הארצות של העולמות המוכרים
רקע כללי |  ארצות |  מפלצות |  אלים ואמונה |  דמויות |  גזעים

רובע הארובות

מהות כללית: איזור התעשיה העצום של היידרקרון, ומקום בתי המלאכה הגדולים. מקום מזוהם, הומה פעילות תמיד, המשמש מקום העבודה של רובם המכריע של פועלי היידרקרון.

I) תאור כללי

רובע הארובות הינו הכינוי לאיזור משכנם של בתי החרושת ובתי המלאכה הגדולים של היידרקרון, המספקים את תעסוקתם של כ-80% מבני מעמד הפועלים של העיר. הרובע, הגובל בדרומו באגם היידראו, נחצה לשניים בידי דרך קראונגארד, המתחילה בגשר זינקהארט החוצה את האגם בדרכו אל רובע היידראו, ויוצאת מהרובע דרך שער גלימרדון, המוליך אל העיר הצפונית, היושבת על רכס הגבעות הגבוה שמצפון לרובע.

רובע הארובות, דחוק בין האגם לגבעות, הינו מקום צפוף, הומה ורועש ביום ובלילה, ומזוהם תמיד, בשל העשן והפיח הנפלטים מארובות הענק של המפעלים ומתילי האשפה שהם משליכים מסביבם ובחצרות הזבל הענקיות שביניהם – אולם למרות המפגעים הרבים שבתוך הרובע, אין כל מקום להשוואה בינו לבין אגן הטראונר הנורא של רוטמייר. ראשית, הכתר ההידרוסטי מפקח פיקוח הדוק על בתי החרושת ואדוניהם, ותיקן במהלך חמישים השנים האחרונות תקנות רבות הנוגעות לניקוז, נקיון ופעילויות האסורות ברובע הארובות ובהיידרקרון בכלל, מה שצמצם מאד את הזיהום, ומנע מהיידרקרון את גורלה של רוטמייר (שענן ערפיח תלוי ועומד תמיד מעליה, מהביל ומחניק). רובע הארובות מזוהם מאד, אמנם, אולם אווירו ומימיו אינם קטלניים, וקל וחומר שאין הוא מהווה מקור תזונה למפלצות מוטאנטיות מעוותות, כגון "רפשני הקדמה" של רוטמייר.

השלטון ההידרוסטי מפקח בקפדנות על הרובע, הן במטרה לשמור על חזותה של עיר הבירה ההידרוסטית והן במטרה למנוע צבירת כח רב מדי בידי גורמים קיצוניים ולא נאמנים לחלוטין לכתר. הדבר האחרון שרוצים אנשי המלך לראות הוא מועצה של סוחרים עשירים, כגון מועצת רוטמייר[1] המנצלים את כוחם להשתחרר מרסן כלשהו ופועלים בחופשיות שלא בהתאם למטרות הכתר ואף נגדו. חלק מפעילות השלטון ההידרוסטי ברובע מתבטאת ביצירת שיטות משוכללות לטיפול בפסולת שמשחררים המפעלים השונים, בצורה שתשאיר את כל הצדדים, לרבות הפלוטוקראטים ההידרוסטים, מרוצים.

א) ברכת הבועות

האקדמיה ההידרוסטית המלכותית למאגיה פעילה מאד בתחום זה, והעיקרי במפעליה הוא איזור העומד במרכז רובע הארובות, מוקף בגדרות גבוהות, הקרוי "בריכת הבועות".
במרכז איזור זה חפורה בריכה עמוקה, המלאה בנוזל ירוק קטלני, המסוגל לפורר לאבק חסר-משמעות כל חפץ או יצור המושלך לתוכו. סביב הבריכה חפורה מערכת משוכללת של תעלות ניקוז מוזרות מעלות אדים קטלניים, ובורות אבן עמוקים, בתוכם שוכנות אמבות ענקיות שחורות וקטלניות, המכונות "פודינג שחור", המסוגלות לעכל במהירות כל חומר חי או מת המושלך אליהן מלבד אבן, מתכות יקרות ואבני חן.
בריכת הבועות מעניקה שירות חיוני למפעלים הידרוסטיים רבים, ובכל יום ניתן לראות עשרות רבות של עגלות נכנסות ויוצאות משעריה, עמוסות חביות פסולת, גרוטאות ואשפה. המקום מתוחזק בידי אנשי האקדמיה לקסם, בעיקר מגים מתלמדים שהתפקיד הוא אחד ממטלותיהם הקבועות במסגרת לימודי הקסם שלהם. לצידם ניצבים שומרים מאומנים של משמר העיר, ואף יחידה של צבא הידרוסט. הכניסה לאתר אינה חופשית, והשומרים מסלקים בלא עדינות יתרה, ולעיתים אף אוסרים כל אדם שאין לו עניין חוקי באיזור ונראה מרחרח שם יתר על המידה - וסיבתם עמם. "בריכת הבועות" ידועה כאתר קטלני, שנפילה לאחת התעלות, הבורות או הבריכות שלה פירושה תמיד מוות נורא ביסורי תופת, באין מושיע - עובדה ששלטים מאירי עיניים התלויים על החומות הגבוהות מסביב לה מזהירים מפניו בלשון מפורשת.

