הקדמה | העידנים הקדומים | גזעים | גאוגרפיה | היסטוריה הידרוסטית
| המערכה | יצירת דמות
מערכה
מחודשת באיי מונקריס
The Throne of Grief
המערכה באיי
קור-היירין (צפון-מערב מונקריס)
|
"הם
מחזיקים בבן שלי. בבני היחיד" אי-שם
במעלה המצוקים התפוצץ ברק, פוגע הישר בחלקת פעמוני סערה; עמודי הצמחים הסגולים
התנודדו בחוזקה מעוצמת המכה, מתיזים זיקים בהירים לכל עבר. חלונות העץ של ההיכל
רעדו והבליחו באור המסמא, ואזי, התגלגל רעם וההיכל שב ושקע בעלטה; ורק להבות האח
העוממות הוסיפו להאיר את הפנים הזועפות והשפתיים הקפוצות של שני הגברים שניצבו
זה מול זה. "הם
מחזיקים בבני היחיד" שב אדון ההיכל ואמר. "ואתה מעז לדבר בפני על ערכם
של אוצרות עתיקים, חפצים ממתכת קרה?!" לורד
הלקליר ישב שפוף בכסאו, ידיו הכחושות לופתות בחוזקה את המסעד המגולף; שערו המלבין
נופל על לחייו ומסתיר אך למחצה את העיגולים השחורים סביב עיניו; ואילו מולו,
נסתרו פניו של נורקלירד הזקן מתחת לברדסו. רק הבזק מסוכן בעיניו האפורות של
היועץ העליון, ראשון לאבירי מונקריס, העיד כי סבלנותו כלה והולכת. "רבים
וטובים מאנשינו נפלו בקרב, לורד הלקליר" קולו של היועץ העליון היה "ובמלוא
ההבנה ליגונך, אין איש מהם טוב מן האחר. הנביא רורהאן ועדת זבי הריר שלו ישלמו
מחיר כבד על מעלליהם, בבוא העת. אולם ליתן נוטרת מצולה בידי האויב? את אחד
האוצרות המקודשים של אבותינו?! בידיהם, יהפוך עד מהרה לכלי משחית, שיפיל עוד
רבים מבנינו בעתיד לבוא. אלמלא הכרתיך טוב יותר, הלורד, הייתי סבור כי התבלעה
דעתו של ההיכל הזה" גל
לחישות ומלמולים עלה מפאתי ההיכל ומן הפתחים הצדדיים, במקום בו הצטופפו באי ביתו
של הלורד; האישה המעולפת למחצה שלצד הכס הפליטה התייפחות חרישית, מקוטעת. "הם
מענים אותו" קולו של לורד הלקליר ירד כמעט לידי לחישה "החזיונות שהם
משלחים... רעייתי הולכת ונגמרת מול עיני. הצללים מושלים בביתי ומרפים את ידי
אנשי- ואת אלו שלי". לרגע,
השתררה דממה כבדה, מופרעת רק בלחשושן של הלהבות העוממות באח, וברעמם המרוחק של
הגלים המתנפצים על הרציפים, הרחק מתחת לחלונות העץ. "דעתי
נותרה כשהיתה" קולו של נורקלירד היה שקט; אבל אי-כה, נדמה היה כי כל הקירות
מחזירים הד. לא אשלם את המחיר" לורד
הלקליר ניסה להתרומם, פניו מאכולת של סומק מכוער ושפתיים רועדות. אולם האישה לצד
הכס הקדימה אותו. "הנח
לו, ראלן. לב האבן שלו קר מהפלדה שהוא עוטה" הטיחה; עיניה הנפוחות בהו
נכחן, פולחות את נורקלירד מבעד למסך דמעותיה "מה ניתן לצפות מאדם ש... הרג
במו ידיו את האישה היחידה שנטתה לו אהבה?" הס
הושלך סביב; לרגע, נדמה היה כי נורקלירד פוסע קדימה וסוגר לעבר הדוברת, ידו תועה
לעבר ניצב חרבו- שניים משומריו של הלקליר החלו חוסמים את דרכו, ידיהם נשלחות אל
חרבותיהם; ומלוויו של המפקד העליון פסעו חצי-צעד קדימה, להתייצב לצד אדונם. אולם
ברגע הבא, שב המפקד העליון ונסוג לאחור. "אינכם
ידידי עוד" קולו היה צונן כקרח; המתכת בשריונו של נורקלירד שקשקה, כאשר
נסוג לאחור וסב על עקבותיו "ואינכם נהנים עוד מחסותי. זו לי הפעם האחרונה,
בה אני פוקד את ההיכל הזה. תטיב לעשות אם תחזור למלא את חובותיך כהלכה, אדוני
הלורד הלקליר; אחרת, אכנס את המועצה בעניינך" ובלא
מבט נוסף, פנה מפקדם של אבירי מונקריס לצאת, המתכת על גופו משקשקת חלושות על כל
צעד מצעדיו; מלוויו, שפתיהם קפוצות וידיהם עודן סמוכות לחרבותיהם, פנו בעקבותיו,
מחליפים מבטים אפלים אחרונים עם משרתי ההיכל. אי-שם,
הרחק מעל מימיו השחורים של מפרץ פארלוסויה, התגלגל רעם. |
* * *
ההרחבה
המתוקנת של מערכת איי מונקריס, תקח את השחקנים אל מעגל האיים של קור-היירין (Kor-Heiryn), הצופה על מפרץ
פארלוסיה הקודר ועל שרידיו של שדה הקרב העקוב מדם שנוהל בין אבירי מונרקיס
ליריביהם מבני טורז' חמש שנים לפני פתיחת המערכה; אל תוך ההיסטוריה המפוארת
ושרידיו הדועכים של בית האדמירלים קורומירל, שרבים מדי מבניו נפלו בחרב; אל תוך
ההשפעות המוזרות והאפלות שחלחלו עמוק לתוך רכסי האבן וגלי הים; אל העיירה הקודרת
ראונויג (Raunwig), שאדונה שקוע באבלו, דלתות היכלה הוגפו וננעלו על מסגר ובריח,
וספינותיה חסרות המעש נסדקות על רציפיה החשוכים, בעוד פני הים יורדים וסחי ירקרק
ורדוד חושף יערות בוגדניים של 'עצי אלמוג' מרופשים.
ובעוד
הימים מקדירים והולכים (ולא רק בגלל סערות הגשם העזות שתוקפות את צמחי הסערה
הנישאים ואת שרידי המקדשים העתיקים שנגלים מפעם לפעם בשעות השפל); הפיקוד העליון
של אבירי מונקריס הולך ומאבד את אחיזתו באיזור, ויריבי המשמר - כולל, כך אומרים,
בוגד ערמומי ושואף נקם – הולכים והופכים נועזים יותר מחודש לחודש. נראה כי קור-היירין
והקלאנים העתיקים שלה זקוקים לגיבורים חדשים...
מעבר
לדף המבוא של מערכת קור-היירין
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.