הקמפיין של שרלוט גריווינד ואלאריס קונינגטון

ספר ראשון: Reborn by Thunder

פרק IV: הקרב על גליטרהיל

חזרה לפרק הקודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין

רקע על ההתרחשות הגדולה שמעבר לדמויות

הסכסוכים הפנימיים הבלתי פוסקים בצמרת התאגיד; הדרך בה פיזר את כוחותיו ולא העריך נכון את הסכנה שב"דרואיד פרימטיבי גדול של רעמים וברקים שמוביל יצורי פרא שעירים וחסרי מוח"; והטעות הקריטית שבהפקדת כוח גדול בידו השחצנית וחסרת הנסיון של קורי סאנשיין, מביאים את 'מולי נכסים' אל האסון הבלתי נמנע.

שני שליש מאנשיו של סאנשיין נטבחו; גורל דומה פקד את כוח העילית של התאגיד שהוצב באי האסור ליד קאלרידג', והתפתה לראות בגנולים יצורים כהי-מוח שאפשר לשחד בבקבוק משקה; וכפי שהדמויות כבר חושדות, ומקבלות בהרפתקאה הנוכחית עוד הוכחות לכך, בית סאות'רינדן הגדול והחזק בצפון כרת ברית עם אדון הרעם, וחגג אותה ברצח אכזרי והעלאה לקורבן של האב מיזלי ואנשיו שנקלעו לטקס חניכה שונה לחלוטין ממה שחשבו. לאחר כל זאת, חש המצביא של קאהל-ראמדור שהגיעה העת להנחית את המהלומה המכריעה: צבא של מאות על מאות גנולים משחרים לטרף, בסיוע ואסאלים אנושיים שנשבעו אמונים זה עתה לאדון הרעם, מתקדם בחסות הסערה המשתוללת והגשם השוטף שיצר אדונם, ומנחית מתקפה עזה על העיירה והמכרות של גליטרהיל – מרכז הכוח של 'מולי נכסים' בדרום מצולת וואלדר, מרחק יומיים מסע לכל היותר מחומות ווסטמור עצמה. צבאו של קאהל-ראמדור תוקף בעוצמה אדירה, ובזו הפעם מביא איתו כלי נשק חדשים וקטלניים: דורבני סערה ענקיים, שמסוגלים לטעון את זנבם בברקים, ולשגר אותם למרחק גדול, כאילו היו בליסטראות (חשמליות) חיות.

כוחותיו של התאגיד סובלים ממורל נמוך, קרועים בין מפקדים שונים וסובלים מנחיתות מספרית, שוגים את השגיאה הקטלנית האחרונה כאשר הם מתעקשים, בהוראת סגנו ואיש-אמונו של נורמן בלק, להלחם בחזית רחבה כדי להגן על המכרות העשירים שמתחת לעיירה.

המשימה של הדמויות והמנגנון הטכני של ההרפתקאה

הדמויות, שנקלעות לעין הסערה כשהן מוסוות בתחילה לחלק משכירי החרב ששכר התאגיד, אינן מחבבות במיוחד אף אחד מן הצדדים הלוחמים, ויותר משהן מעוניינות בקרב עצמו, הרי ששרלוט מעוניינת למצוא את יוסטישיה, שלפי החזון שקיבלה בעץ של גבירת רוח החורף, נמצאת בקרב שכירי החרב כשהיא מוסווה כג'יין ווסט; ואילו אלאריס מתעניינת רק בדבר אחד – למצוא ולחלץ את לורקאנד מק'רויך, שלפי מה שהבינה שבוי בידי אנשיו של בלק ומצוי בתוך המכרה. למרות זאת, שרלוט חוששת שתבוסה מוחצת של התאגיד תגמר בטבח נוראי של כל משפחות הכורים בעיירה גליטרהיל; ומלבד זאת, היא חשה שהחובה שלה, כמאמינה של קלאודור וכאבירת מסדר סנט-קלאודור, היא לבלום את ההשתוללות של הגנולים ובני-בריתם, ולהגן על הכתר ועל נתיני הוד-מלכותו.

טכנית: נקודת ההנחה הבסיסית מאחורי ההרפתקאה, היא שמדובר בקרב שבו משתתפים מאות רבות של לוחמים מכל צד; הדמויות נקלעות לתוכו ורחוקות מעמדת פיקוד, ולכן יכולת ההשפעה שלהן על התוצאה הגדולה מוגבלת מאד. עם זאת, קיים 'טווח השפעה' מסויים, קרי: הדמויות אמנם לא יכולות לשנות לגמרי את התוצאה, אבל יכולות להשפיע במידה מסויימת על חלק מהגזרות בקרב, ובאורח כללי, להפוך את נצחונם של כוחות הרעם ליקר וכואב יותר ממה שהיה קורה בלעדיהן; וכמובן, לדמויות אפשרות השפעה ישירה על גורלו של לורקאנד מק'רויך.

ההשפעה של הדמויות היא פונקציה של שני משתנים: מהירות ואפקטיביות.

מהירות – לדמויות יש זמן מוגבל להתערב, לפני שהקרב יתפתח ולפני שיקרו דברים שהדמויות יכולות למנוע; ובעיקר מדובר בהתרחשות מאד אפשרית, לפיה, כאשר יחרץ גורלם של המשרתים הישירים של נורמן בלק באגף המסווג של המכרה, הם יוציאו את לורקאנד להורג. מטבע הדברים, סיבובי קרב ארוכים בהתקלויות שונות גורמים לאובדן הולך וגובר של אלמנט המהירות, וחמיקה מהתקלויות שונות משפרת אותו.

אפקטיביות – ההרפתקאה מפגישה את הדמויות עם מספר התקלויות גדולות הקשורות לקרב, כאשר להבדיל מהתקלויות רגילות בהרפתקאות, הן מוגבלות בזמן, מבחינה זו שאויבים שנלחמים מולם נסחפים מפעם לפעם הלאה, ואויבים אחרים מחליפים אותם; ולמעשה יש לדמויות מספר מוגבל של סיבובי קרב בכדי להרוג/להוציא מכלל פעולה את רוב הלוחמים מולם (מלבד כאלו שמתמקדים ספציפית בדמויות). ציון ה'אפקטיביות' של הדמויות מורכב מ'הציון' שלהם בכל התקלות גדולה (יש שלוש-ארבע אפשריות), כאשר התחמקות מוחלטת מהתקלות גדולה מביאה לציון מיידי של אפס באותה התקלות (אם כי היא כמובן תורמת מאד לאלמנט המהירות).

ראוי לציין, שקיימות גם מספר התקלויות משנה אפשרויות שלא קשורות ישירות לצבא של אדון הרעם – למשל, באוכלי נבלות מרופשים שחוגגים על המתים ואורבים לקבוצות קטנות משני הצדדים; התקלות בלוחמים הלומי קרב של התאגיד שנקלעו לטירוף-דם שגורם להם לתקוף כל דבר במתקרב אליהם, ועוד. התחמקות מהתקלויות כאלו, מטבע הדברים, לא פוגעת בציון האפקטיביות של הדמויות.

תקציר ההרפתקאה

פתיחה: ההגעה למזחים של גליטרהיל

הדמויות הצליחו בלי קושי להסתוות כשכירות חרב ולהסתנן אל הסירות הנסוגות בהם נמלטו שרידי צבאו של קורי סאנשיין מהחוף המזרחי של מצולת וואלדר, ושהפליגו בחוסר סדר משווע בחזרה אל נמל גליטרהיל; שכירי החרב והמפקדים שלהם חסרי סדר ומבוהלים, אנשים רבים כל-כך נהרגו, והאחרים מעורבבים וחסרי סדר, כך שלשרלוט ואלאריס (שלשתיהן מבטא הידרוסטי עירוני ששונה מאד מכל הדרך בה אנשי התאגיד מתארים את היריבים שלהם), מסוות את עצמן בקלות כשריד מכוח שהושמד, וכמעט ולא נשאלות שאלות- עד שהספינות עוגנות, ואנשיהם נדחפים בחוסר סדר אל רציפי גליטרהיל-
רק בכדי לגלות, שכוחותיו של אדון הרעם הקדימו אותם.

השמיים שחורים לחלוטין, מוארים רק מפעם לפעם בברקים האדירים שמבזיקים בזה אחר זה; גשם זלעפות יורד, כאשר סערה שבאה מהפסגות שמעל ערוץ המלכים מכה בגליטרהיל במלוא עוצמתה; ומתוך הסערה, בוקע צבא האויב, חוצה בהמוניו את שדות הבור המבאישים מצפון לגליטרהיל.
הרציפים מלאים שכירי חרב מיוזעים, מפוחדים ומקללים וקציני תאגיד צועקים ונובחים, שמנסים בכל כוחם לארגן את האנשים ולמנוע התפוררות, בין היתר על-ידי צרחות ואיומים מסמרי שיער על מה שיקרה למי שיעז לערוק ולהפוך ל"בוגד בקידמה". לפי הפקודות ההיסטריות ושברי שיחות שהדמויות שומעות, נראה שקו הביצורים החיצון – החפיר ושרשרת מגדלי העץ שמעליו, עומד להשטף אם לא נשטף כבר בהסתערות של "מאות על מאות" של גנולים ויצורים אחרים. שכירי החרב ממורמרמים ומפוחדים, ולא כולם נראים נלהבים למות עבור הקידמה, או ליתר דיוק עבור שורת הרווח של בעלי המניות בתאגיד 'מולי נכסים'.

הדמויות מחליפות כמה מילים עם 'קפטן מרטי' – פיראט נהרות לשעבר (ואולי לא רק לשעבר), ברנש מגודל וגס רוח, שמחפש דרך לערוק ומתכנן להשתמש בתעלה העמוקה שזורמת בתוך איזור הסדנאות כדי להתחבא ולדשדש את דרכו בחסות המהומה אל הגבעות שצופות על גליטרהיל ממערב; אבל הברנש גס רוח ומפוקפק בהרבה, בעיקר עבור שרלוט שלא מאמינה לאף מילה שלו. כבר בשלב זה, מתגלים הבדלי גישה בין שרלוט, שחרף התיעוב שלה לתאגיד רוצה להגן ככל האפשר על נתיני הוד-מלכותו בגליטרהיל מפני המפלצות של אדון הרעם, לבין אלאריס שמעוניינת רק למצוא את לורקאנד השבוי ולהסתלק.

בין לבין, הרקיע נקרע בלובן מסמא, וחזיזים קטלניים נופלים על אחת מקבוצות האנשים ברציף, וגורמים לאבדות רבות; אנשים צורחים, בוערים, מפרפרים ומפוחמים למחצה מעוצמת הפגיעה- והדבר מגביר מאד את הפאניקה, באשר מסתבר שלא כל החזיזים שקורעים את הרקיע הם ברקים רגילים; הדמויות מסוגלות לראות חזיזים נוספים שחולפים גבוה מעליהם, קורעים את השמיים השחורים כמו כוכבי שביט; משהו או כמה 'משהו', יורים אותם מפעם לפעם פס מסמא של לובן לגובה, שם הוא מתפצל לחמישה או ארבעה קווים זוהרים שטסים בשריקה למרחק מאות מטרים, לפני שהם צונחים ומחוללים הרס, כשהם מתרסקים לתוך הסדנאות והמחסנים.

אלאריס מצליחה לצוטט לקטע שיחה בין הקצינים של התאגיד, ומבינה שנטושה ביניהם מחלוקת קשה: חלק מהקצינים רוצים לסגת, ולהשתמש במדרונות התלולים יותר סביב העיירה גליטרהיל עצמה כקו הגנה מהודק וצפוף יותר, באורח שגם יאפשר לפנות מהעיירה את כל מי שאינו נושא נשק (המשפחות הרבות של הכורים שמתגוררים בה, למשל), אבל המשנה של נורמן בלק, קוסם גס רוח בשם בלורד, מטיל וטו על הרעיון; הוא אינו מוכן לאבד את המכרות הגדולים והעשירים – וצפים רמזים על איזו תוכנית, או לפחות הבטחה על 'נשק סודי', בעזרתו אנשיו של בלק יהפכו את הקרב, אם רק אנשי התאגיד יצליחו להחזיק מעמד זמן רב מספיק.

ההתקלות הראשונה בין הסדנאות

הדמויות נספחות אי-כה, לאחד מכוחות התאגיד שמתחיל בהתקפת נגד בין הסדנאות המוצלפות, סביב מסילת עגלות-המכרה הגדולה שמחברת בין פתח המכרה לרציפים; חזיזים נוספים שורקים כשהם פוגעים סמוך למדי לדמויות, ואחד ממגדלי האחסון הסמוכים נפגע פגיעה ישירה, ומתלקח כמו אבוקה למרות הגשם השוטף; יללות מקפיאות דם מהדהדות, ודקה קצרה לאחר מכן, מתקפת הנגד של התאגיד נתקלת פנים אל פנים בכוחות אויב גדולים, בקרב בין הסדנאות ולצידי המסילה, שהופך מהר מאד למרחץ דמים פראי ולא מאורגן.

רוב התוקפים שהדמויות רואות, ומתמודדות עם חלקם, הם גנולים רגלים, נתמכים פה ושם על-ידי רוכב צבוע משוריין ומאומן מאד; אבל ביחד עם הגנולים מגיעים גם יצורים נוספים- בין השאר, יצורים דמויי קוף שרצים לסירוגין על ארבע ולסירוגין עולים על שתיים כדי להלחם באלות כבדות, עיניהם גדולות וורודות, לשונם משתרבבת, ולבושם היחיד הוא שתי חגורות עור גס שמצולבות על הפרווה הסמורה וספוגת הגשם שלהם. כמו כן, פה ושם לוחמים לצד האויב גם יצורי פטריה כפופים ומעוותים, שנראים כמו צלליות נגועות של בני-אדם.

הדמויות נלחמות בכמות גדולה מן היצורים האלו (טכנית: יש לדמויות יכולת מסוימת לתמרן ולבחור את רמת המעורבות שלהן- ככל שהן בוחרות דרגה גבוהה יותר, היריבים שנמצאים ישירות מולם רבים יותר, עם סיכוי ליצורים מסוכנים ומאומנים יותר, אבל גם ניקוד ההשפעה על הקרב גבוה יותר); שרלוט נאבקת בין היתר באחד מרוכבי הצבועים, שמנופף בלהב מעוקל ענקי (שלא לדבר על הנשיכות הרעילות למחצה של בהמת הרכב המיללת שלו), אבל הגשם והצפיפות מקשים עליו לצבור מהירות ולנצל כראוי יתרונות של קרב רכוב כנגד יריב רגלי; ובעוד הדמויות נלחמות ונסוגות בין קורות המתכת השבורות והגלגלים זולגי המים של הסדנאות, הגנולים לא מפסיקים להגיע, וההצלחה של הדמויות בהוצאה מכלל פעולה של כל היריבים שלהם היא חלקית מאד.

בסופו של דבר, הדמויות מפלסות דרך ומגיעות פנים אל פנים אל מול אחד מקציני האויב- מעין שאמאן של אנשי הפטריה; יצור שפניו הנגועות מקועקעות בפסים אדומים נוצצים; סרט גס עם כיתוב מוזר קשור לראש המזוהם שלו, שניכרים בו עדיין שרידים של שיער אנושי, והמטה שהוא מחזיק זוהר בירוק חולני; השאמאן מסתער על הדמויות כשהוא רוקע ברגליו הרחבות והלחות ופולט צרחה שמנונית, מתמחה בקסמים של נבגים וגאז רעיל, אבל הדמויות מצליחות בסופו של דבר להתגבר עליו- ומוצאות פתח זמן של דקה קצרה, שבה אין להם יריבים מיידיים, ואילו שרידי התקפת הנגד של התאגיד אינם מבחינים בהם. שרלוט מהססת, אבל אלאריס מושכת אותה אל מחוץ לקרב, לעבר גדת התעלה עליה דיבר אותו 'קפטן מרטי' מזוהם.

המעבר בתעלה והמפגש עם אנשי בית סאות'רינדן

שודד הנהר גס הרוח צדק: התעלה אכן עוברת מתחת לפאתי איזור הסדנאות (למעשה, די במקביל למסילת העגלות), כשהיא שקועה למטה בין גדות בוציות, ומהווה דרך שמורה הרבה פחות בכדי שקבוצה קטנה תוכל להתגנב בה בחסות החשיכה והגשם, כאשר הקרב משתולל לסירוגין משני צדדיה, בעיקר בגדה הדרומית- משום שבצפון, צבאו של קאהל-ראמדור כבר מחק לחלוטין את קו ההגנה החיצוני של גליטרהיל.

הריח הוא מזעזע, ולא רק בשל הגופות הלא מעטות משני הצדדים שצפות באיטיות במים השחורים; הדמויות שמות לב, שכמות גדולה של פטריות מוזרות, שדומות לאוזניים בשרניות בגדלים שונים, החלה מתפשטת לאורך הגדה ולאורך קורות העץ ושאר מערומי האשפה וההריסות שמדפנות אותה או נסחפו לתוכה; הפטריות נראות רעילות למחצה ומפיצות אילחה סמיכה, ומושכות אליהן כמות גדולה של אוכלי נבלות קרומיים, שמטרידים את הדמויות מפעם לפעם.

כשרון האבחנה של אלאריס מאפשר לדמויות להבחין מבעוד מועד בסכנה, להסתתר בין ההריסות שגלשו לתוך אחת מגדות התעלה, ולהסתתר מעיניו של 'לוכד עריקים' מעוות ומטורף- אחד מאנשיו של בלק, שבעודו תר אחרי עריקים להשביע את היצרים הסדיסטיים שלו, ספג כנראה מנה גדולה מדי של נבגים ורעל, וכעת הוא מדשדש בתעלה כשהוא מטורף לגמרי, חובט ומועך בכל יצור חי או מת שהוא רואה כשהוא ממלמל קטעי דברים על הקידמה ועל הרג עריקים.

הדמויות חומקות מהמטורף הרצחני; ובהמשך, במקום בו גשר גדול עדיין נישא מעל התעלה, ניטש עדיין קרב עז בין הגנולים לבין יחידה מאורגנת של התאגיד, שמגובה בקשתים לא מעטים ובבליסטרה; אנשי התאגיד מצליחים, לזמן-מה, לעכב את ההתקדמות של הגנולים ולהמטיר עליהם ברד חיצים כל פעם שהם מנסים לחצות את הגשר.

הדמויות מנסות לעבור דרך סדנא גדולה שעדיין עומדת על תילה, ומגלות מחזה זוועה של גברים ונשים שנשחטו בפנים- לא ברור על-ידי מי, אבל התוקף מעך אותם בנשק כבד, ונראה שבחלקם גם התעללו לפני שהם נשחטו; כעת, פטריות כבר החלו לצמוח במהירות על זירת הטבח, פועמות ופורשות דפים בשרניים, ואוכלי נבלות שעסקו בסעודה לא מחבבים במיוחד את הדרך שבה הדמויות מפריעות להם.

(מן המעט שהדמויות מצליחות להבין, מנהל הסדנה עיכב את הפינוי כדי לאסוף את הזהב שלו – והוא וכל האחרים שילמו על כך בחיהם)

הדמויות מצליחות להתחמק ממלכודת של גאז והתמוטטות של קורות עמוסות בנוזל ירקרק מגעיל ורעיל, וחומקות שוב במורד הבוץ לעבר סף המים השחורים – בדיוק בזמן כדי להבחין בכוח אויב חדש, מאורגן בשורות מסודרות הרבה יותר מקודמיו, שהחל לחצות את התעלה בסמוך, במקום בו המפולות והסחופת הרבה הפכו את המים רדודים וקלים יותר לחציה.

הדמויות מבחינות מיד, שהכוח הזה לא מורכב מגנולים ואנשי-קוף, אלא מבני-אדם חמושים היטב ונושאים ניסים.

כמה מן הקשתים של התאגיד תפסו עמדות דרומה משם, ומשגרים בהם מטחים בודדים של חיצים; ונושאי כידונים וחרבות של 'מולי' תופסים עמדות מעל הגדה, בפתח הסמטאות שבין הסדנאות הממוטטות למחצה, אבל החזית של אנשי התאגיד ארוכה מדי, מספרם קטן מדי, וספק אם הם יכולים לעמוד מול התוקפים החדשים למשך זמן ארוך.

לפי הדגלים והניסים, אלאריס מזהה מיד את בני סאות'רינדן, ומבינה שהחשד שקינן בליבה היה אמיתי – מרידית' הזקנה ושלל נכדיה בגדו באב מיזלי, ונשבעו אמונים לאדון הרעם. כעת, בתוך ואסאלים שלו, הם משתתפים בהסתערות על גליטרהיל. ממקום המחסה החשוך שהדמויות תפסו, שחולש על חציית התעלה, שרלוט ואלאריס מתווכחות שוב בלחש- שרלוט רוצה מאד לתקוף את אחד מאגפי הכוח ברגע שהחזית שלהם תתקע את עצמה בקרב מול אנשי התאגיד מדרום, בעיקר משום שהיא חוששת שיוסטישיה נמצאת אי-כה בתוך אנשי התאגיד מעבר לגדה הדרומית או בפתח המכרה. אלאריס מתנגדת בתוקף לבזבז זמן נוסף, משום שהיא רוצה לחמוק במעלה התעלה ולמצוא כניסה למכרה בלא לבזבז ולו שניה מיותרת נוספת – אלאריס חוששת מאד, כי עיכוב יעלה בחייו של לורקאנד. הפעם, ידה של אלאריס על העליונה והדמויות נותרות במחסה-

ואגב כך, אלאריס מבחינה בשניים מנכדיה של מרידית' הזקנה שמוליכים את הכוח ומדברים ביניהם אגב שהם נובחים פקודות-

ומהציטוט לשיחה, אלאריס לומדת פרטים מעטים, אבל ברורים ולא מרנינים על רגעיהם האחרונים של האב מיזלי ומלוויו, שנשחטו בזמן טקס החניכה או הועלו קורבן בכלוב נצרים בתור מנחה לאדון הרעם- כולל הנער השמנמן והמגמגם שניסה, ימים מספר קודם לכן, לחזר באורח מגושם אחרי אלאריס.

