הארצות של העולמות הידועים
רקע כללי |  ארצות |  מפלצות אלים ואמונה דמויות |  גזעים

 

רובע שחר הזהב

 

אגם הנדונדיפ ונקבת המעיינות | גבולות הרובע | משמר הרובע והדרקון קארהורדן

 


משפחות האצולה של הרובע
:
כללי | משפחת ואן-גראובן | משפחת קולינדראו | לוסאגלר | משפחת בלוסומדייל | משפחת אסטפורד |משפחת סטורמפלייר | משפחת וולדהאל

 

 

I) תאור כללי

רובע שחר הזהב, הוא "רובע האחוזות" של המשפחות העתיקות והעשירות של העיר, שוכן בעמק העתיק והיפיפה פרלגיל (Pearlgil), היוצר בקע עמוק בין הר הכתר ורמת ווילדפורג' במערב לבין "הר השיש" עליו מצוי המרכז הדתי של רובע לב האומה במזרח. פרלגיל הינו עמק יפיפה, בעל מצוקים מדהימים מהם בוקעים עשרות מעיינות המתנקזים אל אגם הנדונדיפ (Handondeep[1]) שבמרכז הרובע. העמק שמר על יופיו עד היום, היות והמבנים ברובע מעטים למדי[2], וכל אחד מבתי האחוזה מוקף בגנים המשתלבים היטב עם תוואי השטח המדהים. הדרכים ברובע מקורות רובן בעצים עתיקים השתולים לצידם, ולא פעם עוברות על גשרים מוכספים הבנויים מעל המעיינות והאפיקים הרבים היורדים אל תחתית העמק.

 

א) נקבת שבעים המעיינות ואגם הנדונדיפ

מרכזו של הרובע, תחתית העמק זכתה לכינוי "נקבת שבעים המעיינות", בשל המצוקים היורדים לתוך האגם, לא פעם אנכיים כמעט לגמרי, והמעיינות המפכים למרכז כמעט מכל עבר. מאידך, חלקו הצפוני של האגם הינו שטוח ונוח יותר לגישה, ומעוטר בכרי דשא מרהיבים היורדים אל פני המיים הצלולים. חלק מאיזור זה תפוס בידי אחוזתה העתיקה של משפחת ואן-גראובן, ואילו חלק אחר משמש את תושבי הרובע לפיקניקים וכנמל ליאכטות מפוארות, המצויות כאן בשפע.
האגם העתיק והידוע של הנדונדיפ הינו משטח מיים צלולים המהווה את אתר הנוף המרהיב ביותר בהיידרקרון, ואחד המקומות היפים ביותר בהידרוסט כולה. האגם המאורך, ניזון מהמעיינות הרבים ומתנקז אל אגם היידראו בדרך תת-קרקעית. חלקו הדרמי, במיוחד, נחשב אתר מועדף לשייט תענוגות של האצילים ההידרוסטיים; במקום זה, עולים הצוקים בתלילות המסתירה את העיר סביב כמעט כליל, ועליהם גדלים עצים מיוחדים המצמיחים תפרחות מבושמות ארוכות בגוון אפור כסוף. חלק מהמעיינות נופלים לתוכו במפלים קטנים ושובי-לב, ואילו אחרים זורמים לתוכו דרך נקבות עמוקות וצרות השרויות בצללים. בתוך המיים ישנה דגה עשירה וססגונית, כולל מינים מוזרים אשר לא ניתן למצוא בשום מקום אחר בהידרוסט וסביב לה.

1) אגדות ושמועות על האגם

החזיונות הימיים: האגם העתיק והמוזר הינו גם מוקד לשמועות ולאגדות לא מעטות, אשר רובם נוגעים לחזיונות מוזרים אשר אי-אלו אנשים טענו כי ראו בתוכו בלילות ירח בהירים; האגדות מספרות כי מימי האגם נראו כמעט כמראה זוהרת, מתוכה השתקפו חזיונות מוזרים; היו שראו מולם מחזה הדומה להשתקפות, אלא שמעליהם עמדו הרים אדירים לגובה ועמודים מוזרים, אלא שמרבית החזונות הנטענים היו קשורים לים ולאוניות; היו שטענו לראות צי עצום, בעל מפרשים זהובים ושחורים, המשייט לעבר הרים לבנים ומתכונן למלחמה. היו שראו קרב עז בנמליה של עיר חוף, בין ספינות קלות דמויות ברבור לספינות ענק שחורות היורקות אש תופת, היו שראו צי ספינות בהירות בוער, ואילו אחרים ספינה בודדה, בעלת מפרשים חיוורים, המשייטת הלאה משם ונעלמת בתוך שקיעה עגומה. נפוצות לא פחות הינן טענות של מבקרים, בעיקר כאלו שבאו אל האגם בכדי לחפש את החזיונות הללו, שטענו כי ראו השתקפויות של נצחונות הצי ההידרוסטי בעבר, ושל נצחונות גדולים עוד יותר המצפים לו בעתיד.

פניני המצולות: שמועות אחרות הקשורות באגם טוענות כי הוא עמוק מאד, וכי במצולותיו ניתן למצוא פנינים ושכיות חמדה. אי-מי טען כי הרוזן המוזר קרטרפליים חקר בעבר הרחוק את מצולות האגם במסגרת חיפושיו התמידיים אחרי עוצמה, אולם בעשרים השנים האחרונות, לפחות, עומד בתוקפו חוק האוסר על הרפתקנים ושאר מחפשי מזל לערוך חיפושי אוצרות באגם, "לבל תופרע שלוות הג'נטלמנים והגבירות של הרובע".

 

2) השמועות על "אומות הצללים" שבתוך נקבות המעיין

סיפור אחרון, נעים הרבה פחות, הקשור לרובע מספר כי כמה מנקבות המעיין הן עמוקות מאד, מתחברות אל העולם התחתי, ובכמה מהן מסתתרים צללים, אולי שרידים ל"אומת הצללים" האגדית[3] מימי הטיראן דה-גלאמיסיירט. אמנם, לא זכורים מקרי התקפה של שייטים, אולם כמה מאלו ששייטו בחלקיו הנידחים של האגם בלילות חשוכים בלא ירח, דיווחו כי חשו תחושה חזקה של פחד, כאילו עיניים זוממות עוקבות אחריה, ושמעו קולות מוזרים ודקים בוקעים אי-כה מתוך הנקבות.
אחת השמועות מספרת על נקרומנסר או אל-מת מבעית הדומה לגופה מרקיבה ומנופחת מיים, כולה נוטפת ודולפת, המשוטט בעמקי הנקבות, ויוצא אל האגם בלילות סערה וגשם זלעפות. יצור זה זכה לכינוי "איש הגשם", יצור בעל פנים תפוחות, מוכות מטר ואכולות אצות. האגדה עליו מספרת כי הוא מסתובב על הסלעים מוכי המטר, כשהוא שר שיר אימים לחשני בחרוזים, מבעית ומתנגן היטב על ילדי הצל העוקבים אחרי גבירה עשירה וזוהרת, משתופפים מעבר לפינה ומחכים לרגע כי אהוביה יפקירוה בכדי לענוש אותה ולשים עליה את ידיהם הרטובות והקרות.

 

ב) גבולות הרובע

רובע שחר הזהב הינו רובע שהכניסה אליו מוגבלת מאד; בניגוד לרבעים אחרים, אין די בלבוש מפואר בכדי שיחידות המשמר המיוחדות המאבטחות את הרובע יניחו לזר להכנס; השומרים ערניים מאד, ודורשים מכל זר סיבה טובה מאד שתניח את דעתם בענייו מעשיו ומניעיו. במיוחד, הם חשדניים ועויינים כלפי הרפתקנים, ואלו יוכנסו לרובע, בדרך-כלל, אך ורק באישור מפורש של אחד מבעלי האחוזות "ועל אחריותו". הכניסה חופשית אך ורק לחברי פרלמנט, בני אצולה הידרוסטים[4] מדרגת בארון ומעלה
בחלקו הדרומי של הרובע, מוקפים שולי העמק הגבוהים בחומה גבוהה בעלת צריחים, החוצצת בין הרובע לבין רבעי סילברפורט, המשי ורוח הערביים. בחומה זו קבועים שלושה שערים גדולים, אחד לכל רובע, כאשר דרך הכניסה העיקרית לרובע הינו "שער השדרה" הנכנס מאיזור האקדמיה של סילברפורט אל תוך הרובע בשדרה של עמודים גבוהים הנושאים פסלים של אצילים ומצביאים הידרוסטיים מדורות עברו. שער נוסף ומפורסם הינו "מגדל הנשר", דרך מקורה אל עבר רובע רוח הערביים העוברת בחלקה דרך מנהרה תת-קרקעית ומסתיימת בתוך צריח עצום, קודר ועתיק יומין שנבנה בתקופת שלטון הכיבוש הקיידרהרצי, הכולל דמויות מפוסלות מפחידות של נשרים ענקיים הישובים על כותרו. כיום, הצריח משרת את משמר העיר כקסרקטין מקומי, ומרתפיו המפחידים ורחבי הידיים, שראו זוועות בל-יתוארו בתקופת אחוות הגולגולת, משמשים למעצרם של אלו שניסו לחדור לרובע בלא אישור וכיוצא באלו.
החומה הצפונית, הגבוהה והמוגנת עוד יותר מקודמתה, סוגרת את שיפוליו הצפוניים של העמק, במקום בו גולשים מתלולים למטה, אל עבר הפארקים והשטחים הפתוחים שמצפון להיידרקרון. קטע חומה זה הינו למעשה חלק מחומתה החיצונית של עיר הבירה, אלא שבאיזור זה היא אימתנית במיוחד, ורוחבה מספיק בכדי ששתי כרכרות אספקה יוכלו לנוע עליה בלא קושי זו לצד זו. קשתים רבים וכלי יריה מתוחזקים היטב מוצבים במגדלי השמירה, בכדי למנוע חדירות אל רובע האצולה מאיזור זה. בחומה זו קבוע רק שער אחד, והוא "שער הציד", המוליך אל הפארק המלכותי, באשר לפי חוק עתיק יומין מותר לתושבי רובע זה לערוך ציד במקום שמור זה, כפי שמותר הדבר לאצילים החיים בארמון עצמו. החומה במערב, המפרידה בין הרובע לרובע הכתר, הינה דומה למדי לחומה הצפונית, אף כי השומרים דרוכים פחות ונזהרים הרבה יותר בטרם הם יורים על מסיגי גבול.
במזרח, נישא מעל הרובע המצוק האנכי העולה אל מקדשי רובע לב האומה, שניתן לראותם תמיד זוהרים באור השמש, כאילו הם משקיפים על אחוזות בני האצולה מלמעלה. המעבר בין שני הרבעים הינו דרך "מצודת השיש": עמדת משמר מהודרת ממנה כרויה מנהרה שקירותיה מקורים שיש לבן, העולה אל המרכז הדתי בפיתולים נוחים למעבר, העשויים כך שמרכבות בני הרובע יוכלו לטפס את רובע לב האומה בנקל.

