??????? - ????

הקדמה | העידנים הקדומים | גזעים | גאוגרפיה | היסטוריה הידרוסטית | המערכה | יצירת דמות

vineline

 

מבוא לאי ההידרוסטי: אקלים, גיאוגרפיה והיסטוריה

 

 

4.2: לוח שנה, אקלים וחגים באי ההידרוסטי
(

הקדמה: באי ההידרוסטי נהוגה מקדמת דנא שיטת לוח-שנה בן שנים-עשר חודשים, שלקוח מואלקירין עתיקה. עם זאת, הלוח הותאם במרוצת השנים לצרכי השנה ההידרוסטית; בערך זה יתוארו שנים-עשר החודשים, על שמותיהן בולקירין ובהטיה מערב-קיידרהרצית, בצירוף תיאור תופעות אקלימיות, חגים חשובים החלים במהלכם, וכן פעילויות חשובות של תושבי האי מחד, ושל אויביו (הן מבחוץ, הן שבטי פרא עתיקים והן מפלצות) מאידך.

 

 

לינדלאנטיר (קיידרהרצית: לינדנת'אר) הוא הראשון בחודשי האביב. הטמפרטורות בכל רחבי האי ההידרוסטי עולות, והשלגים מפשירים לחלוטין, מלבד ברמות הגבוהות של הרי וייטהייבן ובמרומי הרי השדרית. גשמים אביביים יורדים, לעיתים כבדים למדי ומלווים במעט ערפל קל; זהו אותו מזג-אוויר הידרוסטי מפורסם, של תערובת בין גשם לשמש חיוורת. הצמחים הנשירים מצמיחים עלים ופרחים, מה שגורם לחלקים רבים של הידרוסט, בעיקר אך לא רק במחוזות המערב, לעטות מעטה ססגוני.

 

פעילות אנושית: חלקו הראשון של החודש עומד בסימן חגיגות האביב ומנהגיהן הרבים (ע"ע), ובמהלכו משפחות ועסקים רבים מושבתים מעבודה, או עובדים באורח חלקי בלבד. זאת, באשר עבודה מאומצת בתקופה זו נחשבת כפחיתות כבוד, וסימן היכר לבני המעמדות הנמוכים ביותר. היחידים אשר עובדים בתקופה זו במלוא הקיטור, הם בתי האריגה, אשר מצויים בישורת האחרונה של מאמץ להשלים את תוצרתם, למדוד ולספק – בעיקר ללקוחות העשירים, לפני ערב ה-13 לחודש, מועד "חג השמלות" המפורסם.

מיד לאחר תום החג השני, נכנסים בתי המלאכה הגדולים של היידרקרון וערים אחרות לעבודה במלוא הקיטור (ישנה תופעה חוזרת של פלוטוקרטים המנסים להעביד את פועליהם שעות רבות אף קודם לכן, למרות חוקי המלך המפורשים האוסרים על כך, וממציאים כל מיני שיטות מעקף ותירוצים מקוריים לשם כך), במטרה להספיק וליצר די הצורך בכדי להעמיסם על הספינות שיפליגו צפונה בשבועות הבאים.

 

פסיטבל האביב: זהו החג המרכזי והארוך ביותר של הידרוסט, שהינו למעשה צירוף של שני חגים (פסטיבל השחר, וחג השמלות), ביניהם מפרידים שמונה ימים המכונים "ימי הכישור", או "ימי שירת הכישור". הגם שימי חיץ אלו אינם ימי חג רשמיים, הם נחשבים כימים של עבודה מעטה (אצל המעמד העליון והבינוני), ותחת זאת ראוי לפי הנוהג להקדישם לנקיון הבית, סידורים וארוחות משפחתיות חגיגיות. עבודה מאומצת בתקופה זו נחשבת כדבר בזוי, היאה למעמדות הנמוכים ביותר. זאת, מלבד בתעשיית האריגים ועיצוב הבגדים והאופנה העילית, הנמצאת בפעילות שיא דווקא בתקופה הזו.

פסטיבל השחר (1-4 בלינדלאנטיר): הינו למעשה גלגול מקומי של חג עתיק מאד, שיש לו מקבילות כמעט בכל התרבויות של 'אנשי הדמדומים' (לפחות), ואשר נועד ביסודו לחגוג את התחדשות החיים, את נצחון האביב על החורף ונצחון החיים על המוות. בהידרוסט, מיוצגים האלמנטים הללו במסורת הקושרת את החג לנצחון הולקיריות של קלאריליה ריילארד על ענקי הסאר'ראו, וחורבנה של סוראו קורו-האמראב (אף כי, באורח פרדוקסלי, דווקא חורבן זה גרם להתפשטות קרחוני עד בצפון הידרוסט). חג זה עודנו עממי מאד, נחגג כמעט בכל בית ומצוין בחגיגות המוניות ברחוב, ארוחות משותפות גדולות בכפרים ובאיזורים הקהילתיים יותר בערים (בהיידרקרון, נהוג לציין זאת גם בעריכת 'ארוחות חסד' לאביונים ומוכי גורל, ואפילו פלוטוקראטים נוקשים נוהגים לתרום כספים למטרה זו). רבים מהחוגגים, בעיקר נשים, שוזרים זרי פרחים בשיער, והחג הוא גם מועד מקובל מאד לעריכת חתונות.

בעבר, היה אחד מארועי החג החשובים ביותר מצעד רכוב של אבירי מסדר סנט-קודור, שהיה חוצה את העיר פעמיים בצאתו משערי טירת סנט-קודור בואכה ארמון המלך, וחזרה; מלכים עתיקים ואצילים חשובים היו נאבקים בעבר בקנאות על זכותם לרכב בחלוץ של המצעד, ולהשתתף בטקס ההשבעה שהיה נערך לפני שערי הארמון. אלא שמנהגים אלו הינם כיום נחלת העבר. לא רק שמאתיים שנים לפחות חלפו מאז הפעם האחרונה בה רכב המלך בראש המצעד הזה, אלא שכיום הוא נערך במתכונת מצומצמת בהרבה, באיזור טירת סנט-קודור וכמה מהרבעים הסמוכים לו, ותו-לא. לא בכדי, הביטוי "עדכני כמו מצעד סנט-קודור", או "עדכני כמו רכיבת האביב" הפך למטבע לעגנית המתארת אופנה או מנהגים שאבד עליהם הקלח.

נשף האביב: חרף העובדה כי חג השמלות אורך שלושה ימים (13-15 בחודש), הרי שרבים ממנהגיו הקדומים של החג הזה נשכחו ואבדו, וגם הטקסים המורכבים של כוהנות האלה קארליסיי (שיש להם טעמים רבים שאינם נוגעים לגנדרנות גרידא) נדחקו זה מכבר לשולי התודעה הציבורית, ומובנים רק למספר מצומצם של "יודעי סוד", ומספר אורגים מסתוריים היודעים לרקום רונות וסמלים מסתוריים. כיום, מזוהה חג השמלות כמעט אך ורק עם 'נשף האביב' הגדול, המתרחש בערב ה-13 לחודש (כאשר לאחריו עורכים אנשים עשירים פיקניקים בנוסח הנראה להם מסורתי, או משלבים זאת עם ציד שועלים). כך או כך, הנשף הנערך בערב ה-13 בחודש הוא היום אליו מצפות נשים עשירות רבות, בעיקר הצעירות והגנדרניות שבהן, במשך חודשים ארוכים. הן המלך והן נכבדים אחרים עורכים נשפי-סעודה חגיגיים וטקסיים, כאשר הגבירות נקראות לעבור לפני בעל הנשף ורעייתו לפי המעמד, וכל אחת מהן דואגת להופיע במתלחה המהודרת והראוותנית ביותר שהיא יכולה להשיג. השאלה, מה לבשה מי בנשף של המלך ועם מי זכתה לרקוד בנשף, הופכת לא אחת לשיחת היום בקרב אותם מעמדות, במשך שבועות ארוכים לאחר מעשה.

סעודת הקבלה הגדולה (ערב ה-14 לחודש): חלק מפורסם אחר מן החג השני, נערך באוניברסיטאות השונות של הידרוסט. באורח עקרוני, מדובר בסעודה משותפת חגיגית בה נוטלים חלק כל סגל הפרופסורים והסטודנטים, ששבים במועד זה מחופשת החורף הארוכה. בעבר הרחוק, היה מרכז הטקס אכילה טקסית של מנה מיוחדת של בשר דיונון ענק (לעיתים גם צלופח מעמקים), שיצג חוכמה בחלק מן המסורות הקדומות של האי; אותו יצור מעמקים בושל והותקן במחית של דלעת או ירק דומה, בכדי לציין את עליונות החוכמה על הבערות וההמוניות. כמו כן נשזר בו גם מוטיב של הודיה לאלים על כך שמסעם הארוך של הסטודנטים בחזרה אל עיר הבירה עבר בשלום (וזאת בעידנים, בהם היו הדרכים משובשות ומסוכנות בהרבה מכפי שהן כיום). כיום, דברים אלו נותרו ברמה הטקסית בלבד, כאשר כל אחת מהאוניברסיטאות היותר עתיקות ומפורסמות יצרה כללי טקס יחודיים וססגוניים משלה, ממקהלת ילדים הלבושים בבגדים עתיקים, ועד כיבוד המוגש על מרכבה מעוטרת ביצורי ים מגולפים. מזה שנים רבות מאד, שלאור הגידול בממדי האקדמיה וריבוי הסטודנטים, אין זה אפשר להגיש לכולם את המנה המסורתית, וברוב המקומות היא מוגשת אך ורק לפרופסורים ולסטודנטים מצטיינים (או כאלו שמישהו למעלה חפץ ביקרם), כך שלשאלה איזו מנה תוגש למי יש לא פעם חשיבות רבה. יתר התלמידים נאלצים בדרך-כלל להסתפק בפרוסה ממאפה או עוגת דלעת מתוקה שנעשו בדמות צלופח (וכפי שמעירים ליצני הממלכה כי 'גם הקרקאנים של ימינו עשויים רובם מדלעת').
תפילת מבועי המעמקים: טקס זה, אותו עורכים כוהני אל הים הידנלור בשעת הדמדומים של ה-15 לחודש, חותם למעשה את פסטיבל האביב, ו"משיט את השנה החדשה לדרכה". למעשה, זהו כמעט הארוע החשוב היחיד בארועי פסטיבל האביב, שעיקרו נותר עדיין בידי הכהונה, ולא הפך למופע ראוותני פומבי. המדובר בטקס שעורכים הכוהנים מחוץ לעיר הבירה, על צוק סלע מוגבה המשקיף על היידרקרון ממערב, וממנו ניתן לגם לראות את הים (ערפל מעובה המונע זאת נחשב כאות מבשר רעה); בטקס נוכחים לפי המסורת המלך, ראשי המדינה ומפקדי הצי, ובמהלכו משתמשים כוהני הידנלור בכלים קדושים השמורים כל השנה בגנזך, ומוצאים ממנו לצורך זה בלבד. במסגרת זו, נערכת תפיל הודיה למבועי המים המפשירים והמתחדשים, המייצגים את אצבעותיו המחיות של האל, הדואג כל חי; וכמו כן, מתפללים ועורכים טקס לעילוי נשמתם של הטבועים, אשר נגרפו למצולות הימים בשירות הוד-מלכותו במרוצת השנה החולפת; המלך מסיר את הכתר מראשו, ושכיית החמדה מושרית במי המבוע הטהורים בתוך אחד מכלי-הקודש; ועליו לכרוע על ברכיו ולשאת תפילה אל אדוני הים, ממנו באו אבות-אבותיה של האומה, ולבקש חסד והצלחה עבור הצי המלכותי וכל יורדי הים ההידרוסטים בשנה הבאה שנפתחת כעת.

