הקדמה | העידנים
הקדומים | גזעים | גאוגרפיה | היסטוריה
הידרוסטית | המערכה | יצירת
דמות
2.3: דמויי האדם של קלדאריה
(
2.3.4:
ננסי אורנים ("טיגוֹבוֹ")
לערך הקודם | לערך הבא | שלח תגובה
שיוך כללי: דמויי-אנוש
סטטוס: פתוחים למשחק
(ננסי אורנים בלבד, לא ננסי צל ולא ננסים מדבריים).
תוחלת חיים ממוצעת: 350-400
שנים, לעיתים יותר.
יסוד דומיננטי: יסוד המים
(בדגש על כפור)
הופעה חיצונית:
ננסי האורנים הם
אנושואידים נמוכים, שגובהם הממוצע נע סביב 1.1 מטרים פחות או יותר (נקבות) או 1.15
מטרים (זכרים). הגוף מעט עגלגל וגוצי בצורתו – הגם שבאורח בולט פחות מאשר של
הפילושטי; הרגליים קצרות מעט יחסית לגוף לעומת אדם ממוצע, עבות יחסית וחזקות;
הזרועות דומות יותר לזרועות אנושיות, מלבד מספר הבדלים עקרוניים בצורת כף היד:
לננסי אורנים אצבעות ארוכות יחסית, בעלות לפיתה חזקה ומגע דביק – אולי מזכרת
מהימים בהם היה הקסם שלהם חלש יותר, והם נאלצו לטפס במהירות על עצים קפואי-גזע
בארצות מוצאם הצפוניות. עורם של ננסי האורנים בהיר, דומה בגוון ובמרקם לעור אנושי.
גופם (בעיקר של הזכרים), נוטה להיות שעיר מאד באיזורים מסויימים, בעיקר בחזה ועל
הזרועות והרגליים, ובמצב הטבעי, הוא יוצר מעטה לבנבן שלעיתים מזכיר סוג של פלומה.
פניהם של ננסי האורנים אנושיות, כאשר הם נוטים לצורת ראש מאורכת, תווי-פנים חדים
ואף מפותח ורגיש, בדרך כלל ישר, דק ומעט ארוך (לא באורח שהופך אותו שונה באורח
תהומי מאדם שניחן באף ארוך יחסית); אלא, שביחד עם קולם הגבוה יחסית, הרגישות של
האף וכמה מחוות מקובלות אצל ננסים רבים, כמו כפיפה קלה אגב שפשוף מהיר של הידיים
ליד הפה, חוברים תווים אלו ומקנים להם (בעיני מתבוננים מסויימים) חזות עכברית
במעט. האוזניים דומות לאוזני אדם; שיער הראש מפותח מאד, צבעו בדרך-כלל לבן או
לבן-ירקרק (אף כי קיימים גם פרטים עם גוון צהבהב, כחלחל או ירוק), והם נוטים לטפחו
ולתת לו לגלוש על כתפיהם (זכרים ונקבות כאחד), או לאוספו בצמות ארוכות, משוחות לא
פעם במרקחת שהם מפיקים משרף אורן (בעיקר זכרים). ננסים אינם נוטים לגדל זקן,
ובדרך-כלל סנטרם חשוף, לעיתים מעט זיפי; עם זאת, הזכרים – בעיקר בדורות האחרונים –
נוטים לגדל שפמים מפוארים ומטופחים, לעיתים ארוכים מאד (יש מתלוצצים, שכך הם
מסתירים את אפם). השיניים לבנות-כחלחלות וחזקות מאד; העיניים דומות בצורתן לעיני
אדם, לעיתים מעט שקדיות; צבעיהן הנפוצים הן גוונים שונים של כחול וירוק.
קולותיהם של הננסים
גבוהים יותר מאלו של בני אדם, ונוטים להיות בו-בעת מתנגנים ומהירים מאד; מאחר ויש
להם שמיעה מפותחת, רובם לומדים מהר מאד לדבר בשפות אנוש שונות, אולם שומרים תמיד
את מבטאם המהיר והמתנגן. נראה, שהם רגישים מאד לריחות – הן רגילים, והן לסימנים
קסומים הנוגעים להילה הקסומה המקיפה (אם בכלל) את בן שיחם, ולכן הם נוטים לא פעם
להראות כמרחרחים בעת שיחה.
באורח מסורתי, נוהגים
הננסים מן השורה ללבוש בגדים מחומר שנקרא בפיהם טירצ'יגי: תערובת מוזרה של צמר
בהמות, שהושרה בעיסת מחטי אורן ושרף. בגדי טירצ'יגי נראים גרוטקסיים למדי בעיניים
אנושיות – ספק אדרת, ספק "שיח מהלך" שעשוי מרבדים על רבדים של צורות
ירוקות-כהות דמויות מחט (שלא לדבר על השילוב המוזר בינו לבין אופנת המחשופים
לנשים, שהננסים למדו אותה מבני האדם לפני שנים רבות). אולם, מספרים כי הביגוד יעיל
מאד, למרות מראהו המוזר: הוא מתאים את עצמו לטמפרטורות שונות (כולל קור קיצוני,
שמצוי מעבר לעמידות הטבעית של הננסים, וכולל סוגי אקלים חמים יותר, שהסוחרים
הננסים מפליגים אליהם – אף כי הוא לא יעמוד היטב בחום העז של ימי הדרום); בנוסף,
הוא בעל כושר ציפה מעולה (לעיתים הוא מתנפח במים, והופך כמעט למעין 'חליפת הצלה'),
ומאפשר תנועה חופשית הדרושה הן לטיפוס מהיר והן להטלת כשפים. עם זאת, ננסים בדורות
האחרונים - בעיקר אלו מהם שאתרע מזלם להפליג הרחק דרומה, פיתחו חיבה עזה למשי
אנושי מסוגים שונים, בעיקר כמובן משי מכושף מסוגים יקרי המציאות. כך או אחרת, אחד
הדברים האופיינים והידועים ביותר לגבי ננסים, הינה העובדה כי הם פיתחו קשר הדוק
לשרף-אורנים, והם משתמשים בו למגוון משרות ובשמים מסוגים שונים: ננסים זכרים
מושחים את צמותיהם בתערובת שרף, ונשים מתבשמות במרקחת שמערבבת שרף עם אבקני פרחים
וחומרי עסיס פירותיים (וכמו כן, השרף מהווה מרכיב חשוב בלא מעט חומרים שנועדו
לצרכים שונים - מדבקים ואיטום ספינות, המשך בסבונים ותרופות, ועד בסיס לשיקויי
קסמים ואפילו רעלים).
מכאן – האורח בו הפך
השרף למאפיין מרכזי כל-כך של ננסי האורנים, נגזר שמם בשפות האנושיות (טיגוב
במאסקארית, פירושו שרף אורנים – ונראה כי שפות רבות פשוט השאילו את השם המאסקארי
ומתשמשות בו עד היום לתאור הגזע הזה). ראוי לציין, כי הננסים עצמם משתמשים בשם אחר
לגמרי לתיאור הגזע שלהם, דבר-מה קשה להגיה הנשמע כמו "ראוייג'י-צ'רומהית'רוצ'י",
שפירושו "ילדי השלג המכושף".
שפה: מלומדים
טוענים כי קיימת קרבה בסיסית בין שפת ננסי האורנים ("טיגובין") לבין
שפתן של הפילושטי, מה שמעיד לכאורה על מקור קדמון משותף – אולי ננסי הביצות
המסתוריים מגזע היאוז'י (הגם, שאין זה חכם בהכרח לציין עובדה זו באוזניו של ננס:
עצם ההשוואה לפילושטי, אותן בנות-איזוב כהות מוח, חסרות יחודיות ובעלות גישה פתטית
לקסם (בעיני הננסים, כמובן), נחשבת עלבון קטלני בעיני כל ננס (ובעיקר אשת ננסים)
המכבדים את עצמם).
אמנם, שפת הטיגובין אינה משלבת 'חריקות וצרצורים' בתוכה, אולם היא עושה שימוש
בטונים גבוהים, ונראה שבעבר הקדום גם היתה טונאלית מאד, בדומה לשפת הפילושטי;
אולם, נראה שבמרוצת הזמן הטונאליות התנוונה, וכיום מרבית השפה וההגיה הן
א-טונאליות (כמו רוב השפות האנושיות), ורק סוגים מסויימים של תנועות ארוכות ואותות
קריאה שימרו טונים שונים של הגיה ("נעימות", בלשון הננסים), שיוצרות
משמעויות שונות. שפת הננסים, כאמור, מדוברת מהר מאד, ועושה שימוש רב בעיצורים
שורקניים ובתנועה "ִי" – כך שמדובר בשפה קשה ללימוד עבור בני אדם, הגם
שפשוטה בהרבה מלשון הפילושטי.
נראה, שגם כתב הננסים דמה במקורו לכתב הפילושטי, והורכב מחריטות מסולסלות, אלא
שכשם שהאחרון התנוון במרוצת הדורות, כך הראשון התפתח. כתב הננסים עושה שימוש בלא
פחות מ-64 (!) אותיות שונות (ויש שמועה שהמגים הגדולים שלהם מכירים עוד מספר גדול
כמעט פי עשרה של אותות וצורות), שלא פעם ההבחנה ביניהן קשה מאד עבור בני-אדם;
הכתיב מסולסל, דק ומורכב, ונראה לעיתים כמו מאות נחשים ומחטים הנארגים אלו באלו
באורח ציורי ומוזר (אולם גם נאה) מאד. באורח מסורתי, נהגו הננסים לטוות אריגים
ירקרקים שגולגלו באורח דומה למגילות, ועליהם כתבו בדיו כסופה; אולם אפשר בהחלט
לכתוב את כתב הננסים על נייר (וכיום גם נעשה בזה שימוש).
מוצא והיסטוריה: אין ספק, כי
קיימת קרבה בין ננסי האורנים לבין ננסי הביצות הקדומים (יאוז'י), הגם כי המלומדים
חלוקים בדעתם, האם ננסי האורנים התפתחו מננסי הביצות, או שמא הם שארי-בשר רחוקים
שלהם, שהתפתחו באורח נפרד ומקביל במעמקי היבשת הצפונית הקפואה, פארלאריה. ניכר
בננסים כי באורח קדום ובסיסי, היו קשורים בטבורם באלמנטים של טבע, שחלקם מהם עוד
שרדו גם בננסים דהיום. מאידך גיסא, אין ספק כי ננסי האורנים הושפעו מאד מיסודות אחרים,
ואין ספק כי מזה אלפים על אלפים של שנים, הם מתוחכמים בהרבה מכל יצוריו של
קור'ראדור, ונראה כי הננסים הם תערובת מגוונת של יסודות מאגיים הקשורים גם
במנלת'וריוס וגם בצ'אוגורה. זאת, הגם שהננסים נוטים להתגאות בכך, כי בעוד גזעים
אחרים נשלטים ומובלים בידי היסודות המאגיים שלהם, הרי שהם חכמים וערמומיים די
הצורך כדי לשלוט בהם ולנצל אותם לתועלתם.
ננסי האורנים, מצידם, נוטים לזלזל מאד ברובן המוחלט של האלוהויות המקובלות אצל
בני-האדם ודמויי-האדם האחרים; הם עצמם סוגדים לאלה משלהם, שהיא אלת הקסם והדמיון,
הנעלה על כל האלים האחרים, ונראה כי גזעים מגושמים וקהי-מוחין אינם מסוגלים או
ראויים להבין את הפולחן המורכב שלה ולסגוד לה כראוי. למעשה, נסיונם של המלומדים
לסווג את אמונת הננסים והפולחן שלהם, נוגע לשאלה אחרת, השנויה במחלוקת חריפה – האם
אלת הקסם והדמיון (שנחשבת, אגב, לאלה אשר העניקה את האלמוות לשני בני-האלמוות
האגדיים, התעלולנים והידועים לשמצה קרודינג וגראקכוס) היא אכן אלה נוספת, שווה
במעמדה לארבעת האלים המוכרים (קור'ראדור, צ'אוגורה, מנלת'וריוס ופיוריליה), או שמא
בת-אלמוות גרידא, כפי שטוענים מלומדים אחרים. ישנה גם סברה, כי מדובר בגלגול או
פרשנות אחרת ומעודנת לצ'אוגורה עצמה, או שמא חלק מאישיותה של אלת הכאוס, שניתק
ממנה והשתמר לאחר שצ'אוגורה כילתה עצמה ב"גשם הכוכבים הבוערים".
ננסי האורנים עצמם,
מכחישים בבוז כל רעיון כי הם – נזר הבריאה, חכמים ויפי-תואר (לשיטתם) - מוצאם
בננסי הביצות המכוערים והירקרקים, שבקעו מביצים וחיו בביצות חמות ומצחינות. אמנם,
אפשר להבין את תסכולם של בני-האדם, שאכן סביר להניח כי התפתחו מיצורי הקוף של
קור'ראדור (ולא בהרבה מדי, אם שואלים ננס המכבד את עצמו), אבל לגזור גזירה דומה
עליהם – זו כבר חוצפה מהדרגה הראשונה.
לפי גישת הננסים עצמם,
הם חיו בעידנים הקדומים במעמקי המישורים הקפואים של היבשת הצפונית פארלאריה, ולא
רק שבאותם ימים קדומים שלפני גשם האש הגדול, לא היו פרימיטיביים יותר, אלא להיפך –
הם החזיקו באימפריה מכושפת שהורקרייס, וכל מעשי-ידיהם של בני-האדם והקאהרויאנים
החווירו לידה. אגדות הננסים מתארות מגדלים מרחפים באוויר, שיהלומים בגודל של בית
הסתחררו סביבם, מגים ששלטו בזמן ובמימד, ויצרו עבודות מופלאות וכך הלאה.
אלא, שאושרם של הננסים נקטע בסופו של דבר; בסופו של דבר, קסמיהם העזים, שקרעו את
רקמת הזמן והמימד, ושאר מעשי-ידיהם הכעיסו עד כדי טירוף את יריביהם העתיקים,
הטרולים הגדולים, השעירים והטפשים מהרי הקרח העצומים; אלו קינאו מאז ומעולם
בחוכמתם של הננסים ובפאר בו חיו (הגם, שבין השיטין של האגדה, כפי שהועלתה לכתב
והגיעה למלומדים האנושיים, עולה גם גרסתם של הטרולים, אשר רתחו מזעם על הדרך בה
הננסים – אותם שרצים קטנים, בוגדניים ובלתי נסבלים – קורעים לגזרים את ההרים
והשמיים, ומכאיבים לאבי-האדמה הגדול בקסמיהם המרושעים, הנוגדים את גלגל הטבע
ומעוותים אותו).
כך או כך, בסופו של דבר התאספו כל מלכי הטרולים, ואספו את עמם למלחמת חורמה; הגם
שהננסים הפעילו קסמים אדירים וחכמים, וגבו מחיר נורא מיריביהם, הרי שהטרולים היו
רבים בהרבה, ואפילו קסמי המגים הגדולים לא הצליחו בסופו של דבר לבלום את מסת
הטפשות השרירית והמגודלת של יריביהם. זאת, הגם שבאגדה עצמה ישנם רמזים,
ש"המסה המטומטמת" של הטרולים כללה כנראה דרואידים רבי-עוצמה, שהצליחו
לבקוע את קסמי המגן של הננסים, ולהפעיל נגדם את האדמה, המים והרקיע.
בסופו של דבר, נפלו
עריהם המכושפות של הננסים הקדומים בזו אחר זו, ורבים מהם נהרגו במפולת המגדלים
הגדולים, או נמחצו תחת רגליהם ואלותיהם של הטרולים (או סיימו את דרכם בסירי
הבישול, כפי שאגדות ננסים מסויימות מספרות [1])
שארית הננסים, שבורי-לב על אובדן עריהם ואוצרותיהם (שלטרולים לא היתה אפילו דרך
הארץ המינימלית כדי לגנוב אותם, דבר שהיה מבטא הערכה כלשהי, ותחת זאת בחרו לנפץ
אותם באלותיהם המטומטמות או בקסמי השאמאנים הפרימטיביים שלהם), נסו דרומה, והתחבאו
ביערות האורנים הסבוכים והקשים לגישה שבדרום הרחוק של פארלאריה, הרחק מהישג ידיהם
השעירות של שנואי-נפשם. שם, הקימו בסופו של יום ממלכה חדשה, הגם שלעולם לא עלה
בידיהם לשחזר את גדולתם של ימים עברו. לעת-עתה, השלימו הננסים עם כך שמולדתם הישנה
אבדה – והם מאמינים שכיבושה מחדש יגיע, ביום בו יצברו עוצמה רבה די הצורך, ויתקבל
האות מאלת הקסם, כי העולם דהיום קרב לשעת ההכרעה, והשעה כשרה לצאת שוב צפונה. עד
אז, כך מאמינים הננסים, רצוי שלא לצאת למלחמות גדולות כנגד גזעים אחרים, ותחת זאת
להשתמש בעורמתם כדי לתמרן ולנצל את הפחותים מהם.
בין אם יש ממש בסיפור העתיק ובין אם לאו, אין ספק כי מאז הסתגלו הננסים לחיות על
עצים, וכי התפתח קשר מוזר בינם לבין האורנים העצומים והקדומים של דרום פארלאריה,
עד כדי כך, שחלק גדול מתרבותם של הננסים קשור לאורנים ולשרף – ומכאן גם שמם.
דרך הריבוי של הננסים: תהליך ההתרבות והילודה של הננסים הוא מוזר ומסתורי,
קשור בטבורו לאנרגיות הכשפים העזות שלהם.
על אף הסברה, כי קיימת קרבת-יוחסין קדומה בין הננסים לפילושטי (וכן דמיון מסויים
בשלב הראשון של מחזור החיים, ע"ע), הרי שחברת הננסים מזכירה יותר את החברה
האנושית בכך שהיא מחולקת לזכרים ונקבות בעלי דרגת תבוניות זהה, ואשר מקיימים
יחסי-מין באורח כמעט זהה למקבילה האנושית. הריון של אשת-ננסים, לעומת זאת, הוא
ארוך בהרבה מהריון אנושי, ואורך כשלוש שנים (!), כאשר לאורך רוב-רובה המוחלט של התקופה,
אין לו כמעט כל סממן חיצוני ניכר לעין כגון בטן בולטת וכיוצא באלו. הימים שלפני
שלב הלידה מתאפיינים בשינויים חדים במאזן האנרגיה המאגית של היולדת, ובהתפתחות
צמאון מוגבר לאנרגיה מאגית.
תהליך הלידה עצמו לעומת זאת, הוא קל בהרבה מלידה אנושית, וגם התוצר שלו שונה
לחלוטין, באשר היולדת מפיקה מרחמה לא עובר, אלא חוטים סגולים זוהרים ומפותלים,
המזכירים מאד את חוטי החיים של הפילושטי. כאן, מתחיל השלב המוזר והיחודי בתהליך
הריבוי של הננסים; היולדת, בסיוע בני-משפחתה או כוהני אלת הקסם (אם היא עשירה או
מכובדת די הצורך כדי לשלם לאחרונים), מטפלים בחוטים ומכניסים אותם לתוך כד פולחני
מיוחד, בתוכו נזרע מצע רך ממחטי אורן כתושות, אבקת גבישים וחומרים אחרים (באורח
שמזכיר מעט את מצע הבישטו של הפילושטי); כמעט כל משפחת ננסים מחזיקה כד או מספר
כדי פריון בין חפציה, וככל שהמשפחה עשירה ועתיקה יותר, כך הכדים יהיו מעוצבים
יותר, בעלי אותות וצורות מגולפות ביד אומן.
כדי הפריון מזכירים מעט
בצורתם כדים קנופיים [2], אולם הם אינם עשויים חרס, אלא מסוג של חומר גבישי בהיר
ושקוף למחצה; כמו הכדים הקנופיים, הם חתומים במכסה המגולף באורח מוזר, כראש של
יצור שהוא ספק דמוי-אנוש וספק חיה (בד"כ מהמגוון של החיות הצפוניות העצומות);
על הדפנות חרוטות מגוון של רונות קסומות היוצרות צירופים מוזרים. ככל שהכד יקר
וטוב יותר, כך הגילופים והרונות רבים יותר ומסובכים יותר, ומתאימים יותר לתפקידם –
להשרות אנרגיה מאגית על הרך הנולד עוד בטרם נשמת הננס שלו חוברה לגוף מוצק. חוטי
החיים הסגולים מוכנסים בעדינות פנימה, אל המצע המזין, ומתחילים להתפתל בפנים;
אומרים, כי הם שוהים בפנים במשך כ-77 ימים, ומתגבשים באיטיות לדמות של תינוק ננס.
מאחר והננסים אינם ששים לגלות פרטים על התהליך המוזר הזה, התפתחו בקרב בני האדם
שמועות משמועות שונות: החל מהעובדה כי חוטי החיים יוצרים מספר לא מבוטל (עד תריסר)
עוברים שנאבקים ביניהם בתוך הכד המכושף, והחזק ביניהם הורג באכזריות את האחרים
על-ידי מציצת אנרגיית הקסם והחיים שלהם, עד ששרידיהם מתייבשים והופכים לחלק מן המצע
המזין שלו; המשך בשמועה, כי משפחות הננסים העשירות והמקושרות מציבות את כדי
העוברים שלהם בתוך מקדשים פירמדיליים ירקרקים וגבוהים, שם מוצבים הכדים סביב פסלה
קורן האנרגיה של אלת הקסם הגדולה, בכדי לקלוט אנרגיה ועוצמה רבה עוד יותר; וכלה
בכך כי הכוהנים או נכבדי הישוב מעמידים את התינוקות שזה עתה במבחן מאגי מוזר שלא
כולם שורדים אותו. לא ברור מה מכל זאת נכון, אולם אין ספק כי כד-ילודה יכול להתפתח
ולבקוע גם בלא טיפול של כוהן או מקדש, ובוודאי אינו נזקק למבחן – אם כי הננסים
מאמינים, כי לפחות שני הראשונים יכולים להגביר את סיכוייו של הרך הנולד לפתח
אנרגיות כשפים עזות.
כך או אחרת, מספרים כי
ההתפתחות בכד השקוף למחצה, המונח בחדר אפלולי המואר אך מדי פעם באור סגול מבליח
הנוצץ על רונות מכושפות, מטביע בננס הצעיר את עובדת החיים הבסיסית: שני הדברים
החשובים בעולם הינם הוא עצמו, וכוח הקסם הקורן עליו ונצבר בתוכו. כל יתר הקשרים
והרגשות אמנם קיימים, חשובים ונחמדים, אולם הם לעולם בערבון מוגבל. "אם
האיזמרגד שבידך קסום כדבעי" אומר הפתגם הטיגובי הידוע "אל תפנה את גבך
אפילו לאמא".
עוד מסופר, כי כבר
בשלב הכד, הננס הצעיר מפתח משיכה עזה לרונות מסויימות, וכי הכוהנים מסוגלים לזהות
זאת ומסתייעים בכך בקביעת שם הלידה שלו; כמו כן, נראה שהדבר אף מלמד על נטיותיו
האפשריות בהמשך ואת המסלול שעשוי ברוב המקרים להתאים לו.
לננס צעיר שעבר בהצלחה
את טקס הפריון, צפוי תהליך התבגרות שלוקח שלושים וחמש עד ארבעים שנה, כאשר רק את
15 השנים הראשונות יבלה בחיק משפחתו; מסופר כי יחסי המשפחה הם נוקשים למדי: בחברת
הננסים, ההורים, צרכיהם ופיתוח הקסם שלהם בא תמיד קודם, והמסר הוא פשוט וברור –
הדרך להערכה ולהנאה עוברת דרך התעצמות והתפתחות, שום דבר אינו מובן מעולם,
ואלטרואיזם איננו בנמצא. באורח כללי, נדיר מאד למצוא יותר מננס צעיר אחד גדל
במשפחה באותו פרק זמן - הריון הוא עניין תובעני שיש לשקול בכובד ראש, ובאורח כללי,
ננסים מתקשים להבין כיצד משפחה אנושית מסוגלת לגדל ילדים רעשנים רבים בעת ובעונה
אחת ולהגיע לשם כך לפת לחם, בלא לחנוק כמה מהם (בעיקר הלא מוכשרים וחסרי הקסם)
בדרך (מצד שני, ראוי עדיין להשקיע בדור הצעיר, בכדי שיוכל לתגבר בבוא היום את הקסם
של המשפחה – אחרי הכל, כמות גדולה די של התעללות או הזנחה יכולים לגרום לצעיר
לבגוד במשפחה ולחבור לאויביה בקלות רבה מדי).
בסביבות גיל 15, נשלחים
ילדי הננסים שגילו די כשרון (או למצער, למשפחתם יש מספיק משאבים כדי 'לעגל
פינות'), אל השלב המרכזי והחשוב ביותר בחינוך הדור הצעיר - אחד מאותם מוסדות
מסתוריים, מעין "בתי ספר לקסמים", שם עתיד הננס הצעיר לבלות כתריסר
שנים, ושם ילמד לפתח את הכשרונות המאגיים שלו, להפעיל אותם כהלכה ולהעצים אותם.
הננסים אינם אוהבים לגלות הרבה על אותם מוסדות מסתוריים, מלבד ההבהרה, כי שום יצור
אנושי אינו חריף ואינטילגנטי די הצורך בכדי ללמוד שם, קל וחומר שלא בגיל צעיר; ממה
שידוע, נראה שבטיגובין יש לפחות ארבעה או חמישה, מהם שניים מפורסמים יחסית:
ריהצ'מירי ("הפיר השחור"), ודריג'אורין ("עלה הצפצפה"),
שכמסתבר מקיימים ביניהם תחרות עזה. בני הננסים שאינם מתקבלים לאף אחד ממוסדות
הלימוד הללו, גוזרים על עצמם חיים בתור התחתית שבתחתית של חברת בני-גזעם – ויבלו
את כל חייהם במלאכות כגון רעיית בהמות, חציבת קרח או שירות כמלח מן הדרגה הנמוכה
ביותר באחת מספינות הסוחר הטיגוביות.
באותם בתי ספר לקסמים,
לומדים הננסים הצעירים הרבה יותר ממאגיה על גווניה השונים; מספרים, כי באותם
מוסדות שוררת תחרות אכזרית מאד בין קבוצות וכוחות שונים, והצעירים נחשפים כמעט מיד
– וחייבים לבחור במהרה צד, בסכסוכים עתיקי יומין בין אסכולות קוסמים, קבוצות סחר
ואישים רבי-השפעה בטיגובין. חלק חשוב מאד ממה שמצופה מהננסים הצעירים, בעיקר מן
המוכשרים יותר, הינו לא רק ללמוד, אלא גם לחפש להם פטרון עשיר או בעל עוצמה מאגית
מספיקה (לרוב דרך מורים מקושרים בבית הספר ובשאר דרכים דומות) – דבר שיכול לקדם
אותם אל השלב הבא.
בתום תריסר שנות לימוד בערך, המוכשרים, הערמומיים וברי-המזל שבין הננסים מצליחים
למצוא להם פטרון קוסם רב עוצמה (או פטרון חזק די הצורך המעסיק קוסם כזה), בכדי
להפוך לשוליות אישיות שלו לעוד מספר שנים. האחרים חוזרים למשפחותיהם ומתחילים
להשתלב בעסקים המשפחתיים השונים – החל מימאים, סוחרים ודיפלומטים, המשך בציידי
עבדים, המתמחים בקסמי שליטה ושעבוד, וכלה במכשפים קרביים האמונים על הגנת טיגובין,
או עבודה כשכירי חרב אצל בני גזעים אחרים (בעיקר אצל בני-אדם, ובמקרה היותר גרוע,
אצל הקאהרויאנים). הננסים שמצאו פטרון חזק, יקבלו הזדמנות ללמוד את המאגיה היותר
גבוהה, וגישה אל קסמים וריטואלים מרתקים ומסוכנים יותר, בדרכם להפוך למגים
הגדולים, שהם העילית של חברת ננסי האורנים.
חברת הננסים: חברת הננסים
בטיגובין היא מגכוקרטיה מובהקת, תוצאה מסתברת למדי בחברה שמשלבת אינדיבידואליזם
חזק עם הערכה עצומה לקסם והפיכתו לקריטריון המרכזי לעוצמה ומעמד חברתי. נראה,
שכמעט אף פעם בהיסטוריה של ננסי האורנים, לא עלה בידי ננס אחד לשלוט שלטון יחיד
באחרים (הגם שהיו כמה וכמה נסיונות); הננסים היו ונותרו בעלי אישיות ורצונות
עצמאיים מפותחים מדי מכדי להסכים לשיטה פרימיטיבית שכזו (לדעתם). התוצאה היא,
שלטון מבוזר ולא לגמרי מאורגן, כאשר בראש הפירמידה מצויה מועצה של שלושים ושלושה
קוסמים, שמתמנה לפי מפתח מסובך למדי, כאשר נראה שהאינטרס המרכזי מאחוריו הינו
העובדה שאף אחד מבעלי העוצמה אינו בוטח יתר על המידה בחבריו; במועצה מיוצגים
קוסמים גדולים שמושלים בישובים ובמספר משפחות ננסים מורחבות ועשירות; כוהניה
הבכירים של אלת הדמיון והקסם; ראשי גילדות חשובים, מנהלי בתי הספר המתחרים לקסמים,
ועוד. תככים, מאבקים אישיים מלוכלכים וחסרי מעצורים, בריתות, בריתות נגד ובגידות
הינם עניין שגרתי – אולם נראה, כי המועצה מצליחה, פחות או יותר, לנהל את העניינים
החשובים לכל הננסים, כגון ניהול עיר המסחר הגדולה שעל סף הים המואר, הגנת הגבול
הצפוני, וישוב סכסוכים בין קוסמים שונים, כאשר הם יוצאים מפרופורציה ומסכנים את
האינטרס הכללי; עניינים אחרים זזים באיטיות רבה מאד – ולא תמיד עולה בידי המועצה
לאכוף לגמרי את רצונה (יש האומרים, מאידך, כי מזלם של בני האדם ודמויי-האדם האחרים
כי הננסים כל-כך מסוכסכים, בוגדים ומתככים האחד כנגד השני, משום שאם היה אי-מי
מצליח לאחד אותם, הרי שהקסם העז שלהם היה הופך אותם לכח שקשה לנצחו; אולם נראה, כי
איחוד שכזה, בוודאי לזמן ארוך, מנוגד חזיתית לאופיים ומנהגיהם של הטיגובין).
ישובי הננסים: מלבד עיר
הנמל הגדולה הורגליצ'ירן ("מזח-כסף") שעל שפת הים המואר, הרי שלרוב-רובם
של ישובי הננסים ישנה תבנית קבועה, והם בנויים כמעט במאה אחוז של המקרים מסביב
למעוזו של קוסם גדול, שהינו אדונו העליון של הישוב; ישוב ננסים מורכב בדרך-כלל
ממשפחה מורחבת אחת או יותר (תלוי בגודל הישוב), כאשר לכל משפחה מתחם מוגן היתר,
המרכז את הקסם והעושר שלה, כאשר איזורים מסחריים יותר הפתוחים למגע עם אחרים ישבו
תמיד בשולי המתחם. בישובים הקטנים יותר, הקוסם המושל הוא בדרך-כלל ראש המשפחה
המורחבת שמרכיבה את הישוב או את חלקו המכריע, ואילו בישובים הגדולים יותר, ימשול
קוסם חזק במיוחד בשלוש או ארבע משפחות מורחבות המקיימות איתו קשרי תלות הדדית,
ומתחרות זו בזו על חסדו.
ישובי הננסים מוגנים
בדרך-כלל במספר הגנות מכושפות, כאשר הראשונה ביניהן היא מסך של ערפל מתעתע, שיכול
למנוע מזרים, בעיקר בני-אדם או יצורים אחרים בעלי קסם שאינו חזק די הצורך, מלמצוא
את הישוב כלל ועיקר, אלא יוליך אותם סביבו או יחזיר אותם כלעומת שבאו; חדירת צעיף
הערפל דורשת שליטה במספר לחשים מסובכים, או כמובן הזמנה או עזרה מבפנים. יש
האומרים, כי אותם מסכי הגנה, אינם המצאה של הננסים, אלא כישוף קאהרויאני ישן
שהננסים שמו עליו את ידיהם ושכללו אותו במרוצת הדורות, זמן רב אחרי שחדל להיות
מקובל בקרב ממציאיו המקוריים.
מעבר לצעיף הערפל המכושף, ישובי ננסים בנויים בדרך-כלל בצורת מעגל; ברור למדי,
שבקדמת-דנא, אולי כאשר הקסם של הננסים היה מפותח פחות, שכנו רובם במרומיהם של
עצים, בעיקר עצי אורן, שם היו בונים לעצמם בקתות. כיום, בקתות מסוג זה משמשות
עדיין את הננסים העניים ובעלי הקסם החלש ביותר. מאידך גיסא, המנהג של לחיות ברום
נותר, והוא עקרוני מאד. לפי ההגיון של הננסים, מגורים על הקרקע או מתחתיה נועדו
לעבדים ושאר בריות נחותות. הרעיון של בית במרומי העץ, לעומת זאת, שוכלל לעייפה בידי
הננסים שיש בידם אמצעים כדי לגור בנוחיות, ומספרים כי כושר ההמצאה שלהם בכל הנוגע
ליכולת להתקין בתי מגורים משופעים בקסמי-נוחות במרומי האורנים הקדמוניים של ארצם
היא מדהימה: החל מזוטות כמו אצטרובלי-מאור ההופכים לפנסים של אור סגלגל, ומשמיעים
צלילים ערבים, וכלה במדרגות מבריקות העוברות דרך פורטלים מוזרים במגדליהם של
הקוסמים הבכירים, שם שוכנים בתי-מידות הנראים צנועים למדי בגודלם מבחוץ, אולם
קסמים המעוותים את המימד והמקום הופכים אותם גדולים כטירות ענק מבפנים, וכך הלאה.
בין בתי העצים למיניהם (בהנחה שמדובר בבתיה של אותה משפחה מורחבת), אפשר למצוא
מבוך של גשרי-חבלים, ואילו מתחת להם, על-פני האדמה, מתפתלות דרכים עוטות ערפל
המתמר בין שורשיהם של עצי הענק, ולאורכם מותקנים פנסים מוזרים, לעיתים אצטרובלים
מכושפים ולעיתים פנסים בעלי מראה דומה יותר לפנסים אנושיים.
במרכזו של כל ישוב המכבד את עצמו קיימים מספר "מבני ציבור" טיפוסיים,
כאשר הבסיסי והמפורסם ביותר הוא המבנה של השוק העירוני, שממוקם בדרך-כלל באולם
עגול החפור בין שורשיו של אחד העצים הגדולים ביותר. במידה וקיימות מספר משפחות
מורחבות בישוב, הרי שכאן מתרחשת רוב האינטראקציה הגלויה ביניהן, וכל צד מקים את
דוכני המרכולת שלו (אם יש) או מציע את שירותיו בחלק שיועד לו; במרכז הכיכר, מצוי
שוק העבדים המקומי, כאשר הסחורה הבסיסית והנפוצה ביותר היא יצורים שהננסים מכנים
'מוטאציות' - מגוון של שרצים מוזרים הולכי-על-שתיים, רובם למעשה אנושואידים פרימטיביים
שהיו יעד לניסויים כושלים של קוסמים מקומיים, וחלקם הורבעו במיוחד בכדי לשמש כצורה
הבסיסית של עבד חסר מוח (בקריטריונים של ננסים, ובמידה רבה – גם בקריטריונים של
בני-אדם); לעיתים, אפשר למצוא כאן גם 'תועבות' (ע"ע), או ננסים שנענשו
בניסויים קסומים ובאובדן צלם-ננס בשל פשעים חמורים או מתועבים במיוחד. בשוקי עבדים
גדולים יותר, מטבע הדברים, אפשר למצוא מגוון גדול בהרבה של יצורים – מבהמות
קסומות, ענקי גבעות וקרח שנשבו (ולעיתים גם מוזערו, לזעמם הרב ולהנאתם הרבה של
הננסים), ולעיתים לא רחוקות גם בני-אדם ואפילו קאהרויאנים חסרי-מזל. אולם כך או
אחרת, ה"מוטאציות" למיניהן, נחשבים לסחורה הבסיסית והזולה ביותר בשווקי
העבדים, והקלה ביותר לשליטה.
שוק העבדים הבסיסי
מכיל, מלבד במות תצוגה וממכר, ומכלאות לאחסון ה"סחורה", גם מבנה מיוחד
ומרכזי שנראה כמו כלוב גדול ומסובך; כאן, נערכים מדי פעם מופעים כאלו ואחרים –
מקרבות גלדיאטורים ועד תצוגות תכלית של קסמים חדשים (על העבדים, כמובן); עניין
חשוב ביותר שנערך כאן, הוא המבחן העקרוני שעוברים ננסים צעירים (שנחשב אחת הדרכים
לקבוע, האם ועד כמה הם ראויים כי המשפחה תשקיע בהם ותשלח אותם לבית-הספר לקסמים) –
כאן, עליהם להשתמש פעם ראשונה ב'זמן אמת' בקסם השעבוד הבסיסי, ולהשתלט על מוטאציה
(בדרך-כלל, זועמת ומורעבת), לפני שזו תכלה בהם את זעמה. ננסים מבוגרים מעט יותר,
שסיימו את חוק לימודיהם, עשויים להפגין כאן את כישוריהם באחד המשחקים הפופולאריים
- פיקוד על מאבק בין שתי קבוצות של מוטאציות משועבדות, הלוחמות זו בזו להנאת הקהל
(ספורט אכזרי בעל חוקים מורכבים למדי, שהוא פופלרי מאד – הגם שהחוקים דואגים
שהקורבנות היחידים יהיו המוטאציות עצמן; לננסים המתחרים אסור לפגוע זה בזה)
מזח-כסף, שהיא העיר
הגדולה היחידה בטיגובין, משמשת הן כמושב המועצה הגדולה, המתכנסת כאן מדי שישה
חודשים, והן כמושב מועצת-המשנה (שבעה מחברי המועצה המתחלפים כל העת, שנותרים בעיר
כדי לנהל אותה באורח שוטף ולהחליט החלטות מהירות במידת הצורך); מלבד זאת, היא
משמשת כתחנת הסחר הראשית, הן בין ישובי הננסים לבין עצמם, והן בינם לבין
בני-האדם,הקאהרויאנים ויצורים תבוניים אחרים. משפחות ננסים רבות גילו, במרוצת
הדורות, את היתרונות שבסחר הים, למדו כיצד לבנות ולתפעל ספינות (אומנות אותה שכללו
והתאימו לצרכיהם); ספינות סוחר מפליגות ממזח-כסף כמעט לכל נמל אפשרי בצפון הסיל'נאראלד,
ולעיתים מעבר לו – הגם שהננסים אינם אוהבים להרחיק דרומה מדי, בשל חוסר החיבה שלהם
לאקלים חם, שגורם להם חולשה ומערפל לטענתם את מחשבתם החדה ואת הכוחות היותר עדינים
שלהם.
נראה, כי ננסי האורנים סוחרים עם כל אומה וגזע שמבין מה פירושו של סחר ושאפשר
להפיק ממנו רווח; ובין היתר, הם אינם רואים כל פסול בעובדה כי הם סוחרים גם עם
כוחותיו נוטפי הזדון של הרודן הקאהרויאני אר-טורגול, וגם עם אויביהם המושבעים בעת
ובעונה אחת. נראה, שאף אחד מהצדדים אינו אוהב או בוטח בננסים, אולם מעטים מוכנים
באמת ובתמים לוותר על שירותיהם (גם בארצות, כמו ז'ראל וריילנבורג, בהם במשך תקופות
ארוכות אסר החוק – בעיקר מטעמים דתיים – את המסחר עם אותם 'בני אופל קטנים
ושטניים', הרי שהסחר וההברחות שקשורות בננסים מעולם לא פסקו, ונמל אורז'רי, למשל,
היה ונותר תחנת סחר חשובה של הטיגובין) מה גם שמזח-כסף הפכה לאחד הצינורות
המרכזיים בהם מתבצע סחר עקיף בין קאזאטיריה לבין ארצות בני האדם הרואות בה את מושב
הזדון והאופל, דבר המושך למזח-כסף לא מעט טיפוסים אפלוליים, מרגלים ושאר טובין,
שהופכים אותה למסוכנת ומעניינת עוד יותר.
העיר מזח-כסף עצמה, נראית כתערובת מעניינת בין עיר נמל סטנדרטית לבין ישוב ננסים
גדול, הגם שהיא ישוב הננסים היחיד למעשה שאינו מוקף בחגורת ערפילי-מגן; חלקיה
התחתיים, ליד המזחים עצמם, בנויים בצורה אנושית יותר, עם בתי-מרזח, בתי-אחסנה ושאר
מקומות המוכרים ומקובלים על צוותי אוניות הטרוגניים ומחוספסים. זאת, הגם שרבים
מהמבנים הם עגולים וגבוהים, כאילו ניסו ליצור אותם כחיקוי של גזעים גדולים (ולא
פעם, מרוחים בשרף). חלקיה העליונים והטובים יותר של העיר, מעבר לשוק העבדים הגדול,
בנויים ברובם על גבי-עצים, ושם גרים הננסים שמכבדים את עצמם. מזח-כסף היא האיזור
היחיד בארצם של הננסים, שכניסת בני-אדם ודמויי-אדם אחרים מותרת בה בלא הגבלה; מעבר
לה, יש צורך באישורים, שמהותם הינה כי משפחה מכובדת או קוסם חזק די הצורך מכריז על
הנוסע כ"ידיד ושותף סחר ותיק", וערב בכך להתנהגותו ולמעשיו. מי שמתעלם
מהאיסור ונכנס ליערות האורנים של טיגובין בלא אישור מתאים, עשוי במידה רבה מאד של
סבירות לסיים את דרכו בתוך אחד משווקי העבדים, שלעולם לא יסרבו לסחורה טריה.
תרבות העבדות של הננסים: הרעיון של עבדות, וכי חוק הטבע הלא מעורער כי
יצורים טפשים וגדולים (או קטנים) שהחוסר או החולשה שלהם בקסם הופכת אותם נחותים
בעליל, ישרתו את הננסים, הינו עתיק יומין, ועקרון יסוד בתרבותם של ננסי האורנים.
"כל ננס הגון זקוק לעבד, בני; או לכמה וכמה עבדים, ליתר דיוק", הוא אחד
המשפטים שכל ננס גדל עליהם מינקותו. זוהי עובדת חיים, ברורה כשמש, ממש כפי שברור
וידוע כי יצור הגון חייב לחיות במרומי עץ, והרצון "לחוש קרקע מוצקה תחת
רגליך" מאפיין בריונים גדולים וטפשים, שרגליהם כבדות וגסות כמו מוחם (הגם
שהמשפטים "כל היצורים התבוניים נולדו שווים" ו-"עבדות היא עוול
נורא המנוגד לחוקי האל" מצחיקים אפילו יותר). היכולת להפעיל את קסם השליטה
הבסיסי, הכובל את מוחו של העבד הראשון אל הננס, היא מבחן בסיסי שמי שאינו עומד בו
הוא נפל מעורר רחמים, שאינו טוב בהרבה מהעבדים עצמם, ויבלה את ימיו בעבודות
הפשוטות והבזויות ביותר. אפילו לרועה בהמות ראוי שיהיה עבד אישי, שיגן עליו בעת
הצורך ויעשה בעבורו את העבודות הדורשות כח פיזי.
עבדו הראשון של כל ננס
הוא ה"עבד האישי", שנחשב עניין חשוב ביותר, ובמקרים רבים גם סמל סטטוס;
הוא משמש משרת אישי, מבצע עבודות הדורשות מאמץ פיזי ונחשבות בזויות, והוא גם שומר
הראש המגן על הננס וחוצץ בגופו בינו לבין אויביו, תוך שהוא מאפשר לו להטיל כשפים
ממרחק בטוח. הגם שלעיתים, אין לננסים ברירה מלבד לנהוג בשיטות הפרימיטיביות של
סוחרי עבדים אנושיים, קרי – להחזיק את עבדיהם באיומי שוט והוצאה להורג, הרי
שהננסים מעדיפים, ככל שהדבר אפשרי, להשתמש בקסמים של שעבוד מוחי; בוודאי ובוודאי,
ששליטה מסוג זה היא חובה, כאשר מדובר בעבד אישי שעליו להלחם למענך – עד מוות,
במקרה הצורך – ולא לנצל את ההזדמנות הראשונה בכדי להמלט או לפנות נגדך כאשר אתה
פצוע וכוח הקסמים שלך עייף ורצוץ. לכן, הגם שעבדים אישיים יקרים, חכמים ומוכשרים
יותר הם סמל סטטוס, כדאי מאד לננס לדעת את מגבלות הקסם שלו, ו"לא לנגוס יותר
מאשר הוא יכול לבלוע", פן יבולע לו.
קסם השליטה הבסיסי, שהוא בגדר יכולת כמעט טבעית של כל ננס (גם בלא מפתח נשמה
כלשהו, ע"ע), מסוגל להכריע את מוחה הפשוט של מוטאציה רגילה מהסוג שניתן למצוא
בכל שוק עבדים כפרי, או של אנושואיד פרימיטיבי ולא חזק או עמיד מדי; מאוחר יותר,
ניתן לפתח אותו בכדי לשלוט ביצורים חזקים מעט יותר – אולם שימוש בו בכדי לשעבד אדם
(או יצור דומה) בעל תבונה העולה ולו בקצת על הממוצע, הוא מסוכן מאד, ויוצר שליטה
בלתי יציבה שיכולה להשבר בקלות בלתי נסבלת; בצר להם, יאלצו הננסים לשוב לשיטות
"מסורתיות" יותר של סוחרי עבדים מגזעים אחרים, או להשתמש בגבישי שליטה
(ושאר דרכים לאחסן לחש שליטה) שנמכר בידי ננס אחר – הגם שלשלוט כך בעבד אישי נחשב
צעד לא אתי ומסוכן; מה גם, שננס פיקח לעולם לא ירשה לננס אחר להיות השולט למעשה
בעבד האישי שלו.
בכדי לשעבד באורח קסום ויעיל יצורים בעלי חוכמה או כח רצון "עולה על
הממוצע" [3], על הננס לצבור עוצמה מספיקה עבור מפתח-נשמה (ע"ע),
ולהתמחות באסכולת קסמי השעבוד, שנותנת מגוון פתרונות משביעי רצון, שאיכותם ויכולתם
הולכת ועולה ככל שמתקדמים לחלקיה היותר מורכבים ובעלי עוצמה.
מעבר לעבדים האישיים,
קיימים כמובן עוד עבדים מסוגים אחרים המופקדים על מגוון מלאכות: מפועלים שחורים
ועד אובייקט לניסויים שעורכים המגים; מאידך גיסא, חלק גדול של "הסחורה"
מיועדת דווקא ליצוא - כך למשל, צוותי ספינות שנשבו בידי שודדי ים ונמכרים לננס (כמו
גם משיגי גבול שנתפסו, או 'משלוחים' שנקנו מסוחרי עבדים אנושיים ואחרים), יכולים
להמכר לממלכות אפלות המעודדות סחר עבדים, כגון ממלכתם של "ארבעת האחים
העקובים מדם" בנוסלה שבצפון-מערב ז'ראל, לכמה מנסיכי הסחר היותר מפוקפקים של
האלנסיליי, לסוחרי עבדים מאסקארים או מערי-מדינה מסויימות בהראקליה, ובמקרה הגרוע
ביותר – לקאהרויאנים: המכרות העצומים של קאזטיריה נזקקים תמיד לסחורה חדשה,
והננסים מוכנים תמיד לגזור מכך רווח שמן. מאידך גיסא, ננס הגון אינו עושה אפליה:
גם ללוחמי-אפלה קאהרויאנים שנתפסו בידי יריבים שאינם מדקדקים ב"זוטות"
(למשל, הראלז'הארק של אולנאסוס, או אנשי אגמי המלח של ואלינזאר) יש שוק מוצלח למדי
– שלא לדבר על עלמות קאהרויאניות יפות-תואר. שוק העבדים של מזח-כסף הינו, לא בכדי,
מקום הומה ושוקק בחודשי הקיץ, כאשר ההפלגה לטיגובין ואליה אפשרית. המקום נחשב לשוק
העבדים הגדול והמגוון ביותר בצפון הסיל'נאראלד, שלא פעם מפגיש יריבים מושבעים
בנסיבות בלתי צפויות, בין אם מחוץ לכלובי התצוגה או בתוכם [4].
תפישה עצמית, אופי
והתנהגות:
העובדה היסודית החשובה ביותר להבנתם של הננסים, הינה כי מדובר ככל הנראה בגזע בעל
התפישה האינדיבידואלית המפותחת ביותר, הן יחסית לבני-האדם והן יחסית לכל
דמויי-האדם האחרים. "אני עצמי והקסם שלי", הינו הערך העליון בעבור הננס;
עם כל הכבוד למשפחה, חברים והבטחות, הרי שההתפתחות העצמית, ובוודאי השרידה העצמית,
הינם הערך העליון בלא עוררין. לכן, אין דבר מטופש ולא מובן יותר בעבור ננס, מאשר
הקרבת העצמי בעבור הכלל או בעבור אחרים. לשם כך בדיוק, קיימים עבדים ויצורים
נשלטים.
מסיבה זו, הננסים
נחשבים בוגדניים ופחדנים מאד; מידותיהם הקטנות וחסרונם הקרדינלי בכח פיזי הופכים
אותם ללוחמים גרועים מאד בקרב פנים אל פנים, ממש כשם שהם מטילי לחשים מעולים. אין
פירושם של דברים כי ננס אינו יכול לקשור קשרי ידידות (הגם שאצל רובם, המרחק בין
ידידות לבין ברית אינטרסים הוא מטושטש), ויש ביניהם אפילו כאלו שמוכנים לחוש טובי
לב וסבלניים מספיק כדי לקשור סוג של ידידות עם יצורים גדולים וקהים יותר, כדוגמת
בני-אדם. במקרה כזה, קיימים בהחלט ננסים שרחוקים מאד מגישה מרושעת וצינית לחלוטין,
ואלו עשויים לעשות מאמצים כדי לעזור לידיד או בן-ברית להתפתח, או להגן על גבו בשעת
קרב; אלא שגם הננס האמיץ ביותר ידאג תמיד להציל את עורו; עדיף תמיד לקונן (אפילו
בכנות!) על מותו של ידיד, מאשר לחלוק עימו את אותו הגורל. מאידך גיסא, בכדי לזכות
בהערכה (קל וחומר ידידות, שהערכה היא תנאי מוקדם שלה) מצידו של ננס, חובה להיות
בעל יכולת קסם כזו או אחרת. מבחינת הננסים, אין פשרה בעניין זה – נוכחותו או העדרו
של כח קסם, הוא הדבר המרכזי העושה את ההבדל בין יצור תבוני לבין אנושואיד מטומטם
הולך על-שתיים. אדם עם קסם אינו שווה ערך לננס, כמובן, ואין לו את הכלים להגיע
לדרגה כה נעלה של תפישה דקה, אולם הוא עדיין יצור בעל פוטנציאל, שבמידה והננס חש
עצמו נדיב ומרוצה, הוא יכול לנסות לעזור לו מעט לפתח את עצמו ולחשוב כמו בן-תרבות.
נראה, שמעבר לבוז
המשועשע כלפי בני-האדם, הרי שהננסים חולקים עם האחרונים לא מעט דברים במשותף, כולל
– במידה מסויימת – רגישות ליופי (ותפיסה בסיסית משותפת, פחות או יותר, בכל הנוגע
לאיך נראים תווי פנים יפים, למשל); יוצא כי ננסים יחשבו בני-אדם לטפשים מגודלים
בעלי ידיים שמאליות בכל מה שנוגע לקסם, אבל לא יהיו אדישים לגמרי ליופי אנושי,
בוודאי שלא ליופי קאהרויאני. נראה שהננסים מודעים (הגם שרק לעיתים נדירות יודו
בכך) כי קשה להם להתחרות בעניין זה בקאהרויאנים, או אפילו בחלק מבני האדם – אולם
בסופו של דבר, עם כל הכבוד והתשוקה ליופי, הרי שהעורמה והקסם חשובים יותר.
היחס בין הננסים לקאהרויאנים הוא מורכב, ועובר ראשית-כל, דרך זהירות וחשד הדדי
עמוק; הננסים יודעים יפה, הגם שהם לא אוהבים להודות בכך, כי הקאהרויאנים מתוחכמים
ובעלי גישה לקסם שהיא אמנם שונה מאד משלהם, אולם אינה נופלת מהם בהרבה. הננסים
יסחרו עם הקאהרויאנים, אבל יזהרו שלא להתקרב יתר על המידה אל אימפריית הזדון של
קאזאטיריה; הקאהרויאנים יסבלו את קיומם המרגיז של הננסים, וינסו להפיק מהם תועלת –
אולם נראה, שאין הם מעוניינים לכבוש את טיגובין (אולי משום שיותר מדי ננסים
'כפופים' כביכול בתוך קאזטיריה המרחרחים מקרוב את הקסם והסודות שלה, אפילו בתור
משרתים, הוא עניין לא רצוי).
המידות שננסים
מעריכים, מלבד קסם, הם חוכמה ועורמה; אידיאליזם, גבורה וכיוצא באלו הם לא יותר
משטות ההולמת יצורים גדולים וטפשים, והופכת אותם קלים לתמרון והפיכה לבשר-תותחים.
שקרים ורמאות (לא פעם, מוסויים מאחורי לשון חלקלקה וגינוני חנופה וידידות
מזוייפת), בעיקר כלפי מי שאינו ידיד או שותף מכובד וותיק למסחר, הם חטא קטן למדי: מצופה מן הצד השני, אם הוא חכם מספיק, להבין את הדיבור הנפתל
ואת האינטרס האמיתי מאחוריו, ולנקוט אמצעי זהירות. טפשות היא חטא בלתי נסלח, ואין
לטיפש שהניח שירמו אותו להלין אלא על עצמו בלבד. ננסים אוהבים מאד לסחור, להתמקח,
לשחק ברמזים ובמשחקי מחשבה – מסוג שהם משוכנעים כי רוב בני האדם אינם מסוגלים
כמובן להבין או להעריך; באותה מידה עצמה, ננסים שונאים חוקיות נוקשה ורוטיניות,
שנתפסות כ"מפלטו של המטומטם".
כאמור, עד כמה שהננסים
מעריכים מותרות וחיים טובים, וחושקים באלו כחלק בלתי נפרד מהרדיפה אחרי עושר
ונוחות, הרי שעצם התפיסה הבסיסית ואמת-המידה האמיתית להצלחה וכח קשורה בקשר בל
ינתק בקסם. כאמור, המעמד החברתי ודרגתו במשפחה המורחבת יקבע בראש ובראשונה לפי
עוצמת הקסם שלו והיכולת שלו לפתח אותה.
ננס רב-מג יזכה ליראת כבוד רבה, ויהיה
קל לו בהרבה לדרוש ציות וכפיפות מצד ננסים אחרים, המעריכים בצד כי הוא חכם, ערמומי
וחסר מעצורים מספיק בכדי לנקום נקמה אכזרית במי שיבגוד בו או יפר את צו רצונו (אם
כי גם לרב-מג עדיף "להכיר את צאן מרעיתו" ולדעת את גבולן של יראה וציות
מצד הכפופים לו);
נראה, שיש להם צורך בקסם סביבם (הגם שהם לא תלויים במישרין באספקה של אנרגיה מאגית,
בניגוד לקאהרויאנים), וסביבה עניה באנרגיות קסומות תגרום לננס להרגיש שלא בנוח.
הגישה והתפישה של
הננסים בכל הנוגע לנפש ולחיים לאחר המוות היא עמומה. מצד אחד, אין ספק כי הם
מכירים בקיומה של הנשמה – הגם שלשיטתה, נשמה אמיתית לכל דבר ועניין קיימת רק אצל
יצורים בעלי קסם. מאידך גיסא, אין התייחסות אמיתית, כמעט, בתרבות שלהם, לחיים
שלאחר המוות, עולם המתים וכיוצא באלו. נראה, שהם מאמינים כי במות הננס, הקסם שלו
נפרם בחזרה לחוטי הכישוף שהביאו אותו לעולם, וככזו היא חוזרת אל אלת הקסם, שעושה
בו כרצונה; לעיתים, היא עשויה לארוג את החוטים מחדש ולהביא ננס חדש לעולם (הגם,
שלא בהכרח מדובר ב'אותה נשמה' בדיוק, אלא יותר ביצירה חדשה מאותו חומר-גלם),
ולעיתים היא תשמשת בהם בעבור קסמים אחרים, הכל כעולה על רוחה ולפי שרירות ליבה.
נראה, שרק 'אריגי הקסם' המשובחים ביותר – כלומר, הננסים החכמים והערמומיים ביותר,
זוכים לסיכוי כי האלה תשתמש באריג הנשמה שלהם בשלמותו, ותהפוך אותם לרוחות-כישוף
משרתות, בין אם שלה עצמה או של בני האלמוות שלה [5]
מפתחות נשמה: אחד הכוחות היחודיים, ואולי החזקים (אך גם המסוכנים) ביותר
שפתוחים בפני ננסים המתמחים בדרגה העליונה והטהורה של הקסם [6], הוא היכולת ליצור
ולרתום לשימושו את אחד מאותם חפצי-ננסים אגדיים. מפתח-נשמה, הגם שלא תמיד הוא ניחן
בצורת מפתח דווקא, קיבל את שמו משום שהוא פותח בפני הקוסם הננס את הגישה לאסכולות
קסמים גבוהות ויחודיות (קיימות שלוש מוכרות: אסכולת השעבוד (Enslavement), אסכולת הערפל (Mist), שנקראת לעיתים גם מאגיית צל, ואסכולת הלהבה הסגולה).
אסכולת השעבוד מפתחת את
כשרונם הבסיסי של הננסים לכפוף יצורים תבוניים פחות לרצונם, משכללת אותו, ומקנה לו
כלי עזר, שחלקם משמשים גם לסוגים אחרים של תעתועי-כריזמה והשפעה על רגשות ומחשבות
של אחרים. כמו כן, האסכולה מכילה גם מספר יכולות מאגיות קרביות והגנתיות, שמשפיעות
על הננס עצמו ועל העבדים הכפופים לו (היכולת לשלוט בעבדים, היא אחרי הכל גם היכולת
לדכא באכזריות וביעילות נסיונות התמרדות).
אסכולת הערפל עוסקת בהבנה
וביכולת להשפיע ולנצל את הרקמה הבינמימדית וכוחות מוצללים הקשורים בה; היא עוסקת
הרבה מאד בשדות כח, הגנה והסוואה, זיהוי וניצול כוחות מ"צידה האפל של
הרוח", ועוד. חלק קטן יחסית של הקסמים באסכולה הזו, מאפשר להפוך את האנרגיה
של הצל ואת הכוחות האפלים יותר של רקמת הקיום לכלי התקפה קטלני – למשל, לנגע
יריבים במחלות מכושפות שפוגעות הישר בנשמה, ועוד כהנה וכהנה.
אסכולת הלהבה הסגולה, יורדת לחקר
הכוחות הנסתרים של אלת הדמיון והקסם, ומשמשת בעיקר (אך לא רק) את כוהניה; ברמות הנמוכות
יותר, מדובר בעיקר באשליות וביצירת ואריאציות ותובנות שהופכות את השימוש בסוגים
סטנדרטיים של קסם ליעילים יותר. מאוחר יותר, האסכולה משחקת על קסמי בריאה, התמרה
והעלמה, ומאפשרת ניצול חלק מכוחותיה של האלה באורח היצירתי והמפתיע ביותר.
אלא, שיצירת מפתח אינה
מן הדברים הקלים להשגה; הננס חייב להיות בעל עוצמה מספיקה בכדי להשיג וללמוד
ריטואל מורכב, שדורש מספר חומרים קשים ויקרים. בין היתר, יהלומים קסומים, ולפחות
חפץ קסום אחד, עדיף קטן ומעוצב היטב, שאמור להפוך בסופו של דבר לאותו 'מפתח'
(מקובל להשתמש במפתחות, גבישים, פסלונים, מדליונים וכל חפץ קטן שניתן לשמור עליו
היטב). לשם ההפעלה עצמה, הריטואל דורש מעשה הרג – שחייב להתבצע בעזרת כשפים,
וקורבנו חייב להיות בעל יכולת מגית מפותחת משל עצמו.
מה שעושה הקסם, הוא נטילת חלק קטן מנשמתו של הננס עצמו, ערבובה באנרגיה הקסומה
שנשאבה מן הקורבן והתכתן ביחד אל תוך המפתח.
מספרים, כי לכל מפתח ישנן יכולות משל עצמו, וכמה מהם מסוגלים לחדש ולהעצים את
כוחות הקסם של אדונם שהותש בקרב, לסייע לו להתעתק במהירות מקרב אבוד או להחביא
אותו, ויש אומרים כי במקרים מסויימים – גם להחזיר אותו מן המתים, הגם שבמחיר איום
של אובדן כוחות, והרס המפתח עצמו. החזקה במפתח ושימוש בו לפיתוח קסמים מיוחדים
(ע"ע) מיד, דורש – בדומה לפיתוח ה"ראהל" של הראלז'הארק, השקעת חלק
משמעותי מהעוצמה והנסיון שרוכש הננס בתוך המפתח, מה שכמובן מאט באורח פרופורציוני
את צבירת העוצמה [7] של הננס עצמו.
מפתח נשמה אחד, מטבע
הדברים, פותח את הדלת לאסכולה אחת, וכמעט כל מג ננס המכבד את עצמו יצור לעצמו אחד;
קיימים גם מאגים בעלי עוצמה שיצרו ושולטים בשניים, או אפילו בשלושה מפתחות. אלא
שכאן, לא רק נדרשת עוצמה אדירה בכדי להתחיל בתהליך, אלא שהצורה המיוחדת (והאכזרית)
בה נוצרים המפתחות הללו, וההשפעה שלהם על יוצרם, הופכים את העניין למסוכן יותר
ויותר. בעוד שכל ננס המכבד את עצמו יכול להחזיק במפתח אחד בלא קושי או סיכון רב
מדי, הרי מפתחות נוספים פוגעים יותר ויותר בנשמתו של המג והופכים אותה לבלתי
יציבה, אגב שהם חושפים אותו הן לסכנה של טירוף והשתעבדות לקסם שלו עצמו, והן לסכנה
של חשיפה לעיניהם של ברואים וכוחות אפלים מעברה הלא נכון של רקמת הצל. השמועות
האפלות ביותר, מספרות על אסכולות נוספות ומרושעות יותר, שנפתחות אך בפני מי שמחזיק
בשלושה מפתחות ולמד לשלוט בשלוש האסכולות הידועות בו-זמנית; אלא שגם אם הדבר נכון,
ויש ממש באגדה על המג הקדום ששלט בשבע אסכולות בו-זמנית, הרי שהמחיר יהיה נורא;
ננסים שכאלו, שנפלו קורבן לקסמים האפלים שלהם עצמם, הופכים לפי האגדה לננסי צל,
ננס למחצה ויצור בלהות למחצה, בעל כוחות מזעזעים ותאווה איומה לשאוב אנרגיה קסומה
וליבש את כל החיים סביבו. אותם יצורים אגדיים מפרנסים לא מעט מן הסיפורים האפלים
והעתיקים, בין היתר על מגים שניסו לשעבד אותם ולהפוך אותם למעין שדים-משרתים,
ובסופו של דבר נפלו להם קורבן, על אסונות קסומים אגדיים מהעידן הקדום, וכך הלאה.
כך או אחרת, נראה שהמפתחות הולמים היטב את הטעם האפלולי ותאוות העוצמה של הננסים
עצמה, שמרקדת תמיד על סף (או צעד-שניים מעבר) הצל והאפלולית, אולם נזהרת לא למעוד
רחוק יתר על המידה, ולשמור את הכל בגבולות "הטעם הטוב" (לפחות כפי
שהננסים תופסים זאת).
הננסים והאימפריה ההידרוסטית (אופציונאלי): הננסים, בדרך-כלל, אינם אוהבים
להרחיק מדי דרומה, משום שהם רגישים מאד לאקלים החם ומתעבים אותו. עם זאת, השמועות
על עלייתה המטאורית של הידרוסט הגיעו גם לצפון הרחוק, לאוזני הננסים, וכמה משפחות
סחר גדולות החליטו, שזו איוולת והחמצת הזדמנות גדולה להתעלם ממעצמה ימית בעלת סחר
ענף כל-כך – מה גם, שהאקלים הקריר יחסית של האי ההידרוסטי עצמו יכול להפוך אותו
לבסיס סחר מצוין. אי לכך, הסכימה המועצה העליונה לשלוח לשם שלושה ננסים בכירים
(שלושה, כדי שיפקחו האחד על השני וימנעו מסיעה או משפחה גדולה אחת לצבור את כל
העוצמה לבדה), בכדי לשאת ולתת עם נציגי הוד-מלכותו ולנסות לבסס קשרי מסחר. ביחד
איתם, הגיעה חבורה ענפה של ננסים מדרגים זוטרים יותר, רובם כמובן אנשי המשפחות
והסיעות של שלושת הצירים.
ההידרוסטים, מצידם, חושדים במשלחת ובננסים בכלל, אולם גם הם לא האנשים שידחו על
הסף אפשרות לקשרי מסחר ורווחים. אמנם, סחר העבדים אסור באיסור חמור בהידרוסט, אולם
נראה שהסיכוי לבסס קשרי מסחר גורם להידרוסטים להעלים עין – בוודאי כל עוד מדובר
במוטאציות ואנושואידים למיניהם. כרגע, קהילת הננסים הקטנה שוכנת בהיידרקרון 'באורח
זמני' ומנסה ללמוד במהירות את השטח באי ההידרוסטי ומחוצה לו, בעוד נציגיהם הבכירים
מבקרים בארמון לעיתים מזומנות, ועוסקים במשא ומתן מסועף עם נציגיו הבכירים של
הוד-מלכותו (ואגב כך, גם מתככים בשקט האחד כנגד השני – אם כי לא במידה שתסכן את
המטרה המשותפת). אחת משלושת הנציגים הינה אישה, בעלת עורמה ודעה טובה מאד על עצמה,
והיא – יותר משני האחרים, לוקחת חלק בנשפים וארועים חברתיים, ומנסה לרכוש לעצמה
תומכים ובריתות בתוך אצולת הסחר ההידרוסטית העולה, וכבר פתחה תאבון בריא לביגוד
הידרוסטי מפואר ומשובח, וחושבת מה תהיה הדרך הטובה ביותר להפיץ אותו (ושאר אלמנטים
מהחברה הגבוהה של הידרוסט) צפונה.
לעומת הפתיחות של הסוחרים הגדולים ונציגי הממשל ההידרוסטי, גורמים שמרניים יותר,
כמו אבירי סנט-קודור, אחוזים בפלצות מהרעיון של שיתוף פעולה וברית עם יצורים
מרושעים ובוגדניים כאלו, ואליהם חברו גם אנשים מהאצולה העתיקה, שמעבר לנימוקים
המוסריים, יודעים יפה שהננסים ישתפו פעולה עם יריביהם מאצולת הסחר החדשה, ויכולים
להעצים אותה עוד יותר מאשר היא חזקה כבר כיום. אלו, כמובן, מתריעים שזו אך שאלה של
זמן, לפני שאותם ננסים מרושעים יתחילו לשתף פעולה עם קיידרהרץ וכוהני טוטנהאגן,
אשר ממילא דוגלים ומשתתפים בסחר עבדים. יריביהם מאצולת הסחר, לעומת זאת, טוענים כי
דווקא דחייתם של הננסים היא שתדחוף אותם לזרועותיה האפלות של קיידרהרץ.
נתונים ויכולות טכניות
(מפרט מקוצר)
תכונות יסוד: עונשין 5-
לכח, עונשין 2- לכושר, בונוס 3+ לחוכמה ותבונה, בונוס 1+ לזריזות.
עמידויות וחולשות
ליסודות וכשפים:
·
עמידות רגילה לכפור.
·
פגיעות לאש: עונשין 2-
לגלגול הצלה, 25%+ לנזק מקסמי אש.
·
שדה אנטי-קסם טבעי:
15% טבעי, תוספת אחוז אחד לכל דרגה (עד 25).
·
עונשין 4- בהצלה כנגד
כל קסם שמבוסס על פחד.
בונוסים וחולשות
כלליות:
·
יכולת חמיקה טבעית
ממכות וירי קליעים (10% טבעי, תוספת אחוז אחד לכל דרגה (עד 20). במידה והננס הוא
גנב/קוסם, יש לקחת את האחוזים הרגילים של גנב, ולהוסיף להם 11%).
·
אינו יכול להתמחות
בשום מקצוע נטול קסם, או בעל דרגת קסם נמוכה מאד (לוחם, סייר, סייף וכ"ו).
·
מסוגל לשלב את מקצוע
הגנב ביחד עם קסם (כלומר: גנב/קוסם).
·
במקצוע שעושה שימוש
בסטמינה, ננס יסבול מעונשין 33% לסך הסטמינה הטבעי יחסית לדמות אנושית מקבילה.
·
25%+ למאנה הטבעית לעומת מטיל לחשים בן-אדם.
·
התחדשות של 1 מאנה
לסיבוב קרב (5 בין קרבות), זקוק למחצית מכמות המנוחה הנדרשת לאדם כדי לחדש מאנה
לגמרי.
·
מוראל נמוך בעת פציעה:
דחף עז להמלט; ננס שירד מתחת ל-33% מהנק"פ (או 50%, אם יריב גדול ומאיים הגיע
למרחק פנים אל פנים ממנו), יחוש דף הולך וגובר להמלט משדה המערכה בכל אמצעי, ובכדי
להמנע מכך, יש צורך לגלגל גלגול הצלה כנגד פחד (כולל העונשין), בדרגת קושי הולכת
וגוברת.
תכונות דמויות לחש,
כשרונות.
·
זוכה ל 3-5 יכולות
בסיסיות דמויות לחש החל מדרגה 5 (בין היתר, לחש שעבוד בסיסי, יכולת לגלות קסמים
וקללות, ולחש זינוק מהיר לאחור בכדי לחמוק ממצבים אבודים; לעיתים גם גרסה בסיסית
של פגיון הצל (צ'ירימיגי), וסוג בסיסי מאד של מגן מכשפים.
·
בונוס 20% ללימוד של
עד 3 כשרונות מבוססי מאגיה או חשיבה (ריטואלים, אלכימיה, קודים וצפנים, יצירת
קונסטרוקטים וכ"ו).
·
יכול ליצור מפתח נשמה
ראשון ברמה 9, ואח"כ ברמה 12 וברמה 18 (לגבי מפתחות הנשמה והכוחות שלהם, ראה
תאור קודם).
כל מפתח נשמה מאט את צבירת הנסיון ב-25% (כך שההתקדמות בדרגות של ננס בעל שלושה
מפתחות תואט ב-75% (!)).
הערות
שוליים:
[1] מעבר להלצה בת
האלמוות כי הטרולים אינם סובלים ננסים (בלתי מבושלים), נראה שהטרולים נהגו, קודם
כל, להקריב את הננסים שנפלו כקורבן שנועד לרצות את אבי-האדמה הגדול ואת שאר כוחות
הטבע, ובכך לנקז את הזוהמה המכושפת ו"לרפא" את המישורים הקפואים, ההרים והיערות
של פארלאריה.
[2] הכוונה, כדים המזכירים מעט בצורתם את כדי-האיברים שנמצאו
במצריים העתיקה, בעיקר בכך שהראש שלהם מגולף בדמות של ספק אדם ספק חיה.
[3] כלומר, תכונות של חוכמה ו/או כח רצון של 13 ומעלה.
[4]
לא בכדי, יש לעמים רבים סיפורים כאלו, שמוטיב חוזר בכולם הוא בוגדנותם של הננסים.
כך למשל, קיימת אגדה ז'ראלית מפורסמת על אביר מסדר הכוכב ויריבתו המושבעת,
אבירת-זדון קאהרויאנית, שלאחר מאבק רב-תמורות ביניהם, נפגשו בנסיבות מצערות כאשר
סוחרי העבדים מטיגובין בגדו בשניהם, והשליכו אותם לאותו כלוב. באורח צפוי למדי, האגדה
הז'ראלית מסתיימת בסוף טוב ההולם את רוחה של הכנסיה - אבירת הזדון מכירה בעליונות
הזוהר והכנסיה הקדושה, ואדואר הקדוש מתגלה ומחולל נס שמאפשר לשני היריבים לשעבר
להמלט מחיי עבדות.
[5]
אומרים, שכוהני הננסים מכירים יפה את כל הסיפורים על בני האלמוות של האלה, לרבות
צמד התעלולנים האגדיים קרודינג וגראקכוס, שהננסים בטוחים כי הם חכמים ומוצלחים מדי
מכדי להיות בני-אדם שזכו במתנת האלמוות, ואין להם ספק כי מדובר במגים מגזע הננסים
שזכו במתת, גם אם הם יכולים ללבוש דמויות וצורות שונות, לרבות כאלו של בני-אדם.
ידע זה גרם לכך, כי הרפתקנים ושאר בני-אדם שיצאו לקווסט אגדי (ומסוכן ואפילו
מטופש) למצוא את הטירה המכושפת של אותו צמד-חמד של גנבי-נשמות אלוהיים, חיפשו לא
פעם עצה מכוהני הננסים, וגם נדרשו לשלם בעבורה מחיר יקר מאד.
[6]
כלומר, מטיל לחשים "טהור", להבדיל מלוחם-קוסם.
[7]
קרי, את ההתקדמות בדרגות. כל מפתח מאט את ההתקדמות ב-25%.
כתב
וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.