הארצות של העולמות המוכרים
רקע כללי |
ארצות |
מפלצות | אלים
ואמונה | דמויות | גזעים
רובע רוסארלאט
מהות כללית: רובע של אמיד למדי טאלוריאנים,
שבויי מלחמה לשעבר שהקימו רובע כפרי משגשג, והשתלטו על חלק ניכר מסחר הקמח והמאפים
של היידרקרון.
I) תאור כללי של הרובע
בזמן מלחמת טאלורי-הידרוסט,
שימש איזור זה, הסמוך למחנה הצבא, כמחנה לשבויי-מלחמה טאלוריאנים שנשבו בקרבות
השונים, שהבכיר והידוע ביניהם היה הרוזן בריאן דה לה-וירלין, גנראל טאלוריאני
שנשבה מעט לפני הקרב המכריע של קיי-קווירי.
לאחר הסכם השלום בין טאלורי להידרוסט, שוחררו השבויים לנפשם, אולם רובם המכריע,
בעיקר בני האצולה שביניהם, לא רצו לשוב למולדתם, שהמהפכנים של ז'אן-קולוז-באביין
דרדרו אותה לכאוס ומילאו אותה בנחלים של דם. מנהיג השבויים לשעבר, הרוזן דה
לה-וירלין, ניהל משא ומתן עם ליידי מארג'ורי קאנינגהאם, המשנה למלך המפורסמת, ועם
ראש העיר של היידרקרון – ובסופו של דבר, המליצו הללו למלך הידרוסט לתת לטאלוריאנים צ'רטר
התיישבות מחוץ להיידרקרון, במקום בו היה פעם מחנה השבויים בו הוחזקו.
בשנים שעברו מאז, הצליחו רבים מהשבויים לשעבר להביא לכאן את משפחותיהם, והרובע קלט
גם פליטים טאלוריאניים רבים, שברחו מהכאוס והמוות המשתוללים במולדתם לשעבר.
הטאלוריאנים, שרובם המכריע
אנשים מעשיים ורבי-מרץ, לא הפכו לרובע עוני נוסף, כפי שחששו רבים בתחילה. בחריצות
רבה, הם החלו מקימים בתי מלאכה וביחוד מסעדות ומאפיות. שמם של הבגטים והמאפים
הטאלוריאנים המשובחים החל פושט במהירות בהיידרקרון, ועד מהרה החלו הידרוסטים רבים
לפקוד את הרובע לעיתים מזומנות. אפילו הצבא והצי החלו מזמינים ברובע הסמוך כמויות
גדולות של אספקה.
רובע רוסארלט דהיום הוא
רובע מטופח, ציורי ועליז, בעל בתים קטנים עם רעפים אדומים, רבים מהם טובלים בירק,
רחובות מרוצפים ונקיים למדי, וארומה מתקתקה של מאפים חמים העומדת באווירו, ביחוד
בשעות הבוקר. פה ושם עומדת טחנת רוח ציורית, התורמת למראה הפסטורלי של הרובע.
פחות מעשור לאחר שהגיעו
להיידרקרון, הטאלוריאנים של רובע רוסארלאט קנו להם מעמד משל עצמם בעיר הבירה
ההידרוסטית, תוך שהם משתלטים על פלח ניכר משוק המזון של היידרקרון, ביחוד בכל מה
שנוגע לדברי מאפה משובחים. אין לתושבי הרובע, מלבד אולי מאדאם לוארין, יומרות
להתערב בפוליטיקה הגבוהה של עיר הבירה או המדינה ההידרוסטית, ואי לכך, לא עשו להם
הטאלוריאנים אוייבים רבים מדי, אם כי רבים מבני המעמד הגבוה של הידרוסט עודם
מסתכלים עליהם מלמעלה למטה כקהילה כפרית נבערת של עם נחות ומובס, הרי שהידרוסטים
רבים אחרים השלימו ברצון עם נוכחותם, וקיבלו אותם כחלק חדש וחיוני מהבירה הססגונית
ושוקקת החיים של האימפריה ההידרוסטית. בני רובע רוסארלאט סוחרים כמעט עם כל חלקי
העיר, כולל רובע המאכלת ואפילו רובע רטרומון מזרה האיימים. הרוזן בריאן דה
לה-וירלין, שרבים מיריביו לשעבר, קציני הצבא והצי ההידרוסטי, מכירים אותו ומכבדים
אותו מאד (וכמה מהם, כולל אדמיראל סטילראו, מקיימים איתו קשר מדי פעם), צבר לעצמו
מעמד של ראש רובע מכובד, שלא לדבר על מעריציו הרבים של השף סורלה, הנוהרים לרובע
רוסארלט לפקוד את המסעדה שלו. ההצלחה הפכה את הרובע לאמיד למדי, אולם לא פגע
בפשטות הפסטורלית והלבביות שלו, שמזכירים לרבים קהילה כפרית שלווה.
