הארצות של העולמות המוכרים
רקע כללי |
ארצות |
מפלצות | אלים
ואמונה | דמויות | גזעים
רובע הצבעים
מהות כללית: רובע הומה
ודחוק של בעלי מלאכה, המוטרד במלחמה בלתי פוסקת בין שתי גילדות מקומיות, וכן בידי
צעירים רדיקלים, שהקימו לעצמם מאחז מרבה צרה בתחומי הרובע.
I) תאור כללי
רובע הצבעים, השוכן על שפתו הדרומית של אגם היידראו,
בינות לרובע סנאגא המצחין והמפחיד לרובע הפעמון העני והנדכא, הינו רובע צפוף, רועש
וקשה יום של בעלי מלאכה זעירים – נגרים, נפחים, צבעים, שענים, ועוד כהנה וכהנה.
הרחוב הרחב והמרווח היחיד ברובע הינו דרך קודור, התוחמת את הרובע במערב, כשהיא
מתחילה מגשר סולגן המוביל אל ההידראו סיטי, ועוזבת את הרובע בשער הנרות, שם היא
נכנסת אל תוך רובע זיטל[1]. דרך קודור היא דרך מרוצפת היטב ורחבה, שעצי בוקיצה עתיקים שתולים משני
צידיה, ויוצרים מעין מערת-ירק נאה המצלה על ההולכים ושבים, אולם מלבד רחוב זה, כל
הרחובות הם סמטאות צרות, מפותלות ועמוסות מכשולים בדמות דוכנים, ערמות סחורה,
אבנים, כדים ופה ושם גם אשפה, הומים מצעקות, הלמות פטישים ואיזמלים, שפשוף של
מברשות, חריקת גלגלי עגלות קטנים ונעירת פרדות מטען. הבתים ברובע הצבעים הם ברובם
מבני עץ חד-קומתיים, שחזיתם משמשת כבית מלאכה או בית ממכר משפחתי קטן, ואילו המשפחה
גרה בצפיפות בחלקו האחורי. האנשים האמידים יותר חיים בבית אבן בעל צורה דומה או
גדולה מעט יותר, לעיתים דו-קומתי.
רובע
הצבעים מקיים יחסי מסחר עם מרבית הרבעים השכנים, ביחוד עם רובע זיטל. היחסים עם
הקהילה המסוגרת והנבערת ברובע הפעמונים מתוחים יותר ועויינים למדי, אך יחסי מסחר
כלשהם עודם מתקיימים. הרובע סובל מאד מפשיטות של כנופיות אורקים אלימים מרובע
סנאגא, ביחוד עם כנופיית "הניב השחור" הידועה לשמצה, עניין שמעסיק למדי
את משמר העיר, ביחוד כאשר כנופיות האורקים מתקרבות לדרך קודור, המובילה אל
ההיידראו-סיטי.
במרכז
הרובע, מוקפת גן צנוע של שיחים פשוטים, עומדת כנסיית הרובע – מבנה עץ פשוט ונאה, הנשמר נקי פחות או יותר בידי צוות של מספר
עוזרי-כוהן ושמשים. הכוהן הראשי של הכנסיה, שהוא גם ראש רובע הצבעים הוא האב הנרי
הייסטאר, כוהן של האל קורוונט[2] אדם בן כ40-, אדם נעים ופשוט הליכות, המנהל הלכה למעשה את הקהילה שלו,
כשהוא משמש כיועץ, איש שיחה וכתף לבכות עליה לכל אחד מאנשי רובע הצבעים. האב
הייסטאר הוא אדם תקיף ופקח, גם אם לא משכיל מדי, שמעמדו הזוטר מאד בכנסייה
ההידרוסטית מעולם לא הפריע לו. הוא שונא קנאות ובז לארוגנטיות, כשהוא משנן לבני
קהילתו תמיד כי אין דבר נעלה מהפועל ובעל המלאכה ההידרוסטי הפשוט והחרוץ, ההולך
במסורת אבותיו. כל דבר רע שקורה לאחד מבני הרובע נוגע לו אישית, והוא משתדל לטפל
בבעיות השונות של הרובע (ראה בהמשך), אם כי לא תמיד הוא מצליח בכך.
הפונדק הראוי לשמו היחיד המשרת
את בני הרובע הוא "סל התפודים", מבנה עץ גדול וישן, שהיה ידוע במשך שנים
כמקום עלוב וירוד, שסבל קשות מכניסה של שיכורי הוגאש וביריונים ממקומות אחרים,
והגיש אוכל דל וירוד. המצב השתפר לפני כ9- שנים, כאשר נרכש הפונדק בידי איירנוסטי
בשם יוהאן מיינברג, איש שפייראר לשעבר שעזב את עיר הולדתו (גם שם ניהל פונדק) בשל
האופל שהלך והשתלט עליה[3],
מצב שלפי דעתו "אינו מתאים לאיש עסקים הגון". יוהאן מיינברג, שעבר לרובע
הצבעים ביחד עם משפחתו, קנה את הפונדק הכושל, שיפץ אותו, ועד מהרה הפך אותו למרכז
חברתי שוקק חיים של הרובע, המגיש מגוון של מאכלים עממיים פשוטים וטעימים, ומתמחה
ביחוד בסלט נקניקיות פרוסות מוקרמות בקצף בייצים מתובל, המוגש ביחד עם ירקות טריים
שיוהאן מיינברג דואג להביא לפונדק מדי בוקר, לאחר שעשה סקר מדוקדק ברבעים
החקלאיים, ובחר בקפדנות את הספקים הטובים והאמינים ביותר.
מאכל זה, הקרוי גם "סלט מיינברג", אהוב מאד ברובע.
יוהאן מיינברג, טיפוס מהוגן וקפדן, אך גם קרתני מאד, מנהל את הפונדק "איך
שראוי לזעיר-בורגני הגון" כפי שהוא קורא לזה, כשהוא דואג מאד לשמו הטוב, יוצר
קשרים טובים עם בעלי המלאכה מהרובע (שבמהלך שהותו למד להכיר את רובם ולהתיידד עם
רבים מהם), ואף עם איכרים ורוכלים מרבעים אחרים, שהחלו מבקרים בפונדקו לעיתים
מזומנות. שיכורי ההוגאש והאורקים גרמו לו לא פעם בעיות, אותן פתר, פחות או יותר,
בשכירתם של מספר גברתנים לשמור על הפונדק, שהבולט ביותר ביניהם הוא סוראגי שרירי
ומגודל בשם סעיד, שאין כמוהו בנפנוף אורקים אלימים ומרבי צרה, בין אם שלמים או
במספר חתיכות. הכניסה לאורקים לפונדק, כמובן, אסורה בהחלט, וגם הוגאש אינו נמכר
בתוכו לעולם ("כאן זה לא מאורת הוגאש" נוהג יוהאן לומר "על גופתי
המתה יכנס לכאן הזבל הזה, שלא ראוי שאנשים מהוגנים יריחו את סרחונו. מי שמחפש
הוגאש, שילך למתחרים"). יוהאן אינו מתעניין כלל בפוליטיקה, כל עוד אין היא
נוגעת לו אישית (כמו העלאת מיסים למשל), בטענה כי פוליטיקה אינה מעניינו של
זעיר-בורגני הגון וחרוץ העסוק בעבודה קשה לפרנסתו.
יוהאן
מיינברג נעזר בעבודת הפונדק בידי משפחתו – בעיקר שני בניו פראנץ וגנריך, מהם הוא מרוצה מאד. כאב ראש גדול
יותר גורמת לו בתו הצעירה, הלגה, נערה פרועה ומרדנית (אך גם אינטילגנטית מאד) הבזה
בכל ליבה לחיי "זעיר-בורגני מהוגן", ומסתובבת בעיר עם פרחחים למיניהם,
מה שמעלה את חמתו של יוהאן בכל פעם מחדש. פעם אחת, הביאה הביתה חבר ברבארי[4] בשם רוגנסן, שכמעט וגרם ליוהאן התקפת-לב כאשר החל זולל בידיים ולוגם בירה
תוך שהוא מגהק בקולי קולות. רוגנסן נזרק מביתו של יוהאן בבושת פנים, ו"הזעיר
בורגני ההגון" ניהל מלחמה שלמה עם בתו עד שנפרדה מידידה הנ"ל - אולם
החבר הבא, והשערוריה הבאה, הינם כנראה רק עניין של זמן.
II) מלחמת הגילדות, משפחות רדלר
ובארנס
הבעיה הישנה-נושנה של הרובע, המטרידה את שלומו מזה
כמעט מאתיים שנים, היא ריב בין גילדת הצבעים העתיקה, הנשלטת בידי משפחת רדלר הענפה
לגילדת הנגרים, הנשלטת בידי משפחת בארנס העתיקה והענפה לא פחות. איש אינו זוכר
כיצד בדיוק נפתח הריב, אולם טוענים כי מדובר על עניין כלשהו של מה בכך, שיצא
משליטה בשל גאווה מנופחת והתנהגות חמומת מוח של הצדדים, מה שנגרר לחרם הדדי,
השמצות, הלשנות לשלטונות המס ולפקידי עיריה, קטטות אלימות וכך הלאה והלאה. הצדדים,
ביחוד בני משפחות רדלר ובארנס, אינם מדברים זה עם זה ואינם עושים עסקים זה עם זה,
מה שמעשיר כמה וכמה מתווכים מקצועיים, המשמינים על חשבון המריבה. יוהאן מיינברג,
שסירב בתוקף לקחת חלק כלשהו בסכסוך (אך פקד על סעיד להשליך בבושת פנים מהפונדק כל
מי שיעז לעשות מעשה ביריונות בתחומו), נאלץ לחלק את אולם הפונדק לשניים – האגף השמאלי לצבעים, והאגף
הימני לנגרים (כאשר צדדים נייטראליים יכולים לבחור כרצונם, אולם לעיתים יראה צעד
כזה כהצהרת תמיכה באחד הצדדים, על כל המשתמע מכך, ביחוד אם מדובר בלקוח קבוע של
הפונדק העושה עסקים עם בני הרובע). האב הייסטאר, כמו ראשי הרבעים שלפניו, עשה
מאמצים רבים לישב את הסכסוך, אך שני הצדדים אטמו אוזניהם משמוע (גם בכנסיה קיימת
הפרדה במקומות המושב בין הצבעים לנגרים).
החרפת הסכסוך: לאחרונה, החריף הסכסוך עוד יותר -
זאת לאחר שאלייזה רדלר, בתו של ראש גילדת הצבעים, התאהבה בג'ורג' בארנס, בנו של
ראש גילדת הנגרים, והשניים ברחו בסופו של דבר מהרובע לחיות ביחד אי-שם. כל משפחה
האשימה את השניה במה שקרה, מה שגרם לתגרה רבתי ברובע, שהסתיימה בשלושה בתי מלאכה
שנהרסו לחלוטין, עשרות פצועים ומאות רהיטים, חלונות וכלי-בית שנופצו לרסיסים בידי
הניצים, מאורע זה, שנכנס להיסטוריה של הרובע בתור "הנשף של סמטת
הכורסאות", ארך שעות ארוכות, והסתיים רק כאשר גייס משמר העיר כח בן חמישים
לוחמים, אליו הצטרפו גם כמה מאבירי סנט-קודור שהזדמנו לאיזור, אשר הפריד בכח בין
הצדדים, כשהוא אוסר שלושים מראשי הביריונים ומשליך אותם לכלא למספר ימים. מאז, לא
היו יותר "נשפים" גדולים מאותו סוג, אלא רק התקלויות קטנות, אולם הכל
צופים לרע, ביחוד לאחר "הרכישה החדשה" של משפחת רדלר.
שכיר החרב דייווי דובגר "דובי דוברמן": לפני זמן מה, שכרה משפחת רדלר את שירותיו הטובים של הרפתקן מפוקפק בשם
דייווי דובגר (המכונה בפי כל "דובי דוברמן") – איש אגרוף גברתן וכרסתן, בעל פה מטונף מאין-כמוהו ואוצר בלום של
בדיחות גסות ובהמיות, בעל עבר עשיר כשומר ראשו של אחד הג'נלטמנים השעירים וכחבר
כבוד בגילדת גובי החובות, בעל ניסיון קרבי וחוש טקטי לא רע. גילדת הצבעים טוענת כי
לקחה אותו רק בתור שומר, בכדי "להגן על האינטרסים הלגיטימיים של הגילדה
ומשפחת רדלר מפני בריונים וחוליגנים שונים ברובע", אולם הכל מנחשים כי
"דובי דוברמן" עוסק במרץ באימון אנשי אגרוף מקומיים ותכנון מבצעי
ביריונות כנגד גילדת הנגרים, שהחלה מחפשת אף היא "שומר לאינטרסים הלגיטימיים
שלה" - והכל מצפים לצרות צרורות בזמן הקרוב.
