ריכארד פון ראטרשטייף

מקצוע: קוסם הרמטי

מראה חיצוני:

ריכארד הוא גבר בן 45 בערך, הנראה מכובד מאד ובעל הופעה מרשימה ורצינית. שער ראשו אפור-מכסיף, פניו מגולחות למשעי, עיניו אפורות ותקיפות, מצחו גבוה והבעתו תקיפה. גובהו 1.78 מטרים, והוא עטוי תמיד ברשמיות מצוחצחת. הוא עוטה חליפת בגדים אפורה בהירה עם כפתורים כסופים, ומעליה גלימה שחורה עשויה מקטיפה משובחת. הוא אוחז כמעט תמיד את מטה הכשפים שלו, שכותרו מעוצב כאריה מזנק מכסף כוכבים שברק זוהר אחוז בפיו. על אצבעו הוא עונד טבעת קסומה יפיפיה, שיהלום אדום-זהבהב גדול מקובע בה, שלדעתו מסייעת לו הן בעבודתו כמלחין והן מעצימה את כוחות הקסם שלו.

תולדות חיים:

ריכארד נולד בשנת 2397 לספירת הילאסיאס בעיר האיירנוסטית שטוומפילד, שהיתה באותה עת תחת שלטונה הזוהר של הרוזנת אמאנדה פון קראוזה, בן למשפחה אמידה של בורגנים שעסקו בסחר יינות עם ממלכת טאלורי הסמוכה. מנעוריו, לא התעניין במיוחד בסחר, אלא נטה לרכישת השכלה על תורות הנסתר ומדעי הקסם, וכן גילה כשרון מוזיקלי הולך וגובר.
אביו, שנעטר לו באי-רצון, שלח אותו לחצרו של הבארון פון קלסטייל, בכדי שישמש שם כשוליה של משורר-מכשף בשם ריינארד גייזריך, וריכארד השתלם אצלו כשנתיים, אולם נפשו קצרת הסבלנות קצה במהירות במרותו של הלה, והוא עזב אותו, ואת קלסטייל, הפך להרפתקן צעיר, ונדד באיירנוסט במשך שלוש שנים (2416-2419), כשהוא צובר כוחות קסמים, חוסך כספים ומנסה את כוחו בזמנו הפנוי בכתיבת יצירות מוסיקליות, כשהוא מתבסס על מיתוסים עתיקים על אודות אבירים אגדיים וגיבורים מיתולוגיים אותם העריץ.

בשלהי 2419, כתב ריכארד את היצירה הגדולה הראשונה שלו - אופרה ואפוס היסטורי על עלילותיה של הגיבורה קתרין ולנרהלם, שהפכה להצלחה עצומה, והכניסה לו סכומי כסף גדולים. הוא פרש מהרפתקאות כמעט לחלוטין, ושב להשתקע בשטוומפילד, מקבל בלא קושי את חסותה של הרוזנת אמאנדה המפוארת, ששיכנה אותו בארמונה, והטילה עליו לכתוב עבורה יצירות ולתכנן בניין אופרה מפואר בשטוומפילד העילית.

השנים 2420-2431 היו שנות פסגת הצלחתו ויצירתו של ריכארד. הוא כתב ארבע אופרות שונות ושבע סימפוניות, שכולן הצליחו מאד, והועלו בכל הערים הגדולות של איירנוסט וטאלורי. הרוזנת אמאנדה פון קראוזה העטירה עליו מתנות וכיבודים, ומינתה אותו באופן רשמי למלחין החצר שלה. כל באי החצר, כולל בנה ריינארד, הרוזן דהיום, העריצו אותו, ובני עשירים התחננו להיות שוליות ותלמידים שלו, והיו מוכנים לשלם לו סכומי עתק בעבור זאת. מדי פעם, היה ריכארד נעלם מהעיר לזמן-מה, להרפתקאה זו או אחרת, בעיקר במרחבים, שכן הוא טען כי הדבר מביא לו השראה.
אולם להצלחה היה גם צד שני, וריכארד הסתבך לא מעט בתככי החצר הגועליים, ויריביו הפיצו עליו שמועות מלוכלכות וניסו לחבל בפופולריות שלו. הוא נודע במזג רע – רגזני, קפריזי ואנוכי למדי, וכל הכפופים לו פחדו מפניו. הוא לא התחתן, למרות שלא חסרו נשים אצילות שרצו להשתדך אליו – היו שהאשימו בכך את מזגו הרע והקנטרני, והיו שטענו כי הוא חשק למעשה ברוזנת אמאנדה, מפיה למד לא פעם קסמים, ולכן לא נשא אישה אחרת.

