הקדמה | העידנים הקדומים | גזעים | גאוגרפיה | היסטוריה הידרוסטית
| המערכה | יצירת דמות
מבוא למערכה באי הפרסה
תאור
כללי של האי ושל העיירה קורליסין
כללי: אי הפרסה
יושב באמצעה של חגורת איי המחלוקת החוצצים בין הכפים והמצוקים של דרום-מערב
פריינורין לבין איי מונקריס. הגם שהוא אינו גדול במיוחד, וניתן לחצות אותו (במעוף
הציפור, אם להתעלם מהתוואי הקשה של כמה מחלקיו) בתוך מעט יותר מיום אחד, הרי שנמל
המים העמוקים שלו, כמו גם מיקומו סמוך לעורקי ספנות ראשיים, הופכים אותו למקום
איסטרטגי מאד, וחשוב בעבור שני המחנות הניצים: המשמר הקיסרי מזה, ועממי הטורז'
(בעיקר משרתיו הקנאים של הנביא רור'האן) מזה.
הגם שבאי עצמו אין כיום הרי געש פעילים, הרי ניכר בתוואי ובצורת וסוג הקרקע, כי
האיים הללו עלו מעל פני הים כתוצאה מפעילות וולקאנית עתיקה; באחד האיונים מדרום
לאי-המרכזי, קיים עדיין חרוט פעיל למחצה של הר-געש קטן, ובמקומות מסויימים, בעיקר
באיון של "אי הליוותן", עולה קיטור מתוך האדמה ופורצים ממנה מעיינות
חמים. חלקו הדרום-מערבי של האי (שרובו מכוסה כיום בחלקיה השונים של העיירה
קורליסין) שטוח יותר, ואילו צפונו הררי מאד, עם מספר פסגות המגיעות אל מעל 1,000
מטרים מעל לפני הים.
קורליסין: העיירה קורליסין היא ישוב מפוזר יחסית, שתופס חלק נכבד מפני האי,
בעיקר אלו מחלקיו הנוחים יותר מבחינה טופוגרפית. חלקיה המרכזיים והעתיקים יותר של
העיירה יושבים סביב נמל המים העמוקים בדרום-מערב האי, כאשר פרבר עשיר ומרווח יותר
צופה עליו מצלע הגבעה המתונה שממזרח ("גבעת הנביא"), שכיום הינה מרכזם
של תומכי הנביא רור'האן. חלקה האחר של העיירה מצוי מעבר לגשר אבן עתיק (שסגנונו
וצורתו מעידים עליו, כי הוא עתיק בהרבה מן הישוב האנושי באי), שם נבנה רובע מבוצר
במספר מפלסים על צלע אחד ההרים של צפון האי, מתחת למצודה קודרת שמגדליה נראים
ממרחק גדול. כיום משמש איזור זה ("רובע המצודה") כבסיס הכח של
המונקרילים ושאר תומכי המשמר הקיסרי.
העיירה, שבעבר היתה נמל מסחר משגשג שהתגאה ביחסי הידידות ושיתוף הפעולה בין
מונקרילים, רורן-ה'ריק ובני פריינראהג', הפכה כיום לזירת מאבק (כרגע, רובו עודו
בלתי אלים) בין המחנות הניצים; טבעת האבן המרכזית (ע"ע), שהיתה בעבר שוק שוקק
חיים, הפכה לאיזור הפקר מחורץ שלפי החוק דהיום, מלבד מספר שיירות מוגנות היטב,
רשאים רק אנשי "הגלימות הלבנות" לסייר בו, ולוודא כי איש מהצדדים אינו
מתכנן להפר את הסדר או לפגוע בצד האחר. מסדר "הגלימות הלבנות" מחזיק
כוחות גדולים (כמה מאות אנשים), חלקם בעיירה עצמה ובמצודה במרכז איזור ההפקר,
ורובם בטירה היושבת על ראש הר ממזרח לעיירה, ששימשה פעם מקום המושב המשותף של
נכבדי האי.
חורבות ושרידי ננסים: נראה שבעידן העתיק, היה אי הפרסה הקצה הדרום-מערבי של
מאחזי הננסים שישבו במערב טילאנור; אלו הקימו כאן מצודה גדולה, אולי כדי לסחור או
ללחום (או שניהם גם יחד, לסירוגין) עם בני-האדם עובדי האלילים שישבו באיי מונקריס
באותם זמנים. נראה שאז, ממש כמו היום, התרכז הישוב בחלקו הדרומי של האי, בעל
הטופוגרפיה הנוחה יותר. זאת, כאשר מרכזו של אותו ישוב ננסים מסתורי עמד במקום בו
משתרע כיום מעגל האבן הסדוק המכונה "השוק המחורץ": הסימנים והשרידים
שנמצאו מעלים את ההשערה, כי אי-אז, הונבט עץ מחט ענק בעזרת קסם רב עוצמה, וכל מעגל
האבן של השוק המחורץ דהיום לא היה אלא החלל העצום מתחת לשורשיו, שם בנו הננסים את
השוק, שוק העבדים וזירת הקסמים שלהם; זאת, כאשר אותו איזור מחיה תחום הלכה למעשה
בין האדמה הסלעית שמתחתיו לשורשים העצומים המשתרגים מעליו ומצדדיו, מתלפפים סביב
הסלעים ויורדים אל מי הים. האגדות מספרות, כי הנמל ושוק העבדים המקומי עמד בקשר
הדוק עם מבנה עצום ומסתורי בהרבה, שישב במרומי הרכס של האי הסמוך מצפון: אקדמיית
כשפים אדירה בשם טיריז'דיטי (פחות או יותר, עד כמה שניתן לתעתק את שפת הננסים),
מקום בעל עוצמה אדירה, שהקרין אנרגיות מאגיות עצומות סביבו.
אלא, שהן ישוב הננסים באי הפרסה והן אותה אקדמיה מסתורית, היו קורבן לאותו ארוע לא
ברור, אשר מחה בבת-אחת את ישובי הננסים מכל מערב טילאנור; עץ המחט האדיר, שהוצמח
בקסם, התנוון והתפורר; כל מה שנותר ממנו, הינן נקבות עמוקות בקרקע שברור למדי
מצורתן כי נחפרו בעבר בידי שורשים ענקיים, חלקם בגודל כזה שדרקון קטן יכול היה
להדחק אל המערה שיצרו; פה ושם, התגלו גם שרידים מאובנים למחצה של קליפת עץ בגודל
ובמרקם חריג, אצטרובלי ענק מאובנים וכיוצא באלו. זאת ועוד; חלק מהחורבות, השקעים
והשרידים החפורים באיזור "השוק המחורץ" הינם בעלי מבנה המזכיר באורח
בלתי משתמע לשתי פנים ישוב מפותח מאד של ננסי אורנים. הגם שרוב-רובם המוחלט של
חפצי הערך שאוחסנו באיזור נלקחו או נהרסו לפני מאות על מאות שנים, פה ושם אפשר
עדיין להתקל בכל מיני "תזכורות": החל מרונות עוממות ומחוקות למחצה,
חרוטות על אבנים וכותרי עמודים בלים מזוקן; רסיסי גבישים שקועים עמוק בתוך הבוץ,
שנחשפים לאחר סערות, ולעיתים אף יותר מזה. רעידת האדמה, אשר פגעה בקורלי סין לפני
שנים ספורות, אמנם לא היתה הרסנית מדי בפני עצמה, אולם פערה סדקים ישנים, חשפה
מנהרות ונקבות שכוחות מתחת לכיכר המחורצת, והציפה אחרות במי-ים, שחדרו עמוק אל תוך
האבן הסדוקה בחלקים מסויימים מתחת למעגל השוק העצום; הירידה אל תוך חלק מהתעלות
והנקבות (גם בלא להתייחס לבעיות הפוליטיות וליריבויות בין התושבים הנוכחיים) עשויה
להיות מסוכנת מאד; מפולות, הצפות פתאומיות בשל תנועת מי-ים, שרצים רעבתניים ותוואי
משתנה, עושים את הנקבות העמוקות מתחת לכיכר למסוכנות בהרבה ממה שנראה במבט ראשון;
ועדיין, כמה מהמקומיים לא נגמלו עדיין מהשמועות החוזרות ונשנות על אוצרות מתקופת
הננסים הקדומים – ומפעם לפעם, מוצאים את שרידיו הטבועים או מכורסמים של ביש המזל
התורן.
קסם ננסים חזק בהרבה שורה על האי הצפוני יותר, על הרכסים המיוערים בצפיפות שלו,
בעיקר סביב מקום המצאה המשוער של האקדמיה החרבה. מסופר, כי טירז'ידיטי ישבה על אחד
הרכסים, וכי בעת האסון הגדול, או אולי לאחר נטישתו החפוזה של המקום בידי הננסים,
אי-אז לפני למעלה מאלף וחמש-מאות שנים, התנוונו הקסמים האדירים שקובעו במבנה
וסביבו, והחלו דולפים ומתפוקקים, כשהם מזהמים את כל סביבתם באנרגיות הרסניות.
הסלעים עצמם כורסמו, ממוטטים את המרתפים האדירים אל תוך החללים שנכרו מתחת לרכס;
המגדלים חרבו, ושחררו עננים של קסם הרסני על סביבותיהם. המקומיים טוענים, כי העצים
הצפופים עצמם ספגו אנרגיית צל תבונית ומרושעת; המים הנופלים מן הרכס רוטטים
וקורנים חלושות בחשיכה, והאצות והחזזיות עצמן קסומות ומסוכנות. אלא, שחלק מקסמי
הטשטוש והערפל בהם הגנו הננסים על האקדמיה שלהם, נותרו עדיין על מכונם, ומקשים
לדעת (קל וחומר שמרחוק) את המיקום המדויק שלה; כך, הם מגינים במידה רבה גם על
מגוון המוטאציות, צאצאי אי-אלו מן היצורים שנכלאו במרתפים ששרדו את החורבן,
השתחררו והחלו מתרבים בין העצים האפלים או במערות מתחת לרכס. טרולים מוטאנטים,
אנשי-קוף ספוגי אנרגיה מאגית ודברים גרועים יותר. זאת, לצד הסכנה החדשה יותר
שמהווים הקנאים הז'ראלים שהתיישבו על אחד החופים לא הרחק משם, וככל הנראה הושפעו
באורח הגרוע ביותר בידי הקסם העז שעדיין קורן על האי הצפוני.
כמה מחלקיו הצפוניים ביותר של אי הפרסה מושפעים גם הם מהאנרגיה המאגית של שכנו
הצפוני, אם כי בעוצמה פחותה יותר; מנגד, יצורים כאלו ואחרים הצליחו לעבור את מיצר
המים הלא רחב המפריד בין האיים, להתבסס בחלקים הלא מיושבים של אי הפרסה ולהוות
מטרד הולך וגובר, בעיקר לאיזור המונקרילי הנמצא צפונית יותר יחסית לאיזור הנשלט
בידי הטורז'. גם העובדה, כי שיתוף הפעולה הצבאי בין הממשל של פריינורין למשמר
הקיסרי של איי מונקריס פסק, והתסבוכת הפוליטית-משפטית הקשורה בכל שרשרת האיים
מונעת משני הצדדים להכניס לכאן צבא, מהווה "תעודת ביטוח" אפקטיבית למדי
עבור המוטאנטים ושאר השרצים למיניהם, ומבטיחה כי שום כח צבאי חזק לא יוכל לנסות
ולטהר אותם – למצער לא בשנים הקרובות. זאת, כאשר בני-האדם היושבים באיזור משקיעים,
בתקופה זו, את מרבית האנרגיה שלהם בעיקר האחד כנגד השני.
היסטוריה עדכנית: עד תקופת מלחמות הטורז' הגדולות, לא היתה קורליסין אלא
עיירת דייגים קטנטנה וחסרת חשיבות, שניטשה בידי תושביה כמעט כליל מאימת הפולשים
הימיים. מצפון לאי, במיצר הבוגדני המפריד בינו לבין אי האקדמיה, התחולל קרב ימי
חשוב ועקוב מדם בין המצביא הפיינורי קאהמ'הורוק לבין ספינות המשמר הקיסרי, במהלכו
שקעו כלי שיט רבים משני הצדדים אל תוך המים הלא עמוקים, והפכו לאנדרטאות אכולות של
מוות (אומרים, שהקסם העז ששורה ליד אי האקדמיה שימר חלק מהספינות השקועות בצורות
מוזרות למדי, ולפי חלק מהשמועות גם לכד בתוכן חלק ניכר מרוחות המלחים והחיילים
שטבעו ביחד עימן); עד היום, בשיא השפל, עשויים להחשף במקום זה מחזות מפחידים ומצמררים,
כאשר לא תמיד ברור מה אמיתי ומה הינו חזיון רפאים מוצלל.
שנים ספורות מאוחר יותר, שימש האי גם תכלית אחרת, חיובית יותר; כאן, נשאו ונתנו
המצביא הגדול של הפריינראהג' (קאהמדרול) ונורקלירד הזקן, והגיעו להסכמות שהבשילו
בסופו של דבר לפיוס ולברית הצבאית בין מדינת הפריינראהג' שקמה במערב טילאנור, לבין
המשמר הקיסרי. לזכר אותן הסכמות, נבנתה במרכז מעגל האבן של קורליסין אנדרטה גדולה,
שמטרתה להנציח את הכבוד והידידות בין שני הצדדים; באורח כמעט סמלי, אנדרטה זו
הוזנחה והחלה מתפוררת בשנים האחרונות, ובסופו של דבר נפגעה קשה מאד ברעידת האדמה
האחרונה, ולא שוקמה. כיום, ניתן לראות אותה, שבורה למחצה ונוטה על צידה, כשאחד
מחלקיה שקוע אל תוך האבן המחורצת והבוץ, במרכז איזור שוק שהפך לאיזור רפאים – שטח
הפקר נטוש בין שני המחנות הניצים באיזור.
במשך עשרות שנים, היתה קורליסין דוגמא ומופת לשגשוג ולשיתוף פעולה בין המונקרילים,
הפריינראהג' והרורן-ה'ריק; הנמל והעיירה גדלו והתעשרו, נוכח היות המקום תחנת מעבר
מצויינת לספינות המפליגות מפריינורין לאיי מונקריס ולריילורין.שאלת הבעלות
המדוייקת על המקום, שנותרה פתוחה בהסכמי הברית בין הפריינראהג' למונקרילים, לא
הטרידה איש, ורוב הזמן נוהל האי בשיתוף בין הלורד המפקד מטעם המשמר הקיסרי, לבין
"זקן הסוחרים" הפריינורי ונציג הרורן-ה'ריק. זאת, הגם שבדרך-כלל נדרשה
מלאכת ניהול מועטה בלבד, שעיקרה שמירה על הסדר וגיוס של כוחות, מפעם לפעם, כדי
לרסן את היצורים החשוכים מהאי הצפוני. כל זאת השתנה, ובמהירות, לאחר שהנביא
רור'האן תפס את השלטון בקריילמירי בשנת 2429; בני הרורן-ה'ריק שעל אי הפרסה נחלקו
בחדות בין הרוב, שהפך מרצון או לאונס לתומכים בנביא הקנאי, לבין המיעוט ששמר על
קשריו עם המשמר הקייסרי. הדבר הוליד שורה של מעשי פרעות אכזריים, כאשר תחילה פשטו
תומכי הנביא על "הבוגדים" ידידי המשמר, ולאחר מכן השיבו כוחות של המשמר
הקיסרי במעשי תגמול אכזריים. אלו הביאו את השלטון החדש בפריינורין לאיים על המשמר
הקיסרי כי צבא פריינורי יכבוש את האי בכדי להגן על בני הרורן-ה'ריק, אם המעשים לא
יופסקו. לאחר משא ומתן ארוך ומתיש, חלקו במישרין וחלקו בעקיפין (משום שתומכי הנביא
רור'האן מסרבים לכל הדברות עם המונקרילים, ולהיפך), נוצר הסדר מסובך ומורכב, אשר
עיקרו הפרדת כוחות בין איזורי המגורים המרכזיים של שני הצדדים (דבר שגרם לשאריות
ידידי המשמר של הרורן-ה'ריק להאלץ לעקור אל החלק המונקרילי, ולרבים מהם טענות כי
במהלך הדברים רכושם נבזז בידי נאמני הנביא רור'האן, שחילקו ביניהם את השלל כמעט
בגלוי); מאחר ורוב-רובם של הפריינראהג' באי נותרו בחלק הדרומי, ביחד ובאורח בו
הושפעו מאד על-ידי אנשי הנביא רור'האן, הרי שהפריינראהג' המקומיים הם הקהילה
הקיצונית והשונאת ביותר כלפי המשמר הקיסרי והמונקרילים במיוחד, תהליך שהועצם
על-ידי הגירה של מיליציות פריינוריות קיצוניות במיוחד אל האיזור.
ההסדר כלל סדרה של איסורים נוקשים על יבוא של נשק והכנסת חיילים לאי; את הפיקוח על
קיום ההסכמים קיבלו לידם אנשי "הגלימות הלבנות", שבידם סמכויות אכיפה
יוצאות דופן, כולל רשות להפעיל כח ולבצע מעצרים (סמכות בה הם בדרך-כלל מהססים
להפעיל, מחשש למהומות); אלא שבפועל, מנסים שני הצדדים להפר את ההגבלות בכל
הזדמנות, תוך שהם מחפשים כל הזדמנות להציק לצד השני ולעוות את ההסכם לטובתם. כך
למשל, חרף העובדה כי ההסכם הותיר למונקרילים זכויות בנמל המים העמוקים בדרום האי,
עושים הרורן-ה'ריק, לא אחת בתמיכת חוגים ריילורים קיצוניים, כל שלאל ידם כדי
לאיים, להפריע ולמנוע את ניצול הזכות (למשל: חוק לא רשמי שהוציא נציגו של רור'האן
אוסר להעניק כל שירות, כולל אירוח בפונדקים ומכר מזון ומים, לצוות ספינה שסוחר עם
המונקרילים, בניגוד חזיתי להסדר בין הצדדים). לעומת זאת, למונקרילים אין כל כוונה
להתיר ליריביהם לנצל את זכותם למחצית מן המחצבים שנמצאים ברובם בצפון האי – זאת
בתירוץ כי הדבר ינוצל בכדי לסכן את אנשיהם, וכן לאור הדרך בה נוהגים אנשיו של
רור'האן בנמל הגדול שבדרום האי.
טבעת האבן הענקית, שבעבר היתה שוק משגשג והומה, הפכה ברובה לאיזור רפאים; רעידת
האדמה שזעזעה את האבן ופערה בה תעלות רחבות, החמירה את המצב, ונזקיה לא תוקנו
מעולם. כיום, מתקיימת פעילות רק בשוליים של המעגל: הטורז' פעילים בצד הדרומי
והמערבי, ואילו המונקרילים שומרים על מאחזיהם בחלק הצפוני, סמוך לגשר הגדול העובר
מעל מי הים בדרכו אל הרובע המונקרילי שבעבר האחר של הפרסה, כאשר הם מבצרים אותם
ומציידים אותם (תוך התעלמות מוחלטת מהוראות ההסכם, כמובן) בבליסטרות מאיימות
המכוונות תדיר אל עבר איזורי הישוב של אויביהם; על-פי הכללים דהיום, המעבר בין שני
החלקים מותר רק בשיירה מאושרת, שמלווה בידי הגלימות הלבנות; אלו מחזיקים גם בפונדק
חרב למחצה שהפך למבצר, ממש במרכז השוק המחורץ, ליד אנדרטת הברית ההרוסה למחצה,
ומנסים לפקח על שני הצדדים – אלא שהתגנבויות בלילות, הצקות ופעולות זעירות
ומתריסות הן עניין של יום-יום.
חזרה לדף הראשי של המערכה בצפון-מערב
קלדאריה
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.