הארצות של העולמות המוכרים
רקע כללי |  ארצות |  מפלצות |  אלים ואמונה |  דמויות |  גזעים

רובע אמפיירהארט

מהות כללית: האיזור במערב האי גלאסטור, מסביב לארמון הישן שהפך למוזאון האימפריאלי של המדינה. משמש מעט מאד למגורים ובעיקר למיני מבני ציבור ומונומנטים הקשורים בהיסטוריה של הידרוסט.

I) תאור כללי של הרובע

א) ההסטוריה של הרובע

רובע אמפיירהארט, השוכן על חלקו המערבי של האי גלסטור, הינו רובע מפואר, שיותר מאשר הוא משמש למגורים, הוא משמש מעין מצבת ענק נוצצת, מרשימה (ודי פומפוזית לעיתים) לגדולת האימפריה ההידרוסטית, וקיבל את שמו "לב האימפריה", מהתבטאות מפורסמת של אחד מהלורדים הנכבדים של הפרלמנט, שנהג לדבר על הרובע כ"ליבה הפועם של האימפריה המפוארת שלנו, המשרה את עוצמתו ויראתו על כל הבא להסתובב בתוכו".
האיזור עליו שוכן הרובע דהיום היה איזור הארמון ומנהלת העיר בימי שלטון האיימים של אחוות הגולגולת, והיה ידוע לשמצה כמקום מזרה איימים. לאחר שחרורה של הידרוסט במאה ה21-, כאשר המלכים החדשים לבית וויטהולד הקימו לעצמם את הארמון החדש בצפון העיר, ומנהלת העיר עקרה מכאן למקום אחר, הדרדר הרובע, והפך לנטוש למחצה, מרבץ לשיכורים, פושעים וטיפוסים אחרים שהחשיכה יפה להם. במהלך המאה ה22-, כאשר הארמון הישן והנטוש שוקם והפך למוזיאון הלאומי של הידרוסט, שוקם גם הרובע, והחל משמש למגורים וכאנדרטה למסורת ולנצחונות ההידרוסטיים כאחד. הרובע ניזק מאד במאה ה24-, כאשר השתלט על הבירה פרופסור הנקן, הרדיקל הקנאי שתיעב בכל מאודו את התרבות ההידרוסטית. הלה פקד לשלוח אש ברבים מהבניינים העתיקים, שסימלו בעיניו את הריאקציונריות השנואה עליו, והרובע שב להיות חורבות מפוייחות. המוזיאון האימפריאלי נסגר וננעל, והרובע שב להיות חרב למחצה ונטוש.
במאה ה25-, כשהחלה הידרוסט צוברת עוצמה, החליטו המלך וליידי מרג'ורי לשוב לשפץ את הרובע, והשקיעו בו סכומים עצומים מאוצר המדינה שהפכו אותו מחדש למקום מפואר ונוצץ, הבנוי בסגנון הידרוסטי קלאסי. עמודים עתיקים ובתים חרבים שוקמו ושופצו, ועתיקות מוזנחות הוברקו והוצבו במקומות מכובדים, העבודה לקחה כ15- שנים, והסתיימה בשנת 2424. כיום תושבי הרובע הינם סוחרים עשירים, הרפתקנים מצליחים לשעבר או בהווה, מספר משפחות אצולה עתיקות שישבו באיזור משכבר הימים ובאו לחדש את המסורת, אומנים מצליחים, וסתם אנשים בעלי הון מספיק שהינם משוגעים לתרבות הידרוסטית.

ב) כיכרות ההיסטוריה:

הרובע דהיום בנוי מסביב לשתים-עשר כיכרות מפוארות, עטורות בפסלים ומזרקות מדהימות, שכל אחת מהן מייצגת תקופה אחרת בתולדות הידרוסט – מתקופת שלטון הטיטאנים העתיקים של בית סטאומורד, ועד לכיכר האחרונה והגדולה מכולן המייצגת את נצחונותיה של האימפריה במאה הנוכחית, העומדת במרכז הרובע, ובמרכזה אנדרטה עצומה לזכר הנצחון בקיי-קווירי שסיים את מלחמת ארבע השנים. הכיכר הידועה והאהובה ביניהן היא "כיכר החירות" המוקדשת לשחרור הידרוסט משלטון אחוות הגולגולת בידי הרוזן גודפרי קנינגהאם, ובמרכזה מזרקת שייש גדולה, שמעליה הוצב פסל ענקי של הרוזן הדגול בעת נאום, הזוהר בלילות באור בהיר קסום, ומסביבו פסלים של ארבעה אריות, שכל אחד מהם מרסק בכפותיו גולגולת מכוערת ושרשרת עבדים, המייצגות את הכובשים האכזריים שסולקו. הכיכר אהובה מאד על הידרוסטים רבים, ועשירים רבים עורכים שם פיקניקים בימי חג, אומנים מטיילים שם בכדי לקבל השראה לפואמות וציורים הירואיים, ועוד כהנה וכהנה. הכיכר, על הפסל שבתוכה, נחשבת לאחד המקומות המפורסמים והמייצגים ביותר בהיידרקרון. מסורת הידרוסטית טוענת כי מלכים, שרים ואנשי פרלמנט באו להתייחד כאן עם עצמם בשעות חשוכות, כאילו בכדי לשרות ברוח עם הרוזן קאנינגהאם המפורסם, ולקבל ממנו תמיכה רוחנית והשראה לצעדיהם והחלטותיהם.

