רקע היסטורי

מחוז וייטדון המושלג מפורסם כשער המעבר בין הידרוסט לשממות הקרח; זאת, שכן דרך מחוז זה עוברים מעברי ההרים המפורסמים, שהינם הדרך היחידה בה יכול צבא גדול להכנס מהרמות המושלגות (בואכה חורבות האמראב) אל תוך הידרוסט הפנימית; כל דרך אחרת נתקלת במצוקים גבוהים ופסגות כמעט בלתי עבירות של הרי וויטהאבאן (whiteheaven). ההיסטוריה לימדה כי בכל פעם שהחזיקו ההידרוסטים חזק די הצורך במעברים הללו, נבלמו הברבארים, הדרקירי, צלבני הקרח ושאר יצורי שממת הודון הרחק ממחוזותיה המיושבים של הידרוסט, ובכל פעם שהופקרה שליטה זו, ידעה הידרוסט פלישות מרבות אסון, שהמפורסמת ביניהם היא זו של טראמיס, האיריני הלבנה המפורסמת (ראה פרק שישי בהיסטוריה ההידרוסטית). על המעברים התנהלו קרבות רבים במרוצת ההיסטוריה, החל בתקופת כיבוש הידרוסט בידי הואלקיריות, המשך במאבקים בימי שושלת גלימרדון, וכלה בנצחון המפואר שנחלה מירנדה אוקנברסט על צבאות האיריני הלבנה, אשר השליכו את יצורי הקרח בחזרה אל השממה הקפואה. לאחר ימי אוקנברסט, החלה תקופה ארוכה בה לא קם כח רציני בצפון אשר איים על הידרוסט, והמחוזות ההרריים של צפון הידרוסט הוזנחו בידי השלטון המרכזי, למעט שליטים ותקופות קצרות. השלטון ברוב האיזורים של סאלאן, וייטדון, וורייסט, וקאסטהייוור נותרו רוב הזמן בידי פאודלים, שהגנו על הגבול הצפוני ולא פעם לחמו זה בזה.
בתקופת הכיבוש של הברית האפלה, הסתפקו עלפי הסערה בקבלת שבועת נאמנות מהבית האפל דה-וורייסט, לו סייעו לכבוש את מעברי ההרים ושלחו לעזרתו חייל מצב קטן. אזי, סער הצפון במלחמה הגדולה בין התמנון השחור של דה-וורייסט לבין אייל הדרקון של או'קורלינק ושוט האש של נורהולם;
לאחר הדרדרותה הסופית ושקיעתה של שושלת דה-וורייסט סמוך להדחת באלזריה מטילת האימה מתפקיד שליטת הידרוסט ומעבר השלטון לידי הקיידרהרצים, התאחדו אצילי הצפון באופן זמני כנגד הפיהרר האכזרי פון זאגנקופר ששטף את הידרוסט בנהרות דם; הקיידרהרצים הצליחו להביס את הפאודלים ולטבוח בהם מספר פעמים, אולם מעולם לא הצליחו להשליט שלטון יציב באיזורים הפרועים והקשים לגישה של הרי ווייטהאבאן. לאחר גירוש הקיידרהרצים מהידרוסט נותרו האצילים הצפוניים עצמאיים כמעט לחלוטין, ונאמנותם לשלטון המרכזי מפוקפקת. העניינים הגיעו ל"פיצוץ" בתקופת "החצר הרוקדת", כאשר הלך בוזם של האצילים הצפוניים להיידרקרון וגבר, עד שהעניינים