רשומון 'האיזור
למתחיל' של עולם המערכה מלסטרה
פרק 4: עיר המחוז
אנ'מירלור
_______________________________________________
חזרה
לערך הקודם | עבור
לערך הבא | חזרה
לתוכן העניינים
תיאור כללי של
העיר אנ'מירלור
|
"משהו קורה בעיר הזו, ממש מתחת לרגליים שלנו. הלילות הופכים
חשוכים יותר, מהיכלות האבן ומגדל-שחור, ועד בקתות הפליטים במדמנה שמתחת לשער
המקדש. משהו רקוב מסתתר, עמוק מתחת לעיר הזו, אני אומר לך! והוא הולך וגדל, הולך
ומתעצם" נתונים כללים אוכלוסיה: כ-10,000 עד 12,000 איש. שליט: לעיר אין שליט רשמי, ולכאורה היא נשלטת בידי
מועצת נכבדי הבקעה[1].
כוחות השלטון בפועל מתחלקים בין מפקד 'המשמר הירוק', ראשי גילדות ונכבדים
מקומיים אחרים.
תיאור כללי עיר המחוז אנ'מירלור
יושבת על פסגת גבעה תלולה שחולשת מגבוה על מרכז הבקעה מצפון ועל מעבר וירת'
ממזרח; וכך למעשה, על הצטלבות שתי דרכי הראשיות של בקעת קיירן, ובנויה על ומשני
צדדיו של אפיק נהר האנ'סיריון, במקום בו יובליו מתאחדים והופכים לזרם שהיה בעבר
שוצף ונקי, שנופל מהגבעות הדרומיות אל תוך מרכז הבקעה. את העיר
אנ'מירלור ניתן לראות ממרחקים, לא רק בשל העובדה כי רבעיה העתיקים יותר שוכנים
במרומי רכס, אלא גם ובעיקר בשל מגדל האבן העצום שנישא מעליה; "המגדל
השחור", כך הוא מכונה בפי כל, הן בשל גוון אבניו שרבים טוענים שהובאו
ממקום אחר או עובדו בשיטות מוזרות בידי בנאים שלא היו בהכרח בני-אנוש, והן
כמזכרת למעשה הנורא שארע בתוכו, לפני כארבעים וחמש שנים[2]:
שם, בתוך היכלות האבן השחורה שבבסיס המגדל, נרצחו הנציב האימפריאלי האחרון וכל
בני משפחתו, בידי מתנקשים שמעולם לא נתפסו. אנ'מירלור, אף
שמעולם לא היתה כרך עצום ובירה מסחרית כמו עיר הנמל האדירה טיל'מירלן, נודעה
לתהילה בימי האימפריה כעיר קייט, מפורסמת במעיינות החמים והמבושמים שבקעו
ממעמקיה ותועלו לבריכות מרפא ובתי מרחץ; כוהנות אצילים ופקידים אימפריאליים
ממחוזות רבים ושונים - מנמל טיל'מירלן במערב ועד אורמ'תריל בצפון-מזרח, נהגו
לסור לכאן לחופשות במה שנתפס אז כאיזור כפרי מוריק, הרחק מהשאון של ערי המסחר
הגדולות. אנ'מירלור של
אותם ימים, התגאתה במעיינות המרפא ובמרחצאות שלה, והתמחתה באספקת שירותים -
רשמיים יותר ופחות - לאורחים רמי מעלה ויותר ופחות שבאו לנפוש: החל משוק העשבים
העתיק, שם ישבו רוקחי שיקויים מכל הסוגים והמינים, ונמכרו מגדנות ותבלינים, לצד
שיקויים - מתרופות למעיים רוגזים ושיקויי הטהרות, ועד שיקויי כשפים או אפילו
שיקויי עונג מפוקפקים; גילדות שיצרו שכיות חמדה; המשך בשירותי מרכבות, משרתים ושומרי-ראש
למסעות בסביבות העיר והבקעה הירוקה, וכלה בשירותים לא רשמיים לגמרי, שהבריות
העדיפו שלא לכנות בשמם האמיתי. לעומת זאת,
סיפורים עתיקים התעקשו, כי עיר המחוז או לפחות המגדל שמעליה ומבני האבן הכבדה
המקיפים אותו, הם עתיקים בהרבה - עתיקים מהאימפריה האנ'מירית ואפילו מהממלכות
הקטנות שלחמו זו בזו מאות שנים טרם צעדו הלגיונות הנוצצים אל תוך בקעת קיירן.