השמועה על מותה של הרוזנת הזוהרת בקרב קיי-קווירי זעזעה את ריכארד, וזרזה רעיון בו השתעשע מזמן, לעזוב את העיר לזמן ארוך, ולצאת למסע לצפון, לארצות הפרא, בכדי לקבל השראה ליצירות חדשות, שכן הוא חש כי כוחו ליצור מתחיל לדעוך ולהחלש, דבר שהעציב אותו הרבה יותר ממותה של הרוזנת, או הגורל המר שהחל לפקוד את העיר.
ריכארד נעלם מאיירנוסט לכמעט ארבע שנים, חוצה את טאלורי ומגיע לממלכת זורנאו הצפונית והפרועה, שם ישב כמעט שנתיים במבצר נידח על סף קרחוני העד, למד סודות ומיתוסים מהאנורקירות והברבארים של הצפון הרחוק, עשה הרפתקאות וחשף אוצרות וקסמים בתוך הקרחונים הענקיים. הוא והרפתקנים אחרים מיגרו בשנת 2433 דרקון לבן עצום, בעודם נלחמים בטיראן האכזרי של גמדי הכפור המרושעים והחמדניים, אולבריך כבל-פלדה. שם, החל ריכארד מעלה בדמיונו יצירה שחש כי תהיה הגדולה בכל מעשיו עד כה – טרילוגיה של שלוש אופרות, שתעסוק במיתוס הקדום על לפיד ההארה הקדוש, אלת האור והולקירות, והמלחמות שגרמו למיגור עידן החושך הקדמון.

כשרעיונות אלו במוחו, ועוצמתו גדולה מאד, שב בשנת 2434 בחזרה אל איירנוסט. הוא לא הרהר כלל בלחזור אל שטוומפילד, עיר מולדתו, שהפכה להיות כאוס עלוב ושוקע, אלא שם פניו אל עיר הבירה, איירנשטאט, בתקווה לפתוח שם קריירה בתור "המלחין האיירנוסטי הגדול בכל הזמנים" כפי שחשב, אולם ציפתה לו אכזבה לא נעימה.
ראשית, למרות שהצליח להתפרנס בכבוד רב כמלחין ויוצר, לא זכה בתהילה לה ציפה. באיירנשטאט היו לא מעט מלחינים אחרים, מבוססים ובעלי טקט רב יותר משלו, והוא לא הצליח להפוך למלחין המלכותי, כפי שקיווה. הוא השתקע ברובע כוכב האור, שם רכש לעצמו בית נאה, ורכש מעמד בקתדרת התרבות היפה של המקום, שהרבתה להציג את האופרות והיצירות שכתב, אך לא מעבר לכך – ושוב, היו שהאשימו את מזגו הרע והקנטרני בכך, מה שהרתיח אותו בכל ליבו, שכן היה משוכנע שהמלך אינו מבין כלל בכשרונות אמיתיים.

בינתיים, המשיך ריכארד בכתיבת הטרילוגיה שלו "טרילוגיית לפיד ההארה", אולם הוא לא היה מרוצה אף פעם ממה שכתב. זה היה יפה להפליא, אבל פחות מאותה שלמות אותה דמיין, והוא לא היה מוכן להשלים עם כך. משהו היה חסר כל העת, והוא ידע זאת, והדבר תסכל אותו מאד.
באותם ימים, העסיק ריכארד שוליה צעירה ונאה בשם גלייר, שהעריצה ואהבה אותו בכל ליבה, למרות היחס המתנשא והקנטרני ממנו סבלה לא פעם. גלייר סייעה לו בעבודתו במסירות, לא מתלוננת מעולם על העבודה הקשה וכפויית הטובה שנפלה בחלקה. ריכארד חיבב אותה למעשה, וחשב בליבו שהיא מוכשרת מאד, כמעט כמוהו – אבל אף פעם לא הודה בכך לפניה, והיה קשוח אליה מאד.

באותו זמן, חיזרה אחרי ריכארד אצילה רבת עוצמה בשם הבארונטה קונסטנס פון קזלאר, אשת תרבות עשירה ורבת קשרים, המקורבת מאד לראש העיר ואשתו. הבארונטה פון קזלאר היתה אשה שאפתנית וחסרת מעצורים, שהעריצה את כשרונו של ריכארד ונשבעה כי הוא יהיה שלה בכל מחיר. קונסטנס התקרבה אל ריכארד כאשר החלה משפעת אותו במתנות וחנופה בתמורה לכך שיתן לה שיעורים פרטיים בתורת המוסיקה – אולם היא רצתה הרבה יותר מזה. היא רצתה שיהיה שלה ורק שלה.

