הקדמה | העידנים הקדומים | גזעים | גאוגרפיה | היסטוריה הידרוסטית
| המערכה | יצירת דמות
2.3: דמויי האדם של קלדאריה
(
2.3.1:
ראל'זהארק ("ילדי האש")
לערך הקודם | לערך הבא | שלח תגובה
שיוך כללי: דמויי-אנוש
סטטוס: פתוח לשחקנים
באורח מלא.
תוחלת חיים ממוצעת: 150-170
שנים.
יסוד דומיננטי: אש.
שפה: לראל'זהארק אין שפה מיוחדת משלהם; בדרך-כלל, הם משתמשים בשפות
המדוברות של איזורי מגוריהם, בתוספת מספר צורות הגיה והטעמות מיוחדות (למשל,
בדרך-כלל הם יהגו 'ר' מתגלגלת, וישתמשו במספר הטעמות וגווני-קול מיוחדים, אבל
דוברי אותה שפה מדוברת יוכלו להבין אותם יחסית בנקל). הראלזארק בנימלאנטיר (טרם
חורבנה), ובאיזור הר העקרב וחוף העשן בכלל, שימרו ניב של ולקירין גבוהה, שבפי
פשוטי העם ובעיקר השבטים הפרועים יותר התעוות ללהג מיוחד ששילב ולקירין מקומית
וניב סלנגי של שפת בני האדם המקומיים (קיידרהרצית מערבית). הראל'זהארק של אולנאסוס
שבמרכז תת היבשת ההרקאלית, לעומת זאת, דוברים ניב מיוחד של הרקאלית, וכך הלאה.
שמות: שמות רבים
לקוחים למעשה מואלקירין או מקאהרויאנית, בדרך-כלל מתנגנים יחסית, ובעלי צליל עתיק.
לעיתים קרובות, משתמשים בתחיליות כגון "נאר", "נור",
"ראל", או "הארק", שמשמעותן אש או להבות (למשל: נארהייניס,
הארקאריה, רלינדריה לנשים, הארקאריון, נארקוריון או רלקורן לגברים; לעיתים,
התחילית עוברת מקום והופכת לסיומת, כמו בשמות רילדראנור, או וארקוראהל).
באולנאסוס, השמות הגבריים הם בעלי צליל הרקאלי, ויסתיימו בצורות שונות של "Xוס", או
"סוס", כגון הארקאריוס, נארסוס, רלמאכוס ועוד).
שמות של בתי אצולה
יפתחו תמיד בתחילית "ראל", או "אר" (כגון אר-נארסילור); שמות
של שושלות נשים (אריסטוקרטיה צבאית), יהיו בנויות בדרך-כלל מהטיה של שמה הפרטי של
מייסדת השושלת או גיבורה ידועה (כגון נארסלדרה, שהפכה לאר-נאריסלור, קאהדרה, שהפכה
לאר-קאהדור, וכך הלאה); שמות של בתי-אב, בעיקר שושלות חרשים ואומנים, יהיו בנויים
לא פעם על שמה של יצירה אגדית שיצר מייסד המשפחה או אחד האבות הדגולים, בדרך כלל
עם הסיומת "Xיי"
(למשל: בית החרשים האולאנסי ראל-ראמינדריי, שנקרא על שמה של ראמידראס, מסכת מלחמה
אגדית מפלדת-דם, ששימשה להגנת הר אולנאסוס לפני למעלה מאלף שנים).
הופעה חיצונית: הראל'זהארק
דומים מאד לבני אנוש, ולא תמיד קל להבחין בין אלו לאלו במבט חטוף. באורח כללי,
הראל'זהארק נוטים למבנה גוף חסון – רחב ושרירי אצל הגברים, גבוה ומעודן מעט יותר
אצל הנשים (להבדיל מבני-אדם, הנשים הראל'זהארקיות נוטות להיות גבוהות מעט יותר
מהגברים). באורח כללי, אפשר לומר כי הראל'זהארק הם בעלי גובה שווה, פחות או יותר,
לגזעים האנושיים הגבוהים יותר.
גוון העור משתנה, מבהיר יחסית ועד שזוף, אולם כמעט תמיד ניתן לזהות גוונים אדמדמים
עדינים, בעיקר בחלקים מסויימים של הגוף. שיער הראש נוטה להיות גלי, שופע מאד,
ובדרך-כלל בעל גוון כהה (נע משחור, שהוא הגוון הנפוץ ביותר, עד לגוונים של
חום-אדמדם); אצל חלק מהפרטים (בעיקר, אך לא רק אצל נשים) אפשר לראות בוהק אדמדם
עדין גם בשיער הראש, בעיקר כאשר הוא חשוף לשמש חזקה.
רוב מוחלט של הראל'זהארק
מתעבים תסרוקות מעודנות ומוקפדות, ומעדיפים להסתובב (הן גברים והן נשים) בשיער
ארוך, פזור וחופשי. הגברים מגדלים בדרך-כלל זקנים שופעים ועשירים; קלאנים מסויימים
נוטים, למרות הנטיה הטבעית לשיער חופשי, לקשור את חלקם התחתי בצמות גסות, או לסגנן
לעצמם זקן-מזלג מאיים למראה.