ישנם הטוענים, כי מכשפים עוגים, או יצורים עתיקים הדומים להם, הם שהקימו את
המגדל השחור, ואת עמודי הענק והצורות המוזרות המגולפות עליהם, וגם חפרו עמוק
מתחת לו אל תוך הגופרית הלוהטת שבמעבה האדמה - אי-אז בעידן שנשכח מלב. בין אם יש ממש
באגדה הזו, לפיה פעלו עוגים באיזור שנמצא מרחק רב דרומה מגבולות האימפריה הקדומה
של אור-נאארום, ובין אם לאו, הרי שהמגדל השחור והיכלותיו, כמו גם הסמטאות
והמבנים הסובבים אותו (קרי, נבנו ממש על פסגת הרכס) אכן שימרו חזות כבדה, אבנית
מאד ומוזרה מלבנים ענקיות, עם קשתות עצומות ושרידי מדרגות גדולות יחסית למידות
אדם - מחזה שהולך ונקלש ככל שיורדים מטה בסמטאות העיר העתיקה, שהולכת ולובשת
צורת בניה אנ'מירית קלאסית יותר של עמודים קטנים ומעוטרים, רחובות קארדו מקורים
וכיכרות אופייניות. ההתנפצות הגדולה וגלי הפליטים: ההתנפצות הגדולה, שקרעה את האימפריה
האנ'מירית לגזרים והחריבה ערים ולעיתים מחוזות שלמים, הורגשה בתור רעידת אדמה
חזקה באנ'מירלור. אמנם, מזלה של העיר שיחק לה, והיא נותרה עומדת על תילה בלא נזק
ממשי למבנים ולחומות שלה, מהמגדל השחור ומטה. אלא, שבהדרגה
הסתבר, כי לא הכל שרד; הרעידה האדירה ניפצה ומוטטה מנהרות וקירות סלע עמוק מתחת
לפני האדמה, והדבר השפיע הן על יובלי האנ'סיריון ועוד יותר מכך על בריכות
הגופרית העמוקות. מעיינות המרפא יבשו בחלקם, ואחרים התמלאו בבוץ מבאיש; בתי
המרחץ יצאו משימוש ברובם, ושדות של בוץ ומים עומדים התפשטו במקומות שקודם לכן
בהקו בכחול המתנוצץ של מים זורמים - ואם לא די בכך, החלו להתפשט שמועות אפלות על
דברים מוזרים, רוחשים עמוק מתחת לשורשי הגבעות. אמנם, החשש
מגלי מפלצות ממעמקים שיפלשו לעיר התבדה, אולם לעומת זאת, בשנים הכאוטיות
והעגומות שלאחר ההתנפצות, הגיעה פלישה מסוג אחר - גל אחר גל של פליטים מבועתים;
תחילה מעיר הנמל העצומה טיל'מירלן והמחוזות המערביים הסמוכים לה, ולאחר מכן
מ'אסם התבואה' העצום של מישורי אורג'אקה, שהפכו לאדמת ביצה קטלנית; רבים
מהפליטים היו אנשים שבימים כתיקונם היו בני מעמדות גבוהים יחסית, ובפיהם סיפורי
זוועה על הדרך בה מחצית מעיר הנמל העצומה, פשוט גלשה ושקעה אל תוך מעמקי הים;
ואדמת המחוזות הפוריים שהקיפו אותה נוגעה בצחנה, יבוליה הדלדלו וחרקים ענקיים
ויצורים אחרים קנו בה שליטה. בשנים הראשונות
ניסה הנציב לוסטירן לשמר את השלטון ולהתמודד עם הכאוס המזדחל מכל עבר, כולל
פעולה אכזרית ושנויה במחלוקת של ביעור פליטים נגועים במחלה שגרמה להם לפתח חיבה
לבשר אדם[3];
אלא ששנים מעטות לאחר מכן חדרו מתנקשים מסתוריים (שזהותם לא נחשפה עד היום) אל ההיכלות
שבבסיס 'המגדל השחור' ורצחו את הנציב וכל בני משפחתו. היו שטענו, כי היו בבקעה
מי שלא שכחו את אוזלת ידו של הנציב בקרב מול המורדות של 'ורד אפור'; אחרים קישרו
את המעשה לכשלון של הנציב אל מול הפור'ראטי אוכלי האדם; וקיימות גם שמועות
אחרות, לפיהן נוכחותו והרצון שלו לשמר שלטון מרכזי, עמדו בדרכו של אי-מי בבקעת
קיירן, שזהותו לא נחשפה. גל הפליטים
הראשון, ובעיקר אלו שהיו שייכים למעמדות גבוהים בטיל'מירלן או החזיקו בקשרי
ידידות עם מקומיים בעלי השפעה, התקבל בברכה יחסית, ורבים מהם שוכנו בפאתי העיר
התחתית ובמה שהיה קודם לכן רובע בתי המרחץ (שהאורחים הנכבדים ממילא חדלו מלהגיע
אליו, לאחר שהאימפריה ורוב הדרכים רוסקו); אלא שהמצב השתנה, ככל שהעמיק הכאוס