אוייבם הגדול של תושבי רובע רוסארלאט הוא ראש רובע גלבין השחצן, הגזעני וצר
המוחין, הטוחן עשיר הרברט סימקין. הלה, שפרסנתו ופרנסת בני רבעו נפגעה מאד בוא
הטאלוריאנים, המכינים מאפים וכיכרות לחם באיכות טובה יותר משלו ולא פעם במחיר זול
יותר, משמיץ את הטאלוריאנים ברבים כ"סוכני של מדינת אויב חורשת מזימות",
אסר עליהם את הכניסה לרובע גלבין, ומנסה להפעיל קשרים בקרב מנהל העיר בכדי לפגוע
ברובע רוסארלאט ומטיף בכל הזדמנות לגירוש תושביו, או לפחות להעלאה משמעותית של המס
המוטל עליו. מאמציו הביאו על רובע רוסארלאט מספר מפגעים בירוקרטיים, אך לא יותר
מכך, לעת עתה. תושבי רובע רוסאלאט, המתעבים את סימקין קוראים לו "הנבל סמוק
הלחיים" או "ראש מחט", מה שמכעיס עוד יותר את הטוחן השחצן, שקובל
מרה בפני כל מי שהוא יכול "כיצד מעיזים הזרים העלובים הללו להעליב ראש רובע
מכובד וג'נטלמן כמוני?"
במרכז הרובע, עומדת
"בריכת הכובסות": בריכת מיים עגולה, לידה ניתן למצוא כמעט תמיד חבורה של
נשים פטפטניות המכבסות בגדים, מרכלות ורבות ביניהן. בסמוך, מתנשאת כנסייתו של אל
המכונה "הזוהר" (The Glimmering One,
האל לו סוגדת הכנסיה הטאלוריאנית) – מבנה פשוט, אולם נאה ומעוצב היטב, בן שלוש קומות ומגדל פעמונים
נישא. פסלי אבן פשוטים של קדושים וקדושות נישאים פה ושם באולמות התפילה, המוארים
בידי לפידים גדולים. הכנסיה מוקפת חומת אבן גבוהה למדי, ומשמשת גם כמקום מקלט
אפשרי לאוכלוסיה בעת פשיטה גדולה על הרובע או סכנה אחרת.
איש הדת האחראי על הכנסיה הוא כוהן בשם רישאר דה-ריבייל, שהטאלוריאנים מצרפים לפני
שמו גם את דרגתו הכנסייתית "שליח קדוש". דה-ריבייל, שהיה איש כמורה בכיר
למדי בטאלורי, ברח ממנה לפני מספר שנים, כאשר ז'אן-קולוז באביין הורה לחסל את
הכנסיה, ולהוציא להורג כל כוהן שאינו סוגד ל"תבונה העליונה" –
האלוהים, כפי שהוא נראה לכנופיות המהפיכה הרצחניות.
רישאר דה-ריבייל, כומר כבן
60, הוא גבוה למדי, רזה ומקריח, עוטה תמיד את הגלימות הלבנות-זהובות של הכנסיה
הטאלוריאנית. הוא אדם שקט, נוח לבריות ופיקח מאד, שכמעט תמיד יכול להתאים דבר
שנינות או הלצה דו-משמעית לכל ארוע בו הוא נתקל. הטאלוריאנים מעריצים אותו, ביחוד
בכל מה שנוגע ליכולתו המפותחת להשכין שלום בין בני זוג או בני משפחה מסוכסכים.
