גאוגרפיה
| גזעים
| אלים
ודתות | המערכה
| אסופת
מפלצות
עכברי
צל (מוז ריזגול)
עכברי-צל, או מוז-ריזגול (Moz Rizgull) בשפת הפאר'ליל הם מכרסמי-ענק רעבתניים וצמאי-דם ששורצים במנהרות קבורה, חורבות
מקוללות ומקומות דומים שנחשבים נגועים בקסם אפל; לפי השמועה, הם צאצאיהם של
אוכלי-נבלות שנוגעו ברוחות רעות או בהדים מהיסורים של מוכי גורל ונידונים למוות
בתקופת האימפריה האנ'מירית; מנגד, הפרוות השחורות הסמיכות שלהן מבוקשות מאד אצל
אומני-עור ויוצרים נוספים.
תיאור חיצוני
עכבר צל עשוי להראות, במבט ראשון, דומה
לעכברוש ענק רגיל, בעל פרווה כהה וסמיכה; אולם הוא נבדל ממנו מעט בצורת הראש;
בגוון השחור-בוהק של הפרווה, שנראית חלקה, מלאה וסמיכה יותר משל כל עכברוש אחר;
והציוצים שמשמיעים עכברי הצל נשמעים מורכבים יותר משל עכברושים או עכברים רגילים.
אולם, המאפיין היחודי הבולט ביותר של
עכברי הצל, הוא תחושת הצינה שאופפת אותם, ותלויה ועומדת לא פעם גם מעל איזורים
ששורצים בהם - ואין לה זכר אצל עכברושי ענק אחרים, גם אם הם חולקים איתם איזורי
מחיה דומים.
עכברי צל צעירים מגיעים לגודל של כלבלב;
עכברי צל בוגרים יכולים להשתוות בגודל שלהם לכלב רועים מגודל או כבשה; ואילו
מנהיגה הלהקה ("נושאת הקללה") יכולה להגיע בקלות לגודל שיתחרה בשור.
בעוד רוב עכברי הצל לא נראים שונים מאד
מעכברושי ענק אחרים (מלבד ההבדלים הדקים יחסית שתוארו קודם), נושאות-קללה ניחנו
במראה מעוות ומפחיד במיוחד שלא ניתן לטעות בו; בין היתר, אפשר לזהות אותן בקלות
באמצעות תפיחה בולטת וקשה על המצח, שלא פעם זוהרת באור חולני, ונראית כמו גרסה
מעוותת של אבן-חן או נזר כהונה אנ'מירי משובץ באבן חן 'חיה', בדרך-כלל בגוונים של
סגול או ירוק חולניים, או צהוב-כתום עכור; כמו כן, אור חולני - באותו גוון או
בגוון דומה מאד של התפיחה, זוהר ממעמקי הלוע שלה.
מוצא ומחזור חיים
לא הרבה ידוע על מחזור החיים של היצורים
האלו, מלבד העובדה שהם חיים בלהקות ומשחרים לטרף באיזורים נגועים בקסם אפל. מסופר,
שרוב מוחלט של הפרטים הם זכרים; הנקבות נדירות מאד, עוצמתיות בהרבה ומשמשות כמעין
'מלכות הלהקה', באורח שמזכיר יותר חרקים מאשר מכרסמים.
לפי חלק מהסיפורים, עכברי הצל הם צאצאים
נחותים של חיות-צל עוצמתיות בהרבה, שזומנו אל העולם בידי מטילי לחשים מפוקפקים; יש
אומרים שהראשונים שפיתחו את קסם הזימון היו כוהנים של באבוס, וכי היצורים שימשו
בריטואלים ובחינגות של מאמיני אל העונג כאשר טרפו וקרעו לגזרים עבדים שנבחרו לשם
כך בקפידה; לפי גרסאות אחרות, בעיקר כאלו שנפוצות בקרב הפאר'ליל, היצורים המקוריים
זומנו דווקא בידי כוהנות אנ'מיריות, שהשתמשו בהם כמעין כלבי צייד לאיתור וחיסול של
כוהני פאר'ליל עתיקים שהתבודדו או הסתתרו ביערות או במנהרות עמוקות. שתי הגרסאות
רומזות, שבעוד שחיות הצל המקוריות (יש טוענים שגם כיום קיימים מטילי לחשים אפלים
ששולטים בקסם הזימון העתיק!) היו עקרות, וכדי ליצור שרץ צל חדש היה צריך להפעיל
ריטואל זימון חדש, באורח שדרש מאמץ רב וחומרי גלם אפלים ויקרים, הרי במרוצת הזמן
היצורים למדו להזדווג עם עכברושי ענק, ומכאן עכברי הצל של היום, שמסוגלים להתרבות
בינם לבין עצמם.
