הקדמה | העידנים
הקדומים | גזעים | גאוגרפיה | היסטוריה
הידרוסטית | המערכה | יצירת
דמות
מבוא לאי ההידרוסטי: אקלים, גיאוגרפיה והיסטוריה
4.6: מחוזות האי
ההידרוסטי
4.6.4.3: חבל לום (The looms) והעיר מאדסבי
(מערב צלרהיים)
ישוב מרכזי: מאדסבי (15,000 איש).
בירה עתיקה: טיטאנפילד (חורבות עתיקות וקדמוניות שלא ברור מי ישב שם
בדיוק ומתי).
ישובים נוספים: אנדרגריט (5,000 איש), בלקבורן (2,500 איש), בלקטרוט
(1,000 איש) רטגורד (1,000 איש), מוסקליף (1,500 איש)
משטר: שלטון רופף של הוד-מלכותו דרך מושל המחוז, קולונל סטיבן
אטלי; עם סמכויות מסויימות, טקסיות בעיקרן, שנותרו לבית הרוזנים של המחוז.
קרדיטים ותודות:
דמותה של אמאנדה (מנדי) ת'וראלד, וחלק גדול מהרקע המשפחתי שלה הם פרי רעיונותיה של
נבט טחנאי.
דמותה של ליידי דורין סאות'וואש היא פרי עטה של נעמי כרמי.
ערכי משנה מפורטים: בית
ת'וראלד.
"אט-אט, החלה
מנשבת רוח רעה, במחוז שנדמה כאחד המשמימים ונטולי הארועים בכל אדמת הוד-מלכותו.
הלילות הלכו והאפילו; אורות חולניים וקולות מוזרים עולים מן הנקיקים וממרומי החורבות
שעל רמות האבן; צללים קטנים ומרושעים נראו חומקים בין הסלעים בשעות הקטנות של
הלילה, הולכים וקרבים אל הדרכים ואל שוליהם של כפרים ואחוזות; סימנים מוזרים
הופיעו, צבועים ביד גסה על סמטאות העץ של מאדסבי; וגם לנשפי האדונים חלחלה רוח
עכורה; של דבר מה שאינו כשורה; עודו קלוש, אולם מתעצם והולך".
תיאור כללי
החבל המכונה Titanlooms, או בקיצור השגור בפי
כל The looms,
הינו למעשה רכס אבן נמוך ושטוח-פסגה אשר מתנשא בפינה המערבית של מחוז צלרהיים
העצום והשטוח ברובו.
הרכס האפור, לעיתים
קרובות ערפילי ולח, כלוא הלכה למעשה בין מצוקי חוף הים בדרום; הדלתא של נהר
קת'ריליס העצום במערב ואגם קת'ריליה בצפון; זהו חבל ארץ פראי יחסית, סלעי מאד
ומוכה רוחות, שחלקיו העליונים נישאים לגובה של בין ארבע-מאות לשש-מאות מטרים מעל
המישורים החומים והשטוחים של צלרהיים; המדרונות המזרחיים פוריים יותר וזרועים
בכרמים ומטעים; המדרונות המערביים מעוצים ולחים יותר, במקום בו הגבעות יורדות אל
תוך המשטחים העצומים של צמחיית ביצות סבוכה שמהווים את תחילת מחוז הביצות של
סאות'וואש; ואילו במרכז, בראשה השטוח יחסית של הרמה הסלעית, נפרשת ארץ אפורה-כהה
מוכת רוחות ודלילה מאד בצמחיה, אולם מנומרת תחת זאת בעשרות רבות של סלעים עגולים (boulders) מוקפים בשיחים מרשרשים
וקוצניים, אשר נראה לעיתים כאילו ענקים עצומים ידו אותם לכאן אי-אז בראשית ימי
העולם; ערוצים סלעיים ובוגדניים, שדפנותיהם מצופות איזוב הרים, מחברים לעיתים בין
הסלעים הגדולים יותר, שנראים כאילו אכן ננעצו באדמה ויצרו משפכים אבנוניים מסביב
לדפנותיהם העתיקות; ופה ושם, לובשים הסלעים הגדולים יותר צורות מוזרות, כמעט כמו
יצורים או למצער מונומנטים של סלע שקרסו ושקעו בהדרגה אל תוך האבן ממנה נחצבו
אי-אז, בתקופה שנשכחה מלב והפכה לפחות מאגדה.
העצים מעטים יחסית על
החלקים הגבוהים של הרמה, ורק פה ושם אפשר להתקל בקבוצות קטנות של עצים בגוון
אפרפר, שהולכים ומרבים ככל שמשפילים במורד המדרונות: ערבות-אבק כפופות עם עלים
מאורכים ומחורצים בעלי גוון מנומר משהו; מילת גבעות (Hillborn ash) גבוהה יותר, עם שורשים
משתרגים לתוך ערוצי הסלע הסמוכים; ועצי-אפרורית (Greywood), שעשויים ללבוש גוון כמעט
כסוף בעת שקרני הזריחה או השקיעה נופלות על הגזע הצר והגמיש שלהם, מתחת למעגלי
העלים האפורים-אדמדמים, על אשכולות הפרי הדלילים, שמזכירים גרסה מוזרה ומפורצת של
חרוב.
האתר העתיק והמפורסם
ביותר במחוז, שככל הנראה הקנה לו את שמו, הינו מה שמכונה The Titanfield, ומשתרע למעשה על כל
חלקה הצפוני של הפסגה השטוחה, ומעט יותר גם דרומה ממנה: חורבות של עיר עצומה
לגודל, בשלבים אחרונים של התפוררות, אשר יושבות במרומי הרמה וצופות מגבוה על אגם
קת'ריליה; מאות על מאות שרידים של חומות אדירות, מבנים חרוטיים-עגולים בעלי
ארכטיקטורה מוזרה מאד ולא-הידרוסטית בעליל, שביניהם שרידי כיכרות, בורות חפורים
ושדרות עמודים שחלקם מגולפים בדרך שמזכירה במעורפל פנים חייתיות; ערפל קר עומד
לעיתים קרובות מאד בין החורבות המתפוררות, ונותן להן מראה טיפוסי, כאילו הן נחבאות
למחצה בתוך ענן.
חוף קאת'יארד (The cathyard
shallows): איזור זה, שנישא מתחת למצוקי ה-Looms
ונפרש למלוא צורתו השטוחה על גדתו הדרום-מזרחית של אגם קתריליה, אינו חלק טבעי חבל
הטיטאנלומס, אולם אוחד עימו בידי השלטונות ההידרוסטים ברמה המנהלית. זהו חוף שטוח,
בוצי ומעופש שנפרש בין עיירת הדייגים הגדולה מאדסבי, שנחשבת לבירת המחוז המאוחד
(כולל בית המושל, מבצר צבאי, בית משפט ובית כלא, ועוד) לבין שוליו הצפון-מזרחיים
של המצוק הסלעי העולה אל כתפי ה"לומס". זהו איזור של בתי חווה עלובים,
שדות של דלועים וחורשות מעופשות, שסובל מהצפות רבות בכמה וכמה מעונות השנה. בחלקו
המזרחי של האיזור, הקרקע עולה קמעה והופכת מיוערת יותר; זהו יער ת'ורנווד, איזור
של עצים מעוקמים ודלילי עלווה יחסית, שאף הוא מוצף לא אחת בידי האגם, עד שבעונות
מסויימות, חלקים ממנו מצריכים סירה;
את הנוף המקומי משלימה
כף סלעית שבוקעת משולי היער אל תוך מרחב האגם, שבחלקה הקיצון יושבת אחוזה עתיקה של
מבנים מרובעים ורציפי אבן חפורים בסלע, ממש על ראש המצוקים מוכי הגלים; בעבר, שימש
המקום שושלת לורדים מפוקפקת שבשמה נקשרו הוללות, הימורים כפייתיים וחובות רבים,
כמו גם כמה רמזים לסיפורים אפלים יותר; אלא שלפני שלושה דורות, נרכש המקום בידי
בני ת'ורלאד – סוחרים ובעלי סדנת צעצועים שהתעשרו ועשו ככל יכולתם להכנס אל תוך
הג'נטרי המקומית, ולשכוח את הימים בהם היה ראש המשפחה נפח ויורד ים קיידרהרצי מחוף
העשן, שהתעשר גם ובעיקר בעזרת פטיש המלחמה שלו, בטרם השתקע ונישא לאישה מקומית.
בעבר היו בני ת'ורלאד ידועים כמארחים נדיבים שערכו לא מעט ארועים לאצולה המקומית
על אותם רציפי אבן היורדים לאגם; אלא שלפני מספר שנים, נפלה עליהם סדרת אסונות, שלאחריה
החלו להסתגר וחדלו מקיום ארועים.