תפילות המוניות ופשוטות יותר, לשם אותה מטרה, נערכות במקומות רבים בהידרוסט, במטרה לזכות בחסדו של הים בשנה הבאה, וכן לרצות ולהפרד מנשמות הטבועים. בטקסים אלו, שנערכים בקפידה במיוחד בערי החוף, נהוגה דרך טקסית של משפחות חללי הים 'לשלח' את נשמת יקירם (ולמעשה, במקור העתיק, למנוע ממנו לשוב כרוח מעונה או יצור אל-מת ולרדוף את החיים). כוהני אל הים מזליפים טיפות מים מלוחים על ראשיהם של מלחים ואנשים העומדים להפליג, ועוד כהנה וכהנה טקסים, המשתנים לא אחת ממקום למקום. ברוב מוחלט של המקרים, מתנגדת כהונת הידנלור לראוותנות כלשהי בטקסים האלו, בטענה שהדבר יעורר את חמתו של אל הים הזקן, וישיג תוצאות הפוכות מן המצופה.

 

מפלצות וסכנות אחרות: בבקעות המיוערות שלמרגלות הרי השדרית, וכן באיזורים הצפוניים הגובלים ביערות הלגון או בהרי וייטהאבן, מתעוררים דובים ויצורים דומים משנת החורף, ומתחילים לשוטט רעבים בחיפוש אחר מזון וטרף, מה שמביא אותם לא אחת לשולי הכפרים והאיזורים המעובדים. כמו כן, כמויות גדולות מיבולי הקנבית הכחולה וסחורות לא חוקיות דומות מוברחות אל היידרקרון ואל ערים גדולות אחרות, בין היתר בעבור כמה מן הגרסאות היותר מפוקפקות של פסטיבל האביב, שנחגגות בחשאי לא רק במעוזים של הרדיקלים, אלא גם באחוזותיהם של כמה וכמה בעלי הון מן הסוג היותר מפוקפק ופרוורטי. דבר זה, כמובן, מעסיק מאד את יחידות הצבא והמשמר העוסקות ברדיפה אחר המבריחים (או, במקרה הגרוע, בנטילת שוחד מחלקם).

 

 

קונווינטיאר (קיידרהרצית: קונוונת'אר), הוא החודש השני של האביב; האוויר מוסיף להתחמם באיטיות, אגב המשך אותו מזג-אוויר טיפוסי של תערובת בין גשם לשמש חיוורת. בדרום הרחוק של הידרוסט, לאורך תעלת קלאריליה, הגשמים נחלשים מאד ונעשה חם במפרצים העמוקים והמיוערים הרבים המשתרעים שם. הרוחות משנות כיוון, ונושבות כעת מדרום ודרום-מזרח. בשדות, מבשיל יבול האביב הצנוע יחסית של דגן-הגשם, מה שצובע את האיזורים המעובדים ברוב חלקי האי בגוונים של חום-אדמדם עכור. בצפון המוגבה, הרי וייטהאבן, הפשרת השלגים בשיאה ולא פעם נוצרים שטפונות מסוכנים היורדים על העמקים שמתחת להם; מעברי ההרים המפורסמים נפתחים לתנועה, ולא פעם הדבר מלווה במראות עגומים, של חשיפת שרידיהם של אלו שקפאו למוות ונקברו בשלגים במהלך החורף האחרון. מעבר לשערי הקרח של המעברים, שלג העד נותר אמנם בעינו, אבל העלטה החורפית הסוערת נסוגה לאחור, וחושפת את המרחבים הקפואים במלוא הדרם המאיים, על הפסגות הרחוקות הנישאות מעברם האחר.

 

פעילות אנושית: בסדנאותיה ומפעליה של היידרקרון, עונת האביב הקדחתנית בעיצומה, והעבודה נעשית סביב השעון. בנוסף ליצור וטיפול בסחורות שנועדו להשלח לנמלי הים ולהפליג, פעילים במיוחד כל העוסקים במתכות, נפחות ויצור סחורות עבור הכוחות החמושים של האימפריה, אשר מחוייבים לספק את תוצרתם לפני החגיגות הצבאיות של תחילת החודש הבא, ועונת הפעילות שתבוא בעקבותיהם.

הנמלים פעילים במהלך כל היום והלילה, ומאות רבות של ספינות פורקות ובעיקר מעמיסות סחורה, במטרה להפליג ולהתרחק מהאי ההידרוסטי ומים הצעיפים המרקדים, בטרם יתעבה האובך החם של ראשית הקיץ, ויהפוך את ההפלגה למסוכנת מאד. באיזורים הצפוניים, סיירים ויחידות צבאיות סוקרים את מה שנחשף עם נסיגת השלגים והפשרתם, בכדי לזהות אותות מסוכנים לחדירה של מפלצות ושאר מרעין בישין מן השממה הקפואה בחסות החורף, ומודדים מטעם השלטונות או האצילים המקומיים בודקים את נזקי העונה הקפואה.

 

מפלצות וסכנות אחרות: באיזור מרגלות הרי השדרית, מתחמם האוויר די הצורך בכדי שחרקים ענקיים יהפכו פעילים, ולעיתים יתעופפו באוויר ויתקרבו אל איזורים מעובדים ומיושבים יותר; המים האפורים שנוזלים מן הסלעים הופכים חמים יותר, וזחלים ענקיים ורעבתניים בוקעים מביציהם ותרים אחר קורבנות מזדמנים – אם כי לרוב, הדבר קורה הרחק מן המקומות בהם מסתובבים אנשים מן הישוב.

בדורות קודמים, היה חודש זה מלווה בתכונה לא רק בנמלי הסחר, אלא גם בקיני הפיראטים, שהיו מכינים את ספינותיהם להפלגה בכדי להטריד ולפשוט על ספינות הסוחר היוצאות מנמלי האי ההידרוסטי. בשני הדורות האחרונים, יצאו ספינות הצי המלכותי לא אחת לפשיטות מנע בחודש זה, בכדי להכות בפיראטים בקיניהם או לארוב לספינותיהם בצאתן משם, בטרם יוכלו לעוט על ספינות הסוחר, כך ששם החודש נקשר בעבר – ובמידה מסוימת אפילו היום – לתקופה של פשיטות וקרבות ים.

 

 

היתרודיאן (היתרודאר), הוא החודש הראשון של הקיץ; הרוחות מתחזקות ועימם עולים מן הים ערפילים חמים, המכסים את האי ההידרוסטי ובעיקר את מחוזותיו המערביים באובך כבד ולח; הגשם נחלש מעט, אולם לא חדל לעולם לגמרי. הטמפרטורות עולות בחדות, ורוב הפריחה הססגונית של האביב קמלה ונרקבת, להנאתם המרובה של החרקים המעופפים, הזחלים והתולעים, שכולם פעילים ומציקים מאד בחודש זה.

בהיידרקרון עצמה, האובך מתחבר עם הזיהום שנפלט ממאות הארובות, והופך לענן לח, מחניק ומעופש שעומד מעל העיר, בעיקר מעל הרבעים הפנימיים והעניים, הדחוקים בין רגלי הגבעות לבין שפת אגם היידראו; מאגרי המים העומדים המצויים בשפע בסביבות האגם רוחשים יתושים וחרקים אחרים, ולא פעם פורצות מגפות.

במחוזות הצפון של הידרוסט קריר מעט יותר והאובך חלש יותר ומחניק פחות; ברמות הגבוהות ובמחוזות הפיאודליים הגבוהים והנידחים שבמרומי הרי וייטהאבן, נשלמת הפשרת השלגים ומתחילה עונת החקלאות הקצרה במטעים ובשדות השעורה והירק; אפילו בשממה הקפואה שמעבר למעברי ההרים, מפסיק השלג לרדת (הגם שמעטה הכפור אינו נמס באותם איזורים ארקטיים), והיכולת לחדור אל תוכם ולנוע בהם משתפרת פלאים.

 

פעילות אנושית: האובך הכבד הופך את המים הרדודים סביב האי ההידרוסטי למסוכנים מאד, ולכן ספינות מעטות בלבד מפליגות מהידרוסט ואליה בחודש זה, ואף רובן (כגון ספינות הצי המפליגות מנמל הנינגלור דרומה) עושות זאת בראשית החודש; לכן, הפעילות בנמלים מעטה מאד יחסית, ומאפשרת לפועלים מעט מנוחה והשבת כוחות. לעומת זאת, חזון נפרץ הוא שצוותי אוניות, רבות מהן זרות, שעוגנות בנמלים ואינן יכולות להפליג בטרם ישתנה מזג האוויר, מבלים משועממים במסבאות הזולות הרבות של רובע הנמל; דבר זה, ביחד עם החום המעיק, גורם לא אחת לקטטות קשות.

לעומת זאת, סחר היבשה הפנים-הידרוסטי והתנועה בדרכים בכלל נמצאת בשיאה. סוחרים רבים נוהגים לקנות במחירים זולים את הסחורות שלא זכו לשיווק דרך הים, ולאחר מכן נוסעים בדרכי היבשה כדי למכור אותן ברווח מפולפל בערי המחוז ובמחוזות הספר. מלבד שיירות הסחר (שדורשות תמיד ידיים מיומנות לשם אבטחה), הרי שלאחר סיום החגיגות הצבאיות של ראשית החודש, מתחילה עונת המשלחות הצבאיות. הצבא נוהג לשלוח קצינים ומינויים חדשים לאיזורי הפיקוד החדשים שלהם, להחליף גדודים וחילות מצב עייפים באיזורי הספר, ואפילו לשגר משלחות עונשין מפעם לפעם לאיזורי הפרא ולשממה הצפונית, בכדי לגמול לפושטים פראיים שהטרידו את נתיני הוד-מלכותו במהלך התקופה הקודמת. האיכרים ברוב-רובה של הידרוסט עסוקים מאד, בכדי להשלים את קציר דגן הגשם לפני שיא השרב המחניק של הקיץ, ולאחסנו במקומות מתאימים, מוגנים יחסית מן החום הכבד ומן החרקים.

 

חגיגות העצמאות ההידרוסטית (1-5 לחודש): חג זה נועד, באורח רשמי, לחגוג את שחרורה של הידרוסט מן השעבוד ל"אחוות המוות" וכוהני טוטנהאגן לפני כארבע-מאות שנים, ובאורח בלתי רשמי, זהו מפגן ראווה של העוצמה ההידרוסטית. להבדיל מחגיגות האביב, החגיגות הראוותניות של חג זה מוכוונות מגבוה, ולזרועות המדינה תפקיד עיקרי בארגונן – החל ממופעי זיקוקים ומצעדים צבאיים, וכלה בתחרויות לוחמה ושעשועים דומים. העם הפשוט נהנה ממצעדים, חגיגות מאורגנות היטב ושופעות כל-טוב, כאשר לפי המסורת מושטות "ספינות מאכל ומשקה", אליהם יכול המון החוגגים לעלות חינם אין-כסף, ולהתכבד במעדנים שהובאו מן (או בנוסח) המושבות.

פתיחת מושב הקיץ: ארוע חגיגי זה נערך בפרלמנט של הוד-מלכותו, בנוכחות המלך וכל גדולי המדינה, ובו נהוג כי המלך עצמו ישא נאום שיסקור את הישגי הכתר והאומה ההידרוסטית בשנה האחרונה, ואת שאיפותיו לשנה הנוכחית – נאום שבימים כתיקונם נחשב לעניין בעל חשיבות מדרגה ראשונה, אולם כיום, נוכח אופיו ההססני והחלש של המלך הנוכחי, נאומו הוא טקסי בעקרון.

