קירות המבנה הישן בציורי קיר ופסיפסים מרהיבים, שעל הנחתם פקחו אומנים גמדאים שהובאו מזיריק-זיגיל התת-קרקעית לשם כך. על המבנה מתנופפים תמיד תשעה דגלים, שניים גדולים המונפים מהצריחים, ושבעה קטנים יותר. על שני הגדולים מתנופפים סמלי דארנלור והאימפריה ההידרוסטית, ואילו שבעת הדגלים מכילים כל אחד רונת סתרים שונה, שפירושה נעלם מההמון. בית הספר עצמו, על שתי מגמותיו, הוא קומפלקס של אולמות הופעה, חדרי הלבשה, סדנאות ומגורים, כולם שוקקי חיים ועליזים מאד. בית הספר מקבל גברים ונשים כאחד, אם כי הרוב המכריע בתוכו שייך לנשים, ביחוד במגמת הדוגמנות. עם זאת, בית הספר פועל בצורה שונה מאד מיתר האקדמיות של היידרקרון, בכך שאינו מקבל לעולם תלמידים בשכר, אלא מממן ביד נדיבה למדי את לימודיהם של הסטודנטים בתוכו, בתמורה להתחייבות לעבוד, אגב הלימודים, כשוליה במסגרת אחת הגילדות או בתי מלאכה הקשורים או סוגדים לדארנלור. את החזקת בית הספר מממנת כנסיית דארנלור, ביחד עם אמאנדה עצמה, שתרמה ותורמת לו סכומים נכבדים מהונה האישי.
בית הספר עורך מבחנים קפדניים לבאים בשעריו, חלקם מבחנים שגרתיים וקפדניים מאד של כשרון, וחלקם מבחנים אחרים, מסתוריים יותר, המבוצעים בידי כוהנים ומטילי לחשים, העורכים שימוש בספרי רונות מוזרים ולחשים מסתוריים. לא פעם, נדחו באופן מוזר מועמדים שנראו מושלמים מכל בחינה, בלא לנמק.
בית הספר מחנך, לכאורה, לפי רוח הפרקציוניזם ואמות המידה של האומנות היפה המקודשים לדארנלור, ונערכים בו, בין היתר, ריטואלים לדארנלור אשר התלמידים נדרשים לכבדם בנוכחותם, אם כי איש אינו תובע מהם להאמין בפטרון האומנות במישרין, קל וחומר שלא בתור אל יחידי. רבים מהתלמידים סיגלו לעצמם מנהג לכבד את דארלור ולסגוד לו לצד אמונתם האישית הקודמת. דבר אחד, מכל מקום ניכר מאד בעיני כל מבקר בבית הספר של אמאנדה: כל המסתובב בו מדמה לחוש כמו הילה של התרוממות רוח שקטה ונאלצת, טוהר מידות ויופי הקורנים עליו, ולעיתים מוסיפים לרחף מעליו גם שעות לאחר שיצא ממנו. אחת המידות בה מתהדר בית הספר בשנות קיומו הקצרות, היא כי אך ורק אחוז זניח מבוגריו פנה לדרכי חיים הדוניסטיות, מופקרות ומופרעות המאפיינות אחוז ניכר מהאומנים הצעירים האחרים. רבים מבוגרי בית הספר, בין אם מדובר בדוגמניות או בשחקני תאטרון, ידועים כטיפוסים מעמיקים ואציליים, המביאים כבוד לכל מוסד בו הם עובדים.

שמועות וסיפורים על בית הספר: על בית הספר של אמאנדה מסופרות גם מיני שמועות מסתוריות על ריטואלים מוזרים הנערכים בחלקים מוצנעים בתוכו, אשר אינם קשורים לאמונת דארנלור, על טיפוסים מסתוריים ונשואי פנים הבאים והולכים ממנו, וכן על כך כי יש בו חלקים סודיים המהווים קן פעולה לפקולטות או גילדות מוזרות, מאגיות ומסתוריות, אשר רק אמאנדה עצמה מכירה את כולן. אמאנדה עצמה מלמדת ומופיעה רבות בבית הספר, על שתי מגמותיו, כאשר היא לוקחת לא פעם תלמידים מוכשרים תחת חסותה האישית ומעבירה להם שיעורים פרטיים.