הגיעו למרד כללי בצפון, דבר אשר הוביל ליצירת מדינה צפונית בראשות בית נארהולם, שהחזיקה מעמד מעל שני דורות, והנחילה לצבא הידרוסט לא מעט תבוסות, עד אשר שבו האצילים להתקוטט על הכתר, חלקם עבר לצד השלטון המרכזי, ובסופו של דבר שב שלטונו של "האריה הלבן" מהיידרקרון לכל רחבי הצפון, והפיאודליזם במחוזות הלאנס וסאלאן בוטל סופית, לפחות באופן רשמי (באשר למספר בתי אצולה יש עד היום כח בלתי רשמי רב).
המהומות בצפון נמשכו לסירוגין במשך כל תקופת החצר הרוקדת, וגברו כאשר נפלה הידרוסט לכאוס בשל מעללי פרופסור הנקן וצבא התבונה שלו. בשלהי המאה ה-24, ניצלה את הכאוס והמאבקים ברית מסוכנת בין שבטי דארקירי, שאוחדו מאחורי נס החץ השחור, והורידו על הצפון ועל מעברי ההרים התקפות עזות, אשר כמעט והפילו את המצודות רבות החשיבות של וייטדון בשנית בידי יצורי הצפון. שנים מספר לאחר קרב ראגאמות', אשר העלה את הידרוסט לדרגת אימפריה, שלח מלך הידרוסט צבא גדול לצפון, אשר השמיד את ברית החץ השחור כמעט כליל והסיר את המצור מוייטדון (2411). אצילי הצפון שבו ונשבעו שבועה טקסית לשרת את המלך ולהמנע ממלחמות ביניהם, מה שהחזיר זמנית את השקט לצפון ("כראוי לגבולה של אימפריה מהוגנת", לדברי הוד-מלכותו).
השנים האחרונות, שבו והעלו את המתח באיזורי הגבול; בתוך שממת הקרח, איחדה דמותו האימתנית של שד הקרח, אורמאק הזקן, את צלבני הקרח הפרועים ויצורים אחרים אשר לחצם על הגבולות הולך וגובר. לכאוס הצטרפו גם Savage Klans פרועים של אמזונות אש מפליטות נימלאנטיר הרחוקה אשר נסו לצפון הידרוסט, ושיבשו יחסי הבנה ארוכים בין אמזונות האש המקומיות לבני האדם. למצב המתוח תרמו מאד גם נציב סאלאן החדש, מקהוייסט, איש הסיעה האימפריאליסטית הנוהג במקומיים כמעט כעבדים, ורודה בהם בעזרת לגיון שכירי החרב שלו, המכנה עצמו "אחוות הנצחון", ובפי כל הוא מכונה בלחישה "The Horned Evils" בשל קסדותיהם דמויות ראש התייש ומעשי הזוועה שעשו. כמעט כמוהם, נודעו לשמצה בעלי האגרוף הכפופים לו, אשר חכרו אדמות בגבול הצפון, והחלו מתנהגים כפאודלים מהסוג הגרוע ביותר. ניסיהם של בעלי האגרוף - בתולת הים הזהובה, המנטיקור הצווח ודורבן הקרח החלו מטילים עד מהרה פחד הולך וגובר בצפון. התעקשותו של מק'הויסט לכרות את יהלומי האש המקודשים על הנארהייני (אמזונות האש), הביאו למלחמה אכזרית בין הצדדים, כאשר המקומיים מצויים בתווך.

