היכונו לשובו של הדרקון

או בשמו השני:

בוש נגד אַנְקָלָגוֹן

סיפור קצר פרי מקלדתו של שמעון נעים

פרולוג

"אבא," שאל הבן, "יש באמת רוחות רפאים?"

"לא, חמודי."

"ואבא, יש באמת טרולים בעולם?"

"לא, חמודי".

"ואבא,"

"מה, יואבי?"

"ודרקונים, יש?"

"לא, יואבי."

"אז איך יש דרקון בפרסומת בטלוויזיה?"

"זה מחשב, יואבי. כדאי שתלך כבר לישון, כבר מאוחר".

"ואבא,"

"מה?"

"לילה טוב".

1:

ניו-יורק. שנת 2004. תשע בבוקר. יום שלישי.

ניו-יורק של שעת הבוקר היתה שוקקת חיים. התלמידים האחרונים היו בדרכם לבית הספר, המבוגרים הלכו לעבודה, ואנשי משמרות הלילה חזרו לבתיהם. יום רגיל כבכול יום רגיל. ג'ייל, כמו בכל יום יצא אל העבודה במכנסי ג'ינס וחולצת טי. הוא עלה על מכוניתו בדרך לעבודה. "הטרנטה" כפי שקרא לה, החלה לזוז. יום רגיל לחלוטין.

עברו כמה דקות וכבכול יום הוא נתקע בפקק אי-שם באחד מכבישיה של העיר. הוא הדליק את הרדיו דיסק, הכניס תקליטור של להקת פופ חביבה וחיכה להתרתו של הפקק. בשעה כזו, נוטות לעלות לך כמה מחשבות פה שם. מחשבותיו החלו לנדוד אל פרויקט היי-טק שעליו הוא אמון. אמור זה להיות אחד הימים החשובים בתולדות הפרויקט הראשון שעליו הוא מנצח כשיציג את התחזית לגבי ההתקדמות המשוערת לאחד המנהלים. הוא חזר לכיסאו, שם- מול ההגה כשפתאום החל לחשוב על הנסד"ק- מוחו חזר הישר למקומו הראוי. היה זה יום שמש, והוא הופתע לגלות שלפתע נפל צל כבד בתוך מכוניתו. הוא הרים את ראשו ושם לב שדבר שחור כלשהו מסתיר לו את אורה המסנוור של השמש.

ג'ייל כמו רבים אחרים יצא מן המכונית וצפה בדבר המקדם לעברו. מחזה אפוקליפטי- לא פחות- כך זה נראה. הוא עמד משתומם, לא מאמין.

2:

הוא נחת היישר אל אחת הכיכרות בעיר. הוא שאג. שחור כתמיד. מעורר פלצות. הוא-בכבודו ובעצמו. אנשים עצרו נשימתם. הוא ירק אש וגרם לכמה מכוניות להתפוצץ. הוא התיישב בצורה נוחה, קשקשיו השחורים מבריקים. הוא שאג שאגת פלצות, צרח ברעמת אימים. הוא פיצץ עוד כמה מכוניות שעמדו ריקות ושוממות מאחר וכל בני האדם ברחו. עד מהרה כיתרו אותו כוחות משטרה גדולים. "שלום לכם, בני אדם אומללים!" הוא ירק אש אל עבר כמה שוטרים והרגם במקום. "כמה זמן חיכיתי! הסבלנות, כמו שאתם אומרים, משתלמת!" הוא ירק עוד כדור אש. השוטרים קיבלו הוראה ובתוך דקותיים קלות, החלו כדורים רבים לאין מספור לפגוע בקשקשיו. יותר מגירוד- אין הם הכאיבו לו. הוא ספק-צחק-ספק-שאג. הוא שוב ירה כדור אש, אך לא הצליח לפגוע. חלק רב מן השוטרים החלו לברוח.

רשתות הטלוויזיה הגדולות פרצו לשידור- בארה"ב ובעולם. העולם הוכה תדהמה.

"דרקון!?"

אנשים מסוימים היו בטוחים שמדובר במתיחה גרידא- אך לא כך היה.

כל הרחבה ברדיוס לא קטן פונתה מן הדרקון והוקפה בשוטרים ואנשי צבא. כמה בניינים קרסו לאחר שעלו באש. האבק גרם לעיטוש של הדרקון; הדף קל הורגש אצל אנשי המשטרה, הצבא ואצל כתבי הטלוויזיה. לאחר שהשמיד את כל אשר ניצב מסביבו, מתח הדרקון את כנפיו. הוא פתח את לועו ושאג בצורה איומה: "ברצוני לדבר עם המלך של האדמה הזו. איהו ומיהו אותו מקק אשר שולט עליכם, בני תמותה אומללים? אמרו לי איכן שוכן בין התמותה הנלוז ההוא כי ברצוני לדבר עמו." דממה נשתררה. במשך כעשר דקות לא פצה אף איש את פיו. הדממה המתוחה הופרה רק כאשר פצה שוב הדרקון את פיו מעורר הצחנה וריח המדמנה ודיבר בשנית: "רפי מוחין שכמוכם! אמרו לי מייד מיהו מלככם או עוצרכם ותנו לי את מיקומו או שאעלה באש תופת את כל העיר המטונפת הזו. זה עידנים שלא החרבתי עיר, וזו נראית לי גדולה ונאה במיוחד לשעשועי." שוב איש לא דיבר במשך דקותיים ארוכות אשר נראו חסרות סוף.

אז, נראה שקץ הדרקון באנשי ניו-יורק ההמומים והחל פרוש כנפיים. אז, רועד כעלה אשר עומד לנשור מן העץ, החל אחד מן קציני המשטרה להתקדם לעבר הדרקון מעורר הביעותים. "ד...ד...דדדררררר... דדדרררררקו..... דדדרררררקון, אני מוכן ל...לדבר."

הדרקון התעצבן. ריח של בערה בער מנחיריו. "מוכן!?" שאג הדרקון.

"בן תמותה אומלל שכמוך, ממעמד נחות ופעוט בא אתה. כבוד הוא לך לדבר עם אַנְקָלָגוֹן השחור- הדרקון הנורא והגדול, ולכן הבן מקרב לב ובפא מלא כי זכות יחידאים היא זאת על שניתן לך לדבר עימי! לשם תיקון, זכות נפלה בחיקך מאחר ואני הוא זה שמוכן לדבר אתך!"

"כ...כ...כן, קנק... קנקאגלון הדרקון."

" קנקאגלון!? בן מוות אתה על שעיוות את שמי! אַ-נְ-קָ-לָ-ג-וֹ-ן הוא שמי ולא עיוות כה טיפשי מטעם אחד מילידי המאוחר משוללי הבינה! כמה שאין זה מפתיע!" הוא פער את פיו בו בערו להבות אימתניות. הוא עמד לירוק אש, ואז, נמלכה עליו דעתו. "אישי הזעיר, אמור לי נא במיידיות: היכן שוכן מלככם משולל הבינה? שמעתי שאיך שהוא הוא קשור איכשהו לשיח..."

"א...א...אנקקק...אנקקקלללגגגווון, זה...זה..." הוא לקח אוויר. "זהו לא מלך. זהו נשיא וקוראים לו ג'ורג' בוּש. הוא המנהיג שלנו."

"נשיא!?" אמר הדרקון, מתפלא עד לשד עצמותיו. "איזוהי מין שטות זו היא? ומה קרה למלככם, משוללי דעת רפי מוחין שכמותכם? ובכך, איהו נשיאכם?"

בינתיים, אזרו אומץ עוד כמה אנשי משטרה וצבא, בכירים יותר מזה אשר דיבר עם הדרקון, ובאו לדבר עם אַנְקָלָגוֹן . לאף אחד מהם, כמובן, לא היה אף לא ידע מועט בדיפלומטיה הדרושה בכדי לדבר עם דרקונים. אחד מהם, אדם משופם וגבוה, בעל קול סמכותי פנה אל הדרקון ואמר ללא חשש: "אַנְקָלָגוֹן. אתה עומד על אדמת ארצות הברית ללא אישור מוסמך לכך. אני מזהיר אותך, צא מיידית משטח ארצות הברית, ולא, נאלץ להשתמש בכח". המילים האלו, אשר נאמרו על דעתו הבלעדית של הקצין, היו הדבר הגרוע ביותר שיכל לומר. הוא עצבן את הדרקון שחמתו בערה בו. אך הדרקון, על כל גאוותו ויהירותו לא היה טיפש. שוב, ספק-צחק-ספק-שאג באומרו: "הכיצד? כיצד תזיקו לי, בני תמותה חסרי תוחלת שכמוכם? שוב עם הזבובים האלה שלכם?" הוא התכוון, כמובן, לכדורים אשר ירו בו השוטרים קודם לכן. הכדורים אף לא שרטו את קשקשיו החזקים כיהלום.