האגדה על "גבירת אש הסתרים": שמועה אחרת הינה על דוגמנית-הרפתקנית מסתורית, חניכת בית הספר לשעבר, המכנה עצמה "Dame of the Secret Flame", המתמחה הן בקסמים כחולים של רוח ואשליה, והן בטקטיקות של מתנקשת, אשר שמה לעצמה למטרה פושעים אכזריים ויצירי זדון, ובמיוחד כאלו החושבים עצמם מוגנים מכל רע בשל קשריהם עם מושחתים במשמר העיר ובמנהל. לעיתים, היא פועלת ביחד עם חבורת "רג'ימנט הסערה" מרובע הטיילת בציד מאמיני סיימר שהעלו את חמתה. עד עתה, הצליחה לצוד, בין היתר, שני רוצחים סדרתיים, במאי תאטרון ידוע שעסק בסחר ילדים למטרות פדופיליה, כמה וכמה סוחרי עבדים וסרסורים אכזריים, כוהן של סיימר, ואת אחד ממשרתיה המרושעים של נקרו-ג'יין. כמו רג'ימנט הסערה, היא נוהגת לשפוט את קורבנותיה לאחר שנתפסו, ולתלות לאחר מעשה פתקים במקומות בולטים לעין, המתארים את פשעי הנאשם ואת גזר דינו. כרגע, שמה לעצמה אבירת שלהבת הסתרים למטרה את שני בני העשירים הנהנתנים והאכזריים מרובע הנצחון, ארני וביווי, אשר מעלליהם ברובע המשי ובמקומות אחרים מרתיחים אותה, וכבר הספיקה לחסל כמה שומרים ואנשי קשר שלהם. מעל הכל, מעוניינת הגבירה המסתורית בנקרו-ג'יין ועוד יותר ממנה ברוצח הסדרתי המתוחכם והאכזרי המכנה עצמו "מיץ פטל" (ראה ערך בהמשך), אולם טרם הצליחה ללכוד אותם. איש אינו יודע מה זהותה של אבירת שלהבת המסתורין, מלבד אולי אמנדה עצמה. זו עצמה העירה בעבר שהיא מבינה את מטרותיה של הגבירה ומזדהה עימן, אולם אינה מסכימה עם הדרך בה היא פועלת, שהיא נמהרת וחסרת סבלנות, אשר עשויה, בסופו של יום, להזיק יותר מהועיל. איש לא הבין למה בדיוק התכוונה אמנדה, אולם היא סרבה לתרום פרטים נוספים. משערים ברובע כי "גבירת שלהבת הסתרים" היא דוגמנית צמרת באחד מבתי האופנה, אולם איש לא גילה עדיין את זהותה המדוייקת.

ג) הקרנבל הגדול וחג השמלות

היום הגדול והמפורסם ביותר ברובע הוא קרנבל המשי, מנהג חדש יחסית, אשר שוכלל מאד בידי הגבירה אמאנדה. יום זה נערך ב 15 בלינדלאנטיר, באמצע החודש הראשון של האביב, שהינו היום הראשון לחגו העיקרי של דארנלור, חג הגילדות. יום זה, המושך אלפים ורבבות מדי שנה אל רובע המשי, מתחיל בתצוגות אופנה מפוארות שעורכים בתי האופנה הגדולים והקטנים,

תחרות האופנה המרכזית: השיא מגיע בשעת אחר הצהריים, כאשר נערכת התחרות הגדולה בהיכל המשי, בה מתחרים בתי האופנה זה בזה כאשר כל אחד מציג את השמלה וחליפת הבגדים (קרי, לבוש לג'נטלמן) הנחשבים בעיניו כגולות הכותרת של יצירתו. אמאנדה עצמה משמשת כפטרונית הגדולה של התחרות, יושבת בראש חבר השופטים (בדרך כלל גברות ואדונים נשואי פנים מהחברה הגבוהה), ומעניקה אישית את "גביע ההשראה" העשוי זהב טהור לראש בית האופנה המנצח. לזעמם של לורד סופטקלאוד ופארס נהאראזי, זכה הרוזן קרטרפליים בגביע שלוש פעמים מתוך חמש התחרויות האחרונות בתחום השמלות, ופעמיים מתוך החמש גם בחליפת הג'נטלמן, דבר שהאדיר עוד יותר את האגו שלו, המנופח מעל המידה גם כך.

