בתוך כל אמברידג'...

פאנפיק פרי עטו של שמעון נעים

 

פאנדום: הארי פוטר
שיפ: אין
דירוג PG
 

 

 

הדלת נפתחה בחריקה קטנה ומתוך הפתח הקטן הגיחו להן פנים דמויות קרפד. השלט שעל הדלת חרק קלות, כאשר המטופלת קטנת המידות נכנסה לה לאיטה אל תוך אל תוך החדר. קוסם מעט שמנמן קם וסגר את הדלת ולחץ את ידה של המטופלת, זו הגיבה בלחיצת יד איטית ומהוססת. היא התיישבה על הכורסא, שרביטה רטט קלות בתוך ידה הקמוצה.

"שם מלא, בבקשה" קרא המטפל.

"דולורס ג'יין אמברידג'" היא ענתה, רעד קל עבר בקולה.

"משרה?"

"עוזרת בחירה לשר הקסמים קורנליוס פאדג', המפקחת והמנהלת העליונה של הווגוורטס, בית ספר לכישוף ולקוסמות."

"לשעבר," הוסיף המטפל.

"מ... מה?" ענתה לו אמברידג', "מה אמרת"?

"לשעבר. מנהלת בית הספר לשעבר". נראה כאילו והמטפלת החליטה להתעלם מן המשפט האחרון. היא שתקה, ורק שריר קטן באזור הלסת שלה נמתח ונקפץ.

"ובכן, דולורס, כפי שוודאי חשוב לך לדעת, הרי זו פגישתנו הראשונה, שמי מרכוס אלכסנדר ואני מתכוון להעביר לך סדרת טיפולים שתכלול, לעת עתה, עשרים פגישות. בהמשך נחליט אם ישנו צורך בעוד פגישות. אני מטפל בשיטת המאגיהאנליזיה. כידוע לך, משרד הקסמים ממן את הפגישות שלנו, כך אין לך מה לדאוג בנושא הזהב." מרכוס לקח נשימה ארוכה ואז אמר "דולורס, אני יודע שזמנים קשים עברו עלייך. האם את רוצה במקרה לספר לי מה עובר עליך?"

דולורס שתקה.

"בעיות בעבודה"? שאל המטפל. דולורס שתקה, ורק החזיקה חזק יותר את שרביטה הקצרצר.

"דולורס, את... אמ... יכולה להניח את השרביט, זה בסדר".

דולורס שתקה שתיקה ארוכה ואז סיננה מבין שיניה, שנעדרות היו עתה את ההעוויה הקרפדית "פּוֹטֵר. פּוֹטֵר."

"פוטר"? שאל אלכסנדר.

"פוטר!" היא ענתה בצעקה רעמה, וסילון ארוך של אור אדום יצא משרביטה ופגע בתקרה.

"רפארו" מלמל המטפל. עת הנוצה שלו החליק באיטיות על הקלף שלו כאשר כתב "מצב נפשי קשה".

"דולורס," הוא פנה אליה שוב, "ספרי לי מה קרה עם האדון פוטר".

עיניה של אמברידג' ברקו מזעם.

"פוטר..." היא מלמלה, "פוטר... שקרן... כן, עלוב... פוטר... שונא... קורנליוס".

"את יכולה בבקשה להסביר את עצמך"? שאל אלכסנדר. עיניו הכחולות עקבו אחרי תנועותיה באיטיות, אצבעותיו נצמדו אלו לאלו.

"פוטר..." היא מלמלה שוב, "פוטר... מסריח... אוהב דמבלדור השקרן... כן... רוצה לקחת מקום של קורנליוס... כן... שקרן מסריח... אוהב בני כלאיים מטונפים... שולח ענקים משוגעים ללמד בבית ספר שלו... כן..."

"הסבירי בבקשה את עצמך," פנה אליה אלכסנדר.

"מי אוהב בני כלאיים"? הוא שאל.

"דמבלדור..." היא ענתה, "שקרן... מסריח... בוגד בדם... שונא משרד קסמים... אומר הוא-בלי-שם חזר... כן... רוצה משרד של קורנליוס... מאוד... עוזר לפוטר המסריח עם החברים המטונפים שלו... הוויזלי ההוא... הבוצדמית המסריחה... הבת של עורך הצהובון... כן... אני יודעת.... הכל... כל מה שפוטר הקטן והמסריח עשה... הו... כן..."

"בואי," אמר אלכסנדר בנימה עניינית, "ספרי לי מה פוטר עשה."

"פוטר..." היא חזרה, "פוטר בוגד בדם... חושב צלקת שלו עושה אותו גיבור... כן... מרביץ למאלפוי המסכן... פורץ למשרד שלי! שלי!" נראה כי דולורס איבדה שוב שליטה, כאשר התנפצו כמה כדים כחולים במשרדו של אלכסנדר.

"הרגעי..." הוא אמר, "נשמי עמוק וספרי לי איך פוטר פרץ למשרד שלך.

"זה רוח הרפאים המסריחה... כן... פיבס... אמרו לי הוא עושה צרות... אבל עליתי על התרגיל המסריח... דולורס עלתה עליו, כן... ומצאה את פוטר ליד האח של רשת הפלו... כן... עם הוויזלים המסריחים שלו... והבוצדמית המכוערת... בוצדמית קטנה ומסריחה... טינופת... ייקח אותה הדרקון!" קראה, ויטרינה עשויה זכוכית התנפצה לרסיסים.

"הו... כן... וסנייפ הבוגד... הוא לא נתן לי ווריטסטרום... לא... הבוגד בדם... אז הלכתי אחרי פוטר והבוצדמית ליער... הו... זה היה נורא... בני הכלאיים המטונפים... האלה... חושבים עצמם... סוסים קטנים ומטונפים... בני בליעל... ואז הם הביאו את הענק הזה... כן... פוטר והחברה שלו... זוג של כלבים... טינופת... גללי דוקסים... זה מה הם! העזו לעבוד על דולורס ג'יין אמברידג' כן! לרמות פקידת ממשל מוסמכת! כן! לשטות במשרד הקסמים! במשרד הקסמים!" תמונה שמתחתיה היה כתוב "אנדריי דין פרויד, אחיו של המוגל אלפרד זיגמונד פרויד, הקוסם האב של תורת המאגיהאנליזיה" עלתה באש.

"ספרי לי," אמר אלכסנדר, "למה הבוגדים האלה, פוטר והבוצדמית, עשו את כל זה?"

"כי הם בוגדים מסריחים רוצים פרסום! רוצים תמונת שער בנביא!"

"וזהו? הם לא טוענים שהוא שאין-לומר- את-שמו חזר"?

"זוג של מטונפים, ביחד עם הוויזילים הטיפשים שלהם... והלאבגוד הזאת... הו... כן... ראיינו את פוטר לצהובון שלהם... כן... צהובון מסריח... אומרים הוא אסור-להגיד- שמו חזר... חזר... שמעת זה? חזר!" היא קראה, "חזר!!!" אחד העציצים המרחפים עלה באש.

"אבל באותו היום, במשרד הקסמים..." אמר מרכוס באיטיות.

"מה קרה במשרד!? ספר לי!" קראה אמברידג', גופה הקרפדי החל לנטות קדימה.

"הוא היה שם..."

"פוטר! אני יודעת... הו... כן... עם הוויזלים... ולונגבוטום המחורבן... והבוצדמית... והלבגוד... כן... עם בלק! עם בלק הם היו שם! כלבים! טינופת! אבל כן, בלק הרוצח נהרג... אני יודעת..."

"את יודעת מידי מי"?

"אה..." היא מלמלה.

שקט קצר ירד על החדר.

"טוב..." אמר אלכסנדר, "את מעדיפה לדבר על נושא אחר"?

אמברידג' הנהנה.

אני רוצה שתספרי לי מה את מרגישה. מה קרה אחרי שיצאת מהגוורטס?"

"הו..." הוא אמרה בשקט, "כן, גם אתה משתף פעולה עם הבוגדים... כן... בונז וקורניליוס שלחו אותך... כן... אני יודעת... הם רוצים שאתה תשיג להם מידע... כן.."

"דולורס," אמר אלכסנדר, "הרגעי. אני חתום על האמנה לשמירת סודיות המטופלים".

"אמנה... בוגד בדם הפוטר הזה... כן הוא הפר את האמנה... ולא, הוא חזר להוגוורטס המטונף שלו, בית ספר של בוצדמים ובני כלאיים... כן... הם לא הקשיבו... במיוחד הכלבה הבוגדת הזאת... כן... אמיליה סוזן בונז, יקח אותה הדרקון..."

"מה קרה, דולורס, עם גברת בונז"?

"עוד בוגדת, טינופת, חלאה, בת כלאיים... אני זוכרת את המבטים המתחסדים האלה שהיא שלחה בי כשחזרתי למשרד אחרי מה שעברתי בהוגוורטס... כן... היא וקורניליוס, החרא הקטן... הוא! בוגד מטונף! הוא בגד בי! בי! בדולורס הנאמנה, אני שספגתי את כל העלבונות, את הבוצדמצים הקטנים והמטונפים בבית הספר הזה שלו... את בן הכלאיים המטונף, את דמבלדור! בי! בי הוא בגד! כן, עוד באותו היום הוא האמין להצגה הזאת במשרד הקסמים. "הוא חזר" הוא אמר לי, "יש עדות ראיה". עדות?

בי! בי הוא בגד עם הבונז הזאת, הלך אליה למשרד והם דיברו בשקט... אני עוד יכולה לתאר אותו אומר לה שדולורס יצאה מדעתה... יצאה מדעתה! כן, עוד ראיתי את כולם שם מתלחששים מאחורי הגב שלי... כן, ראיתי את הוויזלים המחורבנים האלה מדברים מאחורי הגב שלי... פרסי! עוד בוגד! כן, קורניליוס אהב אותו... ועכשיו הוא משתמש בו בכדי להתפשר עם שאר הבוגדים. ומה אתי? עם דולורס? הם רק יכולים לחכות שיתקפו אותם הסוהרסנים... כן... ואני לא אתן להם את פטרונוס הקרפדה החזקה שלי... לא... למה? דולורס השתגעה! נטרפה עליה דעתה! כי דולורס השתגעה!"

פני של דולורס ג'יין אמברידג' מלאו דמעות. כוסות השתייה אשר בוויטרינה התנפצו. עוד וואזה עלתה באש.

"הרגעי." אמר אלכסנדר.

"הרגעי!" היא חיכתה אותו. "בגדו בי! נטשו אותי! סילפו את האמת! אחרי כל השירות המסור! אחרי שסבלתי בשבילם! ככה! זורקים את דולורס ג'יין אמברידג' לבוגארטים, שתסתדר לבדה! כן, היא תהיה בסדר..." פניה של אמברידג' וכמעט הפכו לאגם.

"אני לא יכולה יותר!" צרחה אמברידג' ותפסה את ראשה בין ידיה.

"לא יכולה! יש גבול למה שאני מסוגלת לסבול!" היא צרחה, והתייפחה בכאב.

אלכסנדר התקרב אליה וישב מולה.

"אה..." הוא אמר, "את מעדיפה להמשיך את הטיפול בזמן אחר"?

דולורס יבבה משהו שנשמע כמו "כן" חלוש.

בצעד איטי יצאה דולורס ג'יין אמברידג' מהמשרד.

קריאות "רפארו" נשמעו, ואזי, שלף אלכסנדר עט נוצה חדש וכתב על גבי הקלף, "... אבל בפנים מסתתרת לה נפש קטנה ופגיעה".