כל הסיבות הללו הפכו את האיזור כולו למקום מועד לפורענות, המעסיק חלק ניכר ומובחר מצבא היבשה ההידרוסטי (מלבד אנשיו המפוקפקים של מק'הויסט, השייכים עקרונית אף הם לצבא האימפריה), הפועל במקום לצד הרפתקנים וכוחות פאודליים כדי לאבטח את המצודות השומרות על "השער הצפוני של הידרוסט" מכל רע, משימה הנראית קשה והולכת ככל שנוקף הזמן.

נוף וגאוגרפיה

עיקרו של מחוז וייטדון הינו עמק עצום בשם פיינהאול (Pinehowl), אשר הכניסה אליו היא דרך קרע בצפון הרי השדרית, בדרומו של מחוז וורייסט הקודר; הנוסעים העוברים דרך הפרצה, חולפים על פני שרידי הטירה המקוללת של דה-ורייסט הנשקפת עליהם מעל מצוקו של קניון אדיר. לאחר כמה עשרות קילומטרים, נפתחים הקירות אל עמק עצום, מושלג רוב עונות השנה, מוקף הרים לבנים עצומים לגובה מכל עבריו, שאדמתו עולה במתינות למעלה, ונעשית קרה ומיוערת יותר ככל שממשיכים צפונה; לזרים, נדמה הדבר כאילו הותירו את הידרוסט התרבותית והירוקה מאחורי גבם, והם נכנסים לעולם אחר, צונן, פראי וקפוא. הדרך מתפתלת ועולה בהתמדה ביחד עם העמק המנומר ביערות אורנים צפופים; מדי פעם, חולפת הדרך על פני כפרים ועיירות קטנות וטירות אבן, הנראות אף הן כלקוחות מתוך תקופה עתיקה וצוננת, הזרה לרוחו של הידרוסטי מודרני ואוהב חיים. דרכים צדדיות מוליכות אל חלקי העמק המרוחקים יותר, ומטפסות אל תוך נקיקים דמויי פיורדים בהרים בשולי העמק. המקומיים מדברים בניב קשה להבנה של הידרוסטית, ונעשים מובנים פחות ופרועים יותר ככל שמתרחקים מן הדרך המרכזית אל תוך שולי העמק וההרים מעליו, עליהם מפוזרים מדי פעם כפרי רועים החיים על חלבם ובשרם של שוורי שלג. מדי פעם, נקרות בדרכם של עוברי-הדרך מצודות זועפות הבנויות על מתלול או גבעה קטנה בתוך העמק, החולשת על פיתולי הדרך. מדי פעם, חולפת הדרך על פני גשרים גדולים, החולפים מעל זרמיהם השוצפים של יובלי הרים הנופלים מן הצדדים במפלים מרהיבים.

