|
כל בני משפחת
הגרושרוקה נראים, פחות או יותר, כהכלאה בין כריש ענק לדיונון או תמנון. גרושרוקת
המכרות, להבדיל מקרובי-משפחתה החיים בים ממש, מותאמת גם ליציאה מהמיים, מדי פעם.
גרושרוקת המכרות נראית כגוף בשרני חרוטי-מעוגל, בגווני הירוק-כחלחל הכהים,
המסתיים בפנים מעוותות שמחציתם מקור עצמוני אדיר, גדוש ב-40 זוגות של שיניים
נוראות. מעל המקור, בוקעות שתי עיניים ורודות-צהבהבות, צרות ומכוערות. מהגוף
בוקעות שמונה זרועות בשרניות, עמוסות כפתורי הצמדה, מהן ארבע קצרות וחזקות יותר,
הבוקעות מפלג הבטן התחתונה, וארבע ארוכות וגמישות יותר, הבוקעות מפלג הבטן
העליונה, סמוך לצידי הגוף.
כאשר גרושרוקת המכרות עולה לקרקע מוצקה, משמשות אותה ארבע הזרועות הקצרות לזחילה
על פני הקרקע, ואילו ארבע העליונות להתקפה ולכידת טרף. את התמונה משלים זנב
מאורך, דמוי זנב כריש, שתפקידו העיקרי לסייע ליצור לנווט במהירות כשהוא שוחה
במיים.
|
|
גרושרוקת המכרות מעדיפה לתקוף מתוך המיים הרדודים,
המאפשרים לה אופציית מילוט טובה כאשר היא נפגעת, אולם כאשר רעבונה גובר עליה,
היא יוצאת ליבשה לחפש טרף.
גרושרוקת המכרות פותחת כל התקפה (כמו גם נסיגה) בנשיפה של נוזל מצחין, שחור
וצמיג המזכיר דיו. הנשיפה היא קונוס גדול, במימדים (בד"כ) של 20x8 מט'. כל
יצור הנפגע מהקונוס סופג xק1+4 נזק, ועלול להתעוור באופן זמני. הגרושרוקה מסוגל
לנשוף כל שלושה סיבובים, כמעט בלא הגבלת מספר פעמים.
לאחר הנשיפה, הגרושרוקה משתמש בזרועותיו המעובות לזינוק רב עוצמה (אם כי קצת
מגושם, יחסית לקרבישון, למשל), אל עבר יריביו, כאשר הוא תוקף אותן בפראות במקורו
ובזרועותיו. אגב הקפיצה, הוא משמיע גרגור עמוק ורעבתני, המסתיים בשריקה נוקבת
(ומכאן, לפי הסיפורים בא שמו, גרושרוקה) הזרועות מדיפות ריר דביק, המסוגל לגרום
להפרת ריכוז מתמשכת למטילי לחשים. אם הגרושרוקה מצליח ללכוד מישהו בזרועותיו,
הוא מושך אותו לפה לנשיכה המסבה נזק כפול. גרושרוקה לוחם בפראות, ועשוי להכנס
לשיכרון קרב. אין ליצור מספיק שכל בכדי להתמקד או לפעול לפי תוכנית, אלא הוא
תוקף תמיד את המטרות הקרובות אליו, כאשר הוא נמשך, כמו כריש, אל דמויות פצועות
במיוחד הנוטפות דם רב. כאשר הוא בכל-זאת מחליט לסגת, הגרושרוקה יורה ענן נוסף של
דיו ומנסה להמלט בקפיצות מגושמות אל מאגר המים הקרוב ביותר - אלא שאיטיותה
היחסית של תנועתו עשויות להציב אותו בחסרון קטלני, אם נכשל הדיו מלעכב את
הרודפים אחריו.
|
|
לפי המסורת,
הגרושרוקות הראשונות נוצרו בניסויי הכלאה שערך גאראתול, מלך אנשי דג מפלצתי שחי לפני
כ-2,000 שנים בערך. גאראתול, שהיה וסאל של קייסרית נערות האצה הירוקות ושירת את
האימפריה התת-מימית העצומה שלה, התלהב מכח הקסמים של גבירתו ומיכולתה הבלתי
נדלית ליצור ריטואלים ויצורים חדשים, וניסה לחקותה - אלא שלמרות כח קסמיו, מח הדג
המוגבל שלו לא העלה יותר מאותה הכלאה מצערת ומיותרת בין כריש לתמנון, דבר שזיכה
אותו בלעגה של הקייסרית. בזעמו, פקד גאראתול להשליך את כל הגרושרוקות מממלכתו
והלאה, וכך התפזרו הראשונות שבהן במעמקי הים. צאצאיו של גאראתול וכן יצורים
תבוניים משתעשעים לעיתים קרובות, עד היום, בעריכת מסעות ציד גרושרוקות, אולם מגים
תת-מימיים מרושעים משתלטים לא פעם על פרטים גדולים ומרשימים, בכדי להפוך אותם
לשומרים.
מספרים כי למרות שכלם המוגבל מאד, הבינו הגרושרוקות כי לא רצו בהם והשליכו אותם,
ולכן התמלאו במרירות, שהתרגמה לשנאה ותאוות הרג כלפי כל היצורים החיים האחרים.
אותו מטרד רצחני קיים במצולות עד היום, והתפשט גם לאיזורים אחרים, כגון ביצות
עמוקות ומכרות מוצפים. לגרושרוקות אין חיי חברה, והזכר והנקבה נפגשים אך פעם
בשנה לשם הזדווגות. לעיתים נדירות, ניתן למצוא קבוצות קטנות של זכרים או נקבות
הפועלות כקבוצות צייד.
|