הגעה ועזיבה
עיקר התחבורה אל ה-Looms ומהם היא דרך המלך שמוליכה
מבירת צלרהיים אל עבר בירת דוכסות סאות'וואש (וייטפארל, או Wet barrel, כפי שמכנים אותה בלגלוג),
נתיב שכרכרות הדואר המלכותיות עודן עוברות בו, אם כי בתדירות ובאיכות ירודה בהרבה
מאשר בתקופת 'החצר המרקדת', אז שימשה הדרך כנתיב מרכזי בסחר התבלינים של מחוז
סאות'וואש. הנוסע העושה דרכו מצלרוויל אל סאות'וואש, עושה את דרכו במעלה הדרך
המפתלת, כאשר היא מתחילה להעפיל במתינות בין שורשיהן המזרחיים של הגבעות, דרך נוף
של כרמים מנומרים בסלעים, ועולה בסופו של דבר אל עבר חומותיה המתפוררות של העיירה
בלאקבורן, לשעבר עיירת סחר ושוק תבלינים משגשגת, וכיום נראית כספק עיירה וספק מחנה
בקתות ואוהלים, במקום בו התיישבו חוואים וכורמים שנושלו מאדמותיהם בשלושת הדורות
האחרונים.
משם, ממשיכה הדרך ועולה
אל תוך ערוץ תלול וסלעי; בשלב הזה, הנוף משתנה, והכרמים הופכים לנוף האבנים האפור
ומוכה הרוח המפורסם של ה-looms לכל דבר ועניין; כאשר מעל חלק מהדרך, חבויה למחצה בערפל, יכול הנוסע לראות
את חומותיה מכוסות הצמחיה של הגדולה והמפוארת באחוזות החבל, היא מצפה סאוות'ארד,
שחולשות על הערוץ העצום ועל דרך המלך מצפון, ומעליהן ממשיכים המצוקים ועולים כלפי
מעלה, לעבר הפסגות השטוחות ואפורות, על נציבי האבן המוזרים שלהם; בסופו של דבר,
ולאחר מספר ימי מסע איטי, תחזור הדרך הראשית ותשתפל בהדרגה מטה, לעבר היערות
הדלוחים והמוצפים למחצה שחולשים על מעברות הקת'ריליס; שם, לצד מעברות הנהר וחבוי
למחצה בצללי היער הדולף, יושב הכפר המוזר בלקטרוט, על בתי הבמות המוגבהים שלו
ושיחי התבלין המגודלים שלו, שגדלים סביב עמודים מלאים באצות וטחב ביצה. הכפר, כך
אומרים, מתפרנס על תערובת מוזרה בין מתן שירותים לבאי הדרך, מעט חקלאות מקומי,
ליקוט ושוק תבלינים קטן ששרד עדיין, אולם זכה לכינוי "שוק המכשפות", בעיקר
בשל הנוכחות של אלמנות זקנות החיות באורח מסורתי בפאתי הכפר או בסביבותיו, שבאות
לכאן כדי למכור מיני מרקחות ושיקויים.
משם, ודרך המעברות
הבוגדניות והבוציות, ניתן להמשיך אל תוך הדרכים הבוגדניות של מחוז סאות'וואש,
ולהותיר את ה-Looms
מאחור.
הנחש הירוק: הדרך החשובה השניה של האיזור, שמשמשת כיום כמעט אך ורק לצרכים
מקומיים, אולם נמצאת בשימוש תמידי של כפריים ומעט אנשי החוק והפקידות של האיזור,
היא הדרך שמתפתלת על החוף המזרחי של אגם קת'ריליה, ובחלקה הרלוונטי למחוז, יוצאת
משערה הדרומי של מאדסבי, וממשיכה לאורך החורף בין בתי חווה קטנים עשויים עץ הנראים
שקועים למחצה בתוך הקרקע הבוצית, בין שדות דלועים מוצפים למחצה, וסוללות עפר
שהוקמו כדי לנסות, לא תמיד בהצלחה, למתן את ההצפות מן האגם, בעיקר אלו של שלהי
הקיץ והסתיו. זהו נתיב רחב, בוצי למדי ולמרות המראה הראשון, מסוכן לעגלות כבדות,
חולף על פני גשרונים ישנים ותעלות של מים עומדים, ירוקים-חומים; בהמשך, הוא מותיר
את שדות הדלועים מאחוריו ונכנס אל תוך מעבה העצים הדקים והצפופים של ת'ורנווד,
כשהוא נעשה צר יותר, לעיתים חולף מתחת למסכי חזזיות ובין גזעים נוטים ומנומרים
בפטריות שעירות ולחות; לאחר יום של מסע מתחת לגזעים הלחים והמוזרים, הנוסע עובר
דרך צומת דרכים, ממנה מתפצלת דרך צדדית העולה במתינות לעבר הסלעים של כף ת'וראלד
(דרך פרטית בהחלט, ראו הוזהרתם);
מעבר לצומת הזה, על
קומץ המבנים שפרושים סביבה (ביניהם פונדק אפלולי אחד בשם "הגירית
והסנאי", שליידי ת'וראלד מנסה במשך שנים להביא לסגירתו, בלא הצלחה), הדרך
חומקת דרך שוליו הדרומיים של יער ת'ורנווד, ומתחילה לטפס על המתלולים הראשונים של
גבעות ה-looms,
כאשר כרמים מופיעים בצידה המערבי; משם, היא נכנסת בשעריה של עיירה ציורית ועתיקת
יומין בשם אנדרגריט (או ליתר דיוק, עיירה שמרכזה ציורי ועתיק יומין, אבל מסביבה
צמחו כיום כמה חלקים עלובים יותר ונאים פחות), וממנה ממשיכה דרומה בין הכרמים
ובתי-היקב שמנמרים אותם פה ושם, עד שהיא נכנסת לשעריה המתפוררים של צומת בלקבורן.
חלקו הדרומי של 'הנחש
הירוק', חולף על מדף סלעי צר יחסית בין מורדות הגבעות הנופלים אל תוך אחד
משלוחותיו הבוגדניות של הים, לבין מצוקים תלולים מעליהם; חלק זה הוא לעיתים קרובות
משובש ומסוכן יותר מקודמיו, ומסתיים בעמק תלול יחסית בין שני מצוקים, בתוכו כפר
עתיק ומוכה ערפל בשם סילברגארד, שמעליו נישאת טירה ישנה הנושאת את אותו שם. במקום
זה, עוברת הדרך על גשר ישן-נושן מאבן שחורה וקשה, עם פסלים מוכי רוחות ומחוקים
למחצה המתארים קרב עתיק בין הידרוסטים לשודדי-ים, שנס הקרן הכסופה של בית האצולה
המקומי נישא גבוה מעליו, כמו גם מעל המצוק החולש על הכפר והעמק התלול שלו ממזרח;
שם, ניצבת עדיין טירה של בית אצילים עתיק ומיוחס מאד, שגאוותו עולה בהרבה על
נכסיו, אולם מיקומו המבודד הפך אותו לחסין יחסית מפגעי הזמן (והחובות); זוהי
ממלכתו הפרטית של לורד נוקשה וגיבור מלחמה לשעבר, שצילו מורגש היטב על כל העמק;
ולאחרונה, עלה בידו לפי המסופר לחלץ את בנו משידוכין מקומיים לא רצויים, ותחת זאת
לארס אותו לבתו של רוזן ולארגן עבורו דרגת סרן בצבא הוד מלכותו... מה שנטע באדון
הנוקשה ואפור הזקן תקווה לחדש את התהילה המגיע למשפחתו העתיקה בזכות.
הדרך המיבבת (the windwalk): הנתיב השלישי והאחרון
בחבל ה-looms,
וגם שכוח האל ביותר מביניהם, הוא דרך צדדית העולה צפונה מפאתי בלקטרוט, כשהיא
מטפסת על צידו המערבי של המתלול כדי לחמוק מעל היערות המוצפים; חלפת דרך מספר
מנהרות שנחצבו בסלע לפני ימים רבים, שכמה עמודי מאור נוצצים שנקבעו בהם בזמן מועצת
המכשפים עודן דועכים באיטיות בתוך הערפילים שנושבים וגולשים לתוכה מן המצוקים
הגבוהים יותר שנישאים מעליה; שמה של הדרך נגזר מהרוחות החזקות שנושבות דרכה,
ולעיתים ממש חובטות באוזניים ובבגדים, כמו גם ממספר סיפורים ישנים על תאונות
מצערות, ואפילו התקפות שארעו כאן בזמנים עתיקים ואפלים יותר.
הדרך מטפסת על ברכיהן
המזרחיות של הגבעות הסלעיות, חומקת מסביב לעמוד סלע ענק שנראה עדיין באורח גס כמו
רגל עצומה, ועולה לשערי המטעים הדלילים של אחוזת רוסווינד; נכס צדדי ולא נחשב
במיוחד של בית סאות'ווארד, כיום בבעלות אלמנתו של בנו הצעיר של לורד סאות'ווארד
המנוח (ע"ע), הגבירה הארליסינית[1] דורין
סאות'ווארד (במקור קאהלנסטירד), שמגדלת שם את בנה וביתה, ועודה מצרה על מה שמסופר
ככשלון תככיה ונסיונה להשיג את אחוזת סאות'ארד העשירה בהרבה, שסוכל ברגע האחרון
על-ידי הופעת יורש חדש ובלתי צפוי (ע"ע).