 

ג) משמר הרובע, הדרקון קאהרודאן

רובע לב האומה מוגן בידי שתי יחידות עילית של משמר העיר, המונות כ-200 לוחמים מיומנים כל אחת. אחת היחידות מופקדת על חומות הרובע, בעוד תפקידה של השניה לסייר בתוכו ולאבטח את תושביו בכל עת, תוך סיוע לשומרים הפרטיים הרבים ששוכרים האצילים השונים לשם כך. המשמר מפגין נוכחות רבה בכל מקום, כך שפשיעת רחוב הינה כמעט חזיון שאינו בנמצא. כמו כן, מגנים על הרובע 5 קוסמים מיומנים ממעמד ה-Imperial Mages, כאשר לפחות שניים מהם מצויים בכוננות של 24 שעות ביממה.
אלא, שהדבר המפחיד ביותר כל פולש, פושע ועושה צרות פוטנציאלי הינו מפקד המשמר הבלתי שגרתי של הרובע, דרקון אדום עתיק בשם קאהרודאן, אשר עשה עסקה עם הכתר לפני כמה עשרות שנים והעביר לכאן את מאורתו מאי-שם בהרים שמעל למחוז וורייסט. הדרקון מקבל תשלום גבוה מאד עבור שירותיו, דבר אשר הוסיף בלא ספק להונו הגדול. קאהרודאן הוא יצור מנוסה ואכזרי, שולט היטב בקסמים, וגורלם של פושעים ומסיגי גבול הנופלים לידיו הינו רע ומר. לא ברור כיצד הצליח הכתר ההידרוסטי להשיג את שירותיו, אולם עד כה, הוא הוכיח עצמו כיעיל למדי. את מרבית זמנו הפנוי, הוא מעביר במשכן החדש והמפואר שהשיג לעצמו סמוך ל"מגדל הנשר", נקבה מסותתת ומרוצפת היטב שמשמשת למגוריו ולאחסון האוצרות השונים שברשותו. חזון נפרץ הוא לראות את קאהרודאן ממריא מהנקבה דנן לתעופה מעל העמק, מחזה היכול להקפיא את דמו של זר שאינו מכיר את הלכות המקום.
קהארודאן עצמו הוא טיפוס יחודי למדי; הוא רחוק מאד מתדמיתם הנאצלת של דרקוני סנט-קודור (להם הוא בז בכל ליבו, ולא פעם כאשר הוזכרו, התרומם בגיחוך על רגליו האחוריות וחיקה צניפת סוס, להבהיר מה הוא חושב עליהם). הוא נהנה מאד מהמוניטין המפוקפק של "דרקון רשע", ולא פעם הוא מתפאר בסיפורי מעשיות על כל הדברים המרושעים שעשה בנעוריו, משריפת ערים ועד כרסום בתולות לתאבון, והכל בצורה ציורית וזחוחה, כספק מהתלה, ספק אמת. לא פעם, ליקק את שפתיו למראה אחת מבנות האצולה הצעירות של הרובע שהטרידה את מנוחתו בתלונה זו או אחרת, כאשר הוא נאנח "איי, בימים שהייתי טורף כאלו...".
מעבר לכך, קהארודאן ידוע כדרקון ערמומי מאד, חמדן ובעל חוש מפותח לעסקים; הוא תמיד מוכן לערוך עסקאות חליפין בפריטים מהאוצר שלו, ולנדב דבר זה או אחר בעד פריטים אחרים, אולם הוא מבין היטב בענייני חפצי ערך למיניהם ועומד היטב על המקח. וככל שהוא חש שהצד השני זקוק יותר לאותו פריט, כך עשוי המחיר לעלות פלאים. קאהרודאן מאוהב במיוחד בגלמירים (פנינים עלפיות מאגיות יקרות וצבעוניות), אותן הוא אוסף בדבקות, ומספרים שיש ברשותו מעל מאה מהן, לסוגיהן השונים. את אלו, כמעט ולא ניתן להשיג ממנו, ומנגד, הוא להוט תמיד להשיג חדשות.
מעטים מאד יודעים על עברו של הדרקון העתיק; יש המשערים כי הוא, כמו הדרקון השחור המבעית של וואטרוויל, הגיע לארץ בעקבות הריטואל הבלתי מוצלח של המלך נאוויל "ביש המזל" בראשית המאה ה-9 לסה"ה, אם כי רוב המלומדים סבורים כי הגיע מאוחר הרבה יותר מחרסיס או ארצות השממה שביבשת ארקוויליירי. לדרקון, מכל מקום, יש ידיד אנושי אחד; איכר מזדקן בשם וילפריד ראמטון, יליד מחוז וורייסט אשר חי היום בבית מרווח ברובע גלבין ומחזיק אדמות לא מעטות. מספרים, כי אופיו של וילפריד דומה למדי לזה של הדרקון, לפחות מבחינת העורמה, וכי לשניים אלו עבר משותף אי-כה. אחת השמועות מספרות כי לפני שנים ארוכות כרתו השניים ברית מסתורית, אולם אף אחד מהם אינו מנדב מידע רב בנושא. כך או כך, פעם או פעמיים בשבוע מזדמן וילפריד אל רובע שחר הזהב, מגיע למשכנו של קאהרודאן והשניים משחקים קלפים ומרכלים על מאורעות היום. כל שומרי הרובע יודעים כי אוי להם ואוי לראשם אם יעזו למנוע מהאיכר להכנס לרובע או לעכב אותו; כל באי הרובע זוכרים היטב, כיצד לפת קאהרודאן ברגליו קצין משמר צעיר ושחצן אשר לא הכיר כלל זה, הרים אותו באוויר והשליך אותו מגובה ניכר אל תוך מימי האגם. רכלני העיר יודעים לספר, כי גם מחוץ לרובע, מן הראוי להזהר בכבודו של וילפריד; לפני מספר שנים, כאשר ניסה אחד מידידיו של סימקין להתנכל לו ולחמוס את אדמותיו, זכה לביקור של הדרקון שהתיישב על האסם הגדול שלו באמצע עונת הקציר, ו"תפס עמו שיחה" ארוכה ונינוחה (מצידו, לפחות) תוך שהוא מעיר כי הוא מצונן ונוטה להתעטש בקלות, ביחוד ליד תבואה של בעלי אדמות ששולחים ידיים אל רכושו של ידידו.

 

II) משפחות האצולה ברובע

חוק עתיק יומין קובע, כי ברובע שחר הזהב יוכל להתגורר אך ורק מי שיש לו שבעה דורות של אצולה לפחות, בלא שאף המלך יוכל לחרוג מהכלל ולהנפיק היתרים מיוחדים למי שאינו עומד בתנאים. בעשור השני למאה הנוכחית, כאשר התרבו והתעצמו בהידרוסט המתעשרים החדשים, לחצו הללו לשנות את החוק, וכמה מבכירי המדינה עמדו לצידם. אלא, שבני המשפחות העתיקות יצאו למאבק כנגד החידוש המתהווה, ובסופו של דבר הצליחו למנעו. התוצאה היתה הקמת רובע הנצחון, שנבנה כחיקוי חיוור של רובע שחר הזהב, לתועלת המתעשרים החדשים. כיום, חיות ברובע פחות מ-20 משפחות אצולה עתיקות[5], בלא דריסת רגל למתעשרים חדשים או לבורגנות בכלל. מתוכן ידועות בעיקר שמונה המחזיקות באחוזות הגדולות של הרובע: משפחות
ואן-גראובן, קולינדראו, סטומפלייר, קרסטהאם, אסטפורד, דה-הורנל, וולדהאל ומשפחת ההוביטים בלוסומדייל.

 

א) משפחת ואן-גראובן

משפחה עתיקת יומין, שהופיעה לראשונה בשלהי המאה ה-18 או בראשית המאה ה-19, והקימה את אחוזתה ליד האגם עוד כאשר היה מרבית העמק נטוש. בני ואן-גראובן נחשבים כאחת ממשפחות האצולה המכובדות ביותר בהידרוסט, והינם בני-בית בארמון המלך, ושידוך מבוקש מאד בקרב המעמד הגבוה בהידרוסט ומחוצה לה. עם זאת, סביב המשפחה סבות שמועות מוזרות, בעיקר על אורך חייהם המופלג של מרבית בניה: מספרים כי כמה מאלו, אף בלא שיעסקו בקסמים, הגיעו לגיל של למעלה מ-200 שנים, ושמרו על כח וצלילות דעת מפתיעים במשך מרבית חייהם. כמו כן, מספרים כי לרבים מבני אותה משפחה ישנה משיכה עזה לים ולשייט, ולכל הקשור בכך. ממשפחת ואן גראובן יצאו לפחות מפקד צי אחד וארבעה או חמישה אדמיראלים בעידן שלאחר שחרור הידרוסט מהכיבוש הקיידרהרצי. אחד מבני המשפחה שימש כאחד האדמירלים שהובילו את הצי ההידרוסטי לנצחון הימי המפואר בקרב ראגאמות' בראשית המאה הנוכחית. אחרים מבני המשפחה היו קפיטנים שיצאו למסעות ימיים ארוכים מאד סביב חופי דרום ארקוויליירי, היבשת השחורה מורקוויליירי ומחוזות רחוקים אחרים. בבית המשפחה, כך מספרים, מצוי אוסף המפות השלם והמפואר ביותר בצפון-מערב ואלנקאלד, שכמוהו אין אפילו בארכיון המלכותי או בגנזכים של כוהני אוקנברסט. המשפחה מחזיקה, בין היתר, חלק גדול בנמל וספינות לא מעטות בבעלותה בעיר המחוז קלווינג.

מספרים כי קיים קשר הדוק בין המשפחה למימי אגם הנדונדיפ, וכי את מתיהם הם קוברים בקריפט מיוחד שהותקן אי-כה מתחת לפני המיים. אגדה מוזרה הרבה יותר מספרת כי הואן-גראובן הראשון בקע מתוך מימי האגם, אי-אז בשלהי המאה ה-18.

 

הרוזן פטריק ואן-גראובן: ראש המשפחה דהיום הוא חבר הפרלמנט הרוזן פטריק ואן-גראובן, הידוע גם בתארו הרשמי ה-Count of Scrolls, תואר אשר ניתן לו בידי אביו של המלך הנוכחי, לאות כבוד על עזרתו הרבה בשיקום הארכיונים וספריות המסורה העתיקות, אשר ניזוקו קשות בידי הרדיקלים של פרופסור הנקן[6] במהלך מאבקי השליטה שהתחוללו בהידורסט במחצית השניה של המאה ה-24 לסה"ה. פטריק, בנעוריו קפיטן ומגלה ארצות נודע, וכיום מלומד ידוע לתהילה, נחשב למרצה מבוקש מאד באקדמיה של סילברפורט, והינו כותב ראשון במעלה של ספרי היסטוריה וכתבים אחרים, נחשב כראשון בין אצילי הרובע, ופעיל מרכזי בסיעה השמרנית.

את רוב זמנו, מעביר פטריק בחדר עבודתו, כשהוא רכון על ספריו וגוויליו הרבים מספור, כשהוא עוטה משקפי רונות מוזרים על ראשו המאפיר; הוא מנהל את עסקי המשפחה ב"שלט רחוק", כאשר הוא מתעמק רק בדברים המעניינים אותו במיוחד וממעט מאד להתערב בחיכוכים בין צאצאיו השונים. כמו כן, הוא מחזיק את צוואתו בסוד גמור, ואיש מילדיו אינו יודע מה חלקו בירושה, ומי יהיה הבן או הבת המועדפים אשר יהפכו לראש המשפחה לאחר שיעזוב פטריק את העולם הזה. לפטריק יש שלושה בנים ושתי בנות, אשר כל אחד מהם מחשיב עצמו כיורש הראוי של ראשות המשפחה.


יוריק "האפור"
: בכור הבנים, יוריק אשר זכה לכינוי הבלתי מחמיא "האפור", הינו אדם טרוד ועייף, שלא זכה למראה נאה במיוחד או לזוהר גדול הכרוך מסביב לשמו. ליוריק מלאו כ-75 שנים, ולמרות זאת, הקדים להזדקן (יחסית לבני משפחתו האחרים), ויש האומרים כי הוא נראה זקן ועייף יותר מאביו. בפועל, יוריק זכה לתפקיד כפוי הטובה של ניהול חלק ניכר מעסקי המשפחה, בלא שיזכה בכך (לטעמו) לסיוע מספיק מאחיו ואחיותיו. בין היתר, הוא זה שמפקח על מנהלי השדות והמחסנים של המשפחה, עוסק ברוב חשבונותיה, ועוד כהנה וכהנה. יוריק סבור, במידה לא מבוטלת של צדק, כי בשל עמלו הרב, הירושה הינו שלו בזכות, ורותח מזעם בשל עצם התחרות מצד ברנשים "זוהרים" יותר ועמלניים הרבה פחות המתחרים עמו על המעמד. יוריק לא נישא מעולם, ויש אומרים כי מזגו הבלתי נעים והרגזני אחראי לכך.


מרגרט ואן-גראובן
: הבת השניה, מרגרט, נראית לכאורה כהיפוכו הגמור של אחיה; למרות שהיא קטנה ממנו ב-3 שנים בלבד, היא נראית בשיאה, ונחשבת לאחת הנשים הנאות ביותר בחברה הגבוהה. בניגוד לשערם הכהה של מרבית בני המשפחה, מרגרט ניכרת בשערה הבלונדי-כהה המסודר למשעי. לעומת זאת, היא ניחנה בעיניים אפורות עמוקות מבע הדומות מאד לאלו של הרוזן פטריק עצמו. באופיה, מרגרט ידועה כאשה שקטה ורצינית, אף כי מדי פעם התגלתה כטיפוס שנון למדי. היא בעלת השכלה כללית גבוהה מאד, ומתעלה בעניין זה מעל לכל אחיה ואחיותיה. היא מסייעת מדי פעם ליוריק בעסקי המשפחה, אף כי לא די לטעמו, ונחשבת לבעלת מעמד ניכר בקרב "החוג הנוצץ" של היידקרון, כאשר האופן בו היא מתלבשת מהווה מקור לחיקוי עבור צעירות לא מעטות מקרב המשפחות העשירות.
מרגרט, שרכילויות סיפרו כי היא האהובה ביותר על פטריק מכל ילדיו, ספגה מכות לא מעטות לאחרונה; נישואיה ללורד עלפי מיוחס מאצולת קלסילדי החדשה עלו על שרטון; מספרים כי החתן, לורד אנגלור, עלו על שרטון רבתי והסתיימו בגירושין צורמים אגב מאבק משפטי חריף בערכאות, במהלכו הפסידה מרגרט את החזקה על בנה היחיד, זאת לאחר שאחיה מלקולם ואחותה לינדה חברו נגדה וסייעו לבעלה; חלק מהרכילויות סיפרו כי בין לינדה לאנגלור היה רומאן סודי, ואילו אחרים טענו כי בעניין הגירושין נכלל גם מאבק מסתורי סביב הבעלות בכמה מנכסי המשפחה. כך או כך, כל הרכלנים מסכימים כי מרגרט יצאה מהמאבק פגועה מאד, אף כי כדרכה היא מסתירה זאת בקפידה וממשיכה להופיע בארועי החברה הגבוהה ולקיים את חייה כרגיל.