והזרים המבועתים המשיכו להגיע - ועד מהרה, זמן קצר לאחר רצח הנציב, הורו נכבדי
העיר על סגירת השערים, וברחובות העיר התחוללו מהומות ופרעות כנגד זרים חשודים,
שהואשמו במגוון פשעים - מגניבות ועד מכירת מזון רעיל ומעורבות ברצח הנציב
ומשפחתו. גלי הפליטים
הבאים, שהורכבו ברובם מאיכרים מהמחוזות סביב טיל'מירלן וכפריים ממישורי
אור'גאקה, נותרו מחוץ לשערים ונאסר עליהם להכנס לעיר (תחילה בכלל, ובהמשך החוקים
רוככו באורח מסויים), והקימו שם מחנות דלים, שהפכו בהדרגה לאוסף של רבעי עוני של
שלל בקתות, אוהלים ומבנים מאולתרים. לאחר כמה נסיונות גירוש ומהומות, נראה שכל
הצדדים השלימו, בסופו של דבר, גם אם לא מרצון, עם מצב הדברים החדש לפיו טבעת של
איזורי עוני מטונפים וחסרי חוק (מי פחות ומי יותר) משתרעת מתחת לחומת העיר
התחתית ולמרגלות המצוק האנכי ש"המגדל השחור" נישא מעליו. חלקיה המרכזיים של אנ'מירלור כיום
העיר העתיקה חלקה הגבוה
והישן ביותר של העיר, שמשתרע על המתלול שממערב לשערי המגדל השחור. חלקה העליון הינו
בניה עתיקה מאד בלבנים אדירות של אבן וולקאנית שחורה משחור, עם עמודים כבדים
מעוצבים בצורות מוזרות, קשתות ענק ומדרגות עצומות שהתושבים התקינו ביניהן סוללות
אבן משופעות כדי שבני אדם יוכלו לעלות ולרדת בהן. הבניה מתחלפת בסגנון אנ'מירי
קלאסי של רחובות קארדו, עמודים קטנים ומעוטרים וכיכרות מסודרות עם מזרקות
ופסלים, ככל שהרחובות הצרים יורדים כלפי מטה. באיזור זה,
נמצאים בין היתר המטבעה האימפריאלית היחידה בבקעת קיירן; שוק העשבים העתיק; כמה
מהפונדקים הישנים והמפורסמים של העיר ("אברש האודם", "בת
המצולות" ו"אוצר הדרקון"), שפעם המו אורחים נכבדים ועשירים
שדיברו לשונות רבות, וכיום הם נראים כצל עגום של עצמם; בתי הגילדה היריבים של
הצורפים, חרשי-המתכת והאורגים; וגם "בית השערים" -בית המשפט בו הורשעה
בעבר הכוהנת הזהובה המודחת סריליה קור-פרניל, וממנו הוצעדה יחפה ועוטת חרפה, כאשר
ההמון מחרף ומגדף אותה[4];
וכמה אחוזות-עיר קטנות המצויות בבעלות שועים מהבקעה ומשמשים אותם כאשר הם מגיעים
לעיר - בעיקר לרגל כינוס מועצת הנכבדים. העיר התחתית משתרעת במורד
המתלול של הגבעה מצפון-ומצפון-מזרח לעיר העתיקה, העיר התחתית היא אוסף של רחובות
אבן צרים ומפותלים, שבתים בני שתיים ושלוש קומות סוגרים עליהם; סמטאות של סדנאות
ובתי מלאכה, חנויות קטנות ועוד. בעבר הרחוק, המקום נחשב כרובע העני והמפוקפק
יותר של העיר, שהצטופפו בו נותני שירותים רבים לאורחי בתי המרחץ המפוארים. כיום, לאחר
ירידת קרנו של רובע המרחצאות, ובעיקר הקמת טבעת רבעי העקורים העלובים וחסרי החוק
מחוץ לחומות, קרנה של העיר התחתית עלתה (או לפחות, לתושביה יש בהחלט על מי
להתנשא). באיזור זה,
אפשר למצוא בין היתר את מטה משמר העיר ("המשמר הירוק"); את גילדת
הבנאים וסתתי האבן; ובגבול בינו לבין 'רובע בית-טחב', את הסמטה האפלולית ומעלת
האד שבה התיישבו ניצולי דלוסיה, שכמה מהם הביאו עימם מיומנות רבה בחישול ועבודה
עם מתכת[5];
ולאחר שקבעו שם את סדנאותיהם (אגב יחסים מורכבים עם גילדת החרשים המקומית), זכה
האיזור לשמו החדש: "סמטת הדלוסים". רובע המקדש איזור שיושב על
פסגה קטנה ומוגבהת, מצפון לגבעה הגדולה יותר עליה יושבת רוב העיר, כאשר בין
הצדדים מפריד הערוץ העמוק - ובעבר יפיפיה - שכרה לעצמו אפיק נהר האנ'סיריון; גשר
