חיטה אנ'מירית

 

 

מבוא: הדגן המפורסם ביותר של האימפריה האנ'מירית, שמשוררים לאורך הדורות הרבו לשיר על צורתו ותכונותיו 'המעודנות, אבל רבות העוצמה', והמשילו אותו לאנ'מירים עצמם.

כמו האנ'מירים, מקורו של הדגן הזה הוא ברמות הגבוהות והסלעיות שבמרכז יבשת מלסטרה; ולאקלים הקר והיבש יחסית ששורר בהן, הוא מותאם באופן מיוחד ומסוגל להניב שני יבולים בשנה, לעומת יבול שנתי אחד לכל היותר באיזורים נמוכים, לחים או חמים יותר.

 

תיאור חיצוני: החיטה האנ'מירית היא צמח בעל חלק תחתון נמוך ומעוגל, שמזכיר לעיתים צורה של מגן (ויש שהתפייטו: מגינו של מי שנפל בהגנה על אדמתו, שמחכה להנץ את גבורתו מחדש'), בגוון שנע מירוק-אפור ועד חום, בהתאם לעונה. מאותו 'מגן' מניצות בעונה המתאימה כ 6-8 שיבולים עדינות שיכולות להראות, לפחות בהתחלה, כמו חיצים (ואחר-כך חניתות) שנעוצות באותו מגן; באקלים מתאים, קר ויבש יחסית, הן גדלות במהירות ויכולות להגיע לגובה של 1.6-2 מטרים. מאותן שיבולים, אפשר להפיק שפע של גרגיגי חיטה בגוון זהבהב, שנע מצהוב עכור בזנים הטובים פחות, ועד זהוב כהה עשיר.

ברמות סלנ'טיר, הצמח היה מסוגל לגדול בצפיפות יחסית, ולהצמיח שני יבולים בשנה; יבול חורף ויבול קיץ. במקומות אחרים, הצמח גדל באורח דליל יותר, ומאפשר יבול אחד בלבד כל שנה.

 

שימושים: לחיטה האנ'מירית אין הרבה שימושים מלבד השימוש העיקרי שלה – יכולת לטחון את הגרגירים שלה לקמח עשיר בגוון שנע בין לבן-צהוב מלוכלך (במקרה של סוג זול ולא איכותי), דרך זהבהב ועד לזהוב עשיר לקמח משובח– שממנו, בעיקר מגרסאותיו הטהורות והמשובחות, נעשה הלחם האנ'מירי המאורך עם הקרום הזהוב-כהה, עם מגוון הטעמים היחודי מהסוג ש'עלה על שולחנן של ההשתקפויות עצמן'.

הקמח האנ'מירי נשמר היטב, ונחשב מזין מאד, כאשר לזנים הטובים שלו יש 'טעמי עומק' עדינים, שקל מאד לשלב עם תבלינים שונים, וליצור סוגים שונים של בצקים מעודנים, שנחשבים גם מזינים ומשביעים מאד, וחלקם יכולים, באמצעים פשוטים יחסית, להשמר לאורך זמן – מה שהקל מאד להשתמש בהם הן כצידה ללגיונות, והן לסחר ששילח אותו לחלקים רבים ושונים של האימפריה.

'הלחם האנ'מירי' היה, במשך דורות על דורות, אחד מסימני ההיכר של האימפריה; אנשים אמידים מקומיים נאבקו כדי להעלות אותו על שולחנם בסעודות אנ'מיריות שערכו, בכדי להפגין את ערכם ואת הנאמנות והשייכות שלהם לאימפריה ולהשתקפויות – גם אם לעיתים נאלצו לערבב אותו בקמחים אחרים (כגון הקמח האדמדמם של בקעת קיירן).

כוהנות אנ'מריות, קוסמים ואצילים רבי עוצמה שיכלו להפריש כסף וקרקע, עשו במרוצת הדורות מאמצים רבים כדי לגדל את השיבולים האנ'מריות מחוץ לרמות סלנטיר, בדרך-כלל בהצלחה חלקית בלבד– הזנים המקוריים ובעלי הגוונים והערך הגבוה ביותר, הוסיפו לגדול באורח סדיר אך ורק ברמות סלנטיר, ומקצתם בכמה איזורים ספורים אחרים – למשל, חלקים גבוהים יחסית ומוגנים יחסית מגשם של הנסיכות האפורה.

אגדות מספרות, שההשתקפויות או כוהנות נאמנות להן עשו במהלך הדורות מאמצים להשפיע על השיבולים האנ'מריות כדי לגדל 'גוונים' שלהן בצבעים שהולמים את ההשתקפויות השונות, וברקמים או טעמים שנחשבו הולמים – אבל למרות אגדות על 'חיטה רונית' ושאר צמחים קסומים שגדלו רק במעמקי חממות קסומות וסודיות, נראה שההצלחה היתה מועטה מאד.

 

החיטה האנ'מירית (להבדיל מהקמח העמיד שלה, בעיקר לאחר שעורבב בתבלינים) היתה, מאז ומעולם, פגיעה מאד לחום ולחות, ובעיקר לשילוב מתמשך בין השתיים; לא בכדי, גם בארצות מוצאה, הצמח היה רדום בעונת הגשמים. כמו כן, התברר שהחיטה האנ'מירית פגיעה באורח קיצוני למזיקים שמשגשגים באיזורים חמים ולחים – ובעיקר לאבקנים של צמחים מסויימים, שמתפשטים עם הרוחות הלחות של עונת הסערות בדרום מלסטרה. אבקנים כאלו, כאשר נחתו ו'נקלטו' בתוך החיטה האנ'מירית, היו מסוגילים להמית את הצמחים 'האציליים והעדינים' במהירות – ומה שלא מת, השתנה והתעוות לצמח חסר תועלת שאינו מסוגל להצמיח אלא שיבולים לחות, מרות ודלילות – עניין שממילא חייב את עקירתן מכל שדה שמכבד את עצמו, והעלאתן באש לפני שידביקו צמחים נוספים.

 

ההתנפצות הגדולה עשתה שמות בחיטה האנ'מירית – ממש כפי שעשתה שמות באימפריה עצמה. לא רק, שהגישה למישורי סלנטיר נחסמה, ולפי השמועות, האיזור הזה ספג חלק מרכזי בחורבן ונהרס כמעט לגמרי, אלא שהשינויים בחלקים רבים של העולם, ובעיקר התפשטות של חום נאלח, סערות גשם, ובמקומות רבים גם צמחים ארסיים והנבגים שלהם, חיסלו את רוב איזורי הגידול של הצמח הזה, או לפחות דלדלו אותם באורח קיצוני.

ברוב חלקי יבשת מלסטרה, ואולי גם בחלקים רבים של נאר'לירדי, החיטה האנ'מירית נעלמה כמעט לגמרי, ושרידים ממנה נותרו רק במגדלים של מטילי לחשים או במבני-גידול יקרים ומיוחדים שהשתמרו בטירות מסויימות – וגם אלו מפיקים יבולים קטנים ודלים בהרבה מאשר בעבר.

כיום, קיימים איזורים מעטים בנסיכות אומרת'ריל בה עדיין גדלה חיטה אנ'מירית; וחלק מאלו ספגו מכה קשה במהלך הביזה והשריפה שבסוף מרד הת'ארילין או נהרסו בהתעוותות של מחוזות אחרים; איזורים אחרים קיימים על צלעות הרים בקצה המערבי של חצי האי טיל'מארן, וכמה עמקים בפאתי הר השחר האדום (ביבשת נארלידרי), שנישא הרחק מצפון-מערב לנמל ראל'סורם.

 

כך או כך, הלחם האנ'מירי המסורתי הזהוב-כהה, הפך לנדיר ויקר מאד – ובמקומות רבים, אצילים ואחרים שמתעקשים להמשיך ולהעלות אותו על שולחנם, ולו בימי החג הישנים של האימפריה, חווים קשיים רבים – ולא פעם נאלצים, בחשאי או שלא בחשאי, להתפשר על תערובת דגנים שיש בה לכל היותר חלק מהקמח האימפריאלי הישן והטוב.

 

ערך נוסף: לחיטה האנ'מירית וחלקיה אין ערך מיוחד באלכימיה. עם זאת, קיימים כיום לא מעט אלכימאים או קוסמים שמנסים לעשות נסיונות עם הצמח, במטרה להפיק גרעינים ושיבולים עמידות יותר. כך או אחרת, שק דגן מלא בקמח אנ'מירי טהור אמיתי, ימכר בלא פחות מ-500 באן, ולעיתים בכפל מחיר – שלא לדבר על גרגירים שלמים ובריאים מהם ניתן לזרוע ולהנביט חיטה כזו.

 

הצעה (חוק רשות): מתכון מחזק שמופק בכשרון בישול שמקנה בונוס לנקודות פגיעה וכוח חיים, ועושה שימוש בקמח אנ'מירי טהור במקום בקמח רגיל, יזכה ל-50%+ לבונוס נקודות הפגיעה וכוח החיים, ול-50%+ לזמן ההשפעה של המתכון.

עם זאת, הקמח הזה מורכב וקל יותר לטעות בו ולפגוע במתכון, מה שיקנה עונשין 10%- לגלגול האיכות, יחסית לשימוש בקמחים אחרים.

 

 

 

 

 

מלסטרה_קאבר.png

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.