פרשת הגוויות הירוקות: האתר שימש פעם זירה למספר מעשי רצח מסתוריים ומבחילים, שקורבנותיהם לא זוהו מעולם, שלא לדבר על מבצעם. סדרת המקרים, שהתרחשו ברובם בשנת 2437 ותחילת שנת 2438, נקראו בפי אנשי העיר "פרשת הגוויות הירוקות", ונכתבו על כך שירי אימה, צ'יזבטים ואפילו מחזה זוועות אחד, שלא הצליח בשל רמתם הירודה של המחבר והתמליל. השמועה טוענת כי יש קשר מסתורי בין הקורבנות שלא זוהו. אי-מי קשר את עורב הנשמות (Soulcrow) לפרשה, ככל הנראה עקב סיפורו של שומר כי ראה אותו חומק בתוך אחת המנהרות המוליכות לאתר, ירה אחריו חיצים וניסה לרדוף אחריו, אולם דרכו נחסמה בידי חבורה של צפעונים גדולים וארסיים מאד, שעד שנפטר מהם ביריות חיצים מרחוק עברו דקות ארוכות - די הצורך בכדי לאפשר לכל אורח לא קרוא להתרחק מהאיזור. השלטונות מכחישים את השמועות, וטוענים כי המתים היו כולם נוודים ושיכורים לא זהירים, שנכנסו לאתר בכדי לגנוב, ונפלו לתוך התעלות. כך או כך, ידוע לכל כי ליידי מרג'ורי עצמה הגיעה לאתר בסוף האביב של 2438, והשקיעה שבועות רבים בשיפור ההגנות הקסומות שלו.

ב) "ארץ הצואנים"

כמה עשרות מטרים מתחת לחלקו הצפוני של הרובע נמצאים חלקיו העליונים של בקע תת-קרקעי עצום, היורד מאות מטרים אל עמקי האדמה, ומסתעף בחלקיו התחתונים למבוך עצום של מערות ונקבות. הבקע הפך עד מהרה לדרך קלה וזמינה לסדנאות הגדולות ובתי חרושת רבים הממוקמים באיזור (בעיקר כאלו העוסקים ביצור מזון (כגון משחטות ובתי מלאכה לשימורי בשר, הנמצאות בשפע באיזור זה), משקאות וכ"ו) להפטר מהפסולת המסריחה והמרקיבה שהם מייצרים בשפע, כגון נבלות, מזון רקוב, פסולת שנוצרה משיירי פירות וירקות, סחורה מקולקלת וכ"ו.
במשך שנים, חפרו מהנדסים הידרוסטים מערכת משוכללת של מעברים, צינורות ודרכי ביוב, המתעלות את אשפת המפעלים הללו אל תוך הבקע.
פתרון זה, שהקל מאד את בעיית הפסולת, הצחנה והמגיפות ברובע הארובות, היה לשביעות רצונם של הן של השלטונות, הן של הפלוטוקראטים והן של הפועלים, אולם ברבות הימים, נוצר בהדרגה בתחתית הבקע אגם עכור של פסולת נוזלית, שנתקלה בשכבת אבן עמוקה בלתי חדירה, התפשטה לצדדים וכסתה רבות מהמערות והנקבות העמוקות באיזור, כולו מלא זיהומים, שרידי חיות רקובים ושאר מטעמים הערבים מאד לחיכם של הצואנים, וכצפוי, נמשכו הללו לאיזור כפרפרים דוחים אל נר מעופש, ומאות רבות מהם שורצים בתחתית הבקע, שזכה עד מהרה לכינוי המפוקפק "ארץ הצואנים", והחל להוות מפגע סביבתי. ראשית, ככל שהתרבו הצואנים בפנים, כך נעשו חצופים יותר, וחבורות מהם החלו מוצאות את דרכן במחילות הדוחות והמטפטפות כלפי מעלה, מנסים ולא פעם מצליחים לעקוף את אמצעי ההגנה של בתי החרושת ולהסתנן לתוכם ואל תוך הרובע, שחלקים ממנו נעשו מסוכנים מאד בלילות. חלק מחבורות הצואנים החלו מאלפים חיפושיות דומן חומות וענקיות המסוגלות לירוק נוזל מבחיל וקטלני מלוען למרחק רב[2]. כמו כן, למדו אי-אלו מהיצורים המבחילים לשבש ולקלקל את פעולת מערכות הניקוז בכל מיני דרכים ערמומיות, מה שגרם להצפות זוהמה עונתיות שגרמו נזקים רבים והקלו על פשיטות הצואנים, שלמרות המלחמה השגרתית שמנהלת נגדם היחידה המקומית של משמר העיר (שזכתה כך בכינוי המפוקפק "החרבות החומות" (Brownswords) ), מפילות קורבנות מדי חודש. תופעת לוואי אחרת של "ארץ הצואנים" היא אדים מעופשים ומתועבים, העולים לא פעם מבקעים וסדקים באדמה, הגורמים למקומות רבים, בעיקר בקיץ, לשרות תחת ארומה עבה וריחנית של ביב-שופכין, וכפי שמתבדחים אנשים במרירות "הקדמה גובה את שכרה במטבעות חומים".

II) הפלוטוקראטים של רובע הארובות

א) תאור כללי

כמו ברוטמייר, כך גם ברובע הארובות של היידרקרון רחוקים הפלוטוקראטים ואילי ההון המחזיקים את המפעלים מלהיות מקשה אחת, וחלוקים מאד בדעותיהם כמעט בכל עניין, בעיקר בנושא הפיקוח ההדוק של הכתר והרגולציות הנוקשות המוטלות על בתי החרושת. חלק מאילי ההון חורקים שיניים, ומנסים להביא לדלדול הרגולציות או ביטולן, בשאיפה גלויה או נסתרת להגיע לחופש המוחלט שהוא מנת חלקם של אילי ההון של רוטמייר[3], הרי שאחרים תומכים בכתר בפה מלא, ומעקמים אפם בבוז כאשר מוזכרים ג'ונתן ביג וחבריו "החופשיים" ברוטמייר, וכפי שאמר פעם לורד תומאס פלנגאר, בעליו של בית-חרושת גדול לבקבוקונים ומוצרי זכוכית "אני ג'נטלמן הידרוסטי הנאמן לכתר, לא צואן מגודל וחמדני, והייתי מעדיף להיות איכר מאשר להיות איל-הון של דומן ומחראות, כמו ברוטמייר".

כלל הוא ברובע הארובות, כי ככל שהפלוטוקראט נאמן יותר לכתר ותומך ברגולציות שלו, כך יתיר לעצמו להתבטא לעיתים תכופות וביתר חופשיות, וככל שהוא קיצוני יותר, וביחוד אם הוא "שואף לחופש כלכלי" עוד יותר מעמדתו החריפה של לורד סילבריץ'[4], הנחשבת עדיין לגיטימית בהידרוסט, הוא יתן פחות ביטוי לעמדתו בשיחות גלויות, שכן יש אוזן שומעת, ועל מעשים הנחשבים לחתירה כנגד הכתר מוטלים עונשים כבדים, לעיתים גם החרמת רכוש ומאסר של שנים ארוכות.

ב) ראש הרובע ונשיא איגוד הסוחרים של הכתר, לורד אדמונד קלווין

ראש רובע הארובות, הנושא בתואר הנכבד "נשיא איגוד הסוחרים של כתר הוד-מלכותו", הינו חבר הפרלמנט לורד אדמונד קלווין, אדם נשוא פנים, מהודר ותקיף, הנמנה על האגף המתון של הסיעה הכלכלית של לורד סילבריץ', שלא פעם פעל בכדי לרסן את ראש הסיעה השאפתן[5]. לורד קלווין, שבבעלותו שלושה בתי-חרושת גדולים ומספר בתי מלאכה קטנים יותר, וכן עסק משגשג של מסחר במותרות עם בוארטה שבאינטוריה ופויירקליר שבאיירנוסט, הינו השליט הבלתי מעורער של חיי היום-יום ברובע מזה 14 שנים, וממלא את תפקידו ביעילות וכמעט בלא משוא פנים, לשביעות רצונם של אנשי הממשל, אולם לא לשביעות רצונו של ראש העיר, הכועס כי לורד קלווין אינו נותן לו כמעט דריסת רגל בניהול הרובע החשוב הזה, ומנצל את קשריו הרבים עם גדולי המדינה בכדי לעקוף אותו לעיתים מזומנות.

עמדתו הפוליטית של לורד קלווין: לורד קלווין, סוחר ממולח בעל מחשבה פוליטית וכלכלית מתוחכמת ומרחיקת ראות, דוגל בריסון עצמי של אילי ההון, מתוך הבנה של תפקידם במדינה, כחלק אינטגרלי מנאמנותם לכתר הידרוסט. הוא נחשב לג'נטלמן מהדרגה הראשונה, מנהל חיי משפחה למופת, ותורם כספים רבים לכנסיה, לצבא ולאקדמיה ההידרוסטית, תוך שהוא משלם לפועליו הרבים שכר העולה באופן ניכר מהממוצע הנהוג בהיידרקרון. הוא מתנגד לדעת ראש הסיעה הכלכלית, לורד סילבריץ', הגורס כי יש לפרק או לקצץ באופן ניכר במוסדות מסורתיים "לא כלכליים" כגון האבירות והכנסיה, וטוען כי "מסורת הידרוסטית וכלכלה בריאה יכולים להסתדר ביחד, והכרה מבורכת זו הבדילה תמיד את העם ההידרוסטי ואת הכתר המהולל שלו מעמים אחרים, והעלתה את הציבליזציה שלנו מעל כל אומה אחרת בעולם הידוע".

