הקדמה | העידנים הקדומים | גזעים | גאוגרפיה | היסטוריה הידרוסטית | המערכה | יצירת דמות

"רובע הארובות"

איזור הסדנאות ובתי המלאכה הגדולים

האיזור המכונה "רובע הארובות", אינו רובע מגורים אלא האיזור בו מרוכזים בתי המלאכה הענקיים, הסדנאות ובתי היצור שבהם מועסקים רוב-רובם של פועלי הידרקראון; איזור מרכזי זה, שוכן למעשה בכל האיזור הגדול שסביב הצטלבות שני הרחובות הגדולים של העיר הצפונית: דרך אנדרו, ושדרות גלימרדון המוגבהות. שדרות גלימרדון הנאות, הסלולות למשעי, בנויות הלכה למעשה על סוללה עצומה, המאפשרת לכרכרות המהודרות השועטות מרבעי היוקרה אל גשר פרסיליוס וה"הידראו סיטי" שמעברו האחר, לחלוף גבוה מעל הרובע, בלא לבוא במגע עם המוני הפועלים, המשגיחים, העגלונים והסבלים של הרובע. מדי כמה מאות מטרים, כרויות מנהרות גדולות מתחת לסוללה של שדרות גלימרדון, דרכן עוברים חלק מהרחובות הגדולים יותר של רובע הארובות עצמו; העליה אל הסוללה עצמה אפשרית רק בשני מקומות שמורים היטב (אחד מהם חולש על הצומת הראשית של הרובע), שנועדו להבטיח "את הסדר הטוב, למען נתיני הוד-מלכותו" (קרי, שברנשים הנראים עניים או מחפשי צרות, שאין להם סיבה טובה לכך, לא יוכלו להכנס אל הרבעים הצפוניים או אל ה"סיטי", או להפריע לתנועת המרכבות בעורק ראשי זה של עיר הבירה). לא בכדי, הביטוי "העפיל במעלה הסוללה" (ודומיו), משמש ברבעי הטבעת האפורה כביטוי לאדם ממעמד נמוך שהצליח ונחלץ מחיי הדחק של העיר התחתית.

הרובע עצמו, הוא רובע צפוף, עמוס ורועש ביום ובלילה; כמות הרחובות הרחבים והסלולים גדולה יחסית לעיר התחתית, במטרה להבטיח גישה נוחה יחסית של עגלות מטען לרוב-רובם של בתי המלאכה והסדנאות הגדולות והבינוניות; בינן הרחובות הללו, ניתן עדיין למצוא מספר רב של סמטאות עקלקלות, צרות ומטונפות, שחלקן עשוי להיות מסוכן למדי לאחר רדת החשיכה. בתי המלאכה הגדולים ביותר יוצרים קומפלקסים שלמים ומגודרים היטב (בדרך-כלל), כאשר מלבד המבנים העיקריים והגדולים של היצור, על ארובותיהם הגבוהות, הגלגלים המסתובבים, הצינורות ויורות הרותחין, ניתן למצוא שם חצר או חצרות לאחסון סחורה ולהתקהלויות; מחסנים, משרדים, מפעם לפעם בר שתיה או בית אוכל זול שמיועד לשרת את העובדים והמשגיחים, תעלות ניקוז, משרפות זבל ועוד כהנה וכהנה. סביב הקומלפקסים היותר גדולים של הרובע, ניתן למצוא גם מגוון של חנויות וסדנאות קטנות השייכות לעוסקים קטנים המצויים בקשרים עם הקומפלקס ומספקים לו ולעובדיו שירותים, ולעיתים אפילו עמדות משמר.

רגולציות והשפעתן: רובע הארובות הוא מזוהם מאד ברוב חלקיו, והאחראי המרכזי לענן הערפיח העומד מעל העיר התחתית; עם זאת, בחמש-עשרה השנים האחרונות החלו שלטונות הידרוסט לחוקק רגולציות שונות שחלקן הרגיזו מאד את הקיצוניים יותר שבין הפלוטוקראטים המקומיים. הנימוק המרכזי לעניין זה, הוא החשש מהשנות המקרים שקרו ב"גן העדן הפלוטוקראטי" של העיר החופשית רוטמייר שבחוף העשן הסמוך, שם הצטברות של פסולת מסוכנת הרעילה את האוויר והמים באורח כזה, שהפכה את נהר טראונר לסכנת נפשות, ועיוותה חלק מהיצורים המקומיים (ואף מספר בני אדם) למוטאציות מבעיתות (ע"ע "רפשני הקדמה" ואחרים). עם זאת, משערים שחלק מהרגולציות נועדו גם למנוע מהפלוטוקראטים, בעיקר הקיצוניים שבהם, להתחזק יתר על המידה באורח שיאפשר להם לפעול כנגד האינטרסים של הכתר.

חלק ניכר מהרגולציות נועדו לטיפול בחלקיה היותר מסוכנים של הפסולת שמייצרות הסדנאות – בעיקר אלו מהן שמייצרות פסולת של חומרים עם תכונות קסומות; או לחלופין, פסולת שנחשבת ככזו המסוגלת למשוך יצורי עיפוש או לגרום למגפות. במשך שנים, ניצח היועץ המיוחד של המלך, הרוזן סקאלי (באורח לא רשמי, המג המלכותי) על עבודה של צוות שלם של מהנדסים, בנאים וקוסמים, שהניחו תשתית משוכללת של צינורות תת-קרקעיים ואביזרים אחרים, ניתבו את מנהרות הביוב המקומיות (החלק המקומי מרשת המנהרות העוברת מתחת לחלקים רבים בהידרקרון), תוך עשיית שימוש מתוחכם בתוואי התת-קרקעי ובעיקר בבקע העמוק הקרוע בתוכו (ע"ע בהמשך). זאת, כאשר גולת הכותרת של עבודתם, הינו איזור מסוכן, מסוגר ושמור היטב שבתוכו מבעבעת בריכה ירוקה רעילה (ע"ע), שאמורה, ביחד עם מערכת פירים שורצים בג'לים, להפטר מהסוגים המסוכנים ביותר של הפסולת.

עם זאת, חשוב לציין – גם אם לא הפך לגהינום רעיל בנוסח אגן נהר טראונר (דרום רוטמיר) הזיהום מעולם לא נעלם מרובע הארובות, נהפוך הוא. לא כל הסדנאות ובתי היצור מחוברים לתשתית, ורבים מהם עדיין משליכים אשפה במזבלות ספק-חוקיות, המצויות ברובע במספר גדול. כמו כן, מערכת הניקוז והצנרת סובלת מפעם לפעם מקלקולים וחבלות, מה גם שהנחתה יצרה מספר בעיות ומפגעים חדשים ולא צפויים.

המנהרות החומות ו"ארץ הצואנים": התוצר הבולט ביותר של מעשי-ידיהם של הרוזן סקאלי ואנשיו, הוא הפיכת המנהרות מתחת לרובע למערכת מסועפת של מנהרות ביוב מטפטפות, כאשר הסוגים המסוכנים יותר של פסולת עוברים בצינורות סגורים, אותם ניתן לראות לא פעם חולפים בצמוד לקירות הלבנים המסריחות, ליד התקרה וכיוצא באלו; מפעם לפעם, באיזורים בהם יש דליפה, עשויים לגדול מסביבה מרבדים של איזובים רעילים בגוונים חולניים של סגול ושחור; סוגי פסולת אחרים מועברים בתעלות פתוחות, כאשר חלק גדול מהמעברים מחולקים לשניים: תעלה עמוקה ומטונפת, שמי אגם זורמים לתוכה ודואגים למעשה לזרימה לכיוון הנכון, ולצידה מעבר ל"הולכי רגל" המשקיף על התעלה. בדרום, מחוברות תעלות הביוב במערכת של משאבות וצינורות גדולים אל האגם, ואילו במזרח ובמערב הן הופכות לטבעיות יותר, כאשר הן מתחברות ל-Undercity שוקקת החיים שמתחת לרובע הנמל (במזרח), ולמערכת המערות ההרוסה למחצה, רדופת שרידי הטבח שמתחת לרובע האקלי (במערב).
חלק מהצינורות מוליכים לעבר "בריכת הבועות" שבצפון-מזרח הרובע (ע"ע), ואילו רובם, כמו גם רוב התעלות הפתוחות, מוליכים אל מתחת למרכז הרובע, שם פעור בקע טבעי עצום הנופל מהמפלס של מנהרות הביוב, באורח אנכי כמעט לגמרי, אל תוך תהום אדירה בעומק בלתי ידוע; המערכת ההידרוסטית יצרה מסביב מעגל של פתחי צינורות ומפלים, המזרימים את האשפה המהולה במים ישר פנימה, ונפטרות ממנה על-ידי השלכתה לעומק של מאות מטרים רבות מתחת לפני הקרקע. בזמנו, היו אמנם מי שהתנגדו למהלך, בטענה כי אין לדעת מה נמצא למטה, וכיצד תשפיע העובדה, כי טונות על טונות של פסולת ומי שופכין מוזרמות אל לב העולם התחתי; אלא שהמתנגדים היו מיעוט קטן, ועד כה לא קרה דבר חריג – מלבד העובדה הצפויה למדי, שיצורי עיפוש נמשכו בהמוניהם אל ריכוזי הפסולת, שחדרה מן הסתם והפכה המוני מנהרות ונקיקים עמוקים ועתיקים לגן-עדן של עיפוש, מהול בלא מעט שיירי מזון וחומרים אכילים שנרקבו. עד-מהרה, החלו יצורי העיפוש מתרבים, וכמה מהם החלו עולים ופושטים מפעם לפעם כלפי מעלה – להקות של צואנים חצופים, חיפושיות חומות המסוגלות להקיף את עצמן בענני גאז מצחין ורעיל למחצה, תולעי דומן מגודלות ועוד כהנה וכהנה.

"החרבות החומות": כאשר נדרש משמר העיר לתת מענה לבעיה, הסתבר כי גנראל זורסטון לא ממש נלהב מהרעיון, ואותה יחידה מיוחדת של "סיירי ביוב" או "חרבות חומות" (כמה ממגוון גדול של כינויי לעג) שימשה אותו כדי לבעוט אליה אנשי משמר שלא נשאו חן בעיניו ובעיני מקורביו (דבר אשר, באורח פרדוקסאלי, דווקא הפך את היחידה לטובה יותר מן המצופה); מה גם, שהמגע התכוף שלהם בעבודה אל מול הרוזן סקאלי ומקורביו סייע להם להצטייד באורח טוב יחסית ליחידות אחרות, וגם מקשה על זורסטון להתערב שם יתר על המידה (אפילו מפקד משמר העיר יודע כי עדיף שלא להרגיז יותר מדי את סקאלי קצר הרוח וחם המזג). כך או כך, אותן "חרבות חומות" אכן ממלאות את יעודן: סיורים תכופים, מעקב אחרי יצורי עיפוש והדיפתם, כך שלא יעלה בידי הצואנים ודומיהם לקלקל לשם תענוג את מערכת הניקוז, להטיל ביצים סמוך מדי לפני השטח, או להצליח להנחית פשיטות על הרובע עצמו. עם זאת, גם היחידה ידעה מספר כשלונות, והרובע אכן עבר מספר פשיטות צואנים וכיוצא באלו; אם כי, כאמור, מדובר בארועים נדירים יחסית, שבדרך-כלל מסתיימים בלא מחיר גבוה מדי בחיי אדם (או גרוע יותר, מבחינה הידרוסטית, בשיבוש חיי היצור והמסחר של הרובע).

מתחם בריכת הבועות הירוקות: מתחם סגור ומבוצר זה נמצא על קו התפר שבין חלקיו הפעילים של רובע הארובות לבין החלק הנטוש וההרוס שבפינתו הצפון-מזרחית (ע"ע אסון קסם השני, בהמשך); המקום מוגן לא רק בידי היחידה המקומית של משמר העיר, אלא גם בידי קבוצת אנשים העובדת ישירות בעבור הרוזן סקאלי (ומקבלת את משכורתה ישירות מקופת ארמון המלך), ןכן בידי יחידה של צבא הידרוסט. בלב המתחם, חפורה בריכה עמוקה בעלת מים ירוקים מבעבעים, שמסופר שכל מגע עימם עשוי לגרום למוות ביסורי תופת; הבריכה עצמה מקורה בכיפה גדולה של אבן ובתומכות עופרת עצומות; השמועות מספרות על קולות מוזרים העולים משם, על כך כי האוויר עצמו כבד ומעקצץ, ושהות ארוכה מדי באיזור בלא מיגון הולם (מרקחת אלכימאים מתאימה, או קסם דומה שנארג לתוך הגלימה או הבגדים) עשוי לנגע במחלות קשות ולקצר מאד את החיים. הבריכה, כך מסופר, מחוברת לתריסר צינורות, וכרויות ממנה מספר נקרות המוליכות למעגל חיצוני של פירים פעורים, בתוכם גדלים ג'לים ירוקים זוהרים, שמסוגלים לעכל כמעט כל חומר באשר הוא.

בעבור אנשים מן הישוב, עצם הרעיון להתקרב למקום מעלה קבס; אולם מאידך גיסא, בקרב חוגים מפוקפקים יותר וזהירים פחות, נפוצו שמועות כאלו ואחרות על אוצרות החבויים שם, בעיקר בפירים העמוקים (בין היתר, כי אותם ג'לים מעבדים למעשה פסולת ליהלומים, הנלקחים בידי הרוזן סקאלי ומקורביו). התוצאה היא, כי מפעם לפעם נאלצים שומרי האתר להתמודד עם שיכורים, נוודים ופושעים (או הרפתקנים טפשים במיוחד) המנסים לחדור פנימה, ועושים זאת שלא בעדינות יתרה.

תעלומת הגופות הירוקות: בחורף 2427 ואביב וקיץ 2438 (קרי, לפני שנתיים עד שנה וחצי בערך), התגלתה שורה של גופות מבעיתות למראה ברובע הארובות, רובן המוחלט בסמטאות ובאיזורים הסמוכים למתחם הבועות הירוקות; הגופות, שאף אחת מהן לא זוהתה, היו אכולות לגמרי, ונגועות באיזוב רעיל וטינופת ירוקה שנראה כאילו השתרשה וגדלה מתוך הבשר עצמו. נשאלה השאלה, כיצד לא רק שלמעלה מעשרה אנשים הצליחו לעבור את משמר האתר בלא להתגלות, אלא מדוע לא נקטלו ואוכלו מיד בפנים, אם אכן נפלו לתוך הבריכה או הפירים הרעילים, וכיצד הצליחו לזחול החוצה בעודם גוססים. באורח לא מפתיע, החלו אנשים ללחוש, כי יש קשר בין הארועים הללו לבין "עורב הנשמות" הידוע לשמצה; סייר שעבד עם המשמר נשבע, כי ראה צל גבוה עם צורת מקור בוקעת מתוך הברדס שלו חומקת פנימה דרך פיית צינור גדולה שהיתה ריקה מנוזלים באותה עת. לטענתו, ירה אחרי היצור חיצים, אולם הלה חמק לתוך האפלה, וכאשר ניסה הסייר לרדוף אחריו, נתקל בלהקת צפעוני ענק מלחששים שלא העז להתקרב אליהם; ועד שקטל אותם בירי חיצים מרחוק, כבר נעלם עורב הנשמות בלא הותר זכר. מפקדיו של האיש טוענים כי היה שיכור, אם לא דמיין את הדברים מליבו – ולראיה, אף לא גופה אחת של צפעוני ענק נמצאה באיזור (אם כי, מספרים כי הרוזן סקאלי בכבודו ובעצמו טרח לאחר מכן לבדוק את הצינור, ולסתום פרצות כאלו ואחרות).

חורבות קסם השני (צפון-מזרח הרובע): איזור זה, הגובל מצד אחד בשולי רובע הנמל, ומצפונו נישאים המדרונות הכמעט אנכיים עליהם יושב רובע לב האומה, היה בעבר איזור משגשג, שבמרכזו ישב מפעל גדול לאריגים בשם "קסם השני", בניהול ג'נטלמן ידוע בשם רוג'ר וילקינס ורעייתו הקוסמת אלייזה; המפעל עמד בקשרי עסקים הדוקים עם רובע המשי, ונחשב ליצרן איכותי ומוצלח מאד. אלא, שלפני שבע שנים, בקיץ 2433, ארע פיצוץ אדיר, ובעקבותיו שריפה איומה שכילו לגמרי את המפעל וסביבתו, וגרמו למותם של מעל אלף נפש, ביניהם הזוג וילקינס, וכמעט כל הפועלים ומשגיחי העבודה של 'קסם השני'.

עד היום, לא ברור מה גרם לאסון; נותרה רק שמועה שמקורה ככל הנראה עדותו של משגיח עבודה שנפצע אנושות ומת חודשיים לאחר מכן; לפי העדות, התפאר מר וילקינס כי קיבל הזמנה בסכום עתק ובדים מיוחדים מלקוח מסתורי, שמוכן לשלם הון עתק בעבור העבודה. הפרוייקט הופקד בידי ליידי אלייזה, ששיתפה בו רק קומץ פועלים בכירים, ותיקים ונאמנים. השמועה יודעת לספר, כי מאלו לא שרד איש – מאחר ומוקד הפיצוץ היה באגף השמור של ליידי אלייזה, או סמוך מאד אליו.