ההתקלות בבהמת הברקים ומלוויה

הדמויות חומקות במרחק בטוח מההתכתשות שבה בני סאות'רינדן הודפים את אנשי התאגיד ומאיימים לתקוע טריז עמוק בתוך הגדה הדרומית ומעבר לה, ומגיעות אל תוך המעברים הצרים בין הסדנאות שמקיפות את פתח המכרה עצמו, חומקות בין קירות טחובים וערמות מתמוטטות של אבנים.

בנקודה מסויימת, הדמויות מתעמתות עם קשתים גנולים שצולפים בהם מקצה של סימטה, ושרלוט נאלצת לחמוק בין מחסות, כאשר אלאריס מנהלת איתם קרב צליפות; ובסופו של דבר, הקשתים הנותרים נמלטים ומנתקים מגה, כאשר שרלוט והחרב הבוהקת שלה מגיעים לטווח קרוב מדי אליהם. לאחר מכן, הדמויות מוצאות את עצמן צופות בכוח גדול של גנולים שמתקדם באחד המעברים למטווחי ירי מפתח המכרה, שם משתולל עדיין קרב עז; הרוח נושאת את הדי הצעקות והרעשים לאוזני הדמויות- ושרלוט יכולה להשבע שהיא שומעת את קולה של 'ג'יין ווסט', ומישהו אחר צועק בכעס, שהיא לא המפקדת והוא לא מוכן לקבל ממנה פקודות.

נראה, שהכוח הנוסף של הגנולים מתקדם כדי לתגבר את ההתקפה על פתח המכרה; רוכבי צבועים רוכבים באיטיות בחלוץ, והרגלים והקשתים מתנהלים אחריהם; אבל האיום הגדול ביותר הוא היצור המשתולל שמובל ברצועות במרכז הטור- כעת, הדמויות יכולות לראות מה המקור לאותם חזיזים קשתיים זוהרים שנושרים על שדה הקרב; דורבן סערה ענקי, עם זנב קשתי מעוטר בנברשת קוצים אכזרית במיוחד, שזוהרים בהילה חשמלית ומתיזים גיצים; אנשי קוף מוליכים אותו ברצועות- כאשר מפעם לפעם הואר משתולל ופוגע באחד המובילים, שמתגלגל ברפש הלח בצרחות כאב – אבל אחר מחליף אותו מיד.

לדמויות ברור, שהגנולים מתכוונים להציב את החיה העצומה בטווח קצר מאד מפתח המכרה, כדי לגמור ב'כינון ישיר' את המגינים שעדיין מחזיקים מעמד שם; ומאחר והפעם שרלוט בטוחה בכל מאודה שיוסטישיה נמצאת שם, היא לא מוכנה אפילו לשמוע על חמיקה מההתקלות הזו, ונחושה להתקיף את הגנולים לפני שיוכלו להציב את החיה מזרת האימים בטווח קטלני.

טכנית: המכניזם של ההתקלות הזו שונה מהקודמות, באשר המטרה הראשית היא פחות מספר היצורים שהדמויות יהרגו באורח ישיר, אלא לפגוע מספיק באנשי הקוף שגוררים את הדורבן הענק ולהכאיב לחיה עצמה מספיק כדי להביא אותה להשתוללות הרסנית, כאשר לא יהיו באותו רגע מספיק מובילים כדי לשלוט בה. בינתיים, חלק גדול מהגנולים פונה לעבר הדמויות- ושרלוט חייבת לבלום את המספר ההולך וגדל שלהם מספיק זמן, כדי לאפשר לאלאריס 'לטפל' בדורבן.

ולצד זאת – יש מספר סיבובים מוגבל מאד, עד שאנשי הקוף הגוררים- אם לא יפגעו מספיק- יוליכו את הדורבן אל מחוץ לצומת הסמטאות, אל מחוץ לטווח היעיל של אלאריס.

שרלוט עושה כל שלאל ידה כדי להחזיק מעמד ולבלום את הגנולים שמסתערים לעברה ביללות במעלה הסמטה הדולפת, כדי לחסום אותם ולשמור עליהם רחוקים מאלאריס; אלאריס ממטירה חיצים וצוברת Druid wisps על הפגיעות הטובות יותר שלה, כשהיא שומרת את מטעני הקסם שלה בכדי ליצור התפוצצות מסמאת שתרגיז את הדורבן, תסמא ותפגע עוד יותר במובילים שלו.

ההצלחה של אלאריס היא טובה – אפילו יותר מדי, משום שמהר מאד, לא רק שהדורבן משתולל, מעיף לכל העברים ורומס את אנשי הקוף סביבו, אלא שהוא מבין יפה מי הכאיב לו, ופשוט שועט לעבר אלאריס במלוא העוצמה, כשהוא רומס כל מה שעומד בדרכו – כולל שרלוט, אלמלא הצליחה איכשהו לחמוק הצידה ולמזער את הנזק. ובעוד הגנולים הנותרים מתפזרים, הדמויות נקלעות לקרב לחיים ולמוות עם המפלצת המשתוללת.

היצור הוא יריב קשה: השיריון שלו מעולה, והשילוב בין קוצים חדים וארוכים לחשמל שאופף וניתז מהם, מסב נזק קבוע הולך ועולה למי שמנסה להלחם ביצור פנים אל פנים; מלבד זאת, היצור משתמש בנשיכות חזקות ובהצלפות קטלניות של הזנב המחושמל שלו. גרוע מזה, כל פעם שהיצור פוגע בהצלחה, הוא נטען במטען חשמלי הולך ומתחזק- עד שהוא מגיע לעוצמה מספיקה, ומפרק אותו במעין ברק-שרשרת שקופץ מאויב לאויב ועשוי לפגוע מספר פעמים ולהסב נזק כבד מאד.

בסופו של דבר, שילוב של מזל, הדיפות טובות ושתי פגיעות קריטיות שנחתו יפה, מאפשרות לדמויות למגר את המפלצת, ושרידי הגנולים מתפזרים, כנראה רצים לכוחות אויב נוספים בשטח. אלאריס גוררת את שרלוט משם והלאה, לא מתכוונת לבדוק מתי הניצולים יזעיקו כוחות אויב חדשים- ובסופו של דבר, הדמויות מוצאות דרך צדדית חלקלקה שעולה למעלה, לעבר המקום בו קילוחי מים עכורים נופלים מתוך קיר הסלע, שם- כפי שאלאריס (באמצעות כשרון הגששות שלה) חשדה, ישנה כניסה צדדית לאחד ממפלסי המכרה.

החדירה אל תוך המכרה

קולות הקרב בכניסה הראשית דועכים בהדרגה, כשהדמויות חומקות לתוך החשיכה הדולפת, ובוחנות את המקום בו הקילוחים המעופשים יוצאים מתוך הסלע. בסופו של דבר, במקום מוסווה למדי, הן מוצאות חריר מרובע ומאורך, שנראה מדוייק מכדי להיות טבעי- והרחק מאחוריהן, הן יכולות לראות במעורפל ולשמוע פלוגות נוספות של צבא האויב חוצות את התעלה- יתכן שהמצביא של אדון הרעם הטיל כוחות עתודה למערכה, כדי להנחית את המכה המכרעת.

בינתיים, הדמויות מוצאות את עצמן מול סורגים מעופשים ורקובים במעט, שכפי שמסתבר להן, הם גם ממולכדים ועושים שימוש בזוהמה הירוקה הצמיגית שנוזלת מן האפלה ומתערבבת במים. הדמויות נדרשות לגלגולי כיפוף סורגים מוצלחים, כאשר כשלון פירושו ספיגת זוהמה רעילה מלמעלה.. ואילו מעבר לזה, בתוך המנהרות המעופשות והרעילות למחצה בשל הנוזל הירוק, שורצות תולעי מכרה שהרעל עיוות אותן להגעיל- בתחילה מעט, אבל נוספות זוחלות מפתחים צדדים כשהן משמיעות גרגור שורקני נמוך, רעבתני; וכמה מהן גם יכולות לירוק ריר חומצי למרחק מרשים למדי.

האוויר הרעיל גורם לדמויות להחלש, בעודן נאבקות לפלס דרך בין התולעים ולמצוא מעבר מתאים; ובסופו של דבר, הדמויות מוצאות סולם שירות ישן אבל יציב שמוליך למפלס אחר של המכרה; אלאריס קולעת בתולעים שממשיכות להגיע, כדי להרחיק אותם משרלוט ולאפשר לפלדינית בשיריון הכבד למשוך את עצמה במעלה הסולם, כאשר התולעים מזדחלות אחריהם, שורקות ויורקות רעל.

למעלה, ישנו מפלס שהיה בשימוש תדיר יותר של בני-אדם; וקולות קרב לא רחוקים מדי מהדהדים אי-שם באפלה; אלאריס מצליחה למצוא את הדרך הנכונה שמוליכה לדלת שהיתה פעם נעולה ומשוריינת, ועליה אזהרה שמדובר ב'איזור מוגבל למורשים בלבד', עם סמל סכנה משכנע למדי בשחור; אבל נראה שהדלת כבר נפרצה.

בתוך אותו אגף סודי וסגור, אנשים מאחת המחלקות המיוחדות של התאגיד מנהלים קרב נואש כנגד גנולים שכבר פרצו פנימה, בהנהגת כמה מהדרואידים האפלים של קלאן הגנולים קוג'רוק; אבל עיקר הזוועה הפעם לא קשורה לגנולים דווקא, אלא לכלובים המזעזעים שהדמויות מוצאות בפנים – התאגיד כלא כאן אסירים, וטפטף עליהם רעל ירוק וסמיך באיטיות, עד שהפכו למוטאנטים מעוותים וחסרי דעת. המחזה מגעיל אפילו את הגנולים, שצועקים שוב ושוב מילה בשפתם שמשמעותה כנראה 'תועבה'- חייליו של אדון הרעם יורים אל תוך הכלובים כדי להמית את המוטאנטים מטפטפי הרעל, אבל רבים מהשרצים הרעילים כבר השתחררו ביחד עם ענני רעל סמיכים, אולי בתור תרגיל הגנה אחרון של מחלקת מבצעים מיוחדים של התאגיד, ותוקפים בעיוורון זועם כל מה שעומד מולם.

הדמויות מפלסות דרך באגף האפל והבוגדני, בין מספר מלכודות אכזריות; נלחמות לסירוגין במוטאנטים הרעילים ובגנולים, כאשר במרכז האגף, נראה שאנשיו של המג בלורד נלחמים את הקרב האחרון שלהם; מישהו צורח משהו על למות בעבור הקידמה- אבל בעוד הדמויות מפלסות דרך, רעשי הקרב דועכים לאיטם- ודממה מוזרה שורה על האולם המרכזי המזעזע. וכאשר הדמויות מפלסות דרך וקשתים גנולים יורים אחריהם במעלה אחד המסדרונות שמוביל לשם, נראה שהקרב הסתיים בהפסקה רגעית ומוזרה- ומתוכה עולים שני קולות, מרחק פחות מעשרים מטרים ממקום המצאן של הדמויות.