התהלוכה החגיגית של דארנלור: שיא החגיגה הינו בשעות הערב, כאשר נפתחת תהלוכה חגיגית ורעשנית היוצאת מה-Royal Silkyard ומקיפה את הרובע כולו, כאשר כל בית אופנה המכבד עצמו מוציא אליה את הטובים בדוגמנים והדוגמניות שלו, עוטים את העיצובים המרהיבים ומושכי העיין ביותר. התהלוכה, מלווה בשירה הידרוסטית, נגינה וריקודים, הופכת בסופו של דבר לחגיגה עממית צבעונית של ריקודים, אוכל ושתיה, בתוכם מתערב שוק בגדים ססגוני בהם מוכרים בגדים מפוארים בהנחה ניכרת[17]. כל בתי האופנה משתתפים במכירות, מי בצמצום (כגון בית סופטקלאוד) ומי ביד רחבה (כמו בית בריק ההמוני יותר) מלבד הרוזן קרטרפליים, הבז לכך בפומבי, ומסרב להוזיל את בגדיו, ולו בפני נחושת אחד "מי שאינו רוצה לשלם את המחיר של בגדי הגאוניים והמדהימים, שילך ויעטה את הסמרטוטים של האחרים" הוא נוהג להפטיר בלעג.

סיום החגיגות: החגיגה נמשכת עד עלות השחר של היום שלאחר מכן, ומסתיימת באופן רשמי בריטואל מרשים ורב עוצמה שמבצעים אמאנדה וכוהני המשנה שלה באמצע ה-Royal Silkyard, הכולל תפילה טקסית לדארנלור, בבקשה כי יוסיף לברך את האומנים כולם בהשראה, יצירתיות ויצירות מופת גם בשנה הבאה. בשיאו של הריטואל קורן מרכז הכיכר כולה באור כחלחל זוהר, העולה בהבזקים כלפי מעלה וסופו שהוא יוצר עמוד כחלחל-לבנבן העולה בקו ישר אל השחקים, ומתוכו בוקעים עננים כסופים היוצרים את סמלו של דארנלור, מכחול, ספר ופלס, כשהוא מוקף בשבע הרונות המסתוריות המופיעות על הדגלים של בית הספר לדוגמנות ותאטרון. גם מנהגים אלו של אמאנדה מעוררים כעס רב אצל רבים מכוהני דארנלור, המתקוממים על הטקס הפומבי "הזול" כלשונם, ועל כך כי מנהגיה של אמאנדה הורידו את החשיבות העליונה שנודעה בעבר לארועים העלומים של חג הגילדות עצמו, שחלק גדול מטקסיו מושאר כעת לכוהני משנה ולראשי הגילדות עצמן, בעוד אמאנדה מסתפקת בביקורים חטופים ובברכות. גם שבע הרונות המקיפות את סמלו של דארנלור מרגיזות את מתנגדיה של אמאנדה, הרואים בכך אלמנט זר שהוגנב על-ידי הכוהנת הגדולה שלא כדין אל תוך סמלי הכנסיה שלהם.

הרוצח הסדרתי 'מיץ פטל': אלא, שבשנתיים האחרונות העכיר ארוע מזוויע את אווירת החג: פעולתו של רוצח סדרתי המכנה עצמו "מיץ פטל", ונוהג לפתות צעירות נאות (אולי גם תוך שימוש בקסמים), ולאחר מכן לחנוק אותן כשהוא מקעקע רונה ארגמנית על פניה של הנרצחת, הגורמת לחומר מתקתק מוזר, המזכיר בריחו פטל לנטוף מפיה במשך שעות לאחר מותה (ומכאן גם שמו). כל נסיונותיהם של בכירי הרובע, הרפתקנים ומשמר העיר לאתר את הרוצח ולהביאו לדין נכשלו, ואין לאיש קצה חוט על זהותו האפשרית.

