"היום האחרון למותך"
פאנפיק פרי עטה
של Mrs ShiR
|
|
|
פאנדום: הארי פוטר.
שיפ: אין
כל כך :-\ אבל אם אתם באמת רוצים אז ג'יימס\לילי.
דירוג: G
תודות
רבות רבות לעדי ולנועה שביטאו לי את הפיק
"ובכן, קרניים
ידידי, זהו יום מותך. בקשות אחרונות?"
"כן, בשם כל ההיפוגריפים, סדר לי את
העניבה הזאת! היא חונקת אותי."
ג'יימס פוטר וסיריוס בלק ערכו את
הסידורים האחרונים ליום מותו- אהה... חתונתו של ג'יימס.
סיריוס, כמובן, ניסה כל השבוע למנוע את
החתונה ולהציל את חברו מגורל אכזר של 'חיים חסרי סקס', אבל ג'יימס לא הקשיב, הוא
רק חייך ואמר לו, "אל תדאג, חבר. גם לך זה יקרה, וכשזה יקרה, אני אהיה הראשון
שיצחק ויאמר: 'אמרתי לך'."
הבן אדם פשוט השתגע.
"אוקיי, ג'יימס. אתה בטוח שאתה רוצה
לעשות את זה? זאת אומרת, יש לך עוד אפשרות לברוח! אפשר לגרום למקליין להתחתן עם
אוואנס!" סיריוס אמר בנחישות, מנסה לגרום לחברו הטוב להבין את טעותו ולנוס על
נפשו.
"אויי... למה לי לעשות לה את
זה?" עיקם ג'יימס את אפו ולפני שיכול היה להמשיך שמע את חברו צועק: "ברח
ג'יימס! רוץ כמו הרוח!"
"תפסיק כבר עם הדרמה!" ג'יימס
אמר במהירות, "ומרלין, אולי תפסיק לקרוא לה אוואנס? היא הולכת להיות אשתי.
הו! למען השם, תפסיק כבר!" צעק ג'יימס והעיף מעליו את סיריוס בלק, שושבינו
וחברו הטוב ביותר כשזה ניסה לחבק אותו כשמבט מלא רחמים מעטר את פניו.
"תלמד ממני, חבר. אני יודע על מה
אתה מדבר! גם אני מאוהב- "
"מאוהב? אתה? כן, בטח!" ג'יימס
אמר לו בעוקצנות, מרים גבה, "הדבר היחיד שאתה אוהב זה את-"
"רוזיטה. נכון מאוד." השלים
סיריוס בגאווה. "ואיך אני מפנק את רוזיטה כל יום, הא?" סיריוס
אמר וג'יימס נאנח.
"מרלין, סיריוס! רוזיטה היא רק
אופנוע!" צעק ג'יימס וחברו פקח את עיניו בתדהמה, לא מאמין למשמע אוזניו.
"רק אופנוע..." סיריוס חזר
אחריו בשקט וג'יימס עשה מהלך נבון כשפסע אחורה באיטיות, "רוזיטה היא לא
רק אופנוע. היא ה-אופנוע! ואם אתה באמת רוצה לדעת, היא מקיימת את החוק הנשי
המשולש!"
"אני באמת לא רוצה לדעת..."
אמר ג'יימס בגלגול עיניים אבל סיריוס התעלם ממנו.
"היא נוחה, היא שקטה, והכי חשוב-
היא יפה! או בקיצור- נש"י!!!" סיריוס אמר בחיוך ילדותי.
"הו אלוהים..."
"ג'יימס, תשמע-"
"אני אוהב אותה." אמר ג'יימס
בחיוך, עיניו מנצנצות כמו נעליו השחורות והמבריקות, "אני אוהב אותה!"
"לא. אתה לא אוהב אותה. אתה אובססי,
מהשנה השלישית. אתה חולה. זו מחלה, קרניים, זה ניתן לטיפול." תיקן אותו
סיריוס, מנענע את ראשו ומניח את ידו על כתפו של חברו, "עכשיו, תשמע, ראיתי
יציאה מאחור-" אבל הוא נקטע באכזריות כשרמוס לופין חבט בראשו.
"אולי תתבגר כבר, סיריוס? הוא אוהב
אותה!" אמר חברו השקול שנכנס ברגע זה לחדר ושמע את יללותיו של חברו הילדותי.
"אבל-"
"שום אבל, סיריוס. ג'יימס התבגר
ואתה פשוט תצטרך לחיות עם זה." הצטרף פיטר פטיגרו לחדר המחניק ולחץ את ידו של
ג'יימס, מאחל לו בהצלחה.
"טוב, למען האמת, לילי תצטרך לחיות
איתו. המסכנה." רמוס אמר בגיחוך קל, וברח לפני שג'יימס יכול היה להרביץ
לו.
***
"אוקיי ירחוני. לא חשבתי שנגיע לשלב
הזה..." סיריוס אמר בדרמתיות לחברו הטוב.
רמוס הציץ בפעם האחרונה במראה ונאנח.
"סיריוס, דיי. אני יודע שאתה חושב
שלג'יימס יהיה גורל אכזר אחרי שיתחתן, אבל לילי מושלמת בשבילו!" רמוס התפרץ,
"כלומר, אחרי שנים של-"
"טוב תראה, בהשוואה לחשפנית
ההיא..." סיריוס קטע אותו
בחיוך חולמני, "מה היה השם ש...- "
"כן, בנוגע לזה. ממש הגזמת הפעם,
סיריוס!" רמוס לחש בעיצבון, נזכר במאורעות של הלילה שעבר.
"זו לא אשמתי! מאיפה הייתי צריך
לדעת שקרניים ירוץ לאוואנס ויאמר לה שסיריוס הרשע הביא חשפנית-"
"חשפניות."
"סלח לי- חשפנית אחת. ולא זכור לי
שאתה התנגדת- "
"אוקיי, סיריוס. אין לי זמן בשביל
זה. חשבתי שכבר עברנו על זה! ג'יימס הולך להתחתן בעוד עשר דקות- " רמוס אמר
לו ופנה לצאת מהדלת.
"בדיוק! אנחנו צריכים לסמם
אותו!" לחש סיריוס בהתרגשות, מנענע את כתפיו של חברו.
"אתה מטורף." התחמק רמוס.
"לא, תראה. יש לי את השיקוי הזה של-
היי! לאן אתה חושב שאתה הולך?! עוד לא סיימתי להראות לך את התוכנית הסופר-דופר
גאונית שלי!"
***
ג'יימס נישק בלהט את אשתו הטרייה. אורחי
החתונה מחאו כפיים בהתרגשות ומחאו דמעות של אושר מפניהם. רק סיריוס בלק מצא את
הרגע טראגי.
"תראה אותו, ירחוני. פשוט תראה
אותו. כל כך מסכן. הולך בשבי אחרי שדה אדומת שיער. אני אומר לך, הבנאדם
השתגע." הוא ילל לרמוס המסכן שהספיק לשתות את כוס הוויסקי-אש השנייה שלו.
"היחידה שניראת פה נורמלי זו אחותה
של לילי. תראה אותה, האומללה. חבל שהיא ניראת ככה, אבל היי... לפחות היא
הגיונית."
"הגיונית, סיריוס, באמת?" רמוס
שאל אותו בפקפוק. סיריוס התעלם ממנו.
"הוא חולה, ירחוני."
"הוא מאוהב."
"אותו הדבר!"
"תראה אותו, מחייך." הוא המשיך
בעודו צופה בג'יימס שהרים את לילי על ידיו וגרם לשאגות צחוק. "מה הוא שמח?
הוא מת, רמוס! מת! זהו! הוא גזר את דינו לחיות חיים משעממים עם העלמה הצדקנית
ביותר בבית ספר מאז הלגה הפלפאף!"
"גברת." רמוס תיקן אותו בייאוש
ודפק את ראשו על השולחן.
"כן, כן, שיהיה." סיריוס אמר
וצפה בחברו השמנמן, פיטר, רוקד וואלס עם חברתו החייכנית, רובי מקגוויאר, שבמקרה גם
הייתי שושבינתה של לילי ב-'חתונת האימה' הזאת.
"מה שכן, ירחוני, קשישא," אמר סיריוס, קולו נהפך שקט
כשראה את רובי מאכילה את פיטר בענבים, "אל תיקח מהחברות של אוואנס שום דבר,
אתה מבין! שום דבר! ובמיוחד לא מאוו... לעזאזל, לילי."
"למה לא?" רמוס שאל, מרים את
ראשו וצופה בעיניים מזוגגות בחברו.
"כי- כי זה בטח מורעל! כן, מורעל!
בדיוק כמו שהרעילו את קרניים וגרמו לו להסכים לחתונה הזאת." סיריוס החל לדפוק
את ידו על השולחן. "אני מתכוון, בחייך! כמה סוגי פרחים יכולים להיות בחתונה,
לעזאזל?! רק לפני שבועיים קרניים שאל אותי אם וורדים אדומים יותר מתאימים מלבנים
למפות בצבע צהוב... הו לא, סליחה, בצבע חרדל." סיריוס אמר בגועל.
"אני יודע, הוא שאל גם אותי,"
רמוס אמר בחיוך ביישני, "ואמרתי לו שלבנים יותר ידגישו את-"
"הו מרלין! לאן הגענו!" סיריוס
צעק וטמן את ראשו בידיו. לפתע הוא שמע קול קורא לו. הוא הרים את ראשו וראה את אחת
מחברותיה החייכניות של לילי מתקרבות אליו.
"היי סיריוס... רוצה עוגייה?"
|
|
|