קמפיין דמדומי המערב
הארץ התיכונה בשלהי העידן הרביעי

חזרה אל הדף הראשי של הקמפיין

יריביו של משמר היונה
כוחות ומסדרים חשובים במערכה

מאז עלייתו לשלטון, המלך אלאדון מצוי בחשש מתמיד מפני כוחות יריבים החותרים תחתיו, וזוממים כדי להפיל אותו ולהשיב את המשטר הישן. לשם כך, הלך העריץ הצעיר והידק את בריתו עם משמר היונה, שהלך וגדל, הפך אלים יותר ורכש סמכויות רשמיות ולא רשמיות חדשות; וכשם שמשמר היונה עסוק בלחפש סימני בגידה, לשרוף ספרים עתיקים, לחלל אנדרטאות ולשנות שמות רחובות וישובים (לדוגמא: הרחוב הראשי במפלס השלישי ש ל מינס טירית, ששונה מ"שדרות השר בורומיר" ל"שדרות הלב האוהב"), כך אלאדון ניסה לפרק ולרדוף כוחות שנראו לו כנאמנים מדי למדיניות של אביו, מסוכנים או לא נאמנים באורח כללי.
מה שהחל בהוצאה מחוץ לחוק של המסדר הדתי של כת האלנדילי השנויה במחלוקת (עוד מלפני תקופת משמר היונה) והחרמת רכושם, נמשך בפיזור עוטי השחור והכסף, ובנסיון להדק את היד על אצילי גונדור, ולאלץ אותם – או את שארי בשרם – לשהות מספר חודשים בשנה במגדל הלבן, לשם "אירוח נדיב והכשרת לבבות"). אלא שחרף האמור לעיל, מספר כוחות לא ידידותיים במיוחד לאלאדון ומשמר היונה שרדו - בעיקר אך לא רק תחת חסותו של דוכס דורת'אנג (ובשמו הלא רשמי, דוכס מורדור) הזקן והערמומי, שכבר הבהיר מזמן (גם אם באורח בלתי רשמי), שאין לו שום כוונה לאכוף את שיגיונותיו של המלך הצעיר בתחומי המחוז העתיק, האפלולי והעשיר שלו.

מסופר כי אלאדון, חרף הזלזול הבוטה והגס שהוא מפגין כלפי חוץ, וחי בחשש כי יריביו המסוכנים ביותר יושבים לא רק באדוראס ובאורת'אנק, אלא גם ובעיקר מבית; והם מחכים לשעה הנכונה כדי להכות – ואולי, לפי החששות האפלים שרודפים את המלך, להחזיר את אימו החורגת השנואה, נארוון, אל כס המלכות.
נראה, כי ככל שחולף הזמן, כך גוברת האובססיה של אלאדון, והוא מדרבן את היונאים לחפש בוגדים ו'להביא תוצאות'. אומרים, שבעוד שחלק מחששותיו הם מרדף אחרי צללי רפאים שקיימים בעיקר בדמיונו, הרי אחרים מהווים בהחלט סיכון לכתרו – אולי יותר מכפי שהוא והיונאים משערים.

אנשי המלכה
סמלים: רצועת בד אדומה, לעיתים עם האות 'N' רקומה עליה, עטויה בלהבות זהובות.
מנהיג: לא ברור אם יש. נחשבים כנאמניה של המלכה נארוון, רעייתו השניה של המלך טאר-לינרוס
יותר מאשר 'אנשי המלכה' הם אכן ארגון אחיד, בעל הנהגה ותוכניות מגובשות, נראה שמדובר בעיקר בשם כולל המבטא את חששו ותיעובו של אלאדון כלפי אי-אלו מהנאמנים של אביו המנוח, ובעיקר אלו מהם שהעריצו בכל מאודם את המלכה רבת העוצמה נארוון, ולפי חלק מהשמועות כמעט סגדו לה, לשמועות על כוחות הכשפים שלה ולשליטה באש.
אי לכך, הרי שכעת 'אנשי המלכה' הינו ביטוי לא מדוייק לכל אותם לא-נאמנים, תומכי המשטר הישן שמשמר היונה מעוניין להכות ולבער מן השטח. במרוצת השנים, נחקרו, הוטרדו ולעיתים קרובות גם נאסרו בהאשמות אלו מגוון חשודים – החל בחוואים שהיו ותיקי מלחמות בעברם, המשך במלומדים 'מהזן הלא נכון', שארי בשר של אצילים סוררים, ולעיתים סתם אנשים שהסתכסכו עם היונאי הלא נכון או מקורביו, ומכאן הדרך להלשנה, חיפוש ומציאת 'חומר מזעזע של תוקפנות, שנאה ובגידה" היתה קצרה. גם הטיפול בחשודים הוא כאוטי, ויכול לנוע מהטרדות, הסבת חורבן לעסקים ולרכוש, מכות רצח, ועד מאסר מסוגים שונים, לעיתים לתקופות ארוכות מאד. עד כה, לא נפסקו עדיין גזרי דין מוות – מה שמעיד לדעת רבים על כך שהאיום שמהווים 'אנשי המלכה' הוא מוגבל מאד; אולם ככל שאלאדון ומשמר היונה מקצינים, נראה שגם עניין זה הוא שאלה של זמן.
אלא, שמעבר למקרים הלא מעטים של חשדות סרק וניפוח אמירות ושאר זוטות, יתכן שבכל-זאת יש מעט אמת בכל הבהלה וקדחת החדשות בעניין 'אנשי המלכה' – ככל הנראה, בכל-זאת קיימים פה ושם כמה אגודות מאורגנות למחצה של ותיקי מלחמה קשוחים, כולל כאלו שתחילה נרדפו ואיבדו את רכושם; שרידים מעוטי השחור והכסף, כגון פלנתאר המבודד והנרדף, ועוד כהנה וכהנה שמחשיבים עצמם באמת ובתמים כ'אנשי המלכה' – ואולי גם מאמצים את הסמלים, שרבים מהם הומצאו בידי משמר היונה עצמו, במסגרת חיפושיו הקדחתניים בידי בוגדים ואויבים.

אבירי הברזל (Ang’mordhell)
סמל: מסכה שחורה עם שוליים מואדמים, על רקע מטושטש של פסגת הר.
מנהיג: גרנד-מסטר קאלדיר לבית דורת'ראנטיר (Durth'rantir)
מסדר אבירי הברזל נוסד לפני כ-600 שנים, במסגרת מאבקי כוחות אכזריים שהתרחשו אז במורדור דאז, בין שלושה ענפים יריבים של בית אר-קאהרדול. מסופר, כי אחד הטוענים לכס הדוכס עינה את בנו של יריבו המר בעינוי מזעזע, כאשר הורה להלביש על פניו מסיכה מלובנת מברזל מושחר; המסכה שבעזרתה חוסל באכזריות אותו צעיר אומלל, הפכה לסמלם של נאמני הענף היריב, ולמעין שבועת נקמה אכזרית, כאשר אותם לוחמים עוטי מסכות פשטו על טירת מורגאי ונקמו את נקמת אדונם בטבח אכזרי בטוען לכס ונאמניו. הדוכס שעלה לשלטון בעקבות אותו מרחץ דמים, שהיה אחיו הבכור של הצעיר המנוח, גמל לעוטי המסכות בתארי אבירות ובכתבי מעמד וזכויות שהיוו את אבן היסוד למסדר החדש – שמאז ועד היום, עוטה את המסכות השחורות המפחידות על פניו, שומר בקנאות על הזכות לשמש כמשמר העילית של דוכס מורדור, ובמידת הצורך גם כ"אגרוף המחץ" של הכוחות שלו. במרוצת הדורות, ובניגוד לאורח החופשי למדי בו השתתפו אבותיהם בקרבות הירושה, פיתח המסדר אתוס של נאמנות ברזל; יציבה, בלתי מתפשרת ואפלולית כהרי הצפחה עליהם ביצעו את המעלל שהקנה להם את שמם.
אבירי הברזל מאומנים מאד במלחמה כשהם עוטים שיריון כבד מפלדה משובחת ומושחרת, כולל מסכת הפנים המבעיתה, ומשתמשים בדרך-כלל בחרבות דו-ידניות מבעיתות, עליהם חרוטים באדום סמלי המסדר והמימרה שלו. בעבר, ובמידה מסויימת גם כיום, היה נהוג כי אבירי הברזל אינם נישאים ואינם מקימים משפחה, כל עוד הם בשירות פעיל. בקרב חוגים רבים בדוכסות האפלולית, שירות במסדר נחשב לכבוד הגדול ביותר האפשרי.
אבירי הברזל, נחושים להגן על מעמדם, ניהלו במשך דורות מאבק – לרוב פוליטי ולעיתים גם עם גלישה לאלימות, מול המסדר המתחרה והעצמאי בהרבה של 'להבת הארגמן', בהם הם רואים חבורה חסרת משמעת, לא נאמנה ובעלת כבוד שנוי במחלוקת – הגם שהם שמחים בדרך-כלל לשים יד על היצירות של יריביהם ולהשתמש בהם.

כיום, שני המסדרים היריבים מאוחדים לכאורה מאחורי הדוכס אר-קאהרדול הנוכחי, ושוררת ביניהם הסכמה לעניין התיעוב והבוז שהם רוחשים כלפי היונאים ואדוניהם. אבירי הברזל, בינם לבינם, מסתירים הרבה פחות מאדונם הערמומי את שאיפתם הגלויה וציפייתם ליום בו יתירו להם לצאת לקרב, ו"לטאטא את אספסוף היונאים הצווחנים בסערה של פלדה". אולי מהסיבה הזו, נמנע אר-קאהרדול בדרך-כלל מלהשתמש בהם מחוץ למורדור עצמה, ומעדיף לפי השמועות – לרוגזם ולעלבונם של אבירי הברזל – לפעול דווקא דרך האומנים והחרשים הממושמעים פחות (אך גם נוקשים פחות) והגמישים יותר של שלהבת הארגמן.

שלהבת הארמון (The crimson flames)
מנהיג: הנהגה לא מסודרת של מועצת החרשים הבכירים (מונים בין תשעה לאחד עשר חברים, תלוי את מי שואלים)

סמל: להבה ארגמנית מפותלת, כלואה בתוך צורה של איזמרגד ירקרק או לופתת אותו.
מסדר חרשים ואומנים-לוחמים, בעלי מוניטין שנוי במחלוקת, שנוסד אף הוא במורדור, לפי הגרסה המקובלת גם הוא בזמן המלחמות הפנימיות של לפני כ-600 שנים, אולם לפי גרסאות אחרות הוא עתיק עוד יותר, ויסודותיו מגיעים כמעט עד לראשית העידן הרביעי, לחרש מתכת מטורף למחצה שהסתסכך עם המלך אלדריון, והיה הראשון להעז להפעיל אל פסגת האורודרואין, ולהשתמש בלהבותיה של סאמאת-נאור הראשונה בכדי לחשל שם שלוש חרבות מכושפות מפלדת מורדור מושחרת (אותו החומר ממנו נוצקות כיום החרבות של בכירי אבירי הברזל), ורסס של מאגמה.
כך או אחרת, המסדר קיבל את שמו ואת רוב המסורות שלו לפני כ-600 שנים, כאשר נוסד מתומכי הגבירה של הענף השלישי משלושת הענפים הניצים של בית אר-קאהרדול, הגבירה מורגלאריל, שנועדה כחובבת גדולה של תכשיטים נדירים (לפי מסורתם, מכושפים), ובעיקר של סיכות קישוט שלכמה מהם נודעו גם תכליות שהשתיקה יפה להן.
מסופר, כי ת'אריון אר-קאהרדול, אשר סיים את מלחמת השושלות ויצב את כס הדוכסות, הבטיח לגבירה מורגלירין ולאנשיה את סאמאת-נאור, אם יתמכו בו במאבקו מול שארי בשרו השנואים; אולם לאחר מכן התכחש להבטחתו, מה שהפך למסורת שגורמת ללהבות הארגמן התמרמרות רבה עד היום – הותרת אותם רבי-חרשים שנויים במחלוקת מחוץ לסדנאות העתיקות והנחשקות ביותר של הארץ התיכונה, מלבד במקרים מיוחדים, באישורו האישי של הדוכס ובפיקוח הדוק של יריביהם אבירי הברזל.
הגם ששלהבת הארגמן פועלת במובנים רבים כגילדה חופשית למחצה של לוחמים והרפתקנים, הרי שעיקר העיקרים, מבחינתם, הינו כשרונם על הסדן ו/או במלטשת היהלומים, עניין שהוא עקרוני מבחינתם הרבה יותר מהשליטה בחנית ובחרב. בניגוד מוחלט לאבירי הברזל, שלהבות הארגמן מאוגדים במשטר רופף בהרבה, ומקדשים מאז ומתמיד את האגדה של הרב-אומן האינדיבידואל, לעיתים עד פסע מגבול הטירוף, שחי ומת בהתאם לתשוקות ולרצונו ליצור. גם אם בפועל, דוכסי דורת'אנג 'בייתו' את המסדר, ורבים מבכיריו כיום הם אומנים ממוצעים בהרבה מן האידיאל, וצייתנים הרבה יותר ממנו, הרי שהמסורה נותרה בעינה, ומהווה סיבה תמידית לדוכסי מורדור ולאבירי הברזל לפקוח על שלהבות הארגמן עין – ובעיקר להרחיק אותם מסאמאת-נאור; עניין שהפך לסמל השליטה והעליונות של אבירי הברזל.
שלהבות הארגמן, במהלך הדורות, מיצבו את עצמם לא פעם כאנטי-תזה של יריביהם הנוקשים. בניגוד לאבירי הברזל, שמתגאים בכך שמעולם לא קיבלו אישה לשורותיהם, שלהבות הארגמן פתוחים בהרבה, ונשים שיחקו תפקידי מפתח בהנהגה הבלתי-מסודרת שלהם, ובמאבקי הכוחות הלוהטים שלא פעם פרצו בתוכה.
הרבה יותר מאבירי הברזל, שלהבות הארגמן נוהגים לערוך מסעות הרחק מעבר לגבולות מורדור, בעיקר אך לא רק במסגרת ה'קוואסט' המסורתי שלהם, לפיהם הם חייבים לייצר masterpiece ראשון בכדי להפוך לחברים מן המניין; ורבים מהם תרים באורח תדיר אחרי חומרים נדירים בעבור היצירות שלהם. היום כתמיד, הם נחשבים כשרוניים, בלתי צפויים ובעלי נאמנות שנויה במחלוקת, שעשויים להתעלם מהוראותיו של אר-קאהרדול ממש כפי שהם עשויים לציית להם. השמועות אומרות, כי דווקא תכונה זו מנוצלת בידי הדוכס הערמומי דהיום כדי להפעיל חלק מחברי המסדר, באורח לא-רשמי, כנגד משמר היונה ונאמנים כאלו ואחרים של המלך.
מספרים, כי חתנו הצעיר והשאפתן של אר-קאהרדול, לורד אנטרל, שבמשך שנים היה שנוא נפשם של שלהבות הארגמן (לאחר ששם את החרשים שלהם ללעג בעת שביקש תכשיטים לאירוסין שלו, ובסופו של דבר הזמין אותם ממוריה, לאחר שהלעיג על שלהבות הארגמן כי נפיחותם גדולה בהרבה מכשרונם, וביום בו יוכלו להוציא תחת ידיהם טבעת ראויה לשמה, אולי יעריך אותם), החל מתפייס עם הגבירה גלניס מית'-זימרפל, אחת מבכירי המסדר, והגם שכמה וכמה מבכירי 'השלהבות' מסרבים עדיין לדבר איתו לאחר ששם את הטבעות שיצרו ללעג, הרי שלהבנות בין אנטרל למית'-זימרפל יש צד פרקטי ונסתר יותר, שכדאי למשמר היונה להתחיל לדאוג בגללו; ולא בכדי, חודשים ספורים לאחר מכן קרא אר-קאהרדול לגבירת החרשים והטיל עליה לשמש כשליחה מיוחדת שלו למינאס-איתיל. רכילות מרושעת מספרת שאנטרל, שמעולם לא רחש אהבה רבה לרעייתו, בת הדוכס, אותה נשא מסיבות פוליטות בלבד, מתעניין בבתה החורגת הכשרונית והיפיפיה של הגבירה זימרפל, קריסלוריה; אולם לעת-עתה, הדברים נותרו בגדר שמועה בלבד.
במרוצת הדורות, התפתחה יריבות מקצועית עזה בין שלהבות הארגמן לבין בכירי גילדות החרשים של גמדי מוריה, כאשר כל אחד מהצדדים מסרב להודות כי הוא מעריך באל-כורחו את הכשרון של האחר. מבחינת הגמדים, שלהבות הארגמן הם חבורה של מטורפים שתוחבים את אפם בחומרים מקוללים ובמעשים מסוכנים בכל הזדמנות שרק תהיה להם; ומבחינת שלהבות הארגמן, רוב הגמדים דהיום הינם בעלי כשרון ניכר, אבל שטחי למדי וחסר את ניצוץ הטירוף של השראה אמיתית.

שומרי הצללים (the shadow rangers)
מנהיגה: הגבירה אלדראל, מכונה לעיתים גם "The ranger general"
סמל: לא ברור אם יש נס רשמי.

בעוד ששני המסדרים של מורדור ידועים (ולא בהכרח לטובה) מזה דורות על דורות, הרי שומרי-הצללים הם תופעה חדשה, אשר באה לא מן ההרים של מורדור אלא דווקא מן הערפילים של ארגיון. גדוד חופשי שבע-קרבות, מיומן ואכזרי של אורגי-ערפל שהסתכסך עם כוהני ארגיון לאחר שלחם בשירותם הן בדרום ארנור והן כנגד הבור-אוגה בגבול ארגיון, נטש את ארצם של אורגי-הערפל ועשה את דרכו לעבר גבולות גונדור. בניגוד לצורה בה מקובל לתפוס את אורגי הערפל - חבורה יומרנית שטובה יותר בלהתקשקש על דקדוקי עניות של 'איך זה נעשה בעידן השלישי', ומלאה לעייפה בטקסים ותארים, הרי שאלאדראל ואנשיה נראים כהיפך הגמור - חבורה חשאית וממושמעת, שכל אחד מאנשיה לחם ושרד קרבות רבים, שאין כמוה בלהחליק בשקט גמור בתוך חבלי הספר ולהתגנב בין העצים או הערפילים של טרם שחר - עד שהם מכים.
הגבירה הצוננת בראשם של אותם 'שומרי-יער' מוצללים (מכונה לעיתים גם The Ranger General, הגם שהיא עצמה ממעטת מאד בכינוים רשמיים, ונראה שדי באיזכור שמה כדי להעביר את הרושם הרצוי לה), זכתה למוניטין מפחיד משל עצמה, כולל בשל היכולת שלה, לפי השמועות, לשלוט בזאבים ולהפוך אותם לבני-לוויה, באורח שהיה גורם לשר מלחמה של אורקים להוריק מקנאה. מסופר, שמלווה אותה זאב אימים בעל פרווה זהובה, שזכה לשם Dusk, שאת עוצמתו כבר למדו כמה וכמה שומרי יונה להכיר בדרך הקשה.
הגם שבתחילה, הגיב אלאדון לאותם 'שומרי-יער חדשים' בנחרת זלזול, הרי נראה שהמאבק בין משרתיו לחבורה ההיא, הפכה לחסרת פשרות מרגע בו נודע על הטבח בלותלוריין. מסופר שמנהיגתם של שומרי-הצללים, הגבירה אלדראל, רתחה מזעם כאשר שמעה על הטבח הנורא באורגי-הערפל של היער הזהוב ועל משיסת קברה של ארוון; ולא פחות מכך, נוכח החגיגה הפראית שהורה עליה אלאדון נוכח המאורע. מספרים, שהגבירה הצוננת נשבעה לנקום, וללמד את העריץ הצעיר ונאמניו לקח בוער ומדמם שכזה, שלעומתה יראה המוקד של דנת'ור כמדורה קטנה וחביבה לצליית תפוחי אדמה. שבועות מעטים לאחר מעשה, הגיבה אלדראל בהתקפה רצחנית על כח מובחר של משמר היונה, ממש בעת סיום החגיגה שערכו לכבוד אירוסי המלך לנסיכת אומבאר. מספרים, שאלדראל הורתה לא לוודא, שלא להותיר איש משומרי היונה בחיים, כולל השלכת הפייטן המיבב שלהם וכמה מחבריו למאכל הזאב שלה - גמול ראוי לשיטתה על הדרך בה תפסה אותו וחבריו מריעים, שרים וחוגגים את הטבח בלותלוריין, כולל איזכורים מהסוג הגס ביותר של מה שנעשה בכוהנות לפני שנרצחו. המסר הוא ברור - כל שומר יונה באשר הוא, מלאנראד ועד אחרון בני החמש-עשרה שנספחו לחגיגות עישון השודלוק ועטו את סמלי היונה, הוא מבחינתה בן מוות.

כך או אחרת, תהא אשר תהא המטרה שהביאה את אלדראל בתחילה מארגיון למחוזות הספר המערביים של גונדור, נראה שלאחר הטבח, מספרים שאורגת הערפל הגבוהה ומזרת האימים שמה לעצמה את ראשו של אלאדון עצמו בתור מטרה סופית. לשיטתה, היא תתאזר בסבלנות עד כמה שידרש, כדי לוודא שכל האחראים לטבח ישלמו בראשיהם, וכלשונה "אגרום להם להצטער על הרגע שבו נולדו".

אמנם, לא ברור עד כמה האיום אמיתי (כולל אפשרות שיש אצילים במחוזות הספר שמשתפים עם אלדראל פעולה או למצער מעלימים עיין מכמה מאנשיהם שמסייעים לה בסתר) או שמא מדובר בהגזמות של היונאים עצמם כעוד תירוץ לאפשר להם לחפש בוגדים בכתר, אבל יודעי דבר מספרים שאלאדון, מתחת לצחוק המזלזל והעצבני על העניין, רותח מזעם, ונראה שגם ההקבלה ההיסטורית לשומרי היער של העידן השלישי ומי צמח מתוכם לא נעלמה מעיניו; המלך כבר השתולל מספר פעמים על לאנאראד והקצינים שלו, כשהוא צורח שהבטיחו לו את ראשה של אלאדראל.

כרגע, לאחר מספר פשיטות והתנגשויות עם שומרי היונה ובני-בריתם, נראה שחבורתה של אלדראל נעלמה לעת-עתה לתוך הצללים; מה שהעלה השערות רבות לגבי היכן יצוצו שוב, אם בכלל. אבל עצם הסיפורים מציתים תקווה מסויימת אצל יריבי מסדר היונה; ופה ושם כבר נרשמו מספר ניסיונות - בינתיים חובבניים ומגושמים - לחכות את דרכיה וחבורתה של גבירת אורגי הערפל.

חזרה אל דף המבוא לקמפיין