2.5: הדרקונים ודמויי הדרקון של קלדאריה
(

2.5.2: דרקוני-עקעק (Magpie Dragons)

שיוך כללי: דמויי דרקון

תוחלת חיים ממוצעת: לא ברור, ככל הנראה כ-300-400 שנים.

יסוד דומיננטי: גז ורעל

הקדמה: דרקון העקעק (Magpie Dragon), הוא שרץ דוחה ויומרני, שנחשב לאחד מקרובי משפחתו הנחותים והמאוסים של של הדרקון האמיתי. לעיתים קרובות, הוא מכונה גם "אז'נה", כמעין חיקוי של הצליל המקרקר-מהדהד שהוא משמיע. מדובר בשוכן יערות לחים ורגלי הרים, שהגם שהוא נחות מדרקון אמיתי הן בעוצמה הפיזית, הן ביכולת הקסמים והן בתבונה, הוא מסוגל בהחלט להפוך לסכנה קטלנית עבור כפרים אנושיים והרפתקנים.

תיאור חיצוני: נאמר על דרקון העקעק, שהוא אוהב ומסוגל להעמיד פנים כאילו הוא דרקון קטן, עד שבוחנים אותו היטב די הצורך, ובעיקר מריחים את הצחנה הנתעבת שנודפת ממנו, שמזכירה תערובת דוחה במיוחד בין נפיחה עסיסית לניחוח עז של חלב מקולקל.

אורכו של היצור יכול להגיע, מראש ועד זנב, ל-7 מטרים לערך; אלא, שהגוף כחוש ונחשי מכדי להיות מרשים, מה שיוצר יצור גרום מאד, שלשווא מתאמץ לא אחת לשוות לעצמו מראה מרשים באמצעות מוטת כנפיו המנוצות, הגדולות, המקור האכזרי והציצה המוזהבת שעל הראש. הראש עצמו פחוס, מעוטר בציצה מנוצה בגוון ירוק-זהוב נוצץ; המקור גרמי ומשונן, באורח שמזכיר עורב מפלצתי; העיניים ירוקות-אדמדמות; לעיתים זהובות; סממן יחודי של היצור, הוא שקי הבליעה הגדולים מתחת ללסת התחתונה, אותם הוא מנפח לעיתים קרובות, כאשר הוא מנסה להפגין חשיבות; ועוד יותר מכך, כאשר הוא מתכונן להשתמש בהתקפה הקטלנית ביותר שעומדת לרשותו; נשיפת ענן של גאז מבחיל, מעובה, מסריח עד אימה ורעיל למחצה. בעוד שהקשקשים של הראש והגב הם שילוב של שחור, שחור-ירוק וירוק-זית, הרי שקשקשי הבטן, כמו גם שקי הבליעה, הם בצבע לבן עכור.

דרקון העקעק, כמו דרקון רגיל, ניחן בארבע רגליים; אולם רגליו, בעיקר הקדמיות, דקות, בעלות שלוש ציפורניים ארוכות, ומזכירות טלפיים של עוף הרבה יותר מאשר טופרים של דרקון.

להשלמת התמונה, היצור ניחן בקול קרקרני, אשר יותר מכל דבר אחר, אחראי כנראה לשמו; מאחר והוא בעל תבונה העולה בהרבה על תבונת חיה, אולם נופלת בהרבה מזו של דרקון ובמידה מסויימת גם מזו של אדם ממוצע ומעלה (הגם שהיצור עצמו סבור בדרך-כלל שהוא כליל השלמות ושיא החוכמה), הרי שהיצורים יודעים להדבר ביניהם, ולעיתים גם להשתמש במילים שנלקחו משפות אנושיות, ועוד יותר מכך, לחקות מילים נוספות (לעיתים קשה להבחין, היכן נגמר הדיבור ומתחיל החיקוי, או להיפך). אחד מכינוייו הנפוצים של היצור, בעיקר אך לא רק במאסקארו, נובע מהצווחה "אז'נה, אז'נה, אז'נה" שהוא משמיע לעיתים קרובות, כאשר הוא ניצב על ענף גבוה וטופח בחוזקה בכנפיו.

מחיה ומנהגים: ההידרוסטים מאמינים, שדרקון העקעק הוא במקורו חיית מחמד או משק של הסאר'ראו, שיצאה לבר לאחר שהענקים הקדומים הושמדו; ישנן לא מעט תאוריות לגבי התפקיד של אותן חיות יהירות, מצחינות ובלתי נסבלות בשירות הענקים המכשפים; החל מסיירים וכלבי שמירה, וכלה בחיות נוי מגונות שהלמו את טבע אדוניהם המושחתים. במאסקארו וברצועת האמתיסט, לעומת זאת, מאמינים כי מדובר בצאצאים נחותים של דרקונים קדומים, ואולי פרי מעלליו של רודן-מכשף קדום, אשר נכשל בהרביית דרקונים והסתפק בצר לו ביצירת תערובת מגונה בין ביצי דרקון לזרע של עקעק ענקי ודוחה.

כך או כך, דרקון העקעק של היום, חי בדרך-כלל לבדו או בקבוצות קטנות מאד וארעיות; ונראה שטיבו הגועלי, אופיו היהיר והאנוכי ומידות דומות מונעות מהם בדרך-כלל ליצור להקות גדולות יותר. נראה שהנקבות נפוצות יותר מן הזכרים (1:3), ולעיתים ניתן למצוא צמד של נקבות שחיות ביחד, ונפגשות עם זכר אך ורק בעונת ההפריה. אלא, שיודעי דבר טוענים שהגם שהיצור הוא נאלח, בוגדני ותוקפני מעצם טיבו, הוא מעריך כח גס וברוטאלי (כפי שהיה לענקים בשפע), ובמקרה שכזה, יכול לפתח תכונות תלותיות מאד באדון ובעיקר באדונית שהצליחה להכניע אותו; הגם שרק אדון פזיז מאד יפנה ליצור שכזה את הגב. כך או כך, הרי עם אדון או בלעדיו, היצורים הם עצלים, נרפים וחסרי מוטיבציה; הם מתקשים להחליט החלטות, מעבר לעשיית רושם או לפורקן יצר הגרגרנות שלהם; והדבר מפחית במידה רבה את הסכנה שהם מהווים לאיזורים כפריים.

אחד הקווים המעניינים (או שמא, אבסורדיים) בהתנהגותו של היצור, הוא שדרקוני-עקעק בטוחים שהם כליל השלמות; מופת של חוכמה ובעיקר של יופי, ובעיקר שהם דרקונים מזרי אימה ורבי עוצמה לכל דבר ועניין (לא בכדי, המילה Krrupk, שפירושה כנראה עוף או אולי תרנגול בר, נחשבת לעלבון קטלני בשפתם). לפי המסורת המעורפלת שלהם, הם בניה ובעיקר בנותיה האהובות של מעצמה עתיקה (או לפי פרשנות אחרת, אם קדומה ורבת עוצמה), שהפכה אותם עליונים על יצורים אחרים; הם מסרבים להודות בכך, שיכולת הקסם שלהם מוגבלת, ושבניגוד לדרקונים אמיתיים, אין ביכולתם לשנות צורה וללבוש דמות אנושית. מבחינתם, וודאי שהם מסוגלים, אולם אין שום סיבה שתגרום להם ללבוש דמות כל-כך נמוכה ומכוערת כדמות של בן-אנוש. מבחינתם, כל הדברים הקיימים היום, בעיקר מאכלים ומשקאות, אינם אלא חיקוי עלוב למה שאבותיהם ואמותיהם טעמו אז, באותם ימים רחוקים. הדבר, כמובן, לא מונע מהם מלהיות גרגרנים באורח מבחיל, כמון גם בעלי תכונות מובהקות של עקעק-לקחן; קרי, דחף לגנוב חפצים זוהרים ולאחסן אותם בקינים המטונפים שהם בונים במרומי סלעים, לא אחת בחלקים הקשים לגישה של ביצות או מצוקים.

דרקון העקעק הינו אוכל-כל; בפועל, הם משלבים בין חיות שניצודו – בדרך-כלל נחנקו מנשיפת הגאז שלהם, לבין פירות, אגוזים ואפילו קליפות עץ. הם עשויים לאכול אדם, ועוד יותר מכך חיות משק, ולאחר מכן עוד להתלונן על הטעם הגרוע שהם נאלצים לסבול. עם זאת, מקומיים טוענים כי ליצורים הללו ישנה חולשה מוזרה לגבינה, ובעיקר לשמנת מלוחה ומעט מעופשת; וכדים מן החומר הזה עשויים לגרום להם להגיע לכלל בולמוס לשמו. תמונה קלאסית היא, דרקון-עורב שעצר פשיטה ושכח את העולם כולו, בעודו תוחב את ראשו לכדי חלב, מלעלע אותם במקורו, מנפח את שקי הבליעה שלו, כשהוא טופח בהתרגשות בכנפיו, מתיז טיפות ושברי כדים לכל עבר, ומפיץ אגב כך ריח מזעזע סביבו. מי שמבין את שפתו, עשוי להבין שבין בליעה לבליעה, היצור עוד מתאונן על כך שהוא אנוס להשפיל את עצמו לאוכל פשוט כל-כך, ושתכולת הכדים היא כלום לעומת מה שהוא או אבותיו אכלו על שולחנה של האם הקדומה (או אולי האומה הקדומה).

קרב: דרקון עקעק הוא אכזרי, כשם שהוא פחדן; הוא יתקיף, בדרך-כלל, מקום בו הוא סבור שהשלל ילקח בזול (או מקום בו מתגרים בו באורח קולע), ובדרך-כלל אין לו שום כוונה להלחם עד מוות. בני-אדם, בעיקר איכרים, יכולים להיות מותקפים כאשר הם נראים "בשלים לקטיף", לא מצויידים או במספר מועט; אם כי בכל הנוגע למזון, בקר וכבשים, ובעיקר חלב וגבינות, יבואו תמיד במקום ראשון. הרפתקנים וסוחרים יכולים להיות מותקפים בעבור החפצים הנוצצים שהם נושאים עליהם; ולעיתים גם כתחרות אגו בין שני פרטים, בעיקר בין שתי נקבות שחולקות מגורים משותפים. באורח מוזר, נראה שבמצב כזה, הן מעדיפות לתקוף קודם כל את בני-האנוש הזכרים, אגב שהן משמיעות צווחות לעג גבוהות וצרודות. מצד שני, כאשר היצור מוכה חזק די הצורך, הוא יעדיף כמעט תמיד להמלט או במידת הצורך לנסות להידבר – גם אם לא אחת אגב גילוי טפח וטפחיים מאופיו השחצני והבלתי נסבל; כמו גם איום ב"זעם הדרקון" אם יעזו להתגרות או לפגוע בו לרעה ("קרראופק! עוד לא ראית כלום, יצור קטן ועלוב שכמותך!").

דרך ההתקפה הפופולרית ביותר היא עיטה מהאוויר, תוך שימוש בנשיפת ענן הגאז בכדי לפגוע ולשתק למחצה רבים ככל האפשר מיריביו; בשלב זה, היצור ינסה לאחוז קורבן בטופריו האחוריים או במקורו העצום, ולהמריא איתו, אגב שהוא מוחץ אותו ומסב נזק רב ככל האפשר; במידה והקורבן הוכרע, הדרקון יכול להמלט משם עם שללו, או להתקיף קורבן אחר; במידה והקורבן נאבק ומסב לו נזק, דרקון-העקעק ישמוט אותו מגובה, כשהוא מסב נזק כבד נוסף, ואזי ימלך בדעתו האם לצלול מחדש ולתפוס קורבן אחר, או להמלט. אם יש ליצור גם כמה לחשים פשוטים, הוא ינסה להפעיל אותם ממרחק, בכדי להגביר את האפקט של ההתקפה העיקרית.
כאשר הוא נאלץ להלחם על הקרקע, היצור יעמוד על שתי רגליו האחרויות, אגב שהוא טופח בכנפיו, מנפח את שקי הבליעה ועושה רעש עצום; במצב דברים שכזה, הרי מלבד התקפות נשיפה, התקפות המקור המשונן ורב העוצמה והצלפות זנב כנגד מי שינסה להתקיף מאחור, הרי שהצחנה העזה שהוא מפיץ עשויה לא פעם לגרום ליריבים התוקפים מטווח פנים אל פנים להשתנק (וכפי שהיצור מגדיר "שחים מפני גדולתו"), באורח שיקנה עונשין לכל ההתקפות והגלגולים, עד שהם מתרחקים מטווח הילת הצחנה.

דרקוני עורב בהידרוסט: בין אם היצורים הם אכן יצירת כפיהם של הסאר'ראו הקדומים ובין אם הגיעו בעבר הרחוק ממאסקארו (שם הם נפוצים מאד) הגם שבעבר, היצורים הללו היו נפוצים בהרבה, הרי במאות השנים האחרונות, מספרם התמעט והם כמעט ונכחדו מהאיזורים המישוריים והמיושבים שבמרכז הידרוסט; כמו כן, דרקוני עורב מעולם לא הסתדרו עם הקור העז של ההרים בצפון הידרוסט. כיום, אפשר למצוא אותם בעיקר באיזורים הפרועים והמיוערים שמסביב להרי השדרית; בכמה מן המחוזות הנמוכים יותר של צפון הידרוסט (כמו אולבראת' ופאנדרהייל), ובעיקר ביערות הסבוכים והעצומים של מחוז הלגון שבצפון מערב האי. כמה וכמה אגדות מספרות על כך כי מכשפים מרושעים אילפו יצורים כאלו, והפכו אותם למשרתים הולמים למידתם. לנוצות וקשקשים מן היצורים, לעומת זאת, ועוד יותר מכך לביציהם, יש ערך מסויים בכמה סוגים של שיקויים, וניתן להשתמש בהם לשיריון מוקשה שניתן לשימוש עבור דמויות המשתמשות בשיריון עור מוקשה רגיל.

לעומת זאת, היצור נחשב לפחדן, עצלן ותלותי (כשהוא בשבי) מדי מכדי לשמש כחיית מלחמה אמינה; הגם שמצד שני, הוא עשוי בהחלט לשמש בהצלחה להטלת אימה על איכרים ושאר פשוטי-עם שקוסם מפוקפק (או בימינו, אחד המתעשרים החדשים) מבקש לרדות בהם.

אופציונלי: המעשה בפרסי ווטסון וגבינת הפלא

פרסיבל ווטסון, בגד בנעוריו במסורת משפחתית עתיקה שאמורה היתה להפוך אותו לאביר במסדר השוקע של סנט-קלאודור; תחת זאת, שימש כמלומד ואלכימאי (לא אחת שם קוד לקוסם, שלכאורה אסור בחוק מאז מרד המכשפים) בצבא ההידרוסטי, וצבר הון וכוחות במלחמת שבע השנים. להידרוסט, חזר כאדם עשיר ושאפתן, שלא ממש מתרגש מן השמועות על קופת השרצים שעל גבו (מה גם שמצב דברים כזה בהחלט לא חריג); וגם לא מן העובדה כי ככל שחלפו השנים ועלומיו התרחקו (כיום הוא מתקרב ל-45), כך אבד לו לחלוטין יפי תארו, והוא השמין והתכער, ובאורח כללי נראה כיום כמו בהמה.
כך או אחרת, פרסי שם את עינו על אחוזה כפרית על הגבעות הפראיות למחצה בגבול מחוז הידראו ורוזנות קאלינגהאם, שפרנסתו באה לו ממחלבה גדולה. אלא, שהמחלבה סבלה התנכלויות הן מכנופיות רדיקליות ממחוז קאלינגהאם ("צוותי חלוקת-מחדש של עושר"), ובעיקר מפשיטות חוזרות ונשנות של דרקוני-עקעק חצופים שבאו מחלקים נידחים יותר של הגבעות, או אולי אפילו מחלקם הדרומי של הרי השדרית הרחוקים יותר; מסופר במיוחד, על דרקונית ערמומית וחצופה במיוחד, בעלת תבונה העולה במידה רבה על זו של שאריה האחרים, ששמה לצחוק במשך זמן רב את הרשויות המקומיות. כך התגלגלו הדברים, שלמרות שהבעלים המקורי של המשק היה על סף פשיטת רגל במשך שנים, איש לא רצה לרכוש או להשתלט על האדמה המוכה שלו – עד שהגיע ווטסון.
לא ברור מה המג עשה, אולם בתוך כמה חודשים, פסקו הפשיטות, הן של המפלצות המכונפות והן של הרדיקלים. לא זאת בלבד, אלא שהמג החמדן וגס הרוח החל מפיק מן המשק שלו סוג חדש של גבינת עובש, בעל ריח נוראי אמנם, אולם טעם שקלע מאד לחיכם של עשירים יומרניים בהידרקרון.

אמנם, לטענתו הוא חיסל את דרקוני-העקעק הפושטים, עד האחרון שבהם; ומי שטוען אחרת הולך אחרי "שמועות מזדיינות של מזדיינים בתחת" (קרי, בעיקר הרדיקלים שהכנופיות שלהם למדו בדרך הקשה לשמור מרחק של כבוד מן המשק); אולם בכל-זאת, ישנה שמועה עקשנית כי הוא הכניע את אותה דרקונית-עקעק ושעבד אותה; וכי למעשה, אותה גבינה חדשה עושה שימוש בגזים או בצחנה שהוא מפיק מן הקשקשים או ההפרשות שלה. ווסטון מאיים כי יתבע למשפט כל מי שיטען זאת בפומבי על נסיון לחבל בעסקים שלו, אולם השמועות לא גוועו מעולם.

יותר מכך; גרסה מקורית יותר של השמועה, מספרת כי הדרקונית שהוכנעה היא פרט אינטיליגנטי באורח יוצא דופן, והלכה למעשה העסקה בינה לבין ווטסון הוא שהוא יסייע לה ללמוד כשפים חדשים (או כלשונה "יזכיר לה כמה דברים ששכחה"), ויסייע לה להגשים את החלום הביזארי שלה – להצליח בכישוף שיש לדרקונים 'אמיתיים' – היכולת ללבוש דמות אנושית, ובצורה הזו לראות את עיר הבירה העשירה והמלאה בחפצים נוצצים ויקרים, שלא לדבר על מעדנים, ו"להעמיד פנים שהיא ליידי".

לא ברור מה נכון ומה יציר הדמיון בפרשיה הזו, אולם האורח בו מסופר כי ווטסון פתח בהליך משפטי חשאי בכדי להכיר ב"בתו הלא חוקית" מפרשיית אהבים ישנה, גורמת לרבים להרים גבה; ואין אלא לתהות האם הדבר אכן מרמז כי העסקה הצליחה; והאם אכן דרקונית עקעק יכולה ללבוש דמות אנושית, שיתכן ותהיה בדיוק כמו צורתה המקורית: עם ציצת שיער זהוב-אדמדם, רזה מאד ולא נאה בכלל, אולם עם יומרות שיהפכו אותה בטוחה שהיא יפיפיה שאין כמוה ("ועל תאוותה לגבינה ושמנת לא נספר ונחריש, מפאת הטעם הטוב").

לכתיבת תגובה, לחץ כאן

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.