בסופו של דבר, קרבים הנוסעים אל שוליו הצפוניים של העמק; במקום זה, מתנשאים ההרים לגובה עצום, אולם במרכזם עוברת דרך רחבה למדי שהופכת שוב לתחתיתו של קניון רחב שמצוקי קרח נישאים משני צדדיו לגובה עצום; כאן, על מתלולי הר אוקנריץ', חולשת על מבואות הנקיק, יושבת טירת וייטדון המפורסמת, המאחז הראשי של ההידרוסטים החולש על המעברים; שלושה מעגלים של חומות גבוהות ומגדלים מפחידים בעלי קודקודים חרוטיים כחולים, שנס הגריפון הכחול של הפיאודום מתנופף מעליהם. מאחר והמצודה הנוכחית נבנתה בימי טראמיס, היא צופה דווקא "לאחור", על עמק פיינהאול, כשהיא שעונה על המתלול שמעליו. כך, ביקשה האיריני הלבנה, בזמנה, למנוע מצבא הידרוסטי מלהפתיעה ולכבוש את מעברי ההרים בהסתערות פתאום. כדי לצפות על שממת הקרח, יש לעלות בנתיב מתפתל שסללו ההידרוסטים היוצא מאחד משערי המצודה, מטפס על הרכס המושלג שמעליה, עד שהוא מגיע לצריח כהה וקודר המתנשא לגובה מעל כתפו הגבוהה של הר אוקנריץ', וצופה על המרחב הקפוא האינסופי שמעבר לו. צריח זה נבנה עבור בני דה-וורייסט בידי הקיידרהרצים ועלפי הסערה, בזמן ששלטו בהידרוסט, וזכה לכינוי "מינשן הזקנה", שם שנשמר עד היום.
חרף נקודת תורפה זו של טירת ווייטדון, היא חולשת היטב על המעבר עצמו, במקום בו הוא נפתח אל תוך עמק פיינהאול, ושום כח אינו יכול לעבור בו בלא שיבחינו בו צופי הטירה ממרחק ניכר. מן העבר השני של הטירה, יורדים המתלולים אל תוך חריץ רחב המשתפל אל ברכי ההר. שם, יושבת העיר ווייטדון "בירת ההרים", ועיר הספר הידועה ביותר בהידרוסט; עיירה ציורית ומבוצרת היטב, משופעת במגדלים, נושאי נשק ופעילות ערה של שיירות הבאות ממרכז הידרוסט אל הטירה וחוזרות ממנה.
מעברי ההרים ממשיכים הלאה, מתפתלים ויוצאים מטווח ראיית הטירה, וממשיכים עוד כ-5 קילומטרים בין ההרים, עד שהם מגיעים לקיר סלע גדול המאלץ את הדרך להתפצל לשלושה משעולים, הנשפכים קילומטר אחד צפונה משם אל תוך מדרונות שלג מתונים היורדים אל רמות הקרח הנצחיות. מקום זה זכה לשם "מזלגה של טראמיס", ומוגן היטב בידי צבא הוד-מלכותו. הדבר הראשון שרואה הנוסע המגיע להתפצלות הינו "שלושת האחים": שלושה פסלי אבן עצומים שהותירו כאן הסאר'ראו, בדמות שלושה טיטאנים חמושים בעלי מבט מאיים, שכל אחד מהם נישא לגובה של כמאה מטרים, מביטים ונושאים נשק באיום לכיוון דרומה - מזכרת צוננת ולא נעימה מימי קדם. בסיומו של כל אחד מנקיקי "המזלג", חסמו ההידרוסטים את המעבר בחומת אבן עצומה לגובה שנבנתה בידי גמדאים, המחפה על מצודה גדולה המאויישת בידי כוחות מובחרים של צבא המלך.
מהעיר וויטדון (המכילה כ-10,000 תושבים), בוקעות אף דרכים נוספות, צרות ובוגדניות, המטפסות על כתפי ההרים; אמנם, הרכסים ממערב וממזרח לוייטדון אינם עבירים לצבאות, אולם יצורים מסוכנים מסוגלים עדיין להתגנב בהם ולחדור אל תוך העמק, ולעיתים אף רחוק יותר, לכיוון ההרים היורדים אל מחוזות הלגון וסאלאן. מסיבה זו, הקימו ההידרוסטים שורה של מגדלים ומצודות על כתפי הרכסים, הנועדות לפקוח עיין ולשלח סיירים המתריעים על מפלצות משוטטות שחדרו אל תוך ההרים. הדרכים הללו עקלקלות, בוגדניות וקפואות עד כדי כך שסוסים אינם מסוגלים לפלס בהן דרך, והתחבורה נעשית באמצעות לטאות שלג משוריינות הקרויות סקולק (Skolk), שאולפו ואומנו להעביר נוסעים ומסעות בשבילי ההרים הגבוהים (לפרטים, ראה בתאור היצור במדור מפלצות).

מערך ההגנה של וייטדון - כוחות הפיאודום וצבא המלך

וייטדון וסביבתה מעסיקים כוחות רבים, פיאודליים ומלכותיים. לפי מסורת עתיקת יומין, צבא המלך מופקד על הגנת "המזלג של טראמיס" והמצודות שלו, ואילו צבאות הפיאודום של וייטדון על הטירה, מצודות ההרים והעמק. הפיקוד העליון הינו נחלתם המשותפת של גנראל-אביר מצבא המלך (תפקיד אשר בימים עברו היה נחלתו של מסדר סנט-קודור, אולם הופקע ממנו כאשר ירד מגדולתו לאחר מסע הצלב של סנט-הלודן) ושל רוזן וייטדון.
הרוזן מחזיק בטירה ובקסרקטיני העיירה כ-12 רג'ימנטים[1], חלקם מוצבים באיזור דרך קבע וחלקם משתמשים בו אך כבסיס כשהם מצויים מרבית הזמן בתנועה ומשימות לאורך שבילי הרכסים. החיילים הפאודליים, שרובם מגוייסים מקרב המקומיים, נחשבים לקלי חימוש וניידים יותר מאנשי המלך, רבים מהם עולים בהרבה על חיילי הוד-מלכותו ביכולתם לראות בערפל ולירות בקשת, אולם נופלים מהם בכל הנוגע לאיכות הציוד ולרמה בקרב פנים אל פנים[2]. צבא הרוזן מורכב, פחות או יותר, בדרך הבאה:

· 6 רג'ימנטים הרריים רגילים

· מיליציה מקומית של כפריי פיינהאול, המסיירת ברחבי העמק, מטירת וייטדון עד גבול וורייסט.

· רג'ימנט "ילדי הרכס" (Ridgelads): רג'ימנט גדול של אנשי תובלה ונהגי סקולקים.

· רג'ימנט "The Worldedge Wings": רג'ימנט עתיק ומהולל של רוכבי גריפונים, הנחשב כגאוות הפאודום.

· רג'ימנט "The Ancient Amephysts": רג'ימנט של סיירים קשתים המוצב ב"מינשן הזקנה", מורכב כולו מעלפים, רובם עלפי ורד מקלסילדי, הנעזרים בראייתם הרחוקה כדי לצפות אל מישורי הקרח.

· רג'ימנט "The Wind Wanderes": סיירים-קשתים המופקד על עיקוב וציד מפלצות משוטטות שחדרו את הגבול ההידרוסטי.

· רג'ימנט "The Giant Slayers": מונה כ-50 הרפתקנים המצויים בחסותו האישית של רוזן וייטדון, המשמשים בדרך-כלל למשימות המסוכנות והמורכבות ביותר, היכן שכל שאר הכוחות כשלו.

מלבד הללו, מחזיק הרוזן עוד כ-7 רג'ימנטים כפופים לו, כמשמר המוצב במצודות על ההרים או מסייר ביניהן. מהם ידועים במיוחד שניים:

· גדוד קיידהרצי עתיק ומובחר בעל מסורת של מאות שנים, המכונה "אצילי אולמייסטר" (Frihers of Ulmaister). הגדוד נודע לפני כ-40 שנים בלחימה עיקשת שניהל כנגד ההידרוסטים, בעת ששירת את הקייזר החילוני האחרון של קיידרהרץ. לפני כ-8 שנים, ערק הגדוד כמעט בשלמותו מקיידרהרץ, מפני שסירב לשרת את הפיהרר של טוטאנהאגן. הכתר ההידרוסטי, שידע להעריך את הכח והמסורת שלו, סייע לחלץ את משפחותיהם של אנשי אולמייסטר, והציב את הגדוד בגבול הצפון המסוכן של האימפריה.

· גדוד לוחמים מזורנאו הידועים בקסדות הקרניים הזהובות שלהם, אליהם מוצמד קישוט המזכיר זנב סוס, ומכנה עצמו "נוטרי היכל הזהב". לוחמים אלו מפורסמים ביכולתם לשרוד תנאי אקלים קיצוניים ולרדוף אחרי יצורי הקרח אל תוך שטחם שלהם. כמו כן, ברשות הלוחמים הללו קומץ מסוסי הקרח הכחולים של זורנאו, המסוגלים לצאת לדהרה מהירה במישורים הקפואים ולהתמיד בה זמן רב (ובכך הם עולים בהרבה על הסקולק החסון יותר, אך האיטי יחסית).

צבא המלך מחזיק ב"מזלגה של טראמיס" שישה גדודים, מהם 3 גדודים מובחרים של שומרי-מצודה (אחד לכל אחת), ושלושה מיוחדים, שנועדו לפשיטות מנע ופעולות תגמול בתוך מרחבי שממת הקרח, כדלקמן:

· גדוד הדראגונים ה-1 של הוד מלכותו "The Silverbolts", קלעים רכובים הנחשבים כאחד הגדודים המובחרים ביותר של צבא היבשה ההידרוסטי, ועבורם רכש הכתר, בעבור הון עתק, סוסי קרח כחולים מזורנאו[3]. הגדוד מפורסם בשיריונות הכסופים-בוהקים שלו, שעצם מראיתם מטיל אימה על רבים מהיצורים בשממה הקפואה.

