הגזעים של העולמות המוכרים

רוכבי התולעים

מראה חיצוני: רוכבי התולעים, הינם בני אנוש שגובהם הממוצע נמוך אך במעט מן הממוצע (1.65-1.70 מ'); עורם של רוכבי התולעים נע מחיוורון בעל נטיה לירקרק ועד שזוף-בהיר; השער ארוך וגלי, וגונו צהוב-ירקרק, או כחול-ירקרק, לעיתים עם אניצים אדמוניים או כהים שזורים בתוכו. העיניים נעות בין גוון אדמדם, אדמדם-צהוב, צהוב-ירקרק, כחלחל-עכור, ולעיתים רחוקות כחול-כהה, שפם או זקן הם נדירים, ומעידים בדרך-כלל על דם זר הזורם בעורקיו של אותו פרט[1]. מצחם גבוה, ומבנה הגוף רזה ושרירי למדי (אף כי לא באופן מוגזם). האצבעות ארוכות במעט מאלו של אדם רגיל.
רוכבי התולעים נוהגים לצבוע את ציפורני הידיים ואת הגבות בגון כחול או ירקרק (תלוי בשיוכם האתני); אם הם יכולים להרשות לעצמם, הם עוטים בשערם פיליגרן מעצם זוחל מגולפת, עליה חקוקים הסמל והרונה המציינים את הקלאן שלהם; סמל הקלאן מקועקע תמיד על גופו של כל אחד מרוכבי התולעים: אצל גברים, הוא מקועקע על החזה ולעיתים (בעיקר אצל פרחי כהונה או אנשים בעלי תפקיד טקסי) גם על המצח. אצל נשים, הסמל מקועקע בדרך-כלל בגודל קטן יותר, על עור הזרוע ליד הכתף.
רוכבי התולעים עוטים בגדים מסיבים ירקרקים כהים או שחורים שהם מפיקים מחזזיות הרעל של המדבר הירוק, המועברים בהליך בו הם מורתחים ביחד עם עסיס שמופק מפטריות ה-Grishtu השחורות והענקיות, או עם מיץ המרה של תולעי ה-Vahagaru ("חלב תולעים" בשפתם), היצור החולק עימם את אורחות חייהם בשלום ובמלחמה. הבגדים מעוצבים בדרך-כלל כגלימות כהות בעלות ברדס, להגנה מקרני השמש; פרחי כהונה, מנהיגי קלאנים ומי שיכול להרשות לעצמו אורג בבגדיו אותות מוזרים הנראים כנחשים המרצדים באור ירח וכוכבים קלוש.
בעת מלחמה, עוטים רוכבי התולעים שיריונות ומסכות העשויות מעצמות זוחל מיוחדות, המצויות בשפע באיזור מגוריהם; העצמות מועברות אף הן בקדרה מיוחדות שרוקחים הכוהנים, שם מוחדרות לתוכן מיני משרות המחזקות אותן, ולעיתים נותנות להן כוחות מבעיתים.

היסטוריה: רוכבי התולעים היו במקורם קרוביהם הרחוקים של הזאהאדרינים והאספארים, וככל הנראה נראו אבות-אבותיהם דומים למראה הזאהאדריני הטיפוסי (חיוור ורזה, בעל עיניים כהות); מקורם והסיבות שגרמו לשינויים הקיצוניים שחלו בהם (הן תרבותית, הן נפשית והן ביולוגית) לא ברורים, אף כי מלומדי המגדל הכחול של רילאדיה משערים שאבותיהם נמנו על אלו מן הקאדילן הקדומים שסטו מנתיבם של בני אותו עם בעת שחצו את המדבר העמוק בדרך אל אספארה. לפי האגדה, הפכו אותם תועי-דרך שפותו בידי כוחות משרתיו של צ'אוגארוק והפכו לעם המדבר האכזרי שכונה בידי האספארים Duhkraga (או "הסוטים מהנתיב" - ראה פירוט בהיסטוריה האספארית); ואכן, אחד מאליהם של רוכבי התולעים, אלהוגאר, מזכיר למדי את דמותו מזרת האימים של אראהוג, אדונם ומלכם האפל והגדול ביותר של הדוהקראגה; כך או כך, בניגוד לדוהקראגה, לא איבדו רוכבי התולעים את צלם האנוש לאחר מות אראהוג בקרב המפורסם מול קאליון האספארי.
מאחר ורוכבי התולעים זוכרים את אראהוג בדרכם שלהם, משערים כי היו אי-אלו מבני עמו אשר היו רחוקים די הצורך מאספארה בכדי לא להתעוות ולהפוך לאותם שדוני מדבר מאוסים אליהם הפכו שאר הדוהקראגה; ככל הנראה, נסו לאחר אותם מאורעות הרחק צפונה ומערבה, והתיישבו בגבול המדבר הירוק וחלקיהן המזרחיים של הביצות המאוסות של "מעי שחורת".