המצעד הצבאי הגדול: שיא החג הוא הארוע של ה-2 לחודש, בו נוהג המלך לסקור את הגדודים והיחידות השונות, ובסיומו מוענקים אותות גבורה, עיטורים ודרגות גבוהות ובינוניות בידי המלך או בידי מפקדי הצבא הבכירים. בעבר, היה למסדר סנט-קודור תפקיד חשוב בחגיגות, שהיו מלווים גם בטורמנט אבירים מפורסם. אלא, שתמרונים פוליטיים ודעיכת כוחו של המסדר נישלו אותו מעמדות אלו, ולאות זעם על כך, הוא נמנע מהשתתפות בחגיגות הרשמיות, ומחליף זאת בשליחת הצהרת נאמנות טקסית שנמסרת לידי המלך; כיום, המסדר עורך את טקסיו במקביל, באורח צנוע בהרבה ובלא קרב רמחים.

תהלוכת בני-הברית: מנהג נוסף בחג הוא, כי צירים ממדינות זרות, ובעיקר מארצות חסות של הידרוסט מוזמנים לארמון, לטקס פומבי בו הם מקריאים איחולים והצהרות נאמנות להוד-מלכותו, ולאחר מכן מסבים סביב שולחנו של המלך. טקס זה, שבעיני רבים הוא אבטיפוס להתנשאות ולתחושת העליונות ההידרוסטית, מושך קהל רב המתאסף לחזות בתהלוכה הססגונית, שכן נהוג שבני המושבות יבואו בבגדיהם הטקסיים והמסורתיים ביותר.  

"מצעד הבשר הטרי": שם מקאברי זה ניתן למצעד הנערך ב-4 בחודש, שהוא מצעדם הרשמי הראשון של הטירונים שסיימו את הכשרתם ליחידות השונות של צבא הוד-מלכותו, ועוברים בסך לפני מפקדי הצבא וההמון. שם זה, שנעשה בו שימוש לא אחת על-ידי הרדיקלים וגורמים דומים, מרמז כמובן על מה שמצפה לרבים מהם, במושבות ובאיזורי הספר אליהם הם עומדים להשלח. כמה מן הרדיקלים הנועזים יותר נהגו מפעם לפעם לנסות ולשבש את המצעד, בין היתר על-ידי השלכת עצמם אל תוך המסלול, ונסיון לאחוז בבגדי הצועדים ו"לשכנע אותם שלא למות בעבור האימפריאליזם" – דבר שמסתיים מטבע הדברים בהכאת מפרי הסדר והשלכתם לכלא.

"הכנעת הכרוב החמוץ": מנהג לא רשמי, שמקובל כפתיחה לרבים מ"נשפי הנצחון" ו"נשפי המלחמה" שנהוגים בהידרוסט, לפיו מובאת למקום מרכבה פתוחה שעליה כרוב ענקי בתחמיץ. החוגגים רוקדים סביבה במעגלים, עד שאדם הלבוש במדים של חייל הידרוסטי מבתק אותו בסכין ומגיש את נתחיו לחוגגים הצוהלים. מנהג זה, שלא פעם מלווה גם בחיקויים לעגניים של דמויות קיידרהרציות, נועד ללעוג ליריב הישן-חדש מן המזרח, ומעורר תמיד זעם ומרמור בקרב הקיידרהרצים עצמם, כולל בתקופות בהן היו היחסים בין הצדדים טובים בהרבה מאשר היום. זאת, נוכח העובדה שלא רבים מהאחרונים מקבלים את התירוץ, כי הארוע נועד ללעוג אך ורק לאחוות המוות ולמאמיני טוטנהאגן.

טקסי-נגד רדיקליים: רדיקלים כאלו ואחרים נהגו מאז ומעולם לנסות לבזות את החגיגות, השנואות עליהם במיוחד כמייצגות של האימפריה ו"ההתנשאות הבלתי-נסלח על התרבויות החמות והאהובות של הדרום"; כיום, מאחר וחוקי הידרוסט הכריזו כעברה פלילית חמורה נסיון להפוך את ימי החגיגות ליום אבל, הגורמים הרדיקלים הרשמיים מבצעים את טקסיהם יום אחד לפני החגיגות או יום אחד לאחריהם, ומסווים אותם בטענה הרשמית שהם מתאבלים על כל הרוגי המלחמות, כולל החיילים ההידרוסטים – אם כי, פרצי השמחה בקרב רבים מהם לכמה מן האסונות הצבאיים שידעה הידרוסט מלמדים דבר אחר. באותם טקסים, מקפידים מנהיגי הרדיקלים להביא ילידים כאלו ואחרים, שמספרים את זיכרונותיהם ועל האכזריות של צבא-הוד מלכותו, ומקיימים פסאודו-טקסים מסורתיים בנוסח אמת'וריה וקראובנפוגו.

לעומת זאת, כמה מן הרדיקלים הפחות 'אידיאולוגיים' והיותר עשירים, מחליפים את המנהג במה שהם מכנים "מסיבות שלום", אשר הרבה יותר מאשר הם אנטי-תזה למצעדים הצבאיים, הן לאמיתו של דבר הילולות פרועות, מלאות בפריצות ובסמים.

 

מפלצות וסכנות אחרות: בעבר הרחוק, ועד לפני דורות אחדים נחשב חודש היתרודיאן לקללה של ממש עבור ההידרוסטים יושבי הספר ויושבי החופים. בתקופות קדומות, בהם פעלו בספר עדיין שבטי פרא שלא הכירו בכתר ובחוק, וחלקם אף סגדו לכנסיית אש הצללים הזדונית של הודון (בעיקר שבט היוג'קליף הידוע לשמצה), היו הללו נוהגים לפשוט על כפרים הידרוסטיים בחסות האובך, שורפים, בוזזים, טובחים וחוטפים קורבנות-אדם בעבור אליהם האפלים. כמו כן, ועד לדורות האחרונים ממש, כאשר ים הצעיפים המרקדים שרץ עדיין שודדי-ים וסוחרי עבדים (בעיקר קאהנדברישים ואמת'ורים), נהגו הללו להתקרב לחופים בחסות האובך, לעגון ולפשוט על ישובי חוף בכדי לבזוז ולחטוף עבדים. עד היום, קיימים זקנים בישובי הספר, שבעבורם הים אינו מקור לגאווה, אלא מקור לאימת מוות, ושעודם צופים בחשש במשברים המעורפלים כל אימת שהאובך הופך סמיך ומאיים. אלא שבפועל, השבטים הפראיים הוכנעו או הושמדו לפני מאות רבות של שנים, והתחזקות הצי ההידרוסטי, הקמת האימפריה וכיבוש רצועת האמתיסט הכרית את רוב-רובם של שודדי הים, או דחק אותם הרחק דרומה, לאיזור הארכיפלגו של ג'ורהארדן, כך שהאימה הזוחלת מתוך הערפל היא בעיקרה אגדות מן העבר, ואילו איום המגפות נוכח האוויר והמים המעופשים הוא גדול ומוחשי בהרבה.

 

 

מורודרויין הוא החודש של שיא הקיץ. הרוחות הדרום-מזרחיות נחלשות ונפסקות לחלוטין, בעוד הטמפרטורה מטפסת ומגיעה לשיא, כאשר החום והשרב פושטים מהדרום וזוחלים צפונה, הופכים את דרום ומרכז הידרוסט לקדרה לוהטת, עם טמפרטורות שמגיעות לעיתים עד 35 מעלות. היידקרון, במיוחד, הופכת תחת מעטה הערפיח לגהינום לוהט של ממש. כל מי שיכול ומעמדו וכספו מתירים לו, נמלט ממנה ויוצא לחופשות באיזורי הכפר. מחלות ומגפות שמקורן במים עומדים משתוללות ברבעי העוני שליד חופיו המזוהמים של אגם היידראו. מאחר והאובך מדלדל ודועך בהדרגה, ספינות יכולות לשוב ולהפליג, ורובן אכן עושות זאת ונוטשות בשמחה את הגהינום המחניק של נמל היידרקרון.

 

פעילות אנושית: הפעילות בהיידרקרון נמצאת בשפל מוחלט, וכל מי שיכול נוטש אותו לחופשות באיזורי הכפר או בחלקים הצפוניים יותר של הידרוסט (מה גם, שעקב המאורעות הפולטיות נושלו בעלי נכסים לא מעטים בצפון משלהם, ואילי-הון ואף אנשים מן המעמד הבינוני-גבוה רכשו אותם במחירי מציאה). בשל השפל בעבודה, נוהגים רוב הפלוטוקראטים לפטר עובדים עונתיים ועובדים לא יעילים בלבד, דבר שמקצין עוד יותר את המחסור והמצוקה ברובעי העוני. בעבור המעמדות העליונים וחלקים רבים מן המעמד הבינוני העירוני, זהו חודש החופשה באיזורי הכפר: החל מבעלי ההון המחזיקים אחוזה כפרית שנלקחה מאציל פושט-רגל, העומדת כמעט ריקה ביתר ימות השנה, וכלה במשפחות של סוחרים קטנים ובעלי מקצועות מן המעמד הבינוני, החוסכים כספים לחדרים צנועים בבית אירוח כפרי או באים להתגורר אצל דודה זקנה מן הכפר באותו חודש.

בכפרים, מתרכזת מרבית הפעילות בעיבוד ושימור של יבול דגן הגשם; ורק באיזורים הצפוניים יותר, שם הטמפרטורות נעימות יותר, מתבצעות עבודות חקלאיות נמרצות יותר – בהרי וייטהייבן, מדובר בשיאה של העונה החקלאית. במספר עיירות ציוריות, שהפכו פופולאריות על מטיילים ומחפשי חופשה, מתקיימים ירידים כפריים צבעוניים, הגם שיש הטוענים שרבים מהם אינם יותר מהצגה מלאכותית ולא משכנעת.

 

חגים ומועדים: שני החגים החלים בחודש זה, הינם בעלי משמעות שלילית בעבור רוב ההידרוסטים.

חג אמצע הקיץ האמת'ורי נחגג בעיקר על-ידי המהגרים האמת'ורים, המרוכזים ברובם בפרברי היידרקרון, ועל-ידי רדיקלים המחקים אותם. עם זאת, אין בידי הקהילה האמת'ורית אמצעים בכדי להתקרב לרמת החגיגות הססגוניות וההמוניות שנהוגות ברצועת האמתיסט, על הריקודים בתלבושות המסורתיות המעוטרות נוצות ארוכות ויקרות ערך, מה גם שהאקלים מקשה אף הוא על החגיגות, המקבלות אופי צנוע יותר, ולא פעם עם גוון נלווה ונסתר של שאיפה לשחרור.

ליל הסהר השחור (15 לחודש): מועד מיסטי זה הוא ככל הנראה חג דרואידי עתיק שעוות בידי הסאר'ראו עצמם ובידי בני האדם שנהו אחריהם והפכו למאמיני אש הצללים, אשר חוגגים את העובדה כי לטענתם, גרם שמיים שחור ובלתי-נראה נכנס למסלולו באותה עת, ומשפע את הארץ באנרגיות של קסם קדמוני ואפל. בתקופות העתיקות, נחגג חג זה באורגיה מבחילה של קורבנות אדם וטקסים מזעזעים אחרים (ובו היו מוצאים להורג, ביסורים קשים, הקורבנות שנחטפו בראשית הקיץ). בתקופות מאוחרות יותרהתפשטו בעם שמועות על מכשפים אפלים העושים ריטואלים שאין להם שם בלילה הזה, דבר שאף היווה בזמנו בסיס להאשמות פליליות, וכן לעלילות כנגד אמת'ורים, שנבעו מן הסמיכות בין המועד הזה לחג אמצע הקיץ.