מלכתחילה, התעוררה שנאה עזה בין קונסטנס לגלייר. הבארונטה התייחסה אל גלייר כאל זונה בזויה, וחשבה שהיא מתחרה בה על ליבו של ריכארד. היא החלה משפילה את השוליה האומללה, לועגת לה ופעם אף שכרה ביריונים בכדי שיכו אותה ברחוב. ריכארד לא רצה לאבד אף אחת משתיהן, שכן נוח היה לו ששתיהן מעריצות אותו. לכן, לא הקשיב לקונסטנס שניסתה לשכנע אותו לסלק את גלייר, אך לא התייחס גם לאזהרותיה של השוליה כי הבארונטה היא אשה תכננית ומרושעת, שרק צרות יצמחו ממנה, והיה עונה לגלייר בחריפות לבל תשכח את מיקומה.

כאשר החלה שנת 2441 לחלוף, הלך תסכולו של ריכארד והתגבר, שכן הוא לא הצליח בשום פנים ואופן להשלים את הטרילוגיה שלו כפי שרצה - הכל אמרו שהיא יפיפיה, אולם משהו היה חסר, משהו שהיה הופך זאת ליצירה המושלמת ביותר באיירנוסט - והוא ידע זאת, אך לא ידע מה, ואיך להשיג זאת.
קונסטנס, שידעה מה המצב, החלה מדברת על ליבו שיתקשר עם ידיד שלה, אדם מסתורי בשם דה-קריו, שהוא מבין גדול במוזיקה, ויכול לעזור לו להשלים את יצירתו. גלייר התחננה בפניו שלא יצור קשר עם אותו אדם, הזהירה אותו שהוא מסוכן, אולם ריכארד, שהלך ונסחף, נהג בה בגסות רבה, ואיים עליה שישליך אותה מביתו אם תעיז להתערב בענייניו פעם נוספת.

קונסטנס מסרה לריכארד, בשם ידידה המסתורי, קנדלברה עתיקה ונבל כסף עתיק, שיסייעו לו להשלים את היצירה. ריכארד היה כולו נלהב, ורצה להתחיל לכתוב כבר באותו לילה, אולם דווקא אז נקרא למשתה של החברה הגבוהה שלא רצה להחמיץ. בשובו, חשכו עיניו - יד נעלמה קרעה את מיתרי הנבל וניפצה את הקנדלברה בלא היכר. היכולת להשלים את היצירה חמקה מריכארד, והוא נמלא מזעם. קונסטאנס האשימה את גלייר בכך, וגם לחשה לו כי גלייר היא מעמידת פנים - היא איננה איירנוסטית, אלא בת למשפחה קוייגרית, המעמידה פנים בשל פולחן מרושע שהיא רוצה לבצע בשירות עמה. ריכארד הזועם, שלא אהב זרים בכלל וקוייגרים בפרט, האמין לבארונטה, זרק את גלייר מביתו ומשירותו, ואיים עליה שידאג שיאסרו אותה אם תעז לנסות ולהתקרב אליו שוב, כשהוא לועג לה ומעליב אותה בגסות, ואף מתפאר בכך שהחליט להעטר לחיזוריה של קונסטאנס ולשאת אותה לאשתו.

גלייר עזבה את הבית, חיוורת ובוכיה, וריכארד, לא מודע כלל לאכזריות הנוראה בה התנהג, נשא את קונסטאנס לאשה בטקס חגיגי בו נכחו כל עשירי העיר איירנשטאט. זו המשיכה להתחנף אל ריכארד ולעודד אותו להשתמש בחפציו וקסמיו של דה-קריו המסתורי בכדי להשלים את היצירה, וריכארד החל עובד במרץ, וכמעט גמר הכל, כאשר לילה אחד חלם חלום נורא על גלייר, בו שבה והזהירה אותו כי הוא עלול לאבד על נשמתו, והיא ניתצה את הקנדלברה והנבל אך ורק בכדי להגן עליו. ריכארד התעורר, שטוף זעה, ורצה לקרוא לאשתו, אולם אז שמע אותה משוחחת בסלון עם זר כחוש ועטוי שחורים, והבין את האמת הנוראה – דה-קריו וקונסטאנס תכננו להשתמש ביצירה, ובנשמתו של ריכארד, למען קסם אפל רב עוצמה ונורא, וחפציו של קריו נוצרו מנשמות ילדים שנשאבו לתוכם בקסמים אפלים, והחרידו קסם ריטואלי אפל ורב עוצמה לתוך תווי הטרילוגיה. מזועזע, החל ריכארד לחשוב כיצד להציל את עצמו ואת היצירה שלו משיניהם של אשתו המרושעת ושל דה-קריו, ואז הגיע להחלטה. מעמיד פנים שסיים את היצירה, לקח מעט כסף וחפצים ביחד עם מטה הקסמים הישן שלו, ונמלט באישון לילה מאיירנשטאט, כשהוא שורף את העותק הכמעט מוכן של היצירה הגדולה, ולוקח איתו את העותק הקודם, עליו עבד לפני שהתפתה להשתמש בחפצי זדון, כשהוא משאיר לאשתו מכתב לפיו נסע לרוטמייר לשבועיים, וחבילה נעולה בה, לפי מכתבו, השאיר לה את העותק של היצירה – אולם ריכארד הערים על קונסטאנס ודה-קריו, ובעוד הוא קונה לעצמו זמן להמלט בשל התעלול שעשה להם, גילו השניים, לזעמם, כי החבילה מכילה לא את הטרילוגיה המפוארת של לפיד ההארה, אלא מזמור מכוער ועילג של שיכורי ביבים "המנון למלאך הוגיאל".

ריכארד פון ראטרשטייף נמלט בזהות בדויה, וניסה לחפש את גלייר, שרק כעת הבין עד כמה אהבה עליו והגנה עליו, ועד כמה התאכזר אליה במקום להכיר לה תודה. ריכארד ירד לפויירקליר בכדי לבדוק האם גלייר שבה אל הקהילה הקוייגרית החיה שם – אולם הללו סרבו לדבר איתו, וכל שמסרו לו היא בשורה קצרה ונוראה, כי גלייר התאבדה לפני חודשים רבים, בשל הצער שגרם לה. ריכארד היה הרוס, והבין כי איבד הן את האשה שאהבה אותו, והן את כוחות ההשראה שלו, וכי הוא איננו מסוגל עוד לעבוד על הטרילוגיה שלו, או על יצירות מופת אחרות לזמן ארוך מאד.

בינתיים, החלו יצורים קסומים ששלחו קוסנטאנס ודה-קריו לרדוף אחריו בכדי ללכוד אותו ולהכריח אותו למזג מחדש את יצירתו בריטואלים האפלים שלהם. הוא נמלט לרוטמייר, ומשם לביירנזור, כאשר היצורים רודפים אחריו בלהיטות. בסופו של דבר, התכוון לברוח בספינה להידרוסט, אבל גילה כי יריביו מחכים לו על אותה ספינה. מיואש וכמעט לכוד, הוא ברח לאי הקטן ארנפלאו, הנשלט בידי פלדינית רבת עוצמה בשם זינה פון כירסטן, וריכארד החליט להציע לה את שירותיו, כשהוא מקווה בכל מאודו כי תוכל לסייע לו, הן להנצל מרודפיו ואולי למצוא סוף-סוף את מה שחסר כל העת לכוחות היצירה שלו, ולדעת את האמת המסתתרת מאחורי הטרילוגיה, ומדוע היא מושכת את קריו האפל ואנשים כדוגמתו.

אופי והתנהגות:
ריכארד הוא אדם מריר וקפדן, הדורש הרבה מאד מעצמו ומהסובבים אותו. הוא שונא כשלונות, ולא מוכן לקבל אלא את הטוב ביותר האפשרי. הוא רודף תמיד אחרי מיתוסים ואגדות, המזינים את כוחות ההשראה שלו ומרתקים את דמיונו, ותמיד שואף אל הנסתר והלא-ידוע.
ריכארד מנסה לשפר את מזגו הרע, זוכר היטב אילו מעשים נוראים קרו בגללו, ומנסה להתנהג יפה מעט יותר אל הסובבים אותו, ביחוד אל נשים טהורות שיזכירו לו את גלייר – אולם עכשיו, כתמיד, הוא חסר סבלנות ורגזן כמעט כמו גמד, שונא טפשים אלימים שאינם מעריכים אומנות ותרבות, ברבארים ואנשים דומים להם, וונדליזם אלים של ביריונים מטונפים יכול להוציא אותו מדעתו. הוא עוקצני וצולפני למדי, ועמיתים לקבוצה שיעשו שטויות עלולים לקבל ממנו מנה זועמת ולא נעימה של כעס ובוז. מעל הכל, הוא שונא טרובאדורים כושלים, זייפנים ונפוחים, הבטוחים כי הם יודעים כל דבר הקשור למוזיקה. בעיניו, מי שמקלקל מוזיקה הוא שיא התועבה והגועל, והוא העיר פעם כי הוא מעדיף להשתתף בארוחה בשרית של צואנים מאשר לשבת ערב שלם ולשמוע אדם כזה משחית את במוזיקה במגע "הפרסות הגסות" שהוא מכנה בטעות ידיים על הקתרוס. במקרים כאלו, ריכארד עלול להתנפל עליהם במטר של עלבונות, ולעיתים אפילו במכות מקל או קסם לא נעים, ביחוד אם אותו שוטה מרגיז גם מעיז להתחצף.

· חזרה לדף האינדקס של הרפתקני העולם הידוע

· חזרה לדף האינדקס של דמויות מחוגי מו"ד

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום