אינדקס המפלצות של קלדאריה

חזרה אל דף השער
יורשת הקרדינל	קו-זמן	הרפתקנים	גזעים	ארצות	דמדומי המערב
	מפלצות	טכניקה	חי וצומח	אלים

משפחת הרפשנים (Mirrers)

רקע כללי | רפשן ביצות | צואן | רפשן אורז | רפשן סוסים | רפשן הערפיח
ביגורו | רפשן ביצים | רפשן זבובים

רקע כללי

במקורם, הרפשנים הינם שלב בהתפתחות מפלצי ענק, הקשורים באלי עיפוש וזוהמה. פעם בכמה עשרות שנים, מגיעה מפלצת ענק כזו ממקום משכנה הנסתר, בד"כ בקרקעית הים, ביצות תת-קרקעיות וכ"ו אל פני האדמה בכדי להטיל ביצים במיים רדודים ומעופשים, מהם בוקעים עשרות ולעיתים מאות רפשנים. הרפשן גדל ומתבגר במהירות (בד"כ כחצי שנה מספיקה), ואח"כ ממררות להקות הרפשנים את חיי האיזור. רוב הרפשנים נהרגים בשלב זה או אחר, ורק פרטים ספורים, ששרדו פרק זמן של כ 75-50 שנה, מתחילים במסע ארוך אל מקום עמוק ואפלולי, בים או בעולם התחתי, שם הם מתגלגלים לגולם, הבוקע, לאחר כ-3 שנים, בתור מפלץ ענק צעיר. בממוצע, רק אחד מ10,000- רפשנים יגיע לשלב ההתפתחות של מפלץ ענק בוגר.

תיאור כללי: הרפשנים נראים כאנושואידים מגעילים, מלאים בבוץ וטינופת מסוג זה או אחר, עורם לח ומצחין, נושא שילוב בין שיער זיפני לקשקשים רכים. לרובם יש טפרים ומלתעות מפותחות, וחלקם ארבע ידיים. תבונתם נמוכה, ורק מיעוטם יודעים לדבר שפות של גזעים אחרים, וגם זאת באופן עילג מאד.
הרפשן הוא בעל תאבון בלתי מרוסן, והוא בד"כ אוכל נבלות או יצורים קטנים, אולם אינו בוחל ביצורים גדולים יותר (כגון בהמות בית או אדם) אם הללו מזדמנים לו. הוא בד"כ פחדן, ותוקף בלהקות גדולות. הרפשנים אוהבים מקומות לחים, חמימים ומרופשים. קור או חום עז, ביחוד כאלו המלווים ביובש, פוגעים בהם, ולכם הם נמנעים מהם.

סוגים שונים של רפשנים

רפשן הביצות:

רפשן גדול ומכוער בגוון חום-עמוק עם מגוון של כתמים ירקרקים, המאופיין בחרטום מאורך ועיניים בולטות כמו של תנין. הוא בעל ארבע ידיים שריריות, המסתיימות בטפרים ענקיים, ואוהב מאד לשרוץ בלהקות קטנות בבוץ העמוק והטובעני של ביצות ומדמנות טבעיות ובוגדניות, כאשר הוא ניזון מדגים ועופות מיים, אבל מחבב מאד גם טרף גדול יותר, כמו אדם, אם מזדמן לו.
רפשן הביצות אוהב להפתיע את קורבנותיו. אם יש מספיק רפשנים בשטח, הם ינסו לכתר את הקורבן מעברים בכדי למנוע ממנו להמלט. רפשן הביצות ינסה לנעוץ את טפריו העצומים בקורבנו, ולגרור אותו אל תוך הבוץ העמוק, שם הוא זולל אותו בנחת. רפשני ביצות אוהבים מאד גם לארוב לסירות קנו ולבוציות, אותן הם מנסים להפוך, ואזי להתנפל על השייטים המופתעים המפרפרים במיים.
רפשן הביצות נותר בד"כ בחסותה המעופשת והמלטפת של הביצה, אולם מדי פעם, להקות רפשנים יוצאות לסיורים, בעיקר בלילות חשוכים, ערפיליים, חמים ולחים. קיץ לוהט, לח ומלא יתושים הינו זמן טוב מאד לפגוש בלהקות כאלו. להקות הרפשנים מדדות באיזורים הסמוכים לביצות, ויכולות לארוב בפאתי ישובים ולפשוט על דירי בהמות, אם אלו סמוכים, אולם הם לא ירחיקו יתר על המידה מהביצה, משום שהם חייבים לחות, ואוויר חם ויבש של צהריים יכול למוטט אותם עד מהרה באפיסת כוחות.
רפשן הביצות הוא אלים ותוקפני מאד, ואיננו ממהר לסגת מקרב, אפילו אם הוא נפגע - תופעה נדירה למדי בקרב הרפשנים.