ג) שדרת האריות ואגדת הליידי האפורה:

הרובע נחצה לשניים בידי שדרת האריות, הרחוב הראשי של הרובע, שקיבל את שמו בשל פסלי האריות הרובצים הבנויים משני צדדיו לכל אורכו, וביניהם, פה ושם, עומדים פסליהם של מנהיגים ולוחמים הידרוסטיים מפוארים מהעבר. עצים עלפיים מרהיבים נשתלו משני צדדיה של השדרה, המלבלבים באביב בפריחה זהובה ריחנית ומקסימה. שדרת האריות מתחילה בשער הכסף העצום של הכניסה לרובע, הנשמר היטב בכל שעות היום והלילה (הכניסה חופשית לבעלי ביגוד B ומעלה, הגבלה שנועדה למנוע כניסה משיכורים, נוודים וקבצנים).
שמועות רבות נסובות בעיר על שדרת האריות ועל פסליה – אנשים דיווחו על חזיונות מאגיים ותופעות מוזרות המתרחשות בלילות חשוכים, מפסלים מדברים ועד חזיונות או דמויות מוזרות החומקות בתוך האפלה. הסיפור הידוע ביותר הינו על אשה מסתורית, נאה ורבת כח בבגדים מפוארים, שנראתה פעמים לא מעטות כשהיא יורדת ממרכבה או מסתובבת רגלית בין הפסלים העתיקים, והיו שטענו שראו אותה נשענת בשלווה על אחת האנדרטאות, כשהיא לוגמת מספל של תה מהביל. לעיתים רחוקות, היא יוצרת קשר עם הרפתקנים או אנשים אחרים, עושה עסקאות מוזרות, מטילה שליחויות מסתוריות ששכרן בצידן, או מותירה חפצים מוזרים וסמלי קסמים. אף אחד אינו יודע במי מדובר בדיוק, אולם האשה המסתורית מכונה בעיר "ליידי הלן" או "הליידי האפורה של שדרת האריות" בשל גוון גלימתה, ויש המספרים כי דמות זו, הפופולרית מאד באגדות העם, הינה רוחה של הידרוסט עצמה, המסתובבת באמפיירהארט המעטיר ופוקחת עיין על בניה של האימפריה. פרופסור הנקן, בזמנו, תיעב בכל מאודו את דמותה של הליידי המסתורית, וניסה ללכוד ולהשמיד אותה בכל דרך אפשרית, כולל שימוש בריטואלים מאגיים רבי עוצמה, אולם ככל הנראה העלה חרס מידו. נכדו של הנקן ויורש דרכו הרדיקלית, הפוליטיקאי אנטוני בלייק, ירש מסבו את השנאה היוקדת לליידי האפורה, אותה הוא מכנה "יצור ארוגנטי ואפל של ריאקצינריות, הפועל כנגד אנשים הגונים ושוחרי קדמה" אף אחד לא יודע בדיוק היכן התנגשו הנקן ונכדו עם דמות זו, למרות שמאות השערות כבר הועלו בנושא.

ד) המוזאון האימפריאלי

המוזיאון האימפריאלי, בניין עתיק ועצום, שהיה פעם הארמון הישן של היידרקרון, הוא מבוך עצום של חדרים ומסדרונות, המכיל מאות רבות של מוצגים ועתיקות שנאספו מכל רחבי הידרוסט, כולל ניסים וסמלים של יריבים מובסים, וקשה מאד להתמצא בו מעבר לשתי הקומות העליונות, בהן מסתובבים כל המבקרים – אולם המבנה מכיל לפחות שנים-עשר מפלסים, שהתחתונים שבהם לא מאויישים כלל, מלאי אבק ומסתוריים. מקומות אלו, שאינם חלק מהמוזיאון, הסגורים בפני הציבור בשערים נעולים (אותם ניתן לעבור רק עם אישור מיוחד שקשה להשיג), מכילים סודות עתיקים, כמה מהם מצמררים למדי לפי השמועות. אחד הסיפורים המפחידים ביותר על הקומות התחתונות מדברות על רוצח מטורף שאינו מזדקן לעולם, בעל כוחות מאגיים, המסתובב בין המסדרונות העתיקים, ובידו נשק דאמוני מורעל, שמכה אחת ממנו יכולה להשכיב ארצה לוחם מנוסה וקשוח, ויש הטוענים כי הרוצח מסוגל, בין היתר, גם להכנס אל תוך תמונות וחפצי אומנות ולארוב משם לקורבנותיו, או להמלט בדרך זו כאשר הוא נקלע לקרב שאינו מתנהל לטובתו.

ה) הארכיון המלכותי העתיק

בניין מפורסם אחר ברובע הוא הארכיון המלכותי העתיק, בניין מפואר ועתיק בעל צריחים גבוהים, שהכניסה אליו היא מצידה המזרחי של כיכר הנצחון הגדולה שבמרכז הרובע. הארכיון מכיל אלפי מסמכים וספרים ששימשו את יושבי הארמון מעידן המועצה הלבנה ועד תקופת שלטון האיימים של אחוות הגולגולת – רק חלק קטן מאד של המקום פתוח למבקרים (וגם זאת בעד תשלום של מאות פ"ז לביקור), ובו מוצגים מסמכים מפורסמים מהעבר בתוך מסגרות זהובות וזכוכית משוריינת, ואילו מעבר לאגף קטן זה ניתן להכנס רק באישור המלך, ליידי מרג'ורי, הגראנד-מסטר של מסדר סנט-קודור או הספיקר של הפרלמנט. לפי השמועה, מדובר במבוך מסובך בן מפלסים רבים, המלא כולו גווילים מצהיבים, ספרים וארגזים עתיקים, המכילים עשרות אלפי מסמכים מתקופות שונות, ביניהם, לפי השמועה, לא מעט לחשים וריטואלים נדירים – אולם הסכנה אורבת בכל פינה: מלכודות קטלניות ועתיקות, יצורים מוזרים ורוחות שורצים בעמקי הארכיון ואורבים למבקרים לא זהירים. הסיפור על כת "המבשרים": שמועות אפלות מספרות על כת מוזרה ומזרת איימים של עוטי ברדסים כהים הקרויה "המבשרים" המסתובבת במפלסים התחתונים ועורכת שם ריטואלים מוזרים, ויש הטוענים כי קיים קשר מסתורי בין הכת לבין עורב הנשמות (Soulcrow) מזרה האיימים.
חברי הכת, אם הם קיימים בכלל, כמעט ואינם נראים מחוץ לארכיון, אולם סיפור מהשנה האחרונה, שבא מפיו של נער שליחויות ששוטט בסמוך למקום בלילה אפל בלא ירח וכוכבים, ששמע לפתע צרחה מצמררת, שנשמעה כאילו באה מפיהם של עשרות עופות טרף, ואזי ראה שלושה מחברי הכת רצים לעברו ובידיהם מוטות קטורת מעוצבים כרונות מוזרות המעלים אש ועשן ירוקים. הנער סיפר כי ברח בינות לפסלים, אולם אנשי הכת היו קרובים להשיגו, כאשר צצה ליידי הלן מאחורי אחד מאריות השייש, והחל קרב לחשים אדיר בינה לבין אנשי הכת, מה שאפשר לו להמלט על נפשו – אולם רוב האנשים מתייחסים לסיפור בפקפוק רב, ביחוד מאחר שמדובר בנער הידוע כגוזמאי, שאיחר לבצע את עבודתו משום שבילה עם חבריו בפאב סמוך, מה שגרם לו, לדעת מכריו, לבדות סיפור מסוג זה.

ו) איצטדיון מרוצי הסוסים

שולי הרובע, במקום בו הוא גובל עם היידראו סיטי (רובע הנמל והעסקים), משמשים לצרכים ארציים מעט יותר. בדרום רובע אמפיירהארט, סמוך מאד לגבול ה"סיטי", עומד איצטדיון ענק, שדגלים צבעוניים מתנופפים מעליו, ששימושו העיקרי הוא למרוצי הסוסים המפורסמים של הבירה ההידרוסטית. האיצטדיון מכיל כ3000- מקומות, שעלותם נעה בין 10 פ"ז לכסאות עץ פשוטים ולא נוחים במיוחד ביציעי ההמון, לבין 500 פ"ז ומעלה לתאים מרווחים ומרופדים, מרוחקים מיציעי ההמון ומספקים ליושב בהם הן פרטיות והן נקודת צפיה מצויינת על רחבת המירוצים שבאמצע. מספר תאים מפוארים במיוחד שמורים תמיד עבור בני משפחת המלוכה וגדולי המדינה, אולם אלו ממעטים לבקר כאן, מלבד הנסיך ריצ'ארד, שהוא מבקר קבוע, אדוק ונלהב של המקום, וגם אחד המהמרים הכבדים ביותר של מרוצי הסוסים – שכן חלק ניכר מפרנסת האיצטדיון היא על מהמרים, המשקיעים את מיטב כספם אצל ה-"Bookie" (רשם ההימורים של האיצטדיון) בנסיון לנחש את זהותו של הסוס שיזכה בתחרות הקרובה, ורבים מהם הפסידו שם את כל הונם (מה שהביא חלק מהם לפונדק 'אגם המרגוע' המפוקפק ברובע היידראו סיטי, ר' בתאור אותו רובע).
מנהל האצטדיון, לפי מסורת עיר הבירה, הוא איל-הון או אציל החוכר אותו למספר שנים מידי הכתר, שהוא בעליו הרשמיים, ומקבל עליו את הניהול והתחייבות למתן מס כבד למדינה מרווחי המקום.

המנהל הנוכחי, אוליבר הדלר (Bookieboy): המנהל הנוכחי, המחזיק בתפקידו מזה ארבע שנים הוא איל הון בשם אוליבר הדלר, המכונה בפי אנשים גם "Bookieboy", אוליבר, אדם שחור שער ומרשים למדי, נולד למשפחה עניה של בעלי מלאכה ופילס דרכו למעלה בזכות כשרונו הלא מבוטל, כמו גם, לפי השמועה, באמצעים מפוקפקים למדי פה ושם שנקט במהלך הקריירה שלו, שהתמקדה כל כולה בעסקי ההימורים – הוא החל את דרכו כנער אורווה באורוות האיצטדיון, הפך לפרש מירוצים, עבר להיות Bookie מצליח, צבר סכום גדול בעזרת כספי ההימורים שהשיג בכל מיני דרכים, ובסופו של דבר הצליח, בעיקר ע"י יצירת קשרי חנופה עם הנסיך ריצ'ארד, לחכור את האיצטדיון ולהפוך למנהלו.
"Bookieboy", למרות בגדיו ההדורים ומאמציו הכנים להתנהג ולדבר כג'נטלמן, עדיין מועד פה ושם כשהוא מטבל את דיבורו המצלצל והכריזמטי בסלנג של מהמרים. מעבר לכך, הוא אדם חלקלק, מיטיב להתחבב ופקח בצורה כזו שכמעט ואי אפשר להפילו אותו בפח, היודע היטב כיצד להפיס את זעמם של יריבים ולהעביר אנשים לצידו כאשר צריך. כשלונו הכמעט יחיד בקריירה שלו היה לשכנע את אבירי מסדר סנט-קודור להעביר את תחרויות הרמחים שלהם מטירתם הקודרת בדרום העיר לאיצטדיון. הגראנד-מאסטר ואנשיו סירבו בכל תוקף "להפוך את האבירות להצגה מסחרית נלעגת, קל וחומר לאטרקציה נקלה למהמרים", וכל כח דיבורו והפיתויים שהציע הדלר לא הועילו, מה שהותיר אותו ממורמר למדי, וגרמו לו להצטרף למקטרגיו הרבים בלוא הכי של המסדר הנחלש.
אנשים המכירים את ה-Bookieboy היטב, או לפחות כמה מהם, טוענים כי יש להדלר גם צד אפל למדי, ושלדים רבים מאד להסתיר בארון. לפי אותם אנשים, הוא מסוגל להיות אכזרי ונטול לב, תככן, שקרן ובוגדני כאשר הדבר דרוש לו במידה מספקת, והיה מי שדימה אותו לעכבראש, המעדיף להתחמק מקרב, אולם כשהוא נלחם, הוא מזנק מאחור, מתוך החשיכה, ונלחם בכדי להרוג.
פרשת וויטבלייז: אחת השערוריות הידועות לגבי הדלר, היתה פרשת הסוס וויטבלייז – סוס קרבות משובח שנקנה על ידו מלוחם שאיבד את כל כספו בהימורים, ושימש אותו נאמנה במשך שנים, כשהוא זוכה במרוצים רבים ומעשיר אותו מאד – עד שנפצע בחורף 2438, ולמרות מחאתם של רבים, לא ניסה הדלר, שחש כי הסוס עשה את שלו, לטפל בסוס כלל ועיקר, אלא ציווה לשלוח אותו אל בית המטבחיים (לא ידוע בדיוק היכן), ואף פיטר מיד מאמן סוסים ידוע שהתנגד לכך בתוקף. לזעמו של הדלר, נעלם הסוס בלילה שלפני שליחתו לבית המטבחיים, והיה מי שסיפר כי ראה את ליידי הלן המפורסמת מסתובבת באיזור או אף מובילה את הסוס ליעד מסתורי משל עצמה.
למרות שהתמורה שהפסיד הדלר על הסוס שאבד היתה זעומה לעומת הרווחים העצומים שהוא גורף בכל יום, הרי ש-Bookieboy השתולל מזעם כאשר גילה על האובדן, והתנהג במשך יומיים כמטורף, כשהוא מפטר עשרה עובדים על סיבות פעוטות – ואיש אינו יודע מדוע התרגז כל כך. נזק גדול הרבה יותר נגרם להדלר בשל פרסום הפרשה, שגרמה לכמה וכמה ג'נטלמנים מכובדים להדיר את רגליהם מאצטדיון מירוצי הסוסים למשך זמן רב (וכמה מהם מחרימים אותו עד היום).