לפי גרסה אחרת, יכולת הריבוי של עכברי צל
מוגבלת; ולמעשה, להקה נוצרת כאשר עכברושי ענק רגילים זללו גוויות של נרצחים
מיוסרים במקום רווי אנרגיית צל; ורק במקומות כאלו, מנהיגת הלהקה יכולה להזדווג עם
הצאצאים שלה עצמה ולהביא לעולם עכברוני צל צעירים חדשים.
כך או אחרת; בעוד שהתקלות בכמה עכברי צל היא
עניין שגרתי למי שמסתובב במנהרות קבורה או חורבות באיזורים בהם התרחשו קרבות
אכזריים לפני דור או מספר דורות (כולל נספים רבים שלא הובאו לקבורה או הושלכו
לקברי אחים), הרי כאשר היצורים האלו מתרבים והופכים נפוצים, בעיקר בשוליים או מתחת
לישוב - זהו סימן בדוק ורע מאד, שכוח אפל פועל, התעורר או מתחזק באיזור. מכאן,
שהסיפורים ההולכים ומתרבים מהשנים האחרונות על התקלות ביצורים כאלו בחלקים שונים
של בקעת קיירן, אינם מבשרים טובות.
קרב
עכברי צל רגילים, בין עם צעירים וקטנים
ובין עם מבוגרים וגדולים יותר, נלחמים בשיטות שמזכירות מאד עכברושי ענק; הם
מתקיפים בלהקה, כשהם אוהבים מאד לפתוח את הקרב ממארב, כאשר הם מסתערים על קורבן
שנכנס לשטח שלהם מכמה חורים בו-זמנית. עכברושי צל תוקפים בנשיכה הנגועה שלהם, כאשר
הגדולים יותר מסוגלים להשתמש במשקל שלהם בכדי לזנק על יריב - באורח שעלול לגרום
ליצור בגודל אדם ומטה למעוד לאחור ולאפשר לעכבר הצל המגודל להצמיד אותו לקרקע
ולזכות בנשיכה חופשית עם נזק מוגדל.
לעכברי הצל תבונה שעולה על זו של עכברוש
רגיל, או לפחות - הם מזהים אנרגיות קסומות ונמשכים אליהן, כך שיש סיכוי לא רע שהם
יזהו את מטילי הלחשים של חבורת הרפתקנים, ובעיקר את הדמות בעלת יכולת הריפוי,
וישקיעו מאמצים בלנסות ו'לטפל' בה קודם.
בנוסף, הפרווה של עכברי הצל והצינה שנודפת
מהם, הופכים אותם לבעלי דירוג שיריון משופר יחסית לעכברושי ענק, ובעלי יכולת
מוגבלת להתחמק ממכות פנים אל פנים, ולגרום להתקפת נשק (בגלגול הדיפה מוצלח) להחליק
מהם תוך גרימת נזק מינימלי, אם בכלל; הם עמידים להתקפות מבוססות על כפור, חסינים
כמעט לגמרי מהתקפות שמבוססות על צל, ויכולת ההתגוננות שלהם מפני לחשים בכלל עולה
בהרבה על זו של עכברושי ענק רגילים.
כמו כן, הקשר שלהם לעולם הצללים הופך את
רוב לחשי ההסוואה או העלמות מעין לחסרי תועלת נגדם; ומאפשר להם, באורח מוזר, להדחק
דרך חללים קטנים בהרבה מכפי שניתן היה להאמין שיצורים בגודל שלהם יוכלו לעבור
דרכם.
נשיכה: הנשיכה של כל
עכברי הצל נגועה בצינה צורבת כמו מוות, ומסבה נזק גדול בהרבה משל נשיכה של יצורים
אחרים בגודל דומה. אלא, שמלבד הנזק המיידי מהנשיכות, כל פגיעה מוצלחת מהשיניים של
עכבר צל, מנגע את הקורבן בהשפעה שמכונה "מטען צל", ששואבת או לפחות
חושפת את הקורבן במעט אל תוך עולם הצללים; ההשפעה מצטברת מנשיכות מרובות של עכבר
צל אחד או כמה עכברים, ועשויה להמשך שעות ארוכות, בעיקר כל עוד הקורבן נשאר באיזור
הנגוע בקסם אפל בו שורצים העכברים האלו.