חלק עקרוני זה בהיסטוריה של רוכבי התולעים שרוי בערפל, מאחר ומכאן ואילך אין הם נזכרים באגדות האספאריות[2], העוסקות אך ורק בדוהרקראגה המעוותים, ואילו עמי אסטארנה השונים נתקלו ברוכבי התולעים אך ורק מאות רבות מאוחר יותר, בעת שהחלו לוחצים על גבולות ויילסטריש, ובעת הפלישה הגדולה צפונה במאה ה-19 לסה"ה; רוכבי התולעים עצמם, אף כי כוהניהם ידעו להשתמש בכתב (הנראה כשילוב של כתב רוני פשוט עם הכתב הזאהאדריני-אספארי המסולסל), הרי שעשו זאת אך לעיתים נדירות, על מצבות אבן גדולות בעמקי המדבריות או הביצות השחורות. המעט שידוע בא, בדרך-כלל, מהרפתקנים נועזים ומרחיקי נדוד במיוחד, שהעתיקו כתובות ענק שמצאו בעומק הישימון.
ככל הנראה, הוסיפו רוכבי התולעים לסגוד לאראהוג (בשמו 'אלהוגאר'), אלא שאליו נוספו אל ואלה נוספים: אולוגו או 'האל המבעבע', שהינו ככל הנראה ישות כאוטית רבת עוצמה ממצולת הביצות השחורה, ו"מלכת האבק" - ישות דומה הכרוכה בחזזיות הרעל וסופות הגאז הבוער של המדבר הירוק. אי-כה, נוצר מעמד כוהנים חדש, אשר קסמיו וכוחו לרקוח משרות אפשרו לרוכבי התולעים לשרוד באקלים המבעית של מקומות מושבם החדשים, אולם זאת במחיר נפשי וגופני כבד. בהדרגה, למדו המתיישבים להכיר ולביית את תולע הואהאגארו (Vahagaru), יצור חסר רגליים שהינו ספק זוחל וספק יונק[3]; יחודה של מוטאציה מפלצתית זו היה באורח חייה המוזר: בעוד שביציו הוטלו במימי הביצה השחורים והלוהטים, ושם נעשתה למעשה כל פעולת הרביה של אותם יצורים, הרי חייו הבוגרים של השרץ[4] היו ברובם המוחלט במדבריות הטרשים הלוהטים, כאשר הוא שב אל הביצות אך ורק למטרות רביה. זאת ועוד; יצורים אלו ניחנו בעמידות קיצונית לחום ורעל, וניזונו על החזזיות הרעילות ביותר של המדבר הירוק[5].
אלא, שהיחסים בין פליטי הדוהרקראגה לתולעים הגדולות הרחיקו הרבה מעבר ליחסים בין אנשי מדבר לחיית משק עיקרית; אט-אט, החל תהליך של סימביוזה קיצונית ואמפתיה בין שני המינים; ידוע הוא, כי רוכבי תולעים ניחנו ביכולות טלפתיות מוגבלות, אותם הם מנצלים לקיום קשר מנטלי-רגשי עם בהמת הרכב שלהם, בבחינת "נשמות תאומות"; המגמה מובלטת במיוחד במעשיהם של רבים מהכוהניו היותר חזקים של הגזע, אשר ערכו ריטואל שמיזג אותם עם התולע שלהם, והפך אותם לישות מבעיתה אחת של אדם-תולע. לעקרונות אלו חשיבות מרובה בכל האמור בתפיסת החיים והפילוסופיה של רוכבי התולעים, המתייחסים אל יתר גזעי האדם כפגומים ונחותים, בין היתר משום שאין בכוחם ליצור את אותם אמפטיה ומיזוג בין "הנשמות התאומות".

במהלך מחציתו הראשונה של האלף השני לסה"ה, התפשטו רוכבי התולעים בהדרגה צפונה והקימו ישובים במדבר הירוק, כאשר תכונות שפתחו ומישרות של כוהניהם מאפשר להם לשרוד בתוך אותם תנאים קיצוניים של חזזיות רעילות וסופות גאז, ולנצל רבים מהם לטובתם; במאה ה-15, תארו סוחרים ויילסטרישים שנפלו בשבי ושוחררו מאוחר יותר עבור כופר, בפעם הראשונה, ערים מוזרות החפורות מתחת לטרשי המדבר, ומעליהם נישאים אובליסקים מוזרים ומגדלי תצפית נוטפי טחבים רעילים. ויילסטריש עצמה טעמה, החל מסוף המאה ה-16, לראשונה את כוחן של "לועות האש" - פלוגות צבאיות מבעיתות של רוכבי תולעים, המתקדמות במהירות בחסות ירי ברקי רעל, קליעים מורעלים ולעיתים אף מתים-חיים מקרב "הצליינים הירוקים" (ראה ערך); אלו לקחו חלק חשוב בהחלשותה וירידת כוחה של ויילסטריש.

כאשר החל חלקו השני של האלף השני לסה"ה, החלו הקלאנים הגדולים של רוכבי התולעים להבדל זה מזה, וליצור אומות שבטיות הנבדלות האחת מהשניה; חלק מרוכבי התולעים נותרו לחיות באיזורים החמים והלחים שלצד ביצות המעי השחור, בעוד רובם עלו משם צפונה, והקימו את ישוביהם בתוככי המדבר הירוק הרעיל והקטלני, במקום בו יצורים תבוניים מעטים יכלו להטרידם, ואפשר להם גישה נוחה יותר אל גבולות ויילסטריש וזאהאדרין. במאה ה-17, נפלו לידיהם מרבית מחוזותיה הדרומיים של ויילסטריש, דבר אשר פיתה חלק מהם ליטוש את המדבר ולהתיישב שם; כך קמה (זמן-מה מאוחר יותר) המאגכוקרטיה האפלה סורמהון, אשר התעצבה באופן שונה משארי בשרה במדבר, והיתה אחראית, בסופו של דבר, לחורבנה הסופי של ויילסטריש.

החל משלהי המאה ה-17, החלו רוכבי התולעים לתקוף באופן קבוע את גבולות זאהאדרין; במיוחד, נחתו התקפותיהם על בקעת הירח, מקום מבודד יחסית בדרום-מערב זאהאדרין, שדרכי הגישה הארוכות וההרריות המוליכות אליו, מיעוט תושביו והבדלים אתניים מסויימים בינו לבין יתר הזאהאדרינים הפכו אותו לטרף קל יחסית; אלא, שבמשך כמעט שני דורות, החזיקה במקום יחידה מן המשמר הקייסרי הרילנבורגי, שמפקדיה סייעו לזאהאדרינים ולוולניצים המבודדים להדוף את התקפות הקלאנים הפרועים מן המדבר. בסופו של דבר, נחרץ גורלה של הבקעה בראשית המאה ה-18, כאשר החלה מלחמת האזרחים בזאהדרין, ושלטונה המרכזי נפל בידי מנהיגים מושחתים; בשנת 1714, כבש מנהיג רוכבי התולעים דאהלארק את אחרוני מבצרי הבקעה, וטבח את מרבית תושביה המקוריים. מכאן ואילך, הפך גם מקום זה מרכז לממלכה חדשה מזרע רוכבי התולעים, אשר שיחקה תפקיד מפתח מאוחר יותר. ממלכה זו, אשר התבססה על מכרות אבן הלוגוס העשירים בהרי הירח המת, הושפעה במידה רבה על-ידי עלפים מזרע המשומדים עובדי בלגורת', והפכה מעודנת ותרבותית יותר משארי בשרה שבמדבר הירוק, אולם רשעותה לא פסה ולא נחלשה, נהפוך הוא.