הדלר עלה לשיחת היום פעם נוספת לפני כחצי שנה, כאשר בלחצו של ידידו, הנסיך ריצ'ארד, זכה הלה בתואר אצולה, וכעת הוא מכונה "לורד אוליבר הראשון לבית הדלר". אנשים שהכירו היטב את
"Bookieboy" לא יכלו שלא לגחך למשמע הבשורה, ואילו רבים מבני האצולה זעמו, בטענה שאדם כזה, ביחוד אחרי פרשת וויטבלייז אך גם לפניה, אינו ראוי לתואר אצולה – אולם הנסיך ריצ'ארד נותר בשלו, צונף בזעם על כל מי שהעיז להעיר בפניו, ומאיים כי "אם עוד בן בליעל אחד יעיז לומר משהו על הדלר הטוב, חי נפשי, אשלול ממנו את תואר האצולה! אני נסיך, רבותי, אל תשכחו!".

ז) פונדק (ופאב) "הסוס הלבן"
ליד האצטדיון, נמצא אחד הפאבים והפונדקים המפורסמים ביותר בהידרוסט "הסוס הלבן", פונדק ובית בירה גדול, המשמש בעיקר את הג'נלטמנים הצמאים לפני ואחרי מירוצי הסוסים. זהו מקום מפואר ומהוגן מאד (דרוש ביגוד A לפחות כדי להכנס, ולחלק מהאגפים ביגוד לורד), המושך אליו תמיד קהל רב ומגוון היוצא מהאצטדיון או סתם רוצה ללגום בירה הידרוסטית משובחת ביחד עם חביתה המוקרמת עם בשר אווז מעושן או תבשיל תפוחי אדמה מתובלים וחתוכים דק, שטעמו המשובח ערב מאד לחיכם של רוב ההידרוסטים.
הפונדק מכיל אולם בר גדול, הנשמר נקי בקפדנות, וכן מרפסת גדולה בחוץ, מעוטרת בעציצים גדולים המלבלבים כמעט בכל עונות השנה. היושב בבר תמיד יכול לשמוע את שיחות ורכילויות היום, ביחוד אך לא רק בנושא ההימורים ו-Bookieboy, ולפגוש קהל מגוון, מג'נטלמנים וגבירות הדורים בלבוש הידרוסטי אופנתי, סוחרים, קברניטים של ספינות זרות העוגנות בנמל ההיידראו-סיטי שבאו לחוות אווירה הידרוסטית אמיתית, מהמרים כבדים (ומצליחים) ועוד כהנה וכהנה.
בעל הפונדק, הראלד ספנסר; בעל הבית הינו ג'נלטמן הידרוסטי קלאסי מהודר ומשופם, הוא אדם נימוסי וקריר, בעל השכלה רחבה וידע מקיף בנושאים רבים ומגוונים. הראלד, שחזונו וחריצותו הקימו את הפונדק וטיפחו אותו עד למעמדו הנוכחי, מתגאה ב50- סוגי בירות משובחות וב30- סוגים של יינות טובים, כולל דאר-פריינווארט המפורסם. המשקה המפורסם ביותר בפונדק הוא ה"רויאל ריידר" בירה בגוון אדמדם מוזר, אותה יודע הראלד להפיק מצמחים יחודיים המיובאים בשבילו מממלכת וורמייסט שבארכיפלגו של קרונפורד בדרום, וטעמה מזכיר טעם מעודן ויחודי של דובדבני בר משובחים. ספל גדול מבירה זו יכול לעלות כ150- פ"ז.
את הראלד ניתן לראות לעיתים קרובות מאחורי הדלפק, מפקח על העבודה כשהוא מוזג בעצמו ללקוחות ותיקים היושבים במקומותיהם הרגילים ליד הבר ומנהלים איתו שיחה הידרוסטית קלאסית על ענייני היום. הוא מנומס מאד כמעט אל כל לקוח הנכנס לפונדק, אולם מלבד את ידידיו הותיקים, הוא קריר ותמציתי מאד, ומרכלים בעיר כי קשה למדי לרכוש את ידידותו והערכתו, אולם הדבר משתלם מאד למי שמצליח. להראלד ספנסר יש קשרים רבים מאד בעיר הבירה, והוא תמיד מוכן לעזור לידיד ותיק שנקלע לצרה.
בעיית קבצני האלכוהול: בעיה מרגיזה בה נתקל הראלד ספנסר הוא כי הפונדק, הנמצא על גבול ההיידראו-סיטי, החל מושך קבצני אלכוהול בלויים ומרגיזים, שכמה מהם החלו משרתעים בכניסה, מקבצים נדבות בכדי להשיג ספל של בירה או כוסית ליקר, והנועזים שביניהם אף החלו מנסים להתגנב פנימה – אחד הדברים המעטים שמוציאים את ספנסר מכליו, ביחוד כאשר הם מטנפים את הבאר שלו במה שהוא מכנה "ארומה ניתנת לציון של הוגאש ארור (A Significant Aroma of A Bloody Hougash)". אוליבר שכר שומרים ומשליכים שכל תפקידם הוא למנוע תקריות כאלו, המביכות את האורחים הנכבדים, אולם מדובר במלחמת חתול ועכבר הנמשכת כל הזמן. הגרוע ביריביו אלו של ספנסר הוא נווד אלכוהליסט, גברתן ומזוהם להחריד המכונה "קוני ביגלוג", שאינו חדל מלנסות להתגנב פנימה, מערים על השומרים פעם אחר פעם ואינו חדל לחולל שערוריות. פעם אחת, ניסה להציץ אל מתחת לשמלותיה של ליידי ידועה וענוגה מאד, מה שגרם לה להתעלף, פעם אחרת נתפס במרתף הבירות, כשהוא מוצץ מחבית עם פיו המזוהם, וכך הלאה והלאה "תעלולי גובלינים מלולכלכים" כפי שקורא לכך הראלד הזועם. לפני זמן מה, נאסר קוני ע"י משמר העיר בשל אחד ממעשיו אלו, ונשפט לארבעה חודשים בכלא בשל הסגת גבול, מה שנתן לספנסר זמן מה למנוחה – אולם קוני עומד להשתחרר בקרוב, מה שמדאיג מאד את בעל הפונדק.

