"קסם"

פאנפיק פרי עטה של רולדההה

 

 

 

שם: קסם.
פאנדום: הארי פוטר.
דמויות: ג'יני וויזלי ומה שסביבה.
דירוג: PG-13.
תודה לגיא על ההשראה.

קרני השמש השלוות חותכות את דרכן בינות לערפל. זה מה שג'יני רואה כאשר היא מביטה החוצה מחלון חדרה במגדל גריפינדור. היא נושמת באיטיות ומלקקת את שפתיה אל מול הפלא הנהדר הזה. מנסרה של אור וגוונים שמרקדים כמו אלומות נוצצות קרוב והרחק. היא חושבת שזה קסם.
השיער של ג'יני דהה במקצת ועכשיו הוא אדום ועשיר כיין. מהסתכלות בתמונות ישנות, היא יודעת שזה אותו גוון שצבע את שיערה של לילי אוונס פוטר. הארי מחייך ואומר שהיא דומה לאימו המנוחה כמו שתי טיפות מים, אבל ג'יני רואה את העצב בעיניו הירוקות ושותקת, מותחת את פיה לחיוך רחב כאילו היה נחש גומי מוגלגי. החיוכים הכנים באמת, יש להם נטייה להעיק על הארי בן השבע-עשרה. לאחרונה, הוא מסתתר עמוק יותר ויותר בתוך עצמו וג'יני כמעט חרדה לו. היא יושבת בצד עם רון והרמיוני ומנסה לתכס עצה, למצוא דרך לגרור אותו החוצה מתוך הקבר האפל והדומם שחפר לעצמו במעמקי ליבו, אבל היא מוצאת את ידיה החיוורות חלשות מכדי לעשות כן.
בפעם הראשונה שבה רון והרמיוני נעמדו מולה כאשר הם מחזיקים ידיים ליבה של ג'יני החסיר פעימה. היא חושבת שהם כמו פאזל- רון הוא בעל חלקים משוננים שהרמיוני יודעת לשייף ולעדן במיומנות. בחופשת חג מולד אחת, אל מול האח המבוערת של המחילה, רון אומר לג'יני שהיא בדיוק כמוה. שגם היא נפלאה וטובת לב ואינטלגנטית בדיוק כמו הרמיוני. זה מנחם את ג'יני במידת מה, אבל כשרון מביע, בצורה עקיפה, מבולבלת ומגושמת את רחשי ליבו – את העובדה שהיה רוצה לראות את ג'יני והארי ביחד, ג'יני מתכווצת מעט, כמו צב מובהל הבורח אל תוך ביתו החמים. כן, במשך שנים רבות הארי היה פסגת שאיפותיה, התגשמות חלומה האצילי של כל ילדה קטנה ומאוהבת. אבל הארי של המלחמה איננו אותו הארי בן תריסר השנים, שהוא מגומגם וביישן, תמים וכמעט לא הגיוני. הארי של המלחמה מביט סביבו ורואה אנשים מתים ונאנח. האפטיות שלופתת אותו נדמת לפעמים לחתור בקור רוח לעבר ג'יני והיא נשבעת שלא תניח לעצמה ליפול לאותה תהום חלולה ומייאשת.
ובכל זאת, כשרון מניח את ידיו הארוכות על מותניה של הרמיוני והם מצחקקים, ג'יני יודעת שהייתה מבקשת לעצמה משהו דומה והמראה הזה משאיר אותה קצת חלולה מבפנים. הארי חולק איתה לעיתים מבט מבין, סימפטי, כאילו הוא משתתף בצערה, אבל היא לא רואה את הברק החיוני משתקף בעיניו, אותו הברק של לילי וג'יימס מהתמונות. כאילו אבד הקסם.
עם דראקו זה אחרת. דראקו לא מבקש בנימוס ולא מצחקק. הוא פרחח אכזרי וג'יני לא בטוחה כיצד לשייף את קצוותיו כך שיוכל להתאים לה. היא לא בטוחה שיניח לה לעשות כן ולכן גם לא מנסה. זה היה כמעט גורל שהפגיש אותם יחד; לא מעידה טיפשית ורומנטית כמו בסיפורי אגדות או חיוכים וצחקוקים. דראקו מאלפוי לא העז אפילו להגניב לעבר הוויזלית הקטנה יותר ממבט אחד של בוז. זה היה כאילו יד נעלמה דחפה אותם זה אל זו. ג'יני עזרה למאדאם פומפרי כאשר האסיסטית הקבועה יצאה לחופשה. דראקו ורון קיימו קרב קללות במסדרון. ג'יני לא הייתה בטוחה איך זה קרה והוא בהחלט לא היה מוכן לספר, אבל היה זה דראקו שהוכנס באותו ערב על אלונקה לתוך חדר המרפאה. הוא הזה וקילל בשקט. כאשר פקח את עיניו וראה אותה עמודת מולו ג'יני יכולה הייתה להישבע שמשהו בער באותן עיניים אפורות. הוא רצה להרוג אותה והשרביט שלו היה בדיוק בפוזיציה הנכונה על מנת לעשות כן. ג'יני הופתעה לדעת עד כמה מדגדג היה חוד השרביט שננעץ בגרונה.
"
את תשלמי, וויזלית קטנה. את והאח המסריח שלך." שיערותיו הארוכות במקצת של דראקו היו פזורות והבלונד הבהיר נדמה לחתוך את סביבותיו כלהב מבהיק. היה מוות באותן עיניים בוערות. ג'יני בלעה את רוקה.
"
את יודעת מה, וויזלי? אני חושב שמצאתי דרך יותר טובה לנקום באח האידיוט שלך."
הנקמה מוגשת בצורה הטובה ביותר כשהיא קרה. מעולם לא היה משהו חמים וטוב בדראקו או בידיו וג'יני כמעט שנאה את הצורה בה הרגישה כשהיה ממסמר אותה לקיר. אלה לא היו לטיפות אוהבים ולא היה בזה דבר רומנטי אבל כשג'יני הייתה נותרת חסרת נשימה ומאזינה לפעימות ליבו הרכות כמעט להדהים של דראקו, היא הייתה מחייכת. המלחמה תבוא ואיתה יבואו השברים שיזדקקו לאיחוי, אבל ג'יני יודעת שהיא נמצאת בעמדה הטובה ביותר כאשר היא מבינה שלא נותר בה דבר אחד שאינו מרוסק לרסיסים.