הארצות של העולמות המוכרים

רובע זיטל

מהות כללית: קהילה קוייגרית עתיקה ומבוססת, החיה ברובע מסוגר ושוקק חיים, בעלת פוליטיקה פנימית שוקקת, הלוקחת חלק חשוב בפוליטיקה של היידרקרון.

I) תאור כללי של הרובע

א) ההיסטוריה של הקהילה הקוייגרית

בואם של הקוייגרים אל הידרוסט: רובע זיטל הצפוף והיחודי, השוכן בתוך חומה פנימית נמוכה במרכז העיר הדרומית, הוא מקום מושבה של הקהילה הקוייגרית המשגשגת של היידרקרון, המונה כ-3,000 נפש. הקוייגרים הגיעו להידרוסט במאה ה-15, מבוארטה שבאינטוריה, שם נרדפה הקהילה הקוייגרית הגדולה ע"י קנאי האש הקדושה, רדיפות שהגיעו לשיאן ב"עלילת פידליטו" הידועה לשמצה, כאשר מת בנו של קרדינל האש הקדושה ומותו הועלל על הקוייגרים כתור "רצח פולחני", מה שהביא למאסרים רבים ועינויים של נכבדי הקהילה בידי האינקוויזיציה, פרעות אכזריות וגזירות רבות.

אחד מגדולי הרבנים בקהילת בוארטה, הרב הקויילרי אברהם אדלסון, שאשתו וילדיו נרצחו בפרעות, עזב את בוארטה באישון ליל ביחד עם מאות קוייגרים אחרים בדרך הים, כשהם מותירים את מרבית רכושם מאחוריהם, מפליגים לחפש להם מקום מושב חדש בהידרוסט, שאך זה-יצאה מעידן התוהו, והיתה בראשית ימי שלטונו של המלך יוריק ויל ד'אזור.

הרב אדלסון זכה בחסדו של המלך, כאשר הצליח לרפא את אחת מבנותיו ממגפה ממארת נוראה בה ניגע אותן שאמאן עיפוש מתועב, אחד מתלמידיו של אנדי גורב, שהפכה אותן אט-אט לצואנים. בתמורה לכך, העניק המלך צ'רטר לקוייגרים, והתיר להם להתיישב בלב העיר, במקום בו עמד קודם רובע שוק חקלאי שהושמד כמעט כליל במהלך המלחמה בכוהני עיפוש בתחילת אותה מאה. הקוייגרים החלו מקימים שם רובע משלהם, תוך שהם נאבקים בלא הפסק בצואנים וביצורים טמאים ששוטטו מתחת לחורבות. גיבור קוייגרי בשם קלמן זיטל הצליח למצוא את מקדש העיפוש הגדול שמתחת לרובע, ולקטול את כוהנו הגדול. הרב אדלסון, לאות כבוד, החליט שהרובע החדש יקרא על שמו - רובע זיטל.

בואם של הקיידרהרצים וגזירות הבי"ש: במשך מאות שנים, חייתה הקהילה הקוייגרית בשלווה, מסוגרת בתוך עצמה, סוחרת עם החקלאים ההידרוסטים השכנים ומנהלת את ענייניה בלא הפרעה, ובלא שאיפות פוליטיות כלשהן. המצב השתנה לרעה כאשר הייתה הידרוסט כבושה בידי אנשי אחוות הגולגולת האכזריים. הפיהרר היינריך פון מורטהאוזן, שתעב את האמונה הקוייגרית וראה בה גורם מסוכן לשלטונו, פתח בסדרת רדיפות אכזרית. רבני הרובע נאסרו ועונו, ורובם הוצאו להורג מפני שסרבו להשתחוות לטוטאנהאגן, לאכול חזיר ולשתות "יין הרוגים[1]". הישיבות ברובע נסגרו, ומורטהאוזן הורה לאנשיו לחטוף ילדים קוייגרים במספר גדול, לנתקם מהוריהם ולחנך אותם לאמונת טוטאנהאגן, בכדי להופכם לחיילים אפלים של פלוגות המוות, וכך הלאה. חוקיו ומדיניותו של מורטהאוזן קרויים בפי הקוייגרים עד היום "גזירות הבי"ש (היינריך בליעל ימח שמו). סיפורם קריעת הילדים מהוריהם הועלה על הכתב בספר הקרוי "קינת קורדל", על שם רבנית שבעלה הוצא להורג וילדיה נלקחו ממנה. המסורת מספרת כי קורדל מתה מצער, כשראתה, לאחר שנים, שניים מילדיה עוטים את מדי הגולגולת, ורוצחים משפחה הידרוסטית בדם קר.

לאחר שחרור הידרוסט, ביטל הרוזן קאנינגהאם את כל הגזירות, והעניק לקוייגרים צ'רטר חדש, ששב ואישר את זכויותיהם העתיקות, ואף הוסיף להם זכות לבחור ציר אחד לפרלמנט המחודש.