מלקולם ("לורד מלקו") ואן-גראובן
: הבן השלישי, מלקולם, הוא גבר שמנמן וסמוק לחיים, שקלקל למדי את חזותו הנאה במקור; מלקולם, או "לורד מלקו" כפי שהוא מכונה בקיצור מדי פעם, פיתח קריירה עצמאית משלו בקרב החברה הגבוהה, באשר הפך לאחד מטועמי היין המפורסמים והמכובדים ביותר באימפריה ההידרוסטית. מלקולם הוא בעל תפיסה מהירה וחוש אומנותי מפותח מאד. למרות הכבוד הרב שרוחשים לכשרונו ולמעמדו, מלקולם נודע לשמצה באופי קפריזי ויהיר, ובמיוחד בכך שהוא מתרגז בקלות ומסוגל לעשות מהומות כאשר אי-מי פוגע בכבודו. הוא יוצא דופן יחסית לבני משפחתו אף בכך שהפנה עורף באופן מוחלט לאהבה המשפחתית לים ולהפלגות, דבר אותו הוא מתעב בכל ליבו. מקווה המיים היחיד המעניין אותו, כפי שנהוג לומר, הוא זה המצוי בתוך בקבוק יין משובח. מלקולם יצר קשרים עם אנשים רבים בחברה הגבוהה, כולל לורד סילבריץ' (בלא שיזדהה בהכרח עם משנתו הפוליטית של הלה), אינגלהיימר המפורסם מרובע הנצחון, וגם עם הנסיך ריצ'ארד וויטהולם. לאחרונה, התקשר אף הוא בנישואין עם בת לגזע העלפי, ליריה לבית מלגלייר מה-Moonklan של רובע היסמין. מלקולם ולינדה הארוגנטית והערמומית הפכו לזוג מפורסם ובעל מעמד גבוה מאד, החולש על עושר רב, זאת בעיקר משום שליריה ניצלה את תוחלת חייה הבלתי-מוגבלת להנשא לארבעה בעלים אנושיים עשירים ולרשת את החלק הארי בהונם לאחר שמתו בשיבה טובה. מספרים, כי כעת ממריצה ליריה את מלקולם להלחם בכדי להשיג כמה שיותר מהונה של משפחת ואן-גראובן, כדי שבבוא היום יפול בידיה. כך או כך, בין יוריק למלקולם נטושה "מלחמת עולם" בעניין זה, באשר יוריק אינו יכול לסבול ש"מר נאד נפוח", אשר מעולם לא סייע בעסקי המשפחה, ישתתף בירושה, אלא שהרוזן פטריק שומר על שתיקתו, ומשום מה מחזיקים מלקולם ורעייתו בתקווה לא מועטה כי גורלם יטב עליהם לאחר מותו, דבר שגורם ליוריק להיות חששן ורגזני אף יותר מהרגיל.


לינדה ואן-גראובן: הבת הרביעית של המשפחה היא לינדה ואן-גראובן, אשת חברה משופשפת וערמומית, לא נשואה עדיין, הנהנית ממעמד של בת אצולה מחוזרת ומעורה בכל תככי החברה הגבוהה. לינדה, מופיעה תמיד כשהיא עטויה תמיד במספר גדול של יהלומים נוצצים, משובצים בתוך התכשיטים היקרים ביותר שניתן להשיג בהיידרקרון, יש לה (לפי השמועה) מאהבים לא מעטים והיא גנדרנית מאד. למרות הכל, אומרים כי מעולם לא הצליחה להשתוות ליופיה הבשל של אחותה הבכורה, דבר המתסכל אותה מאד. לינדה, יותר מכל יתר בני המשפחה (למעט אולי הרוזן פטריק עצמו), ניחנה בזכרון פנומינלי, והיא מסוגלת לזכור כל פרט המגיע לאוזניה במשך שנים, עד למועד בו תוכל לעשות בו שימוש. מסיבה זו (וכן בשל העגילים היקרים באוזניה), זכתה לכינוי "Crystal Ears"). היחסים בין לינדה למרגרט היו מתוחים ועויינים מאז ומעולם, באשר דומה היה כי שתי האחיות התחרו זו בזו כמעט על כל דבר אפשרי ובלתי אפשרי. לינדה רצתה להשיג מאז ומעולם כל דבר שהיה ברשות מרגרט, או למצער להתנחם בדבר-מה דומה. התעוב ביניהן הלך וגבר ככל שעברו השנים, למרות ניסיונותיו של הרוזן פטריק להתערב ולפשר. הדבר הגיע לשיאו במהלך גירושיה של מרגרט, אז התייצבה לינדה בפומבי לימין בעלה והעידה לטובתו בבית המשפט. כמו כן, עשו לינדה ומרגרט כמעט כל דבר אפשרי כדי לפגוע זו בסיכויה של זו לגרוף חלק מהירושה. הרוזן פטריק, שהדבר נמאס עליו, אסר על שתיהן לנסות ולהשמיץ זו את זו בנוכחותו.

 

בריאן ואן-גראובן: הבן הצעיר של המשפחה הינו בריאן, צעיר יפיפה בעל עור חיוור, שער שחור ארוך ועיניים אפורות בהירות, הידוע בקומתו הגבוהה והחטובה ובארשת המתיקות כובשת על הלב שהוא יכול להעלות על פניו כאשר הוא רוצה להשיג דבר-מה. בריאן גדל מוקף בכל טוב, ובז בסתר ליבו תמיד לאחיו הבכורים, בעיקר ליוריק, אותו השפיל לא מעט פעמים. הוא מעולם לא התערב ברצינות בניהול עסקי המשפחה, אולם מאידך השקיע זמן רב בהתחנפות לאביו בכדי לקדם את מעמדו במשפחה. הוא ירש את אהבת בני המשפחה לים, ושרת מספר שנים בצי ההידרוסטי, אלא שמזגו הסוער והבלתי ממושמע הכשיל אותו, והוא נקלע למשפט צבאי ודרגות הקצונה הזוטרות שהשיג נשללו ממנו. כעת, בריאן חי בבית המשפחה, כאשר הוא מבלה את זמנו בספורט, בשייט על האגם ובתחביבו המוזר: גידול סרטני ענק טורפים מזנים שונים, אותם הוא מחזיק במספר בריכות בפאתי האחוזה. הוא מחפש שידוך הולם, אולם עדיין לא מצא מישהי שתהלום את הסטנדרטים הגבוהים שלו: גם נאה מאד, גם ממעמד גבוה מאד, וגם בעלת אופי שימצא חן בעיניו - מחד, לא טפשה מטופשת וגנדרנית, ומאידך לא פקחית ועצמאית די הצורך בכדי לערער על רצונו לשליטה מוחלטת בחיי נישואיו העתידיים. בריאן אהוב למדי על אביו, ומסתדר עם שתי אחיותיו, ביניהן הוא מטיב לתמרן, ודואג לכך כי שתיהן תהיינה זקוקות לתמיכתו. לשני אחיו הבכורים הוא בז בגלוי, ומאשים את מלקולם כי הוא ואשתו "המכשפה המורעלת" מנסים להשתלט על הונה של משפחת ואן-גראובן. שמועות מספרות כי בריאן רצה מאד להצטרף לפרייבטירים[7] של הידרוסט, בראשות הארולד "אר-קסטנמיר" (ראה ערך בעתיד) הנודע, אולם אביו הטיל וטו תקיף על כך, עד אשר בריאן נכנע באל-כורחו.

 

ב) משפחת קולינדראו

רקע והיסטוריה: משפחה עתיקה ורמת מעמד זו מתחרה במשפחת ואן-גראובן על מעמד המשפחה העתיקה והמהוללת ביותר בהיידרקרון, ואף היא בתורה מהווה מוקד לשמועות ולרכילות לא מעטה, אף כי מסוגים אחרים במעט. כיום, היא מנוהלת בידי הרוזנת ויקטוריה קולינדראו (65), אלמנתו של הרוזן הידוע פרדריק-רוג'ר קולינדראו ממחוז פארנס, אשר נאלץ לנטוש את מחוז מולדתו ולקנות אחוזה עתיקה ממשפחת אצולה שוקעת שמרבית בניה הושמדו בידי "צבא התבונה" של הנקן.

משפחת קולינדראו, באופן מסורתי משפחה של בעלי אדמות שמרנים, הפסידה במאבק על ההגמוניה במחוז פארנס אל מול בעלי אחוזות בורגנים מאורגנים היטב, בראשות אביו ודודו המנוחים של ויליאם פירסטון ("ביל הזקן") השנוי במחלוקת, איבדה הון עתק ונאלצה להמלט אל היידרקרון. מסיבה זו, הוקצן יחסה (העויין והחשדני בלוא הכי) של המשפחה אל בורגנים ומתעשרים חדשים. משפחת קולינדראו הובילה את המאבק של אצילי הרובע כנגד הרעיון ליתן כניסה למתעשרים חדשים, והצלחתה הרבה בכך סייעה לה לרכוש מעמד בכורה ברובע. מאידך, רכשו להם בדרך זו לא מעט אויבים. בעיקר, מדובר במשפחת המתעשרים החדשים סילקברידג' (לשעבר סילקמר), אשר השתלטו שנים מעטות לאחר מכן על אחוזת האמפלי מדרום לעיר. בין המשפחות שררה, ועדיין שוררת, יריבות קשה ומרה, אף כי כיום מוחלטת פחות מבעבר[8]), דבר אשר הזין לא מעט רכילויות ושיחות סלון. מספרים כי הרוזנת קולינדראו נשבעה לא להניח לבני סילקברידג' לעולם להחשב כאצולה "אמיתית".
משפחת קולינדראו טוענת לשורשים עתיקים יותר מאשר משפחת ואן-גראובן, המגיעים עד לתקופת "עידן הפאר". לפי אילנות היוחסין העשויים בקפידה של המשפחה, הקולינדראו הראשון היה שריף או קצין מהולל שמונה לתפקידו בידי מירנדה אוקנברסט המהוללת, עוד כאשר היתה מלכה בת תמותה. למרות המורשת הזו, לא הוציאה משפחת קולינדראו מקרבה לוחמים או מצביאים מהוללים, והרפקנות מעולם לא נחשבה כחלק ממורשתה.

לשמה של המשפחה, מלבד הרכילות של התקופה האחרונה, כרוכה אגדה אפלה אחת, על רוזן חוטא ורצחני מלפני מאות רבות של שנים, אשר בהיותו שיכור כלוט אנס ורצח פרח כהונה של ליטנגארדה. אי לכך, קיללה הכוהנת הגדולה של האלה אותו ואת משפחתו, כי כל חטאיהם יתגלמו בבהמת תופת מבעיתה בדמות חזיר שחור ומפלצתי. מאז ועד היום, נסבו במחוז פארנס אגדות לא מעטות על החזיר הרודף את משפחת קולינדראו, ומתעל את מעשיהם הרעים של חוטאי המשפחה, וגומל להם באסונות, אשר לפי האגדה יגיעו יום אחד לקטסטרופה שתזעזע את אמות הסיפים או אף תשמיד את המשפחה[9]. מאז עקרו להיידרקרון, התמעטו השמועות, אף כי יריביהם (כגון בני סילקברידג') עשו לא פעם שימוש במטבע לשון מלגלג על אודות "חזירי קולינדראו". בקרב המשפחה נפוצה האמונה, כי הופעתו של החזיר מנבאת סכנה קרובה למותו של אחד מהם. לוחשים כי לאחרונה, לאחר מאה שנים של "העדרות", הופיע החזיר פעמיים כשהוא משוטט באחוזת המשפחה, ויש הקושרים אליו את מותו המסתורי של רב המשרתים הקודם של הרוזנת. כעת, רבים מחכים לראות מה עומד לקרות, והאם תרוסק שחצנותה של הרוזנת הזקנה.