ח) מועדון "שועל הכסף"

לא רחוק מהאיטצדיון, עומד בניין מפואר בנוי בסגנון קלאסי, המגודר בחומות גבוהות ונאות המלאות מטפסים מוריקים ותעלה, שדרך הכניסה היחידה אליו היה דרך גשר מעוטר ושערים ענקיים מצופים בזהב. מקום זה הינו מועדון "שועל הכסף" המפורסם, מקום בילוי ומפגש של בני החברה הגבוהה. החברות במועדון עולה 20,000 פ"ז לשנה שלמה, ודרישות הלבוש בתוכו קפדניות מאד (ביגוד בארון ומעלה). בתוך האולמות הרחבים והמפוארים (אך גם הקרים משהו) של המועדון, יכולים הג'נלטמנים והגבירות להנות ממשחקי קלפים וביליארד על שולחנות מוכספים, בליווית כיבוד יוקרתי ושתיה משובחת, להצטרף למסעות צייד, שייט ודייג של בני החברה הגבוהה, לקבל עדכונים שוטפים על עסקים, ארועים פוליטיים ואחרים, ולהשיג בקלות הזמנות לנשפים וארועים אחרים של הארמון או של החברה הגבוהה. מדי פעם, נערכים במועדון עצמו נשפים מפוארים וארוחות חגיגיות, אליהם מגיעים כל ה"מי ומי". המועדון נחשב יוקרתי ומכובד מאד, ורבים מבני החברה הגבוהה ביותר חברים בו ונוהגים לבקר בו לעיתים קרובות. בין החברים הקבועים בהם מתהדר המועדון נמצא לורד סילבריץ', ראש הסיעה הכלכלית בפרלמנט, הסר לשם תכופות עם ידידיו המהודרים לאחר ביקוריו בבורסה או הרצאות שהוא נושא באקדמיה למדעי המסחר הסמוכה למועדון. "החוג של לורד סילבריץ' " כפי שמכונים הוא וידידיו יושב תמיד באולם קטן השמור לו, משחק קלפים, ודן על עסקי הבורסה ומאורעות היום המעניינים אותם.

זרים, מלבד באריזהארים, יכולים להעשות חברי המועדון בעד התשלום הרגיל, כל עוד הם עומדים בתנאי הלבוש המחמירים, אולם כמה מחברי המועדון נוטים להביט בהם בעיניים עקומות ולהדיר רגליהם מחברתם, שכן הגזענות היא אורחת קבועה (וכבודה למדי) באולמות המועדון, אולם נשיא המועדון, הרוזן ג'פרי ה-V לבית הלמינדון, מסרב לתקן תקנות כנגד זרים, ועומד על כך בתקיפות למרות הלחץ הלא מועט המופעל עליו בעניין זה מדי פעם בפעם. מנגד, הטיל הנשיא הנכבד טאבו מוחלט מסוג אחר – כניסתם של חמשת "הג'נטלמנים השעירים" למועדון אסורה בכל מצב ובשום תנאי, מתוך אזהרה כי יושלכו לכלא אם רק יעיזו להתקרב למועדון – וכוחו של נשיא "שועל הכסף" רב די הצורך בעיר ובארמון עצמו בכדי לישם איומים מסוג זה, מה שמרתיע את החבורה המפוקפקת מלנסות את סבלנותו או לנסות להתנכל למועדון.
המועדון מכיל, בין היתר, גם אגף של תאי שינה, המיועד לחברים שמטעמים אלו או אחרים אינם יכולים או רוצים ללון בבתיהם, בין אם ללילה אחד או לתקופה ארוכה יותר. לכל חבר יש זכאות לחדר, בלא תשלום נוסף, ובלא שאלות. החדרים הינם סוויטות גדולות, מרווחות ומפוארות, הכוללות שירות אישי והרבה נוחות ופינוקים – אולם יש לשמור על כללי המקום, מה שנאכף בקפדנות. שתיה לשוכרה או התנהגות מופקרת יכולים לגרור את גירושו של החבר הסורר, והרוזן ג'פרי מקפיד על כך מאד. לאחרונה, עלתה חמתו מאד כאשר נודע לו כי אחד מהחברים הכבודים הזמין פרוצות לחדרו, והוא נשבע לגלות את זהותו של הסורר ולהשליכו לכל הרוחות, אולם עד עתה לא עלה בידו לגלות את זהותו של "העבריין".
אגדות אפלות הקשורות ב"שועל הכסף": על המועדון, ביחוד על כמה מאגפיו העתיקים יותר (אשר שרדו את השריפה במאה הקודמת), מסופרים גם כמה וכמה סיפורים אפלים – בעיקר על דמויות מוזרות החומקות לכאן ולכאן בלילות, נערה לבושה לבן המסתובבת אי-כה כשסכין ארוך נעוץ בכתפה, והיא מדממת ובוכה לעזרה, דלתות סודיות המוליכות למרתפים אפלים שאיש אינו יודע מתי נבנו, ומה הם מכילים, ועוד.

