עולם המערכה של קלדאריה

פריינורין (פריין-ראז'ור)

מדינת בני פריינראהג' במערב טילאנור

הקדמה: הפריינראהג' נחשבו מאז ומעולם לאחת משתי הקבוצות הגדולות ביותר בקרב שבטי הטורז', ומנו רבבות רבות כבר בעת הפלישה הגדולה; כיום, ארבעה דורות לאחר שקיבלו לרשותם את הרצועה הגדולה של מערב טילאנור, המדובר בעם לכל דבר ועניין (יחסית לאיזור הצפוני הקשה), שעלה בידו להקים מדינה בעלת עוצמה צבאית וכלכלית שהפכה לחלק בלתי נפרד מן הפסיפס המורכב של צפון-מערב קלדאריה. נראה, שכיום עולה אוכלוסיית הפריינראהג' פי שלושה לפחות על אוכלוסיית איי מונקריס; עירם הגדולה ביותר, עיר הנמל פריינז'ירק, מונה כ-70,000 נפש – פי שתיים מתושבי עיר הגרניט (וככל הנראה העיר הגדולה ביותר מצפון לריילורין, להוציא גשר-לובן הרחוקה והמוזרה). שתי ערים חשובות אחרות: הבירה קאהמדורוק (Kahmdoruk, ע"ש המצביא קאהמדרול) ו"העיר הגבוהה" פראהמברי-קורק (Frahmbry-Kurk), מונות כ-50,000 ו-30,000 תושבים כ"א[1].

הפריינראהג', חרף המחלוקות הפנימיות הקשות ביניהם, נחשבים כיום לכח החזק ביותר בקרב שבטי הטורז' לשעבר, ואלו אשר הטיבו, יותר מכל האחרים, לשלב חלק מן המסורות הישנות עם שורה ארוכה של חידושים והשפעות מריילורין ומן המשמר הקיסרי. דבר זה, ביחד עם השליטה על המשאבים של טילאנור (בעיקר הכמות העצומה של עץ) הפך אותם לכח עולה, מבחינה כלכלית וצבאית כאחד. זאת, כאשר בשנים האחרונות, הוחלפה הברית הצבאית עם המשמר הקיסרי ביריבות הולכת וגוברת, ובפלרטוט וקשירת יחסים עם יריבי המשמר – שבטי הג'יהירריק, הנביא רור'האן והמלכה אוריאנד מנולג-הית'רורק. עם זאת, נראה שלעת-עתה, אין לפריינראהג' כל כוונה להכנס לעימות צבאי ישיר מול בני-בריתם לשעבר, והם מנסים לתמרן ולהפיק רווחים מקשריהם החדשים – אולם בלא רצון להיות אלו ש"יוציאו את הערמונים מן האש" בעבור אוריאנד ובעלי-בריתה, קל וחומר שאין לשליטי קאהמדורוק כל כוונה להפוך לגרורה של נולג-הית'רורק. ישנן דעות, כי לפריינראהג' תוכניות מתוחכמות בהרבה ממה שניכר במבט ראשון, שמטרתן להפוך אותם למעצמה הראשונה במעלה מצפון לריילורין, ובבוא היום לאלץ את המשמר הקיסרי המוכה לחזור לברית – אלא שהפעם כבן-חסותם ובתנאים שהם עצמם יקבעו, כולל ישוב של בני-עמם בחלקים נרחבים מאיי מונקריס. אלא, שחרף ההצלחות הרבות, בעיקר בשדה המדינאות והמסחר, יצורים מעוותים וכוחות אפלים שהתעוררו בגבולם המזרחי (אולי תוצר מדיניות התפשטות וכריה לא זהירות), מאיימים על התוכניות; בשנים האחרונות, גברו והלכו התקפות של מוטאנטים (בעיקר טרולים מעוותים) ואנשי-קוף צפוניים על הישובים והמאחזים המזרחיים של הפריינראהג', באורח המסכן יותר ויותר את תעשיית העץ שלהם; וישנם שברי-שמועות מאיימות עוד יותר, על מדינת ננסים חרבה שכוסתה ביער אפל, והסיבות לחורבנה המזעזע ולמות כל-תושביה (ולכך כי הננסים הטיגובים הדירו רגליהם במשך דורות רבים ממערב טילאנור, מותירם לטורז' ארץ ריקה כמעט לחלוטין).

גאוגרפיה וישובים: מדינת הפריינראהג' פרושה למעשה על-פני רצועת החוף המערבית של טילאנור, במעין "עצם ארוכה", צרה מאד (פחות מ-30 ק"מ) במרכז, ומעובה יותר בצפון ובדרום. למעשה, רוב הישובים המרכזיים מצויים על החוף או במרחק קצר ממנו, כאשר הארץ כולה 'לחוצה' בין הים לבין רכסים תלולים של גבעות מיוערות בצפיפות; היערות העצומים, המחטניים ברובם, של טילאנור, מהווים לגבי הפריינראהג' מקור חיים ואיום כאחד; ככל שמרחיקים מקו החוף מזרחה, כך התוואי סלעי ועוין יותר, והישובים האנושיים מדלדלים והופכים למאחזים או למחנות יערנים קטנים ומבוצרים. הנסיון המר לימד את הפריינראהג', כי במקומות רבים, עשוי היער להשיב מלחמה שערה לכל נסיון לברא אותו - החל מהתקפות של אנוש ואידים ומפלצות, וכלה בהשתחררות של מגפות מוזרות: בעיה, שדרכי הטיפול בה היו לסלע מחלוקת בין הפריינראהג' לבין עצמם מהדור הראשון של התיישבותם באיזור.

צפון פריינורין: המחוז הצפוני הגדול הוא השטוח ביותר מבחינת התוואי, ומהווה מקור אספקה של למעלה מ-50% מהעצים של המדינה; אלא שחרף זאת, אין בו ערים של ממש. לאורך החוף, יושבות מספר עיירות דייגים ציוריות, שתושביהן נראים כקרובים למדי לאבות-אבותיהם יורדי הים מבחינת מסורות ומנהגים, כולל ריבוי השימוש באפוסים שיריים בלשון העתיקה, מסעות ימיים לציד יצורי ים מפלצתיים, וכוהנים המסוגלים עדיין לדבר עם הליוויתן הקטלן ולהעזר בו בכדי ש"יברך" את הפלגות מאמיניהם במים הסוערים של הצפון. פנימה יותר, מדלדלים הישובים לחוות מבודדות ופראיות, מספר מנסרות מבוצרות היטב, וקומץ מבצרים של הצבא, שנועדו הן להגנה והן לגביית מיסים. באורח מסורתי, קיימת זרות יחסית, לעיתים אפילו עויינות, בין החיילים למקומיים. זאת, באשר החיילים מגיעים בדרך-כלל ממשפחות מורחבות היושבות במרכז ובדרום פריינורין, מאיזורים דתיים פחות שספגו השפעה ריילורית ומונקרילית רבה יותר. זאת, לצד מתחים ישנים בין משפחות שונות בקרב הפריינראהג' (כולל טענה כי הארץ חולקה באורח לא צודק לאחר המלחמה הגדולה, ועוד). איזורי צפון פריינורין, דתיים ושמרניים יותר, היו מאז ומעולם בסיס כח של כוהני הרוחות, ומאז ומתמיד נחשבו עויינים יחסית למונקרילים. זאת, עוד לפני שעלה בידי משפחה מורחבת מאיזור זה לעשות את הלא יאומן, ולתפוס את השלטון מידי העילית הצבאית הישנה של המשפחות הדרומיות.

מרכז פריינורין: המותניים הצרות של מדינת הפריינראהג' מכילות את עיר הבירה קאהמדורוק, היושבת למעשה על ספק לשון יבשה וספק אי גדול (קרי, מי הים מפרידים אותו מהיבשה בעונות מסויימות), אומרים, כי לא בכדי בחר המצביא קאהמדרול המנוח להקים כאן את הבירה, במטרה לקשר בדרך זאת בין שני חלקי המדינה, באורח שיבטיח שאנשיו ימשיכו לתפקד כעם ולא ידרדרו למצב של שבטים מנותקים ועצמאיים דה-פקטו. אלא ששעריה הגדולים של הבירה, ודרך המסחר הראשית פונים צפונה ודרומה, וזאת שלא בכדי.

מעט מצפון לעיר הבירה ולנמל הספינות שלה, נשפך נהר עצום לתוך הים, ויוצר בדרכו שרשרת של אגמים קטנים ושטחי ביצה המתרחבים ומתכווצים לפי העונה, באורח אשר לעיתים מקשה על המעבר ומאיים לנתק את צפון פריינורין מדרומה; גרוע מכך, באיזור זה, הגבעות התלולות, המיוערות בצפיפות ומסמלות פחות או יותר את קצה גבול שלטונם של הפריינראהג' (ובני האדם בכלל) מתקרבות כאן אל קו החוף יותר מאשר בכל חלק אחר של המדינה; ממזרח לעיר הבירה, הישובים מועטים מאד ופרועים מאד, בדרך-כלל מחנות יערנים וציידים גסים הנדרשים לא אחת להאבק פיזית על קיומם מול הכוחות האכזריים השורצים סביב, ומספר מצודות צבאיות שנועדו להגן על הבירה מ"הפתעות" קטלניות מצד המוטאנטים ואנשי-הקוף שעל הגבעות. מספרים, כי היער הגובל בפריינורין באיזור זה. זאת ועוד; מצפון לאפיק הנהר, בין שורשי הגבעות לאגמים, גילוי הפריינראהג' עיר חרבה של ננסים טיגובים, שקועה למחצה בבוץ ומכוסה כליל ביער ביצתי מבאיש. רבים בפריינורין מאמינים, כי טפשותן של המשפחות הצבאיות ועושי דברן, שהורו לברא את האיזור בכדי לכרות בו ולגלות את אוצרות העיר המתה, המיטה על הארץ כולה אסונות קשים – כולל מגפה וגל פשיטות של אנושואידים זועמים; דבר זה סייע מאד, בתורו, לחילופי השלטון שהביאו להרעת היחסים בין הפריינראהג' למשמר הקיסרי.

דרום פריינורין: בחלקים רבים של דרום הארץ, עולה הקרקע כלפי מעלה, והארץ הופכת הררית מאד, ומכוסה כל-כולה ביערות דלילים של אורנים מסוג שנחשב לא מוצלח במיוחד לשם בניה, אולם מפיק שרף משובח, ומהווה בית-גידול לדבורים הרריות ענקיות. איזור מיוער, גבוה וקשה לגישה זה הפך בהדרגה למעוזה של משפחת קאהמור, שארי-דמו של המצביא המייסד, אשר בדורות קודמים היו השליטים למעשה במדינה כולה. בני קאהמור, שמדיניותם באיזורים אחרים דגלה בניצול מסיבי של היערות, חרף אזהרות הכוהנים, דאגו לשמור היטב על היערות שלהם, ולבסס חלק גדול מפרנסת המשפחה על השרף והדבש, כמו גם בזכיונות בלעדיים שנטלו לעצמם על מספר מכרות הכרויים בצלעות ההרים. כיום, חרף התמוטטות כוחם ברוב חלקי המדינה, והצלחת יריביהם ליטול מהם את רוב הפיקוד הצבאי ועמדות הכח במדינה, הרי שהמשפחה הגדולה והחמושה היטב שולטת שלטון כמעט בלעדי בדרום ובעיקר במה שמכונה "העיר הגבוהה"; משם, הם מתפרנסים בשפע, ומנהלים מדיניות כמעט עצמאית (אף שלהלכה הם מכירים בשלטון המרכזי, גם אם בחירוק שיניים); בין היתר, הם מקיימים "ברית כבוד" הדוקה עם המשמר הקייסרי, תומכים בו בגלוי ומקיימים איתו מסחר ענף – על אפו וחמתו של השלטון; זה האחרון רותח מזעם, בעיקר על הדרך בו בני קאהמור משתפים פעולה עם ספנים מונקרילים בהתחמקות מן המיסים והמכסים שהטילו שליטי פריינורין על סחורות רבות המיועדות לאיי מונקריס (או בכלל – הקאהמור גורסים, גם אם לא במפורש, שבשל חלקם המרכזי בהקמת המדינה והצבא של הפריינראהג', עצם הנסיון להטיל עליהם מכסים הוא עלבון לשמו); אלא, שמעוזיהם הקשים לגישה של הקאהמור, כמו גם השם שיצא להם כלוחמים העזים ביותר באיזור (והעובדה כי הם עדיין מחזיקים בכמה עמדות כח בכוחות החמושים של המדינה), מרתיע את השלטון, בשלב זה, מלעשות הרבה מעבר למחאות.

נמל פריינז'ירק: רוב-חלקי החוף הדרומי של פריינורין אינם מתאימים לבניית ישובים או נמלים, בעיקר בגלל העובדה כי מדובר בצוקים הנופלים אל הים מגובה רב, ויוצרים בכך נוף מרהיב, אבל בהחלט לא ידידותי למעגן ספינות. החריג היחיד הוא חצי אי בפינה הדרום-מערבית של האיזור, שם עולה הקרקע במדרונות מתונים, ומותירה רצועת חוף גדולה, שכיום רוב-רובה מיושב בצפיפות. כאן, נמצא הנמל הגדול של פריינז'ירק, העיר הגדולה ביותר מצפון לריילורין, וצומת הדרכים הגדולה של סוחרי הים באיזור זה של העולם הידוע; מכאן, אפשר לתפוס בקלות ספינה הן לעיר הגרניט והן לאוייבתה המושבעת, בירתו של הנביא רור'האן; הן ספינת נוסעים מרווחת לריילורין, והן ספינת סוחר הרפתקנית המקיפה את קו החוף של טילאנור ושמה פניה בים החשוך והסוער, אל עבר גשר לובן; גם ננסי האורנים נוכחים כאן, והנמל מהווה תחנה קבועה לספינות הסוחר שלהם (כמו גם ל"שומרי השלום", בעיקר הגלימות הלבנות המנסות להתחקות אחרי ספינות הננסים ולבדוק האם אין הן מובילות מטען אסור – בעיקר של עבדים). בגלל חשיבותו הרבה של הנמל, הרי שארועי השנים האחרונות לא פסחו עליו, והוא מהווה זירה למאבק בין הכוחות השונים; נציגי המשמר ובעלי-בריתו המקומיים, בעיקר ממשפחת קאהמור, מתמודדים במאבק בלתי פוסק מול פקידים עויינים, ומול תומכי הנביא רור'האן, ולאחרונה גם משפחות סוחרים משבטי הג'יהירריק שהתיישבו כאן, כחלק מההתחממות החדשה ביחסים בינם לבין השלטון החדש של פריינורין; מסיבות אלו, בין היתר, סמטאות הנמל עשויות להיות מסוכנות ביותר למי שאינו יודע ממה להזהר, בעיקר לאחר רדת החשיכה.

איי ז'ירקרום (Jirkrum): קבוצה של איים סלעיים קטנים ובינוניים, חלקם בעלי תוואי עויין וקשה לגישה באורח קיצוני, המתפרשים מעט מדרום-מערב לנמל פריינז'ירק. הגם שנראה שהאיים אינם חסרים משאבים, הרי שהתוואי הקשה שלהם, ובעיקר השרטונים הקטלניים גורמים לכך, כי כמעט כל הספינות דואגות לעקוף אותם ולשמור מהם מרחק של כבוד. זאת ועוד; האיים נמצאים במוקד של ויכוח משפטי ישן שניטש מאז הסכמי השלום הגדולים לפני ארבעה דורות, בין המשמר הקייסרי, הפריינראהג', ממשלת ריילורין ושלוש שושלות של נסיכים סוחרים ריילורים. כתוצאה מכך, נוצר סטטוס-קוו שאיש מהצדדים אינו מורשה להנחית באיזור צבא או להקים בו ישובים חדשים.

למעשה, הישוב היחיד באיזור נמצא על אי קטן בשוליה הצפוניים של קבוצת האיים; זוהי עיירה גדולה בשם קורליסין (או קור-סלירז' בשפת הטורז'), שנשלטה באורח מסורתי בידי לורד מפקד מהמשמר הקיסרי, בכפוף למתן אוטונומיה רחבה לסוחרי הפריינראהג' והרורן-ה'ריק שקנו שליטה בחלק ממנה. עד לפני עשור, היה המקום דוגמא ומופת לדו-קיום ידידותי בין כל הגורמים; אלא שכעת, הוא אכול כולו עוינות, ולמעשה קרוע באורח ברוטאלי בין מחנות ניצים. שליטת הלורד המפקד צומצמה, וכיום הוא מושל בפחות ממחצית העיירה, ותחתיו מונה נציב ריילורי השייך למסדר "הגלימות הלבנות". זאת, בעיקר במטרה למנוע התפוצצות, שעשויה להוות התחלה של מלחמה כללית. איזורים אחרים בשרשרת האיים, לעומת זאת, הפכו למטרד של ממש עם השנים; שבט חצוף במיוחד של טרולים מעוותים קנה לעצמו שליטה על אחד מהם, נאחז בחורבות של אקדמיה ישנה (יתכן שמדובר באקדמיית קסם טיגובית הרוסה) תוך שהוא נהנה מן ההפקר ומן העימות המונע מכל הצדדים להנחית צבא בכדי לטפל בו.

פריינורין: ממשל ופוליטיקה

המסורת העתיקה: לפני התיישבותו במערב טילאנור, התנהל השבט העצום של בני פריינראהג' באורח רופף בידי מועצות לוחמים של המשפחות המורחבות הגדולות, שמעליהן מועצה עליונה של זקנים, לוחמים דגולים וכוהני רוח הליוויתן-הקטלן; בראש המועצה העליונה ישב, באורח מסורתי, הנביא הגדול של הליוויתן הקטלן, או "אחי הליוויתן", שהיה הסמכות הרוחנית העליונה של הפריינראהג' כולם, וענד מחרוזת גדולה של זהב לבן, בה שובץ חפץ קדוש מהמעלה הראשונה: ניב גדול, חרוט ומגולף בקפידה, שמקורו לפי האמונה במלתעות צורת החיה של הנביא בהאבול בכבודו ובעצמו. בעת מלחמה גדולה או צורך גדול אחר, היתה המועצה ממנה את אחד הלוחמים הידועים לתהילה בתור מצביא, אשר לפיקודו מסורים כוחות של מספר משפחות מורחבות, והוא יונק את סמכותו הן מן הכריזמה והמוניטין הגדול שלו, והן מסמכות המועצה העליונה שמינתה אותו.

הממשל של קאהמדרול: צורת שלטון רופפת זו השתנתה מהקצה אל הקצה בסוף המלחמות הגדולות, כאשר המצביא קאהמדרול החליט לכרות שלום עם המשמר הקיסרי, חרף התנגדותם הנמרצת של הלוחמים. קאהמדרול הכריזמטי, שהבטיח לאנשיו נחלות רחבות וחלם על הקמת מדינה שתתחבר אל ריילורין, ביצע הפיכת בזק, במסגרתה הלם בכוחות הנאמנים לכוהנים, והמית את "אחי הליוויתן" בדו קרב טקסי של אחד מול אחד, במהלכו מסופר כי שבר בכוונה את מחרוזת הניב המקודש, כדי להראות לאנשיו שמדובר בקשקוש חסר-ערך, וכי הרוחות המקודשות נטשו את הכוהן הגדול ואינן מגינות עליו.

לאחר שקיבל את מערב טילאנור כנחלה לבני עמו, נטל קאהמדרול לעצמו את התואר הריילורי רם המעלה רילאניון (אחד ממחליפיו של עוצר האור האגדי, הרילאנילד), תואר מסוג שהתגלגל באותה תקופה בין השושלות הריילוריות המכובדות, ושימש את המועצה הצבאית שהייתה קיימת בריילורין באותה עת. תחת תואר זה, החזיק קאהמדרול את ראשות הצבא והמדינה גם יחד, והקים ממשל שנראה כהעתקה בזעיר-אנפין של ריילורין, אם כי כמעט הכל מסכימים, כי המבנה שהקים קאמהדרול הינו קומפקטי, מושכל ויעיל בהרבה מן המקור.

המועצה העליונה הישנה, שנקבעה בהתאם ותוך מתן יצוג למשפחות המורחבות, הפכה למועצה של שבעה שרים, שנקבעו במשא ומתן בין נציגי המשפחות ובאישורו של המצביא העליון; אלא, שהגוף העליון שיסד קאמהדרול, המועצה הצבאית העליונה, שימשה לא רק כמטה כללי או מועצת פיקוד הממונה בידי הרילאניון, אלא הלכה למעשה כגוף העליון שלו המילה האחרונה כמעט בכל ענייני המדינה. הכהונה, לעומת זאת, הודרה כמעט כליל מהשלטון המרכזי, ונותרה מיוצגת אך ורק במועצות המשפחתיות-מקומיות.

התנוונות המערכת: אלא, שלאחר מותו של קאמהדרול, לא עלה בידי ראשי הצבא, כמו גם ראשי המשפחות שהמשיכו לבחוש בקלחת, להסכים על יורש שיחזיק בידו את כל סמכויותיו של המצביא העליון. לאחר עשור וחצי של אי-יציבות, חילופי גברי תכופים ומהומות, הוסכם הלכה למעשה שלא להסכים, וקאהמדרול המנוח נותר בתוארו כמעין ראש מדינה ורילאניון נצחי, וכסאו במועצה נותר ריק. עם זאת, הרי שעד לפני כ-15 שנים, הוסיפה המועצה העליונה של הצבא לנהל את פריינורין, כאשר בני משפחת קאהמור המורחבת מחזיקים כמעט תמיד ברוב עמדות המפתח. מועצת השרים.

בהדרגה, הפך הממשל ליעיל פחות, ונתון תמיד לקטטות בין הגנרלים והשרים השונים; דומה, כי לא המשמר הקיסרי ולא בני-בריתו המקומיים לא הבינו במועד, עד כמה הולכת וגואה המרירות על השלטון, ובעיקר על התנהגותם של רבים ממשפחת קאהמור המורחבת. תחת שרביטם, אומצה מדיניות נרחבת של בירוא יערות לשם הפקת עצים מקסימלית, בטענה כי הדבר מועיל לבטחון המדינה ותושביה, כמו גם לרווחתם – באשר פריינורין הפכה לספקית העץ הגדולה של הצפון. אלא שבפועל, קרה ההיפך הגמור. כפי שהזהירו כל העת כוהני הרוחות (שהפכו חסרי מעמד רשמי, מלבד ברמה המקומית מאד, ולא אחת נרדפים בידי השלטונות), הרי שמצבם של הפריינראהג' מהשורה לא שופר, אלא הורע:

ראשית, מעט מאד מן העושר זרם לכיסיהן של רוב המשפחות המורחבות האחרות, שלא לדבר על חוטבי היערות והיערנים מן השורה; תחת זאת, נאלצו הללו להתבונן בעיניים כלות בבני קאהמור ובמקורביהם צוברים הון רב יותר ויותר, מאדירים את "העיר הגבוהה" ושולחים את בניהם ובנותיהם להתחנך באיי מונקריס או בקרב האצולה הריילורית. שנית, וגרוע יותר: במקום לספק בטחון לאוכלוסיה, הרי שהסתבר כי בירוא היערות הנרחב החל לגרום ליותר ויותר מתקפות של אנושואידים ויצורים אחרים, שהפכו אגרסיביים ורבים יותר מעשור לעשור: אנשי-הקוף (סורילדור) שבעבר היו ברובם שלווים יחסית, הפכו לאויבים אכזריים ומסוכנים יותר ויותר; שבטים של טרולים מעוותים ומוטאנטים אחרים, שבעבר היו כמעט בגדר אגדה הקשורה למעבי היערות הרחוקים, הפכו לחזיון של חודש בחודשו, ועוד כהנה וכהנה. הדבר הוקצן עוד יותר, לאחר חשיפתה של "עיר מתה" – ככל הנראה, עיר עתיקה של ננסים טיגוביים; כרייתה, חרף תחנוני הכוהנים ונכבדי המקומיים של האיזור, שחררה לחלל האוויר מגפה עתיקה שהפילה אלפי חללים (הצדדים חלוקים עד היום בשאלה, מה היה הגורם האמיתי, ומי היו אלו שהצליחו לבלום את התפשטותה; אם כי, הטענה של כמה מהקיצונים בבני קאהמור, כי כוהני הרוחות עצמם רקחו את המגפה, לא הצליחה להכות שורש בהמון).

הגרוע ביותר, הן השמועות האפלות כי מעשיהם של הפריינראהג' הצליחו להעיר משנתו משהו איום ונורא; ספק ישות או כח אדיר שהחריב את תרבות הננסים הטיגובים במערב טילאנור, קטל את כולם (והביא לכך כי הטיגובים נמנעו ונמנעים עד היום מלהתיישב באיזור), ולאחר מכן שב ושקע לתנומה של למעלה מאלף שנים. אותו כח, או כך לפחות לפי כוהני הרוחות המקומיים, הוא שעומד מאחורי המתקפות ההולכות ורבות של אנשי הקוף ושאר היצורים, והוא ממלא את ליבם הפרימטיבי בעורמה ותאוות קרב; אולם זהו הקטן ביותר בכוחותיו. כוהן רוחות פריינורי שבילה שנים בריילורין וחקר מסמכים עתיקים של כהונת האור, טוען כי גילה עדויות מרומזות לקיומה של רוח-טבע אכזרית, אולי משרת עתיק של אל האדמה שהשתגע והושחת עד היסוד בתקופת מלחמות האלים, שישותו נטמנה עמוק מתחת לאדמת טילאנור. מחקר זה אומץ בהתלהבות בקרב הכוהנים ותומכיהם, שהחלו טוענים כי הפריינראהג', וטורז' בכלל, חייבים לשכך את זעמו של היצור הנורא (קל וחומר, להפסיק להתגרות בו), אחרת יהיה גורלם כגורל הננסים שישבו כאן במקומם. כבר אז, החלו דיבורים על מעשה דתי גדול של חייב להעשות; כך או אחרת, ולמרות שקיומו של אותו כח לא הוכח מעולם, הרי שעל-פני האדמה, לפחות, סייע הדבר לעלייה מחדש של כוחם של הכוהנים, כמו גם ממסדים ישנים אחרים, ולהתגברות המרירות על מועצת הגנרלים, מקורביהם, וגם על המשמר הקייסרי שנתפס כמי שעומד מאחוריהם או למצער תומך בהם במלוא כוחו – ולא פעם אינו בוחל בהתערבות יהירה בענייני הפריינראהג'.

לרוע מזלם של בני קאהמור, הרי באותה תקופה (בערך 2415-2430), התגלע סכסוך פנימי גדול בתוך משפחת קאהמור, שהתפלגה לשני מחנות ניצים. זאת, בשל סכסוך אישי ומריבה שיצאה מכל פרופורציה, ובסופו של דבר פילגה את מועצת ראשי הצבא (וגם משכה מספר נסיונות נפל של השגריר המונקרילי לפייס בין הצדדים). דבר זה הותיר את המועצה הצבאית ותומכיה חלשים מאד, ואפשר במידה רבה את המהפך הגדול של 2427.

עלייתו של ראז'ורקאהנד (Rajurkahnd): ראז'ורקאהנד (58), הוא נצר למשפחה המורחבת הצפונית רוז'מאהנד (Rujmahnd), אחד מתוך תשעה ילדים (מהם חמישה שהגיעו לבגרות). אביו היה נצר למעמד פייטני הרוחות (לעיתים נקראים גם פייטני הים), סוג של זמרים ונגנים נודדים של שירים דתיים והשבעות דתיות מוזיקליות. בעבר, חסה מעמד זה מתחת לכהונה, ונחשב מכובד ומכניס למדי. אלא, שהשינויים מרחיקי הלכת בקרב הפריינראהג' בימי קאמהדרול הורידו את הפייטנים הדתיים מגדולתם. בין היתר, נאסר עליהם להופיע בפני פקידי מדינה ובטקסים רשמיים; ועצם המוזיקה ששרו וניגנו זכתה לגינוי כפרימיטיבית ("פייטני שבט"), ויאה לכל היותר לכפריים ודייגים בורים. זאת, כאשר המעמדות הגבוהים יותר העדיפו בבירור מוזיקה בנוסח ריילורי.

לא ברור, עד כמה נכונות טענותיו דהיום בדבר רעב שידעה המשפחה, התנכלות ועושק מצד גורמים בעלי עוצמה (יש הטוענים כי מדובר בהגזמות פרועות); אולם ראז'ורקאהנד הצעיר, שלא גילה כשרון מוזיקלי משמעותי משל עצמו, השכיר עצמו בגיל 12 כנער סיפון, והתגלגל כשלושה עשורים בספינות שונות בימי הצפון. מתנגדיו טורחים עד היום להפיץ שמועות, שלפחות בחלק מהתקופה היה מעורב בשוד ים, וישב שנתיים תמימות בכלא של אורז'רי; מה שברור הוא, כי בגיל 35 כבר היה בעליה של ספינת סוחר מצליחה, שהסתכנה פעם אחר פעם בסחר עם אי-אלו משבטי הג'יהרריק שבכף החידלון האפור – עניין הכרוך בסכנת נפשות, באשר מבחינת כוהני הג'יהירריק (וודאי בעת ההיא, ובקרב חלקם עד היום), בני הפריינראהג' הם בוגדים ודינם מוות עד האחרון בהם.

בעוד ראז'ורקאהנד עצמו טוען, כי תמיד פעל להחדיר בבני-שיחו מתינות ופתיחות, הרי בקרב גורמים שאינם אוהדים אותו נפוצות שמועות רבות בדבר השפעה דתית עמוקה שספג באותן שנים, שנוספה על החינוך השמרני-דתי שספג מנעוריו; ויש כאלו המרחיקים וטוענים, כי כבר מאותם ימים, הוא מרגל העובד בשירותם של הכוהנים הקיצוניים ביותר של רוח צב-הדרקון.

בשנת 2423, השתקע ראז'ורקאהנד בעיר הבירה, כשהוא רוכש ספינות נוספות ומפקיד את השייט בפועל בידי בניו ושניים מאחיו הצעירים. עד מהרה, החל עוסק בפוליטיקה, והפך דובר קולני של בני משפחתו המורחבת ומשפחות צפוניות אחרות, בתביעות שלהן מול בני קאהמור. הוא נודע ברבים במסגרת מאבקו לשיפוץ והרחבה של מקדש הרוחות המוזנח של נמל הבירה, שנחשב כחלופה עממית ואותנטית לפולחן הרשמי (ולדעת רבים, עשוי כלאחר יד) של מקדש היכל המועצה העליונה. במסגרת זו, חבר עם מספר כוהנים וגורמים המקורבים להם, המשמשים כידידים ובני-ברית קרובים עד היום. הוא זכה לשם בקרב ההמונים, בשל העובדה כי תרם רבות מכספו למען שיפוץ מקדש הנמל, והיה אחד ממובילי ריטואל הרוחות הגדול שבוצע ביום הפתיחה שלו, כשהוא לבוש בבגדים מסורתיים מימי שבטי הספנים, באורח שהובן כהתגרות רבתי בשלטון. כמו כן, זכה בנקודות נוספות כאשר סייע מאד לאחד מידידיו הקרובים לגייס מאות נערים חסרי כל מהרחובות למוסד חדש לחינוך מסורתי, שנועד להכשירם כעוזרי-כהונה, פייטנים וגלפי-עץ מסורתיים.

בראשית שנת 2426, התאחדו בני משפחתו המורחבת עם משפחות צפוניות נוספות בכדי לאפשר לו לכבוש את מושב שר העבודות הציבוריות במועצת השרים, מושב שאפשר לו גישה למשאבים רבים יותר, ופתיחה במאבק קולני על שינוי חלוקת ההכנסות מתעשיית העצים של פריינורין. מסופר, כי כבר אז, התנגש מספר פעמים עם היועץ מארלהיינד, שגריר המשמר הקיסרי בפריינורין, ואדם רב-השפעה שלא בחל לפי השמועה מלנהל עסקים פרטיים משלו, בחסות ידידיו בני קאהמור. נטען, שכבר אז התאונן ראז'ורקאהנד על השחצנות הבלתי נסבלת של המונקרילי, העושה בארצם של הפריינראהג' כבתוך שלו, ומעז לפנות אליו באדונות מקוממת (שלא לדבר על נסיונות ההתערבות הבוטים שלו מאוחר יותר, בנסיון מגושם למדי לבלום את המהפך השלטוני של 2427). אלא, שהן ידידיו והן יריביו של הכוכב העולה לא פיללו לעובדה כי בתוך שנה וחצי, יעלה בידו לעשות את הבל-יאומן; לא רק לכבוש את משרת זקן-השרים, אלא לפלג את המועצה הצבאית העליונה, להערים עליה ולהפוך לשליט המדינה.

שנת 2427 היתה, ללא ספק, השנה הרעה ביותר שעברה על הפריינראהג' מאז התיישבותם בטילאנור; המגפה שהשתחררה מ"עיר המתים" שנחפרה, הפילה חללים כבדים ברוב חלקי הארץ; פשיטות האנושואידים והיצורים מן היערות במזרח נחתו בעוצמה חסרת תקדים, ומספר פעמים הסתיימו במעשי טבח מזעזעים בכפרים ובחוות הסמוכים לגבול, עד כדי כך כי משפחות רבות החלו בורחות משם, ומגיעות לערים הגדולות כפליטים חסרי-כל. עניינים אלו, כמו גם ידו המגושמת של השלטון, שהתפלג בין שתי סיעות צבאיות יריבות, שרירות של פקידים, ותנועות הולכות וגוברות של חזרה אל הדת הישנה, הדרדרו למהומות קשות בערים, ולריבוי של שודדים ופורעי-חוק במחוזות הספר. באיי מונקריס יודעים לספר, כי נורקלירד הזקן מעולם לא סלח לשגרירו דאז, על הדוחות הצמחוניים מאד שסיפק לו אודות חומרת המצב, שסוכמו בטענה כי מדובר במשבר חולף, ואין כל צורך בהתערבות או סיוע יוצא דופן לבעלי הברית (השגריר מצידו טוען כי צדק, המשבר נופח בידי גורמים אפלים בקרב הפריינראהג', ואלמלא התערבותם הערמומית ומעשיהם היה גם חולף עד מהרה; בסביבתו של נורקלירד שיערו, בדיעבד, כי השגריר רצה למנוע מעורבות של גורמים באיי מונקריס שאינם סרים למרותו, מחשש לפיחות בכוחו האישי ושמא אף לחקירה בדבר עסקיו הפרטיים הנרחבים).

כך או כך, ראז'ורקאהנד ניצל את השיתוק הפוליטי, וקוצר הראות של יריביו השחצנים, שעסקו עדיין בסכסוך ביניהם; לבסוף, ניצל עד הסוף משגה אחרון של בני קאהמור, אשר בנקודה מסויימת נטשו את המועצה בהפגנתיות, תוך השמעת איומים מצמררים והבהרה כי אינם מכירים בסמכות המועצה ובעצם מעמדו של ראז'ורקאהנד כזקן השרים. משגה אחרון זה נוצל להעברה וחתימה על שורה של החלטות, אשר הלכה למעשה הפכו אותו עצמו לראש המדינה בפועל, מינו אנשים ממקורביו למשרות שהיו שמורות תמיד לבני קאהמור ותומכיהם, ועוד כהנה וכהנה. הפארסה של בני קאהמור הסתיימה בנסיון מגושם ומאוחר מדי מצידם לגייס כוחות צבא כדי לעלות על עיר הבירה (כאשר השגריר המונקרילי תומך בהם כמעט בגלוי, גם אם אגב הצעת 'שירותי התיווך' שלו, בכדי "לסייע" לראש המדינה החדש למצוא "מוצא של כבוד" להתפטר מתפקידיו ולפרוש לגלות מרצון). אלא, שהכוחות של בני קאהמור נתקלו בהמון זועם שחסם בפניהם את עיר הבירה; חוסר האמון בין המפקדים השונים, והחשש של כל אחד מהם להיות הראשון שיפתח בהסתערות ובטבח-רבתי, הביאה לכך כי בסופו של דבר, התקפל הצבא שלהם ושב על עקבותיו; תבוסה מוחצת – נטולת שפיכות דמים אומנם - שאפשרה לראש המדינה החדש להצר את צעדיהם עוד יותר, ולמעשה להוציא מידם את רוב התפקידים הרשמיים בעיר הבירה.

המשמר הקיסרי עצמו נתפס בהפתעה מוחלטת, מול שליט בלתי-ידידתי שתפס את המושכות בבירת בני-בריתם החשובים ביותר; הרוח החדשה והצוננת שנשבה מקרב הפריינראהג' הגיעה לביטוי ראשון ומשמעותי בשנה שלאחר מכן, כאשר הסכים נורקלירד הזקן (בצעד שבעיני רבים מאנשיו הכתים אותו בתבוסתנות) לדרישתו הבלתי-מתפשרת של ראז'ורקאהנד להדיח את השגריר מארלהיינד מתפקידו. השגריר הזועם פרש משירות המשמר והמסדר (מלבד תקופה קצרה בתקופת קרב פארולוסיה), השתקע בקורליסין, שם הוא מנהל עדיין עסקים פרטיים וסוחר עם ידידיו משכבר הימים ממשפחת קאהמור (בין היתר, עוסק כמעט בגלוי בהברחת סחורות בניגוד לחוקי פריינורין, ומעלה עד היום את חמת השלטונות שם. כמו כן, הגם שהוא אינו בשירות פעיל, הוא נחשב בן-ברית חשוב, גם אם זהיר, של הרוזן סילמירק השנוי במחלוקת).

פריינורין היום, והמשבר מול המשמר הקייסרי: ראז'ורקאהנד מחזיק בתפקיד זקן-השרים, ולמעשה ראש המדינה, מאז ועד היום, כשהוא נישא על גבי התמיכה בקרב ההמונים, ויושב הלכה למעשה בראש ברית בין משפחות מורחבות, שיותר מאשר הן מחבבות זו את זו, הן חוששות משובם של בני קאהמור לעמדות כח. מול בני קאהמור עצמם, נוצר סטטוס-קוו מתוח, לפיו הם שולטים באורח אוטונומי ברמות המיוערות סביב "העיר הגבוהה", מכירים בשלטון המרכזי באורח רופף בלבד, ולמעשה מנהלים מדיניות משל עצמם. ראז'ורקאהנד, למרות איומיו, מהסס מאד להתקיף את יריביו בכדי לנסות ולדכא אותם בכוח הזרוע – ככל הנראה, הוא חושש ממלחמה ארוכה באיזור קשה מאד לגישה, מול משפחה מורחבת שבניה ידועים כחיילים אימתניים מבטן ומלידה. זאת ועוד; חרף המתיחות בין הצדדים, הרי שקיים ביניהם שיתוף פעולה כלכלי מסויים, ונראה כי זקן השרים אינו רוצה לזעזע את המערכת עוד יותר - או שמא, פשוט מחכה לשעת כושר.

יחסיו של ראז'ורקאהנד עם המשמר הקיסרי היו מתוחים מאז ומעולם, ורק הלכו והדרדרו עד לביטול הרשמי של הברית, בשלהי שנת 2435. אמנם, ראז'ורקאהנד, חרף דיבוריו הרבים על המורשת הדתית הקדושה, מעולם לא קרא לכיבוש של איי מונקריס, והתחמק בעדינות מן ההצעות החוזרות ונשנות של הנביא רור'האן בעניין הזה. עם זאת, הוא הטיח לא אחת דברים קשים במשמר הקיסרי, בתור מי שתמיד ניצלו ודיכאו את שכניהם, שבזים לרגשות הדתיים הקדושים של הטורז', מחללים את מקדשיהם (ע"ע הרוזן סילמירק, בעיקר) וטובחים את ילדיהם. למוקרילים הוא קורא להבין את הרוע והטעות שבמעשיהם ו"להפוך מאויבים לאחים באמת ובתמים", על-ידי השתלבות וקבלה אמיתית של השכנים – ככל הנראה רמז לרצון הברור שלו לתפוס דריסת רגל בחלק מאיי מונקריס, לחקור ואולי לקומם מחדש את השרידים הקדומים המצויים שם. השילוב בין הבגידה וביטול הברית, לפרשנות המונקרילית לטיעוניו ושאיפותיו (רובם מאמינים, כי בהשתלבות, כוונתו חיסול העצמאות שלהם ובטווח הארוך אילוצם להמיר את דתם).

אין ספק, כי זקן-השרים מתייחס לשבטי הטורז' כולם (או כמעט כולם) באורח עמוק מאד כאומה אחת, וטוען כי איחודם לכזו ויסוד אימפריה ימית צפונית היא ההגשמה האמיתית של חזונו של המצביא המנוח קאהמדרול; עם זאת, יודעי דבר טוענים כי מדיניות זו גורמת כאב ראש לא רק למשמר, אלא באורח מפתיע, גם למלכה אוריאנד – משום שזקן הפריינראהג' הערמומי, חרף המחמאות שחלק למלכה הכוהנת והכבוד הרב בה קיבל אותה לביקור רשמי, נראה כמי שהדבר האחרון שהוא מתכוון לעשות, זה להפוך את פריינורין לגרורה שלה. ישנם כאלו הטוענים, כי ההתרחקות שלו מן המשמר קשורה אמנם לרגשות דתיים-לאומיים, אולם הרבה יותר מכך, מדובר בעניין של פוליטיקה קרה גרידא: ראז'ורקהאנד הבין יפה, ומבעוד מועד, כי המשמר הקיסרי הולך ונחלש; במצב כזה, לא מצא כל טעם בדבקות בברית ישנה, שהקנתה למשמר הקיסרי את מעמד השותף הבכיר. לפי גישה זו, כאשר יחלש המשמר די הצורך, מתכוון ראז'ורקאהנד להושיט לו יד – אולם הפעם, בתנאים חדשים, שלא רק יסייעו לשאיפות הדתיות שלו, אלא יבהירו היטב כי פריינורין היא-היא המעצמה האיזורית והשותף הבכיר.

אלא שלעת-עתה, הפך ראז'ורקאהנד לאחד האנשים השנואים ביותר באיי מונקריס, שם הוא מכונה בוגד ופאנאט דתי חשוך, שצבאו הגדול והמאומן מהווה סיכון הולך וגובר למשמר הקיסרי ולמונקרילים בכלל. זאת, בנוסף לדרך בה לועגים לא אחת לדרך ההתבטאות שלו, המשלבת רגשנות יתר עם שפה פשוטה (ושליטה לא מושלמת בכלל בשפת הולקירין של איזור הים המואר); לא, אחת מתייחסים אליו כאל דייג מטומטם שתפס כסא של שר, ומושל בעזרת האספסוף; מנקה קרבי-דגים עילג, שגלימותיו לא מצליחות להסתיר את הצחנה,ועוד (כל זאת לצד האמונה ההולכת ומתרחבת בדברים אותם מצהיר הרוזן סילמירק בגלוי: טורז' נשאר טורז', האפלה והבוגדנות טבועות במהותם, ושום ברית או חינוך לא יוכלו לשנות זאת). שנאה זו אינה מוגבלת לאבירי המשמר ולבכירי עיר הגרניט (שדווקא חלקם נראים כיום מתונים יותר), אלא הגיעה עד לעם הפשוט. אלא, שנראה כי עניין זה הינו הפחותה בדאגותיו של זקן-השרים.

נראה, שדאגתו המרכזית של ראז'ורקאהנד נוגעת לאיום מיערות המזרח, שלמרות חילופי השלטון והגבלות חמורות על בירוא יערות, לא נחלש באורח משמעותי. אמנם, המגפה דעכה בינתיים; אלא שהפשיטות ופעילות המפלצות והכוחות האפלים בעבר האחר של הגבול לא נפסקה מעולם, ומספקת "תעסוקה" תמידית לחלק גדול מצבא היבשה של הפריינראהג'. זאת ועוד; יש הטוענים, כי הסכסוך בין הממשל החדש לבני קאהמור, והשינויים הרבים שנעשו בצבא, שלל ממנו חלק גדול מן המפקדים המוכשרים שלו, והוריד מאד את רמת הקצינים – דבר שמאפשר לפשיטות להמשיך ולהכאיב, וגורם לכך כי במקומות רבים באיזור הספר, נזקקים ראשי הכפרים והחוות המבוצרות לא אחת לאמצעים בלתי רשמיים, כגון שימוש בשכירי-חרב והרפתקנים, וכמה מהם רותחים על המגבלות שהטילו עליהם הכוהנים (ששבו בינתיים למעמד רם).

ראז'ורקאהנד, גם בשעות בהן גידף וחירף את המשמר הקיסרי, סירב כאמור לצאת למערכה צבאית כנגד המונקרילים (וישנן שמועות, מוכחשות בתוקף כמובן, שבפועל הוא מתווך ומעביר מסרים סודיים בין נורקלירד הזקן לבין הנביא רור'האן, כדי למנוע התפרצות של מלחמה חדשה בין המשמר הקייסרי לרורן-ה'ריק); מצד שני, נטען כי הוא מעלים עיין מפעולת מיליציות קיצוניות בפריינורין, המצדדות בחידוש "הקריאה הגדולה", ושלחו מתנדבים לעזרת אויביהם של המונקרילים. מנגד, בחזיתות אחרות לא היסס כלל וכלל להפעיל כח צבאי מחוץ לגבולות ארצו. בשנים 2431-2434, שלח את הצי שלו להתערב במלחמה פנימית בין שבטי הג'יהר'ריק, כדי להבטיח נצחון של סיעה מתונה (יחסית) שהיתה מוכנה לכונן יחסים מסחריים עם פריינורין. המערכה הוכתרה בנצחון חלקי, ובכך כי כיום חלק מאותם שבטים אכן קשרו עם פריינורין יחסים שכאלו, כרתו עימו ברית רופפת "של כבוד".

התוכניות למקדש הים והשמיים; מקדש הים והשמיים הוא חלק מאגדה ישנה שהתגלגלה בנוסחים שונים בקרב רוב שבטי הטורז', על מקום פולחן קדמוני ורב-עוצמה אשר סימן את עוצמתם בימים קדומים בהם שכנו בביתם העתיק, ולפי חלק מהשמועות, ישב שם הנביא באהבול בכבודו ובעצמו ותקשר משם עם אדוני עולם הצללים והרוחות. בשנים האחרונות, נפוצות יותר ויותר שמועות על חלומו של זקן השרים הפריינורי להקים את המקדש האגדי מחדש, בכדי לפאר בו את עיר בירתו. השמועות מספרות על עבודת מחקר רבה שנעשתה, ועל משלחות של הרפתקנים ושל מלומדים שנשלחו לארצות רחוקות, בכדי להתחקות על עקבותיהם של חפצים קדושים קדמוניים (ויש אומרים, כי סוכניו של זקן-השרים מרחרחים גם באיי מונקריס, מאותן סיבות). מבחינת ראז'ורקאהנד, מקדש כזה יהיה הסמל האולטימטיבי לעוצמתו ולעוצמת עמו, ולהפיכתם למרכז הכח של הצפון, כאשר כל שבטי הטורז' יבואו לשם בכדי לסגוד לרוחות העתיקות, כפי שהיה בימי קדם.

השמועות על פרוייקט זה גורמות חשש גדול הן באיי מונקריס מחד-גיסא, אולם גם בקרב כמה מאויביו המושבעים של המשמר הקיסרי; כפי שהעיר הנביא רור'האן (אף אם בנימוס יחסי), הרי שמקדש הים והשמיים יכול, לפי הקריאה הגדולה, לקום רק במקום אחד – על חורבותיה של עיר הגרניט, לאחר שישוחררו כל האיים הקדושים ו"טומאתם של האבירים החמסנים תמורק מהם"; עצם הבניה של המקדש הקדום במקום אחר מתקרבת לכדי חילול קודש וכפירה בעיקר. יש אומרים כי הנביא הקנאי עוקב בדאגה אחרי המהלך, לעת-עתה בתקווה (שאולי הוא גם מנסה לסייע לה בחשאי) כי החזון לעולם לא יקרום עור וגידים; ואף כי איש לא יודה בכך, למשמר הקיסרי עצמו יש אינטרס כמעט זהה – גם אם מסיבות הפוכות לחלוטין.

לכתיבת תגובה לחץ כאן

חזרה לדף הראשי של המערכה בצפון-מערב קלדאריה

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.

[1] משערים כי בסך הכל, מכילות שלוש הערים דנן כמחצית מאוכלוסיית הפריינראהג' של טילאנור.