מנהיג הקהילה דאז, רבי ברל וייסלירץ, ניסה להחזיר את הילדים העקורים לחיק הדת והקהילה, והבטיח להם מחילת עוונות שלמה על כל פשעיהם, אם יחזרו בתשובה שלמה. מהלך זה לא עלה בהצלחה, הן בשל התנגדות רבה בקהילה עצמה, והן משום שמרבית העקורים התמכרו לאופל ולטוטאנהאגן. רק מעטים מאד שבו לקהילה, בסופו של דבר, ואילו רבים אחרים נעלמו לתוך קיידרהרץ ואבדו לעד (בעולם הזה ובעולם הבא, כפי שאומרים הקוייגרים), או שנתלו בידי השלטונות ההידרוסטיים, במסגרת המשפטים שערך הכתר לאנשי אחוות הגולגולת[2]

כת "שלשלאות הקודש": קבוצה שלישית הייתה המטרידה והמפורסמת מכולם: בשנים שלאחר שחרור הידרוסט, הפכו חלק מהעקורים לכת סודית, שכונתה "שלשלאות הקודש", שילבה אלמנטים קוייגריים בתוך פולחן האופל של קיידרהרץ, וטענה כי טוטאנהאגן הוא בן האלוהים שברוח, ולכן כל הבריאה נועדה להיות לו עבדים, לו ולמשרתיו, שבראשם כמובן, המנהיג המוחלט, השולט לפי מיטב מסורת ה"פיהרר פרינציפ", שהוא בחזקת משיח האל. הכת, שהונהגה בידי קצין אחוות הגולגולת לשעבר רודולף אלדרמל, הייתה לצנינים בידי רבני הרובע ושלטונות הידרוסט כאחד. בסופו של דבר, הטילו רבני הרובע קללת פולסא דנורא על אלדרמל, ואכן, הלה מת מוות אלים ומסתורי בתוך חודשים מספר.

הכת הגיבה בפעולות תגמול אכזריות, כולל שילוח אש בבית הכנסת הגדול באחד מערבי החג של הקוייגרים, דבר שגרם למותם של עשרות רבות של מתפללים. המלחמה בין רבני זיטל ושלטונות הידרוסט לבין הכת ארכה שנים מספר, עד אשר התגלה בסיס הכת והושמד, ורוב אנשיה נהרגו בקרב או נתלו לאחר מעשה בכיכר הראשית של רובע זיטל, כשהמון קוייגרים מתגודד מסביב, צועק ומגדף את הנידונים למוות, מרעיש ברעשנים ומידה בהם ביצים ופירות רקובים, אולם שמועות אפלות טוענות בעקשנות כי הכת לא הושמדה לגמרי, ומוסיפה לפעול במחשכים, עד עצם היום הזה.

לאחר הדברים האלו, חזרה השלווה לרובע, פחות או יותר, והוא שב לחיות את חייו כרגיל, תוך חיכוכים מדי פעם בין חלקי הקהילה השונים.

פרשת הרב סולומון היירר: מהומה חדשה קמה ברובע בשלהי המאה ה21-, בשל כתביו והרצאותיו של רב בשם סולומון היירר, מלומד גאון וחריף שהכל העריכו את ידיעותיו ויכולת הפלפול והויכוח שלו. הרב היירר עורר סערה כאשר קרא לרפורמה מרחיקת לכת בדת, לתוכה רצה לאמץ חלק מתורותיהם של פילוסופים הקטיליאניים ושל כוהני קודור, שאת האבירות פרי יסודם העריץ, וחלם לראות מוסד של אבירות קוייגרית.
בסופו של דבר, לאחר פולמוס ארוך, הוחרם הרב היירר למשך 21 שנים, עד שנאלץ, זקן וחולה, להתכחש לרבות מהצעותיו הקודמות, ומת כאדם שבור חודשים מספר לאחר מכן. מספרים כי ההערצה כלפיו לא כלתה מעולם, וגם בעת נידויו היו תלמידי חכמים רבים מבקשים שיתן להם שיעורים בסתר. רבני הרובע, שדנו בגורל כתביו לאחר מותו, ואף קיבלו חוות דעת הלכתית מחכמי הסנהדרין של קוייגר עצמם ומרבני פויירקליר וטור-רוייאל, דחו את דעת הקיצונים שביקשו לשרוף את הכתבים באש, וגנזו אותם אי-כה. אגדות מספרות כי בכך הוסתרו ספרים עמוקים, גאוניים ומעניינים להפליא, שרבים מהם עסקו בתורות סוד נסתרות והכילו ידע נדיר.

בכך, נסתיים הפולמוס סביב הרב היירר. פה ושם, במהלך השנים, ניסו תלמידי חכמים או רבנים אלו ואחרים לנסות לחזור לתורתו או לחפש את כתביו, אולם כולם נבלמו והושתקו במהירות. בפעם האחרונה, לפני פחות מ20- שנה, נודה והוגלה מהרובע המלומד ורקובסקי, שניסה לחפש את הכתבים הנסתרים ולהחיות את תורתו של היירר[3].

ב) תאור הרובע דהיום

רובע זיטל היום, כתמיד, הוא איזור צפוף, בנוי אבן, שבתיו מתנשאים לגובה שלוש, ארבע וחמש קומות, וביניהם מתפתלות סמטאות צרות וסבוכות, שקשה מאד למי שאינו בן הרובע למצוא בהן את דרכו ברגע שהתרחק מאחד הצירים הראשיים. הסמטאות הומות תמיד אדם. רוכלים מסתובבים עם עגלותיהם, בעלי חנויות מכריזים על מרכולתם, אנשים מתווכחים ועורכים עסקאות ברחוב, ילדים קטנים (תינוקות של בית רבן) מתרוצצים אנה ואנה, וכ"ו.

כיכר "נרות קודש" ו"ההיכל": במרכז הרובע, עומדת הכיכר הראשית, המכונה "כיכר נרות קויידש", המשמשת כמרכז העסקים בימי חול, ומרכז חברתי ביום השבת, שכן בית הכנסת הגדול של הרובע "היכל אדלסון" עומד ממש לידה, ושעריו הגדולים נפתחים אל הכיכר. הכיכר מכונה גם "כיכר הפשקווילים", על כך שקירותיה משמשים מרכז למלחמת הכרוזים הנמרצת המתנהלת בין הפלגים השונים ברובע, ותמיד ניתן למצוא שם עשרות פשקווילים תלויים פה ושם, מרכז להתקהלות, ויכוחים, ולעיתים אף קטטות בין מדביקיהם לבין אנשי הזרם היריב הממהרים לנסות ולהסירם.

המונומנט הידוע של הכיכר הוא אנדרטת אבן עתיקה העומדת במרכזה, המעוצבת כדמות מגילה עליה חרוטים פסוקים קדושים מספרי הדת הקוייגריים. לפני האנדרטה עומדים שני כני אבן ענקיים בדמות פמוט, שאנשי הרובע מקפידים להדליק בהם אש בהירה בכל ערב שבת, מה שגורם לפסוקים העתיקים לנצוץ באדום זוהר. סיפורים רבים מסופרים על האנדרטה, הנחשבת ברובע מקודשת ובעלת כוחות סגולה רבים. כל פרחח שיעז ללכלך או להשליך דבר-מה מיותר ליד האנדרטה, מסתכן בנפשו.

בית הכנסת "היכל אדלסון" הניצב ליד הכיכר הוא מבנה גדול, בעל גג מצופה כסף וחלונות ויטראז' צבעוניים הנראים מרחוק בבירור רב. ה"היכל" כפי שהוא מכונה ברובע משותף לכל הפלגים והזרמים, וכולו מלא מפה לפה במתפללים בכל סוף שבוע. כל הפלגים עורכים את התפילה הראשית ביחד, לפי הסכם עתיק, ורק לאחר מכן הם מתפלגים, כל עדה למקומה שלה. מספרים כי מתחת להיכל התפילה נמצאת מערכת מסדרונות אפלולית, בתוכה נמצאים חדרי עיון ולימוד, ואולי אף ספריות סודיות.

שוק הסדקיות והסיפור על "גיטל הגרומה": מהכיכר יוצא רחוב זיידל, חוצה את הדרך הראשית בעיקול, ונכנס אל תוך שוק הסדקיות המפורסם של הרובע, שם מציגים מוכרים ורוכלים לראווה אינספור כלי סדקית, תכשיטים, כלי אוכל, מטלטלין שונים ומשונים, ופה ושם גם חפצים נדירים, מיוחדים ומיסטיים. השוק, מלא כולו ביתנים ודוכני בד, הוא אחד ממקורות האטרקציה הראשיים ברובע עבור זרים, ומקור פרנסה לרבים מתושביו.
שמועה מפחידה העוסקת בשוק מדברת על מכשפה מרושעת המכונה "גיטל הגרומה", המסוגלת ללבוש מגוון דמויות, מסתובבת בשוק, מוכרת חפצים מקוללים ורעלים, ועושה עסקים מפוקפקים. אמהות קוייגריות רבות טוענות כי היא טורפת ילדים, ויכולות להאחז בהיסטריה אם אבד אחד מילדיהם הקטנים בסמטאות השוק. אחד הסיפורים על אודותיה מספר כי היא יודעת לרקוח חמיצה טעימה להפליא, המפתה ילדים לטעום ממנה. כל מי ששותה מהחמיצה, נתון לכוחה של גיטל המרשעת, המסוגלת לראות דרך עיניו, לגרום לו לחלות באבעבועות מוגלתיות ומדבקות, ואף להפוך אותו, בלילה חסר ירח, ליצור ירוק ונרפש, דמוי צפרדע, הסר למרותה, ומספרים כי רבים מאלו שומרים על ביתה הסודי של המכשפה.

II) מרכזי הקהילות הפנימיות ברובע זיטל

א) הקהילה הלייבניצית

מעט מעבר לשוק, עומד מתחמה המבוצר של ישיבת "תפארת לביא", מרכזה של הקהילה הלייבניצית ברובע. מספרים על המתחם כי הוא משמש מקום אימון צבאי לא פחות מאשר ישיבה, וכי מחסניו מלאים כלי נשק. המקום משמש, פחות או יותר, גם כגילדת ההרפתקנים המקומית. המקום מפורסם בשני פסלי האריות השואגים העומדים בכניסה אליו, ובציור הקיר ההרואי הבוהק בגודל ענק על קיר הכניסה, המתאר את רבי יעקוב לייבניץ וחסידיו מכים את אנשי חאנות הברזל. המקום, כמו הלייבניצים עצמם, חדש למדי (בן 150 שנה לכל היותר), ומאד לא אהוב על התושבים שאינם בני עדה זו. הרב אויירליץ, הסמכות הרוחנית של העדה, מעסיק כמה וכמה מורי נשק שאינם מבני הרובע בתור מאמנים ומדריכים בתורות לחימה שונות, ומשלם את שכרם בעיין יפה מאד, דבר המשמש את יריביו להשמצות ארסיות[4]. אי-שם, בראש המגדל העומד מעל הקומפלקס, נמצאים חדר עבודתו וספרייתו האישית של הרב אויירליץ, אולם מקום זה סגור ומסוגר, ורק מעטים מאד, אפילו מחסידיו, מורשים להכנס לשם.

ב) הקהילה הירוסליבנית ואחוזת האדמו"ר לייב זולצין

מזרח הרובע, העומד על גבעה נמוכה, הרחק מ"תפארת לביא" ומהשוק, נחצה בידי רחוב מעלה צדיקים, ובתוכו עומדת אחוזתו הגדולה, המסוגרת והמפוארת מאד של האדמו"ר לייב זולצין, הקרויה בפי חסידיו "נחלת דבקים". המקום סגור ומסוגר בפני זרים, ברדיוס רחב מאד מהאחוזה, וקנאיו של האדמו"ר שומרים על המקום ביום ובלילה, לבל יעז גוי להתקרב למקום משכנו של הלה[5], ולישיבה הסמוכה אליו, הקרויה גם היא "נחלת דבקים", על שם האחוזה. מספרים כי האחוזה היא מקום עשיר ומפואר להדהים, העולה אפילו על ביתו של הגדול בעשירי הרובע, הגביר פרוייסלר. לחסידים מותר להכנס אך ורק לאולם המבוא, שם עורך האדמו"ר את הקידוש וטקסים אחרים. מקטרגיו של האדמו"ר טוענים כי הבית פנימה מלא תפנוקים אסורים ודברי הוללות, דבר המוכחש בזעם (ולעיתים גם באלימות רבה). מספרים כי לאדמו"ר מרתף יינות, המכיל את המשקאות המשובחים ביותר מכל רחבי היבשת, ושווי כל אחד מעשרות הבקבוקים שבתוכו הוא מאות מטבעות זהב.

III) דרום מזרח הרובע; איזור העוני של "נווה שמאטס"

דרום מזרח הרובע, מתחת לגבעה, הוא המקום העלוב והמדכא ביותר ברובע זיטל, ומכונה בפי כל "נווה שמאטס". שם, בבתים דולפים, צרים וסדוקים גרים העניים המרודים, הקבצנים, השיכורים, המנודים, המטורפים ועוד כהנה וכהנה. "נווה שמאטס" הוא מקום אפל ומטונף מאד, מסוכן מאד לזרים אפילו ביום, וביחוד בלילה. שמועות על פושעים זדוניים, אנשי כתות אכזריים ומסוכנים, ועוד כהנה וכהנה, הם עניין של יום ביומו.

א) בית המזרח "משכן ענווים"

ב"נווה שמאטס" פועל בית מרזח זול ואלים, המגיש הוגאש ובירה מטונפת, הקרוי "משכן ענווים". זוהי מחראה מזוהמת של אלימות, יאוש ושיכרות, שכל קוייגרי הגון מדיר רגליו ממנה.

מנהל המקום, אורק מרובע סנאגא בשם דושגוש,ש"גוייר" בידי הרב המפוקפק של כת "אביוני שמיים" האלימה המתגוררת באיזור (ראה ערך), מסתובב בפונדק כשהוא ערום למחצה, וכיפה שחורה וגדולה על ראשו. הקוייגרים מכנים אותו בלגלוג "רבי הוגאש" על שם עיסוקו, ודמותו היא משל ושנינה בדרשות חריפות רבות הנישאות בבית הכנסת (שכניסתו אליו, כמוהו ככל אנשי כת 'אביוני שמיים' אסורה בתכלית). טוענים כי דושגוש מעורב בעסקים אפלים רבים, וכי יש לו מכרים רבים מאד בעולם התחתון, ברובע סנאגא ומחוצה לו. לפחות חמישה פסקי הלכה הוצאו כנגד דושגוש ובית המרזח שלו, ללא הועיל.