"הבו לי את שליטכם, או היכונו לעליית עירכם הקטנה באִשי, אש הדרקון הנורא מכל, אַנְקָלָגוֹן ."

"לא ולא!" אמר הקצין.

אַנְקָלָגוֹן התרומם והקיף את כל המעל שנסגר סביבו מן האוויר, תוך שהוא יורק אש לעבר כיווני ארבעת רוחות השמיים. ארבעה שריפות ענק התרחשו בניו-יורק. לאחר כחצי שעה בה ירק אש ללא מטרה, נחת שוב הדרקון במקומו.

"אני רציני!" שאג.

בזמן הזה, הספיקו להגיע פקודות חדשות. שוטרי יחידת המשא ומתן הגיעו והחליפו את הקצינים אשר נסוגו אחורה.

מנהל היחידה, אדם שמנמן ונמוך פנה אל הדרקון בקול המשדר יראת כבוד ואמר: " אַנְקָלָגוֹן הגדול והאדיר, נשלחתי בשליחות מנהיגינו בכדי לייצגו בפניך, דרקון עצום ואדיר. התסכים לשמוע אותי?" אלו היו דברים אשר הדרקון אוהב לשמוע. בהחלט דברים לטעמו. "אסכים, בן תמותה נחות שכמוך, אך דע זאת- חמתי בוערת בי."

"כן, דרקוני האדיר. ובכן, מנהיגינו נמצא הרחק מכאן, מעבר מרחק של קילומטרים רבים."

הדרקון פרש את כנפיו, ונדמה היה שעתה מנסה הדרקון להתרומם. "יוצא אני להשמיד את עירכם, כי מסרבים אתם לתת לי את מיקומו של מנהיגיכם!" אמר הדרקון.

רבות היו שיטות המשא ומתן עם נוכלים, פושעים, טרוריסטים ואפילו אנשים על סף התאבדות, אך אף אחת לא הכינה אף אחד לדבר עם דרקון. מתוך פחד בלתי מובן, החליט אי מי בפנטגון לתת לדרקון את מבוקשו, אף אם בדרך קצת שונה מזו אשר לה ציפה הדרקון. כאשר היה הדרקון כבר בגובה שני מטרים מעל האדמה, הוא שמע קריאה אשר כוונה אליו. "ניתן לך את מבוקשך." הדרקון, עיניו רושפות ונשימתו בוערת, נחת בכבדות, הודף את האנשים סביבו למרחק כמה מטרים.

מנהל יחידת המו"מ פנה אל הדרקון ואמר: "אַנְקָלָגוֹן הגדול והאדיר, מאחר ונשיאינו נמצא הרחק מכאן, הוא ידבר אתך דרך הטלוויזיה."

-"טלוויזיה!?" שאג הדרקון. "ומהו ההבל הזה?"

"זהו מכשיר שדרכו תוכלו לדבר אחד עם השני. הוא יראה אותך ואתה תראה אותו."

"נחמד," אמר הדרקון, "זה מזכיר לי ממש את הפלנטירי... ובכן, אמרו לי, ילידי מאוחר, ואיך יהא עלי להשתמש בו?"

"יתפעלו את המכשיר אנשים אשר אמונים על תפעולו, כבודך הדרקון."

"אכן, בינה נכנסה לראשיכם! משרתים יתפעלו אותו בשבילי! הביאו את המכשיר הזה הנה!"

עד מהרה, צלמי רשתות הטלוויזיה הגדולות החלו להתקרב אל הדרקון, תוך שכמה קציני משטרה נושאים עמם טלוויזיה בגודל 32 אינטש.

3:

הבית הלבן רעש. פשוטו כמשמעו. בוּש היה בקשר ישיר עם ראמספלד כשקונדוליסה רייס, או כפי שקרא לה "קוֹנְדִּי" ישבה לצידו בחדר אי שם בבונקר אטומי תת-קרעי צמוד לדת"ק של מטוסי מבצעים.

"הנשיא!" נכנס איזה שליח לחדר. "גילינו מידע על הדרקון שאתו תאלץ לדבר בקרוב! הדרקון הזה מוזכר באיזה ספר של סופר בשם טולקין. לספר קוראים ה"סילמריליון". אנשינו מנסים כרגע להשיג עוד מידע בכדי לבדוק אם "אַנְקָלָגוֹן השחור" הוא אכן אותו אַנְקָלָגוֹן שאיתו אנו מדברים."