על עמדתו זו חוזר לורד קלווין שוב ושוב גם בהרצאות הלא מועטות שהוא מעביר באקדמיה למדעי המסחר, שם הוא נחשב למרצה מבוקש ובעל שם, לזעמו של הרקטור לדרהיין, שמתעב אותו מזה שנים ארוכות.
לורד קלווין שומר על נימוס הידרוסטי קפדני גם כאשר הוא נשאל לדעתו על יריבו הרקטור, אולם כל המכירים אותו יכולים להבין בנקל את הבוז העמוק שהוא רוחש לו.
"האקדמיה המסחרית שלנו זקוקה לשיפור יסודי בדרכי ניהולה" הוא אומר "אולם כבוד הרקטור מצטיין בטעמו בלבוש, ובקשרי הידידות שהוא יודע לטפח עם מקורביו - מידות ראויות להערכה, בלא ספק" הוא מעיר בציניות מנומסת טיפוסית.

לורד קלווין אוכף בקפדנות את הרגולציות של הכתר, ונלחם בלא פשרות בכל גילוי של זלזול או עקיפה שלהן. "מי שאינו יכול לכבד את החוק כשהוא עולה לו בחלק מרווחיו, אינו ג'נלטמן אמיתי ואינו הידורסטי" הוא נוהג לומר "כל עוד אני חי, המקום הזה לא יהפוך לביב רעיל כדוגמת הטראונר".
לורד קלווין מרבה ללעוג לאלו המביטים ברוטמייר בהערצה, ונוהג להניד ראשו ולומר "העיר ההיא בדרכה לאבדון, אליו היא תגרור גם רבים אחרים מלבד פרנסיה הכבודים. מר ביג ותומכיו השניאו את המסחר והקדמה באיירנוסט, וכעת זוממים מזימות ומהרהרים בגרימת מלחמה חדשה בין איירנוסט לאימפריה שלנו בכדי לחפות על השגיאות המטופשות שלהם - ואוי לנו אם ניפול למלכודת כזו".

היריבות עם ג'ונתן ביג: האדם השנוא ביותר על לורד קלווין, בלא ספק, הוא ג'ונתן ביג. השניים היו יריבים בנפש עוד בימים בהם שכן ביג בהידרוסט. לורד קלווין ניצל את מעמדו וסמכותו כראש רובע הארובות בכדי להצר ככל האפשר את צעדיו של יריבו, ובעיקר להכשיל את רעיונותיו חסרי המעצורים, ויודעי דבר אומרים כי לורד קלווין היה אחד הגורמים העיקריים לכך כי ג'ונתן ביג עזב את הידרוסט והשתקע ברוטמייר, שם הוא חופשי מרדיפותיו של יריבו[6], אולם יש אומרים כי חילופי האש בין השניים טרם הסתיימו.

ג) אלפרד צ'אסט ("אלפרד צושתא")

למרות כי רוב בעלי המפעלים ויתר הפלוטוקראטים של הרובע הם עשירים הידרוסטיים טיפוסיים למדי, הרי קיימים ברובע גם מספר אילי-הון ביזאריים ויחודיים, המושכים אליהם את מירב תשומת הלב, השמועות והרכילות של המון העם ושל העשירים והאצילים כאחד.

הביזארי ביותר מבין בעלי בתי החרושת הוא ללא ספק אלפרד צ'אסט, בעל מפעל קטן היוצר בעיקר משקאות זולים וגרועים, דבשות מגעילות ומטונפות המופקות מדבורים בעולם התחתי, וגם לא מעט חומרים מאגיים הדרושים למטילי לחשים כרכיבים לריטואלים ומחקרים קסומים.

אלפרד צ'אסט, ככל הנראה קוסם עיפוש רב עוצמה, המכונה בעיר גם "אלפרד צושתא", על שם המשרת האגדי של פילפור אל העיפוש והזוהמה, כפף לשירותו עשרות צואנים אותם השיג ככל הנראה בבקע התת-קרקעי שמתחת לצפון הרובע, אילף אותם וטיפח אותם, ואלו משמשים כיום כמשגיחי עבודה וגם כמשרתים אישיים במגדלו המזוהם ונוטף הפסולת העומד ממש מעל המפעל. הצואנים, אף כי למדו בינתיים שלא לנסות לטרוף את עשרות הפועלים הנדכאים והאומללים העובדים במפעל המעופש, נהנים להתעלל בהם, למרוח עליהם גללים, לשרוק באיום וללטוש טפרים כאשר נתפס פועל עובד לאט מדי, וכך הלאה והלאה.

