הקדמה | העידנים הקדומים | גזעים | גאוגרפיה | היסטוריה הידרוסטית
| המערכה | יצירת דמות
הרפתקנים באיזור קורליסין
גליירינד
(Glairynd) הירנהייל
גזע: בת-אדם
(ריילורית)
גיל: 34
מקצוע: קוסמת
הרמטית
פתוחה לשימוש כדמות
שחקן:
כן.
תיאור חיצוני: גליירינד
היא אישה נאה יחסית, בעלת מראה טיפוסי למדי של בת המעמד הגבוה מארצות האלנסיאל:
גובה ממוצע ותווי-גוף דקים, פנים חלקות, בעלות גוון שזוף יותר מן המראה המונקרילי
החיוור; עיניים כחולות-ירוקות, אף ישר, ושער חום ארוך, בדרך-כלל אסוף בקפידה
מאחורי הראש (כיום עם מעט מאד מההידור של התסרוקות הרילוריות המסובכות משנים
עברו).
הגם שכיום היא מתלבשת
בצניעות רבה בהרבה מאשר בימי שירותה בארמון האור, הרי שהאורח והטעם של מלבושיה, כמו
גם מבטאה וטון הדיבור שלה, מעידים עליה מיד כי היא גבירה ריילורית, שגדלה והתחנכה
על שפת ואלקירין גבוהה (להבדיל משפע הניבים המקומיים שמבוססים על הולקירין
הנמוכה/מדוברת דהיום).
אף כי ניתן בהחלט
למצוא נשים בעלות מראה מצודד יותר משלה, הרי נאמר על גלירינד, כי הדבר המרשים
ביותר בחזותה הוא העיניים הנוצצות, בשילוב עם ארשת פנים שקטה ומהורהרת: הללו מקנות
לה חזות נבונה מאד – מסוג שאכן הולם אותה היטב.
תולדות חיים
בית הירנהייל בעת
הולדתה ותקופת ילדותה של גליירינד (2406-2413 לסה"א): גליירינד
נולדה ב-24 בגאלאדיין (החודש הראשון של הסתיו), 2406 לספירת האור של ריילורין, בתם
היחידה של הנסיך גלמינדאר (Galmyndar) לבית הירנהייל, ורעייתו המלומדת והחולנית איירין. בית הירנהייל,
נכון לאותה תקופה, נמצא בלחץ מתמיד מפנים ומחוץ, והתאושש אך למחצה ממאבק פנימי
אכזרי בין שני ענפים של המשפחה. גלמינדאר השקט והאצילי, שרבים לחשו שהתאים יותר
להיות משורר מאשר בן לאחת השושלות ה"ססגוניות" ביותר של נסיכים סוחרים,
כרת ברית אד-הוק עם אחיו הלא אהוב טארנדיל, רב-סוחרים ערמומי (ברבות הימים, מנהיגו
האחרון של בית הירנהייל), בכדי להדוף את שאיפותיו הלא מרוסנות של בן-דוד, שניסה
להשתלט על עסקי המשפחה דרך קשריו עם אחת מאחיותיהם של גלמינדאר וטארנדיל, ודרך
השפעה על אחיהם הבכור, הנהנתן ורפה השכל.
גלמינדאר, שבמשך תקופה ארוכה העדיף לנקוט עמדה ניטראלית, נסחף אל תוך הסכסוך בשל
חשד הולך וגובר כי בן-דודו הלא אהוב מנסה להרעיל את רעייתו ולהחמיר את מחלתה, כדי
לוודא שלעולם לא תוכל ללדת לו בן זכר שישמש כיורשו. בסופו של דבר, הוכרע המאבק
סופית סמוך ליום הולדתה השני של גליירינד; בן-הדוד השאפתן נאלץ להמלט מריילורין
וקיפח את חייו בהידרוסט, בתאונה שנסיבותיה לא הובררו עד תום; האחות הבוגדנית
התאבדה, והאח הבכור השוטה הועבר לאחת מאחוזות המשפחה בכדי לבלות למעלה משני עשורים
כשהוא מוקף בתענוגות ומטעמים, אולם חסר כל כח ממשי.
שני האחים המנצחים חילקו ביניהם את "השלל", באופן כזה כי אביה של
גליירינד קיבל לידו את הנכסים בדרום האלנסיאל ואת הטיפול בזכיונות הסחר עם
מאסקארו, ואילו טארנדיל השאפתן קיבל לידיו את יתרת הנכסים, ואת הריכוז והטיפול
בעסקי המשפחה בים ובצפון, ובעיקר באקרלארילדה; כאן, נעזר רבות באחותו טירמיירי,
שהגשימה מסורת משפחתית שהקדישה חלק מבנות המשפחה היותר מוכשרות למסדר כוהנות האור
הזהובות, ובדרך זו הרחיבה את השפעתה וקשריה בתוך מתחם כס הואל'קלאריון, כולל
טוויית קשרים עם שרים ובכירי האימפריה המתפוררת. אמנם, הנסיך גלמינדאר לא התקשה
למסור את רוב העושר והעסקים המשפחתיים לאחיו (הגם שמעולם לא אהב אותו או בטח בו),
בעיקר משום שתיעב בכל ליבו את עיר הבירה ורשת התככים והמזימות הרוחשת בה; אולם
ישנם הסבורים כיום, בדיעבד, כי דווקא האח המרוחק והמהורהר היה בעל חשיבה מעיקה
וראיה לטווח רחוק, יותר מן האח הערמומי והממולח, שכפי שנאמר עליו "ידע להפיק
זהב מחול"; ישנם כאלו הסבורים כי לו קיבל את רשות המשפחה וניהל אותה, לא היתה
השושלת מתרסקת כפי שהתרסקה בסופו של דבר. אלא, שהנסיך גלמינדאר נפל בחרב בשנת
2411, בקרב מול פושטים מנולג הית'רורק, שהיה אחד הסימנים הראשונים למה שעתיד
להתרחש שנים מספר לאחר מכן (בהאלנסיאל נפוצו שמועות כאילו לאחיו היתה יד במותו,
משום שלא רצה שיוולד לאחיו יורש – אלא שסיפור זה מוטל בספק רב, ורבים (כולל גליירינד
עצמה) סבורים כי הוא חלק מן הדמוניזציה שנעשתה לשושלת הירנהייל לקראת ועם נפילתה.
רעייתו החולנית של גלמינדאר לא התאוששה מהידיעות על מותו (כולל שמועות כי
ההית'רורקים התעללו בגופה באורח מזעזע), וחייתה שנתיים בלבד אחריו.
גליירינד עצמה נולדה במצודת טראובנליר, טירה עתיקה ומוגנת היטב החולשת על ימת
העקלתון שבגבול האלנסיאל ומאסקארו, לא הרחק מעיר המסחר התוססת מפתן-יער, שהיתה מזה
דורות ארוכים עיר מפתח בעסקי בית הירנהייל. באותה עיר ססגונית, שבה חיו ריילורים,
מאסקארים ומגוון מיעוטים אחרים, ריכזו בני הירנהייל תומכים, והפעילו בעורמה קווי
סחר רשמיים למחצה שחצו את נתיבי היערות של מאסקארו, ואשר תפקידם העיקרי היה ליבא
לריילורין סחורות מאמת'וריה ומהידרוסט, כולל בדים, רכיבים אלכימיים וחפצי מותרות
מן הדרום, באורח העוקף את התיווך הכפוי ואת המכסים הרצחניים שגבו ערי המדינה
אסטהארק ורוספוליי על השימוש בנתיבי הים. השענות על נתיבי הסחר האלו כחלק מרכזי
בעוצמת המשפחה, היה אחד הגורמים המרכזיים שעיצבו את מדיניות בית הירנהייל- ראשית,
מעורבות לא מעטה בפוליטיקה הפנימית המאסקארית; ושנית עויינות קיצונית (גם יחסית
לבית נסיכים סוחרים) לרפורמאטורים של סאר-דולטיר ולנולג-הית'רורק, שפתיחתה בידי
המלכה אוריאנד יצרה תחרות מסחרית הולכת וגוברת לסחורות של בית הירנהייל עצמו.
למעשה, ככל שגדלו השוק והביקוש לסחורות של נולג הית'רורק, כך מצא את עצמו בית
הירנהייל לחוץ יותר, ונאלץ לנקוט יותר במניפולציות ולהפעיל קשרים (שהגיעו בסופו של
דבר לאותה סדרה של זיופי חשבונות ומעילה בכספי מיניסטריון האספקה), כדי לשמור על
מעמדו כספק ראשי של קריית הואל'קלאריון וכל הסמוכים לשולחנה, שלא לדבר על שמירה על
אותה רמת רווחים לה הורגלו במשך דורות, והיו זקוקים לה לא רק בשביל לחיות חיי פאר בעצמם,
אלא גם ולמעשה בעיקר כדי לתחזק את מערכת הקשרים, החסויות והבריתות שלהם בעיר הבירה
ומחוצה לה (ולא בכדי, היו השגריר המאסקארי והשגריר ההידרוסטי בני-ברית חשובים שלהם
במשך שנים ארוכות, עד שאף הללו נאלצו להתחכחש להם).
בשנותיה הראשונות, הרגישה גליירינד הקטנה מעט מאד מן הסערה ורשת התככים הפנימית
והחיצונית; היא באה לעולם והעבירה את ילדותה המוקדמת בנוף המקסים של ימת העקלתון
שיערות עצומים מצידה האחד, ובוסתנים וכרי דשא מבושמים מצידה האחר. גליירינד נודעה,
כבר אז, כילדה נבונה מאד; כבר בגיל חמש, ידעה לקרוא ולכתוב ברהיטות, וככל הנראה
הפגינה ניצוצות חזקים מן הכשרונות שיאפיינו אותה מאוחר יותר; היא גילתה סקרנות רבה
כלפי האגם והטבע הפראי שמקיף אותו (לדאגתה הרבה של אמה), ועוד יותר מכך לסיפורים
עתיקים. למרות חששותיה הרבים של אמה, ביקשה פעם אחר פעם את קרבתם וחברתם של סוחרים
זאהאדרינים, בכדי "לחלוב" מהם סיפורים על המגדל הכחול והחולות המכושפים
של רילאדיה, כמו גם על המיתוסים העתיקים על מסע מאמיני מנלת'וריוס לאספארה, והירח
הכחול המאגי העולה מעל המדבר העמוק. אמה חששה מאד כי בסופו של דבר, תסחף ותקבל את
אמונת מנלת'וריוס; אולם היתה חלשה ושקועה מדי במחלותיה שלה מכדי לפקח עליה, מה גם
שאביה של גליירינד צידד בילדה, גם לאחר שנתפסה יושבת על מפות ומתכננת, בתור משחק
למחצה וחלום למחצה, כיצד תגיע לאותם מחוזות מסתוריים בבוא היום ("הניחי,
יקירתי. אין רע בקצת סקרנות ואהבת סיפורים. עדיף מאלו שהמירו את הסקרנות ברעל,
וחשבוניה פועמת להם בחזה").
נראה שכבר אז, היתה גליירינד מודעת למתח בין חלקי המשפחה השונים, ולכך כי אביה היה
מודאג כל ימיו מן העובדה כי אין לו בן יורש, וכי בבוא היום יהיה על בתו להתמודד,
כמעט לבדה, מול אחיו הערמומי או בניו הערמומיים לא פחות ממנו. דודתה של גליירינד,
הכוהנת הזהובה טירמיירי, הגיעה לבקר, פעמיים ולעיתים גם שלוש בשנה, בין היתר משום
ששימשה כמתווכת בין אביה של גליירינד לבין אחיו בעיר הבירה, שחרף הברית שכרתו,
מעולם לא שררה ביניהם אהבה. נראה, שטירמיירי שמה את עיניה על גליירינד כבר בשלב
מוקדם, כשהיא מציעה לאביה לקחת אותה ולחנך אותה בעיר הבירה, שם תוכל לרכוש את
החינוך הטוב ביותר, כמו גם לנצל את הכשרונות היחודיים שלה לתועלת המשפחה.
("הכוחות שלה יעלו בסופו של דבר על שלי, אני מסוגלת לחוש בזה. חשוב על טובת
המשפחה, אחי, חשוב על כל האויבים שלנו בארמון ומחוצה לו. לא חבל שמתנה כזו שנתנה
לנו האלה, כשרון נדיר כזה, יתבזבז כאן ברדיפה אחרי פרפרים?"). אביה של
גליירינד סירב בכל תוקף, ולא רק משום שחשד, ובצדק, כי אחיו הלא אהוב עומד מאחורי
ההצעה, והדבר האחרון שהתכוון לעשות, היה להפקיד את בתו היחידה בידי טארנדיל
הערמומי. נראה היה, שגם גליירינד לא התלהבה מהרעיון, באומרה כי כשתגדל היא רוצה
להיות קוסמת גדולה ולחקור ארצות אבודות, לא לבשל ארוחות טקסיות ולנגן לפני שרים
זקנים ומושחתים.
אלא שהגלגל התהפך לאחר שנפל אביה של גליירינד בקרב, ואמה נחלשה והלכה; לא זאת בלבד,
אלא שהמצב בדרום האלנסיאל הלך והדרדר, והעימותים בין הריילורים, בעיקר אנשי
הנסיכים הסוחרים מסוגם של בני הירנהייל, לבין פושטים הית'רורקים ומורדים
טרארלירים, הלכו ורבו; טארנדיל הירנהייל, שהפך כעת לראש המשפחה היחיד והלא מעורער,
הפעיל לחץ הולך וכבד לקחת את גליירינד אליו, בין היתר בטענה כי כעת חייה בסכנה,
כאשר למצודת טראובנליר אין אדון, זולת אישה חולה וחסרת כוח; זו רק שאלה של זמן,
גרס, לפני שמשרתים בוגדניים, שושלת יריבה, רפורמאטורים קיצוניים או גורמים אחרים
ידאגו לחסל את גליירינד, ולשלול את כשרונותיה מן המשפחה; יעברו שנים לפני שיוודע
לגליירינד, כי דווקא דודתה, ממנה פחדה כל-כך, ואשר תמיד בזה לאימה כאישה רכה וחסרת
תועלת, מיתנה את ראש המשפחה באותן שנתיים, כנראה משום שרחמיה נכמרו על אמה של
גליירינד, מתוך הבנה שלקיחת בתה תגרום לה למות מצער. אלא, שבראשית 2413, הכריעו
המחלה והצער את אמה של גליירינד, וכעת היה על טירת טראובנליר לעבור ממילא לידי אחד
מבניו של טארנדיל; כעת, לא היה עוד דבר שימנע את נטילתה של גליירינד בידי דודתה אל
עיר הבירה, בכדי ליעד אותה למסדר הכוהנות הזהובות.
שמועה אחת מספרת, כי גליירינד בת השבע תככנה מבצע בריחה, בעזרת ידיד – בנו בן העשר
של בעל אדמות קטן, עימו היתה מיודדת; אלא שהתוכנית (שהיתה עדיין, למרות הכל, תכנון
של שני ילדים) נחשפה מיד, ואביו של אותו ידיד קיבל מסר שקט ומצמרר: לא כדאי לו
לגלות מה יקרה לו ולכל משפחתו, בפעם הבאה שבנו יעז ולו להתקרב אל גליירינד.
השנים המוקדמות בואל'קלאריון (2413-2426): העולם אליו הושלכה גליירינד
הצעירה, היה שונה לחלוטין מכל מה שהכירה עד כה; הואל'קלאריון של שלהי תקופת
"המשטר הישן" (קרי, לפני הרפורמה הגדולה וביטול שאריות משרת הריאנילד
ומיניסטריון הצבא הקיסרי); שילוב כמעט בלתי נתפס בין פאר מדהים, סבך של גינונים
ומורכבויות, ומאבק אכזרי בין סיעות יריבות, שלא פסח על כוהנות האור למיניהם.
מאות שנים קודם לכן, החלו הנסיכים הסוחרים (כדוגמת בית הירנהייל) את דרכם כסוחרים
עשירים שהתערבבו ובסופו של דבר בלעו חלק ניכר מהאצולה הנמוכה הישנה של ריילורין
(האצולה הצבאית של תקופת הרילאנילד ומלחמות האזרחים); התפתח מאבק בין אצולת
הנסיכים הסוחרים לבין האצולה הגבוהה של ריילורין, שהתרכזה בעיקר בעיר הבירה וכונתה
"אצולת האור" או "אצולת הדם" (בשל ההתבססות על אילנות יוחסין
המגיעות אל עידן דמדומי השחר, וראשיתן בדמויות אגדיות מקרב הולקיריות עצמן);
האצולה הותיקה לא ששה לותר על כוחה, גם אם הפך טקסי יותר ויותר. במרוצת הדורות,
הצטמצם והלך מגוון המשרות והתפקידים שנותרו מיוחדות אך ורק לאצולת האור; כאשר
הגיעה גליירינד בת השבע אל קריית הואל'קלאריון, נותר מהן אך קומץ: חלק ממשרות
השרים, כמה משרות טקסיות בארמון, והמשרות הבכירות במסדר "הכוהנות
הלבנות" (להבדיל ממסדר הכוהנות הזהובות, שנשלט מזה דורות בידי בנות נסיכים
סוחרים, בעיקר בשל התדמית שיצאה לו כמסדר זוטר יותר, שתפקידו לשרת את הכוהנות
הלבנות והשרים).
אלא, שלאחר מאות שנים בהן נדחקה אצולת האור ונחלשה, מול הכוח הגובר של הנסיכים
הסוחרים, הרי שבמאה הנוכחית ארע מהפך מהיר, שקו פרשת המים שלו הוא התבוסה המוחצת
של צבאות הנסיכים הסוחרים בקרב זוראנון, מול צבאות נולג-הית'רורק, ועליית כוחם של
ההית'רורקים והעממים העתיקים בכלל לאחר מעשה. אלא, שיש הטוענים כי האותות למהפך
ריחפו בחלל עוד שנים קודם לכן. לא בכדי, היה אביה המנוח של גליירינד מודאג, עוד
שנים טרם מעשה (הוא עצמו, כזכור, נפל תריסר שנים לפני קרב זוראנון, וישנם עד היום
כאלו הסבורים, כי לו היה חי והנהיג את צבאות בית הירנהייל, יתכן והתוצאה היתה
גרועה פחות).
"שונאים אותנו" נהג לומר לטירמיירי פעם אחר פעם "ולא רק קומץ
תמהונים מדולתוסיה וכמה כוהנים מתוסכלים מהסיעה היריבה, כמו שטארנדיל סבור.
הפרחחים הללו יגדלו ויזכו במשרות, וישנם גם אחרים. כיוון הרוח משתנה, אחותי; השאלה
אינה האם תהפוך הרוח הזו לסופה, אלא רק מתי".
כך או אחרת, הרי שלאחר קרב זוראנון (2423) הרימו יריבי הנסיכים-הסוחרים (קרי,
יריבי הסיעה השמרנית יותר שבני הירנהייל היו מבכיריה, ונחשבה כסיעה הידידותית כלפי
המשמר הקיסרי) את ראשם באורח חסר תקדים, כאשר הואץ תהליך שהחל למעשה בצנעה עוד
קודם לכן: שרידי אצולת האור הישנה עשו יד אחת עם הרפורמאטורים, אימצו עמדות
"פרו דולתוסיאניות מתקדמות", והחלו משתפים פעולה בניצול הרוחות החדשות
והמכה הקטלנית שספגו הנסיכים הסוחרים בשדה המערכה, בכדי לדחוק אותם ממשרות וכוחות,
בין היתר כאלו שהיו שייכות לבית הירנהייל במשך דורות. בין היתר, החלו עולות דרישות
לערוך רפורמה בדרכים הפתלתלות והסודיות של בחירת הכוהנת הזהובה הראשית, משרה
שטירמיירי ראתה כמיועדת לה לפי מסורת בת דורות רבים, באורח שיאפשר לכוהנות נוספות,
מוכשרות לא פחות (וכמובן, מן הסיעות היריבות) להתמודד עליה באורח הוגן. בני
הירנהייל ותומכיהם יצאו לקרב מאסף, בכדי להבטיח כי המשרה תשאר בידם. אובדנה, עשוי
היה לשמוט את יכולת השליטה שלהם בחותמות קיסריות, בהנחיית והכנת טקסים שטמונה בהם
עוצמה רבה והשפעה רבה על הפקידות, ובסופו של דבר לחתור תחת כוחם הכלכלי ומערכת העסקים
הענפה (והלא הגונה במיוחד) בינם לבין כלכלי הואל'קלאריון.
הגבירה טירמיירי, אז עדיין אחת הסגניות של ראש המסדר הזהוב, אישה מטופחת, צינית
וחדה כתער, שימשה כחוד-חנית במאבק שניהלה סיעת הנסיכים הסוחרים, בתמיכת הגנרלים
הריילורים מן המיניסטריון הנחלש של כס הרילאנילד (למעשה, מיניסטריון הצבא), השגריר
ההידרוסטי והשגריר המאסקארי (1) ואנשיהם, וכמה מן השרים הבכירים
והאנטי-רפורמיסטים, שבאותם ימים החזיקו עדיין במשרות בכירות בחצר. שערוריית משרד
האספקה הקיסרי (2431-2433), היתה למעשה נסיון כמעט נואש מצד הסיעה האנטי-רפורמיסטית
הנחלשת למנוע את נפילת עמדות הכח המרכזיות שלה, כולל ראשות מסדר הכוהנות הזהובות,
לידי המחנה היריב.
עברו כמה שנים, בטרם הצליחה טירמיירי לכפוף לחלוטין את בת-אחיה הסוררת למרות
המשפחה והמחנה האנטי-רפורמיסטי; בתחילה, היתה אבלה עדיין על אמה המתה, וחשה עצמה מפוחדת
מאד מכל העולם העצום והמורכב אליו הושלכה, עולם של משתאות מפוארים וטקסים מדהימים,
מלווים בחשש תמידי מפני צללים ולחישות ארס, רעלים ופגיונות (לא תמיד במובן הפיזי)
המסווים מאחורי נימוסין מדוקדקים של אמונה באור ובטוב המוחלט. אמנם, עד מהרה
התעוררה הסקרנות הפעלתנית שלה, והיא גילתה שמגדלים וארכיונים עתיקים עשויים להיות
מעניינים מאד, במיוחד אלו שאסורים לגישה ומצפינים ספרים גנוזים וכתבים בני מאות
שנים; כמו כן, כשרונה של הבת הצעירה לבית הירנהייל נודע ברבים עד מהרה. כבר בגיל
עשר, נמצאו אך כוהנות מעטות שהיו מסוגלות לחתוך פרי מבורך לנתחים מדוייקים בלא
לשפוך טיפה של מיץ, לכשף את החלקים כך שיזהרו בלובן עדין, ולסחרר אותם אל תוך מנה
טקסית או מרקחת מורכבת.
גליירינד הצעירה, הגם שמסרה את עצמה בהכנעה לעבודות הכהונה ונראתה להוטה להשביע
רצון, התחברה בנעוריה עם שתי כוהנות צעירות שהתחברו בסופו של דבר אל המחנה הנגדי.
קלארילדה (קליירי) קון-לינדלאר, לא האריכה ימים בואל'קלאריון, מפני שתיעבה את
הצביעות והרשע שבתוכו, ובסופו של דבר התגלגלה אל "שומרי השלום", בשירותם
מתה מוות נורא בשנת 2438, מתחת לטלפיה של אחת הבהמות העצומות של הרוזן סילמירק;
סטאפינדיס סארפלייר, לעומתה, היתה נצר (גם אם מדרגה שלישית) לאצולה העתיקה של
האור, בעלת חלומות עוד מנעוריה להעבור יום אחד למסדר הכוהנות הלבנות, ולהנהיג אותן
כדי ליצור עולם של אור וצדק.
ובכל זאת, במשך מספר שנים (כילדות ונערות צעירות), היו גליירינד, סטפינדיס
וקלאריליה ידידות קרובות, ובין היתר עלה בידן להסתבך כמה פעמים בצרות; החל משוטטות
בארכיונים ונסיון לסחוב ספרים אסורים, ומאוחר יותר, שליחת מכתבי אהבה מכושפים
לפרחי משמר הואל'קלאריון, עריכת ריטואלים סודיים שלא לפי הכללים, ועוד כהנה וכהנה.
כשהיו צעירות מאד, העמידו פנים כמנהלות את הקיסרות – סטפינדיס בתור הכוהנת הגדולה
של האור, קלאריליה בתור מנהיגת הפלדינים המסורה העומדת לצידה, וגליירינד בתור
הקוסמת והמלומדת הגדולה. בהזדמנות אחת, קראה השלישיה תיגר על כמה נערים ששימשו
כפרחי קצונה של משמר הארמון, שלעגו להן ואמרו שכוהנות זהובות צריכות לבשל ולנגן
בפני הגברים, ולא להתעסק בענייני המדינה; פעם אחרת, הסתבכו עם בנו של השגריר
הז'ראלי דאז (ריקא נפוח, כמוהו כאביו חסר הכשרון), והשתמשו במרקחת מכושפת בזדוניות
כדי ללמד אותו לקח שלא ישכח.
פרשת זוריאל ושערוריית משרד האספקה הקיסרי: לא ברור לגמרי, כיצד השתבשו
הדברים והידידות הורעלה והפכה ליריבות; מספרים כי קלאריליה, שמאסה בארמון, התחננה
בפני גליירינד לבוא איתה, כשהיא מטיחה בה שהדודה שלה עושה מעשים מרושעים – עד כדי
כך כי גליירינד יצאה משם בזעם, כשדמעות עומדות בעיניה. לפי גרסה אחרת, גליירינד
ניסה בכל מאדה לגרור את סטאפינדיס לצד של בני הירנהייל, אולם סטאפינדיס סירבה לה,
והפכה לעוזרת אישית של כוהנת בכירה מהסיעה היריבה, ריסילדה זוריאל (Rysilda
Zoryal); גליירינד המרירה
האמינה כי מאחורי הנימוקים האידיאולוגיים, ידידתה הותיקה פשוט קפצה על הזדמנות קלה
לקידום, ובגדה בידידות ביניהן למען אינטרס אנוכי; וישנן גם שמועות כי לתוך כל
התסבוכת השתרגה גם מריבה על גבר (אמנם, הכוהנות של האור אינן יכולות בעקרון להנשא,
אולם החצר היתה, וודאי בדורות האחרונים, מקום פרוץ למדי), שהרעילה את היחסים
ביניהן. שנים מעטות לאחר מכן, תקח גליירינד תפקיד מפתח בתוכנית המתוחכמת שהגו בני
הירנהייל כדי להפטר מהכוהנת ריסילדה, תרגיל מלוכלך שהפך עקוב מדם מעבר למתוכנן,
ואשר היווה את הפתיח ל"שערוריית משרד האספקה הקיסרי".
הכוהנת הזהובה הראשית, הירקאריס, חגגה את יום הולדתה המאה כבר בשנת 2421; בהיותה
בת למשפחה הקשורה בקשרי נישואין לבית הירנהייל, נחשבה כתומכת מתונה של המשפחה, אם
כי באורח כזה שאפשר גם לתומכות של הסיעות היריבות לחיות (איכשהו) תחת הנהגתה. אלא,
שבגילה המופלג החלה סובלת מהתופעה המוכרת בקרב מטילי לחשים שכוחם אינו אינטנסיבי
מספיק כדי להתמודד לאורך זמן עם מחסום השנים. קסמיה נחלשו בהדרגה, ואף שנותרה
צלולה עד לשנים האחרונות ממש, ניכר כי המאבק בין קסם לגיל הוכרע לרעתה, וכי ימיה
מתקצרים והולכים. אלא, שכאשר ניסתה להעביר את השרביט לטירמיירי, קמה התנגדות חסרת
תקדים בעוצמתה, הן למינוי והן לדרך החשאית (והלא הגונה) בה נעשה. במשפחת הירנהייל
האשימו את הכוהנת הזקנה, כי לא לא נחפזה מדי לוותר על הכח, חרף מחלתה וכוחה
המתרופף, ובין לבין התרחש קרב זוראנון, שהפך את היוצרות על הנסיכים הסוחרים.
הרפורמיסטים, כמו גם אצילים משושלות "אצולת האור" שחברו אליהם, דרשו
בתוקף להשיב על כנן את הבחינות הקיסריות עתיקות היומין, שבוטלו הלכה למעשה במאות
השנים שלאחר "האמנה הגדולה", בנימוק שרק לקייסרית עצמה ישנה הסמכות
לערוך אותן. המאבק בין הצדדים היה מר, והשתרג לרשת של תככים, נסיונות שכנוע,
מועצות, מכתבים ואיומים סודיים ופחות סודיים, שהפכו את הקרע בקרב הכוהנות הזהובות
לגלוי.
למעשה, משנת 2424, היו הכוהנות הזהובות חסרות כוהנת ראשית, משום שהירקאריס איבדה
את הכרתה וצלילותה לא שבה אליה, עד למותה בראשית 2425.
אלא, שהעמדתה של ריסילדה זוריאל כמועמדת לתפוס את ראשות המסדר, היה יותר מדי בעבור
בית הירנהייל; הגבירה זוריאל, שמצד אימה זרם בעורקיה דם של העממים העתיקים מבקעת
טראליריה (ולא דם הית'רורקי, כפי שדאגו יריביה להפיץ), הסתירה מתחת לחזות השקטה
והנוקשה שלה תמיכה בלתי מתפשרת בגרעין הקשה של הרפורמיסטים, ולא הסתירה את כוונתה
לפגוע בקשר המסועף בין האינטרסים המסחריים של הנסיכים הסוחרים לבין עמדות הכוח
בכהונה; לערוך חילופי גברי ולהכניס לכהונה נשים שהתחנכו בדולתוסיה, כולל אחת
שהתבטאה בעבר (אף כי חזרה בה מאוחר יותר, כנראה מן השפה ולחוץ) כי "צריך לקחת
את ההירנהיילים ודומיהם ולהשליך לים". גליירינד טוענת עד היום, כי דודתה ניסתה
מספר פעמים להגיע להבנות שקטות ולהציע הצעות פשרה, שכולן נדחו בטהרנות וצדקנות
בלתי מתפשרת. בין היתר, דחו הרפורמיסטים על הסף הצעה לא רשמית, להותיר את המצב של
העדר כוהנת ראשית על כנו, ולנהל את המסדר בהסכמה בין הפלגים השונים.יתכן מאד כי
הרפורמיסטים הבינו, כי בית הירנהייל מבקש להשהות את המאבק עד שיחלש המומנטום שזכו
לו בעקבות קרב זוראנון, ולא היתה להם כל כוונה לתת להזדמנות להשמט מידיהם.
לשווא, ניסו בני הירנהייל להפיץ שלל שמועות מטונפות על ריסילדה; כי היא סוגדת בסתר
לרוחות של חרקים, ומזהמת בעזרתם את הריטואלים של אלת האור; כי היא סוכנת
הית'רורקית וכי בן דוד שלה מדרגה שניה הצטרף לכת הצעיפים הירוקים; כי השכלתה לוקה
בחסר, ועוד כהנה וכהנה. בין היתר, דאגו להדגיש את עמדותיה הנוקשות כלפי המשמר
הקיסרי, ולגלגל את העניינים כך, כי ריסילדה תהיה זו שתאלץ להעביר ריטואל המעביר את
הברכה הרשמית למשמר של מונקריס; ריסילדה סירבה לעשות כן, אף כי היתה מוכנה לארגן
כוהנת אחרת למשימה, והדבר זכה להדים רבים. אלא, שהדבר שלא הבינו בני הירנהייל
מבעוד מועד, הוא כי חלק מהדברים שנועדו להשניא את יריבתם על הציבור, דווקא העלו את
קרנה עוד יותר - בתור אישה אצילה ואידיאליסטית, הלוחמת את מלחמתם של הקולות
המושתקים כנגד השחיתות בואל'קלאריון, ובחירתה תקדם את ההבנה והפיוס בין דת האור
לבין העממים העתיקים.
בצר להם, וכאשר נראה היה כי כל תרגילי ההשהיה אוזלים, וכי ריסילדה נשלחת לנהל
לראשונה טקס רב עוצמה באגם הקדוש המשקה את בוסתני שזיף הירח של ריילורין (טקס
שמשמעותו הינו הצהרה כמעט סופית על המינוי המתקרב), רקמו בני הירנהייל מזימה
אכזרית ומחוכמת, בה נטלה גליירינד עצמה תפקיד מרכזי. הקריסטלים הקדושים של אלת
האור, שהיו מיועדים ליטול חלק מרכזי בטקס (בתור מעין "קבלים" של האנרגיה
המאגית הלבנה), כושפו בכישוף משבש חשאי, מסוג שריסילדה לא הכירה ולא הצליחה להבחין
בקיומו (בין היתר, משום שבניגוד לכשפים משבשים הקשורים לקסם שחור או לקסם כאוס,
כנגדם הוטלו על הגבישים הגנות רבות וכמעט בלתי עבירות, הוטל כישוף משבש פשוט, אולם
כמעט בלתי ניתן לגילוי, שנראה כואריאציה ערמומית של כישוף זאהאדריני כחול. הטקס
המפואר הפך לאסון, לא רק בשל העובדה כי במקום האותות המוארים, עלו אותות מצמררים
ומבשרי רעה, אלא משום שהבוסתנים המקודשים מסביב החלו לכמוש במהירות, בתוך שבועות
ספורים.
זאת ועוד; בכליה של כוהנת-עוזרת לריסילדה, שהצטוותה להגיע במהירות מעיר הבירה עם
כלים שנועדו לתקן את הנזק, הושתלו ככל הנראה הוכחות מפוברקות לקשר עם
נולג-הית'רורק, מהם עלה שאחד הכוהנים שם תכנן מראש לחבל בטקס ולפגוע בברכת האור
השורה על ריילורין. כאן, התרחשה דרמה צדדית קטנה; סטפינדיס סרפלייר, ששימשה כעוזרת
ראשונה לריסילדה, היתה אמורה להיות זו שתשא את הכלים, אולם היא נפלה למשכב קשה ערב
הנסיעה, והוחלפה בידי עוזרת אחרת – אותה גבירה קיצונית שהצהירה בזמנו כי יש להטביע
את בני הירנהייל, וכי נולג-הית'רורק היתה הצד הצודק במלחמת זוראנון. כאן, היתה זו
ידה של גליירינד שהרעילה את ידידתה-יריבתה באורח כזה שריתק אותה למיטה, ומנעה ממנה
לצאת לשליחות שתהפוך אותה לקורבן שאחת דינו; ובמקומה נשלחה אישה שגליירינד תיעבה
בכל ליבה, ולא חשה כלפיה כל רחמים (ואולי גם הבינה, שעקב העבר שלה תהיה מועמדת
אידיאלית לתרגיל). סטאפינדיס, לעומת זאת, פירשה את הדברים באורח שונה לגמרי – היא
בכתה כמעט עד עלפון, בשכנעה את עצמה שאם היא היתה יוצאת למשימה, היה עולה בידיה
לשנות את מהלך הארועים ולהציל את גבירתה. לאחר והמסמכים והחומרים המרשיעים נחשפו
"במקרה", מיהרו בני בריתה של משפחת הירנהייל במיניסטריון הצבא לנהל
חקירת בזק בחשד לקנוניית בגידה.
הכוהנת הצעירה, לאנת'רה, עברה עינויים כדי שתודה באשמה, לאחר שהובאו כנגדה כל
ההתבטאויות הקודמות שלה מן העבר, שביססו לכאורה את המניע האידיאולוגי שלה. לאחר
מכן, הונו אותה בהבטחת שוא, כי אם תודה באשמה יקלו את עונשה ויזכו את הגבירה
ריסילדה מרוב האישומים; בפועל, בית הדין הצבאי חרץ את דינן של לאנת'רה וריסילדה
במהירות; הראשונה הורשעה בבגידה, נידונה למוות והומתה באותו היום בשתיית מרקחת
קטלנית; ריסילדה הורשעה בשורה של אישומים הכוללים חילול הקודש בשל שאפתנות אישית,
ניהול ריטואל שמצוי מעל לכוחותיה; רשלנות פושעת, ועוד שורה של האשמות שכללו אחריות
עקיפה לבגידה: היא הודחה מכל תפקידיה ונשלחה למאסר בבידוד, משם ניסתה, בעזרת
סטאפינדיס ובעלי ברית אחרים, להגיש ערעור שידון בפני טריבונל של הכוהנות הלבנות;
אלא שבין לבין, הותקף בית הכלא בידי פיראטים, והתחוללה בו מהומת אלוהים שבסיומה
נמצאה ריסילדה מתה בתוך תאה – כאשר הגרסה הרשמית היא כי נחנקה מן העשן הרב שהתמר
במקום בעת המאבק בין השומרים לבין הפיראטים ואסירים מתמרדים; כיום, מקובלת הגרסה
כי היה מדובר בבימוי מתוחכם פרי מוחם של טארנדיל המושחת ואחותו המרושעת, וכי מרצח
חנק את ריסילדה בתאה, בחסות המהומה. סטפינדיס הצעירה, מטורפת למחצה מצער, קרעה את
בגדיה, התפרצה לטקס רשמי והאשימה את טירמיירי קבל עם ועדה; כתגובה, נשפטה על עלילת
שווא ונשפטה להדחה מן המסדר הזהוב ומאסר – אולם זה הומתק לגלות של שנתיים במקדש
מבודד במק'קינטיריה, בטענה כי הצער על גבירתה גרם לה לאבד שליטה על מעשיה.
למשך ארבע שנים (2427-2431) שבו בני הירנהייל ושלטו באורח מוחלט במסדר הזהוב,
וערכו סבב של מינויים וטיהור תומכותיו של המחנה היריב (רובו בלא שפיכות דמים –
בעיקר העברת תפקידים והורדה בדרגה, אם כי יש המטילים ספק האם מותה של כוהנת מבוגרת
וקולנית אחת אכן נגרם רק בשל שברון לב); גליירינד עצמה קודמה, והפכה לכוהנת
האחראית על גנזי המסדר והכלים המקודשים שלו, מתוך מטרה מוצהרת להקפיצה לדרגה של
סגנית בתוך מספר שנים. אלא, שהמשפחה הערמומית שגתה, כאשר לא העריכה נכון את עוצמת
הזעם שהתעוררה בציבור, ואי-האמון הכללי בה התקבלו "ההוכחות הניצחות
שלהם", ומעשי בית הדין הצבאי; תחילתה (כצפוי) היתה זו דולתוסיה, שהודיעה על
הפסקת כל הטקסים בהן מעורבות הכוהנות הזהובות, עד לחקירה חדשה ועשיית צדק; אחרים –
אם כי תחילה לא רבים – הלכו בעקבותיה, וידה של הממשלה הריילורית, המפולגת ממילא,
ואשר לרפורמאטורים היתה בה דריסת רגל הולכת וגוברת, לא הצליחה לעשות דבר; בשנת
2431, קרה הגרוע מכל – מספר חילופי גברי של פקידים וכוהנות, הביאו לכך כי
סטפינדיס, שישבה ושקעה בלימודי קודש הרחק מעיר הבירה, לא רק שהושבה לואל'קלאריון
בצו מגבוה, אלא שמסדר הכוהנות הלבנות שבר מסורת פנימית שלו עצמו כדי לקבל אותה
לשורותיו, ולהשיבה בפאר והדר ככוהנת – גם אם זוטרה עדיין – במסדר המכובד והחזק
ביותר בתוך הכהונה הריילורית.
סופם של בני הירנהייל: שובה של סטאפינדיס, זוהרת בגלימותיה הלבנות, היה
ראשית הסוף של בני הירנהייל; כוכבה של הכוהנת המסורה הלך ועלה, המוניטין שלה ושל
כוחות הקדושה שלה הרקיע שחקים, ותומכיה התרבו מיום ליום. כמסתבר, עוד בשבתה בגלות,
הכינה סטאפינדיס את התשתית לחקירה מחדש של המאורעות, וכל האמצעים בהם ניסו בני
הירנהייל לנקוט לא הועילו; בסופו של דבר, נשבר אחד מתומכיהם המרכזיים מן הלחץ,
ומתן התחושה שהחבל הולך ומתהדק סביב גרונו; היועץ הבכיר לשר הזכיונות הקיסרי נשבר
והודה בשורה של מעשי שחיתות בהם פעל ביחד עם בני הירנהייל, בתמורה לעונש קל יחסית
של גלות וקנס כספי (להבדיל ממאסר ארוך, שלילת מעמד והחרמת כל הרכוש המשפחתי).
מכאן, הפכו הסדקים להתמוטטות, והראיות נחשפו בזו אחר זו; טירמיירי התאבדה בבליעת
רעל, וגליירינד נאסרה, לאחר שנמצאה יושבת לצד גופתה של דודתה, ממררת בבכי שקט.
טארנדיל נמלט מעיר הבירה וניסה לגייס את הכוחות החמושים של בני הירנהייל, אולם אלו
סבלו ממורל נמוך, ורוסקו במבצע מהיר של "הגלימות הלבנות", בראשו עמד
קצין צעיר ומבריק בשם מאלקליר הרנהולם (כיום מפקד הגלימות הלבנות בקורליסין) – איש
סיעת הרפורמאטורים שהכיר היטב הן את סטפינדיס והן את גליירינד מזה שנים ארוכות.
בצר לו, וכאשר הבין ששומרי ראשו מתכננים לבגוד בו ולמסור אותו לשומרי השלום, תלה
טארנדיל את עצמו.
הקץ הקיץ על שושלת הירנהייל בתוך שבועות ספורים; בניה הנותרים נאסרו, או נמלטו
מריילורין (כמה מהם להידרוסט ולמושבות שלה שבדרום הסיל'נאראלד) תאריה וזכויותיה
הופקעו, וכל רכושה הוחרם. הראיות בדבר שחיתות ארוכת שנים, מעשי אכזריות ורצח,
פורסמו ברבים והביאו לדעת קהל כזו, שאספסוף משולהב הקיף את המגדל בו נעצרה
גליירינד וביקש להתפרץ פנימה ולכלות בה את זעמו. הפרשה הכתה מכה קשה את כל תומכיה
לשעבר של השושלת, גם כאלו שלא נשפטו ולא הואשמו, ואת ידידי המשמר הקיסרי בכלל.
"שערוריית משרד האספקה הקיסרי" היוותה פתח לחילופי גברי בשלטון, שהקפיצו
את הרפורמאטורים הקיצוניים ביותר לעמדות מפתח, והיוותה קרש קפיצה לשורה ארוכה של
רפורמות, כולל ביטול מוחלט ורשמי של סמכויות ותארי הרילאנילד, פירוק מיניסטריון
הצבא (כס הרילאנילד) וחלוקת סמכויותיו בין שלושה מיניסטריונים שונים, ועוד כהנה
וכהנה.
מסופר, כי כמה מהפקידים החדשים תכננו לסיים ביסודיות רבה (מדי) את הטיהור של בני
הירנהייל, והועלו תוכניות חשאיות לחסל את גליירינד בכלאה, או לשלוח אותה בתור
אסירה לכלא קשה ביותר השוכן על ביצה, שתוחלת החיים בו קצרה למדי, קל וחומר של מי
שמעולם לא הורגלה לתנאים כאלו, אלא שסטפינדיס גילתה את התכנון, ואיימה להתפטר
ולחזור לגלות אם יקרה משהו לידידתה-יריבתה. גליירינד הוחזקה במעצר בתנאים נוחים
יחסית במשך מספר חודשים, ואזי הוגלתה לאותו מקדש בהרי מק'קינטיריה בו שהתה
סטפינדיס עצמה בשהותה בגלות. השמועה מספרת, כי סטפינדיס ניסתה להשפיע על גליירינד
לחזור בה בלב שלם ממעשיה הרעים, ולהכות על חטא באורח שיכשיר מתן חנינה ואולי השבה
לתפקיד זוטר במסדר הכוהנות הזהובות, אלא שגליירינד היתה גאה מדי ומרירה מדי, ודחתה
את ההצעות על הסף. תחת זאת, ביקשה כי יותר לה להשתחרר ולצאת לגלות תמידית
מריילורין, שלא על-מנת לחזור.
גליירינד, שהותר לה לשוב לעיר הבירה לימים מעטים בכדי לארגן את ענייניה ולעלות
לספינה שתקח אותה לאיי מונקריס, היתה אישה מחוסרת כל, מלבד הבגדים שלגופה, וצרור
הכלים והספרים שנשאה עליה. מסופר, כי סטאפינדיס וגליירינד נפגשו לשיחה אחרונה
בלילה שלפני ההפלגה; זו ארכה על פני שעות ארוכות, ופעם נוספת דחתה גליירינד
בהחלטיות את ההצעה לחנינה ולחזרה אל המסדר, בתמורה ל"חזרה אל האור".
גליירינד השיבה בשלילה גמורה, כשהיא שולחת בידידתה-יריבתה מבט שקט וקטלני
("להתנצל בפנייך? אני מסרבת. מילאתי את חובתי, כשם שאת מילאת את שלך. אל
תתנשאי מעלי! מסע היסורים שלי בארמון הקודר והמרושע הזה הסתיים, סטאפי. שלך רק
עומד להתחיל"). לעומת זאת, יש המספרים כי הפגישה הסתיימה בכך ששתי הידידות
לשעבר התחבקו, כשעיניהן מלאות דמעות.
גלות באיי מונקריס: עבור גליירינד, נראה כי יותר מאשר בעונש, הגלות היא
בגדר שחרור. מסופר עליה, כי עוד לפני המפלה הסופית של בית הירנהייל, מאסה בחיי
הפאר והתככים של הואל'קלאריון (ויש שטוענים כי מצפונה יסר אותה על דברים שעשתה).
מאידך גיסא, ישנם כאלו המפקפקים בכך, וטוענים כי היא פשוט ממתינה בצפון עד יעבור
זעם, ואז תשוב לנקום את נקמתה ולפתוח מערכה חדשה בשם שושלת הירנהייל (רעיון שעצם
איזכורו גורם לגליירינד לפרוץ בצחוק שקט ומריר).
הגם שבבואה לראשונה לעיר הגרניט, התקבלה בכבוד רב על-ידי נורקלירד הזקן, גליירינד
סירבה ליטול משרה בעיר הגרניט, או לכבול את עצמה למסדר כלשהו; ישנן גם שמועות כי
נפגשה עם הרוזן הקודר והאכזר סילמירק, לפגישה חשאית שעלתה לטונים צורמים, כאשר
הסתבר לרוזן שהיא אינה מעוניינת להצטרף לסיעתו ולפעול בשמו בעיר הגרניט). תחת זאת,
גליירינד מעדיפה להתקיים באורח עצמאי ולהתפרנס מכישוריה; כיום, היא שטה בין האיים
השונים באיזור מונקריס, ולעיתים מרחיקה צפונה ומערבה, עד לנמל הגדול של פריינורין.
עיקר פרנסתה דהיום מגיע מסוחרים ושאר עשירים ובעלי מעמד מקומיים השוכרים את
שירותיה, בכדי להנות מכשרונותיה של כוהנת זהובה לשעבר, המסוגלת לבצע בפניהם הופעה
בקתרוס ריילורי מעודן, לרקוח מרקחות ולהכין מטעמים מיוחדים העולים על שולחנם של
השרים והשועים של ארמון האור ועמק הואל'קלאריון – ומוכנים לשלם סכומים נאים בעבור
תענוג שכזה. גם יכולתה לכתוב ברהיטות בולקירין גבוהה של ארמון האור, ולנסח מכתבים
ואפילו שירה בשפה המורכבת הזו, נדרשים מפעם לפעם, בעיקר עבור סוחרים ופקידים מבני
פריינראהג' הרוצים לתקשר או להרשים אי-מי בריילורין.
אלא שמעבר לזה, יש לגבירה גליירינד עיסוקים נוספים; מספרים, כי מאז ומעולם, היה כח
הקסם שלה חזק מאד, וכבר מגיל צעיר התעלה על זה של דודתה המנוחה. בשנים בהם היתה
עצורה, התעמקה בספרי כשפים, ומסופר כי בהדרגה, הסבה את כוחותיה למטרות אחרות,
מקודשות פחות מאלו של כוהנת זהובה, אבל יעילות בהרבה באיזורי ספר.
"נדהמתי מן המהירות בה למדתי לשנות את הקסם שלי" כתבה גליירינד באחד ממכתביה
הנדירים "להסב את הברכות לברקים, לכשף ולהתמיר ברזל ואבן במקום פרחים ויינות
ענוגים. אולי זו המרירות הממלאת אותי, שיוצקת עוצמה אל תוך השרביט; ואולי דבר-מה
אחר; אינני יודעת".
אופי והתנהגות, תפקיד
במערכה:
גליירינד היא אישה שקטה ונבונה מאד, מן הסוג המעדיף להתבונן וללמוד ידיד ויריב
כאחד. היא טיפוס מחושב, שלמדה מילדות לשקול היטב את מילותיה ומעשיה. עם זאת, היא
בעלת רצון חזק וחשיבה החלטית מאד, וקשה מאד לבלבל אותה או לרכוש בדברי חלקות. אולם
מספרים, כי מתחת לחזותה המרוסנת גואה ים של מרירות; זכרון שנים של תסכול ובגידה
(הן של אחרים כלפיה, והן שלה עצמה כלפי אחרים), וזעם עצור שמתובל בתחושה חריפה של
אבל ואובדן. (או כפי ששרה פעם, בעודה
פורטת על הקתרוס: "אל תקנאו בה, בגבירה הזהובה הגלמודה, העצובה; אוי לה
מיריביה, ואבוי לה מידידיה")
נראה, כי חרף הצלחותיה
המקצועיות, היא מתקשה להשתלב בחברה המחוספסת יותר של איי מונקריס; תשנא את כס
הואל'קלאריון וסביבתו כאשר תשנא, גליירינד עודה נראית ומתנהגת כגבירה ריילורית
מתוחכמת ברמ"ח אבריה, ומתקשה מאד להשתלב בחברת ספנים ודייגים מחוספסים, עימם
היא נאלצת לבלות כעת חלק ניכר מזמנה; אכילת בשר גסה בידיים תוך כרסום העצמות,
להבדיל מחיתוכו לנתחים דקים ומעודנים, גורמת לה עד היום צמרמורת, שלא לדבר על
ספנים שתויים המסוגלים בהחלט להניח ידיים, "אגב אורחא", במקומות הלא
נכונים.
יש המשערים, כי בין
גליריינד לנורקלירד הזקן ישנו סיכום לא רשמי, לפיה תשמש כעיניו ואוזניו בקרב
סוחרים עשירים, קציני משמרות השלום וכיוצא באלו, וכי המפקד הזקן מכיר היטב את
כשרונה המדהים לדלות מידע מקטעי שיחות, מילים וסימנים שהיא קולטת בעודה מנגנת בפני
מעסיקיה העשירים או מגישה להם מטעמים "בסגנון קיסרי". אמנם, כמה מסוחרי
הטורז' היותר קנאיים כמו גם קומץ קצינים קיצוניים יותר ממשמרות השלום נשבעו להחרים
את שירותיה בשל החשד הזה, אולם עד-כה, דומה כי מעולם לא חסרו אנשים שישכרו אותה,
כולל תומכים מושבעים של אוריאנד ואפילו משרתי הנביא רור'האן היושבים ב"אי
הפרסה" (אם כי גליירינד לא משתטה לנסות ולהגיע לקריילמיר עצמה) – אחרי ככלות
הכל, המחשבה על טיפול בנוסח הואל'קלאריון קוסמת לרבים, בעיקר לסוחרים שנקל להם
יותר לצבור הון מאשר מעמד והכרה. גם הדרך בו הפיצה, לכאורה אגב-אורחא, את האופן בו
מצאה את הרוזן סילמירק כאדם נתעב ומגעיל, מסייע במידת-מה למוניטין שלה (וככל הנראה
לא דורש ממנה לשקר); וחרף זאת, גם השגריר (לשעבר) מארלהיינד, הנחשב לראש תומכי
הרוזן סילמירק באיזור קורליסין, הזמינה לפחות פעמיים להופיע בפניו ולשרת אותו; הגם
כי מסופר כי לא ריסן את עצמו מלהתגרות בה, על האורח בו היא נוהגת, ועל כך כי אינה
מנסה לנקום את דם בני משפחתה. מאידך גיסא, מספרים כי גליירינד מצויה ביחסים
מוזרים, ולא שפירים מדי, עם המפקד הכריזמטי והקנאי של "הגלימות הלבנות"
באי, שמחד גיסא מתעניין למדי במעשיה (ויש אומרים, גם הורה לפחות במקרה אחד להגן
עליה), ומאידך גיסא מלא בכעס או טינה כלפיה, ונמנע בדרך-כלל מלאשר את הזמנתה למעוז
"הגלימות הלבנות" שעל אי הפרסה; יש האומרים, כי צל הרפאים של קלאריליה
קון-לינדלאר הוא שעומד ביניהם; זאת בין היתר, בשל העובדה כי מפקד הגלימות הלבנות
היה כרוך אחרי אותה שומרת-שלום יפיפיה בשנים עברו, ומותה מילא אותו בשנאה בוערת
כלפי המשמר הקיסרי.
אלא, שחרף השמועות
דנן, כמו גם השמועות כי היא התחייבה לסייע למשמר בעת מלחמה, הרי שלעת-עתה היא
נוהגת כאשה עצמאית לגמרי, מפליגה, יוצאת ובאה כרצונה בין עיר הגרניט, קורליסין
ופריינז'ירק, ומדי פעם חוברת להרפתקנים כאלו ואחרים.
חזרה לאינדקס ההרפתקנים של
קורליסין
חזרה לדף הראשי של המערכה
בצפון-מערב קלדאריה
__________________________
(1) הגם שהמאסקארים הם
בני העממים העתיקים, ויש דמיון רב בין הדת שלהם לדת ההית'רורקית, בין הסיעה השלטת
במאסקארו כיום ורוב הכוהנים שלהם לבין נולג הית'רורק ישנה יריבות עתיקה ותיעוב רב,
ששורשיו היסטוריים ודתיים. הדת המאסקארית, המקדשת את הרוחות של החיות הגדולות
(בעיקר אך לא רק הטורפים), התייחסה תמיד בסלידה לאלו שהרוחות המרכזיות שלהם הינם
רוחות של זוחלים ולעיתים גם חרקים – האחרונות נחשבות רוחות טמאות ומנודות בעיני
המאסקארים. לכך נוספו גם שיקולים כלכליים, והחשש מפני כוחה המתעצם של אוריאנד.
אמנם, יש לאוריאנד גם כמה וכמה תומכים במאסקארו, אולם אלו עדיין בגדר מיעוט.
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.