הארצות של העולמות המוכרים
רקע כללי |
ארצות |
מפלצות | אלים
ואמונה | דמויות | גזעים
רובע רמילטון
מהות כללית: רובע (או ליתר דיוק בסיס) הצבא
והצי ההידרוסטי, מיקום גילדת ההרפתקנים הראשית של העיר ומקדש אלת המלחמה אוקנברסט.
I) תאור כללי של הרובע
רובע רמילטון שוכן מחוץ לחומות העיר, מוקף
חומה גבוהה משל עצמו, כשהוא משתרע בחלקו על כף יבשה החולשת על פיתול חד של נהר
ההיידראו הרחב, כשצריחי המשמר הנישאים שלו, עליהם מתנופפים דגלי האריה הלבן של
הידרוסט ודגלי דולפין הכסף של הצי ההידרוסטי, חולשים היטב על הנהר, המוגן גם בידי
מנגנוני מתכת המסוגלים לחסום אותו בעת מלחמה.
החלק הידוע ביותר ברובע רמילטון הוא נמל
ספינות המלחמה העצום שלו, השוכן לאורך חוף הנהר בדרום-מערב הרובע: זהו, למעשה, נמל
הבית העיקרי של הצי ההידרוסטי, ובדרך כלל ניתן למצוא כמה עשרות של ספינות מלחמה
קטנות וגדולות העוגנות בנמל, או משייטות לאורך נהר ההידראו הרחב בעל המיים
העמוקים, כשהחזקות ביניהן מצויידות במפרשים לבנים-זהובים יפיפיים, והבולטת ביניהן,
העוגנת שם לעיתים קרובות, היא ספינת המלחמה האדירה והמצויידת היטב "אריה
הזהב" - ספינת הדגל של הצי ההידרוסטי (אותה ספינה שהובילה את הפשיטה על נמל
רוטמייר ב2427-).
הכניסה היבשתית לרובע רמילטון היא דרך המלך ההידרוסטית, העוברת לשפת הנהר ונכנסת
לחומות הרובע דרך שער היידראו המבוצר בבארביקאן גבוה, ועוברת בצפון הרובע, כשהיא
מתנקזת אל כיכר החרבות, שהיא הכיכר הראשית של הרובע.
רובע רמילטון הינו יותר בסיס צבאי מאשר רובע
מגורים: הוא מכיל את מפקדת הצי ההידרוסטי, והן בסיס של צבא היבשה המכיל שלושה
גדודים שנועדו לאבטח את עיר הבירה.
נמל ספינות המלחמה בנוי משלושה מפלסים - מזחי
הסירות הבנויים עץ חלק הנשמר נקי בקפדנות נמצאים למטה, מפלס מגורי החיילים ומחסני
הימיה מעליהם, ומעל כולם צריח אבן
מפחיד ונישא, גובהו יותר מחמישים מטרים, שעל כותרו מגולף ינשוף פורש כנפיים האוחז
אוניה בטלפיו, ולצידו מתנופפים דגלי הצי. מגדל זה, המשמר הן כמגדלור והן כמפקדת
הימיה, נקרא בפי כל "הינשוף הזקן" בשל הפסל בכותר. פנים המגדל מכיל את
המפקדה, מגורי האדמיראל, מספר מחסנים לציוד יקר, חדר הכנסים המפורסם של הצי, שם
מתדרך האדמיראל קברניטי אוניות (אולם מפואר מאד, הידוע במפת ואלנקאלד ענקית התלויה
על קירו, שכל האיזורים בהם שולטת הידרוסט צבועים בה בזהוב עז), ארכיון וספריית
הצי, ועוד כהנה וכהנה. הכניסה למגדל הצי היא רק בתפקיד, או באישור האדמיראל או
סגנו.
א1)
דמותו של אדמיראל גודפרי סטילראו, מפקד בסיס הצי
מפקד המגדל וסגן מפקד הצי ההידרוסטי, אדמיראל גודפרי סטילראו, הוא קצין כבן 55,
איש ים מנוסה מאד, שעבר לפחות חמש מערכות ימיות גדולות מנעוריו, החל מהקרב הימי
הגדול בראגאמות' ב-2408, בה הביס הצי ההידרוסטי את ציים של עלפי הסופה וקיידרהרץ,
וטיבע את ספינת הדגל האיומה של קאהראן-וול "הנסיך דאראזור". סטילראו,
הידוע במדיו המפוארים ובזקן הלבן הארוך שלו, הוא קצין הגון יחסית, אולם קצר
סבלנות, ביחוד בכל הנוגע לענייני משמעת. סטילראו השניא עצמו על רבים ממלחיו אוהבי
האלכוהול כאשר אסר באיסור חמור להכניס את ההוגאש "השמפניה הגובלינית"
(משקה מר, ירוד, אלכוהולי מאד וזול) אל בסיס הצי, בטענה כי לא יתכן כי חיילי הצי
המפואר של הידרוסט ישתו "פסולת של גובלינים", ואסר על אנשי הצי לגעת בו,
אפילו בחופשותיהם. עבריינים נענשו בצליפות פרגול, קנסות, ולעיתים אפילו בהורדה
בדרגה או בהדחה מהצי - לכן, סטילראו רחוק מלהיות פופולרי בקרב מלחים רבים, הנאלצים
לקנות משקאות יקרים יותר כשהם מקללים את האדמיראל - בלחישה כמובן. סטילראו הוא
פטריוט אדוק וקנאי, מאמין בכל ליבו בגדולתה של הידרוסט, ואוי למי שיאמר לו אחרת -
הוא שונא "לחישות בוגדניות" ומעניש עליהן בחומרה. סטילראו יודע הרבה מאד
על הים וחופיו השונים, כולל חופי המדינות האפלות בדרום - קיידרהרץ וקאהאראן-וול,
ויכול לספק מידע רב ערך. הוא אוהב מאד לשמוע סיפורי ים חדשים, וקברניטים /
הרפתקנים ימיים בעלי רקורד מרשים יתקבלו אצלו תמיד בלי היסוס ועם בקבוק של
"אולד קלירינג" (ויסקי הידרוסטי) משובח. מעבר לזאת, סטילראו אינו מעורה
במיוחד בענייני העיר, ואינו בעל קשרים מיוחדים בתוכה.
א2)
תת-אדמיראל ג'ו וולף ("וולפי"), סגן מפקד בסיס הצי
סגנו של
סטילראו, תת-אדמיראל ג'ון וולף (המכונה מדי פעם "וולפי" בלגלוג), הינו
שונה בתכלית. וולף, לשעבר קברניט ספינת סוחר והרפתקן מפוקפק למדי שפעל בבאריזהאר,
ולקח חלק בדיכוי המרד שם, מונה לתפקידו בעיקר עקב קשריו עם אצילים וסוחרים רבי
השפעה, למורת רוחו של סטילראו, ששונא כי "עכברי יבשה מתערבים בענייני
הימיה". וולף אחראי הן על המשמעת (תפקיד אותו הוא ממלא ברישול), והן על
המחסנים, האספקה ותחזוקת הספינות.
וולף הוא אדם גדול ושמן, בן מעט יותר מ-35, בעל שער שחור ושפם לא מטופח במיוחד,
פימה מכובדת וידיים חסונות ושעירות. הוא מרושל למדי בעצמו, ולא פעם נראה עם זיפי
זקן, לזעמו הרב של סטילראו, שצורח עליו בכל פעם מחדש ("כיצד אתה יכול לפקח על
המשמעת, אם אתה נראה בעצמך כמו שודד ים?"). לוולפי יש חוש בריא (ולעיתים
מלוכלך למדי) לעסקים, והוא מרבה להתקשר בעסקאות פרטיות, מחוץ למסגרת הצי, ומדי פעם
משתמש גם בהרפתקנים. בניגוד לסטילראו, הוא מעורה היטב בענייני העיר.
יש המאשימים את וולף כי הוא מוכר ציוד צבאי בסתר לסוחרי שוק שחור בעד רווח טוב
המשולשל לכיסו, אולם האשמה זו לא הוכחה מעולם (אולם כך או כך, גניבות ממחסני הצי
הינם עניין נפוץ מאד). ג'ון וולף אינו מרבה להתייחס לחיילים פשוטים, מעבר למה
שדרוש למילוי תפקידו, מלבד חבורה של סמלים ותיקים, רובם מנהלי מחסנים, בעלי ראש
דומה לשלו, שהינם ידידיו הותיקים, איתם הוא יושב ושותה כל ערב בשולחן מיוחד בפונדק
סוס הים (ראה בהמשך), כשהם דנים בענייני היום או בעסקים. בניגוד לסטילראו, וולף
הוא גזעני וגס מאד, וסורגושיראגים, טאלוריאנים ואפילו איירנוסטים יזכו אצלו ליחס
מתנשא, מזלזל ומעליב (שלא לדבר על באריזהארים).
א3) איזור המזחים
ו"נווה חתול"
איזור המזחים והמחסנים הומה תמיד פעילות, וולף, למרות חסרונותיו, עודו מקפיד על
משמעת אלמנטרית (ומדי פעם, אפילו מנסה לאכוף את איסור ההוגאש), כשכל מלח סורר יודע
כי הוא עלול להגיע אל הרחבה הקטנה מעל המזח הצפוני, הקרויה גם "נווה
חתול", המשמשת כמשכן לבית האסורים של הצי, ולאיזור הענישה. המלקה של הצי הוא
סמל גברתן בשם בוב באג', קרח, שתום-עיין ובעל כח פיזי של עוג, האוהב מאד להעליב
ולקלל בקולו העבה והמנהם את קורבנותיו, בעודו מלקה אותם בשוט רגיל, או בחתול
המפורסם (לפי חומרת העברה). כל מי שמעיז למחות או לענות לו, זוכה בשתי מלקות
נוספות בשל חוצפתו. בקצה הכיכר ישנה רחבת אבן קטנה, מוגבהת בחמש מדרגות קטנות,
הנקראת "במת הגרזן" - שם מוצאים להורג מלחים בעריפת ראשם על עברות
חמורות במיוחד, בדרך כלל על רצח (ובאג' מעולם אינו מחטיא צוואר) - אולם מקרים כאלו
אינם נפוצים במיוחד. מכל מקום, מספר מלחים טענו שראו רוחות של ערופי ראש משוטטות
סביב "נווה חתול" בשעות החשוכות של הלילה –
סיפורים שמתקבלים בזלזול רב מאד בידי רוב מלחי הצי.
א4)
פונדק "סוס הים"
בצפון הנמל, קרוב למדי לשער הכניסה לעיר, עומד פונדק עץ גדול, הקרוי "סוס
הים" - מקום צנוע ועממי, המשמש כמקום הבילוי המרכזי הן לחיילי הצי והן לחיילי
צבא היבשה ברובע.
הפונדק, בעל אולם ענק אחד, מלא כולו שולחנות וכסאות עץ פשוטים, מצוייד בדלפק ארוך
מעליו קבועות על הקיר חביות משקה ענקיות עם ברזי נחושת, שבכל אחת מאוכסן משקה עממי
זול אחר - רום, וויסקי זול, שיכר, בירה, וגרוג. איזור חשוף על הקיר מציין את המקום
בו עמדה חבית ההוגאש לפני שאדמיראל סטילראו הכריח את הפונדקאי לסלקה. משקאות יקרים
יותר, כגון יינות וליקרים, אינם מצויים כאן בשפע, ונעולים בארון זכוכית גדול
במטבח.
הפונדק מתמחה בעיקר במאכלי בשר וביצים, והידוע במאכליו הוא "החביתה של ג'ו
האווז" - אומצה גדולה ועסיסית ברוטב ביצים, עליה מוקרמת חביתת ביצים טריות -
מאכל שהוא פופולרי מאד בקרב קהל הלקוחות הרעבים.
הפונדק הומה אדם בערבים, כאשר הוא מוצף
בהמוני חיילים ומלחים (וכמו כן קומץ הרפתקנים ואזרחים סתם). שולחנות מיוחדים
שמורים למפקדי הצי והצבא של הרובע, ובכל ערב ניתן לראות את ג'ון וולף וחבריו
יושבים בשולחנם ומפטפטים, כשהם שותים ויסקי משובח, ושומרים מרחק מיתר החיילים.
בקצה השני של האולם (ליתר בטחון), נמצא שולחנה של מייג'ור אלייזה מקינטיר, מפקדת
צבא היבשה של רובע רמילטון (ראה בהמשך), שניתן למצוא בו תמיד ליקר דובדבנים מתוק,
משקה אחריו היא להוטה.
מכיוון שהשתיה נמצאת בשפע, גם קטטות הינם
חזיון לא נדיר, ביחוד בין אנשי הצי לחיילי הצבא, בדרך כלל על עניין של כלום או
מריבת קלפים. במקרים כאלו, מתערבים שומריו של בעל הפונדק, וזורקים את ראשי
הבריונים החוצה, ולעיתים אף מדווחים על כך לקציני הצבא ו/או הצי, להמשך טיפול.
הדרך מ"סוס הים" ל"נווה חתול" היא קצרה למדי, והביריונים
המועדים של הצי מכירים אותה היטב.
בעל הפונדק, איש צבא לשעבר, המכונה בפי כל
"סרג'נט יו", הוא אדם שמן, בעל שפם אפור ענק, מקריח למדי, שהחליף את
השיריון בסינור הלבן-מוכתם הנצחי שלו. הוא אדם שנון ולא נימוסי במיוחד, האוהב
להתבדח על קצינים בכירים (שלא בפניהם, כמובן), וביחוד על אדמיראל סטילראו, שגזל
ממנו מקור הכנסה חשוב בדמות חבית ההוגאש. סרג'נט יו מכיר היטב את כל הלוחמים
הותיקים, ומארח להם תכופות לחברה, כשהוא מקפיד להתעדכן ברכילות ובשמועות החדשות של
עיר הבירה. היחס אל לוחמים צעירים, להם הוא קורא "אפרוחים" הוא לבבי
הרבה פחות, ביחוד כאשר אין הם יודעים את מקומם. לסרג'נט יו היה קושי מסויים להשלים
עם מייג'ור מקינטייר, שכן הרעיון של אשה צעירה בפיקוד צבא עיר הבירה לא נראה לו
במיוחד.
ב) מצודת רמילטון – בסיס צבא היבשה
מצודת רמילטון, טירה עתיקה ומרשימה במרכז הרובע, סמוך מאד לכיכר החרבות, משמשת
כבסיס לצבא היבשה ההידרוסטי שתפקידו לאבטח את עיר הבירה בעת מלחמה ולעיתים גם
לסייע למשמר עיר הבירה לדכא מהומות ופרעות למיניהן, כאשר הן יוצאות מכלל שליטה.
הצבא במצודת רמילטון מכיל שני גדודי רגלים כבדים ("חרבות החבצלת"
ו"אריות הברזל") וגדוד פרשים אחד, הקרוי "רומח הרעם". למרות
שמותיהם וניסיהם המרשימים, מדובר ביחידות בינוניות למדי, שרבים מחייליהם מיעטו מאד
לראות שדה קרב אמיתי, וכמה מהם מפונקים וחסרי משמעת. השירות בגדודי עיר הבירה נחשב
נוח מאד, ורבים מהקצינים הינם בני עשירים שסידרו לעצמם ג'וב נוח המלווה בדרגות,
הטבות וכיבודים. המשמעת במצודת רמילטון רחוקה מלהניח את הדעת. מכל הסיבות הללו,
נוטים חיילי הצי לבוז מאד לחיילי צבא היבשה כבטלנים, מפונקים ולא יוצלחים. בין
היחידות שורר מתח לא מועט, שמתרגם לעיתים קרובות לקטטות, ולעיתים אפילו לשליפת
חרבות.
ב1)
מפקדת מצודת רמילטו, מייג'ור אלייזה מקינטיר
המפקדת החדשה של מצודת רמילטון, מייג'ור אלייזה מקינטיר, לוחמת צעירה ומוכשרת,
שהתה מספר שנים בסורגושיראג כקצינת צבא זוטרה ששלחה ידה בהצלחה רבה בהרפתקנות. היא
הביכה מאד את מפקדיה, כאשר השתתפה באופן פעיל במרד של שבטי בדואים כנגד ג'מיל
אטאללה, הפחה המושחת של אחד ממחוזות הגבול של הסולטנות, ובסופו של דבר הועברה
בחזרה להידרוסט, בכדי למנוע משבר עם שלטונות אותה ארץ.
אלייזה, שיודעת יפה מאד מדוע הועברה לכאן,
ועד כמה תפקידה הנוכחי מלא חשיבות לכתר, די ממורמרת על כך, ואינה מרבה להשקיע
בענייני התפקיד, מה שתורם למצב הירוד גם כך של גדודי הצבא. היא מרבה לצאת
להרפתקאות, בתוך היידרקרון ובסביבתה, וניתן למצוא אותה לעיתים קרובות בפונדק
"סוס הים", או בפונדק "החרב המתהפכת" (גילדת ההרפתקנים, ראה
בהמשך). היא למדה מהבדואים את ערכם של חיי לוחם מלאים כבוד וחסרי פינוקים, ולכן
בזה בכל מאודה לבני העשירים המפונקים המשמשים כקציניה, וממעטת ככל האפשר לבוא איתם
במגע. ידידיה היחידים הם מספר לוחמים מנוסים שהוצבו בעיר הבירה בשל פציעה בשדה
הקרב או פגעי הגיל שמנעו מהם להוסיף ולשרת בצפון, וכן שומר ראשה, סוראגי ענק ושמן
בשם נורי, המאבטח אותה תמיד בעזרת וונדרווילד ענקי, שיכול לערוף ראש של טרול באבחה
אחת. מייג'ור מקיניטיר מרבה לקשור קשרים עם הרפתקנים ולשמוע סיפורים חדשים מפיהם,
ומדי פעם משתעשעת ברעיון לעזוב את הצבא ולחזור להיות "הרפתקנית במשרה
מלאה".
יריבה הגדול של מקינטיר הוא תת-אדמיראל ג'ון
וולף, הבז לה בגלוי הן בשל היותה אשה, והן בשל קשריה עם סורגושיראגים, אותם הוא
מתעב (כמו כל גזע לא הידרוסטי). העימות הגדול בין השניים היה כאשר הגיע להיידרקרון
שייח בדואי ממדבריות סוראגיה, ובא לפגוש את ידידתו הותיקה מייג'ור מקינטייר בפונדק
"סוס הים". וולף, שהיה במקום, דרש מבעל הפונדק "לסלק את הפרא המדבר
מכאן, שילך ויחכה לה באוהל". התפתח דין ודברים קולני ומלא עלבונות. אלייזה,
שהגיעה באיחור ושמעה את הדברים, שלפה את חרבה, וזיכתה את וולף בהשפלה כזו, אותה לא
שכח מעולם: לאחר שהביסה אותו בקרב חרבות, הפילה אותו ארצה, בעטה בו וגלגלה אותו
החוצה, אל תוך שוקת גדולה ומסריחה העומדת ליד הפונדק. כמובן, שהמייג'ור עמדה למשפט
צבאי על התנהגותה – אולם היא יצאה
מכך בקנס כספי בלבד, מה שהשאיר את שני הצדדים מרוגזים. וולף מפיץ על אודותיה
שמועות כאילו היא פרוצה המעניקה מחסדיה לכל דיכפין, ביחוד לסורגושיראגים, והיא
מחזירה בהפצת שמועות כי וולף היה סוחר עבדים בבאריזהאר וכי כעת הוא אחראי לסחר
בציוד צבאי גנוב. כמובן, שרשמית לא החליפו השניים מילה מאז אותו אירוע ביש מזל
בפונדק.
הכיכר הראשית של הרובע היא כיכר החרבות: רחבה
אדירה מרוצפת אבן אפורה, עם מעט פסלים פשוטים של לוחמים, שבמרכזה מזרקה קטנה,
העומדת בלב בריכה עגולה מלאה צמחי מיים. המקום נקי למדי, שכן תקנה עירונית מחייבת
את חיילי הצבא והצי לנקות את המקום בתורנות (מנהג שהוא שנוא נפשם של החיילים
והמלחים, והפך עד מהרה להיות להיות כלי ענישה פופולרי).
ליד הכיכר, עומדים כמה מהמבנים החשובים של הרובע:
ג1) הנפחיה של הארפר
השמן
ממש ליד הכיכר, עומד דוכן גדול ומפוייח, ממנו עולים תמיד עשן וחום – זוהי הנפחיה של הרפר השמן, נפח גדול, חזק וקשוח,
המתפרנס מהזמנות של הצבא ושל ההרפתקנים ברובע. הרפר, הלבוש תמיד בגופיה מפוייחת
וסינר מלוכלך, הוא אדם נבער וגס, שאינו מבין בדבר מלבד נפחות, וידוע במזגו הרע
והחצוף, המכניס אותו לויכוחים ומריבות לעיתים קרובות, אפילו עם קצינים גבוהים,
אולם הפרנסה נמצאת בשפע, ועד עתה לא נכנס הרפר לצרות רציניות. הרפר הוא שחצן וחסר
סבלנות, לעיתים קרובות אלים (ביחוד לאחר שהוא משתכר), ומספרים כי הוא מתייחס
לנערים העובדים אצלו כשוליות באופן מכוער במיוחד, ואף מכה אותם לעיתים קרובות.
ג2) חנותו של רוברט לבן
הזקן
חנות אחרת, נקיה יותר, העומדת בסמוך, מעוצבת באופן סכמתי כמו מגדל נמוך, הינה
חנותו של רוברט לבן הזקן –
קוסם מסתורי, המתפרנס בעיקר מההרפתקנים של הרובע. רוברט, הידוע בזקנו הארוך, המגיע
אל מתחת למותניו, עוסק בעיקר במכירת שיקויים קסומים, אולם לעיתים ניתן למצוא אצלו
גם בדידים ומגילות לחשים, ופה ושם גם תכשיט או נשק קסום שיצר או קנה בהזדמנות.
רוברט הוא שקט ומנומס, אולם תקיף, ומסוכן לעורר את חמתו, כפי שעשה הרפר השמן לפני
זמן מה, כאשר החליט לזרוק את הזבל שלו ליד חנותו של רוברט –
ויומיים של חיים בצורת קרפדה לימדו אותו עם מי לא להסתבך (ומאז הנפח השמן פוחד
מהקוסם פחד מוות ונעלם מהשטח מייד כשהוא רואה אותו).
הבעיה העיקרית של רוברט הוא בנו, טום, שרוברט קיווה מאד כי ילך בדרכיו, אולם הנער
(בן 15 כיום) התגלה כשלומיאל לא יוצלח, עצלן ובעל זוג ידיים שמאליות, הבורח מהעבודה
בכל הזדמנות ומבלה בפונדקים, ולעיתים משתכר ועושה מעשי פרחחות (כמו למשל ידוי
אבנים על חלונות זכוכית) המסבכות את אביו שצריך להזעק לחלצו מידי אזרחים זועמים או
משמר העיר. טום ידוע בהבעת פניו, שהיא שילוב בין עייפות עצלנית לטמטום, וקולו
האדיש, האיטי והמרגיז, שמצליח להוציא מהכלים אפילו את אביו השליו מאד בדרך כלל.
לאחרונה, החל תום מתרועע עם קוני, בנו הבריון והמפוקפק של הרפר השמן (המצטיין
בדיוק באותן תכונות כשל אביו) דבר המדאיג מאד את הקוסם לבן הזקן.
ד)
הקפלה של אלת המלחמה וגילדת ההרפתקנים
ממערב לכיכר
החרבות, מצויה הקפלה המרשימה של מירנדה אוקנברסט, אלת המלחמה ההידרוסטית – קומפלקס של מבנים וגנים מוגן בגדר גבוהה
עם צמחיה מטופחת וקוצים רבים להגנה מפני משיגי גבול, שבמרכזה מקדש שייש מפואר,
שגגו הכיפתי מסתיים בחוד אדיר, הנראה כחרב ענקית, המזדקרת אל השמיים.
ד1) פונדק "החרב
המתהפכת" - גילדת ההרפתקנים של היידרקרון
החלק היחיד
בקומפלקס שהכניסה אליו חופשית כמעט לחלוטין הוא המבנה החיצוני, פונדק הקרוי
"החרב המתהפכת", המשמשת, פחות או יותר, כגילדת הרפתקנים – זהו מקום חמים וידידותי, בו יכול הרפתקן
זר ו/או מתחיל למצוא חברה הולמת, לוח מודעות גדול עליו תולים בעלי עניין פתקים
ובהם הצעות עבודה להרפתקנים, וכ"ו.
הפונדק שייך למעשה למקדשה של אלת המלחמה,
והפונדקאי, האב אנדרו סטיימר, הינו אחד מכוהני המקדש שמונה לתפקיד זה בידי הכוהנת
הגדולה. הוא אדם גבוה, מקריח וחסון, בשנות ה40- לחייו, ששירת שנים רבות בגבול
הצפוני הקר והמפחיד. הוא שתקן למדי, וידוע בעיניו האפורות הנוצצות, המסוגלות לקלוט
כל פרט קטן באולם הפונדק, ובזכרונו המרשים. תפקידו העיקרי הוא להעלות על הכתב את
עלילותיהם של ההרפתקנים השונים הראויות לציון, לערוך את הרשימות ולשלוח אותן לארכיון
המקדש – מנהג ישן נושן
של כוהני אלת המלחמה. עבודת הבישול וההגשה נותרת, ברובה הגדול, בידי עוזריו. רק את
הכנת הקוקטיילים היוקרתיים ללקוחות מכובדים וידידים ותיקים הוא שומר לעצמו.
ד2)
בניי הארכיון של אלת המלחמה
בניין הארכיון המצוי בשולי גן המקדש הוא מקום מסתורי, אפלולי ומאובק. הכניסה לשם
מותרת לכוהני אלת המלחמה, ואילו אנשים אחרים יצטרכו אישור של אחד הכוהנים הבכירים
בכדי להכנס לשם: הארכיון מכיל מספר קומות מלאות ספרים וגווילים המסודרים לפי
תאריכים, רובם Logbooks
של גילדות הרפתקנים שונות, ומיעוטם כתבים וספרים העוסקים בהרפתקנים מפורסמים
בתקופות שונות, מסמכים שכתבו, וחפצים שמצאו ותרמו אותם למקדש אלת המלחמה, שהיא גם
פטרונית ההרפתקנים. המפלסים התחתונים, השכוחים, עוסקים בתקופות עתיקות מאד, ואפילו
הכוהנים אינם יודעים בדיוק מה יש שם.
ד3)
הקפלה המרכזית והכוהנת הגדולה, אלאנדרה פליימשילד
הקפלה המרכזית היא מבנה מפואר, די גותי, שחלקו המפורסם ביותר הוא האולם המרכזי, שם
עומד מזבחה דמוי החרב של האלה, מוקף בנרות קטורת קסומים, שאינם מתכלים לעולם,
ומואר בידי לפידי-תמיד הבוערים באש כחולה מסתורית. לפני מזבח זה, לפי המסורת
ההידרוסטית, כרעו ברך מצביאים לפני צאתם לקרב, הרפתקנים לפני צאתם למעשי גבורה
מסוכנים, ועוד כהנה וכהנה. קירות המקדש מלאים כלי נשק עתיקים ותמונות יפיפיות של
קרבות שונים בים, ביבשה, באוויר ומתחת לפני המיים. פסלה של האלה, האוחזת את פטיש
הסערה האדיר שלה, מתנשא ליד קיר ההיכל, מעבר למזבח, צופה בדממה על הכוהנים
והמתפללים.
הכוהנת הגדולה של הקפלה, אלנדרה פליימשילד (כוהנת 16), היא אשה יפיפיה, שאיש אינו
יודע בדיוק היכן נולדה ובת כמה היא באמת. היא גבוהה, בעלת עור בהיר, עיני פלדה
כחולות-אפורות, ושער אדמוני ארוך וגלי. היא עוטה עליה תמיד שיריון קסום רב עוצמה,
עשוי מתכת קסומה כלשהי, וחוגרת חרב מלחמה כבדה ואדירת כח, אף היא קסומה ביותר.
אלנדרה, המפגינה בדרך כלל התנהגות מנומסת וקרירה המזכירה לרבים פסל שייש נישא
ומעורר יראה, מנהלת מלחמה ארוכת שנים בשחיתות המידות, ברכרוכיות שפשטו בקרב המעמדות
הגבוהים, וביחוד בחבר הפרלמנט אנטוני בלייק ובמאמיניו של האל סיימר (אל הנהנתנות)
אליהם היא רוחשת שנאה יוקדת, וחוצבת אש ולהבות בנאומיה, הקובלים מרה על ביטול
האיסור ארוך השנים שהוטל על פולחנו של אל זה. היא סבורה כי בלייק וחבורתו מתכוונים
להוריד את הידרוסט ביגון שאולה, וכועסת על העיוורון שמגלים, לדעתה, שלטונות
הידרוסט בעניין זה.
אלנדרה מטפחת מאד את ההרפתקנים, שכן לדעתה מקרבם קמים תמיד האנשים הגדולים,
היכולים לעמוד ולהציל את אומתם בעת הצורך, להאדיר את תפארתה ולהלחם בטיפוסים כגון
בלייק. רובם המוחלט של ההרפתקנים המזדמנים לרובע מעריץ אותה, ולהיות מוזמן לראיון
איתה נחשב לכבוד גדול ביותר. מדי פעם, היא מבקרת בפונדק "החרב המתהפכת"
ללחוץ ידיים או לשאת נאום –
זאת בעיקר בחגי הידרוסט הקשורים לאלת המלחמה ו/או להרפתקנות.
אחד הסיפורים האפלים הנוגעים למקדש אלת
המלחמה הוא השמועה על מערכת גדולה של קטקומבות החצובות מתחת לקפלה. חלק מהכוכים,
לפי השמועה, מהווים את מקום קבורתם של כוהנים והרפתקנים שנהרגו, אולם לקטקומבות יש
גם מפלסים נמוכים יותר, שהיו קיימים לפני הקפלה, ואיש, מלבד אולי הכוהנת הגדולה,
אינו יודע מי בנה אותן והשתמש בהן.
II) יחסים עם רבעים שכנים
רובע רמילטון
מקיים יחסי מסחר שפירים עם הטאלוריאנים מרובע רוסארלט. בכל בוקר כמעט ניתן לראות
עגלות עמוסות לחם ודברי מאפה יוצאות מרובע זה אל מחנה הצבא ו/או הצי. רוב החיילים
והמלחים ההידרוסטים (מלבד אולי וולף וקומץ אחרים) אינם חשים טינה מרובה כלפי
החיילים הטאלוריאנים לשעבר, ורבים מאד מהם להוטים אחרי דברי המאפה המשובחים הבאים
מרובע רוסאראלט.
בין רובע רמילטון לרובע המאכלת שוררים יחסי
מתיחות ועויינות. האייטוללה המפחיד של רובע המאכלת מרבה להטיף כנגד החיילים
ההידרוסטים הכופרים, שחושקים לדעתו בחילול תומתן של בנות סוראגיה. יתרה מכך: בין
האייטוללה אחמד באראז'י לבין מייג'ור אלייזה מקינטיר שוררת איבה נוראית עוד
מהיכרות קודמת בין השניים בסורגושיראג, ואיש הדת הקנאי רמז מספר פעמים כי לא יתנגד
אם אחד מהמאמינים "ישחט אותה כמו כלבה". לא פעם קורה כי חיילים שיכורים
נכנסים לרובע המאכלת לחפש צרות –
ואכן מוצאים אותן כהרף עיין. הקנאים מהכת של באראז'י מפחדים להתקרב לרובע רמילטון,
שכן שם יהיו מושא להתגרויות, קללות ולעיתים קרובות גם תקיפה גופנית ומכות רצח.
תושבי רובע המאכלת מכונים ברובע רמילטון "משוגעי הכותנת השחורה" או
בקיצור 'משכ"ש' – ביטוי שהפך
מזמן לקללה מעליבה בתוך הרובע.
החיילים וההרפתקנים ברובע רמילטון בזים מאד
לשכירי החרב המזוהמים ברובע האלה, שנראה בעיניהם כתחתית סולם מחזיקי הנשק או ביב
השופכין של עיר הבירה. תכופות ניתן לשמוע קצין או סמל הצועק על חייל סורר ומאיים
עליו "אם תמשיך בדרך הזו, בחור, תסיים ברובע האלה!".
בחזרה אל דף האינדקס של ארצות העולם הידוע
בחזרה אל דף המבוא לאימפריה
ההידרוסטית
כתב וערך: גדעון אורבך, 2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום