הארצות של העולמות המוכרים
רקע כללי |
ארצות |
מפלצות | אלים
ואמונה | דמויות | גזעים
רובע הצבי
מהות כללית: רובע של ציידים, קצבים ומעשני בשר
אמידים, חובבים מושבעים של מסורת כפרית וציד שועלים, המונהגים בידי שושלת אצילים
עתיקה, ומעומתים מאד עם הצעירים הרדיקלים.
I) ההיסטוריה של הרובע ושל שושלת וארינקאלד
אדמות רובע
הצבי, השוכנות במזרח העיר הדרומית, היו מיושבות החל מהמאה ה3- לספירת הילאסיאס,
והיו כפר חקלאי קטן, שהחל מהמאה ה9- לספירה הסתפח להיידרקרון העתיקה בתור פרבר
חקלאי אמיד.
מאז המאה ה12- לספירת הילאסיאס, ובמידה לא מבוטלת עד היום, היו אדמות הרובע
דומיניון פיאודלי של משפחת רוזנים בשם וארינקלאד, ששחקו תפקיד חשוב מאד בפוליטיקה
ההידרוסטית בעידן הכאוס, ובתקופה מסויימת, שהשתרעה לאורך מרבית המאה ה16- לספירה,
שלטו במלכים החלשים שמשלו בעיר באותה תקופה, והיו בעלי הבית בהיידרקרון, בעלי
עוצמה ועושר בל יתוארו.
בני שושלת וארינקאלד, למרות שירדו ממעמדם הרם
בסוף אותה מאה[1], ואיבדו
אדמות רבות, המשיכו לשחק תפקיד בפוליטיקה ההידרוסטית, ולקחו חלק כמעט בכל המאורעות
שעברו על הידרוסט מתקופת התוהו ועד עצם היום הזה, לכאן ולכאן.
כמה מבני השושלת נודעו לשמצה – כך למשל הרוזן וילפריד ה-III, שנודע לשמצה
כאומן חולני וסוטה שנהג לחנוק אנשים, ביחוד נערות צעירות, בתוך גבס בכדי ליצור
יצירות אומנות מעוותות, ובסופו של דבר סיים את חייו על חבל התליה בשנת 1638. לא
פחות ממנו, נודע לשמצה בפי העם מרטין ה-II, שהמיר את דתו לדת האש הקדושה בתקופת
שלטון נסיכת הלהבות, כונה בפי כל "האב מרטינז" ומת מהתקף של מחלה
מסתורית באמצע חגיגה ברבארית שנעשתה במהלך אוטו-די-פה בשנת 1729, ורבים נדו ראשם
ואמרו כי אלי הידרוסט, בהם בגד ובעט הענישו אותו בדרך זו. הדמות מזרת האיימים האחרונה
של המשפחה, שכל ילד הידרוסטי לומד מגיל צעיר להכיר ולתעב, היה ארתור ה-V, שהיה אחד
מתומכיו של הנקן, בוגד לתאבון ששיתף פעולה עם הטוגים ומלכם, וקיבל תפקיד מושל
בשלטון האיימים הקצר של מאמיני קאלי בהידרוסט. מספרים עליו כי קיבל את פולחן קאלי,
רצח אנשים בחניקה, והיה נוהג לעקור לבבות מאסיריו בעודם בחיים, ולאכול אותם כאות
לנצחונו. ארתור, שכונה באיימה "ארתור ראג'ה", התאבד בכדי לא ליפול בשבי
צבאות הידרוסט המנצחים בראשות ליידי מארג'ורי (2377), כשהוא רוצח את אשתו ואת בנו
באכזריות לפני מותו, בכדי "לא ללכת לגיהינום לבדו" כפי שנאמר עליו בעיר
הבירה.
בנים אחרים של השושלת נודעו דווקא
לתהילה: ביניהם מלקולם ה-I
"המפואר", שהיה האיש החזק בהידורסט באמצע המאה ה16-, ונודע כג'נטלמן
למופת, אדם הוגן ומפואר, ופטרון של אומנים ואומנויות שפיאר מאד את עיר הבירה בזמן
ששירת כשר המדינה של הידרוסט. כמוהו, נזכרת לטובה אמילי, בתו של ארתור הבוגד שיצאה
כנגד אביה, ובתור אבירה בכירה של מסדר-סנט קודור, השתתפה במרד יסמין הלא מוצלח,
ונפלה באותו קרב גבורה נואש כנגד "צבא התבונה של פרופסור הנקן ב2357-. בנה של
אמילי, הרוזן קנט ה-III,
שקיבל את אדמות המשפחה לידיו לאחר התאבדות סבו השנוא, שירת כאדמיראל בצי
ההידרוסטי, ונטל תפקיד מפתח בכיבוש באריזהאר, ובקרב ראגאמות' המפורסם[2],
ושימש מפקד הצי בשנים 2421-2410. הוא מת בשנת 2423, ונחשב לאחד הגדולים בגיבורי
הצי, שאדמיראל סטילראו, שהיה חניכו ומשנהו במשך שנים רבות, רואה בו עד היום את
מורהו הרוחני.
משפחת וארינקאלד התפרסמה גם בשל
דמויות אחרות, שלקחו חלק פחות יותר בדברי הימים, אולם סיפורן נחרט היטב בזכרון
ההידרוסטי, וביחוד בזה של סופרי הידרוסט ואומניה. הגבירה אליס וארינקלד, בתו של
רוזן שחי במאה ה14-, התפרסמה כאשר חיכתה כל ימיה לאהובה, רב-חובל שלא נודעו
עקבותיו וככל הנראה טבע בסופה, וחייה האומללים, שהסתיימו בטירוף, פירנסו כותבי
טרגדיות רבים. בת משפחה אחרת שנודעה בסופה האומלל, היתה מירנדה ואריקלד היפיפיה
והאמיצה, שסרבה לחיזוריו של רודן אחוות הגולגולת ששלט בהידרוסט בסוף המאה ה20-
לספירת הילאסיאס, נאסרה ונרצחה באכזריות בבית הכלא בפקודתו, לאחר שעמדה בסירובה
למרות איומיו הברבארים והעינויים בהם יסרו אותה הסוהרים.
II)
טירת וארינקאלד דהיום
טירת המשפחה, בה שולט כיום הרוזן
קלארנס ה-II
לבית וארינקאלד, היא מבנה עצום ועתיק, מוקף טבעת כפולה של חומות, ומעליה מתנשא "דנג'ון"
עצום בצורת גליל אבן אימתני, המתנשא לגובה של 200 מטרים מעל פני האדמה, וכמו משקיף
על הרובע בעיין פקוחה תמיד. גג המגדל, מכוסה פסלים עתיקים, ביניהם כשני תריסרים של
גרגוילים עשויים אבן שחורה, הינו בעל מראה יחודי וגותי מאד, חזיון לא נפוץ במיוחד
בהיידרקרון. הטירה עומדת בצפון הרובע, על מתלול משופע עצום, ולפני שעריה האדירים
עומדת כיכר מירנדה, בה עומד פסלה של אותה גבירה אמיצה ואומללה, נושאת את כפות ידיה
השמימה, ומוקפת במזרקה קוצפת של מיים צלולים.
הטירה העתיקה, וביחוד מפלסיה
התחתונים, ידועה כמקום מפותל, שכמה מאגפיה הנסתרים מלאים סודות צוננים מהעבר,
דלתות סודיות ומלכודות. הרוזן הנוכחי, שכמו רבים מבני משפחתו הוא צייד אובססיבי,
משתמש בחלק מהמחסנים בכדי לעשן את בשר הצייד המשובח שלו, לשמור יינות עתיקים,
פוחלצים של יצורים נדירים, ועוד כהנה וכהנה. הרוזן קלארנס, אדם בעל ידע רב
בארכיטקטורה ובכל הנוגע לדלתות סתרים ומלכודות, שיפץ את המפלסים התחתונים של
טירתו, כשהוא משקיע בכך שנים ארוכות והון רב, והוא מכיר היטב את רוב המחסנים,
המסדרונות והאולמות הנסתרים שמתחת לטירת המשפחה - אולם השמועה מספרת כי קיימים בה
איזורים, שאפילו קלארנס אינו מכיר או אינו מעז להכנס לתוכם, ומדי פעם בפעם, טרדו
סיפורי רוחות את הרובע, שהאחרון ביניהם היה לפני מספר שנים, כאשר נערה צעירה נמלטה
לביתה בצרחות אימה, ונשבעה כי ראתה את דמותו האפלה של ארתור ראג'ה מדשדשת אחריה
בחיוך שטני אי-שם ליד חומות הטירה, סכין פולחן בידו האחת ולב מדמם בידו השניה,
לאחר שבקע מפתח נסתר בקרקע, אי-שם ליד אחד המגדלים.
III)
סקירה כללית של רובע הצבי ותושביו
תושבי רובע הצבי, שרובם בני המעמד
הבינוני-אמיד, הם ברובם המוחלט קצבים, פרוונים, פחלצנים או ציידים, וכל הרובע מלא
בתי מלאכה לעישון בשר ועשיית נקניקים משובחים, וכמעט תמיד עומדים ריחות חמימים
ומעוררי תאבון באווירו. אחת הסחורות הידועות ביותר של הרובע הוא נקניק משובח העשוי
מבשר צבי, ומושרה בסוג זה או אחר של ליקר חריף, המכונה בעיר "רוייאל
קוני", ונחשב כמאכל תאווה בקרב בני המעמדות הגבוהים. ה"רוייאל
קוני" נמכר תמיד בקופסאות עץ-אלון יחודיות, שעל המכסה שלהן מופיע סמל של צבי
מלקק את שפתיו ומעליו כתר יהלומים נוצץ ושתי כנפיים לבנות.
רובע הצבי בנוי מבתי אבן גדולים ונאים, רבים מהם עתיקים למדי, בעלי רעפים משופעים
וגדרות אבן עליהם גדלים שיחים מלבלבים באביב. רבים מהבתים העשירים יותר ניכרים
בעמודי שער המגודלפים בדמות אריות או איילים, ושערי ארד העשויים במלאכת מחשבת עם
מיני עיטורים וקישוטים, ועל כותרם חרוט שם המשפחה, עם או בלי סמל משפחתי צנוע. בין
הבתים עוברים רחובות רחבים המתאימים היטב למעבר עגלות, הנשמרים נקיים למדי בידי
פועלים הנשכרים ברבעי הטבעת האפורה.
תושבי הרובע הינם בעלי גאווה מקומית מפותחת מאד, וקל מאד להעליב אותם על-ידי הערה
לא נכונה, דבר שיכול לעלות לאותו ביש-מזל בצעקות מלאות זעם ולעיתים נידוי מהרובע
או אף מכות רצח. בני הרובע גאים בכך שהם "העילית" של הרבעים החקלאיים
בדרום העיר, שלא נתנו להמולת העיר לזהם את קהילתם, ואין כמוהם הידרוסטים קשוחים
ואוהבי מסורת.
אחד המנהגים הידועים ביותר של רובע
הצבי, הנשמר ברציפות מזה שמונה דורות לפחות, הוא כי מדי שלושה חודשים נסגר הרובע
כולו ליומיים תמימים, וכל המלאכה והמסחר שובתים בו. ביומיים אלו, הולכים כמעט כל
גברי הרובע, וכן לא מעט מהנשים, לציד גדול ביער סמוך, בראשות הרוזן, ששומר בידו,
כתמיד, את המעמד הטקסי של הרוכב המוביל בציד השועלים הגדול, שהוא שיאו של הארוע.
א) שלוש המשפחות העתיקות
של הרובע: סאלפרט, בופהאם, דרבי
העילית של
הרובע, מלבד משפחת הרוזן, הינן שלוש משפחות עתיקות: משפחת סאלפרט, שהיא משפחת
קצבים עשירה הנחשבת לממציאת ה"רויאל קוני", ונקניקיה הם הטובים ביותר
ברובע, משפחת בופהאם, שאף היא משפחת קצבים עתיקה, המתמחה בחזירונים מפוטמים,
ומשפחת דרבי, שושלת עתיקה של ציידי-שועלים, פרוונים ופוחלצאים ידועה לתהילה. בני
דרבי שירתו את טירת הרוזן מזה מאות רבות של שנים, וקנו לעצמם מעמד של בני בית
בטירה, עליו הם שומרים בגאווה רבה עד היום. היחסים בין שלוש המשפחות תקינים למדי
בעשרות השנים האחרונות, למרות שהן מתחרות זו בזו כל העת, ולכל אחת מהן חשוב להדגיש
כי היא המשפחה העתיקה ביותר, שומרת המסורת ביותר והמכובדת ביותר ברובע.
ב) השלטון ברובע: ראש
הרובע וסגנו
ראש רובע הצבי
הינו, באופן מסורתי, הרוזן וארינקאלד, שלמשפחתו משוריין גם מקום בפרלמנט, והוא
שומר בידיו את ההחלטות בעניינים חשובים, אולם באופן בלתי רשמי, זוכים בני הרובע
לאוטונומיה גדולה למדי בניהול ענייניהם, זאת בראשות "המשנה לראש הרובע",
שהוא למעשה המפקח על חיי היום-יום של הרובע ויועצו הראשי של הרוזן בכל הנוגע
לענייני המקום. תפקיד זה, שכמעט תמיד נשלט בידי אחת משלושת המשפחות העתיקות, נחשב
יוקרתי ומבוקש מאד.
המשנה לראש הרובע דהיום, מורגן
באפהאם, הוא קצב גדל-גוף, אדם קשוח וגאה, מארגן בעל כריזמה ניכרת למדי, אולם, כפי
שמרננים יריביו, החוכמה מעולם לא היתה בין מידותיו הבולטות, והוא נודע לשמצה
בנמהרותו, וכן בשגעונו לנסות ולאמץ אופנות חדשות שיראו לעולם כולו עד כמה הוא
ג'נטלמן מיוחס וחשוב.
"סלון
צבי הזהב": הפעם
האחרונה בה עשה מעצמו צחוק, לפני שנה בערך, היה כאשר אחרי שיחה שניהל עם ראש רובע
גלבין, סימקין הערמומי, שנסבה על אודות מנהגהם של אצילים וג'נטלמנים, החליט מורגן
כי הוא יארגן ברובע "סלון חברה ואירוח" לקצבים האמידים ושאר נכבדי
הרובע, בנוסח המקובל במשפחות העשירות והמפורסמות ביותר, ושם ידברו בני הרובע על
מסורתם המפוארת, על ענייני היום, פוליטיקה וכיוצא באלו, וגם יזמינו לשם אורחים רמי
מעלה, מינסטראלים ידועים ועוד כהנה וכהנה.
המבצע יצא לדרך ברוב תפארת ומלל, ומורגן השקיע כסף רב בבניית מבנה חדש, אותו ריהט
וקישט באביזרים פסאודו-אציליים שקנה "במכיר הזדמנות" מסימקין הנוכל, שלא
החמיץ הזדמנות לעשות קופה על גבו של ידידו מרובע הצבי, ורובם הסתבר, מאוחר יותר,
כחפצי יד-שניה פגומים וישנים שקנה סימקין בפרוטות מאצילים ובורגנים עשירים שונים
בעיר הצפונית שרצו לזרוק אותם למזבלת העיר.
כאשר נפתח, סוף-סוף "סלון צבי
הזהב", בטקס רב רושם בהשתתפות הרוזן וקרואים מכל רחבי היידרקרון, התבררה
הפארסה במלואה: הקצבים האמידים היו רחוקים להתאים לחלומו המנופח של מורגן, ולא
עברו אלא דקות ספורות והטקס המנופח הפך להילולת קצבים של זלילה ובדיחות גסות,
המינסטראל, שנאחז אימה כאשר כמה מהקרואים השיכורים לא אהבו את שירתו העדינה, והחלו
מידים בו עצמות ושוקיים, נמלט כל עוד נפשו בו מהארוע, ומורגן הפך לבדיחת העיר למשך
שבועות ארוכים. מאז, נותר "צבי הזהב" כבניין נטוש למחצה בפאתי בית הכפר
של משפחת באפהאם, שכן מרבית תושבי הרובע שבו עד מהרה לבלות בפונדק הישן של הרובע
"אייל הגשם" העממי והעליז, שלא דבקו בו שמץ מיומרותיו המנופחות של
מורגן, ו"סלון צבי הזהב" משמש אך ורק, מדי פעם בפעם, לישיבות של נכבדי
הרובע בראשות הרוזן או מורגן כאשר יש צורך בקבלת החלטות מהירות ורבות משמעות. אולם
מספרים כי מורגן לא נואש מחלומו לחלוטין, והוא מנסה לחשוב על דרך בו יוכל להחיות
את "סלון צבי הזהב" בשנית.
ג) פונדק "אייל הגשם"
פונדק "אייל הגשם", העומד על הדרך הראשית, סמוך לכיכר מירנדה, מעוצב
כבית כפר בעל רעפים חומים, והינו מבנה עתיק מאד, שגילו כמעט כגיל הטירה, ויש
אומרים כי קיימת דרך סודית זו או אחרת המחברת ביניהן. הפונדק הוא מבנה גדול, שכל
קירותיו מכוסים שטיחי פרווה, וראשים מפוחלצים של איילים ושאר חיות בר תלויים על
קירותיו. זהו מקום עממי ועליז לפי מיטב המסורת של הידרוסט הכפרית, ומכיל בעיקר את
בני הרובע, וגם בני רבעים אחרים הנמשכים אחרי אווירתו הנינוחה, ואחרי הבשרים
המעושנים המשובחים בטעם כפרי שניתן להשיג במקום במחירים סבירים למדי.
הפרוון
האומן סטאפן באנקר:
הקומה השלישית של הפונדק, המכילה סוויטה נקיה ומרווחת של חדרים, מושכרת באופן קבוע
לאדם בשם סטפאן באנקר, אדם מסתורי וקפריזי, שאינו סובל אנשים הנכנסים לפרטיותו,
ובמערכת החדרים שלו עוסק במשלח ידו המשגשג: עיצוב מעילי וצעיפי פרווה יוקרתיים,
הנמכרים בהון עתק לבני המעמדות הגבוהים. באנקר הוא אדם לא נעים במיוחד, המדבר
בקיצור רב, מלבד על אודות סחורותיו, ואינו מוכן להסתפק בדבר מלבד הטוב ביותר כאשר
הוא קונה פרוות, ולא פעם סוחט את עצביהם של הציידים בני הרובע בקפריזות ובזעקות
הזעם החוזרות ונשנות שלו. איש ברובע אינו יודע דבר על חייו האישיים של באנקר, האם
היתה לו משפחה, ומדוע, עם סכומי העתק שהוא מרוויח, אין הוא עובר לגור במקום מפואר
ונוח הרבה יותר ממערכת חדרים ב"אייל הגשם".