הקול הראשון, זועף ויהיר, נקטע מפעם לפעם בשיעול ארסי, הוא קולו של בלורד- סגנו של נורמן בלק שפיקד על האגף המתועב שמתחת למכרה; ואילו הקול השני, מוכר היטב לשרלוט – זו יוסטישיה, בתחפושת של ג'יין-ווסט שכירת החרב דרכה הסתננה לשורות התאגיד.

"סופסוף טרחתם להופיע כאן בתור תחליף עלוב לתגבורת, שכירי חרב עלובים? אולי חשבתם שאתמודד עם כל המפלצות האלה בעצמי! איפה החברים השתויים והמזוהמים שלך, אישה?"

"אין אף אחד." עונה קולה של ג'יין ווסט, "כולם ברחו, ובעיקר התפגרו מאד. זה כולל את שומרי-הראש המפוארים שלך, מיסטר בלורד."

"אל תתחצפי! עכשיו תשמרי על העורף שלי כשאני גומר כאן כמה דברים"

בעוד הדמויות מתקדמות אל הפתח והקשתים הגנולים מרפים מהם סוף-סוף, הקול של ג'יין ווסט עולה חזק יותר.

"אתה לא גומר כלום, אדון בלורד. ובקשר למפלצות, אני מתקשה למצוא בקרב כל הגנולים מפלצת יותר גרועה ממך. עכשיו, סלק את הידיים מהדלת ההיא ושכב על הרצפה"

"מה? את מטורפת!"

"אולי. רוצה לגלות אם אני מטורפת מספיק כדי להשחיל את המעיים שלך עם שתי החרבות האלה?"

ההתקלות הסופית

ברגע הבא, מתרחשים כמה ארועים בבת-אחת: הדמויות פורצות לאולם מדלת אחת, וכוח של גנולים מסתער מדלת אחרת, ממש כאשר בלורד צורח על יוסטישיה ומאיים על מוות נורא לכל מי שירים ידו כנגד נצחון כוחות הקידמה, ועל השבוי, יצור ערפל מסריח שהוא אישית ידאג לטפל בו.

ההיכל עצמו הוא החדר המזעזע ביותר בכל האגף; ומכיל כמה מן המכונות וכלובי המוטאנטים מושחתי הצורה ביותר.
הגנולים יורים מטח חיצים לעבר מרכז האולם, רובם מכוון לעבר בלורד, אבל לא גורמים נזק ממשי; בלורד מתחיל להטיל קסם קטלני, שמכוון למחוק את יוסטישיה, ומוטאנטים מבחילים שנתונים כנראה לשליטתו זוחלים לאורך האולם, לעבר הדמויות, יוסטישיה, והגנולים גם יחד.

שרלוט ואלאריס מתמקדות בנסיון לפגוע בריכוז של בלורד, ומשיגות תוצאה טובה למדי בשילוב בין פטיש אור (Judgment of light) של שרלוט לקליעות של אלאריס. לחש ברק השרשרת הרעיל נחלש מאד, ומתפזר בצורה חצי אקראית בין יוסטישיה, הדמויות והגנולים, בלא להסב נזק קטלני לאף אחת מן המטרות. המוטאנטים שורקים ויורקים רעל; בלורד מטיל על עצמו מגן מכושף רב עוצמה, וצורח שהוא יהרוג את הדמויות- אבל קודם את השבוי- גם אם זה יהיה הדבר האחרון שהוא יעשה.

(אלאריס נקלעת בשלב הזה לפאניקה, ויורה כמו מוכת דיבוק)

הגנולים מסתערים קדימה, ויוסטישיה מעיפה מבט עם הדרואיד שלהם.

"אהה, כמה נחמד שנזכרם להגיע, קוג'רוק. אתם רוצים להמשיך לשחק איתי, ולתת ל... יצור המגעיל הזה להסתלק מכאן?"

למעשה, מדובר בבדיקת כריזמה שמשיגה את המטרה- ויוצרת מעין הסכם מהיר ולא רשמי, שהגנולים והדמויות ישמרו את 'המחלוקות' ביניהם לאחר-כך, לאחר שהקוסם המשוגע, שהרעל שהשתמש בו הולך ומשפיע עליו יותר ויותר כל רגע, יקבל את מה שמגיע לו כל-כך.

טכנית: הדמויות צריכות להתמודד גם עם ההתקפות הרעילות של המוטאנטים, וגם עם הלחשים של בלורד שיורה אותם בפראות כאשר הוא מתקדם לעבר דלת צדדית שכנראה לורקאנד מעברה האחר- והן חייבות לפגוע במגן המכושף שלו מספיק חזק כדי לשבור אותו, לפני שבלורד יגיע למיקום ממנו יוכל להרוג את השבוי בלחש מכוון היטב. כל עוד המוטאנטים חיים, רק אלאריס יכולה לפגוע באורח יעיל במגן המכושף, משום שהם חוסמים יפה כל נסיון לסגור לטווח פנים אל פנים מול בלורד.

אבל בסופו של דבר, שרלוט ו'ג'יין ווסט' פוגעות במוטאנטים די הצורך כדי לאפשר ל"ג'יין ווסט" התקפת זינוק מהירה לעבר בלורד, גם אם במחיר של סיכון להתקפת הזדמנות מצד אחד המוטאנטים הפצועים; ובינתיים, אלאריס והקשתים הגנולים פגעו קשה במגן של בלורד- וברגע הבא, בעודו מחרחר רעל, אחד החיצים של אלאריס עובר את המגן וננעץ בו בצד; ומיד לאחריו, שיסוף אלכסוני אכזרי מאחת החרבות של יוסטישיה, שמגיע אל הצוואר ומתיז דם מזוהם לכל הכיוונים.