דאמשו, שוער אחוזת צ'אסט: הידוע במשרתיו המבחילים של צ'אסט הוא השוער שלו, צואן מגודל בשם דאמשו, העטוי תמיד בחליפה נלעגת וכובע משרתים מוכתמים ומטונפים, האוהב מאד לטבול את עניבתו הגרוטסקית בבור השופכין ולאחר מכן למצוץ אותה להנאתו במשך זמן ארוך. דאמשו פותח תמיד בשריקה מנומסת את הדלת בפני האורחים הנכבדים המעטים שמגיעים לבקר את מר צ'אסט בענייני עסקים, ומוליך אותם אל הטרקלין המזוהם, או אל גרם המדרגות הצר והנוטף המוליך לחדר עבודתו ומעבדתו של צ'אסט, אולם רק מבקר שהוא שוטה גמור יענה להצעתו להסיר את כובעו ומעילו מעליו ולתלות אותם על הקולביה הסמוכה.

מוצריו של צ'אסט: מוצריו של צ'אסט ידועים בעיר כמזוהמים ודוחים להחריד, והדבשה שמייצר מפעלו זכתה זה מכבר לכינוי "דבשת פילפור" או "עסיס צואנים", אולם המחירים זולים מאד, ועניים רבים צורכים את מוצרי המפעל, בעיקר מפני שאין להם חלופות אחרות. ידוע בעיר משקה אלכוהולי חום-סמיך שמיצר המפעל, המכונה רשמית "ליקר צ'אסט", ובפי העם "מי צושתא", משקה סמיך, משכר באופן בינוני, בטעם מעופש שאמור להזכיר איכשהו שוקולד[7]. מחיר בקבוק הוא 6-3 פ"ז, לפי הגודל, יקר רק במעט מהוגאש סלק מתוק, ועבור פשוטי עם קשי יום רבים, זהו הליקר היחיד שהם מסוגלים להשיג.

ד) העלף האפל דרקראט ובית המלאכה שלו

דמות שונה לחלוטין מאלפרד צ'אסט, אך מוזרה ומעוררת סקרנות לא פחות ואולי אף יותר ממנו, הינו עלף אפל (Drow) בשם דרקראט, ידיד טוב וותיק של קורטאק מרובע רטרומון, המנהל בית מלאכה מבוצר היטב ומסתורי, הפועל ברובו מתחת לפני האדמה, המייצר שיקויי קסמים, חומרי ריטואלים, ולעיתים גם צבעים ואבקות שונות.
המפעל, הנראה מבחוץ כמבנה גותי או כטירת אופל קטנה, חריגה מאד בנוף של רובע הארובות, מעסיק עשרות בודדות של פועלים. בעוד משגיחי העבודה הם כולם עלפים אפלים מרובע רטרומון, הרי הפועלים ברובם המכריע הם בני אדם, אותם שכר דרקראט בעצמו, ועד מהרה נעשו טיפוסים מסתוריים ושתקנים המזכירים את אדוניהם ומפעלו. ידוע כי התנאים שנותן דרקראט לעובדיו הם מצויינים, מעל ומעבר לכל בית-חרושת או בית-מלאכה אחר ברובע, אולם הפועלים חייבים להשבע שבועת אמונים אפלה ומצמררת לאדונם, ועל כל הפרה שלה, כגון נסיון לגלות סודות יצור שאין הם צריכים לדעת, גניבה או סיפור סיפורים אסורים על המפעל, יענשו בפיטורין מידיים, כאשר ידוע לכל כי מותם האכזרי לא יאחר אף הוא לבוא. איש אינו חומק מעונשו של דארקראט, אם כי, כמובן, אין הוכחות כלשהן.

מספרים בעיר על המפעל כי הוא משתמש ב"צמחי הצל" מרובע רטרומון כרכיב עיקרי ברבים ממוצריו. במפעל ניתן למצוא תמיד למכירה את "יין השושן השחור" של הדראו, אולם מחירו היקר וטעמו המוזר והמסחרר, הגורם לבני אדם רבים לתעב אותו, הופך ענף זה של מכירה למצומצם ביותר, ביחוד מכיוון שרוב מעריצי המשקה מעדיפים ללכת לשתות אותו בפונדק האפלולי של רובע רטרומון, בכדי ללגום אותו באווירה המקורית שלו.

III) צפון-מזרח הרובע: קללת "קסם השני" ותעלומת הזוג וילקינס

א) האסון במפעל "קסם השני", והתעלומה סביב מותם של בני הזוג וילקינס

החלק העלוב ביותר של רובע הארובות הוא חלקו הצפון-מזרחי, הגובל בירכתי רובע הנמל. איזור זה, שם שכן פעם מפעל אריגים גדול "קסם השני", שפרנס בשעתו לא מעט סיפורים אפלים ורכילות, עלה באש ונשרף כליל לפני כשבע שנים, בקיץ של שנת 2433, ובלהבות נספו רוג'ר וילקינס, הפלוטוקראט שניהל אותו, ביחד עם אשתו וילדיו, ומאות פועלים ומשגיחי עבודה. השריפה הנוראה השתוללה כמעט שבוע ברובע הארובות, והפכה את חלקו הצפוני-מזרחי לחורבות מפוייחות.
הדליקה, כמו גם חייהם ומותם של וילקינס ואשתו הקוסמת נותרו כתעלומה מסתורית ואפלה. משגיח עבודה שניצל מהלהבות סיפר כי חודש או חודשיים קודם לכן, קיבל וילקינס הזמנה מסתורית של בגדים מיוחדים בעד הון תועפות מלקוח מסתורי, פרוייקט שהופקד בידיה של אשת הפלוטוקראט המנוחה וקומץ פועלים בכירים שהיו נאמניה ובני חסותה, וכולם נספו בדליקה, שהחלה (לפי דעתו של אותו משגיח) באגף בו עבדו, ולוותה בפיצוץ אדיר, שהפיץ עשן רעיל שתרם מאד למספר העצום של הקורבנות.

ב) הדרדרות החלק הצפון-מזרחי לאחר האסון

מאז השריפה הגדולה, נעשו שיפוצים כלשהם בחלק הצפוני-מזרחי, אולם הוא נותר עלוב והרוס למחצה. רוב בתי החרושת שישבו שם, שניזוקו קשה בדלקה, עקרו למקומות אחרים, ובאיזור נותרו רק סדנאות ובתי מלאכה קטנים ועלובים יחסית. בשל ההזנחה והעליבות, כמו גם בשל החורבות הרבות שנותרו בלא בעלים, נמשכו לאיזור גורמים פליליים מרובע הארובות ורובע הנמל, שמצאו כאן מחסה טוב, וכן כר פורה לפעולות של בריונות, שוד וגביית דמי חסות.

כנופיית "ילדי הדבק": הידועה בכנופיות המקומיות השוכנות בחורבות המפוייחות היא "ילדי הדבק" - חבורה פרועה של נערים מוזנחים ואלימים שברחו מבתיהם, הנהנים להסתובב בשעות הפנאי ליד בתי חרושת הפולטים אדים משכרים, ולהסתמם מהריח. כנופיה זו אחראית למקרים רבים של שוד אלים ואכזרי, אונס ורצח, ויש המייחסים לה גם פולחן אפל, בעיקר בטענה כי רמת הלחימה הגבוהה של חבריה הינה מעל ומעבר למה שיכלו לרכוש נערים בגילם באמצעים רגילים.
רוחות רפאים, השמועה על "מיסטר פינסרס": מלבד הכנופיות האלימות, דיווחו אנשים רבים על רוחות רפאים מבעיתות המסתובבות ברחובות ובבתים הנטושים בלילות, בעיקר באיזור "קסם השני", שנותר איי-חורבות מפוייחים ומזרי אימים שאף אחד לא העז לנסות ולשקמם או לפתוח בקרבתם עסק אחר. הרוחות, רבות מהן עוטות להבות אתרליות, מיללות ומיבבות בלילות, וכמה מהן תוקפות במגען המצמרר ואף בקסמים עוברי אורח לא זהירים. הרוח הידועה ביותר לשמצה מכונה "מיסטר פינסרס" – רוחו עוטת האש של פועל חסר ראש, האוחז בידו צבת ענקית עשויה אש, ומידה אותה בקורבנותיו ממרחק עצום כאילו היתה סוג קטלני במיוחד של צ'קראם מאגי. מיסטר פינסרס נחשב לתוקפני והמסוכן מבין רוחות הרפאים באיזור, ובניגוד לאחרות, הוא מסוגל ונהנה לרדוף אחרי קורבנות מרחקים גדולים, כשהצבת הקטלנית שלו שורקת בעוד הוא מנסה לקלוע אותם בגבם של הבורחים הצווחים באימה.

III) החלק דרום-מערבי של הרובע – הקולוסיאום הגדול

איזור ידוע לשמצה, אך פופולרי מאד של הרובע הינו הקולוסיאום הגדול והחדש שלו, העומד בחלקו הדרום-מערבי של הרובע, ליד חוף האגם וסמוך מאד לגבול רובע האקלי.
הקולוסיאום, קומפלקס של מבנים שמרכזם מבנה עמודים ענקי בעל יציעים גדולים, הבנוי בסגנון הילאסיאני בפרוטה עם עיטורים מינגאריים[8] מצועצעים, הינו יוזמה עסקית של שני זרים, הילאסיאני שמן וערמומי בשם דקיוס גראביס, ומאסטאר אומנויות-לחימה מפוקפק ממינג-הו-לין בשם שיהאן יאו מאצומוטו המכונה גם "הנמר המזנק". הצמד, שהגיע להיידרקון והשתקע בה לפני ארבע שנים, הציע לבעלי המפעלים של הרובע ולסוחרים שונים, בעיקר סוחרי משקאות זולים, להקים מקום בידור המוני וזול לפועלים, שיעסיק אותם לאחר שעות העבודה, וימנע מהם מלעסוק בהתארגנות חתרנית, פשיעה ושאר אפיקים לא רצויים.