בינתיים, הלכו השנים והאפלו; משרתיו של בלגורת', אשר כפו על ערי האמתיסט את מלחמת האזרחים האכזרית שנתכנתה "מלחמת הפנינים" (1719-1736), העמיקו חדור אל תוך המדבר, ובשנת 1731 הוקמה מצודת באהאגאר האדירה בלב המדבר הסדוק; משם יצאו סוכנים אפלים למסעות ארוכים, חוצים את המדבר ויוצרים קשר עם רוכבי התולעים; העלפים המשומדים של בלגורת', אף שמירב השפעתם היתה מאז ומעולם בבקעת הירח המת, נשאו ונתנו אף עם יתר הקלאנים של רוכבי התולעים, מחמשים אותם בכלי נשק קטלניים וממלאים אותם תאוות כיבוש וחמדנות, אשר הובילה (לצד ההשתלטות המתוחכמת של משרתי האופל על שבטי אוטור) לפלישה האדירה של אמצע המאה ה-19, אשר קורותיה מסופרות במקום אחר; רוכבי התולעים שעטו על פני היבשת כולה, ואף כי נהדפו בסופו של דבר בידי המשמר הקייסרי, קועקעה קייסרות הסילנארלד ולמעשה לא התקיימה עוד לאחר המאה ה-20, אלא באופן סמלי בלבד.

לאחר הדיפת הפשיטה הגדולה והחרבתה של מצודת באהגאר עד היסוד בפעולתו הגדולה האחרונה (ככל הנראה) של המשמר הקייסרי, רפה הקשר בין כוהני בלגורת' לבין רוכבי התולעים מן המדבר הירוק, אשר שבו לחיי נדודים במדבר; מכאן ואילך, לא נרשמו עוד מעללים גדולים של שבטים אלו, ששבו להיות מטרד מקומי הלוחם מדי פעם באוטורים או תוקף את חאמארין (או לכל היותר מרחיק עד גבולות רצועת האמתיסט);

חברה ופילוסופיית חיים

רוכבי התולעים אינם "עוד גזע אנושי" סתם; אבות-אבותיהם נוגעו עד עצם לשדם בידי כוחות הכאוס של צ'אוגארוק, דבר אשר עיוות והאפיל (אף אם לא שלל לחלוטין) את הבחירה המוקנה להם (כמו לכל בני האדם) בין טוב לרוע. בכך, למשל, הם נבדלים בתכלית מן האוטורים או הואלינזארים[6]. הכאוס הבוער בעצם ישותם של רוכבי התולעים הוא שעיצב אף את גישתם לחיים ואת תפיסותיהם הבסיסיות.

רוכבי התולעים מאמינים בכאוס הלוהט, אשר הוא הכח היחידי המקנה חופש אמיתי; העמים האנושיים האחרים, אשר מפחדים ממרחבי המדבר וחוסמים את להטו בחומות ועצים נראים בעיניהם כגזעים נחותים, אשר ישותם הרוחנית פגומה וכבולה. זאת ועוד; עצם הישות האנושית, מבחינת רוכבי התולעים, מצויה בחסר מעצם בריאתה; התרופה לפגם זה מצוי אך ורק בידי הנעלים (קרי, בידיהם) והוא המיזוג האמפתי בין נשמת האדם לנשמת התולע יציר הכאוס עליו הוא רוכב. האמפתיה בין הישויות מגיעה לשלמות המפוארת בריטואל הכוהנים אשר ממזג את הישויות לחלוטין, פיזית ומנטלית, ויוצר את מטילי הלחשים המבעיתים הלובשים דמות אדם-תולע מגודל ורב כוחות.

חברתם של רוכבי התולעים מבוססת על שבטים גדולים, מורכבים וענפים יותר מהחמולות החאמריניות או השבט האוטורי הממוצע; כיום, למרבית אותם שבטים-עממים ישנו בסיס קבע בדמות עיר תת-קרקעית חפורה בתוך החזזית הרעילות, המהווה בסיס ממנו הם יוצאים לנדודיהם ולמסעות הפשיטה על פני המדבר. שבט של רוכבי תולעים בנוי על בסיס משטר קאסטות סגור למחצה, הנקבע על-פי מבחנים מאגיים הכרוכים בטקס "ריקוד הזחלים הגדול"; הכוהנים מבצעים ריטואל בו משתתפים התולעים הצעירים כמעט מיד לאחר בקיעתם, וכל הצעירים והצעירות שהגיעו לפרקם[7]; הקסם מנחה את התולעים הצעירות לחוש את הפוטנציאל הפיזי, המנטלי והמאגי הטמון בצעירים, ולהגיב בהתאם;

הלא ראויים (Unworthy): בישי מזל אלו נדחים כליל בידי התולעים הצעירות, הנושכות אותם או יורקות ריר סמיך על פניהם, המתגבש לשלפוחיות דמויות כוויה או פריחה, המלוות את הקורבן למשך שארית חייו; הגברים שסווגו למעמד זה יהפכו לעבדים או יועלו לקורבנות לאלים (ובמיוחד התינוקות שנולדים מזיווגי הלא-ראויים, הנחשבים פסולת-בשר הראויה לקורבן או להאכלת התולעים הדוגרות. קורבן התינוק, המסמל את חורבן העלוב והלא ראוי בכדי להעצים את הראוי והחזק, מקנה את הכח המאגי לטקסי מיזוג שונים), הנשים יהפכו למשרתות נחרפות או שפחות מין מן הדרגה הנמוכה ביותר.
הלא ראויים מהווים, פחות או יותר, כשליש מאוכלוסיית רוכבי התולעים; מתוכם כשני-שליש נשים, וכשליש גברים.

השואגים (The Roaring Lot): אלו גברים, אשר אף תולע לא בחר בהם, אולם נותרו נקיים מין הריר המצחין והמבזה. גברים אלו, המהווים כ-60% מכלל הגברים הראויים. באופן כללי, השואגים מהווים בימי שלום את הפועלים השחורים של השבטים (הכפוף לכדריות, ראה מייד), ובעת מלחמה, הם מרכיבים את חייל הרגלים; שואג מסתער בעיוורון צמא דם אל הקרב, כשהוא מנופף סקימיטאר מאורך בידו האחת, וכפפת-דקר מפוצלת המזכירה סאי חבושה על ידו האחרת. כמו כן, השואג חמוש בשני פגיונות אכזריים עבור קרב-קרוב (ולעיתים עבור התאבדות).

הכדריות: נשים אלו מהוות כ-85% מכלל הנשים הראויות; הכדרית נבחרה בריקוד הזחלים בידי תולע ה-Gauwira, יצור שמן ועצלן הניזון על יותר על רקבובית ופחות מזה על צייד; הכדריות, הנקראות לעיתים "שליטות הבתים", משמשות כמנהלות של חיי היום-יום, ולוחמות (בחנית ארוכה, בומרנג או כפפת דקר) כמעט אך ורק בהגנה על מאחזיהם של רוכבי התולעים. הכדריות, שלכל אחת מהן מסונפים מספר "שואגים" (כולל זקנים שאינם כשירים עוד לצאת לקרב), אחראיות על המלאכה, הכנת הכלים, ניצוח על התקנת המזון, הנפחות, ועוד שורה ארוכה של מלאכות יום-יום, החיוניות לקיום הקהילה; כמו כן, הן אחראיות על השגחת העבדים ומחליטות את מי להוציא להורג או למסור בידי הכוהנים לשם קורבן. תפקידן הכמעט יחודי, הוא "לחלוב" את התולעים השונות ולהפיק מהן משרות (מלבד המסובכות והקסומות ביותר, תפקיד הנתון בידי הכוהנים); מפיקות המשרה הזקנות והמנוסות ביותר הינן אף בעלות המעמד הרם ביותר בקרב הכדריות עצמן.

המלקטים: גברים ונשים (24% ו-10% מהאוכלוסיה הראויה, בהתאמה), שנבחרו בידי ה-One Eyed Vahagur, תולע בעל עין מבעיתה בודדת, צנום ומהיר; המלקטים הינם "עיניו ואוזניו של השבט", ומופקדים על צייד מזון ומשיגי גבול בימי שלום; בימי מלחמה, הם משמשים כיחידות מהירות למתקפות פגע וברח, או מתקפות פתע אכזריות מעבר לקווי האויב (כולל כאלו שנועדו כנגד אוכלוסיה אזרחית). המלקט רוכב במהירות עצומה, וחמוש בקשת מערכה אימתנית, מחוזקת בלחשים פשוטים. בנוסף, הוא חמוש בחנית ארוכה ובשוט, שנועדו לקרבות מטווח קרוב, ובמיוחד להפלת רוכבי אויב מאוכפיהם.

לועות האש: גברים המהווים כ-15% מקרב הגברים הראויים, אשר נבחרו בידי ה-Flame Vahagur, תולע משוריין ואדיר מידות, המהווה את בהמת הרכב המפורסמת והמבעיתה ביותר של רוכבי התולעים. אלו מהווים את אדוני המשפחות המורחבות של השבט, הנשואים לכדריות ועומדים מעליהן בהיררכיה החברתית (ענייני היום-יום נחשבים בד"כ ללא ראויים לעיסוק על ידם באופן ישיר, אלא במקרים קיצוניים); את זמנם הם מבלים באימוני מלחמה, התכתשויות ופשיטות גזל, ובפיקוח מרחוק על המעמדות הנמוכים יותר.
לועות האש מהווים את חוט השדרה של מתקפת רוכבי התולעים וכח המחץ המנווט את המתקפה ומוחץ את התנגדות האוייב; מלבד נשיפות הגאז הלוהט של התולעים שלהם, מצוייד כל לוע-אש בשיריון מצויין ומחוזק בקסם, במוט משוריין בעל אנקול להפיל ולפצח רוכבי אוייב, ובחרב דו-ידנית עצומה הבוערת באש כאשר היא נשלפת מן הנדן. לועות האש הינם הקצינים והמצביאים, כשם שבימי שלום הם מהווים את ראשי השבטים, נכבדיהם ושומרי ראשם.

הפילגשים הקדושות: מהוות כ-5% מכלל הנשים הראויות, והמעמד הגבוה ביותר אליו יכולה אשה להגיע בד"כ בקרב רוכבי התולעים; הן נבחרו בידי ה-Windspawn Vahaguru, תולעת נקבית תכלכלה בעלת תבונה יוצאת דופן וכוחות קסם מוגבלים. תפקידן המרכזי של הפילגשים הקדושות הינו לא רק להוות רעיות עבור ראשי השבטים ופמליית פילגשים המלווה את הכוהנים; יש להן תפקיד פולחני חשוב בכל הטקסים של רוכבי התולעים, החל מריקודים מאגיים כשהן עוטות ברקים ירוקים וכחולים (כולל חלק מרכזי בניהול ריקוד הזחלים הגדול); הן מלוות את הכוהן לא רק במיטה, אלא בכל מעשיו, ולוחמות (בד"כ עד המוות) בכדי להגן עליו כאשר הוא מותקף. כמו כן, הם שומרות את החלקים הקדושים ביותר במקדשים, היכן שהכניסה אסורה בתכלית ללוחמים רגילים, ואף למכובדים ביניהם. כמו כן, הן מסייעות לכוהן ולראשי השבטים בעצה, משפט ובכל מטרה אחרת, לפי הצורך.
פילגש קדושה לוחמת קודם כל בלחשים, בד"כ לחשי כאוס או רוח (ולעיתים רחוקות לחשי טבע מדבריים); מלבד זאת, הן חמושות בשוטים ארוכים מאנרגיה מאגית, חרב ארוכה מכושפת ורובה-נשיפה שקליעי מהולים ברעל קטלני. אגדה מספרת, כי פילגשים קדושות עטורות תהילה הפכו בעבר לנאגות או Hissing Demons: יצורים מאגיים אדירים שחציים תולע וחציים העליון אשה יפיפיה.