משם, עולה הדרך ביתר
תלילות במעלה המצוקים, אל עבר הכתף הצפון-מערבית של הגבעות, כשהיא צופה מגבוה מאד
על הנוף הנפרש של דלתת הקת'ריליס שנישא מעליה, ואילו חלק מהחורבות של העיר הקדומה
גולש במדרונות שמעליה, על שלל נציבי אבן וסלעים מחוררים, שמאכסנים כיום שלל של
ציפורים גדולות וקטנות, ויתכן שגם יצורים אחרים ונעימים עוד פחות. בסופו של דבר,
מסתיימת הדרך בשעריה של עיירה שכוחת אל ממש על כתף ההר, שמעליה מצודה צבאית בשם
מוסקליף, ככל הנראה בשל הצריח הירקרק והעתיק שלה; שירות במצודה הזו, נחשב בעיני
אנשי צבא רבים כ"שירות בקצה הדפוק של העולם", ומשמש לא אחת כענישה
פופולרית למדי עבור חיילים סוררים, תחליף יעיל למדי לצורות ענישה מסורתיות ולכאורה
אכזריות יותר.
ההיסטוריה והפוליטיקה
של חבל ה-Looms:
בית סאות'ווארד, קרבות ירושה ואורחים בלתי רצויים
חבל הארץ המוגבה ומוכה
הרוח, ששימש מאות שנים כחיץ בין דוכסות צלרהיים על שדותיה החומים האינסופיים,
ואדמות הביצה המסוכנות של דוכסות סאות'וואש, עבר מספר ידיים במהלך השנים, ושימש
במשך תקופה ארוכה נחלה פיאודלית למחצה שהיתה מוקד להתקוטטות בין שושלות אצולה
מקומיות בעלות חשיבות מדרגה שניה ושלישית, ובינן לבין הקהילות המקומיות של
הכורמים, הדייגים ורועי הצאן (ובעבר גם הכורים). במאה וחמישים השנים האחרונות, בית
האצולה המרכזי והחשוב של האיזור הינו בית הלורדים של סאות'ווארד (Southward), שהינו התפצלות צדדית
(ויש אומרים, לא מוצלחת במיוחד) של דוכסי הביצות מבית סאות'וואש; וככאלו, חלקו אך
במעט מאד את עלייתם לגדולה של בני סאות'וואש בסוף תקופת החצר המרקדת ובעיקר בתקופה
של לאחר סילוק הכיבוש האמת'ורי; אם כי מנגד, הדבר היווה עבורם מקור לא אכזב לעילות
להרים את אפם כלפי איכרים ואצילים זוטרים כאחד.
הגרסה הרשמית טוענת
בתוקף כי בני סאות'ווארד התנגדו התנגדות עיקשת לרדיקלים של צבא התבונה ונשאו בעוז
את נס ביתם המפואר ועתיק היומין מול הכוחות האמת'וריים והרדיקלים במשך שנים; וכי הרוזן
רנפורט סאוות'ווארד התעמת באורח אישי מול השליחה המיוחדת של פרופסור הנקן –
מכשפה מרושעת בעת כוחות דרואידיים מעוותים שזכורה בכינויה 'נוי בת-שזיף'; לעומת
זאת, גרסאות אחרות ורשמיות פחות, טוענות היפוכו של דבר – כי בני סאות'ארד מיהרו
להכנע לרדיקלים, ואף שיתפו איתם פעולה, הלשינו והסגירו אצילים נמוכים יותר וקציני
צבא שמצאו מקלט במחוז, בכדי לשמור על רכושם... צעדים שלא הועילו יתר על המידה,
משום שהרדיקלים אכן נישלו את השושלת מרכושה, ומסופר שכלאו את בני סאות'ארד בתנאים
קשים, ולקחו מהם את ילדיהם בכדי 'לחנך אותם באור הנפלא של השיוויון והתבונה'.
כך או כך, נראה שמי
שהעז וגם הצליח להתמודד מול הרדיקלים לאורך התקופה, הוא הלורד אדוארד סילברגארד
(דודו של לורד סילברגארד הנוכחי, שירש את כסאו עשרים וחמש שנים מאוחר יותר), שהדף
שתי מתקפות גדולות של צבא התבונה על העמק התלול והמבוצר שלו, ובסופו של דבר גם עמד
בראש תמרון הבזק המפתיע, שהסתיים בהסתערות על הכלא בו הוחזקו בני סאות'ארד ועמם
אסירים רמי-מעלה אחרים, ושחרור רוב-רובם של בני הערובה מידי סוהריו של הנקן.
בני סאות'ארד, שיצאו מהמלחמה זועמים ופגועים (ומסופר גם שהליידי דאז מעולם לא
התאוששה לגמרי מהדרך בה נהגו בה בעת שביה, כמו גם מהעובדה שאחד מילדיה החטופים
סירב לחזור לחיק המשפחה, ונותר רדיקל מלא שנאה לאצולה עד יום מותו), מיהרו לנצל את
הנצחון והזעם הכללי ששרר בהידרוסט כנגד תומכיו המובסים של פרופסור הנקן, בכדי
לפעול בכוח רב כנגד משפחות מקומיות רבות של איכרים וכורמים, שנהו אחרי הרדיקלים,
ובני סאות'ארד נשבעו כי ראו כמה מהן ממהרות להכנס לאחוזה הישנה של הרוזן אחרי
"גייסות האהבה והשיוויון" ולבזוז מכל הבא ליד ביום בו נכבלו הרוזן
ומשפחתו ונגררו מאחוזתם לכלא.
התוצאה היתה גל נטול
רחמים של תביעות משפטיות ופעולות גידור אדמות, שהקדימו את גל גידור הקרקעות שארע
בחלקים רבים של הידרוסט דור אחד מאוחר יותר, אם כי היה החלטתי ושלם הרבה פחות;
משפחות מקומיות שנחשדו כתומכות לשעבר של הרדיקלים, נושלו מאדמתם על-פי חוק ולעיתים
גם לא לגמרי על-פי חוק, וגורשו כשרק מטלטלין מעטים על גבן אל הישובים הסמוכים, שם
החלו מסתופפות בבקתות עלובות; התוצאה לא אחרה לבוא בדמות גל נוסף של מהומות,
התנקשות מפורסמת אחת באחד מבני סאות'ארד, ולפחות מקרה אחד בו בריונים שפעלו בשם
הרוזן (הגם שהוא הכחיש זאת בכעס וכמעט בדמעות לאחר מכן, בבירור לפני נציגי הכתר)
שרפו שתי משפחות איכרים סרבניות בתוך בתיהן.
בסופו של דבר, בשנת
2387 אילץ הכתר את שני הצדדים להגיע לפשרה, שסיימה את גל גידור האדמות, מותירה
בידי הרוזן הרבה ממה שנטל, אולם בשום פנים ואופן לא כל מה שרצה, ומנגד כפה עליו
להמשיך ולקבל את רוב המקומיים בתור אריסי-קבע בעלי מעמד מסויים בקרקעות; כמו כן,
כמה ממשרתי הרוזן הורשעו בדין ונידונו לעונשים קשים, כאשר על בית סאות'ארד עצמו
הוטל קנס בגין 'אחריות שילוחית, הגם שבתום-לב' למעשיהם.
פשרה זו, שהותירה את שני הצדדים ממורמרים, יצרה את הסטטוס-קוו שנשמר פחות או יותר
עד לשנת פתיחת המערכה, 53 שנים מאוחר יותר.
המרווחים העיקריים, כך
אומרים, היו פקידי הכתר, שהידקו את שלטונם באיזור וכפפו באורח סופי את בית
סאות'ארד, הקהילות המקומיות ורוב האצילים הזוטרים יותר לשלטון של פקידי הוד-מלכותו
היושבים במאדסבי, באורח שהותיר את רוב הסמכויות העתיקות על הנייר בלבד.
קרבות ירושה בבית
סאות'ארד
הרוזן רנפורד עצמו מת
בשנת 2389, שנתיים לאחר הפשרה המפורסמת, ולאחר תקופה של מחלה מלאה בהתקפי זעם,
במהלכם נישל בן אחד, אח אחד ושתי דודניות מהירושה.
את כס רוזן ה-looms, שהפך בעיקר לתואר של כבוד
(הגם שמלווה עדיין בבעלות על אדמות רבות ובהכנסה שנתית עצומה), ירש בנו השני של
רנפורד, ג'ורג'-פול (השני) לבית סאות'ארד, שהחזיק בכס משנת 2389 עד ליום מותו
בשיבה טובה בשנת 2437, ונודע כאדם אוהב מותרות ומרוכז בעצמו, אולם נטול את
רוב-רובן של השאיפות לאדמות נוספות והשנאה היוקדת למעמד הנמוך שאפיינו את אביו
לפניו; זמן קצר לאחר שהתיישב על הכס, נשא לאישה את ליידי קורניליה רדווינד, בת
אצולה ממחוז צילדן, שהבריות התבדחו כי מזגה הלם היטב את הדרקון נושף האש שהתנוסס
על הקראסט המשפחתי שלה.
עד לשנים האחרונות של
חיי הרוזן (שהאריך לחיות כ-12 שנים לאחר רעייתו), ידעו הכל כי נולדו לו שלושה
צאצאים: תומארד, ססיליה וג'ורג'-פול (השלישי), אשר המריבות ביניהם, ולאחר מכן
התאונה האכזרית אשר גדעה שנים מהם באיבם, העסיקה רבות את רכלני המחוז.
תומארד סאות'ווארד
(נולד 2394), היה הבן הבכור והיורש
המיועד; גבר צעיר ונוקשה ששירת כמה שנים כחניכו של הלורד סילברגארד, ולאחר מכן
שירת בצי המלכותי והיה מעורב בקרבות כנגד ספני אושורלוק ופיראטים בארכיפלגו
הדרומי. הבריות שהכירו אותו זוכרים לוחם גבוה, חיוור ומשופם בעל קול מהדהד ומזג
קשה ולא נעים במיוחד, ומצד שני כשרון צבאי וניהולי לא מבוטל, ונדיב בכספו באורח מאד
לא אופייני לרוב בני סאות'ווארד, בעיקר כלפי איכרים ושאר פשוטי עם; מסופר,
שנישואים פוליטיים מכובדים שאורגנו עבורו התפוצצו באורח שערורייתי, בשל טענה כי
נהג בכלה המיועדת באורח משפיל (יש אומרים, סטר לה וגידף אותה בפומבי); ולאחר מכן,
נישא בנישואין מכובדים הרבה פחות לגבירה בשם מריאן וינדהורן, נצר לבית אצולה מהעיר
צילדן ושארת בשר רחוקה של אמו.
ליידי מריאן, ששרדה עד
בעלה ועודה חיה עד היום, היתה טיפוס חלוש, אדוק בדתו עד כדי מוזרות, מסתגרת וממעטת
בדיבור, בעלת קול מהוסס וכמעט ממלמל, מלבד כאשר שרה תפילות; והיו שריכלו, כי יש לה
שארי-בשר שהשתטו להצטרף לכת הפרסיליאנית וחיים כיום ב'עיר הקודש' הבלויה אראנילד.
היא הולידה לבעלה בן אחד בשם ריצ'ארד (שכונה בפי כל "ריצ'ארד העלה
הנידף", נולד 2424), בעל מידות, אופי ובריאות רופפת כשלה... מה שהביא למותו
בדמי-ימיו, שנתיים לאחר התאונה המחרידה שהפכה אותו יתום מאב; ואומרים כי דלקת ראות
פרי חורף קשה, אדיקות יתר והצער על מות אביו, חברו יחד כדי להחיש את קיצו (2435).
ססיליה סאות'ווארד
(נולדה 2395), נודעה מילדותה
המוקדמת כילדה (ולאחר מכן נערה ואישה) פרועה, שוברת גבולות ובעלת נטיה להתקפי זעם
קשים, שיש אומרים שגרמו לה לעיתים להתנהג בפראות "שהולמת את אחד הגרועים
בילידים מיערות העד"; ידוע היה לכל, כי העלתה שוב ושוב את זעמו של אביה, כאשר
סירבה בתוקף לכל שידוך שהציע לה (עד כי היו שריננו, שליבה אינו נוטה כלל אחר
גברים), וניהלה מערכת יחסים סבוכה ומוזרה של אהבה-שנאה עם אחיה הבכור. מספרים, כי
מאז ילדותם המוקדמת, נהגה ססיליה לעקוב אחרי אחיה, ולתבוע בהתפרצויות כעס כל זכות
שקיבל, ואכן הצליחה לכופף את ידו של אביה ולאלץ אותו לשלוח גם אותה לזמן-מה אל
טירת סילברגארד בעקבות אחיה הבכור, במקום לפנימיה לגברות צעירות; עד שהיו שטענו כי
השתוללה מכעס, כאשר התברר לה כי היא לא תוכל להתקבל בשום פנים ואופן לצי המלכותי,
והיא חוללה שערוריה שלמה ופראית במיוחד עקב כך.
מסופר, כי כשם שדבקה
באחיה הבכור, כך תיעבה את אחיה הצעיר, שנראה לה כמו "חילזון ורוד, שמנמן
ורך" ולפי אחת הרכילויות שהילכו במחוז, נתפסה לפחות פעם אחת כשהיא מנסה לחנוק
אותו – פשוטו כמשמעו – באמצעות כרית.
התאונה: בסופו של דבר, נספו האח והאחות ביחד בשנת 2433[2],
בתאונת שייט מוזרה, שבאה לאחר ריב גדול שפרטיו לא נודעו על בורים, אשר לאחריו יצאו
ביחד לשייט ולצייד, ככל הנראה כסוג של מחווה או נסיון לפיוס; אלא, שהסירה נעלמה
ועברו ימים ארוכים בטרם נמצאה, הפוכה ומרוסקת על הסלעים בפינה הדרום-מזרחית של אגם
קת'ריליה, במקום בו האגם נושק למצוקים הסלעיים שעולים לעבר הרמה החרבה של
טיטאנפילד; ומאז, עברו עוד שבועות בטרם נמצאו גופותיהם, ששהו במים די זמן בכדי
להמצא רקובות ומושחתות-צורה באורח שהכשיל כל נסיון להבין את נסיבות אותה תאונה
מחרידה.
התוצאה הרשמית של
החקירה שניהלו מושל ושופט המחוז, היתה כי רוח או זרם מים בלתי צפוי הטיח את הספינה
בסלעים בעוצמה כזו, שלא הותירה לתומארד וססיליה כל סיכוי.
אלא, שחרף זאת, לא
מעטים במחוז הרימו גבה, בעיקר נוכח סגולותיו של תומארד כקצין צי לשעבר, שהכיר
זרמים ורוחות קשים בהרבה משירותו בארכיפלגו הדרומי; והיו שהתעקשו לטעון כי התאונה
קרתה לאחר שהבן ובת שתו לשוכרה, עשו דבר-מה שערורייתי ולאחר מכן נקלעו למריבה
פראית; ואילו אחרים מצאו סיבות להאשים את רעייתו השאפתנית של אחיהם הצעיר של
תומארד וססיליה, ליידי דורין השנונה, חסרת המעצורים ובעלת המוצא הזר, שאין ספק כי
רצתה מאד כי בעלה יהיה היורש של לורד סאות'ארד – אולם היא עצמה היתה (למרבה
הנוחות) במחוז אחר בעת שארעה התאונה עצמה.
ג'ורג'-פול השלישי לבית
סאות'ארד (נולד 2398) וליידי דורין קאלנסטירד (נולדה 2400): הגם שזכה בשם
'המפואר' ביותר מכל ילדי הרוזן (קרי, בשמו של אביו הנכבד עד מאד), נחשב ג'ורג' פול
במשך שנים לבן המאכזב, שאביו התייאש ממנו וחדל לצפות ממנו לגדולות, או לדבר-מה בכלל.
באורח שונה לגמרי משני
אחיו, ניחן הבן הצעיר בגוף שמנמן ויציבה רופסת, שתאמה היטב את האופי המפונק ואוהב
הנוחות שלו; מסופר עליו, שהיה מילדותו יושב בית מושבע, שנא את עצם הרעיון של צייד
ושייט, ואפילו פיקניקים בחיק הטבע לא חיבב כלל; על לימוד לחימה בחרב, לא היה מה
לדבר כלל ועיקר; והיו שריכלו כי באורח שערורייתי, גילה חיבה רבה מאד לספרים
רומנטיים זולים שנועדו לנשים (שלא לומר 'רומנים למשרתות'), והיה מחביא אותם מפני
אביו ואחיו הבכור, עד שהללו התייאשו מלבלוש אחריו; לתקופה מסויימת, ניסה לכתוב
שירה, אבל נראה שניסיונותיו לא נחלו הצלחה רבה. משלב מסויים, זכה להתעלמות מלאת
בוז מאחיו הבכור, ומשום-מה, לשנאה פראית מצד אחותו, שכאמור נתפסה לפי השמועה פעם
אחת כשהיא מנסה להמית אותו עם כרית, בהיותו בן פחות מארבע שנים, וגם לאחר מכן היתה
מתנפלת עליו וחובטת בו בכל הזדמנות, עד שהיה ממרר בבכי.