רבים מהסוחרים ובעלי המפעלים נענו להצעה, והשקיעו ברעיון סכומי כסף נכבדים, בעיקר כהלוואות או בהבטחה לחלק מהרווחים העתידיים. גראביס ומאצומוטו קנו סדנת כרכרות פושטת רגל שעמדה בדרום-מערב הרובע, הרסו אותה עד היסוד, ובניית הקולוסיאום החלה, ונמשכה שנה תמימה, עד סוף האביב של שנת 2437. מאז, מבדר המקום את הפועלים לאחר שעות העבודה במופעי אומנויות לחימה וקרבות נשק אלימים, המסתיימים לא פעם במוות.

גראביס, המשמש כמנהל וכמנחה של הקרבות, מופיע תמיד בתחילת הערב ובין המערכות השונות, עטוי טוגה הילאסיאנית המכילה בקושי את משמניו, ונזר עלי דפנה על ראשו, מכריז על הקרבות שעומדים להערך, מכתיר מנצחים, מחלק פרסים ומשמיע דברי הלצה המוניים משעשעים, בעיקר על חשבון המנוצחים, ועד מהרה נעשה חביבם הנערץ של המוני פועלים עניים. הכניסה לערב שלם עולה רק מטבע כסף אחד או שניים, תלוי ביציע – מלבד כ250- מקומות משובחים הקרובים מאד לזירה, העולים בין מטבע זהב אחד לחמישה. הקולוסיאום הפך להצלחה מסחררת, מה שאפשר לגראביס להחזיר את כל ההלוואות זמן רב לפני המועד, וזיכה את אלו שזכו באחוזים מרווחיו בהון גדול. המקום החל מושך עד מהרה גם קהל רב מרבעים אחרים, בעיקר מרבעי הטבעת האפורה אך גם ממקומות אחרים בעיר, והרווחים הלכו וגדלו.

שיהאן יאו מצומוטו וכנופיית "דרקון הלהבות": תפקידו של שיהאן מצומוטו הינו בעיקר באימון גלאדיאטורים באומנויות לחימה, ומדי פעם הוא מופיע בקרבות בעצמו. השיהאן, שנודע לשמצה, החל מגייס נערי רחוב מפוקפקים, ומכשיר אותם להיות לוחמים אכזריים. ואלו נודעים לשמצה הן בתוך הקולוסיאום והן מחוצה לה. למרות שהוא מכחיש כל קשר לפעולת כנופיית "דרקון הלהבות", כנופית ביריונים מלומדים בקראטה ואומנויות נשק, הפועלת בכמה מרבעי העוני, וטוען כי מדובר בפירות רקובים שברחו ממנו וסטו מתורתו, משערים בעיר כי הוא שולט בהם מאחורי מסווה, וכי ראש הכנופיה, בוב ואגן, הוא בובה שלו ותו-לא.

הקרבות בקולוסיאום: הקרבות בקולוסיאום נערכים בהשתתפות שתי קבוצות עיקריות - נעריו של מאצומוטו, וביריונים קשוחים מרבעי העוני, המתנדבים לקרבות למען הפרסים הגבוהים המובטחים למנצח, ובדרך כלל נופלים קורבן מהר מאד לקרטיסטים, החזקים והמיומנים מהם בהרבה. לאחרונה, החל בית הסוהר הגדול של היידרקרון לשלוח לזירה פושעים אכזריים שנידונו לתקופות מאסר ארוכות, ופעם אחת השיג גראביס אי-כה להקה של זומבים וגופונים מתולעים ומבחילים, שנקרעו לגזרים אחד-אחד בקרב בלי נשק ע"י מאצומוטו ותלמידיו, לכל תשואות הקהל העולז (לא לפני שבתור "חימום" שיספו וטרפו היצורים כמה וכמה חסרי שכל לא מיומנים שהשתטו להשכיר עצמם להלחם בהם).

הופעותיו של מאצומוטו, בדרך כלל פעם או פעמיים בשבוע, הינם האטרקציה המושכת והאכזרית ביותר בקולוסיאום, כשהן משלבות מיומנות מדהימה בכלי נשק ובעיקר בקראטה, עם אכזריות תהומית, שכן מאצומוטו לא נוהג להשאיר את יריביו בחיים, אלא אם כן מדובר באחד מתלמידיו, או שניתנה לו הוראה מפורשת לעשות כך, ואוהב מאד לסיים את הקרב בשבירת מפרקתם לעיני הצופים המחושמלים. ידועה הפעם בו קרע את פניו וניקר את עיניו של אנס ורוצח ילדים ש"הושאל" ממגדל הרפש, שגראביס מיהר, בשל שנאתו המופגנת של הקהל, להורות למאצומוטו "לקרוע אותו לגזרים, ולאט".