· מזרקת הדרקונים: בקומה התחתונה, באגף העתיק מאד של המועדון, עומדת מזרקה מוזרה המפוסלת כשני דרקוני זדון נאבקים, המאירים לעיתים באור אדום מרצד וקלוש. בעבר היה המקום מוקד למיני שמועות אפלות, והטיל אימת מוות. אציל נועז אחד שסייר במקום טען כי שמע מוזיקה מוזרה, וראה נשף של רוחות רפאים נערך מסביב למזרקה בשעות החשוכות של אחר-חצות, ואילו האחרון שנכנס לשם, לורד ברנארד קיילהורן האומלל, הציץ אל מי המזרקה כשלפיד בוער בידו, וראה לאימתו כי במקום דמותו הוא משתקפת במיים דמותו של עורב הנשמות. באותו רגע, שינה הלפיד את צבעו לאדום, כשהוא מתקלח בעוז רב כזה, שכובעו של לורד ברנארד החל עולה באש. זורק את הכובע והלפיד, ברח משם לורד בראנרד בצרחות, סיפר את הסיפור לשומרי המועדון שרצו אל המקום לשמע זעקותיו, וזמו קצר לאחר מכן נשתבשה עליו דעתו, והוא חלה ומת חודשים ספורים לאחר מכן. מאז, הורה נשיא המועדון לנעול היטב את האולם בכל יום לפני רדת החשיכה, ואין פותחים את הדלתות הכבדות עד עלות היום מכל סיבה שהיא.

· אגף הצייד: אחד האגפים הידועים ביותר בסיפורים המסופרים עליהם הוא אגף הצייד – מקום מפואר וקודר, שעל קירותיו תלויים כלי נשק עתיקים ועשרות רבות של ראשים מפוחלצים של חיות ומפלצות מסוגים רבים ושונים, כששטיחי פרווה עתיקים ומדהימים מכסים את רצפותיו. רבים טענו כי במקום חבוי רוע עתיק, רדום, שניתן לחוש אותו עומד כבד באוויר הקודר. בעבר, לפחות פעם אחת, התפשטה באגף זה מגפה של ליקנטרופיה, שפגעה ברבים מהחברים, והופצה בידי איש-דוב מרושע שהצליח להכנס למועדון בצורתו האנושית. לאחר שנקטל היצור, והמגפה שכחה (לא לפני שהפילה קורבנות לא מעטים), החליט אי-מי לקבור אותו, למרבה האיימה, מתחת לאחד מאולמות אגף הצייד, ומעליו הוקם חדר המוקדש לחיות אדם, המואר בידי לפידי תמיד מפחידים – מקום זה חביב מאד על הרפתקנים נועזים, אולם מעט מאד מהחברים מעיזים לשהות בו יתר על המידה, אף לא ביום. כך או כך, מאז אותו מקרה, קרו כמה וכמה מקרים של טירוף דעת ופשעים מבחילים שקרו בתוך אגף הצייד, המפרנסים מאד את הדמיון ואת האגדות המסופרות על האגף הזה.
סיפור אחר על אגף הצייד מדבר על דלת סודית הנפתחת אל מבוך עתיק ומעופש, השורץ באנשי עכבראש נתעבים, המומחים בהתקפה מהמארב ובשימוש בקליעים מורעלים. לפי האגדה, הם מונהגים בידי מכשף הסוגד לפילפור אל הביבים, השומר על ארטיפקט עתיק ורב עוצמה (הנראה כחליל מוזר לפי האגדה) הצופן כח רב למי שיזכה בו, אך מסוגל גם לחולל צרות לא קטנות אם יצא ממקום משכנו העתיק.

II) האקדמיה ההידרוסטית למדעי המסחר

בדרום הרובע עומדים מבניה החדשים והמפוארים של האקדמיה ההידרוסטית למדעי המסחר, אשר הוקמה לפני כמה עשורים, והיא מחולקת לארבעה אגפים: הפקולטה לסחר-הים (הנחשבת לותיקה והמכובדת ביותר), הפקולטה לכלכלה ולמדעי הבורסה, הפקולטה למכרות ומחצבים, ובית הספר לפקידים ואנשי ממשל (שם מוכשרים, בין היתר, אנשי הממשל של הקולוניות).
האקדמיה, המכילה כ30- מרצים במשרה מלאה או כמעט מלאה וכ-1000 סטודנטים בממוצע, הינה מקום שוקק חיים ופעילות, המתנהל באופן רשמי כ"בית ספר מקצועי ורם-דרג של האימפריה המהוללת שלנו" שתפקידו להכשיר את האיליטה הכלכלית והמדינית של הידרוסט, ונלקח ברצינות רבה על ידי הממשל ההידרוסטי, שכמה מאנשיו סבורים (לזעמה של האקדמיה ההידרוסטית העתיקה והמבוססת מאד) כי הוא המוסד החשוב ביותר באימפריה, וככל הנראה גם בעולם כולו, מה שגורם לתקצוב ומתנות בשפע למוסד זה.
מפני שהמוסד מבוקש מאד, תנאי הקבלה שלו מחמירים מאד ושכר הלימוד יקר – לא כולל בני עשירים מפונקים ופרוטקציונרים ש"כבודם במקומם מונח ומקומם בכיתה מובטח", כפי שאומר החרוז הלא- רשמי הנפוץ מאד בין הסטודנטים שלא שפר עליהם גורלם בכזו מידה. האקדמיה רואה עצמה כמוסד מקצועי נטו, העובד למען השלטון, ומעולם לא התאמצה לסגל לעצמה קו של מחקר אקדמי אמיתי, וגם ערכה לקידום ההשכלה הלא מקצועית היה ונותר קלוש.