מאוחר יותר, התחבר
באורח שנראה תחילה כבלתי אופייני ובלתי צפוי, עם החניכה שקיבלה אימו למשק הבית שלה
- יתומה ארליסינית חדת-לשון בשם דורין קאלנסטירד, שמשפחתה שירתה כואסלים של אחד
האצילים הלוחמים הבכירים של צפון אמת'וריה, ורוב בניה נפלו בחרב או נרצחו בידי
מורדים ופורעים של ליגת השמש, במהלך ולאחר כיבוש רצועת האמתיסט בידי הידרוסט.
מסופר, כי לורד-המערכה (warlord)
הארליסיני אותו שירתו בני קאלנסטירד, היה קשור בקשרי משפחה רחוקים עם בית
סאות'וואש ההידרוסטי, וראה לעצמו כ"חוב של כבוד" כלפי הואסאל המת שלו,
לדאוג לבתו שנותרה יתומה מאב ואם – קורבן מזעזע לאלימותם של הילידים האמת'ורים,
אויביה המושבעים של 'ברית האריות'.
בני סאות'וואש עצמם,
שראו עצמם מיוחסים ונכבדים בהרבה מכדי לטפל ביתומה של אציל ארליסיני זוטר, ארגנו
את הדברים באורח בו נשלחה דורין בת ה-14 אל טירת דודניהם המקומיים והמיוחסים פחות
מבין סאות'ווארד (2414).
הנערה הארליניסית הנאה
והשנונה, החלה עד מהרה להאבק על מקומה החדש, ובאורח מוזר, נקשרה דווקא אל
ג'ורג'-פול המבוגר ממנה בשנתיים, ואומרים כי היא – נערה שאומנה בחרב, ולשונה היתה
חדה עוד יותר מחרבה, החלה לשמש לבן הרוזן הצעיר כמגן מפני הפראות והאלימות של
אחותו ססיליה.
מספר שנים לאחר מכן,
אישר הרוזן סאות'ווארד, שממילא לא ציפה מבנו הצעיר למאומה, והתעתד להוריש לו לא
יותר מאשר את אחוזת רוסווינד הנידחת והקטנה, על ההכנסה השנתית הצנועה מאד הכרוכה
בה, את נישואי בנו הצעיר לדורין קאלנסטירד, ואלו נערכו בשנת 2421; כאשר הרכלנים
מנידים את ראשם ומעירים (בדרך-כלל מעל ספל שיכר באחד הפונדקים או בבתי המשרתים של
אחוזות האיזור), כי הארליסינית השאפתנית לכדה את בנו הצעיר של הרוזן בקסמיה, משום
שחשקה ברכוש הרב של המשפחה; וכי מי שסבור כי תסתפק לאורך זמן באחוזת רוסווינד,
הינו "שוטה יותר מספל"; מכאן, שהיו לא מעטים שהתעקשו להדביק לליידי
דורין את מותם המסתורי של תומארד וססיליה, שתים-עשרה שנים מאוחר יותר; והיו אף
שהרחיקו וטענו כי היא או מי מטעמה הרעילו והחישו את קיצו של בנו הקטן והחולני של
תומארד, שמת שנתיים לאחר אביו.
בין לבין, ילדה ליידי דורין לבעלה שני צאצאים: פריסיליה סאות'ווארד (נולדה 2423)
וג'רום סאותווארד (נולד 2425), ושניהם עודם חיים עימה באחוזת רוסווינד.
הגם שלא הרבה פרטים ידועים, מסופר כי הליידי מפעילה את כל כוחה בכדי לארגן שידוכים
ראויים לצאצאיה, וכי סיכלה במהירות וביעילות רעיון שערורייתי של בתה, להפוך לשוליה
של מכשף וללמוד כשפים, כאשר היא פורטת בין היתר על העצלות והפינוק של פריסיליה,
ומזכירה לה במתק שפתיים כי תבלה שנים בטאטוא רצפת מגדל של מכשף, אסיפת גללי
ינשופים וחיות מוזרות אחרות, וקרצוף בקבוקוני שיקויים; אולם עד כה, לא נחלה הצלחה
רבה, ולא רק משום שנוכח מצבה הכספי (ע"ע) כבעלת אחוזת רוסווינד הנידחת, אין
ביכולה להבטיח להם אלא הכנסה שנתית צנועה למדי. מסופר כי פריסיליה הינה נערה יפה,
אולם מפונקת ובעלת נטיה עזה ביותר לרומנטיקה פראית, עד כדי כך, כי אמה צריכה לשמור
עליה בשבע עיניים, ולסכל קשרים חשודים בינה לבין לפחות פשוט-עם נאה אחד (יש
האומרים, חרש מתכת בן-בלי שם העובד עבור הצבא המלכותי); ואילו בנה עודנו צעיר,
אולם מתגלה גם הוא כברנש בעייתי, אם כי באורח אחר.
קרבות הירושה מוכרעים –
יורש חדש 'עולה מן האוב'
לאחר התאונה הטראגית
בשנת 2433, ועוד יותר מכך לאחר מותו הטראגי עוד יותר של "ריצ'ארד העלה
הנידף" בשנת 2435, סברו ג'ורג'-פול השלישי ודורין סאות'ווארד כי בתוך שנים
ספורות, יהיו היורשים הבלעדיים של אחוזת סאות'ארד ווץ' ושל כל האדמות העצומות וההכנסה
השנתית הגבוהה ביותר של בית הרוזנים. הרוזן ג'ורג'-פול השני היה אלמן זקן, בריאותו
רופפת מאד, והכל סברו כי לא יחזיק אלא עוד שנים מעטות; וחרף אי החיבה הבולטת למדי
שלו כלפי בנו הצעיר, הרי שלא נותרו לו למעשה כל חלופות אחרות. אלא, שהרוזן החולה
החזיק מעמד זמן רב די הצורך, חרף התקפי המחלה – ויש אומרים גם הזיות ובכי – שפקדו
אותו לעיתים קרובות והולכות; ושנה לאחר מותו בלא עת של נכדו, טרף את הקלפים כאשר
קרא אל מיטת חוליו את מושל המחוז ואת השופט של מאדסבי, והכתיב להם כדת וכדין וידוי
מפתיע, ששינה את המצב מקצה לקצה.
הרוזן הזקן התוודה, כי
לפני אירוסיו לקורנליה רדווינד, נישא בנישואי סתר, נגד רצון אביו אולם כדת וכדין,
לאישה אחרת, אותה אהב אהבת נפש; וזו מתה בדמי ימיה בלידתו את בתו הבכורה ואריסה;
וכי הוא עצמו תמך בילדה בסתר וכלכל אותה עד לנעוריה, אז התכחש לה מכל וכל לאחר
שהמרתה את פיו וסירבה לדרישה שלו, שהרוזן עצמו סירב לפרטה, אולם הודה כי היתה
"מבישה"; והגם שפרטים רבים לא נמסרו, הרי שאותה ואריסה חייתה חיים
סוערים של הרפתקנית ומטילת לחשים, שיש אומרים שהכירה ובילתה שנים במחוזות השכוחים
שמעברו האחר של הערפל הקדום – אולם אין מחלוקת, כי בעת הוידוי של הרוזן הזקן
והאומלל כבר לא היתה בחיים, והותיריה אחריה אך ורק מספר חפצים שטיבם לא נמסר, וגם
בן אחד בשם גאלן, נער יפיפה ובעל שער בגון הזהב הבהיר, שיש כאלו הטוענים שדם של
פיות זורם בעורקיו.
וכך, במה שהפך
לשערוריית הרכילות המסעירה ביותר מאז תאונת השייט של בני סאות'ארד, הכיר הרוזן
הזקן בבתו הסוררת מנישואיו הראשונים, וגם בבנה היפיפה, שהועבר מהמקום העלוב למדי
במחוז West downs
הרחוק בו גדל, הישר אל טירת סאות'ארד. לשווא, ניהלו ג'ורג'-פול השלישי ורעייתו
דורין מלחמת חורמה בצוואה החדשה, בין היתר בטענה כי הרוזן האב היה חולה
ומטושטש-בדעתו, עד כי רומה ונפל קורבן ככל הנראה לכמה נוכלים מקצועיים הקשורים
באותו 'נער פיות' (כפי שדורין נוהגת לכנותו בלגלוג); העניין הגיע לבית המשפט של
מאדסבי, ומשם לבית המשפט המחוזי של הכתר בקינגספארן, כשהוא נמצא ונדון שם לסירוגין
מאז ועד היום. אלא, ששופטי הוד-מלכותו, בשתי הערכאות, סירבו להוציא צו זמני המפקיע
את תוקף הצוואה עד לסיום הדיון, ובכך סללו את הדרך ל"התנחלות
השערורייתית" דה-פקטו של היורש החדש והיפיפה בטירת סאות'ארד. זמן לא ארוך
לאחר מכן, בקיץ 2438, נפל ג'ורג' פול השלישי בכבודו ובעצמו קורבן למערכה המשפטית
שניהל, כאשר ממש בסיומו של עימות בבית המשפט בקינגספארן, שלווה בהתנהלות רגשנית
ולא מכובדת יתר על המידה משני הצדדים, חש בליבו והתמוטט; ומותו נקבע כבר
באחר-הצהריים של אותו יום מר ונמהר.