בס בארנס: לפי
שעה, מתגוננת גילדת הנגרים בעיקר בעזרת אחותו של ראש הגילדה, בס, אשה אלימה,
צעקנית ומופרעת, המומחית בשימוש בפטיש מלחמה, שאיש לא רצה להנשא לה בשל כיעורה
הגדול ומשמניה, וביחוד בשל היותה אלכוהוליסטית מושבעת המבלה יומיים בשבוע בממוצע
כשהיא סרוחה שיכורה בבית הגילדה או בחור אלכוהול זה או אחר (יוהאן מיינברג מסרב
להכניסה לפונדקו מאז שהשתכרה אצלו, החלה משתוללת, וכשניסה להעיר לה, ירקה בפרצופו,
כשהיא קולעת הישר באף, ואף ניסתה להכותו). בס אורבת מדי פעם לבריוני גילדת הצבעים,
כשהיא מכה אותם מכות נמרצות, כולל תפיסת קורבנותיה, נפנופם באוויר בכוחה הרב
והשלכתם אל קיר או ערמת אשפה סמוכה. בס נראתה לא פעם נאבקת בארבעה יריבים בו
זמנית, ומשטחת אותם אחד-אחד, כשהיא צווחת כמטורפת, ולעיתים בועטת שוב ושוב באויביה
המנוצחים, או קופצת ורוקדת עליהם, תוך שירת שירי זימה פרועים.
III) הרדיקלים נכנסים לרובע -
פונדק "צרעת השלום"
צרה
אחרת, חדשה יותר אך חמורה לא פחות שפקדה את הרובע בשנה האחרונה היתה קנייתה של
מפחה גדולה ופושטת רגל בידי "משמרות האחווה" - חוג צעירים פרועים
ונהנתנים המשמשים כאנשי השטח של הסיעה הרדיקלית של בלייק. הללו פתחו שם מועדון
לילה בשם "צרעת השלום" – מקום מופקר, שהחל עד מהרה הומה צעירים משועממים בעלי שער צבוע
בצבעים מוזרים, שעגילים מתנוססים לרבים מהם מאפם, גבותיהם וחלקים אחרים של גופם,
שהחלו מארגנים מסיבות של מוזיקה מוזרה ורועשת בלילות, שמיררו את חייהם של כל
השכנים, ויש אומרים כי המקום נעשה גם אתר לפולחן סיימר[5]. "צרעת השלום" הפכה כמעט בגלוי למאורת אופיום, וטיפוסים פליליים
החלו נכנסים ויוצאים ממנה, מה שגרם לפחד רב בקרב רבים מבני הרובע, ביחוד לאחר
שגוררי רגליים מסוממים ופריקים דוחים ומלאים בעגילים החלו להסתובב ברובע ולהטפל אל
בנות התושבים בהצעות מגונות והזמנות ל"מסיבות מאד מגניבות" בתוך
המועדון. קומץ מאותן בנות אכן התפתה, מה שדרדר כמה מהן עד לתחתית, והפך אותן
למסוממות פרועות ואלימות, שלאחר שמשפחתן התנכרה להן החלו עוסקות בזנות או בחשפנות
בכדי לממן את מנות האופיום שלהן.
לאחרונה, ארע גם מעשה אחד של אונס אלים, מה שחולל שערוריה רבתי ברובע, ותושבים
זועמים החלו דורשים בקולי קולות תגובה הולמת. גילדת הצבעים טיפלה בבעיה באופן
חלקי, לפני שבועיים, כאשר הפעילה את "דובי דוברמן" שהוא ובריוניו הסתערו
על המועדון עם אלות ומוטות ברזל (כשהוא עצמו מצוייד בחרב משובחת), הכו מכות רצח את
כל מי שהיה שם, הציתו אש שגרמה נזק ניכר, תפסו את האנס האלים, גררו אותו החוצה
ותלו אותו על עץ סמוך. מאז, מפחדים מרבית באי "צרעת השלום" להתקרב
לתחומם של גילדת הצבעים וחבריה, אולם יתר תושבי הרובע ממשיכים לסבול.
ראש
הרובע, האב הייסטר, עשה כמיטב יכולתו להשפיע על שלטונות היידרקרון להוציא צו סגירה
למועדון הלילה המטריד והמזיק, וכמעט הצליח בכך, כאשר נחלץ לעזרת המועדון חבר
הפרלמנט פרופסור רונאלד בלטון, אחד מבכירי הסיעה הרדיקלית (וללא ספק הטוב בנואמיה אחרי
בלייק עצמו), אינטלקטואל ממושקף וכהה שער, שמאחורי נימוסיו הרכים מסתתרת קנאות
רדיקלית חסרת פשרות. בלטון, שנזעק להגן "על חופש התנועה של צעירים תמימים
מפני רדיפה מרושעת וצרת-אופק על רקע אורחות חיים ואמונה", הפעיל את כל קשריו
בפרלמנט ובממשל, כשהוא פונה הן אל בית המשפט של היידרקרון, והן אל ראש העיר וארמון
המלך, משכנע ומאיים לחליפין, כשהוא מבטיח כך או כך כי תתחולל מהומה גדולה אם יסגר
המועדון "שכן הצעירים הנאורים יעמדו בתוקף על זכויותיהם", כשהוא מבטיח,
מנגד, לדאוג לסלק מ"צרעת השלום" את האופיום ואת הטיפוסים הפליליים.
בין בלטון לאב הייסטאר ניטש לפחות פעם אחת עימות מילולי חריף מאד, כאשר האב
הייסטאר מכנה את בלטון "חוטא רדיקלי ושונא של הכתר והעם ההידרוסטי, אדונם
ונותן חסותם של ביריונים וסוחרי אופיום" ואילו פרופסור בלטון החזיר
"אדון הייסטר, לצערי הרב, הוא אדם חשוך, קנאי וצר אופקים, הרוצה כי כולם
יתנהגו כמוהו, ואינו יכול לשאת את הקדמה והחופש. צר לי, אדוני, אך אתה תאלץ לשאתם.
הנאורות לא תיסוג בפניך, או בפני אף אדם אחר". מאמציו של בלטון נשאו פרי,
והמועדון נשאר במקומו. האופיום לא נעלם, חרף הבטחתו של בלטון, אולם ההטרדות והרעש
פחתו במידה זו או אחרת, לפחות לעת עתה, אם כי שני הצדדים חורקים שיניים (אלו על
המשך המטרד, ואלו על פגיעה ב"חופש הביטוי והכיף" שלהם), ומשערים כי
התקלויות נוספות יקרו בשלב זה או אחר.
IV) סיפורים אפלים ברובע הצבעים
א)
באר הקיסוסים העכורים; העלמות להקת 'בני האהבה' וקרב הבאר
הסיפור
האפל העיקרי של הרובע קשור לבאר עתיקה, מכוסה מטפסים עבותים, שעירים ומוזרים,
היורדים משוליה המלאים שיחים גדולים ומשתשלים אל תוך המיים העכורים שבתוכה. הבאר
נחשבה תמיד למקום המביא מזל-רע, שאיש לא העז לשתות ממימיה, ורוב תושבי הרובע
התרחקו מסביבתה לאחר רדת החשיכה. לאחר פתיחת מועדון "צרעת השלום",
הזדמנה לרובע להקת זמר של צעירים רדיקליים "בני האהבה", שהיו הרפתקנים
שכמה מהם מסוגלים להפנט יריבים בעזרת קולם. איש אינו יודע מה בדיוק עשו חברי הלהקה
באיזור הבאר, אולם העניין הסתיים בליל סתווי קודר וקר לפני כחצי שנה, כאשר
"בני האהבה" התפארו במועדון "צרעת השלום" כי קבעו קרב בחצות
הלילה עם עורב הנשמות ליד הבאר, וכי "כח האהבה והשלום" שלהם יוכל לגבור
עליו בלא קושי. שבעת חברי הלהקה יצאו מהפונדק, לאחר מסיבה רועשת שנערכה שם לכבודם
ומנה גדולה של אופיום, כשהם שרים בדרכם אל הבאר.
איכשהו, נודע הדבר לאב הייסטאר, והלה התחלחל, ושלח שליח שרכב במהירות האפשרית אל
רובע סנט-קודור להזעיק את האבירים, שהתחלחלו כמוהו למשמע עצם הידיעה על עורב
הנשמות. מעט לפני עלות השחר, פשט על איזור הבאר כח של עשרה אבירים בכירים, מלווה
בעשרות עירונים חמושים מכל הבא ליד, אליו התלווה גם הכומר הייסטר. עורב הנשמות לא
נראה בשום מקום, אולם ליד הבאר רבצו שבע מפלצות ירוקות מגעילות, שלבשו עדיין את
קרעי לבושם של בני הלהקה. עורם הקרומי של היצורים נטף נוזל מגעיל, ומחושים נוראיים
בקעו מכל חלקי גופם, ומגבם הזדקרו כנפיים חרקיות מבחילות, בעוד ניבי חיפושית
אדירים ומשוננים בוקעים מפניהם.
למראה המפלצות, אחזה בהלה נוראה את העירונים, והם נסו על נפשם בצעקות אימה,
מתפזרים לכל עבר. האבירים תקעו בקרנות, שלפו חרבות קסומות והסתערו על המפלצות,
כשהאב הייסר מטיל את לחשיו בזה אחר זה. הקרב היה קשה, ובמהלכו נהרגו שניים
מהאבירים, ורבים אחרים נפצעו קשה, מהמפלצות הנוראות חוסלו חמש, שקרסו ארצה כשדמן
הירוק הארסי ניגר מהן, כשהן מתמוססות באיטיות אל תוך אבני המרצפת שהחלו מעלות אד
לוחש. שתי המפלצות האחרונות, מוכות ופצועות, נסוגו ברחשושי זעם, מדיפות דם חומצי
מפצעיהן, ונמלטו בקפיצה אל תוך הבאר. מאז, הפכו מי הבאר לנוזל ירוק מגעיל וצורב,
המעלה אדים ארסיים, והתושבים הנפחדים מדירים את רגליהם מהמקום. רוב הבתים הסמוכים
ניטשו, והפכו לחורבות עגומות, שאפילו פושעים ומסוממים אינם מעיזים לרבוץ בהן.
ברובע
הצבעים מהלך גם סיפור מסתורי על קופסת משחק קוביה מוזר, עשויה עץ מעוטר בעיטורים
מוזרים, הזרוקה, שכוחת אל, אי-כה במאגרי סחורה עתיקים במרתפיה של חנות זו או אחרת,
וכאשר מתקרב אליה אי-מי מתאים, היא מתחילה להשמיע רעש עמום ומוזר, אך אי-כה מושך
ומסקרן מאד. אותו משחק, לפי השמועה, הינו בעל כוחות מאגיים אדירים, הלוכדים את
המשחקים, ומעבירים אותם בסדרה סיוטית של ארועים מוזרים, היכולים להשפיע על כל
הסובב אותם – המשחק יכול ליצור מפלצות,
לשנות את מזג האוויר ולחולל קסמים, אך גם לגמול למי ששרד אותו באוצרות ובכוחות
מאגיים רבי עוצמה. הרפתקנים רבים חיפשו את קופסת העץ, אולם לא מצאו אותה, לפחות לא
בעשרות השנים האחרונות, ורוב תושבי הרובע נוהגים ללעוג מאד לסיפורים הללו.
בחזרה אל דף האינדקס של ארצות העולם הידוע
בחזרה אל דף המבוא
לאימפריה ההידרוסטית
כתב וערך: גדעון אורבך, 2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום
[1] הרובע הקוייגרי
של היידרקרון, ראה ערך.
[2] אל הכפר
והנוחיות, הנחשב כמגן בעיקר על האיכרים, אך גם של בעלי מלאכה קטנים והגונים. עם
זאת, כוהן שלו הוא מחזה די נדיר בעיר גדולה, כך שהאב הייסטר הוא די יוצא דופן.
[3] ראה תיאור העיר שפייראר בחוברת
"איירנוסט ארץ האבירים", פרק שישי (מחוזות שלטונו של הדוכס ארצ'יבאלד).
[4] הכוונה לאיש
צפון, מהסוג החי בפיינרמאכט שבאיירנוסט (גזע שמוצאו בזורנאו ונורלאדה שבצפון
הרחוק).
[5] אחד משבעת אלי
הזדון הרודפים את הידרוסט, מכונה בפי מאמיניו (בד"כ צעירים מופקרים)
"סיימי המגניב".