"מ...מה?" אמר הנשיא.

"לֵך!" אמרה קוֹנְדִּי לשליח, והוא יצא מן החדר. היועצת של בוּש לענייני ביטחון לאומי הקריאה את ההודעה. בוּש, עדיין לא מבין מה הקשר של הדרקון לסופר, שכפי שקוֹנְדִּי אמרה, כתב את העלילה של "שר הטעות". יצא לו פעם לראות את הסרט אך הוא מעולם לא חשב שהוא יאלץ להתעמת עם דרקון, פנים מול פנים.

"יש לנו בחירות בקרוב." אמרה רייס. "נצל את ההזדמנות הזו! תוכיח מנהיגות."

בוּש נאנח.

"אתה לא תנהל את המו"מ. אתה רק תחזור על מה שימסרו לך גדולי המוחות של הפנטגון באוזניה שלך. כך, אתה תצור תחושה של מנהיגות אצל העם. הדבר בהחלט יעזור לך בקרב נגד קֶרִי על הנשיאות." המאפרת יישרה את עניבתו של בוּש. הכנות אחרונות, תדרוך לנשיא והכנתו הנפשית הסתיימו. המצלמה, שאתה הפעיל אחד מעובדי הפנטגון, הודלקה.

4:

"אנו הולכים עכשיו לצפות בהופעה נדירה מעל מסכי הטלוויזיה של נשיא ארה"ב- ג'ורג' ו' בוּש. כרגע, נמסר לנו, הוא מקבל את הנחיותיו האחרונות."

אַנְקָלָגוֹן, מכווץ כולו, ניסה למקד את עיניו במסך הקטנטן שהציבו לו בני האדם. אז, נגלה לפני האדם אשר אתו הוא רצה לדבר: ג'ורג' בוּש בכבודו ובעצמו. העולם החסיר פעימה לנוכח התמונה הסוריאליסטית של מנהיגו עורך משא ומתן, ועוד עם דרקון.

הדרקון, שהחל ליהנות מכל המיקרופונים והמצלמות שסביבו, אחרי שהבין שהעולם כולו צופה בו פתח ראשון בדברים.

5:

"שלום לכם, בני אנוש אומללים. באתי בשם אָדוֹנִי, מלך עליון על בני אדם, לילנים וגמדים גם יחד, בכדי לקרוא לכם לחבור אל מלכי העליון טרם הקרב האחרון בו תנותץ יהירותם הבלתי נלאית של אלו אשר מתקראים בשם "אלים", אלו אשר קוראים עצמם "וַלאָר". באתי לקרוא לכם, בכדי לחבור אל אָדוֹנִי, מֶלְקוֹר הגדול והנורא, הוא אשר ייתן לכם את אשר חפצתם תמיד, את מתנת הנצח אשר אותה נתנו הוַלאָר ללילנים תוך שהם מספרים על דמות בדיונית אשר קראוה "אֶרוּ". את "אֶרוּ" הם המציאו בכדי לספר מדוע מנעו הם מכם את המתת אשר נתנו אל הלילנים.

ואתה, מר בוּש היקר, אליך פניתי מאחר וידעתי כי שליטה של ארץ זו הוא המלך של כל בני האדם על הכוכב הזה. אליך אני פונה בהצעה לחבור אל מֶלְקוֹר אָדוֹנִי, וביחד- נחבור אנו ונביס את אלה המתקראים "אלים". את אדמתם נכבוש וכך- תשיגו אתם את מתת האלמוות אשר אותה מנעו מכם הוַלאָר. אם תחברו אל אָדוֹנִי בטרם הקץ אשר יקיץ על ממלכת האויבים השנואים, לנצח תישמרו כיקירי אָדוֹנִי ואת המתת אשר לה אתם כמהים- אותה תקבלו.

קבלו את פקודתו של מלכי, בני אדם אומללים אם רוצים אתם לשרוד את הקץ".

העולם הוכה תדהמה.

"אלים!? וַלאָר!? מֶלְקוֹר!? לילנים!? קץ!?"

בפנטגון, וכמוהו גם בשירותי המודיעין האחרים, לא ידעו כמעט דבר או חצי דבר, אך היה על הפנטגון לנסח תשובה.