IV)
צרות, בעיות וסיפורים אפלים ברובע הצבי
א) פשיטות האורקים מרובע סנאגא
צרה ישנה-נושנה ברובע הצבי היתה ונותרה פשיטות של אורקים מרובע סנאגא על הקצביות
ובתי המלאכה של הקצבים, שמשכו אליהם תמיד את הגנבים האלימים ולעיתים קרובות גם
רצחניים מרובע סאנגא. ראש הרובע הנוכחי, לאחר שקצבייתו נבזזה ואחד מעוזריו נרצח
באחת מאותן פשיטות, החליט לעשות מעשה ולגדוע מנהגים אלו ביד קשה. תחת ניצוחו
ובעזרת הרוזן וארינקלד, התארגנה ברובע מיליציה חמושה ואלימה שנקראה "קוצצי
הניבים" אנשים אלו, שצויידו בשיריונות קלים ובקופיצי מלחמה כבדים, בהנהגתו של
קצין מזדקן בשם גלן מארנס, טיפוס מיומן ומחוספס מאד הידוע בזקנו האפור הארוך, החלו אנשי המיליציה להגן על בני הרובע אשר
החלו לגדר את גבולם עם רובע סנאגא, להדוף בלא רחמים את האורקים הפושטים והמתגנבים,
בהם נהגו באלימות רבה, ולא פעם קטלו רבים מהם. האורקים הגיבו בפעולות תגמול, והחל
מאבק רבתי בין הרבעים, המתפרץ מחדש מדי פעם לתקריות אלימות, שמצריכות מדי פעם
התערבות של משמר העיר.
ב) פרוץ הסכסוך בין תושבי הרובע לרדיקלים
לא עבר זמן, וברובע הצבי החלו צרות מסוג שונה, שהתווספו לעניין המאבק ברובע סנאגא.
אנשי הסיעה הרדיקלית מעולם לא נטו חיבה רבה לרובע הצבי השמרני וקשוח, וביחוד לא
לעסקי הפרוונות וציד השועלים המתנהלים בתוכו. לא פעם ניסו לארגן בלא הצלחה מחאות
וחרמות כנגד סחורותיו, ביחוד פרוות שועלים, ובויכוחים בפרלמנט כינו את פונדק
"אייל הגשם" וסדנת עבודתו של המעצב באנקר "מאורת רוצחי חיות
אכזריים ועקובים מדם". תושבי רובע הצבי, בימים כתיקונם, נטו להגיב על העניין
בנהמת בוז ותו לא, אולם המאבק הסלים מאד בשנה האחרונה, מאז עלתה בסיעה הרדיקלית כוכבת
חדשה, צעירה בעלת כוחות דרואידיים בשם וירג'יניה גרינהיים –
אשה קנאית, בלתי מתפשרת ונלהבת, שגמרה אומר בליבה לצאת למלחמת עולם כנגד
"רוצחי השועלים האכזריים".
בראשית שנת 2439, כאשר התארגנו בני
הרובע בכיכר מירנדה שלמרגלות הטירה בכדי לצאת לציד השועלים העונתי, הגיעו למקום
יותר ממאה צעירים אלימים מבני הסיעה הרדיקלית, מונהגים בידי וירג'יניה גרינהיים
הזועקת במלוא גרונה. הרדיקלים צעקו קריאות גנאי מעליבות, ניסו לחסום בכח את היציאה
מהרובע, והחלו מטילים באנשי הרובע ובחומות וחלונות הטירה שקי עור מסריחים מלאים
במיים צבועים אדום, לסמל את דם החיות שנשפך ברובע. בו בעת, תקפה קבוצת רדיקלים
אחרת את פונדק "אייל הגשם", צועקים וצווחים ומאיימים להצית את הפונדק.
כמה מהם הצליחו לגבור על שומרי הרובע המופתעים, לחדור לסדנתו של באנקר שלא היה
באותו יום ברובע, ולהשחית כל מה שהיה שם, כשהם מורחים את הקירות בגללי בהמות.
הרוחות ברובע הלכו והתלהטו, והחלו
התנגשויות אלימות בין הצדדים. המהומה גברה, כאשר הרוזן הרותח מזעם תפס את רובה
הציידים שלו, והחל יורה מעל ראשיהם של הרדיקלים הפרועים, ומעיף את כובעיהם מעל
ראשיהם. גרינהיים הגיבה בקסם אדיר, שהוריד סופה של רפש נתעב על הטירה, ושני הצדדים
איבדו שליטה, והתנפלו בזעם נוראה אלו על אלו, מה שגבה כ-10 הרוגים ויותר מ-100
פצועים עד שהוזעק משמר העיר שהפריד בכח בין הניצים, וניסה לגרש את הרדיקלים
מהרובע. גרינהיים התנגדה בכח, צועקת וצווחת, ורצתה לכבול את עצמה לפסל שבאמצע כיכר
מירנדה, והיתה זו הפעם הראשונה בתולדות הידרוסט החדשה בה נגררה חברת פרלמנט בכח
בידי שומרי העיר, כשהיא נאבקת, צועקת וצורחת. גרינהיים המשיכה את השערוריה לאחר
מכן, בפרלמנט, שם טענה כי הוכתה בידי משמר העיר, ובית הנבחרים נקלע לסערת האשמות
קשות ועלבונות יוצאת דופן בחריפותה בין גרינהיים וחבריה בסיעה הרדיקלית מחד, ובין
הרוזן וארינקלד וידידיו בסיעה השמרנית מאידך. העניין נגרר גם לבית המשפט של עיר
הבירה, ולאחר הליך צבעוני ורווי האשמות וסקנדלים, נקנסו הן גרינהיים והן הרוזן.
האיבה בין הצדדים לא שכחה ולא שקטה מאז, ומדי פעם מנסים צעירים רדיקלים פרועים,
לעיתים לא רחוקות רווי סמים ואלכוהול, להתגנב לרובע, להצית קצביות ובתי-פרוונות,
לארוב לעגלות סחורה ולהצית אותן באש, ומשמרות מחאה רעשניות בפאתי הרובע הן עניין
של יום יום, לעיתים לא רחוקות בהשתתפותה של גרינהיים עצמה, שלקחה לעצמה את עניין
רובע הצבי כפרוייקט אישי חסר פשרות.
לאחרונה, החלו סימנים ראשונים של שיתוף פעולה הולך ומתהדק בין הרדיקלים לבין
האורקים מרובע סנאגא. במסגרת זו, נאם חבר הפרלמנט פרופ' בלטון נאום תקיף כנגד
"רובע הריאקציונרים הנבערים והאלימים, העוסקים ברדיפת אורקים שלווים בשל
גזעם", ונענה בידי הרוזן וארינקלד הזועם כי דיבורים כאלו בדיוק נשמעו מפי
רבי-הבוגדים ההילאסיאנים של כנופיית רולזוס שהסגירו את מולדתם לכיבוש ושעבוד מצד
האורקים של אושגורה. בני רובע הצבי זועמים וחוששים בשל סימנים אלו, ורבים מהם,
ביחוד מורגן באפהאם עצמו, בטוחים כי בלייק והאורקים עושים יד אחד בכוונה לחסל את
הרובע ולדרדר אותו לדרגת רובע עוני המלא שיכורים ואופיום, לכן נעשו "קוצצי
הניבים" קשוחים ואלימים יותר מאי-פעם הן כלפי האורקים והן כלפי הרדיקלים.
כמעט תמיד ניתן לראות משמרת של אנשי המיליציה החמושים המסיירים בפאתי הרובע,
לעיתים קרובה עם עגלות מלאות פסולת שניתן להבעירן ולגלגלן על תוקפים, ופאתי הרובע,
בגבול רובע סנאגא והן בגבול רובע הצבעים, בסמוך למקום בו עומד פונדק "צרעת
השלום" הפך למקום מתוח ומסוכן מאד. מורגן האלים לא אחר לעבור ל"פעולות
מנע" כפי שקרא לכך, פוצץ באלימות את משמרות המחאה של הרדיקלים, כשלפחות פעם
אחת נראה מוביל את בריוניו בעצמו, כשהוא מנופף בקליוור אדיר ושואג מזעם. ברובע
מסתובבת שמועה כי באפהאם ואנשיו מתכננים "מצעד לפידים" אל עבר צרעת
השלום, המקום שהפך למטה של גרינהיים וחבריה בתכנון הפעילות כנגד רובע הצבי -
ופעולה זו, אם תצא לפועל עשויה להסתיים בעשרות הרוגים ונזק עצום, דבר המפחיד מאד
את שלטונות העיר, המנסים לשוא להרגיע ולפשר בין הניצים - אולם אף אחד מהצדדים אינו
מוכן אף לשמוע על פשרה. הרדיקלים הבטיחו "להאבק בכל דרך" עד שיאסרו הסחר
בפרוות וציד השועלים, ואילו בני רובע הצבי נשבעו לא להניח את נשקם עד
ש"המסוממים הצעקנים" יתנדפו מהרובע. במסגרת מאבקם ברדיקלים, החלו גלן
ובאפהאם קושרים קשרים עם גורמים שונאי רדיקלים מרובע הצבעים, ביחוד עם "דובי
דוברמן" וביריוניו, וכל מי שמכיר נפשות פועלות אלו יודע כי האיחוד ביניהם
יוביל את האיזור כולו לצרות צרורות. יודעי דבר בטוחים כי העימות הבלתי פוסק בין
הרדיקלים והאורקים לבני רובע הצבי יוביל לאסון גדול, ורק תמהים מתי וכיצד.
ג) האגדה המצמררת על "הצייד
יו"
ברובע הצבי
ישנו סיפור אפל עתיק ומצמרר אחד, מלבד הסודות והרוחות של טירת וארינקלד, הגורם לרבים
מתושביו לחשוב פעמיים בטרם יתהלכו בדד בחשיכה. דמותו של עורב הנשמות אינה ידועה
במיוחד ברובע, כמו במרבית רבעי דרום העיר האחרים, אולם את מקומה תופסת דמות
ביעותים אחרת, הקרויה
“Hunter Yu” או "הצבי
השחור", שמתואר באגדות כאנושואיד מקורנן, מעין איש תייש אדיר וכהה, המסתובב
בלילות כשבידיו מייס אדיר וקשת נוראה, המשלחת חיצי ארס שואבי נשמה שאינם מחטיאים
כמעט לעולם את מטרתם. סיפורים רבים מתהלכים ברובע על יצור רצחני זה, שמפיל קורבן
או שניים כמעט מדי שנה. יש האומרים כי הוא רוח נוקמת שהעלו דרואידים להעניש את בני
הרובע בשל עסקי הצייד והפרוונות שלהם, אולם דעה זו נעשתה מאד לא פופולרית לאחרונה,
שכן כיום היא עלולה להחשיד את אומרה בתמיכה בגרינהיים וברדיקלים, ולזכותו בגידופים
גסים ולעיתים גם במכות רצח. אגדות אחרות מספרות כי הוא אחד השרידים האחרונים לגזע
של ציידים מאגיים אפלים ששכן בגבעות וביערות בעידן החשוך של שלטון הסאראו - כך או
כך, מעטים בלבד ראו אותו ונשארו בחיים לספר על כך, והיצור, שלפי השמועות מותיר מדי
פעם גם רונות מוזרות המהבהבות על גזעים או קירות שם פגעו חיציו, נותר תעלומה מזה
מאות שנים, מקור לא אכזב לאגדות, השערות וצ'יזבטים בפי בני הרובע. הרדיקלים,
שקיבלו בלא סייג את הפרשנות לפיה מדובר ברוח נוקמת שהעלו דרואידים, מעריצים את
היצור, וכמה מהם מתהלכים במשמרות המחאה שלהם עם מסכות שנועדו לחקות את דמותו,
לכעסם הגדול של בני רובע הצבי. כך או כך, לא פגע היצור עד עתה באף אחד מאנשיהם,
למרות שהללו התהלכו בחשיכה בדד לא פעם, דבר המשמש בפי הרדיקלים מקור לחיזוק טענתם.
אי מי לחש כי גרינהיים חוקרת ריטואל שיאפשר לה לשוחח ואולי אף לשלוט ביצור, ואזי,
תהיה לבני רובע הצבי סיבה טובה באמת לפחד.
בחזרה אל דף האינדקס של ארצות העולם הידוע
בחזרה אל דף המבוא
לאימפריה ההידרוסטית
כתב וערך: גדעון אורבך, 2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום