הקדמה
| העידנים הקדומים
| גזעים
| גאוגרפיה
| היסטוריה הידרוסטית
| המערכה
| יצירת דמות
איזור
הנמל הגדול של הידרקראון
הנמל הגדול של הידרקרון, הוא אחד מאזורי
הסחר הצפופים וההומים ביותר בכל העולם הידוע: מאות רבות של רציפים ועמדות עגינה, חלקן
פרושות מעל החוף הטבעי של אגם היידראו, במקום בו המים עמוקים מאד באורח טבעי,
וחלקן נמשכות אל תוך המים וסביב כעשרים איונים קטנים שגשרי עץ ארוכים מוליכים
אליהם; הנמל יכול להכיל מעל לאלף ספינות כשהוא בתפוסה מלאה, ובחודשי הפעילות,
נכנסות ויוצאות מתוכו מאות ספינות מדי שבוע. מעל הרציפים בנויים, בשלושה מפלסים
עוקבים, מאות של מחסני סחורה שביניהם שערים ועמדות מכס; עשרות פונדקים ומסבאות
להמוני המלחים הצמאים והרעשנים (ומדי פעם, גם אלימים), ועוד כהנה וכהנה בתי
הימורים, משרדים של פקידים וחשבים, בתי זונות זולים יותר ופחות, חנויות, סדנאות של
נגרים, בוני ומתקני אוניות, ועוד כהנה וכהנה; ואילו מצפון לנמל עצמו, משתרע איזור
דחוק של סמטאות צפופות ואפלות המתפתלות בין בתי עץ של שתיים עד ארבע קומות; כאן,
שוכנים מגוריהם הצפופים של עובדי הנמל, הסבלים, נערים שליחים, מלחים שהזדקנו מכדי
לצאת לים, וחיים מחסכונותיהם העלובים (בדרך-כלל), וכמה מן הפונדקים ובתי העינוגים
היותר אפלים ומסוכנים של המקום.
רובע הנמל הוא – באורח טבעי מאד –
האיזור הקוסמופוליטי ביותר בהידרוסט, וניתן לשמוע בו עשרות שפות וניבים שונים של
בני-אדם ויצורים אחרים; החוקים ההידרוסטים הרגילים, המגבילים מאד שהיה של זרים
חסרי אישורים ותעודות מתאימות, אינם חלים על רובע הנמל, כך שמלח זר אשר נתקע על
החוף יכול לשבת כאן באין מפריע חודשים ארוכים בעודו מחפש ספינה אחרת להפליג איתה,
או אפילו לפתוח עסק קטן בלא שהשלטון ההידרוסטי יתעניין יתר על המידה במעשיו; גם
המתנהגים ההידרוסטים החשדניים למדי כלפי זרים ולא ממהרים ליתן להם להתערות, כמעט
ואינם מורגשים כאן. עם זאת, הרובע הרועש והצפוף, שהוא בדרך-כלל המראה הראשון
שרואים זרים בכלל ומהגרים בפרט כאשר הם יורדים מהספינה, צופן סכנות לא מעטות עבור
זרים לא משכילים ולא זהירים מספיק.
בנוסף לכל אלו, הרובע משמש גם מושבה של
מנהלת ההגירה המלכותית, אשר עוסקת לא רק בטיפול בענייניהם של זרים המבקשים להשתקע
מחוץ לרובע הנמל, אלא גם (ולמעשה, חשוב אף יותר מבחינה הידרוסטית), בענייניהם של
הידרוסטים המבקשים לעקור למושבות – הליך, שכיום אינו חופשי כלל ועיקר, אלא מפוקח
ומסובך למדי, מה שהופך אותו לכר פורה לשחיתויות. בנוסף לכל אלו, שוכן בפאתי הרובע
גם שוק הדגים הגדול, ואילו המנהרות המסועפות שמתחתיו, שכבר זכו לכינוי הבלתי מחמיא
The Undercity, הם מקום מפלט לזרים חסרי מעמד, פושעים נמלטים, דלפונים שברחו
מרובע האקלי ומעדיפים את החיים מתחת לאדמה על-פני עבודה כפועלים והסיכוי להזרק יום
אחד לרובע מצולות השמחה, ועוד. במקום זה, שוכן גם "שוק העכברושים"
המפוקפק, ומתקיימים יחסי מסחר מוזרים לפחות עם שני יעדים רחוקים יותר, השוכנים
במעמקי העולם התחתי (ע"ע בהמשך). אתר מפורסם אחר ברובע, הוא מגדל השוכן על
אי-קטן, ואשר נרכש בידי הקוסמת הקלוויזורית המפורסמת קרילאורה, שכותרו בוהק בגוון
ירקרק בלילות.
פונדקים ומסבאות: רובע הנמל מלא וגדוש, מטבע
הדברים, פונדקים ומסבאות מסוגים שונים ומשונים; הגם שרובם עממיים למדי, ניתן למצוא
כאן כמה פונדקים יקרים יותר, כגון "עוגן הזהב", שמארח בדרך-כלל
קברניטים וקציני-ים, ומציע פינוקים מפינוקים שונים, כולל אספקה של זונות איכותיות
בהרבה מהמצאי הרגיל ברובע. בעל הפונדק, לוקאס קינג, לשעבר קפטן של ספינת נוסעים
יוקרתית, הוא בעל קשרים רבים בעיר, כולל סוכנים מפוקפקים מרובע המשי שמכירים היטב
דוגמניות מהסוג היותר מפוקפק, ועוד כהנה וכהנה; הגם שהוא מכיר היטב את איל הזנות
של העיר ג'וני לאנג, ואולי משלם לו דמי חסות מסויימים, הוא פועל באורח עצמאי,
וידוע בכך שהוא מספק ל"נערות" שלו תנאים טובים בהרבה מהרגיל. פונדק
יוקרתי אחר, אפלולי עוד יותר, הוא Ye
Old Crow שבמתחם הפרייבטירים (ע"ע), בו ניתן מפעם לפעם למצוא חבורה מן
הקברניטים שלהם, מתכננים את מהלכיהם הבאים או עורכים עסקים.
בצד העממי יותר של הספקטרום, ידוע
במיוחד "התמנון הפוזל" של סדריק סארן, הן בשל הבירה הפשוטה והמשובחת,
והן בשל אליפות קליעת הסכינים שמתרחשת בו מדי כמה חודשים; כמו כן, בקרב המלחים
ידועה לתהילה גם בתו של בעל המקום, איזבל, שהיא רקדנית כשרונית בעל סגנון ריקוד
אירוטי מאד; גם שמות אחרים כמו "מצולת השיכר", "התא של ג'ימי
הארוך" (על מנת התמנון המוחמץ המשובחת שהוא מגיש, בנוסח חוף הורלאו),
ו"הקורבטה הרדופה" מוכרים ואהובים מאד. קיימים גם מספר מקומות מפוקפקים
במיוחד, כמו "עמק החלומות" של אחד בארז'ה מאושורלוק-האי, שמשמש כמעט
בודאות גם בית אופיום, וככל הנראה גם מקום מפגש לסוחרי סמים, או "הקומקום
השחור", שהוא מקום מפגש ידוע של חלאות וחותכי-גרונות שעדיף מאד לא להקלע
לחברתם; ישנם גם מקומות סגורים יחסית, שמיועדים לבני מקומות ומוצא מסויים, שאינם
שמחים לקבל זרים, כגון מרתף האלכוהול המסקארי "רנוצ'קא"; וכך הלאה.
מלכודות מהגרים: מהגרים ונוסעים זרים, בעיקר כאלו שאינם דוברים הידרוסטית
טובה, אינם משופעים בכסף ולא יודעים בדיוק מה עליהם לעשות, מצויים בסכנה רבה מאד
באיזור הנמל, משום שישנם רבים שישמחו לנצל אותם, או סתם לזנק עליהם במקום חשוך
ולשדוד מהם את הפרוטות האחרונות. עבור אנשים כאלו, רצוי מאד למצוא אחד מבני-ארצם
ולקבל ממנו הדרכה לגבי מקום בטוח להעביר בו את הלילות הראשונים – עדיף מקום שמאכלס
את בני אותו מקום.
עבור מי שאינו יודע להזהר, כאמור, הרובע
שוקק החיים עשוי להפוך למקום מסוכן מאד. הסכנה הראשונית והבולטת ביותר, הן כנופיות
אלימות שמזהות מהגרים מבולבלים, ומחכות להזדמנות להסתער עליהם, להכות אותם מכות
רצח ולשדוד מהם הכל. הכנופיה הידועה ביותר ברובע, נקראת "כרישי היבשה",
בראשות בריון מצולק ובהמי במיוחד בשם האריס גורדון, שחזותו המצודדת, שיניו הגדולות
והתנהגותו כבר זיכו אותו בכינוי "פני באבון"; אלו מתמחים בשוד מהגרים,
כאשר לא פעם הם משתמשים לא רק בצופים, אלא גם באנשי קש שמתמחים בקשירת שיחה,
ומשיכת האומללים התורנים למקום בו אין מושיע. כמו כן, "כרישי היבשה"
מתמחים גם באיתור (לפי הזמנה) של פועלים מקומיים, בעיקר זרים, שנמלטו מסדנאות יזע
באיזור הנמל – האיתור מסתיים, לפי בחירת המזמין, בהשבת הנמלט אליו, או בשבירת כל
עצמותיו (או גרוע מזה) כדי להפוך אותו לדוגמא ומופת לאחרים. גם אנשיו של איל הפשע
המסתורי והמצמרר 'פני-מלאך' אורבים ברובע, בכל מיני מסווים מפתים (ככל הנראה,
ביניהן גם נשים שנראות תמימות ושקל להסתמך עליהן) לקורבנות לא זהירים – שעצם
השמועה על מה שקורה להם לאחר מכן, יכולה לצמרר גם אדם קשוח שראה הרבה. לפי השמועות
האפלות, מסתובבים בנמל גם סוכנים חשאיים של אחוות המוות הקיידרהרצית – בעיקר בכדי
לעקוב אחרי פליטים פוליטיים ממוצא קיידרהרצי, לרשום את צעדיהם ובמידת הצורך להעביר
את המידע לגורם המוסמך שידע לארגן נסיון התנקשות שקט ויעיל.
אלא שהכנופיות האלימות הם רק חלק מהסכנה
האורבת למהגר שאינו יודע ממה וממי להזהר. סכנה גדולה לא פחות אורבת מצידם של בעלי
עסקים וסדנאות באיזור רובע הנמל ולעיתים גם מחוצה לו, שמחפשים קורבנות להחתים על
חוזי עבודה שבינם לבין עבדות מפריד רק פסע, ועשויים לרתק את האומלל אליהם לשנים
ארוכות. הידוע והגרוע מבין אלו, הוא איש עסקים בשם בארי מורגן, שזכה לכינוי
"מיסטר סוואט", שבבעלותו מספר סדנאות לעיבוד דגים והפקת שמן דגים, וכן
עסקים נוספים ברובע – ביניהם מלון שנראה זול כלפי חוץ, בשם "כנפי
היונה". אנשיו של מיסטר מורגן מפנים את קורבנותיהם לאותו מלון, כשהם מספרים
על המחירים הזולים והיחס הטוב שמוענק בו. אלו שמשתטים להסכמים, מקבלים אכן טיפול
אדיב מאד, חדר לישון בו ומזון פשוט, אך בשפע, במשך תקופה של מספר ימים עד שבוע-שבועיים,
כאשר מפתים אותם להאמין כי המחירים אכן זולים, וכי "בעל הבית יסתדר איתם עם
התשלום" (ברמז, לאחר שיעזור להם למצוא עבודה טובה). אלא, שהסצנריו האדיב נחתך
בפתאומיות כאשר הקורבנות מוזמנים לחדרו של מנהל המלון, שם מחכים להם בדרך-כלל כמה
מן הבריונים שלו, לבושים במדים של משמר העיר; מוצג בפניהם חשבון אסטרוני, הגבוה פי
כמה וכמה מהישג ידם – ואז, כשאשר הם מחווירים ומתחילים לגמגם ולהצטדק בהידרוסטית
רצוצה, מתנפלים עליהם 'אנשי המשמר' בצעקות ואיומים, לעיתים גם בסטירות, אגב שהם
מבהירים להם שבהידרוסט נהוג לכלוא חייבים לשנים ארוכות בכלא עם עבודת פרך. אז,
כאשר הקורבן רועד כעלה נידף וכמעט עושה במכנסיו מרוב פחד, לוקח מורגן עצמו את
תפקיד "השוטר הטוב", ומציע פתרון בדמות חוזה עבודה למספר שנים –
בדרך-כלל, באחת הסדנאות שלו, או של איש עסקים עמית (בעד עמלה), עליו הקורבן
בדרך-כלל חותם מיד, ועוד כשהוא מגמגם תודות על ה"הצלה". התוצאה היא חוזה
עבדות כמעט לכל דבר ועניין למשך שלוש עד שבע שנים בממוצע, בעד שכר רעב הגרוע מזה
של פועל ברובע האקלי; מה גם, שלעיתים קרובות העובדים-עבדים מוצאים אל מחוץ לרובע,
מה שהופך אותם ללא-חוקיים באורח כזה, שכל סיור משמר עשוי לאסור אותם, להכות אותם
ולהשליך אותם באזיקים לספינת משא העושה דרכה בחזרה אל ארץ מוצאם המשוער (כך לא פעם
נגמרים היחסים ההדדיים, לאחר תום התקופה שבחוזה). במידה, והקורבן נמלט קודם לכן,
בארי מורגן עשוי לפנות למשמר העיר או לבית המשפט כדי שיאכוף את החוזה – ובמידה
ואלו מסרבים לסייע לו, הוא פונה ל"כרישי היבשה", שעושים את העבודה
ביעילות מצמררת. "זה לא עניין של כסף" מורגן נוהג לומר "זה עניין
של כבוד ביני לבין השרצים הקטנים".
מנהלת ההגירה המלכותית: מתחם גדול זה שוכן רחוק יחסית מהרציפים, בחלקו
הצפון-מזרחי של הרובע, על גבול חומות העיר ושער אנדרו; זהו קומפלקס עצום מוקף
בחומות גבוהות, שהוקם במבנה שנועד במקורו לשמש ארמון תענוגות בתקופת הפלישה
האמת'ורית ושלטון 'צבא התבונה' הרדיקלי של פרופסור הנקן במאה הקודמת; וגם כיום,
לאחר שני שיפוצים מקיפים, עוד ניכר במקום הסגנון האמת'ורי של קשתות וכיפות ספק
חרוטיות ספק מעוגלות בעלות שש-עשרה קרניים אדומות (ליצג את אלת השמש). המבנה מכיל
שלוש חצרות גדולות, ושבעה אגפים שונים, וכיום משמש הן את מנהלת ההגירה המלכותית,
והן כבסיס המקומי של משמר העיר (אשר מקוטב בין שני מפקדים מקבילים, מצב שנוצר נוכח
תככים פולטיים של גנראל זורסטון וכנגדו, ע"ע). מאחר והחוק ההידרוסטי הוא
מורכב ונוקשה מאד, והמנהל המקומי – כרגיל בטבעת האפורה (ולא רק) הוא מסואב למדי,
המקום הוא כר פורה לשחיתויות, וכדי לקבל שירות מהיר רצוי להעזר במתווך מקצועי,
שמקבל עמלה שמנה וכן כספים שנועדו לשחד את המי-מי.
התפקיד הראשון של מנהלת ההגירה
המלכותית, הוא להעניק אשרות שהיה לזרים (הכל מלבד אזרחות הידרוסטית, עניין שמטופל
במקום אחר ובדרג גבוה ומקצועי יותר). קיימות בחוק ההידרוסטי אחד-עשר סוגים של
אשרות וסיבות להעניק אותן, אולם רבות מהן ארכאיות וקיימות על הנייר בלבד, ואילו
אחרות עוסקות בעיקר בסוחרים עשירים שהכתר חפץ ביקרם. בפועל, משתמשים כמעט אך ורק
בסוג אחד ונפוץ של אשרה, שנובע מן העובדה כי החוק ההידרוסטי אינו מכיר
באינדיבידואלים זרים בכל הנוגע לאשרות שהיה (מלבד אזרחות, או ליתר דיוק "מעמד
רשמי של נתין הוד-מלכותו"), אלא אך ורק בקהילות. יוצא, שזר המעוניין באשרות
ומסמכים שיתירו לו לצאת ולהתפרנס מחוץ לאיזור הנמל, צריך להציג בפני פקיד
הוד-מלכותו אישורים חתומים מהקהילה הרלוונטית לו ולמוצאו, כי היא מעוניינת ויכולה
לקבל אותו כחבר (דבר הכפוף הן לרצונם, והן למכסות המותרות להם, דבר מסובך בפני
עצמו). הזכויות שמקנה האישור דנן, כולל מקומות מגורים מותרים ואסורים, מקצועות
מותרים, היתרים והגבלות אחרות, משתנה מקהילה לקהילה לפי סוג הצ'רטר המלכותי שניתן
לה – כך, החל מהקיידרהרצים, שמעמדם כמעט ואינו נופל מזה של אזרחים הידרוסטים לכל
דבר ועניין (וגם השגת האזרחות עצמה נחשבה קלה, לפחות עד שעלתה אחוות המוות לשלטון
במזרח, וההידרוסטים החלו להזהר יותר), וכלה באמת'ורים, שמוגבלים לאיזור העיר
החיצונה בלבד, לסוגי עיסוק מסויימים, וחלים עליהם חומרות ואיסורים רבים מאד (כאשר
למטה, בתחתית של התחתית ובלא כל זכויות, נמצאים בני הנוטריאקס, ע"ע בערך על
עמק החזירים).
התפקיד השני, והחשוב אף יותר של מנהלת
ההגירה, הינו טיפול בהגירה בכיוון ההפוך – קרי, של תושבי האי ההידרוסטי אל
המושבות. זאת, בעקבות סדרת החוקים שבלמה את גלי ההגירה החופשיים והגדולים מהאי
למושבות שאפיינו את ראשית המאה, כדי לאזן את המושבות, וכן כחלק מהסדרת יחסים
פוליטיים והשקטת עמים זרים באותם איזורים. כיום, הידרוסטי שאינו מחזיק בתואר אצולה
או בתואר שווה ערך (כמו שקיים בידי כל הסוחרים העשירים, קצינים בכירים לשעבר
ועוד), אינו יכול להפליג למושבות בלא צ'רטר מתאים, שמחולק בקמצנות, לפי מכסות
ומיון מדויק, שמוסדר בין פקידי הכתר לבין הנהגת כל מושבה ומושבה. כאן, עוד יותר
מאשר בעניין המהגרים הזרים, משגשגים המתווכים, באשר למשפחה של פשוטי-עם כמעט בלתי
אפשרי להשיג צ'רטר התיישבות בלא מתווך או לחלופין קשרי משפחה מדרגה ראשונה במושבה
עצמה.
מראה נפוץ מאד ברוב עונות השנה, ובעיקר בשבועות שלפני עונת ההפלגות, היא לראות
תורים ארוכים משתרכים בחצרות הקומפלקס ומחוצה להן, דרך השערים; אגדות אורבניות,
שנשמעות יותר כמו בדיחות מרירות, מספרות על קבצנים וזקנים שיושבים כבר למעלה
מעשרים שנה ליד הקומפלקס ומחכים שהבקשה שלהם תטופל, ובינתיים בזבזו את כל כספם על
מתווכים ועל אלכוהול כדי להתנחם מהתסכול. התור השלישי, הקצר ביותר וזה שזוכה
לטיפול מיידי ואדיב, הוא זה של המתווכים, שיש להם מכרים וקשרים בפנים, והם זוכים
לאיזור המתנה מוצל, עם מאכלים ושתיה, לוחצים ידיים ומחלקים הזמנות ומתנות לפקידים
ולשומרים וכיוצא באלו.
האישיות הבכירה והממונה על הקומלפקס
כולו, הוא לורד ויליאם מור, שנושא בתואר הנכבד של סגן בכיר ללורד מזכיר המושבות.
ללורד מור כמעט אגף שלם שנועד לשירותו, כולו מקושט בשטיחים יקרים, מזכרות ומתנות
מראשי מושבות, סוחרים עשירים וכיוצא באלו, מנעמים ומותרות (כולל חדר ביליארד וחדר
הסבה מהודר שיכול לארח עשרים איש בנקל ובפאר רב); לורד מור, ברנש שמנמן, ממושקף,
בעל זקן תייש חום-אדמדם ושער שופע קשור בצמה מאחורי גבו, הינו אדם בעל חזות לבבית,
אוהב שתיה, חברים וצחוק. מספרים, שלמעשה ליבו רך למדי, כאשר מגיעים אליו לשיחה
אישית – ובמצב כזה, הוא מתקשה מאד "להקשות את ליבו" ולסרב לבקשות נוגעות
ללב. הבעיה היא, שרק לעיתים נדירות מגיעים אליו פשוטי עם (בין אם זרים או
הידרוסטים) לשיחה כזו, מצב ששמור רק לתסבוכות בעייתיות שהפקידים שמתחתיו לא
מסוגלים להכריע בהן, או לאחר ששולם שוחד הגון די הצורך (או, לעיתים נדירות, כאשר
הוא מקבל קפריזה ודורש לטפל במקרה כזה או אחר באורח אישי, מה שבדרך-כלל מבשר טובות
לאותו אדם או משפחה).
לורד מור הוא אדם שמידת השחיתות שלו היא מן המפורסמות; הוא מכיר את כל המתווכים,
ונאמר עליו בעיר שהוא "לוקח שוחד כמו שתינוק שותה חלב", וגם כמעט ואינו
מתבייש בכך. הוא מסוגל לא אחת כמעט להצהיר על כך כי הוא "לא עושה זאת בלב קל
כמובן, אבל הוא נזקק לסכום עתק כדי (למשל) לממן את לימודיה של אחת מבנותיו בפנימיה
יוקרתית, לממן לרעייתו ולעצמו מלבושים הולמים לקראת נשף האביב הבא, ושאר דברים
ש"נדרשים לאדם במעמדי". לורד מור נישא פעמיים (והתגרש פעם אחת לאחר
שערוריה שהושתקה), ויש לו כיום שבע בנות ורק בן אחד, ויליאם מור הבן (נסיך שמנמן
ומפונק להדהים, שילוב קטלני בין פינוק לעורמה שיצר מלאך חבלה קטן); בתו הבכורה של
לורד מור, אלייזה, נשואה לבן-דודו של הרוזן פינהאם; לעומת זאת, שתיים מבנותיו
עושות לו בושות באורח תדיר – בתו החמישית פגי, סטודנטית ברובע סילברפורט שהפכה
לרדיקלית, הוקיעה את אביה בפומבי (מספרים שערכה "התערטלות מחאה למען הגירה
חופשית", ממש מול עיניו הנדהמות); גרועה לא פחות היא בתו הצעירה ג'וליה, שעוד
בפנימית הנערות בה למדה, נסבו אודותיה שמועות שהיא זנזונת חסרת תקנה, ששימשה
"שמיכה" למספר לא ידוע של נערים מפנימיית הבנים הסמוכה, וגם לכאלו ממוצא
נמוך יותר.
משמר הרובע: רובע הנמל ההומה נזקק מאז ומעולם
להשלטת סדר, דבר החשוב מאד לכתר נוכח האינטרסים הרבים התלויים בפעילות תקינה של
הנמל המחסנים והמכס. לכן, מוחזקת כאן יחידת המשמר הגדולה ביותר בכל הטבעת האפורה,
המונה כמעט 1000 איש; למשמר הנמל תפקידים רבים – החל מאבטחת בתי המכס והמחסנים
כנגד פורצים ובוזזים, התערבות במקום בו קטטות מלחים יוצאות משליטה, הרתעת הכנופיות
האלימות, ועוד כהנה וכהנה. במשך שנים, נוהל המשמר המקומי ביד ברזל בידי קפטן סטיבן
טאנזי, קצין ותיק, משופשף ומושחת עד היסוד, שהיה חבר קרוב של גנראל זורסטון; תחת פיקודו,
המשמר אכן דאג ביעילות למלא את התפקידים החשובים לכתר כגון אבטחת הנמל ודאגה
לפעילות הסדירה שלו, אלא שמעבר לזה, רבים מחבריו פעלו כמו כנופיה פלילית לכל דבר
ועניין, קשרו בריתות עם עבריינים, גבו דמי חסות ועוד כהנה וכהנה. עם זאת, קפטן
טאנזי היה יעיל ומקושר מספיק, כדי שבמשך שנים יטואטאו כל התלונות הרבות על
אודותיו.
אלא, שלפני שלוש שנים נחשפה שערוריה כזו, שגם ידו של גנראל זורסטון קצרה מלעזור
לפקודו הנאמן; הלשנה של שני אנשי משמר 'סוררים', הובילה לחקירה, שגילתה בפומבי את
העובדה כי לא זו בלבד שטאנזי חובב נערים, אלא שהוא מחזיק במרתף סודי קבוצה של
נערים וילדים, רובם שחורי-עור מקראובנפוגו, ומשתמש בהם לתענוגותיו הסוטים
והמבחילים. טאנזי, שחבריו במשמר הדליפו לו את החקירה, ניסה להמלט, אולם כאשר יחידה
של הצי ההידרוסטי סגרה עליו, טרף את נפשו בכפו בכדי להמנע ממשפט משפיל ומהאפשרות
הסבירה לפגוש את עמוד התליה בסופו. זורסטון נאלץ להתכחש באורח פומבי לפקודו
ולהוקיע את מעשיו בפקודת יום – אלא שרבים טוענים שמה שקרה לשני המלשינים לא היה
מקרי כלל ועיקר; אחד נעלם באורח מסתורי, והשמועה אומרת שהוטבע באגם; האחר נרצח
ביחד עם כל משפחתו ב"השתוללות של שיכורים" שלא הובררה מעולם כדי צרכה.
בינתיים, החלו ויכוחים בדבר מינוי מחליף
לטאנזי, בהם היה על זורסטון להזהר מאד, מה גם שקציניו של טאנזי נחשבו חשודים
ופסולים לקידום לעת-עתה; הויכוח היה ארוך, מלא תככים ותככים שכנגד; הצבא והצי דרשו
מינוי אדם משלהם בכדי שיעשה סדר וינקה בכח את השחיתות מן המשמר; מזכיר המושבות
דאז, הרוזן פינהאם, רצה למנות אדם משלו, מינוי שיהיה נוח עבורו ועבור לורד מור;
בסופו של דבר, נעשתה פשרה מוזרה, לפיה מונו שני מפקדים למשמר המקומי. האחד –
המינוי של הרוזן פינהאם – קפטן אוליבר היגינס, ברנש שחצן להדהים, שעלה ממעמד פשוט
יחסית לדרגת קצין משמר, והשילוב בין פנים מעט מאורכות, ועיניים שהן מעט מרוחקות זו
מזו (הגם שלמען האמת, הוא אינו גבר מכוער, גם אם הוא רחוק מלהיות יפה-תואר), הקנתה
לו את כינוי הלעג "פני סוסון". נראה שהגזענות הבוטה שלו כלפי ילידים
והבטחתו לנהוג בהם בקשיחות מצאה חן בעיני הרוזן פינהאם ומקורביו. את קציני הצי
המתערבים, הצליח זורסטון לסדר בתרגיל מבריק, כאשר ניצל את ההתלבטות שלהם לגבי זהות
המועמד, בכדי למהר ולהציע הצעה שלא יכלו לסרב לה, עד כמה שהדבר היה מרתיח. דריאן סטילראו,
בנו הצעיר של אדמיראל סטילראו, נודע מזה שנים כבחור שרירי ויפיפה, בעל כח של פר,
פנים של מלאך ולב של זהב – אולם מאידך גיסא, תמים, ואם להתבטא בעדינות – לא בעל
שכל חריף ומבריק במיוחד, בלשון עדינה. בזכות שמו של אביו, בעיקר, הצליח לקבל דרגה
של קצין זוטר בצי, לא הסתדר, שוחרר, ולזעמו הרב של אביו הסתובב ברובע המשי
בתפקידים שניצלו את מראהו השרירי והיפיפיה, אבל לא הביאו כבוד רב למשפחה, ועסק
בעיקר ברדיפה אחרי נשים, כשהוא מתאהב לרגע עד כלות הנשמה, כותב שירים רומנטיים
(בעלי עומק של מרבד) ולאחר זמן קצר מוצא אהובה אחרת. אדמיראל סטילראו המתוסכל היה
עסוק, בדיוק באותם ימים, בנסיון למצוא בעבור בנו תפקיד שיהלום את כישוריו וגם יכבד
את המשפחה – משימה לא קלה כלל ועיקר. ואז, ניצל גנראל זורסטון את ההזדמנות והציע
את דריאן הצעיר כמועמד ש"אין ספק שיביא כבוד רב לאביו ולצי המלכותי";
סטילראו הזקן רתח מזעם, אולם לא יכול היה לומר דבר בפומבי, וכך מונה דריאן למפקד
השני של משמר הנמל.
דריאן פתח את כהונתו כשהוא מלא כוונות
טובות, ומיד עם מינויו נתן נאום מצלצל לאנשיו (ליתר דיוק, אנשיו של טאנזי המנוח)
על עידן חדש של חמלה והבנה כלפי העניים והזרים, על משמר שיגן על החלשים וירדוף את
המושחתים והפושעים עד חורמה. היגינס, לעומת זאת, עשה בדיוק את ההיפך הגמור, וקבל
כי טאנזי היה רך מדי עם "הילידים המטונפים והקופיים, שחצי מהם זוממים מזימות
כנגד הוד-מלכותו, ומפיצים כאן מחלות ארורות". היחסים בין היגינס לדריאן
סטילראו הצעיר הדרדרו עד מהרה למאבקי כח, חילופי עלבונות ונתק של ממש, כאשר כיום
הם למעשה מחלקים את המשמר לגמרי ביניהם, ונמנעים ככל יכולתם מלשתף פעוה ולהעביר
מידע. בפועל, דריאן הצעיר הפגין נוכחות רבה, ונוכחותו הורגשה מיד, בעיקר בקרב בנות
המין היפה (עד עכשיו הספיק להסתבך כבר בארבע פרשיות אהבים שונות, ולגמור כתיבה של
ספר שירים חדש), אלא שבפועל, הקצינים שמתחת לו מנטרלים אותו והופכים אותו לבובה,
כאשר רובם ממשיכים להתנהל באורח דומה מאד לדרך בה התנהלו בימי קפטן טאנזי, ומפעם
לפעם זורקים לדריאן עצם בדמות מעשה אצילי או מבצע מצועצע ללכידת קבוצת פשע שולית,
כאשר הם מתחנפים אליו, מהללים אותו ושואלים מתי יכתוב שיר שיפאר את המעלל שהטיב
באורח דרסטי את חיי הנדכאים ברובע (ולאחר מכן, הם עסוקים בלערוך חיקויים לעגניים
שלו בעודם שותים לשוכרה, ומחלקים את כספי דמי החסות); קפטן היגינס הסתבר עד מהרה
כמפקד שאינו יעיל בהרבה מדריאן; אמנם, הוא בהחלט לא טיפש כמו יריבו, אבל מנגד, הוא
עצלן ואוהב מותרות, מבלה שעות על שעות בטרקלינים, מועדנים וארועים של החברה הגבוהה
אליהם הוא מצליח לקבל הזמנה, כך שגם הקצינים הכפופים לו עושים כרצונם – דבר שבמקרה
זה, בהחלט טוב לרובע, משום שלו היה היגינס אכן מגשים את תוכניותיו, היו עשויות
לפרוץ ברובע מהומות אתניות קשות שהיו מפריעות מאד לתפקוד הנמל. כרגע, עסוק היגינס
בעיקר בחיפוש שידוך נאות לעצמו, עדיף ממעמד גבוה וממשפחה עשירה ככל האפשר; ואילו
דריאן דווקא הסתבך עם ליידי ממעמד דומה, אשר לאחר חיזור של שבועיים שהמס את ליבה,
החליט שהיא "לא הנשמה התאומה שלו", וכעת מחזר אחרי הרפתקנית ויורדת-ים
נוקשה בשם דיאן ארלינגבו (ע"ע), שאמנם משתעשעת בו, אבל לא מתרגשת או מעריכה
מדי את החיזורים הנמרצים שלו; האהובה הקודמת והנבגדת הבטיחה נקמה, ומתכוונת לנצל
את קשריה הענפים של משפחתה לשם כך.
כך או כך, המשמר הפך מבולגן יותר מתמיד,
כל אחד מהקצינים הזוטרים יותר מחזיק את אנשיו לפי דרכו, ועושה כמעט כרצונו,
והשחיתות חוגגת כתמיד.
מתחם שוק הדגים: מדרום למתחם מנהלת ההגירה
המלכותית, נפרשת כיכר אלפטית-מאורכת המשמשת כשוק הדגים הגדול של העיר; הכיכר גובלת
במזרחה בדרך אנדרו, במקום בו הרחוב הראשי עושה פיתול חד, ומכאן מטלטלות לעברה
וממנה עשרות, ולעיתים מאות של עגלות וכלי תחבורה אחרים; מהן מביאות דגה מן הנמל
עצמו, ומהן ממסעדות, מטבחי אחוזות וגם עגלות פשוטות ודחוסות המסיעות אנשים ממעמד
פשוט יותר לעריכת קניות בשוק הדגים. הכיכר עצמה היא מקום דחוס ומצחין, עמוס
בניחוחות כבדים מאד של דגים, מלאה בדוכני ממכר, ערמות זבל, מערומי חביות, ועמדות
צליה שמעלות עשן סמיך; מסביב, מקיפים אותה עשרות רבות של מבני עץ, רובם דו-קומתיים,
רעועים ודולפים, שמשמשים ברובם בתי ממכר מאורגנים יותר, מסעדות ושאר בתי עסק
הקשורים בדגים – כולל עושי-דבקים, עושי שמנים, רטבים ומתבלים, משמרים, ואפילו חנות
אחת של מפחלץ שמתמחה בדגים גדולים ולא שגרתיים. מצפון, ניתן לראות היטב את החומות
הגבוהות של מנהלת ההגירה, שמסתמנות מעל לבתים הנמוכים של איזור השוק, ואילו
מדרום-מזרח מוליכות דרכים בוציות אל רציפי הדייגים הצפופים והמטונפים שבשולי הנמל,
סמוך לשפכו של רובע המעיינות (והאי הקטן עם מגדלה של קרילאורה, טובע למחצה בערפל
באמצעו של המפרץ הקטן).
אריך זלובינצקי: אחד מבעלי העסקים הידועים
באיזור, הוא קיידרהרצי לשעבר בשם אריך זלובינצקי, שידוע לתהילה בתבשילי הדגים שלו,
שנעשים בנוסח מקורי של איי מזרח קיידרהרץ; בשבע השנים בהם הוא שוכן כאן, כבר עלה
בידו לצבור לעצמו מוניטין לא מבוטל; הגבר המוזר, בעל הזקן הארוך והלבוש השחור, שאליו
מצורף כובע קסקט ישן שהיה פעם מהודר, נודע לתהילה, וסוכניהם של טבחי אחוזות מצפון
העיר עומדים אצלו בתור בכדי לקבל מן הדגים המוחמצים המיוחדים או קציצות הדג
הגדולות והבשרניות שהוא מכין; אלא, שהסיפורים אל זלובינצקי לא מסתכמים אך ורק
בבישולי הדגים שלו, או באורח בו הוא בוחר את הדגים אחד-אחד בעצמו, וגם לא רק במזגו
החם ובמאבק האיתנים שהוא מנהל מול חתולי הרחוב שמתגודדים סביב החנות (וכמה מהם,
לפי השמועה, מן החתולים הידועים לשמצה של הקוסם מיילס שארק, שפיתחו חיבה עזה לדגים
של האר זלובניצקי, אבל למדו בדרך הקשה שבעל הבית הוא קלע מצויין ופורש מלכודות
ערמומי לא פחות מהם, שכבר הספיק פעם אחת להתפרץ אל מגוריו של הקוסם שארק ברובע
הטיילת עם שק קשור היטב, שבתוכו מיללים חתולים נפחדים, אגב הבהרה – בהידרוסטית
המשובשת שלו, שבפעם הבא שיתפוס את השרצים השעירים האלו במטבח שלו, יטגן אותם (1)).
שמו של זלובניצקי נקשר, בשמועות שהחלו נאספות בהדרגה, לסיפור אפל שקשור לעלייתה של
אחוות המוות באיי קיידרהרץ המזרחית – וליתר דיוק, בקבוצת המיעוט שזכתה לטיפול
המוחץ והאכזרי ביותר מידי אחוות המוות: אותם קומץ קיידרהרצים מאמיני מנלת'וריוס.
מספרים, שאריך איבד את כל משפחתו, בטבח המזעזע וגל המאסרים של מאמיני מנלת'וריוס,
שלמעשה החריב כליל את הקהילות שלהם באיי קיידרהרץ המזרחית, וכי חלק מבני משפחתו
נשלחו אל המעבדות האפלות והכבשנים של הטוטנהאלה, למקום בו עורכים עוזריו של
המגיסטר השחור את הטקסים והניסויים המגיים המזעזעים ביותר.
נראה, שצל הארועים הללו רודף את אריך,
ומספרים כי בשולחן שבדירת מגוריו הצנועה שמעל החנות (לא בכדי, מתפלאים הבריות מדוע
מעולם לא עשה מאמץ לעקור למגורים טובים יותר, ומדוע לא ניסה לבקש אזרחות
הידרוסטית, באשר אין ספק כי כמה מלקוחותיו מן החברה הגבוהה היו שמחים לסייע לו
בכך), שמורים תמיד שלושה כסאות ריקים שלידן ערוכות צלחות ריקות, לאשתו לשני בניו;
את הקהילה הקיידרהרצית המקומית הוא מחרים כמעט לגמרי, הגם שאין לאנשיה לכאורה כל
קשר לזוועות שנעשו במאמיני מנלת'וריוס, ורבים מתוכה מגדירים עצמם ממילא כ"מתנגדי
משטר". הוא דחה כל הצעה ולו לשקול קבלת חברות בקהילה של רובע זאוטלר, ומסרב
למכור סחורה לחבריה, או אף להחליף עימם מילה (מלבד לסנן קללות שקטות). מאידך גיסא,
הוא לא עושה כמעט שום מאמץ ללמוד הידרוסטית טובה או להשתלב בחברה ההידרוסטית (הוא
דובר באורח שוטף כמעט אך ורק קיידרהרצית); ולמעשה, גם אינו נוקף אצבע בכדי לאתר או
להתחבר עם מאמיני מנלת'וריוס המעטים בהידרקרון (שרובם המכריע ממילא הרקאלים, בעלי
תרבות שונה מאד משלו), ויש לו גם טענות ומענות כלפי האל עצמו. פעם אחת, סיפרו
ששמעו אותו נשבע, כי בבוא יומו, כאשר יתייצב בפני כסאו של אדון הרקיע הגדול, הוא
יניף אצבע ויטיח בפניו "איפה אתה היית, ריבונו של עולם, כשלקחו את הילדים אל
השוויינגרוט(2)? איפה היית?!", ולא אכפת לו שיגזרו עליו מארה נצחית בגלל זה.
מכל הקיידרהרצים של רובע זאוטלר (שכמה מהם החלו לנטור ולהתמרמר על היחס שמגלה האר
זלובניצקי כלפיהם), הוא מקיים קשר רק עם שני אנשים: ברנש מבוגר בשם פרידריך
ראגנווסט, שככל הנראה שירץ איתו ביחד לפני עשרות שנים באותה יחידה בצבא הקייזר
(לפי גרסה אחרת, היה הסמל שלו), שמתפרנס עדיין כגשש ומלווה שיירות, חרף גילו
המבוגר (עובד בעיקר בליווי שיירות של הקיידרהרצים המקומיים היורדות צפונה, וחשופות
להתקפה הן מצד הכת של ארנוריו, והן מן הכנופיות האלימות של רובע מצולות השמחה);
מפעם לפעם, ניתן לראות את האר ראגנווסט, ברנש גבוה ובעל זקן תיש מכסיף, רוכב
באיטיות על סוסו לעבר שוק הדגים, כשעל אוכפו מטלטלת חביונת גדולה של שנאפס משובח
מרובע זאוטלר, בדרכו לארוחה עם ידידו הותיק. הקיידרהרצית השניה עימה זלובניצקי
מוכן לדבר, היא לורן פון ראוך השקטה והמסתורית, שידועה כחברה בקבוצת 'רג'ימנט
הסערה' ("לורן של הערפילים") – לא ברור, כיצד הצעירה המוזרה הזו קנתה את
אמונו של בשלן הדגים הזועף והמסתגר, אולם גם היא מזדמנת אליו לא אחת (ויש שאומרים,
שסייעה לו מאד בהמצאת דרכי טיפול להרתיע את חתוליו של שארק). ברובע מספרים על ערב
גשום וסוער אחד, בו ישבו השלושה לשולחן ארוחת הערב, והאר ראגנווסט הזקן ניגן
באקורדיון ישן ושר שיר חיילים מתקופת מלחמת ראגאמות', שהביא את בעל הבית לכדי בכי.
מלבד שני ידידיו אלו, בשנה האחרונה הובאו לביתו של זלובניצקי שני ילדים יתומים,
שהפכו לשוליות; ג'יימס בן ה-11, היה בנם של דייגים שטבעו שהתרוצץ ברחובות ובשוק
וכבר ביצע בשביל האר זלובניצקי שליחויות קטנות פה ושם, לפני שנלקח באורח רשמי
וקיבל קורת גג בחדר שמאחורי המטבח שלו; הילדה ג'סי, לעומת זאת, היא מקרה מוזר
יותר, משום שהובאה ערב אחד בלא גינונים מיותרים בידי ראגנווסט הזקן, כשהיא משתוללת
ובועטת; לאחר מכן, החלו מתפשטות ברובע שמועות, שהגשש הקיידרהרצי שלף אותה מרובע
מצולות השמחה – יש אומרים, לאחר שבילתה שלושה ימים ליד גופתה המרקיבה של אמה, שמתה
מוות אלים מידי אחת הכנופיות. ג'סי נראית עד היום כצל רדוף ושתקני, ילדה רזה מאד
שכבר למדה לציית ולבצע מטלות בביתה החדש, אולם היא אינה מדברת, ולו מילה אחת.
מתחם דולגאר: רובע הנמל ואיזור שוק הדגים סבלו לא
אחת מבריונים וכנופיות כאלו ואחרות, אולם אחד הגרועים ביותר הוא פרא ענק מהרי
יארקרונול, לשעבר ראש משפחת רועים אלימה שנאלצה להמלט לאחר שהסתכסכה עם אחד
מהואסאלים של הדוכס האפל שמושל שם בחסות קיידרהרץ. לא ברור, כיצד בדיוק הצליח הפרא
המזוקן והמצולק, שמזכיר לרבים הכלאה בין גורילה למרבד צמר מלוכלך, להגיע לכאן,
להשתקע והפלא ופלא – גם לקבל אזרחות הידרוסטית בלי מאמץ; אולם מה שידוע, ומרתיח את
המקומיים כל פעם מחדש, הוא העובדה שלברנש – מכוער, בור ומצחין כמו דיר ככל שיהיה –
מומחיות באיסוף ושעבוד של פלגשים. כיום, דולגאר (או "דולו"), מחזיק מתחם
גדול ומלוכלך, וטוען כי הוא מתפרנס מכבשי יארקו ההרריות שהביא עימו, שחלבן סמיך
ומתוק מאד (אם כי מעטים מאמינים שאין לו גם מקורות פרנסה אחרים, מפוקפקים בהרבה –
ואלו גם סייעו לו להשיג אזרחות, ולזכות לחסינות דה-פקטו ממשמר הרובע)
כיום, דולגאר ושני אחיו הקטנים מחזיקים בלא פחות מעשרים וחמש נשים, רובן המכריע
נערות עניות מרובע הנמל או מהגרות חסרות כל שהשתעבדו להם, אבל גם שתיים או שלוש
נשים ממעמד גבוה יותר ובעלות השכלה ("מה ל'שות. אני הסופר-גבר, אני פר הרבעה
והנקבות מריחות ת'זה"); בחמש-עשרה השנים שעברו מאז שהגיע לראשונה והתנחל לא
הרחק משוק הדגים, כבר נולדו כמה תריסרים של ילדים, שמגודלים בדרכו של ראש המשפחה –
דור המשך של בריונים מטונפים, שהגדולים בהם כבר מפילים מורא בשוק, סוחטים כספים
והופכים דוכנים, או משליכים נבלות של כלבים וחתולים מתים לתוך מסעדות ובתי עסק
ש"התפלצפו". בן-דודו של דולגאר, למרבה הבושה, הצטרף וכבר הפך לסרג'נט
במשמר הרובע, ואפילו קפטן היגינס העדיף שלא לצייץ לעברו ולו שמץ של עלבון גזעני.
החמולה של "דולו" מסוכסכת קשות עם אריך זלובניצקי מזה שנים, לאחר שהזקן
הבהיר להם מה הוא חושב עליהם, ולא רק שסירב לשלם 'דמי הגנה', אלא גם השליך את אחד
האחים מחנותו והודיע שהוא לא משרת בבוני סלעים, לעת-עתה דולגאר ואנשיו נרתעים
מהתקפה ישירה עליו (יש האומרים - מחשש ש'לורן של הערפילים', אם תשמע על-כך, עשויה
להשיב להם מהלומת תגמול של רג'ימנט הסערה, ויש האומרים –מפחד לקוחותיו של האר
זלובניצקי מהחברה הגבוהה) – הגם שמפעם לפעם הם מנסים לאיים על קונים, לידות אבנים,
להטריד את שני השוליות הצעירים בשוק, או לשפוך דליי זבל בכניסה, ועוד כהנה וכהנה.
"בית הספר למלחים" של ג'ון דיגבי: בחלק המערבי של הרובע, ממש מעל
קצה הרציפים ולא הרחק ממתחם הפרייבטירים הסגור (ע"ע), שוכן בית מידות עם חצר
גדולה, שמי ים זורמים לתוכה דרך תעלה, ומתנקזים לשתי בריכות עמוקות ונגועות באצות.
כאן, שוכן ברנש מחוספס ומפחיד למראה, שבחמישים שנותיו הספיק להפוך מספן לשודד ים,
היה רב-המלחים של קפטן בלאקסטורם הידוע לשמצה מ"חמש חביות", ובילה מספר
שנים בכלא, אולם קיבל חנינה שפרטיה לא הובהרו עד היסוד.
כעת, לאחר שהגדיר עצמו מבוגר מכדי לשוב
לחיי ים 'אמיתיים' ("שיקח אותי הדבר אם אני ישיט איזו מעבורת מזדיינת"),
הוא פתח בעיסוק חדש; הוא קולט בחצרו הגדולה נערים עניים, חלקם יתומים או בני
פועלים שחולמים להמיר את הגורל הצפוי להם בחיי ים, וחלקם כאלו שנזרקו אליו בניגוד
לרצונם בידי משפחות קשות יום, ומעביר אותם אימונים אכזריים ומפרכים בכדי להכשיר
אותם להיות מלחים. מספרים, שה"לימודים" אצלו (שחלק מהם מתבצע גם באוניות
של ידידיו, כאשר הן עוגנות ברובע), הן סיוט אלים ואכזרי שנמשך במשך כחצי שנה עד
שנה. במהלכו, החניכים זוכים לתנאים קשים בכל הנוגע למזון מועט ועבודה קשה, להצלפות
איומות ונוראות מידיו החסונות (הוא משתמש בין היתר גם ב"חתול בעל תשעת הזנבות"
הידוע לשמצה), קשירות ארוכות ל"תרנים" התקועים בתוך הבריכות שלו, גרירה
במים ועוד כהנה וכהנה – מה שגרם לא אחת לפציעות קשות, נכויות ואפילו מקרי מוות
(השמועה מספרת, כי במידה ואין משפחה לדרוש את הגופה, ובדרך-כלל אין או שהיא לא
מתעניינת במיוחד, היא מושלכת לדגים הטורפים שהוא מגדל אצלו במרתף, גם כן
כ"הכנה לחיי הים"). דיגבי, מצידו, מתפאר בכך שמי שיוצא
"מאצלו", זה לא נערי סיפון רכרוכיים ובשר לכרישים, אלא מלחים צעירים
ומשובחים ש"על בטוח הופכים לכלבי ים אמיתיים ברגע שהם עולים על סיפון" –
ונראה שגם אם הוא מגזים, ההתפארות אינה מופרכת לגמרי, ונראה שקברניטים לא מעטים –
בעיקר מהזן היותר מחוספס ומפוקפק, מאמינים לה, ואם הם אכן זקוקים לדם טרי בצוות
המלחים מן השורה, הם בהחלט ידאגו לבדוק אצל "החבר שלהם ג'ון", ולשלם לו
עמלה נאה.
שמועה אפלה שעברה ברובע, היא שלג'ון יש
לא ידידים, אלא גם כמה יריבים מסוכנים שזוכרים אותו היטב – ואולי, ישנו אוצר
פיראטים מסתורי אחד שקבור ביניהם, מן "השנים היפות ההן בארצות השמש; וכי זה
לא מכבר ביקרו אצלו זרים אפלים והתווכחו איתו בקולניות באישון הלילה.
מתחת הפרייבטירים: בקצה המערבי של הנמל עצמו,
ניצב מתחם גדול,מוגן בחומה ובמכשולים מימיים, שמשמש אך ורק את ספינותיהם של
הפרייבטים – ספינות מהירות ואכזריות בעלות "רשיונות תקיפה", אשר מוסמכות
לתקוף אוניות עויינות בכל מקום בו הן מוצאות אותן, ולמעשה המרחק בינם לבין שודדי
ים הוא יחסי מאד – מלבד העובדה שהם מנועים מלתקוף ספינות של הידרוסט ובעלות בריתה
(ובדרך-כלל, גם עומדים בזה), ובנוסף העובדה כי בשנים האחרונות, תחת מפקדם החדש, הם
נחשבים ברובם לבעלי רמה גבוהה ועוצמה העולה בהרבה על זו של פיראטים מן המניין.
מתחם הפרייבטירים, כמו גם המעגן של הספינות שלהם, הינו סגור ומוגן היטב, והכניסה
אליו הינו לאנשים מורשים בלבד (כאשר התגובה להסתננות תהיה מהירה וכואבת מאד).
המתחם מבפנים הינו מהודר יותר מאשר יתר
חלקי הרציפים, ונראה כי גם המלחים מן השורה באוניות הללו זוכים לתנאים טובים בהרבה
מאלו של מלחים רגילים; בתוך המתחם קיימים שני פונדקים, אגף מגורים לקברניטים, בית
זונות קטן ואיכותי יחסית (שאין לו שום קשר לג'וני לאנג), איזור אימון ותחרויות,
וכמה בתי מסחר, בהם הפרייבטירים או בני-בריתם מוכרים את השלל לסוחרים הידרוסטים,
או רוכשים ומתמקחים על ציוד חדש בעבור הספינות שלהם. גם כאן, הכניסה היא למוזמנים
בלבד – בכדי לסחור עם הפרייבטירים (ולהנות מפטור הלכה למעשה ממכס), דרוש רשיון
מיוחד שקשה להשיגו. בין היתר, ניתן למצוא כאן את לורד סילקברידג' העשיר כקורח,
המנהל חברה גדולה לסחר ימי (בין שאר עסקיו, שנראה שמשמש גם רוכש, וגם ספק, וגם
עורך לא פעם תיאומים כאלו ואחרים עם הפרייבטירים, באורח רשמי "לדאוג שלא יהיו
טעויות בינם לבין הספינות שלו").
שמותיהם של קברניטים המפקדים על הספינות
האלו ידועים לתהילה ולאימה (בין היתר: בריאן השחור, וילפריד
"דרייקווינג", סר גורדון, וקייט "Hellspawn"
או'קונלי, ולצידם גם עילוי חדש ומסוכן, ננס אורנים בשם קפטן צ'ימצ'יג, המכונה גם
"The imp"), ומספרים שהקיידרהרצים, בין היתר, העמידו את הפרס על ראשו
של כל אחד מהם על סך של מאתיים וחמישים אלף זהובים. אלא המפורסם והמסוכן מכולם,
הוא הקברניט הראשי של צי הפרייבטירים ואדון המתחם, ארנולד טורנבריק, המפליג בספינה
מיוחדת במינה שמפרשיה צבועים בשחור ועל תרניה קונוסים דקים צבועים באדום, הנראים
מרחוק כמחטים. אותו ברנש, שלקח ברצינות רבה את האגדה המצמררת על אדון מגדל המחט,
הרודן הקאהרויאני אר-טורגול, מכנה את עצמו אר-טורנבריק, ומפיל אימת מוות; מלבד
העובדה, שהוא נחשב (או לפחות מחשיב את עצמו) לקברניט המבריק ביותר בדורו (ויש
אומרים, גם המטורף ביותר), הוא לוחם-קוסם בעל עוצמה אדירה, שאוחז בפריטי ציוד
נדירים ומיוחדים; הוא ניכר למרחוק בשיריונו השחור-זהוב ובקסדתו המכונפת הגבוהה,
מראה שדי בו להפיל אימה אפילו על קציני אחוות המוות. מספרים, כי הצוות שלו הוא
חבורה סגורה ומסוגרת, של אנשים שכולם לבשו את מידותיו של מפקדיו "הוא שד
אמיתי מהגהינום, וכל המלחים שלו מטורפים ממש כמוהו". אומרים, הוא כל-כולו
מקשה של כשרון גאוני, ביחד עם מעט פזיזות מסוכנת ושחצנות מסוכנת עוד יותר – אם כי,
ברגע האמת הוא יודע היטב לזהות מארבים ומלכודות; הוא חי בשביל להלחם ולטבוח, ונקלע
לפרצי צחוק מטורף כשהוא עושה זאת. בין השאר, הוא נוהג להתפאר כי הוא היה הופך בנקל
למלך הידרוסט, אם היה מוכן להפחית מכבודו ולקחת על עצמו תפקיד משעמם שכזה.
שמועות רבות מספרות, שלמפקד הפרייבטירים
קופת שרצים מצלצלת על הגב; מלבד תרומתו הרבה לנצחונות ההידרוסטים בים, לוחשים כי
הוא אחראי לשריפת כפרים של ילידים, לאינספור מעשי רצח וטבח, וכמו כן לקשר הדוק עם
כמה מהקיצוניים שבין האימפריאליסטים, בין היתר גנראל פירסטון הידוע לשמצה, אשר
למענו ככל הנראה דאג הגאון הימי המטורף לפשיטות טרור ורצח על שבטי הקלוויזורי;
קרילאורה, שמגדלה מצוי בצידו השני של הנמל, אינה מסתירה את התיעוב שהיא רוחשת
כלפיו; הוא, לעומת זאת, פוטר אותה בצחוק מתגלגל. "בחיי, דג-אנושי עם קצת שכל!
יצא לי להתקל בכמה איברים פנימיים של הדגיגים האלו, אבל מוח כמו שלך עוד לא ראיתי.
האם ציינתי שאת יפיפיה, גבירתי?(הוא נוהג להוסיף במתיקות מורעלת, בין צחוק מטורף
אחד למשנהו). מספרים, שבין יתר מעלליו הוא עמל על תוכנית סודית, שמלבדו ידועים
פרטיה רק למעטים בממלכה, למתקפה מוחצת על הצי הקיידרהרצי, ברגע בו תפתח מלחמה
כוללת בין שתי המעצמות. למותר לציין, כי הפרס על ראשו בקיידרהרץ עומד על מיליון
מטבעות זהב, ועוד צפוי שיעלה (בפעם האחרונה בה ניסו סוכני אחוות המוות להתנקש בו,
הרג את כולם לבדו, ערף את ראשיהם והורה להניח אותם בסלסלה שהושמה באישון לילה על
מפתן השגרירות הקיידרהרצית, לא לפני שקושטה בסרטים יפים).