החג המתחרה – חג השמלות של קארליסי: ארוע אחר החשוב מאד בחיי הרובע הינו חג השמלות של קארליסיי, הנערך כשלושה שבועות לפני הקרנבל הגדול. חג השמלות נחגג בכל אזורי המגורים של החברה הגבוהה ואף מעמדות הביניים, אולם יש לו משמעות רבה במיוחד ברובע המשי. מנהג ידוע ועתיק יומין הוא עריכת נשפי ראווה בערב החג (25 בדרמינלות), במהלכה לובשת כל גבירה את היפות בשמלותיה. יומיים קודם לכן, ב23- בחודש, נהגו בתי האופנה (ועודם נוהגים) לערוך תצוגות מפוארות בכדי למשוך את הגברות רמות המעלה לקנות את תוצרתן, כאשר הכוהנות של קארליסיי מנצחות על הארועים בלבושן הנוצץ וצוברות אגב כך קשרים עוצמה ומעמד.

אלא שעלייתה של אמאנדה, והקרנבל שהנהיגה שלושה שבועות לאחר מכן הורידו את חג השמלות מגדולתו הקודמת. לא רק שהתחרות הגדולה של ה"Show Stopper" עברה מחג זה אל חג הגילדות, אלא שבתי האופנה החלו משקיפים על חג השמלות כעל הקדמה בלבד לקרנבל המשי שבא לאחריו, ולשמור לאחרון את הפריטים היפים ביותר שלהם. מנהגים אלו מרתיחים את אמיליה סופטקלאוד מחדש בכל פעם, ומהווים, בלא ספק, את אחד הגורמים להסלמה ההולכת וגוברת בין כהונת דארנלור לכהונת קאריליסיי, לצד ההתקרבות בין אמנדה ונאמניה לכוהני קודור.

IV) אטרצקיות, סיפורים אפלים ותעלומות ברובע

א) סוכני הדוגמניות המפוקפקים וגורמי שוליים אחרים:

רובע המשי הומה ושוקק סוכני דוגמניות, המנסים להציע "כשרונות צעירים" לבתי האופנה הגדולים והקטנים. במקביל, חולם אחוז ניכר מהצעירות הנאות בהיידרקרון להפוך בבוא היום לדוגמניות צמרת, ורבות מהן תרות ביאוש אחרי סוכן דוגמניות שישדך בינן לבין בית אופנה מפורסם. מצב זה גרם לפעילות רבה של גורמים פליליים בשולי הרובע, המנסים לצוד צעירות נאות ולהשתלט עליהן כמעט כמו על עבדים, בכדי להפיק מהן את מירב הרווח. לא פעם, נשמעים סיפורים על כליאת נשים צעירות בתנאים קשים, סחיטתן באיומים, ניצולן לצרכי אונס וזנות, ועוד כהנה וכהנה, בידי עבריינים המנסים להכנס לעסקי הדוגמנות. בין היתר, פועלים בשולי הרובע אנשיו של הג'נטלמן השעיר ג'וני לאנג ("שיני סוס"), המנסה מדי פעם לשווק כמה מהפרוצות שהוא מעסיק בתור דוגמניות, כמו כן, פועלים גם אנשיה של מיס פטסון הידועה לשמצה מרובע האקלי, אשר לאחרונה מצאה דרך חדשה לדרדר בנות פועלים נאות לזנות, תוך הבטחות (בדרך-כלל כוזבות) כי תדאג לסדר להן עבודת דוגמנות. גורמים אחרים הידועים לשמצה ברובע הוא צייר-ערום מופרע השייך לסיעה הרדיקלית בשם טימוטי בול (Bull), אשר מגייס דוגמניות צעירות ו"רעבות" לקומונת מין מזעזעת ונסתרת שהוא מנהל, וכן צמד בני העשירים הפרוורטיים, ארני וביווי, שבריוניהם מנהלים גם הם עסקי דוגמניות. גם בני בז'אז', החמולה הפוהאסית הידועה לשמצה ניסו לנהל עסקים ברובע, בראשות אחת מבנות המשפחה, קוסמת נמוכת דרג בשם בהאראת בז'אז, אלא שפעולה מוצלחת של "אבירת שלהבת המסתורין" אשר קראה לעזרתה את חבורת "רג'ימנט הסערה" מרובע הטיילת ריסקה את פעילותם של בני בז'אז, שלא ידעו להסוות עצמם כראוי, וזרקה אותם בפחי נפש ובאבדות ניכרות מהרובע. בהאראת, שרבים מבני משפחתה תלו בה את הסיבה לכשלון, נמנעת לעת עתה מלחזור ל"בית אל'חאפלה" שברובע התה, והפכה לעוזרת של מיס פטסון בעסקי הסרסורות הנלוזים שלה ברובע האקלי.
כך או כך, סוכני הדוגמניות המפוקפקים עודם שורצים בצללי הרובע, ונערה תמימה שאינה יודעת למי לפנות בראשית קריירת הדוגמנות שלה עשוייה לסיים בדרך-כלל בידיו המגונות של אחד מהם. גם כאשר מסולק אחד מהם (בדרך-כלל בידי הרפתקנים, או משרתיה של אמאנדה, ולעיתים רחוקות בידי משמר העיר) תופסים שלושה אחרים את מקומו. מספרים כי כמה וכמה מבתי האופנה הקטנים יותר (ויש לוחשים כי גם בית בריק) משתפים פעולה בסתר עם גורמים מפוקפקים אלו וכך מאפשרים את קיומם ושגשוגם.

