1.3: מסעם של הזאהאדרינים אל הארץ הקסומה אספארה, ובחזרה

מיתוס מכונן אחר שקשור למנלת'וריוס ומאמיניו, הפעם מקרב בני-אדם, הוא הזאהדרה דאר'אספארי (Zhadara-Dar'asffary), המהווה את חלקו העיקרי והעתיק ביותר של הקודקס הדתי הזאהאדרייני. נראה, שבעבר היו מספר גרסאות שונות של המיתוס הזה, אולם רק אחת נותרה בסופו של דבר בקאנון הזאהאדרייני (היתר הוכרזו, כבר לפני מאות שנים, כמינות וכפירה במלך הרקיע, וכיום נותרו מהם רק מספר מסורות ומקטעים). כך או כך, הזאהאדרה דאר'אספארי (או הזאהאדרה הראשונה) מספרת במפורש על מאורעות שארעו לפני ובזמן החורבן הגדול.

לפי הזאהדרה הראשונה, נגלה מלך הרקיע לאבות-אבותיהם של מי שעתידים היו להכתיר את עצמם כ"עמו הנבחר", ובהתגלותו – מתוך הילה כחולה שקרנה מפסגת הר - סיפר להם על בגידת נבחריו הקודמים, ועל כך כי החליט, בחסדו כי רב, להעביר את ברכתו אל בני האנוש אשר ינטשו את האלילות ואת פולחנות ההבל ויהפכו למאמיניו. מלך הרקיע גילה למאמיניו החדשים, כי העולם עומד להחרב בגשם נורא של אש, וכי עליהם להסתכן ולחצות את שממת הטרשים האיומה של דורק (Durk), שנחשבה (ובמידה רבה נחשבת גם היום) ל"גבול העולם הידוע", בכדי לחפש את הארץ המאגית אספארה, שם זורח ירח בגוני הספיר.

הזאהאדרייני ששמעו בקולו של האל, ובכך הבדילו עצמם לנצח נצחים מנוודי האוטורי ושאר פראים חשוכים ועובדי אלילים, יצאו למסע קטלני וארוך בארץ נוראה ללא נתיב; האפוס הזאהאדריני מספר, על שדי הכאוס, ילדיה של צ'אוגורה, שארבו לנודדים, ולבשו צורות שונות כדי להסיט אותם מדרכם ומיעודם האלוהי, גורמים להם להתמרמר על הדרך הקשה, ולהתגעגע למנעמי הארצות המיושבות שהותירו מאחוריהם. לפי האפוס, "ארבעה ריבוא" (ולפי גרסה אחרת, ארבעה שבטים מתוך חמישה) נפלו ברשת הפיתוי של השדים, נותרו מאחור, ושתו מדמם הרעיל של יצורי הכאוס, שעיוות אותם ושלל מהם צלם אנוש. כך, נוצרו "העממים הנופלים" (Tribes of the fallen), יצורים מלאי רשע, שעל הזאהדרינים מצווה להמנע מכל קשר עימם, מלבד להדוף אותם בחרב בעת הצורך (11). המסורת הזאהדרינית מזהה את אותם עממים נופלים כאבות-אבותיהם של רוכבי-התולעים, ננסי המדבר, ועוד שני גזעים של מפלצות לא אנושיות שחיות בעמקי שממת הטרשים האינסופית של דורק; כיום, כמה זרמים של קנאים דתיים בתוך זאהאדריין, מנסים לפרש את כתבי הקודש כך שיכללו גם את הנוודים האוטורים כ"שבט נופל חמישי"; זאת, למרות שהכתוב מבהיר בצורה מפורשת כי הנופלים איבדו צלם אנוש והפכו ליצורים מעוותים, דבר השולל לכאורה כל נסיון להכניס לתוכם גזע אנושי "רגיל" לכל דבר ועניין, גם אם הוא שרוי בסכסוך ארוך וקשה עם הזאהאדריינים.
האפוס הזאהאדרייני המוכר, המרחיב מאד הן על המסע לאספארה והן על המסע חזרה, ממעט מאד בפרטים על אספארה עצמה, מה ראו שם הזאהאדריינים ובמה נלחמו במשך מאתיים וחמישים שנים, ומסתפק בתיאורים מוזרים וקצרים, כאשר נראה כי היתר שמור לספרי תורת הסוד הזאהאדריינית, אשר עליהם חל איסור לימוד חמור על אנשים נעדרי הסמכה ארוכה.עם זאת, אין ספק, כי אספארה תוארה כמקום העומד בגבולות הזמן והמרחב הרגיל, בעל אנרגיות מאגיות עצומות, וקרעים המוליכים כנראה לעולמות אחרים, או אל תוך הריק השחור. ישנם רמזים על קרב אדיר שנוהל במעמקי "אספארה הפנימית", בין צבאם של הנביאים הזאהאדרינים לבין כוחות איומים שלא יקראו בשם, ובו הופיע – בפעם הראשונה ואולי האחרונה עד אחרית הימים, מנלת'וריוס עצמו ולחם בשדה הקרב מול כח נורא, חסר דמות וצלם.

נראה, שהנצחון באותו קרב היה חלקי בלבד, אם בכלל, ונקנה במחיר איום של מוות, הרס וחורבן; וזמן קצר אחריו, נצטוו הזאהאדרינים לנטוש את אספארה ולחזור בדרך שבאו אל ארץ מוצאם. לפי אחת ההשערות, מנהיגי הזאהאדרינים חשו, שהכוחות המאגיים העצומים באספארה חודרים עמוק מדי אל תוך בני עמם, ועשויים לעוות אותם (הגם שהאמירה הרשמית על-פי הדת הזאהאדינית היא, כי תמה שליחות העם הנבחר בארץ הסתרים האפלה, "וכל המוסיף, הרי הוא חוטא").

מנהיגם של הנודדים בחזרה, זאהאדו-ראלד (או "הנביא הכחול"), הנהיג את עמו בדרך האיומה, כאשר בזו הפעם, הופיעו שבטי הנופלים, ארבו לנודדים וניסו לזנב בהם על כל צעד ושעל, מה שהוליד שורה של סיפורים מיתולוגיים על קרבות קשים, גיבורים, מבחני אמונה ומוות. אלא שבסופו של דבר,הושלם המסע; ועל סף ארצות השממה, נצטווה הנביא הכחול להקים מגדל מכושף, שיהיה למקום קדוש וישמר לנצח את תהילת המאמינים; שם, לפי המסורת, הוטל עליו, והוא ישב במשך מאה שנים וכתב את כתבי הקודש בגרסתם האחת והנכונה, עד אשר לקח אותו האל הגדול אליו, והושיב את נשמתו לצידו, בהיכל הרקיע הנצחי.

האפוס הזאהאדרייני כולל, בין היתר, גם איזכור קצר על החורבן שעבר העולם, אשר נראה דומה מאד למה שאכן ידוע על "גשם הכוכבים הבוערים": הארץ סערה וגעשה, אבני אש איומות ניתכו בה, וחרצו בה צלקות ארוכות, אליהם זרמו מי הים והטביעו כל שעמד בתוכם; ומתוך החורבן המתגלגל, עלו הרים וארצות חדשות, אשר לא דמו לישנות, וכל הבריאה שינתה צורתה – מלבד (כמובן) מלך מלכי המלכים, ועמו הנבחר, השוכן תחת כוהניו ונביאיו, שגלימותיהם כחולות כירח אספארי. אלא, שגם לאחר כל זאת, לא נתרצה ליבם האטום של עובדי האלילים, והם הוסיפו לסגוד לאש ולאבן, ול"עשרים ריבוא פסילים ואלילי כזבים"; ורק מעטים מהם הטו אוזנם לדבר הנביאים, אולם גם הם לא הבינוהו "אלא במעט" (ככל הנראה, רמז מתנשא למדי כלפי מאמיני מנלת'וריוס בהרקאליה ומחוצה לה בכלל, וכלפי הכוהנות הכחולות בפרט).

הערות שוליים:

(11) הדת הזאהאדרינית, אוסרת בין היתר למכור, לקבל או אף לגעת בכל סחורה, מזון או חפץ שבאו במגע עם היצורים הללו, או חשודים בכך, גם אם בדרך היא החליפה ידיים רבות.

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.