· גדוד הרפתקנים מובחר, המאוייש ברובו בידי מאמיני קודור ואלת האור, וכן עלפים לא מעטים, המכונה "The Evenstar Keepers" בניגוד לרוח החופשית והפרועה יותר בגדוד ההרפתקנים המקביל ("קוטלי הענקים") מן הצד הפאודלי, כח זה הינו כח ממושמע ואבירי הרבה יותר, והמתקבלים אליו עוברים סינון קפדני[4]. הגדוד מתגאה בנס מדהים, מלאכת מחשבת, אשר יובא להידרוסט מארץ רחוקה באחד הדורות הקודמים. מנהיגתו הנוכחית היא ליידי אסטריד היילינג, ולקירי רבת עוצמה אשר שבה להידרוסט מזורנאו לפני כעשור, ומתגאה בהיותה יורשת של הדם העתיק של משרתות האור, ואנתיתזה מוחלטת לולקיריות העצלות והרפות של היידרקרון.

· גדוד שכירי חרב חסר מעצורים המכונה "The Black Roar". גדוד זה נחשב "לילד הרע" של הכוחות החמושים, והמקומיים מפחדים ממנו פחד מוות, אולם לעת-עתה הוא פועל ביעילות אכזרית. הגדוד קשוח ואלים מאד, וכולל בין היתר פושעים ושודדי ים שזכו בחנינה, צלבני קרח מקלאן סאגרינג שברחו לכאן מפחדו של אורמאק הזקן, וכן מספר אורקים מגודלים ואכזריים[5], מהם בא גם מנהיגו המפורסם של הכח הזה (ראה בהמשך). בין גדוד זה לבין "נוטרי כוכב הערב" שוררת יריבות עזה, שהדרדרה לא פעם להתנגשויות אלימות.

מצודת אייסוואל (Icewall)

החלק הנידח והמפחיד ביותר של מערך ההגנה במחוז הינה טירת ענק מבעיתה היושבת בקצהו המערבי של המחוז, על פסגת הר מעוגל ואדיר בגובהו על גבול קאסטהיוואר. הדרך לשם קשה ביותר, ובלתי עבירה אפילו עבור סוסי קרח; רק נהגי הסקולק המיומנים והאמיצים ביותר מסוגלים לעבור לבטח על סוללות הקרח החלקלקות המוליכות לפסגה זו, הנראית לכל כאילו היא ממוקמת בקצה העולם. מאידך גיסא, המצודה שוכנת סמוך למקום בו מחורר הקרח במאות נקבות, המשמשות מקום מעבר חביב על יצורים מזיקים, ולכן חשיבותה האיסטרטגית רבה.
תהיה הדרך לאייסוואל מסוכנת ומפחידה, הרי האימה הגדולה ביותר היא המצודה עצמה; לא ברור מי בנה מבנה מבעית זה, האם האיריני הלבנה או אי-מי לפניה, אולם המבצר העצום דנן בנוי כולו מסוג של קרח כחול-כהה, בלתי פגיע כמעט לדבר (ואף קסמי אש אדירים כמעט ואינם מותירים בו סימן), הדבר המבעית ביותר הוא כי המסתכל בקרח יכול לראות צלליות שחורות מפרפרות בתוכו, ואלו לובשות לעיתים צורות של פני אדם מעוותות הניבטות בזעקה אילמת מתוך החומות והקירות. המקום נחשב מפחיד עד כדי כך כי הלילה בתוכו עשוי לגרום לאנשים זרים לאבד את שפיות דעתם, ואי לכך מעדיפים נהגי הסקולק וההרפתקנים המזדמנים לאיזור לחסל את עסקיהם בתוכו מהר ככל האפשר ולחנות מחוץ לחומות, שם עומדים לרשותם מספר מבנים, חשופים יותר להתקפה אך מצמררים פחות.
חייל המצב של אייסוואל, מאות אחדות של אנשים ויצורים אחרים, מורכב ברובו מבריות מוזרות שאיש אינו יודע את מקורן, וכן מפושעים שנידונו למוות ודינם הומתק בתנאי שיתנדבו לשרת במקום בו איש אינו רוצה לשרת; כל הטיפוסים דנן הופכים עד מהרה לבריות שתקניות ומוזרות העטופות בגלימות לבנות-כחלחלות, ואינן קושרות שיחה עם זרים מעבר למינימום המתחייב. אנשים אילו אינם מצייתים לא לרוזן ולא למפקד צבא הכתר, אלא אך ורק לאדון אייסוול - תפקיד השמור מזה מאות שנים לרב-מג העוטה גלימות אינדיגו, ששמו האמיתי אינו ידוע. הבריות סבורות כי הוא ממוצא עלפי, ואי לכך זכה לכינוי The Faceless Elf (ומדי פעם גם The Faceless Legatus, דבר היכול לרמז על מוצא הילאסיאני דווקא). איש בווייטדון אינו יודע עליו הרבה, ומשערים כי היחידים היודעים משהו הם ליידי מרג'ורי וחברי מועצת הקוסמים העליונה של הכתר, השומרים את המידע שבידיהם לעצמם. כך או כך, מפחיד ומסתורי ככל שיהיה, העלף חסר הפנים ממלא את תפקידו נאמנה ומטיל אימת מוות על היצורים למיניהם. הברבארים והאורקים יושבי המישורים הקפואים מלהגים כי יצור זה הוא אל, בנו של "אבא חושך", ומעדיפים בדרך-כלל להתרחק ממנו ככל הניתן.