מטען צל בודד, יגרום לדמות לחוש שהעולם
מסביבה נעשה אפל ומוזר יותר; חלק מהיצורים (למשל, דמויות שחקן אחרות) הופכים
מטושטשים יותר, ואילו יצורים אחרים נעשים ברורים וחדים יותר, כאשר האוויר עצמו מלא
בהדים ולחישות חלשות ועמומות. ככל שמטעני הצל מצטברים, האפקט יחריף ויגרום לעונשין
הולך ועולה לגלגולים מסוימים; הלחישות יתגברו ויגרמו לדמות לחשוב שהיא יוצאת מדעתה
- כאשר לעיתים הדמות 'תותקף' בידי צללית של יצור אימים חסר שם מהעלטה - ולמעשה
צריכה להציל נגד כוח הרצון שלה, או לבזבז סיבוב על הדיפת התקפה שאינה קיימת למעשה.
בסופו של דבר, כאשר מטעני הצל מגיעים
לעוצמה המקסימלית (בין 5 ל-7 'צבירות' של מטענים כאלו), הקורבן עלול להשתגע באורח
סופי, ולהתקיף את בעלי הברית הקודמים שלו אגב צרחות פראיות או בכי תמרורים - כשהוא
זוכה ל-2+ לפגיעה, 150% לנקודות הפגיעה ו-33%+ לנזק.
נושאת קללה: מנהיגת
להקה מקוללת היא יריב קטלני, משוריין ובעל נקודות פגיעה רבות בהרבה משל עכברי צל
אחרים; גם הנשיכה שלה מסבה נזק כבד בהרבה, ומנגעת ב"מטעני צל" מהר וחזק
יותר מעכברי צל אחרים.
אם לא די בכך, הרי שמעבר לנזק וליכולת
הניגוע המשופרות שלה, יש לנושאות קללה מספר יכולות מיוחדות: כאשר נושאת-קללה פוגעת
ביריבים שונים ומנגעת אותם בצל, לא רק שהם 'צוברים' את הצל (כמו במקרה של נשיכות
עכברי צל רגילים, רק מהר יותר), אלא שגם נושאת הקללה צוברת 'מטענים', שמאפשרים לה
את היכולות הבאות:
לאחר שתי פגיעות מוצלחות (שני מטענים): נושאת הקללה מסוגלת 'לרצד' במהירות אל תוך
עולם הצללים ובחזרה - בסיבוב הקרב הבא, היא תשתמש בכך באורח שמזכיר גרסה מהירה
ואכזרית של לחש דלת-מימד: היא תעלם במהירות אל תוך האפלה, בלא שרוב היריבים יוכלו
לנצל זאת להתקפת הזדמנות, ותופיע תוך שבריר שניה במקום אחר בטווח של 20 מטרים משם
- בדרך, כלל הישר מאחורי גבו של אחד או כמה מהיריבים שלה, באורח שיאפשר לה להנחית
עד 2 נשיכות מהירות בתור התקפת הזדמנות שגורמת לנזק מוגדל, ומנגעת את היריבים
במטעני צל.
לאחר שבע פגיעות מוצלחות, נושאת הקללה
יכולה לנשוף קונוס של צל באורך של עד 10 מטרים וקוטר של 3 מטרים; כל מי שנלכד
בנשיפה הזו סופג נזק כבד, ועלול להיות מושפע מאפקט דומה ללחש בלבול למשך 2 סיבובים
נוספים; הנשיפה מאפסת את מטעני הצל, ונושאת הקללה תצטרך לצבור אותם מחדש בפגיעות
נוספות כנגד היריבים שלה.
קללה: לפי חלק
מהשמועות, הנשיכה של נושאת הקללה אכן מנגעת את הקורבן בקללה נסתרת שיכולה להחזיק
במשך שבועות וחודשים, או אולי לתמיד עד שתזוהה ותוסר - כך שלעיתים נושאת הקללה
תאפשר במכוון לאחד היריבים שלה לברוח בחיים (כולל הפעלת כוח הרצון שלה, שיגרום
לעכברי הצל האחרים להמנע מלמוטט אותו בעודו נמלט).
הקללה יכולה להתבטא בסיוטים שחוזרים מפעם
לפעם, וקשורים בעולם הצללים; בהשפעות שמזכירות קדחת ביצות, ולעיתים גם בהשפעה
איטית על האופי וכוח הרצון, כולל סיכוי להתקפי זעם אלימים. לפי האגדות העתיקות,
הקורבן יכול לנגע אנשים אחרים ומקומות בהם הוא נמצא בשבבים של קסם אפל; וזה בתורו
יכול להשפיע על מכרסמים שנחשפו לצואה או לשרידי אוכל של אותו אדם נגוע, ולהפוך
אותם בהדרגה לעכברי צל צעירים.
ערך כלכלי/ערך למערכה
עכברי הצל מפרנסים אגדות וסיפורים מפחידים
שלא פעם מסופרים ליד המדורה, והופעתם (או אפילו התקלות באד הצונן שמרחף מסביב
לאיזורים בהם הם מסתתרים) הוא סימן בדוק לאיזור נגוע בקסם אפל.
אלא, שמעבר לכל אלו, הפרווה של היצורים,
בעיקר הבוגרים והגדולים יותר, מבוקשת מאד בקרב אומני-עור ויוצרי שיריונות, בעיקר
כאלו שאינם בוחלים במגע עם מעט קסם אפל. הפרווה קשה להשגה, משום שעכברי הצל
מתפוקקים ונשחתים במהירות לאחר שנקטלו, באורח שיותיר בידי דמות רגילה או אפילו
פרוון לא מיומן רק כמה קרעים ששווים מטבעות נחושות בודדות.
אולם, דמות בעל כשרון פרוונות ומעט מזל,
שהצליח לפשוט בכל-זאת פרווה שלמה סבירה (ובוודאי 'מושלמת') מעכבר צל מת, זוכה בעור
עשיר ושחור כמו הלילה, סמיך, חלק וצונן למגע, שמשמש חומר גלם מעולה לשלל מוצרים -
מחלקים שונים של שריונות עור, בטנה של שריונות מתכת, ועוד : ערכו בשוק (השחור...) והפוטנציאל
שלו עולים בהרבה על אלו של פרוות רגילות של חיות אחרות.
בעוד הצלחה ממוצעת של יוצר החפץ, יכולה
לייצר כפפות או שיריון שיחשבו כחלקים של שיריון עור מחוזק, לעיתים עם תכונה מחזקת
זוטרה מאד (למשל: 2+ לנק"פ או חותך נזק של 1), הרי רב-אומן שהצליח למצות את הפוטנציאל,
יוכל להשתמש בפרוות-צל, בוודאי בפרווה מושלמת ועשירה במיוחד, כחומר גלם עיקרי לחפץ
שיעניק עמידות לצל ואחת או שתיים ממגוון התכונות הבאות:
תוספת נק"פ: 2-4 +
תוספת הגנה (1+ לדרג"ש)
חותך נזק של 1 (מצטבר עם חפצים חותכי נזק
אחרים שלא קשורים בפרוות צל).
תוספת של 1-3 לנזק של קסמי צל או לחשים
פסיוניים אפלים שהדמות מטילה.
אפשרות לשילוב שבב אבן חן מכושף (Socket) לתוספת תכונה מדירוג 1 או 2.
מהסיבה הזו, כל פרוות צל יכולה להמכר ב-50
באן לפחות; ופרוות צל מושלמות יכולות להמכר ב-100-150 באן לפחות; כאשר חפצים שיוצרו
מהם, בעיקר הנדירים והמוצלחים יותר יכולים להמכר במאות רבות של מטבעות.
מספרים שיש אלכימאים שמסוגלים ליצור שיקוי
ממספר רכיבים מפוקפקים (כולל סוג של דמדמניות שחורות ורעילות שגדולות באיזורים
אפלים ומסוכנים של היער), שכאשר הוא מובער בדרך מסויימת, הוא מפיץ אדי אלחה מתקתקה
שמסוגלים למשוך עכברי צל ממקומות המסתור שלהם, ולגרום להם להסתער לעבר הבערה
והדמויות שמחכות להם שם בלא זהירות או יכולת לתזמן התקפה מחושבת; אלא שהשיקוי הזה
נדיר, קשה להכנה, וכמה מהרכיבים שלו נחשבים מפוקפקים או אפילו לא חוקיים במקומות
מסוימים.
כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.