הקדמה | העידנים הקדומים | גזעים | גאוגרפיה | היסטוריה הידרוסטית | המערכה | יצירת דמות
מחוזות
האי ההידרסטי: מחוז קלורן
4.6.1.2: בקעת ברוקנרידג' (Brokenridge)
כללי: בקעת ברוקנרידג' היא
שמו של עמק סלעי השוכן בצפון מחוז קלורן,
כאשר רכסים גבוהים של גבעות מיוערות מפרידות אותו ממרכזו של המחוז הירוק
והפורה; העמק שוכן בצילו של חרוט געשי כבוי ומוצף בשם מארו (Merrow)[1],
שמימי המיצרים האפורים חדרו לליבתו לפני עידנים, מה שהביא לרעידת אדמה עוצמה
ששרידה מצלקות את העמק עד היום.
הבקעה הסלעית,
שגווניה האפורים שונים למדי מהירוק הרך של מחוז קלורן, שוכנת אמנם במרחק ימי נסיעה
מעטים (בכרכרה) מעיר הבירה הידרקראון, אולם בניגוד לרוב מחוז קלורן הפורה בהרבה,
ספגה מעט מאד מן המהפכה של שני הדורות האחרונים, שגרמו לנפילת האצולה של מחוז
קלורן ולגידור קרקעות מאסיבי בכל המחוזות הסמוכות והפוריים יותר.
ישוב ראשי: פורט
ברוקנרידג' (5,000)
ישובים נוספים: קופרהיל (2,000), הורנדייל (1,500), קאמפפות'ריס (1,000),
ג'ארתסטון (750), מאלינדה קרוס (500).
אחוזות מרכזיות:
פורת'אר פארק (Porther Park) – בבעלות לורד אלווין טורקנהיל ("אולו החכם").
מארוהייטס (Marrow Heights) – בבעלות קולונל רולאנד בדפורד
באטרבור (Butterboar)
– בבעלות הרוזן אוליבר
מיסטהארל
שליט המחוז:
המושל מטעם הכתר: לא מונה מושל מחוז מטעם הוד מלכותו במשך ארבע שנים, מאז מותו של
המושל האחרון, סר נוויללאמרהייז(Lammerhaze); בהעדר מושל,
מופקדת מועצת העיירה פורט ברוקרידג' על ניהול המחוז וגביית המיסים, אולם כוחה מועט
מאד מחוץ לעיירה עצמה, ונתון לבחישה בלתי פוסקת מצד האצילים המקומיים וגורמים
נוספים.
חברי מועצת העיירה:
אדריקרידג'ברן – מקלאן ריג'ברן
הגדול, שרוב בניו רועים וחוואים מסביבות העיירה.
ואלטר סטונגארן – נחשב כמנהיג
הבלתי רשמי של מגדלי השעורה ומבשלות השיכר.
אדגר סאלסבי – ראש משפחה
מורחבת, נחשב כנציג של הדייגים ובעלי המעבורות.
אנדריאה קלאודסמות' – סוחרת עשירה, ובתו של אחד המושלים הקודמים.
רופרט לאנסוויט –נצר לבית אצולה
ששלט עד לפני שלושה דורות בעיירת המכרות קופרהיל. נחשב כמלומד והחשבונאי של
המועצה.
דמויות חשובות אחרות:
"בוס" וילהלם דולגארג
("דולי"): מנהיגם האלים והלא מעורער של המהגרים
מיארקורונל שיושבים כעת בעיירה הורנדייל.
מריאנה גלאורד (Glaurd): הרפתקנית
לשעבר, מפקדת המשמר של אחוזת מארוהייטס.
לוסיאנה, רוואנהואלאונורהמיסטהארל – בנותיו של
הרוזן מיסטהארל מאחוזת באטרבור.