 

הרוזנת ויקטוריה קולינדראו: הרוזנת ויקטוריה, אשה נמוכת קומה ורזה ששערה הלבין, מנהלת את המשפחה ביד ברזל בלתי מתפשרת. היא קפדנית מאד בכל הקשור לענייני מוסר, סדר ונקיון, גינונים ושאר דברים אשר לדעתה "מבדילים משפחת אצולה מאספסוף שהתעשר בשל שוד דרכים בקולוניות". היא מטילה משטר קשוח מאד על המשרתים, המפחדים ממנה מאד. הרוזנת הינה אישיות מרכזית בחברה הגבוהה, ומקיימת קשרים עם משפחת המלוכה ועם רבים מהאצילים החשובים של המדינה. היא מרבה לארגן ארועים ומסיבות חברתיות, אליהם מוזמנים מכריה הרבים, ושם נארגות תוכניות ותככים לא מעטים. אלא, שנישואיהם של שני בניה זעזעו למדי את מעמדה וכוחה, כל אחד מהם בדרכו. מספרים כי בסופו של דבר, מעבר לגינונים המפוארים, לעושר, לכח ולמסיבות, נותרה ויקטוריה אשה מרירה ועייפה, שמזגה הולך ורע עם השנים, והיא חשה כי כוחה מתחיל לדעוך ומפחדת מכך פחד מוות.

בעלה של ויקטוריה הניח לה שני בנים ובת צעירה: אדוארד, ג'יימס וסלינה.


אדוארד קולינדראו ורעייתו, הלנה פון קראוזן-קולינדראו: אדוארד, כיום באמצע שנות ה-40 לחייו, הינו הבן הבכור; אדם עסוק, זעוף וקר שבינו לבין אימו קיים מתח רב מזה שנים. אדוארד פנה עורף לעיסוקים המסורתיים של המשפחה, והשתלב בין אלי המסחר והבורסה של ההידראו סיטי. כיום, הוא משמש כברוקר ואיש עסקים מכובד. אלא, שעיסוקו זה הפך אותו לאדם הנראה כעסוק 24 שעות ביממה, כאשר הוא מתרוצץ בין פגישה לפגישה, ובין עסקה לעסקה. מנהגיו אלו גרמו לו לזלזל בארועי החברה הגבוהה, מהם הוא משתמט לא פעם, לזעמה של אמו. כמו כן, גרם לו הדבר להזניח את משפחתו באופן כמעט טוטלי, לזעמה של אמו. עוד יותר מכך הרגיז את הרוזנת הפיוס בין בנה לבין משפחת סילקברידג', יריביה הישנים-נושנים. קשר העסקים שנרקם בין הצדדים הגיע עד כדי כך שאחד מבניו של אדוארד נשלח לאחוזת סילקברידג' בכדי להתלמד שם. אדוארד נישא בצעירותו לאצילה קיידרהרצית בשם הלנה פון קראוזן אשה שקטה ועגומה שהיתה בנעוריה הרפתקנית, וגוררת עמה לפי השמועה מטען כבד וקודר מאסון שסיים את הקריירה שלה. אלא, שבני הזוג התרחקו זו מזו, ואדמונד כמעט ואינו רואה או מדבר עם אשתו בשנים האחרונות, למרות שהם חולקים את אותם מגורים. לא פעם, הוא מבלה את לילותיו בהיידראו סיטי, או במועדון "שועל הכסף" הסמוך. התנהגותו זו של אדמונד מרגיזה מאד את אמו, אשר דווקא מחבבת את הלנה השקטה (והצייתנית), אולם גערותיה בבנה בעניין זה היו ללא הועיל. בין המשרתים נפוצה השמועה כי החזיר המפורסם נראה בגן הסמוך לחלונם של הזוג, כשהוא מרחרח את הקיר. הרוזנת נאחזה בזעם למשמע "אותם דברי הבל ושטות", ואיימה לפטר כל משרת שיפיץ את השמועה, אולם משום מה, הוכפל בהוראתה המשמר באיזור זה של האחוזה. הלנה, כך או כך, נעשתה אשה מדוכאת ומופנת, המזכירה לרבים צל יגון. ילדיה התרחקו ממנה, והיא לא הצליחה להשפיע כהוא-זה על חינוכם, ורוב העת היא משקיעה במילוי מכני של חובותיה המעמדיים, או מסתגרת עם עצמה. לאדמונד והלנה נולדו שלושה ילדים: ויולט, הרברט ואדוארד הצעיר (אדוארד ג'וניור).

 

ויולט קולינדראו: ויולט, הבת הבכורה, היא בת 19, עלמה שמנמנה ונמוכה בעלת מזג סוער ובלתי צפוי, שגם ארבע שנים בפנימיה היוקרתית והקשוחה "אחוזת היובורן"[10] לא הספיקו בכדי לרסנו. ויולט היא חכמה בדרכה, אולם מפונקת מאד, ועל העדר היחס מצד אביה פיצתה ברדיפת מותרות ותכשיטים, אותם היא עוטה בכמויות. כמו כן, היא חביבה מאד על סבתה (אף כי זו מעירה לה לא פעם על מנהגיה המוזרים). מספרים כי היא רגשנית מאד (ואולי אוהבת גם להציג הצגות), ומרבה לפרוץ בצעקות או בבכי תמרורים. עניינים אלו, וכן אמרות השפר המצחיקות שהיא פולטת כשרוחה טובה עליה, מספקות חלק ניכר מהרכילות השוטפת בחדרי המשרתים. מדי פעם, מכנסת ויולט קבוצה מחברותיה בסלון האורחים של סבתה, ואלו מקשקשות בקולי קולות על אודות בחורים, שמלות, צמידים יקרים ושאר עניינים הקרובים לליבה של ויולט. אדוארד אינו מרוצה במיוחד מבתו, אותה הוא מחשיב כטפשה מטופשת, ורצה לשדכה לאיש עסקים עמית למען אחת ממטרותיו. אלא שויולט הקימה מהומה שלמה, וסבתה (אשר לא היתה מוכנה לארס בת משפחה למי שאינו בן אצולה מכובד די הצורך) תמכה בה, עד אשר נאלץ אדוארד לסגת מהתוכנית, סר וזעף. מאז, הוא כמעט ואינו מחליף מילה עם בתו.


הרברט ("הרבי") קולינדראו: הבן האמצעי, הרברט (או "הרבי"), נחשב לכבשה השחורה של המשפחה; מריר ומוזנח, לא ניחן בשום כשרון יוצא דופן, מלבד כשרון בלתי נדלה לשמור טינה ורדיפת תענוגות. בשנות נעוריו, הספיק להזרק מהפנימיה אליה נשלח, לכפות עצמו על משרתת ולהכניסה להריון, ולהתחבר אל צעירים רדיקלים מופקרים (כולל פיליפ דה-הורנל 'פלוקי', ראה בהמשך), עמם נתפס כשהוא מעשן סמים ועוסק בשאר מיני עיסוקים החביבים על "נוער צרעת השלום". בכדי לחנכו ו"לעשות דבר מה מועיל עם הילד הארור הזה", שלח אותו אביו אל לורד סילקברידג', כדי שיתחנך אצלו וילמד מעט על ניהול עסקים בחברת הספנות "האלבטרוס האפור" המפורסמת שבבעלות משפחת סילקברידג'. הרברט נכנע לאחר מריבה משפחתית סוערת, בה איים אביו להשליכו לרחוב, וכעת הוא כרוך איכשהו בעקבות מורהו החדש, באחוזתו הוא מתגורר. אלא, שהרברט נותר עצלן וחסר מוטיבציה, ורק מרירותו הולכת וגוברת מחודש לחודש. מספרים כי גם כעת הוא מוסיף להתגנב למועדונים מפוקפקים ולקיים קשר עם חברים ישנים, אולם פחות וביתר זהירות מבעבר.

 

אדורארד קולינדראו הבן: הבן הצעיר, אדוארד ג'וניור בן ה-15, הוא החביב מכולם על אביו, באשר הוא נראה כמו חיקוי קטן שלו, מלבד העובדה כי הוא שמנמן, בדומה לאחותו ויולט. עסקינן בילד ערמומי, אשר מגלה כבר בגילו הצעיר בקיאות גדולה במסחר, ועושה כל מאמץ כדי להתחנף לאביו ולזכות בתשומת ליבו. מסיבות אלו, סרב אביו לשלוח אותו לפנימיה יוקרתית "כדי שלא יבזבז את הזמן שם", ולוקח אותו לעיתים קרובות עמו, בכדי שיפגוש סוחרים עמיתים ויראה את עבודת ההיידראו סיטי. אדוארד, שמרוצה מאד מהתשומת לב וממעמד "הבן המוצלח", החל להתנהג באופן שחצני ומעליב מאד כלפי אחותו ואחיו, אליהם הוא מתייחס בגלוי כרכיכות חסרות תועלת. באחת הפעמים, הגיעו הדברים עד כדי כך שהרברט שלף סכין וניסה לדקור את הנער השחצן, דבר עליו הולקה כהוגן. עם אחותו, אדוארד רב לעיתים קרובות, בארועים קולניים ו"צבעוניים" מאד. אדוארד ג'וניור זועם מאד על כך כי סבתו מצדדת, כמעט תמיד, בנכדה החביבה עליה, ואילו אביו בדרך-כלל אינו נוכח כדי להגן עליו.

 

גנראל ג'יימס קולינדראו: בנה השני של הרוזנת ויקטוריה, ג'יימס (בן 38 כיום), הינו שונה לחלוטין מאחיו הזעוף והעסוק תמיד; ג'יימס נודע תמיד כאדם קל דעת והולל למדי, אף כי לא פעם נדיב מאד בכספו, לעיתים עד כדי פזרנות. ג'יימס נטל לעצמו קריירה צבאית, והספיק להשתתף בכמה קרבות בעת דיכוי המרד הגדול בבאריזהאר, אולם את רוב שירותו עשה כקצין של ימי שלום, רוב הזמן בהיידרקרון או סמוך לה. כעת, קודם לדרגת גנרל ומשמש כאחד ממפקדי צבא היבשה בעיר הבירה, תפקיד אשר כחלק ממנו הוא משמש כמפקדה הישיר של מייג'ור אלייזה מקינטיר, מפקד גדודי הצבא ברובע רמילטון, ועמה הספיק להסתכסך רבות. דומה, כי בין הקצינה הצעירה והנמרצת לבין הגנרל אוהב החיים והמחשיב מאד קשרים בחברה הגבוהה, נוצרה חוסר חיבה מן הרגע הראשון. במיוחד זועמת מקינטיר על כל "קציני הפרוטקציה" שאת מינויים מכתיב לה ג'יימס, לדבריה "בין מסיבה למרוץ סוסים".

בניגוד לאחיו הבכור, ג'יימס מעולם לא הסתכסך יתר על המידה עם אמו הרוזנת, אף כי דעתה מעולם לא היתה נוחה מקלות דעתו. מאידך, הוא נראה לה כעוסק במקצוע מכובד ומביא, בסופו של דבר, כבוד למשפחה.

פחות מכך, אוהבת ויקטוריה את כלתו הטריה למדי של בנה הצעיר, הנשואה לו מזה כשנתיים.
ליידי טרלינדה (
Tralinde), ששם משפחתה המקורי לוסאגלר (Losaglar), מאז הופיעה לראשונה בהידרוסט ביחד עם אחיה הראלד, הפכה לאחד מסיפורי ההצלחה המוזרים ביותר של רובע שחר הזהב (תאור ראה בהמשך, בתאור האח והאחות לבית לוסאגלר).

 

סלינה קולינדראו: הדמות האחרונה הראויה לציון במשפחת קולינדראו היא סלינה, בת הזקונים של ויקטוריה, כיום בת 29. אשה רזה בעלת שפתיים עבות, אף סולד ושער בלונדי סמיך ומסולסל. סלינה, עודה בלתי נשואה, הינה בת טיפוחיה האהובה של ויקטוריה, אשר פינקה אותה מאז ילדותה. סלינה מעולם לא הצליחה לשמור על יציבות בקשרים אישיים, והחליפה קשרים רומנטיים רבים במהלך השנים, כאשר רבים מהם החלו כאשר החליטה שהיא חושקת באי-מי, יהיה המחיר אשר יהיה, והסתיימו בריב גדול ובמהומה (על תאוותה הנוכחית לסרן דריאן מרובע הנמל, ראה בתאור אותו רובע). סלינה, בדרך-כלל אשה שמצטיינת יותר ברגשנות ואהבה לספרות רומנטית מאשר בנחישות או אכזריות, יכולה לשנות את עורה כליל כאשר היא מתוסכלת מאד, ואזי היא מסוגלת לומר ולעשות כמעט כל דבר. מדי פעם (כמו במקרה הנוכחי) השתמשה בקשרי משפחתה בכדי למרר את חייהם של מאהבים סרבנים או בוגדניים, ובעיקר של חברותיהם שנתפסו בעיניה כמתחרות. כך היא מנסה לעשות כעת לדיאן ארלינגבו ברובע הנמל (ראה ערך). סלינה, שאין לה עיסוק מוגדר מלבד חיבתה הגדולה לרקמה עדינה, יושבת רוב העת בבית אמה, או מסתובבת בעיר במסעות קניות ביחד עם ידידות. היא מיודדת למדי עם ויולט, ולא פעם הן יוצאות ביחד ל"סיטי" בכדי להצטייד בדברי מותרות, כאשר שתיהן מקשקשות ומרכלות בקולי-קולות.

 

ג) טרלינדה והרלאד לבית לוסאגלר


טרלינדה לוסאגלר-קולינדראו
: איש אינו יודע מהיכן הופיעה הגבירה טרלינדה והיכן נולדה, אולם הכל כמעט מסכימים כי היא בעלת גינונים והתנהגות של גבירה אצילה, טבולים בשמץ של ארוטיקה מסתורית ומפתה במכוון ומסוכנת לפי דרכה. למרות שמספרים כי היא אינה הידרוסטית, השתלטה על השפה, המנהגים הגינונים בצורה מושלמת, מלבד שמץ של מבטא זר או מנהגים מוזרים שאינם מובנים לסובבים אותה.

טרלינדה היא אשה גבוהת קומה ובהירת אור, בעלת חיטובי גוף מלאים, עיניים אפורות-ירקרקות ושער כהה במקורו הצבוע בקפידה לבלונד בהיר, בדרך כזו עד כי קשה למדי להבחין בצבע המקורי. קולה מתקתק ומלטף, ומעטים מאד הגברים המסוגלים לעמוד בפניה. ככל הנראה, היתה עשירה מאד בארץ מוצאה, לפחות לפי ההון הרב והתכשיטים היקרים שהביאה עמה. היא השתלבה בחברה הגבוהה כדג במיים, עד כי הכל הסכימו כי מוצאה ממשפחת אצולה עתיקה ומהוללת. הרוזנת ויקטוריה, למרות שחשדה מעט בסיפורים אלו, ועוד פחות מכך אהבה את התנהגותה הארוטית של טרלינדה, נכנעה לבסוף והסכימה בלא חמדה לנישואים בינה לבין בנה הצעיר. זה, שהיה ידוע קודם לכן כרווק נצחי ושובה לבבות סדרתי, נשבה לחלוטין בקסמיה של טרלינדה, ומתנהג בחברתה, כפי שמעירים ידידיו על דרך הלצה, כמעט כמוכה ירח. כך למשל, בניגוד למזגו העליז והסלחני כרגיל, הוא מוכן לעשות הכל בכדי לפגוע במי שאשתו טוענת כי זלזל בה או השפיל את כבודה.


הארולד לוסאלגר, מנהיג הפרייבטירים של הכתר: אחיה של טרלינדה, המכונה הארולד, גבר גבוה שיכול היה להחשב יפה לולי צלקות על פניו שמסרבות להתרפא, ורטיה שחורה על עינו הימנית שאבדה, השתלב פחות ממנה בחברה הגבוהה ההידרוסטית, לה הוא בז בכל ליבו כחברה רכרוכית של אנשים חסרי כשרון. תחילה, השכיר עצמו כקצין צי, שם הוכיח עצמו כעילוי של ממש, אלא שבוזו לממונים עליו וסירובו לקבל משמעת הוביל אותו למשפט צבאי, ולגזר דין של חמש שנות מאסר. אלא, שלאחר שבועיים בלבד בכלא, פנו אליו אנשי המלך בהצעה חדשה: הוא ישוחרר, אם יהפוך למנהיג הפרייבטירים[11] של הכתר, תפקיד הכרוך בעוצמה ובשכר גבוה. הארלד קיבל את התפקיד, וכיום סרים למעלה ממחצית הפרייבטירים ההידרוסטים לפיקודו, ביחד עם מספר לא קטן של קברניטים זרים, רובם ממדינות המצויות בברית עם הידרוסט, כגון האניתריאה וסוראגיה. סך הכל, מנחשים כי תחת פיקודו עומדות במישרין ובעקיפין כמעט 300 ספינות.

פיקודו של הארולד לוסאגלר חולל פלאים; בתוך פחות משנתיים, הפכו הפרייבטירים מלהקה בלתי ממושמעת של בריונים ושודדי ים, אשר כל שנה נתפסו אחדים מהם כשהם מפרים את תנאי רשיון התקיפה ובוזזים ספינות אסורות (ואפילו הידרוסטיות), לכח ציינתי ומטיל איימה, ששמו נודע לשמצה בכל המדינות היריבות להידרוסט, ואינו נופל ברמתו מהצי הסדיר, כאשר חלק מספינותיו, לפי השמועות, עולות עליו. האראלד לקח לעצמו את הכינוי המוזר "אר-קסטנמיר", שם אשר עצם הזכרתו יכול להקפיא את דמם של ספני קהאראן-וול וקיידרהרץ, שהם מטרתו העיקרית. בין היתר, הצליח להתקיף ולבזוז את הנמל הקיידרהרצי הגדול דרזלרט, תוך שהוא מטבע חמש ספינות של ה-DFF שעגנו שם, ולוכד את מפקדן, שטנדרטנפיהרר עוטה שחורים אשר נתלה ביחד עם מלוויו מהמגדלור הסמוך. הקיידרהרצים הכריזו עליו כפושע שדינו מוות, והקציבו פרס בן 50,000 מטבעות זהב על ראשו, פרס אשר עלה לאחר כל מבצע, עד אשר הגיע (לאחר פרשת דרזלרט) ל 300,000 פיסות זהב. עד עתה, כל הנסיונות העלו חרס. אר-קסטנמיר הוכיח כי הוא לא רק מתכנן מבריק וקשה לאיתור, אלא גם לוחם מבעית בקרב פנים אל פנים. בין היתר, הצליח להחלץ מכיתור שכתרה אותו יחידת עילית של ה-DFF[12] על אחד מאיי קרונפורד, כשהוא מפיל בהם אבדות איומות. מספרים, כי הפיהרר הקיידרהרצי הזועם החליט להעביר את הטיפול במטרד החדש ל"משמר החצות" מטיל האימה, או אולי למסור אותו בידי ה"אס" הבלתי מנוצח של ה-DFF, אולריך פון האופטמאן (Der Stalshturm) מזרה האיימים, הנחשב אף הוא ללוחם בלתי מנוצח בעל רצון פלדה ואכזריות מבעיתה.

הראלד, או אר-קסטנמיר, הינו יעיל ואכזרי; הוא מקבל ואוכף בקפידה על פקודיו את ההסכם המגביל אותו במטרות תקיפה, אולם מעבר לכך, הוא ידוע לשמצה כחסר רחמים, ומסוגל לטבוח במחי יד צוות של ספינה, ואף למעללים גרועים עוד יותר; הוא מצוי בקשר עם סוחרי עבדים, בעיקר מאינטוריה וקרונפורד, להם הוא מוכר שבויים ובעיקר נשים שנופלות לידיו, בעד רווח שמן שהוא והפרייבטירים שלו משלשלים לכיסם, תוך התעלמות מוחלטת ממאמנת מונטפיורנץ[13] עליה חתומה גם הידרוסט. שמו נקשר למעשים מפוקפקים נוספים, כגון בריתות עם אורקים ואנשי סוס-ים, ועוד כהנה וכהנה. כך או כך, דמותו העומדת על חרטום הספינה, עטויה זהוב ושחור, הפכה לידועה מאד בציבור, ומושא להערצה של צעירים רבים. מפקדי הצי, בעיקר אדמיראל סטילראו, מתאוננים כי בשנה האחרונה ערקו לא מעט מלחים מספינותיהם בכדי להצטרף אל אר-קסטנמיר האגדי, והם מודאגים מעליית כוחו. אלא שהכתר, המקבל מס קבוע מרווחיו, מעדיף להמשיך ולהעלים עיין.

כאשר הוא מזדמן לשהות ארוכה בהיידרקרון, הארולד אר-קסטנמיר מבקר בדרך-כלל אצל אחותו, ומתארח באחוזת משפחת קולינדראו, וביתרת הזמן שוהה באחוזת חוף מוגנת שרכש, הרחק מעיר הבירה. בהיידרקרון, הוא מתנהג בדרך-כלל כג'נטלמן, כשהוא מסווה את בוזו ויהירותו המתעצמת מאחורי חיוך עדין ומסוכן. הוא מתהלך כשהוא לובש מדים מפוארים שחורים-זהובים וקסדה מכונפת. כמה מהקפטנים וקציני הים שלו החלו לחכות את סגנון לבושו, וכמותם נוהגים, מדי פעם, גם קומץ הרפתקנים המעריץ אותו. שמועות אפלות סיפרו כי כמה מאנשים אלו החלו נוהגים באופן חמקני ומסתורי ומקיימים טקסי הערצה מוזרים, אולם אין מידע ברור בנושא זה.

 

ד) משפחת בלוסומדייל


כללי: משפחה ידועה אחרת, חריגה מעט בנוף של הרובע, היא משפחת ההוביטים בלוסומדייל; משפחה זו, שהיא ענף של משפחה ענפה באותו שם, אשר בניה שולטים מזה דורות בישובי ההוביטים באיזור באטרברוק, היגרה לעיר הבירה לפני כ-300 שנים במסגרת עסקיהם, הנוגעים בעיקר לגידול ועיבוד עשבי מקטרת ומינים משובחים של טבק, וכן יבוא של ריבות ונקניקים משובחים מבאטרברוק אל הערים הגדולות של הידרוסט. ענף צדדי ונוסף בו עוסקים כמה מבני המשפחה הוא יצור והפצה של עשבי מרפא.

במסגרת זו, יסדו בני בלוסומדייל שירות כרכרות שמרכזו בבאטרברוק, היוצא באופן סדיר אל היידרקרון ואל מרבית הערים הגדולות של הידרוסט; שירות זה, שזכה במרוצת הדורות לשם "מרכבות באטרסטיד", הפך עם הזמן גם כדרך תחבורה ידועה ומוכרת ברחבי הידרוסט, באשר ההוביטים מוכנים תמיד לקחת נוסעים בעבור תשלום. כמו כן, לא פעם נשכרים הרפתקנים צעירים בכדי לשמור על השיירות, בעיקר אלו הנוסעות צפונה, אל מחוז סאלאן. לא פעם, עובדות "מרכבות באטרסטיד" בשיתוף פעולה עם אנשיו של הנרי מק'הויסט[14].
הענף ההידרקרוני של משפחת בלוסומדייל מנוהל בידי הבארון אוטו בלוסומדייל; הוביט מזדקן ורזה יחסית, לבוש בהידור קפדני (וכולל מקטרת מעץ משובח שכמעט ואינה סרה מפיו) שהפך לדמות ידועה מאד בהיידרקרון. הוא מנהל את המשפחה בעזרת תשעת בניו ובנותיו, שלכל אחד מהם תפקיד בניהול העסקים, ותוך שיתוף פעולה מתמיד עם קרובי משפחתו המושלים בנפת באטרברוק. אף כי למשפחה אין מסורת צבאית או הרפקנית מדי (כדרכם של הוביטים), הרי כמה מבניה שירתו בכל זאת כגששים וסיירים בשירות הצבא ההידרוסטי או חבורות הרפתקנים שונות, ודי בכך בכדי להוציא למשפחה, בעיני משפחות הוביטים יריבות, שם מפוקפק במעט.