מעבר לאגדות האימים הרבות, הרי שהכנסיה ההידרוסטית העתיקה הכריזה על ה-14 ו-ה-15 בחודש כימי תפילה, תענית וצום בהם על ההידרוסטים לבכות את מתיהם (ובגרסה עתיקה יותר, לבצע טקסים שיבטיחו את אי-שובם בתור אלמתים) ואת מתי האומה ההידרוסטית והמפלות שנחלו צבאותיה בשדה הקרב.

 

מפלצות וסכנות אחרות: בחודש זה חלה עונת הזיווג של החרקים הענקיים השוכנים מתתת ובין מרגלות הרי השדרית, ולעתים ניתן אף כיום להתקל במעופים שלהם אל מחוץ לתחומי משכנם הקשים לגישה, או ביצורים הדומים לצרעות מעוותות או נמלי-ענק התרים אחר קורבנות בכדי להרדים אותם בעקיצה ולהטיל בתוכם ביצים נושאות מחלה. נטען, כי בשל האנרגיות האפלות המגיעות לשיאן באמצע החודש, רוחות מעונות ויצורים אחרים הקשורים בקסם אפל הופכים נועזים ומסוכנים מתמיד, במיוחד באיזור עמק דיילבלייד בו האנרגיות האפלות חזקות תמיד מניה וביה. תופעה אחרת שהכתה לא אחת באיזורי ספר, בעיקר בסביבות הרי השדרית, הינם זאבים ויצורים אחרים שנעקצו בידי חרקים ענקיים ובעוד הביצים אוכלות את מוחם, הם מוכים בטירוף מכושף שהופך אותן למכונות הרג חסרות פחד (ולא אחת, גם נשיכתם רעילה ומסוגלת להעביר את השפעתו של החרק הענק, במלואה או בחלקה). ישנן אף שמועות, מעטות ולא מבוססות עדיין, של הרפתקנים ואנשים אחרים שהסתכנו במסעות לרגלי או על ברכי הרי השדרית, וטענו כי לעיתים האדמה עצמה רועדת קלות, עשן מתמר מנקיקים נסתרים, וניתן לשמוע מעין פעימות או הד של תיפוף רחוק עד בלי קץ, באורח המזכיר את האגדות העתיקות והאפלות ביותר אודות 'המתופפים בשער'.

 

 

דראוונטיאר (קיידהרצית: דראובנת'אר), הוא החודש השלישי של הקיץ. החום הכבד נמשך, אם כי מוקל במעט, ובהדרגה, יחסית לחודש הקודם; לעומת זאת, הרוחות מתחדשות ונושבות בעוצמה רבה, באות כעת מן המזרח, מלוות בעננות גבוהה ובתופעה נפוצה מאד של סופות רעמים וברקים "יבשות" (קרי, נטולות או כמעט נטולות גשם), המכונות 'ראלזהאדן' (Raalzhuden). השמיים עכורים, אפרוריים ומנומרים בצהוב-אדמדם.

 

פעילות אנושית: חרף החום הכבד, ישנה תכונה רבה בדרכים – הן של הידרוסטים החוזרים מחופשות הכפר שלהם, ובעיקר נוכח העובדה כי עונת הקציר הגדול מתקרבת, ובעלי האחוזות הכפריות או סוכניהם של האדונים החדשים שהשתלטו על אדמות רחבות ידיים מחפשים תמיד ידיים רבות עבור החודש הבא. כמו כן, הכוחות החמושים ההידרוסטים, בעיקר בצפון, מצויים בכוננות גבוהה, ופעילותם מתאפיינת בדריכות ועצבנות רבה. בדרכים מוקמים לא אחת מחסומים בכדי לבדוק את המוני הנודדים, השכירים ושאר הבריות הממלאות את דרכי הארץ בחודש זה. עד היום, הרי במחוזות מסויימים קיימת סכנה מוחשית מאד של התקלות בשודדי דרכים, בעיקר בשעות חשוכות ובדרכים לא ראשיות; ומפעם לפעם מתעוררת 'שערוריה ציבורית' בגין פונדקאי שעשה יד אחת עם גנבים ושודדים, חיילים מושחתים שהגניבו מידע על נוסעים עשירים, ועוד כהנה וכהנה. במקומות בהם מפקדי הכוחות המקומיים נמרצים יותר, הם עשויים לנקוט פעולות מנע כגון פשיטות על איזורים החשודים כמרבצי שודדים, ולשכור הרפתקנים מיומנים ובעלי שם למטרות כאלו.

ב-22 לחודש, חל יום השנה להפרת השבועה ולטבח הנורא שביצעו אנשי הממשל ההידרוסטי ובני-בריתם בצפון במשפחות הסוררות של האצילים הצפוניים, דבר המצוין (אם כי בעקיפין, ע"ע) על-ידי חלקים רבים מאוכלוסיית הצפון, האבלה על חלומות העצמאות והסדר הישן שנגוזו, ועל האורח המבזה והעושק בו נוהג בהם, לדעתם, השלטון (ועוד יותר מכך, כל אותם מתעשרים חדשים אשר חמסו את אדמותיהם והביאו אליהם דרכים ומנהגים זרים להם). מסיבה זו, כנופיות מורדים ופושעים מבוקשים המסתתרות באיזורים קשים לגישה, הופכות פעילות מאד, וכוחות הצבא של הוד-מלכותו חוששים תמיד מפני מעשי תגמול ונקמה, במיוחד בחלקו האחרון של החודש. מנגד, נציבים כמו מק'הויסט הידוע לשמצה ביחסו לאוכלוסיה הצפונית, נהנים להתגרות באוכלוסיה ולרדוף אותה במיוחד במועד הזה, כדי "לדכא כל מרדנות באיבה", ועוד. בכמה מקומות, נוהגים פקידי הממשל לתלות דווקא במועדים אלו מורדים צפוניים שנתפסו, דבר שמרגיז מאד את האוכלוסיה המקומית.

בנוסף לאמור לעיל, הרי שמזג האוויר היבש והנוח יחסית בהרים מקל יחסית על אנשי המנהל ההידרוסטי לרדוף מורדים ושאר מבוקשים מסתתרים; כמו כן, בחודש זה קל יותר לגשת אל אתרי כריה קשים לגישה, דבר שגורר לא פעם עימותים עם אוכלוסיה הררית נוקשה ועם שבטי ראלזהארק, שיד המנהל ההידרוסטי לא מגיעה אליהם במשך רוב ימות השנה.

 

חגים ומועדים:

"יומה של מירינדה" החל ב-16 לחודש, הוא יום חגה של אלת המלחמה ונחשב ל"יומם" של ההרפתקנים, מחפשי המזל והלוחמים המקצועיים (הגם שנראה, כי במקור מדובר בחג עתיק ומצמרר של הדארקירי, שההידרוסטים הסבו אותו לפי טעמם). במקומות בהם קיימות גילדות של אנשי חרב או מקדשים של האלה אוקנבריסט, מתקיימות חגיגות ותחרויות, חלקן אלימות מאד (בין היתר, קרב מוטות הנערך בין גברתנים הרכובים על כתפי גברתנים אחרים), חלקן בעלות גוון היתולי, וכרוכות תמיד בכמות עצומה של אלכוהול. בנוסף, מתקיים בערב זה, באורח מסורתי 'מרתון' של מספרי סיפורי מלחמה ומעשיות עתיקות ומפחידות, וכך הלאה. נהוג, כי הרפתקנים או אנשים דומים שזכו לשם ומעמד, מתקבלים ביום זה בחצר המלכות (אם כי בדרך-כלל, לא בידי המלך עצמו), וזוכים בפרסים ולעיתים גם בהצעות עבודה משתלמות מטעם הכתר.

"יום חורבן נימלאנטיר": במקורו, יום אבל זה החל  ב-25 לחודש הוא יום בו הראלז'הארק ששרדו מחורבות עירם האגדית שעל הר העקרב מתאבלים על התבוסה האיומה ועל טבח שארי בשרם בידי הפילושטי (ולמעשה, אחוות המוות שכנראה עמדה מאחוריהן(. להידרוסט, הגיע היום הזה תחילה בצורת טקס אבל צנוע שהיו עורכים הדוכסים הצפוניים לבית נורהולם, שקיימו קשרי דם רבים עם בתי האצילות הלוחמות מנימלאנטיר, שדמם נמהל בדמן.

אלא ששבע-עשרה השנים האחרונות - החל משנת 2423, מועד סיומה של האחרונה והאכזרית מבין שלוש המלחמות בצפון ("מלחמת הממזר האדום"), קיבל אותו יום משמעות שונה לחלוטין בצפון, והפך ליום דרכו מתאבלים הצפוניים על אציליהם המתים ועל השפלתם בידי כוחות הכתר, בעיקר הנציב השאפתן מק'הויסט. זאת, הגם שנוכח פחד החוק האוסר הסתה כנגד הכתר ושלוחיו, הוכנסו הדברים אל תוך יום האבל על חורבן נימלאנטיר, שהפך באורח כללי ליום המבטא געגועים עזים לעבר מפואר שכלה בדם ואש, ולא ישוב עוד. הצפוניים נוהגים להדליק משואות במקומות גבוהים, לזכר הלהבות המאכלות שלא חסו על דבר, ולזכר הקריאה לעזרה שלא נענתה, לשיר שירים ישנים מימי המלחמות וחלום העצמאות קצר המועד (במידה והם בטוחים, שהשטח נקי ממלשינים), ולשים פרחים מסביב לעמוד שיש או אבן שבור, זכר לחורבן. בנוסף, נוהגים חלקם לשרוף במדורה, בצנעה, עכברושים מתים שלכאורה מייצגים את הפילושטי, אולם לא אחת נצבעים באדום בכדי להבהיר היטב למי מכוונים הדברים הלכה למעשה, ולמי הם מייחלים יסורי נצח באש הגהינום.

בכמה מן האיזורים, משתתפים בציון היום הזה כמה מהראלז'הארק המעטים המקיימים עדיין יחסים הדוקים עם בני האדם בצפון; ואילו במקומות אחרים, בהם אחיזתם של הנציב מק'הויסט ושל יורשי 'הממזר האדום' חזקה במיוחד, נוהגים כוחות משמר וצבא לפזר או להפריע בגסות לחגיגות, בנסיון למצוא בוגדים ומסיתים.

 

מפלצות וסכנות אחרות: בעבר, עונה זו היתה עונת השיא בפשיטות של שבטי הדארקירי מהצפון; אלו נטו חיבה רבה לסופות הברקים היבשות, וראו בהן אות הקורא להן לפשוט ולהחריב ככל שאך יכלו. כיום, הסכנה זו היא בעיקרה נחלת העבר, אולם הכוחות בצפון נמצאים תמיד בכוננות מתמדת, שכן מפלצות ויצורים פראיים למיניהם עשויים בהחלט לנצל את העונה בכדי לפשוט דרומה; ותמיד קיים חשש כי יום יבוא, והדארקירי יתארגנו מחדש ויתקיפו את הגבולות בכוחות מחודשים – אולי דווקא בזמן בו תהיה האימפריה של הוד-מלכותו שקועה עד ראשה במלחמה בארצות רחוקות.

 

 

סילדואיין (קיידהרצית: סילאיינדר), הוא החודש של שלהי הקיץ. זרם הים האמת'ורי מתגבר, מביא עימו רוחות חזקות מדרום-מערב, ואלו שוברות את השרב ומביאות עימם ממטרים כבדים, חמימים. המים זורמים בכל-מקום, ושוטפים את צחנת הערפיח ומאגרי המים העומדים והמעופשים; הגשמים הכבדים מפרים את שדות דגן הגשם, הופכים אותם לשדות מוצפים לכל דבר ועניין, וגורמים לצמיחת היבול השני של השנה, שהוא היבול הגדול והעשיר ביותר. לעומת זאת, באיזורים הגבוהים ולמרגלותיהם, קיימת תדיר סכנת שטפונות ולעיתים גם מפולות בוץ קטלניות. בהרי וייטהאבן, לעומת זאת, הגשמים הכבדים קרים יותר, ולמעשה נפתחת שם עונת הסתיו ואגירת המזון.