ב) "משפחת המלוכלכים":

צרה אחרת המכה ברובע היא כנופיית פשע רדיקלית המכנה עצמה "משפחת המלוכלכים", אשר שמה לעצמה למטרה להטפל לתעשיית הבדים והבגדים המשגשגת, המזוהה בעיניהם (ובצדק) עם המעמדות הגבוהים שנואי נפשה. הכנופיה, הפועלת מבסיס סתרים תת-קרקעי (כך לפי השמועה) המכונה "חצר הסמרטוטים" פושטת על בתי אופנה בחסות החשיכה, כשהיא גונבת בדים יקרים, כשהיא משחיתה ומטנפת בגדי-יוקרה, הורסת מכונות אריגה וחורטת בכל מקום גרפיטים כגון "העשירים מתגנדרים כשילדי העניים רעבים ללחם" או "הלאה הפרוצות המהודרות של קארליסיי, תחי מהפכת האביונים!". מספרים כי לצד הרווח האישי של חברי הכנופיה, הם אכן תורמים חלק ניכר משללם לבתי תמחוי ובתי מחסה לעניים. כמה מחברי הכנופיה נתפסו פה ושם, אולם מנהיגיה, או מיקומה של "חצר הסמרטוטים" לא התגלה מעולם.
חברי הכנופיה ידועים בלבושם המוזנח והמרושל בכוונה תחילה, הנועד בעיניהם למחות על הראוותנות של העשירים. הכנופיה מנוהלת בידי ברנש בשם גארי בלינקמן במכונה "Father Mud", פועל צבעים לשעבר, אשר שימש אחד מקציני מרד העניים הפתטי שארגן ברטולד אנדרס ("מלך האביונים") ברובע האקלי וברבעי עוני אחרים לפני מספר שנים, ואחד היחידים מביניהם שהצליח לצאת בחיים מהטבח שעשה משמר העיר במורדים בעת שהוכרעו. "אבא בוץ" אדם שמן המתהלך תמיד עם מכנסי שלייקס מוכתמים וסרבל פועלים מטונף, מנהיג בכשרון רב את הכנופיה, ונערץ למדי בחוגים מסויימים של הסיעה הרדיקלית. אל פעולות הכנופיה מצטרפים לא פעם צעירים רדיקליים בשל הריגוש והמרד במוסכמות בו כרוכה פעולתה, אלא ש"אבא בוץ" בורר תמיד את המצטרפים, ומונע כניסתם של שוטים צעקניים ושיכורי סמים העשויים לגרום לחשיפת אנשיו. בין הבכירים באנשיו ידוע צמד אחים המכונה בפי כל "האחים סריחא" בשל הריח הנורא הנודף מהם. שני האחים, ברנשים אדירים המגיעים כמעט לגודל ורוחב של עוג מסוגלים, למרבה הפלא, להתגנב להפליא, ויש האומרים כי יש עליהם חפץ או קסם המאפשר להם להפוך לרואים ובלתי נראים וכך להכנס למקומות שמורים ולבצע שם את זממם. כמו כן, שני האחים הם לוחמים איומים, שבפעמים המעטות בהם התגלו הצליחו להמלט תוך שהם מפילים אבדות איומות בקרב שומרי בתי האופנה. "משפחת המלוכלכים" משקיעה חלק ניכר מזמנה במלחמה כנגד בית בריק, הן בשל היריבות בינו לבין הסיעה הרדיקלית, והן בשל הקשרים המיוחסים לו לפי השמועה עם סוחרי נערות, אלא שכל בתי האופנה האחרים כבר הספיקו לטעום ממעלליהם, מלבד הרוזן קרטרפליים, שכשפיו מפילים עליהם אימת מוות, וגרמו למותם המיידי של עשרה מאנשיהם בפעם האחת והיחידה בה ניסתה הכנופיה להתעסק עם בית האופנה שלו.

