אוסף הנשמות

סיפור פנטזיה מקורי מאת ג'סי (Sirius)

 

 

 

הוא יושב על הגדר, עיניו נוצצות בחשיכה כמו שני אבני ברקת. האנשים המקומיים לא מבחינים בו, הם מעולם לא ישימו לב למבט היודע כל שהוא נועץ בהם בכל פעם שהם עוברים לידו, ארוך וחודר, כאילו הוא ידע משהו שהם לעולם לא יגלו.
מה שהיה נכון בסופו של דבר, אחרי הכול, הוא ידע מתי יגיע יום מותם.
חלק מהנוף, בדיוק כמו בובה חסרת היד שמישהו שכח בחוץ והשיחים הפראיים שהאנשים המקומיים התעצלו לגזום. הם קוראים לבני מינו שליחי השטן, לא מודעים עד כמה רחוקה וקרובה הגדרה זו מהיצורים בעלי העיניים החודרות שעוקבים אחריהם זה שנים רבות. הם מנסים לנחש למה החתולים מביטים בהם במבט כה מתנשא, כמעט מלגלג, זה גורם להם להרגיש שלא בנוח כי זה הרגע בו הם מבינים כי הם, החתולים, יודעים משהו חשוב.

כמה נביחות נשמעות ממרחק, אלה תמיד יחשדו בהם, ירימו את אפם לאוויר ויפלטו יללה נוגה; מזהירה, ספקנית. ההם תוהים מיום בריאתם להיכן החתולים לוקחים את הנשמות האנושיות, מנסים להגן, לשמור עליהם למרות שיודעים היטב שאין ביכולתם לעשות דבר. הם אומרים כי החתולים משתמשים בנשמות על מנת להימלט מתסבוכות, בני האדם טעו, החתולים מחזיקים בהרבה יותר מרק תשע נשמות. עוד כמה נביחות מהחצר הרחוקה, החתול השחור מזיז מעט את אוזניו, לא זע מהמקום, מחייך לעצמו. הם יודעים שהגיע הזמן.

הירח מסרב לצאת מבין העננים האפלים והחתול השחור שוב מגיח מבין הצללים לעשות את עבודתו, שקט כמו נשימתו האחרונה של פרפר. חודר לתוך החדר כמו צל שקוף, לא משמיע קול כשקפץ על המיטה הקטנה.