נוף
בקעת ברוקנרידג'
משתרעת מתחת לצילו של חרוט וולקני ענקי, כבוי ומוצף במים שחולש על הבקעה ממערב;
ניתן לראותו היטב כמעט תמיד, מכל מקום בבקעת ברוקנרידג' - גוש סלע ענקי,
שמדרונותיו מסתתרים בתוך צעיפי ערפל סמיכים, ופסגתו השטוחה (או ליתר דיוק, הלוע
האפל והחלול שלו), נישאת לגובה של 1,800 מטרים מעל פני הים.
מתחת לו, נישאות
פסגות אפורות וסדוקות אחרות, נמוכות בהרבה, שמקיפות אותו מצפון ומדרום כמו חגורה
או מעין כוכב מוזר; כאשר מדרום לו, משתרע אגם הררי גבוה ויפיפה בשם מארוגארת',
שמימיו צלולים וכהים. מתוכו, בוקע נהר קָאֶרוֹן, שתחילתו בסדרת מפלים מרהיבה
וערפילית שנופלת מהרמות שמדרום להר הגעש העתיק, ממנה הוא נשפך עד מהרה לאגם סלעי
ומוזר בשם קארו-מארו, שבניגוד לקודמו הוא רדוד בהרבה; הלאה משם, הנהר מתפצל למספר
יובלים, שביניהם משטחים מוצפים, ורק בחלקו האחרון, הוא שב להיות נהר מהיר זרימה,
שוצף בין סלעים אפורים ומשוננים בדרכו להשפך למיצרי הים, לא הרחק מעיירת המחוז.
לא רק ברמות
שממזרח, אלא גם ביתר חלקי הבקעה, שולט מאד הצבע האפור, באורח שמנוגד מאד לצבעי
הירוק בהיר, החום והצהבהב של יתר חלקי מחוז קלורן הפורה, על שדותיו האינסופיים;
האדמה סלעית, סדוקה במקומות רבים - זכר ככל הנראה לטלטלה העצומה שעבר המקום אי-אז,
ככל הנראה לפני ראשית ההיסטוריה הכתובה של הידורסט, כאשר מי המיצרים האפורים חדרו
אל תוך הר הגעש הכבוי למחצה, וגרמו סדרה עצומה של פיצוצים ורעידות אדמה. בכמה
מקומות, נותרו סדקים עצומים שנראים ממש כקרע חסר תחתית באדמה עצמה, שעודו מהביל
מפעם לפעם ומעלה תמרות אד מצחינות ממעמקי העולם התחתי.
האפור הסלעי של
הבקעה, מנומר פה ושם בכתמים בהירים יותר של עצים ושדות קטנים של שעורה הררית,
שמספיקים בעיקר אך ורק לתוצרת מקומים; במקומות אחרים, הנוף הוא ערבה אבנונית
שמגדלת שיחים דקים ונוקשים וצמחיית קרקע בשרנית ונמוכה מאד.
בחלקו המזרחי של
המחוז, לעומת זאת, הנוף משתנה, והופך כמעט בבת אחת ליערות סבוכים, דומים במקצת
לאלו של צפון מחוז קלווינג, ואלו משתרגים ובולעים את הסלעים שחוקי הרוח והמים אל
תוכם, מה שהופך את ההליכה בהם לקשה מאד, באורח יחסי.
תיאור כללי של
הבקעה והמערכה
בקעת ברוקנרידג' –
מבודדת יחסית, ולא פוריה די הצורך בכדי למשוך אנשי עסקים ממולחים מעיר הבירה,
נותרה פחות או יותר כפי שהיתה מזה דורות על דורות; הנמל העתיק של עיירת המחוז סדוק
ונטוש למחמה, משמש בעיקר את הדייגים המקומיים; ורוב החדשות היו ונותרו רכילות על
מריבות ישנות וחדשות בין יושבי שלוש האחוזות הגדולות של הבקעה, וכמה אגדות עתיקות
ומסמרות שיער הקשורות במגדלי האבן העצומים והחרבים שמנמרים את הנוף הסלעי פה ושם.
אמנם, מפעם לפעם
צצו במחוז מפלצות כאלו ואחרות (בין היתר: "אוקוטוקו" - אנושואידים
שעירים וחדי שיניים הדומים לבבוני סלעים הולכי על-שתיים), שהגיחו ממעבה היערות על
המדרונות בחלקו המערבי; או מבין שורשיו המסועפים של הר מארו, והטרידו כמה מהחוות
ובתי השיכר הישנים שפזורים מחוץ לישובים המרכזיים: אולם השתלטות תאגידים וגובי
חובות; גידור אדמות והפיכת מקומיים לנוודים חסרי כל המטלטלים אל הערים הגדולות,
היו ונותרו סיפורים ממקומות אחרים, שבני ברוקנברידג' הכבודים נהגו לפטור במשיכת
כתף ובהשתתפות (בלתי מחייבת) בצערן של אותן בריות רחוקות.
אלא, שכעת החלו
רוחות קודרות לנשב גם מעל הבקעה המנומנמת.
בארבע השנים
שחלפו מותו המצער מאד של המושל האחרון מטעם הכתר, סר נוויללאמרהייז הזקן, לא מינה
הוד-מלכותו כל מחליף, מה שהחריף את הסכסוכים בין מועצת העיירה פורט ברוקנרידג'
לבין יריביה הישנים-נושנים, זקני קהילת הכורים של העיירה קופרהיל, כאשר כמה
מהאצילים המקומיים, בוחשים אף הם בקלחת.
"אולו
החכם" והמאבק בין בעלי האחוזות: שלוש האחוזות של הבקעה מעולם לא חיו
זו עם זו בשלום אמיתי; אולם כעת, המתח עולה במהירות, עד לאיום שערורייתי בעימות
אלים של ממש בין אדונה הישיר וגס הרוח של אחוזת מארוהייטס (Marrow Heights),
לבין הלורד הצעיר והיומרני של אחוזת פורת'אר פארק (Porther Park).
הצרה החלה, עם
דעיכתו המהירה להחריד ומותו של לורד צ'רלס טורקנהיל הזקן מאחוזת פורת'אר פארק
(ברנש קשה, אולם מקובל למדי בחוגים המקומיים), שפינה את מקומו לבנו הצעיר אלווין,
ברנש ססגוני וחכם מאד-מאד בעיני עצמו, שעד למות אביו בילה את רוב ימיו בעיר הבירה,
לכאורה בתור סטודנט באקדמיה המלכותית, ולמעשה – בבטלה גמורה, כשהוא משקיע את ימיו
ואת כספו של אביו בחיים של 'הרפתקן צעצוע' בהגות בספרים בגרוש, ובנסיונות כושלים
לאמן את כוח הכשפים הבלתי-קיים שלו.
לורד אלווין
הצעיר, שזכה עד מהרה לכינוי הלעג "אולו החכם" (שרק הוא לוקחו ברצינות
תהומית), הביא למחוז חבורה קטנה של הרפתקני צעצוע בדימוס מעיר הבירה, ומשלם ממיטב
חסכונותיו של אביו למיני טיפוסים מוזרים ו'מורי כשפים' – בעודו נחוש בדעתו לחקור
כמה מהאגדות הישנות של המחוז, ובעיקר סיפור מקוטע ושנוי במחלוקת על אקדמיה שכוחה
לכשפים שהותירה אחריה כמה ספרים נדירים וחפצים רבי-עוצמה שיסייעו לו ביעודו להפוך
למכשף דגול.
בינתיים, הוא
מתמסר באדיקות לחיי בטלה, ולאחר שהוא מואיל לקום ממיטתו (בשעות הצהריים המאוחרות),
הוא מתפנה לעסוק ביתר תחביביו, כולל ביקורים (יש שיאמרו תכופים מדי) באחוזת
באטרבור הסמוכה, שם הוא עוסק בחיזור ארכני אחר שלוש בנותיו של הרוזן הזקן, בפניהן
הוא מרבה להשתבח בחוכמתו הרבה; וכמו כן, הוא נוהג לסור לא אחת אל עיירת המחוז,
לגולל את דעותיו המלומדות באריכות בפני מועצת העיירה, לא לפני שייגע אותם בדלקומים
מכתבי היד החביבים עליו, תוך שהוא דורש 'לבצע רפורמות', שעיקרן קטלוג חובה של כל
התושבים לפי "תורת עשרת הרקעים", אותה למד אי-שם בעיר הבירה.