צואנים (Looers)

סוג זה של רפשן, הנחשב בצדק לאחת ההמצאות המתועבות והמצחינות ביותר של הטבע, נראה כאנושואיד מרופש ומצחין במיוחד, בעל שערות ארוכות ודביקות בגווני חום-כהה, ניבים גדולים ועיניים צהובות, בעל שתי ידיים ארוכות מאד, ובלא קשקשים. הצואן חי בתוך מערכות ביוב מטונפות, ושאר מקומות המכילים כמות גדולה של שתן וצואה, ביחוד של בני אדם. חומרים אלו, בעיקר הצואה, דרושים לו בכדי לעכל ביעילות את מזונו. הצואנים חיים בלהקות, השורצות בתוך מדמנות הצואה העמוקות והחשוכות, ובד"כ ניתן למצוא אותו בנקרות הביוב מתחת לערים צפופות ומלוכלות.
הצואן, יותר מכל רפשן אחר, אוהב מקומות סגורים וחשוכים, ונרתע מאד מאור השמש (אולם מקורות אור פחותים יותר אינם משפיעים עליו). הצואן ניזון בד"כ מפגרים ומבשר רקוב הנסחף אל תוך הביוב, אולם יקבל בהתלהבות טרף טוב מזה. הצואנים הם פחדנים יותר מרפשנים, אולם עולים עליהם בהרבה בעורמתם. הם תוקפים תמיד בלהקה, הרצה או שוחה במהירות אל עברהטרף המיועד כשהיא משמיעה בליל של שריקות רמות וצורמניות (הם אינם מסוגלים לדבר או לתקשר בדרך אחרת). עורו ושערותיו של הצואן מצופות תמיד שכבה עבה של צואה וטינופת, והוא אוהב מאד ללעוס גללים גדולים ורטובים כאשר הוא משועמם, או בטרם התקפה, אזי הוא לועס במרץ כשהוא מזיז ריר טבול בחלקי צואה לכל עבר, ביחוד כאשר הוא שורק. כמו כן, צואנים, ביחוד צואנים צעירים, אוהבים מאד "לשחק" משחקים מרושעים, כולל לצייר ציורי קיר מקוריים (בחומר הגלם האהוב עליהם) בכל מקום אליו הם חודרים, להטות תעלות ביוב אל תוך שדות ומבנים, ועוד כהנה וכהנה.

לצואן, יותר מלרפשנים אחרים, יש צורת התפתחות וגלגול מפותחת מאד, העוברת מספר שלבים עד לצורה הבוגרת[1]. מפלצת המעמקים החומה, מלבד ביצי הצואנים, משריצה מדי פעם גם ספורות, המתפתחות למיני יצורים לא תבוניים של עיפוש, המתנהגים כקונסטרוקטים למחצה השומרים על מאורות הצואנים ועל הביצים, וכן קקונים, המתפתחים לבהמות מכונפות נתעבות ההופכות לדרקוני עיפוש – אחת הצורות המאיימות ביותר של יצור דומן שידועות. כמו כן, צואנים אינטיליגנטיים במיוחד מסוגלים לנטוש את מסלול ההתבגרות הרגיל, כשהם הופכים לשאמאנים הצוברים דרגות בדרך דומה לבני אדם. מאלו ידועים בעיקר "שבעת נסיכי הביוב", שבעה צואנים אדירים שקיבלו חיי אלמוות מידי האל עיפוש בכבודו ובעצמו (הידוע ביניהם הוא צושתא המפחיד, שהפיל את אימתו לא פעם במחוזות שונים של צפון-מערב ואלנקאלד).
צואנים הפכו לחלק כמעט בלתי נפרד מערי אדם גדולות כגון היידרקרון או איל דה לה-רוא; הם שוכנים במספרים גדולים בביובים ובנקבות אליהם מתנקזים הצואה והזוהמה של רבעי עוני, כאשר המקום החביב עליהם ביותר הינו סמוך לריכוז של קצביות ובתי מטבחיים המשליכות שרידים סביבן. מדי פעם, הצואנים יוצאים לשחר לטרף ברבעי העוני, בעיקר בלילות חמים; טבעם הערמומי והפחדני מונע מהם מלהיות סכנה קיומית לעיר, באשר הם תוקפים בד"כ קורבנות רדומים וחלשים, כגון שיכורים, נוודים, וקבצנים לא זהירים השרועים ברחובות הפרבר בלילות. מאמיני עיפוש מחבבים מאד את היצורים הללו, משום שהם מטונפים, מעניינים (בכל האמור לתבונה ומנהגים) ונוחים למדי לאילוף, בעיקר כאשר הם נלכדים בגיל צעיר.