עיניהם של הראלז'ארק
דומות במבנה ובצורה לאלו של "אנשי הדמדומים" (קרי, ההידרוסטים
והקיידרהרצים), אם כי לא אחת הגבות נוטות במעט למעלה בקצותיהן, באורח שמזכיר מעט
את הקאהרויאנים. גווני העיניים הנפוצים הם אפור וירוק, לעיתים גם כחול (אף כי קיימים
גם פרטים עם גוון כהה יותר); אלא, שאחד מסימני הזיהוי המפורסמים של הראל'זהארק
הינו כי כאשר הם מפעילים את כוחות ה"ר'האל" (כוחות פנימיים הקשורים
ליסוד האש, ע"ע בהמשך), עיניהם לובשות לרגע גוון אדום בוהק; ולעיתים, במיוחד
כאשר מופעל כח חזק ומתמשך, נראה כאילו כל גופם מתיז ניצוצות לוהטים.
קשה לדבר על מבנה פנים
אופייני לראל'זהארק, אולם רבים טוענים כי חלק גדול מהם (יש אומרים שבעיקר הנשים מן
המעמד הגבוה), נראות כשילוב מוזר בין תווי-פנים הידרוסטיים לכמה מאפיינים
קאהרויאנים עדינים.
תפוצה: הראל'זהארק
הם אחד הגזעים התבוניים היותר נפוצים, וניתן למצוא קלאנים קטנים שלהם, ועוד יותר
מכך פרטים/משפחות בודדות כמעט בכל מקום בעולם הידוע, לא פעם בתוך (ולעיתים בשולי)
התרבויות האנושיות. עם זאת, שני איזורי התפוצה המרכזיים שלהם, הינם כדלקמן:
1.
איזור הר-העקרב
והמחוזות הגבוהים והמיוערים שמדרום לחוף העשן (דר' איזור ים הצעיפים המרקדים).
באיזור זה, בגובה מרשים על צלע ההר העצום, שכנה עד לפני עשורים מעטים העיר האדירה
נימלאנטיר, שנחשבה ל"פנינה שבכתר" של הציביליזציה הראל'זהארקית, ונשלטה
בידי אריסטוקרטיה של אצילות-לוחמות, שקיימו קשרים ענפים ואדוקים עם הנסיכויות
הקיידרהרציות שבחוף העשן וגאלנמאייר, ובעיקר עם היונקרים של קריינליכט. נימלאנטיר
הושמדה בראשית המאה הנוכחית בידי כוח פלישה עצום של פילושטי, רוב האצילות
והמצביאות נספו, ושרידי הראל'זהארק נפוצו לכל עבר – חלקם חיים כיום בתוך הממלכות
האנושיות באיזור (כמה מהם הגיעו עד הידרוסט), וחלקם הצטרפו לשבטי הראל'זהארק
הכאוטיים והפרועים יותר החיים מדרום לאיזור המאוכלס בבני אדם, ולא פעם פושטים
עליו, או עובדים כשכירי-חרב בשירותו של נסיך מפוקפק כזה או אחר.
2.
הציביליזציה של
אולנאסוס, במרכז תת-היבשת ההרקאלית; באיזור קשה לגישה זה, של הרי-געש רדומים אך
למחצה המוקפים באגמים לוהטים ויערות עבותים, חיים ראל'זהארק רבים בברית בין מספר
ערי-מדינה עצמאיות למחצה ("הליגה האולנאסית" [1] ). בני אולנאסוס נודעו
לשמצה במשך דורות על דורות כתרבות פראית ותוקפנית, שמשמשת בין היתר כאחד משווקי
העבדים האכזריים ביותר בתת-היבשת. עם זאת, הם השתתפו לאורך הדורות בפוליטיקה
הפנימית הסגגונית של תת-היבשת, והיו (ועודם) ידועים לתהילה כחרשי הנשק הטובים
ביותר באיזור, שמלאכתם ידועה לתהילה עד הידרוסט ומעבר לה. בניגוד מוחלט לראל'זהארק
בנימלאנטיר, בני אולנאסוס הושפעו מהתרבות הפטריארכאלית הנוקשה של בני האדם בתת
היבשת ההרקאלית, וגם אם בעברם הרחוק התקיימו שושלות נשים בעלות עוצמה, הרי שהן
הורדו מזמן ממעמדן; אולאנסוס נשלטת, באורח מוחלט וחד-משמעי, בידי בתי-אב נוקשים,
שמתפארים הן בחשלים ואומנים, והן בלוחמים; בידי הנשים נותרה כמעט אך ורק הכהונה,
שבאולנאסוס הודרה כמעט מכל כוח פוליטי והשפעה ממשית.