שמם של הפריייבטירים שהולך לפניהם, כמו
גם השמועות על התנאים הטובים ועל הסיכוי לנחול עושר גדול, גורמים ליורדי-ים רבים
לרצות מאד להתקבל לשורותיהם, אלא שאלו בדרך-כלל נדחים על הסף, ולעיתים חייבים
לעבור מבחנים קשים ומשפילים (לעיתים, גם קרב חרבות בתנאים קשים, כגון על חבלים או
רצפה מסתחררת, שעלול לא אחת להסתיים בפציעה קשה או מוות). בדרך-כלל, כל אחד
מהקברניטים של הפרייבטירים יודע היטב את מי הוא רוצה, באמצעות בירור שהוא עורך
באמצעות אנשי קשר, שעשויים לברר בעבורו על יורדי ים בעלי נסיון וקשיחות מספקת, או
הרפתקנים נועזים וחסרי מעצורים בעלי רקע בהפלגות קשות, וכך הלאה. במקרה כזה,
הפרייבטירים כבר ידעו ליצור את הקשר עם האדם המתאים, ולהציע לו הצעה מפתה.
המגדל של קרילאורה: יושב על אי קטן,מרחק כמאתיים
מטרים מדרום-מזרח לרובע, המגדל של קרילאורה נראה היטב מבעד לערפילים, על צורתו
הירקרקה, וקיסוסי-הים המגודלים המשתרגים על קירותיו העתיקים למראה. בעבר הרחוק,
היה המגדל שייך לאחד מחבריה הזוטרים יותר של מועצת המכשפים המלכותית, אולם מאז מרד
המכשפים הכושל עמד עזוב, והיווה מקור לשמועות אפלות – בין היתר על דגים טורפים
בעלי יכולות דמויות לחש שמוחזקים מתחת לו, וכמה מהם הצליחו 'להשתחל' אל תוך האגם.
קרילאורה, לאחר שצברה מוניטין ומעמד בהידרקרון, רכשה את המגדל הזה וככל הנראה גם
טיהרה אותו מכמה וכמה דיירים אפלוליים ששרצו בתוך העזובה; כיום, המגדל נישא מעל
קומלפקס קטן שחלקו שייך לה ישירות, וחלקו מושכר לכמה מידידיה; בפנים, היא עוסקת
במחקריה המסובכים; ואילו בחוץ, לאורך שביל האבן המעגלי שמקיף את האי, ניצבות כמה
חנויות שמוכרות ציוד וחפצים להרפתקנים ימיים, ממצפנים עמידים למים הפועלים
במעמקים, ועד שיקויי נשימת מים; בין היתר, ידועה חנות בשם "מלכת
המצולות" של הרפתקנית בשם דיאן ארלינגבו, שהתמחתה בחקר של נקבות מוצפות,
מערות עמוקות מלאות מים, ויש אומרים שהצליחה לחקור פעם או פעמיים אפילו את מעמקיו
של האגם העמוק והמוזר של רובע שחר הזהב, כשהיא באה וחומקת בדרך תת-מימית, הרחק
מהישג ידם של שומרי הרובע.
קרילאורה עצמה, לצד מחקריה, ידועה מאד
ופופולארית למדי בחברה הגבוהה, דבר אותו היא מנצלת לטובת בני עמה שבדרום (למרות
שהללו התכחשו לה); בטרקלינה, נערכות לא פעם ארוחות חגיגיות לידידיה – ביניהם גם
אדמיראל סטילראו המפורסם. השמועות מספרות, כי לפרנסתה היא מוכרת מיני טובין – אולי
מכושפים שהיא יוצרת, ושיש בהם עזר רב ליורדי ים, ולמרות שהיא מסרבת למכור
לפרייבטירים, הללו מנסים להשיג את תוצרתה דרך מתווכים. מספרים, כי קרילאורה היא
אחת הנשים המלומדות ביותר בהידרקרון, בוודאי בענייני ים,ויש לה ידע מקיף על עולמות
וסודות מעמקי המצולות – כולל האגדות על האימפריה האגדית של נימדורפיאן.
אר
-------------1
רובע הנמל:
הנקודה החדשה להוספה: קומפלקס מנהל ההגירה ההידרוסטי,
שהוא אחראי להנפיק רשיונות מסויימים לזרים וכל מיני הליכים (כי אחרת לזרים אסור ללון מחוץ לרובע הנמל), כאשר המעמד של הזר נקבע לפי המוצא, לפי השאלה האם יש קהילה שמוכנה לקלוט אותו ומה מעמדה,וכ"ו. חשוב לא פחות, הקהילה מנפיקה רשיונות הגירה להידרוסטים אל המושבות בתהליך מורכב שכולל כל מיני מתווכים שלא אחת הם מושחתים מאד.
הארכי-מושחת הוא הסגן של פינהאם, דונלד מור, אדם קצת הפכפך ורגשי
ש"לוקח שוחד כמו שתינוק שותה חלב"; הגם שאם זה מגיע אליו, הוא מסוגל גם
להקל בלי סיבה.
הוא לא מתבייש לומר שהוא חייב כסף, בכדי לממן לבנות שלו פנימיות, ולעצמו
חיים לפי המעמד הראוי לו – והוא לא מתבייש לומר זאת, כאשר לפניו עומד אדם עני.
כרישי היבשה ומלון היונה התמה, בערך כמו בגרסה ראשונה.
קרילאר הופכת לקרי'לאורה.
שני מפקדי המשמר של הרובע:
·
דריאן:
בנו של גיבור מלחמה או מישהו חשוב מאד, אדם יפה ואצילי בעל לב טוב, אבל תמים וטמבל
לא קטן, שתמיד מרמים אותו מאחורי הגב.
יש לו כל מיני קלאשים רומנטיים בעקבותיהם הוא כותב שירים רומנטיים, לא ממש
מוצלחים.
·
קפטן
צ'ארלס היגינס 'פני סוסון'; מושחת וגזען.
ה-Undercity, שהיא מקלט למהגרים לא חוקיים מכל מיני סוגים, פושעים וסתם עניים.
ליד אגם קטן, שזורם למעשה מרובע לב האומה; יש שם לא מעט פליטים מרובע
האקלי.
משתרעת מתחת לרובע הנמל ורובע שער אנדרו.
הבעיה שם היא בת-דמותה של מו הזקנה; שמשתמשת בין היתר בפאוקרס, נבלנים
ועוד.
ו"שלוש האחיות" שהן התלמידות שלה, שכולם מפחדים מהן, או ליתר
דיוק מהגב שיש להן.
יש שיירה שיוצאת משם פעם בשבועיים, לסחור עם הזרם המתבודד של הפרסיליאנים,
וגם עם אנשי-דג מוזרים שגרים ברובד עוד יותר תחתון.
בית הספר לפרחי מלחים, של טיפוס קשוח ואכזר שמצליף בחניכים שלו לא אחת
ב'חתול'.
אבל מאמין בכנות שכך הוא משרת את הידרוסט אחרי שהוא עצמו לא יכול יותר
להפליג.
האיזור היותר עני: שוק הדגים, שרובו מזוהם להדהים.
(1)
אופציונאלי: וידוע גם המקרה בו הצליח –
הפלא ופלא – ללכוד את אחת הפורעות הידועות ביותר לשמצה, חתולה לבנה, מגונדרת
וערמומית ששמה כבר יצא לשמצה במקומות מסויימים בעיר (ויש המקשרים אותה עם הקוסמת
הנודדת אמרילדה מק'ריסט שמחזיקה חנות ברובע הברקים, וידועה בחיבתה לצעצועים
מכושפים שפגיעתם רעה); האר זלובניץ, טיפל בחתולה בעזרת מברשת ודלי של צבע אדום
מסריח שנצבע בלא רחם על פרוותה המגונדרת, לקח כמוהו לא טעמה במשך הרבה מאד זמן.
(2)
בית מעצר ידוע לשמצה שמנהלת
אחוות-המוות, ורבים מאלו שנכנסים לשם לא חוזרים.
כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.