הפיצוץ והדלקה הפכו את 'קסם השני' לאיי-חורבות, שבמרכזן פיר עמוק ושחור (אם כי, באורח פלא, כמה מאגפי המבנה עודם עומדים, חרוכים והרוסים למחצה, כאשר מבנים רחוקים יותר שוטחו לגמרי). הרחובות הסמוכים, על הסדנאות ובתי המלאכה שפעלו בהם, נפגעו פגיעות קשות ופעילותם פסקה, או שעברה משם לחלקים אחרים ברובע; כיום, כל אותו חלק של הרובע, עד לגבול המתחם הסגור של "בריכת הבועות", נטוש כמעט לגמרי, ורק חנויות/סדנאות בודדות ועלובות עוד פעילות שם. כצפוי, טיפוסים מוזרים וגורמים פליליים (שנרדפים עד חורמה ברובע הארובות עצמו), נמשכו לבתים הנטושים, והפכו את האתר למקום מסוכן מאד.

ילדי הדבק: הכנופיה הידועה ביותר לשמצה היא כנופיה של נערים אלימים ומוזנחים, חסרי משפחה או כאלו שנמלטו מבתיהם, שקיבלו את שמם בראשית פעילותם, כאשר אהבו לרבוץ לצד סדנאות שפלטו אדים משכרים, ולהסתמם מן הריח. אלא שמאז, גדלה הכנופיה והפכה אלימה ואכזרית בהרבה, וכיום כבר "רשומים על שמם" כמה עשרות מקרים של שוד אלים ותקיפות, שכמה מהן הסתיימו באונס או רצח. יש הטוענים, כי הכנופיה מצאה משהו אי-שם בתוך החורבות, והתמכרה לפולחן אפל. זאת, בין היתר, היות וטוענים כי רמת הלחימה הגבוהה מאד של חבריה אינה הולמת את העובדה, כי מדובר לכאורה בנערים שרובם צעירים למדי; טוענים גם, כי הכנופיה חוטפת אנשים – בעיקר מסוגים שאיש לא ידווח או יחקור את העלמותם, גוררת אותם אל תוך החורבות ואלו לא נראים עוד לעולם.

רוחות רפאים ו"מיסטר פינסרס": מעבר לרחובות הנטושים והמטים לנפול, משתרע המתחם של קסם השני עצמו – אסופה מפחידה של איי חורבות ומבנים הרוסים למחצה, שכל שומר נפשו ירחק מהם. השמועה מספרת, כי לעיתים בוקעות עדיין להבות מצחינות מן האדמה, או נשמעים קולות איומים. כמו כן, מספרים כי הפיצוץ לא רק הרג את פועלי קסם השני, אלא גם כבל את נשמותיהם של רבים מהם אל תוך איזור מותם המזוויע, דן אותם לשוטט כרוחות מעונות, הרודפות את המבנים החרבים, ובעיקר את המחסנים שמתחת להם, בשעות שלאחר רדת החשיכה. חלק מאותן רוחות אינן יותר מחזיונות מבעיתים, אולם לא מזיקים; אחרות, לעומת זאת, משחרות לטרף ומסוגלות לשאוב במגען את כוחות החיים של קורבנותיהן. אלא, שהרוח התוקפנית והקטלנית ביותר מכונה "מיסטר פינסרס": רוחו של פועל כרות-ראש, אפופה בלהבות אתרליות; מיסטר פינסרס אוחז צבת לוהבת, שקופה למחצה, בתוך ידו, ומסוגל לידות אותה למרחק של עשרות מטרים.

אלא, שדומה כי רוחות הרפאים הללו, אם הן אכן קיימות, אינן מתרחקות משרידי 'קסם השני', ומעולם לא התקרבו אל חלקיו הפעילים והתקינים של הרובע- אי לכך, נראה שמבחינת השלטונות, הן מהוות בעיה קטנה למדי, ומלבד כמה מחסומים ושלטי אזהרה בפתח האיזור, לא ידועים נסיונות (למצער לא גלויים) מצד אי-מי בכוחות החמושים או בממשל לבער את התופעה.

פלוטוקראטים ובעלי מפעלים ברובע:

הפלוטוקראט הגדול והמפורסם ביותר ברובע, הנושא גם בתפקיד של ראש הרובע ונציגו בפרלמנט, הוא לורד אדמונד קלווין, הידוע כראש האגף המתון בסיעה הפלוטוקראטית, ובן בריתם המרכזי של הסיעה השמרנית ושל המשנה למלך. היקף עסקיו של לורד קלווין הוא עצום, וטוענים כי בערך 15% מהסדנאות ברובע הן בבעלותו המלאה או החלקית. עיקר עסקיו נוגעים לשימוש ומחזור של גבישי אקלריינט, עסקי מתכות, ויצור נשק עבור צבא הוד-מלכותו. הגם שיש כאלו שמפקפקים, עד כמה היחס שנתן לפועליו היה אכן שפיר (הגם שהיה שפיר יותר מהממוצע), זכה לפופולריות רבה – גם בשכבות הנמוכות, כאשר היה הקול המתון בעת המהומות הגדולות ומרד הפועלים לפני מספר שנים; הוא היה זה שבסופו של דבר התעמת מול גנראל זורסטון (וגם מול הנסיך ג'ון סטיוארט) וחש לארמון המלך בכבודו ובעצמו בכדי לבלום את הטבח הגדול שהחלו גייסותיו של זורסטון לבצע, בטענה כי האכזריות המטורפת שלהם עשויה להותיר את הידרקרון בלא פועלים.

לורד קלווין, אכן נקט בעקבות המהומות כמה צעדים כדי לשפר את היחס לעובדיו הרבים (אף כי מסופר כי לא אחת נעשים מעשי אכזריות בדרגים הנמוכים יותר, בלא ידיעתו), כולל יוזמה ראשונה מסוגה לטיפול בפועלים שנפצעו במהלך העבודה ונותרו מחוסרי משפחה שתתמוך בהם, במקום להותיר אותם לקבץ נדבות ולהיות מושלכים בסופו של דבר לרובע מצולות השמחה. אולם נראה, כי לא פחות מכך, מינף את מעשיו והישגיו השונים למטרות פוליטיות, קרא תיגר על לורד סילבריץ' המבריק והקיצוני, המלומד שנחשב עדיין באורח רשמי למנהיג הסיעה הפלוטוקראטית, ולמעשה המריד כנגדו מחצית הסיעה בפרלמנט, והשתמש בהם כדי לעשות יד אחת עם הסיעה השמרנית. לורד קלווין מפורסם באמירותיו כי אין סתירה אמיתית בין יעילות כלכלית לבין חיים והתנהגות כג'נטלמן המכבד את המסורת ההידרוסטית, אלא לכל היותר נדרשת פרשנות הגיונית ושפויה של שני המושגים.

הגם, שיתכן מאד כי חלק ממעשיו הטובים מנופחים מעט יותר מן המידה, ונעשו בעיקר מראיה תועלתנית (כפי שמאשימים אותו כמה מיריביו), אין ספק כי כהונתו כראש רובע הארובות הטיבה עם האיזור; ברוב-רובו של רובע הארובות, שורר סדר; המשמר מתפקד היטב יחסית, ורוב אנשיו נאמנים ללורד קלווין ובעלי בריתו, הרבה יותר מאשר לגנראל זורסטון; מהומות הפועלים לא התחדשו, וכנופיות הפשע שומרות על פרופיל נמוך יחסית.

עם זאת, מספרים כי לורד קלווין רחוק מלנחול הצלחה דומה בתחום חיי המשפחה שלו – היחסים בינו לבין רעייתו, המקורבת לרעיונותיו של סילבריץ', אינם שפירים; בנו הבכור הוא נהנתן ובטלן חסר תקנה, ובנו הצעיר ברנש קנאי, אלים ולא חכם במיוחד, אשר הסתבך בשערוריית גירושין לאחר שהכה מכות נמרצות את רעייתו.

מתחת ללורד קלווין, פועלת מועצה בה חברים שבעה בעלי מפעלים או סדנאות גדולים; מתחתיה, נמצא גוף עמום בשם "האספה המסחרית הגדולה", המתכנס מדי שנה, אולם בפועל אין לו כח אמיתי, סמכויותיו (כגון בחירת ראש הרובע) הן על הנייר בלבד, והחברות בו היא בעיקר עניין של כבוד. במסמכים הרשמיים של הרובע, רשומים מאה ותשעה בעלי סדנאות, מהם אחד-עשרה גדולים והשאר בינוניים ובינוניים-קטנים (הקטנים ביותר אינם רשומים, ואינם חברים ב'אספה המסחרית הגדולה' של הרובע). רוב בעלי הסדנאות הם פחות או יותר עשירים הידרוסטים טיפוסיים (הגונים יותר או פחות), אם כי כמה מהם ידועים לתהילה או לשמצה בשל מידותיהם. כמה סדנאות השייכות ל"חברת הסיל'נאראלד הדרומי" של לורד פטריק רינטון נשוא הפנים, ובאספה המסחרית הגדולה ניתן למצוא כמעט הכל: החל בבעלי מבשלות ומזקקות אלכוהול גדולות, וכלה ביצרני נשק וספינות. ישנם גם לפחות שלוש או ארבע סדנאות, הקשורות למשפחת מאלן הידועה לשמצה מרובע הנצחון, ואחת שיש יותר משמועה כי היא קשורה לבית רדפארן העתיק ומזרה האימים.

אחד הידועים לשמצה ביותר מקרב בעלי העוצמה ברובע, הוא רב-הבריונים המפוקפק ברני בולס, גברתן קרח וגס רוח להדהים, הפעיל בהידרקרון ורוטמר כאחד בתור איל מחסנאות ומנהל עסקי הובלות (הכוללים גם מעשי אלימות כנגד עגלונים המתחרים באנשיו); בולס קשור, לפי השמועה, לג'נטלמנים השעירים, ויש לו בריונים ואנשי אגרוף השומרים על פועליו מדוכאים עד עפר, מלבד קומץ מהם שהם משתפי פעולה מרצון, בעלי מידות דומות לאלו של הבוס – ולאלו צפוי תגמול נדיב ואפשרות קידום במסגרת רשת העסקים החוקיים יותר או פחות של מר בולס.

ברנש שונה לגמרי הינו דירק רוטר הזקן ומהיר החימה, הרפתקן לשעבר המעיד על עצמו בצחוק כי "אני בן-זונה מטורף". מר רוטר, שנדד רבות במדבריות המערביים הגדולים, עוסק כיום בעיקר
ביצור ומחזור של אבקות דליקות ומינרלים. מחד גיסא, מעניק לפועליו תנאים טובים מהממוצע, ומאידך גיסא, מספרים כי הורה לתחוב פועל שבגד באמונו לחבית של אבקה ולהצית אותה, מה שהסתיים בקול נפץ גדול ובחלקי אברים שהתעופפו לכל עבר.

דמות ססגונית אחרת, הינה בת אצולה ממלכה רחוקה בצפון, בשם קולין דה-רוואלס, בת-דודה מדרגה שניה של דוכס מורד שתפס את השלטון בעיר נמל רחוקה בשם אורז'רי. קולין, שעזבה את עיר הנמל השוקעת של בן-משפחתה כשהיתה נערה בת חמש-עשרה, התגלגלה לשירות קווי הספנות של לורד סילקברידג', ועבדה לאחר מכן אצל לורד רינטון מ'חברת הסיל'נרארלד הדרומי'. כיום, היא משמשת מעין סוכנת בכירה של לורד רינטון המקשרת בינו לבין סדנאות ברובע הארובות הקשורות בעסקי הספנות, ומצויים בבעלות החלקית. היא נשואה לבעל הידרוסטי, קברניט לשעבר, ומתנהגת כיום כבת-אצולה קרירה ומרוחקת (אף כי היא יכולה להיות טיפוס משעשע מאד, בעיקר כאשר היא שותה בחברת ידידים). בין יתר עיסוקיה, היא רוכשת סחורות עבור "השיירה הלבנה" – שיירת ספינות שיוצאת לים פעם בשנה בערך, ומהווה את הקשר הימי הישיר היחיד בין נמל הידרקרון לנמל אורז'רי. הגם שהיא אינה אוהבת או מתגעגעת למולדתה הישנה (ויש הרבה בליבה גם עליה, גם על כנסייתה (כיום היא מאמינה אדוקה באל הידנלור לבדו), וגם על קרוב משפחתה הדוכס שהכתיר עצמו בינתיים כמלך, היא דואגת כיום לספק לו כלי נשק, כולל בליסטראות משוכללות שמוברחות או מיוצרות לפי ידע מוברח מקיידרהרץ) – ובאורח כללי, הן נחוצות גם משום שבשנים האחרונות, הפכו נתיבי הים הצפוניים למסוכנים בהרבה.

מעבר לאלו, ישנם קומץ בעלי סדנאות ובתי מלאכה ידועים במיוחד, לא בגלל היקף עסקיהם, אלא דווקא בשל הביזאריות שלהם – שמהווה מקור לא אכזב לשמועות משמועות שונות, ונראה שהם מעסיקים את דעת הקהל הרבה יותר מבעלי עסקים גדולים בהרבה.

קרוליין בליזנגארט ו"עולם הענקים"

אחד המונומנטים הידועים של הרובע, נמצא בצפון-מערב רובע הארובות, לא הרחק מהמקום בו גובל הרובע ברובע האקלי וברובע מק'קלירד כאחד; זהו מתחם קטן בעל שערים קשתיים הפונים אל הרחוב הצפוני של הרובע, המוליך אל מתחם קלאן מק'קלירד, אשר מעליו מתנשא מגדל גבוה – צורת בניה לא נפוצה כלל ועיקר בנוף של רובע הארובות. זאת, במיוחד נוכח העובדה כי המגדל מסתיים במעין תורן עצום בגוון כחלחל, שנראה כולו כמו כליא-ברק ענקי; אנשים נשבעו, כי בלילות סוערים אותו מתקן זוהר כולו בכחול מטאלי, ומתיז ניצוצות לכל עבר. המתחם הקטן, העוסק לכאורה בעיבוד וליטוש גבישים, נמצא בבעלותה של קארוליין בליזנגארט, אחותו הצעירה והסוררת של הרוזן גילברט סקאלי. מספרים, כי קרוליין קינאה מאז ומעולם באחיה הבכור והמוצלח, ולא היתה מוכנה לסבול את הדרך בה ניסו הוריה לכוון אותה לחיים של ליידי הידרוסטית מן המניין. תחת זאת, התמרדה והפכה לסוררת, שחייתה פרק זמן קצר כנערת שוליים לכל דבר ועניין. לאחר מכן, מעט לאחר קרב ראגאמות', התאהבה בגולה קיידרהרצי מוזר לא פחות ממנה – סופר רומנטי מסתורי ולא מוצלח במיוחד, שהעריץ את האגדות האפלוליות על הטיטאנים מזרע הסאר'ראו, ובראשית ימי רובע זאוטלר נודע לשמצה כתמהוני ומנודה למחצה. הדבר האחרון שהיתה משפחת סקאלי מוכנה להסכים לו, היא שבתם תתארס לסופר שתיין שמעולם לא הצליח לפרסם (ואף לגמור כמו שצריך) את הרומאנים האפלים שכתב על תקופת הטיטאנים, ואשר נחשב בעיני הידרוסטים וקיידרהרצים כאחד לבטלן לא-יוצלח, שמבלה חלק מזמנו בפונדקים מפוקפקים או אף מתגולל שיכור ברחובות.

אלא שקרוליין המרתה את פי משפחתה, והללו נידו אותה; מסופר, כי כאשר היתה אמו של הרוזן סקאלי על ערש דווי, ביקשה להתפייס עם בתה, אלא שזו לא היתה מוכנה לכך; במשך שנים, שכנו רודולף בליזנגארט ורעייתו ברובע הברקים, שם ניהלה קרוליין חנות צנועה שעסקה בגבישים ובטיפול בכלי קריסטל, כשהיא משקיעה את זמנה הפנוי בלימוד אומנויות נסתרות, ומפרנסת בדחק את עצמה ואת בעלה שמעולם לא ניסה לעבוד ב"משהו מועיל". אלא שלאט-לאט, עם השנים, שכללה קרוליין את מיומנותה; היא התמקצעה בקסמים כחולים (ויש אומרים, גם בקסמי צל), ויש האומרים כי כשרונה לא נופל בהרבה מזה של אחיה המפורסם, שלפחות בפומבי לא החליף עימה מילה מזה למעלה מעשרים שנים. עניינים רבים על קרוליין ובעלה לוטים באפלה, בין היתר מה גרם להם להתעשר; אלא שבסופו של דבר, החליפה קרוליין את החנות הצנועה ברובע הברקים בסדנה ברובע הארובות. באורח רשמי, הסדנה מלטשת גבישים ומייצרת כלי קריסטל; אלא שהכל יודעים, שעיסוקה המרכזי של קרוליין הינו אחר לגמרי, ויש אומרים שתחילתו ברעיונות שהגתה כאשר קראה בכתביו של בעלה (יש אומרים, תחת השפעת מיני חומרים שהשתיקה יפה להם), ונשבעה לו כי תנקום דרכם בחברה שלא הכירה בגדולה שלהם ושל יוצרם (כך לפי הגרסה האפלה יותר), או למצער, נשבעה כי תמצא דרך קסומה להנציח את גאונותו של בעלה, שנפטר בגיל צעיר מאד – זמן קצר לאחר שהשניים עברו לסדנה החדשה ברובע הארובות.

עד מהרה החלו להתפרסם גבישים מוזרים, שהיוו את "גולת הכותרת" של יצירתה של קרוליין; הכלאה מוזרה ויחודית בין גבישי הזיות כחולים (קרי, כאלו המסוגלים לסחוף את מי שאוחז בהם בדרך מסויימת להזיות שנקבעו בידי היוצר שלהם), לבין מכשירים לתקשורת קסומה. לקוחותיה של קארוליין (שרוב-רובם באים מקרב בני הטובים העשירים והמשועממים, שלא מצאו סיפוק בדרכי הבילוי המקובלות בקרב בני מעמדם, וגם דרכיהם של הרדיקלים מאידך לא קסמו להם) גילו, שבעזרת שימוש בגביש, הם נכנסים בדמיונם אל תוך חלום משכנע מאד בו הם מסתובבים בגוף של אחד מהסאר'ראו, ולוקחים חלק בעולם השרוי במלחמה אגדית בין הטיטאנים הסוגדים להודון מקבת סער, לבין הטיטאנים המאמינים באלים העתיקים של האדמה והאוויר; הם מסוגלים לתקשר זה עם זה ולבצע הרפתקאות משותפות (או להלחם בלקוחות אחרים החולמים כי הם תומכים בצד הנגדי) – הכל, כך נראה, לפי הטיוטות הגנוזות של רודולף המנוח, כאשר נראה כי מדי פעם בפעם, קארוליין משכתבת או מוסיפה תכנים, נספחים ורעיונות נוספים פרי עטה.

הבעיה הגדולה היא, ששימוש בגבישים של בלייזנגארט הופך את הלקוחות לתלויים בהם יותר ויותר; אמנם, הדבר לא מגיע לכדי כאבים או תלות פיזית באורח שיכול היה לתמוך בכמה וכמה "אגודות נשים צדקניות" שביקשו לאסור את השימוש בסחורה הזו, כאילו היתה אופיום לכל דבר ועניין. מאידך גיסא, מספרים כי המשתמשים רואים את העולם המציאותי שמחוץ לגבישים שלהם כאפור, משעמם ומאוס, ועושים כל שהם נדרשים באורח המינימלי והקצר ביותר, כאשר כל שאיפתם היא לשוב ולהסתגר עם הגביש שלהם במשך שעות על שעות; מחוץ לו, הם הופכים מוזנחים ונרפים – דבר שגרם להופעת שמועה אפלה, שהגבישים למעשה שואבים את אנרגיית החיים ממשתמשיהם-קורבנותיהם, וכי הרוזן סקאלי, שנדרש לחקור בעניין מטעם בית הדין של הוד-מלכותו (באחת מהפעמים בהם נתבעה קארוליין), חיפה למעשה על אחותו כדי "שלא תוקע כעבריינית, כפי שהיא באמת". הן הרוזן עצמו (שכאמור, לא דיבר עם אחותו מזה עשרים שנים), והן קארוליין מכחישים. היא לכשעצמה מושכת בכתפיה וטוענת כי אין הבדל אמיתי בין שימוש במוצריה לבין בני טובים אחרים המשקיעים כל כל זמנם בציד שועלים, משתאות ומשחקי קלפים; ומי בקרב הצדקניות התוקפות אותה מעלה על דעתה לאסור את אלו האחרונים?

אלא, שהשמועות על קסמי צל ושאיבת אנרגיה ממשיכות לרדוף את המתחם, וקארוליין מנודה כמעט לגמרי, הלכה למעשה, מהחברה הגבוהה של עיר הבירה. מאידך גיסא, ישנן שמועות כי לצד גבישי 'עולם הענקים' היא עשויה למכור גבישים דומים, אולם מועילים בהרבה, להרפתקנים שיתחבבו עליה (משימה קשה ביותר): למשל, גבישים או חפצי-נוי שמסוגלים לשמור על קשר זה עם זה ולדעת תמיד באיזה מיקום והיכן מצוי החפץ התואם האחר; סיכות נוי המסוגלות להסוות את פניהם של מי שעונד אותן, גביעים שאם ממלאים אותם במים, אפשר לראות דרכם מקום מסויים שנקבע מראש, להפיק אשליות ועוד כהנה וכהנה. מאחר וקארוליין היא מבודדת מאד, מידותיה דבקו גם בעובדיה – קומץ הפועלים שעובדים בעבורה, הפכו לחבורה מסוגרת מאד, שגרה סמוך למגדל שלה, ואינה ממהרת לדבר עם זרים; הפונדק שלהם, "מקבתו של רודולף", אף הוא אינו נוטה לקבל זרים, אלא מסיבות טובות ביותר. שמועות מספרות, כי האישה הגאה והפרובלמטית מחפשת לעיתים כשרונות צעירים, וכבר הספיקה להפחיד כמעט עד מוות את אחת מ"גבירות הזנות" של רבעי הטבעת האפורה, שניסתה לסחוט ממנה כסף בפעם אחת, כאשר ביקשה קרוליין לקחת ילדה יתומה שגילתה כשרון שנשא חן בעיניה; אותה מאדאם הוכתה בקסם הזיה כזה, שגרם לה לחוש כאילו דרקונים זעירים מטפסים עליה מכל עבר, ונועצים את שיניהם הדקות בכל חלקי גופה.

אלפרד צ'אסט ("אלפרד צושתא")

דמות מוזרה וחריגה אחרת בנוף של בעלי הסדנאות הגדולים, הינו ברנש חיוור ושמנמן, בעל משקפיים עבים ומוכתמים ושער חום ארוך ושמנוני; מספרים עליו, כי גם כשהוא לבוש בהידור, ישנו בהופעתו משהו מוזנח ומוכתם, כמו אילחה דקה שקשה לתפוס בחושים, אולם צמודה אליו בכל אשר יפנה.
צ'אסט מנהל קומלפקס שלם המייצר דבשות וממתקים זולים, או ליתר דיוק: "תערובות עשבים וחומרי-טעם" בטעם דבשות ושוקולד, כולל ליקרים. בעיני החברה הגבוהה, הפכו מוצריו של צ'אסט לשם-דבר לטעם זול, רע ומעופש (ובאורח כללי, כיצד אפשר לקחת זבל וללוש אותו טוב מספיק כדי שיהיה זבל בטעם שוקולד). לעומת זאת, רבים מהאנשים העניים בהיידרקרון רוכשים ממוצריו של צ'אסט, מאחר ואין ידם משגת לקנות דברי מתיקה, בוודאי שלא ליקרים עשויים משוקולד ודבשה משובחים.

צ'אסט, שלדעת רבים יודע יותר מ"דבר אחד או שניים" במאגיית עיפוש, מהווה חריג בעוד מובן חשוב – הוא כמעט בעל המפעל היחיד ברובע שמגוריו נמצאים במתחם המפעל, ולא סתם כך – אלא באחד המרתפים שמתחת לו. הבריות מנידות בראשן, וחלקן מאשימים בכך את העובדה כי אביו, שהיה ג'נלטמן מכובד, השתטה להנשא לאישה מאסקארית ממוצא מפוקפק בהחלט בשם איליינה; יש האומרים, כי אישה זו התמחתה, עוד במאסקארו עצמה, ברדיית דבשות מהסוגים היותר מפוקפקים, וכי העבירה את הידע לבנה. מסופר על איליינה, כי כאשר המשרות (ואולי גם הכשפים – נקודה שלא הוכחה) שלה לא הצליחו עוד לשמר את יופיה מפני פגעי הגיל, ולאחר שבעלה מת, הסתגרה ובחרה שלא להופיע עוד בציבור; בעוד חלק מהשמועות מספרות כי מתה, שמועות אחרות מספרות כי למעשה היא חיה ביחד עם בנה במעמקי המרתף האפל שמתחת לסדנאות צ'אסט.

השמועות על הסדנא של צ'אסט רודפות זו את זו; מסופר, כי בניגוד למקובל במקומות אחרים, יש לו לא מעט עובדים שאינם בני-אדם: בין היתר מספר פילושטי, קומץ אנשי לטאה (ולפי השמועות, יש ברשותו גם צואנים מאולפים), ואיש תיש חצי-מטורף אחד, שמשתלשל כמו קוף אל מעל ליורות הרותחות של נוזלים סמיכים בטעם שוקולד, כשהוא תלוי הפוך בעזרת חבל, טועם וצועק (או פועה) לפועלים אילו רכיבים להוסיף. מסופר, כי במקום פולי הקקאו היקרים הנדרשים להכנת שוקולדים, ובמקום דבש דבורים איכותי, משתמשים בסדנא של צ'אסט בתערובות עשבים מתוקים מן העולם התחתי, סוכר מעופש של פקעות מצחינות שגדלות במערות מוצפות המושקות בידי הביוב של הרובע, ודבש מגעיל של דבורים תת-קרקעיות (ויש אומרים, גם שומן נבלנים או ממקור דומה שמגיע מהאיטליז המפורסם של שומאק השמן). מהסיבות האלו, כמו גם מהשמועות העקשניות שהוא מאלף ומחזיק צואנים במשק הבית שלו, זכה לכינוי "צושתא", על שם דמותו האגדית של אחד משבעת "נסיכי השופכין", משרתיו של האל עיפוש. עד כדי כך מגיעות השמועות, שמסופר עליו כי הוא "מעסיק" צואן מגודל ומאולף כדבעי בשם דאמשו (Damshu) כשוער הניצב בפתח דירת המגורים התת-קרקעית שלו; דאמשו, לפי השמועה, נראה כקריקטורה על שוער-סף מהודר בביתו של אציל הידרוסטי: הצואן עוטה על צווארו החום והלח עניבת פרפר מוכתמת, שאת שוליה הוא טובל במי ביוב ומוצץ אותם; על ראשו מגבעת שוערים מוכתמת, והוא שורק באדיבות ושולח את ידיו המטופרות אל הבאים, בהצעה מנומסת ליטול מהם את כובעם ומעילם ולתלות אותם על הקולביה הסמוכה.

נראה, כי כל אותן שמועות אך גורמות לצ'אסט להיות משועשע עוד יותר, ולהפיק הנאה מהתרסות שמגבירות את מבול השמועות עוד יותר; בין היתר, מסופר כי שתל בערוגות שבחצר הסדנא שלו ורדים מזן תת-קרקעי דוחה במיוחד, גדולים, מכוערים ופועמים באיטיות כמו לבבות מאוסים, ועל גבעוליהם מטפטף עסיס דוחה, שיתכן שגם בו עושים שימוש. בפעמים המעטות בהן צ'אסט מתייחס לטענות נגדו לגופן, הוא אומר שתהליך ההכנה של מוצריו בכלל, והרתיחה העזה שלהם בפרט, מחסלות את הזיהומים מן החומרים שלו, ולמעשה מוצריו בטוחים ובריאים יותר מכמה וכמה מוצרים מהודרים ויקרים שנמכרים בעיר. מלבד זאת, הוא טוען כי רק בגללו, זוכים ילדי פועלים עניים להנות משוקולד וממתקים, ומסיבה זו הוא נרדף בידי יצרנים עשירים וצרי-עין. לגבי היתר, הוא מושך בכתפיו ואומר כי חייו הפרטיים אינם מעניינו של איש.

חזרה אל דף השער של הידרקראון

---

כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.