המאבק סביב הקולוסיאום: הקולוסיאום מעורר התנגדות רבה של חוגים תרבותיים בהידרוסט, בעיקר של ראשי האקדמיה ההידרוסטית העתיקה, הדורשים בקולי קולות "לעקור את היכל הטומאה והברבאריות מהיידרקרון, ולשלוח אותו לחרסיס או לקיידרהרץ, שם מקומו הראוי לו". להתנגדות זו מצטרפים גם אנשי מסדר האבירים ואנשי כנסיה, וכן מעט אצילים מכובדים ונשואי פנים[9] אולם התמיכה הגורפת בקולוסיאום, המעמד שצברו מפעיליו, והרווחים הרבים, הישירים והעקיפים שמפיקים ממנו אילי ההון מגינים על הקולוסיאום מכל רע, והמחאות נגדו נותרות בגדר דיבורים חסרי כח, המלווים מדי פעם בפעם בהפגנת מחאה של ארגוני נשים צדקניות, שמשמר העיר נאלץ לאבטח אותן כיאות מעדות אלימות של שיכורי הוגאש וביריונים הבוקעות מהקולוסיאום, ומנסות "לקרוע אותן לחתיכות" בדיוק כמו במחזה שראו בפנים.

לאחרונה, החל גראביס ביוזמה עסקית חדשה, והשקיע כסף לא מועט ביבוא של אריות, חיות טרף ומיני מפלצות מאיים טרופיים בדרום הרחוק. הספינות שנשלחו בשלהי החורף של 2439 טרם חזרו, אולם המוני מעריציו של הקולוסיאום מחכים לשובן בקוצר רוח.

בחזרה אל דף האינדקס של ארצות העולם הידוע

בחזרה אל דף המבוא לאימפריה ההידרוסטית

---

כתב וערך: גדעון אורבך, 2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום

---

[1] שגם היא נתפסת בעיני חלק מגדולי השלטון, כגון ליידי מרג'ורי, כאיום על האיזון והאינטרסים ההידרוסטיים, לפחות באופן פוטנציאלי, ויש טוענים כי הביון ההידרוסטי עוקב אחריה בחשאי ומדווח למשנה למלך על כל צעדיהם של אילי ההון ברוטמייר, ביחוד כאלו שיכולים לפגוע באינטרסים של הכתר.

[2] חיפושיות אלו קרויות גם "חיפושיות צושתא" על שם אחד ממשרתיו האגדיים של אל הזוהמה והעיפוש פילפור.

[3] הנמצאת במרחק של עשרה ימים עד שבועיים של הפלגה בסירה מהירה מהיידרקרון, ומקיימת עמה מאז תום מלחמת איירנוסט-הידרוסט קשר מסחרי ענף, רצוף והדוק.

[4] ראש הסיעה הכלכלית בפרלמנט ההידרוסטי, הידוע כאדם קיצוני מאד בדעותיו, אולם יודע תמיד היכן הגבול.

[5] ולפחות שלוש פעמים בעשר השנים האחרונות עשה יד אחת עם השמרנים בהצבעות חשובות בפרלמנט, בניגוד לדעתו הנחרצת של לורד סילבריץ', שרתח מזעם, אך לא יכול היה לעשות דבר בנידון.

[6] היריבות בין השניים החלה, כנראה, בימים בהם היה ג'ונתן ביג האחראי הכלכלי על משטר הכיבוש ההידרוסטי בבאריזהאר, ומדיניותו היתה בין הגורמים שתרמו לפריצת המרד הגדול של 2429. לורד קלווין ניהל באותה תקופה עסק משגשג של מסחר עם באריזהאר, שנפגע קשות עקב המרד וגרם לו להפסדים גדולים, והוא לא הסתיר מעולם כי הוא רואה את ג'ונתן ביג כאחראי. הוא טען תמיד כי ביג דאג רק לאינטרסים שלו ושל מקורביו תוך זלזול בחובתו לכתר הידרוסט, וניסה ליזום פתיחת הליך פלילי כנגד ג'ונתן ביג בהידרוסט באשמת רשלנות פושעת במילוי תפקיד ציבורי, לקיחת שוחד ומעשי שחיתות אחרים, נסיון שלא צלח, אולם ג'ונתן ביג מעולם לא סלח לו על כך.

[7] למרות הדמיון במראה ודרכי היצור, הוא שונה מאד מבן-דודו הרחוק מז'ראל "נקטר האסלה", חזק הרבה פחות ומזיק פחות לבריאותם של השותים. מסיבות אלו, הוא נצרך בעיקר ע"י פשוטי עם ואנשים עובדים, ובד"כ לא ע"י אלכוהוליסטים כרוניים, בניגוד לנקטר האסלה.

[8] קרי, בסגנון מינג-הו-לין.

[9] ובאופן מפתיע, נוצרה כאן ברית מפתיעה בינם לבין יריביהם המושבעים בדרך-כלל מהסיעה הרדיקלית של בלייק.