הצלחתו בכך היתה כה מרשימה, עד שלא פעם מגיעים לפניו גם הידרוסטים בכדי שייעץ להם
בנושא זה. דה-ריבייל מקבל בניד ראש מבודח את הנפיחות של אצולת היידרקרון, המשמשת
לו נושא לא-אכזב לבדיחות משעשעות בעת דרשותיו בכנסיה, אולם בשנים מאז בואו הספיק
לקשור קשרים עם מספר אנשי דת הידרוסטים בעלי חשיבות, עימם הוא מתדיין בעניינים
תיאולוגיים ומאגיים לא פעם.
המקום הידוע ביותר ברובע
רוסארלאט הוא ללא ספק המאפיה והמסעדה של השף המפורסם פטריק סורלה "הסופלה
הלבן": בית גדול, מגיר ריחות ניחוח, שאחד מקירותיו נפתח לסככה גדולה
וססגונית, שדגל טאלוריאני נצחי מתנופף עליה, ובתוכה מפוזרים עשרות כסאות ושולחנות,
ומלצריות נאות משרתות את האורחים ומגישות לפניהם את מגוון מאכלי הבית –
מתבשיל סרטנים מוקרם ועד מגדניות מתוקות וגדולות עם רוטב פירות מרהיב וליקר,
וכמובן, הסופלה של הבית, עליו גאוותו של פטריק סורלה. גאווה נוספת מקנה לו תמונת
שמן יפיפיה, במסגרת זהב, התלויה מעל הדלפק, המראה תמונה אומנותית של נמל הומה
ספינות –
את התמונה קיבל לאות תשורה ממלך הידרוסט לפני שנה, כאשר השליט הזקן ערך ביקור
ברובע רוסארלאט ואכל ארוחת צהריים במסעדתו של סורלה.
המסעדה מושכת אורחים רבים, ורבים מעשיריה ואציליה של היידרקרון שולחים את משרתיהם
אל בית המאפה שמאחוריה, בכדי לקנות מגוון מהמאפים המפורסמים של השף. את סורלה, אדם
נמוך, עב בשר ובעל שפם חום ענק, בן 40 בערך, ניתן לראות לעיתים קרובות מאחורי
הדלפק שבתוך הבית, עטוי בסינר ובכובע הטבחים הלבנים הנצחיים שלו, משוחח עם כמה
מידידו, או לש בצק, מפקח על השוליות הרבות שהוא מעסיק, ולעיתים קרובות מגיש בעצמו
מגש עמוס מטעמים לאורח מכובד.
הבעיה העיקרית עם השף סורלה, היא מזגו קצר הרוח והקפריזי למדי, חולשה שהשוליות
מכירות היטב, אם כי הכל מסכימים שאין בסורלה טיפה של רוע. לסורלה יש חוש כבוד
מפותח, בעיקר במה שנוגע לאוכל שהוא מכין, ואוי לנשמתו של מי שיעיז להתבדח על
האוכל, או להעליב אותו בנושא זה – גורלו של החצוף הוא בדרך כלל להזרק מהמסעדה בבושת פנים, תוך שנאסר
עליו לחזור –
נידוי שמחזיק לעיתים תקופה ממושכת למדי. בדרך זו השיג השף את אחד המושבעים ביריביו
– בן
אצולה הידרוסטי בשם ג'ון רודהאם, שנתפס מרכל על השאלה האם סורלה משתמש בבשר חמור
בתוך הפשטידות שלו, הועף החוצה בצרחות זעם, כשמגש מלא פירות וקצפת רודף אחריו
ונמרח על פרצופו, ונאסר עליו לחזור לעולם. רודהאם המושפל נשבע להתנקם, ומאז מנסה
להפיץ כל העת שמועות מלוכלות על סורלה והמסעדה שלו – אולם עד עתה ללא הצלחה
מרובה. מלבדו ומלבד קומץ מחבריו הסנובים, איש אינו מאמין לדבריו –
לפחות כרגע.
לסורלה יש חמישה ילדים, שני בנות ושלושה בנים, המסייעים בידו בעבודת המאפייה.