מלבד שני מרכזים אלו,
ניתן למצוא שבטים קטנים יותר באיזורים רבים, בין היתר (ובאורח מפתיע למדי) בצפון
ההררי והקר של הידרוסט; נראה, כי בעבר התקיימו תרבויות ראל'זהארקיות גם במזרח
החשוך והסלעי של קלדאריה, אולם הללו הושמדו, או למצער שועבדו והוטמעו לחלוטין,
כאשר הגיחו בני האדם הקיידרהרצים מארצות הלילה והפכו איזור זה למולדתם החדשה.
קיימות אגדות על קלאן ראל'זארקי גדול נוסף, שגלה לצפון הסיל'נאראלד ועקבותיו אבדו
(או שמא, הוא נמהל בבני-האדם הקדומים של רוסלאן).
השמועה המבוססת
והמפחידה ביותר, הינה אודות אומה ראל'זהארקית גדולה שנותרה בצפון-מזרח הסיל'נאראלד
("הארצות האבודות"), והושחתה כליל בידי הקאהרויאנים – ובין היתר, ספגה
דם רב משל האחרונים. השמועות מספרות על קלאן עצום ומוכשר, ספק ראל'זהארק וספק
קאהרויאני, המכנה עצמו כיום "קלאן אש התופת", ונמנה על משרתיו המסורים
והמסוכנים ביותר של רודן קאזאטיריה; מספרים, כי אין כמו אותו קלאן בכדי ליצר
מכונות מלחמה מבעיתות – החל ביורקי להבות הנעים על גלגלי פלדה עצומים ונמשכים בידי
בהמות מעוותות שהורבעו בידי המגים של קזיטיריה, וכלה בגלמים עשויים מתכת, שאש טמאה
בוערת בתוך חזותיהם. רבים במשמר הקייסרי מאמינים, כי רבים מאותם חשלים ובעלי-מלאכה
אפלים נמנים על כוחות הזדון שהתיישבו בדור האחרון מתחת לחורבותיה של העיר
ההורקארית העתיקה הורלונגהאל, והחלו משפצים את הסדנאות הקדומות, בכדי לעמול שם על
גידולה של אימה שאין לה שם.
משטרים וצורות
התארגנות:
באורח בסיסי, חברת הראל'זהארק בנויה מקלאנים, רובם קטנים יחסית ומהם גדולים יותר.
המיתולוגיה הראל'זהארקית מאזכרת חמישה קלאנים גדולים, שמקור כל אחד מהן באחת
מבנותיה של האלה נארוון (ע"ע): ראהל-נארסילור, ראהל-סינגאלור, ראהל-קאהדור,
ראהל-אולנאסיר, ו-ראהל-הארקיאנור (ולפי גרסה אחרת, וארן-נאריסלור וכ"ו [2] ),
אולם מודה כי עקב האסונות הגדולים, חלקים מאותם קלאנים קדומים ומפוארים התפזרו לכל
עבר, והפכו לשבטים קטנים ופרועים יותר.
כך או כך, דומה כי
הנטיה השבטית מעולם לא פסה לחלוטין מן הראל'זהארק, וביחד עם הגוונים הפרועים ולא
מסודרים שיש באופי של רבים מהם, הקשו עליהם ליצור אומות גדולות. זאת, כאשר הגדולה
במדינותיהם, נימלאנטיר, היתה הדבר הקרוב ביותר לכך שעלה בידי הראל'זהארק ליסד
אי-פעם, וגם זאת (לפחות לדעת ההידרוסטים), בשל ריכוז של הכוחות היותר
"תרבותיים ומהוגנים" מן הגזע כולו – כוחות שכאמור ספגו במאה הנוכחית מכה
ניצחת. הראל'זהארק – אז והיום, מתקשים מאד לקבל משמעת נוקשה, לפחות כזו הבאה ממקור
שמעבר לקלאן או למשפחה המורחבת. נראה, כי התרבויות שהקימו, במהלך הדורות, היו כמעט
תמיד נסיונות "לפשר" בין אופיים זה לבין דרישות המציאות, והחיכוך המתמיד
עם בני אדם וגזעים תבוניים אחרים.
