הקדמה | העידנים הקדומים | גזעים | גאוגרפיה | היסטוריה הידרוסטית | המערכה | יצירת דמות

יחסים דיפלומטיים, מסחר וכלכלה בקלדאריה
מחצבים נדירים, מתכות מכושפות ויהלומים אגדיים

המסחר הענף שמתבצע בסיל'נאראלד, כולל מאות רבות של מוצרים וחומרי-גלם מסוגים שונים, ביניהם כמובן כל הסוגים המוכרים והנפוצים (פחות או יותר) של מתכות רגילות ויקרות, חומרים מן החי ומן הצומח, אריגים, מוצרי מזון, תבלינים ועוד. חלק גדול מן העושר הרב שזרם לאי ההידרוסטי, ובמיוחד לבירה היידרקרון בשני הדורות האחרונים, נובע במישרין מחוקי ספנות ורשת תמריצים מחד ומכסים מאידך, שהפכו את נמל היידרקרון לתחנה המרכזית והגדולה בעולם, שחומרי הגלם והסחורות עוברים דרכה בדרכם מדרום לצפון וממזרח למערב.

אלא שלצד אותן סחורות שגרתיות, שתופסות את רוב-רובו של הנפח הכלכלי, קיימים גם חומרים ומחצבים נדירים בהרבה, רובם בעלי תכונות מאגיות, ופוטנציאל רב-עוצמה, אשר כמות קטנה מחלקם עשויה לעלות כמו צי סוחר שלם; חומרים, אשר היותר נפוצים ביניהם מהווים סיבה תמידית למאבקי-כוח, מלחמות ותככים בין מדינות וגזעים, והנדירים יותר הם אוצרות שערכם בל-ישוער, ושההרפתקנים החזקים ביותר יאבקו ויסכנו את חייהם אך ורק בגלל שמועה על פיסה מאחד מהם שנראתה היכנשהו: חבויה בתוך מטענה של אוניה מסתורית ששקעה למצולות, בתוך חורבות עתיקות של ציביליזציה עתיקה, הבנויות אל תוך שורשיו הלוהטים של הר-געש, או אי-שם, במרבץ זדוני במעמקי המדבר הלוהט במערב, מישורי הקרח ביבשת הצפונית האפלה, או הארצות האבודות במזרח.

להלן, יובאו מספר מחצבים, מתכות ואבני-חן נדירות ואגדיות, על תיאוריהן, המקומות בהן ניתן למצוא אותם (או שמועות על כאלו), ושימושים מרכזיים ידועים שלהם.

דרגת יחודיות: לצרכי נוחות, ניתן לחלק את היחודיות, הנדירות והיכולת למצוא את החומרים הללו לשלוש דרגות.

יקר המציאות: החומר קיים בכמויות גדולות או סבירות יחסית במקומות ידועים, פחות או יותר. עם זאת, גורמים כמו תהליך כריה איטי ומסוכן, תהליך עיבוד מסובך וקשה במיוחד, או שהאיזורים בהם ניתן לכרות או למצוא את החומר הם מרוחקים ומסוכנים מאד, הופכים את השגתו לקשה, מורכבת ובעלת עלות גבוה. התוצאה היא כי החומרים הללו מצויים בכמויות סבירות (אף כי לעולם קטנות ומוגבלות יחסית) בשוק, אולם אך ורק במקומות מסויימים ובמחירים גבוהים ביותר. לעיתים, בעיקר אך לא רק בהידרוסט, נדרשים רשיונות יקרים כדי לסחור ולעיתים אף כדי לרכוש באורח חוקי את החומרים הללו, ומוטלים עליהם מכסים גבוהים ביותר ושאר רגולציות נוקשות בידי הממשל.

נדיר ביותר: החומר הוא נדיר וקשה מאד למציאה; כך למשל, אבן חן או מחצב שלא רק שהוא ניתן למציאה רק באיזורים ספציפיים ובעייתים מאד, אלא שגם שם נתקלים בו רק לעיתים נדירות. כך למשל, אבן-חן שמופקת מתוך עורקים של מחצב אחר (כגון ברזל או כסף), אולם גם בתוכם היא כה נדירה, עד שאם תמצא אבן אחד בפרק זמן של חודשי עבודה מאומצת, הרי שאדון המכרה יחשוב את עצמו לבר-מזל. יוצא, כי אבן אחת או עפרה בודדת של מתכת מדרגה זו הן סחורה מוכרת ומבוקשת, אולם ערכה של יחידה אחת הוא בל-יסולא בפז, ולעיתים קרובות מאד לא ניתן יהיה ולו לחשוב על "ללכת ולרכוש אותה מסוחר/מוכר", משום שגם אם פריטים מעטים הגיעו לעיר נמל גדולה (ואוניה המובילה אותם תהיה חשובה די הצורך כדי לזכות לליווי צמוד של שיירת ספינות מלחמה), סביר מאד כי הכתר, קוסמים גדולים או בעלי עוצמה אחרים דאגו להזמין ולרכוש אותם מראש במחיר כפול ומשולש.

אגדי: החומר או החפץ הם כל-כך נדירים (ומקורם לא ידוע, או קשור לאיזורים אגדיים, לאלים וכיוצא באלו), עד שעצם קיומם לא פעם שנוי במחלוקת (במקרים קיצוניים), וגם אם הוא מוכח, סביר להניח שבעולם כולו קיימים רק פריטים ספורים מסוג זה, וערכו של כל אחד מהם כה מרקיע שחקים עד שהוא עולה על מחירה של ממלכה שלמה, או (סביר יותר להניח) כה יקר עד שאין לו בכלל מחיר.

מחצבים וחומרים אחרים

אקאלריינט (Akalrynt)

צורה: גבישים שחורים, קטנים ומעט רכים, מפיצים ריח מצחין מאד (יכול להחשב כרעיל למחצה)

דרגת יחודיות: יקר המציאות (או מעט פחות מזה)

איזורי הפקה: ביצות מסויימות, בד"כ בקרבת הרים (אולי אתרים בהם התרחשה פעם פעילות וולקנית); ועוד יותר מכך ביצות תת-קרקעיות וסוגים מסויימים של מכרות מוצפים למחצה. באורח מסורתי, הופק בהידרוסט בכמויות לא גדולות מהביצה ממערב לעיר הבירה, ומהביצות במחוז סאות'וואש. כיום מופק בכמויות גדולות בהרבה בביצות בדרום הסיל'נאראלד, בעיקר באיזור קראובנפוגו.

גבישי אקאלריינט הם חומר מצחין ודוחה, ככל הנראה אחד השרידים מתהליך התפרקות של חומרים וולקנו-מאגיים באיזורים שבעבר היו רוויים באנרגיה כאוטית, התנוונו והוצפו במים עומדים במהלך העידנים. תכונתו המרכזית הינה, כי הוא משמש חומר בערה מצוין (באורח גס, טוענים כי הוא בוער ומפיק חום בעוצמה כפולה משל עץ), הגם שהבערה מלווה בשחרור אנרגיה ירוקה שמצטיינת בצחנה איומה (לכן, להבות אקלריינט יהיו תמיד ירקרקות); כפי שאולי ניתן להסיק גם אינטואיטיבית, מגע ממושך עם כמות גדולה של החומר והריחות שנודפים ממנו נחשב למזיק מאד לבריאות – וכורים רבים, וכיום גם פועלים בסדנאות העצומות של היידרקרון ורוטמיר למדו זאת היטב על בשרם.
התכונה המעניינת ביותר של גבישי האקאלריינט, שהופכת אותם לרבי-ערך וחשובים עוד יותר, הינה כי הבערה לא מכלה אותם לחלוטין, אלא הופכת אותם לסוג של אבקה גבישית ("אקלריינט משומש") דמויית גיר שחור, שבעזרת תהליך (ריטואל) מאגי פשוט למדי ניתן לשוב ולטעון אותם באנרגיה מאגית, כך שיוכלו לבעור מחדש, בעוצמה שאינה נופלת בהרבה מאלו של הגבישים המקוריים.

החומר היה מוכר לבני-אדם ולגזעים אחרים מזה אלפי שנים, ובין היתר שימש כחומר גלם למכשפים שהתקינו להבות-תמיד (בין היתר, משערים שהפילושטי משתמשות בנגזרת שלהן, כדי ליצור את להבות התמיד הירוקות הבוערות בפי פסלי האבן בערים ובמושבות התת-קרקעיות הגדולות שלהן, ונראה שהן גם עמידות לריח ולנזק הבריאותי שבחומר, או שדרך השימוש/הכמות שהן משתמשות בה בטוחה יותר). אלא, שבדורות האחרונים, ובמיוחד מאז ראשית המאה הנוכחית, החלו ההידרוסטים (ובעקבותיהם גם הקיידרהרצים ואחרים) להשתמש בחומר בהיקף חסר תקדים, בכדי להפעיל את סדנאות היזע העצומות שלהם, על ארובותיהם המעלות עשן יומם ולילה; אי לכך, הצורך בכמויות גדולות של אקארליינט זינק במהירות; ועקב העובדה כי הכמויות הקטנות יחסית שניתן להפיק בהידרוסט עצמה חדלו מזמן מלספק את הביקוש העצום, הרי שהצורך בכריית כמויות גדולות היה אחד הכוחות שהניעו את ההידרוסטים להעמיק את אחיזתם בג'ונגלים של קראובנפוגו, ולנקוט בצעדים לא קלים (או שמא, אכזריים מאד), כדי להעביד אלפי ילידים בכרייה בביצות העצומות, המסוכנות ומוכות הקדחת. זאת ועוד; הממשל ומשרד המושבות ההידרוסטי נקטו בשורה של רגולציות מחמירות, כדי להקשות על סחר בגבישי אקארליינט ליעדים אחרים; בין היתר, צורך ברשיונות מיוחדים, מכסים גבוהים ועוד – צעד שמרגיז תדיר את שכנותיה של "האימפריה השולטת בימים", ובמיוחד את הקיידרהרצים. אלו, מצידם, עושים מאמצים רבים כדי להשתלט על מקורות משלהם (יש ברשותם כמה, אולם עשירים הרבה פחות), וכן לעודד הברחות של גבישי אקאלריינט מתוך שטחי האימפריה ההידרוסטית.

חול דרקון ("חול אדום")

צורה: חול בגוון אדום-ארגמן עמוק, לעיתים נוטה למעט ירקרק, מופיע בדרך-כלל ככתמים גדולים או פסים מוזרים על הקרקע או הדיונות, מעורבב במחצה באדמת הטרשים או בחול המדבר הרגיל.

דרגת יחודיות: יקר המציאות.

איזורי הפקה: מעט באיזור חאמארין והמדבר הסדוק, ובכמויות גדולות בהרבה באיזורים נידחים ועמוקים ביותר של המדבריות המערביים (ואולי גם במעמקי "הארצות האבודות").

חול הדרקון, או החול האדום, נראה כקרובם הרחוק של גבישי האקאלריינט, למרות ההבדל הגדול בצורה ובאיזורי התפוצה. ניתן להתקל בו בדמות כתמים אדומים או סימנים מוזרים על חולות המדבר (במידה ומדובר בכמות גדולה), או ברמזים לקיומו בדמות גוון מעט אדמדם של חול מדברי רגיל (שיכול לרמוז, כי מעורבת בו כמות קטנה של חול דרקון). החומר הינו דליק מאד, ויתכן מאד כי כמויות גדולות שלו קשורות לתופעה האגדית של סערות האש המתחוללות בחלקים העמוקים והאגדיים ביותר של המדבר שממערב לעולם הידוע ("המדבר האדום" ו"מדבר שערי התוהו").

עם זאת, מאחר והבעירה שלו בלתי צפויה לעולם בעוצמתה, וקשה מאד לשליטה, וכמו כן - נראה שתהליך ההטענה-מחדש באנרגיה, אם הוא קיים, הינו מסובך מאד, ודורש כנראה תנאים קיצוניים של חום ומשך זמן של שנים ארוכות, הוא אינו נחשב כראוי לשימוש כחומר בערה. שימושיו של חול הדרקון, אם כן, הם אחרים לחלוטין. השימוש הפשוט, הפרימטיבי והאכזרי ביותר של החומר, הוא לסוגים שונים של מלכודות אש; יתכן גם, כי (במיוחד אם ניתן להפיק את החומר גם היכנשהו במעמקי "הארצות האבודות"), נעשה בו שימוש מתוחכם ומרושע באותם "יורקי האש" – מכונות מלחמה קאהרויאניות כבדות ומזרות אימים. עם זאת, כאמור – ראוי לזכור כי החומר אינו צפוי, והוא מסוכן גם למשתמשים בו ומועד תמיד ל"תאונות עבודה" מזעזעות.
סוג שימוש אחר, מתוחכם וסבוך הרבה יותר, קשור ליצוב מאגי של חול הדרקון בתוך תערובות קסומות; בדרך זו, החול הופך מיוצר בערות, לאלמנט קריטי בתרכובות מכושפות שמשמשות ליצור חומרים וחפצי-קסם הנושאים תכונה של עמידות לאש. כך למשל, חול הדרקון הוא רכיב הכרחי ביצורם של כל אותם כלי-קודש המשמשים בטקסים של דתות הסוגדות לאלמנטים שקשורים במאגמה, ונועדו בכדי שאפשר יהיה לטבול אותם בתוך לבה רותחת ולשאת אותה בתוכם בלא שיותכו; בין היתר, מספרים כי כוהניו המסתוריים של "האל המותך" (ע"ע אגמי המלח של ואלינזאר, על גבול הארצות האבודות), השתמשו בכמות גדולה של חול אדום לא רק בכלי המקדש שלהם, אלא גם במקדשים עצמם, כולל בריכות הלבה, הצינורות והפסלים היורקים אותה, ועוד.
מאחר ומקורות החול האדום בארצות האבודות נגישים, אם בכלל, רק לקאהרויאנים ועבדיהם, על תוכניות הזדון שלהם, הרי שהמקור הכמעט בלעדי להפיק את החומר בכדי למוכרו להידרוסט או לארצות אחרות, הינו במדבריות המערביים. בקרבת העיר המדברית המוזרה חאמארין, ביתם של ננסי המדבר, קיימים מספר מכרות חול, אולם הכמויות וקצב ההפקה של החומר משם הוא איטי, והננסים החאמירים עושים "קופה שמנה" מאד מכרייתו ומכירתו. יוצא, כי החומר אכן מובל בשיירות אל תוך רצועת האמתיסט, ומשם גם אל הידרוסט (כאשר, יש לדעת היטב כיצד ובאילו כלים מובילים את החומר, כדי למנוע אסון כמעט וודאי), אולם בכמויות קטנות ובמחיר מופקע ביותר (ולכך יש להוסיף את העובדה, כי ההידרוסטים הטילו מכס משלהם, וגם דורשים רשיונות מכל מי שמוביל וסוחר בחומר, בטענה כי לא כל אחד רשאי לשלוח ידו במחצב כה מסוכן ולא צפוי). אותה הטלת מכס, שנאכפת בקפדנות – בעיקר על הסוחרים האמת'ורים, מרגיזה מאד את האחרונים, מה גם כי כמויות קטנות של החומר נדרשים לפולחן אלת השמש, שהיא האלה המרכזית של האמת'ורים. אלו, כמובן, סבורים כי ההידרוסטים עושים זאת במכוון,בכדי להשפיל אותם ולהקשות עליהם לסגוד ל"אמם השמש".

חול אספארי ("חול כחול" או "חול נצח")
צורה: חול בגוון כחול-עמוק; נאמר כי כל גרגר וגרגר מפיץ סביבו הילה כחלחלה, זערורית ועדינה.

דרגת יחודיות: אגדי.

איזורי הפקה: לפי האגדות, בארץ הסתרים אספארה, תחת אורו של הירח הכחול.

מקורו של החול הכחול (אשר מלומדים לא מעטים אינם בטוחים בעצם קיומו) הינו במיתולוגיה הזאהאדרינית, בעיקר באותם חלקים סודיים וסבוכים הקשורים במסעם העתיק של מאמיני מנלת'וריוס לארץ הקסומה אספארה. האגדה מספרת על חול כחול, שכל-כולו אנרגיה מאגית בצורתה הנעלה ביותר, והקשורה ביותר לעוצמתו של "האחד", הוא מנלת'וריוס. אלא, שאספארה כיום היא אגדה בלבד - ארץ מכושפת שהדרך אליה חוצה את חלקיו האיומים ביותר של המדבר הגדול במערב, ואשר אין די בחצייתו גרידא, אלא יש צורך לאתר נתיב נסתר, החוצה קסמי הגנה אשר יגרמו לנוסעים לטעות בדרך, להסתובב במעגל או לחזור על עקבותיהם. אי לכך, נותר חול הנצח פחות או יותר בגדר אגדה – ואם עלה בידי רבי-מאגים כאלו ואחרים להשיג קמצוץ ממנו, הרי שדאגו לשמור זאת בסוד כמוס.
מספרים, כי החול הכחול הינו מרכיב בקסמים החזקים והמסובכים ביותר הקשורים לנצח ולאלמוות, וכי מנלת'וריוס עצמו (או, סביר יותר להניח, העוצרת של ממלכת השמיים הפועלת בשמו ובסמכותו), השתמשו בו בכדי להעניק מעמד בן-אלמוות למשרתיהם האגדיים והמסורים ביותר. מסופר, כי החפץ היחיד בעולם אשר נמהל בו קמצוץ מן החול הזה, הוא מזבח הסתרים של מנלת'וריוס במגדל התכלת האגדי של רילאדיה, קודש-הקודשים הנסתר של הזאהאדרינים, שרק בני תמותה מעטים זכו לראותו. זאת, הגם שמפעם לפעם נפוצות אגדות על חפצי קודש או שכיות חמדה זאהאדריניות שמכילות את החומר היקר - ודי בהם כדי לגרום לשודדים ופושטים למיניהם להזיל ריר מעצם המחשבה על הנחת כף על אחד מאלו.

מעבר לזה, החול הכחול נותר כאגדה בלבד; אם למישהו יש מושג כלשהו לגבי הדרך ולו להתחיל ולהעז לחשוב על חיפוש שלו, הרי אלו חכמי תורת הנסתר הזאהאדרינים, ובמיוחד אלו החבויים במגדל התכלת האגדי, שמקום המצאו המדוייק אינו ידוע. אלא, שאלו אינם חולמים אפילו לגלות את הסודות העתיקים, מה גם שעצם הנסיון לחפש, לא כל שכן להשתמש בחול הנצח בלא הוראה מפורשת ממנלת'וריוס עצמו ("לא בידי מלאך ולא בידי שליח"), נחשבת ליוהרה ולחטא חמור שדינו מוות בעולם הזה, ומארת נצח לאחריו.
ראוי אף לציין, כי קיים כישוף ערמומי (המוכר לכמה וכמה קוסמים, בעיקר באמת'וריה וקאהנדבריש), שיכול להשתמש בחול דרקון, לערבב אותו במיני חומרים אחרים, ולכשף אותו בצורה כזו שישנה את צבעו לכחול, יפיץ הילה, ויראה דומה מאד לדמותו האגדית של חול הנצח; וכמה וכמה הרפתקנים שאפתנים, נסיכים יהירים ושאר טפשים כבר נפלו בפח, ושילמו את מירב הונם בעד אותו זיוף.

שעווה חיה

צורה: עיסה מוזרה וסמיכה, בגוון ורדרד-אדמדמה; לעיתים מבעבעת או רוחשת קלות, כאילו היא עומדת לרתוח.

דרגת יחודיות: יקר המציאות

איזורי הפקה: תלוי בסוג: שדות פרחים ליד מאגרי מים צלולים (הנחשבים טהורים ובעלי אנרגיה מאגית) בארצות קרות, או מרבדי פטריות-ענק שעירות בלב יערות קדומים ממוזגים.

חומר מכושף יקר, נדיר ועדין המשמש לסוגים רבים של ריטואלים, לחשים ויצירות קסומות; החל בנרות קסומים שאורם נדרש כדי לראות סוגים מסויימים של כתב, יצירת סוגים מסויימים של שמנים קסומים, חותמות בעלי כוחות כאלו ואחרים, ועוד כהנה וכהנה. משמשת גם כחומר לוואי לתהליכי זיקוק קסומים שחייבים להעשות בתוך קדרה של שעווה חיה, וכרכיב חיוני בתהליכים רבים נוספים שדורשים הטמעה של קסמים חזקים וערבוב שלהם אל תוך צורות כאלו ואחרות, או בידוד של אנרגיות קסומות; בין היתר, משתמשים בה לציפוי ואיטום של חלקים במכונות קסומות. אלא, שהשימוש ש"לכד את הדמיון", ונחשב לשימוש הידוע ביותר שלה, הוא דווקא שימוש איזוטרי יחסית – משתמשים ב"שעווה חיה", כדי ליצור את גופם של הקונסטרוקטים דמוי-האדם המכונים "ראסטאלים"; כאשר בערבוב חומרים מסויימים ניתן ליצור גווני עור, וגם להקשות חלק מהחומר בכדי שישמש כשיער, ואפילו ציפורניים וחלקים דומים.

שעווה חיה, לרוע מזלם ותסכולם של קוסמים ואלכימאים רבים, היא חומר יקר מאד וקשה להשגה; גרוע מכך, יש צורך לדעת כיצד לטפל בו ולהוביל אותו, ובין היתר לערבב אותו במהירות עם חומרים מייצבים (אלו משתנים לפי סוג השימוש המבוקש, ויכולים לנוע מעסיסים צמחיים מסויימים, מינרלים כתושים, ולעיתים אפילו דם – של בהמות גדולות (ונראה שבמהלך ההיסטוריה נעשה לא פעם גם שימוש בדם של בני-אדם ודמויי-אדם), ולאטום אותו, אחרת תתנוון השעווה במהירות לחומר קרומי חסר ערך. למעשה, קיימים עשרות סוגים ואפיונים שונים של 'שעווה חיה', וסוגו המדוייק של החומר יקבע רק לאחר שעורבב חומר הגלם הראשוני (אחד משני הסוגים הקיימים, ע"ע), עם המייצבים, בהתאם לסוג, לכמות ולאורח הערבוב של האחרונים.
למעשה, קיימים שני סוגים לחומר הגלם הבסיסי של השעווה החיה, שכל אחד מהם מופק במקומות ובדרך אחרת לחלוטין; הסוג הנפוץ והמוכר יותר של שעווה חיה, מקורו בשעווה של יצורים מגודלים ושעירים, דמויי דבורים תוקפניים שמסוגלים ואוהבים להמית ולטרוף חיות גדולות ובני אדם. אותם יצורים מקימים את כוורותיהם המוזרות, שנראות לא פעם כמו כוכבי-ים ענקיים, אדמדמים ומעוותים, בקרבת זנים מיוחדים של פטריות ענק שעירות, שגדלות באיזורים מסויימים של יערות קדמוניים וממוזגים (יחסית) – בעיקר ביערות העבותים של מאסקארו, וכנראה גם ביערות מיורן שבמזרח. המאסקרים, מצידם, גילו את היצורים האלו מזמן, ובמקרים מסויימים גם הצליחו לערוך להם ביות למחצה; קוסמים או אצילים מאסקארים חזקים ועשירים די הצורך נהגו לגדל את הפטריות ולנסות לבנות כוורות של היצורים המפלצתיים (שלא פעם הואכלו בנידונים למוות) – הגם שטוענים, כי התפוקה של קן מבויית קטנה בהרבה ויתכן שגם איכותה פחותה יותר. נראה, שהמאסקארים היו גם הראשונים לגלות את סוד הערבוב של השעווה בדם חיות ואנשים. מובן, שהמאסקארים מנצלים כיום את יתרונם בתחום זה, הכריזו על השעווה והיצורים כ"רכוש מיוחד של כתר טיגסקו" – ולמעשה, מאלצים את ההידרוסטים "לשתות מהתרופה שלהם", כאשר הם גובים מחירים מופקעים ומיסים גבוהים על הסחורה; כל ציד בלתי מורשה של הדבורים אוכלות האדם ושדידת קיניהם, כמובן, הפך לעבירה שעונשה מוות אכזרי (אולי בהשלכה בפני אותם יצורים עצמם).

המקור השני, הנדיר והקשה עוד יותר להשגה, מופק לא משעוות דבורים, אלא מסוג מסויים של פרחי-מים כחולים וענקיים, שנוטה לגדול אך ורק סביב ובתוך מקווי מים צלולים, באיזורים קרים וצפוניים, בדרך-כלל במקומות הרריים. אלא, שנראה כי אותם פרחים אינם גדלים ולא יכולים לגדול בכל מקווה מים, אלא אך ורק במקווים שיש בהם הרכב מסויים של אנרגיות מכושפות, ככל הנראה עם אלמנט חזק מאד של אנרגיה מאגית לבנה.
מספר מקווים כאלו קיימים, בין היתר, באיזורים נידחים בז'ראל וברוסלאן (ואולי גם צפונה משם, באיזור הקפוא של גשר-לובן); אלא שרוסלאן היא ממילא מדינה קשה לגישה, מסתגרת באורח קיצוני ואלים מאד מפני זרים; ובז'ראל, שמקווי מים צלולים תופסים ממילא חלק גדול מהתאולוגיה שלה, נחשבים הפרחים הכחולים ("נשיקת ואלארי") כמקודשים מאד במקומות רבים, ונסיון של זרים לפגוע בהם כדי להפיק שעווה יתקל בזעם קשה ותגובה קטלנית מצד המקומיים, והיא בדרך-כלל גם אסורה לפי החוק הז'ראלי, אלא ברשות מיוחדת מאחד מבכירי הכנסיה. יוצא, כי השעווה החיה אכן קיימת בשוק הרכיבים הקסומים, אולם לעולם בכמות מוגבלת ובמחירים מופקעים להכעיס; זאת, כאשר השעווה הז'ראלית הכחלחלה, הנחשבת עדינה ומשובחת יותר מן השעווה המאסקארית, יקרה ונדירה עוד יותר.

משי מלכותי ("אריג מלכות")

צורה: אריג ירקרק, או ירקרק-תכלכל או סגלגל, בעל מרקם מדהים למראה ומגע, ועמידות מופלאה יחסית לבד.

דרגת יחודיות: נדיר ביותר.

איזורי הפקה: אוצר נדיר ביותר שניתן למצוא בערים הגדולות והעתיקות ביותר של הפילושטי (או במישרין ממלכה/קוסמת פילושטי גדולה וחזקה במיוחד).

השם היפה והתמים אשר ניתן בהידרוסט לאחד האריגים המדהימים, היקרים והמרהיבים ביותר, נועד ללא ספק להסוות את מקורו ודרך הפקתו: מסוג-מסויים של חוטי רביה מכושפים הבאים אך ורק מגזע הפילושטי, הנחשב מכוער, נלעג ומבוזה בידי הידרוסטים רבים כל-כך. יתר על כן; לא כל פילושטי, אפילו לא מפותחת, חכמה ובעלת יכולות קסם יכולה להפיק את החומר. למעשה, מי שמסוגל להפריש ולטוות את החומר הזה היא רק המלכה/הקוסמת הגדולה של המשיבה (ואולי גם קומץ קוסמות/שאמניות בכירות ועתיקות אחרות), מחוטי-החיים העקרים שלה עצמה, לאחר השתתפות באחד מטקסי הרביה עם בלוב הגוראגה.
לאותם חוטי-רביה ישנם שימושים רבים מאד בקן הפילושטי, בין היתר לגלימות ולחפצים שהן אורגות עבור המושבה ועבור עצמן, ולא כולם דורשים את אריגתו הקפדנית לגליל של משי שניתן להשתמש בו (למרבה הנוחות) גם בכדי לארוג שמלות נשף ושאר מלבושים היפים בעיני בני-אנוש (ובעיקר בנות-אנוש) דווקא. מכאן, נדירותו הרבה של האריג הזה; אמנם, כמה ממלכות הפילושטי השכילו, במהלך הדורות, לשמור כמה גלילי משי כאלו כדי למכור אותם לבני-אדם במחיר עתק. מספרים, כי רוב פריטי הביגוד ושאר החפצים הקיימים בהידרוסט ועשויים מחומר זה, מקורם בגלילים שיצרה ליידי סורלאריה האגדית, שהרבתה לקשור קשרים ולסחור עם בני אדם ויצורים אחרים. אלא שכיום, נוכח התמורות שחלו על הפילושטי עצמם, התעצמות קלאן מוגות'י האלים, והקרבות שפרצו במקומות רבים בין פילושטי לבין מתיישבים הידרוסטים, קשה מאד להשיג גלילים חדשים של החומר (אף כי ישנה שמועה, כי דווקא הקיידרהרצים השיגו כמה גלילים שיצרה המלכה גורת'ורה, אולם להם אין כל כוונה לבזבז אותו על שמלות נשף ושאר הבלים, והם מעדיפים שימושים אכזריים ומלחמתיים בהרבה).
משי מלכות, כאשר הוא נטווה לאריג, מאופיין לא רק בכך, כי הוא רך, חלק ונעים למגע עד כדי כך כי הוא "זורם בין הידיים", אלא גם בעובדה כי הוא אינו דוהה, אינו נקרע בנקל, וקשה מאד להשחית אותו. משי מלכות עמיד לאש ולחומצה, ומסוגל להסיט התקפות בלא להיקרע, כמו גם להוות קבל מצויין להשקעת אנרגיה מאגית ותכונות מכושפות (מה שעושה אותו חומר גלם מצויין לאריגת גלימות קסומות). אומרים, כי שמלה או אפודה ממשי מלכות, תגן על הלובש אותה כאילו עטה שיריון קשקשים (ובמקרה שבו יש בבגד מחשוף או אלמנט אחר שמפחית את ההגנה – כמו שיריון עור מחוזק).

מלבד מלבושים, אפשר לארוג ממשי מלכות, בין היתר, גם מפרשים מכושפים לספינות (הגם שהדבר יצריך כמות עצומה), שטיחים (בין היתר, בגלל תכונותיו המכושפות והקלילות, הוא אידיאלי כחומר גלם לשטיח מעופף), עטיפות לספרים מכושפים, תחבושות לטיפול בפצעים מקוללים ופגיעות אנושות, ועוד כהנה וכהנה.

מוות נוזלי ("דמה של צ'אוגורה")

צורה: נוזל שמנוני, סמיך ועשיר מאד, בגווני חום-אדמדם עד זהוב מלוכלך.
דרגת יחודיות: נדיר ביותר, על סף האגדי.
איזורי הפקה: איזורים שספגו עוצמה קיצונית של אנרגיה כאוטית מהסוגים האפלים ביותר, עד כדי התקרבות לקריעת המארג הבין-מימדי.

שמועות אפלות מספרות על חומר מזעזע, שכל-כולו זדון וסכנת-נפשות, הנוטף בכמויות קטנות מבקעים עמוקים באדמה במקום בו מארג הקיום עצמו הושחת באורח בלתי-הפיך בשל התפרצות עוצמה בלתי נתפסת של אנרגיית כאוס (לפי האגדות, זהו דמה של צ'אוגורה, שהוזרע במשרתיה בני-האלמוות, ונספג באדמה במקום בו התפרקה האלה הגדולה של הכאוס, או שנקטל אחד ממשרתיה הבכירים). החומר, למרות שבמבט ראשון הוא נראה כריר שמנוני וסמיך גרידא, הינו כה מסוכן, עד כי כל שהיה בקרבתו בלא כשפי הגנה חזקים יכולה להיות קטלנית. הדרך היחידה לטלטל אותו בלא למות מוות איטי ומלא יסורים, הוא בכדים מיוחדים של עופרת מכושפת, שנועדו במיוחד לצורך זה. מי שישתטה לגעת בו, לשאת אותו או לשהות בקרבתו זמן רב מדי בלא לחתום אותו עמוק בתוך עופרת מכושפת, צפוי לשבועות ארוכים של יסורים בטרם יקח אותו המוות: בין היתר, שיערו וציפורניו ינשרו, יבלות מדממות יופיעו על עורו, מאור עיניו יכבה, והוא יחוש כיצד הוא בוער ומאוכל באיטיות מבפנים.

לא ברור, מהם השימושים באותו חומר טמא שכולו זדון, אולם לפי האגדות ניתן להפיק ממנו כח הרס וחורבן עצום, אם יודעים כיצד לטפל בו; האגדה האפלה מספרת, כי הריטואל בן מאה השנים, שהחריב את ממלכת וויילסטריש וקטל את רוב אוכלוסייתה בלילה אחד, עשה שימוש בכמות מכובדת מאותו "מוות נוזלי". כד עופרת אחד של החומר, לעומת זאת (וזה בדרך-כלל מה שניתן למצוא, אם בכלל), רחוק מלהיות מסוגל להחריב ממלכה, אבל עדיין, יש בו פוטנציאל עצום להרע – ולא רק באורח הפרימטיבי והטפשי למדי של שפיכתו במטרה לגרום לו לפגוע באורח ישיר בקורבנות כאלו ואחרים.
מסופר, כי מגים אפלים יכולים לשחזר בזעיר-אנפין את מעשיה של צ'אוגורה, ולהפוך את החומר לדם שיזרום בעורקיהם של יצורים מעוותים שייצרו במעבדותיהם; ניתן להשתמש בו בכדי להפיק כמות עצומה של אנרגיה ריטואלית בעבור קסמי כאוס חזקים; ולגבש אותו לגבישים, שיהפכו לקבלי-כח אדירים במכונות זדוניות, וכך הלאה.

לא ברור, היכן אפשר להפיק כיום את החומר הזה, הגם שנראה שאפשר לעשות זאת בעומק הארצות האבודות (וגם שם, כמות קטנה ביותר), או באיזורים המרוחקים ונוטפי האש והכאוס הגרועים ביותר שבמדבריות שממערב לעולם. בהידרוסט קיים, מזה דורות, איסור גורף על יבוא ושימוש בו בידי מכשפים; ואולי המקור לכך הוא כי חברי מועצת המכשפים האגדית, בראשית המאה הקודמת, ידעו היכן להפיקו ולרתום אותו לשירות כשפיהם הזדוניים – סוד, שיתכן כי עודו שמור אי-כה בידי אי-מי באי-ההידרוסטי. ומנגד, שמועות אפלות ועקשניות טוענות, כי המגיסטר השחור, המסתורי והאפל שבקוסמי אחוות המוות הקיידרהרצי, מחזיק בכמויות קטנות מן החומר הזה, ועמל על מציאת שימושים כאלו, שראוי שידירו שינה מעיני מלכה וקברניטה של הידרוסט.

יהלומים ואבני-חן

אודם-אש (Flame Ruby)

צורה: אבני-חן קטנות בגוון אדום בהיר, מעבירות חמימות מוזרה, קלושה, כאשר הן מונחות בכף היד.

דרגת יחודיות: יקר המציאות

איזורי הפקה: מכרות מסויימים, בדרך-כלל באיזורים הרריים. מכרות ידועים קיימי בהרי צפון-הידרוסט (והיוו לא פעם עילה למלחמות באיזור); מכרות גדולים נמצאים באיזור הר העקרב בדרום, בנולג-הית'רורק בצפון; הכמות הגדולה ביותר נמצאת, לפי המסופר, במכרות עמוקים מתחת ל"הרי המסרק", קרוב לישובי הראלז'הארק של אולנאסוס. לפי השמועה, אפשר להפיק אבקה שלהן גם ממדורת-המוות של ראלז'הארק בעל עוצמה, וכי האולאנים אכן מפיקים זאת ממדורות המתים של נכבדיהם ולוחמיהם הבכירים.

אבני אודם-אש (לעיתים נקראות בקיצור 'אבני אש'), נראות כאבני-חן קטנות ולא מרשימות במיוחד (או לכל הפחות, מרשימות הרבה פחות מאבן-אודם רגילה), בעלות צבע אדום-בהיר; הרמז היחיד הנוגע ליחוד שלהן, הינו העובדה כי אם מניחים אותן על כף היד, הן משרות תחושה של חמימות קלושה, מוזרה. אלא שלמעשה, מדובר בחומר מאגי בעל שימושים רבים, שהשליטה במקורותיו הצית ומצית סכסוכים ומאבקים בחלקים רבים בקלדאריה, לרבות בהרי צפון-הידרוסט.
השימוש העתיק והידוע ביותר באבני אודם-האש, הינו כתישתן בדרך מיוחדת, ושימוש באבקתן כחלק מן התהליך המסובך של חישול פלדת-דם (ע"ע), הליך שהומצא ומתבצע עד היום כמעט אך ורק בידי רבי-החרשים של הראלז'הארק באולנאסוס; מעבר לזה, משתמשים באבני-האש לשם יצור גופי-תאורה בקריסטלים ובמנורות מכושפות, לשם הפקת כמה סוגים של דיו קסומה, שיקויים ומוצרים אלכימאיים, לרבות כמה וכמה שמשמשים בסדנאות היזע הגדולות בהיידרקרון; מפעם לפעם, עושים בהם שימוש אפילו בצעצועים מכושפים ויקרים, או ברהיטים יוקרתיים מהסוג המצוי בארמון המלך ההידרוסטי, שחלקם שומרים על חמימות נעימה גם בתנאים של קור.

אבני-אש הם תוצר לוואי שמופק ממכרות הרריים שונים, בדרך-כלל מעורקים של נחושת ובכמויות קטנות למדי; השליטה על מכרות אבני-האש בצפון הידרוסט היתה מוקד למאבק עתיק יומין בין האצילים המקומיים, כולל בית דוכסי נורהולם, שניהל קשרי נישואין ודם עם הראלז'הארק מנימלאנטיר. מאוחר יותר, התערבו במאבק גם נציבי הוד-מלכותו, כגון הנציב מק'הויסט הידוע לשמצה ממחוז סאלאן, שעשה רבות כדי לסכסך את משפחות האצולה הצפונית זו בזו ולדחוק אותן, כדי להבטיח את שליטתו (ולמעשה, שליטת משפחתו וגופי סחר המקורבים אליה) באספקה היקרה של אבני האש להיידרקרון.

הרחק צפונית-מזרחית מהידרוסט, בממלכת ז'ראל, היה המאבק על שליטה במכרות המפיקים בין היתר אבני-אש, אחת הסיבות המרכזיות לסכסוך בין דוכסי הצפון מבית מורינין לואסאלים הבוגדניים שלהם מבית נוסלה ("ארבעת האחים העקובים מדם"), שהסתיימה במרד המוצלח שהכריזו האחרונים, ויסודה של הממלכה האפלה שבירתה בלודורוואה, שכפרה בפולחן הזוהר והחלה סוגדת לגוגולוס ולדאמונים נוספים.

כך או כך, המקור העשיר והגדול ביותר לאבני-האש, הוא הרי המסרק שבמרכז הפרוע והמיוער של הרקאליה, על האגמים הוולקניים שלהם. חרשי הנשק הראלז'הארקים האפלולים של אולנאסוס, היושבים באיזור זה מאז קדמת דנא, רואים במכרות הללו את אחד מאוצרותיהם הגדולים ביותר, ומגיבים באלימות קטלנית לכל נסיון לפלוש לתוכם.

יהלומי לב-המערבולת (וורלואידים)

צורה: יהלומים אובאליים גדולים (בממוצע, כמו כף יד של ילד), לעיתים בצורה המזכירה לב; גונם סגול-עמוק ("וורלואיד כהה"), כחול מטאלי ("יהלום עין-הסערה") או זהוב-אדמדם ("להבה חיה"), לפי הסוג. כל הוורלואידים מבזיקים קלושות במרכזם, ולעיתים נוגהים בכמה גוונים; מסופר כי כאשר מחזיקים אותם סמוך לאוזן, אפשר לשמוע לחישות והדים, כאילו היו קונכיה גדולה; עוצמת הנוגה, הלחישות ובעיקר ההבזקים גדולה בהרבה בסוג הנדיר יותר של היהלום ("וורלואיד מושרה" (infused)), שנראה כאילו הוא מתיז זיקים ופועם בחוזקה.

דרגת יחודיות: נדיר ביותר (וורלואיד רגיל), או אגדי (וורלואיד מושרה(.

איזורי הפקה: לפי האגדה, בעיקר האיזור של "מערבולת הקדמונים", ואולי גם באיזורים אחרים ליד שערים או קרעים בין-מימדיים מסוגים מסוימים; מסופר, שאפשר למשות אותם במקומות מסויימים גם ממצולות הים (אולי במקומות של תהומות עמוקות, שיש שרידי פורטלים וקרעים מימדיים בתחתיתן). וורלואידים רגילים (בעיקר הסוג ה"כהה") אפשר למצוא, באורח נדיר ביותר, גם במים הרדודים או באיזורי החוף של איזור 'מיצרי הקיטור'; כמה מהם התגלגלו לידי אנשי התיש מקלאן האושגאארו, או לידי פיראטים אנושיים מגזע האושרולוק. היו שמועות, שלא הוכחו, שכמה וורלואידים נמצאו במקווה מים עמוק ליד עיר הבירה ההידרוסטית (היידרקרון), אולם גם אם הדבר נכון, מכשפים (כנראה עוד במאה הקודמת) או בני מזל אחרים כנראה משו אותם עד האחרון שבהם.

וורלואידים הם יהלומים גדולים בעלי יופי מדהים וכח מאגי עצום, שקשורים בטבורם לתופעות של שערים וקרעים בין-מימדיים; האגדה עליהם מספרת, כי הם אינם 'חומר מקומי' כלל ועיקר, אלא באו כולם מעולם אחר ועתיק שחרב מזמן. הדרך בה הם מבזיקים, וכמעט 'פועמים' כאילו היו להם חיים משל עצמם היא שובת-לב; מסתורית ומעניינת לא פחות היא תכונתם, להשמיע לחישות והדים מוזרים, כאילו היו קונכיות גדולות, ברגע שמישהו מצמיד אותם אל האוזן. הגם, שרוב היהלומים מסוג זה ("וורלואידים רגילים"), עושים זאת בעוצמה נמוכה ומתונה יחסית, הרי שהאגדה מספרת על סוג מיוחד וחזק במיוחד של יהלום, כולו מושרה באנרגיה מאגית, המתיז זיקים לכל עבר, וכמעט "מדבר אליך בשפת סתרים עתיקה", באמצעות ההדים שלו.

כמעט כל הוורלואידים שמצויים וידועים, הם יהלומים בגוון סגול עמוק, מהסוג הרגיל, המכונים "וורלואידים כהים"; עם זאת, קיימות עדויות ספורות על שתי צורות אחרות, אחת בגוון כחול-מטאלי, ואחת בגוון אדום-זהוב מדהים, אולם מספרים כי אלו יהיו כמעט תמיד שייכים לסוג הנדיר והעוצמתי יותר, ולכן הסיכוי להתקל בהם הוא כמעט אפסי; הפריט הכמעט יחיד שמוכר היטב מסוג זה, הוא יהלום לב-סערה (לא מושרה), שמשובץ בכתרם העתיק של מלכי הידרוסט.

אלא, שערכם הבלתי-נתפס כמעט של אותם יהלומים לא מתמצה ביופיים המדהים, אלא קשור בתכונותיהם הקסומות. ראשית, השאלה האם יש משמעות ללחישות שלהם, סקרנה תמיד מלומדים וקוסמים, שביניהם נפוצה שמועה, כי ניתן ללמוד מאותה שפת-סתרים תבניות מכושפות ואפילו קסמים עתיקים; וורלואידים נחשבים לקבלי-קסם חזקים ביותר, בעיקר בלחשים שקשורים למאגיית רוח עדינה, צלילות-הדעת, תבונה וראיית הנסתר; מסופר, כי הם דרושים ללחשים מורכבים ונדירים הקשורים לזימון ושליטה בכוחות תבוניים ממישורים אחרים, יצירת חרבות נבונות, חקירת ספרי מסתורין ומיסטיקה הקשורה בתאולוגיה גבוהה (כך למשל, משבצים אותם בכריכות של ספרי עוצמה, ובטבעות של מלומדים החוקרים בחלקיה הסבוכים ביותר של תורת הנסתר) ועוד כהנה וכהנה.
אחת השמועות היותר מעניינות הקשורות לוורלואידים, ובעיקר אלו מהסוגים הנדירים יותר, היא כי קיימים מכשפים שלמדו לעשות בהם שימוש מסתורי, במהלך בנייתם של קונסטרוקטים עשויים מ"שעווה חיה" (כולל אותם דמויי-אדם אגדיים, המכונים 'רסטאל'); אמנם, אפשר גם אפשר ליצור קונסטרוקטים וראסטלים בלא שימוש בוורלואידים, אולם אלו יהיו בדרך-כלל יצורים מונפשים בעלי תבונה מועטה וכמעט בלא רצון משלהם, כדרכם של רוב-רובם המוחלט של הקונסטרוקטים. אלא, שהאגדה מספרת כי שימוש בוורלואידים, במיוחד מושרים, עשוי לתת ליצירה תבונה, רצון ואופי משל עצמה, ולעיתים אפילו כוחות מיוחדים שנחשבים כבלתי-נגישים לחלוטין עבור קונסטרוקטים או ראסטאלים. אגדה אחרת מספרת, כי ישנו ריטואל מסובך ונדיר, שבעזרתו יכול קוסם להזרים אנרגייה לוורלואיד רגיל ו"להצית" אותו באנרגיה, שתהפוך אותו למושרה – אולם עצם קיומו של הלחש לא הוכח מעולם, ואין כיום קוסם המוכן להודות כי הוא מכיר אותו, או אפילו שמע עליו ממקור מוסמך.

אגלי מוג (Mog's Sweat)

צורה: אבן חן ירוקה בגודל בינוני, בדרך-כלל בעלת צורה שמזכירה טיפה.

דרגת יחודיות: יקר המציאות.

איזורי הפקה: רמת רוזאד, איזור הריף הבוער, ובריכוזים קטנים יותר בכל איזור קראובנפוגו והארכיפלגו הדרומי.

אבן חן זו, שקרויה על-שם דמותו האגדית של אביהם הקדמון של ענקי ההרים (בנו של האל קור'רודאר), נראית לא אחת כמו טיפה טחובה שקפאה באמצע נפילתה; לא ברור כיצד בדיוק נוצרו האבנים האלו, שמכילות כמות מכובדת של אנרגיה מאגית ירוקה (של קסמי טבע), אולם הגרסה המקובלת טוענת כי הן לא באו מתוך מכרות ועורקי מתכות דווקא, אלא מהתגבשות של שרף קסום של עצים קדמונים, שדלף אל תוך האדמה והתערבב שם עם רקבובית צמחית או שרידים של יצורים קדמונים. לפי גרסה אחרת, מקורן של האבנים הללו הינו דווקא מן החי – מקיבתם של זוחלי ענק קדמונים שאהבו ללחך שרף קסום, וזה עבר מיני תהליכים מוזרים בקיבתם, עד שנפלט בצורתו דהיום. כך או כך, אגלי מוג נמצאו קבורים בתוך בוץ עתיק שהשתחרר בשל רעידות אדמה או סערות עזות, בין שרידי ציביליזציות עתיקות ששכנו פעם בדרום הרחוק, ועוד. הן ילידי קראובנפוגו שמן העממים העתיקים, והן עבור שבטי פילושטי רבים, אבנים אלו נחשבו יקרות ומקודשות מאד, ושימשו בפולחנות ובבגדי כוהנים. אין ספק, כי נטילה של אבנים כאלו בידי ההידרוסטים בכדי לקשט בהם בגדים גרידא, או עבור אלכימיה ומחקרים קסומים, נתפסה בעיני רבים משבטי הילידים כחילול קודש, המצדיק תגובה קטלנית.
כך או כך, אגלי מוג נחשבים כקבל טבעי וחשוב של אנרגיות דרואידיות, ואין פלא שנמצאו לא אחת במקדשים של אלי טבע; טוענים, כי נעשה בהם שימוש בטקסי פריון (כולל אלו של שבטי פילושטי רבים), השפעה על מזג אוויר, אילוף בהמות ושינויי צורה; כיום, הם פריט חשוב ביצור של חפצי קסם בעלי כוחות הלקוחים מן המאגיה הירוקה, על כל סוגיהם, כולל שיבוץ בתכשיטים, חרבות ושריונות עם תכונות כאלו; אבקה מאגלי מוג כתושים, נחשבת בין היתר כדשן מעולה וכמעט הכרחי לגידול זנים מסויימים של צמחים קסומים אקזוטיים, ועוד. סוחרים הידרוסטים במושבות, מתווכים מפוקפקים ושודדי ים מוכנים תמיד "להציע הצעות נדיבות" להרפתקנים שהצליחו לשים ידם על פריטים כאלו, כדי למכור אותם במכיר משולש מאוחר יותר.

עינו של מוג (Mog's Eye)

צורה: גרסה גדולה יותר, בדרך-כלל עגולה (נראית לעיתים דומה לגילוף גס של ראש חיה) של אגלי-מוג; בדרך-כלל, שוליה ופני-השטח שלה יהיו ירוקים כהים, וגוון בהיר יותר, לעיתים נוגה קלושות, במרכזה.
דרגת יחודיות: נדיר ביותר.

איזורי הפקה: רמת רוזאד, וקרקעית הריף הבוער.

גרסה גדולה, יחודית ובעלת עוצמה רבה יותר של אגלי-מוג, שפריטים שלה נחשבו תמיד כחפצי קודש מהדרגה הראשונה בקרב תושבי איזור קראובנפוגו וסביבתה. לא ברור, אילו תהליכים נדרשו כדי ליצור אבן כזו, אולם משערים כי הם דומים לאלו של שארותיה הקטנות יותר. הגם שיש תיאורים כאלו ואחרים, ונמצאו פריטים ששימשו ב"קודשי הקודשים" של מקדשים גדולים באיזור הדרום (כולל במצולות הריף הבוער, המלאות חורבות עתיקות של ציביליזציה לא מזוהה, אנושית רק למחצה), הרי שבאורח טבעי, ניתן למצוא את האבנים הללו אך ורק במקום אחד – במעמקי האיזור הפרה-היסטורי הלוהט והקשה באורח קיצוני לגישה של רמות רוזאד; להוסיף על הצרה, הקסם העז שהאבן מקרינה סביבה, מושך כמעט תמיד יצורים מגודלים ולא נעימים – מצרעות ענק מכושפות ועד לטאות טורפות במשקל טונות רבות, שיתקפו כמוכות טירוף כל מי שינסה להזיז אותה ממקומה. כמו כן, מסופר כי האבן עצמה יכולה לשחרר אנרגיות פראיות, שעשויות להיות קטלניות עבור מי שאינו יודע כיצד לגשת אליה (ואולי אף "לרצות אותה").

כך או אחרת, עין-מוג היא אבן נדירה ביותר, שנחשבת קבל מעולה לאנרגיות דרואידיות מהסוגים החזקים ביותר; כזו, היכולה לשמש כ"אבן ראשה" של מקדש, ולספק את האנרגיה בעבור ההגנות המכושפות שלו, לשמש לגילוף פסלונים בעלי כוחות מכושפים מפחידים של מאגיה ירוקה (כולל הסוגים היותר אפלוליים שלה, הקשורים לצדדים היותר פוגעניים של הג'ונגל, יסודותיו ושוכניו), או לקיבוע זימון של כח טבעי (במיוחד עץ, אבן ובוץ), שהתגשם למצוותו ושירותו של דרואיד רב עוצמה.

עלעל קרודינג (Kruding's Leaflet)

צורה: יהלום גדול ומשוטח בצורת עלה משונן, בדרך-כלל בגוון עז של ארגמן; סימן ההיכר שלו הוא רשת של חריטות עדינות משני הצדדים, שחלקן קשה לצפיה בעין רגילה.

דרגת יחודיות: אגדי.

איזור הפקה: לא ידוע – מימד אחר, או מעשה ידיהם של בני-אלמוות המשרתים את אלת הדמיון והאשליה.

עצם שאלת קיומה וכוחותיה של אלה מסתורית, המושלת באשליות ובעולם הדמיון, שנויה במחלוקת חריפה בין המלומדים, אך בו-בעת מפרנסת אגדות רבות. כמה מן היותר משעשעות מבין אותן אגדות, עוסקות בשני משרתיה התעלולנים בני האלמוות קרודינג וגראקכוס: אומני אשליות, יוצרי קונסטרוקטים תבוניים (רבים מהם בדמות נשים יפיפיות), סוחרי חלומות וגנבי נשמות, שנהנים להעמיד אתגרים ולהשתעשע באורח מחוכם (ולעיתים גם אכזרי), במיוחד בגברים יהירים ותאוותנים, שקרודינג וגראקכוס נהנים להוליך אותם באף, בציפיה לגמול אדיר מאולם החלומות, והופכים אותם בסופו של דבר לקורבן למידותיהם שלהם עצמם.

בין אם אותה אלה מוזרה ושני משרתיה (על טירתם השמימית, שמכילה למעשה עולמות דמיוניים שלמים בתוכה) אכן קיימים, הרי שאין ספק כי פנינת העלעל היא אחת מיצירותיהם הגדולות והחזקות ביותר; עצם קיומו, כאמור, שנוי במחלוקת, שלא לדבר על מהות כוחותיו (והשאלה האם הדוגמאות שנטען שזוהו במהלך ההיסטוריה לא היו יותר מתרמיות מתוחכמות של קוסמי רוח כאלו ואחרים). נראה, כי מלבד להתמודד עם שני בני-האלמוות בטירתם שלהם ולנצח שורה כמעט בלתי אפשרית של אתגרים בוגדניים, הרי שהדרך היחידה לשים יד על פנינה כזו, היא להתחקות אחרי עקבותיו של חפץ כזה שהוחזק אי-אז בידי אדם בעל עוצמה בעבר - משימה שנראית אף היא אפשרית וקלה באותה מידה; קיימות מאות אגדות על אנשים כאלו, ורובן המוחלט עורבא-פרח מוחלט. זוהי אבן תבונית למחצה, המכילה כוחות עצומים הנוגעים למחשבה ורגשות, ומסוגלת להותיר מאחוריה את שיקוי האהבה החזק ביותר; אם תשובץ בתכשיט באורח הולם, היא יכולה להעניק משאלות, לפתוח מחדש את השער לטירה השמימית, לברוא אשליות ולגרום להן לקרום עור וגידים, וכמובן – לגרום לכל יצור (מהמין הנגדי) להתאהב אהבה נואשת בבעל התכשיט.
אולם, האגדה מספרת כי אליה וקוץ בה; העלעל הוא ערמומי, שובב ובוגדני בדיוק כמו יוצריו; מעבר לעובדה, כי הוא מסוגל לסבך את בעליו בצרות "מבדרות" (לטעמו) לשם השעשוע הטהור, הרי ככל שמשתמשים בו יותר, כך נחשפים לסכנות מסתוריות גדולות יותר, ובסופו של דבר יביא סוף טראגי על אדון חמדן מדי, הרוצה מהר והרבה יותר מכפי כוחו ויכולתו. נראה, שלגבי הפנינה האגדית, מתקיימת אותה מושכלת יסוד הנוגעת לאתגרים ולפרסים המפתים שמציעים בעליה: "אם נפלה בידך זכיה גדולה בבית ההימורים של החלומות, קח אותה ומהר לדרכך - כי אחרת, הרי בסופו של דבר, בעל הבית ינצח תמיד".

מתכות קסומות

פלדת-דם

צורה: מתכת בגוון אפור-כהה יחסית, נראית בעלת עורקים אדמומיים שחולפים לאורכה, לעיתים רחוקות נוגהת באור אדמדם חלש.

דרגת יחודיות: יקר המציאות.

איזור הפקה: אין איזור ספציפי (דורשת חומרים רגילים לפלדה משובחת בתוספת אבני אודם-אש), אולם מחושלת בעיקר באיזור אולנאסוס.
איכויות קסומות בסיסיות של נשק מפלדת דם:

· דירוג קסם 1+,

· בונוס 1+ לגלגול יוזמה.

· Extra-parry,

· גורם פגיעה קריטית בגלגול 16 או 17 ב1ק20 (להבדיל מ 18 או 19 לנשק רגיל)

· חישול תכונות/בונוסים הקשורים באש אל תוך הלהב עולה 66% מהעלות הרגילה, והסיכוי להכשל בה קטן ב-33% מהסיכוי הרגיל.

פלדת-דם היא סוג של פלדה משובחת בעלת איכויות קסומות, שמופקת משילוב חומרים רגילים הנדרשים לחישול פלדה, עם אבקה של אבני אודם-אש כתושות. זאת, בתהליך מורכב אשר הומצא ונשמר במשך דורות על דורות כסוד כמוס של חשלי הנשק הבכירים מקרב הראלז'הארק של אולנאסוס (עד היום, קיימים רק חרשי נשק ספורים מחוץ לאולנאסוס ששולטים ברזי תהליך החישול המיוחד של פלדת הדם, שנחשב מורכב ביותר וקשה מאד ללימוד, במיוחד עבור מי שאינו ראלז'הארק). השימוש המרכזי, והכמעט יחיד שנעשה בפלדת-דם, הוא חישול של כלי נשק (ולעיתים רחוקות יותר, פרטי שריון) בעלי איכויות קסומות; למעשה, חלק גדול מ"כלי הנשק הקסומים" הקיימים בעולם המערכה, הם למעשה כלי נשק העשוים מפלדת-דם, שרבים מהם חושלו באולנאסוס והחליפו עשרות ידיים במרוצת השנים.

פלדת-דם נראית כמו גרסה כהה מעט יותר של פלדה רגילה, אולם היא נחשבת קלה וחדה יותר; סימן ההיכר המובהק שלה, הוא עורקים אדמדמים קלושים ודקיקים העוברים בתוך המתכת ומסתעפים בה; פלדת-דם אינה מחלידה, וקשה מאד לשבור או לשחוק אותה. תכונותיה של פלדת הדם עושים אותה קלה מאד לעיצוב להבים בעלי יכולת חדירת שיריון וגרימת פצעים קריטיים ("Wounding Blades"); כמו כן, משקלה הקל יותר מקל לתמרן איתה, ולהשתמש בה במהירות לחסימת מכות יריב (parry).

מאחר וחשלי הנשק האולאנים מוסיפים לחשל כלי נשק, ולא פעם מוכרים תוצרת (אף אם במכירים גבוהים ביותר), פלדת דם וכלי נשק העשויים ממנה קיימים כמעט בכל מקום, הגם שמחירם הגבוה הופך אותם לבלתי הולמים שימוש המוני (כגון, ציוד יחידות שלמות בחרבות כאלו); מובן שתוספת של תכונות קסומות דורשת שימוש ביהלומים מכושפים וחומרים נדירים אחרים, והופכת כלי נשק כאלו לנדירים ויקרים בהרבה מכלי נשק הנושאים את האיכויות הקסומות הבסיסיות של פלדת הדם.

כרום שחור (Midnight Chrome)

צורה: מתכת שחורה לחלוטין, בעל מרקם דק ונוקשה.
דרגת יחודיות: יקר המציאות.
איזורי הפקה: במקור, במימד האפל "שמעבר להרי חושך"; קיימים מכרות בודדים סמוך לפורטל הגדול לשם במזרח קלדאריה (מחוז קויירן שבקיידרהרץ), וברמות הסלעיות של יארקו שמצפון לקיידרהרץ.

איכויות קסומות בסיסיות של שיריון מכרום שחור:

· דירוג קסם מינימלי 1+

· שוקל 75% מהמשקל של חפץ זהה מפלדה מחושלת.

· סופג 10% מהנזק שנגרם למשתמש (במקרה של סט מלא מכרום שחור, האחוז יעלה).

· Extra parry (להדיפה, אם מדבר במגן, ולפארי פאסיבי, אם מדובר בשיריון חזה)

· עמיד לאש ולקסמי מוות.

· חישול תכונות נוספות של הפחתת נזק ועמידויות עולה 66% מהעלות הרגילה, והסיכוי להכשל קטן ב-33%.

כרום שחור הוא למעשה סגסוגת מכושפת למחצה בין כרום רגיל, לבין מינרל רווי בקסם אפל שהינו נפוץ מאד במישור הקיום האפל המכונה "מעבר להרי החושך", בו שכנו הקיידרהרצים כגולים במשך אלפי שנים; נראה, שהוא זקוק לאוויר האפלולי והקודר של אותו עולם זר כדי להיווצר באורח טבעי. פתיחת הפורטל האפל בין שני העולמות, במחצית האלף השני לסה"א, ופלישת הקיידרהרצים אל תוך קלדאריה, יצר מעבר בין מישורי היקום, והזרים לקלדאריה אנרגיה אפלה, שאפשרה את היווצרות הסגסוגת באיזורים מוגבלים הקרובים לפורטל – בעיקר רמת קויירן והאיזור הגבוה והקודר של יארקו הנישא מעליה, מעברם השני של מיצרי הים. הכרום השחור היה משרתם הנאמן של הקיידרהרצים במשך דורות על דורות, מאחר והקסם שלו הופך אותו לקל יותר, וחזק בהרבה מפלדה; ואף כי הוא לא נחשב יעיל במיוחד ביצירת להבים למיניהם, הוא נחשב כחומר גלם מצויין לשיריונות ומגינים מעולים, שגם צבעם האופייני הלם לעילא ולעילא את מאמיני טוטנהאגן.
במרוצת הדורות, חושלו חלקי שיריון רבים מאד מכרום שחור, והפלישות הקיידרהרציות הביאו אותם לחלקים רבים של העולם הידוע; מאידך גיסא, במרוצת הדורות נחשלה אחיזתם של הקיידרהרצים בעבר האחר של הפורטאל, ונגישותם למכרות בעולמם המקורי כמעט והתאפסה. כעת, לא נותרו אלא המכרות המעטים והמדלדלים במזרח קלדאריה, שרחוקים מאד מלענות על הצרכים. עם זאת, המספר העצום של חלקי שיריון שחושלו במרוצת הדורות, מונעת מחפצים אלו להיות נדירים מדי, וגם כיום ניתן למצוא אותם בנקל אצל קצינים בכירים מספיק ביחידות קיידרהרציות, ובעיקר במסדר אחוות המוות, וכן אצל אנשים רבם ושונים ברחבי העולם – מאצילים עשירים מספיק, ועד הרפתקנים שהיו בני-מזל די הצורך בכדי למצוא ולהניח יד על חפצים מהסוג הזה.

נימדורפיט ("טורקיז מצולות")

צורה: מינרל גבישי בגוון טורקיז, שכאשר הוא מותך ביחד עם פלטינה, הוא מתגבש עימה למתכת בגוון ירקרק-תורכיז בוהק.
דרגת יחודיות: נדיר ביותר.
איזורי הפקה: המינרל נמצא אך ורק בקרקעית הים הדרומי, באיזור התהום העמוקה של מצולת נימדורפיאן, וכמו כן אפשר למצוא אותו בשרידי מטאוריטים.

איכויות קסומות בסיסיות של שיריון עשוי נימדורפיט:

· דירוג קסם מינימלי: 3+

· שוקל 40% מהמשקל של חפץ זהה מפלדה מחושלת.

· סופג 20% מהנזק שנגרם למשתמש, ובנוסף חותך עוד 3 נקודות נזק מכל מכה.

· Extra parry (להדיפה, אם מדבר במגן, ולפארי פאסיבי, אם מדובר בשיריון חזה)

· עמידות לברקים ולכפור.

· שדה-אנטי קסם בעוצמה מינימלית של 30% (פועל גם נגד נשיפת דרקון)

· חישול תכונות נוספות שקשורות להגנה או שיקוף קסמים, נשימת מים ושחיה, או כוחות דמויי-לחש על-בסיס חשמל, עולים 50% מהעלות הרגילה, והסיכוי להכשל קטן ב-50%.

טורקיז המצולות, מתכת מכושפת חזקה ונדירה ביותר, קשור בקשר הדוק לאגדות על ציביליזציה תת-מימית קדומה ומסתורית, או שמא ציביליזציה ספק-אנושית ששקעה אל תוך מצולות הים הדרומי בתקופת "גשם הכוכבים הבוערים"; בסיפורים ישנים, תוארו יצורים מוזרים, שהשתמשו בסוג של פלטינה מכושפת בגוון ירקרק-בוהק, יצרו בה יצירות אומנות נפלאות, כולל ארמונות בעלי כיפות זוהרות שנבנו עמוק בקרקעית הים, ועוד כהנה וכהנה; נראה, שאותן אגדות מבוססות בסופו של דבר על קיומו של מינרל ה"צומח" באשכולות ירוקים מוזרים אך ורק בעומקים עצומים מתחת לפני הים (לפחות 1,000 מ' בעבור סיכוי קלוש למצוא אותו, ומעל 2,500 מטרים בכדי להגיע לאיזורים בהם הוא נדיר פחות), או לחלופין, נמצא לעיתים בכמויות קטנות בשרידי מטאוריטים. התגלה, כי התכה של המינרל ביחד עם פלטינה רגילה (תהליך הדורש חום עצום וכלים מיוחדים, בדרך-כלל מכושפים בכישוף עמידות רב עוצמה), וערבובם באורח נכון אכן יוצר את אותה מתכת יקרת מציאות; אלא, שבעולם בני-האדם ודמויי האדם המודרניים דהיום, המתכת או פריטים שעשויים ממנה (בדרך-כלל, חלקי שיריון), הם נדירים ביותר, משום שהמינרל הפך נדיר יחסית גם במעמקי הים, ומאחר ואפילו יצורים שוכני מים מתקשים מאד, ברובם, לצלול למעמקים האפלים והקדמוניים בהם הוא מצוי, הרי שרק לעיתים נדירות נמצאות פיסות ממנו, שנסחפו כלפי מעלה בדרך כזו או אחרת, או נישאו בקיבתם של יצורי ים ענקיים, שוכני מעמקים, שמתו ונפלטו אל החוף.

האגדה מספרת, כי המקום היחיד בו ניתן להתקל, למעשה, בכמות גדולה של מינרל הנימדורפיט, היא התהום האדירה הנושאת את אותו שם – מצולת נימדורפיאן, שם, במעמקים שלפי האגדה עולים על 5,000 מט' מתחת לפני הים, מצויים חורבותיה של אותה ציביליזציה קדומה; ובהנחה כי אי-מי ישתטה לנסות לרדת לשם (וימצא דרך להתגבר על האפלה ועל לחץ המים, שמסוגל למעוך בנקל את כל כישופי המגן הסטנדרטים), רצוי שיקח בחשבון גם את השמועות האפלות, כי רוחותיהן המעוותות של אותם שוכני-מעמקים קדומים עדיין מגנות על אוצרותיהם, וכי המינרל משמש מזון למפלצות מעמקים קדומות ובעלות עוצמה, שלא יתלהבו להתחלק בו עם פולשים מן החוץ.

כך או כך, וגם שבחצרות מלכים גדולים או במגדלי קוסמים ניתן למצוא חלקי ריהוט, ומסגרות ראי מעוטרות עשויות מטורקיז-מצולה (ואומרים, כי נוכח עמידותו של החומר לקסם, הוא מעולה ליצור מוטות מתכת וכלי-קיבול לריטואלים שמפיצים אנרגיות פרועות והרסניות כאלו שיכולים לקרוע פלדה רגילה לגזרים; כמו כן, אפשר בהחלט להעזר ביכולת הגבוהה יחסית של המתכת לשקף קסמים), הרי שהשימוש המרכזי שנעשה במעט הנימדורפיט המצוי בקלדאריה כיום הוא בעבור חלקי שיריון; נקל לזהות שיריון עשוי נימדורפיט, בשל העובדה כי הוא נראה כאילו הוא עשוי מיהלום ירוק ושקוף למחצה; הגם שהוא נראה עדין ודק פחות מהכרום השחור, הרי שלמעשה הוא חזק וקל עוד יותר ממנו, ונחשב חזק ויקר בהרבה.

פלטינת אור-ירח (כרום כחול)

צורה: מתכת עדינה ודקיקה בגוון תכול ירחי.

דרגת יחודיות: יקר-המציאות, על גבול הנדיר ביותר.

איזורי הפקה: מכרות עתיקים או משטחים קריסטליים המצויים גבוה על צלעות ההרים הקדומים של יבשת פארלאריה.

מתכת תכלכלה, רכה יחסית ועדינה מאד; למרות שני שמותיה הסותרים לכאורה, הרי שלמען האמת אין מדובר לא בפלטינה ולא בכרום, אלא במתכת מכושפת נפרדת לחלוטין, שמקורה במעמקיה האפלים והכמעט בלתי-חדירים של היבשת הצפונית הקפואה, פארלאריה. לא ברור מי וכיצד בדיוק מפיקים אותה, אולם השמועות מספרות כי היא מופקת מסלעים קפואים, גבישיים, המצויים אך ורק ב"שדות קריסטלים" מוזרים, שמשתרעים במרומי ההרים הקדמוניים והרמות הקפואות תמיד שלב היבשת האפלה, הקפואה והמסתורית פארלאריה, ששוליה גובלים בצפון-מזרח הסיל'נרארלד.

לא ברור, עד כמה קשה למצוא עפרות של החומר הזה (או שמא, מדובר במעין "הפרשה" של הגבישים הקפואים?), אלא שעצם המסע לשם, בטמפרטורות היורדות הרבה מעבר ל-50 מתחת לאפס, באיזורים שורצים יצורים קדומים ועויינים וסערות קטלניות, ובמעלה רכסים חלקלקים, בוגדניים וכמעט אנכיים, הוא משימה קטלנית; נראה, שהיחידים שיודעים משהו על דרכים להשיג מקצת מהחומר הזה, הם סוחרים נועזים וערמומיים במיוחד מקרב ננסי האורנים (טיגובין), הגם שנראה שאותם יצורים ערמומיים ופחדניים לא כורים את העפרות בעצמם, אלא משיגים אותן מברואים אחרים, מסתוריים יותר (מה גם, שהדרך לאיזורי הכריה עוברת דרך ארצותיהם של יריביהם הקדומים של הננסים, הטרולים הקדומים של לב-הקרח). אומרים, שהמתכת מצויה בתוך עפרות קטנות וכדוריות, הנראות לעיתים דומות לטיפות טל גדולות (הננסים מתבדחים על כך כי הטרולים, בטמטומם, בטוחים כי מדובר ב"טיפות טל שנשרו מן הירח").

כך או כך, אותו חומר נדיר ויקר להחריד, נחשב מבוקש מאד בשל יופיו וסגולותיו המאגיות; אמנם, הוא רך מכדי להשתמש בו ליצור כלי נשק או שיריונות, אולם הוא חומר-גלם מעולה לתכשיטים מכושפים מכל הסוגים, בעיקר כשפים הקשורים ליסוד המים (והקרח), מאגיית ירח, כתבי סתרים ועוד; בנוסף, הוא אחד החומרים הטובים ביותר לעיטורים רוניים על חפצי קסם וכריכות של ספרים, ציפוי מבריק למגינים וקסדות, וניתן לערבב אותו בזכוכית או זכוכית וולקנית בכדי ליצור חומר מכושף בעבור מראות של קוסמים, ועוד כהנה וכהנה. הסחר בפלטינת אור-הירח מתבצע כמעט אך ורק בידי ננסי האורנים (שמסוגלים לפעול בשיטות ערמומיות ומטונפות במיוחד כדי לוודא שהמצב ישאר כך); אלו מעבירים בספינותיהם כמויות קטנות של החומר לנמל ארקלארילדה ונמלים אחרים בצפון העולם (בין היתר, אורז'רי שבמערב ז'ראל (כיום רוואלס), נמלי האלנסיליי, ולעיתים רוספוליי; שם, ניתן למצוא בדרך-כלל גם אומנים שיודעים לעבוד עם החומר ולעצב אותו לפי בקשות, שהון עתק בצידן. קיימים לא מעט מקומות, בהם השימוש בחומר מותר רק למעמדות ועבור צרכים מסויימים (כך למשל, בז'ראל הדבר נחשב כפריבילגיה מיוחדת של בכירי הכנסיה).

בדיל הורקארי
צורה: במקור, גושים שקופים-אפרוריים מחוספסים, שמזכירים זכוכית גסה ונוקשה במיוחד.
דרגת יחודיות: נדיר ביותר.
איזורי הפקה: הארצות האבודות (לא ברור כיצד והיכן בדיוק).

האגדות מספרות על בדיל מכושף שהופק מבטן האדמה בתהליך מורכב ומיוחד, אשר שימש את המכשפים ורבי-האומנים של הורקרייס הקדומה ליצירת מכונות מכושפות; אותה מתכת שקופה היתה כה גמישה, עד כי אפשרה בנייה של חלקים שעמדו בלחצים, חום ופרצי אנרגיה ששום חומר אחר לא הצליח לעמוד בהם לאורך זמן. לרוע המזל, נראה כי היחידים ששימרו חלק מסודותיהם של היוצרים הקדומים, הינם החרשים והאומנים הקאהרויאנים למודי הזדון, אשר יודעים עד היום כיצד להפיק כמויות קטנות מן המתכת הזו ולהשתמש בה בעבור יצירותיהם המבעיתות.

בדיל הורקארי (לעיתים מכונה גם זכוכית הורקארית), הינו סוג של מתכת מכושפת, אשר משלבת בתוכה עמידות קיצונית לחום ולחץ, ביחד עם אלסטיות מדהימה (יחסית למתכת); אי לכך, היא חומר גלם יחודי שאין כמוהו לגילוף של צינורות, מדחפים, גלגלי שיניים ושאר חלקים המוצבים בתוך מכונות מכושפות הפועלות על אש חיה, אנרגיית ברקים, ושאר כוחות מכושפים אדירים, שמסוגלים לשחוק, לסדוק או להוציא משימוש בדרך אחרת חלקים הבנויים מחומרים אחרים. בעלי מלאכה מיומנים די הצורך, מסוגלים ליטול את אותם גבישים זגוגיים, ולגלף אותם לחומר הנראה כמו זכוכית אפרורית, שקל מאד ליצור ממנה צורות שונות.
אלא, שבניגוד לתהליך הגילוף, שהוא סוד הידוע הן לראלז'הארק של אולנאסוס והן לאומנים אחרים ברחבי קלדאריה, הרי שתהליך ההפקה של המתכת עצמה נותר בגדר סוד קאהרויאני כמוס, שידוע אך ורק למעטים בלבד, אפילו בין נאמניו הקנאים ביותר של הרודן אר-טורגול. אל העולם הידוע הגיעו רק שברי שמועות והשערות (רובם מעריקים קאהרויאנים כאלו ואחרים), על תהליך מורכב, העושה שימוש בלפחות עשרה חומרים אחרים בתור מייצבים ותוספים, וכולל בתוכו גם קסמים אפלים ושימוש בדם של יצורים תבוניים. יוצא, כי הכמות הקטנה של בדיל הורקארי הקיים כיום בעולם הידוע, מקורה בדרך-כלל משלל מלחמה, מכונות מלחמה קאהרויאניות שנתפסו או הושמדו ופורקו לחלקים במהלך הדורות ; וכל כמות קטנה ממנו נחשבת לבעלת ערך שלא יסולא בפז. מספרים, כי בספינת האוויר המפורסמת שמשמשת את המשמר הקיסרי הישן ברכס הורלצריין שעל גבול הארצות האבודות, קיימים כמה וכמה חלקים הבנויים מן המתכת הזו, ויהיה קשה מאד למצוא להם תחליף אם ינזקו.

"נשימתה של ויידה" (מכונה גם "ברק קפוא")

צורה: מתכת לבנה בוהקת (עם מעט נטיה לכסוף), לפי חלק מהאגדות מפיצה הילה בהירה סביבה.
דרגת יחודיות: אגדי

איזורי הפקה: לא ברור, יתכן שבאיזור האגדי של "אגם ויידה" שבצפון יבשת פארלאריה.

איכויות מאגיות מינמליות: לא ברורות עד תום (ע"ע בהמשך), אולם נראה שדרגת הקסם המינימלית על חפץ כזה תהיה 5+.

"נשימתה של ויידה", במידה שחומר זה קיים בכלל, הינה מתכת אגדית שקשורה בקשר הדוק לאלת האור, ויש הטוענים כי זהו החומר המוזכר "בקינת פיוריליה", אותו חישלה האלה עצמה, כאשר הפכה את הכוכבים הבוהקים של גנה לחרבות ושיריונות, ו"חישלה אותם בדמעותיה"; זהו גם החומר, ממנו חושלה חרבה של אסטריד "הנודדת", ושל יתר מנהיגותיהן האגדיות של הולקיריות. מתכת זו חוזרת ומופיעה פעמים רבות באגדות מתקופת "עידן דמדומי השחר", ומכונה בשמות רבים ושונים: "ברק קפוא", "ואלקיריום", "דמעת קאהר'ליירי", ועוד.

אם להאמין לאותן אגדות, הרי שלמרות התדמית הרומנטית והכמעט ענוגה, מדובר בחומר ממנו נוצרים כלי המשחית הקטלניים ביותר; להב עשוי ואלקיריום בוהק בלובן מסמא עיניים, ומסוגל לשסף פלדה כאילו היתה נייר, להצית אלמתים ושדים בלהבות לבנות, ועוד שורה ארוכה של תכונות אגדיות המשתנות מאגדה לאגדה. בין היתר, אומרים שלחרב כמעט ואין משקל, שהיא מכה במהירות על-טבעית, מגנה על האוחז בה ומקנה לו כח סבל עצום, יכולות של תעופה או זימון אחת מבהמות המלחמה המכונפות של הולקיריות הקדומות, ועוד. אלא, שלפי חלק מהאגדות, כלים העשוים מחומר זה מודעים היטב לעצמם, ויש בהם רסיס מישותה של אלת האור עצמה, מה שיגרום להם להתנקם קשות באדם לא ראוי שינסה להשתמש בהם, ולהביא עליו במהרה את אובדנו (הגם, שאגדה אחרת מספרת שגרזינו של הרודן אר-טורגול, אדונם השחור משחור של הקאהרויאנים, עשוי גם הוא מאותו חומר – דבר הסותר לכאורה את האגדה הקודמת, או למצער רומז כי כוחו של אר-טורגול כה גדול, עד כי הוא מסוגל להשחית אפילו ואלקיריום)

כיום, נראה שאותם חרבות ושיריונות הפכו לאגדה בלבד, הגם שיש שמועות עיקשות שבגנזכים הסודיים של ארקלארילדה עדיין חבויים כמה כלים כאלו; מחירו של להב כזה, אם וכאשר ימצא, עשוי לעלות על מחיר עיר הבירה ההידרוסטית כולה, ונראה כי גם אם חפץ מסוג זה קיים בידי אי-מי, הרי שהוא יטיב לעשות אם יסווה אותו באשליה או אמצעי אחר שיגרום לו להראות כעשוי מחומר שגרתי ונחות יותר.
מספרים, כי הנשק היחיד העשוי מ"נשימת ויידה", הקיים כמעט בוודאות בתקופתנו, מצוי או היה מצוי בידי המפקדת האגדית של המשמר הקייסרי, אמריל דה-לה-מונרקיס, אולם זו מסתגרת במשך דורות רבים באיים הסלעיים והרחוקים שעל גבול הים החיצון בצפון, והיא, כמו גם חרבה האגדית (שהביסה והניסה את אר-טורגול עצמו, לפני למעלה מאלף שנים), לא נראו ברבים מזה יותר ממאתיים שנים.

---

כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.