בלורד נשמט באיטיות כלפי מטה, עדיין מהבהב בהילה ירוקה מתועבת, וקנוקנת קטנה ובועתית מזדקרת מתוך הבשר שלו שעודנו חי.
"קידמה... או מוות..." הוא מספיק לגרגר, כאשר הוא נופל על פניו, והגנולים המיללים קופצים עליו ודשים אותו בחרבותיהם המעוקלות.
"בשם הוד-מלכותו" לוחשת יוסטישיה, די לעצמה (אבל שרלוט שומעת את זה) "הצדק נעשה".

הדמויות חשות קדימה; לורקאנד, ערום למחצה, חלש והמום, שערו הכהה נופל על פניו החיוורות אבל עדיין שלם יחסית בגופו (לפי מה שהדמויות הבינו, לנורמן בלק היתה 'תוכנית מיוחדת' בשביל 'הפיה הפרימיטיבית המסריחה מהערפל'), כבול לאחד הקירות בחדר הצדדי; ובעוד הגנולים חושבים במידת-מה על הדמויות... אבל האוצר הלא קטן ששוכב שם מעניין אותם לא פחות אם לא יותר, וחלקם מתחיל להתקוטט עליו (טכנית: נדרשה עוד בדיקת כריזמה, כדי לקיים את 'ההסכם הלא רשמי' לפיהן הדמויות – שצברו נקודת זכות בעיני משרתי אדון הרעם בעזרה בהרג 'המטמא הגדול', יוכלו לקחת את השבוי ולהסתלק, כל עוד האוצר נשאר עבור הגנולים),

לאכזבתה המרה של אלאריס, יוסטישיה היא הראשונה לבתק את הכבלים של לורקאנד.

לורקאנד, נבוך וכואב, מביט בה כשהיא מבתקת את הכבלים- ולרגע הוא מרותק אליה במבט מסוג שבו מעולם לא זיכה את אלאריס (עד כדי כך, שדמעות של תסכול זולגות מעיניה של אלאריס, שרואה את המחזה).

"לורקאנד מק'קרויך מהיכל פעמון הערפילים לשירותך, גבירה אצילה" (נראה שלורקאנד 'מפספס' את התחפושת של ג'יין ווסט או רואה מיד משהו מאחוריה)

יוסטישיה מחווה קידה ונוטלת את ידו במחווה רשמית;

"ברוכה הפגישה, סר מק'קרויך שמן הערפל" היא עונה בואלקירין גבוהה, בעודה מסייעת לו לקום (בסיוע פעיל מאד של אלאריס, שלא מתכוונת לתת ללוחמת הזרה – שכבר כעת היא מאד לא מחבבת אותה – לקחת את כל הזירה לעצמה)

אבל שרלוט רואה סומק לא טיפוסי בכלל מתגנב ללחיה (ושרלוט עצמה רוצה לצייץ באושר נוכח המחזה; בניגוד מוחלט לאלאריס, שנראית באותו רגע כמו כד של חומץ- וגם התודה המנומסת מאד, אבל הרשמית מדי שלורקאנד מעתיר עליה מיד לאחר מכן לא מפייסת אותה)

הדמויות נסוגות במהירות, לפני שהגנולים יתפנו מן הביזה ו'יחשבו מחדש' על ההסכמות שבין הצדדים.

לורקאנד מתעשת, מנסה לשמור על משהו מכבודו העצמי, כאשר הוא זוכה בגלימה; למזלו, נראה שהגנולים, ששקועים בזהב וביהלומים שהתפזרו מתוך הכספת של בלורד, פספסו את החבילה הצנועה בהרבה שבה אנשי התאגיד אכסנו את השיריון והחרב שלו, ושאר המלקוח (שבאורח אופייני, הם נראים מאד חשוכים ולא בולטים כאשר הם אינם בשימוש- אול שאולי הגנולים עיוורים פחות, אבל חושדים מאד, מסיבות ששמורות איתם, בחפצים שנודפים ריח או נוכחות של 'פיות' – ככל הנראה, יש היסטוריה ארוכה ומורכבת בין הצדדים.

לורקאנד מתנצל בפני אלאריס הזועפת, ומנסה להסביר שכנראה הידע שהחזיק בו על בני-האדם המקומיים היה הרבה פחות עדכני ממה ששיער, והוא חייב לה חוב גדול על אומץ ליבה. יוסטישיה, שחוזרת לתפקיד ג'יין ווסט, מדרבנת את הדמויות להחיש צעד ולצאת מהאגף החשוך ומוכה הרעל, כשהיא לוחשת אגב כך לשרלוט.

"בהחלט ברוכה הפגישה המחודשת, ילדת פנימיה. לרגע באמת חששתי שאיבדתי את הנוכחות הצדקנית שלך"

ואז, היא מכווצת את גבותיה נוכח החיוך המרוצה מדי ששרלוט לא מצליחה להסוות.

"לוטי... למה את מביטה ככה?" (והכוונה 'תפסיקי להיות מגוחכת. לא קרה ביני לבין לורקאנד כלום').

"זה שום דבר, באמת" מצייצת שרלוט בקול גבוה בהרבה מהרגיל, לא מצליחה להוציא את המחזה של יוסטישיה המסמיקה מדעתה; והיא מתאפקת, למרות כל הזוועה מסביב, שלא לפרוץ בצחוק.

חזרה לפרק הקודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין

---

כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.