עתיק ואדיר, מימי גדולת האימפריה, מחבר בין שתי הפסגות, עובר בגובה עשרות מטרים
מעל ערוץ הנהר ואיזור בתי המרחץ שמקיף אותו; רחב מספיק כדי לאפשר תנועת עגלות
כבדות או תהלוכות, עם פסלי באסט חמורי סבר של כוהנות שכוחות נישאות מעליו
וסוקרות את עוברי-הדרך במבט חמור סבר. הרובע עצמו
מצטופף על מדרונות הגבעה הצפונית שמתחת למקדש 'ארבע ההשתקפויות' העצום שבראש
הפסגה, על חצרותיו הרחבות וגניו המפוארים, כיום גדלים ברובם פרא; ככלל, הבתים
גדולים יותר ונוטים להיות מפוארים ועשויי אבן ככל שמתקרבים למקדש - במקום בו גרו
פעם כוהנות או בני-משפחה עשירים שלהם, והופכים קטנים ועלובים יותר ככל שיורדים
מטה, אל פאתי 'בית טחב' (איזור בתי המרחץ לשעבר). ברובע אפשר
למצוא את 'שוק הגשר' - מתחם מקורה למחצה שמקיף את קצהו הצפוני של הגשר
הגדול, שבעבר היה מקום בו נמכרו סחורות של המקדש, כולל קמעות, וכוהנות או
עושות-דברן היו מוכרות ברכות לנוסעים שהפרוטה בכיסן, או בוחרות לעצמן שרתים;
בהמשך, הפך השוק למקום העגום בו היו משפחות פליטים - בעיקר מטיל'מירלן, מוכרות
את חפצי הערך המועטים שהביאו עימן - לא פעם בפרוטות - כדי להתקיים (כאשר לפי כמה
מהשמועות, מר אמרנאד אנזראט עשה חלק מהונו מכמה עסקאות מפוקפקות כאלו מול אנשים
נואשים מהמערב). מקום מפורסם
ברובע הוא 'תצפית העורב של אנ'סירל' - רחוב פסטורלי למראה שהסתיים
בזרבובית סלע גדולה שעולה מעלה וצופה מגבוה על מפלי נהר האנס'יריון, שנשפך מבקעת
בתי המרחץ הרחק למטה. לפני ההתנפצות, המקום היה יפיפה ושמור היטב, ושימש כוהנות
- בעיקר של ההשתקפות האפורה והכחולה - להתבודדות מקודשת; אלא שלאחר ההתנפצות,
נודע המקום לשמצה משום ששימש מקום פופולרי מאד להתאבדות בקפיצה - תחילה של
כוהנות שחשו את הרעל אוכל אותן מבפנים, ובהמשך של פליטים - בעיקר מהחברה הגבוהה
של טילמירלן - שקצו בחייהם. מקדש ארבע ההשתקפויות: המקדש עצמו, נחשב בעבר ל'פנינה הזוהרת' של
העיר, כולל קריסטל מתנוצץ ששובץ על גגו, ונשבר ונעלם מזמן (הגם שטוענים שכמה
משבריו שמורים עדיין בגנזך המקדש); והגם שהיה שייך באורח רשמי לכל ארבע
ההשתקפויות, ובהיכל הגדול שלו הוצבו ארבע כסאות שווים לכוהנת הגדולה של כל אחת
מהן, הרי בפועל ניטשה בו מלחמה מעודנת (יותר או פחות) של שליטה בין הכוהנות של
השתקפות היהלום הכחול לאלו של ההשתקפות הצהובה. כאן, בין היתר,
חייתה ופעלה 'כוהנת השחר' המפורסמת והיפיפיה דאר'נלריס, שהפכה לאגדה עוד בחייה -
ודיוקנה - על שערה הזהוב-בהיר המתנוצץ ועיניה הכחולות כשמי הקיץ, נארג ומשובץ עד
היום בחפצים שמיוצרים בעיר - מאריגי קיר ועד גביעים וצמידים, ואפילו חליפות
שריון; ועל הכס הרם השייך להשתקפות הצהובה, דנה בענייניהם של אנשי העיר, וגם
קיבלה את ההחלטה המפתיעה 'לשחרר זמנית' מהכהונה את סריליה קור-פרניל ולאלץ אותה
לעשות את הבל-יאומן עבור כוהנת - להנשא לאציל מקומי שחשק בידה - פרשיה שהסתבכה
בהמשך והובילה לסיפור הרצח והמשפט המפורסם ביותר בתולדות בקעת קיירן. לכאן, הגיעה
לינטוריאל א-טילמרנל לראשונה, בהיותה כוהנת צעירה, לקוד ולקבל לידה בענווה כמה
מסמכויותיה של המראה הכחולה שישבה על הכס לפניה, וכבר החלה להזדקן ולהחלש, עד
שהפכה לכינור שני ל'כוהנת השחר' רבת העוצמה והפופולרית. אלא שכיום,
המקדש הוא צל עלוב של עברו המפואר; רוב חדריו והיכלותיו נטושים, ורק מפעם לפעם