הסכסוך עם רובע היסמין: בעבר, ניסתה המשפחה לפרוש את חסותה על ההוביטים ברובע היסמין, אולם אי-כה הצליחו אביו של הבארון אוטו ומנהיגת הרובע אליריה ריילור להסתכסך, באשר אליריה לא אהבה את נסיון החדירה של המשפחה הזרה אל תוך "ממלכתה". בין הצדדים התפתח בשנות ה-80 של המאה הקודמת סכסוך רבתי, אשר הטיל צילו על רובע היסמין (ובמיוחד על קהילת ההוביטים) בצורה של רכילויות מכוערות, נידויים, הסתה ואפילו קטטות. בסופו של דבר, ניצחה אליריה נצחון מוחץ, בני בלוסומדייל גורשו מרובע היסמין ומרבית ההוביטים המקומיים שתמכו בהם חזרו בהם, או נאלצו לעקור לבאטרברוק. דבר זה הותיר את בני בלוסומדייל מרירים מאד, ועד היום הם מסרבים למכור צמחי מקטרת ושאר סחורות להוביטים ברובע היסמין, אשר נאלצים לקנות את התוצרת המשובחת דרך מתווכים ברובע גלבין, אשר עושים הון לא מבוטל מסכסוך זה (ויש אומרים כי סימקין ואנשיו בוחשים בו בכדי להבטיח את המשכו). כמו כן, נקשר קשר מסתורי בשנים האחרונות בין בני בלוסומדייל לעלפי קלאן הירח, ופיאנדרין שלח כמה מאנשיו (לפי אחת השמועות את הקוסם מיסטברידג') להתדיין עם הבארון אוטו על אי-אלו עניינים, דבר אשר גרם להרמת גבות ברובע היסמין ולנאום מלא שנאה שנשא הכוהן סילדאר ניצן-חמה (ראה ערך שם) על אודות בני בלוסמדייל, קלאן הירח וכל שאר "הזרים החשוכים ומפרי השלווה".

 

אחוזת בלוסומדייל: אחוזת בלוסומדייל, הנמצאת על המדרונות הגבוהים הצופים על האגם ממערב, הינה ברובה אחוזה תת-קרקעית המעוצבת כדגם ענק ומשובח במיוחד של מחפורת הוביטים, אף כי גודלה הותאם בהחלט בכדי לארח בני אדם ביד רחבה. לא פעם, עורכת המשפחה ארועים חברתיים, כאשר ידוע במיוחד הוא המסיבה השנתית המכונה "חג טבעות העשן", הנערך באמצע החודש האחרון של הקייץ, ארוע אליו מוזמנים כל המי ומי העוסקים בגידול טבק ועשבי מקטרת, ובו נדונות תמיד עסקאות בקנה מידה גדול. 

"מלחמת המקטרות": עריקתו של מר בריגסבי ו"טבק שבעת הברבורים": למרות שמשפחת בלוסומדייל היא עתיקה מאד, ולפי המסורה של ההוביטים בני באטרברוק הנהיגו בניה את העדה כולה עוד טרם לישוב אותה נפה, הרי לא כרוכים בשמה סיפורים מפחידים רבים מדי. אחד העניינים המרגיזים תדיר את המשפחה ואת הבארון אוטו במיוחד, הינו סיפור חדש יחסית על אודות חתנו השנוא, מר פולקו בריגסבי, אשר נישא לבתו ברטה. מר בריגבסי, כך מספרים, מעל באמונו ובכספיו של חתנו, גילה כמה מסודותיו ובבוא העת הקים חברה מתחרה בשם "טבק שבעת הברבורים", המתחרה בעסקי בלוסומדייל. בין הצדדים התנהל משפט ארוך שארך ארבע שנים, בו יצג את עו"ד אנדרו סולפה המפורסם את "טבק שבעת הברבורים", ובסופו של דבר זיכה אותה בנצחון בבית המשפט העליון של המלך. הבארון אוטו נאלץ להשלים עם קיומה של החברה המתחרה, ואף לשלם לה פיצוי בסך חמישה עשר אלף קראון זהב, דבר שהוסיף עוד עלבון להפסדו ולצערו. כמו כן, נחתה עליו מכה נוספת: בתו ברטה, מאהבתה הלוהטת לבעלה, סרבה להתכחש לו והלכה אחריו, תוך שהיא מקבלת את נידויה מהמשפחה. מר בריגסבי מצא לו עד מהרה נאמנים, במיוחד מקרב משפחות הוביטים בבאטרברוק אשר לא נטו חיבה מאז ומעולם לשלטונם של בני בלוסומדייל. מאז, ניטשת מלחמה סמויה תמידית בין שני הצדדים. רוב הצרכנים מסכימים כי עשבי המקטרת של בלוסומדייל עודם משובחים יותר במידה ניכרת מאשר אלו של "טבק שבעת הברבורים", אולם מחיריו של מר בריגסבי זולים יותר. בין השיירות של הצדדים מתנהלות לא פעם קטטות, כאשר כל צד מאשים את רעהו בשכירת שודדי דרכים ובריונים. הברון בלוסומדייל מאשים את מר בריגסבי שהוא מוכר סמי קנבית כחולה ביחד עם עשבי המקטרת שלו, ואף מערבב אותם בחלק מן הטבק שלו, ואילו מר בריגסבי מאשים את הברון כי הוא מבריח סחורות דרך העולם התחתי, באמצעות עלפים אפלים וגורונים, תוך עקיפת המכסים ומיסי הסחר. לאחרונה, מספרות שמועות כי המאבק עומד לקבל תפנית נוספת, באשר מר בריגסבי ואליריה חברו יחד בכדי לנסות ליצור תערובת חדשה של עשבי עישון שתעשה שימוש בתזקיקי יסמינים ופרחים נדירים, וכך להטות את השוק לטובת "טבק שבעת הברבורים". כמו כן, יודעים הרכלנים לספר, כי בסתיו האחרון התנגע חלק מיבול הפרחים במכה של קרפדות מוזרות, תכלכלות וקרניות, אשר ליצני המקום הדביקו להם את הכינוי "קרפדי בריגסבי". אליריה ובריגסבי הזועמים הפנו אצבע מאשימה לעבר קלאן הירח, ובמיוחד לעבר המג מיסטברידג', אולם זמן קצר לאחר מכן החלה ברובע פרשת האיימים אשר הסתיימה בהופעת "הגונח", ומלחמת הטבק שכחה במעט.

מרתף הצרחות: הסיפור האחרון הכרוך במשפחת בלוסומדייל הינו השמועה על "מרתף הצרחות"; מרתף יין מבודד ונמוך, החפור עמוק לתוך שורשי העמק ומחובר במנהרה למערכת המרתפים המרכזית של האחוזה. לאחרונה, נפוצו שמועות על קולות מוזרים הדומים לצרחות העולים מתוך המרתף, ועל כך כי משרתים שנשלחו לשם נאחזו באימה ולא היו מסוגלים להתקדם לתוכו. בסופו של דבר, לאחר ששמועה נפוצה על עיניים צהובות הבוהות בחשיכה, ציווה לורד אוטו, למגינת ליבו, לחתום ולנעול את המנהרה המובילה לאותו כיוון, זאת למרות שבאותו מרתף היו מאוכסנים חלק ניכר מהיינות העתיקים שברשותו. עד עתה, ניסה אוטו לשלוח פנימה שתי חבורות הרפתקנים, אולם אלו, כמוהם כמשרתים, נסו החוצה בלא שהצליחו אף להתקרב אל המרתף. בקרב המשרתים נפוצה שמועה המקשרת את המאורעות אל מעלליו של "השוער הכמוש"; דמות איימים אגדתית שמקורה במשרת בכיר ששירת באחוזה לפני מאתיים שנים, לכד בסתר נערים משרתים שעבדו במחפורות, ולפי האגדה מצץ את כל הנוזלים מגופם, תוך שהוא מזיל ריר ומגרגר תפילות לשיקוץ אפל כלשהו. האגדה מספרת כי כאשר התעוררו חשדות ומשמר האחוזה התקרב לאוסרו, נס "השוער הכמוש" אל תוך העמוקים במרתפים, ומאז לא נראה או נמצא עוד, למרות כל החיפושים אחריו.

 

ה) משפחת אסטפורד

משפחה חשובה אחרת ברובע היא משפחת אסטפורד, משפחה בעלת היסטוריה של כ-400 שנים; האסטפורד הראשון היה אחד מעוזריו של הרוזן גודפרי קאנינגהאם המהולל במאה ה-21 לסה"ה, אשר קיבל תואר אצולה בתמורה לשירותיו, לאחר שחרור הידרוסט מהכיבוש הקיידרהרצי. המשפחה נודעה במהלך הדורות הן כקשורה בקשרים אמיצים למסדר סנט-קודור, והן כמשפחה אשר הוציאה מתוכה שגרירים ומדינאים רבים אשר שירתו את הכתר במהלך השנים.

הויקונט סר מרקוס אסטפורד: ראש המשפחה דהיום, הויקונט סר מרקוס אסטפורד, הינו מדינאי מזדקן שהיה בימים עברו אביר בכיר בחיל הפרשים של סנט-קודור, וכאשר החל מזדקן עבר אל מסדר "ה-Speachcloaks", האבירים סגולי הגלימות המשמשים כמדינאים, השגרירים וחברי הפרלמנט של מסדר האבירים ההידרוסטי. בתפקיד זה הצליח לא מעט, וכיום הוא משמש סגנה של ראש סיעת סנט קודור בפרלמנט, דיים לינדה סלנוויל. אף בגיל 78, הוא ממשיך לשמור על בריאות תקינה יחסית, ועל מח צלול וחריף כתמיד. הוא נואם מצויין, המצטיין בהיגוי רהוט ובשפה ציורית וגבוהה, אשר הרבתה את כבודו (אף כי פחות מזה את השפעתו הממשית) בפרלמנט המלכותי.

למרות הכבוד וההדר הרב, הרי מקטרגיו של סר מרקוס טוענים כי הוא אדם עייף, מותש ממאבקים פנימיים בתוך המסדר ובתוך משפחתו, ולוחשים כי הגיע הזמן שיפנה את מקומו לאדם צעיר ופעיל יותר. מקטרגים אלו באים בעיקר מקרב "האקטיביסטים" של המסדר, אשר מרוכזים סביב סר ברייטון וסגניתו ארוון סילגליר (ר' ערך). דיים סלנוויל עצמה נוקטת עמדה נייטרלית; אף כי נשמעו התבטאויות מכיוונה, שלא לציטוט, כי אכן גילו של סר מרקוס החל נותן את אותותיו, הרי שאין היא מעוניינת לפגוע בו, ועוד פחות מכך היא מעוניינת להיות שבויה בידיו של ברייטון, אשר מפניו היא חוששת למדי. מספרים, כי סר השקפתו של סר מרקוס לעניין עתידו של מסדר סנט-קודור היא די פסימית, והוא סבור כי בתוך דורות ספורים ישקע המסדר ויעלם כליל, ודבר זה הוא המרתיח את ברייטון ואנשיו, ולא גילו המתקדם של חבר הפרלמנט הנכבד.

 

רנדולף אסטפורד: אחד הגורמים התמידיים למתח בו מצוי סר מרקוס הינו בנו רנדולף (בן 54 דהיום), היחיד מצאצאיו הישירים שנותר בחיים[15]. רנדולף, כמו רבים מבני משפחת אסטפורד, החל את דרכו במסדר סנט-קודור בגיל 18, לאחר שסיים פנימיה צבאית יוקרתית. אלא, שהוא הסתבך, לא קודם ובסופו של דבר נאלץ להתפטר מהמסדר בנסיבות שלא הובררו עד היום. רנדולף, שטוען עד היום כי נפגע והושפל על לא עוול בכפו, נותר מריר עד עצם היום הזה, ועשרים ושבע השנים שחלפו מאז לא הועילו במאומה לרכך את המכה.
כך או כך, רנדולף הפך במהרה לשונא גדול של מסדר סנט קודור, אותו הוא משמיץ בכל הזדמנות ובכל נימוק, מלבד בפני אביו, שאף כלפיו התמלא במרירות אותה הוא כובש בדרך-זו או אחרת, בבחינת דרך ארץ או "המעמד מחייב". רנדולף סבור כי סנט-קודור הינו מסדר צבוע ומנוונן, המסתיר את אפסותו מאחורי גינוני הכבוד שלו. את אביו ("איש העבר") הוא מאשים כי לא עמד מאחוריו אז ומעולם, ותמיד השווה אותו באופן בלתי הוגן לאחיו הבכור הרברט אשר נפל במלחמה בין הידרוסט לקאהראן-וול. סר מרקוס, לטענת בנו, מעולם לא ראה בו יותר מתחליף דחוק לבן האהוב עליו.
רנדולף, שמעולם לא היה בטלן, מצא לעצמו עיסוקים אחרים, ובהם הצליח; הוא למד באקדמיה ההידרוסטית למדעי המסחר, החל עובד בהיידראו-סיטי וברובע הארובות, וכיום הוא תעשיין מצליח, שבבעלותו כמה וכמה בתי מלאכה ענקיים ומשגשגים. אלא, שהצלחתו לא שיפרה בהרבה את מצב רוחו. למרות שסר מרקוס לא אמר דבר במפורש, ברור לרנדולף כי עיסוקו הנוכחי לא נראה בעיני אביו כדבר המעורר כבוד רב. זאת במיוחד לאור העובדה כי רנדולף התחבר (ושמא לא בכדי) עם אנשי הפלג הקיצוני שבסיעה הכלכלית, לרבות לורד סילבריץ' עצמו. מצב רוחו הרע וכעסו התמידי של רנדולף תורגם לפי השמועה להתקפי זעם, ומספרים כי הוא הכה את אשתו וגרם לפירוק נישואיו ולגירושין, אשר נעשו בשקט ובחשאיות, כדי לנסות ולהרחיק את הרכלנים מהמשפחה.
לרנדולף נותרו מאשתו בן ושתי בנות, ריימונד, אמאנדה ואליזבת. היות ורנדולף הכעוס והעסוק מעולם לא טרח לבלות איתם זמן רב, ולאחר אותן התפרצויות עלומות שלו הוכרח ככל הנראה לשמור מרחק רב עוד יותר, הרי ששלושתם גדלו למעשה תחת השפעתו של סר מרקוס, ואיש מהם אינו קרוב כיום לרנדולף או מתפקד כיורשו העתידי. מנגד, מספרים כי רנדולף קרב אליו מאד מנהל עבודה צעיר בשם ויל נוקס, אסופי מרובע הכורים שבא לעבוד במפעלו, והוא מכשיר אותו כיורש עתידי. שמועה אחת הרחיקה לכת וסיפרה כי ויל נוקס הינו למעשה בן לא חוקי של רנדולף.