לשאלת השושלת, המסורת
והתפקיד המשפחתי יש משמעות רבה בחברת הראל'זהארק. משערים, כי המבנה המקורי שלהם
דמה במקצת למבנה של האמזונות הפליסאריות דהיום (ויתכן, כי האחרונות, הגם שהן
בנות-אדם, משמרות למעשה מאפיינים ומסורות שבאו מאולנאסוס הקדומה, לפני שמשטרה הפך
פטריארכאלי לגמרי). החברה הראל'זהארקית מכירה הן בשושלות נשים, והן בבתי-אב, כאשר
האחרונות נטלו לידיהן, לפחות בנימלאנטיר, את תפקיד האצילות ולוחמות העילית (ואי
לכך, גם פיתחו את כוחות ה"ראהל" (ישות, ע"ע) שלהן בהתאם), ואילו
רוב הגברים, בעיקר אלו ממעמד גבוה, עסקו באורח מסורתי במלאכה, בעיקר בחישול נשק
ומתכות בכלל (ורתמו את ה"ראהל" שלהם לכיוון זה), ובכך הקנו לגזע כולו את
המוניטין שלו כבעל כישרונות יוצאים מהרגיל בתחום זה. נימלאנטיר נשלטה, באורח
מסורתי, בידי שושלת מלכות שנשאו את השם אר-נארסילור, כהוכחה לקשר הדם הישיר שלהן
לאלת הראל'זהארק ולנסיכה האגדית שייסדה את קלאן ראהל-נארסילור; הליגה האולאנסית,
לעומת זאת, נשלטת בידי מועצת זקנים (גברים), שנבחרים בידי בתי-האב השונים מקרב
המוכשרים, המכובדים והערמומיים שבבניהם [3]. הקלאנים הקטנים יותר נשלטים בידי
הלוחמות הפרועות ביותר, או החשלים (ולעיתים סוחרי העבדים) החזקים והערמומיים
ביותר, לפי האיזור, התרבות והעניין.
המיתולוגיה ומקורם של
הראל'זהארק:
הראל'זהארק, גם לפי שיטתם הם, הינם גזע צעיר, שבא לעולם לא רק לאחר בני-האדם, אלא
לאחר שהאחרונים כבר החזיקו אימפריות אדירות (ככל הנראה, ההתייחסות היא להורקרייס).
המיתוס המכונן של הראל'זהארק מספר על המלך העליון וארן-לינרוס (או אולי
אר-לינרוס), שנאבק בכוחות זדוניים קדומים והבין כי כוחות הזדון מארגנים מתקפה
עצומה על ממלכתו, וחיפש לעצמו בני-ברית חדשים בכדי שיאפשרו לו להציל את ארצו ועמו.
בסופו של דבר, אלת האור פיוריליה הפגישה בינו לבין "רוח אש אלוהית" בשם
נארוון, סייעה לו לכבוש את ליבה, ואפשרה לאחרונה לכבוש את ישותה הבוערת ("ראהל")
בתוך גוף של אישה בשר ודם.
המיתוס של הראל'זהארק
מאריך בתיאור המלחמה כנגד האויב האפל – אולי בניו של גזע עתיק ושכוח שהתעוותו
לבריות מפלצתיות – וכנגדם ניצבו אר-לינרוס ונארוון כבעל ואישה; צאצאיהם, לפי מסורת
הראל'זארק, הם ראשוני בני-גזעם, ומייסדי חמשת הקלאנים האגדיים. נארוון ובעלה נחלו
נצחונות גדולים ואהבו זו את זה אהבה טהורה ולוהטת - אולם בסופו של דבר, הסתיימה
אהבתם בסוף טראגי; המלך פותה למארב בידי בוגד, ונרצח; נארוון הסתגרה באבלה ונעלמה
למשך שנים ארוכות; וכאשר חזרה, התאחדו אצילים ויועצים אנושיים מושחתים מאחורי צאצא
מפוקפק של המלך מרעייתו הראשונה, ומנעו ממנה את הכתר. לאחר שרשרת מאבקים עקובים
מדם, נאלצו בנותיה ובניה של נארוון להמלט על נפשם, והאימפריה האנושית נפלה בידי
כוחות האופל. נארוון עצמה התמודדה בקרב נואש מול אל (כנראה בן-אלמוות) אפל, שעמד
בראש התוקפים, ואף שפצעה אותו קשות ואילצה אותו לנוס, נפצעה אף היא אנושות, ונאלצה
לוותר על גופה האנושי, ולחזור להיות רוח אלוהית גדולה של אש ואור. לפי המסורת של
הראל'זהארק, כל אחד מחמשת המייסדים (ואולי – ברובן – מייסדות) של הקלאנים, נטל/ה
חפץ מכושף קדום אחר של המלכים הקדומים, והשתמש/ה בו בכדי "לחשל לעצמה עם אדיר
ואמיץ בצלמו/ה ובדמותו/ה").
היסטוריונים אנושיים
רבים, מטבע הדברים, מטילים לא מעט ספקות באותו סיפור רומנטי ורווי דם, אולם רואים
בו את ההוכחה לכך, כי הראל'זהארק באו לעולם ככל הנראה בתקופה ההורקארית, ואולי (כך
סוברים מלומדים לא מעטים), נוצרו הראשונים שבהם כהכלאה קסומה בין בני-אנוש לבין
רוחות אש תבוניות. יש כאלו, בעיקר מן המלומדים הרואים בראל'זהארק עדה של פראים
אפלים וכאוטיים, טוענים כי מדובר בהכלאות שנוצרו בכישוף אפל בימי האפלה והזדון של
שלהי הורקרייס, בכדי לייצר בעבור הפירל הגדול והמושחת גזע שלם של שפחות-לוחמות
(אולי באורח דומה לדרך בה יצרו הקאהרויאנים את הדארקירי, דורות רבים מאוחר יותר).