 

פעילות אנושית: הפעילות בשדות נמצאת בשיאה, והכפרים נזקקים לידיים עובדות רבות מבחוץ, בעיקר כאלו שהוכו בשל התהפוכות הכלכליות ורבים מתושביהם המקוריים נטשו או נאלצו לנטוש אותם. המגלים וטחנות הדגן עובדות סביב השעון, בעוד אנשים חמושים נאלצים לשמור על הקוצרים הרבים מפני רפשנים ושאר צרות הנמשכות לשדות המוצפים והמלאים בחומר מזין.

גם בסדנאות היידרקרון ובנמלי הים, מתחדשת הפעילות בשיא המרץ, באשר ספינות רבות מגיעות הן מצפון והן מדרום, וכולן להוטות לפרוק מטען, להעמיס מטען חדש ולהפליג זמן רב די הצורך לפני שיחלו סערות הסתיו, בעיקר הסערות הקטלניות והלא צפויות המכות בימי הדרום.

 

מפלצות וסכנות אחרות: השילוב בין עונת הבוץ, השדות המוצפים והחמימות היחסית הפכו מאז ומעולם מפלצות ויצורים שוכני ביצה לנועזים וחצופים יותר, והדבר נכון גם כיום – משבטי הסארהול המפלצתיים במעמקי הביצות של מחוז סאות'וואש, וכלה ברפשני השדות המצויים, המתחפרים בבוץ מתחת לשדות מוצפים ולא אחת תוקפים ומפילים אבדות בקרב הקוצרים. מסביב למרגלות הרי השדרית, אפשר להתקל – לא לעיתים קרובות מדי – בתולעי בוץ ענקיות; ואילו ברבעי העוני הצפופים של היידרקרון, הגשמים הכבדים מעלים לא פעם את הביוב על גדותיו, ועשויות לגרור התקפות של צואנים ויצורי עיפוש אחרים, המתרבים במהירות באקלים הלח והחמים.

 

 

 

גאלאדיין (קיידרהרצית: גלארנת'אר) הוא הראשון בחודשי הסתיו. הטמפרטורות יורדות וחוזרות להיות נעימות ואפילו קרירות יחסית ברוב-רובה של הידרוסט, למעט אולי השוליים הדרומיים, שזוכים עדיין במזג אוויר חמים וקיצי יותר. הגשמים נמשכים לסירוגין, אולם נחלשים, כך שרוב חלקי האי חוזרים למזג האוויר הטיפוסי של תערובת בין שמש לגשם. הרוחות נושבות כעת מדרום-מערב ומערב, והופכות נעימות מאד; במחצית החודש לערך, מתחילה הפריחה הסתווית, ולאחריה גם השלכת, כך שהגוונים הסגולים-אדמדמים מתפשטים בהדרגה מצפון לדרום, וכובשים את המישורים ההידרוסטים, בעיקר במקומות בהם נותרו שדות בור רבים, במרבדים ובשלל גוונים מרהיבים (ונוטפי מים).

בצפון, לעומת זאת, צוללת הטמפרטורה במהירות ובשלהי חודש זה כבר יורדים השלגים הראשונים בראשי ההרים ועל הרמות הגבוהות; מעבר להם, בשממה הקפואה, עולה אובך קפוא, ומוריד את הראות לאפס, כאשר לעיתים עננים קודרים יורדים דרומה, וממטירים גשם קפוא וצולפני על הרי וייטדון.

 

פעילות אנושית: הקציר הגדול של דגן הגשם נמשך במרץ, עד לפסטיבל הסתיו שבשלהי החודש; ביחד איתו, נערכות פעילויות רבות הקשורות בעיבוד, שימור ומסחר בו; סוחרי הדגן ושלוחיהם ממלאים את הדרכים, כמו גם מודדים וגובי מס, המבקשים לשום את האיכרים ובעלי האחוזות בהתאם לכמויות שנקצרו, או לתור אחר מחסנים סודיים וקשרים בין חוואים למבריחים; גם הצי ההידרוסט מסייר באורח ער למדי במים הרדודים, בכדי ללכוד ספינות מבריחים הבאות ויוצאות ממעגנים קטנים ונסתרים בעונה הזו, בתקווה לחמוק עם מלאי קמח שלא מוסה ולמכור אותו לאחר מכן בזול בערים הגדולות. באיזורים הצפוניים יותר, חורשים את שדות השעורה (ובדרום, את החיטה), וקוטפים גרגירי יער הגדלים בעונת הסתיו; בהלגון המיוערת, תרים אחר אוכמניות דמדומים יקרות ערך וטעימות, הגדלות רק בבר, בקרחות יער במעמקי היערות העבותים והמסוכנים, מעבדים את הסחורה לריבות ולליקרים, ומעמיסים אותן על ספינות המפליגות דרומה, מבלאקרי ועד ואלנסטון, שם יובלו להיידרקרון בדרך היבשה.

בהיידרקרון, משקמים את נזקי הקיץ; בנוסף, הפעילות בבתי המלאכה ובנמלי הים רבה מאד, וספינות באות ויוצאות בלא הפסקה; בין היתר, מגיעות בעונה זו ספינות רבות נושאות סחורות (הרבה מאד חיטה וקמח חיטה, אבל גם אורז, אריגים, ואפילו פנינים) מן המושבות, שם הועמסו בתום הקציר של הקיץ הדרומי; מעצבי הבגדים הגדולים וגם אורגים קטנים יותר מגיעים לנמלים, בכדי לבדוק ולרכוש סחורות, ובעיקר לחפש אחר בדים משובחים שיהפכו לבסיס לתכנוני השמלות המפוארות שיככבו ב"חג השמלות" של האביב הבא.

פסטיבל הסתיו (21-24 בגאלאדיין): במקורו העתיק, ובמידה רבה עד היום, המדובר בחג חקלאי הקשור בסיום עונת הקציר, ואשר בהידרוסט המסורתית הוקדש בעיקר לאל קורוונט (נושא כליו האגדי של קודור, שנחשב לפטרונם של אנשי האדמה של 'הידרוסט הישנה והטובה'). עם זאת, התערבבו בו במרוצת השנים גם מסורות אחרות, כולל מסורות שחלחלו משבטי הדארקירי, המקיימות באותה עונה חגיגה שונה לחלוטין משל עצמן. באורח מסורתי, החג הוא כפרי מאד, וחלק ניכר ממנו דומה ליריד בו מוצגת לראווה תוצרת, נערכות תחרויות בין יצרני ריבות ועוגות, ועוד כהנה וכהנה. המסורת הכפרית טוענת כי ילדים שנולדו ממש ערב החג, בעיקר בנות, נחשבים לכאלו שחסותו של קורוונט שורה עליהן באורח ישיר. הם מכונים 'ילדי סתיו', ובמקומות מסוימיים אמם מורחת את שפתיהם בריבה,ומובילה תהלוכה ססגונית המקיפה את הכפר או את היריד, עם סלסלות קלועות ומלאות במוצרים חקלאיים, וילדים רצים בפניה ומצלצלים בפעמונים קטנים.

אצילי הצפון, בעיקר, נהגו להוסיף לפסטיבל נופך משלהם, שכלל קרבות טקסיים, הצגת שלל מלחמה (בעיקר מפשיטות על יצורי השממה הקפואה), וחתימת בריתות פיאודליות. כמו כן, נהוג היה לתגמל במעמד זה לוחמים, בעיקר כאלו מן השורה וממוצא פשוט, שהצטיינו במהלך עונת הפשיטות של הקיץ, כאשר מלבד הפרסים עצמם (למשל, העלאה בדרגה או מתן אדמות), הם הוזמנו לאכול על שולחנו של האדון המקומי ולהופיע לצידו כאשר רכב לברך את נתיניו או לגעת ב"תינוקת הסתיו" – סגולה לחסדו של קורוונט ולמזל טוב באורח כללי. כיום, מנהגים אחרונים אלו גוועים, לאחר המכות שחטפה האצולה הצפונית. זאת ועוד, לא במקרה, עלה בדור האחרון גל של טענות ואפילו מחקרים מצד מלומדים התומכים בקו הנוקשה כלפי הצפון, כי מקור חלק גדול מהטקסים האלו הוא משבטי הפרא ומהדארקירי, והן רק הולבשו בגוון מעודן יותר (בין היתר, דובר רבות על טקס שהתקיים מפעם לפעם, בה מפלצת שנשבתה ברמות הקפואות הובאה בתוך כלוב, והאבירים הצעירים ובניהם של אצילי הצפון מקיפים אותה, ולאחר מכן עליהם לקטול אותה, כאשר היא משוחררת לצורך קרב טקסי, בעל משמעויות כמעט מיסטיות.

בשני הדורות האחרונים, עם קומה של האימפריה והתעצמותה, שילבו כוהני גלימרדון את עצמם בחג, ויצרו לו מימד עירוני בהרבה, הנוגע לסחר ולסוחרים; בין היתר, סוחרים מציגים לראווה סחורות משובחות, ונוסעים עימם בתהלוכה של כרכרות מקושטות בנס של גלימרדון ובדגל הידרוסט, מהנמל אל המקדש הגדול של אל הסחר, שם הם תורמים חלק מהם למקדש בטקס רב-רושם (או מצועצע, תלוי את מי שואלים), ומציגים את מרכולתם באורח טקסי בפני פמליה שבאה מן הארמון, שבראשה המלך, הנסיכים ומזכיר המושבות. מובן, שהשאלה ממי בוחרים גדולי האומה לקנות (הגם שקניה מ'דוכן' כזה היא טקסית בעיקרה), הפכה לשאלה של כבוד ולמושא לתככים רבים. זאת, בין היתר משום שלא פעם, רכישה טקסית כזו מרמזת על העובדה כי אותו סוחר או חברת סחר זכו לחסד הכתר, וכי הוד-מלכותו שוקל להענות בחיוב לבקשותיהם לזכיונות, רשיונות סחר כאלו ואחרים, ועוד. את 'ילדת הסתיו' מחליפות, בדגם זה של הטקס, נשים יפיפיות שנבחרו במיוחד, ועוטות שמלות בגווני הזהוב (גלימרדון) והלבן (הידרוסט); נהוג, כי כל סוחר או חברת סחר המכבדים את עצמן, יבואו עם "ילדת סתיו" בעלת מראה יצוגי מאד, ויתגמלו אותה ביד נדיבה על שירותיה (הגם שהרכלנים לא פעם מדביקים לכך שמועות על 'שימושים' מוסריים פחות ונלוזים יותר).

 

מפלצות וסכנות אחרות: בחודש זה, היו הדארקירי מבצעות טקסים מצמררים שנועדו לחגוג את הגעתן לפרקן של לוחמות צעירות, אשר שרדו את עונת הפשיטות הראשונה שלהן. בין היתר, היה על הצעירות הללו להתכבד ולקחת את תפקיד המפתח בהקרבת קורבנות אדם. הרפתקנים נועזים במיוחד היו נוהגים, מפעם לפעם, להתפרסם בנסיונות לחדור לקיני הדארקירי ולחלץ משם את השבויים שנחרץ גורלם, או לשבש את הטקסים המזוויעים – אם כי כיום, הדארקירי שהוכו וספגו אבדות כבדות הפכו חששניות וחמקמקות מתמיד, כך שטקסי הסתיו המצמררים וההרפתקנים המנסים להתגנב אליהם מתחוללים בעיקר מעל דפיהם של ספרים.

לעומת זאת, צרה אחרת קיימת ומפילה אבדות בצפון עד היום: דובים ענקיים, אנשי-קוף לבנים ויצורים אחרים ממרומי ההרים או מהרמות הקפואות (וגם מליבם החשוך של יערות הלגון), נוהגים לזלול כמויות מזון עצומות בחודש הזה, בכדי להתכונן לשנת החורף, ומפעם לפעם הם עשויים לתקוף חוות או כפרים נידחים באיזורים הגבוהים, בכדי למלא את כרסם בבשר אדם, או לפחות בבשר חיות משק, לפני שהכפור הכבד יאלץ אותם לסגת את מאורותיהם ולשקוע בתנומה.

 

 

פיאנהוטיאר (קיידרהרצית: פינהורת'אר), הוא החודש השני של הסתיו. הרוח הצפונית מתעוררת, ומתחילה לנשוב בעוצמה הולכת וגוברת מהרי וייטדון והלאה, גורמת לטמפרטורות לרדת עוד ועוד; הידרוסט הופכת לקרה, מוכת רוחות צולפניות, והשלכת מגיעה לשלביה המתקדמים יותר והציוריים פחות. ההתנגשות בין הרוח הצפונית הקרה לבין האפיק האמת'ורי הנסוג, גורמת לסערות עזות לפרוץ, בעיקר בים המערבי ובמחוזות המערב של הידרוסט, ומשם הן מתפשטות לחלקיה הדרומיים של הידרוסט, שם החורף תוקף את מזג האוויר הקיצי כמעט בלא התראה, ומוריד על קאלינגהאם וצלרהיים סערות גשם עזות, מלוות במכה של בוץ טובעני ושטפונות.

 

פעילות אנושית: במרכז הידרוסט, זורעים את השדות בשבועת שלאחר פסטיבל הסתיו, בכדי להתכונן לקציר השלישי והאחרון של דגן הגשם. בערים, לעומת זאת, מתמעטת מאד הפעילות בנמלים, והסדנאות ובתי המלאכה עוברים ליצור לצרכים מקומיים יותר, במטרה לספק את צרכי היידרקרון ואיזורים אחרים לקראת החורף. בהרי וייטדון, כבר עולים הערפילים הקפואים, והטמפרטורה נופלת אל מתחת לאפס; אלא שדווקא בעונה זו, מתרחשת עונת הבקיעה של ביצי הלטאות הלבנות, המשמשות כחיות משא ברמות הגבוהות, וידי הכפריים מלאות עבודה (בין היתר, משום שחלק מהלטאות הממליטות הופכות תוקפניות מאד, ועלולות לטרוף את צאצאיהן). כמו כן, ההכנות לחורף הצפוני הקשה נמצאות בעיצומן, כולל עבודות בהכשרה ותפירת פרוות (בין היתר, של אנשי קוף שנקטלו, ע"ע), חיזוק מבנים וביצורים, ועוד כהנה וכהנה. חיילות המצב מקבלים תגבורות ומצטיידים, באשר בתוך שבועות ספורים עשויות חלק מהדרכים להחסם לגמרי למהלך החורף, ולא ניתן יהיה עוד לקבל סיוע ממרכז הידרוסט עד לאביב.

קינת בעלי הקרניים: מועד אמת'ורי, שנועד להתאבל על הקיץ שחלף, ובאורח מיתולוגי על חיסול האימפריה הקדומה האגדית של מאמיני השמש ואנשי התיש בידי הולקיריות מן הצפון, אשר מזוהות מניה וביה אצל מאמיני השמש עם הסערה והחורף. מאחר ובהידרוסט לא מחבבים את המועד הזה, בלשון המעטה, המהגרים האמת'ורים בהיידרקרון מצניעים אותו, ומציגים אותו כאבל פרטי יותר על "אבות מתים", ועל התחלפות הקיץ בחורף. מי שהפכו את המועד למופגן ופומפוזי בהרבה הם הרדיקלים, בעיקר אלו בקאלינגהאם. אלו משלבים בעניין את ה"מתקפה" המהירה של החורף על הקיץ, שהופך את החופים הזהובים למאכולת בוץ וגלים סוערים, ומקיימים 'תהלוכת נהי' בה הם עוטים קרניים מלאכותיות וחלקם נכנסים לבכי אקסטטי (טקס זר למדי עבור כל מסורת אמת'ורית אמיתית). בין היתר, הם שותים סוג של חלב מותסס עם אלכוהול (ואולי גם חומרים נוספים), המכונה בפיהם "חלב פיל הזהב" (הגם שהסיכוי שמדובר בחלב פילים הוא כמובן שואף לאפס, אולי מלבד הרוזן של קאלינגהאם שאכן יבא לחצרו פילים אמיתיים מהדרום).

 

מפלצות וסכנות אחרות: הסערות העזות בים גורמות לעיתים ליצורי ים ענקיים לעלות על-פני השטח, ולעיתים רחוקות אף משליכה גופות של שוכני מצולה ענקיים להרקב על החופים, בעיקר במערב הידרוסט. הגם שמראה של דיונון ענק או צב דרקון עשוי לגרום בהלה בישובי חוף, הרי שמזה דורות לא נרשם ארוע בה באמת ובתמים סיכנו היצורים הללו את החוף, באשר ברוב-רובם המוחלט של המקרים, כל כוונתם היא להאבק בזרמים ולשוב ולצלול מהר ככל האפשר אל המצולות. מאידך גיסא, אם וכאשר גופות ענקיות כאלו נסחפות לחוף, הרי שלכמה מחלקיהן ערך כלכלי גדול, ולא אחת הן מעוררות תגרות אלימות בין כפריים לבין עצמם, או בינם לבין שליחיהם של פלוטוקראטים, בעלי אחוזות או הרשויות.

סכנה אחרת, מוחשית בהרבה, אורבת לתושביהם של הרי וייטדון, וזאת בעיקר בשנים מסויימות שבאות לאחר מספר קייצים חמים ופוריים יחסית, שגרמו לאנשי הקוף במרומי ההרים ובשממה הקפואה להתרבות באורח חסר מעצורים. נראה, שלאנשי הקוף יש חושים טבעיים המאפשרים להם לחזות שינוי לרעה שיתבטא בחורף קשה והדלדלות של מקורות מזון; במצב זה,פורצות תגרות המוניות בין שבטים ומשפחות מורחבות שלהם, שבסופן עשרות או מאות אנשי קוף, ממחנה ה'מפסידים' עוזב את משכנותיהם הרגילים ופושט דרומה שלא על-מנת לשוב, כאשר התוקפים מצויים במצב של שכרון קרב שהופך אותם אלימים ומסוכנים בהרבה מן הרגיל. להקות גדולות אלו של פושטים מוכי-טירוף יכולים להרוס כפרים במקרה הרע, או להחריב את אתרי הבקיעה של הלטאות הלבנות ולזלול כל דבר – צומח או חי, העומד בדרכן. מנגד, חיסול מהיר שלהן יכול להעשיר את הציידים הכפריים או את לוחמיו של האציל/המפקד המקומי במאגר רב-ערך של פרוות סמיכות ושומן, ולעיתים גם הזדמנות לעשות רווח נוסף על-ידי לכידת פרטים מסויימים בחיים (משימה מסוכנת) ומכירתם לסוחרי חיות שימכרו אותם בעד הון-תועפות לעשירים במרכז הידרוסט.

לעיתים רחוקות יותר, החורף המאיים הקרב הביא גם נודדים אחרים לתוך הידרוסט. בדורות קודמים, נרשמו מקרים של דארקירי – שרידים משבטים שהובסו במלחמות פנימיות או ששללן ומזונן נגנב מהן בפראות, שהיו נואשות די הצורך בכדי להציע את שירותיהם לאצילים הצפוניים או אפילו לכפריים, במטרה בסיסית לעבור כך את החורף (ואולי גם להתנקם באלו שהביאו אותן למצב הזה); היו אפילו הרפתקנים מסויימים, שהתמחו במציאה של דובי מערה ענקיים ויצורים אחרים שגורשו ממאורותיהם והפכו קלים בהרבה ללכידה ואילוף בעזרת כמויות מספיקות של מזון וחום.

 

 

אקאנת'אר הקודר הוא החודש של שלהי הסתיו. הרוח הצפונית מגיעה לשיא עוצמתה, וממטרים זועפים וכבדים של גשם קר מצליפים באכזריות באדמת הידרוסט, ואפילו הדרום לא מצליח להמלט מהם; האפיק האמת'ורי נסוג ודועך, ועימו דועכות ונרגעות הסערות במערב ובדרום, ורק הגשם הזועף ממשיך לרדת כמעט בלא הפסקה מתוך שמי פלדה אפורים. ברוב-רובה של הידרוסט, זהו שיאה של עונת הבוץ; נחלים ואגמים עולים על גדותיהם, ודרכים רבות הופכות למדמנה כמעט בלתי עבירה.

בהרי וייטדון, לעומת זאת, מגיע החורף לעיצומו והכל קופא מתחת לשכבה עבה של קרח; בשממה הקפואה שמעבר להרים, פורצות סופות שלג אכזריות ומטיחות את עצמן בהרים בעוצמה רבה, באורח שהופך את המסע בנתיבים הגבוהים לסכנת נפשות, אפילו בעבור נוסעים מנוסים ומצויידים היטב.

 

פעילות אנושית: הקציר השלישי, הבוגדני והקשה מכולם של דגן הגשם מתחיל, ובמקומות רבים יש לו חשיבות רבה והוא עשוי להכריע איזה כפר יוכל לעבור בשלום את החורף, ומי ירעב ללחם, או יאלץ לנטוש את כפרו הקופא ולפלס את דרכו אל העיר הסמוכה, שם יחיה בעוני מרוד (ולעיתים, במקומות מסויימים, יתחבר ללהקות שודדים מורעבות ואכזריות); הסדנאות ובתי המלאכה ממשיכים לפעול, למרות מזג האוויר הקשה, ולמרות העובדה ששרידים מזוהמים מפעילותן (בין היתר, כאלו הנוצרים בשל שריפת גבישי אקלריינט) מתחברים לגשם וממלאים איזורים שלמים בזוהמה דביקה ומצחינה להדהים, שתרומתה לבריאות האוכלוסיה אינה רבה, בלשון המעטה.

לעומת זאת, בנמלים מתכוננות אוניות להפליג אל המושבות בדרום, באשר עונת סערות הסתיו הקטלניות עומדת בפני סיום; באורח מסורתי, בתקופה זו היו הקברניטים בוחרים לא רק מלחים חדשים; בדור הקודם, היה זה החודש בו הצטופפו משפחות רבות לצד המון מחפשי מזל בכדי להפליג אל המושבות בחלומות של חיים חדשים ועושר. כיום, עקב החוקים הרבים שחוקקה ממשלת הוד-מלכותו להגבלת התופעה, הרי שהמראות הללו פחתו מאד, אבל מעולם לא נעלמו לגמרי – מה גם, שיש לא מעט קברניטים המוכנים לשקול לקחת אנשים באורח לא חוקי, אם יזכו לתמורה הולמת בשם כך.

 

ליל המגילה והקולמוס (30 באקאנת'אר): חג בן יום אחד, שמוקדש לאל דארנלור, שהוא פטרון האומנויות והאומנים (ובאורח כללי, האל בעל הפולחן הלאומי פחות והאישי יותר מכל שבעת אלי הפנטאון ההידרוסטי). הטקס הידוע ביותר הנערך בחג זה, נעשה באוניברסיטאות, שם מסתיימת ביום זה שנת הלימודים והתלמידים והמורים עורכים סעודת סיום ופרידה חגיגית, טקסית לא פחות מסעודת האביב, ואשר במרכזה נערך הטקס בו מגישים המתמחים השונים את עבודות הגמר שלהם, עטופות בסרטים עליהם מוטבעים סמליו של האל דארנלור; כל זאת, בתאורה מסורתית של נרות ענק המפיצים ריח חזק של עצי אורן, ועיטורים מסתוריים, חלקם בדמות מסכות שצורתן מוזרה. באורח מסורתי, שמם נחקק בקולמוס על מגילה גדולה, בזה אחר זה; בדורות קודמים, היה לארוע הזה טעם מצויין נוסף – העובדה, כי סטודנטים החוזרים לבתיהם שבערי שדה או טירות באיזורי הספר (בחלקיה השונים של מרכז הידרוסט, בעיקר), היו חייבים לנצל את החודש המושלג אך הנוח יחסית של הית'לוניאר למסעם, לפני שיהפכו הדרכים למסוכנות מדי, ואי לכך היה בטקס גם מימד של תפילה לשלום הנוסעים ולכך כי יעברו בשלום את החורף וישובו בשנה הבאה.

בנוסף לסטודנטים, ליום זה חשיבות רבה בחוגי אומנים ובעלי מלאכה מומחים, שרבים מהם סוגדים לדארנלור; הגילדות השונות (במקום בו חוקי המסחר החדשים לא שברו אותן כליל), היו מתכנסות לישיבה מיוחדת שבה חולקו דרגות וזכויות, אגב טקס הודיה והקדשת היצירות לאל. האומנים שעסקם עיצוב בגדי עילית מרהיבים, בעיקר, היו מתפללים כשהם אוחזים בסקיצות שלהם או בבדים מפוארים ונדירים בכדי לזכות בהשראה ובמזל, וכך הלאה. מסורת עתיקה, ספק אמיתית וספק אגדה, סיפרה כי כמה מן האומנים הגדולים הללו היו עוברים ברבעים עניים יותר של הערים (ובדורות קודמים עוד יותר, בכפרים) בכדי למצוא נערה עניה ויפת-תואר שתהפוך ל'מודל' החדש שלהם; אולם כאמור, עניין זה נותר בעיקר כאגדה או כמקור לסיפורים רומנטיים או טראגיים. עם זאת, כמה מאותם אומנים נוהגים, במקום זאת, ובאורח רשמי כדי לרצות את דארנלור, 'לחלוק את פרי רוחם' – למשל, על-ידי חלוקת בגדי חורף בבית מחסה ליתומים, עריכת סעודת צדקה וכיוצא באלו.

כמה מעשירי הידרוסט, מציינים את החג באורח חופשי בהרבה, פשוט על-ידי עריכת נשף מסכות לידידיהם, לעיתים בתאורת נרות מקאברית מעט; נשף זה נחשב חופשי בהרבה מנשף האביב, בכל האמור בבחירת בני זוג לריקוד ותחלופה שלהם, כמעין אמירה שתחת המסיכה, ותחת חסותו של דארנלור פטרון ההשראה והרוח, חשיבות המעמד החברתי וכללי הטקס הרגילים מועטה יותר.

 

מפלצות וסכנות אחרות: היצורים אשר פשטו על הצפון בחודשים הקודמים נעלמים, באשר גם רוב-רובן של המפלצות במרומי ההרים והשממה הצפונית מסתגרות במאורותיהן לרגל פתיחת עונת הכפור העז (ומנגד, הכפור טרם הגיע לעוצמה כזו, המאפשרת ליצורי הקרח האמיתיים להגיח ולפשוט דרומה). כמו כן, נעלמים יצורי המעמקים, ככל שהאפיק האמת'ורי דועך והופך לנחלת העבר, ועימו דועכות הסערות העזות בים. לעומת זאת, יצורי ביצות מנצלים פעם נוספת את הגשמים העזים, ההצפות והמדמנות המתפשטות בכדי לפשוט מעבר לאיזורי משכנן הטבעיים: החל מדמוי האדם משבטי הסארהול החיים במעמקי ביצות סאות'וואש, תולעי בוץ ואחרים (אם כי פחות רפשנים וצואנים, שאינם מחבבים את הטמפרטורה הקרה מדי).

באיזורים הרוויים בקסם האפל, בעיקר דיילבלייד, ניתן בהחלט להתקל באלמתים העשויים להגיח מתוך המדמנות מגופוני בוץ ועד רוחותיהם המעונות של טבועי מדמנה, ודרכים מסויימות הופכות לסכנת נפשות לאחר רדת החשיכה; לעיתים נדירות, עשויות חוות מבודדות או כפרים קטנים להוות מטרה להתקפה, ולא בכדי מספרת האגדה הישנה והמצמררת על אותן דפיקות רפות, מצמררות, הנשמעות על הדלת לעת חצות: 'רטוב אני, רקוב אני', או על ילדים מתים – רוכלים קטנים שמתו בכפור ובגשם, אשר שבים להסתובב בשעות החשוכות, כשהם מטפטים בוץ שחור, ונושאים סלי מרכולת מלאים בפירות מורעלים. 'שלושה בפני, אדון? כל-כך קר לי, עצמותי מטפטפות'). כמו כן, נראה שאחד החגים השכוחים של כנסיית אש הצללים חל בשלהי החודש, מה שמוציא לעיתים מטילי לחשים אפלים לריטואלים שהשתיקה יפה להם, בדרך-כלל באיזורים רחוקים ונידחים. בתקופות עתיקות יותר, היו גם שבטי הפרא מההרים וגם פיראטים פושטים על איזורי הספר – אולם הצרות הללו, כאמור, הפכו מזמן לנחלת העבר והאגדות.

 

 

הית'לוניאר (קיידרהרצית: הירת'לודאר), נחשב כחודשו הראשון (והקל ביותר) של החורף. הרוח הצפונית נחלשת והופכת מתונה יותר, והגשמים הזועפים נחלשים מאד. במקומם, יורד מההרים ערפל קר ומתפשט בהדרגה על פני הארץ, ועימו באים למרכז ההידרוסט השלגים הראשונים, ומכסים את ענפי העצים הערומים ואת השדות במעטה לבן ודק. עם זאת, ולמרות הטמפרטורות הקרות, החודש הזה נחשב נוח יחסית, וכמעט נטול סערות, מה גם שבמרבית חלקי הידרוסט, המדמנות נסוגות, ואילו הכפור לא הגיע לעוצמה כזו המסוגלת לחסום את הדרכים; הים עצמו נוח יחסית, אם כי הערפל המעובה עשוי להפוך אותו מסוכן מאד לספנים לא מנוסים. בדרום הרחוק של הידרוסט, השלגים אינם מגיעים, ותחת זאת הארץ נתונה בטפטוף סגרירי בלתי פוסק.

בהרי וייטדון, לעומת זאת, הטמפרטורה מצויה הרחק מתחת לאפס, וסערות שלג מגיעות מן השממה הקפואה ומכות בטירות ובכפרים, מרבית הנחלים קפואים לגמרי, ורוב הדרכים חסומות.

באיזורים מסויימים, לעומת זאת, גדלים ענבי-הכפור הידועים לתהילה מהם מפיקים את ה"דאר פרינווארט" הקיידרהרצי ומספר משקאות אחרים ידועים לתהילה; עם זאת, מאחר ומדובר בצמח בר הגדל באיזורים קפואים וקשים מאד לגישה, החיפוש אחר הפרי נחשב תמיד כסכנת נפשות.

 

פעילות אנושית: הערים הגדולות עודן פעילות מאד, בשל החודש הנוח יחסית; מכירת אריגי החורף נמצאת בשיאה, וכן העמסת הספינות המפליגות דרומה, למצער אלו המוכנות להסתכן בחציית הערפל הקר בדרכן אל מחוץ להשפעתה של 'ביצת הדרקון' ההידרוסטית. השלג הראשון מעורר לא אחת אטרקציה רבה, בעיקר אך לא רק בקרב הילדים. מחוץ לערים, מסתיים הקציר האחרון של דגן הגשם, הקמח מאוחסן, ואילו המבריחים למיניהם מגיעים לעונת השיא של פעילותם – באשר במקומות רבים, ישנו ביקוש רב לסחורות (חלק ניכר מהן אלכוהוליות) זולות, שלא עברו דרך תחנות המכס של הוד-מלכותו, ופעילות רבה מתרחשת במחסנים סודיים. ספינות המבריחים, המכירים היטב את החופים, מנצלות את הערפל בכדי לחמוק מן הצבא והצי, העושים מאמצים רבים ללכוד אותם. נוסעים אשר חייבים להגיע ליעדים רחוקים, עושים זאת בדרך-כלל בחודש זה, ומנסים למהר ולהגיע למחוז חפצם בטרם יתחילו סערות השלג והדרכים יחסמו.

 

יום סולגן וגראפט (פסטיבל החורף): (5-6 בהית'לוניאר(. באורח רשמי,מדובר בחג בעל מקור היסטורי, אשר נועד לחגוג את המרד העממי שלפי המסורת אחד משני מארגניו היה הפונדקאי הנרי סולגן, אשר בסופו סילק את 'נסיכת הלהבות' – הקנאית האמת'ורית שנישאה למלך הידרוסטי לפני כ-800 שנים, וביקשה ליבא להידרוסט את פולחן השמש. כיום, התווסף אליו מימד הקשור לנצחונות הגדולים האחרונים על ליגת השמש האמת'ורית, ולהפיכת רצועת האמתיסט למושבה. התוצאה, היא שילוב מוזר בין 'פסטיבל שוטים' עממי, חגיגת שלג, והבעת רגשות אנטי-אמת'ורית עזה (וטוב יעשו מהגרים אמת'ורים אם יזהרו ולא יסבו אל עצמם תשומת לב בשני ימי החג).

התהלוכות העממיות הרבות שנערכות ביום זה, מלוות תמיד בקרבות שלג, שירי שתיה וזימה, שירי נצחון, ותחרויות גסות בהן נקלעים כדורי שלג ופירות רקובים בתבליטי ברזל בדמות נלעגת של שמש פוזלת, לעיתים תלויה מקורה גבוהה, ולעיתים נחשבת על ראשיהם של ליצנים כמעין כובע כבד. ההמון המשולהב, לא אחת, עשוי לשמוח מאד להזדמנות לידות את 'התחמושת' בכל אמת'ורי שיזדמן לו, הגם שבמקומות רבים, הדבר אסור בתכלית והרשויות מקפידות למנוע פורגרומים או התפרעויות העוברות את הגבול. מאידך גיסא, במקומות רבים נוהגות הרשויות לתלות ביום זה מורדים או פושעים אמת'וריים שנידונו למוות, או להחזיק בסד או לצהיג לראווה אמת'ורים שנידונו לעונשים קלים יותר, בכדי לאפשר להמון לידות בהם מכל הבא ליד.

במקומות אחרים, כפריים ורחוקים יותר, לובש החג צורה אחרת, המדגישה יותר את מהותו כחגם של הפונדקאים: בפונדקי דרכים רבים, המארחים נוסעים רבים המצויים בדרכים בעונה זו, הפונדקים מקושטים בפרחי חורף, מחטי אורן ואצטרובלים, ונערכת ארוחת חג גדולה אל תוך הלילה, גדושה בשירה ואלכוהול.

 

מפלצות וצרות אחרות: בדורות קודמים, נחשב החודש כקללה באיזורי החופים ומתחת לרגלי ההרים, בשל פשיטות של שבטי פרא ופיראטים. אשר היו מנצלים את הערפל הקר, ממש כפי שניצלו את הערפל החם של היתרודיאן. כיום, הפך הדבר לנחלת העבר, וחודש זה נחשב שקט יחסית בכל הנוגע למפלצות וצרות דומות.

 

 

רינגהסטייר (קיידהרצית: רינגהירת'אר) החודש של שיא החורף. הרוח והגשמים דועכים, מותירים את הידרוסט שרויה בקרה כבדה. הארץ כולה, מלבד שוליה הדרומיים, מכוסה כעת בשכבה לבנה ועבה; רבות מהדרכים מנותקות, ואיזורים שלמים הופכים לבלתי נגישים. באיזורים הדרומיים מאד, השלג מועט מכדי להצטבר, ותחת זאת יורדים גשמים טורדניים, לא חזקים אך קרים מאד ובלתי פוסקים, המחלחלים לקרקע ויוצרים את מה שמכונה "העונה הספוגית". בצפון הידרוסט, הרי בשנים רעות יכולה הקרה למחוק כפרים או להפיל אבדות כבדות, בעיקר אם היא מלווה בהתקפות של יצורי כפור; מעל השממה הקפואה, השמיים לובשים גוון סגול-מתכתי, ולעיתים הם נראים כאילו הפכו למערבולת שטנית, המפיקה סופות בוראן רצחניות שיכולות להקפיא כל יצור המשתטה להוציא את חוטמו מהמאורה (מלבד כמובן יצורי הקרח עצמם, או מי שמצוייד בקסמים חזקים של עמידות).

 

פעילות אנושית: בחלקים רבים של הידרוסט, במיוחד בצפון, כמעט ולא מתקיימת פעילות כלשהי, והאנשים מסוגים כליל בבתיהם או בכפריהם, ולעיתים אינם יוצאים משם במשך ימים ארוכים. פעילות חקלאית מתקיימת כמעט אך ורק בדרום הרחוק של הידרוסט, שם מתחילה עבודה על הפרדסים, לקראת הקטיף של החודש הבא. גם בהיידרקרון עצמה, מושבת חלק ניכר מן הפעילות, ולמעשה רק תעשיית האריגים עובדת באורח משמעותי, אם כי אפילו היא "על אש קטנה". בשנים קשות, עשויים מאות אביונים וחסרי כל למצוא את מותם בקרה, וגופותיהן נמצאות קפואות ברחובות, או ממחלות ותשישות המלווים את העונה הקרה.

 

מפלצות וצרות אחרות: בעוד מרבית היצורים מסתתרים, הרי שזוהי שעתם של יצורי הכפור האמיתיים – החל מסלמנדרים טורפים המסוגלים לשתק בנשיפתם המקפיאה, ענקי קרח ויצורים דומים, שמזג האוויר מאפשר להם להגיח ממעמקי השממה הקפואה ולפשוט דרומה. במקומות אחרים, בעיקר במחוז הלגון, עשויות להיווצר להקות ענק של זאבים מורעבים, שעשויים להכריע במספרם אפילו שיירה חמושה היטב; לעיתים נדירות, בעיקר בחורפים קשים במיוחד, עשויה להקה משתוללת כזו לעזוב את חסות היערות ולפלוש אל תוך המישורים של מערב הידרוסט, כשהם מותירים דם ומוות בנתיב פשיטתם. אגדות אחרות, בעיקר של צאצאי הקיידרהרצים של הלגון, מספרות בעקשנות על סיירים קאהרויאנים חשאיים המשוטטים בארץ בחסות הכפור, וטווים קורים אפלים של מזימות מסתוריות.

בדרום, לעומת זאת, ובעיקר בעולם התחתי שמתחת למחוזות הדרום, הרי שמים רבים מן הגשמים הטורדניים של "העונה הספוגית" מטפטפים למטה, וביחד עם האקלים הקר, הופכים המאגרים לבית-גידול למינים רבים של צמחים מוזרים, ביניהם קנבית החורף הכחולה, שמגליה ובעליה הראשוניים – שבטים תת-קרקעיים של אנושיאידים דמויי זוחל (כנראה קרובים של הסארהול), למדו להפיק ממנה סמים משכרים.

 

 

דרמינלות (קיידרהרצית: דיורמנת'אר), הוא החודש של שלהי החורף. הנוף נותר לבן, אולם רוח דרום-מזרחית מתחילה לנשוב באיטיות, ולדחוק את המערכת החורפית בחזרה צפונה, מה שגורם לטמפרטורות לעלות בחזרה לעבר האפס; הפשרת השלגים מתחילה באמצע החודש באיזור היידרקרון ובמרכז הארץ, ומתפשטת באיטיות צפונה. חלק מהצמחים והעצים מעלים בחודש זה פריחה בתולית לבנה, בדרך-כלל דלילה (אם כי, בכמה מקומות קשים יחסית לגישה, בעיקר למרגלות הרי השדרית, הפריחה עשירה יותר ויוצרת מחזה מרהיב).

בהרי וייטהאבן, לעומת זאת, הכפור המשתולל עודו בשיאו, ואינו מראה עדיין סימני החלשות, הגם שסופות הבוראן והמערבולות הסגולות דועכות לקראת אמצע וסוף החודש.

 

פעילות אנושית: הפעילות האנושית מתעוררת בהדרגה מן החורף, ככל שהכפור נחלש; הסדנאות ובתי המלאכה שבים לעבודה סדירה, ואילו תעשיית האריגים והבשמים עובדת במלוא הקיטור. כמה מיצרני הבשמים מחכים בכליון עיניים למשלוחים של פרחים לבנים, בכדי להפיק חומרים הידועים בקהל כ"בשמי בתולין", ויש להם שוק מצויין לקראת פסטיבל האביב המתקרב. יצרני משקאות, שהתסיסו את סחורתם בחביות במהלך החורף, מתחילים למכור אותה, ולהסתובב בערים ובין הכפרים, כאשר לא פעם הם נושאים עימם גם ידיעות כאלו ואחרות; אליהם מצטרפים רצי המלך, שיוצאים בעונה הזו בכדי לסקור את המצודות וחיילות הספר, להביא ולקבל דיווחים לקראת עונת התגבור וחילופי הכוחות, וסטודנטים תושבי ערים וכפרים רחוקים המתחילים במסעם חזרה אל האוניברסיטאות, שיפתחו בחודש הבא.

בדרום, בוסתני פרחים ובעיקר פירות הדר נותנים פרי והאיכרים המקומיים עסוקים בקטיף, אריזה והכנת ריבות וסחורות אחרות מהיבול. ענף סחר אחר, מפוקפק ומשגשג עוד יותר, הוא סחר הקנבית הכחולה ותוצריה; יצורי הלטאה ושבטי-פילושטי כאלו ואחרים למדו מזמן, שיש לתוצרת זו קהל צרכנים אנושי גדול, והם עולים על פני השטח ומתמקחים עם מתווכים אנושיים, לא אחת קשורים לרדיקלים (או סתם לסוחרים חסרי מצפון, המעמידים באורח רשמי חזות שמרנית ומהוגנת). אלו, בתורם, יסוו את השלל ויתכוננו לנסות ולהבריחו להיידרקרון, או להביאו לקאלינגהאם שם הוא נמכר כמעט בגלוי ובראש חוצות.

 

חג ההתגלות (20-22 לדרמינלות'): זהו החג המרכזי של מאמיני האל קודור, אשר יש האומרים כי בעבר היה חלק מפסטיבל האביב, אולם הופרד ממנו לאחר שפולחן קודור איבד מחשיבותו בעבור רוב ההידרוסטים. כיום, הידרוסטים רבים כלל אינם מכירים חג זה, והוא נחגג בעיקר באיזורים שמרניים ומסורתיים מאד, בו למסדר סנט-קודור או לכוהני קודור כח גדול. באורח רשמי, החג בא לציין את פגישתם הראשונה של הולקירי קלאריליה ריילארד והאביר האנושי שיוודע בעתיד בתור קודור הקדוש, ואת הדרך בה התאהבו זו בזה. מאמיני קודור עוטים לובן, ומשתמשים בפרחי הבתולין הלבנים לצורך החג, מעלים קטורות ריחניות, ונוהגים להנשא בחג זה. כמו כן, בחג זה נפרדים נערים צעירים שמיועדים להפוך לחניכים במסדר סנט-קודור ממשפחתם, ומקבלים ברכה מיוחדת מן הכוהנים. הטקס המרכזי של החג, נערך בעלטה האפלה של דיילבלייד, הרחק מן ההמון: אבירים בכירים מן המסדר, ובעיקר אלו השואפים להתקדם לתפקידים הראשיים בשנה או בשנים הקרובות, עוזבים את היידרקרון בשיא החורף ועורכים מסע אל העמקים האפלים שבפאתיהם הדרומיים של הרי השדרית, במקום בו הובס הרודן האפל גלאמיסיירט במאה ה-11; לאחר מכן, עליהם לשהות בין חורבותיו של מקדש עתיק הצופה על דיילבלייד, באיזור הנחשב שורץ ברוע ובאלמתים, במשך שבוע שלם, ולבצע שם טקסים בכלים מקודשים של קודור. לפי האגדה, הטקסים אמורים למשוך את הרוחות הרעות ושאר יצורי התועבה, והאבירים מגינים על המקדש במשך שבוע שלם, עד שמושלם הטקס והגביע המקודש פולט הילה לבנה בוהקת, שמרתיעה את יצורי הזדון ומבריחה את שרידיהם בחזרה לחורים האפלים מהם הגיעו. האבירים מבצעים טקס התקדשות בעזרת הגביע, ולאחר מכן רוכבים בחזרה אל היידרקרון כשהם נושאים אותו בטקסיות, ואמורים לשוב עימו עד לראשית פסטיבל האביב. אין אות אפל ומזעזע יותר מאשר הדממה הכבדה השוררת בשנה בה לא שב איש, דבר המאלץ את כוהני טירת סנט-קודור להדליק "אלומת רפאים" סגולה-אדומה ממגדלה הגבוה של הטירה, ולצלצל באיטיות בפעמונים (לא קרה מעולם מאז חודש הטקס בסוף המאה הקודמת, ולמעשה מאז הושמד המסדר כמעט כולו בקרב של שנת 2361).

 

מפלצות וצרות אחרות: בהרי וייטדון, מוסיפות מפלצות הקרח להלך אימים, מפעם לפעם, גם במהלך החודש הזה, הגם שהן מתחילות להעלם במהירות לקראת סופו, ונסוגות בחזרה אל השממה הקפואה. בדרום, נתקלים הפרדסנים לא פעם בשרץ שוכן עצים וטורדני בשם "תפוזון זולל"; מן יצור כתום ולח הנתלה בזנבו על עצי ההדרים, ובמצב של גשם או ערפל נראה כמו תפוז גדול ועסיסי במיוחד, עד שהוא תוקף, מתיז נוזל ארסי ומסוגל להוריד את ידו של איכר בנשיכה הגונה. למעשה, מדובר במפלצת מדרום הרקאליה, שביציה הצליחו "להגר" בספינות סוחר ולהתנחל גם באי ההידרוסטי. הגם שמעולם לא הפכו סכנה קטלנית מדי במובן כללי (ויש שפים היודעים להתקין מעדנים מן הכבד והמעיים שלהם), היצורים מצליחים בהחלט להוות מטרד מרגיז. כמו כן, סחר הקנבית המשגשג בדרום עשוי לגרום לא אחת להתקלויות בלטאישים ואנושואידים דומים, בעיקר במצב בו חלק משכרם ניתן להם במשקאות אלכוהוליים, שגורם להם להתפרע במקום לחזור בשקט למאורותיהם החשוכות והלחות.

 

 

 

 

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.