ג) נקרומנסרים ומכשפי-זדון אחרים:

הידועה באדוני הכישוף האפל ברובע היא ללא ספק מעצבת הבגדים האלמתה, נקרו-ג'יין (ראה ערך), אלא שמלבדה פעילים ברובע כמה וכמה נקרומנסרים, קוסמי עיפוש ומטילי לחשים מרושעים אחרים.
ג'ים בעל הכותונת: אחד הידועים במטרדים, אולם הפחות מסוכן ביניהם, הינו נקרומנסר המכונה "ג'ים בעל הכותונת", גוויה מהלכת אכולת תולעים, הלבושה בבגדי דוגמן מהוהים, וסרט מדידה צהבהב מהודק על גרונו כחבל תליה. ג'ים מסתובב בעיקר במזבלות הבדים של הרובע, רגליו כבולות בשלשלאות חלודות, והוא מגרגר ומחרחר בלכתו. האיזורים בהם הוא מסתובב, טפשותו היחסית, והעובדה כי הוא משמיע קולות המזהירים על קרבתו והקסמים בהם הוא שולט פשוטים ופרימטיביים יחסית הופכת אותו לפחות קטלני מבין מטילי הלחשים המרושעים ברובע. מאידך, הרפתקנים מעטים בלבד ניסו לחפש אותו, בעיקר משום סביבת החיים שלו, הרחוקה מלהיות משובבת נפש, וגם משום שהפרסום הכרוך בכך הוא מועט יחסית. כמו כן, יכולתו של ג'ים להתחפר בתוך ערמות בדים רקובים ואשפה במהירות הופכת אותו ליריב קשה למדי ללכידה.
אגי הזקנה: מכשפה מרושעת זו, הנראית כזקנה כפופה ובלה עטויה בברדס אפור מהוה, מתמחה ברעלים אכזריים, וביחוד במחטים מורעלות ומקוללות. היא יודעת להתחזות לתופרת זקנה, צורה אותה היא מנצלת להשארת מחטים מורעלות בתוך בגדים וסלילי בד, שפועלים רבים, ואף קומץ דוגמניות ומעצבי אופנה כבר שילם בחייו או למצער לקה במחלה קשה בשל מגע שלו עם מחטים אלו.
מיס בישטו: אשה שמנה ודוחה זו, שהיא קוסמת עיפוש טורדנית במיוחד, היא ככל הנראה שאמאנית של עלמות דומן, המתגנבת במרתפים האפלים של בתי אופנה קטנים, מחסני בדים וכיוצא באלו, כשהיא אורבת לקורבנות, מנגעת בדים בטחב בישטו מסריח, ולעיתים מזריעה בדים וקירות בחמוסי בישטו קטנים ורצחניים, המטילים ביצים קטלניות ונושאות מגפה או מתנפלים בלא התראה על גרונותיהם של פועלים לא זהירים כשהם קופצים מתוך הטחב.
ויקונט הקטיפה: מכשף מסתורי, הלבוש תמיד בחליפת בגדים שחורה מדהימה, עוסק לפי השמועה בסחר נשמות. הוא נגלה מדי פעם לצעירות שאפתניות החולמות על קריירה של דוגמניות צמרת, או למעצבי אופנה כושלים ומתוסכלים, ומציע להם הצלחה ותהילה בעד מחיר אחד ויחיד - חתימה על חוזה לפיו נשמתם תהיה שלו לאחר מותם. מספרים כי החלצות מחוזה נורא כזה היא כמעט בלתי אפשרית, וכוללת, בין היתר, ביקור בלתי סימפטי בארמונו של הויקונט, הנמצא אי-שם במימד אפל ונשמר בידי שדים.