בעוד שהרוזן הזקן
והציני של אחוזת באטרבור משלים עם הדברים במשיכת כתפיים ובהערה ארסית חלושה
(בדרך-כלל, בדרכו להסתגר בספריה שלו), הרי האדון גס הרוח של אחוזת מארוהייטס, נחוש
לצאת למלחמה באדון הצעיר. קולונל בדפורד - ברנש מגודל, ססגוני ושנוי במחלוקת; איש
צבא לשעבר שחזר לנחלת משפחתו הישנה לאחר שעסקיו מעבר לים לא עלו יפה, כבר הודיע,
כי אין בכוונתו להשלים עם תעלוליו של "אולו החכם", (או "לורד
פרצוף-תחת", כפי שהקולונל מכנה אותו), ובעיקר לו עם נסיונו להשתלט גם על
אחוזת באטרבור.
והגם שלעת-עתה,
הקולונל גס הרוח, שממילא אינו פופלרי בכלל בקרב המהוגנים בתושבי העמק, מסתפק
באיומים, יש החוששים כי עומדים לרשותו כמה וכמה 'בחורים ישנים וטובים' מתקופת
השירות הצבאי שלו, בתוספת לחוואים הרריים חסונים וסמוקי צוואר מאיזור אגם
מורוג'ארת שעל כתפו של ההר הגדול. הוסף לכך מפקדת משמר קיידרהרצית חדשה (ויש
אומרים, נאה ביותר) שרכש לעצמו – והדבר מספיק לדאגה רבה בקרב מועצת העיירה; אם כי
"אולו החכם" עצמו אינו נראה מוטרד כלל ועיקר. בכל מקרה, כאשר ישיג את
הכשפים רבי-העוצמה שהוא מיועד להם, אזי קולונל מזדקן וחבורת הרריים תהיה מבחינתו
כקליפת השום.
התיישבות הרועים
בני יארקורנול: דווקא במצב דברים מצער זה של העדר שלטון ממשי
ומאבק של הכל בכל, התנחל בעיירה נטושה בצפון-מזרח המחוז שבט שלם של רועים אלימים
מארץ זרה ורחוקה: מחוז יארקורנול הפרוע והאכזרי שמצפון לקיידרהרץ. לאיש מן התושבים
המהוגנים של ברוקנרידג' לא ברור, כיצד בדיוק חצו הרועים גדלי הגוף, על אדרותיהם
המזוהמות וזקניהם הפרועים והמסולסלים את הים (ככל הנראה, בעזרת אי-מי מהצי של
הוד-מלכותו, לאחר כשלון מבצעי כזה או אחר בארץ רחוקה, שבמלוא הכבוד הראוי, אינו
מעניין את תושבי העמק המהוגנים כלל ועיקר), ומדוע, בשם כל הרוחות והשדים
הבלתי-מהוגנים בתכלית, מי הפקיד האוויל בשירות הוד-מלכותו שהנחה או הניח להם
להתיישב דווקא בעמק שלהם, במקום להשאר במחוז קלורן, או להמשיך צפונה אל צידם הרחוק
והפראי יותר של המיצרים האפורים.
כך או כך, העיירה
הנטושה הורנדייל שעל סף היער, הפכה למחנה של רועים פראיים מהרי יארקו; והתקלויות
עם הגברתנים (שרובם יודעים בקושי לנהום כמה מילים בהידרוסטית) לבין חוואים או
רועים מקומיים הולכות ונעשות נפוצות יותר.
בעוד שעת-עתה,
דווקא "אולו החכם" וחבריו מוקסמים מהמסתורין של הרועים הפראיים (הם ככל
הנראה מתאימים בעליל לאחד מ'עשרת הרקעים' של הלורד החכם בעיני עצמו), ואילו קולונל
בדפורד דורש לסלקם בכוח, ומאיים כי אם לא תנקט פעולה, הוא עצמו יביא את
"הבחורים האמיצים" שלו וישליך אותם לים, הרי יש כאלו באיזור שמפחדים
דווקא מתרחיש הפוך... שבו הקולונל גס-הרוח יתפייס עם הרועים הפראיים ויכרות עימם
ברית.