המערכה בצפון: פוליטיקה של מחוז וייטדון וסביבתו

השליט הנוכחי של המחוז, הרוזן קווין מק'אולסטר (או "הגריפון" בשל נס המשפחה שלו), שולט במחוז מזה כ-18 שנים, וממלא את תפקידו היטב. הרוזן, גבר כבן 60, לוחם מזדקן, צנום ומקריח, הינו ממזרו של הרוזן גודפרי מק'אולסטר, מפרשיית אהבים שלו מחוץ לנישואין עם בת לואסאל זוטר של בית קאסטהיוור. קווין בילה את ימי צעירותו כפרחח אשר שימש לחליפין הרפתקן, שכיר-חרב, חובל וסוחר אשר הטלטל בין ארצות שונות. בין היתר, שהה מספר שנים בקיידרהרץ בתור מפקד פרייקורפס בקיידרהרץ, שם פגש את רעייתו גרטרוד הילזר (במקורה נערת פונדק ממונטפיוראנץ).
בעוד קווין הממזר מתהולל בניכר, נפל אביו הרוזן עם שניים מבניו בקרבות מול ברית "החץ השחור", והותיר את הטירה בידי אלמנתו בריאנה ואחרון בניה, מרדוק הצעיר והלא-יוצלח. בריאנה, אשר בעת זקנתה ראתה את ראשית איחודם של צלבני הקרח תחת שלטונו של אורמאק המבעית, חזתה את הבאות והבינה כי בנה הנותר, החלוש והמפונק לא יוכל להחזיק בתפקיד רוזן וייטדון; בעצתו של הכוהן העליון של קודור בצפון, דרקון הכסף הקרדינל סילקלורן, מחלה על כבודה והורישה את תאריה, נחלותיה ושם משפחתו של בעלה לבן הממזר, לזעמו הגדול של מרדוק. הלה הגיב בנסיון לשכור שכירי חרב שיבצעו הפיכת חצר, אולם חוסר כשרונו המשווע הביא אותו לכשלון מביש, והוא נמלט לסאלאן ושם מת בשנת 2434 ממחלת כבד שנגרמה בשל שתיית יתר.
רוזן הצפון הנוכחי ("הגריפון" או "קווין הממזר", תלוי בנקודת ההשקפה), הוכיח עצמו כשליט יעיל, אשר הידק את שיתוף הפעולה עם צבא הוד-מלכותו ועד-כה עמד היטב מול אורמאק הזקן ושאר יצורי הצפון; אלא שמוצאו ומדיניותו עשו לו אוייבים רבים; מלבד יצורי הצפון, אוייבו הראשי הינו הנציב מק'הויסט מסאלאן; הרוזן המזדקן לא הסתיר את תעובו לנציב החמדן, נתן מחסה לאנשי מחתרת ומינה את חלקם, כגון את מק'קורלי "הזהוב" לקצינים בכירים בצבאו. האייבה בין הצדדים הלכה וגברה, עד אשר התכתשויות ביניהם הפכו לשגרה. זאת ועוד, הנציב מק'הויסט, הנחוש בדעתו להפטר מאויבו, אימץ אל חיקו את בנו היחיד של מרדוק מק'אולסטר, הרברט "היפה", נער צעיר, יפיפה ושאפתן, ולא הסתיר את דעתו כי הוא היורש החוקי של וייטדון. הכרזה זו גובתה במאמצים דיפלומטיים של הנציב מק'הויסט לזכות בתמיכה בקרב אצילים ואנשי צבא המלך המוצבים בוייטדון. בקרב האחרונים, נחל הנציב אמנם כשלון, באשר מפקד הצבא, הגמד גונדזאר פאנדרמייס הינו ידידו של הרוזן מק'אולסטר, המשקיף על מק'הויסט כעושה צרות מיותר גרידא. מאידך, בקרב האצילים המקומיים, הצליח מקהויסט לרכוש לרוזן הנער שלו מספר תומכים חשובים, ביניהם "הדוב" מקאסטהיוואר, הזועם על רוזן וייטדון בשל חילוקי דעות וחוסר חיבה אישית ארוכת שנים. במסגרת זו, אורס הרברט לג'ואנה קאסטהיוואר, דבר המהווה איום ישיר על וייטדון ואדונה. כמו כן, כתשורה על נישואיו, נתן מקהוייסט להרברט נחלה גדולה בסאלאן, עם טירת "המאנטיקור הצווח" הידועה לשמצה, אשר אדונה הקודם מצא את מותו במארב של מורדים חודשים מספר קודם לכן.
"קווין הממזר" הגיב בהידוק כוחותיו; תחילה, ניסה לארגן נישואין פוליטיים של בתו הבכורה עם "המלאך המורד", האציל העלף הסורר מקלסילדי אשר גדודיו הפכו לכח-עולה בצפון. דבר זה נכשל, משום ש"המלאך המורד" אינו מעוניין בנישואין עם בת אדם כלשהי, ומעדיף לשבת על הגדר. אלא שהנסיון הכושל הזה הגביר עוד יותר את השנאה בין וייטדון לבין "הדוב" מקאסטהיוואר, שהעלף המורד הינו האיום הגדול ביותר על שלטונו. מאידך גיסא, הצליח רוזן וייטדון לתגבר את כוחו באבירים ממסדר סנט-קודור (האכולים שנאה למקהויסט ולאימפריאליסטים) אשר חיזקו את צבאותיו כנגד הסערה המתקרבת. כעת, מחכים כולם לראות היכן וכיצד יפרוץ "הסיבוב הבא" בין המחנות היריבים.

בחזרה אל דף האינדקס של ארצות העולם הידוע

בחזרה אל דף המבוא של האימפריה ההידרוסטית

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2003.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.

[1] רג'ימנט פאודלי תקני מונה כ-300 איש, אולם רג'ימנטים מיוחדים עשויים למנות מספר קטן יותר של אנשים.

[2] השוואות אלו תקפות לגדודים הרגילים.

[3] קרי, קיימים בשטח שני כוחות המשתמשים ביצורים אלו.

[4] רבים מהם הינם למעשה אבירים שנשלחו לאימון על-ידי מסדר סנט-קודור; כמו כן יש בגדוד נציגות קבועה לקומץ הולקיריות הלוחמות שנותרו בהידרוסט.