הקדמה | העידנים הקדומים | גזעים | גאוגרפיה | היסטוריה הידרוסטית
| המערכה | יצירת דמות
4.7.4: הקמפיין של ריאן
פארנוייל (Faerenveil)
מקום התרחשות עיקרי: רובע המשי
של העיר הידרקראון וסביבותיו.
שחקן ראשי: גל פלג
דמות ראשית: ריאן
פארנוייל; סייף-טרובאדור בעל ידע במאגיה כחולה
אינטרו: לפני למעלה
מ-100 שנים, נמלט מביתו נער מוכשר ופרובלמאטי בשם לורקאן (הארבעה-עשר לשמו)
פארנוייל, נצר למשפחה עתיקה אולם פרובינציאלית למדי במחוז ה-West downs, שהתגאתה ביחוס אגדי למכשפים הטרובדורים של ממלכת וולם, ולגיבור
אגדי בשם לורקאן, שזכה לכינוי שהפך מאוחר יותר לשם השושלת, בשל 'שערו האדום, שנראה
כאילו הוא עולה באש'. לורקאן הארבעה-עשר, לעומת זאת, חש חנוק בבית האחוזה המאובק
ובחיים הפרובינציאליים והנוקשים, כמו גם בקרב משפחה שבזה מאד לתכונות שגילה,
שנחשבו 'נשיות' מדי. וכך, חמק הנער המוזר מביתו, בתקווה להגיע לכרך המעטיר
הידרקרון עליו סיפרו השמועות כי עשיר, מפואר ומלא הזדמנויות, ויושבת בו מועצה
דגולה של רבי-מכשפים; מועצה, שאחד מהם נודע גם כאורג ומעצב בדים מכושפים שאין
כדוגמתו. שם, קיווה לורקאן הצעיר להגשים את חלומו ולעסוק בתפירה ועיצוב בגדים.
לא ברור מה בדיוק עלה בגורלו, אולם השמועות האפלות שהגיעו במאוחר למחוז הולדתו
סיפרו, כי אכן התמחה בתחביבו, קשר קשרים עם משפחות מכובדות ואף התארס; אולם בשלב
כזה או אחר נעלם כאילו בלעה אותו האדמה; והבית שרכש באחד מפרברי העיר נותר שומם,
מוגף על מנעול ובריח. שני דורות מאוחר יותר, לאחר שהתהפך גורלה של המשפחה בווסט
דונס, ניסו כמה מבני המשפחה ללכת בעקבות לורקאן ולמצוא אותו, או למצער את נכסיו;
אלא שעד כה, העלו בידם חרס.
ראיין הצעיר, נצר חדש ומאכזב למדי של המשפחה העתיקה, הוא בנו של ג'נטלמן מהוגן וממורמר,
שמעולם לא הצליח בעסקיו ונותר בשולי החברה הנוצצת של רובע המשי. ראיין, טיפוס
ססגוני ורב-כשרונות, אולם גם פרובלמטי, פורק עול ובמיוחד שונא עבודות קשות וכרוכות
במרות ומשמעת, הדרדר הלכה למעשה להפוך לספק ג'נטלמן וספק נוכל קטן, שחי בשולי רובע
המשי ומפיק את לחמו שלא ביושר רב מדי,תוך שהוא שורץ במועדונים מפוקפקים ומתחבר
למיני טיפוסים, חלקם ססגוניים עוד יותר ממנו. בין אלו ניתן למצוא מעצב אופנה צעיר
ששנינותו עולה בהרבה על כשרונו בבגדים, שחולם על מציאת קסמים עתיקים שיעשירו אותו;
ורקדנית תמימה יתר על המידה, שהחלה דרכה כבת-כפר שהגיעה לעיר הגדולה כדי לנסות
להפוך לדוגמנית, וכמעט סיימה את קורותיה בידי סוחרי נשים מהסוג המתועב והאכזרי
ביותר.
אלא, שהשותפה העיקרית לתעלוליו של ראיין היתה פרוצה ערמומית בשם מיס איימי קוטון,
ששאפה לצאת מהעולם האפל אליו הדרדרה, בלא לבחול באמצעים. ביחד, עלה בידי שניהם
לשטות ביורש צעיר בשם ריצ'ארד פוסטר, עלם הולל ובעל מידות לא תרומיות במיוחד,
וללכוד אותו במצב כזה שאילץ אותו לשלם לשניהם סכום יפה בכדי שישחררו אותו מן הרשת.
אלא שבעוד כל אחד מהשותפים לתרמית מתענג על חלקו בשלל, צללים אפלים מתעבים מעליהם
בלא ידיעתם... פוסטר, או אולי אי-מי אחר, רוצה נקמה; ומוכן ללכת רחוק מאד לשם כך.
בערב אפל אחד, מכתב עם אות סודי מוסכם המסמל בהילות, מביא את ראיין לפאתי כנסיה
עתיקה ונטושה למחצה בשולי רובע המשי, בכדי לפגוש שם את שותפתו לשעבר, מיס קוטון;
אלא שמה שהוא מוצא הוא שונה מאד מכפי שציפה...
ספר ראשון: תמונתו של פוסטר הזקן
"בחדר
ההסבה של מר ויליאם פוסטר, סופר שכוח וזעוף תמיד אשר נטה למות מזה שני עשורים
לפחות, היתה תלויה תמונה ישנה, פרי מכחולו של אלמוני. למען האמת, לא היתה זו מסוג
התמונות שעוררו בצופה השתאות יתרה, ונקל היה לעבור על פניה במשיכת כתף סתמית, אלא
אם כן היה אי-מי טורח לעצור ולכבד במבט מתעמק את הקצין הצעיר, שתי הנשים והתינוק
שהונצחו במכחולו של אותו אומן חסר שם. רק אז, היו נחשפות במלואן הבעות הפנים והדרך
בה התבוננו דרי התמונה איש ברעהו; הצעירה החיוורת וכהת השיער, ישובה על כסא ורוכנת
על התינוק, בולעת אותו במבט שכמיהה ויגון עמוק נמהלו בו יחדיו; הצעיר במדיו
ההדורים ועיטוריו הזהובים, זחוח ומבושם מעצמו, רוכן קלות לצידה, מעמיד פנים כמביט
בתינוק, אולם בולע את חיטוביה של העלמה בחמדנות מוסווית אך בקושי. אחרונה חביבה, הגבירה
ההדורה ובהירת השיער הניצבת בדלת, ציפורניה העשויות היטב נעוצות בידית, בוהה
באחרים במבט יהיר עד כאב, שהצופים היו חלוקים בדעתם, האם הוא מהול בזלזול עמוק,
משטמה או שניהם גם יחד.
מר פוסטר לא
נהג לדבר אודות אותה תמונה. מעטים מאורחיו – המעטים ממילא – הסתכנו להטרידו
בשאלות; אולם במשך שנים, נהג להקפיד ולשתות תה של ארבע כשהוא שעון בכסא הניצב
מולה, לוגם וסוקר את פרטיה בשתיקה כבדה".
פרק I:
על
צללים וגלגלים
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.