גאוותו, אך גם לא מעט מתסכולו, היא על הבת הצעירה, קליירי, נערה ענוגה ויפיפיה
הידועה לתהילה בכל רובע רוסארלאט ומחוצה לו, ורבים מאד ניסו לבקש את ידה – אולם
קליירי דוחה את כל המחזרים, ונוטה לשקוע בחלומות על אביר אגדי שיבוא על סוס לבן
ויבקש את ידה, או כך לפחות רוטן אביה, שאינו יודע מה לעשות איתה, אך אוהב אותה
יותר מדי מכדי לנהוג בה ביד קשה. קליירי עוזרת לאביה במאפיה ובמסעדה כמיטב יכולתה – אולם
ליבה נתון במחוזות אחרים, ביחוד באגדות רומנטיות על אבירים ופלדינים. מדי פעם, היא
חומקת מהבית לזמן-מה, ואביה המודאג כוסס את אצבעותיו מחשש כי דבר-מה רע יקרה לה
פעם.
הפונדק הראשי של הרובע הוא
פונדק "הצפצפה העליזה": מקום ידידותי ושוקק חיים, המשמש כמקום המפגש
החברתי של כל בני הרובע בערבים, ותכופות ניתן לשמוע מוסיקה טאלוריאנית מלודית
ועליזה מתנגנת משם. רבים מצעירי הרובע אוהבים מאד לרקוד, ועושים זאת כל ערב ברחבת
העץ הגדולה באולם הראשי. לעיתים קרובות ניתן למצוא שם גם את ראש הרובע, הרוזן
בריאן דה לה-וירלין, שקוע בשיחה עם ידיד ותיק על כוס יין משובח, או שוקע בסיפורים
על עלילותיו כאיש-צבא בעבר, כולל מבצעים מוצלחים שניהל כנגד ההידרוסטים, בהם הוא
גאה מאד. סיפוריו של הרוזן מושכים קהל רב, ולעיתים, לרוגזם של הידרוסטים קנאים, גם
צעירים הידרוסטים, הבאים בערבים לפונדק לשמוע את הגנראל רב הנסיון, שעצותיו, לפחות
לגבי הרפתקנים צעירים, נחשבות רבות ערך. מדי פעם, מנסה הרוזן לארגן חבורות
הרפתקנים שיסעו לטאלורי, למבצעים כנגד המהפכנים של ז'אן-קולוז-באביין, אותו הוא
שונא שנאת מוות, ומכנה אותו "שטן דמים, בנו השחור של נאקרוב[1]
שעלה לאדמה ליסר את טאלורי האומללה". הרוזן דואג במיוחד לאחותו, קלודין, על
אודותיה לא שמע דבר מאז שנפל בשבי, והוא חושש מאד לחייה (שכן ז'אן קולוז באביין
הורה להוציא להורג כל אציל שנופל בידי המהפכנים), והבטיח פרס גדול מאד למי שיגלה
מה עלה בגורלה, כולל חרב קסומה רבת עוצמה שהיתה ברשות משפחתו שנים רבות.
II) דמויות חשובות ברובע
דמות ידועה מאד ברובע היא
ההרפתקנית לורן דה-קלאורי, לשעבר קצינה במסדר של נשים לוחמות בשם
"הכלניות" שפעל בטאלורי זמן מסויים. דה-קלאורי המתבלטת מאד במדי הכלניות
האדומים-ססגוניים שלה, כולל קסדה מפוארת עם נוצות גבוהות, היא רוכבת מעולה וסייפת
שאין שני לה, שהרפתקנים רבים מתחננים בפניה כי תתן להם שיעור או שניים באומנות
החרב.
דה-קלאורי מצטיינת במזג עליז, ואוהבת מאד לרקוד, לשיר, לספר סיפורים משעשעים
מהרפתקאותיה, בדיחות על האצולה ההידרוסטית, ועוד כהנה וכהנה. היא מתמחה בדו-קרבות,
ויוזמת אחד בכל פעם שהיא שומעת הערה שוביניסטית כלשהי – ובדרך כלל, הצד השני הוא
שיוצא משם בשן-ועיין.