רפשן האורז:

רפשן זה נפוץ בעיקר ברצועת האמתיסט ופרסיליירו, ונראה כמהדורה מוקטנת של רפשן הביצות, בכמה שינויים: גוון עורו הוא ירקרק, אם כי נוטה לחום-עכור, עיניו חומות כהות, ואצבעותיו ומבנה גופו מותאם במיוחד להתחפר בבוץ. מלתעותיו אדירות וארוכות, ופניו שמרו על הצורה התנינית של רפשן הביצות. אחד מזוגות ידיו התנוון, והפך למעין סנפירים דוחים וקשיחים, המסייעים לו לפלס את דרכו בבוץ.
רפשן האורז חופר את דרכו במהירות בתוך הבוץ שמתחת לשדות האורז המוצפים של רצועת האמתיסט, כשחושיו הרגישים חשים תנודות באדמה שמעליו. אזי הוא עולה במהירות כלפי מעלה, כשלועו מתקדם תחילה, ומנסה להפתיע את האיכר האומלל מלמטה. הוא תוקף בנשיכתו הנוראית, ומנסה לאחוז את הקורבן ולהתחפר איתו בחזרה אל תוך הבוץ העמוק, שם הוא גומר את סעודתו בנחת. רפשן האורז הוא אחד מסוגי הרפשנים המתלהקים פחות, והוא חי בד"כ בקבוצות קטנות או לבדו. להקות גדולות של יצורים כאלו מופיעות רק לעיתים נדירות מאד, ובד"כ משמען חורבן לכפרים שלמים.
רפשן האורז אוהב לקנח את סעודותיו באורז, ונהנה מאד לזבל, לטנף ולהשחית את היבולים, או לחבל בשורשי הצמחים. רפשן האורז צריך לעלות ולשאוף אוויר פעם ב6- שעות בערך, ולעיתים קרובות, ביחוד כשהוא שבע ומרוצה מעצמו, הוא מטפס על פני השטח בלילות, כדי להנות מאוויר לח, כאשר הוא שוכב על גבו, מלטף את בטנו הגדולה ומגרגר. רפשן האורז אינו טוב בהילוך על שניים, והילוכו כפוף ואיטי יחסית, אך לעיתים ניתן לראות להקה של רפשני אורז מדדה בתוך מטעים גדולים ובוציים. רק במקרים שהוא נכנס לקרב על פני הקרקע, ישתמש רפשן האורז בטפריו כנשק התקפה. רפשן האורז פעיל מאד בחודשי הקיץ והסתיו של רצועת האמתיסט, ואילו בחורף היבש והקריר הוא מתחפר עמוק מתחת לשדות, ונכנס לתרדמה עמוקה, ממנה הוא מתעורר רק בסוף האביב.

רפשן הסוסים (רפשן מצוי):

רפשן קטן, בעל פרווה שעירה, בגווני חום-צהבהב עד ירוק, שהינו מטרד ידוע בכפרים באיזורים רבים מהידרוסט ועד ז'ראל, ביחוד אך לא רק ליד אגמים ונהרות גדולים. רפשן הסוסים שורץ מדי פעם במזבלות חקלאיות של כפרים ובערימות של צואת סוסים ובהמות אחרות, כשהוא חי בד"כ בלהקות או בקבוצות קטנות במנהרות לחות מתחת לאותן מזבלות או בחורשים בוציים. רפשני הסוסים פעילים מאד בעונות הממוזגות והעתירות בבוץ של האביב והסתיו, ואילו קור קפוא של חורף או חום לוהט של קיץ גורם להם להסתתר מתחת לפני האדמה (מסיבות אלו, מכונה רפשן הסוסים בז'ראל בשם "רפשן האביב").
רפשן הסוסים הוא שרץ קטן, שפל ופחדני, שכאשר הוא בודד, הוא כמעט לעולם לא יעז לתקוף אדם בוגר, וגם איכר חסון חמוש בקלשון יכול להרתיע אותו בנקל. ממקומות מחבואו שבמנהרות ומזבלות, מתגנבים רפשני הסוסים לכיוון הכפרים בכדי לטרוף תרנגולות ובהמות, לארוב לילדים משוטטים, ולעיתים, כשמספרם גדול מספיק, גם לתקוף בתים בפאתי הכפר. לרפשן הסוסים שפה פרימיטיבית משלו, הנשמעת כבליל של נחרות וציוצים דקים. רפשן הסוסים אינו תוקף בד"כ בטפריו ונשיכתו, שאינן קטלניות, אלא אם כן הטרף אינו יכול להתגונן. במקרים של קרב, רפשני הסוסים תוקפים בעזרת סכינים מטונפים וחלודים, מוטות מחודדים וכל נשק ישן וזרוק אחר שיכלו למצוא או לסחוב.
הדעות לגבי רפשן הסוסים חלוקות, שכן מעולם לא נמצא המפלץ המטיל את ביציו. יש הטוענים כי מדובר במפלץ קטן יותר מהרגיל, החי בקרקעיתם העמוקה של אגמים (כאגם איינרבלאו), ויש הטוענים כי רפשן הסוסים הוא הכלאה בין רפשן ביצות לגובלין, המתרבה בדרך של הטלת ביצים במקומות חשוכים ונסתרים. שאלה אקדמית רבת עניין זו לא נפתרה עדיין, בין היתר משום שלא רבים היו המלומדים שהטריחו עצמם לחקור את צפונותיה של יצירה מפוארת זו של הטבע.

רפשן הערפיח ('רפשן הקידמה'):

זן זה של רפשן חדש יחסית, וכנראה מדובר במוטאציה של צואן שנוצרה בערים התעשייתיות הגדולות של ים הצעיפים המרקדים, ובעיקר מתחת לעיר רוטמייר. רפשן הערפיח (המכונה בלעג גם "רפשן הקידמה") נראה כצואן גדול, המופיע בשלל צבעים, כתמים וצירופים מוזרים של סגול, כתום, ירוק, אפור וכחול. עורו מלא בגידולים גדולים, לחים ומבעיתים, אולם הפרט הבולט ביותר בו הוא היותו בעל שלוש עיניים גדולות ואדומות.
רפשן הערפיח חי בד"כ במזבלות של מפעלי תעשיה ובביובים מתחתיהם, ביחוד מתחת ובסביבת מפעלים המזרימים פסולת מאגית רעילה. רפשן הערפיח אוהב בריכות של שפכים תעשייתיים, וניזון משאריותיהם, אולם אוהב לגוון את התפריט בטיולים ליליים (בד"כ בחבורות קטנות) אל רבעי העוני של הפועלים, בכדי לרצוח ולזלול, ואז לחזור למחבואו. קורבנותיו השגרתיים הם חסרי בית, רבצנים, זקנים משוטטים, שיכורים ושאר קורבנות אומללים של העיר הגדולה.
רפשן הערפיח תוקף בטפריו ובנשיכתו הרעילה, ויכול גם לירוק זרם של נוזל מחליא ורעיל, אותו הוא מכוון בד"כ אל פניו של יריבו. תוצאות הפגיעה יכולות להיות עיוורון, זמני או קבוע, ולעיתים גם צמיחה מאוחרת של גידולים מגעילים על פני הנפגע (זאת ביחוד אם לא דאג לנקות עצמו מהזוהמה מיד לאחר הקרב).

רפשן הערפיח חייב לחיות בתוך פסולת רעילה, בלעדיה הוא נחלש ומתמוטט לאחר ימים ספורים. מיים נקיים גורמים לו לכוויות ונזק אמיתי, ובד"כ הוא יברח בבהלה הרחק ככל שיוכל ברגע שיתקל בהם. נפילה אל תוך אגם או נהר צלול יהרוג את רפשן הערפיח בתוך רגעים ספורים. עצם יצירתו המעוות של רפשן הערפיח ניתקה את הקשר המסורתי בינו לבין מפלץ הענק, ורפשן הערפיח אינו יכול לחזור לים בכדי להתגלגל למפלץ, שכן הוא לא ישרוד יותר מימים ספורים מחוץ לפסולת רעילה, וברגע שיתרחק מאיזור המיים המזוהמים של עיר התעשיה, ימות בכל מקרה. מספרים, כי רפשני הערפיח מסוגלים, במקום זאת, להטיל ביצים משל עצמם. ביצים אלו, שניתן למצוא אותן מדי פעם בביובים ובמזבלות של רוטמייר וערים כדוגמתה, נראות יפיפיות ומושכות בשל מגוון הצבעים הססגוני של קליפתן - אולם הן תמיד רעילות: מיעוטן גורם לקורבן מגפה של כאבים, הקאות, שלשלולים ועוויתות מעיים, ואילו רובן קטלני הרבה יותר, וגורם למוות תוך ימים עד שעות ספורות מרגע האכילה. כמה מהן מסוכנות במיוחד, שכן במקום לקטול את אוכלן הן מעוותות אותו, והופכות אותו בתוך שעות ספורות של יסורים למפלצת-אדם מעוותת, המזכירה בצורתה את רפשן הערפיח.

ביגורו (רפשן כחול):

רפשן מיוחד זה בא במקורו מהג'ונגלים הסבוכים שמדרום-מזרח לקלדאריה, אך התפשט בינתיים גם לארצות אחרות. הביגורו דומה לרפשן הביצות, הן בהתנהגות והן במקום החיים, אולם הוא בעל שתי ידיים בלבד, ומאופיין בידי גוון עור כחול-עמוק, חולני, שער שחור ארוך, זיפי ופרוע, עיניים אדומות, ומלתעות המגירות תדיר כמות אדירה של ריר. פניו של הביגורו חסרות את האופי התניני של רפשן הביצות, ומנגד, הוא בעל גבות עיניים מזדקרות ומצח משופע, המזכירים הומו ארקטוס, אולם בניגוד לזה האחרון, ביגורו מתרבה בדרכם הרגילה של הרפשנים - בידי מפלץ הביגורו האדיר החי בביצות הקטלניות של רוזאד או ארץ המנגרובים.
ביגורו תוקפים בד"כ בעזרת כלי נשק מחודדים או כלי הטלה, לעיתים קרובות חניתות עשויות צור או עצם קשיחה, חומרים אותם הם יודעים לעצב היטב. ביגורו חי תמיד בלהקות גדולות, הכוללות לעיתים מאות פרטים, והוא היצור הלהקתי ביותר מבין הרפשנים.
הביגורו תלוי בביצה הרבה פחות מרפשן הביצות הנפוץ, ושבטיו יכולים לעבור מרחקים גדולים ביבשה בדרכם מביצה לביצה, וכך התפשטו מרוזאד והגיעו עד מעבר לרצועת האמתיסט. ביגורו יכול להחזיק מעמד כמעט שלושה חודשים בלא ביצה, אולם ככל הרפשנים, הוא נרתע מאור, יובש וחום, וכאשר הוא במהלך מסע, הוא ינוע כמעט תמיד בלילות ויסתתר במהלך הימים. יותר מכל רפשן אחר, הביגורו יודע לרוץ במהירות, ובזו אין הוא נופל מאדם בוגר וחסון. מאפייניו אלו של הביגורו עושים אותו מתאים מאד לפשיטה על כפרים וחיסולם, ולכן הוא ידוע לשמצה בקרב גזעים תבוניים של יושבי קבע.

רפשן הביצים:

רפשן הביצים, המכונה לעיתים גם הרפשן הצהוב, הוא רפשן קטן ומגעיל, ככל הנראה זן של רפשן סוסים שהסתגל לחיות במערכות מחסנים ענקיות, אפלות ומטונפות, וניתן למצוא אותו בד"כ מתחת לטירות, כפרים גדולים, עיירות וערים חקלאיות.
רפשן הביצות איננו שעיר, ובעל עור קרומי בהיר, לח ודוחה, בד"כ בגוונים של לבן-מלוכלך עד צהבהב, המכוסה בשכבה דלילה של שערות גמישות ולחות בגוון דומה. רפשן הביצים ניזון מסחורות מעופשות ומזון רקוב הנשכח בחלקים אפלוליים ונידחים של מערכות מחסנים, כאשר ביצים סרוחות אהובות עליו במיוחד. לא פעם, ראו אותו קופץ אל תוך ארגז גדול של ביצים סרוחות, מנפץ אותן, ואח"כ מתגולל בנהמות עונג בתוך ערימה של קליפות וחלמונים, כשהוא מלקק את עצמו ואת סביבותיו בלשונו הורודה, הארוכה והבשרנית.
רפשן הביצים חי בד"כ בקבוצות משפחתיות קטנות, ומתלהק רק כאשר יש מזון בשפע ובזול. כמו רפשן הסוסים, הוא פחדן מאד, אך אוהב מאד לארוב לקורבנות לא זהירים, בד"כ מחסנאים ושומרים מנומנמים, אותם הוא מפתיע בד"כ בקפיצה מתוך חבית, ערימת קמח או ארגז גדול, כשהוא מזנק בשיניים ובטפרים לטושים אל עבר גרונו של הקורבן, בשאיפה להפילו ארצה ולסיים את המלאכה בזול. התנגדות נמרצת, המלווה בפציעתו של הרפשן הנתעב יכולה להרתיעו ולגרום לו לסגת אל מקום מבטחים חשוך, אלא אם כן מדובר בהתקפה להקתית. לעיתים משתמשים רפשני הביצים גם בכלי נשק ישנים וחלודים שמצאו בתוך המחסנים. שפתם היא בליל של ציוצים, בדומה מאד לרפשני הסוסים. ניתן לשמוע לעיתים את נשימתם הכבדה והמאוסה מאי שם במחסן, או את ציוציהם, אולם רק אדם מיומן מסוגל לכך, ורוב האנשים יסברו בטעות כי מדובר בעכבראשים גדולים. רפשן הביצים מפיץ בכל מצב סרחון כבד של עיפוש, ובעיקר את ניחוחן של ביצים סרוחות (ביחוד אם נתפס בשעת או מעט אחרי "האמבטיה").

רפשן הזבובים:

סוג מתועב של יצור, שאיננו רפשן אמיתי, אלא צאצא של נוודים מזוהמים שהתעוותו מזלילת גוויות. רפשן הזבובים נראה כאדם כהה ושעיר, כפוף ומרופש, בעל מלתעות ענק מגירות ריר, פנים מכוערות להדהים, טפרים מאורכים ומפותחים ועיניים צהובות. בניגוד לרפשן אמיתי, הוא אינו מטיל ביצים, אלא מתרבה בדרכם של בני אדם, וכמו כן, הוא ילבש בד"כ קרעי סחבות, או לבוש טוב יותר, אם יזדמן לו. רפשני הזבובים שוכנים בכל מיני מקומות מסתור בערים צפופות, ליד בתי קברות וכ"ו. הם ניזונים מזלילת גוויות ובשר רקוב, ולעיתים הם פושטים על איטליזים זולים. כשהם מפתיעים קורבן חלש בחושך, או כשהם מתלהקים, הם רוצחים אנשים למאכל. הם יודעים לדבר בשפת המקום, אך תמיד בניב ירוד ועילג של ביבים. לעיתים, ביחוד בחשיכה, הם מנסים להתחפש לבני אדם בכדי להטעות או להשיג דבר מה. בכל מצב, הם מפיצים צחנת גוויות נתעבת, אותה הם מנסים לפעמים לטשטש בעזרת מבשמים. רפשן הזבובים נפוץ, מטבע הדברים בעיקר בפרבריהן של ערים גדולות ומזוהמות.

---

כתב וערך: גדעון אורבך, 2003
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום

---

[1] הצואן הצעיר משמין ומתעבה לצואן המגודל (המוכר ביותר והידוע לשמצה בקרב בני אדם). זה, בתורו, מתעוות לצואן המוטנט, מפלצת מפחידה ורעבתנית בעל גוף קשיח בעל כושר סבל עצום וארבע זרועות נוראות. מאלו מתפתחים צואני הצב, צואנים בעלי שיריון קרני עצום וקרניים, בעלי ארבע זרועות טרף עצומות וזנב אדיר ומשונן. צואני הצב מסוגלים, בין יתר הצרות, לירוק סילון של נוזל שחור ורעיל מפיהם, הגורם לבעתה, מחלה ועיוורון (בדרך-כלל משתמשים בו להבטיח מנוסה מקרב קשה מדי). צואן צב שצבר מספיק נסיון יורד אל הים, ומתגלגל למפלצת מעמקים חומה צעירה.