נעשים בו טקסים שנראים כצל עלוב לטקסים ולתהלוכות המפוארות מן העבר; החניכות
הרבות שהצטופפו ומילאו את החצרות נעלמו, וכיום רוב הכוהנות הן זקנות מאד, וכמעט
כולן נטולות או כמעט נטולות כוחות נשגבים, ואבני החן שעל מצחן כבו מזמן. לינטוריאל,
שלמרות שגם האבן שלה כבתה, הפכה לכוהנת ההשתקפויות הבכירה בעמק, מעדיפה להדיר את
את רגליה מהמקום - בין אם כמה מהזכרונות שהוא נושא קשים מדי עבורה, ובין אם
(בעיקר כפי שלוחשים תומכיו של לורד אבאריל), המקום מזכיר לה את חרפתה - הדרך בה
הניחה לכוחה לדעוך כדי להנשא לבן פארליל וללדת את ילדיו. מעון טרם שחר: ברובע המקדש, אפשר למצוא בין היתר את המבנה
הקודר והנעול שנקרא 'מעון טרם-שחר'[6];
בניין אבן מאורך וסגפני למראה מתחת לחומה הדרומית של גני המקדש, שבעבר שימש
למגורי חניכות, אולם מספרים שכמה ממפלסיו נחפרו עמוק מתחת לאדמה - מה שמשתלב עם
הסיפור המצמרר על גורלן של רבות מהכוהנות בעלות העוצמה - בעיקר אלו של ההשתקפות
הצהובה, שהורעלו מבפנים לאחר ההתנפצות הגדולה. הכל מכירים את
הסיפור, לפיו כוהנות רבות נמלטו דרומה בהתקף טירוף במהלכו שמעו מנגינה מסתורית
שקראה להן "אל ההשתקפויות" - מסע ממנו לא חזרה אף אחת מהן, שבסיומו
כנראה גסיסה איטית וטירוף מוחלט; אלא ששמועה אפלה טוענת כי בשנים שלאחר
ההתנפצות, נכלאו במרתפי 'מעון טרם שחר' כוהנות אחוזות טירוף, שלא הצליחו להמלט
(או להתאבד) לפני שקרסו; כל הנסיונות לרפא אותן ממחלתן כשלו, והן הלכו ואיבדו
צלם אנוש. השמועות מספרות על בכי וצרחות איומות שנספגו בקירות האבן של המפלסים
התחתונים, והפכו אט-אט לקולות של יצורים גרועים מחיות, ועל ביצים קרומיות
ומטונפות שהודבקו בידיים מתעוותות על קירות התאים מבפנים - עד שהגיע המוות
סוף-סוף לשחרר את הנשמות המיוסרות, או לפי גרסה אחרת - הנציב לוסטירן, או אולי
לינטוריאל, נתנו הוראה להמית אותן. כך או כך, מסופר שהמפלסים שלמטה מוטטו ונחסמו
לגישה; וגם המעון עצמו נעול על מסגר ובריח. רובע בית-טחב העמק התלול
יחסית של אפיק האנסיריון, שימש פעם כרובע הקייט והתענוגות של העיר; איזור של
דרכים רחבות שמתפצלות לסמטאות מוצלות; בתי מרחץ מפוארים שהציעו בריכות חמות
וקרות, חדרי סעודה מפוארים, וככל הנראה גם סוגים אחרים של תענוגות - שהעובדה
שחלקם היו מנוגדים לחוקי האימפריה, לא הפריעה גם לחלק מהכוהנות הנוצצות עצמן
לחטוא בהן. לאחר ההתנפצות,
משהו בעורק החיים של העיר והבריכות מתחתיה נשבר; האפיק השתנה, והפך איטי ובוצי
יותר; רבים מהפלגים החמים גוועו או התעפשו; האורחים הנכבדים חדלו מלהגיע, והרובע
הלך ודעך; חלקים ממנו נתפסו בידי פליטים ועקורים, בתקופה בה עוד התירו לכאלו
להכנס ולהתיישב בעיר; אחרים הפכו נטושים למחצה, מקור לבריכות בוץ שסכנות עלולות
להסתתר בהן; ומנגד, חלק קטן מהמעיינות עודן פעילים, ולרוב נשלטים בידי אדון עשיר
ובעל עוצמה. ברובע בית-טחב
אפשר למצוא בין היתר את הכניסה המקורה לרשת אולמות תת-קרקעית שמכונה "היכלות
האבן"[7],
שישמשו בעבר לבית המרחץ המפורסם, מהוגן יחסית, והמפואר ביותר בעיר - כיום, חלקם משמשים לכריית בוץ,
וחלקם נטוש ונחשב בוגדני ומסוכן מאד. אחוזת 'העלם' דיר'לורמאר ('לורי'): כמו כן, אפשר למצוא ברובע את אחוזתו
של העלם היפיפה ואוהב-החיים דיר'לורמאר, יורש יחיד למשפחה עשירה מאד, שיושבת מעל
אחד המעיינות החמים היחידים שנותרו עשירים ומבושמים. למרות שלל השמועות המוזרות
על 'העלם' (שכנראה מופצות בעיקר בידי יריביו בעיר) - בין השאר, שבמקור הוא אסופי
או ממזר שהמיט שואה על אלו שאימצו אותו; כי הוא איננו מזדקן; וכי יש לו תחביבים
פרוורטיים, הוא היה ונותר מקובל מאד על החברה הגבוהה בעיר - ורבים מכל המחנות,
לרבות לורד אלטריק אבאריל הצעיר מחד גיסא, ובנים או דודנים עשירים של לורד
אנזאריון כמו גם בנה הסורר של הליידי א-רילארן, מתקבלים בברכה על שולחנו. לצד
שונאיו של 'העלם', ישנם לא מעטים בעיר שדווקא מחבבים אותו ומעריכים את נדיבותו
בכספים - כולל מדי פעם כלפי אנשים מהמעמד הנמוך, וכמה מהם אף טוענים בלחש שיתכן
שהוא למעשה יוצא חלציה של דאר'נלריס היפיפיה, או אולי בנו של אחד מיוצאי חלציה
הלא רשמיים. אחוזת נארתאלוס: אחוזה מוזנחת שחלקה נראה כמעט מט לנפול,
יושבת על עיקול הנהר שהתרחב והפך לשורה של בריכות בוץ עשירות בצמחי מים מוזרים. מספרים,
שהאחוזה היתה שייכת בעבר לאחיה של הכוהנת המודחת סרילינה קור-פרניל, שהיה אביר
צעיר ונועז, שלאחר השפלתה של אחותו, שקע בדכאון ובשתיה (בעודו מחכה ומצפה לשווא
לאחותו המפורסמת שתחזור מגלותה ביער וארתארון), תפח והתכער (ואולי גם נפל קורבן
למחלת מין מגונה), ובסופו של דבר הפסיד את האחוזה ונאלץ למכור אותה לאדונים
חדשים, שהקימו שם סדנאות כדרות וחנויות לבישול של פטריות ועשבי ביצה. מסופר, כי
גבירת הבית החדשה, אישה שידעה היטב להתחשבן ושאפה למעמד הגבוה, הותירה את הדייר
הקודם במרתף, שם חי עוד שנים ארוכות במה שנראה כמו גסיסה איטית - ולא מקללה
מאגית עלומה כמו מאלכוהול זול ובשר מזוהם. המקומיים מצביעים על תל בוצי עלוב ליד
אחת הבריכות שאבן מגולפת בגסות, וטוענים כי זהו מקום מנוחתו האחרון של האביר
קור-נארת'ול, לשם הוטל במעט מאד גינוני טקס - ורק משרת זקן אחד ישב בלילות כדי לחרוט
דבר-מה על הקבר הבודד. רבעי העקורים המחנות השונים
של הפליטים והעקורים שמקיפים את העיר, זכו לשמות "הרובע שמתחת לחומה",
"רובע הרגל הכמושה", ו-"הרובע מתחת לרכס". יותר מאשר רבעים
של ממש, מדובר באוספים חסרי צורה של בקתות, אוהלים, כמה מבני עץ מבאישים בנויים
באורח מאולתר, ועוד. המקום חסר חוק וסדר, מלבד פשיטות מזדמנות של משמר העיר,
שנודע כגוף מושחת למדי, שהדבר האחרון שמעניין אותו הינו מיגור הפשע השוקק כאן,
וכמה מתחמים של משפחות גדולות שיש להם די צעירים חסונים כדי 'למשטר' באורח רופף
את האיזור שלהן. כיום, ארבעה עשורים
אחרי שגלי הפליטים הדלדלו, והחל להיווצר איזון עדין ומלא טינה בין העקורים לבין
תושבי העיר הותיקים, הרבעים הדולפים שמעבר לחומה הם מבוך עלוב ומסוכן, קר בחורף
ולוהט ושורץ חרקים בקיץ, מנומר פה ושם בדוכני ממכר זולים או סדנאות מאולתרות
(וכן לפחות שתי מזקקות גדולות לאלכוהול זול וחזק); הרבעים הם מקור לפועלי יום
דלים, רוכלים, משרתים מדרג נמוך, וכמובן שלל של פושעים - מכייסים ועד זייפנים,
מבריחים ושודדים; או סתם בריונים הלומי משקה זול, שמחפשים קומץ מטבעות ואת התגרה
הבאה. הכל - משמועות על תקיפת נערה מקומית מבני טילמירלן בידי נער מבני אורגאקה,
ועד ויכוח על ענייני היום ופוליטיקה מקומית, עשוי להפוך עילה לקטטה גדולה; הגם,
שרוב עלובי החיים המקומיים שוטמים את כל הלורדים של הבקעה (אם כי
נראה שהשנוא מכולם הוא לורד אנזאריון, שאנשיו מואשמים לא פעם כי ניצלו את
