תגובות
וביקורות על "יא-מא-קאן", פרי עטה של הדס משגב
ביקורת של Envinyatar
על פרקים 1 ו-2
באופן כללי, העלילה שוטפת ומשעשעת, כשהיא בהחלט מציגה
תמונה ברורה ו"חיה" של הדמות הראשית ושל הסביבה, כולל הערות ציניות
ומשעשעות, ויוצרת רצון להמשיך - אולי דווקא משום שהעלילה אינה פומפוזית, ואינה (בשלב
זה, לפחות), בעלת יומרנות מוגזמת להצגת ארטיפקטים, מימדי שדים ושלושים סוגים של
מפלצות איומות - בעיה שחוזרת לא פעם בסיפורי פנטזיה שנכתבים בהשראת משחקי תפקידים.
כמו כן, העלילה נמנעת מבעיה נוספת שמאפיינת כותבי
סיפורים מתחילים - היא חיה וזורמת, ולא נראית כמו סיכום או תמצית של הרפתקאה או
"רשימת מכולת" של ארועים. הכותבת נמנעת בהצלחה גם מהנטיה המרגיזה להכנס
לתוך סבך של פרטים טכניים, שמאבדים בו את הידיים והרגליים.
ניכר בפרקים הראשונים, שהכותבת לוקחת הן את הדמות
הראשית והן את העלילה בקלילות משועשעת ולא ברצינות תהומית - עוד דבר שמוסיף לה
(לדעתי) נקודות זכות לא מעטות (דוגמא מובהקת של הגישה ההפוכה והמעצבנת של לקיחת
הגיבור ברצינות תהומית, תוך הקדשת פסקאות על פסקאות לתחוב לקורא בכפית דברי הלל
ושבח עליו - ראו למשל הצגת הגיבור הראשי ב"חרב אלף הראמות").
עד עתה, הדמות הראשית של "יא-מא-קאן", מוצגת
באופן אמין כילדה - שגם אם היא עצמאית, מרדנית ונבונה יחסית לגילה, היא עדיין
ילדה, ולא "גיבורת על", על כל המשתמע מכך.
ובכל זאת, כמה נקודות ביקורת:
1.
אמנם, ההומור
והציניות בהצגת אורס בוטון והדמויות השונות בבית היתומים משעשעים מאד, אבל לעיתים
יש הרגשה של הגזמה, שהופכת את הדמויות מקומיות לאבסודריות וגרוטסקיות באופן מוגזם.
הדברים בולטים במיוחד בהצגה של המורה השמן עם האף הארוך. היה רצוי לגוון ולעדן קצת
בתאורים האלו.
כמו כן, רצוי היה לא לתקוע לקורא בכפית לפה את אופיין של המנהלת, המורה וכ"ו
(או לפחות להמעיט בכך), ולתת לו להבין את "מידותיהם הטובות" בעצמו,
על-ידי דברים שהם אומרים, הצורה בה הם מתנהגים, וכ"ו.
2.
היה רצוי לעבות
קצת התאורים ולהקדיש מעט יותר מחשבה לתאור של העולם סביב. בעניין זה, צרם לי למדי
האיזכור של "קולות של אופנוע", כאשר נראה מהתאורים שמדובר בעולם נטול
טכנולוגיה מודרנית.
3.
חלק מהעלילה,
ובמיוחד הדמות של הקוסמת הזקנה שהופכת לצבה, היא קצת ז'אנרית מדי, ומעלה ריח נדוש.
של "עוד פעם הקוסמת הזקנה והרגזנית", וכ"ו.
4.
יש יותר מדי
רמזים מתרימים עבים כפיל על הקוסמים ועל הילד שנולד פעם ב-666 שנים, שפוגמים
במסתורין ומגלים יותר מדי ומוקדם מדי. לדעתי, היה מקום להשמיט או לקמץ בהם. נערה
בבית יתומים אמורה היתה לדעת הרבה פחות - או למצער, לשמוע מיני סיפורים מופרכים
ומוגזמים. בכל מקרה, עדיף היה להיות הרבה פחות מפורשים והרבה פחות קרובים לאמת - זה
היה גם מאפשר מקום לדיסאינפורמציה וטעויות של הדמויות (ואני לא מדבר על הטעות
שנעשתה בפועל על-ידי הקוסמים בפרקים הללו, אלא על אחרות), שהיו מעשירות את העלילה.
ביקורת של שמעון נעים על פרקים 1-4
ראשית, אומר בכלליות שמדובר בסיפור חביב
במיוחד, וראוי להערכה רבה, לפחות לפי ארבעת
הפרקים
הראשונים. הכתיבה נעימה וזורמת, כולל הערות המספר.
קשה מאוד לכתוב ליצירה ביקורת ארוכה ומפורטת גם בגלל מספר הפרקים המועט שפורסם וגם
עקב אורכם הקצר של הפרקים, לידיעתך.
אציין כמה נקודות
שהעליתי בדעתי לגביו:
א. הפרק הראשון- נראה משום מה כמו כל מה שאמרו לי כשניסו, בזמנו, לשכנע
אותי לעקוב אחרי סדרת המופת "קטנטנות" (ואני,
אגב, לא השתכנעתי).
טוב? לא טוב? אני לא
יודע, השאלה היא האם לך, בתור כותבת, יש קשר לכך, ואיך את רואה את
זה. אצלי זה העלה אסוציאציות (לא חיוביות במיוחד) מהקטעים
שהייתי מוכרח לשמוע כשאחותי צפתה בסדרה
בווליום גבוה,
או כשאולצתי להיות איתה באותו החדר והטלוויזיה היתה דלוקה על סדרת המופת הזו. אבל אם זה לא מפריע לך- תבורכי.
מבחינת הכתיבה- הפרק
כתוב היטב. עשית עבודה טובה.
פרק ב'- כתוב גם הוא
בצורה טובה. נחמד.
פרק ג'- הסצנה של הפגישה בעייתית- מעיפים את הילדה באוויר ואתה הכל בסדר!? היא לא
צורחת? לא מתעלפת? לא יוצאת מדעתה? לא פוצחת בשאגות זעם של
'איך זה יתכן'? לא מופתעת עד עומקי נשמתה?
לטעמי הסתפקות
ב'תוריד אותי'. ההתנפלות של מאיאן לא מספקת. יותר ציפיתי לתגובה מתפלאת, או מפוחדת, לא לניסיון תקיפה שיתפוגג אחרי כמה דקות.
ציפיתי גם ליותר חשדנות ממי שהרגע הרימה אותך באוויר...
הסצנה לא עומדת בכל
קנה מידה הגיוני. על אף היכולת לתרץ זאת בפליאה של הדמות,
ציפיתי לתגובה קצת יותר קיצונית, קצת הרבה.
דרוש תיקון.
פרק ד'- עד כה הפרק הבעייתי
ביותר. הפרקים בסיפור קצרים מאוד. אני
לא אומר שאת
צריכה לעבות אותם, במידה והאורך מתאים לך ומוצא חן בעינייך, אבל כאשר בפרק כה קצר יש הפרדה על ידי כוכביות כל כמה שורות, הדבר מבלבל
מאוד ויכול להוציא אותי מדעתי...
הייתי מציע לעשות רק
הפרדה אחת או שתיים ובה לתת את כל החומר
מאותה נקודת
מבט/ קו עלילה, או, לחליפין, לכתוב כל אחד בפרק נפרד – האופציה העדיפה מבחינתי.
לסיכום- סיפור מצוין
ומרתק. העלילה נראית לעת עתה נחמדה מאוד. אני
ממליץ לשכתב
את הסצנה האמורה בפרק ג' ולשכתב את פרק ד'. המשיכי לכתוב!