 

סר ריימונד אסטפורד: הבן הבכור ריימונד (25) הינו אהוב-נפשו של סר מרקוס, הנראה כמעט כתחליפו של הרברט האגדי והמנוח. ריימונד, שהעריץ את סבו ואת המסדר מילדותו המוקדמת, הפך לכוכב צעיר ועולה במסדר, וכיום הוא קצין ב"גלימות הרקיע", קרי, הפרשים המכונפים של סנט-קודור. הוא נשוי לפליסיה, אחת מבנותיו של הארכיהגמון הגדול של קודור, הארכיהגמון גאלן הוליסבורג, ויש לו בן ובת פעוטים.
שמועה מטרידה על אודותיו (לפחות מבחינת המשפחה) מספרת כי ניהל, לפני אירוסיו רומן סוער עם זמרת עלפית נודדת בה התאהב נואשות, רומן אשר הסתיים בבן ממזר הגדל בקלסילדי החדשה או במקום אחר.

רנדולף תעב את בנו הבכור מאז ומעולם, ואומרים כי היחסים ביניהם, אשר היו קפואים במשך שנים, עומדים על סף פיצוץ, אשר עניינו הוא במיהות ראש המשפחה לאחר מותו של סר מרקוס. זה האחרון רוצה מאד להוריש את מעמדו ותאריו לנכדו ולא לבנו, אולם הנוהג עומד לצד רנדולף דווקא. בשל ההשלכות הפוליטיות הנכבדות הכרוכות בכך, בוחשים בעניין גם גורמים מבחוץ, כגון לורד סילבריץ' מחד, ובכירי מסדר סנט-קודור מאידך. מקטרגיו של ריימונד מרכלים, כי סיבה זו דווקא, ולא כשרון מזהיר, היו הגורמים אשר גרמו לקידומו המהיר כל כך של האביר הצעיר.

 

אמאנדה אסטפורד: הבת השניה, אמנדה, יפיפיה צעירה ואדמונית (כיום בת 23), הביאה לסר מרקוס בושות לא מעטות; אמאנדה נודעה מאז ומעולם כמודעת מאד ליופיה וגנדרנית מאד, אך גם קלת דעת ויש האומרים, לא חכמה במיוחד, בלשון המעטה. היא גדלה מפונקת מאד, באשר משרתי האחוזה העריצו אותה והסתובבו סביבה כמעט כמסביב לאלה.
כאשר נתקלה בחינוך ההידרוסטי הנוקשה והמסורתי, לא הצליחה אמאנדה להחזיק מעמד זמן רב. היא גורשה בחרפה מפנימיית הבנות היוקרתית "אחוזת היובורן" אליה נשלחה (ראה ערך), לאחר שלא רק שנתפסה פעמים רבות עם בקבוקי שתיה חריפה, אלא חמקה לבלות עם נערי שוליים ופושעים צעירים, איבדה לאחד מהם את בתוליה, וסייעה לו לגנוב כלי זהב מהפנימיה.

גם לאחר שהוחזרה אחר כבוד לביתה, לא חדלה ממנהגיה, לזעמו הרב של סר מרקוס. היא הוסיפה לחמוק למועדונים מפוקפקים, סירבה ללכת, בתרוצים שונים, למוסד לימודים אחר, וגרמה למשפחתה כאב ראש גדול. כאשר הצליח סר מרקוס, אי-כה, לארס אותה לאחד מקציני סנט-קודור, התפוצצו ארוסיה לאחר שנעלמה מהבית ונמצאה לאחר שלושה ימי חיפושים כשהיא שרועה בפונדק מפוקפק, שיכורה כלוט ולאחר קיום יחסי מין סוערים עם שלושה מבאי המקום.
בעוד שאביה רנדולף מושך בכתפיו באדישות, פקעה סבלנותו של סר מרקוס כליל, ובפעם הראשונה מזה עשרים שנים לערך איבד את עשתונותיו כליל, חירף וגידף את נכדתו, כשהוא מאיים לנדות אותה מהמשפחה ולהשליך אותה לרחוב, "למען תחייה כפרוצה, כי אין היא אלא פרוצה". מספרים כי אמאנדה נשברה ופרצה בבכי, כשהיא מתחננת על נפשה, ובסופו של דבר הפיסה את דעתו של סבה, אשר הסכים להשאירה באחוזה בתנאי שתתקן את דרכיה. לעת עתה, נשמר ססטוס-קוו מתוח בין הצדדים, למרות כי שמועות מספרות כי אמאנדה שבה להתגנב למקומות אלו ואחרים מדי פעם, אף כי הפעם בצנעה ובזהירות, ולעיתים רחוקות הרבה יותר. היא עצמה מכחישה הכל בלהט. כך או כך, סר מרקוס לא חדל מנסיונות לשדכה, אך במשך זמן רב העלה חרס בידו למרות יופיה, מוצאה ועושרה של משפחתה. איש מאנשי סנט-קודור ואף מהמועמדים האחרים לא רצה בה עוד. לאחרונה, נוצר קשר בין סר מרקוס לבין מועמד חדש, גראף וידהיים פון זארקה, אציל מאויידנשלוס המשמש כסגן השגריר של מדינה זו מהידרוסט. הלה, לוחם נוקשה ומחוספס, הבהיר כי ידאג לחנך את הסוררת ולהפוך אותה לאשה למופת. אמאנדה איננה מאושרת מהרעיון, בלשון המעטה, אולם מפחדת "לעשות בושות" פעם נוספת ולעורר את חמתו של סבה, מה שהופך אותה למפוחדת ואומללה מאד.

 

אליזבת אסטפורד: הבת הצעירה, אליזבת (19), עלמה גבוהה ובהירת שער, מעולם לא היוותה תחרות גדולה לאחותה הגדולה יותר בכל הנוגע ליופי מדהים, אולם מספרים עליה כי ניחנה בכשרונות אחרים ובקשיחות שהינם מאמאנדה והלאה. אליזבת נודעה מאז נעוריה המוקדמים באופי סוער ולעיתים בלתי צפוי, המהול בשאפתנות רבה. בנעוריה המוקדמים, רצתה מאד לחקות את אחיה הבכור ולהצטרף למסדר סנט-קודור. בגיל 14, נשלחה (כמוה כאחותה) ל"אחוזת היובורן", ושם גרם השילוב בין גאוותנותה לכשרונה עד מהרה לצירופה לחוג "השושן הלבן" הידוע. אליזבת סיימה בהצטיינות, כשהיא שומרת על קשרים הדוקים עם יתר חברות "השושן" אשר סיימו ביחד עמה, ובמיוחד עם מי שהיתה מנהיגתן, ליידי גולדי רידנברוק[16].
מאידך, נכשלה אליזבת באופן מפתיע ומסתורי למדי במבחני הקבלה לסנט-קודור, למרות כשרונותיה הבלתי מבוטלים. לא ברור האם היה זה פיחות ברצון שלה עצמה להתקבל, אופיה הבלתי מרוסן, או סיבות אחרות, אולם היא קיבלה זאת כהשפלה רבתי, וסר מרקוס חושש מאד כי הדבר יגרום לה ללכת בעקבות אביה. לעת עתה, הפכה אליזבת להרפתקנית, ובלתה כמה חודשים הרחק מהבית. לפני מספר חודשים, שבה להיידרקרון, חידשה את הקשרים עם חברותיה הותיקות והחלה משתלבת בחברה הגבוהה כשהיא שוקלת את המשך צעדיה. שמועות מספרות כי סר מרקוס מפעיל את כל קשריו במסדר בכדי לנסות ולתת לה "הזדמנות שניה", אולם לא ברור כלל ועיקר כי המסדר, ואף היא עצמה, מעוניינים בכך.

 

ו) משפחת סטורמפלייר


המצביא בדימוס, הדוכס וולפריק סטורמפלייר: סטורמפלייר, שושלת ותיקה של בעלי אדמות ששלחה ידה לא פעם גם בענייני הצבא והצי, התפרסמה בשלהי המאה הקודמת, כאשר הגנראל הבארון וולפריק סטורמפלייר, אז עילוי צעיר בחיל הפרשים של הידרוסט, נחל נצחון אחרי נצחון בקרבות הגדולים שהתחולו כאשר תקפו ההידרוסטים את ממלכת הטוגים הבאריזהארית[17], יצא ממצבים בלתי אפשריים ולכד ערים ומבצרים שנראו בלתי ניתנים לכיבוש.
בשנת 2396 לסה"ה, זכה וולפריק סטורמפלייר לקבלת פנים חגיגית בהיידרקרון, במהלכה קיבל מהמלך תואר דוכס לו ולכל צאצאיו, והתמנה כמושל באריזהאר שזה עתה נכבשה, תפקיד בו החזיק עד לשנת 2409, שנה לאחר קרב ראגאמות', אזי קודם לתפקיד מפקד צבא היבשה של הידרוסט, בו החזיק עד פרישתו מהצבא בשנת 2421. וולפריק סטורמפלייר נודע בהיכרותו המעמיקה עם באריזהאר ואוכלוסייתה, וביחס אצילי למדי שהעניק לנכבשים, דבר אשר הלך והשתנה לרעה לאחר עזיבתו את תפקיד המושל, ומעבר לשיטת מנהל אזרחי. בהיותו בבאריזהאר, קיים ידידות הדוקה עם כמה וכמה מהאצילים המקומיים, והיה מעורה מאד ביניהם. שנים לאחר מכן, הזדעזע בכל מאדו מהגירוש הברוטלי של הבאריזהארים מרובע מאהוק, והגיש מחאה רשמית למלך, אולם כוחו של הדוכס הזקן לא עמד לו אל מול תומכיו רבי העוצמה של הגירוש, שבראשם הנסיך ג'ון-סטיוארט.

כיום, וולפריק הינו בן כ-75 שנים, עודו צלול אולם גופו בוגד בו, והוא חולה ומתהלך בקושי רב, ומדי פעם הוא מאבד את הכרתו למשך ימים. מצבו גורם לו לסבל רב, ולא פעם הוא נתפס כשהוא מיחל לבוא המוות. לאחר פרשת גירוש הבאריזהארים מהיידרקרון ואיגרת המחאה שזכתה להתעלמות, הוא כמעט ואינו פעיל עוד, ומקיים קשרים עם אנשים מעטים בלבד.

 

מות אשתו ונישואיו מחדש של וולפריק, מלחמת הירושה: אשתו הראשונה של וולפריק, לה נישא בשנת 2394 לסה"ה, ליידי קורנלט, היתה אשה מסתורית ואפלולית, יפה ומפחידה בו בעת, אשר השמועות על עיסוקיה וטיבה פרחו בעיר, והכל ידעו כי היא עושה כרצונה ומנהלת עסקים מסתוריים. אלא, שוולפריק אהב אותה באהבת נפש. קורנלט מתה מוות מסתורי אי-שם (יש אומרים בעולם התחתי), ככל הנראה מידי מתנקש Drow מיומן (2426 לסה"ה). וולפריק מעולם לא התאושש ממותה, והדבר תרם מאד להדרדרות כוחו הפיזי והרוחני גם יחד, וכן התחיל את הסתגרותו ההולכת וגוברת באחוזתו.