אבותיהם של הדיירים כיום והתעשרו על חשבונם), נראה שרבים מהם נוטים חיבה לעוצרת
הורד האפור, אולי משום שהם חולמים שתקים מחדש את האימפריה, ותאפשר להם לשוב
לבתיהם הישנים; רבים אחרים, באורח מוזר, נאחזים דווקא בזכרה של 'כוהנת השחר'
דאר'נלריס - לה הם מייחסים תכונות שחורגות מכל מה שידוע עליה - ואפילו פתחו
אמונה עזה שיום אחד היא תשוב, כולה זוהרת ונוצצת, רכובה על יצור מכונף רב עוצמה,
תעניש את גבירי העיר ותושיע את הדלים שהאמינו בה; קבוצה אחרת, לעומת זאת, שמעה
בסתר על נביא שקם בצפון, ומחכה ליום בו יגיעו חייליו אל הבקעה. קלאן הגורג קריג ומזקקת דורזאד האגם
הבוצי ורחב הידיים שנובע ממעמקים ומציף חלק גדול ממבוא העמק התלול שמדרום לעיר,
הוא משכנו של קלאן גורג גדול בשם קלאן קריג; הגורג, שנשלטים בידה התקיפה של אם
הביצים הגדולה גרו-קריגריג, שוכנים בשלל בקתות, סככות וגם מערות לחות שמתפצלות
משולי האגם, כאשר בין כמה מהמבנים הגדולים יותר מחברים גשרים עשויים מחבלים
חזקים שנארגו מטחב ביצות. להבדיל
מהגורג ששוכנים במערב הבקעה, הרי קלאן קריג, שטוען לבכורה ולהיותו קלאן הגורג
העתיק ביותר בכל האיזור, דומה ומתנהג באורח דומה בהרבה לסטריאוטיפ המקובל
והמפוקפק שמייחסים בני-אדם רבים לגורג; ורבים מבני קריג אכן מסתובבים ברבעים העניים
יותר של העיר ועוסקים בסחר זעיר וגם במשלחי יד מפוקפקים יותר, כולל חשד מבוסס כי
כמה מהם שולחים ידיהם בגניבות והברחות, או לפחות בהצגה ערמומית של זבל שנשלה
מהמדמנה בתור סחורה משובחת. אם לא די בזה, אם הביצים הגדולה של הקלאן היא יצור
נפוח, צעקני וחמדן שרודה בגורג האחרים ביד ברזל, ומבלה את רוב היום כשהיא רובצת
בבקתה הגדולה ביותר על מצעים רכים, זוללת ואוספת מסביבה שכיות חמדה נוצצות. כאשר
אם הביצים הגדולה גרו-קריגריג שמה פעמיה אל העיר עצמה, היא מובלת באפיריון בידי
לא פחות משמונה בני גורג צעירים; ומסופר שהיא דורשת מבני הקלאן שלה, באורח חריג
לגורג של בקעת קיירן, להשתחוות עם הפנים לתוך העפר כאשר האפיריון שלה עובר.
מספרים על גרו-קריגריג כי מזה שנים רבות היא מאמינה אדוקה במעשיות על כך כי בני
הגורג הם במקורם גזע נעלה ואלוהי למחצה, שנבראו בידי האל ויש'קאק, אדון אגם
השמיים ואביהן-מולידן של שבע קרפדות שמיים - שלכבודן, עוטר היכל האצות של אם
הביצים הגדולה בשבעה פסלי מתכת צבועים בגוונים צעקניים שנועדו לתאר את דמותן של
שבע הקרפדות הנעלות, וכל אחד מהם עוטה מחרוזת אבנים טובות. מספרים,
כי הרבה ממה שידוע לאם הביצים הגדולה על אמונת אגם השמיים בא מגורג זר, חכם נודד
בשם גירקריק ששהה באנ'מירלור לפני שנים, התחבב על אם הביצים הגדולה והפך למעין
יועץ ומוציא ומביא בפניה ("הזב הדובשני שלי" כך מספרים שהיתה קוראת
לו), וגם ניהל עסקים (כנראה עסקי אלכימיה) בעיר - עד שהואשם במעשה נוכלות גדול
ונאלץ להמלט על נפשו מהעיר. שמועות
חדשות מספרות שאם הביצים הגדולה, שעקב קשריה עם ליידי אזרין ואר-אורסיל ובעלה
(ע"ע), נחשפה לכמה וכמה הרצאות על קופי הגאבוטו השטניים ודמם המקולל שזיהם
את עורקי בני-האדם, הופכת עמוקות בדעתה, האם ישנו סיפור מקביל הקשור לעוגים
ולזיהום הדם הקדום שמי אגם השמיים זרמו בהם, אשר אמור להוכיח את עליונות הקלאן
שלה על כל הגורג האחרים. ידה
הקשה והחמדנית של גרו-קריגריג הביאה לכך, כי ישנם לפחות כמה עשרות של גורג שמאסו
בשלטונה הרודני, ועברו לחיות בלא קלאן, בחלקים אחרים של העיר - וכמה מהם לא