דה-קלאורי מסתובבת בכל רחבי היידרקרון במסגרת הרפתקאותיה, ולא פעם עוזרת, או מנסה
לעזור, לאנשים במצוקה או לכאלו שנעשה להם עוול. היא עשתה כמיטב יכולתה לסייע
לשהארזאד, בת רובע המאכלת שהתאהבה בהידרוסטי, והיא שארגנה את בריחתה מבית הוריה
ברובע המאכלת, תוך שהיא מפילה בקרב חרבות יותר מעשרה מאנשי המשמר השחור. בזמן
שנרצחו שהארזאד ואהובה באכזריות לא היתה דה-קלאורי בעיר, אולם כאשר שמעה על כך
נשבעה לנקום בבאראז'י ובשאמאס, ולא פעם התעמתה בעימותי דמים עם המשמר השחור, ויש
אומרים כי גם עם "עייטי האמונה" המסתוריים ומזרי האיימים.
רוב אנשי רובע רוסארלאט אוהבים מאד את דה-קלאורי, שמרבה להסתובב ביניהם ומכירה את
רובם המכריע, והיא משמשת כגיבורה השניה במעלה של הרובע, לאחר הבארון דה לה-וירלין.
כאשר דבר-מה מאיים על שלוותו של רובע רוסארלאט (בדרך כלל חבורות הביריונים מרובע
האלה), תהיה דה-קלאורי בין הראשונים שיוזעקו. שכירי החרב האלימים של רובע האלה מכירים
אותה היטב, ומפחדים ממנה פחד-מוות, שכן היא הרגה או פצעה קשה רבים מביריוניהם,
והשפילה רבים אחרים במגוון דרכים ותעלולים, ביחוד מלכודות מתוחכמות ומרגיזות,
שבבנייתן היא מתחמחה.
דמות נשית אחרת ברובע,
שהינה ידועה מאד ולא אהובה, היא מאדאם מרגריט לוארין, בורגנית עשירה מטור-רויאל
(בירת טאלורי), שעזבה את טאלורי בשל המצב שם והעבירה את עסקיה להיידרקרון. מאדאם
לוארי היא סוחרת ממולחת וסנובית, העוסקת בעיקר ביבוא של בשמים יקרים ומכירתם לבנות
המעמד הגבוה של עיר הבירה ההידרוסטית.
לוארין, גבירה בת מעט פחות מ40-, הדורה מאד בלבושה, קרירה ויבשה, השתכנה בבית גדול
בפאתי הרובע, על גבול רובע שער אנדרו, אותו שיפצה בכסף רב והפכה אותו למקום מפואר
ומגודר, הכולל גן מפואר עם מזרקות, ומכיל מותרות שאין למצוא בשום מקום אחר ברובע
רוסארלאט. לוארין כמעט ואינה נראית ברובע, שכן היא לעולם אינה הולכת ברגל, ותמיד
מוסעת למחוז חפצה במרכבה סגורה ומפוארת. היא בזה למדי למרבית התושבים, שבאו מקרב
העם הפשוט של טאלורי, ונמנעת מלקיים איתם קשרים מעבר למינימום ההכרחי, בעוד שאת
הרוזן דה לה-וירלין היא מציפה מדי פעם בהטרדות ותלונות על "יחסם הבהמי של
שכניה כלפיה" –
המתקבלות בנימוס קורקטי, אך לא מטופלות כמעט אף פעם, לרוגזה הרב של לוארין.
התושבים ברובע רוסארלאט לא אוהבים את הבורגנית השחצנית והמסתגרת, בלשון המעטה,
ומרבים לספר על אודותיה בדיחות ארסיות. בין היתר, היא מכונה "המרקיזה דה
פו-פו", "דודה לו בעלת הכרבולת", ועוד כהנה וכהנה. כמה מהתושבים,
ביחוד שכנים שמאסו בהתנשאותה ויחסה המזלזל כלפיהם, נוהגים לשפוך את הזבל לפני שלט
גדול עם תמונתה התלוי בסמוך לחומת ביתה, המפרסם ומהלל את בשמיה – הם
דואגים, כפי שהם אומרים, כי השלט לא רק יספר על הניחוחות שעולים מסחורתה, אלא גם
ידגים את הניחוחות שעולים מנשמתה. לייצני הרובע אוהבים מאד לחקות את דרך הילוכה
ודיבורה, ואחד או שניים מהם השפילו אותה מספר פעמים כאשר החלו רצים לפני מרכבתה
כשהם צועקים במלוא גרונם "פנו דרך למרקיזה דה פו-פו!" שמועות מספרות כי
ללוארין קשרים רבים מאד עם בעלי מעמד גבוה בהידרוסט, וגם עם אנשים רבי-כח אחרים,
שהשתיקה יפה להם.