בשנת 2437, למרבה ההפתעה, נישא המצביא הזקן בשנית, לאצילה היליסיאנית בשם לוסיאנה אלטוריה, פליטה ממפלת האימפריה אשר לה העניק מחסה באחוזתו. ככל הנראה, אהב הדוכס את חברתה השקטה והאלגנטית, העצובה במקצת, ואת היחס המסור שהעניקה לו. מי שלא התלהבו מהנישואין הינם שני בניו של הדוכס מנישואיו הראשונים, ארווין ופרסיבל, אשר שניהם ירשו כמה ממידותיה של אמם (אחד הוא קוסם ואלכימאי מוצלח ומפחיד למדי מרובע הברקים, העובד הרבה עם הדראו ברובע רטרומון, והשני איש עסקים המעורב אף הוא במיסטיקה לא מעטה, ועוסק במיוחד בקריסטלים למיניהם). שני הבנים פתחו במלחמה ארוכה ואכזרית כנגד אשתו החדשה של אביהם, נגדה הם נאבקים בכל מיני אמצעים, במטרה למרר את חייה ולגרום לה לוותר על הירושה או לעזוב את הידרוסט (ויש אומרים, גרוע יותר). לוסיאנה מנסה להחזיר מלחמה, ולשם כך נעזרת בבן-דודו של בעלה, פרקליט ידוע בשם צ'רלס סטורמפלייר, אשר תעב את קורנלט בזמנו כשם שהוא מתעב את בניה כיום. שני הבנים אינם נותרים חייבים, ומאשימים את הפרקליט כי הוא מנסה להשתלט על הון המשפחה בדרכים מפוקפקות. וולפריק עצמו נקרע בין הצדדים, דבר המאמלל אותו עוד יותר. אמנם, הוא מעדיף בעקרון את אשתו הנוכחית, ולא שוכח את הדרך בה היו בניו אדישים לסבלו, אבל מאידך, הוא אינו רוצה לאבד כל קשר איתם ולרסק את המשפחה לגזרים.

 

ז) משפחת וולדהאל

משפחת וולדהאל המסתגרת והמוזרה זכתה מאז ומעולם למוניטין המפוקפק של "המשפחה האפלה" של הרובע, באופן המזכיר לרבים כיום את משפחת רות'הורן מהיידראו-סיטי (ראה ערך).

הרוזנים לבית וולדהאל עתיקים, לפי השמועות, לא פחות ממשפחת קולינדראו, ויש הטוענים את תאריהם קיבלו בזמן שלטון האיריני הלבנה עצמה. לפי המסופר, מוצא המשפחה הוא ממחוז היערות הסבוך והקודר הלגון, אך איש אינו יודע ממה מתפרנסת המשפחה, אף כי ברור כי הכסף מצוי בידה בשפע, אם וכאשר היא משתמשת בו.


השמועות על אחוזת המשפחה
: משפחת וולדהאל קשורה מאד לקסם, ויש המדייקים ואומרים: לסוגים אפלוליים של קסם דרואידי. אחוזת המשפחה, המצויה בפאתיו המזרחיים של הרובע, סמוך למצוק העולה לרובע לב האומה, יושבת בין שני פלגים גדולים ומכוסה כולה בעצים ושיחים מגודלים. המתבונן מבחוץ יכול לראות חורש צפוף ומלא במטפסים, אשר כמעט וחוסם כליל את אור היום. אי-שם, מתוך החורש, מטפס מבנה מוזר ועתיק, מוזנח למדי ומלא במטפסים וצמחים אחרים השתולים בחלונותיו הצרים. קיים רק שער כניסה גלוי אחד, קשת אבן מצדדיה מפוסלים דמויות מרשימות וחזקות למראה של גבר מזוקן ואשה מלאה ערומים, כאשר ענפי הגפנים והשרכים נכרכים עליהם ומכסים את מבושיהם. איש אינו יודע בדיוק את מהות הפסלים הללו, שאינם נראים יפיפיים או מושלמים כנהוג באחוזות אחרות, ואף לא את פירוש הכתובות העתיקות מתחת להן, אולם אחד מבני וולדהאל אמר פעם, כי מדובר בפסלים של אל ואלת אדמה מסוג זה או אחר.

בניגוד לאחוזות אחרות, לא מעסיקה אחוזת וולדהאל משמר, לפחות לא משמר גלוי; החומות העתיקות נראות בלתי שמורות, והיער חשוף וריק, אולם הכל יודעים כי מסיגי גבול החודרים לאחוזה בדרך כלל אינם נראים בחיים פעם נוספת. מספרים, כי כמה מהעצים בגן עושים את רצונם של בני המשפחה ומסוגלים לזוז ממקומם ולטפל בגנבים, ויש לבני וולדהאל אף משרתים אחרים, מסוכנים עוד יותר.
אחת האגדות הידועות ביותר לשמצה מספרת על עץ הערבה העתיק והעצום לגודל הנטוע במרכז הגן, סמוך לאחד מקירות האחוזה. מספרים כי דרך העץ הזה, או דרך קסם שהושתל בתוכו, שולטים בני וולדהאל על הנעשה בכל תחומי אחוזתם. גנבים שהצליחו לנוס בחיים צווחו בבהלה בפונדק (או בדרכם למעצר) כי העץ מסוגל להטיל כשפים, להפנט, לבלוע מסיגי גבול או לאוחזם בשורשיו ולהטביע אותם בפלג (וכי סביבותיו מלאות בשרידי שלדי-אדם). אחד מהם סיפר גם על הבהוב מוזר, חום-ירקרק, שבקע מחור בגזע העצום. סיפור נוסף הידוע על העץ הינו מנהגם של בני וולדהאל להציב סביבו תשורות או מנחות, דבר המגביר את המשיכה אל המקום, ועולה כל שנה בחייהם של מספר בני אדם.
סיפורים אחרים מספרים על גולגלות של אדם וחיה אשר סומרו לקירות או נתקעו על מוטות, המסוגלות להתרומם במפתיע מהקרקע ולנשוף גאז מרעיל או ברקים קטלניים, נחילי נמלים וחיפושיות רצחניות, נחשים שבני המשפחה מסוגלים לראות מבעד לעיניהם, ועוד כהנה וכהנה. בני המשפחה מכחישים את השמועות, אולם מזהירים כי אינם ערבים לחייהם של גנבים ופרחחים מסיגי גבול המפרים את שלוותם.

 

הנקטרים של וולדהאל: שמועות טוענות כי בני המשפחה מייצרים משקאות (או נקטרים) קסומים, ומוכרים אותם בסתר, בלא שמץ של מחשבה לשלם את המס הראוי לכתר. רכלנים מספרים על כוורות תת-קרקעיות, בהם רודים דבש מדבורי ענק ססגוניות, ועל חלב איילים קסומים המעורבב עם חלמוני ביציהן של ציפורי סערה בגווני האפור-כסוף. לא פעם, מופיעים בחנויותיהם של אלכימאים למיניהם בקבוקים מוזרים ועליהם פתקים מאירי עיניים הקוראים לבוא ולקנות אליקסירים נפלאים פרי יצירתם של בני וולדהאל, אולם יודעי דבר מתייחסים לבקבוקי פלאים יקרים אלו ביותר משמץ של פקפוק. גלגולו האחרון של סיפור האליקסרים היה על אודות ויולט קולינדראו (ראה ערך), אשר החלה להתפאר כי ספק סודי מוכר לה שמפו קסמים לשערה, דבר שהפך להיות מושא קנאה בקרב חברותיה, אולם אלו מהן שביקשו ראיון עם בני וולדהאל בכדי לקנות את החומר הנדיר גורשו משם בבושת פנים בידי משרת זקן וזעוף, שלצידו חזיר בר שחור ומאיים, נוהם ונושף.

 

הרוזן והרוזנת לבית וולדהאל: מעט ידוע על בני המשפחה עצמם; הרוזן הרובראנד וולדהאל (מכונה לעיתים קרובות גם "השר וולדהאל") ואשתו אתלפלדה מופיעים לעיתים רחוקות בארועים של החברה הגבוהה, אולם זאת אך ורק כאשר המעמד מחייב, ולזמן קצר. מספרים על הרוזן שהוא מסתובב עם גלימות ירוקות-כהות, כמעט שחורות, וזקנו הלבן הארוך נופל עד חגורתו, ואילו על אשתו מספרים שהיא גבוהה מאד, ושערה אפור-כסוף, אף כי היא אינה נראית קשישה. גינוניהם מוזרים מאד, אף כי כל אחד מהם מדרכו הוא; השר וולדהאל מדבר לא פעם בניב עתיק ומחוספס שכמעט וכלה כיום אף ממחוז הלגון, ואילו אשתו הינה בהחלט בעלת גינונים אציליים, אם כי זרים ומוזרים להידרוסטים (ואף הרוזן המלומד ואן-גראובן נאלץ להודות כי אינם מוכרים לו), המשדרים לא פעם עוצמה מוזרה ועתיקה, מפחידה למדי. ידוע כי יש להם מספר בנים ובנות, ושמועות מספרות גם אחת מהן הנוהגת לרקוד (ויש מוסיפים, בלבוש מועט מאד) בתוך החורש, שמועה שעלתה כבר למספר צעירים נלהבים במחיר יקר מאד. אלו כמעט ואינם ידועים מחוץ לאחוזה, אלא למעטים אשר אינם ממהרים לנדב את הידוע להם[18]. כך או כך, המוסכמה ברובע ומחוצה לו לגבי בני וולדהאל היא פשוטה למדי; אפלים ואכזריים ככל שיהיו, אם תניח אתה להם, יניחו הם לך, ודי בכך.

 

 

בחזרה אל דף האינדקס של ארצות העולם הידוע


בחזרה אל דף המבוא לאימפריה ההידרוסטית


כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001
בניית האתר :
The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום

 

 

 

 

 



[1] ובשמו העתיק, Andundeep.

[2] בסה"כ, יש ברובע כ-6 אחוזות גדולות, ועוד כ-9 קטנות יותר.

[3]  לפי המסורה: יצורי צל בגובה של גמד, צייצניים ושפלים, שולטים בכוחות קסם לא מועטים, שהיו בעלי בריתו של הטיראן דה-גלמיסיירט וכמה מהם שרתו במשמר ראשו ובצבאותיו.

[4] הגישה כלפי בני אצולה זרים חשדנית יותר, ובדרך-כלל, רק האצולה הגבוהה ביותר תזכה להכרה מתאימה.

[5]  רוב האצילים חיים באחוזות קטנות וגדולות מחוץ להיידרקרון ובאיזורים הכפריים השונים של דרום ומרכז הידרוסט. אצילים אחרים חיים בארמון, או מפוזרים ברבעים יוקרתיים אחרים.

[6] אלו היו ידועים במנהגם להשחית בכוונה מקומות וכתבים הקשורים למסורת, שנתפסה בעיניהם כטמאה וגזענית, ולא פעם ערכו חגיגות של שריפת ספרים במקומות שכבשו.

[7]  ספינות בעלות "רשיונות תקיפה", המשמשות למעשה כפיראטים ברשיון התוקפים ספינות קיידרהרציות, קאהרניות ואינטוריאניות בעיקר.

[8] בשל הפיוס המפתיע בין לורד סילקברידג' לבין הברון ואיש העסקים אדוארד קולינדראו, אשר שלח את בנו אף ללמוד הלכות מסחר אצל לורד סילקברידג', ראה בהמשך.

[9] משום כך, ככל הנראה, נוהגים כל בני המשפחה מזה דורות רבים להמנע מלאכול בשר חזיר.

[10]  שם הספיקה לריב ולהתקוטט כמעט עם כל החניכות האחרות, ביחוד אך לא רק עם "חוג השושן הצחור", וגם עם לוסי סופטקלאוד שלמדה בפנימיה באותן שנים.

[11] ספינות בעלות "רשיונות תקיפה", שתפקידן לשוטט בים הפתוח ולתקוף כשודדי ים ספינות של מדינות עויינות.

[12] ה-Blackwings.

[13] אמנה עתיקה האוסרת כליל את סחר העבדים.

[14] ראה ערך ברובע שחר הערביים.

[15] בנו הבכור נפל במלחמה מול עלפי הסערה בשלהי העשור הראשון למאה הנוכחית, ובתו הצעירה שהיתה הרפתקנית מצאה את מותה במחוז הלגון. בת נוספת מתה בלידה ביחד עם תינוקה.

[16] שמה מנישואיה לאחיו הצעיר של לורד רידנברוק המפורסם ("העגל").

[17] כתגובה לפלישה הבאריזהארית להידרוסט שבאה שנים קודם לכן, לבקשת הרדיקלים של פרופ' הנקן.

[18] לפי אחת השמועות, פיאנדרין מרובע היסמין והקוסם שלו, רוברט מיסטברידג', אולם מספרים גם על אחרים, כולל על חברת הפרלמנט הרדיקלית, הדרואידית וירג'יניה גרינהיים. אחת השמועות מוסיפה וטוענת כי בני וולדהאל מסייעים בעצה או במעשה לפי דרכם במאבקם כנגד ציידי השועלים.