א) רקטור האקדמיה, פרופ' קארל לאדרהיל

רקטור האקדמיה למדעי המסחר מזה 14 שנים הוא פרופסור קארל לאדרהיל, אדם נמוך וגוץ, בעל שער מאפיר המסתובב במוסד ומחוצה לו כשהבעה של נפיחות תמידית ומדושנת מרוחה על פניו. לאדרהיל, המרצה בעצמו בעיקר בבית הספר לאנשי ממשל ובפקולטה לענייני כלכלה ובורסה, מעולם לא הצטיין בשכלו האקדמי החריף, שבהשכלתו הרחבה או בשיעור קומתו האישית בתחום החינוך או כל תחום אחר, אולם מנגד הצטיין מאד בתככים בתוך ומחוץ לאקדמיה, חנופה אל בעלי כח והון וכשרון לא אכזב להשגת תרומות עבור המוסד – תכונות רבות ערך בצמרת הידרוסט דהיום. ללאדרהיל יש קשרים רבים, בעיקר אל לורד סילבריץ', שהרקטור הפך מזמן לעושה רצונו החנף, וגם אל אנשים רבים בצמרת הפוליטית והכלכלית של עיר הבירה. בכדי להשיג תרומות, הרחיק הרקטור פעם אחת לכת והזמין את הנסיך ריצ'רד להרצות על "חזונו הכלכלי והמדיני" – מה שזיכה את כל הסטודנטים (שנוכחותם בארוע היתה חובה) בשלוש שעות משעממות ורדודות כסוליית נעל של קשקוש טפשי, ארוגנטי ומונוטוני, המלווה ב"נאום חימום" של הרקטור לדרהיין, שכפי שאמר עליו מישהו, חנופה כשזו לא נשמעה מאז ניסחו נידונים למוות מכתבי חנופה אל פון מורטהאוזן בעידן שלטון אחוות הגולגולת.
כלפי פנים, הרקטור הינו אדם קשה, צייקני ומטריד, הנהנה למרר את חייהם של הסטודנטים באינספור צווים, תקנות וכללים, כשהוא מקפיד על קוצו של יוד, ונהנה מאד לפסוק עונשים מעונשים שונים לסטודנטים סוררים (לא כולל הפרוטקציונרים, העושים כרצונם בלא חשש), כשהוא מרבה לנאום על כך בארכנות צבועה "על אודות הדרישות החמורות הדורשת רמה אקדמית מתקבלת על הדעת". לסטודנטים אסור לפנות אל הרקטור או אל אחד מסגניו המנופחים בלא הגשת בקשה מיוחדת בכתב, ורצוי מאד לדעת כיצד להחניף לאגו הנפוח מאד של כבוד הרקטור המנופח בעת שיחה כזו, אחרת יהיה הראיון קצר מאד.
בשל קשריו עם לורד סילבריץ', נעשה הרקטור לדרהיין חסיד גדול מאד של האסכולה הכלכלית הקיצונית, והוא מנסה בשקידה להחניק כל דעה אחרת באקדמיה, תוך טוויית רשת של תככים לצמצם ככל הניתן את כוחם של אנשי אקדמיה מתנגדים "אקדמיה מכובדת מדברת בקול אחד" הוא נוהג לומר "וזהו הקול הראוי בעיני הרקטור המאד מכובד שלה" (כשהכוונה, כמובן, לעצמו). לדרהיין מתעב בכל ליבו את מסדר סנט-קודור "הברנשים בשריונות החלודים מהעבר" הוא קורא להם, ומשמיץ אותם השכם והערב בהרצאותיו, עד שלורד סילבריץ' (היריב הגדול ביותר של האבירים בפלרמנט) העיר לו שהוא מגזים במעט, ועדיף לו למתן את השמצותיו מעט כל עוד הוא מצוי במוסד אקדמי – ארוע לאחריו נשבר ליבו של החנפן המאופס, והוא השים עצמו חולה כשהוא נעדר מאקדמיה למשך שבועיים שלמים.
רובם המוחלט של הסטודנטים מתעב את לדרהיין, ובדיחות חדשות על אודותיו הינן עניין של יום ביומו, למרות האיום שהעבריינים שיתפסו יקנסו ויושלכו מהמוסד "אל הרחוב, לשם ראוי כל מי שמלאו ליבו הסורר והמנוול להשמיץ אנשי אקדמיה ומאורות דעת במקום ללמוד מחוכמתם הרבה" כפי שהרקטור נוהג לומר כל העת.

קלורן פלינגהאם, חביבת הרקטור: יוצאים מכלל זה הם הפרוקטציונרים שלו, וביניהם בולטת במיוחד סטודנטית צעירה בפקולטה לכלכלה ובורסה בשם קלורן פלינגהאם, שמעולם לא הצטיינה בדבר, והיתה ונותרה סטודנטית בינונית ומטה – אולם הכל יודעים כי הרקטור, ידיד טוב מאד של משפחתה, ינקום וינטור על כל "עוול שיעשה לה", ומקפידים, בדרך-כלל, להזהר. קלורן, טיפוס המצטיין בחיוכים צבועים, כשרון בלתי נדלה לחנופה ועוד כהנה וכהנה מידות טובות התואמות מאד למידותיו של איש חסדה הכבוד מאד, אוהבת להכרך אחרי מרצים ולהתחנף אליהם, כשהיא מצחקקת בקול מאוס אחרי כל דבר שאמר המרצה ונראה לה חכם, כשרוב אנשי הסגל האקדמי נוהגים בה בסבלנות רבה, בעיקר מפני מוראו של הרקטור. קלורן, שלא מכבר סיימה את שנתה השניה באקדמיה, זכתה כבר בשבע המלצות מכובדות ונהלבות של מרצים שונים, כולל אחד שהעיר על אודותיה בשיחה שלא לציטוט כי כבר פגש סנאים חכמים יותר ממנה, שכן אנשי הסגל יודעים כי קלורן נעלבת מאד כאשר מסרבים לה, ובעקבותיה נעלב גם הרקטור עד מאד – ושומר נפשו ירחק מהמצב הזה. היחידה אשר סירבה לקלורן היתה פרופסור קייסי לוסטון, הדיקנית של הפקולטה למדעי סחר הים, אשר קלורן לקחה קורס אחד מפיה והצטערה על כך מאד. לוסטון, יריבה מושבעת של הרקטור מני ובי, העירה לקלורן כי מוטב לה לאמן את שכלה במקום את לשונה, וכי אם תבקש המלצה מפיה, תכתוב את דעתה האמיתית עליה, דבר שעדיף לה מאד כי לא יעשה.
קלורן הפכה מזמן למשל ולשנינה בקרב הסטודנטים, אמנם, היא נאה וחברותית מאד, מה שמושך אליה סטודנטים רבים (ביחוד את אלו הרוצים להתקרב אל הרקטור דרכה), ותמיד ניתן לראות מסביבה עדר מכרכר ומקשקש של ידידים, אולם מרבית התלמידים מתעבים אותה ואת צביעותה, וחושדים בה כי היא עוסקת בהלשנות לרקטור ומחפשת למענו אחרי אלו הכותבים עליו בדיחות ושירים ארסיים, ובמיוחד ידועה לצחוק התממותה הזועמת כאשר נשאלה מדוע מרצים שהשגיה אצלם היו נמוכים כל כך העניקו לה המלצות נלהבות "מה אתם מדברים בכלל?" היא נוהגת לומר "קיבלתי את הכל בזכות כשרוני, ותו-לא, ובכלל, הרקטור בכלל לא התערב ואינו יודע כלום בעניין!" על כך נאמר באקדמיה שאכן קיבלה קלורן הנכבדה את המלצותיה בשל כשרונותיה, אולם מדובר על סוג אחר לחלוטין של כשרונות מאלו שהתכוונה אליהם בדבריה.