ברובע רוסארלאט אין כנופיות
פשע רציניות, ורוב פושעיו הם נערים פרחחים האוהבים לקנות דברי מאפה במשיכה. בעוד
שהמשמר השחור של באראז'י נמנע מחדור ולפגוע ברובע רוסארלאט, הרי שהרובע סובל למדי
מכנופיות מרבעים אחרים – הן מרובע שער אנדרו וביחוד מרובע האלה, האוהבות לפשוט על בתי
המלאכה, וביחוד על מאפיות ויקבים, בשביל הרס וביזה, אולם, מכיוון שרוב הגברים
ברובע הינם חיילים לשעבר, ושוכנים בו גם מספר לוחמים מנוסים כגון הרוזן דה לה-וילרין
ודה-קלאורי, מצליחים תושבי הרובע בדרך כלל להתגבר על הכנופיות המציקות ולהדוף אותן
עוד לפני שמשמר העיר נזעק להתערב.
הצרה העיקרית של הרובע היא
כי ביחד עם הפליטים מטאלורי הגיע אליו גם מכשפה זקנה, מרושעת ורעת-מזג, המכונה
"מו הזקנה" – יצור מקומט, מכוער בעל עיניים חומות-אדמדמות בעלות מבע מרושע,
מקפיא, וארשת גחכנית מפחידה, הנשענת על מטה עץ שכותרו עשוי בדמות צפרדע. מו הזקנה
השתכנה במערכת מערות אי-שם מתחת לרובע, שם בנתה לעצמה בקתה אפלה, רוויה קסם אפל,
שכשפיה מגינים עליה בעוצמה רבה, ובדרך כלל מונעים מזרים למצוא אותה, אלא אם כן מו
רוצה בכך. מו מתמחה בקללות וקסמי עיפוש, בעיקר כאלו הנוגעים לשליטה בפשפשים,
קרציות, יתושים ועקרבים. כל הנסיונות של דה-קלאורי, הרוזן דה לה-וירלין ואחרים
לסלק אותה עלו בתוהו. מו הזקנה מגדלת סביב בקתה עשרות נבלנים (Scavengers) מסוגים שונים, ואוהבת לעשות בהם ניסויים בכדי ליצור זנים חדשים
ומסוכנים יותר. מלבדם, שומרים על איזור הבקתה גם אנשי צפרדע מתועבים המסוגלים
לירוק ארס, עקרבים ענקיים ושבט של גונים, שהמכשפה הזקנה הצליחה להשתלט עליו.
מו הזקנה, שיושבי הרובע דחו נחרצות את תביעתה כי ישלמו לה מס כל חודש, עושה צרות
ברובע כמעט מדי חודש –
מעפשת סחורות ומנגעת אותם בחרקים ועכברים, עושה עסקאות אפלות, משלחת אל תוכו
נבלנים, יתושים ענקיים וגונים, אורבת לאנשים בלילות חשוכים ומטילה עליהם קללות
וקסמי שינוי צורה, ועוד כהנה וכהנה. מספרים על סבתא מו, כי יש ברשותה מספר חפצי
קסם, כולל לחשים וריטואלים שונים ומשונים, וכן חגורה שהיא חוגרת למותניה, המעצימה
מאד את כוחות הקסם שלה. שמועות אומרות כי כעת היא עובדת על ריטואל אפל רב עוצמה,
שאם יושלם בהצלחה, יוכל למרר את חייהם של כל בני הרובע ולהפוך אותם לגיהינום.
בחזרה אל דף האינדקס של ארצות העולם הידוע
בחזרה אל דף המבוא לאימפריה ההידרוסטית
כתב וערך: גדעון אורבך, 2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום
[1] נאקרוב הוא השטן באמונה הטאלוריאנית,
המתואר כדרקון עצום בכל צבעי הקשת, בעל כוחות עצומים, הכלוא כרגע בכלא נצחי בין
המימדים האפלים, אך שולט משם במשרתיו האפלים, המנסים להשחית את נשמות בני האדם.