הכוהנים: הכוהנים הינם המעמד העליון של חברת רוכבי התולעים, ומהווים כ-1% מכלל האוכלוסיה הראויה; הם נבחרו בידי ה-King Vahaguru העצום, השחור-ירקרק. הכוהנים הם מטילי לחשים רבי עוצמה, המתחלקים בין שלושת האלים: אלהוגאר, מלכת האבק ואולוגו. בהתאם לכך, תקבע בד"כ נטייתם המאגית: כוהני אלהוגאר עוטים כתרים שחורים ששיניהם מעוצבות כפיות דרקון, ומתמחים בעיקר במאגיית מוות, כוהני אולוגו עוטים נזרי אודם, ושולטים בקסמי כאוס ולבה, וכוהני מלכת האבק עוטים מסכות ירוקות, ושולטים בקסמי שדפון ורעל.
הכוהנים הם המחליטים העליונים בעניינים הרי גורל, מנצחים על הטקסים ועל הקרבת הקורבנות, ומשמשים המח האסטרטגי בפשיטות גדולות; הכוהנים מתגוררים במקדשים שמורים היטב, מוגנים בידי לוחמים מובחרים, פלגשים קדושות וחיות איימים שזומנו בקסמיהם האפלים.

קרב

ההתקלות הנפוצה ביותר עם רוכבי תולעים תהיה, בד"כ, עם "המלקטים" - סיירי השבטים הנשלחים ללכוד משיגי גבול או לארוב לשיירות, ומדי פעם אורבים על נתיבי המדבר; אלו נוקטים בדרך-כלל בטקטיקות "פגע וברח", ומעדיפים ירי חיצים בוערים או מורעלים על פני קרב פנים אל פנים; גם אם הדברים מגיעים לכך, הם לוחמים בתנועה מהירה המבלבלת את האוייב, כאשר הם שואפים לסבכו ולהפילו בטרם יעוטו עליו מכל צד ויקרעו אותו לגזרים, או יכבלו אותו בכדי לגרור אותו אל מנהיג השבט או הכוהן.
התקפה רצינית יותר תעשה ראשית-כל על-ידי שילוח המון מתנודד של מתים-חיים מקרב "הצליינים הירוקים", התוקפים בחסות החשיכה ומשספים את כל העומד בדרכם, כשהם לוחמים עד שהם נקרעים לגזרים; לעיתים, המלקטים יחפו עליהם בהמטרת חיצים; לאחר מכן, יבוא תורו של ההמון השואג, המסתער בקבוצות גדולות כשהוא מקים רעש מחריש אוזניים ומנופף בחרבותיו המעוקלות, וביניהם רוכבים לועות האש האדירים, כשהם מכוונים עצמם בדרך-כלל אל עבר כיסי ההתנגדות הנוקשים ביותר, או בחיפוש אחר קציני ומנהיגי האויב. הכוהנים והפלגשים שלהם מסתפקים, בדרך-כלל, בצפיה בקרב מרחוק, כאשר הם משגרים לחשים או מקימים את המתים לשוב ולהלחם. לעיתים, משתתפים בקרב יסודני אש או רעל, או ענקים מוזרים העשויים מרקבובית ירוקה, שזומנו במיוחד על-ידי כוהן חזק במיוחד; המצאותו של יצור כזה מרמזת בדרך-כלל כי מדובר בהתקפה לא שגרתית, וכי אחד ממנהיגיהם הדתיים של השבטים נמצא בסמוך.

בחזרה אל דף האינדקס של הגזעים בקלדאריה

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2003.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.

[1] כאשר זקנקן כהה ודליל הוא הנפוץ יותר, ומעיד על דם אוטורי. בד"כ, עיניו של פרט כזה יטו להיות כהות יותר.

[2] ובכתביו של זאהאדו דאל שהביא אותן לרילאדיה.

[3] היצור התולעי למראה מקיים בו-בעת סממנים של שניהם; הוא מסוגל לשלוט בחום הגוף הפנימי שלו, והנקבות מייצרות מיץ מר המשמש כחלק מתזונת הדור הצעיר; מנגד, הצעירים בוקעים עדיין מביצים, וקיימים ביצור סממנים מובהקים המזכירים נחש ענק; כך או כך, אין כל קשר אמיתי בינו לבין תולעת 'אמיתית'.

[5] כתוספת מינרלית תמידית לתפריטם הבשרי.

[6] שני עמים ששניהם נתפשים כבעלי תרבות "שלילית" ואכזרית.

[7] בחברת רוכבי התולעים, הנשים מעטות יותר מהגברים ביחס של 5:2 לערך.