הקדמה | העידנים הקדומים | גזעים | גאוגרפיה | היסטוריה הידרוסטית
| המערכה | יצירת דמות
המצב
הפוליטי לאחר קרב פארלוסויה
(2435-2440)
המשמר הקיסרי, אף אם
לא הובס תבוסה של ממש בשדה הקרב, יצא מקרב פארלוסויה בשן ועין. מצד אחד. עיר
הגרניט האבלה ושטופת הגשם, על רחובותיה הריקים ודלתות הבתים הנעולות המציגות סמלי
שושלות שפסו מן העולם, נראית כיום שריד אחרון, כך רואים רבים, לעולם ישן שנחרץ
גורלו. המועצה של אבירי מונקריס מסוכסכת ומפולגת מתמיד, כאשר אנשיה מאשימים זה את
זה בכשלונות; נורקלירד חלש ומהוסס מאי-פעם, ואף כי לכאורה כוחו עדיין במותניו,
רבים לוחשים מאחורי גבו שהוא זקן מדי, חלש מדי, ותפישתו כבר אינה מה שהיתה בעבר.
הקלאנים המקומיים מתחזקים והולכים, כמו גם זרמים קיצוניים בקרב האבירים עצמם, אשר
מתבססים על הערכת המצב הקודרת של רוב המונקרילים, כי העולם כולו פנה נגדם ושונא
אותם על-לא עוול בכפם. זרמים אלו, בראשות הרוזן מזרה האימים וארנל קון-סילמירק
("אגרוף-הברק" בפי חסידיו, ו"הקצב מסריק-מורו" בפי שונאיו)
וחבר המועצה העליונה של המשמר הקיסרי, טוענים כי הריילורים בגדו בהם, והפרו את
החוזה עתיק היומין; למעשה, הם הולכים ומתקרבים לאמונה של הדארקירי, הבזה למאמיני
האור מיה וביה, וטוענת כי אין הבדל אמיתי בינם לבין מאמיני החשיכה. לשיטת הרוזן
קון-סילמירק, על מונקריס להתנתק לחלוטין מריילורין, ולהקים קייסרות חדשה של
"כס הסערה", כמו גם להכריז על מסדרי שומרי השלום כאויבים ולגרש אותם מן
הצפון. לשיטתו, מהלך כזה יאחד מחדש את תומכי המסדר, ויביא שבטים רבים של דארקירי
להצטרף אליהם, באורח שיאפשר נצחון מוחץ, אשר יטאטא את הטורז' ובני-בריתם
ההית'רורקים מאיי הצפון, אחת ולתמיד.
אך מובן, כי ישנם אלו
שדואגים להפיץ את רעיונותיו של "הקצב מסריק-מורו", שאכזריותו תרמה מאד
לארוע הטראומטי ביותר שארע בין הצדדים לאחר הפשיטה בנמל פארלוסויה, ולטעון כי הוא
מייצג כיום את המונקרילים, או למצער את רובם המכריע. אמנם, בפועל נורקלירד הזקן
אינו מתלהב מן הרעיונות החדשים הללו, ויש האומרים כי הוא מנהל מאבק פוליטי שקט
בכדי לחסום את "אגרוף הברק" מלהפוך ליורשו כמנהיג המשמר הקיסרי, אולם לא
הכל בריילורין "מבינים בדקויות" הללו.
באורח כמעט פרדוקסלי,
הרי שדווקא לאחר קרב פארלוסויה, נראה שהאיום הפיזי על איי מונקריס דווקא הצטמצם,
כך שלתחושה של רבים מהמונקרילים כי "המבול בפתח" אין בסיס אמיתי
במציאות, לפחות בתקופה הקרובה. נראה, כי המלכה אוריאנד גמרה אומר בדעתה שלא לערב
את כוחותיה הישירים, קרי, את "הספינות הירוקות", בקרב גדול נוסף מול
המשמר הקיסרי, למצער לא בשנים הקרובות. יש האומרים, כי האבדות הרבות שספגו גם
אנשיה במערכת פארלוסויה, הן שגרמו לכך, ויש המצביעים על כך, כי כעת עסוקה המלכה של
כס הנחש, ומכוונת את כוחותיה לחזיתות אחרות, שמעניינות אותה יותר – פרישת רשת
בחופים הסמוכים לממלכת ז'ראל (הן בתמרונים פוליטיים להגביר את השפעתה בדוכסות
המורדת של אורז'רי, והן בסיוע לעובדי-השדים מהרי נוסלה), ככל הנראה כהכנות לפתיחת
מערכה ישירה מול מלך ז'ראל בשנים הקרובות.
מניעיה של המלכה
הכוהנת לא ברורים עד הסוף, אולם אין ספק כי שמה את עינה על ז'ראל, וכיום היא
מעניינת אותה יותר מהמסדר הגוסס של איי מונקריס. דבר זה הינו עובדה - בין אם מדובר
במטרה דתית – קרי, חיסול הכנסיה הז'ראלית, מתוך הזדהות עם כוחות אליליים מקומיים,
ובין אם במטרה כלכלית-פוליטית של השתלטות על משאבים, אוכלוסיה ונתיבי סחר, ושמא קיימת
מטרה אחרת, נסתרת יותר (יש האומרים, שהמלכה מתעניינת באגדה על ארטיפקט קדום
ורב-עוצמה הקבור אי-שם מתחת לז'ראל, ויש מקורות, בעיקר ממעריציה, הטוענים כי למעשה
היא מתכוננת לעימות הגדול מכולם, שיפרוץ בעתיד: הקרב בין כוחותיה הסוגדים לרוחות
ולטבע, לבין הקאהרויאנים, שיתכן ובוחשים בז'ראל כבר כעת)
כך או כך, הרי שלעת
עתה נראה שהתבדה התרחיש ממנו פחדו רבים בריילורין ובאיי מונקריס, כי הקרבות עקובי
הדמים בין המשמר הקיסרי לבין הנזירים החיילים ההית'רורקים בסמטאות פארלוסויה, אינה
אלא הקדמה למלחמה כוללת בין שני הכוחות. נראה, שהמלכה אוריאנד החליטה להותיר את
הטיפול באיי מונקריס (ובעיקר, הטרדתם הבלתי פוסקת) לבני-בריתה הזוטרים מקרב הטורז'
מחד גיסא, ולהמשיך להרע את מצב האבירים באמצעים פוליטיים ובמשיכה בחוטים בריילורין
מאידך גיסא.
התוצאה היא, כי אף אחד
מיריביו הפעילים של המסדר דהיום, הגם שהם מקבלים סיוע ותמיכה מנולג הית'רורק, אינו
חזק די הצורך ולו בכדי להתחיל ולהוות איום קיומי אמיתי (קרי, לכבוש את איי מונקריס
ולהשמיד את המשמר הקיסרי); מה גם, שנוכחותם של אנשי "הגלימות הלבנות" –
ישנאו אותם המונקרילים כמה שישנאו, מקשה גם היא על מבצעים צבאיים גדולים – משני
הצדדים.
יש המעירים, בציניות, כי אוריאנד – כדרכה, נהנית "לשחק עם הטרף", או
ליתר דיוק, היא סבורה כי הכתה אותו חזק מספיק, בכדי שיחדל מלסכן את תוכניותיה מחד
גיסא, ויפול מעצמו, בהדרגה, מאידך גיסא, בלא לדרוש ממנה השקעת משאבים נוספים (אשר
כאמור, נראה שהם נשמרים עבור המערכה העתידית בז'ראל) – הגם שרשמית היא אומרת, שאת
"הכבוד" של כיבוש עיר הגרניט היא מותירה ל"אחיה האמיצים, לוחמי
הטורז'", הרי שבפועל היא סומכת על הריילורים, שיעשו את המלאכה, ויחנקו
באיטיות את המסדר הסורר של שומרי הצפון.
חזרה לדף הראשי של המערכה
בצפון-מערב קלדאריה
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.