מעט יותר משנה לאחר
מכן, בסתיו של שנת 2439, נפטר בשיבה טובה גם הרוזן האב, ג'ורג'-פול השני; ויש
מרכלים כי חרף המכאובים והמחלה הממושכת, מת עם חיוך על שפתיו, לאחר שלשיטתו, עלה
בידו הן לכפר על העוול בו חטא בנעוריו, והן להראות אצבע משולשת לבנו הצעיר והלא
האהוב ולרעייתו הזרה והתככנית גם יחד. ליידי דורין נותרה באחוזת רוסווינד הקטנה,
טוענת כי המשפט והריב הנורא על רכוש היה לה מזמן לזרא, אולם היא חשה עצמה מחויבת
מוסרית להגשים את 'רצונו האחרון של בעלה האהוב, נשמתו עדן'.
הרוזן גאלן סאות'ארד:
גאלן היפיפה וזהוב
השיער, שהינו כיום בן 17 בלבד, ומסופר עליו כי גדל בתנאים קשים יחסית בעמק
נורת'קרוס שבווסט דונס, מצא את עצמו בלא התראה כיורש של אחוזה גדולה והכנסה שנתית
עצומה, ולאחר מכן (מחזה חמישה חודשים) בתור הרוזן החדש לבית סאות'ארד, וכמובן,
מושא רכילות ויעד נחשק מאד לשידוכין. מסופר, כי הדעות כלפיו חלוקות: מחד גיסא,
רבים מעריצים אותו, וטוענים כי לראשונה מזה דורות, ישב על כס הרוזן אביר אמיתי
ויפה-תואר, לוחם צעיר ומרשים, שנטען כי הוא נדיב בכספו עוד יותר מדודו המנוח; וכבר
כעת, הוא מושך לחסותו צעירים מיוחסים מהחבל ומחוצה לו, משרה עליהם מנהיגות והופך
אותם לנאמנים מסורים שלו; ואילו יריבתו, אינה אלא תככנית ממוצא זר, שניסתה ונכשלה
ליטול לעצמה את נכסיה של 'שושלת מהוללת ועתיקת יומין'.
לעומת זאת, ישנם
הטוענים כי מתחת לחזות הנאה, גאלן הוא צעיר בעייתי למדי, שאינו זר להתקפי הכעס שהיו
נחלת כמה וכמה מבני משפחתו; וכי הדרך בה גדל באותו מנזר שכוח אל בווסט דונס הותירה
בו משקעים קשים מאד של מרירות ואפילו אכזריות מסויימת; כי החבורה שהתקבצה סביבו
הינה יותר חבורת הוללים משועממים מאשר אבירים צעירים השואפים לגדולות, וכי כמה
מהם, כולל היורש עצמו, כבר הספיקו להיות מעורבים בכמה וכמה תקריות מפוקפקות; כאשר
באחת מהם, כך מספרים, התנפלה על היורש בת מפוקפקת ושיכורה של אחד מבתי האצולה
הזוטרים, ופשוטו כמשמעו, הפליאה בו את מכותיה בעוד היורש עצמו 'מיבב ככלב פחדני' –
באורח בלתי הולם למדי לתדמית 'האביר שדם פיות זורם בעורקיו', כפי שמכנים אותו
מעריציו.
על-פני השטח, המאבק
המשפטי הנמשך בין גאלן ליידי דורין הפך סוער פחות ומתורבת יותר, כאשר שני הצדדים
נראו כנוהגים זה בזה על-פי הספר ומתראים בארוע חברתי אחד או שניים, למה שנראה
כשיחה תרבותית; אולם יש הטוענים כי מתחת לפני השטח, מבעבע תיעוב הולך וגובר; וכי
הרוזן הצעיר רואה בגבירה הארליסינית את הגרועה ביריביו, עכביש ארסי שמתכך תמיד
בכדי לנשל אותו, ואולי אף לארגן את מותו, כפי "שאין ספק" שעשתה לרבים
מדי מבני סאות'ווארד בשנים שעברו; והרוזן הצעיר נשבע, שלא לציתות, כי יבוא יום
וימצה עימה את הדין – גם על מעשיה בעבר, ועוד יותר מכך על הדרך בה היא מעזה לנסות
לאיים עליו ולנשל אותו מ"המגיע לו בזכות".
עלייתו ונפילתו של בית ת'וראלד
לערך מפורט על משפחת ת'וראלד, לחץ
כאן.
בית ת'וראלד הינו דוגמא
מובהקת למשפחת מתעשרים חדשים שעלתה והתערבבה בג'נטרי ההידרוסטית המקומית עד שהפכה
לחלק ממנה, הגם שמפעם לפעם, יש מי שעודו מרים את האף לעומתם ורוטן דבר-מה על פסולת
של סוחרים חמדנים ומלחים שיכורים ששכחו את מקומם; לפני שנות דור, נדהמה כל האצולה
המקומית מהדרך בה מר ג'ון ת'וראלד, סוחר עשיר ובעל סדנא מצליחה ליצור צעצועים
וגילופי עץ, רכש את אחוזת ת'ורנטון העתיקה שעל אגם קת'ריליה מידי בעלי ההולל
והשקוע עד צוואר בחובות הימורים, והפך אותה לבית קיץ. רבים מהאצילים הגאים יותר
הזדעזעו בכל נימי נפשם הרגישה ועתיקת היומין, נוכח העובדה כי אותו ג'ון ת'ורלאד לא
היה אלא בנו של נפח קיידרהרצי בשם וילהלם "השור" שהפך ליורד ים (ויש
אומרים כי לזמן מה גם שודד ים) תחת פיקודו של יוהאנס פון ציצוביץ ("יוהאנס השחור"),
השתקע מאוחר יותר בהידרוסט ונשא בת של כוהן מקומי לאישה, אגב שהוא משנה את שמו
מוילהלם לויליאם.
עלייתו של בית ת'ורלאד,
והפרתה המהירה מאד של השבועה החגיגית של רבים מאצילי המחוז שלא לבוא עימם בכל דין
ודברים, הגיעה לשיאה בימי בנו של ג'ון, מר אוסווין ת'ורלאד, שנישא לנצר למשפחת
אצולה עתיקה (גם אם מרוששת ומסובכת לפי השמועה בנקמת דם) ממחוז הווסט דונס (West downs) העתיק והמוזר
שבצפון-מערב הידרוסט; ובניגוד לאביו, נטש במידה רבה את המעורבות הישירה בחיי
המסחר, השתקע באחוזת ת'ורנטון ששינתה את שמה לאחוזת ת'וראלד, והחל לחיות חיי ג'נטלמן
כפרי מכובד לכל דבר ועניין, כאשר הוא ורעייתו האצילית מפליאים בארגון נשפים עשויים
בטוב טעם באחוזת האגם שלהם.
אלא, שלפני שש שנים,
התהפך הגלגל באכזריות על בני ת'וראלד, לאחר תאונת רכיבה אכזרית שהפכה את בתם
הבכורה היפיפה והמוכשרת איאנה לשבר-כלי עלוב בגוף וברוח גם יחד (2434), מה שדרדר
עד מהרה גם את מצבה של ליידי ת'וראלד; המשפחה החלה להסתגר וחדלה לערוך נשפים, כאשר
שני ילדיהם הצעירים של בני הזוג מועברים חליפות לקרובי משפחה שונים במשך שנים.
שנים מספר מאוחר יותר, החלה המשפחה סובלת משערוריות מבישות הולכות וגוברות שחוללה
הבת הצעירה אמאנדה (מנדי), שגדלה להיות נערה פראית, מכורה לטיפה המרה, ולדעת רבים
במחוז, בעלת מידות מופקרות ביותר. בשנה האחרונה, דווקא כאשר אבי המשפחה ניסה לאושש
את מעמדם, ונפתחה האפשרות לשידוך מעולה עבור בנו ויורשו ג'ייד (לאחר שנים בהם הלה
התעניין כמעט אך ורק בספריו) - לבתו של אציל חשוב ממחוז אחר, שהתאהבה במלומד הצעיר
באהבה עזה, הגדישה 'מנדי' את הסאה, כאשר חוללה שערוריה מבישה שלמה בנשף רשמי של
בני האצולה המקומית, בעקבות אהבה נכזבת או רומן שהתפוצץ בינה לבין בנו ויורשו של
הבארון הנוקשה סילברגארד; ולאחר מכן, נאלץ אביה (בלחצה של הליידי האם), להרחיק את
בתו הסוררת מבית המשפחה ולהעביר אותה לחדרים עלובים למדי באחד מפונדקי מאדסבי,
בכדי לשמור ולו על מקצת מכבודה של המשפחה, כולל ובעיקר שכנוע משפחתה של אהובת בנו
להסכים לאירוסי הזוג.