מסתירים את התיעוב שהם רוחשים לה. גרו קריגריג, כך מסופר, לקחה באורח אישי מאד
את חוצפתם של אותם 'ביצי אבא', ולפחות בכמה מקרים הואשמה שניסתה להתנכל להם
בדרכים מדרכים שונות - משילוח אנשי אגרוף מהקלאן שלה לחבל בעסקים שלהם, ועד
ניצול קשריה עם כמה מקציני משמר העיר. למרות
המוניטין הרע של קלאן קריג בתור גנבים ועושי-צרות, הרי שלקלאן כמה וכמה מקורות
פרנסה אחרים וחוקיים יותר, כולל ליקוט פטריות וטחב ביצה אכיל; רעיית חזירי-ביצה
גמדיים, ועוד. אלא,
שפרנסה עיקרית של קלאן קריג נובעת ממקור אחר - מזה כשני עשורים, אם הביצים
הגדולה היא בעליה של מזקקה גדולה שניתן לראותה למרחוק - שורה של ארבעה גלילים
שגלגלים גדולים מסתובבים לצידם, מוקפים במשטחי עץ עמוסי חביות, שסירות קטנות
רבות עוגנות לצידן. זאת, לאחר שהגורג השתלטו על המזקקה וגירשו ממנה את בעליה הקודמים
- משפחת פשע גדולה של פליטים מעיר הנמל במערב בשם דורזאד (שמסופר עליהם, שהיו
מנהלי בתי מרזח ובעלי עסקי פשע עוד לפני ההתנפצות הגדולה); זאת, במקביל לחשיפת
כמה מעסקי המשפחה והוצאות צווי מעצר כנגד בניה על-ידי שלטונות העיר (רבים טוענים
עד היום כי לאם הביצים הגדולה קשרי ידידות מעניינים למדי עם כמה מקציני המשמר
הירוק...) לצד
הויסקי הזול שיצרה המזקקה לפני ש'החליפה ידיים', הגורג החלו מייצרים בה משקה זול
חדש וסמיך שמופק מתסיסה של קני-ביצה שמניבים פירות קטנים, מעוכים למראה
ושחורים-חומים, שבימים כתיקונם שימשו לכל היותר כמזון בהמות, עם חלב צמיג וחמוץ
שבני קריג מפיקים מחיות המשק שלהם - זן של חזירי ביצות גמדיים שהגורג 'אימצו'
אליהם, ומזינים אותם במזון עיסתי שהם רוקחים - לא ברור ממה בדיוק, ולא רבים
רוצים לדעת. מכרה דלת-האודם: רעידות
האדמה שזעזעו את הרכס גרמו, בין השאר, לפתיחתה מנהרה שהתגלתה בקצה העמק שמדרום
לעיר - פתח גדול ומואדם, שאדים לוהטים עלו ממנו; ובסופו של דבר, לאחר כמה קרבות
עם שרצים שזחלו מתוכה, שהיא נפתחת אל שורת נקרות תת-קרקעיות, שרובן נוצרו או
נפתחו בעת ההתנפצות, ומי-גופרית זורמים בתוכם. לאחר
שורת תגרות ומאבקים על השליטה במקום והיכולת ליטול ממנו גושי גופרית, השתלט על
המקום, די בכוח הזרוע ובניגוד להחלטת המועצה, אחד מבעלי האגרוף החזקים בעיר,
שמחזיק בו עד היום, ומוכר מחצבים ובעיקר גושי גופרית ובוץ וולקני ועתיר מינרלים
שנחפר במעמקיו. מסופר, כי לאחר המהומות ומרד אלים כנגד אדון המכרה, הוא חדל
מלהעסיק בו פליטים וצאצאיהם, ואמר כי "הוא ידאג למה שצריך בעצמו, בלי
בכיינים כפויי טובה" - ומאז, לא ברור בדיוק מה קורה במעמקים - אם כי
השמועות טוענות שהאדון קפוץ האגרוף מעביד יצורים מוזרים מן המעמקים - לא ברור
באמצעות איזה כוח. לפי חלק מהשמועות, מדובר בזן של אבנוני מערה; ולפי שמועות
אחרות, נצפו שם יצורים מגעילי דמויי ציפור ארוכת צוואר ודלילת נוצות (אושלוק, או
יצורים דומים להם). הכוהנת
לינטוריאל, שרצתה מאד כי המועצה תשים את ידה על הגביר העיקש של המכרה, ותברר מה
קורה במעמקים, הוכשלה שוב ושוב - והפעם לא רק בידי לורד אבאריל, אלא גם בידי
בעלה, שמספרים כי הופעל עליו לחץ מצד כמה מאנשיו, שעושים עסקאות עם אדון המכרה. |
|
|
חזרה
לערך הקודם | עבור
לערך הבא | חזרה
לתוכן העניינים
_______________________________________________
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.