בוּש, שמח לגלות שאפילו דרקונים חושבים שהוא מלך העולם, שכח לרגע מן האוזנייה ומן המעמד ואמר ברגע של ליטוף אגו, בלי לחשוב על התועלת או חוסר התועלת שבהם נאמרו הדברים: "אף אדון שאותו מעולם לא ראיתי, וכמובן שלא מֶלְקוֹר שלך, לא יתנו לי פקודות, אך מוכן אני לשקול את הצעתך,"

מהר מאוד, לפני שסיים את משפטו הוא נזכר באוזנייה ושילב לתוכו את מה שנאמר לו: "עד שאיעתר או אדחה את הצעתך הנדיבה," על המסך הוצגה תמונה של אי שעליו אוצר זהב עצום לגודל, "אני מזמין אותך לנוח באי שינתן לך כמתנה על ידי ארצות הברית של אמריקה, אי מלא זהב ושאר אוצרות, אי שינתן כולו, על שטחו ותכולתו לך ורק לך. מיקומו של האי הוא מרחק של כמאה וחמישים פרסאות כמעוף הציפור בקו ישר מזרחה מכאן." הדרקון חייך. נראה כי הוא הרהר בהצעה. לבסוף, העלה הדרקון חיוך על פניו ואמר: "ומתי תינתן לי התשובה?"

"לא מאוחר משבוע ימים מהרגע בו תעזוב את אדמת ארצי ישלחו אליך שליחים שימסרו לך את תשובתי."

הדרקון הרהר. "מצד אחד", הוא חשב, "הדבר נראה טוב מדי. זהו תרגיל עוקץ של בני האדם. מצד שני," וכאן התנפח האגו שלו עוד יותר מבעבר, "לא היה בכל העולם מאז קומו אף דרקון שאפילו ישתווה לי. הם בוודאי מפחדים, אחרת הם לא היו מציעים לי הצעה נדיבה שכזאת. אבל עדיין, זה נראה טוב מדי..."

לבסוף, ניצח הצד התומך בקבלת ההצעה.

לכשאמר זאת הדרקון, התקשה בוּש להסתיר את חיוכו. הדרקון קם והחל לעוף במהירות מדהימה בקו ישר מזרחה. כשהיה הדרקון רחוק דיו מן החוף, ירו שלושה מטוסים, כל אחד שני טילים אל עבר ביטנו התחתונה של הדרקון. הדרקון הסתחרר באוויר, וצנח אל המים בחבטה עצומה. אף לא אחד מבחירי הפנטגון לא הזיל דמעה.

אפילוג ראשון:

טקס הענקת הפרס היה חגיגי במיוחד. פִּי, הסוכן אשר חשב על תוכנית הפעולה כנגד הדרקון לאחר שנזכר בעלילת ספר ילדים בשם "ההוביט", קיבל פרס כהוקרה על פועלו. הוא נזכר כיצד בוּש כמעט שיבש הכל אך גם בהפי-הנד. הוא בכה מרוב התרגשות.

אפילוג שני ואחרון:

"אַנְקָלָגוֹן !? מה אתה עושה פה?" שאלה רוחו של סָאוּרוֹן.

"באתי אליך לאחר שהצלחתי שוב להשיג צורה גשמית. הלכתי להציע לילידי המאוחר שיתופיות עם אדונינו. לאחר שנים שבהם ריחפתי בארצותיהם בתור רוח, למדתי את שפתם ותכננתי הכל, הם רימו אותי והצליחו להרוג אותי."

"הֵרַגע," אמרה רוחו של סָאוּרוֹן, "אני חש את הקץ מתקרב. אני שוכנת פה, נשמה בודדה כבר עידני עידנים ובואך רק חיזק את ההרגשה שקיבלתי הבוקר כי הקץ קרוב."

לא זמן רב עבר, ונמו השומרים על משמרתם. מוֹרְגוֹת יצא מכלאו ונלחם באֶאַרֶנְדִיל, טוּלְקָס ואֵאוֹנְוֶה. ואז, כאשר גברה ידו של מוֹרְגוֹת, הגיע, הוא גופא, הוא ולא אחר, טוּרִין טוּרַמְבָּר החרב-השחורה.

אותו היום, שהיה גם יום הבחירות בארה"ב, לא נזכר בזכרונם של בני האדם כעוד יום בחירות רגיל. מאותו היום ועד עולם, לאחר ששובר העולם ונבנה מחדש, לא נודעה האמת: מי ניצח: בוּש או שמא קֶרִי?