ד) שוק חוטי הערפל:

שוק מסתורי הנמצא בפאתי הרובע, אשר אך ורק סוחרי בדים מעטים פועלים בו והוא כמעט נטוש כיום. מספרים על המקום כי אווירו תמיד צונן מאד, כאילו תמיד שורר בו חורף קר. בעידנים רחוקים, לפי השמועות, פעל כאן שוק מאגי מוזר של אריגים מסתוריים שיובאו מהצפון, ושמם נקשר אי-כה לטראמיס, האיריני הלבנה, וביחוד לבתה קאסילדה, אשר שמשה מושלת היידרקרון מטעם אמה בתקופת שלטונם של "צללי החורף". במרכז השוק עומדים עדיין פסליהן של טראמיס וקאסילדה, עשויים בדולח כחול וקפוא, שאיש לא הצליח להזיז או לנפץ באלף השנים שעברו מאז חורבן שלטונה של האיריני הלבנה ומנוסתה מהידרוסט.
על שוק חוטי הערפל מספרים כי אווירו הקסום מתאים מאד לריטואלים מסויימים של כפור, דבר אשר מנוצל בידי מטילי לחשים מסתוריים לקסמים וריטואלים הקשורים אך בחלקם לאריגה ועיצוב בגדים. שמועה אחרת סיפרה על דרקון לבן בוהק הנראה מטייל בשוק להנאתו בליל סערה חשוך ומושלג של אמצע החורף, כשהוא מגלגל בכפותיו הקדמיות סליל קסום ומוזר של חוטים כסופים. אגדות עקשניות אחרות מספרות על פורטאל לאחת מארצות הצפון הקר היכול להפתח בשוק בתאריכים מסויימים, או בפני מי שיודע כיצד להפעילו. מעבר לכל מספרות השמועות כי כוחה של טראמיס עדיין שורה במקום, והוא הסיבה לכפור שלא סר מעליו. לפי אותה שמועה, ניתן ליצור קשר עם טראמיס בדרך סודית מסויימת הכרוכה במשהו נסתר שנותר במקום מאז עידן צללי החורף, אלא שאזי רבה הסכנה כי היא עצמה תשתלט על הברנש הפזיז שעורר את תשומת ליבה, ותכפוף אותו למרותה הקפואה ורבת העוצמה.

ה) ארמון הזכוכית ומשפחת דה-קרוסטיאר:

אגדה אפלה מספרת על משפחה של מעצבי אופנה טאלוריאניים, עשירים ורבי עוצמה בשם דה-קרוסטיאר, שחיה ברובע לפני כ300- שנים, ועסקה בקסמים מוזרים ומיסטיקה עדינה הקשורה לאריגת בגדים. זאת, עד שכל המשפחה נעלמה בלא להשאיר עקבות, ובית אחוזתה נמחה מעל פני האדמה בלילה אחד כאילו לא היה מעולם. איש אינו יודע מה קרה לבני המשפחה, מלבד שמועות כי התגרו באחד האלים יתר על המידה, או שניסו ריטואלים קסמים החזק בהרבה מכוחם והביאו על עצמם את אובדנם. היה מי שסיפר שהסתבכו עם מושלת עלפית מושחתת מעיר מסתורית בשם סאראג-איתיל, כאשר ניסו לארוג מלבושים מאור הירח הטהור, וזו התנקמה בהם באכזריות בשל סיבה זו או אחרת, בכך נקשר סיפורם גם לסיפור האפל על אחד מבני משפחת סופטקלאוד, אשר הסתבך אף הוא עם סאראג-איתיל בדרך דומה. מאידך, מאז העלמות בני המשפחה נפוצו ברובע שמועות מוזרות על דרכים המובילות מהרובע אל ארמון יפיפיה מוזר וחסר חיים, העשוי כולו בזכוכית העומד בעולם אחר, אפלולי ושחור. הארמון שורץ מלכודות, תעלומות, חידות מסתוריות, ויצורים קטלניים, אשר אך מעטים ראו אותו, ומעטים עוד יותר הצליחו לחזור בחיים ולספר את הסיפור. אחת השמועות מספרת כי בני המשפחה כלואים בפנים, בתור פסלי זכוכית חסרי חיים, בעוד שמועה אחרת טוענת כי רוחותיהם המעונות מוסיפות להלחם זה בזה לנצח, לשעשועם של נגידי סאראג-איתיל.

בחזרה אל דף האינדקס של ארצות העולם הידוע

בחזרה אל דף המבוא לאימפריה ההידרוסטית

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום

[1] המשי המשובח מיובא בעיקר מסוראגיה ומינג-הו-לין, ואילו הקטיפה המשובחת מיובאת ברובה מקיידרהרץ. בדים יוקרתיים אחרים מיובאים מהקטיליאנה ואינטוריה, ומקצתם מיוצרים בצפון הידרוסט.

[2] חנות "אגדת המשי" מרובע היידראו-סיטי נחשבת לעיתים לשקולה לבית חמישי. חנות זו היא עצמאית, ואינה תלויה באף אחד מהבתים במאומה.

[4] רעייתו הנצחית של אל המסחר גלימרדון, ואחת משבעת האלים של הפנתאון ההידרוסטי.

[5] ה-Fire Cloaks, האבירים אדומי הגלימות, משמשים כתת-המסדר השני של סנט-קודור, המהווים את כח הפרשים של האבירות ההידרוסטית. אביר אריות בתת-מסדר זה משמש כמפקד רג'ימנט פרשים קטן.

[6] התואר העלפי המקביל ללורד.

[7] התואר העלפי המקביל לליידי.

[8] יש הטוענים כי דובר בלאנדרו הנורא, ראש גילדת הנקרומנסרים של ז'ראל, אשר פעל רבות גם בקיידרהרץ בתקופות עתיקות.

[9] אי-שם ברובע שער-אנדרו, מקום אשר ניטש כמעט כליל בשנים האחרונות לטובת "צרעת השלום" ברובע הצבעים.

[10] בית דה-רוסארלאט, בית המלוכה הטאלוריאני, ניהל את המלחמה כנגד הידרוסט, והובס תבוסה מוחצת בקרב קיי-קווירי. שאלה חמה בפוליטיקה ההידרוסטית היא האם להתערב במלחמת האזרחים המשתוללת בטאלורי כעת, ובאיזה אופן.

[11] ביחוד, אין לו סבלנות כלשהי בעניין מי שחולק על דעתו בענייני אומנות. הוא בז מאד ליתר הבתים, ומכנה את ראשיהם "מעצבי אופנה לקבצנים" או "אומנים בגרוש בעלי כשרון של בהמות משא".

[12] המחוז הדרום-מזרחי של לינדוסטי.

[13] ויש אומנים ספורים, כגון דוכס גלאריקס, המסוגלים ליצור ראסטלים בעלי תבונה אנושית.

[14] מספרים כי הדחייה לוותה גם במהתלה או תעלול לא נעימים על חשבון הרוזן, כדרכן של הכלניות.

[15] "That Bloody Forigner" היא מכנה אותו "בעל חוש ההומור הדלוח, שחושב שנשתחווה לרגליו כאילו היינו ילידים באיזה קולוניה שהוא מנהל. אני אלמד אותו תורה אחרת, והלקח, בשם כל השדים השחורים של אביס, יהיה מר וכואב מאד".

[16] אמיליה סופטקלאוד, ראה ערך.

[17] בדרך כלל ב 80% - 60% מהמחיר הרגיל, תלוי בבית האופנה.