כך, חלפו חודשים מספר; אולם השמועה מספרת כי ממש כעת (שבועות ספורים לפני פתיחת
המערכה), הסתבכה 'מנדי' ביתר שאת – הפעם בקטטה אלימה שהיו מעורבים בה הרוזן גאלן
בכבודו ובעצמו ואחד מידידיו הקרוביו, בן אצולה צעיר בשם תיאודור קרופורד-ת'ורנהיל
(שאר בשר של הבארון ההולל שנאלץ למכור את אחוזתו לבני ת'וראלד שנות דור קודם לכן).
לפי מה שמסופר, ובלא שהבריות יתעמקו בשאלה, מה הביא את הרוזן הצעיר והמהולל וכמה
מידידיו למאורת שתיה מפוקפקת אי-שם לפנות בוקר, שמעה מיס ת'וראלד הצעירה והמנודה,
שהיתה סרוחה בקרבת מקום, כמה בדיחות גסות שגלגלה החבורה הנאצלת על אחותה, כולל
חיקוי מלעיג של איאנה הנכה ופגועת-הראש, ופשוטו כמשמעו, הסתערה עליהם, כשהיא מעיפה
את שומרי הראש מדרכה, והפליאה ברוזן גאלן ובעיקר בידידו קרופורד-ת'ורנהיל את
מכותיה, כשהיא "משתוללת בפראות של סמור ענק". הבריות מרכלות, כי הרוזן
הצעיר נשבע להפוך את השיכורה המנודה לדוגמא ומופת, וחש בעניין זה אל מושל המחוז
בכבודו ובעצמו; ובינתיים, הושלכה הצעירה השתויה לכלא – אמנם לא בפעם הראשונה מאז
נידויה מאחוזת הוריה, אבל הפעם עם האשמות שקשה מאד להחליקן. עוד מסופר, כי בני
ת'וראלד עצמם, לפחות באורח רשמי, שומרים על שתיקה רועמת בעניין.
נורווין סילברגארד:
בינתיים, עם או בלי קשר
לנפילתם של בני ת'ורלאד בכלל, ומנדי ת'וראלד בפרט, שפר מזלו של היורש הצעיר של בית
סילברגארד, נורווין.
במשך שנים, היה ידוע
לכל כי הרוזן סילברגארד הנוקשה, גיבור מלחמה מצולק שאיבד חברים רבים בקרבות למען
האימפריה ומשל בביתו ביד ברזל, לא היה מרוצה כלל ועיקר מבנו הזכר היחיד, נורווין
הצעיר.
הגם שנורווין היה מאז
ומעולם צעיר נאה וחסון, בעל כישורים מרשימים, כולל שליטה יפה בשימוש בשיריון
ובחרב, הרי שבאותה מידה נודע לשמצה כבעל נטיה רעה להוללות ועצלות, והעדפה לבלות עם
צעירים בטלנים אחרים הרחק מהמבצר המרוחק של בני משפחתו (הרוזן האב תמיד הקפיד על
כך כי ביתו אינו 'אחוזה רכרוכית', אלא 'טירה'), וכל ההתראות והעונשים שהשית עליו
אביו לא הצליחו להרתיעו לאורך זמן. להוספת בזיון וקצף, הרי שהבריות במחוז ריכלו על
רומן 'עסיסי' למדי שניהל נורווין דווקא עם אמאנדה ת'וראלד השתיינית (ולפי רבים,
מופקרת), באורח שגרם לאביו להאדים מזעם.
אלא, שבסופו של דבר עלה
בידי הבארון סילבגארד להפעיל קשרים בקרב כמה ידידים ותיקים, ולארגן את אירוסיו של
נורווין לעלמה קת'רין סטילראו, שארת-בשר של אדמיראל מפורסם בצי המלכותי, עלמה
זהובת שער ומלאכית למראה, בעלת יחוס וזכות עתידית להכנסה שנתית של כמעט 5,000 כתרי
זהב; להצעה כזו, על כל ההזדמנויות העולות ממנה, לא יכול היה נורווין הצעיר לסרב,
ומספרים כי יש לעניין קשר ישיר לשערוריה המבישה שעוללה אמאנדה ת'וראלד באירוע
חברתי מכובד, שבו בין היתר הוכרזו האירוסין ואצילים מקומיים עמדו בשורה בכדי ללחוץ
את ידו של נורווין הצעיר ולברכו על הדרך בה הטיבו עימו שבעת אלי הידרוסט.
כעת, חודשים מספר לאחר
מעשה, כבר עוטה נורווין הצעיר דרגות מוזהבות של סרן המוצב לידו ולשירותו של מושל
המחוז, מפקד על מאה איש וזוכה לתשלום נאה ולכיבודים רבים על תפקידו החדש... אלא,
שאם סבר נורווין כי מכאן הדברים באו על תיקונם, וכי דרכו לצמרת סלולה בלא שיאלץ
להתאמץ, הרי כמה מהמאורעות האחרונים במחוז עלולים לייצר לתפקידו החדש כמה וכמה
השלכות ומשמעויות שהוא מעולם לא טרח להביאן בחשבון.
המערכה: הצללים מעמיקים
בכל רחבי המחוז
מעבר לרכילות על מעללי
האצילים השונים והשערוריות שעוללו אמנדה ת'וראלד ואחרים, דומה כי משהו רע קורה
במחוז במרוצת התקופה האחרונה.
במשך מאה השנים
האחרונות נודע המחוז כאיזור משעמם להחריד, שמעט מאד שאינו בגדר רכילות מתרחש בו;
וכנופיה מזדמנת של שודדי דרכים שתקפה עגלה לצד אחת הדרכים הצדדיות, או קטטה אלימה
במיוחד בין סיעות שיכורים במאדסבי נחשבו בה שערוריה מרעישה, הרי שיש הטוענים כי
בשנים האחרונות, וביתר שאת בחודשים האחרונים, המצב החל להשתנות לרעה... באורח
ובקצב מדאיג. "הלילות מאפילים והולכים"; כך ישנם האומרים, בנסיון להסביר
אוסף מאורעות ושמועות לא קשורות באורח ישיר, ועימם תחושה מוזרה ולא נוחה, כי דבר
מה החל משתנה במחוז, ובהחלט שלא לטובה.
רוחות רעות בטירת
סאות'ארד:
מעבר למחלוקת שמפלגת את
הבריות על טיבו של הרוזן הצעיר גאלן, האם הוא נער משובח ואבירי או הולל מפוקפק,
הולכות ומתרבות השמועות על דבר-מה שאינו כשורה בגדולה באחוזות המחוז – שתי עוזרות
מטבח שנעלמו בהפרש של שבועות ספורים; כמה משרתים שנשבעו כי חשו דבר-מה מתנהל בעלטה
בחלקים הנידחים יותר של האחוזה או של המרתפים, ומשהו בו פשוטו כמשמעו הקפיא את
דמם; אחרים טוענים, שרוחו של הרוזן עצמו נעכרה מאד; הנאות מעמדו מסבות לו פחות
ופחות עונג, והוא החל לחשוש מצללים מציאותיים ודמיוניים הזוממים נגדו ומתככים
לנשלו מרכושו, או גרוע יותר; וכי בחשאי, הוזמנו בשמו מיני חפצים מוזרים לטירה, לרבות
כאלו המשמשים להרחקת רוחות רפאים או לטקסים דומים; הגם שאנשי הרוזן מכחישים את
האמור מכל וכל... כולל את המצאותם של כמה וכמה סוחרים מוזרים או טיפוסים מוצללים
אחרים בסביבת אחוזת סאות'ארד.
אחרים, לעומת זאת
מעירים בלחישה, כי עדיף היה לרוזן הצעיר לבחון היטב כמה מבני לוויתו הצעירים...
שמא, כמה מהם נושאים את האפלה איתם, ולא רק במובן של מהלכים אימים על המשרתים
(ובעיקר על המשרתות) ויש להם די והותר מה להסתיר, גם מפני פטרונם הנדיב וזהוב
השיער.
אי-שקט במאדסבי
ובישובים אחרים:
מאדסבי, ועוד יותר ממנה
בלקבורן, ידעו בעבר מהומות, חלקן על רקע גידור האדמות שביצעו בית סאות'ארד וכמה
בתים אחרים לאחר חיסול הרדיקלים של 'צבא התבונה', מה שעלה ללא מעט משפחות איכרים
באדמותיהם ודרדר אותן למעמד של אריסים החיים בשולי הכרמים והמטעים הפוריים שהיו
בבעלות אבותיהם עד לחלקה האחרון של המאה הקודמת. במרוצת השנים, פחתו המהומות
בהדרגה כאשר המצב שב והתאזן; חלק מפשוטי העם של מאדסבי, בלקבורן ואנדרגריט, הוסיפו
לראות את פרופסור הנקן (או "הרב מג הנקן" ו"סבא ריינאלד כסוף
הזקן", כפי שהם מכנים אותו לעיתים) כדמות חיובית ומכשף דגול שביחד עם תלמידיו
הביס את המועצה האפלה של בלאקסטורם ושם קץ למעשי הזוועה שלה, כולל אלו שנעשו ב-looms עצמם (ע"ע), ורק במאוחר
ובשל השפעת יועצים רעים, איבד את שפיותו ונסחף שלא לגמרי באשמתו למעשים מרושעים;
אי לכך, הוסיפו לחגוג את ימי הולדתם של הרב-מג וכמה מתלמידיו המסורים (בעיקר אלו
שהובילו ביחד עימו את הקרב מול בלאקסטורם) ואת יום הנצחון על מועצת המכשפים; אולם
חרף האמור לעיל, נוצר במרוצת הדורות ריחוק הולך וגובר בין מעריציו המקומיים של
פרופסור הנקן לבין הרדיקלים המודרניים, בעיקר אלו ממחוז קאלינגהאם; ולא רק בשל
מחלוקות אידיאולוגיות, אלא גם ובעיקר נוכח דעתם של רוב המקומיים ב-looms, שהרדיקלים של היום הם חבורת
בטלנים ושיכורי סמים עירוניים, שמעולם לא הבינו מה פירושה של עבודה קשה המוטלת על
כפרי פשוט.
אלא שבשנה האחרונה,
נפוצו שמועות שהרדיקלים החלו – לאחר שנים ארוכות של חוסר עניין – לבחוש בענייני
האיזור, וכי סוכן מקאלינגהאם, בעל כוחות כשפים (ולפי חלק מהשמועות, מסתתר מאחורי
הכינוי הטפשי "אבא באמבו"[3]) חדר
לאיזור ועושה נפשות, וככל הנראה זומם משהו גדול.
הרוזן הצעיר נשבע לתפוס
אותו, וכבר הציע למושל המחוז כמה וכמה דרכי פעולה; אולם לעת-עתה, אין עדיין הוכחות
ישירות לתסיסה רדיקלית, והמושל לא ממהר לעורר את השדים בעצמו באמצעות צווים או
רדיפות אחרי חשודים במאדסבי ובישובים האחרים.
יש הסוברים כי אי-השקט
במאדסבי קשור דווקא לפעולות של גורמים אחרים ומסתוריים יותר מאשר רדיקלים; רונות
מוזרות וציורים גסים של לועות המזכירים דרקון שנחרטו באמצע הלילה על חומות וקירות;
כמה העלמויות מסתוריות של נערים ומוכי גורל משולי העיר; סירות שכורסמו באישון לילה
וספגו נזקים קשים; עצבנות בפונדקים ונטיה – יותר מהרגיל – לפתוח בקטטות אלימות על
אפס קצה של סיבה; וגם שמועות על כמה טיפוסים מוזרים – לא דווקא רדיקלים – שבאו
ועזבו באישון לילה; ולפחות פעם אחת, טענות עקשניות כי ביצעו טקס מוזר עם לפידים
בחורבות מקדשון עתיק ונטוש לא הרחק ממאדסבי, המוקדש ליצורי הלוטרה העתיקים.
אורות מוזרים בוקעים
מחורבות ראדגורט
אחד המקומות המפחידים
ביותר במחוז מאד ומעולם, הוא חורבות מגדל שרוף לא הרחק מהחורבות של טיטאנפילד; אלא
שבניגוד לשרידי העיר הקדומה, הרי שהמגדל חדש בהרבה, והכל במחוז מכירים את הסיפור
על דייריו המזוויעים; במגדל, שכן מכשף-סוהר בשירות המועצה של בלאקסטורם, שביצע
ניסויים מזעזעים באסירים במרתפיו, והעביד מאות על מאות עבדים, אנושיים ואחרים,
עמוק מתחת למגדל, בכריה של חומרים מוזרים במעמקי האדמה עבור צרכיה של המועצה.
מסופר, כי שניים מתלמידיו של הנקן הנהיגו התקפה על המגדל, חודשים מספר לפני נפילתה
של המועצה בהידרקרון (ולפי גרסה אחרת, אחד מהם היה שבוי במגדל והאחר בא לשחררו),
ובמהלך הקרב והכשפים שהוטלו שם, נהרג רב-הסוהרים, שהתגלה כפחדן שפל ועלוב ממש כפי
שהיה אכזר, ובסופו של דבר, התפוצץ חלק גדול מהמגדל עצמו, הורג רבים משני הצדדים
וקובר אותם, במקום בו רצפת המגדל עצמה קרסה אל תוך המרתפים העמוקים.
חורבות ראדגורד נותרו
לעמוד – חלקי מגדל מפוחמים, שבכמה מקומות התפוררו לאבנים מפוייחות, ואילו במקומות
אחרים וחלקים אחרים של המגדל והאגפים סביבו, נותרו כמעט בשלמותם, כולל פסלים
מפחידים ופעורי לוע שהוצבו לצד השערים – עכברושי גרניט ענקיים, סמורי פרווה ופעורי
לוע, שנראים כמו חיקוי מלגלג לאריות הידרוסטים; ומעטים בלבד העזו, גם בשנים השלוות
יותר, להתקרב אליהם. אלא שכעת, נפוצו שמועות שאור ירקרק וחולני מבליח בלילות
מהמגדל או מסביבותיו, ואולי מעיניהם של הפסלים המגעילים ליד הדלתות הפרוצות...
וגרוע מזה, מספרים שהמגדל, ואם לא הוא, אזי חלקים מהמרתפים והמנהרות מתחת לו,
יושבו מחדש – הפעם בידי אנושואידים קטני-קומה, ערמומיים ומרושעים; יש הטוענים
שמדובר בזן של קובולדים שעלה ממעמקי העולם התחתי והחל להתרבות בתוך הקסם האפל
שעודו שורר במערות העמוקות מתחת לראדגורט; ויש הטוענים שמדובר במשהו אחר, אולי
קרוב-רחוק של הסארהול דמויי התנין שאכלסו בעבר הרחוק את הביצות של סאות'וואש.
כך או כך, שמועות
שמסופרות בפונדקים, מספר על אורות חולניים מרצדים, וקולות של פטישים, עשרות פטישים
שהולמים עמוק בתוך המנהרות העמוקות והדיהם חומקים בין חריצי הסלע; וצלליות קטנות
שהחלו חומקות בעלטה, וכבר נראו לא רחוק מגבולות כמה מהאחוזות והכפרים המרוחקים
יותר, כמו גם בין צללי העצים המפחידים גם כך של יער בלקפורג'; עד כה, אמנם לא
תועדו התקפות של ממש על מקומות ישוב או על התחבורה בדרכים הראשיות, אולם אין ספק
כי הלילות הפכו אפלים יותר ובטוחים פחות; ואם נכונה השמועה המצמררת כי לכמה
מהיצורים הללו יש כוחות קסם, אזי הסיבה לדאגה גדולה שבעת מונים. מושל המחוז אמנם
מלגלג לעת עתה על השמועות, אולם חרף זאת, שלף כמה מקציניו – כולל סרן נורווין
סילבגארד, מחייהם הנוחים באגף הממשל של מאדסבי, והטיל עליהם להגביר את הסיורים
בדרכים ומסביב למצודות המשמר; אם ישנם שודדים או ארכי-פרחי שמתכננים לעולל צרות
תוך התחפשות ליצורים או לכוחות אפלים כאלו ואחרים, שאין להם מקום בשום מחוז מהוגן,
כך הבטיח חגיגית ורשמית לרוזן גאלן, הרי שחייליו ימצאו אותם ויוציאו להם את החשק
להמשיך ולתעתע בנתיני הוד מלכותו.
יללות באפלה
בחלקים המערביים יותר
של המחוז, בעיקר סביב יער בלאקפורג' המוצף למחצה, החלו מקומיים לדווח על יללות
מבעיתות, שנשמעות לעיתים כמו צחוקים לא-אנושיים, שמהדהדים גבוה מעל הנוף האפל. כמה
מזקני הכפרים טוענים, כי להקות של צבועי ביצה עלו ממעמקי מחוז סאות'וואש והתנחלו
ביער בלאקפורג', מה שעלול - אם ובעיקר ככל שיתרבו שם, לסכן את הצאן והבקר של
הישובים הסמוכים. אולם דמיונם של אחרים הולך רחוק הרבה יותר, ויש כאלו שמספרים
סיפורים על יצורים מפותחים בהרבה וקטלניים שעלו מהאגדות של מחוזות רחוקים; וגם אם
לא ברור מה הם מחפשים דווקא בקרב נתיני הוד-מלכותו המהוגנים של הטיטאנלומס, הרי
שטוב לא יצא מזה.
בחזרה
אל האינדקס של מחוז צלרהיים
כתב
וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.