צרותיו של הרקטור, ומאבקו באבירי סנט-קודור: לאחרונה, נחתו על פרופסור לדרהיין מספר מהלומות – ראשית כל, האקדמיה העתיקה והידועה לתהילה בהאניתריאה (הנחשבת לעתיקה באקדמיות בואלנקאלד ואולי בעולם בני האדם כולו) סרבה בבוז להכיר בתארים שהוא מעניק, ונשיאה כינה אותו "יושב ראש חנפן של בית-ספר לתגרנות" והעיר על תרומתו המעוטה ביותר של המוסד בכלל ולדרהיין בפרט לעולם הדעת והחוכמה – התבטאות שהגיעה להידרוסט והפכה את הרקטור לבדיחה. הלה הגיב בהתקפת נגד נזעמת, וכינה את האקדמיה בהאניתריאה "מוסד אנכרוניסטי וריק שאינו מתאים לקדמת יום המחר" – התבטאות שהפכה אותו, לזעמו, לבדיחה גדולה עוד יותר. את זעמו, השקיע הרקטור במאבק שלו כנגד אבירי סנט-קודור, המתמקד בעיקר בגורלה של כיכר קטנה ליד האקדמיה, המכונה "כיכר הגבורה", ומעוטרת בפסליו של קודור עצמו וגראנד-מאסטרים מהעבר. הרקטור רצה להשתלט על הכיכר ולהפוך אותה "לכיכר הכלכלה והדעת", לסלק את פסלי האבירים ולשים שם פסלים של "הוגים ומלומדים גדולי שם שהטביעו את חותמם העמוק בתחום חשוב זה", כשהכל ידעו כי הוא מתכוון לשים שם בעיקר את פסלו הוא. האבירים הנזעמים פנו למלך ולליידי מארג'ורי, שהטילו וטו על הפעולה. הרקטור הזועם, שרותח על "ההתערבות הקנטרנית בעניין זה הפוגעת בחופש האקדמי", שלא קיבל מלורד סילבריץ' ושאר ידידיו בפרלמנט תמיכה מספיקה בכדי לנסות ולהתנגד לצו המלכותי, נאלץ למשוך ידו מתוכניתו זו, ולחכות לשעת כושר טובה יותר. שלושה ימים לאחר מכן, בעת שלקח את קלורן למשרדו ל"שיחה אישית" הונח דלי של צבע ירוק דלוח וסמיך על אדן הדלת, נשפך על שניהם בנוכחות מרצים וסטודנטים רבים, ואילץ את הצמד-חמד להמלט על נפשם במהירות, כשהם נראים כמו בלובים ירוקים, בדרכם אל המרחץ של האוניברסיטה, כאשר כל הנוכחים מתפוצצים מצחוק. הרקטור, מטורף מזעם, נשבע ללמד את כל הסטודנטים לקח, ומכין כעת, לפי השמועה, אוסף של צווים וגזרות חדשות.

III) המפקח מטעם העיריה, רובין גודבי ("פני ינשוף")

לרובע אמפיירהארט אין ראש רובע של ממש, ביחוד מפני שהתושבים האמיתיים בו אינם רבים, ובמקום זאת ממונה לו מפקח מטעם העיריה. המפקח הנוכחי, רובין גודבי, אדם שמן, ממושקף ומקריח, בעל פנים סמוקות ורחבות, המכונה בפי כל "פני ינשוף", הינו פקיד הידרוסטי טיפוסי, אדם משכיל מאד, בעיקר בספרות וכללי הטקס, אולם מבין מעט מאד בניהול. הוא בעל קשרים רבים מאד עם ראש העיר, וכן עם הדלר (Bookieboy) ועם פרופסור לאדרהיל, ואת עיקר זמנו הוא מחלק בין נשפים, מסיבות, מרוצי סוסים ותככים שנועדו בעיקרם להבטיח את מעמדו הוא ואת קידום ענייניהם של ידידיו. יש הטוענים כי הוא מעורב בכמה וכמה שחיתויות של הדלר, ולכל ידוע כי הוא מעלים עיין מכל מעלליו של איל ההימורים, גם כאשר הוא עובר על החוק. את עבודת הניהול השוטפת הוא משאיר בדרך כלל לסגניו ולפקידים יותר נמוכים, כמו גם לאנשי משמר העיר, וכאשר הוא מחליט להתערב, הוא עושה זאת באמצעות ישיבות ארכניות וקשקשניות של שעות, כשהוא מסוגל, כך הומרים, להרוג פילים בעזרת קולו העבה-משהו, המונוטוני והחוזר על עצמו בהדגשות מרגיזות לפי מיטב כללי הדקדוק. מדי פעם, הוא נתפס לאובססיה זו או אחרת באחד מענייני הרובע, ואזי הוא יורד בקנאות לחייהם של הכפופים לו, ושל כל אדם אחר שמזדמן. ידועה אותה פעם בה החליט "פני ינשוף" כי אנשי משמר העיר חייבים לדבר בשפה נקיה ומבטא נכון, בכדי ש"לג'נטלמנים הכבודים שעוברים כאן יהיה נעים באוזניים", והיה שם מארבים לשומרים בכדי לשמוע את דרך דיבורם, כשהוא מטיל קנסות כבדים על כל מי שנתפס. כך או כך, מעמדו של "פני ינשוף" חזק מאד, ונראה כי ימשיך להחזיק במעמדו עוד שנים רבות, לצהלתם של מקורביו לאנחתם של הכפופים לו.

בחזרה אל דף האינדקס של ארצות העולם הידוע

בחזרה אל דף המבוא לאימפריה ההידרוסטית

---

כתב וערך: גדעון אורבך, 2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום