הקדמה | העידנים הקדומים | גזעים | גאוגרפיה | היסטוריה הידרוסטית
| המערכה | יצירת דמות
הרפתקנים באיזור קורליסין
קאהאדרייני
נארליר (נאר'רורק)
גזע: בן-אדם (רורן-ה'ריק)
גיל: 24
מקצוע: אבירת סערה,
עם השפעה של Spiritual
monk
פתוחה לשימוש כדמות
שחקן:
כן.
תיאור חיצוני: קאהדרייני נראית כדוגמא מובהקת
לבת רורן-ה'ריק מצודדת, בעלת תווים ויופי שהפך פופולרי מאד בריילורין בדור האחרון;
גבוהה יחסית (וודאי יחסית לאישה מעממי הטורז'), חיטובי גוף אופייניים וחזה מלא
(יותר מהנפוץ אצל הריילורים והמונקרילים) שער חום-כהה גולש ושופע, עם גוונים
אדמדמים רכים, שפתיים מלאות ומודגשות; תווי פנים בהירים ורכים יחסית, אולם רחוקים
מהחיוורון המונקרילי, ועיניים ירוקות-כהות, נוצצות.
כיום, היא מתהלכת בדרך-כלל עם מדים של אבירה מתלמדת, כולל
מגן גדול עם סמל של עוף דורס חרוט בשחור, ובלא להקפיד יתר על המידה בענייני הופעה,
או רמז לשנים בהן לבשה את השמלות היפות והאופנתיות ביותר; שערה קשור בקפידה מאחורי
העורף, והיא מכסה את ראשה בברדס אפור, כמנהג של אבירי המשמר הקיסרי.
הקדמה: השגריר בארקור נאר'רורק, איש-אמונו של הנביא רור'האן ושליחו האישי
לריילורין, הוא דמות ידועה ואהובה מאד בחוגי החברה הגבוהה החדשה של ריילורין (כפי
שהתעצבו לאחר הרפורמה הגדולה של 2433). הכל מכירים את דמותו הגדולה, עם הזקן האפור
הארוך והלחיים הסמוקות קמעה, כמו גם את קולו השליו והכובש, שאין כמוהו להסביר
ולהציג כמעט כל דרשה קיצונית או צעד תוקפני של הנביא רור'האן באורח הגיוני ומשכנע
להפליא, תגובה הכרחית לתוקפנות מונקרילית, או לכל היותר צעד זהירות מצד אלו שבסך
הכל רוצים לבצע צדק היסטורי ("ממש כפי שהשלטון הצודק והנאור שלכם ביצע בבקעת
טראליריה").
במשך שנים, נלוותה אליו במסעותיו אחת מבנותיו, שעשתה לעצמה שם משל עצמה, בתור
דוגמא מצודדת מאד של נשות הרורן-הר'יק היפיפיות (סטריאוטיפ מושרש למדי בחברה
הריילורית).
אי לכך, קשה לתאר את השערוריה שפרצה בראשית 2438 (קרי, מעט פחות משנתיים לפני
פתיחת המערכה), כאשר התפוצצה החתונה הזוהרת שתוכננה בין קאהאדרייני היפיפיה לבין
האדון הצעיר לוקלירן לבית מארנגליר, בית נסיכים-סוחרים ש"חזר בתשובה שלמה אל
חיק האור" לאחר חיסול שושלת הירנהייל ב-2433, והפך לחבר בולט וקנאי בסיעה
הקולנית ביותר של תומכי הטורז' ואויבי המשמר בריילורין: לא רק שהכלה נחטפה (כך מציג
את זה בראקור, אולם קשה להסתיר את הראיות החותכות, כי מדובר לא בחטיפה, אלא
בבריחה), אלא שבתוך בגדי הכלולות הותירה פגיון ארוך עם הסמל המונקרילי, נעוץ עמוק
בתוך כתב ההקדשה עם חותמת הנביא רור'האן. לא זאת בלבד, אלא שהמבצע תוכנן ובוצע
מתחת לאפם של חיילי הנביא הקנאי, בלא להותיר עקבות כלשהן: פעולה שהשמועה בריילורין
קושרת לדמותו האגדית של פון ראדניצקי ("האיש שאינו קיים"), רב-המרגלים
הקיידרהרצי העובד כיום בעבור נורקלירד הזקן. האורח בו התפוצצו הנישואין, אגב
האשמות הדדיות, ועימם ככל הנראה הסכמות מסחריות ופוליטיות סודיות, נחשבת להשפלה
הגדולה ביותר שספגו אנשי הנביא רור'האן בשנתיים האחרונות.
תולדות חיים: בראקור נאר'רורק, כיום אחד האנשים החזקים באי קריילמיר, הנחשב
ליועץ ולאיש החוג הפנימי של מקורבי הנביא רור'האן, לא החל את הקריירה שלו כשגריר
רב-עוצמה, או כלוחם קנאי במיליציות המורדים שסירבו לקבל את הברית בין המשמר הקיסרי
לבין השלטון הישן של הרורן-ה'ריק; נהפוך הוא. במשך שנים, ניהל פונדק מפורסם גדול
מעל הנמל של קריילמיר, כמו גם עסקי סחר משגשגים במסגרתם היה מצוי בקשר שוטף
וידידותי למראה הן עם סוחרים ואנשי משמר מונקרילים, והן עם ננסי האורנים. דמותו
דאז, נכבד עשיר, ידידותי ומכניס אורחים, היתה מפורסמת; קאהאדרייני זוכרת היטב,
כיצד היו קציני המשמר הקיסרי (שלא לדבר על ראשי מיליציית ידידי המשמר של
הרורן-ה'ריק עצמם) בני-בית בביתם, וכיצד היו מסבים עם אביה אל השולחן, בעודו משעשע
אותם בחוכמה עממית, סיפורים ומשלים שנונים, מניח בפניהם את תבשיליה הטעימים של
רעייתו, ומציג בפניהם בגאווה את שמונת ילדיו (מהם שבעה הגיעו לבגרות ועודם חיים
כיום). רק בדיעבד, קאהאדרייני מסוגלת לפקפק עד כמה מדהים ומפתיע הוא הגילוי, כי
אביה שימש במשך שנים כמרגל מסור למען הנביא רור'האן, אסף מידע, וזמם בשלווה מוחלטת
את רעתם של האנשים אותם אירח על שולחנו, התלוצץ עימם ודיבר איתם בשקיקה על ענייני
סחר ומשפחה כאחד.
כיום, אולי בחוכמה בדיעבד, קאהאדרייני מסוגלת לזכור קטעי מבטים מאחור, מלמולים
שקטים והבעות פנים, או שברי שיחות עמומות באישון לילה, שהעידו כי אביה מלא בתיעוב
כלפי אורחיו וידידיו, כי התרבות המונקרילית והריילורית, אליהן נחשפה עוד מילדותה
המוקדמת, נחשבות בעיניו כשיא הניוון והתועבה, באורח כזה שהוא מסוגלל להתפלל במשך
שעות, כשדמעות בעיניו, ולהפציר באלים וברוחות להחיש את חורבנן ומותן הסופי.
אלא, שבאותם ימים רחוקים, לא חשדה קאהאדרייני בדבר; בבית אביה, זכתה בחשיפה מקיפה
לתרבות ולשפה של איי מונקריס וריילורין; אביה סחר בחפצי ערך מרתקים ועתיקות שעוררו
את סקרנותה והתפעמותה, והביא אותה לחלום על הולקיריות הקדומות של האור, על מבצרים
אדירים ועל הניסים הקיסריים, לא פחות מאשר על רוחות הים של אבותיה; מכל אחיה
ואחיותיה, רק אחותה הצעירה זירהאנאר נראתה כמי ששוטמת את "החזירים
החומסים", מרגע בו עמדה על דעתה. קאהאדרייני, לעומתה, נסחפה לחוגים ההופכים
לחלוטין בקריילמירי, ונמנתה על קבוצת צעירים שהסתובבה מלאת הערצה סביב מלומד ידוע
מאותה תקופה, פרופסור אטריינז', שפיתח תאוריה שלמה לפיה הרורן-ה'ריק במקורם הקדום
כלל אינם נמנים על עממי הטורז', אלא מדובר בעם שהתפצל לפני אלפי שנים מקרב
אבות-אבותיהם של הז'ראלים, והחזיק מדינה משגשגת בפארלאריה הקפואה, עד שזו נהרסה
בידי כוחות אפלים. קאהאדרייני אינה מסוגלת לזכור כל התנגדות רצינית של אביה
לתחביביה דאז, לכל היותר כמה הלצות חביבות על חשבונו של הפרופסור המלומד והתיאוריה
שלו. רק שנים לאחר מכן, נודע לה על מסר מלא ארס ששלח אביה לנביא רור'האן, אז עדיין
מנהיג מורדים החי במחתרת, פירט על הפרופסור אטריינז', והפציר בו "לא לשכוח את
הכלב המשומד הזה, שמשחית את מוחם של ילדינו בהזיות המלוכלכות שלו".
(ואכן, הפרופסור ביש המזל לא הצליח להמלט בזמן מקריילמירי, נתפס בידי קנאיו של
הנביא ונגרר למאסר בצינוק בתנאים איומים, לאחר שעבר עינויים קשים. לפי אחת
השמועות, עיניו נוקרו ואצבעותיו נגדעו, אולם הנביא הורה להחזיקו בחיים בכל מחיר,
בכדי שיוסיף לסבול).
ההפיכה של 2429 תפסה את קאהדרייני בהפתעה מוחלטת; אביה הורה לכנס את כל ילדיו,
והציג בפניהם "כוהן חביב", אשר הסביר להם במתק שפתיים כי אביהם שירת כל
השנים מטרה נעלה, וכיצד עליהם להתנהג ולחשוב מכאן ואילך – הם בנים לגזע עתיק
ונעלה, צאצאיה של האימפריה הקדומה שנבראה בצלם הרוחות הגדולות; הרוחות הגדולות
שנעורו והשמיעו את הקריאה הקדושה, שחרצה את גורלם של החומסים, המנוולים והמושחתים
שנשמתם רקובה. זמן קצר לאחר מכן, נגרר לפניהם אחד מבניו של קצין בכיר במיליציית
ידידי המשמר, לשעבר בן-בית ושותף לא אחת למשחקיהם של כמה מילדיו של בראקור. הנער
נגרר שותת דם וכבול באזיקים, כאשר "הכוהן החביב" מסביר כי מדובר בבוגד
מטונף שאינו ראוי לחיות, כלב בזוי בנו של כלב בזוי עוד יותר, שסירב לקבל את חסדו
של הנביא רור'האן וברח לחסות תחת צל האויב הגדול בעיר הגרניט. כל הילדים נדרשו
לקלל אותו ולירוק בפניו, ולאחר מכן מסר "הכוהן החביב" חרב בידו של בכור
הילדים (כיום קצין צעיר בכוחו של הנביא רור'האן), וביקש ממנו להוציא לפועל את
גזר-הדין. אחיה הבכור של קאהאדרייני אמנם לא התקשה לירוק ולגדף את הנער השבוי,
ולצעוק בפניו שהוא גרוע מחיה; אלא שכאשר הונחה החרב בידו, החל לרעוד ולא הצליח
להנחית את המכה. בסופו של דבר, היתה זו האחות הצעירה והקנאית זירהאנאר שהתפרצה
קדימה, ונעצה פגיון בגרונו של הנער המפרפר, צורחת פסוקי תפילה לרוחות הים בעוד הדם
ניתז, וגופו של הקורבן מתעוות ומחרחר לפני רגליה.
עד כמה שקאהאדרייני אינה אוהבת להודות בכך, הרי שלמעשה קיבלה על עצמה את הדין
ואפילו השתדלה באמת ובתמים לחשוב כפי שהורו לה. אביה נהג בה בסבלנות רבה, וכאשר
העזה ושאלה אותו שאלות – למשל, האם לא הצטער על מותם של אנשים שהסבו על שולחנו,
והאם תמיד שנא את אנשי המשמר הקיסרי, האריך בדברים, כאשר הוא מדבר פחות במונחים
תיאולוגיים, ויותר על האורח בו היתה הידידות המונקרילית מזוייפת ושקרית, וכי למעשה
אנשי המשמר התנשאו מעל הרורן-ה'ריק, ניצלו אותם, ושיסו את הטורז' איש באחיו במשך
דורות; וכעת הגיע זמנם לשלם על שחצנותם ועל מעשיהם הרעים. אביה הוסיף וניסה להסביר
לה ברכות, כי אין דבר להעריץ בתרבות הריילורית.
"מגדלים מפוארים וזכרונות ישנים אינם אלא אבק ואבן מתפוררת, אם לבבות אדם
אינם פועמים מאחוריהם, ילדתי. עץ שעוקר את שורשיו שלו במו-ידיו, אינו אלא עץ לבער.
ראי, כיצד הם שונאים את עצמם, הרבה יותר מכפי שאנו שונאים אותם! אל תצטערי,
חביבתי, היה להם את יומם, אבל כעת השמש שוקעת עליהם, והם מליטים את הוילונות
במו-ידיהם; השמש שלהם שוקעת, וזו שלנו עולה; אמצי אותה אל ליבך, והרוחות הקדושות
לא יכזיבו אותך".
בשנת 2432, נשלחו הן זירהאנאר הקנאית והן קאהאדרייני להפוך למתלמדות של
"עלמות הפגיון", חבורה של נשים כוהנות בעלות יכולות הרג פראיות שהחל
רור'האן לטפח. תחילה, סברו המורות כי כשרונה של קאהאדרייני עולה על זה של אחותה,
וכי הקסם הפנימי שלה חזק יותר, באורח שמקנה לה פוטנציאל; אולם חודשים ספורים לאחר
מכן, שינו את טעמן ושחררו את קאהאדרייני מן ההכשרה לאחר מעט יותר משנה, בלא
נימוקים רבים מדי ובלא פסק סילוק רשמי, בטענה עמומה כי סוג הקסם שלה אינו הולם,
ועשוי "ליצור בעיות". נראה, שכבר אז חשו המורות הכוהנות את מה שיתברר לה
עצמה בהדרגה, ובמשך שנים: קסם הרוחות שלה נמשך יותר ויותר לעבר הסערה, ועד כמה
שהתאמצה להכנס לעולם הצללים ולעצב את רוחה בדמות של דג-חרב, כריש, ובעיקר דמות של
מנטה חשמלית כסופה, שריתקה לא אחת את דמיונה בגילאים מוקדמים, כך התעצבו הרוחות
שלה יותר ויותר בדמות של יצור מכונף ומהיר, יצור של מימד האוויר החולש ממרומים על
מי הים, ולא להיפך. אביה היא מאוכזב, ואמה (שמעולם לא גילתה יכולת או הבנה של קסם,
מלבד הבנה עמוקה ליתרונות החברתיים שיכולים לנבוע מבנות בעלות יכולת כזו) רתחה
מזעם, צועקת על אביה כי האשם הוא בטינופת ובזוהמה הכופרת שהכניס הפרופסור הארור
לראשה של הילדה אז, וכי שרידי הרעל שלו מפריעים לכוהנות לעצב את נשמתה של הילדה
כרצון הרוחות הקדושות; וכי היה על בראקור, להרחיק את הילדה מן הכלב המטונף מוקדם
הרבה יותר.
משהוברר סופית, כי אין לקאהאדרייני עתיד בקרב עלמות הפגיון, רצתה אימה להשיאה מיד,
ולתור אחרי שידוך מתאים בקרב המעמד העולה החדש של מקורבי הנביא רור'האן; אולם אביה
גרס שביתו תביא תועלת רבה יותר לנביא הקדוש בדרך אחרת. באותה תקופה, קיבל תפקיד
חדש: לשמש כשליח אישי ושגריר של רור'האן בריילורין, וסבר כי ביתו המשכילה והנאה
תביא תועלת רבה בהרבה אם תתלווה אליו, במקום בו "השוטים ההוללים"
מעריצים נשים מסוגה (ויתכן, כי אגב כך גם שקל את העובדה, כי בתו תסבול כל חייה, אם
תנשא לאיש מיליציה קנאי ונבער, אדוק וקרוב לרוחות הקדושות ככל שיהיה).
בקיץ 2434, נחתה קאהאדרייני לראשונה בריילורין הגדולה, בתור בתו הצעירה והיפה של
השגריר החדש של קרילמיירי (מינוי שכל עוד שלטה טירמיירי לבית הירנהייל במסדר
הכוהנות הזהובות, דאגה לעכב תוך ניצול שליטתה בחותמות המקודשות וקשריה עם הפקידים
המתאימים)
המפגש עם הפאר וההדר של ריילורין הכה את קאהאדרייני בהלם; השילוב בין המפגש הישיר
עם המקומות ההיסטוריים, המסורות ששרידיהן צצים מכל עבר מצד אחד, לבין הדרך בה יצאו
מארחיה מגדרם כדי להפגין תיעוב כלפי כל זאת, היה מדהים ובלתי נתפש. בראקור החכם
שחה כדג במים בחברה הגבוהה, הלהוטה כל-כך לשמוע את דבריו ולהשביע את רצונו;
מלומדים, אצילים ופקידים נהגו להתאסף סביבו ולשתות בצמא את הסבריו המעודנים למעשיו
ושאיפותיו של הנביא רור'האן; נשים צעירות כרכרו סביבו, כשהן מתחרות זו בזו בעטיית
צעיפים וסיכות עם סמלי הנביא והרוחות, וכך הלאה.
קאהאדרייני עצמה חשה שילוב בין ביישנות ומבוכה מצד אחד, לבין תמיהה וסלידה הולכת
וגוברת.
("הן כל-כך זוהרות וכל-כך ריקות! כיצד יתכן שמי שהאלים בירכו בכל-כך הרבה,
יתחרו זה בזה בבעיטות וביריקות על המתת שלהם עצמם?" ; "אני שונאת, שונאת
איך שהן מכרכרות סביבי, כאילו אני איזה מוצג אקזוטי. ואז הן מכריזות כמה הן מזדהות
איתי ואוהבות אותי. מה הן יודעות בכלל על הנביא רור'האן ואיך זה לחיות באי שלו?
ועדיין, היכנשהו אני מקנאת, כל-כך מקנאת-").
המטרה לשמה הובאה קאהאדרייני לריילורין, לא היתה אך ורק כדי להרחיק אותה מאימה
המתוסכלת ומתוך התחשבות בסקרנות שלה עצמה. הגם שהיא עצמה לא הובאה בסוד העניינים,
ובמידה רבה מנחשת, הרי שככל הנראה, מדובר ברעיון סודי של הנביא רור'האן, להשתמש
בנשים יפות מבנות הרורן-ה'ריק, שעברו הכשרה מתאימה, לנצל את ההילה האופפת אותן
בחברה הגבוהה של ריילורין ולהשיא אותן לאנשים חשובים, בכדי לפרוש רשת ערמומית
שתאפשר לו מידע והשפעה עמוקים על החברה הגבוהה של ריילורין; יתכן, שבמקרה של
קאהאדרייני, מי ששגה היה אביה, שלא הבין נכון את ההיסוסים של ביתו, ואולי אהבתו
אליה גרמה לו לדחוק אותה ולהאמין שהיא מתאימה למלא תפקיד כזה, כאשר "הכשרת
הנפש" שלה היתה חלקית בלבד, ובסופו של דבר קרסה.
במסגרת השנים שבילתה בריילורין, הזדמן לקאהאדרייני להתערב לא מעט בקרב אחוות הנשים
המארגנות טיולי תענוגות והזדהות לקרילמיירי, לנהל שיחות סלון עם פקידים בכירים
ומלומדים משפיעים, כולל פרופסור וארלינד הידוע ורב-העוצמה, שעדיין רתח על ההשפלה
שספגה ביתו האהובה מידי "אותו פרחח מנוול" (ע"ע דמותו של מאלווירק
פלאנדיירן), שנים מעטות קודם לכן. בין היתר, הזדמן לקאהאדרייני לבוא במגע קרוב גם
עם בנותיו עצמה, צמד האחיות האדוקות בנאורותן פלוריליי וסילמיירה, לשיטתן
"אימצו אותה אל ליבן כאילו היתה אחות יקרה", התלהבו מכל משפט מגומגם
שאמרה, ויצאו מגדרן כדי לתמוך "בעמה המדוכא והסובל". נראה, כי חרף הקשר
הארוך והפעילויות המשותפות אליהן נגררה, הרי שדעתה של קאהאדרייני על "צמד
הצפרדעות הנאורות", לא היתה טובה בהרבה מזו של מאלווירק בזמנו; יתר על כן,
חלק מגינוניהן כלפיה הרתיח אותה. ("האם אינני אחראית למעשי? האם יש להבין
ולסלוח לי ולשכמותי על הכל, כולל הרג מן הסוג הגרוע ביותר, כאילו הייתי ילדה
מטומטמת שאינה מסוגלת להבין ולהיות אחראית למה שהיא גורמת לאחרים?").
קאהאדרייני אינה יודעת, ממתי וכיצד, בעודה נגררת בין חוגים חברתיים זוהרים,
מפלרטטת עם בני טובים ריילורים עשירים מכח, ולאחר מכן עושה כמצוות אביה ומשננת
בסתר ספרי דת של הטורז' ונולג הית'רורק, נפלו עליה עיניים בלתי צפויות, מבינות את
התחושות הסותרות והרגשות הקרועים לשניים הרבה מעבר למה שהעזה להודות, ומחכות לשעת
כושר.
רב המרגלים פון ראדניצקי ("האיש שאינו קיים") היה לאגדה עוד בטרם למדה
קאהאדרייני ללכת על רגליה; תחילה עבור הרודנות הקיידרהרצית (ועוד קודם לכן,
מיליציית כובעי הפלדה של אויירנבורג) כנגד ההידרוסטים, ולאחר מכן, ככל הנראה,
בשירות קצינים קיידרהרצים סוררים ונסיכות קריינליכט כנגד השלטון הקיידרהרצי עצמו;
רב-מג ורב מתנקשים (הגם שתמיד נחשב כסלקטיבי מאד בהפעלת אלימות גסה), תחבולן ואלוף
בתחפושות, לבישת ופשיטת דמויות. מסופר עליו, כי באותה מידה עצמה הוא יכול לשחק
חייט זאהאדרייני פשוט בעל הומור עממי, קצין צי הידרוסטי מנופח, וגבירה ריילורית
שתגרום לכל רואיה להתאהב בה. לאחר שבסופו של דבר, הבין הביון של אחוות המוות שפון
ראדניצקי הונה אותו, והבריח מתחת לאפו חבורה של כוהנות "אחוות האל
הקדושה" (מאמיני מנלת'וריוס הקיידרהרצים) של נסיכות רונזיג מתחת לאפם של
כוהני טוטנהאגן (האגדה מספרת, כי אחד מקסמיו שינה את צורתם של הבורחות לעופות,
שהוסעו בבטנה של אותה ספינה מפוארת, בה הפליג הציר של אחוות המוות בכבודו ובעצמו
לפגישות בהידרוסט). לאחר ההשפלה הזו, הוגדר ראדניצקי כ"מטרה ראשונה
במעלה" עבור אחוות המוות, ופרס עצום הובטח בעבור ראשו. בין אם משום שהחליט כי
הידרוסט קרובה מדי עבור אחוות המוות, ובין אם משום שלא בטח בכך כי ההידרו סטים
עצמם לא יפטרו ממנו בהזדמנות הראשונה, החליט ככל הנראה להרחיק צפונה, אל מחוזות
בטוחים יותר. לא ברור מה הביא אותו לקשור את עצמו דווקא למשמר הקיסרי הגווע,
ובאיזו תמורה (אם כי למעשה, שום דבר לגביו, כולל עצם קיומו, אינו ברור מאליו) –
למעט ציטוט נטען אחד מפיו "יש לי סימפטיה למטרות אבודות". אולם, השמועות
מספרות כי נורקלירד הזקן מקבל דרכו מידע שוטף על ההנהגה הריילורית (ששמירת סוד
אינה אחת מתכונותיה הבולטות), וחשוב מכך, על סוכניהם ותוכניותיהם של המלכה אוריאנד
והנביא רור'האן בריילורין – ושמא, הוא משמש גם למשימות מעשיות יותר, שהשתיקה בהחלט
יפה להן.
למען האמת, קאהאדרייני אינה בטוחה עד היום האם אכן פגשה אותו, או שמא סביר יותר
שפשוט חלמה חלום מוזר, לאחר עוד בילוי בחברת ארוסה העתידי ו"צמד הצפרדעות
הנאורות", כאשר נרדמה על ספרי התפילה החשאיים של אביה. בחלומה, עמדה ליד
החלון בשמלה לבנה מתנופפת וצפתה בברקים הקורעים את השמיים מעל דולתוסיה, כאשר
הבינה כי "האיש שאינו קיים" עומד מאחוריה, מפריח בשלווה טבעות עשן מתוך
מקטרת כסופה וארוכה. ואחר-כך הוציאה בשלווה מפיו והעיר "דומני כי מזג האוויר
סוער בחוץ, עלמתי היקרה" (ובנוטלו את ידה ושלחו מבט חודר אל תוך עיניה,
הוסיף) "וגם בפנים". לאיומה הנזעם, כי תקרא לשומרים וכי אין בכוונתה
לספר דבר מסודותיו של אביה ושל הנביא רור'האן הפטיר בנחת, כי ממילא אין ביכולתה
לספר דבר שהוא אינו יודע; דווקא הוא זה שיכול לספר לה דבר אחד או שניים שהיא
משתוקקת אליהם. האם לא תמהת מפעם לפעם, מדוע הפחדת כל-כך את המורות האדוקות
והחביבות באותו מקדש חביב של אחוות הפגיון?" ואז "הסערה היא דבר כה יפה,
פראוליין. הלא כן?"
שניות לאחר מכן, נדמה לקאהאדרייני כי התעוררה בבהלה, ומצאה עצמה יושבת במיטתה
המפוארת כשהיא שטופת זעה קרה. מעבר לזה, מעולם לא פגשה את רב המרגלים האגדי; אלא
שבחודשים שלאחר מכן, נדמה היה לה כי היא עצמה משתנה, או ליתר דיוק, אינה יכולה
לשאת עוד את חייה, את מחזה האבסורד של המרמה והשנאה, כפי שכינתה את זה; ארוסה
הריילורי נראה לה יותר ויותר כמו חיה מלוקקת וכהת מוח, קוף מאולף שהולבש בבגדים
יקרים, ומגעו ונשיקותיו דוחות אותה עד כדי בכי; חבריה הריילורים, הפעילים הקנאים
כנגד המשמר הקיסרי, עוררו בה שאט נפש הולך וגובר. התחושה כי משתמשים בה ככלי במשחק
שאינו שלה, וכי כל-כולה ועצם נשמתה והמהות האמיתית שלה הולכות לאיבוד, העיקה עליה
יותר ויותר. את הרעיון להמלט מן החתונה, הגתה תחילה כהזייה דמיונית ומטורפת; אולם
ההזיה הלכה וקרמה עוד וגידים ככל שהתאריך התקרב; נראה כי כל מיני פרטים קטנים פשוט
קרו מאליהם, והפכו את התוכנית לקלה ומפתה יותר, בין היתר, כאשר הועברה החתונה
המיועדת מדולתוסיה אל מקדש מפואר סמוך לנמל של עיר הנמל קסורלירדה, מקום בו החזיקה
משפחת החתן נכסים רבים. במבט לאחור קאהאדרייני לא בטוחה כלל ועיקר כי הבינה באמת
מה היא עושה, קל וחומר תכננה תוכניות למה היא מתכוונת לעשות לאחר הבריחה; הכל נראה
כמו גחמה או התפרצות כמעט ילדותית, שהניעה את עצמה. השומרים ועלמות-החתונה ישנו
שנת ישרים כאשר חמקה ביניהן בעיניים שטופות בדמעות, מתעכבת בקושי בכדי לארוז כמה
חפצים, לפני ששלשלה את עצמה בחבל וכמעט ריחפה למטה, חשה עצמה קלה באורח כמעט משכר.
שם, כאילו במקרה, חיכתה עגלה מלאה בבקבוקי יין ריקים, ועגלון מאסקארי שמן ושתוי
למראה, שקרץ לעברה והעיר, במבטא מאסקארי כבד "ספינה למונקריס יוצאת בקרוב
מהנמל. נדמה לי שגיברת רוצה כרטיס?"
נדמה לקאהאדרייני כי מלמלה בתשובה, שהיא רק רוצה לישון ולשכוח; וכאשר נרדמה, נדמה
היה לה, כי היא זוכרת במעורפל את העגלון יושב גבוה מעל היצול ומתבונן בה בחיוך מלא
סיפוק, כאשר הוא שולף מכיסו מקטרת ארוכה וכסופה. עד היום, היא לא יודעת כיצד
הצליחה עגלה איטית להבריח דמות מוכרת כמותה, ועוד בשמלת כלולות, בלא שאיש משומרי
העיר וממשרתיה הרבים של משפחת החתן יבחין במאומה, והאם זו הזיה פרועה, אותו
שבריר-זכרון לפיה קסם מיזעור הכניס אותה לתוך בקבוק וטלטל אותה בלא חפזון ברחבי
העיר הרועשת וגועשת. כאשר התעוררה באמת ובתמים היתה כבר בתא שנשכר עבורה בספינה
מונקרילית, ככל הנראה בלא שזו עגנה מעולם בנמל קסורלירדה (להבדיל מחמיקה לקרבת קו
החוף בחסות החשיכה, וקבלת מטען אסור מסירה קטנה). חודשיים לאחר מכן, לטענתה לאחר
יסורי נפש והתחבטות של ימים על ימים, מצאה את עצמה בעיר הגרניט, כורעת ברך בפני
קצין משמר חמור סבר ומבקשת את הלא יאומן.
"אכן לא יאומן, בתו של השגריר בראקור! עודני מתקשה להאמין, אולם עם המלצות
כמו שלך, מי אני שאדחה את הבקשה? שמועה מופרכת למדי מלחשת כי אדם שאינו קיים התערב
עם היועץ הזקן על בקבוק יין שושנים קאהרויאני - כי יצליח לגרום לבראקור הזקן למרוט
את זקנו, ולגייס נפש צעירה ומוכשרת עבור השורות המדלדלות שלנו. ברוך בואך לספינה
הקיסרית השוקעת, עלמתי".
קאהאדרייני עברה הכשרה בת חודשים ארוכים; היא אינה יודעת עד היום, האם הקצינים
שאימנו אותה ידעו את כל האמת עליה ועל מוצאה, או שמא חסכו מהם את הפרטים האלו,
באורח שגרם להם לחשוב כי מדובר בבתו של אחד מ"ידידי המשמר" מקרב
הרורן-ה'ריק. בסופו של דבר, זכתה למדים, לגלימת הים המפורסמת ולשיריון קשקשים עם
סמל הנרקיס השחור; הקסם שלה, לעומת זאת, התפתח בכיוון מוזר, או ליתר דיוק,
"נתקע" במשהו שהוא ספק קסם סערה במובן הקלאסי, וספק קסם רוחות-חיה המקודש
לשלך האפור ("כנף הסערה"), שדמותו מוטבעת בשרשרת הענודה על צווארה, כמו
גם מובלטת על המגן הגדול שלה. במרוצת האימונים שלה, פיתחה הערצה עזה לדמותה של
הגבירה קריל הרקמיר, אולם נראה שלעת-עתה, למשמר תוכניות אחרות בשבילה (או ליתר
דיוק, איש אינו חושב ברצינות כי היא ראויה להפליג בספינה האגדית של הגבירה קריל);
והיא הוצבה בתור אבירה מתלמדת, תחת שירותו של הלורד המפקד הדכאוני, המפקד לכאורה
על הכוחות המונקרילים באי הפרסה; ככזו, ומשום שהמפקד השקוע במרה שחורה לא מיטיב
במיוחד לפקד על כוחותיו או להעסיק אותם, היא מצאה שמעבר לפטרולים וכמה חובות
צבאיות אחרות שהיא ממלאת בתור אבירה מתלמדת, הרי שרוב הזמן ממעטים מאד לפקח עליה,
ולרשותה שעות פנאי לא מעטות, לרקום בהם חלומות ותוכניות משל עצמה – בעיקר, כיצד
תצליח להרשים ולסלול את דרכה לספינה האגדית של דיים קריל – ובין לבין, לבלות לא מעט
עם הטיפוסים השונים המבלים או מזדמנים לצד המונקרילי של האי. למען האמת, המבטא
והמראה המעט שונה שלה לא מושך תשומת לב רבה במיוחד, משום שבאי הפרסה מוצבים כמה
וכמה מותיקי מיליציית ידידי המשמר או בניהם, חלקם בשירות המשמר הקיסרי באורח ישיר,
וחלקם כבני ברית עצמאיים למחצה הפועלים לצידו. קאהאדרייני מעולם לא העזה לספר לאיש
מחבריה החדשים על מוצאה האמיתי, שינתה את שם משפחתה לבעל צליל ריילורי יותר,
ואומרת בקצרה כי היא יתומה (מצב שיתכן שהוא לא שקר לגמרי, מבחינת מה שחושבים עליה
במשפחתה לאחר העלמותה), דבר שגורם לרוב שומעיה להאמין כי הוריה, כמוהם כרבים
מ"ידידי המשמר", נספו בטרגדיה של שנת 2429. יתר על כן, הדבר נראה לה
נחוץ מאד גם מבחינה אחרת, לאור העובדה כי בחלק האחר של האי יושבים רורן-ה'ריק רבים
שהפכו לנאמנים קנאים של הנביא, ולעת-עתה אין לקאהאדרייני רצון רב לנקר את עיניים
(הן מבחינת בושה מסויימת – היא עדיין קרועה ולא שלמה עם עצמה, והן ועוד יותר מכך
מחשש שתהפך למטרה ראשונה במעלה למרצחים; אין לה ספק, כי הידיעות על העלמותה הגיעו
לנביא רור'האן, ולא בכדי השמועות אומרות כי אביה נקרא בחזרה וננזף קשות, וכי אף כי
נותר בתפקידו, הרי קרנו אצל הנביא ירדה מאד)
אופי והתנהגות: כלפי חוץ, קאהאדרייני (או קאהדריס, כפי שהיא מכנה עצמה
בימים אלו) נוהגת כאבירה צעירה ואמיצה של המשמר, מסורה לתפקידה ושואפת להתבלט
ולהרשים; הן האורח הריילורי יותר בו היא הוגה את שמה, והן הנטיות המעט מלנכוליות
שלה אינן נראות חריגות או מעוררות חשד: אחרי ככלות הכל, יש לרוב הרורן-ה'ריק שעודם
משרתים את המשמר הקיסרי סיבות טובות מאד להתנהגות כזו; כמעט כל אחד מהם איבד בני
משפחה, או נחשב כבוגד בקרב קרובים וחברים לשעבר שנותרו בקריילמירי, ולעיתים גם באי
הפרסה עצמו.
עם זאת, מתחת לחזות החיצונית הזו, מסתתרת אישה צעירה נבוכה, מבולבלת למדי וכמעט
קרועה לשניים, באורח ומסיבות שונות למדי מאלו של רורן-ה'ריק אחרים המשרתים את
המשמר. בעוד שרבים מאלו האחרונים חשים מרירות מסויימת כלפי המשמר הקיסרי על מה
שארע ב-2429 או על דברים שקדמו לאותה תבוסה מוחצת וסללו את דרכו של רור'האן, הרי
שקאהאדרייני היתה צעירה מכדי לחוש את אותם דברים, מה גם שאין לה משפחה שעברה את
אותה טראומה: בראקור ומשפחתו היו בצד השני, המנצח.
לעומת זאת, קאהאדרייני לכודה בתחושה מתוסבכת למדי של אהבה-שנאה כלפי ריילורין
והתרבות הריילורית; מבחינתה, הנסיון להפריד את המשמר הקייסרי מריילורין הוא הבל
מוחלט, שהרי ברור שמדובר בחלקים שונים של אותה תרבות עתיקה ומפוארת, שמושכת ודוחה
אותה בעת ובעונה אחת. מחד גיסא, היא משתוקקת אליה בכל מאודה (ובמידה מסויימת, כמעט
ושונאת את עצמה על שנולדה בעם ובמחנה הלא נכון, וודאי כעת, לאחר שבני-עמה נפלו
לידי הנביא רור'האן והפכו למשרתים של כח אלים ומלא שנאה, שכיום מעורר בה בעיקר
בושה ועצב). היא שותה בצמא אגדות וכל דבר הקשור במסורת הריילורית; מאידך גיסא,
בבית אביה היא קלטה יותר משמץ של הטענה כי הריילורים שחצנים ונוהגים בה ובשכמותה
שלא בהגינות. באורח פרדוקסלי, דווקא החביבות המוזגמת שנהגו בה, כל עוד מילאה את
משבצת "הזר האקזוטי האהוב", הגעילה אותה וחיזקה אצלה מאד את אותה תחושה
עצמה. יותר מכך; היא מלאה תדהמה ותיעוב מהאורח בו הריילורים עצמם (למצער, רוב-רובם
של אלו עימם נפגשה) שוטמים את המסורת שלהם עצמה, בועטים בה ורואים אותה כמשהו חשוך
ומעורר בושה; קשה לה להבין או לקבל, הכיצד מי שנולדו כשבפיהם אותה כפית זהב אליה
היא משתוקקת כל-כך, יורקים אותה ודורכים עליה; המונקרילים, לעומת זאת, נראים לה
כגורם היחיד שנוהג בכבוד כלפי המסורות העתיקות, האנשים האמיתיים האחרונים שניצבים
בפני רור'האן ושרצים מניפולטיביים וארסיים מסוגו. היא חשה, באורח חזק ובלתי אמצעי,
את עוצמת הרשת של רור'האן, והיא חרדה ממנה, ונחושה בדעתה לעצור אותה – או למצער,
ליפול בקרב בנסיון לעצור אותה (וכך גם לנקום – וכאן היא שותפה בהחלט לעמדת
הרורן-ה'ריק ידידי המשמר – במי שאמלל והשחית את בני עמה). יתר על-כן, המודעות שלה
לעולם הצללים, גורמת לה לחוש (יותר ויותר ככל שהיא מתפתחת), שרור'האן וחסידיו
מסלפים את האמת גם בנוגע לרוחות, וכי מעשיהם יוצרים השפעות גוברות והולכות על עולם
הרוחות, שעשויות להסתיים בקטסטרופה בל תתואר.
בשל הרקע שלה והחששות שמלווים אותה, הרי שבדרך-כלל היא אינה מרבה לשבת בחברת אנשים
אחרים מן המוצא שלה, ואם היא אינה מתבודדת, היא תעדיף בדרך-כלל חברה מונקרילית; אף
כי הכיסופים והתשוקות העזות שלה עשויות להתגלגל למשיכה רומנטית לאחד מעמיתיה, היא
עשויה לנהוג בביישנות רבה, ולהרתע שוב ושוב מקשר משמעותי מדי – היא מנמקת זאת
לעצמה בפחד שהדבר יהפוך אותה פגיעה מדי; אולם נראה שהסיבות עמוקות עוד יותר. כאשר
היא בחברה, קאהאדרייני יכולה להיות הפכפכה מאד – קרי, לנוע בין התנהגות עדינה
ואצילית לזעם מתפרץ (בשל העבר שלה, היא רגישה מאד ליחס שנראה לה מזלזל – אם כי היא
תעשה הכל כדי להתאפק ולא להתפרץ על אביר בכיר ממנה; מאידך גיסא, הרפתקן או בן-בלי
שם שיזלזל בה, צפוי לתגובה קשה) ואפילו בכי, בשל סיבות שלא תמיד ניכרות על פני
השטח.
קאהאדרייני עשויה להמצא לעיתים קרובות בחברת ההרפתקנים של קורליסין, גם משום
שחברתם רשמית ולוחצת פחות; מאלו היא מחבבת מאד את חברתו של הטרובדור קונראלד, ולא
פעם מפצירה בו לשיר בלדות ריילוריות עתיקות, שעשויות להביא אותה כמעט לידי דמעות
(היא מעדיפה שלא לראות את צדדיו הפחות מחמיאים); גליירינד מרתקת אותה, הגם שהיא
מקנאת בה על תשומת הלב היתרה שקונראלד מרעיף עליה; אגדות עתיקות, כתבי סתרים וסמלי
כח תמיד ריתקו את קאהאדרייני, וגליירינד מבינה בהם; גליירינד, מצידה, כבר הספיקה
להבין מקאהאדרייני הרבה יותר מאשר האחרונה משערת, והיא חשה מסוקרנת מאד נוכח הדמות
החמקמקה של רב-המרגלים, ובעיקר הקסמים המורכבים שלו, שחלקם נראים לה קסמים נדירים
ועתיקים שמחייבים היכרות מעמיקה מאד עם הקסם של מנלת'וריוס – נושא שריתק את
גליירינד מאז ילדותה. נראה, שהראיה המיסטית של שתיהן והמודעות לעולם הרוחות יוצרות
ביניהן הבנה וקשר בשתיקה, לפיו הן יכולות לסמוך – במידת מה – האחת על השניה.
אינרילד, לעומת זאת, נראית לקאהאדרייני כילדה מפונקת ומרגיזה; היא אינה שונאת אותה
באמת – לפעמים, תגובה לילדותיות שלה, ואפילו מריבה עימה, היא דרך טובה להשתחרר מעט
מהדאגות ומהצללים הרציניים להחריד שאופפים אותה.
את מאלווירק, לעומת זאת, קאהאדרייני מתעבת בכל ליבה; השיכור המוזנח, בעל הדעה המאד
טובה על עצמו (מתחת לציניות) דוחה אותה; האורח המזלזל בו הוא מדבר על התרבות
הריילורית שהיא מעריצה מקומם אותה, ולשיטתה הוא מטיל בה את הפגמים הנלעגים שלו
עצמו ושל חבריו המגעילים (לשעבר; מבחינת קאהאדרייני הוא עדיין חושב בליבו באותה
דרך טהרנית ומגעילה, ורק מפני שחבריו זרקו אותו בבעיטה, הוא מסתתר בקרב המונקרילים
ומאחורי הציניות הגסה שלו; גם הדרך בה הוא מזלזל בה ולועג למה שהוא רואה כנאיוויות
שלה, אינה תורמת להעלות את קרנו, בלשון המעטה.
חזרה לאינדקס ההרפתקנים של
קורליסין
חזרה לדף הראשי של המערכה
בצפון-מערב קלדאריה
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.