ב) כת "אביוני שמיים"

רבים מתושביו של נווה שמאטס (כשליש) הם חברי כת "אביוני שמיים", שמייסדה, שחי לפני כמה מאות שנים, היה נזיר טאלוריאני בשם פייר דופלה שקיבל על עצמו את אמונת קוייגר. הלה, שבעודו נזיר של דת הזוהר הז'ראלית-טאלוריאנית היה מאמין אדוק בפרשנות ז'ואן הצדיק[6] (ולפי שמועות אחרות נכדו או נינו של הלה) שימר בדיוק את אותן הדעות בתור קוייגרי, והקים כת נבערת ומטונפת לפי מידותיו[7]. הכת הייתה תמיד דחוייה ונלעגת בפי הקוייגרים, ומייסדה זכה לכינוי הלעג "רבי קרץ". בניה נחשבו תמיד פסולי חיתון, והיו נישאים בד"כ בינם לבין עצמם, מה שלא השפיע עליהם לטובה. הכת מפורסמת בדבקותה בטינופת "שם שורה קדושת השם יתברך", ובכך כי בטקסיה נכנסים המאמינים לטראנס, מסתגפים בפראות ומתגוללים בפסולת, תוך שהם חובטים את ראשם באקסטזה שוב ושוב לתוך שלוליות מי ביוב, המשמשים לה גם כ"מקווה" לפני התפילה. הכת מבוזה מאד ברובע, ואנשיה אסורים בכניסה לבית הכנסת הגדול ("כאן מתפללים אנשי ק"ק זיטל, לא צואנים").

מנהיגה הרוחני של הכת כיום, רבי ירמיה תיימל ("רבי ירמיה טמבל") בפי מקטרגיו, הוא גברתן בור, עקשן ועילג, בעל שיניים רקובות, האוהב מאד לדשדש במערות השופכין כשאלתו בידו, בכדי לקבל השראה לדרשותיו הגסות, הוא לא מתרחץ לעולם, והקוייגרים מתלוצצים כי הוא כה מסריח, רחמנא ליצלן, עד כי אפילו הצואנים סותמים את אפם בהתקרבו.

א) הבניין הנטוש של ישיבת "מעיין שמח"

המקום המפחיד ביותר ב"נווה שמאטס" הוא בניין ישיבה שנקרא בעבר "מעיין שמח". לקראת שלהי המאה ה-23 זעזעה את רובע זיטל סדרה של רציחות סדיסטיות, מעשי סטיות נוראיים וכשפים אפלים שהתרחשו בישיבה, ורובם בוצעו בידי ראשיה. המון נזעם הקיף את המקום, שלח בו אש ועשה שמות בכל מי שניסה להמלט.

הבניין ההרוס למחצה נותר במקומו, קודר ומאיים, ולא שוקם מעולם. עד מהרה החלו סיפורי רוחות ושדים להלחש מפה לאוזן. אנשים סיפרו על יללות נוראות ותפילות אפלות הבוקעות מהמקום בלילות חסרי ירח, ותושבי הרובע נוהגים להדיר את רגליהם מהמקום אותו הם מכנים כיום "מעיין רשעים" ואף מסביבתו, ביחוד לאחר רדת החשיכה.

IV) הדמויות החשובות והפוליטיקה הפנימית ברובע זיטל

א) האדמו"ר לייב זולצין
המכונה "הדבק הקדוש" בפי חסידיו הקנאים ו"זולצל'ה גוץ" בפי יריביו, הוא אחד האנשים החזקים ברובע, אם לא האדם החזק ביותר. לייב, אדם נמוך, שמן וסמוק פנים, בן כ50-, מעולם לא היה עילוי גדול בתורה, אולם חסידיו מיחסים לו ולדבקותו כוחות אדירים. מאמיניו האדוקים הם רבים, וכוללים "חסידי-ששיקצים[8]" לא מעטים כלל.

האדמו"ר הוא אדם קנאי, המטיף בזעם רב למען צמצום ככל האפשר של הקשרים עם הידרוסטים וגויים אחרים, והסתגרות ככל האפשר בתוך הרובע. הוא מתעב השכלה כללית, ורואה בלימוד תורות לא קוייגריות ביטול תורה וחטא. הוא מתעב את הלייבניצים, שאת תורתם הוא תוקף בחריפות ובמילים גסות, וחסידיו תולים נגדם פשקווילים ארסיים בכל הזדמנות.

האדמו"ר ידוע בטקסים שהוא עורך לחסידיו, השרים עד שהם נכנסים לאקסטזה, ובכך שאנשיו רואים לעצמם כבוד גדול לאכול שאריות משולחנו ("שיירס") ועורכים סביבו פולחן שלם.

מקטרגיו, מנגד, טוענים כי מדובר באדם בינוני, שוטה ואלים, הרדוף בתאוות כבוד ועינוגים, וטוענים כי הוא עובר על חוקי הדת בביתו, ואף מקיים קשרים בסתר עם נשים הידרוסטיות.

לאדמור יש בת יפה, בשם קורדל, הנחשבת כ"שידך" המבוקש ביותר ברובע וגם בקהילות קוייגריות אחרות, אולם עד עתה דחו אביה והיא את כל המחזרים, שכן האדמו"ר רוצה רק בשידוך שיסייע לו ויביא לו כבוד והדר גדולים. דעתה של קורדל לא ידועה, וככל הנראה גם לא נחשבת בעיני אביה, המקפיד עליה מאד ויש אומרים כי הוא אף מכה אותה.
ידוע הסיפור על אחותה הבכורה של קורדל, אסטל, שהסתכסכה עם אביה שאסר עליה ללמוד, הכה אותה וכלא אותה בבית, עד אשר ברחה מהבית ואומרים כי טבעה בנהר או נדרסה בידי כרכרה. האדמו"ר הזועם אסר אף להגות את שמה לידו, ויש טוענים כי הסיבה לכל המאורע היה רומאן שניהלה אסטל עם אביר צעיר ממסדר סנט-קודור.

ב) הרב ארל קריליצין:

רב קויילרי נשוא פנים, הידוע בזקנו הלבן הארוך, במשקפיו הנצחיות ובהבעת פניו המהוהרת תמיד. הרב קריליצין הוא אדם משכיל להדהים, הן בדת הקוייגרית על חלקיה הנסתרים ביותר, והן בתחומים רבים של השכלה כללית, ומספרים כי הוא כוהן רב עוצמה מתחת לחזותו הצנועה. קריליצין נחשב כאדם המשכיל ביותר ברובע זיטל, ואנשים רבים באים לשאול בעצתו בתחומים שונים, ביניהם גם זרים מחוץ לרובע. מספרים כי יש לו קשרים רבים ב"אקדמיית הברקים" ההידרוסטית רבת העוצמה, ומדי פעם הוא מרצה או קושר עסקים עם הקוסמים הגדולים של האימפריה. הוא אינו מרבה להטיף בפני המון, ומעדיף ללמד תלמידים מעטים ונבחרים, אותם הוא מקבל בביתו. למרות צניעותו, רוב מוחלט בקרב הקוייגרים של הרובע מעריך אותו מאד, ואפילו האדמו"ר זולצין נזהר מאד בלשונו כאשר הוא חולק עליו, שכן התקפה גסה וישירה על הרב קריליצין יכולה להכעיס מאד אפילו רבים מחסידיו הוא.

קריליצין דוגל בדעה כי מותר לקוייגרים לקיים יחסי ידידות עם ההידרוסטים, כל עוד לא יושפעו מהם יתר על המידה, ומעשיו הוא יעידו. לדעתו, על הקוייגרים להיות חזקים בדעתם ובאמונתם, אך לפקוח תמיד את עיניהם ולעקוב אחרי המתרחש מחוץ לחומות רבעם, כל עוד לא יתגרו יתר על המידה ב"אומות העולם" בכלל, ובהידרוסטים בפרט.
קריליצין דוגל בעמדה כי איש תורה צריך להיות גם איש עבודה, לחיות בצניעות ולא לחלוב מתנות מחסידיו. לכן, הוא עצמו מבלה חלק גדול מזמנו, בעיקר בבקרים, בחנות הקטנה שפתח מתחת לביתו, בה הוא עוסק בצורפות של כלי כסף עדינים, ולא פעם משלב ביצירותיו רונות וכוחות מיסטיים שונים בהם הוא שולט. מספרים כי מעבר לעסקים אלו, קריליצין מעורב מאד בעסקיה של גילדה מסתורית הקיימת בעיר "גילדת קולמוס הכסף", שאף אחד אינו יודע בדיוק מי חבריה ומהן מטרותיה. שמועה אחרת מספרת כי הליידי האפורה המסתורית נראתה נכנסת לחנותו של הרב הזקן בשעת לילה מאחורת, כשהיא נושאת ספר מוזר בידה, וכי השניים ישבו ליד הספר וקראו מתוכו ביחד, ואיש לא יודע במה עסקו, ובאיזה ספר מדובר.

ג) הרב יהונדב אויירליץ:

מנהיגם התקיף אך השנוי במחלוקת של הלייבניצים הוא שילוב בין לוחם חזק לאיש תורה, ומספרים עליו כי היה הרפתקן בנעוריו, ועבר במחוזות רבים מאד. אויירליץ פעיל מאד בפוליטיקה ההידרוסטית, זאת במסגרת עיסוקו בתורות קץ וגאולה, העוסקות באחריות הימים, בהם לפי דעתו תשלוט האמונה הקוייגרית (בגרסתה הלייבניצית) בכל האומות התרבותיות.

מספרים על הרב אויירליץ, כי הוא סבור כי העם ההידרוסטי נבחר בידי ה-High One להיות הכלי שיוליך אל הגאולה, וכחלק מאותו תהליך, עליו להשתלט על העולם, או על רובו, ולהפוך אותו לאימפריה אדירה, שלא הייתה כמוה מעולם. אזי, יעלה קייסר גדול שיכיר באמת האלוהית וינסה להפיצה בממלכתו. תפרוץ מלחמה אדירה, כאשר ימרוד צבא הסיתרא-אחרא כנגדו, כולל רבים מעמו הוא, ויונהג בידי שבעת מלכי הזדון, שישובו לעולם ויובילו צבאות עצומים של פראים ועובדי אלילים. במלחמה זו יוכרע גורל העולם לחושך נצחי או לגאולה.
מסיבה זו, מטיף הרב אויירליץ להתפשטות הידרוסטית לכל מקום בו ניתן, וקורא להידרוסטים "להדביר עמים וגזעים שונאי השם שליבם לב בהמה כחיטה בפני מגל הקוצר". הוא תומך גדול וידיד אישי של הנסיך השאפתן ג'ון סטיוארט, אותו ברך בפומבי פעמים מספר, וקיבל בתמורה את חסדו ומענק כספי דשן. יודעי דבר אומרים כי הרעיון להיות קייסר אלוהי, השולט בעולם כולו מבירתו שבהיידרקרון קסם מאד לנסיך, אם כי את המשמעות האמיתית לא הבין, או התעלם ממנה[9]. מספרים כי בבחירות הבאות לפרלמנט, מתכונן רבי אויירליץ לנסות ולהתמודד לראשונה על תפקיד הציר של רובע זיטל כנגד הגביר פרוייסלר, כחלק מהסיעה האימפריאליסטית.

בינתיים, הקים אויירליץ יחידת צבא לייבניצית, הקרויה "אריות יהונתן", בכדי לצרפה לצבא ההידרוסטי. קנאים אלו, החמושים בפטישי מלחמה אימתניים ובמגינים עם סמל קוייגר וסמל האריה הלייבניצי, נחשבים ליחידה מעולה, שהפיקוד ההידרוסטי שמח מאד לקבל לרשותו.

דעותיו של אויירליץ, וביחוד הקמת היחידה הצבאית, עוררו זעם רב ברובע. האדמו"ר זולצין חצב אש ולהבות כנגד הלייבניצים, וקרא להם כופרים בעיקר, השולחים קוייגרים להלחם את מלחמות הגויים, דבר שהוא בעיניו חטא חמור כגילוי עריות, דבר שהביא למהומות, פשקווילים וקטטות רבות מאד ברובע.
הרב קריליצין תקף גם הוא את אויירליץ, בעיקר על ניסיונו לדחוק את הקץ, דבר לדעתו יביא לכל היותר אסון גדול על הקוייגרים ועל ההידרוסטים כאחד. פשקוויל שהוצא בשמו גינה בחריפות את הברית עם ג'ון סטיוארט, וקבע כי כל שירים ידו בעד האימפריאליסטים "ומנהיגיהם החטאים", הרי הוא "כאילו הרים יד בתורת קוייגר, נטש מקור מיים חיים והלך לשבת במושב רשעים עם החאנים הפראים מערבות הברזל, רחמנא ליצלן".

ד) הגביר מנדל פרוייסלר:

הגביר פרוייסלר, נציג הרובע בפרלמנט ההידרוסטי, הוא האדם העשיר ביותר ברובע, אולי מלבד האדמו"ר זולצין. הוא סוחר תכשיטים גדול, המנהל חנות גדולה מאד בעיר הצפונית, ועסקיו בעיר הבירה ומחוצה לה ענפים מאד. פרוייסלר, אדם תקיף ובעל דעה, פעלתן ונשוא פנים, הוא דמות מוכרת מאד בחברה הגבוהה, ולא פעם נוכח בארועים חברתיים יוקרתיים בבתיהם של הכבודים והמפורסמים באזרחי הידרוסט.
יריבו הגדול של פרוייסלר הוא האדמו"ר זולצין, השונא אותו בגלל שהוא מתרועע עם גויים, ולדעתו הוא חופשי בדעותיו יתר על המידה. השניים אינם מדברים מזה שנים ארוכות, ולא פעם תלו אנשיו של זולצין פשקווילים ארסיים כנגד הגביר, או אף ניסו לחבל בעסקיו. פרוייסלר, הנעזר בידידו הרב קריליצין, משיב מלחמה שערה, והוא אחד היחידים ברובע המסוגל ומעיז לומר על האדמו"ר מילים חריפות בפומבי.

פרוייסלר הוא חסיד של הרב קריליצין, אולם הוא איש מעשה הרבה יותר ממורו ורבו, ושקוע הרבה יותר ממנו בפוליטיקה החיצונית (מעצם מעמדו) הוא נחשב כתומך ותיק של הסיעה השמרנית, וידיד אישי של הספיקר לורד ברטהולד, שאף הוזמן והיה אורח הכבוד בחתונת בתו הבכורה של הגביר.

יריב מר של הגביר הוא הרברט סימקין השחצן מרובע גלבין. הלה מעולם לא נטה חיבה לקוייגרים, אולם הפיצוץ בין השניים קרה כאשר רצה הגביר לקנות מסימקין כמות גדולה של קמח בכדי למלא את מחסניו. סימקין הנוכל רימה אותו, ומכר לו קמח ירוד בשני שליש הכמות ובמחיר מופקע. הגביר לא נשאר חייב, תבע את סימקין למשפט, השפיל אותו וחייב אותו בסכום פיצויים גדול, ואף סייע בכסף ובקשרים ליריביו של סימקין ברובע גלבין ומחוצה לו, וגרם לטוחן העשיר והשחצן נזק גדול מאד. מאז, מנסה סימקין להסית נגדו בכל הזדמנות, כשהוא תמה כיצד נותנים לקוייגרי להיות חבר פרלמנט, מתריע כי פרוייסלר משתלט על עסקים ואוגר אוצרות, מלחשש כי הוא ריגל למען טאלורי, קיידרהרץ ומי יודע מה-עוד. כמו כן, שמועות טוענות כי סימקין החל מממן בסתר את הכוהן שונא הקוייגרים ארנוריו מרובע הפעמונים. המלחמה בין שניים אלו עודה בעיצומה.

ה) מאבק שולחנות הקידוש

אחד הגילויים הבולטים מאד של המאבק ברובע זיטל, מלבד הפשקווילים, הוא שולחן הקידוש הגדול, הנערך ברובע תמיד בערבה של השבת הראשונה בכל חודש. לאחר התפילה המשותפת בבית הכנסת, נהגו שועי הרובע מימים-ימימה לערוך שולחן גדול לכל ידידיהם מקרב בעלי הבתים, ואף להזמין לשם עניים רבים. כיום, שולחן הקידוש הפך להיות אות להצהרת הזדהות פוליטית. ברובע מתקיימים שלושה "שולחנות" עיקריים, ובד"כ ניתן ללמוד על דעתו של כל קוייגרי לפי השולחן אליו הוא מסב. בעוד הלייבניצים מסבים תמיד לשולחנו של מורם ורבם אויירליץ, הנערך בחצרה של ישיבת "תפארת לביא", הרי שהגביר פרוייסלר והאדמור זולצין מקיימים את שני השולחנות העיקריים של הרובע, כל אחד לפני אחוזתו. הרב קריליצין, כצפוי, הינו תמיד אורח הכבוד של הגביר. כל צד מקפיד לשלוח נערים שירגלו אחרי שולחנו של האחר, בכדי לראות מי ומי בקרואיו, בעיקר בכדי לעמוד על כוחו של היריב ולשמוע איזו דרשה ניתנה שם, והאם יש להגיב עליה בפשקווילים זועמים.

ההתקלות האחרונה בין הצדדים היה כאשר הזמין הגביר פרוייסלר אורחים זרים לשולחנו. שניים מהמסטרים של מסדר סנט-קודור, סר ברייטון ודיים סלנוויל הוזמנו ובאו לשאת ברכה ולהרים כוסית כברכה לרובע זיטל ויושביו, ולמען הידוק הקשרים בין הקוייגרים לאבירי סנט-קודור. האדמור זולצין[10] השתולל, ואנשיו הציפו את הרובע בפשקווילים כי מעשי הגביר הם "חזרה לחטאיו של היירר הארור, רחמנא ליצלן".

ו) המאבק מול ארנוריו ו"כת החיפושית"

עניין אחד, המאלץ את כל העדות ברובע זיטל לשתף פעולה, היא ההסתה האנטי-קוייגרית הפרועה המנהל הכוהן ארנוריו מרובע הפעמונים, המאשים את הקוייגרים בכל האשמה שהיא, מהרעלת בארות ועד הקרבת ילדים בפולחן שטני. פורעיו של ארנוריו, המכונה בפי הקוייגרים הנב"ח (נבל בן חיפושית), פגעו לא פעם בשולי רובע זיטל, וביחוד בעגלות של קוייגרים שיצאו ממנו למטרות סחר עם רבעים אחרים. הדבר אילץ את הקוייגרים להקים משמר מקומי, שבתוכו בולטים אנשי יחידת "אריות יהונתן" בכדי להשיב מלחמה. הלייבניצים, שהם נותני הטון במשמר, משיבים בפעולת תגמול כואבת בכל פעם שנפגע קוייגרי, והמלחמה בין הצדדים נמשכת, ומחייבת לא פעם את משמר העיר להתערב בכח בכדי להרגיע את הרוחות. הקוייגרים הקימו מגדל מבוצר, אותו הם מכנים "מגדל מגן-צדק", על גבול רובע הפעמונים, בכדי לבלום פורעים ולהנחית משם פעולות תגמול, ולפי שעה, קיבלו כל ה"חסידי-ששיקצים" למיניהם עבודה לעשותה, ויש האומרים כי ארנוריו ואנשיו, בלא שידעו זאת, הם אחד הגורמים הבולמים למעשה החרפה רבתי של המתיחות הפנימית ברובע זיטל.

בחזרה אל דף האינדקס של ארצות העולם הידוע

בחזרה אל דף המבוא לאימפריה ההידרוסטית

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום

[1] יין שהופק בעבודת עבדים של אנשים שהוצאו להורג לאחר מכן, משמש לתפקידים שונים בפולחן טוטאנהאגן. בעיני הקוייגרים, משקה זה נחשב לשיא הטומאה, אף יותר מהחזיר, ועדיף למות ולא לגעת בו.

[3] לפרטים על ורקובסקי, ראה בתיאור רובע התה.

[4] על הגויים המלמדים את בני קוייגר לעשות ככל תועבותיהם, כפי שמטיף האדמו"ר זולצין בקנאות.

[5] ולמעשה, גם לייבניצים מאד-מאד לא רצויים שם.

[6] פרשנות דחויה וקיצונית המטיפה ליציאה ממסגרת הכנסיה, הסתגפות, טינופת ובורות בשם האל, ואביונות.

[7] הדומה מאד, במובנים רבים ל"בהיימס" מקוייגר, בתוספת הסיגופים ודברים אחרים הלקוחים מז'ואן הצדיק.

[8] נערי ישיבה סורחים ואלימים, המשמשים כאנשי אגרוף.

[9] הנסיך מאמין בכל מקרה כי יועד ע"י ההשגחה העליונה להיות הגדול בשליטי הידרוסט.

[10] שהכל ברובע זוכרים את השמועות בדבר הרומאן של בתו המנוחה אסטל.