הקדמה | העידנים הקדומים | גזעים | גאוגרפיה | היסטוריה הידרוסטית
| המערכה | יצירת דמות
הרפתקנים באיזור קורליסין
קונראלד
סארהירל (Konrald
Sarhyrl)
גיל: 32
גזע: בן אדם
(מונקרילי)
מקצוע: טרובאדור
(אפשרות להחלפה גם לאביר סערה)
פתוח לשימוש כדמות
שחקן:
כן
מראה חיצוני: קונראלד
נראה כדוגמה קלאסית למראה מונקרילי טהור; גבוה, עור חיוור מאד, עיניים אפורות ובעל
שער כהה ושופע, גבות דקות, נוטות מעט כלפי מעלה. הדבר היחיד הפוגם בחזות הקלאסית,
הוא קולו, שהוא אמנם נעים ומתנגן מאד, אבל גבוה במעט יחסית לגבר ממוצע. זאת ועוד;
ניכר בחזותו שהוא מנסה לאמץ לעצמו, באורח כמעט מלאכותי ולא ממש מוצלח, חזות של
אביר מונקרילי, כולל שפם דק מדי, וזקנקן שמסרב לגדול באורח משביע רצון.
הגם שהוא מקפיד
להראות, כי כיום הוא מתלבש בפשטות, הרי שהוא מתקשה להימנע מהוספת פריטים ססגוניים
שלא תמיד הולמים את החזות הפוריטנית למדי שיאה לבן שושלת אבירים מונקרילית; החל
בטבעת מתנוצצת שהוא שומר על אצבעו, מזכרת מימים אחרים לחלוטין, וכלה בסמל ציורי של
רונה שחרוט על הצווארון שלו, ועוד כהנה וכהנה.
תולדות חיים: קונראלד הוא
למעשה אחד מנכדיו של האדמיראל המנוח קורומירל, אותו מפקד מונקרילי נערץ שנפל
ב-2429 (לפני אחד-עשרה שנים) בקרב הדמים בו חוסלו ידידי המשמר מקרב הרורן-ה'ריק;
עם זאת, הוא נולד וגדל כבנה של בת לא טיפוסית במיוחד של המשפחה, שנטשה את איי
מונקריס וחייתה כל ימיה חיי מותרות בריילורין, שם נישאה לפקיד עשיר ומשפיע. אמו
אמנם צידדה במשמר כל חייה, אולם הדבר לא הפריע לה (כפי שלא הפריע לו עצמו, שנים
מאוחר יותר) לחיות חיי מותרות ותפנוקים, ולהסתבך מפעם לפעם בשערוריות שלא החמיאו
לשושלתה, בלשון המעטה.
הגם שקונראלד זכה,
כחלק מחינוכו של בן המעמד הגבוה השייך לסיעת ידידי המשמר, בהכשרה מקיפה בשימוש
בכלי נשק, הרי שבמשך שנים לא גילה בכך עניין רב. תחת זאת, נודע מילדות במשיכה עזה
למוזיקה, אולם גם לחיי המותרות חסרי הדאגות של הכרך הריילורי (אם כי מפעם לפעם,
הפתיע בפרץ כמיהה עז להתבודדות בטבע, וחזר לסורו מיד לאחר שזה חלף).
אביו, שביקש להכשירו
למשרות עתידיות בפקידות הגבוהה, שלח אותו לחניכות באחד המיניסטריונים של
הואל'קלאריון, אלא שקונראלד תיעב את הרעיון מהרגע הראשון. במסגרת השנה בה שהה
שם, הזדמן לו להכיר באורח חטוף את
גליריינד ודודתה מחד גיסא, ואת ידידותיה-יריבותיה של גליירינד מאידך גיסא, אם כי
מעולם לא שררו ביניהם יחסים קרובים); אלא שקונראלד השתעמם ממלאכת הפקידות והממשל,
הוכיח את עצמו כחניך גרוע למדי, מבצע את מטלותיו ברישול ומעורב תדיר בשערוריות
וקטטות עם נערים השייכים לסיעות אחרות. בסופו של דבר, ספק פרש מרצון ספק נמלט
מתפקידו, וחי משפר שנים באורח חופשי ופרוע למדי. בהדרגה, החל יוצר לעצמו כשם
כמשורר וזמר המתמחה בשירים רומנטיים ונוסטלגיים, ומוצא בכך פרנסה מכובדת למדי;
במשך מספר שנים, שמו הלך לפניו והוא נחשב פופולרי מאד, בעיקר אך לא רק בקרב חוגים
שמרניים יותר, שמעולם לא התעייפו משמיעת בלדות עתיקות על גבורה, רעות ואבירות,
משולבות לא אחת במיסטיקה של טבע וים.
אלא, שחרף הערכים
שביטא בנאמנות בשירתו, הרי שבפועל חי חיים אופיינים בהרבה לאומן ריילורי הנאבק על
מקומו ב"ברנז'ה" הססגונית והלא מוסרית במיוחד של הערים הגדולות
והעשירות. בין היתר, התסבך בשערוריות, בין היתר במסגרת מאבק מלוכלך בין אומנים
וזמרים פופולאריים מסיעות שונות (כאשר לא אחת, היריבות האישית הולידה את השיוך
לסיעות מנוגדות, ולא להיפך). מספרים, כי מתחת לערכים הנעלים עליהם שר, ידע יפה
לחשוב ולדאוג גם (או בעיקר) לעצמו, ויכול היה להתנהג מפעם לפעם באורח קפריזי למדי.
כמו כן, נאמר עליו כי נחל הצלחה רבה גם בתחום האחר שעניין אותו מאז ומעולם –
חיזורים ופלרטוטים עם המין היפה, כולל יכולת מרשימה "לטעום את הדבש בלי
להילכד ברשת"; יריביו הציגו אותו כשובר לבבות חסר מצפון; הוא מכחיש, וטוען כי
התייחס ברצינות רבה לכל קשר וקשר, ואי-ההבנות שארעו היו פרי ביש מזל ולא באשמתו.
מאחר וראה עצמו תמיד
כידיד המשמר וחרף אורח חייו הלא מקובל, התגאה בשושלתו ובסבו המפורסם, כולל במות
הגיבורים שלו בשדה הקרב, שילב לעיתים קרובות את סיפורי המשמר בשירתו, וטען כי כך
הוא משרת את איי מונקריס בדרך הטובה ביותר, בהתאם לכשרונו ולהעדפותיו. אלא,
שזיהויו הברור עם המשמר הקיסרי, כולל שירת בלדות מונקריליות ושירי מלחמה, פגעו
יותר ויותר בפופולאריות שלו ככל שחלפו השנים. אמנם, הוא מעולם לא הגיע לכלל כשלון
או חסרון כיס ממשי, אבל תהילתו דעכה בהדרגה, וזמרים אחרים, מן המחנה הנגדי, תפסו
את מקומו בצמרת; מקומות רבים שבעבר התחרו על הופעתו, החלו מפנים לו כתף קרה,
ובמקרים אחרים דאגו מיליציות קיצוניות (למשל "יונאים") לפוצץ את
הופעותיו בכל מקום שרק יכלו.
לטענתו של קונראלד,
הרי שהוא עצמו הגיע להבנה הולכת וגוברת, כי חיי הכרך המסואבים אינם עוד לטעמו, וכי
הוא משתוקק לנופים סוערים ופראיים, ולחיים בעלי משמעות בהם ישרת את המשמר הקיסרי
הנאצל בחרבו השלופה, ולא רק בשירה בפני "עדר של מטומטמים שתויים ודלוחי-מוח".
במצב דברים זה, נעתר בשמחה לפניות החוזרות ונשנות מצד משפחתו מצד אמו, לעקור לאיי
מונקריס ולהשתתפות במילוי חובות שושלת קורומירל, שמצבה הלך ורע; לאחר מות הסבא
המפורסם בקרב של 2429, נהרגו שני המוצלחים יותר בבניו ושלושה מנכדיו בקרב
פארלוסויה (2435), ובן נוסף נארג באחת מפעולות התגמול בחזית הסרייק-קרווק שנתיים
מאוחר יותר, כאשר שירת תחת פיקודו של המצביא סאר-לירד (2437).
מנגד, יריביו טוענים
כי גם הפעם, הניעו את קונראלד מניעים אחרים לגמרי – בעיקר דעיכת כוכבו בריילורין,
והעובדה שלא יכול היה לשאת כי כמה מיריביו הישנים מתעלים מעליו, ומוזמנים להופיע
(ולשבור לבבות) במקומות שהיו פעם נחלתו שלו; בעלי ההון והפקידים הבכירים שחיבבו את
שירותיו והעשירו אותו התמעטו והלכו – ויש אומרים, כי דרך חייו הבזבזנית איימה
להביאו לחובות עתק בתוך זמן קצר.
התנהגות כיום, תפקיד
במערכה:
מובן, שקונראלד נשבע בכל מאודו לחיות מכאן ואילך בצניעות, כיאה לאביר בן הצפון;
אלא שעד מהרה גילה ולמד על בשרו, את ההבדל התהומי בין אידיאלים בשירים לבין חיים
בפועל בין איים סלעיים, גשומים ומוכי סכנות, בחברת בני משפחה שאינם "יוצאים
מגדרם" כדי להעריך אותו, בלשון המעטה; כמו כן, למד על בשרו את ההבדל בין
לחימה "אצילית" במובנה התאורטי, כפי שלמד ממורים פרטיים ובאימונים נוחים
יחסית, לבין "הדבר האמיתי", על הזוהמה, הנבזות והסכנה האורבת בכל פינה.
עד מהרה, הבין קונראלד
כי הוא לכוד בין המיצרים; מצד אחד, שבועתו (אליה אכן התכוון בכל ליבו, לפחות בעת
שנשא אותה), ונסיגה ממנה תביא לאובדן שאריות הכבוד שעוד נותרו לו; מצד שני, אכזבתו
המרה ממה שגילה בצפון, היחס שזכה לו משארי-בשרו, והחיים בין מבני עץ פשוטים, נטולי
הדר ומותרות ראויים לשמם, כולל חובות מעייפות ומתישות, לא בהכרח בעלות הדר וראויות
להזכר בשירים.
לעת-עתה, הוא חבר מסדר
באורח רשמי, אלא שככל הנראה בהוראה מגבוה, מתירים לו חופש יחסי, ורוב הזמן הוא
יוצא ובא כרצונו בין איי הצפון, בעיקר באיזור קורליסין; עם זאת, מצופה ממנו
להתייצב לשירות ולבצע הוראות כאשר הן מגיעות, כמו גם לעמוד בהתחייבותו לבצע עלילות
גבורה (עד עכשיו, למרבה רוגזו, היבול צנוע למדי). באורח רשמי, הוא משבח בכל פה את
החיים הפשוטים של הצפון ואומר כי הוא מאושר בכל ליבו, יותר מאשר היה אי-פעם; באורח
לא רשמי, הוא עלול להתפוצץ מזעם כל פעם מחדש, כאשר הוא מגלה בוץ בתוך השתיה שלו, או
נתקל בקהל מחוספס ושתוי שלא יודע להעריך מוזיקה מעודנת; גם העובדה, כי הצלחתו בתור
טרובאדור בצפון קטנה ממה שציפה, לא תורמת למצב רוחו. נראה שעד היום, הרי שהוא
במידה רבה "הרפתקן שלמד מספרים", שלא הצליח להפנים לגמרי את ההבדלים בין
שירה רומנטית לחיי המעשה – כמו גם רודף שמלות שמכניס את עצמו לא פעם לצרות-צרורות,
ולעיתים מתקשה להבין כי זירת הפעולה באיי מונקריס (שלא לדבר על פריינורין) שונה
לגמרי ממה שהכיר, וגם הצלחתו פחותה בהרבה ממה שציפה (אם כי, פה ושם הוא בהחלט משיג
כיבושים). בינתיים, הוא שורץ בקורליסין, מבצע מדי פעם משימות קטנות עבור המסדר
ועבור בני-משפחתו, מופיע בפונדקים (חרף השכר הזעום והיחס הרע שהוא מקבל, לפי
הסטנדרטים להם הוא רגיל), מחפש עיסוקים (ומדי פעם, רומאנים), ומחכה להזדמנות או
לעלילת הגבורה האגדית שתזדמן לו, ותשיב את מעמדו ושמו למצב הראוי.
למרות התסכול שהוא חש, הרי שלמען האמת אכן רכש לעצמו שם מסויים בקרב המקומיים
(כלומר, אלו מהם הנמנים על המשמר וידידי המשמר); כמו כן, הוא נודע בהתנגשויות שלו
עם כמה מהיותר קנאים בקרב שומרי השלום, ובעיקר עם האומנים שבקרבם, עליהם הוא נהנה
להלעיג, ולהבהיר להם היטב כמה הם אפסים מלוקקים וחסרי כשרון (הגם שהם עצמם טוענים
כלפיו טענות דומות למדי).
בקורליסין, שב ופגש
בגליירינד, ונראה כי עד-מהרה התפתח ביניהם מתח. גליירינד קיבלה את קונראלד במשיכת
כתף; טיפוסים פומפוזיים ומלאים מעצמם מעולם לא היו כוס התה שלה, והיא עוד זוכרת
כיצד דודתה המנוחה (שהכירה היטב את אמו של קונראלד), הגדירה אותו כראש סיכה. קונראלד,
נאמן לטיבו, עבר עד מהרה מהחלפת חוויות והזדהות "במלוא ליבו השותת" עם
צערה של בת-שיחו, לנסיון שקוף למדי להשכיב אותה – נסיון שהסתיים בלקח כואב מאד; גם
נסיונו המגושם לגרום לה לקנא, על-ידי העובדה שהקסים נערת רחוב פריינורית מול
עיניה, לא צלח במיוחד (מעבר לאיחולי הצלחה שנאמרו במתק-שפתיים). קונראלד חש עצמו,
מאז ועד היום, פגוע מאד בשל ההתעלמות המופגנת (מבחינתו, עדיף שישנאו אותו, יתקיפו
אותו ויאחלו למותו מאשר שינהגו בו בנימוס לגלגני שמאחוריו אדישות מופגנת). כרגע,
הוא מפלל בכל מאודו להזדמנות שתגיע ללמד את גליירינד לקח נגדי, ובין היתר להפגין
את כשרונותיו באורח שיגרום לה להיות חייבת לו, ולהבין "את מה החמיצה";
בנוסף, הוא החל מתעניין ותוהה על קנקנה, ובין היתר על השילוב המוזר בין כעס,
עויינות וקרבה מוזרה בינה לבין מפקד "הגלימות הלבנות" בקורליסין; כעת,
קונראלד שונא את מפקד שומרי השלום בכל מאודו, ומחכה להזדמנות ללמד גם אותו לקח מר.
חזרה לאינדקס ההרפתקנים של
קורליסין
חזרה לדף הראשי של המערכה
בצפון-מערב קלדאריה
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש
מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי
שלא בתשלום.