לפי גרסה אחרת, אותה נארוון – אלת הראל'זהארק המקושרת בבירור ליסוד האש, לא היתה
סתם "רוח אש גדולה", כפי שהראהלז'ארק מעדיפים לזכור אותה, אלא שדת אש
קדומה, מהבריות ששירתו את צ'אוגורה (או למצער, בת-אלמוות מאחד הגזעים הקדומים
שהושחתו בידי אלת הכאוס) – אלא שפיוריליה הצליחה "להמיר" את אותו יצור
קדמון של כאוס משתולל, אולי בפיתוי לחלוק לו מכוחות האור והיופי האלוהי שלה עצמה,
ולברוא בעבורו דמות יפיפיה שתחליף את צורתו הראשונית והמבעיתה. זאת, אולי כחלק
מהמאבק בין האלים לבין עצמם, שליווה את נפילתה של הורקרייס (יוצא, שלפי גישה זו,
בעלה של נארוון היה אחד הפירלים האחרונים, אולי האחרון שסגד לאלת האור לפני הנפילה
הסופית לעריצותו של סאורת'ארק). גרסה אחרת, מוזרה ושנויה במחלוקת עוד יותר, טוען
כי הדמות המכונה נארוון לא היתה אלא אחת מיצירות-כפיו המפורסמות של קראוגון, אלא
שזו, בניגוד לאחיותיה, השכילה לקשור את גורלה מבעוד מועד בגורלה של אלת האור, ולכן
לא חלקה את גורלן הנורא של חברותיה.
כך או כך, תהא המחלוקת בין המלומדים כאשר תהא, הרי שרבים מההידרוסטים משתמשים
בבליל מאותן 'דעות מלומדות', כדי לדגול בתפיסה כי הראל'זהארק אינם יותר
מבני-כלאיים פראיים, שאם שירתו בעבר את אדוני הורקרייס, הרי אך מתבקש להכניעם שוב
– בכח הזרוע – ולאלצם לשרת את יורשיהם דהיום, האומה הדגולה (והמהוגנת) של הידרוסט.
לעומת זאת, למצער בדורות עברו, רחשה האצולה ההידרוסטית הערכה רבה לנימלאנטיר –
ובנות אצולה ראל'זהארקית מן "העיר הלבנה" נחשבו לשידוך נדיר ומכובד
ביותר. כך למשל, התגאה בית הדוכסים הצפון-הידרוסטי נורהולם במשך מאות שנים
בקשרי-הדם הענפים שלו עם נימלאנטיר, ולא בכדי סמלם של הדוכסים דנן הינו שוט האש.
בין אם מאמינים למיתוס
הראל'זהארקי ובין אם לאו, אין כמעט ספק כי אבות-אבותיהם התגוררו בצפון-מזרח,
באיזור המכונה כיום "הארצות האבודות", וכי הראל'זהארק נמלטו משם – אולי
בתקופת האופל שלאחר חורבן הורקרייס. אגדה ראל'זהארקית אחרת הנלווית למיתוס העיקרי,
מספרת על המלך-הנפח בראולאנט, נינה של נארוון (לפי רוב הראלזאהרק, דרך בתה
סיגלאריה, ולפי בני אולנאסוס, דרך בנה אולנאריון), שגרף אחריו רבים מהראל'זהארק
הנסים מן האפלה, והקים עיר מבצר אדירה "על הגבעות הכהות, בין תמרות עשן
ואש"), שהחזיקה מעמד מאה שנים, ועמדה בהתקפה אחר התקפה של כוחות האופל.
בראולאנט היה האדיר והמוכשר בנפחים ומחשלי השיריון והנשק שקמו בקרב 'ילדי האש' מאז
ועד היום, בנה יצירות גאוניות ותכנן אחרות, גדולות ומדהימות עוד יותר. אולם בסופו
של דבר, גברו כוחות האופל פעם נוספת – שתיים מבנותיו (שלפי אחת הגרסאות, היו
כוהנות נארוון שהושחתו וחמדו את כסאו ואת יצירותיו המופלאות של אביהן) רצחו אותו
בלהבים מקוללים בתוך מפחתו האגדית, ממיתות אותו באכזריות מבעיתה. רבים מהראל'זהארק
הבינו שכלתה עליהם הרעה, ומיהרו להמלט מהעיר לפני שיעלו עליהם הכוחות האפלים;
אחרים ניסו לשווא להגן עליה, ונקטלו, או גרוע מכך. אחת המתנקשות הומתה בידי ההמון
הזועם, מרוטשת למוות בפטישים מלובנים. השניה הסתתרה, ומסרה את עצמה מרצון להיות
משרתת נצחית לכח האפל. עד מהרה, חרבה העיר המעטירה, והפכה לחורבות עגומות.
נראה, שהמיתוס דנן,
בין אם יש בו אמת ובין אם לאו, רומז למעשה על יצירתם וקיומם של הראל'זהארק האפלים,
משרתיהם של הקאהרויאנים (דבר המקשה מאד על המלך בראולאנט, אם היה קיים בפועל,
להיות אכן נינה של נארוון).
מיתוס אחר מספר, כי אחד הקלאנים העתיקים של הראל'זהארק, אר-קאהאדור, מאס באמונה
בלהבותיה הבהירות של נארוון, ואימץ לעצמו, בהדרגה, פולחן של אלוהויות כאוטיות
מבחילות של זוהמה ורעל (בין היתר, אל בשם גרודא, או "הגוש הזולל"), עד
שבסופו של דבר איבד צלם אנוש. לפי גרסה אחת, הפילושטי – אותן ראו הראל'זהארק תמיד
כסוג של אנושואידיות בהמיות ונחותות – הן צאצאיות מעוותות של בני אר-קאהאדור
(מסקנה, שרוב החוקרים טוענים שהיא בלתי אפשרית); ולפי גרסה אחרת, נמלטו בני
אר-קאהדור אל תוך המדבר העמוק במערב, ורובם מתו בין הטרשים הלוהטים, או התעוותו
ונעלמו כליל בארצות המושחתות האגדיות שבעברו האחר.
דתם של הראל'זהארק:
בין הלהב הנוצץ לצל הבוער
רוב מוחלט של
הראל'זהארק סוגדים לאלה נארוון בתור אימם הקדומה; היחס המקורי אליה היה כאל
בת-בריתה של פיוריליה, גבירה של אומץ-לב, יופי וטוהר, שלהבותיה ההרסניות ושוט האש
שלה נועד אך ורק בעבור הכוחות האפלים. נראה, כי חלק גדול מפולחנה של נארוון עוסק
למעשה בפריון. הכוהנות מבצעות ריטואלים, שנועדו לקרוא לישותה וכוחותיה של נארוון
בכדי שתדאג כי האש בדמם – או ליתר דיוק הישות הבוערת שבפנים, ה"ראהל",
לא תדעך לעולם, ותעבור לדורות הבאים (ובעיקר לבנות האצולה ולבניהם של רבי-החרשים
והאומנים) במלוא עוצמתה.
הדת הרשמית של
נימלאנטיר (כמו גם השפה והתרבות של מקום זה) גילתה סימנים מובהקים של השפעה מדת
האור של הולקיריות (הגם שהראל'זהארק מעולם לא שקלו "לכתת את חרבותיהם
לפרחים", ובזו מאז ומעולם להשקפות מסוג זה), ואימצה לעצמה קודים מובהקים של
'דתות האור', אגב סגידה לנארוון כ"אוחזת הלהב הנוצץ", ובעלת קודים של
כבוד, הגינות וטוהר. אלא שבהדרגה, תחילה בקרב הקלאנים הקטנים והפרועים של
הראל'זהארק, ובסופו של דבר גם באולנאסוס ובקהילות גדולות אחרות, החלה לצוץ גרסה
שניה ואפלה בהרבה של האמונה בנארוון – סגידה לדמותה בתור "הצל הבוער";
גבירה אדירה של מלחמה פראית, הרס וחורבן; בני-האדם וגזעים אחרים, לפי אמונה זו, הם
נחותים, ובמידת האפשר ניתן ורצוי לצוד אותם כמו שצדים חיות (אלא אם כן, כמובן, הם
חזקים מדי, כך שרצוי לשאת ולתת איתם בכל-זאת).
עליית קרנה של אמונה אפלה זו, עלתה בקנה אחד עם נטייתם ההולכת וגוברת של רבים
מהקלאנים של הראל'זהארק לסחור בעבדים; הראל'זהארק ככלל, ידועים בתיעוב שהם רוחשים
לעבודה חקלאית, שנראית להם כעיסוק הבזוי ביותר העולה על הדעת. אי לכך, הראל'זהארק
הסתמכו עוד מימי קדם על מסחר (מהשכרת הלוחמות שלהן כחרבות להשכיר, ועד ובעיקר סחר
בסחורות וביצירות המפוארות של בעלי המלאכה שלהם), ואילו הקלאנים הקטנים יותר על
צייד (ובמקרה הגרוע ביותר – מרעה). אמונת הצל הבוער, הקלה על התפשטות אותה אופנה
מפוקפקת, שפתרה במידה רבה את הבעיה – באולנאסוס, למשל, "מועסקים" אלפים
רבים של עבדים בשדות ובמכרות, וזוכים ליחס קשה ותנאים גרועים ביותר (הגם כי הדבר
לא חריג יתר על המידה בתת-היבשת ההרקאלית, בה לא מעט מערי-המדינה והממלכות
המפורסמות שלחו ידן בסחר עבדים בתקופות כאלו ואחרות גם אם תחת הגבלות ובהיקפים
מצומצמים יותר).
נראה, כי לא רק דת הראל'זהארק ודמות האלה שלהם סובלים מאותו דואליזם מוזר בין הלהב
הנוצץ לצל הבוער, אלא שמדובר בסוג של דילמה בסיסית, או קונפליקט פנימי המלווה את
עצם אישיותם של הראל'זהארק, הנעים בין החסד והאור של פיוריליה (ונארוון, בצורתה
המוארת), שהוא לעולם זמני, שביר ועומד בסכנת קריסה, לבין הפראיות האכזרית של הצל
הבוער, שאצבעותיו רודפות אותם מאז ימי נארוון – ובסופו של דבר, הכניעו רבים מהם,
והשיבו אותם אל הכאוס האכזרי של אש טהורה, משוחררת מן המוסר הכובל וההגבלות של
האור (ועם זאת, חשוב לציין כי גם רוב-רובם של מאמיני הצל הבוער בוחלים בכל ליבם
ברעיון להשתעבד לקאהרויאנים ולשרת אותם, דבר הנראה להם כהשפלה האולטימטיבית
וכבגידה סופית בגבירתם הקדומה; כך למשל, אנשי אולנאסוס, פרועים ואכזריים כאשר
יהיו, מסייעים למשמר הקייסרי בהורלצריין, ובין היתר מחשלים בעבורו כלי נשק
ושיריון).
שתי הגרסאות של הדת,
מקיימות (ביום שנחשב ל"יום הראשון של הקיץ") חג מרכזי הקשור באש, ארוע
ססגוני שכולל ריקוד פולחני בין "להבות של אש חיה" מקודשת, ואשר זכה
למוניטין ססגוני, מסתורי ואירוטי, בעיקר בדמיונותיהם של בני האדם. בנימלאנטיר
(ובקרב מאמיני "הלהב הנוצץ" בכלל), נועד חג האש לחוג את את האורח בו
לבשה נארוון דמות אישה, ואת נישואיה למלך הגדול. אצל רבים ממאמיני הצל הבוער, איבד
החג את הלבוש החיצוני של אותה אגדה עתיקה (שנדחקה לשוליים, או מוצגת ככיבוש
אירוטי-פראי גרידא, ששעבד את בן-האנוש לגבירת האש), וזכה לא פעם לתוספות מזוויעות
של קרבות טקסיים אלימים בכלי נשק בוערים, הקרבת קורבנות אדם, ועוד.
מושג
ה"ראהל": האמונה הראל'זהארקית, בשתי צורותיה, קשורה בקשר הדוק
למושג של ה"ראהל", קרי, אמונתם הבסיסית של הראל'זהארק כי לכל אחת ואחד
מהם ישנה להבה פנימית קסומה, ישות של אש הכלואה בגוף בשר ודם, והדרך לגדולה,
להגשמה ולאושר (כמו גם שירות טוב יותר לאלה ולכוהנות שלה), עוברת דרך העצמתו
ופיתוחו. חלק ניכר מהריטואלים והטקסים הדתיים, בשתי הגרסאות של אמונת נארוון,
נועדה לסייע למאמינים לחזק את ה"ראהל" שלהם; אם כי, נהוג להאמין כי חלק
גדול מהפיתוח וההעצמה נעשה גם באמונה ועבודה אישית של כל אחד מן המאמינים,
בדרך-כלל בתחום העיסוק וההתמחות המיועד לו (בעיקר לחימה מחד, ועבודת חשלות
ודומותיה מאידך).
הראל'זהארק מכירים, למעשה, בשתי דרכים להעצמת הראהל שלהם – או על-ידי הפנייתו
פנימה ("הדרך הפנימית"), או החוצה ("הדרך החיצונית"). הדרך
הראשונה, שנהוגה בעיקר אצל חרשי הנשק ובעלי המלאכה (באורח מסורתי - גברים), מתעלת
את כוחות האש לכשרונות פנימיים המשתלבים ביכולת ליצור יצירות, ומקנות אפשרויות
יצירה חדשות וחזקות יותר (כולל שליטה באנרגיות ותיעול כוחות דמויי-לחש אל תוך
היצירה) ככל שהמאמין מתמיד ומתחזק בדרכו. הדרך השניה, מתעלת את ה"ראהל"
החוצה, לכוחות הקשורים בלוחמה; כך למשל, היכולת להשתמש במעטה להבות בתוך הגנה, או
לזמן את הנשק המסורתי – שוט האש, כנשק התקפה אימתני; אומרים, כי כאשר ראל'זהארק
בעל ישות פנימית עוצמתית (בעיקר מן הנתיב המוחצן) נקטל, האש שבתוכו מתפרצת ומכלה
את גופתו בתבערה מפחידה, שעוצמתה וכח ההרס שלה הולך ועולה ככל שהנקטל חזק יותר.
מספרים, כי בשני
הנתיבים – פנימי וחיצוני גם יחד, קיימת אפשרות לבחור ולתעל את הכח לטוב או לרע –
קרי, או בהתאם לאמונת "הלהב הנוצץ", או בהתאם לאמונת "הצל
הבוער", והדבר משפיע על סוגי הכוחות שניתן לפתח, ועל דרך פעולתם.
אופי והתנהגות: לכאורה,
הראל'זהארק נחשבים, ולא בכדי, לאחד הגזעים התבוניים הקרובים ביותר לבני-האדם,
וחולקים עימם באורח בסיסי תכונות אופי ודרכי התנהגות משותפות (ומטבע הדברים,
מגוונות מאד). עם זאת, נהוג לטעון כי הראל'זהארק נוטים להיות קונפורמיסטים פחות,
להתקשות יותר בקבלת משמעת, וללקות לא אחת באינדיבידואליזם מוגזם, פזיזות ורצון לא
מרוסן להתבלט ולזכות בתהילה. עם זאת, עוצמת התכונות הללו משתנה וניתנת לריסון
באמצעות חינוך ומשמעת עצמית – בעיקר אצל אלו שהתחנכו בנימלאנטיר טרם חורבנה (כך
למשל, ליידי נארהייניס המפורסמת, היחידה ממצביאות נימלאנטיר ששרדה את החורבן וחיה
אח"כ שנים רבות בהידרוסט, הצליחה להשתלב היטב באצולה המקומית, חרף
'מגבלותיה'). בני אדם רבים נוהגים לחשוב (או ליתר דיוק להזות) על ה"אש האפלה
והאירוטית" שבוערת בנשות הראל'זהארק, והופכת את קסמן הלוהט למסתורי ומרתק
במיוחד.
טוענים, כי כל
הראל'זהארק מעריכים עוצמה ורוצים בה, כל אחד בדרכו; הם נוטים להיות גאים מאד (ויש
מי שמנסח זאת כסוג מוזר של "גאווה אפלה" שקודחת בתוכם), וכי בסופו של דבר,
הם היו ונותרו – כמוהם כנארוון הקדומה – אש חיה שנוצקה אל תוך גוף בשר ודם,
ונידונה להקרע תמיד בין האור והמוסר של פיוריליה, לבין התאווה הפראית, האכזרית
והמשוחררת מעכבות של צ'אוגורה.
נתונים ויכולות טכניות
(מפרט מקוצר):
תכונות יסוד: בונוס 1+ לכושר, עונשין 1- לכח רצון.
חסינויות ופגיעויות ליסודות: סופגים 50% נזק בלבד מאש (ניתן לחיזוק בעזרת
הראהל, כולל כנגד מאגמה ואש שחורה), סופגים 33% נזק נוסף מהתקפות כפור קסום.
לחשים: בונוס 1+ לכל קוביה של נזק מלחשי אש (ניתן לחיזוק), לחשי אש עולים
80% מעלות המאנה הרגילה שלהם.
הגבלות מקצוע: ראל'זהארק אינם יכולים ללמוד לעולם קסמי טבע או רוח (וכל
מקצוע הקשור בהם).
אימון הראהל: במקביל לעליה בדרגות נסיון רגילות, התחזקותו האיטית של
ה"ראהל" מאפשרת גישה ליכולות חדשות, לפי הנתיב שנבחר לדמות ו/או העצמה
של הקיימות.
הבחירה בראהל פנימי או
חיצוני, לפי נתיב הלהב הנוצץ או הצל הבוער, היא שתקבע את סוג הכישורים (האם
בונוסים ופתיחת יכולות בתחום כשרונות יצירה, או כוחות דמויי לחש קרביים), ואת
החלוקה הפנימית שלהם.
התקדמות איטית: בשל העובדה כי חלק מהנסיון מתועל לאימון הראהל, ההתקדמות
בדרגות איטית יותר ב-33% לפחות, ובמצבים מסויימים (בעיקר לאחר שה"ראהל"
חצה רמת עוצמה מסויימת) מואטת עוד יותר, עד ל-50% מהקצב הרגיל.
הערות
שוליים:
[1] עולה השאלה
המעניינת, האם העיר אולאנס שבצפון ז'ראל, קשורה אי-כה בקשר קדום לראל'זהארק.
[2] לפי גרסה זו, שפתם המקורית של הראהלז'ארק קרובה להורקארית הקדומה, ולכן הצורה
הנכונה יותר להגות את שם הקלאנים העתיקים הוא קידומת האצולה בנוסחה העתיק. לעומת
זאת, נראה ששימוש ב"ראהל", המזכיר את תארי הכבוד ("ראל") של
הכהונה האמת'ורית, החל בשלב מאוחר בהרבה, בעת שיושבי נימלאנטיר התבססו באיזור הר
העקרב והחלו סוחרים עם קאהנבריש ורצועת האמתיסט.
[3] קיימים שרידים שמהם ניתן ללמוד כי בעבר התקיים תואר של "מלכת האש"
גם באולאנסוס, אולם הוא התנוון, והפך לשורת תפקידים דתיים גרידא, חסרי השפעה
אמיתית, שחולקו שלא בכדי בידי מספר כוהנות הנבחרות מבתי-אב שונים (באורח שיוודא,
כי לא יקומו שושלות נשים שיאיימו על שלטון בתי-האב והזקנים).
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.