קמפיין דמדומי המערב
הארץ התיכונה בשלהי העידן הרביעי
ארנדיס ריל-אמרות'
גזע: בת-אנוש
גיל: 24
מוצא: דרום איתיליין (מקור השושלת באחד מענפי בית דול-אמרות')
מקצוע: ככל הנראה סייפת
ארנדיס הצעירה היא הבכורה מבין בנותיהם של הברון ארנת'אר ריל-אמרות, שאר-בשר רחוק
של בית נסיכי דול-אמרות', ורעייתו קורליס ממורטהונד. היא גדלה וחונכה כגבירה צעירה
ומשכילה מן המעמד הגבוה, לקראת ההמשך הבלתי-נמנע של אירוסין הולמים והפיכה לגבירה
מן השורה הראשונה (או למצער השניה...) בחיי החברה הגבוהה של מרכז גונדור.
מאז ילדותה המוקדמת, זכתה ליחס מועדף ולמירב תשומת הלב של הוריה; גם בהיותה הבכירה
(ובעיניהם גם המוצלחת) מבין האחיות, ושמא גם משום שלדעת רבים ירשה לא מעט מהמראה
המעודן של דול-אמרות' (כבר נמצא הפייטן החנף קמעה שתיאר אותה, באורח אירוטי מאד,
בדמות הברבור של הנסיכים העתיקים). אין ספק שארנדיס היתה נאה מאד, בעורה החיוור
והחלק, וגוון המשי החום הבוהק של מחלפותיה – גם אם, בתקופה מסויימת ואולי ארוכה
מדי – עלתה גאוותה על יופיה, וגרמה לה לעצום עיניים לזעם הכבוש שהיא מעוררת; בעיקר
אולם לא רק אצל אחותה סילדורת'; סילדורת' קינאה מאז ומעולם בשטף הדיבור הרהוט של
אחותה הבכירה, ובעיקר במחזרים שפקדו אותה; ורתחה מזעם נוכח דברי הלגלוג שספגה מפעם
לפעם מארנדיס, בעיקר על צורתו הנשרית קמעה של אפה, שמותאם להפליא לרחרוח וחיטוט
בכל מה שאינו שלה.
בעשור השנים האחרון, הלכו הצללים והתעבו מעל טירת ריל-אמרות' (ממוקמת בדרום
איתיליין, מרחק של כשבועיים רכיבה בקצב רגיל ממינאס איתיל); הלורד האב, שלא התאושש
מהפצעים שנפצע בעת שהגן על טירתו ממצור שהוטל עליה בזמן מלחמת הלוטוס, שב נסער
מטקס ההכתרה של אלאדון ומה שראה שם; בריאותו התרופפה והוא מת בלא עת; שושלתה של
הליידי האם ספגה מכה קשה, כאשר אלאדון ביטל באורח מבזה את אירוסיו לרוזנת אלאנורה
ממורטהונד (בת-דודה מדרגה שניה של ליידי קורליס), אבל דרש במפגיע את הנדוניה
הנכבדה שיועדה לחתונה, בלא לבחול באיום להחרים אותה בכוח. בית מורטהונד נקלע
לקשיים פיננסיים ומעמדו ירד במהירות; וגם ההתנגדות הנמרצת לאלאדון של אחד מראשיו,
הרוזן אנאריון מהיר החימה, לא הועילה לו.
עד מהרה, חשו גם בנות משפחת ריל-אמרות' את הרוח החדשה והצוננת – בכבודן, בחיי
החברה שלהן ובעיקר בכיסן.
החברה הגבוהה של איתיליין, בה הורגלו להיות בנות-בית, הלכה ברובה והתנכרה להן;
בעיקר לאחר שהרוזנת מליאריס ממינאס-אית'יל נכנעה לאולטימאטום הצרחני של בתה האהובה
אריני, ונמנעה במפגיע מלהזמין את בנות ריל-אמרות' לקבלות פנים וארועים בארמון שלה.
על שידוך ראוי, כבר כמעט ואין מה לדבר... ולכך מצטרף איום מרומז, שמישהו למעלה
נובר בחוקים ובמסמכים עתיקים, ומחפש קרוב משפחה רחוק, עדיף תומך נלהב במשמר היונה,
כדי להופכו לאדון החדש של טירת ריל-אמרות'.
ארנדיס, שראתה עצמה תמיד כבת הבכורה
והאחראית, ניסתה לחשוב על תוכניות להחלץ מהמיצר, ובסופו של דבר, בצעד פזיז ויהיר
שכיום היא מתחרטת עליו מרה, החלה לנהל חליפת מכתבים בבקשת עזרה מחתנו יפה-התואר,
השאפתן והשנוי במחלוקת של הדוכס אר-קאהרדול. נראה, שאנטרל הצעיר והערמומי נהנה
למדי מן ההזדמנות, פלירטט איתה במידת מה במכתבי התשובה שלו, ואפילו הציע לה,
כהוקרה ליופיה וחוכמתה, תכשיט נאה מהגנזך הפרטי שלו.
וכאן, נפל על ארנדיס האסון; באשר היא שגתה ולא העריכה נכון את השילוב הקטלני בין
הקנאה והטינה של אחותה כלפיה, ביחד עם רצונה העז של סילדורת' לחזור אל החברה
הגבוהה של מינאס אית'יל. מאוחר מדי, הסתבר לה שסילדורת' קשרה קשר עם שלושה ממשרתי
האחוזה שהיו זה מכבר תומכים בסתר של משמר היונה, ובסופו של דבר גנבה החבורה הזו את
חליפת המכתבים בין ארנדיס לאנטרל והביאה אותם אל אריני הצעירה.
התגובה היתה מהירה וכואבת, כאשר פרופסור
לויין ובנו הקנאי מכוונים לא רק לארנדיס עצמה, אלא קודם כל ובעיקר אל אמה, הגבירה
קורליס, ואולי גם אל בית נסיכי מורטהונד בכלל.
בצעד יאוש ומלא רגשי אשמה, החליטה ארנדיס במידה רבה להקריב את עצמה כדי לחלץ את
אמה מהרשת; כתבה מכתב שבו היא נוטלת את האשמה המופרכת שטפלו עליה היונאים על עצמה,
וכמעט אילצה את אימה הבוכיה להבטיח להתכחש לה ולהוקיע אותה, בכדי לשמור על שארית
הונה ורכושה של המשפחה.
ואזי, בלילה סוער ומר, נמלטה ארנדיס מהטירה בסיועו של ההוביט בוגו ווילוברוק (willowbrok), עוזר-הטבח של האחוזה שחיבב אותה מאד מאז שהיתה נערה צעירה;
ולדבריו, כבר מאס מזמן בקן השרצים הבוגדני שהתפתח במגורי המשרתים – כאשר גם הנפשות
הישרות והנאמות יותר למטה נאלצות להשמר לנפשן ולכוף ראש בפני חבורת תומכי היונאים
שהלכה והפכה חצופה יותר משנה לשנה. בוגו, שלפני שהפך לעוזר טבח, לחם בשורות
הגונדורים ושימש כאפסנאי של אחד הגדודים המפוארים יותר במלחמת הלוטוס. בעיצומה של
ההמלטות, ניסו סילדורת' ועוד יותר מכך, בני-בריתה מקרב המשרתים, לעצור אותם בכוח;
ובפעם הראשונה בחייה, שפכה ארנדיס דם אדם באמת ובתמים, כאשר פצעה אנושות את אחד
המשרתים הקושרים בדקירה בפלג גופו העליון (וגם זכתה, אגב-כך, לעונג המר של לצרוח
באוזני אחותה את מה שהיא חושבת עליה, וגם – כמתנת פרידה - לשבור את אפה במהלומת
אגרוף עזה).
בוגו סייע לארנדיס להמלט מהציידים ששלחו אחריה, ולהגיע בדרך לא דרך אל חוותו
המבודדת של חבר ותיק לגדוד...
אלא ששם מתברר לארנדיס ולבוגו, שאותו חבר ותיק – האדון הכפרי הנכבד ארגלין – כבר
שקוע עד צוואר בצרות משל עצמו. ארנדיס, שמנסה לשכנע את עצמה כי היא תתפקד כעת לא
רק כאישה אמיצה, אלא כיורשת ראויה לגיבורים הנודדים בארצות הספר של שלהי העידן השלישי,
מתחילה לגלות רק כעת, בדרך הקשה, עד כמה היא בת טובים עדינה שהורגלה לחיי שפע; עד
כמה הידע שלה בתורת הסייף בסיסי מאד ובלתי מספק; ועד כמה מנוסה מאפלה מתעצמת וסכנת
מוות שונה מהרפתקאות משעשעות אגב ציד ביערות, שסל פיקניק בצידם ומיטה חמה ומוצעת
בידי צוות משרתים בסופם...