וגרוע מזה עוד
צפוי; בשנתיים האחרונות, החלו הערפילים מתעבים מעל חרוט ההר העתיק; והשמועות על
יצורים מוזרים ועל אגדות עתיקות שעשויות לקום לחיים ברגע בלתי הולם בעליל הולכות
ומתרבות, חורגות ממעשי ההבל של "אולו
החכם", האנשים המוזרים שאסף סביבו ושאיפתו להפוך את עצמו - ירצה העולם או לא,
לקוסם גדול ומהולל.
הגעה ועזיבה:
כניסה אל המחוז : ההגעה לבקעת
ברוקנרידג' אינה מסובכת במיוחד, אם כי רחוקה מלהיות נוחה. מאחר ושערי הבקעה מצויים
מרחק ימים ספורים של נסיעה בכרכרה מהירה מהידרקרון, הרי ניתן בהחלט להשתמש בדרכים
הכבושות והעמוסות יחסית של מחוז קלורן כדי להגיע אל פער הגבעות המוצלל שמהווה את
הכניסה הדרומית והמרכזית לבקעה.
עבור אנשים ממעמד
נמוך יחסית, שאין ברשותם סוסים משל עצמם, ניתן להשתמש באחת הכרכרות הציבוריות,
שיוצאות מעיירת הנופש האמידה פאלקונבי אחת לכמה ימים, בתמורה ללא יותר מעשר עד
חמש-עשרה מטבעות כסף; לחלופין, ניתן לעשות את המסע באורח עצמאי, ולחלוף ברכיבה או
בהליכה בדרך החוף של מחוז קלורן, המשקיפה על שלל שדות ואדמות שרובן גודרו והפכו
לשטחים פרטיים של המתעשרים החדשים.
בסופו של דבר,
לאחר יומיים של מסע בכרכרה, או מעט פחות מזה ברכיבה על סוס מהיר יותר, הדרך עוברת
בפער מוצלל בין שתי גבעות קודרות וסדוקות, שעל צלעותיהן נישאות עדיין חורבות של
עמודים ושל מה שנראה כמו חלקי שער אבן עתיק, והנוף הופך מהירוק חסר הגבולות של
קלורן לאפור הסלעי והסדוק של ברוקנרידג'.
קאמפ פות'יס
ואחוזת פורת'אר פארק: רוב הנוסעים ימשיכו בדרך הראשית, שהופכת סדוקה
ומשובשת יותר באיזור הזה, אבל בהחלט מתאימה עדיין, רוב הזמן, למעבר כרכרות (גם אם
לא בנוחות רבה), חולפת בין סלעים שרוח עיצבה בצורות מוזרות, ובתי חווה קטנים על
גבעות קטנות, שמשקיפים פה ושם על עיקולי הדרך.
אותו יום מסע
(שני או שלישי, תלוי במהירות), יסתיים בדרך-כלל בפאתי "קאמפ פות'יס" -
ספק עיירה קטנה, וספק מחנה מזוהם שמכיל את רוב האנשים שהתגלגלו לאיזור ולא השתלבו
בו: איכרים חסרי כל ממחוז קלורן שהעדיפו את הסלעים של הבקעה העניה על-פני פרברי
העוני העצומים של הידרקראון; בטלנים מקומיים שאיבדו את חלקם בחוות משפחתיות; קומץ
שכירי חרב שאיבדו את הפרנסה אצל אחד האדונים המקומיים, או לא הצליחו למצוא אחת; חבורה
או שתיים של רועים גסים מ'פליטי יארקורנול', שהסכסכו עם 'בוס דולי' ונאלצו להמלט
מהורנדייל כדי לא להקרע לגזרים; ואפילו כמה אנושואידים שעירים וקופיים שעזבו
מסיבות כאלו ואחרות את המערות של שבט ה"אוקו-טוקו" (יש המתלוצצים שההבדל
בין שני הסוגים האחרונים הוא יחסי בהחלט, בעיקר בכל הנוגע לשליטתם בהידרוסטית
תקנית).
מהעבר האחר,
במרחק של כבוד מהמחנה המזוהם, מוגנת מאחורי גדרות חיות גבוהות בסיומה של דרך שמורה
שהמילים "אדמה פרטית" מתנוססות מעליה ברוב-רושם, ניתן לראות אחוזה
מפוארת, שגגותיה המעוטרים נראים כניגוד למחנה המבולגן, הצפוף והמזוהם שליד הדרך.
זאת אחוזת
פורת'אר פארק, שכיום נשלטת בידי הלורד הצעיר אלווין טורקנהיל, הידוע לשמצה בכינוי
הלעג "אולו החכם".
נוסעים מהוגנים,
שמעדיפים לשמור מרחק מהמחנה המזוהם, אמנם אינם מוזמנים לקרקעות האחוזה (כבוד ששמור
רק למעטים, או לבעלי לשון חלקה במיוחד), אולם יכולים ללון באחד משני פונדקים במתחם
מגודר ומוגבה המתוחזק בידי אנשי האחוזה, בעד תשלום מופקע למדי, אולם מותאם עדיין
לכיסו של נוסע מן הישוב; התנאים סבירים למדי, אם כי לאחרונה, החלו אנשים מטעם
'אולו', להטריד ולבלבל את מוחם של הנוסעים בנסיון לחקירה מקיפה, כדי למלא את דבר
הלורד הרוצה "לערוך מעקב שוטף", ובעיקר למיין את כל הנוסעים לפי הספר
החביב עליו "תורת עשרת הרקעים".
מי שיסרב לכך, או איתרע מזלו ולא יתאים לאף אחד מהרקעים, עשוי לסבול הצקה והשפלה,
שמסתיימת בדרך-כלל בדרישה לתשלום נוסף, ובמקרה של מזל רע יותר, בהשלכה מהפונדק
והמתחם השמור לעבר המחנה המזוהם שבצד השני של הדרך - לעיתים בשעה מאוחרת בלילה,
ובלא שום מחשבה על להחזיר לנוסע ביש-המזל את כספו ששולם מראש (מספרים, כי כמה
מפקידיו של "אולו" החלו להנות יתר על המידה מהשעשוע הזה, שגם מספק להם
הכנסה צדדית לא רעה בכלל).
פונדק
"או'פילאר" ומגדל קארומייד: ביום הבא במסע, הדרך ממשיכה כמעט בקו
ישר צפונה, עוברת את גשרי העץ העתיקים שעל מהר קארון, בחלק הצר שבין חוף האגם
השטוח והסלעי שמהביל ממערב, לבין ההסתעפות הביצתית של יובלי הנהר במזרח, והלאה
משם, דרך הנוף הטיפוסי של הבקעה, כאשר אם המסע יתנהל כיאות, הרי שהיום יסתיים
בצומת דרכים עתיקה, שלידה שוכן פונדק דרכים מבוצר וגדול, שהוא הפונדק העתיק
והמפורסם ביותר בעמק.
כאן, ניתן להזמין מקום לינה נטול הטרדות, לצד שדות שהמקומיים יכולים לספר ולהוגיע
את הנוסעים ברכילות על הפעם האחרונה בה התכשתו כאן אצילי המחוז, בלהט שכמעט והפך -
לראשונה מזה שנים רבות - לקרב של ממש, וכיצד נפל אחד מחברי מועצת עיירת המחוז לשלולית
של בוץ חזירים אגב מעשה; ובין לבין, אפשר לראות את המגינים העתיקים שתלויים על קיר
הפונדק, לזכר הרפתקנים ישנים ששהו כאן לפני שנים רבות, ועוד כהנה וכהנה.
ביום הבא (בדרך
כלל, רביעי עד שישי למסע, בהתאם לקצב ההתקדמות), הדרך פונה מזרחה, כדי לעקוף בקע
ענק שקורע את האדמה מצפון, וחוסם את הנתיב הישיר אל עיירת המחוז; הנוסעים יכולים
לראות במעורפל את שוליו הקרועים באדמת הסלע, על העצים מוכי הרוח הנאבקים על השפה
המחורצת, ושתיים או שלוש חוות שמנסות להחזיק מעמד באיזור הקשה.
בסופו של דבר,
בעיקול הדרך, ניתן יהיה להבחין בחורבותיו של מגדל מפחיד הנישא כמו שן שבורה ענקית
או פגיון חלוד, על תל החולש על מזרח הבקע הענק; כמה מהרכבים יכולים להפליא באגדות
על מכשפים עתיקים שחיו כאן פעם, כאשר מגדל קארומייד (כמו גם שני אחיו החולשים על
חלקים אחרים בבקעה), ניצבו שלמים על תילם - אגדות, שכיום 'אולו החכם' נחוש ללמוד
את דרכיהם. סיפורים אחרים, ירחיבו על עינויים מצמררים שנערכו שם, במאות האפלות,
בהם שלטה אחוות המוות באי ההידרוסטי.
כך או אחרת, כל
מי שמכיר את הבקעה מעדיף שלא לשהות בקרבת חורבות המגדל כאשר החשיכה יורדת - אם לא
מאימת רוחות רפאים עתיקות, אזי מאימת שודדים וגם קופי-אדם מבני 'אוקו טוקו' שכמה
מהם התנחלו לפי השמועה בחורבות או בנקיקים שסמוכים להם.
פורט ברוקנרידג'
והמשך מסע בים: לאחר מכן, הדרך מתעקלת שוב, חוצה פעמיים את נהר
קארון; ובעוד רוב הנוסעים יאלצו לשהות לפחות לילה נוסף אחד בשדה הפתוח שמעבר לגדה
המזרחית של הנהר (עדיף במרחק בטוח מהמגדל החרב), הרי שמי שהיה מהיר מספיק, יוכל
לחלוף את העיקול ואת גשר העץ האחרון שחוצה שוב את הנהר לכיוון מערב, ולראות מולו
את חומותיה המתפוררות של עיירת המחוז פורט ברוקנרידג', ואת הגגות הישנים וסלילי
העשן שעולים מעברה האחר של החומה.
בברוקנרידג',
יכול הנוסע המהוגן למצוא פחות או יותר כל שירות ראוי שניתן למצוא בישוב הידרוסטי
מן המניין, גם אם באורח מיושן משהו ולעיתים איטי להרגיז; ובעוד הנמל שלה משמש
בעיקר ספינות דייגים מקומיות, ניתן לתפוס ממנו בקלות יחסית - גם אם במחיר מפולפל
משהו - מעבורת שתפליג צפונה, ותחצה את המיצרים האפורים בדרכה אל מחוז פאנדרהייל
שבעבר האחר, ששייך כבר לצפון הידרוסט; כמו כן, כמה דייגים אמיצים (או חמדנים)
יותר, מוכנים להשכיר את סירותיהם ולהשיט הרפתקנים לאורך קו החוף - בין אם מערבה,
אל החוף הסלעי ושורץ הנקיקים שמתחת למדרונותיה הצפוניים של הרמה הסובבת את ההר
הכבוי (שיש אומרים שכולל גם תעלות חבויות ומסוכנות שניתן להשתמש בהן כדי לנסות
לחדור לעבר ליבת ההר - אולם שום מקומי לא ישתטה לסכן בכך סירה טובה);
ובין אם מזרחה,
להקיף את קו החוף המשונן בטווח עיין ממגדל חרב נוסף בשם פאלקנראוד, שנושא גם הוא
יותר מזכר לחותם קיידרהרצי אפל - ומעבר לו, על השדות המיוערים החולשים על מרבצם של
המתיישבים החדשים והאלימים מיארקורונול.
כתב וערך: גדעון
אורבך, 2001
ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.